בטאון משטרת-ישראל 229 גיליון 2009 אפריל

www.police.gov.il

הכול נשארהכול נשארב"משפחה"ב"משפחה"

על משפחות הפשע בישראל

3 עמ'

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

3 הכול נשאר ב"משפחה" סוהר עד אבי רפ"ק

8 כמה זה עולה? רגב רה בשו ד"ר "ץ סנ

10 שלוש ההכשלות י יחזקאל פנחס ד"ר נצ"ם

14 עבירה "מגניבה" ר-בלום קי י ת ענ רפ"ק

16 שובו של ההודי עובד קי י נצ"ם , אל ר או אושרת רס"ם

18 פאניקה מוסרית

-ברוך בן לה הי פקד

21 בריונות ברשת ו י ז ת גלי רפ"ק

22 אפקט הפיירקס נמסר י פי ערן "ץ סנ

24 עולמו של ג'ימי בשן ענת רפ"ק

28 מפקדל ערן שקד רפ"ק

30 בארבע עיניים צחי חפץ נצ"ם

34 קבילות 2007 צחי חפץ נצ"ם

36 לא שריף זלבה אבי "ץ סנ

38 כמו דגדוג באצבעות ובל נ אל גברי ס) מו (בדי רפ"ק

42 מבזק

ם י ר ב ד י ה ל ו ש ב ם י נ י י נ ע ן ה כ ו ת

יוצא לאור מטעם דובר משטרת-ישראל עורכת: רפ"ק ענת בשןענת בשן

רכזת מערכת: הדס ברהום

כתובת המערכת: "מראות המשטרה", מערך דובר המשטרה, המטה הארצי, ירושלים.

טל: 02-5428230, פקס': 02-5428233 נייד: 054-4870347

עיצוב וביצוע גרפי: סטודיו "שחר שושנה"סטודיו "שחר שושנה"

מקבוצת "סקורפיו 88", הפקה והוצאה לאור בע"מ

הדפסה: דפוס המקורדפוס המקור

מערכת "מראות המשטרה" שומרת לעצמה את הזכות לערוך את כתבי-היד המגיעים אל שולחנה. 30

האיש והכלביםאמרו לי - סעי צפונה. אחרי עכו תשאלי על כפר הנוער

"מנוף".

באמצע הדרך לשם, מירושלים, לצד קפה של בוקר, נפגשנו לראשונה. בגלל האהבה לכלבים. חודש אוגוסט. חם. כתבה

מתוכננת לגיליון של תחילת הסתיו.

לא ידעתי, שזו תהיה גם פגישתנו האחרונה. אף אחד לא ידע. כי מי מתכנן את מותו כך, באמצע הקיץ, באמצע החיים?

את יתרת הדרך לגליל המערבי עשינו ביחד. ג'קי לוגסי ואני. ואורית, שדרכה התוודעתי אליו. החלפנו מילים. הרבה. בעיקר על הכלבים ועל עבודתו רבת השנים במשטרה. כקצין כלבנים ארצי הוא הכיר את כולם. התגאה בליאו ובג'ואי, שנולדו בכלביית כפר הנוער "מנוף", ושאותם הסמיך לגילוי סמים וחומרי נפץ. וגם בכלבים האחרים, שסיימו שם שנת הכשרה, שולבו במחוזות המשטרה, ומאז הם רושמים הצלחות רבות. "בפרויקט הזה גם הגשמתי לי אז, בעודני מביטה בהערצה חלום מקצועי", אמר

בהצגת התכלית של הכלבים "שלו".

בערבו של היום הארוך המאלף ההוא עם ג'קי, סיימתי לכתוב את "תוצרת הארץ". כתבה צבעונית עליו, על גידול הכלבים ועל אילופם, ועל "הערך המוסף של הפרויקט", כדבריו אז - "חינוך בני-הנוער שבסיכון לקשר איכותי עם

בעלי-החיים ולעבודה אתם".

*

שבעה חודשים אחרי. סוף החורף. הודעה קצרה בחדשות. "קצין משטרה, רב-פקד ג'קי לוגסי, נדרס למוות בליל שבת ע"י נהג משאית, כאשר החליף בשולי הכביש גלגל

במכונית".

ג'קי. כמה עצוב.

8

18

22

24

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

משפחות הפשע מנסות כיום "להלבין" את מעמדן הן בפן הציבורי והן בזה העסקי, ולהפוך ל"גיבורות תרבות" מאבקי השליטה על תחומי הפעילות ועל מעמדן יוצר חיכוך אלים ביניהן אף מעבר לגבולות המדינה במקביל לטיפול המשטרתי, גוברת ההכרה, כי יש צורך בפגיעה כלכלית בהן, כדי לנתקן מצינור החמצן החיוני לפעילותן על המשפחות

ה"בכירות", המטביעות את חותמן על מפת הפשיעה בישראל

רב-פקד אביעד סוהר, חטיבת המודיעין, אגף חקירות ומודיעין

הכול נשארב"משפחה"

הכול נשארב"משפחה"

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

אורך השנים קמו ועלו במקומותינו עבריינים בכירים, אשר הטביעו את חותמם על מפת הפשיעה ברחבי המדינה. מוכרת וידועה רשימת ה-11 משלהי שנות השבעים, שהוכנה בימ"ר תל-אביב, שקבעה, מי הם אחד-עשר העבריינים, המשפיעים ביותר על תחומי הפשיעה החמורה ברחבי מחוז תל-אביב (הרשימה נועדה, למעשה, להעביר את שמותיהם של עבריינים בכירים לטיפול רשויות המס, ונרשמה על מזכר מודיעין רגיל, שתוכנו דלף לאמצעי התקשורת, ושלימים הפך לאבן דרך במלחמתה של משטרת-ישראל כנגד בכירי העבריינים). במהלך שנת 2003 חוקקה הכנסת את החוק למאבק בארגוני פשיעה, אשר מאפשר העמדה לדין של קבוצת עבריינים, המתנהלת באופן מאורגן, ופועלת במגוון תחומי פעילות פלילית באופן שיטתי, כדי להפיק רווח כלכלי. החוק מאפשר את העמדתם

של אנשי הארגון לדין ואת חילוט רכוש הארגון ובכיריו, וקובע לעונשים אמות מידה מחמירות. באורח סמלי, חודשים

אחדים לאחר חקיקת חוק זה, נעשה ניסיון לרצוח את העבריין זאב רוזנשטיין באמצעות פיצוץ מטען

להמרת לעסק בכניסה עוצמה רב חבלה יהודה הלוי בתל- מטבע חוץ ברחוב

אביב. מבחינת מאבקה של המשטרה בארגוני הפשיעה זה היה "אירוע

מכונן". במהלכו קיפחו את חייהם שלושה אזרחים

ל

"11 70' קבעה "רשימת ה- כבר בשנות ה-ינים, המשפיעים ביותר על מי הם העבריהפשיעה החמורה בארץ, ושמותיהם הועברו

לטיפול רשויות המס

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

חפים מפשע, אשר איתרע מזלם והם היו במקום הלא נכון בעיתוי הלא נכון. מפכ''ל המשטרה דאז הקביל את האירוע לפיגוע, שאירע בנתניה בליל הסדר בשנת 2002, וכינה את ניסיון החיסול של רוזנשטיין ואת תוצאותיו הטרגיות כ"מלון פארק של משטרת-

ישראל". נסיון רצח זה, אשר היווה חוליה נוספת בשרשרת אירועים קשה במהלך השנה שקדמה לו, הביא את בכירי משטרת-ישראל להכרה, כי הפעם מדובר בסוג שונה של פשיעה חמורה, שבה לוקחים חלק עבריינים בכירים, המנהלים ארגון, אשר אין בו מקום לגבולות ולקודים, שהיו מנת חלקו של דור העבריינים הקודם. כצעד ראשון נקבע, כי הטיפול בארגוני הפשיעה יוטל על היחידות הארציות, על הימ"רים המחוזיים ועל אלו המרחביים. בהנחיית אגף המודיעין נערך מיפוי של כלל ארגוני הפשיעה, הפועלים ברחבי הארץ, ובהיעדר פרמטרים אחידים,

הוכרזו עשרות רבות של ארגונים כאלה.

בשנים האחרונות נקבעה מדיניות אחידה למיפוי זו - פעילותם ולתחומי הפשיעה ארגוני וזו החוקית, לכאורה. הוגדרו הפלילית פרמטרים ברורים, הנגזרים מחוק המאבק בארגוני הפשיעה, לבחינת הכרזתם של ארגוני פשיעה ולבחינת פירוק התשתיות של הארגונים בעת הגשת כתבי אישום נגד אנשיהם. במרוצת השנים ניתן להבחין, כי ארגוני הפשיעה עוסקים במגוון רחב של פעילויות פליליות, חלקן מוגדר כתחומי פעילות "קלאסיים", כדוגמת הימורים

חול, המרת מט"ח ונכיון שיקים. אנו עדים גם לניסיונם של ארגוני הפשיעה להלבין את מעמדם הן בפן הציבורי והן בפן העסקי וגם לניסיונם למתג את עצמם כ''אנשי עסקים לגיטימיים''. בכירי העבריינים זוכים לבמה תקשורתית רחבה, והפכו - בסיועה הלא מבוטל של התקשורת - לידוענים בתכנית "ריאלטי" ולגיבורי תרבות. חייהם זוכים לסיקור נרחב במהדורות החדשות, בתכניות תיעודיות, המשודרות ב''פריים טיים", ואף במדורי הרכילות. רבים מבין ארגוני הפשיעה פנו לפעילות עסקית לגיטימית, ובאמצעות כניסתם לעולם העסקים השיגו אפקט כפול - הלבנת הונם (אשר

הושג בפלילים) והלבנת מעמדם.

ין הדגיש, ון חיסולו של זאב רוזנשטי נסיכי זהו סוג שונה של פשיעה חמורה, שבה ינים בכירים, הפועלים לוקחים חלק עברי

ללא קודים וללא גבולות

משפחת אברג'ילאברג'יל - מעצר ראש ארגון הפשיעה וארבעה בכירים נוספים לצורך הסגרה לארה"ב. בנוסף, מעצרם של בכירים בארגון בגין פרשיות

סמים ואמל"ח, חלקן בשיתוף העמיתים בחו"ל.משפחת אבוטבולאבוטבול - מעצר ראש ארגון הפשיעה ובכיריו בגין עבירות עפ"י חוק המאבק בארגוני פשיעה. בנוסף, מעצרם של חלק מאנשי הביצוע של

הארגון בגין עבירות אמל"ח וסחיטת דמי חסות.משפחת מוסלימוסלי - ראש ארגון הפשיעה מרצה אחת-עשרה שנות מאסר בגין

עבירות שונות.משפחת דומרנידומרני - ראש ארגון הפשיעה עצור עד תום ההליכים נגדו בגין

תקיפה בנסיבות מחמירות.עמיר מולנרמולנר - כנגד ראש ארגון הפשיעה וכנגד בכיריו הוגש כתב אישום

בגין החזקת אמל"ח. ראש הארגון עצור עד תום ההליכים נגדו.משפחת רוחןרוחן - ראש ארגון הפשיעה ובכיריו מרצים עונשי מאסר בגין

עבירות סחיטה והלבנת הון.משפחת זגוריזגורי - ראש ארגון הפשיעה ובכיריו נתונים בעיצומו של הליך משפטי. הם עצורים עד תום ההליכים נגדם בגין עבירות עפ"י חוק המאבק

בארגוני פשיעה.משפחת חריריחרירי - תשעה מאנשי ארגון הפשיעה עצורים עד תום ההליכים

נגדם בגין פיצוח סוכן.משפחת מורמור - ראש ארגון הפשיעה סיים לרצות עשרים ואחד חודשי מאסר בגין עבירות שונות. נתון במעצר בגין עבירות, שעיקרן איומים על אנשי

מערכת אכיפת החוק. משפחת קראג'הקראג'ה - תשעה מאנשי ארגון הפשיעה עצורים עד תום ההליכים

נגדם בגין פיצוח סוכן.משפחת עבד אל קאדרעבד אל קאדר - חמישה אנשי ארגון הפשיעה נעצרו בגין עבירות

רצח וסחיטת דמי חסות.

וסמים. עם הזמן, התרחבה פעילות הארגונים גם לתחומים חדשים, חלקם חוקיים, לכאורה, שלרובם עבירות נלוות כדוגמת הלבנת הון, סחיטה ועבירות מס שונות, כדוגמת מחזור בקבוקים, כריית

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

"משפחה היא מושג סוציאולוגי גם כשמדובר במשפחות פשע", כך הקרמינולוג פרופ' מנחם אמירמנחם אמיר מהאוניברסיטה העברית בירושלים ומהמכללה למנהל בראשון לציון. "ב"משפחה" הגרעינית, לדבריו, נכללים האב האם והילדים, ואילו במשפחה והשלישי. ב"משפחה הדור השני בני גם נכללים הרחבה נוסף, ה-GOD FATHER (הסנדק) הפיקטיבית" נמצא אדם שמקבל אחריות על חינוך הילדים במקרה של בעיה במשפחה הגרעינית. "בקרב משפחות הפשע ידוע גם סוג נוסף של משפחה - משפחת האחים", מוסיף ואומר פרופ' אמיר. "משפחה שכזו בולטת במיוחד ביאקוזה היפנית, ובה שולט האח הגדול על

האחים הקטנים".

בפעילויותיהן הפליליות ובאלו הלגיטימיות של משפחות הפשע, שולט ערך המחויבות והנאמנות, וקיימת חלוקת עבודה על-פי יכולותיו של כל אחד מבני-המשפחה ועל-פי הניסיון שרכש. שלוש התכונות, הנדרשות ממנהיגה בעולם התחתון הן, לפי פרופ' אמיר, כושר מנהיגות, כריזמטיות וכושר ניהול.

המנהיג לא חייב להיות החזק ביותר מבני-המשפחה, אך עליו להיות בעל פקחות כלכלית-חברתית, ולדעת מתי יש להשתמש

בכוח.

"גרעין המשפחה הוא החשוב ביותר", מדגיש פרופ' אמיר. "בני-המשפחה מכירים האחד את השני ובוטחים אלו באלו. לעומת זאת, את ה"חיילים" בוחרת המשפחה לפי יכולותיהם,

התמקצעויותיהם, אומץ לבם ומידת האלימות שלהם".

בעולם התחתון היהודי, לדבריו של פרופ' אמיר, לא שלטו משפחות, אלא עבריינים, שפעלו לבדם. בוורשה ובאודסה פעלו אחים, ואילו בארה"ב פעל מאיר לנסקי עם חברים ולא עם משפחה. בארגון הפשע הסיני ה"טרייד", מגייסים האחים במשפחה את ה"חיילים" על-פי מיומנויותיהם, וברוסיה, נוצרת, בדרך-כלל, "משפחה" מתוך חברויות בשכונה או ע"י גיוס מתוך בית-הסוהר. המשותף לכל ה"משפחות", לפי פרופ' אמיר הוא

ה"קופה", שנועדה לעזרה הדדית.

רב-פקד ענת בשן

ניסיון העבר והמידע הרב, שהתקבל באמצעי האיסוף השונים, מלמדים על כך, שארגוני הפשיעה ובכירי העבריינים בכללם אינם זונחים את דרכם העבריינית ואת תחומי הפשיעה, אשר הובילו אותם למעמד שזכו לו. עובדה זו יוצרת חיכוך בלתי פוסק בין הארגונים השונים, הנובע ממאבקי שליטה על תחומי פעילות, על האזורים ועל המעמד עצמו. היות שמגרשם של ארגוני הפשיעה הוא מוגבל בגודלו ובנפח פעילותו, אנו עדים במרוצת השנים להתרחבות פעילותם, הן הפלילית והן העסקית, של ארגוני הפשיעה אף אל מחוץ לגבולות המדינה בתחומי ההימורים וההשקעה בנדל"ן. מלחמות הארגונים מלוות באלימות חסרת מעצורים, וגובות, למרבה הצער, מספר גדול של קורבנות תמימים. במרבית המקרים, לארגוני הפשיעה יד קלה מאוד על ההדק או על כפתור ההפעלה, והמטרה לפגוע ביריב בכל מחיר מקדשת את האמצעים. רובם המכריע של בכירי ארגוני הפשיעה נוהגים לשכור את שירותיהן של חברות אבטחה, ולהשתמש בכלי-רכב ממוגנים, והדבר מוביל, בהכרח, את אויביהם לעשות שימוש באמצעים דרסטיים יותר, על מנת לפגוע בהם. ואכן, ארגוני הפשיעה עושים שימוש באמצעי לחימה על סוגיהם השונים, בין היתר במטעני חבלה, בטילים וברימוני רסס, אשר אינם מבדילים בין העבריין המיועד לחיסול לבין אזרח מן השורה. בחלק

מהמקרים נשכרו שכירי חרב מחו"ל לביצוע חיסולים של בכירי העבריינים בארץ, כחבורת הביילרוסים, שיובאה ע"י ארגון פשיעה מהשרון, במטרה לפגוע ביריביו, וכשכירי חרב שיובאו מדרום אמריקה ומגרוזיה. רובם נעצרו במהלך פעילות המשטרה כנגד הארגונים השונים. מאבק הדמים והחיסולים חצה כבר מזמן את גבולות המדינה, ובמהלך השנים האחרונות נרצחו בחו"ל מספר לא מבוטל של עבריינים מקרב הארגונים, בשל מעורבותם במלחמות

ובמאבקים בעולם התחתון.

כדי להביא להפסקת פעילותם של ארגוני ת, ו ל ו גדם פע ת כנ עה, מתבצעו הפשיהמביאות לחילוט רכושם ולפגיעה בתשתית

הכלכלית שלהם

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

משטרת-ישראל הצליחה לסכל מספר גדול של אירועים פליליים חמורים, ועצרה מתנקשים טרם ביצוע פעילויותיהם. למרבה הצער, על אף תפיסתם של החשודים והבאתם לדין, לא תמיד הסתיים ההליך בעונשי מאסר ארוכים. שיפור מסוים אכן חל בנושא זה, כאשר אשתקד קבעו בתי-המשפט עונשים חמורים וראויים בהרבה במשפטים שהתנהלו, בין היתר, עפ"י חוק המאבק בארגוני הפשיעה. כך גם היה בחודש ינואר השנה, עת נגזר דינם של אנשי חמולת אבו שחאדה וחמולת שורפי מהערים לוד ויפו לעשרים ושלוש שנות מאסר עד עשרים ושבע שנות מאסר בגין ניהול ארגון, שעיקר פעילותו הייתה סחר בסמים ועבירות נלוות. עם נסיון השנים, הולכת וגוברת ההכרה, כי בד בבד עם הטיפול באנשי ארגוני הפשיעה והעמדתם לדין, יש צורך בחילוט רכושם ובטיפול במנגנוני הכספים שלהם, המהווים את צינור החמצן החיוני להמשך קיומם. לאור זאת, בוצעו בשיתוף הרשות לאיסור הלבנת הון ורשות המסים פעילויות, אשר עיקרן - פגיעה בתשתית הכלכלית של ארגונים אלה. כפועל יוצא מכך גם הוקמו במשטרת-ישראל מוקד כלכלי משולב ויחידת להב 433, במטרה לרכז את הטיפול בארגוני הפשיעה הארציים.

כלל המערכים, הנחשבים לכלי המשחק "שוברי השוויון", כגון

מערך טכנולוגיה, אמצעי הסיגינט, היומינט והראיות

הפורנזיות, עוברים שדרוג ממשי במסגרת התכנית

הרב-שנתית, כדי להתאימם לאופי הפשיעה החמורה של ארגוני הפשיעה. בשנה זו גם צפויה לצאת אל הדרך התכנית להגנה על עדים, אשר תצעיד את משטרת-ישראל קדימה בטיפולה בארגוני הפשיעה, ותעמיד אותה בשורה אחת עם המתקדמות שבמשטרות

העולם.

למשפחות הפשע יד קלה מאוד על ההדק, ומטרתן - פגיעה ביריב בכל מחיר - מקדשת

את האמצעים

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

על מנת ליצור תמונה מהימנה, המציגה את הקיים בפועל, עלות הפשיעה צריכה לכלול הן את המרכיבים, שהם תוצאה ישירה של פשיעה והן את אלו, שהם תוצאה עקיפה או שהם כוללים את רצונו של הפרט למנוע פשיעה או להתגונן מפניה (כדוגמת עלויות מיגון ואבטחה, עלויות ביטוח, נזק לרכוש, נזק נפשי ונזק פיזי לקורבן, אובדן ימי עבודה, שירותי תמיכה לקורבן, שירותי בריאות והוצאות של מערכת אכיפת החוק - משטרה, תביעה ובתי-משפט). בנוסף לעלויות אלה קיימת עלות שהיא תוצאה של תאונות-דרכים, הנאמדת בשנה בלמעלה מעשרה מיליארד שקל (נזק לגוף ולרכוש, סבל וצער של הקורבן, השתתפות עצמית

ועלות חברות הביטוח).

קיימות שתי השוואות רלוונטיות ביותר לארגון ולקובעי המדיניות בבואם להחליט על מדיניות אכיפת החוק - האחת מתייחסת לנפח העבירה ביחס לסל הכולל של העבירות, והשנייה מתייחסת לעלות העבירה ביחס לסל הכולל של העבירות. מניתוח נפח העבירות ועלותן בשנת 2007 ניתן ללמוד, הינן ועבירות מרמה גופנית אלימות עבירות כי העבירות, שעלותן הכלכלית או הנזק הנגרם לחברה בגינן הוא הגבוה ביותר. לעומת זאת, עבירות אלה אינן תופסות נפח "נכבד" בעוגת הפשיעה - עבירות אלימות גופנית מהוות 18% מכלל העבירות, ואילו עבירות מרמה - רק 2%. זאת, לעומת עבירות רכוש, התופסות נפח של כ-50%. בחישוב של עלות-תועלת לכלכלת המדינה היה נראה, כי יש להפחית את העבירות, שערך העלות השולית שלהן הוא הגבוה ביותר, כלומר, עבירות אלימות גופנית ועבירות מרמה (שהרי ההשפעה של כל עבירה בודדת על העלות הכוללת היא הגבוהה ביותר). אולם, העיקרון

ישוב אומדן עלות הפשיעה השנתית, מאפשר קבלת מידע אמיתי על הנזק הנגרם כתוצאה מפשיעה.

עלות אומדן בעולם שימש במחקרים שנערכו ולהחלטות מדיניות הפשיעה כמצע להחלטות יישום כלכליות על בסיס עלות-תועלת, דהיינו, תכניות לחימה בפשיעה בהיבט של העלות למדינה מול התועלת

לפרט ולמדינה.

ח

כמה זהסגן-ניצב ד"ר בשורה רגב, רמ"ד מחקר וסטטיסטיקה, אגף תכנון

החיסכון הכלכלי הצפוי למדינה כתוצאה מירידה של עשרה אחוזים בפשיעה נע בין 800 מיליון שקל ועד ל-3.4 מיליארד שקל עלותן של עבירות אלימות גופנית, מרמה ורכוש היא הגבוהה ביותר למדינה אלימות גופנית היא העבירה ה"יקרה" ביותר על עלותה של הפשיעה

הנתונים, שעליהם התבסס מחקר זה, הם אלו הקיימים בסטטיסטיקה הפלילית של משטרת-ישראל, ומתייחסים

לנתוני הפשיעה המדווחת בלבד

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

עולה?

על-פי האומדנים, שהתקבלו ממחקר זה עולה, כי החיסכון הצפוי יוצא מכך מירידה בעלות כתוצאה מירידת הפשיעה - וכפועל הפשיעה - הוא פונקציה של תמהיל העבירות הנכללות בסל הפשיעה (ובסדר יורד, מבחינת עלות הפשיעה - עבירות אלימות גופנית, מרמה ורכוש). מכאן, שלא ניתן לקבוע חד משמעית מספר, שייתן ביטוי ממוצע לחיסכון הצפוי כתוצאה מירידה בפשיעה, אלא יש להתייחס לטווח שנים, הנותן ביטוי קונקרטי לחיסכון בעלות. לדוגמא: השוואת שנת 2005 לשנת 2006 תראה, כי ירידה של 10.6 אחוזים בפשיעה תביא לחיסכון בעלות של עד 3.4 מיליארד שקל. לעומת זאת, השוואת שנת 2006 לשנת 2007 תראה, כי ירידה של 7.7 אחוזים בפשיעה הביאה לחיסכון של 573,970,835 שקל בלבד (בהקבלה ל-10% מדובר בירידה של 811,202,233 שקל בלבד). מכאן, שאין להתבסס על השוואה בין שתי שנים עוקבות בלבד, אלא יש לבחון את תמהיל העבירות בסל הפשיעה, שהוא משפיע מרכזי בעלות הנגרמת כתוצאה מפשיעה. מחקר זה התייחס לעלות הפשיעה בהגדרתה ה"טהורה", ללא חישובי אומדנים לעלות תאונות-הדרכים, שעלותן, לדוגמא, בשנת 2005 נאמדה בכ 9.7- מיליארד שקל (כולל ההוצאות מנזק ישיר ומנזק עקיף לקורבן ולרכוש, ועד להוצאות חברות הביטוח ומערכת אכיפת החוק). תוספת עלות זו לאומדנים,

תעלה את האומדן השנתי לכ-40 מיליארד שקל בממוצע לשנה.

הכלכלי אינו העיקרון העיקרי של משטרת-ישראל. העקרון החשוב יותר הוא ההתייחסות לצרכי האזרח ולהרגשת בטחונו, ולהתמודדות

עם נפח העבירות המשמעותי ולא בהכרח עם עלותן.

מניתוח שינויי עלות הפשיעה לאורך השנים עולה, כי בשנת 2004 נבעה העלייה בעלות הפשיעה בעיקר מעלייה בעלות עבירות המרמה ומעבירות האלימות הגופנית. אולם, משנת 2004 עד שנת

2007 חלה ירידה עקבית בעלות הפשיעה הגופנית.

מניתוח שינוי עלות הפשיעה על-פי סוגי העבירות ועל-פני זמן עולה, כי בהתייחס לשלוש העבירות, שלהן העלות הגבוהה ביותר, קרי, מרמה, אלימות גופנית ורכוש, חל שינוי קיצוני בעלות הפשיעה 2006 - מהעבירה השלישית בעבירת האלימות הגופנית בשנת בעלותה מבין שלוש העבירות, היא עלתה לדרגה של העבירה

ה"יקרה" ביותר למדינה.

עוד עולה מהמחקר, כי בין השנים 2002 ל-2007, עלות הפשיעה נעה בין 32 מיליארד שקל ל-28 מיליארד שקל בשנה (ההתייחסות היא לעבירות רצח, אלימות גופנית, מין, רכוש, סמים, מרמה, איומים, עבירות כלכליות, עבירות ביטחון, סד"צ מיוחד ועבירות על חוק הכניסה לישראל). ראוי להדגיש, כי התחשיב בוצע בהתייחס

לפשיעה האמיתית ולא לזו המדווחת.

חלקה של עלות הפשיעה מהתמ"ג בישראל נאמד בכ-4.5 אחוז בשנת 2002 ועד 3.27 אחוז בשנת 2006, אשר מהווים כ-5,000 שקל עלות לנפש בשנת 2002 ועד 4,000 שקל עלות לנפש בשנת 2007. באוסטרליה, לדוגמא, נאמדת עלות הפשיעה בכ-5%, המהווים קרוב ל-1,600 דולר אוסטרלי עלות לנפש. בארה"ב נאמדות עלויות

הפשיעה בכ-17% מהתמ"ג (נכון ל-2004).

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

שנת 1993 התקבל לראשונה חוק מהפכני במדינת וושינגטון, "חוק שלוש ההכשלות", שנלקח ממשחק ה"בייסבול". על-פי חוק זה, שלוש "הכשלות" של החובט מביאות לפסילתו. בעגה המקצועית של עורכי-דין ושל אנשי אקדמיה מכונה החוק גם "חוק העבריינים המועדים", ועל-פיו, עבריין שיורשע בפעם השלישית, יורחק מהחברה לצמיתות, ויידון למאסר עולם, ללא אפשרות לשחרור מוקדם, גם אם העונש איננו פרופורציונאלי לעבירה שביצע. בשנת 1994 הלכה קליפורניה בעקבות וושינגטון. שם כונה החוק "שלוש הכשלות ואתה בחוץ". אלו היו סנוניות ראשונות ל"טרנד", שאחז במדינות רבות בארצות-הברית, שאימצו חוקים דומים, חלקם זהים וחלקם בגרסאות מרוככות יותר. עד סוף שנת 2004, אימצו עשרים ושש מדינות בארצות-הברית וגם הממשלה

הפדרלית חוקים ברוח זו.

"חוק שלוש ההכשלות" נתן ביטוי לעובדה, שלתושבי ארצות- הברית נמאס מהמצב, שבו המערכת, שנועדה להגן על האזרח שומר החוק, הפכה לכלי משחק בידי עבריינים מועדים, שפיתחו מעין "חיסון" כנגד המערכת, ועושים שימוש לרעה בזכויות שהיא מקנה

להם.

מערכת אכיפת החוק, בפעולותיה, מונעת פשיעה בצורה אפקטיבית בקרב 95% מהאוכלוסייה הנורמטיבית ה"בריאה". אולם, היא איננה אפקטיבית באופן מוחלט בפעולותיה כנגד אוכלוסיית

ב

שלוש ההכשלות

העבריינים המועדים (הרצדיביסטים), הפוגעים באיכות החיים של האזרחים. רבים מעבריינים אלה הם נרקומנים, ולפי המחקרים, הם מבצעים עבירות רכוש רבות יותר באופן משמעותי בתקופה שלאחר ההתמכרות מזו שלפניה. הם יוצאים ובאים ללא הפסקה בשערי משרדי החקירות, בתי-המעצר ובתי-הכלא, "פוקקים" את המערכת,

מעסיקים אותה כל העת, ושוחקים את יכולת התגובה שלה.

אימוץ "חוק שלוש ההכשלות" סגר מעגל שהחל בשנות השישים של המאה העשרים, עת הוביל בית-במשפט העליון האמריקאי מגמה בולטת של מתן דגש על זכויות האזרח, במה שכונה אז "מהפיכה חוקתית", והקפדה על 'הליך משפטי ראוי ותקין'. זאת, תוך תמיכה בהגבלות על חיפוש ועל מעצר, בהגבלת הקבילות של ראיות, שהושגו בדרך לא חוקית וכדומה. התוצאה של אותה מהפיכה חוקתית הייתה, שהמשטרות מצאו עצמן ללא כלי עבודה אפקטיביים, ואיבדו שליטה על הרחוב. הפשיעה עלתה באופן

דרמטי, והגיעה לשיאן בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת.

הידרדרות האימון במערכת אכיפת החוק חייב את הרשויות לפעולה. אזרחים במדינה דמוקרטית כורתים ברית אינטרסים עם השלטון, שבה הם מוותרים מרצונם על חלק מחירויותיהם, ומוסרים לו אותן, על מנת שיבטיח בעבורם את סדר החיים התקין. ברית זו קיימת כל עוד השלטון ממלא את חלקו ב"עיסקה". אולם, כאשר השלטון אינו "מספק את הסחורה" מעבר לרף מסוים, ולאזרחים נדמה, שהם אינם מקבלים את המגיע להם, הם מאבדים אמון במערכת. בקצה קו

שלוש ההכשלותניצב-משנה ד"ר פנחס יחזקאלי, ק' אק"מ מחוז דרום

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

על-פי חוקי משחק ה"בייסבול", שלוש הכשלות של החובט מביאות לפסילתו האם מהווה "חוק העבריינים המועדים", שנלקח ממשחק זה, קפיצת מדרגה בהשלטת שלטון החוק?

האם הוא אפקטיבי וניתן ליישום בישראל? על "ניקוי הרחובות" בדרך אחרת

הרצף של אובדן האמון נמצאות התופעות של נטילת החוק לידיים (ויג'ילנטיזם) ושל השתמטות מחובות למדינה (כמו תשלום מיסים ויציאה לשירות מילואים). על כן, הבטחת הסדר החברתי הוא אינטרס חיוני לקיומה של החברה. פגיעה בו היא פגיעה בבטחונה הלאומי של מדינה, שהמנגנון השלטוני שלה יעשה הכול על מנת להשיבו. "חוק שלוש ההכשלות" הוא ההוכחה למרחק, ששלטון דמוקרטי מוכן ללכת, על מנת לשקם את האמון הציבורי שהתערער

ביכולתו להבטיח את הסדר החברתי.

בעת שמדינות ארצות-הברית הלכו בעקבות וושינגטון וקליפורניה באימוץ "חוק שלוש ההכשלות", עברה ישראל בשנות התשעים של המאה הקודמת את התהליכים, שעברה ארצות-הברית שלושים שנה לפני כן. "המהפיכה החוקתית" שעברה ישראל, בניצוחו של נשיא בית-המשפט העליון דאז, אהרון ברק, השפיעה על סדר החיים התקין בתחום הפשיעה והפחד מפשיעה השפעה דומה לזו, שחוותה ארצות-הברית בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת.

תהליכים אלה התעצמו והיו למהירים יותר בשל אובדן יכולת המשילות של השלטון בישראל בכלל, וכן בגלל אופיה הייחודי של החברה הישראלית, החסרה תרבות אזרחית של כיבוד חוק, ומעלה על נס את היעדר הציות לחוק ואת ערך העבודה "על הממסד". בין ה"תחנות" שבתהליך, שהפך את ישראל לחממה להתפתחות עבריינית, והביא את מערכת אכיפת החוק לשפל חסר תקדים ביכולתה להתמודד עם המציאות, ניתן למנות את התיקון לחוק סדר הדין הפלילי (שקבע רשימה סגורה ומצומצמת למדי של עבירות, אשר חומרתן מאפשרת מעצר עד תום ההליכים, ביניהן עבירות "צווארון לבן"), את "חוק המעצרים", שהקטין את משך המעצר מארבעים ושמונה שעות לעשרים וארבע שעות (העובדה, שהחוק לא גובה בתוספת תקציבית, המתחייבת מההשקעה העצומה שנדרשה לשם ביצועו, הביאה להשקעת משאבים ואמצעים רבים בתחומים פרוצדוראליים על חשבון המאבק בפשיעה), את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (שהדגיש, באותה עת, בין היתר, כי עבירות רכוש אינן עילה למעצר עד תום ההליכים), את חוסר נכונות המחוקק

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

להבהיר את העבירה של "מרמה והפרת אמונים" (אחת העבירות המעורפלות העמומות ביותר המופיעות בספר החוקים), בצד אימוץ גישה זהירה ומקלה בסוגיית הרשעת אנשי ציבור ע"י בית-המשפט העליון ואף את "בג"ץ פר"ח", שהסיר את איום המאסר מעל חייבי ההוצאה לפועל (והתוצאה הייתה קריסה של מערכת ההוצאה לפועל והתדרדרות מוסר התשלומים בישראל). לכל אלה יש להוסיף את התופעה של התפוקקות המערכות וקריסת חלק מהן. המצב חמור לא רק בתחום הפלילי, אלא גם בתחום המשפט האזרחי, שכן הההליך המשפטי הארוך גורר התבצרות בעמדות, והפיכת הסכסוך למאבק כוחות, אשר מה שחשוב בו הוא מי ינצח את מי. בחלק מן המקרים

אף הופך תיק אזרחי לתיק פלילי.

למצב זה יש חלק משמעותי בהתערערות הטוטאלית של אמון הציבור במערכת אכיפת החוק. ממחקר שנערך באוניברסיטת חיפה עולה, כי אמון הציבור במשטרה ובבית-המשפט העליון נתון

בשפל.

במערכת הבחירות של חורף 2009 הבינו היטב מפלגות שונות, כי שלטון לא יכול להרשות לעמו להזניח את סוגיית הידרדרות האמון הציבורי ביכולתו להבטיח את הסדר החברתי. מפלגות הכניסו למצען הבטחות לשינוי מבני במערכת אכיפת החוק, בעיקר במשטרה, ומפלגה אחת אף הקדישה את כל מצעה למלחמה בפשע. למודעות גוברת זו בדבר הצורך בשיקום מערכת אכיפת החוק, יש להוסיף את הטמעת השלטון את הקשר, שבין מידת האמון, שנותן הציבור במערכת אכיפת החוק בישראל לפוטנציאל הצמיחה של המשק (בעיקר על רקע המשבר הכלכלי העולמי, שהשלכותיו רק

מתחילות להיחשף בימים אלה לגבי המשק הישראלי).

בנייר עמדה, שפרסם באפריל 2007 מכון "ראות" (אחד המכונים החשובים בישראל לחשיבה בתחומי המדיניות הציבורית), מצוין, כי מידת האמון, שנותן הציבור במשטרה ובמערכת המשפט היא משתנה מרכזי בפוטנציאל הצמיחה הכלכלית של המשק, וכי "קפיצת המדרגה" באיכות החיים בישראל לא תיתכן ללא אמון במערכות אלו. בהיעדר אמון ביכולתה של המערכת לשמור על כללי

משחק עקביים ותקינים, לא ניתן יהיה ליצור את שיתוף הפעולה הדרוש לביסוסם של תנאים אלה. על רקע התובנות הללו הוחלט באוקטובר 2007 להעניק למחוז הדרום של משטרת- ישראל את אות ראש הממשלה, לאור תרומתו הייחודית של המחוז להורדה דרמטית של הפשיעה , וליצירת אמון בין המשטרה לתושבי הדרום, שהביאו

ל"קפיצת מדרגה" בהתפתחות הכלכלית של הנגב.

צפוי, שככל שהמשבר הכלכלי העולמי יעיק יותר על כלכלת ישראל, תהפוך האפשרות ליצירת "קפיצת מדרגה" כלכלית דרך "קפיצת

מדרגה" בתחום אכיפת החוק - לכדאית יותר.

חוק "שלוש ההכשלות" הוא ההוכחה למרחק, ן דמוקרטי מוכן ללכת, על מנת ששלטולשקם את האמון, שהתערער בקרב הציבור,

ביכולתו להבטיח את הסדר החברתי

ככל שהמשבר העולמי יעיק יותר על כלכלת ישראל, תהפוך האפשרות של יצירת "קפיצת מדרגה" כלכלית דרך "קפיצת מדרגה"

בתחום אכיפת החוק - לכדאית יותר

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

כיצד ניתן, אם כן, לשקם את האמון במערכת אכיפת החוק? מתוך מגוון אפשרויות הפעולה, האחת היא זו ה"רגילה" - תביעה לתוספת אמצעים ולתוספת יכולות. הבעיה היא, שההוצאה הלאומית על שירותי משטרה היא מהיקרות הקיימות בשירות הציבורי, ומדינות מערביות רבות מתקשות לעמוד בה גם בימים רגילים, קל וחומר בימים של משבר כלכלי. סביר, שמיד לאחר שתחל הממשלה החדשה בישראל בפעילותה, יקוצצו תקציבי המשרדים, וקיצוץ בתקציבו של המשרד לבטחון הפנים יהיה גם הוא כורח המציאות. על כן, הסיכוי ליצירת "קפיצת מדרגה" בדרך של תוספת תקציבים איננו מעשי. כך הופכת האלטרנטיבה האחרת, שבאה לידי ביטוי ב"חוק שלוש ההכשלות", לכדאית יותר ויותר - להקטין באופן דרמתי את כמות העושים "שימוש סרק" בשירותי החקירה והמשפט, "לנקות את הרחובות", ולשלוח את אותם עבריינים מועדים (רצדיביסטים)

לתקופות מאסר ארוכות. וכל זאת, ללא הגדלה תקציבית.

איך ייראה חוק כזה בישראל? התביעה אמורה לבקש להכריז על עבריין שהורשע, העומד בקריטריונים מסויימים, כעל "עבריין

מועד". אם נדון אותו עבריין למאסר בגין העבירה שבגינה הוכרז - תימנענה ממנו חופשות, והוא לא ישוחרר לאחר שיירצה שליש מתקופת מאסרו. במידה שיורשע העבריין בעבירה נוספת לאחר ההכרזה, ייאסר למשך שנים ארוכות שתיקבענה בחוק. לדעת המצדדים בחוק הוא ישיג אפקט כפול. האחד, כיוון שתוך פרק

זמן מסוים אמור דור שלם של עבריינים מועדים להיעלם מהרחוב, צפויה רמת הפשיעה לרדת בהדרגה. במקביל לירידה זו, תעלה תחושת איכות החיים של האזרחים, ועמה התחושה, שזכויותיהם של האנשים הנורמטיביים קודמות לאלו של העבריינים, העושים כיום כל העולה על רוחם. האפקט השני - מכיוון שהמשתמשים הסדרתיים בשירותי המערכת יפסיקו לעשות בה שימושי סרק, ירד הלחץ על מערכת אכיפת החוק - שוטרים, פרקליטים וגם אנשי שירות המבחן ישוחררו בהדרגה מחלק נכבד מעיסוקיהם הקודמים, ויוכלו להתפנות ולעסוק בעבירות של איכות חיים; בתי-המשפט ישתחררו מאחד מגורמי הלחץ העיקריים כיום, ויוכלו להתפנות להקלת הלחץ בתחום המשפט האזרחי. ניתן יהיה אפילו לדבר, בטווח הארוך, על הקטנה במספר אנשי החוק, הנדרשים לתת שירותים טובים הרבה

יותר לאוכלוסייה.

עקב החוק, עלולה להיות עלייה בהוצאות הציבוריות בבניית מתקני כליאה ובהגדל סגל שירות בתי-הסוהר. אולם, הניסיון המצטבר בארצות-הברית מהשלכות יישום החוק, אינן תומכות בהכרח בהשערה זו - בעשר השנים שקדמו לחוק התרחבה אוכלוסיית האסירים בקליפורניה, למשל, ב-400%, ונבנו תשעה-עשר בתי-

כלא חדשים. עשר שנים לאחר יישום החוק עלתה אוכלוסייה זו ב-25.5%, ונבנו רק שישה בתי כלא חדשים. כלל לא בטוח, שהחוק שיחק תפקיד מרכזי בעלייה זו. לכן, גם אם תידרש בנייה נוספת של בתי-כלא, ניתן יהיה לפתור זאת בדרך של העברת זכיונות ליזמים פרטיים, כפי שהדבר קורה בימים אלה ממילא בכלא הפרטי הראשון

בישראל, הנבנה ליד באר-שבע.

ומכאן, שככל שיעמיק המשבר הכלכלי, תהפוך אפשרות זו לכדאית יותר. האם קרוב יישומה בישראל? ימים יגידו.

בקצה קו הרצף של אובדן אמון הציבור במערכת אכיפת החוק נמצאות תופעות של נטילת החוק לידיים ושל השתמטות

מחובות למדינה

229 ן ו מראות המשטרה - גילי 229 ן ו מראות המשטרה - גילי

בירת הגניבה היא העבירה, שבה נפתחים התיקים הפליליים הרבים ביותר בישראל. כך על-פי מחקר, שנערך לאחרונה במחלקת מחקר שבחטיבת המודיעין באח"מ. עבירה זו מהווה 16% אחוז מסך כל התיקים כל התיקים הפליליים, 31% מסך ו- הפליליים,

שנפתחים בגין עבירות רכוש.

בשנת 2008 נרשמה ירידה של 12% במספר התיקים הפליליים (67,156), שנפתחו בגין גניבה, לעומת שנת 2007.

שיעור הגניבות למאה אלף עומד על 907.6 תיקים. בכל יום נפתחים בממוצע 184 תיקים פליליים בגין גניבה.

בחודש מתבצעות, בממוצע, 5,591 עבירות גניבה.

ינואר הוא חודש ה"שיא", ובמהלכו מתבצעות, בממוצע, 6,146 עבירות גניבה. לעומת זאת, חודש דצמבר הוא החודש ה"חלש"

ביותר (4,892 עבירות גניבה).

בימי שלישי נפתח המספר הגבוה ביותר של תיקים בגין עבירה זו (11,220), ובימי חמישי – המספר הנמוך ביותר (5,902).

היום הראשון בכל חודש הוא היום, שבו נפתחים התיקים הרבים ביותר (2,873), ואילו היום האחרון בכל חודש הוא היום, שבו

נפתחים התיקים המועטים ביותר (1,188).

מסך כל מקרי הגניבה המדווחים, 64% אירעו בשעות היום (משבע בבוקר ועד שש בערב).

עכסף, ארנק או נרתיק נגנבו בכ-25% ממקרי הגניבות.

ב-10% מהתיקים הפליליים שנפתחו בגין עבירת גניבה נגנב פלאפון, ואחוז דומה של תיקים נפתחו בגין גניבת תעודת זהות

(9%) וכרטיס אשראי (8.5%).

9% - בחנויות, 28% מהתיקים נפתחו בבית הקורבן. מעל

בקניונים או במרכזים מסחריים, ואחוז זהה נפתחו ברחוב.

במהלך שנת 2008 נתפסו עשרת אלפים חשודים בגין עבירת גניבה. ל-85% מהם נפתח תיק אחד בלבד בשנת 2008. כנגד 5%

מהחשודים נפתחו שלושה תיקי גניבה ומעלה.

בקרב נשים, כולל קטינות, הגניבה מחנויות היא אחת העבירות הנפוצות ביותר.

כשלושה רבעים מהחשודים הינם בני 34-15. הגיל הבולט ביותר לביצוע עבירה זו הוא 17 שנים.

היהודים מהווים רוב בקרב החשודים (60%). ערבים-ישראלים - 35% ופלסטינים - 5%.

2008 נפתחו במהלך שנת 38 חשודים כנגד

עשרה תיקים ומעלה בגין גניבה. ביחד הם נחשדו ב-527 עבירות גניבה.

זכר, 32 ממין - מבין חשודים אלה בגירים, ולהם עבירות נוספות בתחומי

רכוש, מרמה ואלימות.

עבירה "מגניבה"רב-פקד ענת יקיר-בלום, חטיבת המודיעין, אגף חקירות ומודיעין

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

ת רו ן עבי י ם בג פתחי ם, הנ י י ל י ם הפל קי ן התי י ה כשליש מב ו ו בה מה י רת הגנ עבירכוש בכל יום נפתחים, בממוצע, 184 תיקים בגין גניבה ינואר הוא חודש ה"שיא" יום שלישי הוא היום המועדף כסף וארנק הם המבוקשים ביותר. הטלפון הנייד - ורק במקום השני גנבות - נשים מעדיפות לגנוב מחנויות ורוב הגנבים - יהודים

ממצאים (לא גנובים) של מחקר

מרביתם (28 מתוך 38) הם יהודים. לא נמצאו בקרב החשודים הפלסטינאים עבריינים רצדיביסטיים.

2008, מחזיקה במספר שיא בתיקי גניבה, שנפתחו במהלך מוכרת-קטינה מתל-אביב, שנהגה לגנוב מחנויות באמצעות

פרטי כרטיסי אשראי, שקיבלה מלקוחותיה.

מבין ערי ישראל, תל-אביב מחזיקה במספר הגבוה ביותר של

תיקים פליליים, שנפתחו בה אשתקד בגין גניבה (1,199).

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

קלפטומניה (או גנבת בשמה העברי) היא הפרעה נפשית, המתאפיינת בגניבה אובססיבית של חפצים שונים, ביניהם חפצים, שאין כל תועלת

בגניבתם. מקור המונח ביוונית, ופירושו - שיגעון הגניבה.

פעולת הגניבה מתבצעת, בדרך-כלל, ללא שותפים. יש קלפטומנים הגונבים תמיד את אותו החפץ, בעוד אחרים לא נותנים את דעתם לחפץ הנגנב. הקלפטומניה היא תופעה נדירה יחסית, ושכיחותה בקרב האוכלוסייה היא כ-0.6%. הלוקים בהפרעה נפשית זו הם, בדרך-כלל, בני גיל ההתבגרות

ועד לשנות החמישים לחייהם. 81% מהם הן נשים.

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

חשיש ההודי (צ׳ארס) גדל באזור ההימלאיה ההודית, ונחשב לחשיש משובח בשל ריכוז החומר הפעיל בו (בין 10% ל-26%). לפיכך הוא מכונה גם ״הזהב של מנאלי״. החשיש, הקשה מעט יותר מפלסטלינה, מופץ בכדורים קטנים או ב״אצבעות״ בצבע שחור, וטעמו חריף מאוד. הוא פופולארי בקרב ישראלים, שטיילו בהודו, ומעדיפים להישאר נאמנים לו. ולראיה, מרבית הישראלים, שנעצרו

בגין הברחת חשיש זה, אינם מוכרים למשטרה בתחום הסמים.

גידולי הקנאבוס בחלקם הגדול וייצור הג׳ארס השחור מתבצעים בנפאל, אולם מאחר שמדינה זו אינה גובלת בים, מועבר הסם להודו דרך הגבול המשותף, ומשם - ליעדים בעולם. חשיש זה נצרך בכל

הודו, כולל בערים דלהי ומומביי ואף באזורי תיירות, כגואה.

הוא נסחר גם באירופה ובצפון אמריקה (בעיקר קנדה), ומועבר במשלוחים בדרך האוויר ובדרך הים.

ה1994 - בפעילות של ימ״ר תל-אביב, שנערכה בעקבות מידע, שהתקבל מנציג המכס הבריטי בקפריסין, על מכולה, שאמורה הייתה להגיע לישראל מנמל קולומבו בסרי לנקה, נתפסו כשלושה

טון חשיש הודי. לא נעצרו חשודים.

2001 - בפעילות מבצעית של ימ״ר תל-אביב, שנערכה לאחר קבלת מידע ממשטרת אנגליה, נעצרו ארבעה חשודים (ללא עבר פלילי), בגין יבוא של ארבעים ק״ג חשיש הודי. הסמים נשלחו מהודו דרך אנגליה לישראל במכולה, כשהם מוסלקים בתוך חלקי

ריהוט.

2009 - בפעילות מבצעית של ימ״ר מרכז אותרה מכולה, שהכילה תשעים ושמונה ק״ג חשיש הודי. המכולה הגיעה לנמל אשדוד, ובה ארגזי ריהוט, שבתוכם הוסלקו הסמים. נעצרו שלושה חשודים,

המוכרים בתחום הסמים.

רס״ם אושרת אור אל, חטיבת המודיעין, אגף חקירות ומודיעין

בסיוע ניצב-משנה יקי עובד, נציג משטרת-ישראל במזרח אסיה ובפסיפיק

שובו של ה״הודי״

שובו של ההודי

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

יוני 2004 - תושבת תל אביב, בת 37, אשר חזרה לישראל מהודו עם בנה בן השבע, נעצרה בשדה התעופה בחשד, כי הבריחה סמים. היא

פלטה כעשרים זרגים, שהכילו חשיש הודי.

אוקטובר 2008 - צעיר בן 22 נעצר בנתב״ג, לאחר שהתברר, כי בלע תשעים ושבעה קונדומים, שבהם הוסלקו כארבע-מאות גרם חשיש

הודי.

ספטמבר 2008 - בנמל התעופה בפרנקפורט נתפס משלוח, שהגיע מהודו ובתוכו קילוגרם וחצי חשיש הודי, שהוסלק בתחתית כפולה של שלוש תיבות עץ. המשלוח הועבר באופן מבוקר לטיפול ימ״ר

ירושלים. נעצרו שני חשודים.

החשיש ההודי נחשב לחשיש משובח הוא מופץ בכדורים קטנים או באצבעות שחורות טעמו חריף מאוד ישראלים שטיילו בהודו נשארים נאמנים לו בשנים האחרונות הוא

החליט ״לעשות עלייה״ על הזהב של מנאלי

החוק ההודי מגדיר רמות ענישה, התואמות את כמות הסם שנתפס, דהיינו - החזקת כמות קטנה, החזקת כמות יותר מקטנה

אך פחות ממסחרית ועבירה של החזקת כמות מסחרית.

כמות קטנה של ג׳ארס היא עד מאה גרם. העונש - שישה חודשי מאסר או קנס כספי.

כמות יותר מקטנה ופחות ממסחרית היא קילוגרם אחד של ג׳ארס. העונש - עד עשר שנות מאסר בתוספת קנס כספי.

כמות מסחרית נחשבת מעל קילוגרם אחד של ג׳ארס. העונש - מאסר של עשר שנים עד עשרים שנים בתוספת קנס כספי.

מכירת חשיש ברמת הרחוב נקראת בהודו ״טולה״ - זוהי חפיסה קטנה במשקל של עשרים גרם. בנפאל, מכירת החשיש מתבצעת

בכמויות של עשרה גרם, המכונות ״אצבע״.

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

משועממים. סוף השבוע שהפך אלים, הוגדר בעיתונות כ"טירור", שנעשה על ידי "פראים". תשעים ושבעה צעירים נעצרו. התקריות הקטנות הובילו לפרסום נרחב ומוגזם באמצעי התקשורת, ונבחרי הציבור דרשו לנקוט פעולות חמורות יותר נגד ה"פראים", ביניהן

העברת חוק סמים מחמיר יותר משהיה לפני כן.

פאניקה מוסרית נוצרת לא רק מעלייה ברמות הפשיעה ובמספר העבריינים ה"מסורתיים" או מהופעת פשעים חדשים, אלא גם כשהעבירה מבוצעת על-ידי מי, שלא סביר שיבצעו פשע. ביצוע עבירות, שאינן סבירות ואינן

מתקבלות על הדעת, הוא הגורם לאזעקה.

שלבים, מספר מוסרית פאניקה של להתהוותה ביניהם הגדרת אדם או קבוצת אנשים כמאיימים על ערכי החברה ועל האינטרסים שלה, הצגתה באופן סטריאוטיפי ע"י התקשורת, הצעת פתרון לבעיה ע"י אישי ציבור ומומחים "חברתיים", ונקיטת דרכי או ולהיעלמותה לשקיעתה עד עמה התמודדות

לחלופין - להתדרדרותה.

לעתים, אובייקט הפאניקה הוא חדש, ולעתים הוא זמן רב, אך לפתע עלה לקדמת הבמה. היה קיים לפעמים הפאניקה עוברת ונשכחת. במקרים אחרים, יש לפאניקה השלכות רציניות וארוכות טווח, והן עשויות להביא לשינויים בתחום החקיקה ובתחום המדיניות החברתית, ואפילו לשינוי באופן, שבו חברה רואה את עצמה. דוגמא לכך היא רצח נהג המונית דרק רוט, ב-9

אז שנת 2004 מצביעים נתוני משטרת-ישראל על ירידה גבוהה בפשיעה. אולם, ממחקר חדש, שנערך באוניברסיטת בפשיעה העלייה כי עולה, חיפה, לעלייה בהלימה נמצאת בישראל במספר האוכלוסין. מכאן ניתן, למעשה, להסיק, שאין עלייה בפשיעה. מניתוח נתוני הפשיעה בארה"ב ואלו שבישראל עולה, שבניו-יורק נתוני הפשיעה גבוהים פי שניים עד שישה משלנו. ועדיין, באופן משמעותי, תחושת הביטחון האישי של הציבור בניו-יורק גבוהה יותר מזו של הציבור בישראל (83% לעומת 30%). האם זוהי תוצאה של היעדר סימפטיה למשטרה מצד הציבור ואפילו מצד התקשורת, או שמא, חברו כאן

יחדיו מספר אלמנטים, שגרמו לפאניקה מוסרית?

יחיד בחברה יכול להעריך את חייו ע"י פירושם לאור ההקשר התקופתי-חברתי שבו הוא חי, ועליו להבין מה הן החוליות, המקשרות בין בעיות היומיום שלו לבין הקונסטרוקציה החברתית הקיימת. אחד הכלים לבניית קונסטרוקציה חברתית כזו מגולם ב"פאניקה מוסרית". בפאניקה שכזו, בעיה חברתית עולה לסדר היום הציבורי באורח מודגש ומיידי בעקבות אירוע, המבטא אספקט קיצוני של הבעיה, ומוצג כבעיה בהתגלמותה,

תוך פרסום נתונים כוזבים אודותיה.

חברות נוטות להיות נתונות, מפעם לפעם, לתקופות של פאניקה מוסרית. כך קרה בשנת 1964 בחג הפסחא, כאשר צעירים מלונדון ומסביבתה התאספו בחוף המזרחי של קלקטון. חלקם זוהו כ"מודס" וחלקם כ"רוקרס". מזג האוויר היה קר וגשום, והצעירים היו

מ

פקד הילה בן-ברוך, מרחב איילון

ני של פאניקה מוסרית מתפתחת בעקבות אירוע, המבטא אספקט קיצווחיה המוגזמים של ו בעיה חברתית, המוצג כבעיה בהתגלמותה דיהתקשורת מעוררים בציבור חרדה, המגיעה עד כדי פאניקה וזו אינה מנת חלקו של אדם מודאג אחד, אלא תופעה נרחבת הניתנת למדידה

על ה"זעם המוסרי"

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

לינואר 1994, ע"י שני בני טובים מהרצליה. בשעות הלילה עצרו שני הנערים מונית בכוונה תחילה לשדוד את הנהג. במהלך הנסיעה ירו בראשו של הנהג חמישה כדורים ורצחו אותו. כעבור יומיים נעצרו והודו במעשה. המעשה היכה בתדהמה את המדינה כולה, לא רק בשל גילם הצעיר של הנערים וקור רוחם בעת ביצוע הרצח, אלא בעיקר בשל העובדה, שהרצח היה ללא מניע, ובוצע רק לשם הנאה,

נוסח הסרט "התפוז המכני".

במהלך מעצרם, עברו הנערים בדיקות פסיכיאטריות, ונמצאו כשרים לעמוד לדין. בית-המשפט המחוזי בתל אביב גזר עליהם שש-עשרה שנות מאסר. בעקבות רצח זה שונו הנהלים במשטרה ובשירות

המבחן לנוער.

ההסבר לפאניקה המוסרית נעוץ בתחושות של דאגה ושל חרדה בקרב הציבור (גם אם הן מוטעות) כתוצאה מאיום כלשהו עליו;

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

בניהול מסע תעמולה מסוים ע"י "קבוצות עילית", הגורם לציבור תחושות שכאלה, במטרה להסית את תשומת לבו מהבעיות האמיתיות בחברה, שפתרונן עלול להזיק לאינטרסים של אותן קבוצות, וכן בהפעלת כוח ע"י איגודים מקצועיים או ע"י קבוצות

דתיות.

מכאן, שפאניקה מוסרית איננה מנת חלקו של אדם אחד, המודאג מנושא מסוים, או החושב, שהתנהגות כזו או אחרת אינה מוסרית

ואינה ראויה, אלא היא תופעה נרחבת, הניתנת למדידה.

במודע בנושאים "מלוכלכים", הדיווח העובדתי שלה יכול לעורר בקרב הציבור דאגה, חרדה, זעם או פאניקה. כאשר תחושות כאלה עולות במקביל לתפיסה, שיש להגן על ערכים מסוימים, אזי מופיעים התנאים המקדימים ליצירת בעיה חברתית חדשה. במקרה שכזה

מתרחשים שלושה תהליכים.האחד - הגזמה בתיאור האירוע, סילוף חשיבותו וסילוף מידת הנזק שגרם, במקביל לשימוש בשפה טעונת רגשות, בסיפורים מיתיים ובשמועות. השני - עיסוק בשאלה, האם אירוע שכזה יחזור שוב, והשלישי - הענקת משמעות סמלית לאירוע ע"י שימוש בשפה דוגמא לתהליך שכזה הוא אונס אכזרי, שבוצע באישה לפני שנים אחדות ב"סנטרל פארק" בניו-יורק, ע"י קבוצת נערים. שלושה ימים לאחר האונס פורסם בעיתון "ניו-יורק טיימס", שנערים ערבים, שכנראה היו שייכים לקבוצה שמנתה עשרות צעירים, שדדו במהלך

שעתיים שמונה אנשים.

הגורמים המשפיעים על הפאניקה המוסרית אינם רק עלייה ברמות הפשיעה או הופעת פשעים חדשים, אלא גם ביצועם ע"י מי

שלא סביר היה שיבצעו פשע

לפאניקה המוסרית השלכות רציניות וארוכות ים בתחום י ו נ ות להביא לשי י ח, העשו ו טו

החקיקה ובתחום המדיניות החברתית

בחקירתם, אמרו מהנערים עשרים שמעשים אלה נעשו במסגרת קבוצת בילוי, שנקראה "Wilding". התקשורת פרטי השוד, בפרסום לא הסתפקה וציינה גם את שם הקבוצה. המונח תרמו האונס ומעשה "Wilding "

לפאניקה המוסרית.

ייתכן, שקיימת אפשרות, שהפער הקיים בין נתוני משטרת-ישראל, המצביעים על ירידה משמעותית בפשיעה, לבין וביטויי התקשורת, תחושת הציבור אשר "מצביעים" על ירידה בתחושת הביטחון של הציבור, הם, אכן, תוצר מרכיבים, שחברו לוואי של מספר

יחדיו, ויצרו פאניקה מוסרית.

טבעה של התגובה החברתית תלוי בסוג המידע הזמין לציבור. מכיוון שהמידע המגיע למרביתו איננו ממקור ראשון, הרי שהוא מסתמך על התקשורת, וזו פועלת כסוכנת של הזעם המוסרי. גם אם אינה עוסקת

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

ברשת ת ו נ ו י ברבית-ספר של האינטרנט אתר תיכון במרכז הארץ התפרסמה לא מכבר תמונה של אישה שמנה מעורטלת. לראשה הולבשה, באמצעות פוטו-מונטז', תמונת ראשה של תלמידת כיתה ט' מבית-הספר לצד כיתוב פוגע ומשפיל על נטיותיה המיניות של הנערה ועל גופה. התמונה הופצה לכתובות כלל של האישיות האלקטרוני הדואר התלמידים. אמה של הנערה, שהבחינה, כי בתה מסתגרת בביתה, ומסרבת ללכת לבית-הספר, ולהיפגש עם חבריה לכיתה, כך והתלוננה על גילתה את הנעשה, במשטרה. הנערים שביצעו את המעשה

נחקרו, ואף הומלץ להעמידם לדין.

פעילות זו של בני- נוער, דהיינו, הפצה ברשת של תמונות פוגעות ומבזות של

חבריהם, נתפסת בעיניהם כמעשה קונדס ושובבות, ללא מחשבה על ההשלכות לכך על הנפגע, ואף יותר מכך, ללא הבנה, שפעילותם זו היא עבירה פלילית. רוב מעשי הבריונות ברשת מבוצעים ע"י בני-נוער ללא רישום פלילי, בעלי ידע רב בתחום המחשבים. מעשים אלה אינם מצריכים שימוש בכוח פיזי או המתנה לשעות החשיכה כדי שלא יראו, אלא הם מבוצעים ע"י בני-הנוער מהמחשב האישי שלהם בחדריהם או אפילו ממכשיר הטלפון

הסלולארי שלהם במהלך שיעור בכיתה.

בני-הנוער אינם מודעים לעובדה, שמעשי ה"קונדס" שלהם הינם עבירה פלילית חמורה. זכותו של אדם לפרטיות עוגנה בישראל בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א 1981, הקובע, כי פגיעה בפרטיות כוללת, בין היתר, פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות, שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו

ב

רוב מעשי הבריונות באינטרנט מבוצעים באמצעות מחשב אישי או טלפון נייד ע"י בני-נוער ללא רישום פלילי מעשים אלה נתפסים בעיניהם כ"מעשי קונדס" בלבד הם אינם מודעים לעובדה, שעברו עבירה פלילית חמורה, הנחשבת גם לעוולה אזרחית ממעשה

שובבות לעונש של עד חמש שנות מאסר

או פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם (לרבות המיני, מצבו הבריאותי עברו וכד'). הענישה עפ"י החוק היא עד חמש שנות מאסר. בנוסף, פגיעה בפרטיות היא גם עוולה אזרחית, שבגינה הנפגע יכול לתבוע פיצויים

מהפוגע ומהוריו.

כדי להתמודד עם ריבוי האירועים הללו, החליטה משטרת-ישראל לבצע בני-הנוער בקרב פעילות הסברה בנושא בריונות ברשת, במסגרת היום הלאומי לאינטרנט בטוח, אשר התקיים לא מכבר זו השנה החמישית ברציפות ביוזמה משותפת של משטרת-ישראל, צה"ל, מיקרוסופט, החינוך, משרד ועמותות איגוד האינטרנט הישראלי וגופים ציבוריים נוספים. זאת, במטרה להעלות את רמת המודעות, זו האישית וזו הציבורית, לגלישה בטוחה ברשת, תוך לימוד תופעות לא רצויות

ודרכי מניעתן.

בסופו של יום הועברו לכתשעה-עשר אלף תלמידים והורים כמאה ושמונים הרצאות על-ידי שוטרים, ונערכו דיונים עם התלמידים על הסכנות ברשת, על פגיעה בפרטיות האחר ועל חדירה לצנעת הפרט. זאת, לצד הסבר על החוק, על הענישה, על ההליך המשטרתי בטיפול בבני-נוער ועל השלכותיו על עתידם. בנוסף, הופצו באתר האינטרנט של משטרת-ישראל מערכי השיעור של השוטרים, עלון מידע לבני-נוער ולהורים, ונפתח פורום מיוחד לשאלות ולתשובות של ילדים, של בני-נוער ושל הורים בנושא אכיפת החוק ברשת

האינטרנט.

רב-פקד גלית זיו, מחלקת נוער, אגף לחקירות ולמודיעין

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

לצול הטלפון במהלך ארוחת החג קטע את האווירה הנעימה. לאחר שיחה קצרה, התנצל קצין הנפגעים בפני בני-משפחתו, לבש את מדיו ונסע... תהליך האיתור לא היה קל. לבסוף הגיע אל שאר בשרו היחיד של ההרוג בתאונה, שגר בשכונת מצוקה מרוחקת באחת הערים בשרון. את הדלת פתח גבר ערירי, יהודי-

חרדי עטור זקן לבן. הדירה הקטנה כאילו נלקחה מאחד מסיפוריו של ש"י עגנון. הדלות זעקה מכל פינה. ליד שולחן עטוף בשעוונית ישב האיש לבדו. לפניו בקבוק יין, צנצנת דבש, פמוטות ובהם נרות דולקים ובירך על החג. כשסיים, בפנים אילמות מכאב נטל כדור כנגד מחושי-לב ותוך שהוא מתייפח בכי חרישי וקורע לב, התלווה אל קצין הנפגעים. הם התהלכו בשכונה, כשמהחלונות בקעו זמירות חג, ותרו אחר משפחה, שתיאות להלין את האיש באבלו במהלך החג. לאחר מסע שארך כשעה, נמצאה משפחה שכזו. הקצין נפרד מעל האיש עד צאת החג, אז יפגשו שוב, על מנת לזהות את ההרוג

באופן סופי במכון לרפואה משפטית באבו כביר.

*

הוא הגיע למחוז, למשרד את"ן, כשקיבל הודעה על תאונה בכביש גהה. רוכב אופנוע נפגע ע"י משאית ונהרג במקום. בשעת ערב מוקדמת נפגש קצין הנפגעים עם העובדת הסוציאלית של הרשות המקומית ליד בית המשפחה. הם טיפסו במדרגות הבניין. הוא נקש על הדלת, ואישה צעירה, אוחזת בידו של פעוט כבן שנתיים, פתחה אותה. מאחוריה, ליד השולחן, ציירו שתי ילדות צעירות. ריח של עוגה היה באוויר, והחדר היה מקושט בשרשרות נייר ובברכות. "לאבא שלנו יום הולדת שמח...". האישה החווירה. קצין הנפגעים וידא את זהותה, וביקש ממנה לשבת. העובדת הסוציאלית נטלה את הילדים לאחד החדרים . הוא התיישב לצד

האם והודיע...

צ

אפקט הפיירקס

סגן-ניצב ערן פיינמסר, רמ"ד נפגעי תאונות-דרכים, אגף התנועה

הנקישה על הדלת מלווה בידיעה, כי התפרצות רגשית של כאב, אובדן ושכול היא רק עניין של שניות המודיע עצמו חווה גם הוא קושי רגשי כך בעשרות רבות של הודעות

על ה"נגיעה" במוות ועל החוסן הנפשי, הנדרש ממודיעי נפגעים בתאונות-דרכים

* * *

מודיעי נפגעים נחשפים פעם אחר פעם לאורך תקופה ממושכת ל"מפגשים" בעלי עוצמות רגשיות גבוהות במיוחד. הנקישה על הדלת מלווה בידיעה, כי התפרצות רגשית של כאב, של אובדן ושל שכול היא רק עניין של זמן, ועמה, בסבירות גבוהה, גם זעם, כעס, תסכול וחוסר אונים, הבאים לידי ביטוי בהתעלפות, בהתמוטטות, ולעתים אף בחשש לאירועי לב. בד בבד, חווה המודיע עצמו קושי רגשי, המועצם כאשר יש קווים משיקים או דומים למצבו המשפחתי (גיל ילדים, מקום מגורים, הורים מבוגרים) ובעת ישע חשיפתו לאוכלוסיות חסרות

(ילדים, קשישים, עולים חדשים).

על כל אלה יש להוסיף את ה"נגיעה" במוות של המודיע, מעצם זו נעשית באופן מקצועי ורגיש. מסירתו את ההודעה, גם אם מודיע הנפגעים הוא, למעשה, גם ה"מפתח" לתחילתו של השיקום

המשפחתי.

בדרך-כלל נוטים להשתמש בדימוי של כלי קיבול פנימי, שאותו הדורשים השקעה אירועים, להכלת מאתנו אחד כל נושא והתמודדות רגשית, ויש להישמר שמא יגלוש. ניתן גם להמחיש את החוסן הנפשי ואת שבריריותו לכלי פיירקס חסין חום, המשמש לבישול ולאפייה. לכלי זה "תכונה" מעניינת. מחד, הוא יכול ליפול או להישמט מהיד פעמים אחדות, ולפגוע ברצפה ודבר לא יקרה. אולם, מאידך, הוא יכול ליפול, ולפגוע ברצפה תוך שהוא מתרסק

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

לאלפי רסיסים. כזהו גם ה"חוסן" הנפשי, אותו מושג ערטילאי, המאפיין את יכולתו האישית של כל אחד להתמודד עם שחיקה לאורך זמן או עם אירוע משברי בעל עוצמות רגשיות גבוהות. יכולת זו היא תוצר של מבנה אישיותי, של ניסיון חיים ושל מקורות

תמיכה.

לעומת מודיעי הנפגעים בצה"ל, אנשי המילואים, שאם נתמזל מזלם, לא ימסרו הודעה במשך מספר שנים, מודיעי הנפגעים במשטרה כוננים עשרים וארבע שעות ביממה במהלך כל ימות השנה. זיהוי החלל בצבא מתבצע באמצעות זיהוי פיזי ע"י אנשי יחידתו של החלל, ורק לאחר-מכן יוצא צוות לאתר את כתובתה של משפחתו מדרגה ראשונה. במשטרה, גורמי השטח מסייעים בפרטים

גם נפגעי תאונות-דרכים מלווים, בעבודתם, קציני מדור בתמיכה קבוצתית. מעבר לטיולים, לפעילויות ספורט ולארוחות משותפות, מתקיים ביחידה גם net-working של מעורבות רגשית במסירת הודעות. הקצינים עברו הכשרה ראשונית של זיהוי סימני שחיקה ומשבר, ומשמשים כ"חיישנים" כלפי עמיתיהם. כל מועמד לתפקיד קצין נפגעים מחוזי עובר הערכה פסיכולוגית ל"חוסנו" ולהתאמתו לתפקיד ע"י פסיכולוג קליני

מומחה, והוא משמש בתפקיד זה לא יותר משלוש שנים.

הראשונים, והקצינים אוספים נתונים בדרכם אל המשפחה. שם נמסרת הודעה, המשאירה נימת ספק, עד הזיהוי הסופי. רק לאחר-

מכן נעשה זיהוי פיזי בבית-החולים או במכון לרפואה משפטית. אל קצין המשטרה מתלווה נציג מהרשות המקומית הנוגעת, ואילו אל

קצין הנפגעים בצה"ל מתלווה צוות גדול יותר.

היום, חמש שנים לפעילות מדור נפגעי תאונות-דרכים, מוכרים קציניו כ"מקצוענים", והם מרבים ללמד את עקרונות "מסירת הודעה מרה" בכינוסים שונים של שירותים החירום וההצלה, ביחידות צה"ל ובמוסדות אקדמיים. פועלם הוא ייחודי למשטרת-ישראל, ושום משטרה בעולם עדיין לא הקימה יחידה למטרה

שכזו.

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

מיג׳י

ל ש

מו ול

עמי

ג׳יל

שמו

ולע

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

הדמיון בין חקירת משטרה לתחקיר עיתונאי מתחיל ונגמר בשלב "החתירה לגילוי" בעוד שזו הראשונה יכולה להתנהל אך ורק במסלול שקבע החוק, הרי שעל זה השני לא חלה כל מגבלה ובעוד שהמשטרה אוכפת את החוק, הרי שלעיתונות אין סמכות שכזו על ההבדל שבין חוקר משטרה לעיתונאי - חוקר ועל הילד ג'ימי, שבניגוד לפרסומים בעיתונות, לא

התדרדר לשימוש בסמים קשים

עיתונאי, ג'ימי" היה שמו של תחקיר ולמו של שהתפרסם בשנת 1980 ב"וושינגטון פוסט" בשמה של העיתונאית האמריקאית ג'נט קוק. התחקיר, שעסק בג'ימי, ילד כבן שמונה, שהתדרדר לשימוש בסמים קשים, עלה בזמנו לסדר היום הציבורי בארצות-

הברית, וזיעזע את החברה האמריקאית. הוא אף זיכה את ג'נט קוק, שנה לאחר פרסומו, בפרס פוליצר. אולם, הספקות הראשונים החלו לעלות, כאשר עורך העיתון, שעבדה בו ג'נט קוק בעברה, הטיל ספק ביושרה. התברר, שהעיתונאית בדתה את הסיפור כולו מליבה, ולא זאת בלבד - גם קורות החיים שהעבירה ל"וושינגטון פוסט" היו מזויפים וכך גם ההמלצות שמסרה מעבודתה בעיתון קודם. ג'נט קוק פוטרה מעבודתה בעיתון, החזירה את פרס פוליצר שזכתה בו, ומכרה את סיפורה לחברת הפקה תמורת מיליון וחצי דולר. בסופו

של דבר, הסרט אודותיה לא הופק.

תת-ניצב (בדימוס) יעקב גרוסמן,יעקב גרוסמן, היום עורך-דין פרטי, שעשה את רוב שנותיו במשטרה בתפקידים שונים באגף החקירות, ובתפקידו האחרון היה סגן ראש האגף, מעדיף לא להרחיק עד מעבר לים, כדי להשוות בין עבודתו של חוקר משטרה לזו של עיתונאי-חוקר, אלא להתמקד דווקא בדוגמא מקומית. וכך הוא אומר:"עיתונאי ישראלי פרסם בזמנו תחקיר על יחיעם אוחנה, עבריין שהורשע בפרשת סמים, שטען, שמשפטו היה קנוניה בין המשטרה לפרקליטות ולשופט שדן בעניינו. העיתונאי הסתמך בתחקירו, בין היתר, על מסמך, שהיה אמור להיות מסמך של אגף החקירות, בחתימתו של ראש האגף דאז. המסמך הגיע לידיו באמצעות תחקירנית משנה, שלימים הועמדה לדין, ונמצאה כאינה כשרה לכך. במקום זאת נשלחה למוסד לחולי נפש. על המסמך שנמסר לעיתונאי, ושצילומו פורסם בעיתון, היה חתום ראש אגף החקירות. אולם, במקום ראש אח"ק נכתב במסמך - ראש אג"ח. לטעמי", ממשיך תנ"ץ (בדימוס) גרוסמן, "אם העיתונאי לא היה מצוי בתחום החקירות, ולא ידע שבמשטרה לא קיימת הגדרת תפקיד כראש אג"ח, אזי הוא לא צריך היה לערוך תחקירים, שעניינם חקירות משטרה. ואם הוא אכן הכיר את ההגדרות המשטרתיות ואת ראשי התיבות והקיצורים למיניהם, והעדיף לעצום עין, הרי שהמשמעויות לכך מחרידות. הדבר יכול לעורר מחשבות מדאיגות מאוד ונוגות מאוד על העבודה העיתונאית". ועל הלקח הנלמד מפרשת ג'נט קוק הוא אומר:"אם הדבר היה יכול להתרחש בעיתון

רציני ובעל מוניטין כמו ה"וושינגטון פוסט", לא נותר לנו אלא "עלשער, מה מתרחש במקומות אחרים".

המשטרה והעיתונות כאחד הן מנגנונים חברתיים, העוסקים בפיקוח על תהליכים חברתיים ובבקרה עליהם. לעומת המשטרה, שיסודה בחוק ופעילותה בכל תחומיה מוסדרת, בסופו של דבר, בחוק, בתקנות, בנהלים ובהוראות, והיא נתונה תחת פיקוח פנימי ותחת פיקוח חיצוני, הרי שהעיתונות, הנקראת גם "הרשות הרביעית", היא מנגנון לא פורמאלי. "המשטרה", לדברי תנ"ץ (בדימוס) יעקב גרוסמן, "אוכפת את החוק, ובעיקר את אותם הערכים, שחוק העונשין הגדירם כערכים מוגנים". המחוקק, לדבריו, לא הפריז בדרישתו, והרף הנורמטיבי הנדרש בחוק העונשין הוא הרף הנמוך. לעומת זאת, העיתונות, זו הרצינית, העושה את מלאכתה בצורה הוגנת, אינה עוסקת באכיפה, שהרי אין לה סמכות כזו. העיתונות, לפי תנ"ץ (בדימוס) גרוסמן, אמורה לחקור ולפרסם גם מעשים, שהם לא בהכרח עבירות פליליות, אלא נחשבים כמעשים, הפוגעים בנורמות החברתיות, ומערערים את הרף הנורמטיבי המוסרי

הגבוה.

"הדמיון בין חקירת משטרה לתחקיר עיתונאי מתחיל ונגמר בשלב 'החתירה לגילוי', שלב האיסוף המודיעיני במינוח המשטרתי", מציין תנ"ץ (בדימוס) גרוסמן. "עיתונאי, בעיני, הוא מעין קצין איסוף. הוא אוסף חומר, שלא בהכרח יעמוד במבחני הקבילות, הנדרשים במשפט הפלילי או בזה האזרחי. הוא גם לא צריך לעמוד במבחנים אלה. זאת עושה גם קצין האיסוף המשטרתי בכל יחידה שהיא. הוא מביא את החומר בפני מפקדיו, כדי שיראו אם יש בו תשתית לחשד. מה שאין כן העיתונאי, המניח, בסופו של דבר, את

החומר בפני העורך, המחליט האם לפרסמו ואיך לפרסמו.

חקירת המשטרה, לפי תנ"ץ (בדימוס) יעקב גרוסמן, אמורה לאסוף את מלוא העובדות של מעשה, שעל- פי החשד מהווה עבירה. תחקיר עיתונאי, לעומת זאת, לא חייב כלל להתייחס למעשה שמהווה עבירה. "הדוגמא לכך, הלקוחה דווקא מהתקופה האחרונה, היא

גירושיו המתוקשרים של כדורגלן ידוע מאשתו הדוגמנית, הידועה גם היא", מדגיש תנ"ץ (בדימוס) גרוסמן. "העיתונאי ישקיע מאמץ לא מבוטל כדי להשיג את המידע ולאמת אותו. לעומתו, את המשטרה נושא זה לא יעניין כלל. יתרה מזאת, המשטרה אמורה לרדת לחקר האמת, ולבסס תשתית עובדתית באיסוף ראיות, שמשקלן, איכותן וכמותן יספיקו להגשת כתב אישום, או שיש בהן כדי להפריך מכל וכול את החשד המיוחס. לעומתה, העיתונאי עצמו לא נדרש לעמוד ברף זה". לדבריו, בחקירת משטרה, הבסיס החוקי מוסדר בחוק, וחלה עליה החובה, בדין, לחקור עבירות. לעומת זאת, לא חלה על עיתון חובה על-פי דין לחקור ולפרסם, והתחקיר עצמו

אינו מצטמצם רק למעשה של עבירה.

מעמד חקירתו של עד, לאו דווקא מתלונן, הוא פורמאלי, מחייב ורציני, ובצדו עומדת סנקציה (החובה למסור עדות). הימנעות ממסירת עדות יוצרת עבירה בפני עצמה, ויש למשטרה סמכות לאכוף אותה. "היום עדות", לעכב אדם לשם מסירת מותר מדגיש תנ"ץ (בדימוס) גרוסמן. "רצינות המעמד היא ליבו של העניין. העד מגיע למשטרה, ויושב מול חוקר משטרה. דבריו והוא חותם עליהם עם סיום מוקלדים, מסירת עדותו. התוצר הסופי הוא מעין תצהיר מחייב, שיהווה בסיס לחקירתו של העד בבית-המשפט. לעומת זאת, במפגש עם העיתונאי, לא מתקיים אף לא אחד מתנאים אלה. המפגש הוא בלתי מחייב, לא פורמאלי, ואין סנקציה בצדו. לכל היותר יאמר העיתונאי לאיש שמולו, שהוא יכתוב שסירב להגיב. בקריאת התחקיר בעיתון", מוסיף תנ"ץ (בדימוס) גרוסמן, "הקורא

חוקר המשטרה מביא את חומר החקירה בפני מפקדיו, כדי שיראו, אם יש בו תשתית לחשד. העיתונאי מניח את החומר בפני

העורך, המחליט אם לפרסמו ומתי

ההבדלים מתחדדים עוד יותר כאשר בוחנים את התהליך עצמו - חקירה על-פי דין מחד, ותחקיר עיתונאי, מאידך. החקירה יכולה להתנהל אך ורק במסלולים שקבע החוק, ובנוסף - על-פי פסיקת בית-המשפט העליון, שפירש את המסלולים האלה, עפ"י הנחיות היועץ המשפטי לממשלה ועל-פי פקודות והנחיות פנימיות של משטרת-ישראל. "לתחקיר העיתונאי אין כל פרוצדורה מחייבת", מציין תנ"ץ (בדימוס) יעקב גרוסמן, "ולמעשה, במבחן אמיתי, אין לו שום מגבלות, למעט איסור החל על עיתונאי, לעשות מעשים, שהם בגדר עבירות פליליות. ומכיוון שאיסור זה חל על כל אזרח,

הרי שבעניין זה אין מותר העיתונאי מהאזרח".

הפרסום העיתונאי צריך, למעשה, לעמוד בדרישות שני חוקים - חוק הגנת הפרטיות וחוק איסור לשון הרע. "בתחקירים רציניים יותר מסיפורי כדורגלן ודוגמנית", מוסיף ואומר תנ"ץ (בדימוס) גרוסמן, "התחקיר העיתונאי מלווה על-ידי היועץ המשפטי של העיתון, והוא זה שמעביר את העיפרון האדום על שורות ועל פסקאות מסוימות ומוחק אותן, במידה שהגיע למסקנה, שהעיתון עלול להיחשף לתביעת דיבה. העיתונות, לדבריו, היא מקצוע שאיננו טעון כל רישוי. זאת, לעומת מקצוע השוטר, המחייב הסמכה וקבלת תעודת

מינוי.

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

לבדוק, האם מה שמונח לפניו הוא תיק החקירה השלם. גם החומר, שהוגדר כ"חומר מודיעיני", צומצם מאוד בפסיקת בית-המשפט העליון, עד לרמה בלתי נסבלת לחוקרים. זאת, משום שתיק החקירה אמור לשקף את התמונה המלאה, לטוב ולרע". החשוב מכל הוא, לפי תנ"ץ (בדימוס) גרוסמן, שבנוסף לחובת חוקר המשטרה לתעד את מלוא החומר, הרי שמעל ראשו קיימים הפיקוח והבקרה של מפקדיו, של הפרקליטות ושל יחידת הביקורת הפנימית וגם בקרה חיצונית מטעם בית-המשפט, המהווה את חוליית הביקורת העליונה והמוסמכת ביותר לבדיקה, האם החקירה נוהלה בצורה נכונה. כל זאת אינו חל על העיתונאי. אין עליו, בסופו של דבר, כל ביקורת, זולת בסיטואציה לא נפוצה, שבה הוגשה נגד העיתון ונגד העיתונאי

תביעת דיבה, והיא עומדת להחלטתו של בית-המשפט.

אינו יודע אם הוא מקיף את כל החומר שנאסף, שהרי הוא עובר סדרת תהליכי עריכה, המונעים גם משיקולים מסחריים, משיקולים עסקיים ומשיקולים אישיים, עד להגעתו ל"מוצר הסופי" בעיתון. אין הדבר כך בחקירת משטרה, שבה קיימת חובה לתעד את כל החומר במלואו בשיטת תיעוד קבועה ומוסדרת. כל פרקליט או סנגור יכול

מעמד חקירתו של עד הוא רשמי, מחייב ורציני וסנקציה בצדו. במפגש עם עיתונאי, ים אף לא אחד לעומת זאת, לא מתקי

מתנאים אלה

, ללא ן לא פורמאלי ו נות היא מנגנ העיתוסמכות אכיפה. היא אמורה לחקור ולפרסם גם

מעשים, שאינם בהכרח עבירות פליליות

חקירתם הנגדית של עדים בבית-המשפט, לפי תנ"ץ (בדימוס) יעקב גרוסמן, היא עולם אחר, המתנהל באמצעות כלים אחרים מאלו שבחקירת משטרה (להוציא את חקירתו ביאח"ה של עובד ציבור בכיר, היכולה להזכיר את החקירה הצפויה לו מעל דוכן העדים, במידה שיעמוד לדין). "חקירה נגדית של עד נועדה לכרסם באמינותו של העד כאדם ובאמינות עדותו בכלל", מציין תנ"ץ (בדימוס) יעקב גרוסמן. "ישנן תחבולות ידועות, אך עיקרה של החקירה בנוי על לימוד טוב של החומר הקיים, על הכנת שאלונים מפורטים ועל עמידה על סדר הצגת השאלות. כאן יש מקום ל'תחבולנות', הכול כפוף, כמובן, לכללים של החוק. מה שאין כן בחקירת משטרה, המתנהלת בארבע עיניים או בשש עיניים בחדר החקירות". לדעתו של תנ"ץ (בדימוס) גרוסמן, לסנגור במגזר הפרטי, ששירת בעברו באגף החקירות במשטרה, אין כמעט יתרון באולם המשפטים. "היתרונות המעטים באים דווקא לידי ביטוי בשלבים המוקדמים - בשלב הייעוץ ללקוח לפני חקירה או במהלכה, עד כמה שניתן הדבר, או בשלב של הערכת התיק לאחר שהחקירה הסתיימה. עשרת המובילים מבין הסנגורים הפליליים בארץ לא הגיעו מהמשטרה,

והם סנגורים מצוינים, היודעים את מלאכתם".

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

דלקפמ

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

אחד הכינוסים, שנערכו לפני זמן בבסיס חיל האוויר, אמר אחד ממפקדי הבסיסים, כי הוא שמח, ש"מנהלי חיל האוויר ישתתפו במטס". מייד תיקן אותו מפקד החיל, שהזכיר לו, כי מדובר ב"מפקדי חיל האוויר". האם מדובר בטעות פרוידיאנית, או שמא בהבנת המציאות הנוכחית? האם פירש הקצין את התנהגות מפקדו, ולכן הגדיר את הקולגות שלו כ"מנהלים" או שיתכן שחשב, שנכון יהיה להגדיר בתקופה זו את עיסוקם של חברי הנהלה הבכירה של חיל האוויר כחברי

דירקטוריון?

השאלה היא, מה נכון יותר לתקופה שבה אנו חיים. האם הניצבים (תרתי משמע) בעמדות המפתח בארגון ישיגו את

מטרותיו כאשר הם יותר מפקדים או יותר מנהלים?

משטרת-ישראל מודדת את מפקדיה עפ"י תוכנת המנה"ל. ייתכן, שדווקא שילוב זה ממחיש את התפיסה, כי מפקד נדרש

היום ליכולות ניהוליות לצד יכולות פיקודיות.

השגת מטרות הארגון תלויה בראש ובראשונה בניהול כוח האדם ובשימורו, ובמיוחד בארגון כמו משטרת-ישראל, שמקור כוחה הוא במצבת כוח האדם ובאיכותו. נחישות, עירנות, דריכות ויכולת מבצעית גבוהה, מחד, לא תתוחזק בשל ניהול נכון, כי אם ע"י דוגמא אישית, רמת מעורבות, אכפתיות וזהות ארגונית גבוהה. מאידך, חוסר יכולת לנהל באופן הנכון את היחידה, שעליה מופקד המפקד, לא תאפשר לו לפקד על הכוח העומד

לרשותו בצורה הטובה ביותר והאפקטיבית ביותר.

החינוך הגבוה כבר זיהה מזמן, כי השילוב שבין יכולות ניהוליות ליכולות פיקודיות הוא התמהיל הנכון לניבוי הצלחה. דור ה"מהנדלים" (מהנדס-מנהל) מבטא את הכיוון של רכישת יכולות מולטי דיסציפלינאריות, להבדיל מרכישת "עומק"

ומהתמחות בנושא אחד.

אנחנו לא לבדנו בהתלבטות הזאת. גם במשרד החינוך התחבטו בשאלה, האם מנהיגותו של מנהל בית-הספר נבחנת כמומחה, כמנהל או כמחנך פדגוגי. יש כיום מנהלי בתי-ספר, שבעברם היו קציני משטרה בכירים, ומצאו את ייעודם כמחנכי הדור

הבא. אולם מדוע אין מנהלי בתי-ספר, שהפכו למפקדי תחנות? האם רק פערי המידע מונעים את החלופה ההדדית, או שמא

קיימות סיבות נוספות לכך?

ניתוח העיסוקים של מפקד משטרה על-פני שגרת יומו, מעלה מספר סוגיות, שעמן עליו להתמודד - ה"קוסם" נדרש לעשות "יש מאין", ולהתמודד עם ריבוי משימות בצל תת-תקינה היסטורית, לשדר כלפי מטה, כי יכולת ההתמודדות היא גבוהה, אורך הנשימה הוא בלתי מוגבל, ותהליך "הצמיחה הכלכלית" של הארגון לא נפסק. ההכרזה, כי יעדי הארגון הם לארבע שנים, רק מחזקת את התפיסה, כי גרף התוצאות העסקיות מחייב מגמה קבועה של שיפור מתמשך. עד כאן, אין הבדל בין המשטרה לבין כל ארגון אחר. ומה בכל זאת עושה את אותו הבדל? ה"שליחות כי מקומה של הציבורית", האחריות המערכתית וההבנה, המשטרה במדינה דמוקרטית אינה נשארת רק תחת הכותרת של מנגנון אכיפה, כי אם אמצעי להענקת תחושת ביטחון אישית לכל אזרח. תהליך הסוציאליזציה, שעובר כל שוטר ומפקד לאורך השנים בשירותו במשטרה, משפיע, ככל הנראה, על תהליך קבלת החלטותיו עם סיום שירותו (ולא בכדי נוהגים לציין את התקופה

במשטרה כתקופת "שירות").

שליח ציבור הוא אותו אדם, שמייצג את הקהל בתפילתו אל מול האלוהים, ושליחות ציבורית היא איננה עוד משרה או מקום עבודה. לשליח זכות גדולה, אך בצידה - חובות כבדים, ועל כן אין זה פלא, כי המעבר בין חיי שוטר או קצין משטרה לבין משרת ניהול בית-ספר או כל משרה חינוכית אחרת הוא טבעי וברור. מנהל יחידה עסקית, הנדרש לספק תוצאות עסקיות, שאותן יבחנו חברי הדירקטוריון, לא יפתח, סביר להניח, תודעה של שליחות או של ערכיות חברתית. אין זה אומר, כי הוא חסר ערכים, אלא שערכי הבסיס שלו בעיסוקו שונים מאוד מערכי הבסיס, שאותם

שואבים קציני המשטרה בעבודתם היומיומית.

ערכים ותודעת שליחות מחזקים את התפיסה, כי דמותו של מפקד במשטרה היא אבן הבוחן להצלחה ולהישרדות הארגונית. שיפור היכולות הניהוליות לצד אלו הפיקודיות הוא, בסך הכול, בגדר

הבנת התהליכים הגלובליים, שלהם אנו עדים.

ברב-פקד ערן שקד, דובר מרחב הגליל

מה נכון יותר למשטרה - לנהל אותה או לפקד עליה? האם מפקד נדרש היום ליותר יכולות ניהוליות? ומה מבדיל בין המשרתים במשטרה לעובדים בארגונים אחרים?

על ה"מפקדל" (מפקד - מנהל) מזווית משטרתית וגם אישית

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

שעת בוקר של יום 15 במאי 1974 התעוררו תושבי מעלות להתקפת טירור. שלושה מחבלים, שחדרו מגבול לבנון, הגיעו לעיירה, נכנסו לדירת מגורים, ורצחו שלושה מבני משפחה אחת. משם המשיכו לבית הספר "נתיב מאיר", שבו ישנו באותה עת מאה וחמישה תמידים מבית-הספר התיכון העירוני הדתי מצפת, שהגיעו ערב קודם לכן למקום במסגרת פעילות גדנ"ע. המחבלים השתלטו על בית-ספר, החזיקו בכמאה ילדים כבני-ערובה, ותבעו את שחרורם של עשרים מחבלים תמורתם. בהוראת הרמטכ"ל פרצו חיילי צה"ל, בערבו של יום, לבית-הספר, ושחררו את התלמידים.

עשרים ואחד מהם נהרגו.

כשנתיים לאחר מכן, ב-30 למרץ 1976, נערכו הפגנות בכפרים סחנין, עראבה ודיר-חנא שבגליל, במחאה על החלטת הממשלה להפקיע כעשרים אלף דונם באזור סחנין, במטרה ל"ייהד את הגליל". ההפגנות, שהיו שקטות בתחילתן, נהפכו במהרה לאלימות, ובמהלכן נחסמו כבישים, ונזרקו בקבוקי תבערה ואבנים. לעזרת משטרת-ישראל הגיעו כוחות צה"ל. שישה מפגינים נהרגו. ההפגנות התפשטו לכל הארץ ואף ליהודה, לשומרון ולעזה, אולם דעכו

במהרה. יום זה נודע לימים כ"יום האדמה" הראשון.

שר המשטרה באותה עת היה שלמה היללשלמה הילל. הפיגוע החבלני במעלות והפרות הסדר בגליל היוו עבורו "אירועים מכוננים" למהלכים אסטרטגיים שיזם, ביניהם הקמת הימ"מ, הקמת המשמר האזרחי, והמשמעותי ביותר - העברת האחריות על בטחון הפנים למשטרת-ישראל. בתקופת כהונתו (1977-1969) עבדו עמו המפכ"לים פנחס פנחס קופלקופל, אהרון סלעאהרון סלע, שאול רוזוליו שאול רוזוליו וחיים תבוריחיים תבורי. כשר המשטרה, עבד שלמה הילל ללא גוף מקצועי מסייע בנושאים מבצעיים

ב

בארבע עיניים

ניצב-משנה צחי חפץ, ראש תחום משטרה, המשרד לבטחון הפנים

בינו לבין גוף שתיאם וללא ובטחוניים, המשטרה והשב"ס, שתי הזרועות שבאחריות המשרד. שלמה הילל, כיום בן 85, זכה בשנת מיוחדת תרומה על ישראל בפרס 1998למדינה. הוא מכהן כיום כנשיא המועצה

לשימור אתרי מורשת בישראל.

מטרתה של הפגישה עמו, שנערכה בביתו שברעננה, הייתה כדי לשמוע מפיו, כיצד גוף ללא משטרה כשר בשעתו, תפקד, מקצועי מסייע, והאם היו לכך השפעות על

תהליכי קבלת החלטותיו.

*

"אין להשוות את המצב היום למצב בשנת 1969, עת התמניתי לשר המשטרה. עולם המושגים שונה לחלוטין", אומר שלמה הילל, במבט לעבר ארבעים השנים שחלפו מאז. "משרד המשטרה היה בקושי לשכה. כפעמיים בשבוע קיימתי פגישות בארבע עיניים, ללא רישום פרוטוקול, עם המפכ"ל, שסקר בפניי את מצב הפשיעה. אירועים שגרתיים לא חייבו את התערבותו של השר. בהמשך, בתקופתו של המפכ"ל פנחס קופל, קיימתי גם פגישות עם מפקדי המחוזות, והתחלתי לקבל תמונה מפורטת מזו המסוננת, שהעביר לי המפכ"ל. יתר על כן", מוסיף ואומר שלמה הילל,"קיימתי פגישות ישירות, גם בארבע עיניים, עם ראש אגף החקירות. יש לזכור, שבאותה תקופה נחקרו פרשות ידלין וצור, וראש אח"ק דיווח לי על הדברים, שהיו בעלי חשיבות ציבורית. בפרשת ידלין לא הייתה

ישיבת ממשלה שלא הייתי נתון במהלכה להתקפות איומות".

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

הפיגוע החבלני במעלות היווה עבורו "אירוע מכונן" עם המפכ"ל הוא קיים פגישות בארבע עיניים ללא רישום פרוטוקול על ההפגנות האלימות של "הפנתרים השחורים" בירושלים שמע ברדיו מכיוון שלא עודכן במידע רלוונטי, לא יכול היה להורות למשטרה להיערך טוב

יותר לקראת "יום האדמה" שלמה הילל. לשעבר שר המשטרה שיחה נוקבת

אבי דיכטראבי דיכטר, השר לבטחון הפנים עד לא מכבר, מיסד, מיד עם כניסתו לתפקיד, במאי 2006, פורום הערכת מצב שבועית בהשתתפות בכירי מטהו, המזכיר הבטחוני וצוותו, המפכ"ל, נציב שב"ס, בכירי אג"מ ובכירי אח"מ, נציגי שב"כ, צה"ל ולוט"ר. לפי השר לשעבר משה הילל, שתפקד ללא פורום שכזה, היה עליו לעשות את כל זאת על-פי

האינטואיציה שלו ובהפעלת קשרים אישיים, ללא מסגרת תקציבית וללא כוח אדם. "התחלתי מאפס, כי לא היה דבר. המפכ"ל נהג להגיע למשרדי ולספר לי רק מה שרצה לספר. הוא לא סיפר לי מה שהוא לא רצה לספר... כדי למלא את החסר, השתתפתי כמעט באופן

עםפר

ש ב

יםינ

קצס

ור ק

וםסי

בז)

רכבמ

ל (יל

השה

מ

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

קבוע בכל ישיבות הספ"כ, שהרי אי אפשר להיות מנותק לגמרי. יכול להיות, שנוכחותי בישיבות אלה גרמה למשתתפים להמעיט

בדיבור".

ניצב יוסף בן-פורת שירת במטהו של שלמה הילל. "קיבלתי אותו בירושה", מציין השר לשעבר. "הוא היה ממודר ע"י המשטרה, ולא השתתף בישיבות הספ"כ (להבדיל מהמצב כיום, שבו המזכיר הישיבות). בכל קבוע הבטחוני משתתף במשטרה עצמה ראו בו 'משהו חיצוני', ואת משרד המשטרה ראו כפורמלי בלבד. המסר היה - תהיה מבסוט שמכינים לך את הדו"ח שאתה מוסר לכנסת... אמת, יכולתי להיעזר בידע ובניסיון האישי של בן פורת, אך הוא לא נהג לדווח לי. הדיווחים, שהתבססתי עליהם

בהחלטותיי, היו מישיבות הספ"כ".

הכנת הדיונים בנושאים שונים עם שר המשטרה, באותה תקופה, נעשתה בצורה מאולתרת. שלא כמו היום, לא הופצו זימונים לדיונים אלה, לא

הוכן עבור השר מצע הכולל דגשים, ולא נערך מעקב אחר ביצוע ההחלטות. "היו דיונים שאני יזמתי", מדגיש משה הילל, "כגון העברת יחידות מג"ב לירושלים, שאותה ראיתי כבר אז כמוקד רגיש. יוזמה זו אכן הביאה לקיומו של דיון בראשותי, בהשתתפות המפכ"ל ומפקד מג"ב. אני, אישית, עקבתי אחר ביצוע הנחיותיי. לאחר הדיון על העברת פלוגות מג"ב לירושלים, נדנדתי פעמיים שלוש, ורק לאחר מכן ההנחיה בוצעה. מכיוון שלא עמד לרשותי צוות, שהעביר לי מידע מדיוני מפכ"ל, בעיקר בנושאי הליבה, שהיו חיוניים לביצוע תפקידי, הזמנתי מיד פעם את הניצבים למשרדי, ומהם אספתי את המידע החיוני. המפכ"ל לא ראה זאת

בעין יפה, ובעניין זה אף הייתה לי מלחמה עמו"

"המפכ"ל נהג להגיע למשרדי, ולספר לי רק מה שרצה. לכן, נהגתי להשתתף ברוב ות ישיבות הספ"כ, שהרי אי אפשר להי

מנותק לגמרי"

כיום, בעת התרחשותו של אירוע חמור, המזכירות הבטחונית מעדכנת את השר לבטחון הפנים לפרטיו בזמן אמת ובאופן שוטף. לא כך היה המצב בתקופתו של השר שלמה הילל. במהלכן של ההפגנות האלימות של ה"פנתרים השחורים" בירושלים, ששיאן היה ב-18.5.71, הושלכו אל עבר כוחות המשטרה שלושה בקבוקי תבערה. עשרים מבין השוטרים והמפגינים נפצעו. "לא קיבלתי כל דיווח במהלכו של האירוע", אומר שלמה הילל. "שמעתי עליו ברדיו. למחרת, מסר לי המפכ"ל דו"ח. תחקיר אירוע לא הוצג

מעולם בפניי".

בלשכת השר.

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

המזכירות הבטחונית שליד השר לבטחון הפנים (לשעבר המטה המבצעי) הוקמה בראשית שנות ה-90 כתוצאה מהמלצות ועדת זמיר, שחקרה את הכשל של משטרת-ישראל באירועי הר הבית באוקטובר 1990. תפקידה של המזכירות הבטחונית לסייע לשר תוך מתן תשומת לב מיוחדת לנושאים מבצעיים ובטחוניים, שיש להם השלכה ציבורית. היחידה כפופה ישירות לשר, ושואבת את סמכותה מהוראותיו ומהנחיותיו. ליחידה ממשקים הדוקים מאוד עם השר ועם מטהו, והיא עובדת עמם בהרמוניה. יעודה, בין היתר - סיוע לשר בגיבוש מדיניות מבצעית ובטחונית, ניתוח דיווחים, הכנת ניירות עמדה, הכנת דיונים, מעקב ובקרה, תכנון ביקורים ביחידות וליווי ביקורים, וייצוג עמדות השר בדיונים מקצועיים במשטרה, בשב"ס ובגורמי ממסד אחרים. בראש המזכירות הבטחונית עומד זה למעלה משנתיים תנ"ץ דני חדדדני חדד.

"אינני יודע אם היה בידי המשטרה מידע של ממש על העתיד להתרחש, שכן 'יום האדמה'

נפל עליה כרעם ביום בהיר"

"לאחר הפגנות 'הפנתרים השחורים' ופיגוע מקרר התופת, החלטתי לא לכסות עוד את ים. ברור היה לי, שהמשטרה היא י נ העי

האחראית על בטחון הפנים"

החודש, שקדם למהומות "יום האדמה" הראשון בשנת 1976, היה חודש סוער במיוחד, והיו סימנים בשטח לעתיד לקרות. אף על פי כן, שלמה הילל טוען, שהוא לא היה מודע לבעיה ההולכת וקרבה. "לא זכור לי, שהייתי ערוך ודרוך בשל כך. מכיוון שלא היה בידי מידע רלוונטי, לא יכולתי, כשר, להביא להיערכותה השונה של המשטרה. לא הוצגה בפניי כל תמונת מצב, המעידה על התפתחותו של אירוע שכזה. אינני יודע גם אם היה בידי המשטרה מידע של ממש על העתיד להתרחש, שכן הדבר נפל עליה הרעם ביום בהיר. ההחלטה על הפקעת האדמות התקבלה בממשלה ללא הערכה, למה היא עלולה לגרום. רק כאשר החלו המהומות, ב-30 במרץ 1976, קיבלתי דיווח שוטף מהמפכ"ל. הצבא היה הראשון שהתערב". לדבריו, אירועי יום האדמה הדגישו את היעדרו של גוף מסייע מקצועי לשר, כמזכירות הבטחונית, בקבלת ההחלטות. "לא הייתי מודע למה שקורה מתחת לפני השטח ולחוסר היערכותה של המשטרה", מוסיף ואומר שלמה הילל. "יתכן, שהדבר קרה בשל היעדרו של שיתוף פעולה מספיק בין השב"כ למשטרה. זה קרה שוב גם באירועי הר הבית. אני רוצה לקוות, שאנו תמיד לומדים מהלקחים, אם כי

לפעמים מאוחר מידי".

לפיגוע מקרר התופת בכיכר ציון בירושלים ביולי 1975, שבו נהרגו שלושה-עשר עוברי אורח ונפצעו שישים, איחרה המשטרה להגיע, ובשל כך הוטחה בה ביקורת חריפה. לפי שלמה הילל, המשטרה לא הייתה ערוכה עד אז לטפל בפיגועים שכאלה. התשובה שניתנה הייתה - אנחנו לא אחראים. לכן, נקל להבין, שבגין אירועים אלה החלטתי לא לכסות עוד את העיניים. ברור היה לי, שהמשטרה היא זו האחראית על בטחון הפנים במדינה. אולם, לדאבוני, שחיתי נגד הזרם, עד שבסופו של דבר הכירה הממשלה באחריותה זו של

משטרת-ישראל".

ם.לי

שרו

ביה

יקעת

היר

בער

יו ס

.197

3

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

שנת 1978 ניסו שוטרים ממשטרת מחוז תל-אביב להתאגד באיגוד מקצועי משלהם. שלושה קצינים זוטרים צעירים, עורכי-דין בהשכלתם, הובילו את המאבק, ופנו, בין היתר, לבית-המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ78/789) בבקשה, להורות לשר הפנים ולפיקוד

המשטרה להימנע מלהפריע לפעולות ההתארגנות.

בג"ץ קבע, כי המסגרת החוקית, ששימשה את המפכ"ל להטיל איסור על התארגנות שוטרים, לא די בה לשלול זכות, שהיא מזכויות היסוד במדינת חוק דמוקרטית. כפועל יוצא מהחלטת בית-המשפט, קידמה המשטרה יחד עם משרד המשפטים תיקון חקיקה, שעיגן את האיסור על שוטר להיות חבר בארגון שוטרים, או ליטול חלק בפעילות להקמתו של ארגון כזה, לקיומו או לניהולו, תוך קביעה מפורשת, כי הפרה של איסור זה תיחשב כעבירה משמעתית. משנקבע איסור ההתארגנות בחוק, עלה הצורך לאזן את הפגיעה בזכות היסוד של השוטרים, ולהקים מוסד עצמאי, שישמש כתובת

ישירה , בלתי אמצעית, לשוטרים, ייתן מענה לאינטרסים שלהם מול בהמערכת המשטרתית, וייצגם בסכסוכים עם הפיקוד, בסכסוכים בין פקודים לבין עצמם וכן בסכסוכים, שעניינם עוול, שנגרם להם עקב התנהגות המערכת כלפיהם, בין בשלילת זכות או בהתנהגות מפלה

או בהתנהגות בחתי הוגנת אחרת שפגעה בהם.

ביום 15.10.79 פורסמו הצעות חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 7) , תש"ם-1979, שעניינן כינון נציב קבילות שוטרים ונציב קבילות סוהרים. הצעות חוק אלו אושרו על-ידי הכנסת, ונכנסו לתוקף ביום 28.4.80. מאז הקמתה של הנציבות, ממלא אותו אדם הן את תפקיד

נציב קבילות השוטרים והן את נציב קבילות הסוהרים.

החלטות נציב הקבילות הן סופיות, ואין לערער עליהן לפני בית-משפט. החוק מחייב כל שוטר או סוהר, שנדרש לעשות כן, לסייע לנציב קבילות השוטרים והסוהרים במילוי תפקידו, ואי הגשת הסיוע המבוקש או הפרעה לנציב במילוי תפקידו מהווים עבירה משמעתית. החוק גם מסמיך את נציב קבילות השוטרים והסוהרים,

2007 לשנת וסוהרים שוטרים קבילות נציבות דו"ח הוגש לפני חודשים אחדים לשר לבטחון הפנים ולוועדת קבילות נציבת ע"י הכנסת של הסביבה והגנת הפנים שוטרים וסוהרים, ניצב (בדימוס) חנה קלר (אורנשטיין)חנה קלר (אורנשטיין)

קבילות2007

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

משנמצא שהקבילה הייתה צודקת, כולה או חלקה, למסור על כך הודעה, לפרט בה את תמצית ממצאיו, להצביע על הליקויים או על העוול שהעלה הבירור, ולהמליץ על הדרך לתיקונם או למניעת הישנותם. הפקודות הפנימיות במשטרה ובשירות בתי-הסוהר מטילות על כל גורם במשטרה או בשירות בתי-הסוהר, שהצביע בפניו נציב הקבילות על הצורך בתיקון ליקוי או עוול, לפעול למניעת הישנותם כמומלץ. אי ביצוע המלצות נציב הקבילות תוך תקופה של חודשיים ממועד קבלת ההמלצה, טעון קבלת אישור

בכתב מהמפכ"ל או מנציב שב"ס.

קבילות ניתנות להגשה על-ידי שוטר נפגע או סוהר נפגע, או מי מטעמם, ובלבד שאדם זה אינו שוטר. קבילה ניתן להגיש נגד מי, שבעת עשיית המעשה, שבגינו מוגשת הקבילה, היה שוטר או סוהר. על המעשה להיות קשור לשירותו של הקובל במשטרה או בשב"ס, לפגוע במישרין בשוטר או בסוהר או למנוע ממנו במישרין טובה הנאה. בנוסף, על המעשה להתבצע ללא סמכות חוקית או בניגוד לחיקוק, לפקודות או להוראות, המחייבות במשטרה או בשירות בתי-הסוהר, או בניגוד למינהל תקין, או שיש בו משום שרירות,

נוקשות יתרה או אי צדק בולט.

בשנת 2007 התקבלו 649 קבילות שוטרים, ובסיום השנה נותרו

לטיפול 222 קבילות שוטרים.

2007 הסתיים הטיפול ב-726 קבילות שוטרים (כולל בשנת קבילות שנותרו לטיפול משנים קודמות).

241 (33%) מהקבילות, שבירורן הסתיים בשנת 2007, נמצאו צודקות ו/או עניינן בא על תיקונו,

396 (55%) מהקבילות, שבירורן הסתיים בשנת 2007, נמצאו לא צודקות ו-89 (12%) מהקבילות לא התבררו עד תומן.

2007 מספר הקבילות הגדול ביותר היה בנושא שכר בשנת ותשלומים (150 קבילות), ולאחריו תנאי שירות וסדרי שירות (128 קבילות), ובמקום השלישי - יחסי מפקד-פקוד (122 קבילות). זאת, לעומת שנת 2006, שבה מספר הקבילות הגדול סיווג שכר יחסי מפקד-פקוד, לאחריו בנושא ביותר היה

ותשלומים ובמקום השלישי - תנאי שירות וסדרי שירות.

שהתקבלו הקבילות, 649 מתוך בשנת 2007, 67 קבילות (10%)

משטרה אנשי ע"י הוגשו ורב-שוטר. בדרגות שוטר 444 קבילות (68%) הוגשו ע"י אנשי משטרה בדרגות סמל שני ועד רב-נגד, 110 קבילות (18%) הוגשו ע"י אנשי משטרה בדרגות מפקח

משנה ומעלה ו-28 קבילות (4%) הוגשו בעילום שם.

ן מ ם י ר ט ו ש ן י ב ה נ ח ב ה ה המניין לבין שוטרי חובה במג"ב או

במסגרת שח"מ במשטרה ה"כחולה" מלמדת, כי בשנת 2007 חלה עלייה של 3% במספר הקבילות שהוגשו על-

ידי שוטרי החובה לעומת מספרן בשנת 2006.

במהלך שנת 2007 בלטו קבילות, שהוגשו בעקבות ההחלטה על העברת האחריות על בתי-המעצר ועל ליווי עצורים מהמשטרה לשב"ס. כמו כן התקבלו, אם כי במספרים שוליים, קבילות ובעקבות המצב לבנון השנייה שהוגשו בעקבות מלחמת

הבטחוני ביישובי עוטף עזה.

התופעה של פנייה לנציבות קבילות השוטרים בעילום שם מוסיפה להתקיים, וההערכה היא, כי היא אפילו הרחיבה את היקפיה. הטיפול בקבילות אנונימיות נעשה רק בהתייחס לאותן פניות, המעלות טענה לקיום ליקוי מערכתי או נורמטיבי, וכאשר יש בקבילה מידע, הנראה אובייקטיבי. במקרים אלה מבוצע הטיפול מול הדרג הפיקודי האמון על הנושא. מתקבלות פניות של קובלים, המצביעים על ליקוי מערכתי, שגם הם נפגעו ממנו, והם מבקשים לא לחשוף את שמותיהם. נציבות הקבילות מכבדת את רצון הפונים, ומטפלת בפנייה כל עוד חשיפת זהות הפונה אינה משבשת את הליך הבירור. התופעה היא חמורה, שכן יש קובלים, ביניהם גם מפקדים בעלי אישיות מרשימה, המתלבטים אם להגיש קבילה, ובסופו של דבר מחליטים להימנע מלעשות כן, מהחשש, שמא הדבר יפגע בקידומם בתפקיד או בדרגה. מכיוון שלנציבות הקבילות אין כלים לאמוד את היקפה המדויק של תופעה זו, היא יכולה רק להצביע על קיומה, ולו

הסובייקטיבי, בלב חלק מהפונים.

מספרן הגדול ביותר של קבילות שוטרים בשנת 2007 היה בנושאי שכר ותשלומים רוב הקבילות הוגשו ע"י שוטרים בדרגות סמל שני ועד רב-נגד הקבילות הבולטות שהוגשו היו בעקבות ההחלטה להעביר את האחריות על בתי-המעצר ועל ליווי עצורים לשב"ס התופעה

של פניות אנונימיות עדיין קיימת, והיא אף הרחיבה את היקפה קבילות שוטרים 2007

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

לא שריףלא שריף

ום אלפי אנשים בין סמטאות הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים מהלכים מדי יבממוצע נערכים בשנה בין בתיו ואתרי התיירות שבו מאה ושמונים אירועים ואף על פי כן, ננו שריף הפעילות הפלילית במקום - נמוכה על מפקד מש"ק הרובע היהודי שאי

אלא פשוט - שוטר חברתי

לא שריף

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

רובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים הוא רובע צפוף. כחמש-מאות בתי אב ואלף שמונה מאות תלמידי פנימיות מאכלסים אותו דרך קבע. נוספים אליהם אלפי מבקרים, המהלכים בין

סמטאותיו מידי יום ביומו.

על כל הפעילות הרבה שבמקום חולשים מפקד מרכז השיטור הקהילתי, רס"ב אבי גוטקין והשוטר הקהילתי, רס"ם אבי דלרוזה נלהבים, ישיבות בני ביחד עם מאתיים

הפועלים במסגרת המשמר האזרחי.

מכיוון שרס"ב גוטקין הוא היחיד המפעיל מתנדבים במרחב דוד, הרי שהוא משמש גם ראש משרד קהילה ומשמר אזרחי ברובע, בין המתקיים אירוע לכל שותף והוא תחומיו. בממוצע, נערכים ברובע היהודי מאה ושמונים אירועים במהלך שנה, החל מהכנסת ספר תורה ועד לביקור של אישיות רמת דרג מרחבי העולם. רס"ב גוטקין, האחראי על כל הפעילות הפלילית המתרחשת ברובע היהודי, זוקף גם לזכותו, ובצדק רב, את מיעוט הפעילות הפלילית באזור. היערכותם מסביב לשעון של המתנדבים ושל כוחות משטרה נוספים, מורידים את שיעור הפשיעה לאחוזים נמוכים באופן מובהק. "הכול נמצא, מבחינתי,

תחת זכוכית מגדלת", מציין רס"ב גוטקין, והדבר אכן בא לידי הביטוי בשעות הרבות שהוא משקיע בעבודתו בתחומי הרובע היהודי. הוא מגיע לביתו של כל נפגע עבירה פלילית, ומלווה אותו במהלך הטיפול המשטרתי. תוך כדי כך הוא חוקר את נסיבות

הפגיעה ומצליח גם, בדרך כלל, לאתר את החשודים בעבירה.

הירידה בשיעור הפשיעה איננה תוצר של פעילות משטרתית בלבד. ברובע היהודי נעזר גוטקין במתנדבים, פרנסי הקהילה, בצוותי משטרה ממרחב דוד, במנהל המתנ"ס ובכל מי שמוכן לסייע לבטחון התושבים. מר יצחק אגסי, מוותיקי הרובע היהודי, ששירת שנים רבות בשירות המדינה מסביר: "יכולתו של רס"ב אבי גוטקין לאזן בין בקשות ודרישות התושבים לבין הצורך בפיקוח ובאכיפה, מביאה להרגשתם הבטוחה של התושבים. הוא אינו פקיד, ואינו תופס את עצמו שכזה. הוא החוק, וכך הוא פועל". סמדר שיינין, יו"ר המרכז הקהילתי ברובע היהודי, אינה מגדירה את רס"ב גוטקין כ"שריף", שכן איננו נתפס כדמות מאיימת אלא להיפך. לדבריה, גוטקין מנסה כל העת להדק את הקשר שבין המשטרה לקהילה כחלק מתפיסה חברתית, שבה ניתן דגש לאוכלוסייה הפגיעה יותר כקשישים, ילדים ונכים. "אוכלוסייה זו", אומרת סמדר שיינין, "עלולה ליפול קורבן לעבירה פלילית, ולכן ככל שתקבל הדרכה רבה יותר, כך יקטן הסיכוי לפגיעתה. רס"ב גוטקין מהווה, לתפיסתה, סמכות חברית. "נכונותו לסייע תמיד והאכפתיות שהוא מפגין", אומרת שיינין, אינם גורעים מסמכותו אלא נהפוך הוא - מוסיפים לה. הוא פשוט

שוטר חברתי"

סגן-ניצב ד"ר אבי זלבה, דובר אק"מ

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

האורות במשרדי המדור דלקו עד שעה מאוחרת באותו היום. הוויכוח בין הקצינים היה סוער - איזה מחלק יזכה בכלי האיסוף המודיעיניים למשימותיו הוא. שיחת טלפון מסנ"ץ נגל, ראש המדור, הכריעה: "הציורים של רובין הם נכס לאומי, תעזבו הכול ולכו למצוא אותם". מפלג 2 נכנס לפעילות שיא. הרשתנים (כפי שנקראו אז רכזי המודיעין) הונחו להביא מידע על נעמן דילר, אבל כולם ידעו, שזו משימה בלתי אפשרית, כי הוא עובד לבדו, אינו משתף איש, ואין מי ש"ילשין" עליו. דעתו של פרנקנטל התקבלה, הוא העריך, שעיקוב ממושך אחרי נעמן דילר יוביל למחבוא, שבו

הוסתרו הציורים.

יולי 1971 דיווח הצייר ראובן רובין, כי חמישה-עשר מציוריו וחפצים יקרים נוספים נגנבו מדירתו ברחוב ביאליק בתל-אביב. לזירת ההתפרצות הגיע גם ראש מחלק רכוש במדור המרכזי (הימ"ר של היום), סנ"ץ פרנקנטל. שעה ארוכה סרקו הבלשים וחוקרי הנפה הצפונית (מרחב ירקון דהיום) את הבית, אבל לא מצאו סימני פריצה. בנו של הצייר, דוד רובין, הבחין, שהסורגים של הדלת הפונה לחצר מנוסרים, ומחוברים בסלוטייפ. הוא קרא לבלשים, והצביע על הסורגים המנוסרים. "זה נעמן דילר, הפורץ הקיבוצניק", אמר ללא

היסוס פרנקנטל.

ב

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

כמודגדוגבאצבעות

רב-פקד (בדימוס) גבריאל נובל

הוא היה המתוחכם מבין הפורצים, ובעל ביצועים מקצועיים ביותר הוא תכנן היטב את "עבודתו", וכתב לעצמו "פקודות מבצע" לא עניין אותו השלל אלא הריגוש מעצם המעשה

משוד בנקים לשוד השעונים נעמן דילר. הפורץ הסוליסט

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

בערבו של ה-16 לאוגוסט 1971 התייצב לאשמורת לילה (כך נקראה אז משמרת הלילה במדור) צוות תורן של מחלק רכוש. התדרוך לפני היציאה היה קצר וענייני. מפקח וינר, ראש החוליה, פירט את המשימות, חזר על האזהרה היומית, שאסור לבצע מרדפים ולסכן חיים בגלל עבירה של גניבת דלק (אז עוד לא נודעה עבירת השבל"ר, ופרחחים שעשו "חראקות" במכוניות גנובות בשכונת התקווה

הובאו לדין בגין גניבת דלק...)

רס"ר רידלר, רכז הבלשים, מסר את מפתחות מכונית ה"לארק", והצוות עמד לרדת לחניה ברחוב מוצקין, כשראש הצוות נזכר לשאול: "על מי עובדת הסמויה?" וינר ענה כלאחר יד: "אה...

כן, כרגיל, על נעמן דילר, אם צריך תבצעו מעצר".

הבלשים לא הכירו את נעמן דילר, אבל שמעו את שמו מתגלגל במסדרונות. בכל פעם שהשם הוזכר, אפשר היה לחוש בכבוד שרוכשים לבעל השם, כבוד, שמגיע רק ליריב ראוי לבלשי המדור המרכזי, שהיה אז בשיא

תהילתו.

העיקוב אחר נעמן דילר לא היה בגדר חידוש. כבר מחודש יולי עקבה אחריו ה"סמויה", מאז הפריצה לביתו של הצייר

ראובן רובין.

דילר דרך לראשונה בשמי הפשע הישראלי נעמן כוכבו של באוקטובר 1967, כאשר נעצר בידי שוטרי הסיור של הנפה הצפונית במרתף של בנק "הלוואה וחיסכון" בשדרות קק"ל (היום שדרות בן-גוריון) 47, פינת רחוב דיזנגוף בתל-אביב. את הפריצה החל דילר לתכנן בראשית 1967, ואולי כאן ייחודו כפורץ מקצועי ומתוחכם. מדי יום הסתובב ליד הבנק ובחצרות הסמוכות לו, ולמד את הרגלי הדיירים. הוא תיעד את ממצאיו, וכתב לעצמו "פקודת מבצע" מפורטת. במאי 1967 פתח בהכנות לפריצה, והחל לחפור תעלה באחת החצרות ברחוב באר טוביה, המקביל לשדרות קק"ל מצפון. הוא עבד יום יום בגלוי, לבוש סרבל של עובד דואר, ולדיירים הסקרנים הסביר, כי הוא עורך בדיקות הנדסיות לכבלים בחצר. בתקופת הכוננות, שקדמה למלחמת ששת הימים, נקרא לשירות מילואים, ובסוף חודש יולי שוחרר, ומיהר לחדש את חפירת התעלה. כשסיים את מלאכת החפירה, בסוף חודש אוגוסט, הניח בתעלה

ברזל, וכיסה אותה בעפר.

ראש השנה תשכ"ח חל ביום ה' בשבוע. עוד בתכנוניו, בחר דילר בחג זה לביצוע הפריצה, כי עמדו לרשותו שני ימי החג והשבת שלאחריהם. שישה ימים לפני החג החנה ברחוב באר-טוביה, קרוב לקצה התעלה שחפר, מכונית מסחרית גנובה, שלה לוחיות רישוי כשרות, ובה שישה בלוני חמצן. בחצר סמוכה הניח תלת אופניים, ועליו ארגז גנוב של חלבנים. תלת אופניים שכזה לא עורר חשד, כי

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

1983 נשדדו ממוזיאון האסלאם בירושלים ב-15 באפריל עשרות שעונים מיוחדים, משובצים יהלומים יקרים, שיוצרו לפני כמאתים שנה. בין הפריטים באוסף, שנחשב לאחד החשובים בעולם, היה שעון כיס, שיוצר במיוחד עבור המלכה מארי אנטואנט. פתרון לתעלומת הגניבה נמצא רק לפני כשנתיים. ארבעים מהשעונים הגנובים, ביניהם גם "המונה ליזה של השעונים", הוחזרו באמצעות עורכת-דין מתל-אביב, שייצגה אישה המתגוררת בארצות-הברית. לחוקרים בצוות החקירה המיוחד התברר, כי אותה אישה היא ישראלית, נילי שמרת, אלמנתו של נעמן דילר. השניים הכירו בישראל לפני שנים רבות, והתחתנו בארה"ב ב-15 לאפריל 2003, בדיוק עשרים שנה לאחר שוד השעונים המתוחכם. לפני מותו הוריש לה נעמן דילר את כל ה"שלל". החוקרים איתרו מחסן לחפצי אמנות סמוך לעיר רמלה, שם הוחבאו חלקם של השעונים. שיתוף פעולה עם משטרות באירופה הביא לאיתור כספת בהולנד, על שמו של דילר. בכספת התגלו שעונים נוספים רבים. כן התגלו שעונים גנובים אחרים בביתה של האלמנה

בלוס אנג'לס.

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

המתוחכם והמקצועי ביותר, שידעה משטרת-ישראל. ממעצר זה היה דילר יעד מובחר של מחלק רכוש במדור המרכזי.

סנ"ץ קלקשטיין, המכונה בפי חבריו הרבים 'קלקי', היה מוותיקי

יחידת העיקוב של מחוז תל-אביב, ושבועות עקב אחרי נעמן דילר, כדי להגיע לציורים של רובין. הוא ראה אותו נכנס לספרייה העירונית, ומתעמק בקריאת ספר, שהוריד מהמדף. 'קלקי' לאולם הקריאה, כשדילר עזב את הספרייה, נכנס ולמזלו, הספר היה עדיין על השולחן, פתוח בעמודים שדילר קרא בהם. זה היה ספר מקצועי על ריתוך, והפרק שעניין את

דילר היה "ריתוך בחלל סגור". דיווחו של 'קלקי' לא הפתיע את קציני המדור. הם ידעו, שדילר הינו הפורץ היחיד שהם הכירו,

שקורא "ספרות מקצועית" כחלק מתכנון הפריצה, שהוא עומד לבצע. 'קלקי' ראה גם כיצד דילר מתחפש, עוטה פאה ומרכיב משקפי שמש, כשהוא עורך סיור מוקדם סביב היעד הבא, שמא יזהו

אותו בתמונות אחרי הביצוע.

בערבו של 16 לאוגוסט 1971, סיים 'קלקי' את המשמרת, וקיווה, כי למחרת תהיה סוף סוף תוצאה למעקב הממושך. דילר לא היה אובייקט מעניין לעיקוב. שגרת חייו הייתה סגפנית ומשעממת. אלא שהגורל לא הועיד את גולת הכותרת של המעקב הממושך לחולייתו

של 'קלקי'.

באותו לילה ראו העוקבים את דילר ניגש למכונית "סוסיתא" מסחרית סגורה, שחנתה בצפון תל-אביב מכוסה בברזנט. כשדילר

התרחק מהסוסיתא, אחד העוקבים הציץ לתוכה...

הדיווחים התרוצצו כמו אש בשדה קוצים. "נמצאו הציורים של רובין". קצינים טרוטי עיניים הגיעו

למטה המחוז להתייעצות. הדיווח הבא של העיקוב היה, כי התרחק מהסוסיתא והלך

לאכול. לאחר דקות אחדות הועברה ידווחו בקשר ההוראה: העוקבים

לצוות האשמורת של מחלק רכוש יחזור לסוסיתא. בלשי כשדילר הצוות יבצעו מעצר, כשהקשר בין

דילר לסוסיתא יהיה ודאי...

נמניתי עם צוות האשמורת. עדיין הייתי בלש צעיר. כשעצרנו את נעמן דילר הוא לא התרגש ולא התנגד. נדמה אפילו, שחייך בחצי לנו, הבלשים כאילו אומר פה, שעוצרים אותו: "אתם רואים למה אני מסוגל?" חשתי, שהוא ביקש

הוא היה נפוץ בימים ההם, כשאת בקבוק החלב לקפה של הבוקר הניח ליד דלתות הדירות, בשעות הקטנות, חלבן חרוץ. לתוך הארגז הגנוב הכניס דילר את כלי הפריצה, ביניהם מכשירי ריתוך, פטישים כבדים, מברגים ומספריים לחיתוך ברזל. במהלך החג לא עשה דבר,

כנראה היה דרוך, שמא התגלו כלי הפריצה ובלוני החמצן.

ביום שישי בלילה, במוצאי החג, הוא הגיע לאזור במכונית ה"אופל" שלו, והחנה אותה במרחק מאות מטרים מזירת העבירה. ברחוב באר-טוביה הוא חיבר את קצה הצינור שבתעלה למיכלי החמצן שבמסחרית, ונסע על התלת אופניים אל הצד האחורי של הבנק. שם, עקר את סורגי החלון הפונה לחצר האחורית, ניתק את פעמון האזעקה והכניס את כלי הפריצה למרתף הבנק מבעד לחלון האחורי. משסיים, יצא מבעד לחלון, החזיר את הסורגים למקומם, ונסע לביתו בשדרות עמנואל להתקלח. עוד באותו הלילה חזר לבנק, נכנס למרתף מבעד לחלון, ואת הסורגים הניח שוב במקומם. באמצעות ריתוך הוא פער פתח בגודל 30 ס"מ xי40 ס"מ בדלת הפלדה של חדרי הכספות. בחדר הכספות פרץ באמצעות ריתוך כחמישים כספות פרטיות. שללו, בשלב זה, שאותו העביר למכוניתו, שחנתה 8,000 דולר במרחק מאות מטרים, הסתכם ב-97,000 לירות, ויהלומים ותכשיטים בשווי 250,000 לירות. הפרס הראשון של מפעל הפיס היה אז 100,000 לירות! דילר לא הסתפק בשלל הרב, שכבר היה ברשותו, וחזר שוב לבנק. במוצאי שבת איבד, כנראה, את סבלנותו ואת קור רוחו, ובמקום להמשיך לרתך בשקט, החל

להלום על דלתות הכספות בפטיש כבד.

בשעה 20:00 התקשר למשטרה דייר בבניין הבנק, והודיע, שהוא שומע דפיקות מוזרות מהבנק. ניידת סיור הגיעה למקום, השוטרים סרקו את הבניין, ומשלא מצאו סימני פריצה, עזבו את המקום. אלא שהדפיקות מכיוון מרתף הבנק התחדשו מיד עם הסתלקותם של השוטרים. הדייר העקשן צילצל שוב למוקד, והפעם הגיעה ניידת, ובה סמל והשוטר רוני נדלר, שהיה אלוף הארץ באגרוף במשקל נוצה. השניים סרקו את הבניין, והסמל הבחין, כי הסורגים אינם מחוברים אלא רק מונחים במקומם. השוטרים נכנסו למרתף הבנק מבעד לחלון, אך דילר שמע אותם, ועלה מחדרי הכספות במרתף, וחיכה בדריכות. כשמצא הזדמנות, ירד במהירות שוב למרתף, על מנת להימלט דרך החלון. בדרכו נתקל בשוטר נדלר, התיז בעיניו גז מדמיע, וניסה להשתחל החוצה מבעד לחלון. נדלר הנחית בעינו מהלומת אגרוף, ולא הירפה מאחיזתו בו. אזי שלף דילר אקדח הזנקה, וירה לכיוון נדלר. הוא לא נפצע, אבל הסמל ששמע את הירייה, וסבר שהיא אמיתית, מיהר למקום, וירה שלוש יריות ברגלו של דילר. הפורץ הפצוע הוסע לבית-החולים איכילוב, וצוות החקירה המיוחד שהוקם, החל את חקירתו ליד מיטתו, כשהוא סבור, כי הפריצה בוצעה בידי שלושה פורצים לפחות. כעבור יומיים האריכה השופטת הדסה בן עתו את מעצרו של דילר באיכילוב בחמישה-עשר יום. זה היה מעצרו הראשון של הפורץ הסוליסט,

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

לידיעת להביא היה יכול רק מעצרו להיעצר. העולם, כי הוא המתוחכם ביותר מבין הפורצים ובעל

הביצועים המקצועיים ביותר.

נראה, שלא עניין אותו השלל מפריצותיו, כי אם הריגוש העז, שמלאכת הפריצה והגניבה העניקו לו. בריאיון ליגאל לב מ"מעריב" אמר דילר: "הרגשה מוזרה, כמו רטט של גבר ליד אישה יפה, כשהוא יודע, שהיא יכולה להיות שלו... הגניבה היא מעין דגדוג באצבעות, רטט שיורד לרגליים,

תחושת דריכות, כמו חיה ביער".

נעמן דילר הגיע לקיבוץ עין החורש מקיבוץ אחר בגיל שנה. אביו היה האחראי על גן הירק, ואמו הייתה גננת. יש האומרים, שהייתה נוקשה יתר על המידה, מסורה לתפקידה ומחויבת לאידיאולוגיה הקיבוצית. נעמן גדל בקבוצת הילדים "סנונית", והיה מבין הילדים החלשים, שהאחרים התעללו בו. בשנת 1957 התגייס לצה"ל, והתקבל, יחידי מקבוצתו, לקורס טייס. זמן קצר לפני סיום הקורס, במהלך ניווט סולו במטוס אימון "הרווארד", חלף מעל הקיבוץ, ביצע מספר "בזים", צלל מתחת לכבלי החשמל, ונגע בצמרות האקליפטוסים. לרוע מזלו, הבחין בו מדריך טיסה שהיה בחופשה, והוא דיווח למפקד הקורס. למחרת הודח דילר ואף נידון למאסר. לאמו, שביקרה אותו בכלא הצבאי, אמר: "זה היה הדבר הנפלא ביותר שהרגשתי בחיי. אני

למעלה והם למטה. אני ציפור והם זוחלים".

בליל הסדר בשנת 1959, כשהיה בחופשה מהצבא, נחשד בגניבת התקציב המיועד לחיילי הקיבוץ. ביולי 1959 נתפס "על חם" בידי חברי הקיבוץ, בעת שפרץ לאחד החדרים וחיפש כסף. עוד באותו ערב סולק מהקיבוץ בבושת פנים. הוא השתקע בתל-אביב, התגורר בבית דודתו בשדרות עמנואל, ועסק בעבודות פקידות. כאן החלה לפרוח הקריירה הפלילית שלו כפורץ מתוחכם וייחודי, שבלשי

המדור טרם הכירו כמותו.

על אישיותו כעבריין בעל מנת משכל 130, ניתן ללמוד לבתי-המשפט פסיכיאטריות שהוגשו דעת מחוות

השונים.

בשנת 1967 קבע ד"ר אלכסנדרוביץ: "ההפרעה הנפשית שלו פוגעת בתהליכי החשיבה... הוא מגלה סימנים מוקדמים של סכיזופרניה... הוא הרגיש כל חייו נחות ונדחה, ולכן שאב סיפוק מיכולתו להערים על המשטרה. הכסף הצטייר בדמיונו כמעין כוח כל יכול, שבעזרתו הוא עתיד לבנות את הריסות חייו... האינטליגנציה הטובה מסייעת לו לשמור על קשר כלשהו עם המציאות. עם זאת, הוא נאלץ, בגלל מופרעותו,

לוותר על תחומים רבים של החיים, כולל חיי מין".

בשנת 1971 קבע ד"ר אגר: "אישיותו הינה בעלת תוכן פנימי עשיר מאוד ויצירתי עם רגישות של אמן. הוא אגוצנטרי ונרקיסי, ומאחורי החזות החיצונית מסתתרת אישיות ילדותית ומפונקת, הכמהה עדיין

לתלות".

בשנת 1972 קבע ד"ר להמן: "נעמן סבל מתחושת אפסיות במסגרת הקיבוצית, שהייתה חברה אליטיסטית, שבה התחרות היחידה היא מילוי אחר ערכי הקיבוץ. אמו ציפתה ממנו לעמוד בנורמות, שהקיבוץ הציב, והוא לא הסתדר עם הדימוי העצמי האפסי שלו... הפריצות שלו היו גאוניות, פרי של תכנון. היה חשוב לו לעשות את הבלתי אפשרי. מכיוון שידע, שאינו יכול להיות גיבור בחברה

הרלוונטית, אזי העדיף להיות גיבור מעבר לגבול הלגיטימי".

בשנת 1980, במכתב ששלח למטפלו, ד"ר מאייר, כתב דילר: "אני עמוס בנטל תבוסתי, כשלונותיי ונכותי (הירייה ברגלו). אני רחוק מלהיות קדוש, אבל אני משתדל להגיע למדרגת 'בעל תשובה'. נסיון הקאמבק כפורץ גאון הוא פארודיה. הצינורות הגנובים היו חלודים,

כלי הפריצה היו עלובים...".

היו פעמים, שנעמן דילר התנגד למעצר עד כדי צורך השוטרים לפגוע בו. כך היה בשנת 1967 בבנק

1980 בבנק "הלוואה וחיסכון" ובשנת לאומי ברחוב מרמורק בתל אביב. ויש

שלא התנגד כלל למעצר, כפי שהיה 1971 בתל-אביב ובשנת בשנת כבר 1977 באמסטרדם. כאשר השלים את הפריצה, לא היה איכפת לו להיעצר, כי הוא בא על סיפוקו

כשטרם אולם, ביצועה. מעצם גם נאבק בשוטרים השלים אותה,

במחיר הפגיעה בו, אולי כדי שיתאפשר לו להשלימה. לא השלל אלא הביצוע

המתוחכם והמושלם של הפריצה היו האתגר האמיתי של נעמן

דילר.

הערות

נעמן דילר נפטר ממחלת הסרטן -במאי 2006, ונקבר בעין החורש.

ו ש ר ו ה ו ז ה ב ת כ ב ם י ב ר ם י ט ר פ -לציטוט באדיבותה הרבה של דליה קרפל,

שערכה ריאיונות מקיפים ותחקיר יסודי, אשר פורסמו בכתבתה בעיתון "הארץ"

ביום 26.5.2004

טןן ןן ן ןןן ן ן

וווו

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

מ

נשיא בביקורו הממלכתי הראשון במשטרת-ישראל, התקבל המדינה, מר שמעון פרס, במטה הארצי בירושלים בטקס מלא, בליווי השר לבטחון הפנים והמפכ"ל. הנשיא סקר משמר כבוד של שוטרים, צפה בתערוכת טכנולוגיה, שהוצגה ע"י מנ"ט, וביקר .D.N.A במעבדות מז"פ, ביניהן במעבדה הביולוגית ובמעבדתבהמשך, צפה הנשיא בתערוכת צילומים, שצולמו ע"י שוטרים במבצע "כאור היום", המשקפים את עשייתה של המשטרה בכל רחבי הארץ בעת המלחמה. הנשיא שוחח עם ארבעים שוטרים נציגי המגזרים השונים, קיבל סקירה על המוקד המודיעיני המשולב,

וחילק תעודות הוקרה לשוטרים.

במהלך פעילות אכיפת תנועה ברחוב הגפן בבית-שמש, הבחינו מתנדבי הית"מ, יוסף חזיזה ויוסי רמון, בבני-

נוער המשליכים נפצים. כשהתקרבו בניידת לקבוצת הנערים, הם החלו במנוסה מהמקום ולא אותרו. בסריקה שערכו המתנדבים באזור, נמצאה

מזוודה, ובה 2,870 נפצים וחזיזים מסוגים שונים. בפעילותם זו של המתנדבים נמנעה פגיעה באזרחים ופגיעה בנערים עצמם.

משטרת-ישראל רכשה לאחרונה טרקטורונים מסוג אוטלנדר 800 לפעילות ב"עוטף ירושלים" וב"קו התפר". מחלקת התחבורה באת"ל, בשיתוף יבואן הטרקטורון, הכשירו את שלושים הרוכבים וקציני בטיחות וכן בוחנים ומיג"ל ומדריכי הנהיגה ממג"ב בתעבורה ממחלקת התחבורה. המשתתפים למדו על תפעול הכלי, על תחזוקתו ועל השמירה על כללי הבטיחות בנהיגה, ואף התנסו

בנהיגת שטח.

בין נפילה טיל אחד למשנהו, התקיים לאחרונה בתחומי מרחב לכיש ומרחב נגב תרגיל משטרתי רחב היקף, ראשון מסוגו, שבו לקחו חלק כל גורמי ההצלה וכן פיקוד העורף של צה"ל והרשויות מקומיות, שבתחומן נערך התרגיל. מחוז ת"א תרגל את מחוז דרום במגוון תרחישים, ובהם תרחיש המדמה אסון המוני, תרחיש פח"ע מתגלגל כולל חדירת מחבלים מכיוון הים, ולבסוף תרגיל השתלטות מחבלים על קרון רכבת ועל אוטובוס בתחומי נמל אשדוד. התרגיל נועד לבדוק את תפקוד הכוחות בשטח, תוך שיפור המוכנות המבצעית של מחוז דרום, ומתן מענה מבצעי בהתמודדות כלל גורמי הביטחון

עם תרחישים מסוג זה.

מחלקת התחבורה באת"ל והיחידה לתכנון לוגיסטי החלו בניסוי לבחינת תלת-גלגלי וע בקטנ השימוש במשטרת-ישראל. הקטנוע מיוצר ע"י חברה איטלקית, הנחשבת לאחת המובילות הקטנועים מיצרניות בעולם. לקטנוע זוג גלגלים קדמיים נפרדת, מיתלים מערכת בעלי ומונעים יציבותו, המגבירים את יות נ י האופי ונפילות החלקות למרות שבקדמת רגיל. לקטנוע

הקטנוע שני גלגלים, נשמרים בו כל היתרונות של רכב דו-גלגלי. בניסוי הייחודי ברכב זה, הן מבחינת היקפו והן מבחינת מורכבותו, יטלו חלק כמאה רוכבים מכלל מחוזות המשטרה, אשר ירכבו על חמישה כלים שונים במשך כחודשיים. במהלכו, ימלאו הרוכבים משוב על נתונים בטיחותיים, טכניים ואיכותיים של הקטנוע. בתום הניסוי יעובדו כלל הממצאים, ועל-פיהם יוחלט, האם רכישת

הקטנוע היא כדאית.

צילום: יח' תיעוד והפקה

מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

לראשונה, התקיימה סדנה ייחודית לעשרים וחמש נערות בסיכון, השוהות במרכז במבשרת ציון, בשיתוף הרשות המקומית ומנהל המרכז, ובחסות הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה. הסדנא, בהנחיית רנ"ג חיים חקאני, מדריך בכיר להגנה עצמית בבסכ"מ, התמקדה בעיקר בלימוד תרגילים בסיסיים בהגנה עצמית, בחידוד מצבי סיכון בחיי היום יום, בהעלאת הביטחון

העצמי והחוסן הנפשי, ובלמידת לקחים מתחקירי אירוע אמיתיים.

ת ע פ ו ת ת ו ב ק ע בם י ש י ש ק ת פ י ק תוחטיפת תיקים מהם , ל ל כ ב ד ו ל ר י ע בובשכונות רמת אשכול בפרט, וחשמונאים הוחלט על קיומן של סדנאות, שתעזורנה בהגנתם לקשישים

העצמית, תקרבם למשטרה ולפועלה, ותיצור בקרבם תחושת ביטחון. השיעורים מועברים במועדון שבדיור המוגן "גיל הזהב" בלוד, בהשתתפותם של כעשרים קשישים, ובהדרכתו של בוריס

ברודיצנסקי, מדריך כושר והגנה עצמית ביס"מ שפלה.

מרכז השירות לאזרח, שנחנך לא מכבר באשקלון, בנוכחות ממ"ז דרום, ר' את"ל, ממ"ר לכיש ושוטרי התחנה, נועד להעניק לתושבי העיר את כל שירותי המשטרה תחת קורת גג אחת. במרכז תופעל לראשונה באשקלון מערכת ממוחשבת לניהול תורים לרווחת תושבי

אשקלון והסביבה.

בבניין משטרת באר-שבע נערך לאחרונה טקס חנוכתם של משרדים מחודשים ומשופצים המהווים את משכנה של יחידת הזיהוי הפלילי של מרחב נגב. במהלך השיפוץ נוספו במקום עמדות עבודה, מעבדות חדשות ושופרו תנאי השירות. הטקס נערך במעמד ממ"ז

דרום, יוחנן דנינו, ר' מז"פ וממ"ר נגב.

לפני שבועות אחדים הושקה יחידת האופניים של אק"מ פתח-

תקווה. היחידה פועלת בשיתוף פעולה מלא עם המוקד העירוני של העיר, מסיירת בשכונותיה ובמוקדי אלימות שונים ומטפלת בתלונות

על הקמת רעש.

ה מ ו ר ת " ט ק י ו ר פ ת ר ג ס מ בבאת"ל, שנערך לקהילה", מתנדבים מרצים רים מעבימשורות המשטרה הרצאות לילדי כפר הנוער בן-שמן בנושאים הקשורים לפעילות המשטרה, ביניהם סמים, תנועה, בעלי חיים וחבלה. בנוסף, יערכו לילדים סיורים באתרי משטרה שונים,

שבם יקחו חלק אנשי האגף לתמיכה לוגיסטית. באמצעות פרויקט זה יתאפשר לקרב בין משטרת ישראל לקהילת הכפר, ולהעניק

לילדים אלו רגעי אושר וחוויות, שאינם מנת חלקם היומיומית.

מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

מ

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

רס"ם, גלעד אהרוני נפטר ב-22.1.2009 התגייס ז"ל גלעד סופנית. ממחלה ב-24.3.1995 לשירות סדיר במג"ב, 6 במג"ב צפון, ושירת כלוחם בסמ"ג כעובד מרד"מ. בשנת 1.5.1997 ומ-1998 התגייס לשירות קבע כסייר באת"ן, ובשש השנים האחרונות שירת כאופנוען

בסיירת תנועה צפון.

גלעד הכיר את אשתו פזית בעת שירותה כשח"מ במתנ"א צפון ב-5.4.06, לאחר

שנה של היכרות, נישאו. לפני כשנתיים וחצי חלה במחלה סופנית, הגורמת לניוון שרירים. בעת גילוי המחלה פזית הייתה בחודש החמישי להריונה. עד יום מותו נלחם גלעד במחלתו זו בכל כוחו כשרעייתו מלווה אותו במסירות רבה. בשלבים המתקדמים של המחלה, בהיותו מונשם ומשותק בכל חלקי גופו, נולד בנו השני. לבקשתו, שהה גלעד בכל תקופת מחלתו בביתו, והוא נפטר כשהוא

מוקף בבני משפחתו האוהבים. בן 33 היה במותו.

יהא זיכרו ברוך!

נולד בצרפת בשנת ג'קי לוגסי רפ"ק 1961.בהיותו בן 11 עלה עם משפחתו 1986 לארץ. למשטרה התגייס בשנת כל שרותו העביר כלבים. את כנוהג רחב של במגוון חיים בעלי במערך תפקידים, ביניהם מפקד יחידת כלבני שירות דרום, מדריך בבית-ספר למפעילי בעלי-חיים, ובתפקידו האחרון - קצין כלבנים ארצי. ג'קי הצעיד תחום ייחודי ורגיש זה באופן חסר תקדים, ובמהלך

שנותיו הפך לאורים ולתומים בכל הקשור לטיפול בכלבים ולגיוסם לשירות המשטרה. ג'קי היה היוזם של פרויקט ייחודי, פרויקט "מנוף" והכוח המניע שלו, שבמסגרתו מגדלים בני-הנוער שבכפר השיקומי "מנוף" את גורי הכלבים, מאלפים אותם בליווי מאלף מקצועי, ולאחר הסמכתם, הם מועברים לפעילות במחוזות השונים של המשטרה. בפרויקט זה שילב ג'קי את אהבתו הגדולה לבעלי-חיים ולבני-נוער, והפרויקט הצליח להמשיך ולהתקיים רק בשל מסירותו, התמדתו ודבקותו בחשיבות המשימה. ג'קי, זמר בנשמתו, בעל שמחת חיים והומור, קידש את ערך החיים והמשפחה כערך עליון. אנשים הקרובים לו ידעו לספר על איש משפחה מסור, שילדיו ורעייתו תמיד עמדו לנגד עיניו. הוא היה הציר המרכזי, שסביבו נסב הבית. ביום שבת, 21.2.09 נגדעו חייו באחת, בעת שנהג שיכור דרס אותו, כאשר עמד בשולי הכביש בניסיון לסייע לבנו. הותיר אחריו אישה, יעל, וארבעה ילדים.

בן 47 במותו.

יהא זיכרו ברוך!

רס"ב אליהו רובס ז"ל נולד בשנת 1953 במרוקו, ועלה ארצה בשנת 1962. הוא נפטר ממחלה בהיותו בן 56 בלבד. אליהו רובס ז"ל התגייס למשטרה בשנת 1975

לתפקיד עובד כללי באגף האפסנאות.

בהמשך שירותו שימש, לבקשתו, כסמל מחנה מטה נפת עזה. בשבע-עשרה השנים האחרונות היה מפקד מחנה דרום. אליהו ז"ל היה שוטר ותיק ומוערך, מעמודי התווך במחוז, אשר נכון לסייע ולהושיט

יד בכל דבר ועניין, והכול - בצניעות, בענווה ובמסירות רבה.

מעבר לשבחים שלהם זכה ולמכתבי ההערכה וההוקרה הרבים על 1982 על רקע אירועי תרומתו, הוא עוטר כשוטר מצטיין בשנת פינוי ימית. בשנת 2000 זכה בתעודת הוקרה על פועלו ועל תרומתו הרבה למשטרה. אליהו רובס ז"ל הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים

ואחות.

יהא זיכרו ברוך!

רס"ם רמי ראובני ז"ל נולד בשנת 1965. הוא נפטר ב-28.1.2009 ממחלה בהיותו בן 44. רמי ראובני ז"ל התגייס למשטרה בשנת 1955. הוא החל את שירותו כסייר בתחנת שדרות ובהמשך עבד בהוצל"פ המרחבי ובמשרד הקשר כמפעיל משל"ט במרחב שמשון. עם פירוק המרחב, שובץ רמי למשל"ט דרום בתפקיד

מפעיל מרכז שליטה במחוז דרום. לקראת סוף השנה שחלפה סופח לתחנת אשקלון כסייר. רמי ראובני ז"ל זכה להוקרה ולהערכה רבה על שירותו כמפעיל קשר, ותרם רבות מניסיונו בתחום הטכני במשל"ט שמשון. רמי גילה יוזמה ומקצועיות, שצוינו במיוחד בעת תפקודו בפיגוע בציר כיסופים

בשנת 2002. הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים, אח וארבע אחיות.

יהא זיכרו ברוך!

מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

ביום גיוס חיילות חובה למשטרת-ישראל, שנערך לא מכבר, צפו החיילות בסרט בנושא שירות החובה במשטרת-ישראל, הוצגו בפניהן התפקידים השונים במשטרה, ונבחנה התאמתן לשח"ם.

בסופו של יום, גויסו שישים ושבע חיילות-שוטרות חדשות.

"הרבה אקשן והמון אדרנלין", זה מה שהרגישו שוטרי חוליית גיוסים שחרורים באמ"ש, בעת שישבו בניידת וטיפלו באירועי הסיור השונים. על אף שתחום האחריות העיקרי של החוליה הוא הפעלת מערך כאלפיים המונה השח"ם,

שוטרי חובה, הם בחרו לסייע, במסגרת תגבור "הקו הקדמי", במשמרות לילה ביחידת סיור בתחנת המשטרה במודיעין. במהלכן לקחו חלק בהצבת מחסומים, בתפיסות עברייני סמים, באיתור

שב"חים ובטיפול באירועי משל"ט.

אלוף (במיל') דורון אלמוג אירח את ראש אק"מ, ניצב עוזי רוזן, בביקורו בכפר השיקומי עלה נגב-נחלת ערן. את התחושות העמוקות ואת הערכתו לדורון אלמוג ולצוות הכפר הביע ראש האגף ברצון מיידי לעשייה משותפת בעתיד, בין היתר בהופעת תזמורת משטרת-ישראל בפני הילדים, בעריכת ימי ילק"מ במקום, וכן באפשרות

אימוצם של ילדי הכפר על-ידי אחת מהיחידות המיוחדות באק"מ.

לפני חודשים אחדים הלך לעולמו בגיל 78 כ"סמוכה האגדי", משה סמוכה, המוכר לשעבר מפקד יחידת השיטור הימי במרינת 1972, עם היווסדה של תל- אביב. בשנת ירקון, ובמקביל להקמת מרחב המרינה, נפתחה יחידת משטרה קטנה - יחידת השיטור הימי. שוטרי היחידה, בחלקם סיירים ובחלקם ימאים, היו אמונים על האכיפה בשטח הים מתל- אביב דרומה וצפונה. ברבות הימים

היחידה הקטנה גדלה, נוספו לה כלי-שיט מהירים, צוותה גדל, והיא הועברה לאחריות מטה מחוז תל אביב. משה סמוכה ז"ל כמפקדה הראשון של היחידה, הטביע בה את חותמו. במהלך שנות שירותו נטל חלק בפעולות הצלה רבות, ואזרחים רבים חבים לו את חייהם.

יהא זיכרו ברוך!

עדכון תוספת ותקעדכון תוספת ותק

תוספת הוותק הינה רכיב שכר, המתעדכן אחת לשנה בחודש ינואר בגין השנה הקודמת.

שנת ותק שווה ל-1% משכר היסוד. לבעלי תואר שני - שנת ותק שווה ל-1.5% משכר היסוד.

במשכורת חודש ינואר 2009 שולמה לכלל השוטרים תוספת ותק בגין שנת 2008. שוטרים, שגויסו במהלך שנת 2008 או שהו בחל"ת, קיבלו את תוספת הוותק באופן יחסי, עפ"י מספר החודשים שעבדו

בהם במהלך השנה.

מדרגות המסמדרגות המס

בעקבות שאלות של שוטרים בנושא מדרגות המס החל מ-1.1.09 ואופן ישומן, להלן טבלה מעודכנת של מדרגות המס

סכום המס שיעור המסשכר חודשיסה"כ מצטברלמדרגה

10%459.00459.00עד 4,590

מ-4,591 15%535.50994.50עד 8,160

מ-8,161 23%940.701,935.20עד 12,250

מ-12,251 30%1,605.003,540.20עד 17,600

מ-17,601 34%6,898.6010,438.80עד 37,890

ערך נקודת זיכוי: 197 שקל.

מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

מ

באימון המפקדה המשימתית "אפק" של מחוז מרכז, שנערך לאחרונה, תרגלו קציניה ושוטריה התמודדות עם הפגנות המונים וביצוע מעצרים בשיתוף יחידות הפרשים ורכב מכת"ז. בנוסף, לקחו המשתתפים חלק בסדנת פעילות בזירה רווית תקשורת, עמידה בלחצי מפגינים והיערכות מודיעינית להפגנות ולהפרות סדר

יזומות.

י לפנ חשפה חיפה משטרת שבועות אחדים מעבדות לגידול מריחואנה בשיטת ההידרו בשתי דירות בעיר. נמצאו בהן עשרות של במשקל וצמחים עציצים למעלה ממאה ק"ג וחומר החשוד כסם מריחואנה. כשמונים חשודים

בהפעלת המעבדות נעצרו.

במסגרת פרויקט "מורשת" במחוז מרכז נערך לאחרונה ערב לכבודם של קציני אג"מ מרכז לדורותיהם. כיבדו את הבאים בנוכחותם ניצב ניסים מור, ממ"ז מרכז, ניצב בנצי סאו, ראש אג"מ ואנשי אג"מ

במחוז, במרחבים ובתחנות.

ביום קהילה ומשטרה, ר ב כ מ א ל ך ר ע נ שבבית-הספר היסודי ע"ש גאל אלון בבת-

צפו התלמידים ים, בתצוגות של יחידות ות נ השו המשטרה נוער, יס"מ, (מז"פ,

חבלני משטרה, פרשים, סיירי תנועה ולוחמי מג"ב) ושל אמצעים שבשימוש המשטרה וכן בתצוגות של מד"א וכיבוי אש. את יום הקהילה, שנערך במסגרת המודלים "בטוחים מהיסוד" ו"אני והשוטר שלי", המופעלים בבית-הספר ע"י מפקד מרכז השיטור

הקהילתי, הנעימה תזמורת המשטרה בנגינתה.

מחלקת התחבורה, האחראית על ניהול צי הרכב המשטרתי (המונה כחמש-מאות כלי-רכב ואופנועים, בהיקף תקציבי הנאמד בחמש-

מאות מיליון שקל) יוזמת בטיחות בתעבורה והדרכת הנהגים. זאת, על מנת לעמוד בסטנדרט הפיקוח ובדרישות חוקי התעבורה. קציני הבטיחות בתעבורה יבדקו באופן יזום כלי-רכב משטרתיים, הנוסעים בדרך ו/או במתקנים משטרתיים, באמצעות ניידת בטיחות בדרכים, שהוסבה לצרכים אלו. הניידת תאויש ע"י בוחן תנועה, שלרשותו יעמדו כל האמצעים הנדרשים, על מנת שיוכל לבצע את הביקורת בשטח (משרד נייד, תאורת פנים חוץ, כלי עבודה, אוהל בטיחות, מחסומי בטיחות וכ"ו). הביקורת תקיף את כלל הנושאים לניהול צי הרכב ביחידה, יומני פעולה ורישום, ביצוע טיפול מונע וביקורות סדנא לרכב (עפ"י נהלי מת"ח), תקינות הרכב ותחזוקתו, אבטחה כלי-הרכבו ונעילתם, והצטיידות ברשיון נהיגה משטרתי מתאים ותקף. הביקורת תבוצע בנוכחות מפקדי היחידות, קצין

תחבורה או סמל התחבורה היחידתי ונהג הרכב המשטרתי.

מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק מבזק

229 ן ו מראות המשטרה - גילי

אלוף פיקוד המרכז, גדי שמני, התארח ביס"מ ש"י כאות הערכה והוקרה לפעילות היחידה. במהלך ביקורו הוצגו לפניו אמצעים שבשימוש היחידה ועיקרי פעילותה בשנה החולפת. לקראת סיום, שוחח אלוף הפיקוד עם שוטרי היס"מ, וציין את הקשר הטוב הקיים

בין מפקדי צה"ל בגזרת יהודה ושומרון לבין היחידה.

מה מביא בחור צעיר לעבודה, יום- שבה הוא מסכן את חייו

לאחר ו עלי עובר מה ום? ישהוא רואה את המוות במלוא כיעורו? בספרו "דקות ספורות" (הוצאת "קווים") פותח ישראל ישראל רחמיםרחמים צוהר אל עולמו של חבלן בירושלים מוכת הטירור, עולם בדקות גורלות נקבעים שבו ספורות. ישראל רחמים התגייס ליחידת החבלה במחוז ירושלים בשנת 1976, ושירת בה עשרים וארבע שנים, שבמהלכן טיפל באירועי פח"ע רבים. מאז יציאתו לגמלאות הוא מתנדב ביחידת

החבלה במחוז ירושלים. בספרו, פורס ישראל רחמים את סיפור חייו - מוואדיות ליפתא בירושלים, דרך נעוריו בקיבוץ ושירותו הצבאי ועד דרכו המקצועית רבת הסכנות. בתום קריאת הספר יכול הקורא להרגיש, שהוא מכיר את המחבר כחבר קרוב, וגם יודע משהו על עבודתם של האלמונים, המשמשים חומה אנושית בין האזרחים לבין

מטעני המוות. מומלץ לחבלנים במשטרת-ישראל ובעצם, לכולם.

באחד הלילות, בטרם יצאה רס"ם ריבי רוטמןריבי רוטמן, מפקדת משל"ט תקשוב במחוז תל-

אביב, למשמרת לילה, ישבה וניסתה הקטנה, בתה עם להסביר לה את החשיבות שבעבודתה בשעות הלילה. הרעיון להעלות את בעייתן של שוטרות-אמהות רבות על הכתב קסם לה, ומכאן ועד שהחלו המילים לזרום -

הדרך הייתה קצרה להפליא. בין דפי הספר "אמא במשמרת לילה", שכתבה ריבי בתוך שעתיים ממש, שזורות דוגמאות אחר דוגמאות מחיי היומיום, המוכרות

היטב לאמהות ולאבות, העושים את עבודתם בלילות.

"במהלך הקריאה תתברר לקורא העובדה המדהימה , שצלף בודד יכול להשפיע על גורלו של קרב שלם ופעמים רבות גם להכריעו", ורדי ורדייוחאי יוחאי (מיוחד) פקד כך בפתיחה לספרו "אני צלף". ורדי מקדיש את ספרו המרתק לעוסקים בנושא הירי, וכך גם סיפור חייו, השזור במאות תחרויות ירי, שבהן זכה בפרסים רבים , אלפי שעות הדרכה בנושא הקליעה והצליפה הקשור תחום בכל והתמחות לנשק. פקד (מיוחד) יוחאי ורדי

משמש כיום, לאחר פרישתו מהמשטרה, כמפקד יחידת מתמי"ד באק"מ ראשון לציון. במשך שנים שקד על כתיבת ספרו, העוסק בצלפים במלחמות השונות, שאירעו במהלך ההיסטוריה המודרנית

ברחבי העולם.הספר "קולע בול" לטעמם של הצלפים וגם לטעמם של הקוראים

האחרים.

תל-אביב - יפוTEL AVIV - YAFO

2 9 2 3

שלוש ההכשלותשלוש ההכשלותעל חוק העבריינים המועדים ועל יישומו בישראלעמ' 10