BEREISHIS

א

FROM PARSHAS BEREISHIS TO PARSHAS CHAYA SARAH

Prepared By Ner Le'Elef

BEREISHIS א

Prepared by Ner Le’Elef Publication date 31 December 2006

Permission is granted to reproduce in part or in whole. Profits may not be gained from any such reproductions.

This book is updated with each edition and is produced several times a year

Other Ner Le’Elef Booklets currently available:

AMERICAN SOCIETY

BOOK OF QUOTATIONS EVOLUTION

HILCHOS MASHPIAH JEWISH MEDICAL ETHICS

JEWISH RESOURCES LEADERSHIP AND MANAGEMENT

ORAL LAW PROOFS

QUESTION & ANSWERS SCIENCE AND JUDAISM

SOURCES SUFFERING

THE CHOSEN PEOPLE THIS WORLD & THE NEXT

WOMEN'S ISSUES (Book One) WOMEN'S ISSUES (Book Two)

For information on how to order

additional booklets, please contact: Ner Le’Elef

P.O. Box 14503 Jewish Quarter, Old City, Jerusalem 91145

E-mail: nerlelef@netvision.net.il Fax #: 972-02-653-6229 Tel #: 972-02-651-0825

3

BERESHIS א

TABLE OF CONTENTS HOW TO USE THIS BOOK ......................................................................................4

THE THEME OF THE FIVE BOOKS: ....................................................................5

SEFER BEREISHIS - OVERVIEW ..........................................................................8

ברשית .........................................................................................................................11 1. THE CREATION..................................................................................................................................11 2. THE CREATION OF MAN AND WOMAN .............................................................................................23 3. SHABBOS...........................................................................................................................................32 4. MAN – BEFORE & AFTER THE SIN ....................................................................................................44

נח .................................................................................................................................55 1. NOACH’S FAILED GREATNESS ..........................................................................................................55 2. THE SEVEN NOACHIDE MITZVOS .....................................................................................................68 3. MIGDAL BAVEL – SCIENCE, CIVILIZATION & G-D ...........................................................................82

לך לך ...........................................................................................................................91 1. AVRAHAM AVINU & THE TRIPLE CORD ..........................................................................................91 2. AVRAHAM AVINU: THE MAN OF SCIENCE TRANSCENDS HIMSELF................................................106

וירא ...........................................................................................................................120 1. WHY IS GIVING SUCH A JEWISH TRAIT? WHY IS IT SUCH A SPIRITUAL ACT?.................................120 2. THE AKEIDAH – HUMAN POTENTIAL AND ITS FULFILLMENT .........................................................133

חיי שרה ....................................................................................................................147 1. THE MIDOS AND NISYONOS OF THE AVOS ......................................................................................147 2. SARAH AND RIVKA – MOTHERS AND WIVES: TWO GENERATIONS OF FEMALE HOLINESS ............159

INDEX OF CHUMASH TOPICS ..........................................................................174

BIBLIOGRAPHY....................................................................................................179

4

HOW TO USE THIS BOOK

The following points will tell you what this commentary does and does not do: 1. We tried to present the main themes of each parsha, and not to use the parsha as a

spring board for other lessons. 2. The experienced reader will be able to understand the subject by reading the English

on top fairly quickly, and gain easy access to more information through the Meforshim quoted in the footnotes.

3. A lot of extra information was quoted in full in the footnotes. However, for a full understanding, the original Pirusch needs to be consulted.

4. We gave the approach of the major Meforshim wherever we were able to identify this. We used approximately 20 primary sources (Chazal and Meforshim) and we frequently quoted another 20. However where we saw the need, we used other Meforshim as well. In some essays, the Meforshim we used were primarily not Meforshei HaChumash.

5. The essays are generally between eight to ten pages, with a one to two page summary at the beginning. They do not represent polished droshas for the following reasons:

They have too much information in them. They were written for an experienced reader. They lack midrashim, stories and other elements required to bring the subject alive. They require an application to contemporary circumstances.

5

THE THEME OF THE FIVE BOOKS:

אשיתספר בר is the book of Creation. This includes the creation of all the nations and the birth of the Jewish nation in the form of the Avos, who were the spiritual source for all people. The Avos are a part of the book of Creation because they set up the patterns of history which were to repeat themselves throughout the period of This World. Adam and Chava, Kayin and Hevel, Noach and the Mabul, all show that man must fulfill his purpose or be accountable before G-d. There is a principle that דרך ארץ קדמה לתורה. The Torah therefore begins with a whole book and a half before it gets to the first Mitzvah, as a lesson to the Jewish nation to illustrate the power of harmonizing their character with His Will. Hence it is the character of the Avos, in particular their kindness and uprightness, even to those who were despicable to them, which is highlighted. We will deal with an overview of Bereishis in greater depth below. deals with the birth of the Jewish people, their purpose and ספר שמות mandate, which is the Torah. It ends with the Mishkan, which is the way of permanently maintaining the Sinai experience, i.e. the resting of the Shechinah in the midst of the Jewish people1. The Mishkan is like a portable Sinai. Since it was essential that there be a Torah-keeping people for the purpose of the world to be fulfilled, ספר שמות is really the completion of 2בראשיתםפר . It leads to a higher understanding of HaSh-m, from an understanding of His Hashgacha (בראשית) to an understanding of His 3.יחוד

gives us the means to keep the Mishkan (and later the Beis ספר ויקרא HaMikdash) once we have it4. The Korbanos ensure that should we lapse, we are able to get a Kaparah through the Korbanos5. It is an expression of our understanding of HaSh-m’s 6יחוד .

1 וכדי לומר לך התכלית מה שגאל הקדוש ברוך כי התכלית הוא מעיקר הדבר והתכלית הוא כמו : ל שם"מהר

וש ברוך הוא וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקד: הקדמתו לשמות, ן"שאמרנו לשכון ביניהם וברמבואז נחשבו גאולים … והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלת אבותם

2 וכן , אבל אין ויקרא נקרא חומש שלישי אלא ספר כהנים(ששמות נקרא חומש שני ) סוף ספרו(ג "כתב הבה

חוד דזה ללמדינו בי) הקדמתו לספר שמות(ועל זה כתב העמק דבר ) במדבר חומש פקודים ודברים משנה תורההיינו בו נגמר סדר הבריאה, י לספר ראשית הבריאה כי הוא חלק שני מזה הספרנשהוא ש

3 שבו סיפור האבות אברהם יצחק ויעקוב , " ואלה שמות"ואחר ספר בראשית נחיחד : 'דברים א, רבינו בחיי

החידוש תביא כי אמונת , " ואלה שמות", "בראשית"ועל כן נסמכה יחד , שהחזיקן באמונה והיו שרש היחוד.האדם לאמונת היחוד

However, the Maharal says that it is ספר במדבר which teaches us of HaSh-m's Hashgacha. 4 והשלימו בענין אהל מועד , ה ספר אחד בענין הגלות והגאולה ממנוהי כי כאשר י:הקדמתו לספר ויקראן "רמב

שיהיה הקרבנות כפרה להן ולא יגרמו העוונות ןושמירת המשכצוהו בקרבנות , אשר מלא את המשכן' וכבוד ד לסלוק השכינה

הקדמה לספר ויקרא,ן"רמב5

וידוע שעיקר היחוד הם הקרבנות שהם , ואחריו ספר ויקרא שהוא ספור הקרבנות: 'דברים א, רבינו בחיי6. אותו המחדש יתעלהכי הצדיק על ידי הקרבן מיחד ל, קירוב הכתות זה בזה עד הסבה הראשונה יתעלה

נגד והנורא שהוא יתברך אחד בעולמו לכך ממנו היראה כי הוא אחד השלישי והספר : שם, ל"מהר ולפיכך מקריבין אליו הקרבנות שהוא הוראה שהוא יתברך , ומי מוחה בידו אשר הוא עושה והכל אפס זולתו

.וזהו ספר ויקרא, אחד כמו שהתבאר

6

According to the Ramban1, ספר במדבר completes the issue of ספר ויקרא, i.e. of preserving the Kavod HaShechina in the Mishkan,2 and brings us מצוות השעה that are not 3נוהג לדורות , amongst them issues pertaining to Klal Yisrael’s imminent entry to Eretz Yisroel4. The Maharal5 tells us that ספר במדבר teaches us HaSh-m’s Hashgacha, both His השגחה כללית over the whole nation, as well as His השגחה פרטית over each and every one of us6. Therefore, the book begins with the Degalim and how HaSh-m led Bnei Yisrael using the cloud by day and the pillar of fire by night, with this pattern going right through until the end of the Book7. The most perplexing of the Five Books is ספר דברים. Tosfos say that it is called משנה תורה because it is a repeat of the previous books8. However, this is difficult to comprehend due to the fact that there are over 70 new Mitzvos contained therein9. In his introduction to Devarim, the Ramban10 painstakingly shows why all those Mitzvos appear as they do in Devarim11.

הקדמתו לספר במדבר1 גביל את המשכן בהיות הכבוד שםעתה י2 וצוה איך תחלק הארץ להם … והספר הזה כולו במצוות שעה שנצטוו בזה בעמדם במדבר סיני 3 ונסמכה זה , ואחר ספר ויקרא נתיחד ספר במדבר סיני שבו הסיפור בענין ארץ ישראל:'דברים א, רבינו בחיי4

.לזה לבאר כי אין הקרבנות כי אם בארץ ישראל סט' פ', ות דגבור5 ספר הרביעי שהשם יתברך מנהיג את הנמצאים בחכמתו ובהנהגה ראויה כמו שהיה מנהיג את ישראל : ל"מהר6

שכל זה הנהגת השם יתברך הנמצאים בהנהגה ' וזה נגד עושה משפט וגו, במדבר בכל מסעיהם שהיו הולכים ראויה

ך היו נוסעים ומנהיג אותם על פי הענן עד סוף ולפיכך מתחיל הספר במדבר בסדר הדגלים ואי: ל שם" מהר 7

…. הספר שחנו בערבות מואב שהוא מסע האחרון

ן טרח לבאר כמה מצוות כהמשך "והרמב, גיטין דמשנה תורה חוזר ושונה מה שלמעלה' בריש מס' כתבו תוס8, פ העמק דבר"ע(' ממצוות המוזכרות כבר ולכן חשב שמצוות שלוח הקן הוא חלק ממצות אותו ואת בנו וכו

)הקדמתו לדברים 9R. SR Hirsch (דברים ג): Of the just over a hundred laws which are contained in this book (Devarim) more than seventy are completely new.

ו"בספר דברים לא נמצא הרבה מצוות שנשנה ומה שנשנה אינה מיותר ח: ל"וכן כתב העמק דבר וז

מתו לספר דבריםהקד10 11Those which required chizuk and emphasis, because they were about to become relevant, were repeated:

יזהיר המצוות … יבאר בו משה רבינו לדור הנכנס לארץ רוב המצוות הצריכות לישראל … הספר הזה . רק להזהיר את ישראל ברוב אזהרות…ופעמים , הנוהגות בהם פעם אחר פעם להוסיף בהן ביאור

No Mitzvos connected with the Cohanim are mentioned since they are zrizim:

לא יזכיר בו דבר בתורת כהנים ולא במעשה הקרבנות ולא בטהרת הכהנים ובמעשיהם שכבר ביאר : ן שם"רמב הלא יצטרכו לאזהרה אחר אזהר, והכהנים זריזים הם. אותם להם

Other Mitzvos are mentioned for the first time because they only now became relevant:

אולי לא נהגו באותן המצות רק בארץ אף על פי שהן חובת הגוף11

7

emphasizes our ultimate purpose1, which will be achieved with the ספר דברים Geula Asida, the underlying message of Sefer Devarim2. Therefore, Devarim is a completion of the Torah and the Jewish people3. Sefer Devarim also serves as the transition between the Written Torah, the Torah outside of us, and the Oral Torah, the Torah that exists inside of ourselves. The Maharal explains that the giving of the Torah has two dimensions. There is the dimension of the Torah as reflected in The Giver, and there is the dimension of the Torah as reflected in the reciever4. This is as a result of the vast difference between the Giver (G-d) and the receiver (Man). The covenant of the Torah requires that both these sides be connected to the Torah, that the Torah reflect both the giver as well as the receiver. For it is the very essence of a covenant that it be a connection between the two parties5. Therefore, it is natural that the two ends of the Bris relate to each one of the parties. Thus, the first four books are the Torah reflected in the Giver6, followed by ספר דברים which reflects the receiver. As a result, it is said by Moshe in the first, and not the third, person7.

We will consider each Sefer in greater depth at the beginning of each Sefer.

'וכן בפרשת המלך כתיב וכתב לו את משנה התורה וגו. דמזה הספר ביחוד יש להוציא ממנו כל אופני מוסר1 ולפי שאין עיקר ישובן " אלה הדברים"ואחר ספר במדבר סיני נתיחד הספר הזה שהוא : 'דברים א, רבינו בחיי2

לכך רצה לחתום , של ישראל בארץ ישראל בשני המקדשים שעברו כי אם בגאולה אחרונה שאין אחריה גלותמעין ספר , לית בריאת העולםכבספר הזה שמדבר בסופו בגאולה אחרונה שהיא כענין חידוש העולם והוא ת

כי החידוש סיבת , בראשית שפתח בו על דרך ניעוץ סופן בתחילתן בכל קשור חמישה חומשי תורה זה אחר זה וישראל אין להם שלימות בכל , והקרבנות אין עקרן אלא בארץ ישראל, והיחוד על ידי הקרבנות, היחוד

" אלה"למה התחיל הספר הזה במילת ויש לך להתבונן עוד . הזמנים כי אם בגאולה אחרונה שאין אחריה גלותפ שהוא "אבל זה יורה כי הספר החמישי הזה אע. ו"כיון שהכל קשור אחד בוא" ואלה הדברים"ולא אמר

כענין האתרוג שהוא , הנה הוא ענין בפני עצמו, מיוחד עם הארבעה הראשונים והכל קשר אחד ובנין אחד .…שאין לאוגדו באגד שלהם, פני עצמושאין מצותו אלא עמהם אבל הוא ב, מיוחד עם מיניו

ענין בפני עצמו ומזה הוא משנה תורה שהוא שלימות … הוא משנה תורהאמנם : סט' פ', גבורות ד, ל"מהר3

ולפיכך בספר החמישי משלמת ישראל , התורה כי בספר הרביעי שם הנהגת ישראל וכל הנהגה לה שלימות… הבחינה השנית מצד ישראל המקבלים את , ך אשר הוא נותן התורההבחינה האחת מצד השם יתבר: ל שם"מהר4

.התורה הברית הוא מחבר כורת הברית והמקבל הברית ביחד:ל שם"מהר5 , ולפיכך התורה כולה חוץ ממשנה תורה שהוא חומש האחרון ראוי שתמצא בו הבחינה מצד הנותן: ל שם"מהר6

'כי המקבל מקבל בסוף וגו ולפיכך . וא בסוף התורה והוא הקצה השנית הוא קרוב אל ישראל המקבלים התורהמשנה תורה שה:ל"מהר7

משנה תורה מפי משה שמעו כי משה קרוב אל ישראל הם המקבלים

8

Sefer Bereishis - Overview

is the book of Creation. This includes the creation of all the ספר בראשית

nations1 and the birth of the Jewish nation in the form of the Avos, who were the spiritual source for all people2. This was reflected not only in the fact that they became the core of וןאדם הראש ’s Neshama, but also because of their care and concern for the physical and spiritual well-being of all the peoples of the earth3. Since the Jews completed the purpose of the world, the Jewish people were the last nation to be formed, after Edom, the last true non-Jewish nation to be formed4. According to the Ramban, the Avos are a part of the book of Creation because they set up the patterns of history which were to repeat themselves throughout the period of This World5. Both the Rabeinu Bachaya6 and the Maharal7 say that each one of the חמשה provides us with a different dimension of HaKadosh Baruch Hu and חומשי תורהtherefore insight into a different relationship with Him. Rabeinu Bachaya details how ,is an insight into the Ribono shel Olam’s Creative Will and ספר בראשיתsubsequently, His ongoing Hashgacha. It therefore also teaches the principle of שכר.ועונש 8 Adam and Chava, Kayin and Hevel, Noach and the Mabul all show that man must fulfill his purpose or be accountable before G-d. Teaching this fundamental principle is one of the primary purposes for all of the Bereishis stories9. The first two parshios of Bereishis cover a long time span. A full 2006 years passes between the creation of man and the death of Noach10. The third parshah until

ועדיין לא היו … וכן תמיד היה העולם יוצא לפועל להיות נבראים האומות: סט' פ', גבורות ד, ל"מהר1

ולפיכך עד סוף פרשת ויחי מדבר מן … שלם העולם שכל האומותישראל בעולם עד שפרו ורבו במצרים ואז נ .בריאת עולם

וכן בו בריאת האבות שמהם הושתת העולם: סט' פ', גבורות ד, ל"מהר2 פתיחה לספר בראשית, עיין בהעמק דבר3 לא ועדיין … וישלח שהם האומה האחרונה שיצאת לעולם ' אדום שנזכר בפ …: סט' פ', גבורות ד, ל"מהר4

היו ישראל בעולם עד שפרו ורבו במצרים ואז נשלם העולם שכל האומות נחשבים בריאה ואחר ישראל לא נבראת שום אומה כלל

ציורי דברים לרמוז להודיע כל העתיד לבא להם] של האבות[שכל מקריהם : ריש הקדמתו לספר שמות5 דברים א א6 : סט' פ', גבורות ד, ל"מהר7

הקל הגדול שהוא יתברך ברא הכל וזה נזכר בספר בראשית גדולתו של הקדוש ברוך הוא כנגד ספר הראשוןהעולם כך הוא מפסיד ברא מדבר כנגד הגבור כמו שהשם יתברך וספר שמות … , איך ברא הוא יתברך העולם

ברצונו הנבראים ועושה גבורות כמו שעשה במצרים מה שפועל השם יתברך בעולם ויציאת מצרים נגזר ילת פרשת שמות עד שגאלם השם יתברךמתח

שפתח תחילה בספר בראשית מפני שחידוש העולם הוא שרש האמונה ומתוך אמונת : 'דברים א, רבינו בחיי8

ומתוך ההשגחה יתבאר עונש ושכר ולפי שהענינים האלה הם עיקרי התורה לכך נתיחד , החידוש וההשגחהולענין השכר , מסרו בידו מצוות עשה ומצוות לא תעשהספר בראשית בחידוש עולם ובהשגחה על האדם שנגם סיפור המבול מופת גדול ועדות ברורה על החידוש , כשהניחוהו בגן עדן ובענין העונש כשגירש אותם משם

.כי נח הצדיק ובניו נמלטו לזכותם ובני הדור נאבדו לענשם, ועל ההשגחה ועל העונש ועל השכר שם 9

10Noach was 600 years old at the beginning of the flood.

9

the end of Bereishis deals with the Avos and the 12 tribes, and covers a time period of only 200 years1. This is because the Avos did all the groundwork which allowed us to later receive the Torah. Rebbe Yitzchak wonders why the Torah, which is here to teach us how to get close to G-d, did not begin with the first Mitzvah, HaChodesh Hazeh Lachem2. Ramban explains that ultimately we do not understand the creation story, so it would have been enough to tell us the words of the 10 Commandments concerning Shabbos telling us the תורה etc. Rebbe Yitzchak answers that the purpose of the , השמיםויכולו –creation story is to tell us that, since G-d created the world, it was His to give to whom He chose. He chose to give the land of Israel to the Jews even though other nations were inhabiting it then. When the nations of the world would later cry that we, the Jews, took their land, it will be the original owner, G-d, that they will be challenging. The commentators ask how this answer accounts for the rest of Bereishis and the Egyptian slavery3. The Nesivos Shalom explains that the land could only be given to those whose character was in harmony with the Torah and the land. It was the Avos, and the final purification of the Egyptian experience, which achieved this. In fact, the Jews only inherited the part of Canaan belonging to seven of the ten Canaanite nations, for they did not achieve the perfection needed for all ten. (Generally, the Jewish people is considered to have had seven ‘shepherds’, the three Avos, Yosef, Moshe, Aaron, and David – each one correcting one of the dimensions needed to conquer one of the Canaanite nations. The Mashiach will provide the correction of the last three dimensions)4. These character traits are not contained in any one Mitzvah of the Torah, for, as Rav Chaim Vital explains, they are the underlying foundation for every Mitzvah and for all of Torah5. In the beautiful encapsulation of the Sages, דרך ארץ קדמה לתורה.

The Torah therefore begins with a whole book and a half before it gets to the first Mitzvah, because, as Rebbe Yitzchak puts it, כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת G-d will tell the Jewish nation the power of harmonizing their character with - גוים

1The last of the tribes, Levi, dies in 2332, at the beginning of Parshas Shemos.

אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה : א א ראשיתב י "רש2כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם ) א"תהלים קי(ראשונה שנצטוו בה ישראל ומה טעם פתח בבראשית משום

גוים הם אומרים להם כל עהנחלת גוים שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שב :ה היא הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"הארץ של הקב

ן ריש בראשית"עיין רמב3 ק "והנה איתא בספר חסד לאברהם להס... כי ירושת הארץ תלויה בתיקון המדות : טו-יד' שלום עמנתיבות 4

ויש , הענין שהמדות הם בנין העולם', והנה כתיב עולם חסד יבנה וכו: ל"וז, )ה,ד א"בראשית פ(ע "מסלונים זי, בות עשו סימן לבניםא, וזהו על ידי פתיחת שבעה רועים, לנו השגה להשיג הבם בזיכוך המעשים מהמדות

ולכן ניתנו ארץ ', אבל שלש הראשונות לא פתחו אלינו וכו', ת יצחק גבורה וכו"אברהם חסד ואהבה להשיעד בא מלך המשיח , אבל הקיני הקניזי והקמוני שהם החמורות עדיין לא ניתנו לנו, שבעת עממין לישראל

.ש"ועוי. 'ומלאה הארץ דעה את ד, והוא יפתח לנו פתח בהם ג "כי הן הכנות עיקריות אל תרי, ג המצות"שאין המדות מכלל תרי): ב"א ש"ח(שערי קדושה , ח ויטאל"ר5

ולהיותם עיקרים , ולפיכך ענין המדות הרעות קשים מן העבירות עצמם מאד מאד, המצות בקיומם או בביטולםמובא (ת יותר מן קיום המצות ג המצות ונמצא כי יותר צריך להזהר ממדות הרעו"ויסודות לא נמנו בכלל תרי

)יג' בנתיבת שלום עמ

10

His Will. He will give the Jewish nation of good character the inheritance of those nations of bad character1. HaEmek Davar says that of all the character traits, it is chesed which towers above all as a preparation for Torah. Bereishis is called Sefer HaYashar2, he says, because it shows the uprightness of the Avos in giving even to those who were despicable to them. Any idolatrous gentile who came their way was privileged to their exceptional care and concern for their fellow man3. Chesed is so central a trait because it is through this trait that we are able to walk in the ways of G-d on this earth. These values are also true for non-Jews who wish to serve the Almighty. The Sefas Emes says that this was behind Rebbe Yitzchak’s question that the Torah should have begun with the first mitzvah for the Jews, HaChodesh Hazeh Lachem, for up until then the Torah is relevant to non-Jews as well. According to the Sefas Emes, Rebbe Yitzchak’s answer is surprising: כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים – G-d began the Torah with Bereishis because He wanted everything to be in the Torah, including the wisdom non-Jews need to serve him4. To underlay this, the Genesis story first brings us three cases of the opposite, of just how destructive bad character can be. The three root traits of evil are קנאה and these were each expressed by Cain, the generation of the flood and the תאוה וכבודgeneration of the Tower of Babel in turn5. This, says the Nesivos Shalom, is the meaning of the opening words of the Chumash:

In the beginning G-d created the [spiritual reality of the] Heavens and He created the [physical reality of the] Earth, [as it says], and the earth was [full of] Tohu, Vohu and darkness, [thereby giving man freedom to choose between good and evil]. And G-d said [that in order to defeat the evil,] let [His] light be, [and allow it to enter into you and it will lighten up all the dark parts of your being]6.

טו ' פ נתיבות שלום עמ"ע1

2

א' עבודה זרה כה עמ' מס היינו שהתנהגו עם אומות העולם אפילו עובדי ...וזה היה שבח האבות : פתיחה לספר בראשית,העמק דבר3

ה כמו שאנו רואים כמה השטתח מ היו עמם באהבה וחשו לטובתם כאשר היה קיום הבריא"אלילים מכוערים מ 'ג שהיה שנא אותם ואת מלכם תכלית שנאה עבור רשעתם וגו"אברהם אבינו להתפלל על סדום אע

4

הוא מחלק , באמת חלק זה של התורה עד החודש הזה לכם: ו בזה הלשון' השפת אמת מובא באור גדליהו עמלתת להם , התורה עד פירוש החודש הזה לכם פירוש–וכח מעשיו הגיד לעמו , התורה השייך לאומות העולם

.ם"גם חלק התורה שהוא שייך לעכו, ליתן להם גם חלק התורה שהיא נחלת גוים–נחלת גוים הם הקנאה ... מלמדת לנו התורה עד היכן מגיע פגם המדות הרעות ... ובתחילה : יד' נתיבות שלום עמ5

, כ כתיב ענין דור המבול"ואח... חטאו היה שנפל בקנאה וזהו שנזכר תחילה פרשת קין ש... התאוה והכבוד ש "כמ, כ כתיב דור הפלגה שהיה ענין כבוד"ואח... גזל ועריוות ] היינו... [, שפגם דור המבול היה בתאות

כ התחיל עולם התיקון"ואח... הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם ן מלכוביץ"ין שם משהביא בשם הרה וזהו עי"טו ד' נתיבות שלום עמ6

11

בראשית

1. The Creation SUMMARY:

While most three-year-olds can relate the basic events of creation, the true depth of creation only be understood by those who have attained Kabbalistic wisdom through an established teacher. We do not know the order of creation: we learn that G-d’s Spirit hovered over the waters, but we are never told when the waters were created. Ten things were created on the first day, yet we are by no means clear of their relationship or sequence. We are not told when the higher spiritual worlds or Malachim were created, or when or how the minerals came into being. We are not told at all about intermediary forms and the only way we know of the ten things created Bein HaShamashos of Erev Shabbos is through an oral tradition from the Sages.

In fact, the Chumash has an entirely separate agenda in telling us about creation in the first place: it is in order to tell us that the world was created for a purpose. The group of people who would fulfill this purpose is the Jewish people. Therefore, for their sakes - תוראשית תבואבשביל ישראל שנקראו – the world was created.

The Torah tells us quite clearly that everything was created ex -nihilo (something from nothing) on the first day. These are the chronicles of the heaven and earth when they were created, on the day G-d completed earth and heaven. However, things were still in a highly spiritual form. The later creation days were essentially a further development, taking the created potential from that first day and actualizing it. Hence the first day uses the word ברא, creation ex-nihilo, while all the other days use words such as He formed (יצר) and He made (ויעש). יצר means to make something from something, whereas ויעש (as in עשה) means to complete a process, to place it in its final form. We also see phrases like, Let the earth bring forth, etc., implying that the earth already had within it what it needed to bring forth. Rashi tells us that when G-d said יהי מארת on the fourth day, these lights were already created on the first day and were now only being commanded to correctly position themselves in the Heavens. In order that one should not now err and think that the later days were an automatic evolutionary process devoid of G-d’s input, the Chumash explicitly states on each occasion to show that all of creation is but a reflection of Divine ויאמר אלוקיםWill. Yet, the Sages tell us, the creation is set up in such a way that a concerted effort for an atheistic interpretation of these events will yield a plausible theory. On the other hand, an honest attempt to see G-d’s hand in the creation process will do so to such a degree that the Sages decreed that there should be ten verses of Malchus, of proclaiming G-d’s reality on Rosh Hashana, paralleling each one of the Ten Sayings of Creation.

There are but two other places in the entire creation story which use the word The first is at the beginning of the creation of animal life, the Taninim, implying .בראthat the Nefesh HaBeheimis could not entirely evolve from what already existed. The

12

transition from plant to animal life required another creation ex-nihilo. After that, the rest of the animal kingdom could once again be directed by G-d to develop out of what already existed.

The second additional place where the word ברא is used is with the creation of Man. By man, all three words, עשייה, יצירה, בריאה are employed. The body of man appears to have emerged from existing reality while his Neshama was created ex-nihilo. (See footnote where the Vilna Gaon breaks this down into 3 stages for each of the three creation words used for man.) We will come back to the creation of man in greater detail below.

Not only was the world created over six days and in ten separate ‘Sayings of Creation’, but each thing was also developed in stages. G-d could have easily created everything to its completion in one act of creation. Why did He choose to create the world as He did?

The Sages answer that this action of G-d was to give reward to the righteous and punish the wicked. What this means is that had G-d created the world in one go, His involvement in this world would have been so obvious and revealed that there would have been no room for choice, and therefore Avodah. Instead, He partially hid Himself in the Ten Sayings, thereby creating the עולם, the world, which comes from the word העלם, to be hidden. This was achieved through the fact that with each Saying, G-d’s original light was brought lower.

Ohr Gedalyahu adds another reason. Had G-d created everything all at once, each one would have been given simultaneous existence on the same plain of existence with everything else. As a result, there would have been no connection between it and the rest of creation. However, since creation happened in stages, the whole world is connected in a chained-down form with higher realities connected to lower ones, each one receiving and giving in turn.

13

DETAIL: The Mystery of Creation The creation took place over a period of seven days. At first glance, the Psukim seem to be quite clear about what happened on each day – so simple, in fact, that most three-year-olds can relate the basic events of creation. However, seen through the microscope of Chazal and the Meforshim, a far more complex picture emerges1. Even this more complete view is only the tip of the iceberg; Ramban tells us that no analysis of the Psukim can entirely reveal the true story2. Even the order of creation is impossible to determine from the Pesukim: we learn that G-d’s Spirit hovered over the waters, but we are never told when the waters were created3. Ten things were created on the first day,4 yet we are by no means clear of their relationship or sequence. We are not told when the higher spiritual worlds5 or Malachim were created (though Rashi tells us that this was on the second day6), or when or how the minerals came into being (the Tanya ascertains it through Gematriahs). We are not told at all about intermediary forms7 and the only way we know of the ten things created Bein HaShamashos of Erev Shabbos8 is through an oral 1For example, the verses tell us that G-d created light on the first day. But Rashi tells us that that light was only used during the days of creation, after which it was hidden away. We are told that it will shine once more during the Messianic Era, possibly being removed again after Techiyas HaMeishim. The light which we have today is from the sun and the stars which were only created on the fourth day.

המקראות מן מובן אינו עמוק סוד בראשית שמעשה): א:א בראשית (ן"רמב2 ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה שהרי כתיב ורוח אלוקים מרחפת על): ה בראשית ברא"ד(א א י "רש3

ועוד שהשמים מאש ומים נבראו… שהרי המים קדמו … פני המים

ומדת ,היום מדת ,ומים רוח ,וחשך אור ,ובהו תהו ,וארץ שמים הם ואלו ראשון ביום נבראו דברים עשרה4 .לילה

פירוש קודם שברא ' בראשית ברא וגו): א' ס(הסביר הרב יהודה פתיה במקצת , הודהובספרו מנחת י עד אפס המקום לברוא שם , היה כל העולם כולו מלא מים הנקראים תהום, ה את השמים ואת הארץ"הקב

… עד שהיו מגיעים קרוב לכסא הכבוד הנקרא רוח אלוקים , וכל כך היו המים רבים וגבוהים. שמים וארץוכל זה עשה המאציל בעוד היות החושך על פני תהום … . הארץ בתוך אותם המיםא את השמים ואתבר]ו[

קודם שיצר את האור הארץ ואת ה"ד א-א בראשית אליהו אדרת5

ע"אבי סימנן עולמות'ד נגד'ז פעמים' ד .אותיות ח"כ ובהן תיבות שבעה ראשון בפסוק ותמצא וראה הביטה היצירה עולמות המה'הארץ ואת השמים את '.ה"ב אצילות הוא'אלקים. 'הבריאה םעול הוא'ברא בראשית'

.'הרקיעי שבעה לכלול . אותיות' וה'ב של תיבות'לב ונחלקו ,אותיות שבעה בהן יש 'השמים את . 'הוהעשי 6

בים המקרה במים עליותיו השם ע) תהלים קד ג(ד "יוחנן אומר בשני נבראו המלאכים הה' ר: בראשית רבה'ר חנינא אמר בחמישי וגו' רכובו המהלך על כנפי רוח וגו

ספר7 הוא)ש(האלמוג :א"פ ג"מ העיקרים אלא לו שאין הימיי האספוג ונמצא והצומח הדומם בין אמצעי כמו

האדם ומין ח"הב מיני בין אמצעי כמו שהוא הקוף ונמצא ,והחי הצומח בין האמצעי כמו והוא ההרגש חוש

לבלוע אנשי (פי הארץ) פתיחת(, ואלו הן, דברים נבראו בערב שבת בין השמשותעשרה :ו' משה"אבות פ 8אף , ויש אומרים. והלוחות, והמכתב, והכתב, והשמיר, והמטה, והמן, והקשת, ופי האתון, ופי הבאר, )קרח

:אף צבת בצבת עשויה, ויש אומרים. ואילו של אברהם אבינו, וקבורתו של משה, המזיקיןמערה שעמד בה ששם נתנו רשימות אחרות ועוד הזכיר שם ובתוספות ברייתותשתי , א, ד"פסחים נעיין בו

משה ואליהו מקלו של אהרן שקדיה ופרחיה

14

tradition from the Sages. Furthermore, we need to understand how miracles fit into the creation pattern1.

As we delve deeper, the creation becomes increasingly more mysterious, bringing us to the conclusion that the Chumash had an entirely separate agenda in telling us about it in the first place2:

בגדיו של אדם הראשון )כתב שאין מחלוקת בין הדעות) דרך חיים על אבות(ל "והמהר, ובמתניתין דידן אין כל הגרסאות שוות(

:הפרד והאורשבת נברא ובמוצאי דברים עלו במחשבה לבראות מערב שבת ולא נבראו עד מוצאי שבת ובמוצאי ' שם רבי יוסי אומר בבפסחים

רה בינה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה ולקח שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהם או"שבת נתן הקב כ"והביא שתי בהמות והרכיב זו על זו ויצא מהם פרד ע

המשנה הזאת מה שהוצרכו חכמים לומר כי יש דברים נבראו בערב ופירוש : דרך חייםספרל "מהרוב ךמצד שהוא בין השמשות של קדושה הוא יותר במדריגה משאר ימי הטבע שאינם כל כ... בין השמשות שבת

יה נברא בו כמו ואי אפשר שיה, ואי אפשר לומר שלא יהיה נברא בו דבר שהרי אינו שבת גמור הוא. במדריגהולפיכך נבראו בערב שבת בין השמשות דברים שהם , שנברא בששת ימי בראשית שהרי אינו ימי חול גם כן

ומצד ... כי כל אלו דברים הם דברים גשמיים. והם קרובים אל הטבע ... למעלה מן הטבע ואינם טבעיים אר כי כל דבר שיש בו קדושה ראוי לו וכבר התב ... שאינם כמו שאר דברים טבעיים הם יוצאים מן הטבע

כמו שנברא העולם בכל ששת ימי בראשית בעשרה מאמרות מצד ... ,מספר עשרה ואין קדושה בפחות מעשרה ...שמורה על זה מספר עשרה ' שהעולם דבק במדריגה העליונ

וזהו רק שגזר על בריאתו , יצחק היה חי מששת ימי בראשית עד אברהםשלאין נראה כי האיל ו ומה שהוצרך לברוא הכתב והמכתב בערב שבת בין ... ובגמרא מוקי לה דעלו במחשבה בערב שבת ... בריאתו

, י דברים שהם מסדר האדם"שאין ראוי שיהיו נכתבים אלו דברים ע, השמשות מפני כתב הלוחות וספר תורה לפיכךבראו בששת ימי בראשית וי ואין דומה דבר זה לדברים הטבעיים שנ"ולפיכך צריך לומר שהם פועל הש

. אנו אומרים שבריאתן בערב שבת בין השמשות שראוי לדברים שאינם טבעיים לגמרייש לשאול למה יחדו הדברים האלו . דברים נבראו בין השמשותעשרה : דרך חייםספרל "ועוד במהר

למה לא היו נעשים אלו נסים ]ו ... [.שהיו נבראים בין השמשות ולא ביום ודוקא בין השמשות של ערב שבתהמים שם בהם ' וכאשר ברא ביום הב, בטבעם בעת הבראם שיהיה נעשה הנס בזמנוששםכמו שאר הנסים

וכך היה ראוי שיהיה נעשה ביום שברא הארץ , הטבע שיהיו נקראים כשיבאו ישראל לים וכך שאר הנסים. ....ש בין השמשות" שנזכרו כאן שנבראו בעוכן שאר דברים, שיהיה לה פה כשיהיה קרח חולק על הכהונה

אם כן גם כן יכול לעשות זה , וףי לשנות הטבע ולשום בטבע המים שיהיו נקרעים והאש לא ישר"ואם יוכל השכי אין לומר כי עתה שהושם דבר זה בכחם . ה בשעת הנס ולמה יעשה זה בששת ימי בראשית דוקא"הקב

י איך יהיה זה דבר טבעי שלא ישרוף האש ואי אפשר לומר רק שהוא כ, בששת ימי בראשית נעשה הדבר בטבע : זהששלא בטבע ואם כן אף שלא בששת ימי בראשית יכול לחד

ולפיכך ... חורבן העולם ] ... כל נס [י בכח העולם לקבל שנוי כמו זה היה"אם לא שם הש ... אבל י כי " שידע השידהיינו מפנ, ר בלבד התנהה עם מעשה בראשית כי לא עם אלו שזכ"אמרו תנאי התנה הקב

י "רק שהתנה עם העולם הטבעי שלפעמים כשירצה הש, בסוף יהיו צריכים ישראל לזה הנס שאין הדבר כךומפני שקשור עולם , והתנאי הזה כי העולם הטבעי הזה קשור עם עולם הנבדל. יהיה נוהג שלא על פי הטבע

כי לכך נקשר . לעולם הטבעיחורבןומעתה לא נחשב כאן , יהםהזה עם עולם הנבדל ולא נעשה מחיצה בינולא הניח , הנבדל ונעשה הנסבעולם כי בעת הצורך מתדבק עולם הזה הטבעי, העולם הזה עם עולם הנבדל

רק היה מקשר העולם הטבעי ... שאז היה כאן שנוי העולם כשיהיה הנס , העולם הזה לגמרי ביד הטבעכאלו היה הנס גם כן מענין העולם הזה שברא , לשנותו ואין כאן שנוי בריאהליובעולם הנבדל שיהיה כח ע

ה עם העולם כלומר שלא מסר אותו אל "והתנה הקב ... . דברי חכמים' י בששת ימי בראשית וכך הם פי"הש ... הטבע לגמרי

1 ל והקטע המתחיל "רועיין הארה הקודמת הקטע המתחיל ועוד המה' הקדמה שנייה לגבורות ד, ל"עיין מהר אבל

ראשונים ות השמביא קושי) כח מעשיו הגיד לעמו(י א א ועיין בהגות בפרשיות התורה המאמר הראשון "רש2בי יצחקרותירוציהם על מאמר הזה של

According to Chazal, the opening sentence of Bereishis is coming to tell us the purpose for which the world was created:

) ב' ירמי(ראשית דרכו ובשביל ישראל שנקראו ) משלי ח(בשביל התורה שנקראת ) ר"ב(ל "ש רז"כמ : א א י"רש ראשית תבואתו

i.e. The world was created so that mankind would keep G-d's Torah. Similarly, at the end of creation, this theme is repeated. On the sixth day, a Vav is added – Yom HaShishi – and Rashi tells us that this is because the very existence of the physical creation is a function of Mankind fulfilling and maintaining the spiritual and moral creation, i.e. the Torah which was given on the Sixth Day of Sivan. As for our need to know the Bereishis story, Sifsei Chachamim (ריש הפרשה) tells us that it would have been better placed after Parshas HaAzinu, at the end of the Torah. Ramban states that since we cannot understand the creation act from the Pesukim anyhow, it would

15

Rebbe Yitzchak said: The Torah should have started with Hachodesh HaZeh (the first Mitzvah), but started instead with the act of creation to show that He was the one who created the world and therefore it is His world to give to whom He pleases. He chose to give the land of Israel to the Jews, and this is the answer to those nations of the world who claim that we stole this land from others1.

Alternatively:

:This verse demands that it be darshened. As the Sages said – בראשית בראFor the sake of the Torah that is called ראשית דרכו; for the sake of Israel that is called ראשית תבואתו. 2

The Torah is the blueprint for the world. G-d not only used it as His plan for

creating the world3, but the world is nothing other than the translation of the Torah into another form4! Therefore, 'using ראשית, which is Torah5, G-d created the Heaven and the Earth.' The Torah, in turn, is comprised of the Names of G-d6. Therefore the creation, which came from that Torah, hides within it the Names of G-d, The Names of G-d are, in turn, nothing but G-d’s various manifestations. Therefore, someone who reads the secrets of the earth correctly will see the world as one huge manifestation of G-d7.

This is the purpose of creation. The group of people who would fulfill this purpose is the Jewish people. Therefore, for their sakes – בשביל ישראל - בראשית

8 ותראשית תבואשנקראו – the world was created. The word שמים comes from the word שם – over there – a goal, a vision, a

purpose. The word ארץ comes from the word רץ – movement, growth. שמים is the have been enough for us to hear in Parshas Yisro the brief statement that for six days G-d created the heavens and the earth and on the seventh He rested. The Ramban and others also explain why, according to Rebbe Yitzchak, we need the rest of Bereishis – the story of Noach, the Avos and the Shevatim.

אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה : א א ראשיתב י "רש1כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם ) א"תהלים קי(ראשונה שנצטוו בה ישראל ומה טעם פתח בבראשית משום

רים להם כל גוים הם אומעהנחלת גוים שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שב :ה היא הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"הארץ של הקב

משלי ( בשביל התורה שנקראת) ר"ב(ל "ש רז" אין המקרא הזה אומר אלא דרשוני כמ- ברא בראשית: שםי"רש2 ראשית תבואתו) ב' ירמי(ראשית דרכו ובשביל ישראל שנקראו ) ח

)ש כל המדרש"ע ( ה מביט בתורה ובורא את העולם"היה הקב: ר בראשית א א"בר3

אסתכל בה באורייתא וברא עלמא, כד ברא קודשא בריך הוא עלמא: א"תרומה קסא ע(זוהר 4

אלא למדים אנו מהמדרש ? ה צריך לעיין בתורה כדי לדעת מה כתוב בה"וכי הקב: 16' עמ, ממעמקיםהעולם הוא העתקת מציאות התורה בפני , ציאות נבדלת המיוסדת על פי התורהשהעולם אינה נחשבת כמ

וכשם שספר תורה אסוקר לכתוב אות אחת שלא מן הכתב , לפיכך העולם נברא כדין ספר תורה ממש. חדשות "!היה מביט בתורה וברא את העולם "–ה ברא את העולם מתוך הכתב "כך הקב, )ב"מגילה יח ע( 5

רה אמרה בראשית ברא אלוקים ואין ראשית אלא תורהוהתו: שם, ר"בר 6

ה"יש בידינו קבלה של אמת כי כל התורה כולה שמותיו של הקב: פתיחה כללית לחומש, ן"רמב .15-16' ממעמקים עמ7 ב' ירמי8

16

purpose; ארץ is the environment for achieving this purpose1. Therefore, “In the beginning G-d created a purposeful world and the means of achieving this.”

The deeper reality of this ’ראשית’, the mystery surrounding the Creation event, will only be understood by those who have attained Kabbalistic wisdom through an established teacher2.

The First and Subsequent Days:

The Torah tells us quite clearly that everything was created ex -nihilo (something from nothing) on the first day:

ושמים ארץ לקיםא 'ה עשות ביום בהבראם והארץ השמים תולדות אלה: ד:ב בראשית

These are the chronicles of the heaven and earth when they were created, on the day G-d completed earth and heaven3.

Since we see that there were six days of creation, this verse must mean that everything was created in potential on the first day, which was much more spiritual than the rest of creation4. The rest of the creation days were essentially a further development from that first day5 whose prime substances of תהו and הוב became the stuff for later developments6. According to the Ramban, the initial creation of the

)13' מובא בממעמקים עמ(ק "רד1 ,אותו להסתיר חייבין ויודעיו ,רההגבו מפי רבינו משה עד הקבלה מפי אלא בוריו על יוודע ולא: שם ן"רמב2

.ברא בבראשית צורך התורה להתחלת שאין יצחק רבי אמר לכך א"פ על כתוב וכן (.בראשון נבראו שכלם למדך 'ה עשות ביום בהבראם והארץ השמים תולדות :ד:ב י"רש3

ואחרי )הארץ אתו השמים את אלקים ברא בראשית( את מלשון דהדיוק )ד"י דף( אריה הגור והסביר)יד פסוק ...הרבה דברים אליו נמשך עיקר שהוא דבר כי ...הדבר עצם הוא את דמלת פירש )ש"ע( ן"הרמב הסבר שהביא אלוקיך'ד את ל"ז חכמים דרשו ולפיכך ...השמים ואל הארץ אל והמחובר הנמשך דבר כל מרבה הוא ולפיכך )הסבר עוד ש"ע( ת"יבהש ומחוברים דביקים הם ח"שת טעמא והיינו ח"ת לרבות תירא

).הארץ ואת השמים את ה"ד במלבים אריכות וביתר .כב פסחים עיין הענין לכלל ;יד-א ר"ב ,:יב בחגיגה עיין(

וכי הוא נאצל ממנו, הקודם בבריאה דק מן השני:תמימה' תורת הדרשת, ן"רמב4

דות שמים לתלות ברקיע וכן כל תומיום ראשון נבראו וברביעי צוה עליהם לה: ה יהי מאורות"י א יד ד"רש5 וארץ נבראו ביום ראשון ןכל אחד נקבע ביום שנגזר עליו

One might say that the other days were an evolutionary development from the first day. However, the word evolutionary is fraught with implications that are not intended here.

) ב:א בראשית( ובהו תהו היתה הארץו6 ראשונה ומצורה תהו הנקרא ראשון מחומר מורכב דבר היתה אז הנבראת הארץ ואותה: ספורנו בהו הנקראת

, פירוש הכתוב כי יולי הארץ היו ארבעה יסודות שהם עפר ומים אש ורוח, תהו: "דרוש התורה תמימה, ן"רמב, "בהו", ופירוש. כלומר שמרגישין בו, דבר המתהה את הבריות, רו רבותינו תהווכן אמ, תהו דבר מורגש' כי פי

, וחשך על פני תהום.…והוא יסוד המים. שאדם אומר בזה הדבר איכא יש, כלומר בו הוא, דבר שיש בו ישות , תוצא הארץ, ישרצו המים, אומר תדשא הארץ…הוא יסוד הרוח, ורוח אלוהים…האש היסודית שהיא חשכה

והוציא מן הארץ החיות שהושם , והוציא מן המים הדגים, ר שהוציא מן הארץ העשבים והאילנותלומועל תתמה על מילת …ונפשם דקית אוירית מורכבת מן היסודות, כי גם גופם עפרי וגס, בתולדותם להוציא כן

את התבואה וכתיב ועשתה , כי כתיב עץ פרי עושה פרי, כן מלת נעשה ותוציא' כי כמו שנ, עשיה בארץ ."לשלוש השנים

17

Heavens and the Earth involved two very, very dense grains which contained the creation substance ( ליהיו ) for all that would come thereafter1. Rashi brings as one of the proofs for this the fact that the verse does not say:

בראשית ברא אלוקים השמים והארץbut rather

הארץואת השמים את

The word את is all-inclusive. Whenever applied to any concept, it means that concept and everything that goes around it, as if to say that concept from א to 2 ת (In English we say from A to Z). We find that it says כבד את אביך וגו' which means that you should not only honor your father, but also everyone who is included by the broader concept of father such as your step-mother, your grandfather, etc3. Therefore, on the first day G-d created the earth and everything on it (the earth from A to Z) and the Heavens and everything in it4.

Because the creation emanated from G-d’s creative Will, which then had to come down many, many steps until it reached its final form, the first day was actually much more spiritual than the other days5. In fact, all the higher, more spiritual universes were created on that first day6. This would explain why, although the first verse is considered one of the Ten Sayings of Creation7, it does not begin with the words, “And G-d said”. For what was then being created was higher than the world of speech8.

, ל מאפיסה מוחלטת ומאין גמור"ר, ברא השמים והארץ … יםקבתחלה האל: תמימה' תורת הדרשת, ן"רמב1

והם היולי , ונקודה אחרת הארץ וכל אשר עליה, יש נקודה פחותה מגרגיר חרדל והוא השמים וכל אשר בם, ולי לזה והיולי לזהיכי ברא ה, ברא השמים והארץ] והנה[ … כח היסודותוהוא ... , השמים והיולי הארץ לומר שאין יסודם אחד

הוא שכתוב את השמים לרבות תולדותיהם ואת הארץ לרבות תולדותיה: י א יד"רש2

.ן שלכך אתא את לרבוי מפני שהוא מלשון אתא ובלשון חכמים לאתויי הא ולפיכך הא לרבויא"ופירש הרמב )דף יד(ה כל תולדות שמים וארץ נבראו "ועיין בגור אריה א יד ד

תניא שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה כיון . ב"א ע"מ מסכת בבא קמא3

יך תירא לרבות תלמידי חכמיםקאל' ולימד את ה עקיבא עד שבא רבי' יך תירא פירש וכוקאל' שהגיע לאת ה )ב"וכן בפסחים דף כב ע(

את השמים לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות ואת הארץ לרבות אילנות ודשאים וגן עדן: רבהבראשית4 מן דקה גדול בהעלם הוא הראשון מאמר . מאמרות'בי נבראו העולמות אלו וכל : אהמשנ ה"פ החיים רוח5

.האחרון המאמר עד' כו בהתגלות יותר הימנו למטה'והב .הדקה הארץ ואת ה"ד א-א בראשית אליהו אדרת6

'ע"אבי סימנן עולמות'ד נגד'ז פעמים' ד .אותיות ח"כ ובהן תיבות שבעה ראשון בפסוק ותמצא וראה הביטה היצירה עולמות המה'הארץ ואת השמים את '.ה"ב אצילות הוא'אלקים. 'הבריאה עולם הוא'ברא בראשית.

.'הרקיעי שבעה לכלול . אותיות' וה'ב של תיבות'לב ונחלקו ,אותיות שבעה בהן יש ,השמים את . הוהעשי הוא מאמר נמי בראשית.לב ראש השנה' מס7 :הוא מאמר נמי ה"ד .לב ה"ר א"מהרש8

נתהוו ממנו אשר הראשון חומר כי ... האחרים'בט כמו בראשונה אמירה לשון נמי הוזכר שלא מה בזה ונראה בימים אבל .נעשו שמים'ה בדבר ש"כמ י"הש במאמר מאין יש ראשון ובמאמר .ראשון ביום נברא הצורות כל

במאמר ביומו לו המיוחדת צורתו אחד לכל נקבע הראשון החומר מן אלא מאין יש הבריאה היה לא אחרים .מיש יש והוה יתברך השם

18

What emerges is an initial creation ex-nihilo (something from nothing) on the first day, followed by later days when things were formed from existing reality (something from something). Hence the first day uses the word 1ברא , creation ex-nihilo, while all the other days use words such as He formed (יצר) and He made (עשה as in) ויעש means to make something from something, whereas יצר .2(ויעש)means to complete a process, to place it in its final form3. We also see phrases like, Let the earth bring forth, etc.4, implying that the earth already had within it what it needed to bring forth5. Rashi tells us that when G-d said יהי מארת on the fourth day, these lights were already created on the first day and were now only being commanded to correctly position themselves in the Heavens6. The Maharsha says that in order that one should not now err and think that the later days were an automatic evolutionary process devoid of G-d’s input, the Chumash explicitly tells us ויאמר on each occasion in order to show that all of creation is but a reflection of אלוקיםDivine Will7. Yet, the Sages tell us, the creation is set up in such a way that a

...לקים-א ברא בראשית-א :א בראשית1 . עיין באבן עזרא בפסוק הראשון, אמנם :כן ויהי לרקיע מעל אשר המים ובין לרקיע מתחת אשר המים בין ויבדל הרקיע את אלקים ויעש:ז א בראשית2

הקטן המאור ואת היום לממשלת הגדל המאור את הגדלים המארת שני את אלקים ויעש: טז א בראשית :הכוכבים ואת הלילה לממשלת וירא למינהו מההאד רמש כל ואת למינה הבהמה ואת למינה הארץ חית את אלקים ויעש: כה א בראשית :טוב כי אלקים

ביום וישבת עשה אשר מלאכתו השביעי ביום אלקים ויכל :צבאם וכל והארץ השמים ויכלו: ג-א ב בראשית אשר מלאכתו מכל שבת בו כי אתו ויקדש השביעי יום את אלקים ויברך :עשה אשר מלאכתו מכל השביעי

:לעשות אלקים ברא )בכור שור א ג(נו מיום ראשון עד יום חמישי לא מצי' יצירה'ובאמת אפילו לשון

לשון עשייה בכל מקום תקון הדבר על מתכונתו: ן"רמב3

עשייה אינו לשון בריאה אלא לשון תיקון ולפיכך כל דבר שנעשה על ידי אדם אומר בו ): א ז(וכן בבכור שור שאדם אינו בורא אלא מתקן , ויעש כמו ויעש בצלאל

מלת ..עשיה .יצירה .בריאה: ברא פירש מילת יצירה באופן אחר ה"ד א-א בראשית ואליה א באדרת"אמנם הגר הדומם כמו לחדשו ונבונים חכמים כולם 'אפי הנבראים בכח אין אשר העצם חידוש על להורות הונח בריאה

וןתיק על יתכן עשיה .הדבוק המקרה והוא בכמות הדבר צורת על נופל יצירה .מתכיות מיני וכל הצומח או .דבוק שאינו והוא עשיתו

:כן ויהי היבשה ותראה אחד מקום אל השמים מתחת המים יקוו אלקים ויאמר: ט:א בראשית4

הארץ על בו זרעו אשר למינו פרי עשה פרי עץ זרע מזריע עשב דשא הארץ תדשא אלקים ויאמר: יא:א בראשית :כן ויהי

כי אלקים וירא למינהו בו זרעו אשר פרי עשה ועץ ולמינה זרע מזריע עשב דשא הארץ ותוצא: יב:א בראשית :טוב

:כן ויהי למינה ארץ וחיתו ורמש בהמה למינה חיה נפש הארץ תוצא אלקים ויאמר: כד:א בראשית , שאמר הכתוב יהי רקיע, ומכאן ואילך לא ברא דבר אלא שהוציא יש מיש: תמימה' תורת הדרשת, ן" רמב5

מפני שאינו בורא ... תוצא הארץ, ישרצו המים, שמן הרקיע נעשו, יהי מאורות, המים יקוו, ויעש את הרקיע, לומר שהוציא מן הארץ העשבים והאלנות, תוצא הארץ, ישרצו המים, אומר תדשא הארץ ... מאין בימים האלו

שם ונפ, כי גופם עפרי וגס, שהושם בתולדותם להוציא כן, והוציא מן הארץ חיות, והוציא מן המים הדגים מורכבת מן היסודותיתדקית אויר

מיום ראשון נבראו וברביעי צוה עליהם להתלות ברקיע וכן כל -' מארת וגויהי :י על בראשית א יד "רש 6

הוא שכתוב את השמים לרבות . תולדות שמים וארץ נבראו ביום ראשון וכל אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו :התולדותיהם ואת הארץ לרבות תולדותי

.ולא אמרו נבראו המאורות, ברביעי נתלו המאורות) חגיגה יב א(וכן אמרן רבותינו : ובבכור שור א ג

ה הני"ד. ראש השנה לב' א מס"מהרש7 שהיה בו להזכיר הוצרך לא מאין יש לבריאת'וגו בראשית ראשונה אמירה שהיה הראשון ביום והשתא אבל ממש בו שאין בדבר עשיה תפול ולא מאין ביש הראשון חומר נברא לחוד בעלמא באמירה דודאי באמירה כאן ולומר לחלוק דין לבעל ו"ח היה הראשון חומר נברא שכבר הראשון ביום שהיה ראשונה אמירה אחרי

19

concerted effort for an atheistic interpretation of these events will yield a plausible theory1. On the other hand, an honest attempt to see G-d’s hand in the creation process will do so to such a degree that the Sages decreed that there should be ten verses of Malchus, of proclaiming G-d’s reality on Rosh Hashana, paralleling each one of the Ten Sayings of Creation2.

There are but two other places in the entire creation story which use the word .ברא 3 The first is at the beginning of the creation of animal life, the Taninim4, implying that the Nefesh HaBeheimis could not entirely evolve from what already existed5. The transition from plant to animal life required another creation ex-nihilo. After that, the rest of the animal kingdom could once again be directed by G-d to develop out of what already existed6.

The second additional place where the word ברא is used is with the creation of Man7. By man, all three words, עשייה, יצירה, בריאה are employed8. The body of man

אחרות צורות שנעשו עד הפשוטים החומרים הרכבות י"ע אחרים בימים הכל נעשה דבעשיה מיש יש שהיה

שעל לומר אמירה נמי אחרים שבימים הבריאות בכל הזכיר הטועה מלב הדעת זאת ולהוציא אדם ידי כמעשה היה לא בעשיה העולם נברא אלו מבואר והענין כלל מעשה שום בלי הכל נתהוה לחוד בעלמא אמירה ידי

ה" ב'ית עשייתו בבחירתו לשנות באדם אפשר

'א' משנ ה"פ אבות1 מן להפרע אלא להבראות יכול אחד במאמר הלאו לומר תלמוד ומה העולם נברא מאמרות בעשרה)א(

שנברא העולם את שמקימין לצדיקים טוב שכר ולתן מאמרות בעשרה שנברא העולם את שמאבדין הרשעים מאמרות בעשרה

נינהו הי העולם נברא שבהן מאמרות עשרה כנגד אמר יוחנן'ר ...אמר מי כנגד מלכיות עשרה הני .לב ה"ר2

ויאמר .נעשו שמים' ה בדבר דכתיב הוא מאמר נמי בראשית הוו'ט ת דבראשי)ויאמר(

3Our approach here is that each time the word Bara is used, it means that there was another aspect of creation which was ex-nihilo. However, Ramban, in his Drush al HaTorah, does not agree with this approach, and argues that the only creation ex-nihilo was at the beginning.

ואת למינהם המים שרצו אשר הרמשת החיה נפש כל ואת הגדלים התנינים את אלקים ויברא: כא:א בראשית4

:טוב כי אלקים וירא למינהו כנף עוף כל מוליד המסודר במים להמציא התנינים הראשונים שלא הספיק הכח ה: )ה ויברא את התנינים"ד(ספורנו א כא 5

כ "בלי זרע עד שברא אז כח מספיק לזה ע ם ההארה הבאה"ועיין במלבי

פ שכתב ויברא "ואע: תמימה' תורת הדרשתל ב"אין משמעות ברא כאן בריאה יש מאין וז, ן"אבל לפי הרמבלומר כי עיקר , ה בתנינים להפלגתםואמר ז, היא מלה חוזרת לעיקר ההתחלה, ים את התנינים הגדוליםקאל

'המצאתם מאין הוא לבורא ית מעלה קצת להם יש התנועה נפש שבעלי מפני ... נח בני עד בו הורשו לא הבשר אך :כט א בראשית ן"רמב

הצער מן ויברחו ומזוניהם בטובתם בחירה להם ויש (i.e. humans) המשכלת הנפש לבעלי בה נדמו בנפשם .והמיתה

)ע"ש סוף( יהודה מנחת'לה וערבה ה"ד רצב דף ב"ח ק"אי הרב של ראיה ולתבע עיין לא המים אמנם ,המים ישרצו ש"כמ מיש יש נבראו חיים ובעלי מאין יש בריאת מציין בריאה כי בארנו כבר6

מאין יש הבריאה והיה המים בכח זה אין שלהם החיונית הנפש אבל חיים הבעלי גופי להוציא רק בכחם היה ...)מלבים( . לבדו'המ ...בצלמו האדם את לקים-א ויברא-כז :א בראשית7 ובכל ובבהמה השמים ובעוף הים בדגת וירדו כדמותנו בצלמנו אדם נעשה אלקים ויאמר: כו א ראשיתב8

:הארץ על הרמש הרמש ובכל הארץ :חיה לנפש האדם יויה חיים נשמת באפיו ויפח האדמה מן עפר האדם את אלקים'ה וייצר:ז ב בראשית אתם ברא ונקבה זכר אתו ברא אלקים בצלם בצלמו האדם את אלקים ויברא: כז א בראשית

20

appears to have emerged from existing reality1, while his Neshama was created ex-nihilo2. (See note where the Vilna Gaon breaks this down into 3 stages for each of three creation words used for man.3) We will come back to the creation of man in greater detail below.

We have seen that not only was the world created over six days and in ten separate ‘Sayings of Creation’, but each thing also developed in stages. G-d could have easily created everything to its completion in one act of creation. Why did He choose to create the world as He did?

Bechor Shor tells us that it is like a builder who prepares all the building materials before constructing a house, and then proceeds to place each in its place. Finally, he commissions furniture for the house (i.e. the fish, birds & animals)4. Clearly, though, G-d does not have the limitations of a human builder.

The Sages answer that this action of G-d was to give reward to the righteous and punish the wicked5. What this means is that had G-d created the world in one go, His involvement in this world would have been so obvious and revealed that there would have been no room for choice, and therefore Avodah. Instead, He partially hid Himself in the Ten Sayings, thereby creating the עולם, the world, which comes from the word העלם, to be hidden. This was achieved through the fact that with each Saying, G-d’s original light was brought lower6.

Ohr Gedalyahu adds another reason. Had G-d created everything all at once, each one would have been given simultaneous existence on the same plain of existence with everything else. As a result, there would have been no connection between it and the rest of creation. But now that creation happened in stages, the

1It was, if you like, an evolutionary development

: תמימה' תורת הדרשתל ב"ן בזה שלא היה עוד בריאה יש מאין אחרי היום הראשון וז"אמנם שיטת הרמב2כמו שאמר ויפח באפיו , לא מן השמים ולא מן הארץנה כי נתכון לבריאת הנפש שאי,וכן אמר באדם ויברא

כי עשיה ויצירה , כי אין מלה בתורה ראויה לזה אלא היא, כן בריאה אצל הוצאת יש מאין, נשמת חיים מדברה נפעלות דבר

:ברא ה"ד א-א בראשית אליהו אדרת3

עפר האדם את אלקים' ה וייצר .בצלמו האדם את אלקים ויברא .אלה שלש נאמר האדם בריאת ואצל ותואר ציור על יצירה .אלוקים צלם נשמתו לעומת בריאה .בצלמינו אדם נעשה אלקים ויאמר .האדמה מן

כתנות ולאשתו לאדם אלוקים' ה ויעש כמו .בריאותיו בשמירת אליו הנטפל תיקונו אופן על ועשיה .אבריו .וילבישם עור

4 , ואחר כך בונה ביתו ומשים כל אחד על מקומו, אדם שרוצה לבנות בית ומכין כל צרכי בניינוכ: בכור שור א ג

והושיבו על , ותיקן הרקיע ביום שני, ה תיקן כל צרכי הבנין ביום ראשון"כ עושה לו מטלטלין כך הקב"ואחם לצד אחר שהיא ובשלישי נמי הפריש מי, ונתן עליו מקצת המים להמטיר על הארץ להולידה ולהצמיחה, כנו

, ומשם המשיך נהרות ומעיינות לתוך היבשה ללחלח את הארץ ולהשקות כל בריותיו, מקום דגים ותניניםכאדם שמיפה ומרבץ , והוציא מהיבשה דשא ואילנות שהוא לצרך הבריות למאכל ולעידון , והיבשה לצד אחד

ר ליראות לבריות שבתוכו כאדם שפותח וברביעי תלה בו האו, קרקע ביתו כדי שיהנו ההולכים והיושבים בהואחר שגמר בניינו ברא בחמישי ובששי דגים ועופות ורמשים ובהמה וחיה שהם , חלונות אל ביתו להאיר

'וגו, מטלטלין בתוך הבית

אלא , והלא במאמר אחד יכול להבראות, ומה תלמוד לומר. בעשרה מאמרות נברא העולם) א( אבות פרק ה5ולתן שכר טוב לצדיקים שמקימין את , שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרותלהפרע מן הרשעים

:העולם שנברא בעשרה מאמרות שאילו היה העולם ... ' בעשרה מאמרות נברא העולם וכו) א' ה מש"פ(במשנה באבות : ח' אור גדליהו עמ6

היה הכל בגלוי והיה ניכר כי אם היה הכל נברא במאמר אחד , נברא במאמר אחד לא היה מקום כלל לעבודהולכן מפרש המשנה שנברא העולם בעשרה ... הכל לעין כל מלכותו ואיך הוא יתברך מהוה כל נברא ונברא

שזהוא שורש מלת ... ונכנס לתוך הסתר , למטה ' שפירושה שבכל מאמר ומאמר נשתלשל אורו ית, מאמרות .עולם מלשון העלם

21

whole world is connected in a chained-down form with higher realities connected to lower ones, each one receiving and giving in turn1.

Appendix I – Other Creation Words:

The end of a process. Hence, Rashi2 tells us that there is no :וירא אלוקים כי טוב

Ki Tov on the second day because the completion of this process was only on the third.

.And the thing was given its final, permanent nature3 :ויהי כן .A species will be able to produce only from within the species :למינו Appendix II: Translation of First Day according to Meforshim: In the beginning G-d created of all the elements needed for the rest of creation4, in the form of its ultimate purpose (את השמים) as well as in the form of the environment perfectly suited to achieve that purpose (ואת הארץ)5. As an intrinsic result of creation, there was now a reality of fragmentation and separateness. This was expressed as תהו ובהו חושך and 6תהום . Water, which represented the fluid and changing state of the universe, now covered the universe, a state that, left undirected, was formless and chaotic. However, G-d’s spirit hovered over the water, directing it and controlling it7. As a result, He created an initial powerful source of light, some of which was later to be formed into the Sun, the Moon and the Stars,8 and the rest of which was hidden until Messianic times9. And G-d confirmed that the ongoing reality

, כי היה הכל נברא ברגע אחת בשוה, ולם במאמר אחד היה הכל בשוהאילו נברא הע: 16' אור גדליהו עמ1וכל דבר , אבל כשנברא בעשרה מאמרות הוא כעין שרשרת שאחד קשור בהשני. ולא היה קשר בין כל הנבראים

, ולכן האדם שנברא בסוף הוא כולל את כל העולם יחד וכל נברא מקבל ומשפיע, בעולם קשור אחד בהשני לקיים את כל העולם ז יכול הוא "ועי

ה מעל הרקיע באמצע"א ז ד2 שכל דבר שנשאר על טבעו ובקיומו נאמר בו ויהי כן): ה ויאמר אלוקים ויהי אור"ד(מאור בשמש 3

נשאר קיים נגד טבעו): ה ויהי כן"ד(ספורנו א ח ולדובלי תוספת וגרעון שאם יתחדש מורכב משני מינין לא י): ה ויהי כן"ד(ספורנו א כא

י"רש4 13' עמ, ממעמקים5 ל "פ חז"ל ע"מהר6

Alternatively: And it was, as a result of the separation of ארץ - the means, from שמים – the ends, etc. 19' עמ,ממעמקים( ). In which case, זו רוחו של משיח–ורוח אלוקים מרחפת על פני המים : And the way to reconnect the means to the purpose is through teshuvah (the Moshiach). ( 20' עמ, ממעמקים ). 7Rav Aryeh Kaplan, Waters of Eden

י"רש8 ל"חז9

22

of the light would be according to His original רצון. And G-d used the original, very powerful light throughout the 6 days of Creation, creating periods of darkness and periods of light1. And it was evening and it was morning on this day when His Unity was still very dominant2.

ספורנו1 י"רש2

23

of Man and WomanThe Creation . 2

:SUMMARY

Man is the pinnacle of creation. By coming at the end of creation, he contains within him all the elements of creation. He is a mini-universe all unto himself, an עולםטןק . In fact, the higher levels of his soul soared, and continue to soar, way above the

Angels, to the very tip of creation. Man was created in stages, perhaps as many as four stages: • The creation of Adam’s body • The creation of his animal life force and possibly the power of speech • The creation of his upper souls, making him BeTzelem Elokim • The division of this male-female being into a separate male and female All three creation words, עשייה, יצירה, בריאה are employed in the creation of man. The use of the word בריאה indicates that at least one aspect of man was created ex-nihilo, whereas the use of the words עשייה, יצירה tell us that other aspects of man were later formations of some earlier form. The body of man appears to have emerged from existing reality, while his Neshama was created ex-nihilo.

Man was created as a composite of all existing reality both laterally and vertically. Laterally, man’s body was taken from all the dust of the earth; vertically, the different levels of man’s soul go as high as all the universes of spirituality. Man then is an Olam Katan, a complete world that parallels the Olam HaGadol, the world beyond man’s body and soul. The first stage of man-creation, that of his basic body, occurred when G-d commanded the earth to bring forth (תוציא הארץ) both the animals and the body of man ( חיה נפש ). Both were already contained within the potential of the earth. (This was the partnership of ground which G-d was referring to when He said נעשה אדם.) However, whereas the body of man was taken from a sampling of all the dust of the earth, the animals possibly evolved from the earlier fish forms but at any rate did not come from all the dust of the earth. Secondly, the final shape of man’s body had his head, power of speech and primary senses on top, his heart in the middle and his most sensual and physical aspects further down. This was a function of the spirituality which filled him up (his soul) and is not purely a physical phenomenon.

So much for the body of man. As for his more spiritual aspects, the verse states, And He blew into his nostrils the soul of life and he became a living being. Until this point, man’s body was a lifeless lump of clay. Now he became .1(לנפש חיה)a Nefesh Chaya, a living being, at a basic animal level. Alternatively, man now became a speaking being. According to this, man had already become uniquely distinguished before this verse. Either way, there was now a third stage of creation, where man became BeTzelem Elokim2, and a final stage when man was divided into separate male-female components. Until then man was an androgynous being, the male face looking 1Genesis 2:7 2Genesis 1:27

24

one way and the female looking the other way. פנים, face, means turning, for the face is the point at which one’s internal reality turns towards the outside. Man’s faces, his inner spirituality, faced the world from every side. Man was complete; there was no back to man where spiritual lack or sin could take place. Being complete, man had no need to face him/herself; there was no deficiency, no need for the male/female parts to turn to each other in order to give to each other to fill any lack; consequently, man faced away from him/herself. In this state there was no possibility of imitating G-d by giving to another. Man was simply a spiritual robot. This state was לא טוב: It was not good for אדם to be alone and maintain the state of independence in which he/she does not feel the need to relate to others. Initially, Adam thought that the solution lay in becoming a giver to the animals, that they should become the רחומ for his צורה. This did not work, for although he might complete them they do not fully complete him. His completion of them, therefore, only involves some of his general potential but not the full force of his human uniqueness. For a perfect match, Man therefore needed a fellow bar-Sechel, a being that he could connect to with all of his unique potential.

The solution to this was to take Adam himself and divide him into two parts, neither one complete on its own. The creation of an incomplete being was reflected in the מהתרד , the deep sleep, which השם caused to fall on Man at the time of Woman’s creation. Now each half of אדם had a front and a back. The back represented the missing half, what man lacks in his existing state. אדם now existed as a potential to be actualized just like the ground he came from.

Unlike the animals, man was first created as one being and only afterwards was his partner created from him. This gave a certain dimension of unity. He is not a total unity like G-d, for, as a created being, he needs a partner. Yet he has a dimension of unity to him. He was originally one and he can again become one by giving himself over to his other half. In this way man and woman re-create G-d's original act of the creation of אדם. This is the ultimate imitation of G-d, the creation of Man.

Woman is called עזר in the sense that she completes a process already begun. Although other animals were an עזר, even to the point of some חבור, they were not דוכנג , i.e. not equal in their complimentary roles. She is called the helpmate and not

him because he initiates and she completes. Herein lies a danger, for since she is the force which desires for final expression in this world she has the most contact with this world. She is ת האדםסוף קומ , the point at which man translates his potential into the world. This is called the midah of Malchus, and is reflected in the fact that when in a deep, deep sleep which is one אדם created the First Woman, He first placed השםsixtieth of death. The creation of woman allowed for a greater potential for good, but that same potential could also be used for bad. The Nachash recognized this and therefore targeted Chava rather than Adam for moral seduction. Therefore, it is the very reality of a man divided in two, the creation of a back of man, which allows for the potential weakness of man, both male and female. But it is just that same fact which allows for man to sore to greater heights. Either he will be the pinnacle of creation or he will sink to such depths that he will be told, “Even the mosquitoes preceded you in the creation.”

25

DETAIL:

Man is the pinnacle of creation. Everything in creation was created to testify the greatness of G-d, but until man was created there was no witness. Only man could see the glory of G-d everywhere and hence unify all of creation1. By coming at the end of creation, man contains within him all the elements of creation. He is a mini-universe all unto himself, an טןעולם ק 2. In fact, the higher levels of his soul soared, and continue to soar, way above the Angels, to the very tip of creation. As mentioned before, the grass, trees, birds and animals, etc. were created in two or more stages. Man, the mini-world, was no different. According to some commentators, there were as many as four stages in the creation of Man: • The creation of Adam’s body • The creation of his animal life force and possibly the power of speech • The creation of his upper souls, making him BeTzelem Elokim. • The division of this male-female being into a separate male and female Man – a Mini-World All three creation words, עשייה, יצירה, בריאה are employed in the creation of man3. The use of the word בריאה indicates that at least one aspect of man was created ex-nihilo, whereas the use of the words עשייה, יצירה tells us that other aspects of man were later formations of some earlier form. The body of man appears to have emerged from existing reality while his Neshama was created ex-nihilo4. Man was created as a composite of all existing reality5 both laterally and vertically. Laterally, man’s body was taken from all the dust of the earth6; vertically,

להרבות – זו במימוש אפשרות". ... ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו"כל מה שברא הקב: "14' ממעמקים עמ1 לגלות את –ומאליה עולה המסקנה כי זהו יעודו של האדם . פרטי הבריאה מתחברים אל תכליתם–' כבוד'

.ולחברם בכך אל הבריאה, הכבוד הנסתר והחבוי בכל דבר ודבר שבבריאה , הכי היה הכל נברא ברגע אחת בשו, אילו נברא העולם במאמר אחד היה הכל בשוה: 16' אור גדליהו עמ2

וכל דבר , אבל כשנברא בעשרה מאמרות הוא כעין שרשרת שאחד קשור בהשני. ולא היה קשר בין כל הנבראים, וכל נברא מקבל ומשפיע ולכן האדם שנברא בסוף הוא כולל את כל העולם יחד, בעולם קשור אחד בהשני

ז יכול הוא לקיים את כל העולם"ועי כו:א בראשית3

הרמש ובכל הארץ ובכל ובבהמה השמים ובעוף הים בדגת וירדו כדמותנו מנובצל אדם נעשה אלקים ויאמר :הארץ על הרמש

:חיה לנפש האדם ויהי חיים נשמת באפיו ויפח האדמה מן עפר האדם את אלקים'ה וייצר: ז ב בראשית אתם ברא ונקבה זכר אתו ברא אלקים בצלם בצלמו האדם את אלקים ויברא: כז א בראשית

:ברא ה"ד א-א בראשית הואלי אדרת 4

מן עפר האדם את אלקים' ה וייצר .בצלמו האדם את אלקים ויברא .אלה שלש נאמר האדם בריאת ואצל .אבריו ותואר ציור על יצירה .אלוקים צלם נשמתו לעומת בריאה .בצלמינו אדם נעשה אלקים ויאמר .האדמה עור כתנות ולאשתו לאדם אלוקים' ה ויעש כמו .בריאותיו בשמירת אליו הנטפל תיקונו אופן על ועשיה

.וילבישם ש"וזמ ...'יאחר נמשכות הקצות כל קוי קוטנה עם אשר הנקודה כמרכז הוא האדם: א"מש ה"פ חיים רוח5

.מכולנו כח בו וניתן נעשה כולנו ל"ר .אדם נעשה ה"הקב

אלוקים את האדם עפר מן האדמה' ייצר דו 6

26

the different levels of man’s soul go as high as all the universes of spirituality. Man then is an Olam Katan, a complete world that parallels the Olam HaGadol, the world beyond man’s body and soul. This combining of body and soul into one integrated reality creates man’s freedom of choice. Since man has free choice, the words meaning , וירא אלוקים כי טובthat the process has come to an end, do not appear by him1. The Creation of Man’s Body The first stage of man-creation, that of his basic body, occurred at the same time as the formation of the animals. Both he and they seemed to be already contained within the potential of the earth (i.e. not requiring a new creation) and just required that HaSh-m command the land to bring forth – תוציא הארץ. The verse states:

כן ויהי למינה ארץ וחיתו ורמש בהמה למינה חיה נפש הארץ תוצא אלקים ויאמר-כד :א בראשית

Man is not mentioned in this verse. However, there is a redundancy. The end of the verse states that G-d commanded that the land bring forth חיתו ארץ, wild animals. That being the case, what is נפש חיה referring to? The Sages tell us that this is the body of man2. The body of man emerged with the animals from that which had been created previously. (This was the partnership of ground which G-d was referring to when He said 3.נעשה אדם) Nevertheless, there is a difference between the body of man and that of the animals. The former was taken from a sampling of all the dust of the earth while the animals4 possibly evolved from the earlier fish forms but at any rate did not come from all the dust of the earth. In addition, the final shape of man’s body had his head, power of speech and primary senses on top, his heart in the middle and his most sensual and physical aspects further down. This was a function of the spirituality which filled him up (his soul) which is not a purely physical phenomenon.5

עולם הוצבראדם הראשון מכל ה: ל"ואמרו ז

לא כתב וירא אלוקים כי טוב על האדם בפרט כמו בכל הנבראים רק כללו בכל אשר עשה בזה : משך חכמה1 ש "ע. מכרחת] הראייה[= שאין הידיעה , רמוז סוד הבחירה

א אחור זה יום ראשון וקדם זה יום האחרון על " אר … אחור וקדם צרתני) תהלים קלט (:א יד רבה ויקרא2

ל אחור זה "ר אמר ר"תוצא הארץ נפש חיה למינה נפש חיה זו רוחו של אדה) אשיתברא(א דכתיב "רדעתיה ד )קלט ובבראשית רבה פרשה ז תהלים במדרש כ"ג מובא( יום האחרון וקדם זה יום הראשון

הוא שאמר נעשה לפי שהארץ המציאה מצד הכח שנתן בה את האדם מהצד שהוא חי כמו : אברבנאלאלעזר זה רוחו של אדם ' תוצא הארץ נפש חיה למינה אמר ר:ל"ו חזולכן אמר… הבעלי חיים שהמציאה שאר

הראשון )ן"וכדומה ברמב(שבאדם וגו זה רוחו של אדם הראשון ואמר זה על הנפש הבהמית: ל "דרשו רז: בחיי' ר כלומר אני , נעשה אדם אבל לבריאת אדם אמר ... .ואמר נעשה אדם בצלמנו: תמימה' תורת הדרשת, ן"רמב3

ואומר בצלמנו , כענין ויפח באפיו נשמת חיים, ואני הנפש, כי הארץ תעשה הגוף כעשותה הבהמה ... והארץוהנפש בצלם העליון שאינה גוף ולא ימשול עליה , ותפסדלהכי הגוף בצלם הארץ ובדמות שתכ, כדמותנו

. כון וטובוהוא פירוש נ, ל"רבי יוסף קמחי ז' כן פי, ההויה וההפסד

אלוקים את האדם עפר מן האדמה' וייצר ד4 רב צדוק הכהן מחשבות חרוץ5

27

The Creation of Man’s Soul

So much for the body of man. As for his more spiritual aspects, the commentators differ on what happened. The verse says:

ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה: בראשית ב ז

The Ramban brings two interpretations. According to the first pirush, man’s body was, until now, a lifeless lump of clay. Now he became a Nefesh Chaya, a living being, at a basic animal level.1 The Seforno clearly states that until this point man could not yet speak, i.e. was not yet fully human.2

The Ramban’s 2nd explanation (actually Targum Onkelus’s) was that this was not just a basic life-source, but rather that man at this stage became a speaking being.3 According to this, man had already become uniquely distinguished before this verse. Both opinions are compatible with the idea that there was yet a third stage of creation, the creation of the final levels of the soul in such a way that man was now BeTzelem Elokim. This is stated as follows:

אתם ברא ונקבה זכר אתו ברא אלקים בצלם בצלמו האדם את אלקים ויברא: א כז בראשית

Here the creation word ויברא is used to describe a totally new dimension of man (בצלם אלקים), one which could not emerge from what was already in the creation.4 Man was now a living body with a soul, but there was one further stage before man became complete: his division into male and female.

The Division into Male & Female

Man at this stage was an androgynous being. Adam was a he/she being, a male in one direction and a female in the other.5 G-d’s response to this was to state:

והיה האדמה מן עפר האדם את השם שיצר יאמר ...חיים נשמת באפיו ויפח כי ודע ה"ד :ד ז:ב בראשית ן"רמב1 החיות כמו בה שיתנועע חיה נפש להיות האדם חזר ואז חיים נשמת באפיו נפח ה"והקב דומם כאבן גולם מוטל

אדמה חרשי את חרש שהיה אחרי חיים בה נפש להיות האדם ששב כלומר ,"חיה לנפש "טעם וזה ...והדגיםביאורו כאשר נפח בו השם יתברך את נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה אז נתהוה : ובאדרת אליהו .בו הנפש הצומחת ורוח החיוני בבת אחת

מדברת בלתי בלבד חיה ז"עכ היה חיה לנפש האדם ויהי מ"מ חיים נשמת פיובא ויפח ה"ד ז:ב בראשית ספורנו2

.ודמות בצלם שנברא עד הנפש וזאת שונות נפשות שהם האומרים כדברי שדעתו נראה .ממללא לרוח באדם והות אמר אונקלוס אבל3

.רבותינו מדעת לי נראה וכן.מדברת לנפש בו היתה באפיו השם נפחה אשר המשכלת ן וכמו שהסברנו במאמר הקודם"ם אין כן דעת הרמבאמנ4

במדרש אגדה שנבראו ' ויקח אחת מצלעותיו וגו) בראשית ב( ולהלן הוא אומר - ונקבה ברא אותם זכר: י"רש5

' וגו .כ חלקם"שני פרצופים בריאה ראשונה ואחדרוגינוס בראו ה אדם הראשון אנ"שמואל בר נחמן בשעה שברא הקב' אמר ר:א יד רבה ויקראמדרש בראשית (ל בשעה שנברא דו פרצופין נברא ונסרו ונעשה שנים גבים גב לזכר גב לנקבה איתיבין ליה "אמר ר

ולצלע המשכן) שמות כו(ויקח אחת מצלעותיו אמר להן מסטרוהי כדכתיב ) ב קיםאל ויברא": א כז בראשית: י הוא מתחיל מהרישא של הפסוק הראשון"נראה לי שהדיוק של רש(

–בלשון יחיד " האדם את אלקים ויברא"כתוב ". אתם ברא ונקבה זכר אתו ברא אלקים בצלם בצלמו האדם את משמע ששניהם היו כלולים –בלשון רבים " ונקבה ברא אותםזכר: "ואילו בסיפא של הפסוק כתוב . אדם

)באדם אחד

28

יח: בראשית ב

היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו) לא תקין-אונקלוס(אלקים לא טוב ' ויאמר ד

And G-d said: “It is not good for man to be alone. I will make for him a help-meet against him.

Targum Onkelus translates לא טוב as יןלא תק , i.e. this is an uncorrected or incomplete state. The Maharal explains that man was then intrinsically not in a good state, for the only being that can stand alone and yet still be in a complete state of unity is G-d Himself1. Therefore, it had to be that man would have a partner2. What then, asks the Maharal, is the difference between man and the animals? Did they not both need partners? However, says the Maharal, if we look at the creation process closely, we see that man was first created as one being and only afterwards was his partner created from him. The animals, on the other hand, were created as two beings from the very outset3. This is because man has a certain dimension of unity, being the only being of his kind down here on earth4. This places man between G-d and the animals. He is not a total unity like G-d, for, as a created being, he needs a partner. Yet he has a dimension of unity to him, being created one at the outset and making him more connected to unity, more able to achieve that state of unity with which he began at the outset5. We will explain in the next paragraph that man’s original unity had its flip side – that although it created unity within man himself, it actually held him back in some ways from uniting with the broader creation. Initially, as we stated before, Adam was created זכר ונקבה, male-female in one being, i.e. complete. According to one opinion in the אדם ,גמרא was an androgynous (male/female) being – אדם being a gender-neutral term6. אדם had two faces, the male

1G-d honored man and all of the lower creation by creating male and female pairs which would complete each other, each one fulfilling the deficiencies of the other. For both male and female each have unique attributes which the other is lacking, and the fact that each one comes with a partner whose natural desire is to unite with it is in and of itself a reflection of its importance. Since each created species is by its nature incomplete, being as it is only a part of the whole creation, it is doomed to be an incomplete part of a whole if it remains isolated. But if we see that its nature is to combine with others, and more than that, if we see that it has a natural partner in the creation, we see then that it really does have the potential to move towards wholeness and completion.

): טע המתחיל אמנםחידושי אגדות שם דף קו ק(ל "מהרכי , ה לזכות את חשיבות האדם וכל התחתונים מה שחסר להם מצד אשר טובים השנים מן האחד"רצה הקב…

שכל אחד בפני עצמו גם כן … מה שחסר בזה גלה בזה כי יש בזכר מה שאין בנקבה ויש בנקבה מה שאין בזכר ד הוא חלק בלבד וכאשר נמצא זיווג אליו הוא יותר חשוב כאשר נמצא זוג אליו כי כאשר נמצא האחד בלב

.והזוג הוא דבר שלם הרי כל אחד הוא חלק הכל : שם, גור אריה2

...בהכרח שיהיה לו זוג ] כ"א[ה "שאין ראוי האחדות אלא ליחיד הקב... שהמציאות בעצמו לא טוב

3יחיד בלא זוג שלו ואלו ויש בזה הפרש גדול בין האדם ושאר בעלי חיים שהרי שאדם נברא : גור אריה שם

שאר בהמות ושאר נבראים נברא זוג שלהם עמהם

)שם, גור אריה(וכל זה מפני שראוי לאדם קצת אחדות בעבור שהוא יחיד בתחתונים 4

מכתב מאליהו5

רב ושמואל חד אמר פרצוף וחד אמר זנב: עירובין יח א6

29

face looking one way and the female looking the other way. פנים, face, means turning1, for the face is the point at which one’s internal reality turns towards the outside2. In the First Man, from whichever side one looked at man, one saw his face. Put differently, man’s faces, his inner spirituality, faced the world from every side. Man was complete; there was no back to man where spiritual lack or sin could take place. Being complete, man had no need to face him/herself; there was no deficiency, no need for the male/female parts to turn to each other in order to give to each other to fill any lack; consequently, man faced away from him/herself. In this state there was no possibility of imitating G-d by giving to another. Man was simply a spiritual robot. This state was לא טוב: It was not good for אדם to be alone and maintain the state of independence in which he/she did not feel the need to relate to others. Initially, Adam thought that the solution lay in becoming a giver to the animals, that they should become the חומר for his צורה. This did not work, says the Maharal, because even though man is indeed the Tzura of all creation and provides creation with its form and content, uniting with the animals did not provide Adam with the satisfaction and sense of completion that he needed. For he might complete them but they do not fully complete him. Animals are non-Sechel creatures, creating an unbridgeable gap between Adam and Behemah. His completion of them, therefore, would only involve some of his general potential but not the full force of his human uniqueness. For a perfect match, Man therefore needed a fellow bar-Sechel, a being that he could connect to with all of his unique potential3. Nothing else in creation at that time could solve his problem. Woman was that being that could complete the process of man actualizing his unique capacity to strive for higher levels of oneness. She is called עזר in the sense that she completes a process already begun. Although other animals were an עזר, even to the point of some חבור, they were not דוכנג , i.e. not equal in their complimentary roles, or as the Mei Shiloach understands

it, not a challenge to the other to force them to a higher level of truth4. The solution to this was to take Adam himself and create two beings from one.

Adam needed to find himself/herself divided so that he would feel he lacked half of himself. The whole אדם was now being sub-divided into two parts, neither one complete on its own. The creation of an incomplete being was reflected in the מהתרד , the deep sleep which השם caused to fall on Man at the time of the Woman’s creation. Now each half of אדם had a front and a back. The back represented the missing half, what man lacks in his existing state. אדם now existed as a potential to be actualized, just like the ground he came from5.

זנב היה לו לאדם הראשון ונטל ממנו וברא לו .פרצוף שחילקו לשנים שהיה זכר מכאן ונקבה מכאן: י"פירוש חוה

1from the word פונה – turn 2The word פנים – pnim – inside, is comprised of the same letters as פנים – panim

אבל אין בזה הנחה והשקט כי אין האדם צורה מיוחדת בשלימות רק ... אף על גב שהוא צורה לכל הנבראים 3א החבור עליהם לגמרי כי הם אינם בעלי שכל וראוי "כ הבהמות א"שגם היא בעלת שכל משא... תו באש

גור אריה ב (.א מבלעדי חומר"והכל כדי שימצא לו דבר שהוא לו כמו חומר כי א].. מהם[שיהיה האדם נבדל )ה שבא על כל בהמה"כב ד

' ש בן לקיש נגד ר"על ר) א"בבא מציעא פד ע(נו כמו שמצי: ... ה אעשה לו עזר כנגדו"טו ד' מי שלוח עמ4

יוחנן דהוי מקשי ליה כד קושיתא ומפרק ליה כד פריקין וממילא רווחא שמעתא ד"ל תפארת ישראל פי"מהר5

30

Man must now move from being an אדם to being an 1איש . To attempt this on his own would be to self-destruct, to become the unrestrained force of אש. Only if he takes what he lacks, אישה, can he use that אש to reach קדושה, to become an אש with a .in it2 י

In this way there is the possibility of the two halves, both בעלי שכל facing each other, uniting. Man can only unite with his other half by giving himself over to her (and she to him)3. By uniting, man and woman are simply returning to their natural state, i.e. their original condition. Furthermore, by actively re-creating this state they re-create G-d's original act of the creation of אדם. This is the ultimate imitation of G-d, the creation of Man4, and repeats itself each time a man marries a woman5. There is a lot at stake in the ability of male and female to unite in the right way. For it is not just that they complete what each other lacks, thereby fulfilling each other; rather, it is the completion of the whole world that they effect6. Women, as we have said, have the ability to complete the process and express it in action. This requires that women be at the point of contact with the world. Herein lies a danger, for since she is the force which desires for final expression in this world she has the most contact with this world. She is 7סוף קומת האדם, the point at which man translates his potential into the world. This is called the midah of Malchus, and is reflected in the fact that when השם created the First Woman, He first placed אדם in a deep, deep sleep8 which is one sixtieth of death. The creation of woman allowed for a greater potential for good, but that same potential could also be used for bad. The Nachash recognized this and therefore targeted Chava rather than Adam for moral seduction9. Just as she could take Man’s

השם איש מראה על דרגה יותר גבוהה מהשם אדם, א"לפי הגר1 .אוכלתעקיבא איש ואישה שזכו שכינה ביניהם לא זכו אש ' דרש ר: סוטה יז2 ידוע כי הצורה נמשל באיש ואשר הוא צורה לו נמשל לנקבה גור אריה שם3

4Based on מחשבות חרוץ של רב צדוק 5Just as the original אדם comprised a נ"זו , so too husband and wife form this new unit of זכרהבונק .

6Rebbetzin Leah Kohn: The relationship between man and woman can best be described as a team in which each member contributes something unique. The team itself would be unnecessary if each member were talented in exactly the same way as the other. Thus, the team is successful precisely because of its diversity. In terms of spiritual accomplishment, therefore, the differences between the sexes are necessary. Men and women share common goals, with each responsible for distinct aspects of a given project. (Project Genesis Website)

121 דובר צדק ,רב צדוק7

:ים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנהק אל'הויפל ) כא(ב 8

: ל חידושי אגדות"מהר9

לא מצד שהנקבה היא עזרו לעשות צרכו מצד המלאכה בלבד או שיהיה להם תולדות אך כי האחד אינו שלם … כי יש בזכר מה שאין בנקבה ויש בנקבה משאין בזכר … וכאשר הם שנים אז הביאה שלימה בלי חסרון

ל קטע המתחיל "דף קו במהר: בבא בתרא עד(נמצא כי הזכר והנקבה בחבור שניהם הוא שלימות הבריאה )אמנם

:(pg. 121) דובר צדק , וכדומה ברב צדוק הכהן כי יש לו התחברות ושייכות לה] עם האשה...[ולכך היתה התחברות הנחש

31

greatest spirituality and actualize its potential, she was capable, if led astray, of taking the evil designs of the Nachash and implementing them as well. Later in the Chumash we see that women excel in faithfulness, and this makes them the leaders, ahead of the men, in steadfast commitment to G-d in Egypt, during the Chet HaEgel and during the Cheit HeMeraglim. For it is the creating and maintaining of a relationship with G-d, as well as with man, in which women excel. Therefore, it is the very reality of a man divided in two, the creation of a back of man, which allows for the potential weakness of man, both male and female. But it is just that same factor which allows for man to soar to greater heights. Either he will be the pinnacle of creation or he will sink to such depths that he will be told, “Even the mosquitoes preceded you in the creation1.”

ים מרחפת קורוח אל) שם(ל דכתיב "על דעתיה דר …אחור וקדם צרתני ) תהלים קלט (:א יד רבה ויקרא מדרש1

על פני המים זה רוחו של מלך המשיח אם זכה אדם אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית ואם לאו לו יתוש קדמך שלשול קדמך' אומרי

32

3. Shabbos SUMMARY:

In order to understand Shabbos we must first come to a Jewish understanding of time. Time is a part of the physical dimensions of the universe and was either a consequence of creation or a separate act of creation by G-d. Man, as a created being, exists in time, and therefore perceives everything which G-d does within this framework. Since G-d made the whole of creation to serve man and allow man to get close to Him, time was also created to serve man.

G-d arranged time in cycles of seven and He ensured that each cycle would end in kedusha, allowing for all the other days to contribute to that final day and thereby be elevated by it. Seven is the unit of holiness because the physical world exists in six dimensions. The seven comes to unify these six into a higher whole. The seventh day is Shabbos, which is a concentration of time, a day that encompasses all other days. Therefore, Shabbos is begun by G-d, not man. It is Keviah VeKayama – Shabbos is holy whether we keep it or not. It is up to us to respond. If we do, we will show thereby our ability to use time to achieve holiness and get closer to G-d.

On the seventh day, rest (מנוחה) was created to complete the universe. This rest was G-d’s; not man’s. Clearly G-d does not need to rest because He is tired. In resting from creation, G-d showed that He had completed all that was necessary for the creation - אשר ברא אלוקים – and that now – לעשות – He would renew the creation, based according to that which He had already put into place.

G-d had now completed His part of the creation. However, He left the creation incomplete so that man could come and finish the job. This is what is meant by the words אשר ברא אלוקים לעשות – i.e. (the world) which G-d created (incompletely, leaving space for man) to do. The time for man to do this is the weekday, connecting it back up to G-d. Shabbos is the way that man stays on track, ensuring that his work reconnects the creation back up to G-d.

Each week now becomes a test of the success of the previous Shabbos. For this same work can easily enslave man. By resting on Shabbos, man puts purpose into all of his labor. By relating to all of his work as if it was complete, man proclaims his freedom from being a slave to his labor. By obeying G-d’s Will and declaring his subservience to G-d, man frees himself from the shackles of this world. Then, when he engages this world, he does it as a master and not as a slave.

As for man, so for the world: The word לוויכו , that G-d completed the heavens and the earth, means נעשה כלים; on Shabbos the whole world becomes a receptacle to join in total harmony with higher spiritual realities. The Shabbos world is one where there is no contradiction between the world down here and the worlds higher up.

But is is not good enough to be a master of this world. One must know where it is all going to, how it all fits in. Shabbos allows us to take a step back and gain a more holistic perspective of life. We are no longer caught up in the weekday details

)מה רבו מעשיך( ; rather, we can see מעשיך גדלומה – how the big picture comes together. During Mussaf, we say רבנותיהקצית רבת שכנת ת – a reverse alphabetical acrostic. By working backwards we gain a perspective of the context of everything we did in the whole week – of how it all fits in – of how we fit in.

33

Shabbos unifies the creation into one whole in the same way as the soul takes a bunch of separate limbs and creates from it an integrated human being. In fact, by seeing a whole universe we see ourselves more wholistically as well. By taking a step back from our fragmented selves we become a more integrated self. On Shabbos we are no longer defined by what we do but rather by how we are. We see ourselves not only in the specialized professional and other roles we play during the week, but all of ourselves. So too, we see the wholeness of the people around us. מה גדלו and not מה רבו.

In this sense, Shabbos is a relationship with oneself (self-integration) and with others (the unity of creation). Ultimately, Shabbos is the starting point for our relationship with G-d as well. Shabbos is a bris – ברית עולם. A bris is a commitment by two sides to a relationship. This is why breaking Shabbos undermines our whole relationship with G-d. Shabbos is the fourth of the Ten Commandments. The first three commandments deal with our most basic concepts and our belief in G-d. What does Shabbos, the fourth commandment, have to do with our most basic beliefs? The Torah itself answers this question by saying that Shabbos demonstrates our belief in G-d as a Creator. Since G-d created the world in six days and rested on the seventh, we emulate G-d and also rest. Therefore, by observing the Shabbos we are proving that G-d is the creator of the world.

But, and here’s a twist, we can only achieve this recognition of His control through a very active dimension on our part, Daas, which establishes the relationships of things, טפל to עיקר.

A man digs a hole on Shabbos: if he wants the hole to plant a tree, it is as if he had ploughed his field, and he has broken the Shabbos. But if he is digging because he wants sand, it is not considered as if he is digging at all. His mind determines the very definition of the act being done. Thought-action. Thought-action requires that the act be done to achieve an inherently higher order of design, that a person determine what is primary and what is secondary, that one determine the purpose of his actions. All this awareness of the relationship between things must go on in the mind of the Shabbos observer, even to keep Shabbos at a basic, technical level.

This concept is unprecedented in Jewish law. If a man kills but did not intend to kill, he is exempt from punishment But kill he did. The objective action is defined by what he did. The intention merely determines the culpability. Not so on Shabbos – the very act is determined by the intention of his mind. And so, when we refrain from Melacha on Shabbos, we do so with the full force of our mind. We have to understand the Melacha and consciously rest from it.

The outer עשרת המאמרות of the physical world are now seen in their right proportion; they are Daas of the .עשרת הדברות there to serve the inner content of - טפלhuman mind gets to work and, through the Shabbos experience, defines the relationship between the two. Now, for the first time, we see the term “holiness” mentioned in the Torah.

Therefore, Shabbos is not a removal of our minds from attempting to understand this world just as Shabbos is not a removal from the physical pleasures of this world. Quite the contrary! Oneg Shabbos dictates that we partake of better foods, dress better, have more sleep and enjoy the world more than the weekday. We do all this because by removing our own creative input we want to appreciate G-d’s world better; we want to see it all and understand how it all fits together. Shabbos, then, is not so much a day of prohibited labor as a day of restoring that labor to its serving a higher end. Without Shabbos, man is but a מאמר amongst the 10 מאמרות of מעשה

34

but מאמר man is in no longer a ,דעת With the Shabbos, as created by man’s .בראשיתpart of the purpose and the ends.

35

DETAIL:

The train dragged on with its human freight. Pressed together like cattle in the crowded trucks, the unfortunate occupants were unable even to move. The atmosphere was stifling. As the Friday afternoon wore on, the Jews and Jewessses in the Nazi transport sank deeper and deeper into their misery. Suddenly an old Jewish woman managed with a great effort to move and open her bundle. Laboriously she drew out two candlesticks and two challot. She had just prepared them for Sabbath when she was dragged from her home that morning. They were the only things she had thought worthwhile taking with her. Soon the Sabbath candles lit up the faces of the tortured Jews and the song of Lekhah Dodi transformed the scene. Sabbath with its atmosphere of peace had descended upon them all1.”

Time

In order to understand Shabbos we must first come to a Jewish understanding

of time. Because the world includes a physical dimension, the creation included the creation of time2. Time is a part of the physical dimensions of the universe and was either a consequence of creation or a separate act of creation by G-d. Man, as a created being, exists in time3, and therefore perceives everything which G-d does within this framework4. Since G-d made the whole of creation to serve man and allow man to come close to Him, time was also created to serve man5.

G-d arranged this time in cycles of seven6 and He ensured that each cycle would end in kedusha, allowing for all the other days to contribute to that final day and thereby be elevated by it7. Seven is the unit of holiness because the physical world exists in six dimensions. The seven comes to unify these six into a higher whole8. The seventh day is Shabbos, which is a concentration of time, a day that encompasses all other days1.

1Eyewitness report brought in The Secret of Sabbath, From The Sabbath: A Guide To Its Understanding and Observance by Dayan Dr. I. Grunfeld

כי ההמשך והחלוק אשר יש לזמן הוא דומה …דע כי הזמן יש לו יחוס אל הגשם : מו' פ' גבורות ד, ל"מהר2 ידע כי הזמן והתנועה והגשם משתתפים מתיחסים בכל דבר …להמשך וחלוק הגשם

צריך היה כי רק, כלל זמן המשך בלא הכל לפעול יכול יתברך הוא כי: א"מש ה" פ)חיים דרך( אבות על ל"מהר3

הוא כך הבריאה וסדר ,כאחד הצמחים והוצאת עצמה בריאת האדמה שתקבל אפשר איך כי המקבל מצד זמן העולם בריאת אל זמן המשך צריך היה ולכך, הדברים כל וכן צמחיה תוציא שהארץ

נברא המציאות כלו ) בשבעת הימים(הנה בם : ז"ד פ"ח' דרך ד4 הזמן אשר היה לבריאה הוא מצד המקבל: מ' תפארת ישראל פ כ נברא כידוע "ית הבריאה בשביל האדם והזמן גלותכ: א קדושת שבת מאמר ב"רב צדוק הכהן פרי צדיק ח5

ששת בולא ' לשון הכתוב ששת ימים עשה ד 6i.e. He did two things: He arranged time to move in cycles, and He decreed that each cycle would amount to seven.

והוא מספר השבעה …ואולם גזרה חכמתן שיהיו הימים כלם מתגלגלים בשיעור מספר אחד : ז"ד פ"ח' דרך ד7ומצא זה עלוי גדול לכל , ד בקודשוהנה כיוונה שסוף הסבוב יהיה תמי.... ימים שראוי שיקרא שעור שלם

כלו נתקן ומתעלה על ידי נמצא הסבוב , בהיות החלק הזה סוף הסבוב וחתומו…פ שרובם חול "שאע, הימים .עד שנמצא כל ימות האדם מתקדשים, זה

עיין בחכמה כי ההמשךמדע כי הזמן יש לו יחוס אל הגשם ודבר זה מבורר למי ש: סו' פ', גבורות ד, ל"מהר8

ועוד כי הזמן נתלה . שכל גשם יש לו משך והוא נחלק, והחלוק אשר יש לזמן הוא דומה להמשך וחלוק הגשם

36

“By looking at a clock we get the impression that time is uniform, that every minute has sixty seconds and every second is the same as every other second. Our Sages have taught us a secret: Time is weighted. There are moments in time which are fleeting and there are those special moments which make a lifetime worthwhile. Shabbos is one of those special moments .”

Shabbos – G-d’s relationship with us

We have talked about Shabbos as a relationship with oneself (self-integration) and with others (the unity of creation). Ultimately, all of this leads to a relationship with G-d. Shabbos is a bris – ברית עולם. A bris is a commitment by two sides to a relationship. In this case, G-d and the Jewish people sustain their relationship through Shabbos. G-d does this by coming down every Shabbos and giving Shabbos its Kedusha, whether we keep the Shabbos or not. It is if He is saying: “I am here, waiting for you, the Jewish People. You decide whether you want to respond.”

Like any relationship, our relationship with G-d must be nurtured and developed with effort. The Shabbos provides the starting point for this relationship, as through Shabbos we testify that G-d is recognized as the Creator and as an ever-present reality involved even in today’s world2. שבת is not just another of the 613 commandments; it is called a 3ברית , a fundamental covenant with HaSh-m which, if broken, undermines our whole identity as G-d’s chosen people4.

Rabbi Samson Raphael Hirsh states that, “Clearly, the Sabbath is not a new institution. It was in existence since man was in existence and the Jewish people are

וצדדין והם המעלה והמטה ימין ושמאל ןותמצא שהגשם יש לו חלופי … בגשם כי הזמן מתחדש מן התנועה

אמנם יש . וזהו גדר הגשםו רחוק לוכל שש צדדין אלו מתיחסין אל הגשמית בעבור שכל צד יש , פנים ואחורתי גשמי לבו שביעי והוא האמצעי שאינו נוטה לשום צד ומפני שאינו מתיחס לשום צד דומה לדבר שהוא ב

אבל השביעי , ולפיכך יש גם כן לזמן המתיחס ומשתתף עם הגשם ששה ימים והם ימי חול, שאין לו רחוקש לו ששה קצות והאמצעי שבשניהם זהו ענין ונמצא כי שבעת ימי שבוע הם דומים לגשם הפשוט שי, קדוש

.ששת ימי חול והשביעי הוא קדש

וכך בנפש יש נפש אחד , כמו שיש אבן שתיה שממנו הושתת העולם והיא שורש כל העולם: צדקת הצדיק קעב1וכן בזמן יש זמן שכולל כל הימים . שכוללת כל הדור והוא פרנס הדור כידוע וכן הכוללת כל הדורות כנודע

והוא יום השבת עיין עוד בפרי צדיק מאמר ב

(This is similar to the Even haShetiya from which all space developed. Similarly, there is one soul in each generation which encompasses all the spiritual realities of all the souls.)

והוא עדות על יכלתו יתברך ) ג(ה שברא עולמו "יא עיקר האמונה בהקבהשבת ה: ח רמב ב"ערוך השלחן או2כ ששת ימים תעבוד וביום השביעי " ולכם בסוף כי תשא כתיב את חג המצות תשמור ואח…לשנות את הטבע

תשבות ובכל התורה שבת קודם לרגלים דהוא תדיר ומקודש אלא להורות דלחג המצות ההכרח לשמור שבת .פסח ואין תורהואם אין שבת אין

The first of Maimonides’ 13 Principles of Faith states, “I believe with complete faith that the Creator, Blessed is His Name, creates and guides all creatures, and He alone made, makes and will make everything.” The principle points out that it is not sufficient to believe that G-d created the world; rather, one must also recognize that He continues to be a ‘guiding’ force in everyday existence. Hence Shabbos is not just זכר למעשה בראשית as is mentioned in the עשרתפרשת in עשרת הדברות as is mentioned in the זכר ליציאת מצרים but it is also ,פרשת יתרו in הדברות .ואתחנן

.ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם: שמות לא טו3 ל הדבריםבכה ברא עולמן הרי כופרים "ואם אינם מודים שהקב: ח רמב ג"ערוך השלחן או4

37

commanded to remember, not to forget as humanity did before.” As the Aruch HaShulchan points out, it would have been appropriate for the whole world to keep the Shabbos1. That the Jews were selected to keep it exclusively is a sign of their closeness to uphold the responsibilities that ultimately grants the whole world its purpose. Our Shabbos-exclusivity is therefore universal in its particularism. For once G-d is recognized as Creator, the next logical step would be to assume that all He created has a purpose. That purpose was revealed on a national level at Mount Sinai.

But there are other relationships we have with G-d as well. What is unique about the Shabbos relationship that it is called a Bris?

Rashi tells us that after the Six Days of Creation, even though Man had been created, the world was still incomplete. What was lacking was rest (מנוחה)2. The verse states clearly that we are talking about G-d’s rest; not man’s3. This means that Shabbos is Kedusha Meleila Delesata –holiness which originates in higher spiritual realities, with G-d’s rest, and which devolves down to us. There are some relationships with G-d which we initiate, like Yom Tov, and there are some which G-d initiates. Shabbos is an example par excellence of a G-d-initiated relationship. It is Shabbos is holy whether we keep it or not4. It is a – קביעא וקיימא א דלתתאקדושה מלעיל - a relationship which G-d begins and to which we are now beckoned to respond. Unlike the weekday, where we have to create the unity (מלתתא דלעילא) and connect things back up to G-d, on Shabbos G-d rested, i.e. created this harmony and unity, and it is up to us to respond.

When, on Friday night, we say the words הפורש סוכת שלום עלינו by “tabernacle of peace” we are referring to the harmony (שלום) of the higher worlds which is now spread over this world5. We do not have to create that harmony with our integrated perspective. We just have to tune into it. This reflects the major difference between Shabbos and the Chagim. The Chagim are weekday affairs; there are six Yamim Tovim for each one of the six days of the week6. Hence the Chagim depend on when

כ הוא שייך לכל ברואי עולם ואינה דומה " א…ת הוא זכר למעשה בראשית שב: ח רמב א"ערוך השלחן או1

לא יצאו ממצרים אבל במעשה םלמועדים שהם זכר ליציאת מצרים שאין לשאר אומות העולם שייכות בזה שה בראשית כולם נבראו

מה היה העולם חסר מנוחה באה שבת באה מנוחה כלתה ונגמרה המלאכה2 י מכל מלאכתו אשר עשהוישבות ביום השביע3

כך המנוחה , כתב התפארת ישראל שם שכמו שהזמן אשר היה לבריאה הוא מצד המקבל, אמנם חה ביום ונמולדבר זה היה ה, שהמקבל עייף ויגע לקבל הכל כאחד…, והשביתה גם כן היא מצד המקבל

השביעי א וקיימא מצד השם יתברך שקידשו קדושת שבת קביע: קדושת שבת ריש מאמר ב, פרי צדיק, רב צדוק הכהן4

ואף דשם לענין קביעת זמנו קאי דאין צריך לקביעת בית דין שאינו :) פסחים קיז(בימי בראשית וכמו שכתוב מכל מקום ממילא משמע גם לענין הקדושה , תלוי בימי החודש

:שפת אמת5

Another expression of this harmony is our greeting the Malachim when we sing שלום עליכם at the Friday night table. We call them מלאכי השלום because they reflect the unity of all creation. 6Rav Tzadok HaCohen. They are the first and last days of Pesach, Shavuos, Rosh HaShana (one day), the first day of Sukkos and Shmini Atzeres. Rav Tzadok explains that the chagim reflect the holiness of the average day of Adam HaRishon before the Cheit. Melacha is allowed, but only a very focused and directed sort.

38

we declare the new moon. But Shabbos is declared by G-d1. It sanctifies us rather us sanctifying it2.

But this does not mean that we do not add to the holiness of Shabbos. Each person builds on the holiness of this gift to the Jewish people3.

Shabbos – The unification of all reality

We mentioned above that G-d rests on the Shabbos. But what it is that G-d

does when He rests? Clearly G-d does not need to rest because He is tired. Something else must be

understood by G-d’s rest. The Tiferes Yisroel explains that in resting from creation, G-d showed that He had completed all that was necessary for the creation4 - אשר ברא– and that now – אלוקים לעשות – He would renew the creation, based according to that which He had already put into place5.

But G-d did not only complete the world in general – ויכולו השמים והארץ – He also completed each particular aspect of the creation to its highest, intended state of completion – 6וכל צבאם . This does not imply perfection on an absolute scale7. On the contrary, G-d entered into a partnership with man to complete the world together with him. G-d had now completed His part of the creation. But He left the creation incomplete so that man could come and finish the job. This is what is meant by the words אשר ברא אלוקים לעשות – i.e. (The world) which G-d created (incompletely, leaving space for man) to do.

Man completes the creation during the weekday. Shabbos does not only give meaning to the week, but the week also gives meaning to Shabbos!8 Man is meant to work in this world, to complete this world as G-d’s active partner in creation. G-d

מעצמושהרי מיד בימי בראשית נאמר ויקדש אותו שהשם יתברך קידשו: פרי צדיק שם1 2

:)שבת י(כ נקרא מתנה טובה "נמצא השבת מקדש אותם לא הם אותו וע: פרי צדיק שם 3

מ משניתנה תורה נצטוו ישראל זכור את יום השבת לקדשו שאף הם צריכים לקדשו מיד "ומ: פרי צדיק שם זה סותר מ אין" מ…דלת כלל "בלא פעולת אדם ואתע' פ שעיקר קדושתו מד" ואע…ם ובכניסתו משקידש הי

לבד הרי היה כל ישראל שוים בהרגשת קדושת ' לו היה רק מצד קדושה שמדיוא. מצות לקדשו שעל האדם ש " וכל אחד כפי מדריגתו וכפי הכנתו בימי החול ע…השבת

בשלמות שמלאכתו זה דבר מורה מלאכתו מכל השביעי ביום שבת אשר יתברך השם ... :מ"פ ישראל תפארת4

רוןחס עוד ואין

. מעשה בראשיתדה מחדש בכל יום תמי"ביאורו כי לעשות משמעו לעתיד כי הקב: אדרת אליהו5

יא כ שמות, דבר העמק6 כ"ג זה ובשביל במינו משובח היותר באופן היה בריה וכל מין שכל היינו צביונם ל" חז'דפי - צבאם וכל ה"ד

פרטים לכמה נתחלק בריה וכל מין וכל לםהעו נשתנה כבר תורה מתן בשעת אבל השבת יום את'ה ברך הראשונה בבריאה משהיה גרועים

7

)ש"ע( ...תמיד השלימות מן מחסרת היא ... הארץ ... :עשת לא והיא ה"ד) יב דף(צ יא א בראשית אריה גור 8

קדושת שבת נמשך מעבודת ו ימי המעשה כפשטיה דקרא : א קדושת שבת א"פרי צדיק ח, רב צדוק הכהןששת ימים ,וכן בסוף פרשת כי תשא ' ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתיך ויום השביעי שבת' יתרו בפרשת

ולאיזה …' וגו,' ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי'ובפרשת משפטים ' תעבוג וביום השביעי תשבות ' ל רק ביום השביעי וגו"שאינו אלא רשות והל' צורך פתח הא דששת וגו

39

begins the creation, and man completes every aspect of it1, connecting it back up to G-d.

But it is easy to get off track, to get lost in the stream of weekday messages. Shabbos is the way that man stays on track, ensuring that his work reconnects the creation back up to G-d.

In a sense, each new week is a test of the success of the previous Shabbos. For this same work can easily enslave man. By resting on Shabbos, man puts purpose into all of his labor. By relating to all of his work as if it was complete, man proclaims his freedom from being a slave to his labor2. By obeying G-d’s Will and declaring his subservience to G-d, man frees himself from the shackles of this world. Then, when he engages this world, he does it as a master and not as a slave.

Just as G-d’s rest shows that He completed His part of the creation, so man’s rest should reflect an attitude that he has completed this week’s cycle of his part of completing the creation.

As for man, so for the world: G-d’s rest creates a harmony and holiness in the whole of creation. On Shabbos G-d finished the creation – i.e. each species could now fulfill its role to perfection as a part of the total symphony of creation3. This, says the Sefas Emes, is the meaning of 4לוויכו . VaYechulu means 5נעשה כלים - on Shabbos the whole world becomes receptacles to join in harmony with higher, spiritual realities6. The Shabbos world is one where there is no contradiction between the world down here and the higher worlds.

ת שאפילו בריאת גוף "ל בענין המילה שהראה השי"ה צריך תיקון כמשרז"כי כל מה שברא הקב: רב צדוק שם1

האדם לא נשלם עדיין וצריך תיקון על ידי האדם 2The Sforno explains the phrase:”Remember the day of Shabbos in order to sanctify it” to mean that a person should plan his duties during the week in such a way that he can remove his mind from them on Shabbos. A person who controls his every act in such a manner will not be connected to his activities in and of themselves, but rather he will attach himself to their spiritual purpose which is the holiness of Shabbos. The Sifsei Chaim explains further: When Chazal state that a person must complete all his work before the Shabbos is brought in, it is not referring to a person’s ultimate results, but rather it is referring to a person’s personal effort in achieving his goal. So, even if a person has not managed to complete all his set out plans once the Shabbos enters he must consider it complete in his eyes. One may think that this is an attempt to create a personal allusion of completing all one’s work when in actual fact this is not the case. Rather, this sort of mindset is a gradual attainment of emunah and bitachon. One puts in the necessary and maximum effort to attain one’s goals, but one can only rely on Hashem and trust in Him that He will cause the results.

בין הבדל אין חיים בבעלי כי ... למינהו למינה הכתוב הזכיר חיים הבעלי ביצירת :)ב"פ ג"ח (העקרים ספר3 כולל בלבד אחד תכלית מכולם המכוון כי הנקבה ליצירת הזכר יצירת ובין אחר מין לתכלית אחד מין תכלית המין קיום והוא ראות לפי עליהם שמביט מי ,הזאת הבריאה חלקי :השכל אמר :קכח סימן רידלנדרפ הוצאת( תבונות דעת אלא ,אחת תכלית אל כולם מתקשרים בלתי :פירוש ,ומפורדים מפוזרים ענינים אלא יראם לא בתחלה ,עיניו הנמצאות כל היות ימצא בחכמה שיעמיק מי אך ... בעצמו נשלם ,מיוחד לתכלית ,עצמו בפני ענין אחד כל ,בבריאה העליונה החכמה כיוונה שאליו הענין להשלים צריכים שכולם ,בזה זה גמור קשר מתקשרים ולםכ

.אחת לתכלית מתקבצים וכולם .ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה4 ויכולו' ה בפ" ד)9דף (ה "תרמ 5 ודש יורד אותו הכח השורש בכל נברא נולד גם למעלה בחלק העליון השייך לאותו בריאה ולכן בשבת ק6 .תחברין ב החלקיםמו

40

But is is not good enough to be a master of this world. One must know where it is all going, how it all fits in. Shabbos allows us to take a step back and gain a more holistic perspective of life. We are no longer caught up in the weekday details where we often get side-tracked from the purpose of life. Rather we can see how the big picture comes together, what the priorities and important things in life really are.

During the weekday davening, in the morning Brocha of יוצר אור, we say the words מה רבו מעשיך. These words are left out on Shabbos, and instead, we say the words of the ר שיר ליום השבתומזמ ,The difference between the two .מה גדלו מעשיך ,says the Pachad Yitzchak, is that בומה ר reflects an appreciation of the multiplicity of creation, of appreciating how complex and how detailed the creation is. Shabbos, on the other hand, is a praise of מה גדלו, of how great the creation is when it all comes together.

During the week, the micro-biologist may see G-d in the details of cilia and the neurologist in the way dopamine and other neuro-transmitting chemicals transport each message from the axon of one neuron to the dendrite of another. On Shabbos, the micro-biologist and the neurologist join with the bus-driver and the businessman to see a whole world. “Shabbat is a stop-over where we refuel and adjust our bearings. It is the time to refocus our energies to what is really important in life.”

We are then able to put our own lives together – to feel more whole. “For six days we work: building, creating, and acquiring. On Shabbat we stop and appreciate what we have and what we have accomplished.”

As the Shem MiShmuel says, until Shabbos came, the world was a place of disparate, separate realities, not really reflecting any one stable reality1. The Shabbos unified the creation into one whole in the same way that the soul takes a bunch of separate limbs and creates from it an integrated human being2. This being said, the idea of VaYechulu, NaaSeh Keilim, can be seen in a new light3. What it really means is that the whole world became one Kli, that the whole creation became Klal Echad4. This unity of purpose propels us to take a step back from our fragmented selves and connect with a more integrated self. “On Shabbat we peel away our external uniforms and we expose our true selves. On Shabbat we are no longer defined by what we do, we are now defined by how we are. When we enter Shabbat we are transformed into fathers, sisters, husbands, and friends. Shabbat is a spiritual time – a time of relationships.” It is a time where we can see ourselves: not only in the specialized professional and other roles we play during the week, but when we can see all of ourselves. So too, we see the wholeness of the people around us. מה גדלו and not מה רבו. During the week we work forwards; on Shabbos we look backwards. Hence in the same weekday יוצר אור prayer, there is a forward alphabetical acrostic:

,'עה וגודדול גרוך בל ק

כי העולם היה רופף ורועד עד שבאה שבת ונתקיים העולם ונתיסד: ל"באור החיים בשם חז1 הנה כל בריאה פרטית מבריאת שמים וארץ טרם בוא יום השבת היה : ה הנה"שם משמואל ריש בראשית ד2

אך כאשר בא יום השבת בא בכל בריאה פרטית , מאחד אותםכל פרט ופרט בפני עצמו כי היה חסר בהם כח הוכמו רוח חיים שבאדם שהנפש היא התכללות , ש שבת וינפש"רוח נפשי והיה השבת כמו הנפש באדם חי כמ

וכל אבר משיג כח כללי על ידה , כל האבריםנפש לכל שבת וינפש פירוש נשפע שפע החיוני בכל הנבראים כי קודם שבת לא היה : אור החיים .הנבראים

וזהו הפירוש ויכולו שנעשתה כל הבריאה כלל אחד: שם משמואל4

41

while on Shabbos this is omitted. Instead, we say a reverse alphabetical acrostic worked into the core, middle brocha of the Mussaf – the special Shabbos davening:

רבנותיהקצית רבת שכנת ת

By working backwards we gain a perspective of the context of everything we did in the whole week – of how it all fits in – of how we fit in.

The Recognition of G-d the Creator requires the activation of Man’s Daas Shabbos is the fourth of the Ten Commandments. The first three commandments deal with our most basic concepts and our belief in G-d. The first tells us to believe in G-d. The second confirms G-d’s unity and warns against idol worship. The third cautions us to respect G-d and not to use His Name lightly. These are basic and fundamental beliefs about G-d. The fourth commandment is Shabbos. What is the thematic flow between the first three and the fourth? How does a day of rest sneak itself into the Ten Commandments? What does Shabbos have to do with our most basic beliefs? (The fifth commandment, to honor one’s parents, is described by many Meforshim as the essence of how the Mesorah will be transferred, as without parental respect the whole idea that there was a Maamad Har Sinai would be lost1.) The Torah itself answers this question by saying that Shabbos demonstrates our belief in G-d as a Creator. Since G-d created the world in six days and rested on the seventh, we emulate G-d and also rest. Therefore, by observing the Shabbos we are proving that G-d is the Creator of the world2. Ironically, by giving ourselves over to Him and showing that He controls everything, we become more like Him.

But, and here’s a twist, we can only achieve this recognition of His control through a very active dimension on our part. The key, says Pachad Yitzchak3, is our Daas. Shabbos is a function of the activation of Daas which establishes the

הירש ועוד. ר.רב ש, משך חכמה, אברבנל ובספר העיקרים1

2The first of Maimonidies 13 Principles of Faith states, “I believe with complete faith that the Creator, Blessed is His Name, creates and guides all creatures, and He alone made, makes and will make everything.” This principle points out that it is not sufficient to believe that G-d created the world; rather, one must also recognize that He continues to be a ‘guiding’ force in everyday existence. Even the most insignificant incident is considered G-d’s Will. Nothing occurs outside of Him. Therefore, to claim that He created the world and withdrew would contradict a basic tenant of Jewish belief. Faith requires action, and Sabbath is the physical testimony of this belief. As it says, "The children of Israel shall observe the Sabbath... Between me and the children of Israel it is a sign forever that in a six day period Hashem made the Heaven and Earth and on the seventh day he rested...” . The Sabbath stands witness to G-d’s creation of the world and his continuous indirect involvement. As Rabbi Aryeh Kaplan explains, “The one ritual that does this is the observance of the Sabbath. It is the confirmation of our belief in G-d as the Creator of all things.” (Pivo, Moreshet essay)

מאמר סד, פסח. מאמר א, שבת ,פחד יצחק3

42

relationships of things, טפל to עיקר. This דעת האדם was the הכנה for שבת established when Man was created on the 6th day1.

It is active Daas which allows for שביתה. It is the unique ability of man to conceive of something abstract and translate it into reality – creative intent ( מלאכת which defines the act. A man walks out of his home with a bucket with one (מחשבתdrop in it. If the purpose of the act is to carry the bucket, the man has broken Shabbos by carrying. But if his purpose is for the drop of water, since this is too small an amount to be considered carrying, the man is exempt from punishment2. It is the state of his mind which determines whether the same physical motions are considered in one act prohibited, while in another permitted. מלאכת מחשבת: thought-action.

Let us take this further. A man digs a hole on Shabbos: if he wants the hole to plant a tree, it is as if he had ploughed his field, and he has broken the Shabbos. But if he is digging because he wants sand, it is not considered as if he is digging at all3. His mind determines the very definition of the act being done. Thought-action. Thought-action requires that the act be done to achieve an inherently higher order of design4, that a person determine what is primary and what is secondary, that a person determine the purpose of his actions. All this awareness of the relationship between things must go on in the mind of the Shabbos observer, even to keep Shabbos at a basic, technical level5.

This concept is unprecedented in Jewish law. A man kills. He did not intend to kill. He is exempt from punishment6. But kill he did7. The objective action is defined by what he did. The intention merely determines the culpability. Not so on Shabbos – the very act is determined by the intention of his mind. And so, when we refrain from Melacha on Shabbos, we do so with the full force of our mind. We have to understand the Melacha and consciously rest from it.

וחידוש מעשה , ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית"כי הקב): מאמר א, שבת ,מובא בפחד יצחק(א "גר1

, אדרת אליהו (והבן, ויום השבת שבת אף ממנו וזהוא שאמר מכל, בראשית ליום השבת הוכן מיום אתמול )ג, בראשית ב

מפני שהכלי טפלה , המוציא אכלין בכלי פחות משיעור פטור אף על הכלי: ד"ס, מאמר א, שבת ,פחד יצחק2

ש"לאוכלין ע 3The examples from the Pachad Yitzchak, Shabbos, Maamar Aleph. This is a מלאכה שאינהנןאסור מדרב which, although ,צריכה לגופה , is permitted by the Torah. (The Rambam holds that a מלאכה שאינה צריכה לגופה is prohibited מדאורייתא. However, we do not pasken this way.) Another example would be hunting. If a person chases an animal because he wants the animal and is therefore trapping it, he is חייב for צידה. However, if he is hunting the animal to get rid of it, he is פטור, and, under many circumstances, it is actually מותר לחתכילה to trap the animal. (See י-ז' שטז ס' ע ס"שו ). 4In the Artscroll Gemorrah on Shabbos ל. (1), note 1, he uses this language to explain ר 'י"רש as per מלאכה שאינה צריכה לגופה s position in a’שמעון ( שמעון פוטר' ה דר"ד. דף צג )

אלא שענין , אין ענין זה של טפל ועיקר דין פרטי בין המון הלכותיה של שבת: ד"ס, מאמר א, שבת ,פחד יצחק5 . ימי של שביתת שבת בראשיתזה של טפל ועיקר מהוה הוא את מהלך הפנ

6Although there are many levels of שוגג starting from קרוב לאונס 7Only in two cases it is not considered his action: אונס: He did not even will his body to the actions he did. It is as if someone else picked him up and used him as a hammer. He was so focused on a completely different action that this action cannot be said to :מתעסקbe associated with his action in any way.

43

During all 6 days of creation, Pachad Yitzchak continues, we do not see the word קדושה mentioned. Only when Shabbos revealed that which was until then hidden, the purpose of creation, do we understand how Kedusha can be achieved1. The outer מאמרותהעשר of the physical world now get seen in their right proportion; they are Daas of the human .עשרת הדברות there to serve the inner content of - טפלmind gets to work and, through the Shabbos experience, defines the relationship between the two.

Therefore, Shabbos is not a removal of our minds from attempting to understand this world, just as Shabbos is not a removal from the physical pleasures of this world. Quite the contrary! Oneg Shabbos dictates that we partake of better foods, dress better, have more sleep and enjoy the world more than the weekday. We do all this because we want to appreciate G-d’s world better; we want to see it all and understand how it all fits together. Our removal is from active engagement which perforce leads to a specialized and narrow involvement in one or another aspect of the world, an undermining of the correct relationship of מעשה בראשית to its intended purpose. We remove our own creative input in order to step back, release ourselves from the ‘trance of action’ of the weekday, learn Torah and appreciate the unity of all creation. But for that we need an active mind, alert to the lessons which G-d has in store for us on that day. Shabbos, then, is not so much a day of prohibited labor as a day of restoring that labor to its serving a higher end2. Without Shabbos, man is but a אשיתמעשה בר of מאמרות amongst the 10 מאמר . With the Shabbos, as created by man’s דעת, man is no longer a מאמר but part of the purpose and the ends3.

, בכחם של מאמרות הללו נאצלו. בששת ימי בראשית פעלו עשרת המאמרות: ד"מאמר א ס, שבת ,פחד יצחק1

אבל בכל העשרה מאמרות של ששת ימי . נעשו כל חוקי ההנהגה של עצם טבע כל העולמותו, נוצרו, נבראו. ורק עם הופעתה של שבת נזכרה בראשונה מציאות הקדושה, בראשית לא הוזכר עדיין ענין קדושה כל עיקר

בעוד שעד עכשיו בששת ימי בראשית יצא לפועל גופם של , כלליות ענין הקדושה בכאן פירושה הואהנה עכשיו עם הופעתם של השבת יצאה מן ההעלם אל הגילוי התכלית והמטרה של קיום , למותהעו

עם סיום פעולתם של עשרת המאמרות בששת ימי בראשית . וזהוא פירושו של ויקדש אחרי ויכולו…העולמות בי אור ומעתה נידונת היא פעולת עשרת המאמרות לג.... הגיעה השעה להופעתה של אור תכלית פעולה זו

ומכאן שאין חידוש מעשה בראשית בכל רגע ורגע .... ככלי לגבי תוכן וכטפל לגבי עיקר–עשרת הדברות .ערכין ולא העדר הפעולה-כי שביתת שבת איננה אלא שינוי. סותר כלל לשביתת השבת

לשביתת אין חידוש מעשה בראשית בכל רגע ורגע סותר כלל : ז"ה וס"ס, ד"מאמר א ס, שבת ,פחד יצחק2

מפקעתו על ידי כך מתורת ...הדעת .... ערכין ולא העדר הפעולה-כי שביתת שבת איננה אלא שינוי. השבתמאחר שכלליות השביתה מתקיימת בכחה של ]ו […מלאכת מחשבת עד שאין הוא מתנגד כלל למהות השביתה

כי דוקא בשעה שהכל שובת וממילא יוצא מזה . .. הרי ברור הוא שלא תתכן שביתה בכח הדעת עצמו, הדעת הדעת יוצרת

כי לגבי קדושתה של שבת יוצא הוא המאמר של נעשה אדם בתוך הפעולה הכללית של עשרת : ז"שם ס3

מתוך שהוא פועל את פעולתו בשביתת " נעשה אדם"הנה ביום השבת מתיחד הוא המאמר , המאמרות כולם .פעולתם של שאר המאמרות

44

4 . Man – Before & After the Sin SUMMARY:

The first man and woman were so pure that they saw their outer bodies as a pure garment for their inside reality. As the verse says, though they were naked, they were not ashamed. Modesty is required when there is an incompatibility between the outer, superficial reality and the deeper spiritual reality. But Adam and Chava were identified with the good all the way through. All their body parts, even the most private ones, were but instruments to do G-d’s Will and not a source of sensuality in any way. The closest thing we see to this today, says HaEmek Davar, is the love of a brother and sister to each other. Their affection for each other is not at all sensually based.

Adam and Chava’s state was such that there simply was no physical barrier between them and G-d, a state which prophets, with the exception of Moshe Rabbeinu, only achieved during the actual time of their prophecy, and after great preparation. Before the חטא, the גשמיות of אדם הראשון was like our תורוחני today. His spirituality was so concentrated that he and חוה were able to achieve through one positive מצוה, i.e. מכל עץ הגן אכל תאכל/לעבדה , and one negative מצוה, i.e מעץ /לשמרהכלהדעת טוב ורע לא תא , what was needed for the תקון of this world. (The Seven

Noachide Mitzvos were subsumed under these two commands and are actually learned out from the same verse.) The verse tells us: And G-d planted a garden in Eiden in the East and He placed man, whom He had formed, in it. This planting, says the Nesivos HaMusar, was the Torah, for there was complete harmony of the physical and the spiritual worlds. Man, by living in this very elevated ‘physical’ environment, was able to to understand all that we do today from the Torah.

Although there was the possibility of חטא even then, חטא did not exist as a tangible reality. Before the חטא, man identified himself with the good and saw the יצר as something outside of himself - the Nachash. Good and evil existed in two הרעopposing but separate domains. There was no sensual desire, and choosing good was the more natural of the two choices. Doing evil was like putting one’s hand in the fire. We might be capable of doing such a thing, but no normal person would do so.

However, after the חטא chol and kodesh mixed together. Man began to identify his “I” with his Yetzer Hara (I want), whereas he saw goodness as something outside of himself, an ‘ought’ or ethical imperative to be aspired to. Man now developed a sensual desire for marital relations. He truly became more G-d-like in the sense that he now had a deeper capacity for choice, but the price he paid was huge. Spirituality now had to be looked for below the surface of things using the midah of Tznius. Man realized that he was naked and covered himself in clothing. Tznius now became a fundamental principle, without which man would be reduced to no more than a sophisticated animal, doomed to seeing only material and not spiritual reality. Shame, the understanding that a part of one’s body which is committed, at least in part, to sensuality, was now also appropriately activated. The Nachash, animal wisdom as Rav Hirsch calls it, appealed to Chava’s enormous spiritual and intellectual prowess by saying that upon eating from the Tree of Knowledge, והייתם כאלוקים – you will have G-dly powers with which you will be able to form new worlds. Indeed, man has an inherent and good potential to imitate G-d. The very name for man, Adam, comes from the word Adameh – I will be like.

45

For it is man’s ability to imagine that which is beyond himself, G-d, and to strive towards Him. The Nachash cleverly harnassed this trait for his nefarious goals.

Had the First Man and Woman not done what they did, their Neshamos would have purified their bodies in continuing successive stages. They would have brought in the Messianic Era by Shabbos (5 hours later). The First Man would have been the Mashiach and all of mankind would have been born into the Messianic Era. All of mankind would have comprised the concept כלל ישראל. There would have been no distinction between Jew and non-Jew.

Prior to the sin, man’s physicality was as spiritual as our spirituality is today – his spirituality was much more spiritual in turn. Had he continued to grow, his physicality would have reached the level of the spirituality that he started out with, and so on.

However after the חטא, completion had to be reached through a much more difficult, two stage process: first we have to get back to the level of אדם and חוה before the חטא and only then can we get to the level of the Messianic Era. In order to achieve this, Adam’s Neshama was divided amongst the billions of people who came after him, each one charged with fulfilling a tiny amount of the task that Adam and Chava would have achieved on their own. Spirituality was now more hidden. G-d asks Adam, Where are you ( איכה) ג ט( – where are you spiritually now? Where are your former exalted heights? He asks him further – אכלת ... המן העץ ? The Sages ask: המן מן התורה מניין - and quote these words. In other words, at what point did the force of Haman – the anti-spirituality – enter the world? Or, the way G-d asks Adam: “Did you introduce this force into the world making it harder for all mankind?” The process of achieving completion had become more arduous, yet it was still accessible. On the one hand the new reality required that Adam and Chava cover their bodies, unlike any other creature on earth. On the other hand G-d Himself made their clothes. It was G-d’s way of saying, “I am still with you. We still have a relationship.” On the one hand, the entrance to Gan Eiden was guarded by revolving, sword yielding angels. But, on the other hand, it was only guarded, limiting entry, and not completely blocked. The ground was now cursed, but not man. The first man, and any future generation, could still return to the exalted level of the First Man before the Cheit. The exile out of the Garden was for a shlichus – a mission –וישלחהו ד' מגן עדן - the mission of gathering the holy sparks scattered far and wide by the Cheit. The Cheit of Adam HaRishon brought death to the world. This was because the Neshama was no longer powerful enough to purify the body as much as the body needed. Therefore, death was now necessitated to purify the body by rotting in the ground, returning to dust, its most elemental form, and thereby breaking it down and reconstituting it in a purer form. After death the Neshama continues to grow in Olam HaNeshamos in an environment uniquely suited to its growth. Death is therefore beneficial for both the body and the soul, which can now catch up on all the growth it lost out on as a result of the חטא of אדם הראשון. Body and soul continue to be separated until תחיית המתים when the two will be recombined. This is the true reward, when the soul itself will finally reach its full potential both by doing what it was created to do and by turning from being a taker of goodness to being a giver of goodness to the body. As well, it will then fully take over and control the body, purifying it to the maximum extent possible. Both soul and body will then continue to grow towards ultimate spirituality forever.

46

DETAIL:

The first man and woman were so pure that they saw their outer bodies as a pure garment for their inside reality, as the verse says:

:ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו) כה(ספר בראשית פרק ב

Modesty is required when there is an incompatibility between the outer,

superficial reality and the deeper spiritual reality. Adam and Chava, however, were identified with the good all the way through1. All their body parts, explains the Seforno, even the most private ones, were but instruments to do G-d’s Will and not a source of sensuality in any way2. This was even true when they had marital relations3. The closest thing we see to this today, says HaEmek Davar, is the love of a brother and a sister to each other. It is not inappropriate for them to publicly display their affection for each other because it is not at all sensually based4.

because Adam and Chava’s physical, bodily needs were – ולא יתבששוcompletely removed from themselves5. There was simply no physical barrier between them and G-d, a state which prophets, with the exception of Moshe Rabbeinu, only achieved during the actual time of their prophecy, and only after great preparation6. Before the חטא, the גשמיות of וןאדם הראש was like our תורוחני today7. His spirituality

פ שנתנה בו דעה "ואע) ר"ב(שלא היו יודעים דרך צניעות להבחין בין טוב לרע . ולא יתבוששו :כה י ב"רש1

):ר"ב(לקרות שמות לא נתן בו יצר הרע עד אכלו מן העץ ונכנס בו יצר הרע וידע מה בין טוב לרע

כי אז היו כל פעולותיהם וכל איבריהם לעשות רצון קונם בלבד לא . ערומים ולא יתבוששו: כה ב ספורנו2פעולת הזיווג אצלם כפעולת האכילה והשתיה המספקת ובכן היה 'השיג תענוגות נפסדות כלל באופן שהיתל

:ענין איברים ההם אצלם כמו ענין הפה והפנים והידים אצלנו

י וכד דייקת "ד להיות דבוקה אליו לא בוששה עד שהגיעה לזה אלא השיגה תומ" וכשעלה ע : שםהעמק דבר3 . שה אז היה מסיבת שלא התבוששו בהשגתםתבין כי העדר הבו

המשל . שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו ליקש מי יתנך כאח לי יונ" וכאמור בשה: שםהעמק דבר4

ה כמשל אהבת איש לאשה שאינו בא "בדביקה לשכינה כאהבה בין אנשים והנה כהיום נמשל אהבה זו להקבוכך מי . או להיפך שהאשה תישק לאישה בשוק. נשק אשתו בשוקכ חרפה היא ל"י התעוררות לתאוה ע"אלא ע

חציף עלי מאן ) 'ד ב"ברכות ל(ל "וכמו שאמרו חז. בצניעות בחדרוהיותשרוצה לדבק דעתו בשכינה נדרש ל. כ אם יהיה נמשל אהבה זו כאהבת אח ואחות שאינו לחרפה לנשק את האח בשוק"משא. דמצלי בביקתא

כ רגיל ונקל להשיג "כך ביקש המשורר שיהיה כ. ות תאוה אלא בטבע ההולדהי התעורר"באשר אינו בא ע . בשוק לו אם יתדבק בדעת עליוןוזועד שלא יב' אהבת ה

ולא יתבששו נכלל שתי כונות מלשון בושה כפשט תיבת ערומים דמשמעו בלי ' בפי .… :כה ב העמק דבר 5

כל היום םט ויפול ער"י' והיינו כענין הכתוב משמואל א.. . אבל עוד יש כונה שניה במשמעות ערומים. לבושדעו נשוא ודבוק עם דעת ' ו אלא התפשטות הגוף וצרכיו מעליו והי"ההוא שאין כונה ערם מבלי לבוש ח

:עליון

והנה כל הנביאים מי שרוצה להתדבק בשכינה נדרוש להפשיט מעליו לבושי הגוף היינו דעות : שםהעמק דבר6עד שמשתהה כמה . כ לא בקל ובמהירות משיג מעלה העליונה זו"וא. דבק עצמו ודעותיו בשכינהאנושי ולהת

כ כשרצה להיות " מדעות אנושי וא כ אדם לפני החטא היה ערום מבלי חציצה"משא. שעות להתקרב לא לאטני רבים ז כמו משה רבינו שאמר בפ"וה. 'י אהבת ה"אלא השיג תומ. דבוק בשכינה לא בושש עד שהגיע לזה

' עמדו ואשמעה מה יצוה ה

Rav Hirsch states that when the prophecy later takes place, “we do not consider such instances as … unnatural events, but … [rather] momentary return, brought about by the strength of the Torah to the original natural condition. (Bereishis, pg. 78)

צא . ותראי כי גופניות של אדם הראשון קודם חטאו היה כערך הרוחניות אשר לו עתה: דעת תבונות דף קי7כי כמו שאנחנו רואים ' והתולדות של המעשים ההם עד היכן היה מגיע וכו, וחשוב הרוחניות שלו איך היה

47

was so concentrated that he and חוה were able to achieve through one positive מצוה, i.e. תאכלמכל עץ הגן אכל/לעבדה , and one negative מצוה, i.e. מעץ הדעת טוב ורע /לשמרה1לא תאכל , all that was needed for the וןתק of this world2. (The Seven Noachide

Mitzvos were subsumed under these two commands and are actually learned out from the same verse.) The verse tells us: And G-d planted a garden in Eiden in the East and He placed man, whom He had formed, in it. This planting, says the Nesivos HaMussar, was the Torah, for there was complete harmony of the physical and the spiritual worlds. Man, by living in this very elevated ‘physical’ environment, was able to understand all that we do today from the Torah3.

Although the First Man and Woman had freedom of choice and there was therefore the possibility of חטא even then, חטא did not exist as a tangible reality4. Before the חטא, man identified himself with the good and saw the יצר הרע as something outside of himself5 - the Nachash. Good and evil existed in two opposing

היה יכול , ניות שלו אם היה מתעלהגופכל להקיש מזה הנו, פניות שלו של אז הוא כרוחניות של עתהושהג .כי כן הדברים מתעלים מעלוי לעלוי, להיות כערך הרוחניות של אז

1Rav Hirsch points out that this command was a Chok, a dietary law, a negative prohibition and an oral transmission – all the aspects of Judaism that the non-Jewish world has always taken umbrage to and resented.

2): זהר בראשית כז א(ואמרו " ויניחיהו בגן לעבדה ולשמרה: "בראשית ב טו: ב"ל מאמר הגאולה ח"רמח

) בראשית ב טז(כתוב : אולם בהמשך כתב' אלו מצוות לא תעשה וגו–ולשמרה , אלו מצוות עשה–לעבדה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל , כמו שאמרתי, והוא מצות עשה לתקן הבנין, גן אכל תאכלמכל עץ ה

אכל תאכל ולשמרה … משמע שלעבדה היא נתבטאת על ידי מכל עץ ' הוא לא תעשה וגו, )בראשית ב יז( .לא תאכל… נתבטאת על ידי מעץ הדעת

The Ramchal then proceeds to explain why the order is first the positive mitzvah and then the negative mitzvah, whereas it says for us סור מרע ועשה טוב. Similarly at Sinai, the order is first the positive, נעשה ונשמע. The Ramchal explains that at Adam HaRishon’s level, when the Tumah and the Kedusha were already separated, what was needed was for the first man to achieve the necessary positive level of kedusha (לעבדה) and then to maintain it (לשמרה). (This was a similar level to Sinai.) However, after the חטא, when we now have a situation where the Kedusha is mixed with the Tumah, we need to first separate ourselves from the Tumah ( סור .(עשה טוב) and then engage in the Kedusha (מרע

היתה התורה האלוקית ... הנטיעה ): מה' מאמר הבריאה פיסקא א מובא בחכמת המצפון עמ( נתיבות המוסר 3, גן עדן. ג על פי תורת הבריאה ולא היה זקוק לתורה מיוחדתהיה יכול להתנה... ר קודם חטאו "אדה...

הם היה בכחם לתת לו את כל רום גדלות האדם ושלמותו, הנטיעה כאשר יעשו , האדם היה עושה בטבעו מה שראוי לעשות כפי התולדת:ן על בראשית פרק ב פסוק ט"רמב 4

ואין להם במעשיהם אהבה או שנאה , םפועלי אמת שפעולתם אמת ולא ישנו את תפקיד, השמים וכל צבאםעץ הדעת " ולכן נקרא רעופרי האילן הזה היה מוליד הרצון והחפץ שיבחרו אוכליו בדבר או בהפכו לטוב או ל

ושדעתו , לא שנו אלא שדעתו לחזור) פסחים ו(כלשונם , יאמר בלשוננו על הרצון" דעת"כי ה, "טוב ורע, )שמות לג יב(ידעתיך בשם , תחפוץ ותרצה בו, אדם ותדעהומה) תהלים קמד ג(לפנותו ובלשון הכתוב

לא היה בוחר בדבר ולא קץ , ממנו כח הרעיוןבדשא, וכן מאמר ברזילי האדע בין טוב לרע, בחרתיך מכל האדם והנה בעת הזאת לא היה בין אדם ואשתו המשגל :והיה אוכל מבלי שיטעם ושומע מבלי שיתענג בשיר, בו

ולכן היו האיברים כלם בעיניהם כפנים והידים ולא יתבוששו , ההולדה יתחברו ויולידואבל בעת , לתאוה בהם

כ"ונעשה רע אח, והיצר הרע מתחלה לא היה רע באדם: ב"ח, מאמר הגאולה, ל"רמח5

א "ולכן כשרצה הס… ע חוץ ממנו "ו וכחות הרע היו עומדים לצד וענין בפ"פ, נפש החיים שער א לא כמו שהוא עתה שהיצר המפתה את האדם הוא בתוך האדם , חש לבא מבחוץ לפתותנלהחטיאו הוצרך ה

עצמו… לא שהיה ענין בחירתו מחמת שכחות הרע היו כלולים בתוכו : ה והענין"ה ד"ו בהג"שער א פ(נפש החיים

, ו" הרע חוהיה בעל בחירה ליכנס אל כחות, חוץ ממנו, וענין בפני עצמם, כחות הרע היו עומדים לצד]אלא ש[לא , א להחטיאו הוצרך הנחש לבוא מבחוץ לפתות"לכן כשרצה הס. כמו שהאדם בעל בחירה ליכנס אל האש

ומתדמה להאדם שהוא עצמו הרוצה ונמשך , כמו שהוא עתה שהיצר המפתה את האדם הוא בתוך האדם עצמו לא שאחר חוץ ממנו מפתהו, לעשות העוון

138' ב עמ"ועיין מכתב מאליהו ח

48

but separate domains1. There was no sensual desire, and choosing good would have been the more natural of the two choices2. The Nefesh HaChaim compares the choice of doing evil at this time with the choice of putting our hand in fire3. We might be capable of doing such a thing, but no normal person would act so contrary to his own interests or nature4. Man at this time was totally other-centered, seeing himself in virtually egoless terms, just there to serve his creator5. There was no sensual desire, because desire always turns towards the me – the ego6.

However, after the חטא, the chol and the kodesh were mixed7. Man began to identify his “I” with his Yetzer Hara (I want), whereas he saw goodness as something outside of himself, an ‘ought’ or ethical imperative to be aspired to8 (You ought, this is forbidden to you, as if our conscience were speaking to us in the second person). Man now developed a sensual desire for marital relations9. He truly became G-d-like in the sense that he now had a deeper capacity for choice, but the price he paid was

פה עומדת נוכח ירק הקל, כי לא היו מדבקות הקדושה והטומאה זו בזו כלל: ב"מאמר הגאולה ח, ל"רמח1 .כי חוק הושם עליה ולא תעברנה, אך לא ניתן לה רשות, הקדושה ותאותה להדבק

שכך הוטבע ביצירתו. …כי בתחלה היה נקל לו לצאת מן החסרון : ח' ג ס"א פ"ח' דרך ד2 ו כמו שהאדם הוא בעל בחירה ליכנס אל "והיה בעל בחירה ליכנס אל כחות הרע ח: ו"פ, אשער, נפש החיים3

.תוך האש כאשר יעשו , האדם היה עושה בטבעו מה שראוי לעשות כפי התולדת:ן על בראשית פרק ב פסוק ט"רמב4

או שנאה ואין להם במעשיהם אהבה, פועלי אמת שפעולתם אמת ולא ישנו את תפקידם, השמים וכל צבאםעץ הדעת " ולכן נקרא רעופרי האילן הזה היה מוליד הרצון והחפץ שיבחרו אוכליו בדבר או בהפכו לטוב או ל

ושדעתו , לא שנו אלא שדעתו לחזור) פסחים ו(כלשונם , יאמר בלשוננו על הרצון" דעת"כי ה, "טוב ורע, )שמות לג יב(ידעתיך בשם , בותחפוץ ותרצה, מה אדם ותדעהו) תהלים קמד ג(לפנותו ובלשון הכתוב

לא היה בוחר בדבר ולא קץ , ממנו כח הרעיוןבדשא, וכן מאמר ברזילי האדע בין טוב לרע, בחרתיך מכל האדם והנה בעת הזאת לא היה בין אדם ואשתו המשגל :והיה אוכל מבלי שיטעם ושומע מבלי שיתענג בשיר, בו

לכן היו האיברים כלם בעיניהם כפנים והידים ולא יתבוששו ו, אבל בעת ההולדה יתחברו ויולידו, לתאוה בהם

, טרם חטא האדם): ה והענין"ג משנה טו ד"שרך החיים על אבות פ, ל"כל פי המהר: (34' ממעמקים עמ 5

קודם חטא . התייחסותן הטבעית אל מציאותו היתה כאל מציאותו עלולה טפלה ובטילה למציאו יש מאיןלא היה קיים כלל " אני"המושג . נית היתה שכל מהותו ותפקידו הוא לעשות רצון קונוהאדם תפיסתו הראשוכי כל , הלכך ליצר לא היה שום מקום תפיסה לפתות את האדם לעבור על מצות קונו, במושגי אדם הראשון

באופן טבעיץ ' מעשיו נמשכו אחרי רצון ד ש "ע". אני צריך", "אני רוצה "–" אני"בלשון של כל רצון שנולד בלב האדם פונה אליו : שם, ממעמקים 6

.עוד אז נתערב החול בקדש, וכאשר חטא האדם: ב"ח, מאמר הגאולה, ל"רמח7

על בראשית ג הכתב והקבלהבחיי וב' עיין עוד בר נשמעים לנו דברי היצר הרע , במצב שלאחר החטא): 138דף (ב מאמר חטא אם הראשון "מכתב מאליהו ח8

, "לך"אסור , "מחוייב" אתה: "ובע מאתנו בלשון נוכחתוהיצר הטוב , מתאוה" אני", רוצה" אני: "וןבגוף ראש .מזדהה עם התאוה ,ורצוננו בתחלה, כלומר השכל והמצפון תובעים מאתנו הטוב והישר. וכדומה

רות וחמדנות ומיד נכנסה בהן ערמומיות וגאוה וגסות וקנאה ותח, אכלה ונתנה לאישה] האשה: [בכור שור ג א וצדייה לצדד ולחניף ולעשות במחשך מעשיהם ולגזול ולגנוב והמרוצה לעשות

As a mashal, let us consider someone on diet, where a piece of cake becomes the forbidden food. Before the חטא, the person would have said, “I don’t want the cake” although there is something outside of me telling me that I ought to have it. After the חטא, the person would say, “I want the cake, even though I know that I shouldn’t be eating it.”

, תאות המשגל אמרו המפרשים כי היה פריו מוליד- ועץ הדעת טוב ורע :ן על בראשית פרק ב פסוק ט"רמב9 ... ולכן כסו מערומיהם אחרי אכלם ממנו

49

huge1. Spirituality now had to be looked for below the surface of things2 using the midah of Tznius.

:ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת) ז(

:ים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשםק אל'הויעש ) כא(

Tznius now became a fundamental principle, without which man would be reduced to no more than a sophisticated animal, doomed to seeing only material and not spiritual reality3. Shame, the understanding that a part of one’s body which is committed, at least in part, to sensuality, was now also appropriately activated. “The shame awakens the voice within us, which is intimately connected with the conscience, and reminds us that we are not meant to be animals4.” The Nachash, animal wisdom as Rav Hirsch calls it,5 appealed to Chava’s enormous spiritual and intellectual prowess by saying that upon eating from the Tree of Knowledge, והייתם כאלוקים – you will have G-dly powers with which you will be able to form new worlds6. Indeed, man has an inherent and good potential to imitate G-d7. The very name for man, Adam, comes from the word Adame, I will be like. For it is man’s ability to imagine that which is beyond himself (G-d) and to strive towards Him. The Nachash cleverly harnessed this trait for his nefarious goals. In other words, the original attraction was an appeal to the Gaava of Adam and Chava8. However, when the actual sin took place, it did so as an act of Taava:

העץ להשכיל ותקח מפריו תאוה הוא לעינים ונחמדוכי למאכל העץ טוב ותרא האשה כי : ג ו :ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל

וברצונו להרע או להטיב , והנה אחרי אכלו מן העץ היתה בידו הבחירה:ן על בראשית פרק ב פסוק ט"רמב1

:ורעה לאדם בהיות לו בה יצר ותאוה, ית מצד אחדקוזו מדה אל, בין לו בין לאחרים

.א להשיג דרגת לשמה אלא בהצנע לכת"א...חטא אדם הראשוןאחר : 116ג דף ' מכתב מאליהו ח2

בזה האדם נבדל מן הבהמה: צניעות: פלא יועץ3 4Rav Hirsch, pg. 77 5Bereishis – pg. 74: [The Nachash says]: “Well even if G-d has said so! Is that a reason for your having to obey? Is not the urge within you the Voice of G-d? If eating it is bad for you, why did he first give the food the appeal to you, and you the urge to eat it – did He not tell you thereby quite clearly that this food and you are there for each other? Is no this Voice His earlier clearer voice? …” … Thus speaks animal wisdom to us to this day, either straight out or cloaked in philosophical covering.

כמלאכים–אמנם האבן עזרא וחזקוני פירשו והייתם כאלוקים . יוצרי עולמות-ים קה והייתם כאל ג י "רש6

And this is why G-d prohibited eating from the tree for “G-d did not prohibit this tree out of any concern for your lives, but because He is aware that by eating from it you will attain extra wisdom and become omniscient like Him. Then you will be independent of Him.” (R. Hirsch)

החפץ להתדמות וף ק] אות[וההתחלה בהשתדלות אדם להתקדש הוא ה: אות ד, מחשבות חרוץ, רב צדוק הכהן7י החשק שיש לו להתדמות לעליון היינו להדבק במדותיו לאדם העליון שזהו כל שורש השתדלות אדם על יד

חשק היצר טובשזהו ולהתקדש בקדושתו ה ותרא האשה כתב שהנחש נסה לפתות את חוה גם עם קנאה גם עם כבוד "בהשם משמואל דף לא ד, אמנם8

ש"גם עם תאוה ע

50

Through this Taava all kinds of Yetzer Hara take root in man1. Gaava is much more of a contradiction to G-d than Taava. The way the Nachash put it, the Gaava of Adam and Chava would express itself as a competition with G-d Himself. Taava may be a distancing from G-d, moving further into the material and away from the spiritual, but it is not a total contradiction to G-d. It weakens the bonds rather than breaks them2. In the end however, the Gaava was only a machshava. As a result, it only penetrated the Neshama of Adam and Chava peripherally. The Taava, however, which was the actual sin, penetrated much deeper3. This meant that from then on Taava would be mixed into our most noblest of endeavors. As long as the remnants of the Cheit had not been resolved, some sensuality would creep into and mix with virtually everything4.

Had the First Man and Woman not done what they did, their Neshamos would have purified their bodies in continuing successive stages5 until the soul would have completely purified the body6. They would have brought in the Messianic Era by Shabbos (5 hours later)7. The First Man would have been the Mashiach, there would have been no 8פ"תושבע and the Messianic Era would have taken place on the higher plane of דןגן ע rather than in 9ארץ ישראל . All of mankind would have been born into

וקנאה ותחרות וחמדנות וצדייה מיד נכנסה בהן ערמומיות וגאוה וגסות, ואכלה ונתנה לאישה: בכור שור ג ו1

'לצדד ולחניף ולעשות במחשך מעשיהם לגזול ולגנוב ומרוצה לעשות וגו שהוא ) ד"י, ד"ישעיה י( כן נקרא אדם לשון אדמה לעליון ועל: אות ד-מחשבות חרוץ , רב צדוק הכהן 2

והחשק להתדמות אלא שמצד הידיעה דטוב ורע בא היצר רע, בקדושה שורש בריאת האדם היה לדבר זהלעליון מצד התאוה והחשק לגרמיה שהוא הרע ולא על דרך הביטול בא התחלת הסתת הנחש והייתם כאלקים

שיוכל להתדמות עצמו לא שיתבטל ויתכלל במקורו רק שיהיה נפרד ורשות לגרמיה וכאלקים לפתותו' וגו , שזהו עבודה זרה גמורה

3Rav Tzadok HaChohen. Later, those who attached themselves to the core of Adam HaRishon’s Neshama, the Jews, would have Taava as their primary Yetzer Hara. Those who attached themselves to the periphery of his Neshama, the non-Jews, would have Gaava as their main Yetzer Hara.

בזוהר חדש סוף פרשה זו אדם הראשון כיון שנטרד מגן עדן חשב שימות מיד :ח פרי צדיק, רב צדוק הכהן4 ... .נתן לו יומו שהוא אלף שנה', ה בתשובה והאריך ימיו כו"והיה בוכה ומתחנן ושב בתשובה עד שקבלו הקב

אבל כיון שאכל מעץ ... .ויש להבין למה לא נתבטלה הגזירה מכל וכל. הרי דאדם וחוה שבו בתשובה שלימה ערבוב וכל אכילות שאכל הרגיש מעץ הדעת טוב שההיינו שהרגיש הנאת הגוף באכילה על ידי זה נע, הדעת

שהועילה תשובת אדם וחוה להאריך ימיהם עד אףומטעם זה ... …ורע הנאת הגוף וזה ענין עטיו של נחש וכל אי אפשר כיון שיש הערבוב וירגיש הנאת מכל מקום לבטל הגזירה מכל . ה"קרוב לאלף שנה יומו של הקב

. הגוף נצרך המיתה להפריד הטוב מהרע שיושאר רק טוב

ז' ג ס"א פ"ח' דרך ד5 ואלולי חטא אדם הראשון היה בכח : ב דף ריט"פרקי אמונה ובחירה ח, שפתי חיים, חיים פרידלנדר' ר6

הנשמה לזכך את הגוף זיכוך מוחלט וכן שם (ונח בשלמות לנצח , ואז היה משתלם מיד… והנה היה ראוי לו שיבחר בטוב : ו' ג ס"א פ"ח', דרך ד7

ה נברא אדם הראשון שעה ראשונה עלה במחשבה שנייה נתיעץ עם "ואיתא בפסיקתא נמצא אומר בר, )ח' בס עדן הכניסו לגן' בח, בז זרק בו נשמה, בו עשאו גולם, בה רקמו, בד גבלו, בשלשה כנס עפרו, מלאכי השרת

.בתשיעית נצטוה בעשירית סרח באחת עשרה נידון בשתים עשרה יצא בדימוסקודם החטא אם היה זוכה לשבת היה נשאר בקיומו טוב לעולם בלי אפשרות ליפול : כג' שם משמואל עמ

ממדריגתו ש באריכות " ע118-9' מחשבות חרוץ עמ, צדוק הכהן' ר8 שם9

51

the Messianic Era. All of mankind would have comprised the concept 1כלל ישראל . There would have been no distinction between Jew and non-Jew.

Prior to the sin, man’s physicality was as spiritual as our spirituality is today, and his spirituality was much more spiritual in turn2. Had he continued to grow, his physicality would have reached the level of the spirituality that he started out with, and so on.

However, after the חטא, completion (משיח) had to be reached in a much more difficult, two stage process:

i- First we have to get back to the level of אדם and חוה before the 3חטא ; ii- Only then can we get to the level of the Messianic Era4.

In order to achieve this, Adam’s Neshama was divided amongst the billions of people who came after him, each one charged with fulfilling a tiny amount of the task that Adam and Chava would have achieved on their own. Bechor Shor says that before the sin, Adam and Chava were an entire world and there would have been no need for them to have had children at all, for they would have achieved their purpose and lived forever5! The pain of a woman’s pregnancy, birth and child-rearing is a function of the fact that this was not her intended original state. Spirituality became more hidden. G-d asked Adam )איכה) ג ט – where are you spiritually now? Where are your former exalted heights6? He asks him further – 7 מן ה

אכלת... העץ . The Sages ask: 8המן מן התורה מניין and quote these words. In other words, at what point did the force of Haman, the anti-spirituality, enter the world? Or, the way G-d asks Adam: “Did you introduce this force into the world making it harder for all mankind?” “Are you now in need of clothes, unlike the animals?9”

וכרח להיות שיהיה מושג של כלל ישראל דבשביל ראשית הנקרא כלל דמבמאמר הראשון בפרשה הזאת ל"כנ1

.בעולם) רב ראובן לויכטר–היינו טעות (ורק המושג של נכרי לא יהודי הוי חידוש . ישראל נברא העולם . …ר קודם חטאו היה כערך הרוחניות אשר לו עתה "ותראי כי הגופניות של אדה: דעת תבונות דף קיג2כי כן הדברים מתעלים מעילוי , היה יכול להיות כערך הרוחניות של אז, אם היה מתעלה הגופניות שלו]ן[

לעילוי 3Although I have written that we have to return to the level of אדם הראשון קודם החטא prior to the Messianic Era, in practice we may go into the early stages of the Messianic Era first and only then be מתקן the חטא before going on to higher levels of the Messianic Era.

4 :ח' שם סוף ס' דרך ד

However, the destruction of the world, necessitated by the sin, occurs only at the end of the Messianic Era. (Michtav MeEliyahu Chelek Daled, Daf 151, Derech HaSh-m, ibid.))

שהרי לא הייתם , עד השתא לא היית צריכה לילד–כמה גרמת לך רעות : אל האשה אמר: בכור שור ג טז5 ' אם לא תולידו הרי העולם כלה עד שתמותו וגו. שהרי מתים אתם, אבל מעתה צריכה את לילד, ראויים למות

.לאחר שסרחו היה' פרו ורבו' בשישי לומר ואותה ברכה שברכן: ושם יז עיין לדוגמה בספורנו ג טז. אבל אין זה דעת רוב מפרשים

אדרת אליהו6 ? ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת: יאג 7 ב"חולין קלט ע8

אין דרך לומר . אלא מי שראוי ללבוש ואין לושאין נקרא ערום : מי הגיד לך כי עירום אתה: בכור שור ג יא9

?מי הגיד לך שאתה ראוי לבגדים ... .כיון שאינה ראויה לבגדים, על הבהמה ערומה היא

52

The process of achieving completion became more arduous, yet it is still accessible. On the one hand, the new reality required that Adam and Chava cover their bodies, unlike any other creature on earth1. On the other hand, G-d Himself made their clothes. (The Torah thus both opens and closes with G-d’s chesed, ending with G-d’s burial of Moshe.2) It was G-d’s way of saying, “I am still with you. We still have a relationship3.” Also, the entrance to Gan Eiden was guarded by revolving-sword yielding angels4. But, on the other hand, it was only guarded, limiting entry, and not completely blocked. The ground was now cursed, but not man5. The first man, and any future generation, could still return to the exalted level of the First Man before the Cheit6. The exile out of the Garden was for a shlichus, a mission7, וישלחהו

דןמגן ע' ד - the mission of gathering the holy sparks scattered far and wide by the Cheit8. Death and What Comes After The Cheit of Adam HaRishon brought death to the world. This is because the Neshama is no longer powerful enough to visibly purify the body as much as the body needs9. This in turn prevents the Neshama from fully expressing itself10 and purifying the body as much as it needs to. Therefore, death is necessitated to purify the body11

אין דרך . שאין נקרא ערום אלא מי שראוי ללבוש ואין לו: ה מי הגיד לך כי ערום אתה"ד, בכור שור ג יא1

מי הגיד לך שאתה ראוי לבגדים. ... לבגדיםכיון שאינה ראויה, לומר על בהמה ערומה היא , גדולה גמילות חסדים שהתורה תחלתה גמילות חסד וסופה גמילות חסד, דרש רבי שמלאי: סוטה יד עמוד א2

.בגיא) 'משה ר(אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור ובסופה דכתיב וקבר אותו ' תחליתה דכתיב ויעש ד בחיי' ר3 ת האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך ויגרש א:ג כד בראשית4

עץ החיים עיין בכור שור, ולפירוש מלת כרובים

5Rav Hirsch (pgs 87 -88): In the whole of this verdict of G-d, the curse is pronounced only against the ground and the animal, but in no wise over Man. Mankind is in no manner whatsoever placed under a ban for his first disobedience, In all that was said, not a single syllable altered by a hairsbreadth Man’s high calling or his ability to reach or fulfill it. … Still today, every Jew approaches his G-d with the avowal: הנשמה שנתתי לי טהורה היא- and it is up to me to keep it pure, and to restore it to You pure. Our Sages teach:

אין דור שאין בו כאברהם כיעקוב כמשה כשמואל: ר נו"ב… In every generation, the spiritual and moral highest is attainable.

רק יש להט , מלשון הפסוקים משמע שיש דרך לבא לגן עדן): ה ועתה" ד22ית דף פרשת בראש (–אור גדליהו 6 ביכלתו לחזור לשם, כי אף שנשלח מגן עדן החרב המתהפכת השומר את הדרך למי שאינו ראוי להכנס

7

18א דף "שפת אמת תרס שהיה צריך לקבץ את ... גירוש אדם הראשון היה כגלות ): ה וישלחהו" ד22פרשת בראשית דף (אור גדליהו 8

ולבררם ולהכניסם לתוך הקדושה, כל ניצוצי קדושה שנתערבו על ידי החטא בתוך הרע מגיע שתוכל לשנות הגוף שיהיה זכוכו נראה לעיניים] של הנשמה[אין עילויה : דעת תבונות דף סא9

אמנם עיין בבכור שור ד יז

10פ שעל ידי "ואע, תהיה גם היא חשוכה ועמומה… ז "כל זמן היותה בגוף בעוה, הנשמה): א ג יב(' דרך ד

הכל נשאר כבושה בעצמה… המעשים הטובים שהאדם עושה רונה היא בעצמה שלימות ויקר

עודם בצורה –גזרה מדת דינו שלא יוכלו לא האדם ולא העולם מעתה הגיע השלמות : ט' שם ס' דרך ד11, אלא יצטרך להם בהכרח עבור מעבר ההפסד, רבה הרעשבה נת, דהיינו הצורה שיש להם עכשיו , שנתקלקלה

53

by rotting in the ground1 and returning to dust, it’s most elemental form2, thereby breaking it down and reconstituting it in a purer form3. After death it takes a year and a month in several stages for the body and the soul to fully separate4. The Neshama is also allowed to express itself fully in Olam HaNeshamos5 (Gan Eiden6). Being that Olam HaNeshamos is a purely spiritual environment, the Neshama is also able to grow during this time7. (In fact, even in this world, the Neshama grows a little8.) The amount of growth of the Neshama in Olam HaNeshamos is in proportion to the amount of Torah and Mitzvos the person did in this world. This in turn influences the degree to which the Neshama can influence the body when they recombine at Techiyas HaMesim9. Death is therefore beneficial for both the body and the soul10, which can finally catch up on all the growth it lost out on as a result of the חטא of 11אדם הראשון .

אלא לאחר , ולא תוכל הנשמה לזכך הגוף, וההפסד לכל שאר הווים שנתקלקלו עמו, דהיינו המיתה לאדם …נין חדש בואז יחזור ויבנה , שתצא ממנו תחלה וימות והגוף ויפסד

ט' ג ס"א פ"ח' דרך ד כי עפר אתה ואל עפר תשוב1 ריך שיחזור ליסודו ותפרד הרכבתו ותפסד צורתווהנה הגוף צ2 חיים פרידלנדר הארה ' ר(שם והיינו המיתה והרקבון הם כדי לנקות את הגוף מזהמתו של חטא אדם הראשון 3

ישי וכלאב בן דוד לא הוסיפו שום עכירות , עמרם, כתב שבנימין. בבא בתרא יז' והגמ) בדעת תבונות132י רוב מעשיהם הטובים לזכך את גופם "כי לא יוגלו אפילו ע, ם הוצרכו למותאול. לגופם על ידי מעשיהם

127רב חיים פרידלנדר הארה . (לתקן פגם זה, עטיו של נחשבהיינו שמתו , י חטא עץ הדעת"מהפגם שנגרם ע )בדעת תבונות

פטירה כז מסביר שיש שבעה שלבים בפטירת האדם המתחיל שלושים יום לפני ה' ב פ"בגשר החיים ח4

.כשמתחילה הנשמה להפרד מהגוף עד יב חודש אחרי הפטירה שאז אין לה עוד קשר עם עולם הגשמי שיתא אלפי שני הוי עלמא : "ל"והוא ענין מה שאמרו חכמינו ז, חזור ויחודשיועל העולם שיחרב ו: שם' דרך ד5

)סנהדרין צז" (ה חוזר ומחדש את עולמן"וחד חרוב ולסוף אלף שנה הקב עכשיו ביארנו כונתינו בשכרי המצות וענשן ונחזור בקצרה כי שכר הנפשות :סימן שמו, ן שער הגמול"מבר6

ואחרי כן " ישיבה של מעלה"ו" עליה"ופעמים קורין אותו " גן עדן"וקיומם בעולם הנשמות נקרא לרבותינו יבאו ימי המשיח והוא מכלל העולם הזה ובסופן יהא יום הדין

. …, גם מעלתו בעולם הנשמות ודאי שתמדד לפי המעשים שעשה: יב' יא וס' ג סוף ס"פא "דרך השם ח 7

פועלת הפעולה הראויה לה שהיא זיכוך הגוף] אין הנשמה[… בעולם הזה

The Derech HaShem ( יא' ס ) explains another aspect of this growth. Since the soul’s true role is not only to achieve completion but also to purify the body, the soul suffers in this world. For since the soul cannot do in this world what it was designed to do, it now runs below its own potential, not doing fully what it was created to do. In addition, by not purifying the body, it also remains attached to a body which is in turn attached to the impurities of the physical world. This association, although it does not affect the essence of the soul, dirties it, so to speak. This (external) blemish is removed during the stay of the Neshama in Olam HaNeshamos. However, the purer the Neshama gets to Olam HaNeshamos, the better its starting point for this process of purification. Therefore, Olam HaNeshamos gives the soul pleasure according to its achievements, together with the body, in this world.

8 בדעת תבונות143ר חיים פרידלנדר הארה

בדעת תבונות139חיים פרידלנדר הארה ' ר 9

עיין שני קטעים למטה בגוף הטקסט10

, הנה שם מתפשטת ומזדהרת בזהירה, אמנם בצאת הנשמה מהגוף ולכתה אל עולם הנשמות): א ג יב(' דרך ד11, מתחזקת ממה שנחלשה בגוף–מן היותה שם ובמה שהיא משגת שם כל ז, כפי מה שראוי לה על פי מעשיה

54

However, the starting point for this new phase of growth is the spiritual achievements of the person during 1עולם הזה . Body and soul continue to be separated until תחיית המתים when the two will be recombined. The soul will then be the instrument for purifying the body2. This is the true reward3, when the soul itself will finally reach its full potential both by doing what it was created to do and by turning from being a taker of goodness to being a giver of goodness to the body4. It will then fully take over and control the body, purifying it to the maximum extent possible5. Both soul and body will then continue to grow towards ultimate spirituality forever6.

Exceptional people, like Chanoch and Eliyahu, were able to reach Olam Haba spirituality without dying. In general, death for Tzadikim represents continuation rather than a disruption of growth,7 and the separation of their soul from their body in the act of dying is a minimally painful process8.

תוכל לפעול בו הפעולה הנאותה , עד שכשתשוב בזמן הראוי, ומזדמנת יותר למה שראוי שתעשה בזמן התחייה

לה כפי מה שראוי לה על פי מעשיה: שם1 ור העליון תרד בו הנשמה בכל תוקף מעשיה הטובים וזיו א–ויבנה ] הגוף[אז כשישוב ): דף נז(דעת תבונות 2

שבו יזדכך לגמרי, ותאיר בו בגופה אור גדול, שנהנית ממנו בגן עדן כפי מעשיה י' ג ס"א פ"ח' דרך ד3 יב' ג ס"א פ"ח' דרך ד4 י' ג ס"א פ"ח' דרך ד5 בדעת תבונות133חיים פרידלנדר הארה ' ר6 רק , ל כלל מצד חטא באותו עת"יה באדר לא ה"ע' ומיתת משה ר: 138-9' מחשבות חרוץ עמ, צדוק הכהן' ר7

לפי שמיתתם אינו עונש רק , )א"ה יא ע"ר(ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום "לפי שבו נולד והקבויום המות טוב מיום הולדו שהוא יום התנצלות אור … התעלותם למדרגה יותר גבוה ולעולמות יותר עליונים

'אותו נפש וגו כ "קשה בכולן אסכרא ניחא שבכולן נשיקה ע… ושה מיני מיתה נבראו בעולם תשע מאות ושל: א"ברכות ח ע8

א מבואר דגם אהרון ומרים מתו "א שזהוא היתה מיתה של משה רבינו ובבבא בתרא יז ע"ובדברים רבה פי . משמע שצדיקים אחרים לא מתו בנשיקה. בנשיקה

55

נח

1. Noach’s Failed Greatness SUMMARY:

Evil can reach a point when it is no longer a means to an end but rather an end in and of itself. The harlot plies her trade to earn money. There is nothing wrong with the ends – making a living. It is the means that is wrong. The harlot despises herself for the acts in which she engages on the means she feels she has to use. Woe betides a person who loses that sensitivity to the depravity of the act itself, as he will no longer have any core, and there will be nothing to work with anymore. This is what happened in Noach’s time. Man reached a point where he was alienated from his G-d, alienated from his fellow man (selfishness had become legally institutionalized), alienated from any good core within himself. Man no longer sinned as a means; the sin had become the end in and of itself. In this state, people spent all their time working on how to be evil, רק רע כל היום. So pervasive was this momentum that the very moral fabric of nature itself began to break down, כי השחית כל בשר. This is where hope of Teshuva becomes lost.

That Noach achieved what he did in this environment made him truly a spiritually great man. Even though the 7 Noachide Mitzvos were given to the First Man, they are called after Noach, as he was the one to initiate anew the moral and spiritual commitment of man to G-d. After the Chet, any generation could have merited to correct the original Chet and then receive the Torah. And so, the Tikunei Zohar tells us that HaSh-m initially planted Moshe Rabeinu’s neshama into Noach, making him potentially the receiver of the Torah and maybe the Moshiach.

Yet Noach failed to reach out to the depraved people around him. He was not by natural inclination a “kiruv worker”. He thought himself not strong enough to influence those around him without being influenced himself. Finally, he didn’t believe in himself sufficiently; he was מקטני אמנה in his ability to effect changes in others. Therefore, he chose to live the life of a scholarly recluse.

This seems like a reasonable position, the kind of advice that any rabbi would give his student: Don’t go out and do kiruv if you are not strong enough not to be influenced yourself.

Yet in the end, Noach’s approach fails. He starts out as an איש צדיק and ends as an איש אדמה. He gets his priorities wrong, planting a vineyard instead of focusing on more important things. Drunk, and therefore no longer attached to G-d by his intellect, he is abused by his youngest son, either profaned or castrated by him.

The Midrash contrasts Noach to Moshe Rabeinu, who started out as an Ish Mitzri, brought up in the intrigues and impurity of the Egyptian court. Moshe killed a man, ran to Midian and back – and through all this messiness, he became an איש .אלוקים

The difference is this: Noach’s spirituality was ultimately egocentric, while Moshe dedicated himself to the Klal. Noach’s separation from the rest of man led him further away from his real purpose in this world, and in the end he needed the purifying effects of the Teiva to pull through.

56

Noach made a common mistake, thinking that although we are required to give spiritually to others this is nevertheless not in our spiritual interests. But was he not right? After all, Avraham Avinu paid a huge price for his outreach efforts, failing to reach the mystical heights of many of his ancestors. He was willing to interrupt a conversation with G-d to run out and meet the three idolaters. Yet, it was just this that led to him becoming the Father of our people. Just when he seemed to be giving up the most from the Noach perspective, he was actually achieving his greatest heights. As the Chasam Sofer put it, Avraham saw that G-d did not need another Malach in the world. To quote the Chovos Halevavos: And even if a person were to be close to the angels …this is not as worthy as the merits of one who shows his fellow man the good and right way, and who sets the evil on a straight path in serving G-d; for such a person’s merits will be multiplied because of the merits of those he helped, increasing as they accumulate merits over time.

Therefore, even someone who feels he has good reason not to accept communal responsibility may yet be held accountable for not doing so. Noach could claim that he had tried to rebuke the world around him and failed miserably before giving up on them. Moreover, Avraham Avinu’s kiruv never brought him in danger of doing Aveiros; Noach felt that his kiruv would.

Even so, Noach could be faulted for not sufficiently feeling the pain of others. We do not see him pleading with G-d to save the world for the sake of the few Tzadikim therein, as Avraham Avinu desperately appealed on behalf of Sedom and its co-cities, and as Moshe Rabbeinu later did on behalf of the Jewish people. His starting point should have been, 'I have to do something. I must reach out. And if I am not strong enough, I must work on myself until I am strong enough. And I must work on myself fast. There is no time'.

The starting position of everyone towards people who are in spiritual need must be, 'What can I do?' There is not always a good answer to this. However, someone who doesn't instinctively reach out has yet to internalize the spiritual pain of the other, and because the other is far from G-d, he has not internalized G-d’s pain either.

HaSh-m, realizing that Noach was lacking a mature sense of giving, gave him a fabulous opportunity to correct this. For a year, in the purifying atmosphere of the The Gemora Sanhedrin describes how he had to .חסד Noach worked only on his ,תיבהfeed each animal an exact amount of food of a particular type according to a specific schedule for each one.

The מבול was like the primordial waters coming to cover the earth and purify it once more, just as a mikvah of water purifies the one immersing in it. The ark was the dry land, the place where man can serve his maker. It was made clear to Noach that the world depended on his chesed, on his walking in G-d’s ways. Otherwise the world had no purpose. This was brought home to Noach when, by being slightly off in his schedule for the lion, the lion whacked him with his tail. At that point, Noach’s life and the future of the world were literally in danger.

Yet in the end, Noach didn't get it. The moment he left the Ark he erred in just the area of his Tikun. He planted a vineyard, taking care of his own needs first. The verse says: ויחל נח איש האדמה ויטע כרם: ט כ he went out of his Kedusha and - ויחל .made himself more secular. The next verse testifies to this: וישת מן היין וישכר : ט כא

אהלהויתגל בתוך Noach put himself into exile. Exile and revealing oneself - ויתגל . come from the same root. Exile is a loss of touch with one’s deeper spiritual (ויגלה)self, a move towards relating to the surface, to that part of oneself which is revealed. Noach failed to actualize his deeper potential, even though by our standards he

57

remained a great man. The thought is a frightening one – that a man who saw his every action as a fulfillment of the word of G-d could get it so wrong. The world had to move on to Avraham Avinu, for a third beginning, after Adam HaRishon and Noach. Hence each one of the first three parshios of Bereishis deals with one of these beginnings.

58

DETAIL: The Generation of Noach

Noach became a solitary righteous man in a world filled with the most horrendous depravity. In a testimony to man’s freedom of choice,1 civilization at that time had become totally evil - 2.כי רבה רעת האדם At the end of Parshas Bereishis, the Chumash says that G-d regretted having made man, which Ohr Hachaim explains as meaning that G-d no longer desired that His attribute of mercy modify His attribute of justice3, for man had reached a point of no return in 120 years of downward moral spiral4. During this time, Noach’s incessant ark building was a source of ridicule rather than the personal introspection it was meant to trigger in the inhabitants of the world5. Evil, explains the Beis HaLevi, can reach a point when it is no longer a means to an end but rather an end in and of itself. The harlot plies her trade to earn money. There is nothing wrong with the ends – making a living. It is the means that is wrong. The harlot despises herself for the acts in which she engages, on the means she feels she has to use. Woe betides a harlot who loses that sensitivity to the depravity of the act itself, as she will no longer have any core, and there will be nothing to work with anymore. Teshuva for such a person becomes an almost impossible task. This is what happened in Noach’s time. Man reached a point where he was alienated from his G-d, alienated from his fellow man (selfishness had become legally institutionalized), alienated from any good core within himself. Man no longer sinned as a means; the sin had become the end in and of itself6. In this state, says HaEmek

הרי אין יראת , הכל גלוי לפניו איך בראו לחטוא אין להרהר ולומר הואיל ו-כי רבה רעת האדם : ו ה חזקוני1

' וכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם וגו' אלקיך שואל מעמך וגו' שמים בידי שמים כדכתיב ועתה ישראל מה ה . הרעואתוכתיב ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות

הפסוק ו פרק 2

:עת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום כי רבה ר'הוירא ) ה( : בראשית פרק וספר ים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל קוירא אל) יב( :ים ותמלא הארץ חמסקותשחת הארץ לפני האל) יא(

:בשר את דרכו על הארץ אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני 'הויאמר ) ז( : כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו'הוינחם ) ו(3

ים לנח קץ כל בשר בא קויאמר אל) יג( :מה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתםהאדואני הנני מביא את המבול מים על הארץ ) יז( :לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ

:לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמים כל אשר בארץ יגועפירוש בחינת הרחמים תחפוץ שלא תהיה הבריאה כדי שלא להפך המדה ' וינחם ה : ה ו אור החיים

:לל הבריאהוולא מפני זה תשים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר קויזכר אל) א:ח: (ובהמשך כתוב

וא ונהפכה למדת זה השם מדת הדין ה-ים ק אלויזכור: י" ושם כתב רש:ים רוח על הארץ וישכו המיםקאלכי ' וירא ה) בראשית ו(י תפלת הצדיקים ורשעתן של רשעים הופכת מדת רחמים למדת הדין שנאמר "רחמים ע

:אמחה והוא שם מדת רחמים' ויאמר ה' רבה רעת האדם וגו :לעתיד שלא היו שומעים למוכיח ואין לקוות שישובו. וכל יצר מחשבות לבו :ה ו ספורנו4

במשך מאה ועשרים שנה ראה כי רעת האדם רבה והולכת יותר ויותר . 'וירא ה : ה ו העמק דבר :מאשר לפנים

ככה אמר רבון , אמר להם, בשביל מה זה, אמרו, מאה ועשרים שנה היה נח נוטע ארזים וקוצצן:ז, ר ל"בר5

יון שמת כ, לא יביא אלא על ביתך, אמרו לו אם הוא יביא מבול, העולמים שהוא מביא מבול על העולם זקן בזוי , היו מבזים אותו ומכנים אותו, הנה לא בא המבול אלא על ביתך, אמרו לו] סבו של נח[מתושלח

) יחזקאל טו(אמרו שם כל זונה שנשכרת לסוף היא שוכרת שנאמר ) ז"דף י(ז "ע' בגמרא מס : ...ה ו בית הלוי6

ולמה לנו לידע דרכן של , משמיענוה בזה המאמר ומולכאורה לא ידענו הכוונה. ובתתך אתנן ואתנן לא נתן לךר ופיתויו וכחו של עבירה עד כמה "והנראה דבאו להורות לנו דרכיו של היצה. הזונות והיאך מנהגן לבסוף

59

Davar, people spent all their time working on how to be evil,1 רק רע כל היום. They created an entire legal fabric to ensure that their actions were ‘strictly legal’2. So

אשר הוא חטא מנוול וכל אדם ) וכן הוא בכל החטאים(ותפסו למשל חטא של זנות , היא מטמטמת לבו של אדם

. ומאוס לא יכחישהו שום אדםהעצמו הוא מגונוהדבר הזה ב. מכיר גנותווגם הזונה בעצמה אם ישאלו לה על המעשה בעצמה תודה ותאמר כי הוא דבר משוקץ ומתועב רק

והלא השתדלות . כל כוונתה בזה הוא הרווחת ממון לפרנסתה ואלולא זאת גם היא לא היתה מרוצת לזה אם יהיה בהשתדלות באופנים לםהוא מנהגו של עווהשגת הפרנסה והממון בעצמו אינו דבר רע כי כן אבל עיקר תכליתה בזה הוא לדבר הראוי לאנשים , וממוצעים הנאותים רק היא בחרה באופן בזוי כזה

ר לבא אל האדם לפתהו "אמנם כל זה הוא בהתחלה שלא נטמטם הלב עדיין ואז צריך היצה. להשתדל בו הלב ונעשית קשורה בו ככלב עד טם אזי העבירה מטמכ כשנתרגלה בהעבירה"אבל אח. בטעמים אחרים

תפזר גם כל ממונה רק למען אדרבהועוד . שלבסוף עצם של מעשה העבירה זו הוא לה לתכלית המבוקש להוזהו שאמרו כל זונה שנשכרת ובלאו השכר לא היה … תשיג את התיעוב שבעצמה היתה מואסת בו מקודם

וכן הוא דרכו של . ממון כדי להשיג תאותההפסיד ומרוצת גם למרוצת לזה ולבסוף אדרבה היא שוכרתדבהתחלה אם היה מפתה להאדם רק להחטא הברור בודאי דשום אדם לא היה מתרצה , ר בכל החטאים"היצהוזה , רק מראה לו דמיונות אשר על ידי זה החטא ישיג איזו תכלית המבוקש לו כהרווחת ממון וכדומה. לו

כ נתוסף להאדם טומאה על "ואח, אוס מצד עצמו וראוי לאדם לעשותו באשר הוא אדםהתכלית בעצמו אינו מטומאתו ותשוקה לעצם החטא עד שיתרצה לפזר ולהפסיד הרבה מהדברים שהיה בהתחלה התכלית המבוקש

ים וכמו דבדבר מצוה אמרו דמתוך שלא לשמה בא קכי את זה לעומת זה עשה האל, לו רק להשיג זה החטא : עד דקיום המצוה הוא לו התכלית וכמו כן הוא להיפך בעבירה חלילההמצוהסף לו אהבה ללשמה דמתו

רק לפי , ולכאורה הוא כפל ענין במילות שונות. נמשל כבהמות נדמו) תהלים מט( ענין זה אמר הכתוב ועלמ "גם אם לפעמים יעשה כמעשה בהמה חלילה אבל מ, דהאדם מובדל מן הבהמה במעשיו, ל מובן"הנמ תכליתו " כמעשה בהמה מהואמחשבתו הוא לתכלית אחר המעולה יותר מן עצם המעשה והגם דהמעשה ב

אבל הבהמה בכל מעשיה אין לה תכלית אחר רק זאת , במחשבתו הוא אדם שמבקש להשיג דבר שראוי לאדם והנה בהתחלה כשהאדם עושה מעשה בהמה וכוונתו לתכלית. המעשה בעצם היא מבוקשתה לא דבר אחר

דומה ממש לבהמה בלא שום , נדמוכךואחר , אחר הוא רק נמשל כבהמות שעושה דבר הראוי לבהמה לעשותוומה תגדל . כ לבסוף נעשה זה האדם בהמה ממש"וא, יתרון שאין לו תכלית אחר רק מעשה הבהמית הלזו

שהיא בעצם הבושה להאדם שהחליף בעצמו צורה האנושית שלו לצורת הבהמה והוא גרוע יותר מן הבהמה : הפשיטה צורתה שהיה לה ללבוש צורה אחרת הגרועה ממנהולא תולדתה בהמה

כל זמן שהאדם לא נתקשר לעצם החטא רק כוונתו לתכלית אחר אזי בנקל לו לשוב בתשובה כשיתבונן והנהליתית מעט ויראה בעיניו כי שקר בימינו וכל מה שחשב להשיג בעבירה לא ישיגו ולא יצמח לו שום טובה תכ

כי כל עוד שהשכל בעצם אינו מקולקל מצד עודו. ישוב ממעשיו הקודמים, מהחטאים רק הרה עמל וילד שקרעצמו והוא מכיר ברע שהוא רע רק בוחר בו גם כי הוא רע למען השיג בו דבר אחר נמצא הקלקול תלוי בהגוף

דם שהחומר שלו גובר על שכלו והחומר דתשוקתו לאותו דבר מכריעו גם לבחור ברוע המעשה ואז יקרא הא אבל השכל בעצם הרי אינו מקולקל ויודע להבדיל בין רע לטוב שותועד דגם בשכלו מסכים אל החומר לע

כ "אבל אח. ואז יתכן לו שישוב בתשובה ולהגביר שכלו על החומר ושכלו יעוררו לשוב, ואינו אומר לרע טובר נתקלקל שכלו בעצם ואומר לרע טוב הרי אין לו בעצמו שהרע בעצם הוא תכליתו והענין המבוקש לו הרי כב

אשרי איש ) ט"דף י(ז "ע' ונוכל להמליץ על זה מאמר הגמרא במס. כ הוא רחוק מתשובה" לשוב ועררומי שיעושהתגבר ' פי, אשרי איש ולא אשרי אשה אלא אשרי המתגבר על יצרו כשהוא איש) תהלים קיב(' ירא את ה

כ רחוק ממנו "רה האנושית ולא נעשה עדיין כבהמה דאז בנקל לו לשוב אבל אחעל יצרו כשהוא איש בצו :ש שהאריך מאד" ע:התקוה שישוב

כ דעת "העיד הכתוב איך שהאדם אבד כ. ידוע דרע הוא בין אדם לחבירו. רק רע כל היום:ה ו העמק דבר 1

כ "מחיות באשר אין בהם דעת כוממילא היו גרועים גם . איך להרע לאחרים' אנושי עד שכל מחשבותיהם היכ אדם שהגיע " כדי צרכו משאלטרוףי קלקול אלא בטבעה הוא "וגם בחיה אין המדה באה ע. להזיק כמו אדם

ה "ויקרא כ' כ בס"ע מש"וע. הוא מצד השחתת הטבע ונעשה בהרגל כמו טבע השני להזיק כל האפשר. לידי כך :כ דם להיות רק רע בין אדם לחבירו"יא אחנח שביארנו דהשחתת הדעת בתאוה מב' ז ולהלן פ"מ

2 R Scheinbaum, Peninim on the Torah, vol 5, pg 9: The Oshrover Rebbe explains that they derived no material benefit from the fruits of their theft. Their thievery always remains within the parameters of legitimacy, since they stole less than the value of a prutah, a coin designated as the minimum standard for thet. They stole for the specific purpose of stealing, but they were careful to stay within the boundaries of the laws. Indeed, they performed every form of abominable activity, but they found a heter, permission of thei revil behavior. …. [In fact, they] defined their iniquity as culture and enlightenment. … One who steals less than the value of a prutah indicates that he sins only for one purpose- to challenge HaSh-m! This is the pasuk’s interpretation, “And the earth was corrupted before Hash-m.” Only “before Hash-m’, Who knows what is in the recessed of everyone’s mind was it considered corruption. Their corruption was defined by the senseless stealing, rather than the Halachic limitations. It was this form of immorality that sealed their fate.

60

pervasive was this momentum that the very moral fabric of nature itself began to break down,1 כי השחית כל בשר. This is where hope of Teshuva was lost. That Noach achieved what he did in this environment made him truly a spiritually great man2. He was great enough for G-d to choose him to lead a new beginning for the world after the flood3. His seichel was great enough to rule over all the material earth and be the first man allowed to eat meat4. In fact, he was potentially the greatest man on earth. After the Chet, any generation could have merited to have re-attached themselves to core spirituality and to restore the situation to what it was before the Chet. They could then have continued to receive the Torah. And so, the Tikunei Zohar tells us that HaSh-m initially planted Moshe Rabeinu’s neshama into Noach5, (who even showed physical similarities to the greatness of Moshe6) and he was then born circumcised7 (showing that his spirituality transcended the material). Noach showed an amazing ability to understand the application of spirituality in this world8. His name, Noach, comes from the word Menucha, for just as the Shabbos menucha provides a unification of all the fragemented elements of the world, so to was Noach’s potential9.

אמרו . ים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץקפרשת נח וירא אל: ה ו הלויבית1

, מלמד שהרביעו בהמה על חיה וחיה על בהמה וכולם על אדם ואדם על כולם) ח"דף ק (דריןסנה' במסאל הטווס אמר דכלם קלקלו מעשיהם הכלב הולך אצל זאב והתרנגול ) כח ח(ובמדרש רבה פרשת בראשית

י "מ ע"אם חוטא בצינעא בינו לבין עצמו מ' אפי]ופירוש הדבר הוא ש ... [. ד כי השחית כל בשר את דרכו"הההמשכו אחר איזו תאוה הוא מגביר כחה של התאוה הלזו עד שמשריש זה בטבע של כל הברואים ובהעולם

ם בהטביעו טבע לכל בריותיו להיות יסד מלכו של עולןכי כ, להיות טבעם נמשך לזה יותר ממה שהיה מקודםוכן היה בדור המבול שהגבירו כל כך התאוה להזדקק ... , טבעם נשתנה ונמשך אחר מעשה האדם והרגלו

וזהו שאמר הכתוב וירא . לשאינם מינם עד שנעשה כן בטבע ונתחדשה זאת הטבע גם להבהמה לעשות כןש " ע. עד כי השחית כל בשר את דרכו גם הבהמה תאלקים את הארץ והנה נשחתה כי טבע הארץ בעצם נשח

שהאריך מאד

אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלקים התהלך נח): ריש הפרשה(ו ט 2בה בשעה נמצא גם אדם אחד ... בשעה אשר השחתת האדם כבר הגיעה לקצה האחרון : מדרגת האדם

'אשר רוח הזמן לא בעתתו וגוים קאלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האל) ט( :'ה ונח מצא חן בעיני )ח(בראשית ו :ים כן עשהקויעש נח ככל אשר צוה אתו אל) כב( :התהלך נח

י למה נאמר כאן בן "וכתב השפתי חכמים דקשה לרש(שממנו נבנה העולם : ה וילד בן"ד) חבראשית ה כ(י "רש3

מבשאר תולדות אלא בן לשון בנין ואברהם, נח, אדם הראשון, שלושה צדיקים היו יסוד עולם: מדרש שוחר טוב לד א

אבל נח ... לא הותר הבשר לאדם הראשון שהיה נקרא על שם האדמה החמרית : טו' פ, נתיבות עולם, ל"מהר4

ואליו הותר אכילת בשר... שהיא בעל ואדון לאדמה החמרית ' איש אדמה'נקרא כ איש אדמה"לכך בפעם הראשון נקרא איש צדיק ואח, נח ולא אצלחה שתל למשה בימי "הקב5

נח נולד מהול:ז, ט ט"מדרש שוח6

נח מהול היה: ג קסו"זהר ח

ה לאדם ארורה האדמה "ל הקב"ש בן יהוצדק למודין היו שבשעה שא"אר : תנחומא בראשית פרק יאמדרש7כיון שנולד נח . ל עד שיולד אדם מהול"י אע עד מת"בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך אמר אדם רבש

כשהיו זורעין אומהו ממעשינו ומעצבון ידינו קודם שנולד נח ל. 'מהול מיד ידע למך ואמר ודאי זה ינחמנו וגוקצרו מה שזרעו . היו קוצרין אלא היו זורעין חטים וקוצרים קוצים ודרדרים כיון שנולד נח חזר העולם לישובו

ין חטים שעורים וקוצרין שעורים ולא עוד אלא עד שלא נולד נח עושין מלאכה בידיהם לכך זורעין חיטין וקוצר :נולד נח התקין להם מחרשות ומגלות וקרדומות וכל כלי מלאכה. כתיב ומעצבון ידינו

חכם היה והיה מבין לחישת צפצוף כל הנבראים ורמיזתם:זהר חדש כב8

נח מפי רפאל המלאךספר רפואות כתב: 156בית המדרש ילניק ג

עא, זוהר9

61

Noach’s sons,1 and certainly the animals, were only saved on the back of Noach’s merits2. Noach’s stature was given permanent testimony in the form of the 7 Noachide mitzvos. Even though these commandments were given to the First Man, they are called after Noach, as he was the one to initiate anew the moral and spiritual commitment of man to G-d3. Hence, the flood waters are called מי נח, for their destructive power cleansed the world in preparation for Noach’s new beginning4.

Noach’s very righteousness made it difficult for him to believe the depth of depravity that those around him had reached;5 people were stealing not only from their neighbors but were also stealing G-d’s Glory from the world6. For in the end, every Aveira is Gezel.

Noach’s Failure to Give

Noach failed to reach out to these people. He was not by natural inclination a “kiruv worker”. He thought himself not strong enough to influence those around him without being influenced himself7. Finally, he didn’t believe in himself sufficiently; he was מקטני אמנה in his ability to effect changes in others8. Therefore, although

1Rashi ( לב:ה ) as explained by Sifsei Chachamim: Noach’s greatness was such that G-d specifically planned that Noach’s son’s would not be of age at the time of the flood in case they were not Tzadikim, in which case Noach’s zechuyos would be great enough to save them as well.

:י ט ג"שפתי חכמים על רש2בכל מקום שנאמר . שהם הופכים מידת הדין למידת הרחמים, אשריהם הצדיקים' שמואל בר נחמני כו' אמר ר"אשר אתו ואת כל החיה ואת כל הבהמה (ויזכור אלוקים את נח ' 'וכתיב כו', הוא מידת הדין כו', אלוקים'

שזן ופרנס אותן כל ? מה זכירה נזכר לו. }א,בראשית ח{)בתיבה ויעבר אלוקים רוח על הארץ וישוכו המים )ג, ר לג"בר". ('שנים עשר חודש בתיבה כו

3Another reason given is that Adam was only commanded in six of the Noachide laws. The law of Aiver min Hachai was only given to Noach since it was only then that it became permissible to eat meat. However, this is not compatible with the approach of Tosfos in Sanhedrin, whereby Adam HaRishon was indeed commanded in Aiver min HaChai. 4 , )ישעיהו נד ט" (כי מי נח זאת לי"בול נקראים על שמו של נח מצינו שמי שמ: 54 – 53ממעמקים עמ

?ומה טעם ליחסם אליו, הלא נח ניצל מהמבול ולא בגללו באו לעולם, והדברים לכאורה מפליאים פן של עיצוב , הרי היה בו גם כן חיובי, שהמבול בנוסף שהיה עונש כליון על חטא הדור, הביאור הווא

השבית ולהעביר מן העולם את כל אותן בחינות אשר נפרדו ונבדלו מהצורה המבול בא ל. הבריאה מחדשנמצא שהמבול בא לעזור לנח חהרחיב את . נח–ולהעמיד את הבריאה מחדש שתהא בחינת שבת , האמיתית

.ודוק! ומצד זה יש לייחס המבול על שמו, תפיסתו על כל הבריאה כולה 5This, says the Shem MiShmuel is what Rashi ( ה מפני מי המבול"ז ה ד ) means that Noach was :that he didn’t believe that the flood was going to come ,מקטני אמנה

שכן מדת … כי חשב שעוד יעשו תשובה , שלא האמין נח שיבוא המבול: ה מפני"שם משמואל דף נא ד הצדיקים שאינם יכולין להאמין עד כמה מגיעה רשעת הרשע

ז"ל נהנה מעוה"ש חז"ל ופירוש זה במ"כי כל עבירה הוא גזל כנ: החמס' ה במד" ד21 דף )א"תרל(שפת אמת 6

ז קץ ”וכפי רצון העולם כן האמת ועי… ומלאה הארץ חמס הוא היפוך מלא הארץ כבודו … בלי ברכה גוזל כל בשר בא כי אין בהם באמת כלל חיות

י שם"על רש) ד( שפתי חכמים -נוח את האלוקים התהלך : בראשית ו ט7

8Kedushas Levi who asks, like the Shem MiShmuel, how could Noach be a Tzadik and be Mikatnei Emunah if he was a Tzadik. Do we not say, Tzadik BeEmunaso Yichyeh?

62

Noach had originally been very active in engaging and improving society1, he separated himself from them, living the life of a scholarly recluse. (Even his righteousness was in part a realization that he was living in the kind of times that, if he didn’t go all the way, he would simply be dragged down with the rest of mankind2.)

This seems like a reasonable position, the kind of advice that any rabbi would give his student: Don’t go out and do kiruv if you are not strong enough not to be influenced yourself.

In the end, Noach’s approach fails. He starts out as an איש צדיק and, after all his glorious separation, meditating and praying to G-d, he ends as an איש אדמה. 3 He is saved, according to one opinion, not on his own merits but because Moshe Rabbeinu was destined to be his descendent4. He is late one day in feeding the lion, and is wounded by his tail5, indicative that the lion had some control over him; he gets his priorities wrong, planting a vineyard instead of focusing on more important things6. Drunk,7 and therefore no longer attached to G-d by his intellect8, he is abused by his youngest son, either profaned or castrated by him9. The Midrash contrasts Noach to Moshe Rabeinu, who started out as an Ish Mitzri, living a messy difficult life. Moshe Rabeinu was involved in murder; he was brought up in the intrigues and impurity of the Egyptian court; he ran to Midian and back – and through all this messiness he became an איש אלוקים. Meshech Chochma tells us the formula: Noach’s spirituality was ultimately egocentric, while Moshe dedicated himself to the

כיון שנולד נח חזר , ם קוצים ודרדרים היו זורעים חטים וקוצרי…קודם שנולד נח: מדרש תנחומא בראשית יא1

נולד נח התקין להם כלי מחרישה וכלי מלאכה…העולם לישובו

בשעה כזו אי אפשר לבחור לא בצוננין ולא ): קכב-בחכמת המצפון דף ק (מדרגת האדם תקופות העולם ב 2בהכרח ימשכהו מטה כי אם לא ישתדל להשיג את המדרגה היותר גבוהה ההבל העולמי . בפושרין אלא בחמין

מטה

ויחל נח איש האדמה ויטע כרם: ט כ3 ה שמשה עתיד לצאת ממנו"אלא שצפה הקדוש ב, לא שהיה כדאי, אפילו נח שנשתייר מהם: מדרש רבה כו ו4 לפי מדרשן: ה אך נח"י ח כג ד"רש5 ויחל נח איש האדמה ויטע כרם: ט כ6

עסוק תחילה בנטיעה אחרתעשה עצמו חולין שהיה לו ל) ר"ב(ויחל : י"רש וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה: ט כא7 יתברך ועל ידי השכרות יאבד הדבוק ההוא' כי השכל הוא הדבוק בד): דף סח(ה על שם "גור אריה ד8 וירא חם אבי כנען את ערות אביו: ט כב9

א "א סירסו וי"שהתגל בתוך אהלו יי "כ שע"ושלימות הגוף באמת נעדרה ממנו אח: ה נוח"שם משמואל דף נ ד רבעו ועוד שהכישו ארי ושברו

According to the Yalkut Shimoni, Pirkei DeRebbe Eliezer, the Bechor Shor, the Ralbag, and Rav Hirsch it was Cham’s son, Canaan who perpetrated the original act. Cham either witnessed the act or was told by Cham immediately afterwards and went in to see the shame of his father:

ונכנס חם , קשר חוט בבריתו וסרסו ויצא והגיד לאחיו, נכנס כנען וראה את ערות נח : ילקוט שמעוני נח סא חיו וגערו בו שני א, והגיד לשני אחיו בחוץ כמשחק באביו, וראה ולא שם על לבו מצות כבוד

63

Klal1. Noach’s separation from the rest of man leads him further away from his real purpose in this world, and in the end he needs the purifying effects of the Teiva to pull through2.

Noach made a common mistake, thinking that although we are required to give spiritually to others, this is nevertheless not in our spiritual interests. Noach was great enough to be contrasted to Avraham Avinu. Avraham Avinu was the prototype of what Noach wasn’t3. Yet, he seemed to pay a huge price for his efforts.

Avraham Avinu did not reach the mystical heights of many of his ancestors, of Chanoch, Shem and Eiver.

He was willing to interrupt a conversation with G-d to run out and meet the three idolaters.4 Yet, it was just this that led to him becoming the Father of our people. Just when he seemed to be giving up the most from the Noach perspective, he was actually achieving his greatest heights. As the Chasam Sofer put it, Avraham saw that G-d did not need another Malach in the world.5 Indeed, Chanoch, Shem, Ever and

ברכיה חביב משה מנח נח ' במדרש פרשה לו אמר ר: ה איש האדמה"ד) דף ט–בראשית ט כ (במשך חכמה 1משנקרא איש צדיק נקרא איש האדמה משה משנקרא איש מצרי נקרא איש אלקים הענין דיש שני דרכים

רכי צבור ומבטל עצמו דרך אחד מי שמייחד עצמו לעבודתו יתברך ומתבודד ויש מי שעוסק בצ. ת"בעבודת השישזה שמתבודד יעלה מעלה ) היינו לפי המבט הראשון(ל לפי המושג "כ צ"בשביל הכלל ומפקיר נפשו עבורם א

ז מצאנו שנח התבודד ולא הוכיח את בני דורו לכן אמרו עליו שאף הוא היה "ובכ… מעלה וזה ירד מדריגתו איש צדיק ירד ממדרגתו ונקרא איש האדמה ומשה ז אחר שנקרא "ראוי לכלייה ורק מתבודד לעצמו היה בכ

מ הואיל ומסר עצמו על ישראל בהריגת מצרי "מ, שזה מורה פחיתות הנפש, נקרא איש מצרי שהוכרח לגלות שהגיע לתכלית השלמות מה שיוכל האדם להשיג וגו, נקרא איש אלוקים

2Shem MiShmuel ( ה וידבר"דף נא ד ), that the טהרת התיבה was such that, when Noach exited it, he was able to receive a prophecy at a level of דבור, which, the Midrash points out, had only previously been achieved by Adam HaRishon before the Chet.

כי ' ל פני האדמה וגואמחה את האדם אשר בראתי מע' ויאמר ה' כי רבה רעת האדם בארץ וגו' וירא ה"3, כי נחמתי כי עשיתים, 'אבא בר כהנא' אמר ר) ח-ז, בראשית ו" ('ונח מצא חן בעיני ה. ""נחמתי כי עשיתים

)ט, ר כח"בר" (אלא שמצא חן, לא שהיה כדאי, אתמהא אלא אפילו נח שנשתייר מהם' ונח מצא חן, כאברהם', כי לא לימדו את דורם לדעת את הוזה. 'לא מפני שהיה ראוי לכך כו… -"'ונח מצא חן בעיני ה"

)ח,בראשית ו" ('שמואל וזולתם כו, משהוינחם '): בי(אבל אני כתיב . ולא היה בך כח להציל את דורך, אתה הצלת את עצמך): לנח(ומשה אומר לו … )עומדות ליטרף(משל לשתי ספינות שהיו ) יד, שמות לב(' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו' הש "ילקו. (ואחד הציל את עצמו ואת ספינתו , הציל הקרבניט את עצמו ולא הציל את ספינתו, אחד מהם-יםב

)ה איש"א קרוב לסד"ברכה תתקנ ריש פרשת לך לך4 ה משאר "ולמה זה חיבה יתירה נודעת לאברהם אע: ל שם"ת יורה דעה הנקראת פתוחי חותם וז"הקדמתו לשו5

כי ]: ח"בראשית י[ת "בירור ענין זה נודע לנו ממאמר השי? ום בשם אוהבואבות העולם שקרא אותו המקהורה בזה ]. י לשון חבה"רש' ידעתיו פי[' וגו' ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה

והיא שעמדה לו יותר מכל , ה על שלימד דעת את העם וקירבם לעבודתו"לאברהם אע' כי נפלאת אהבת הודעת ' כי באמת גם לפניו היה היו יחידי סגולה אשר ידעו את ה, ה הטוב וזכות הנפש אשר היה לו לעצמומעש

נתפרדה החבילה ', מי לנו גדול מחנוך אשר מעוצם תשוקתו ודביקתו בה. דרכיו יחפצו ובאהבתו ישגו תמיד: ם את פני המלך לשרתוחדל מלהיות אדם ונתעלה להיות כאחד מצבא מרום העומדי, חברת ארבע היסודות

ה שנזדכך עפרוריותו כל כך אך לא מצד פחיתות וחסרון "ולא מצינו באברהם אע] לקח אותו אלקיםיואיננו כ[ה היה עושה כאשר עשה חנוך להתבודד עצמו מחברת בני "כי אם אאע, לא, נפשו לא הגיע אל המעלה הזו

' הוא כי התבונן בחכמתו כי לא באלה חפץ ה, ואשר לא עשה כן. ל-אדם התעלה גם הוא להיות ממלאכי אכמקרה אשר ', ואת אנשי דורו ישאיר אחריו תרבות אנשים חטאים ומכעיסי ה. שישלים האדם את נפשו לבד

למען רבות כבוד , הנסיון הזה לימד אותו כי טוב לאדם למעט בהשלמת נפשו, קרה לדורו של חנוך ודור המבולכי מה יתן ומה יוסיף האדם אם יוסיף מלאך אחד על אלפי . בדיו ויודעיולמעט את מורדיו ולהרבות ע' ה

ואם כה יעשו יחיד סגולה בכל דור . בורא וממציא כהנה וכהנה חדשים ובקרים' הלא ה, רבבות מלאכי מעלההארץ תשם מרעת יושביה וחפץ הבריאה תשאר . ורוב העולם מקולקל' ימצא אחד מני אלף קדש לה, ודורכי מדרך אוהב את המלך להתאמץ , ביתר שאת וביתר עז' חז במדה זו מראה אהבתו אל הוהאו…מעל

ויען כי זכה , ולהרבות לו עבדים כיד המלך. ולהשתדל בכל האפשר להכניס בני אדם תחת עול מלכותו . 'בנה מזבחות וקרא בשם ה, רק משכלו ומדעתו עמד בראש כל חוצות. עליה' ה למדה זו טרם ציוה ה"אאע

זרע אברהם , ש"לכן לו יאות להקרא אוהבו של המלך ית, את הנפש אשר עשה בחרן, העמיד תלמידים הרבהש באמרו כי "וזהו שהודיענו ית, אליו' היה אהבת ה' וחלף אהבתו אל ה' וכגמול נפשו השיב לו ה, אוהבי

".'למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה] אהבתיו[ידעתיו

64

others who preceded him seemed to reach greater levels of spirituality. But this was not what G-d wanted and therefore this was not the best way to come close to G-d.1 To quote the Chovos Halevavos:

ומנהגיהם המשובחים והשתדלותם, ואילו היה קרוב למלאכים במדותיהם הטובות

בעבודת הבורא ואהבתם הזכה בו אינם כזכויות מי שמורה בני אדם אל הדרך הטובה ומיישר הרשעים אל עבודת הבורא שזכויותיו נכפלות בעבור זכויותיהם בכל הימים ובכל

”.2הזמנים

… And even if a person were to be close to the angels …this is not as worthy as the merits of one who shows his fellow man the good and right way, and who sets the evil on a straight path in serving G-d; for such a person’s merits will be multiplied because of the merits of those he helped, increasing as they accumulate merits over time.

The Tanchuma puts it even more strongly:

One who … says, “Why should I bother with the community … Just let me live my life in peace” – destroys the world3!

Therefore, even someone who feels he has good reason not to accept

communal responsibility may yet be held accountable for not doing so4. And Noach

ברכיה חביב ' במדרש פרשה לו אמר ר: ה איש האדמה"ד) דף ט–בראשית ט כ ( ובמשך חכמה פרשת נח שם1משה מנח נח משנקרא איש צדיק נקרא איש האדמה משה משנקרא איש מצרי נקרא איש אלקים הענין דיש שני

בצרכי צבור דרך אחד מי שמייחד עצמו לעבודתו יתברך ומתבודד ויש מי שעוסק . ת"דרכים בעבודת השישזה ) היינו לפי המבט הראשון(ל לפי המושג "כ צ"ומבטל עצמו בשביל הכלל ומפקיר נפשו עבורם א

ז מצאנו שנח התבודד ולא הוכיח את בני דורו לכן " ובכ…שמתבודד יעלה מעלה מעלה וזה ירד מדריגתו א איש צדיק ירד ממדרגתו ז אחר שנקר"אמרו עליו שאף הוא היה ראוי לכלייה ורק מתבודד לעצמו היה בכ

מ הואיל ומסר עצמו "מ, שזה מורה פחיתות הנפש, ונקרא איש האדמה ומשה נקרא איש מצרי שהוכרח לגלות 'שהגיע לתכלית השלמות מה שיוכל האדם להשיג וגו, על ישראל בהריגת מצרי נקרא איש אלוקים

2

)שער אהבת השם(ת הלבבות וחוב, רבינו בחיי 3

ואיש תרומות יהרסנו –יד ארץ מך במשפט יעמל) כט ד(במשלי אם משים אדם כתרומה הזו שמושלכת ): משפטים ב(כתב התנחומא ) ואיש תרומות יהרסנה(ועל סיפא דפסוק

הרי זה מחריב – שלום עליך נפשי …? מה לי לשמוע בקולם…? מה לי בטורח הציבור: בזויות הבית ואומר .העולם

טועה בעצם ההענין , ומר די לי במה שאני עצמי יהודי והולך בדרכי אבותנוהא: ל"וכן אמר החפץ חיים זצ )9מובא בספר צדקתם עומדת לעד דף (

4Rav Moshe Feinstein, as brought in the Darash Moshe, Parshas Toldos: הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכרה-לב : בראשית כה

Rashi explains that Esau sold his birthright because he knew he was incapable of meeting its obligations and was afraid of being punished with death. If so, why does the Torah condemn his attitude in such strong terms – ויבז עשו את הבכורה, thus Esau spurned his birthright (25: 34) – equating selling his birthright with spurning it? His attitude would seem to be a reasonable one, a natural fear of assuming such responsibility. When the honor of heaven is concerned, however, the Torah requires a Jew to undertake any project of position, however great a responsibility it may involve and however vulnerable it may leave him to charges and criticism. One who shirks these opportunities is in fact spurning HaSh-m – for His sake it is worth grappling with all these burdens and challenges. This is a lesson of those who hesitate to accept rabbinical posts or other communal positions because they are afraid of responsibility. Inadequate as they may feel in the face of the challenges involved, they are nonetheless required to undertake whatever assignments the

65

could claim that, in fact, he had tried to rebuke the world around him and failed miserably1 before giving up on them. Moreover, perhaps the sacrifices of an Avraham Avinu were made because he did not spend his days only in study and meditation. But that is different from being influenced by your environment. Avraham Avinu’s kiruv never brought him in danger of doing Aveiros; Noach felt that his kiruv would2.

If this was his concern, perhaps Noach did not do wrong by failing to reach out more. His fault was then that he did not sufficiently feel the pain of others. We do not see him pleading with G-d to save the world for the sake of the few Tzadikim as Avraham Avinu desperately appealed on behalf of Sedom and its co-cities,3 and as Moshe Rabbeinu later did on behalf of the Jewish people4.

For 120 years Noach built the ark. He took so long, on G-d’s instructions, so that people would enquire why he was doing this and do Teshuva. For 120 years, Noach was being sent a message by G-d that he should reach out to his fellow man. But Noach did not hear the message.

Noach’s starting point should have been, 'I have to do something. I must reach out. And if I am not strong enough, I must work on myself until I am strong enough. And I must work on myself fast. There is no time.' The starting position of everyone towards people who are in spiritual need must be, 'What can I do?' There is not always a good answer to this. However, someone who doesn't instinctively reach out has yet to internalize the spiritual pain of the other, and because the other is far from G-d, he has not internalized G-d’s pain either.

HaSh-m, realizing that Noach was lacking a mature sense of giving, gave him a fabulous opportunity to correct this. For a year, in the purifying atmosphere of the

תיבה5 , Noach worked only on his 6חסד . The Gemora Sanhedrin describes how Noach had to feed each animal an exact amount of food of a particular type, according to a

community thrusts upon them and to direct all their actions for the sake of Heaven, trusting in HaSh-m to guide and protect them.

ואומר להם דברים שהם קשים כלפידים והיו מבזים ) בדור המבול(נח הצדיק מוכיח אותם : ב"סנהדרין קח ע1 אותו

הפרשה דשפתי חכמים ריש2

מתחבא עצמו בכדי לא להתפס בדרכיהם'הי, נח ראה מעשה בני אדם שהם מקולקלים: א נח"זהר ח

היה , רחום נקראאתה,רבונו של עולם , התחיל לבכות לפניו ואמר, כשיצא מן התיבה וראה את העולם חרב3למה לא אמרת זאת בשעה ? עכשיו אתה אומר זאת, רועה שוטה, ה"השיבו הקדוש ב, לך לרחם על בריותיך

, אמרתי לך זאת בכדי שתבקש רחמים על העולם" :ה"אמר הקב ['וגו" כי אותך ראיתי צדיק לפני"שאמרתי לך כיון "?עכשיו אתה פותח פיך לדבר לפני ו, ואתה מכיון ששמעת שתנצל בהתיבה התעלמת מלבקש רחמים

א רנד" זהר ח.התחיל להקריב קרבנות, שראה נח כן

ואעשה ' ועתה הניחה לי וגו"ה "כשאמר לו הקדוש ב, משה, בא וראה מה בין משה לבין אחרים: א סז"זהר ח4ויחל משה "? וכי בשביל טובתי הפרטית אעזוב דינם של ישראל, אמר משה) י, שמות לב" (אותך לגוי גדול

שם סז. נאבדולא ביקש רחמים על העולם ו, ה שיציל אותו בתיבה"מכיון שאמר לו הקדוש ב, נח, "'וגו

תיבתך )אתה(אף , אמר רבי יצחק מה הקן הזה מטהר את המצורע) יד' בראשית ו(קינים תעשה את התיבה 5 )ט, ר כח"בר. (מטהרתך

וזה ) טו( :עשה לך תבת עצי גפר קנים תעשה את התבה וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר) יד(: התבה צהר תעשה ) טז( :רחבה ושלשים אמה קומתהאשר תעשה אתה שלש מאות אמה ארך התבה חמשים אמה

:לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים תחתים שנים ושלשים תעשה )ב,ר כו"בר. (ה בתיבה"ששתלו הקב, זה נח… -"בחצרות אלוקינו יפריחו' שתולים בבית ה"6 ) הך באליהופ"ל שזהע"נ. בית אולפן לתורת חסד-"'בית ה"אלא , לא תיבת הגנה גרידא(

66

specific schedule for each one1. Moreover, Noach was required to give all this food exclusively from his own possessions2. What Noach was really doing was reconstructing a whole world. Indeed, the Ark was built to resemble the world3, and Noach had invested a whole lifetime, 120 years, in building it.

The מבול was like the primordial waters coming to cover the earth and purify it once more4, just as a mikvah of water purifies the one immersing in it. The ark was the dry land, the place where man can serve his maker (Rav Moshe Shapiro points out that we see a similar thing with Kriyas Yam Suf: Two dry lands made for man opened up in the purifying waters which covered up everything else). It was made clear to Noach that the world depended on his chesed, on his walking in G-d’s ways. Otherwise the world had no purpose. This was brought home to him when, by being slightly off in his schedule for the lion, the lion whacked him with his tail5. At that point, Noach’s life and the future of the world were literally in danger.

Yet in the end, Noach didn't get it. The moment he left the Ark he erred in just this area of his Tikun. He planted a vineyard, taking care of his own needs first. The verse says:

ויחל נח איש האדמה ויטע כרם: ט כ

Rashi tells us that ויחל means that he went out of his Kedusha and made

himself more secular6. The next verse testifies to this. It says:

וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה: ט כא

כיצד יצאתם ) נח-שם בן(צדק –למלכי ) אמראברהם(כאשר : ז"ט תהילים ל"וכן במדרש שו: לב אליהו1

, וכי עניים היו שם, אמר לו אברהם וכי מה צדקה היה לכם לעשות. בצדקה שהיינו עושים, אמר לו? מהתיבהלא . על החיה והבהמה והעוף, מר לוא? ועל מה הייתם עושים את הצדקה, והרי לא הייתם שם אלא נח ובניו

. פעם אחת איחרנו עצמינו ויצא אבי משובר. אלא היינו לפני זה ולפני זה, היינו ישנים כל הלילהשהיו זקוקים לזון , לא טעם טעם שינה לא נח ולא בניו, נח ט כל אותם שנים עשר חדשנחומאתש מדר

תי שעות בלילה ויש אוכלת לשלש שעות יש בהמה אוכלת לש, את הבהמה ואת החיה ואת העופותכל שנים עשר חדש היה נח מדייש על הנחשים ועל העקרבים ולא היו מזיקים : ח, ט צא"מדרש שוח

, עשה עמי צדקה ותפור לחיי שקרע לי החתול אויבי, והלך לו אל נח ואמר לו, אותו יצא העכבר מן הנקב הביא לו שער מזנב החזיר ותפר לו

נפל תולעת משם , פעם אחת ישב ופלח רימונים, הזיקית הזאת לא ידע נח מה מאכלה:סנהדרין קח מכאן ואלך היה אוגד קוצים וכשהתליעו היתה אוכלת , ואכלה

משמע משלך–קח לך ): בראשית ו כא(כלי יקר מדכתיב 2 ולפיכך היה לה . היתה דומה לכלל בעולם... התיבה : ה יש אומרים חלון"ד, נח' פר, גור אריה, ל"מהר3

וכדי שלא יהיה חסר מאור קבע בה ... כמו ששיש לכלל עולם שלושה עולמות , ושלישים, שניים, תחתונים אבנים דומיםלשמש ולירח ולכוכבי השמים

4Similarly, Daas Zekeinim MiBaalei HaTosfos point out that in the pasuk

ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלוקים רוח על הארץ וישכו ויזכר אלוקים את נח ואת כל החיה :ז א המים

that the רוח אלוקים that is being talked about here is the same רוח אלוקים which was מרחפת על .at the beginning of Bereishis פני המים

ובשביל , לא היו יוצאים משם, ועוףאילולא צדקה שעשו עם בהמה חיה, מה אלו, אותה שעה אמר אברהם"5' ל"אש'נטע , באותה שעה. על אחת כמה וכמה, אני אם אעשה עם בני אדם-קיבל שכר ונשבר, שאיחר עצמו )ז"ט תהילים ל"מדרש שו". (לינה, שתיה, אכילה-בבאר שבע

6Some of the commentators, however, translate ויחל as ‘started’ i.e. Noach was the first to plant a whole vineyard as opposed to individual vines. (Ramban, Ibn Ezra)

67

The Maharal in the Gur Aryeh says that גלוית means that Noach put himself into exile. Exile and revealing oneself (ויגלה) come from the same root. Exile is a loss of touch with one’s deeper spiritual self, a move towards relating to the surface, to that part of oneself which is revealed. Noach failed to actualize his deeper potential, even though by our standards he remained a great man1. The thought is a frightening one – that a man who saw his every action as a fulfillment of the word of G-d2 could get it so wrong3. The world had to move on to Avraham Avinu, for a third beginning, after Adam HaRishon and Noach. Hence each one of the first three parshios of Bereishis deals with one of these beginnings4.

1And hence there are other, less negative interpretations of the verses which were brought above. For example, Ish HaAdama can mean simply that he was skillful in the art of working the earth (Ibn Ezra), or someone who is concentrated on cultivation rather than urban development (Ramban). See also the note above on the word VaYachel.

חס , אמר להם נח, נצא לנו, אמרו לו בניו לנח', כיוון שיבשה הארץ כו-)ב, קהלת ח" ('אני פי מלך שמור וגו"2". מיד נתן להם רשות, ה כך"כיוון ששמע הקב. ה נצא"וברשותו של הקב, ה נכנסנו"ברשותו של הקב, ושלום

) ד,ר לד"גם בר' ועי: טז, תנחומא ח(וידבר אלוקים … ויסר נח את מכסה התיבה וירא והנה חרבו פני האדמה :בראשית ח יג(וכמו שכתוב בהמשך (

. )בה וגואל נח לאמר צא מן התי 3Astonishingly, the Teivah was nearly used by Haman to hang Mordechai and it was only the Zechus of Avraham Avinu which saved us:

, שהיה בנו פרשנדתא. אלא קורה שהיתה בביתו, והיה המן מבקש קורה של חמישים אמה ולא מצאה… " )ו"ש בשלח רנ"ילקו". ('מתיבתו של נח כוונטל נסר אחד , הגמון בקרדוניא

) כפקודתם( לא יהיה קלווסן, ה צווח"והקב) ויתלו את מרדכי עליו… (יעשו עץ גבוה חמישים אמה ': כתיב"

ההוא אמר … ')ויאכלו( והוא עומד עליהם תחת העץ) ח,בראשית יח) (דכתיב ביה(ומה אני עושה לאברהם )שם". (?ולא יעשה

4Similarly, Parshas Bereishis and Parshas Noach both end with Noach and Avraham (the subject of the next Parsha) respectively.

68

2. The Seven Noachide Mitzvos

SUMMARY: The First Man (and Woman) received a prophetic revelation to keep six of the Noachide mitzvos. After Noach left the Ark, eating meat became permissible. At that stage, a seventh law, that of not eating the flesh of a living animal, was added to נח. Since this completed these laws, and since, after the flood, civilization began anew, these Mitzvos are called Noachide Laws. These are to establish a system of justice, not to serve idols, not to curse G-d, not to murder, commit adultery, steal or eat the limb of a living creature. The Ran adds that besides these 7 commandments, non-Jews are also commanded to do two positive Mitzvos, to give charity and to do work on Shabbos. Noachide laws feature prominently in the Chumash. The judgment of the generation of the flood was sealed on theft, and the other major sin of the time was sexual immorality, both Noachide Mitzvos. Later on, when Shimon and Levi murdered all the males of Shechem over the defilement of their sister Dinah, we see that they were never accused of murder. This was because the inhabitants of Shechem were חייב מיתה for failing to establish a system of justice and try Shechem for his kidnapping and having relations with Dinah. The Seven Noachide Laws reflect a baseline of civilized behavior. They are therefore relevant for all mankind through all times. The Jews were also commanded to keep the 7 Noachide Mitzvos until Maamad Har Sinai. At that stage, their acceptance of the Torah superseded the Noachide laws. Three of these laws, ז"ע ו'ברכת ד, ותיגילוי ער are between Man and G-d, while another three, ל ודינים ושפיכות דמיםגז are between man and his fellow man. The last, addresses man’s base passions. Each one of the man-to-G-d Mitzvos are ,אבר מן החיmatched with one of the man-to-man Mitzvos. These three pairs then translate into one of the three dimensions of man, his soul-intellect, his body and a combination of both (Maharal). The remaining Mitzvah, אבר מן החי, comes to harness man’s desires. Man to G-d: Man to Man: Soul-Intellect דינים ז"ע

Body גילוי עריות גזל

Soul-Body ברכת ד' שפיכות דמים

Desire אבר מן החי

Besides the Noachide Laws, a non-Jew is obligated in every other natural law or law which conforms to straight logic, something akin to natural law. No legal system can detail every situation which is likely to arise. Therefore, it is also required of non-Jews that they develop their minds in order to apply them to serving HaSh-m and through this to add appropriate rules. According to this, for example, Noachides would be commanded in honoring their parents, for every society is capable of appreciating the importance and the correctness of doing this. In fact, when the nations of the world heard the Jews being commanded in Kibud Av Ve’em, they recognized the truth of the Ten Commandments., a recognition which many nations give expression to until this day.

69

Since these seven laws are considered minimum standards of the human race, a Noachide who does not keep any of these laws gets the death penalty. They are considered so obvious that he does not need warning, and only one witness is required. The Seven Noachide Laws are really general principles which translate into many details and ultimately into a comprehensive system of laws, values and instructions. For example, it is prohibited for a non-Jew to learn תורה. This is either an act of theft or a sub-category of an illicit relationship. (Although Noachides may not be taught the details of the Torah, they are considered holy and praiseworthy for studying those parts of the Torah and the Talmud which affect them.) There are as many as 66 separate מצוות in which Jews are commanded that have parallels subsumed under the seven Noachide laws. The most comprehensive of the Noachide laws is the law of justice. In its narrower sense, this law requires the establishment of courts, laws of evidence, etc. However, some commentators understand this as a requirement to establish a comprehensive legal system. This would include laws relating to financial relationships between people, e.g. laws of theft, of hiring, renting and custodianship, of damages, loans, etc. A non-Jew who keeps these Seven Mitzvos is called one of the righteous of the gentiles of the world (מחסידי אומות העולם) and receives a portion in the World to Come. Judaism is therefore unique in the opportunities it gives to those who are not of its own faith and nationality. While Jews cannot choose whether they are going to be Jewish or not, a non-Jew has a choice. He can remain a non-Jew, keep the Seven Mitzvos and get Olam Haba this way, or he can choose to convert, become a Jew and get his Olam Haba that way. In addition, a non-Jew who accepted the 7 Noachide commandments in the time of the יובל (in front of a בית דין) was called a גר תושב and was entitled to live in the land of Israel. The Jews were obligated to guarantee the welfare of such a non-Jew. In 1900, Rabbi Elijah Benamozeg of Leghorn (Livorno) wrote to Frenchman Aime Palliere as follows: "Can it be imagined for a single moment that after having concerned Himself for so long with the descendants of Noah, G-d would give a special Law to the Jews as his 'Kingdom of Priests' and then not trouble Himself further about the rest of the human race? Would He thus leave them totally abandoned, without revelation and without law, abolishing His ancient Noachide bond with them, so that they must rely for long centuries on their own poor reason? Not even a mortal man would behave in such a way..." Though few in number, Noachides have always existed. Under Imperial Rome there were so many that the Roman government gave them special status in law. Another wave of interest began after the time of the Reformation, when the Thirty Years War destroyed the old Catholic order. The center of this interest became Holland, where Jewish refugees from Spain became close to the Dutch citizens who had fought to expel the Spanish governors from their tiny country. Rabbinic scholars discussed with the Dutch all the issues that confronted them in establishing their small state and securing its prosperity. Artists such as Rembrandt joined in this discussion too, painting many portraits of the rabbis themselves. At this time several great jurists came to research the Noachide Laws as a part of their effort to establish natural law as a basis for international law. John Sheldon of England wrote a whole book on the subject, and Hugo Grotius, the great Dutch jurist, referred to the Seven Noachide Laws as proof that there have always been natural laws.

70

There is even a USA congressional law recognizing the Noachide laws as “the bedrock of all civilization”

71

DETAIL: דינים1 .12ברכת השם .2 3עבודה זרה .3 4שפיכות דמים .4

והתניא כשם שנצטוו ישראל : ב" ע סנהדרין דף נו1

להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר כך נצטוו בני נח להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך

ר ועיר אלא אמר רבא האי תנא תנא דבי ובכל עיך דתנא דבי מנשה "ך ועייל ס"מנשה הוא דמפיק ד

שבע מצות נצטוו בני נח עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים גזל ואבר מן החי סירוס וכלאים רבי יהודה אומר אדם הראשון לא נצטווה אלא על

ים על האדם קאל' עבודה זרה בלבד שנאמר ויצו ההודה בן בתירה אומר אף על ברכת השם ויש רבי י

אומרים אף על הדינים

נח מצווה על ברכת בן: א" עסנהדרין דף נו מאירי2השם כישראל ואינו נהרג אלא בסייף שרוב מיתות בני נח בסייף כמו שיתבאר ואפילו לא בירך את השם המיוחד אלא אחד מן הכנויים שהזכרנו

אין כן בישראל למעלה שאין נמחקין נהרג מה שכ בירך שם המיוחד אם באחד מן "שאינו נהרג אא

גדולי המחברים או דוקא בשם עתהכנויים לדהמיוחד עצמו שדעת שאר המפרשים אם אף בלא שם ובלא כנוי לדעת גדולי הרבנים אלא שאם

ים לא קבירך את הכנויים לוקה שהרי נאמר אלים מן הכנויים הוא ולדעת המצריכים קתקלל ואל

ישראל שם בשם בבני נח מיהא פוסקין שכשם בשבני נח חייבין על ברכת הכנוי כך חייבין בקללה לבד אף על פי שלא בירך שם בשם שלא נאמר דין שם בשם אלא על ישראל וכן נראה מלשון גדולי המחברים אף על פי ולא כתבוה בפירוש וכן נראה שהרי שם בשם למדוהו למעלה מבנקבו שם ועליו

:גר כאזרח למעט בני נחנאמר כ עבודה זרה מאי וויצו ז: ב" עסנהדרין דף נו3

משמע רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי חד אמר סרו וחד אמר ' מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם וגו

עשוק אפרים רצוץ משפט כי הואיל הלך אחרי צו מאי בינייהו איכא בינייהו עובד כוכבים שעשה

לה למאן דאמר עשו עבודה זרה ולא השתחוה הלך הואילמשעת עשייה מחייב למאן דאמר כי

עד דאזיל בתרה ופלח לה ה זרה וגילוי עבוד: ב" ע סנהדרין דף נו

ים ותנא ק ותשחת הארץ לפני האלדכתיב עריותדבי רבי ישמעאל בכל מקום שנאמר השחתה אינו

עבודת ... אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים 'שחיתון ועשיתם וגוכוכבים דכתיב פן ת

והתניא בעבודת : ב" ע סנהדרין דף נו כוכבים דברים שבית דין של ישראל ממיתין עליהן

בן נח מוזהר עליהן

שפיכות דמים דכתיב שופך : ב" ע סנהדרין דף נו4 םדם האד

רבי ישמעאל אמרו : ב" ע סנהדרין דף נו דכתיב שופך דם האדם באדם ... אף על העוברין

ישפך איזהו אדם שהוא באדם הוי אומר זה דמו מנשה הוא יעובר שבמעי אמו ותנא קמא תנא דב

דאמר כל מיתה האמורה לבני נח אינו אלא חנק ושדי ליה האי באדם אסיפיה דקרא ודרוש ביה

5. 5 וי עריותגיל 6גזל .6 7 אבר מן החי .7

הכי באדם דמו ישפך איזהו שפיכות דמים של אדם

שהוא בגופו של אדם הוי אומר זה חנק

כולן חוץ - עריות וגלוי: א" ענוי סנהדרין דף "רש5גבי ) בראשית כ(כדכתיב , מנערה המאורסה

אבימלך הנך מת על האשה אשר לקחת והיא נערה המאורסה , בעולת בעל יש להם, בעולת בעל

:אין להםה זרה וגילוי עבוד : ב" ע נהדרין דף נוס

ים ותנא ק ותשחת הארץ לפני האלדכתיב עריותקום שנאמר השחתה אינו דבי רבי ישמעאל בכל מ

אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים דבר ערוה שנאמר ' וגו כי השחית כל בשר את דרכו

גזל דכתיב כירק עשב נתתי : ב" ע סנהדרין דף נו6

לכם את כל ואמר רבי לוי כירק עשב ולא כירק גנה

לפחות משוה פרוטה : ב" עסנהדרין דף נו כותי ... בר מחילה הוא ... כותי בישראל...

מחילה נינהו גזל ניבכותי כיוצא בהן כיון דלאו ב מעליא הוא

אבר מן החי דכתיב אך בשר :ב" ע סנהדרין דף נו7

בנפשו דמו לא תאכלום "רמב; ט"ז פ" תוספתא ע:סנהדרין נו

: ק יב"א וזה לשון הספר החינוך ס תנב ס"ט ה"פם שם דבן נח מוזהר הן על אבר מן החי "ודעת הרא תמה עליו הא פסק "והכסף משנה בהי. כישראל

יוחנן דבשר מן ' ו כר"ד ממאכלות אסורות ה"בפואמאי יהיה בן נח , החי חייב משום לאו דטרפה

הא אינו מוזהר , מוזהר עליו הא אינו מוזהר עליוגם . ועיין בלחם משנה שם מה שתירץ, על הטרפה… דעל עוף אין בן נח נהרג עליו … ם "פוסק הר

שדעתו ) פלתי אות ב(סב ' יין בכרתי ופלתי סוע …. ם דסובר דאינו מוזהר כלל"בדעת הרמב

ועל אבר מן החי של שרצים כולם סוברים דאין בן ' נח מוזהר וגו

The Ran adds that besides these 7 commandments, non-Jews are also commanded to do two positive Mitzvos, to give charity1 and to do work on Shabbos2. (There are other Mitzvos about which there are various opinions as to whether בני נח may be חייב or not3. They include 4סירוס 5כשוף , 6כלאים , 7חלול שבועה , 1פרו ורבו , הכאת ,

1A בן נח is obligated to give צדקה ( ה ויצו"ד: ן סנהדרין לו"ר ) from the words כי ידעתיו but is not ) if he does not give חייב מיתה ן"ר , there). According to the ן"ר , this is one of two positive commandments obligatory upon a בן נח. 2 The Ran ( ה ויצו"ד: סנהדרין נו ) states that only negative commandments but not positive commandments are included. Rav Shach ל"זצ , in זריאבי ע on ט"מלכים פ , explains that דינים too are considered a negative category. According to the ן"רמב every monetary law included under דינים is a negative prohibition, whereas the ם "רמב who gives a much more limited scope to דינים will hold like:

ה ומשני קום עשה בריש העמוד"ד. ט"הדרין ני סנ"רשThe גמרא there explains that the prohibition against keeping Shabbos, although phrased negatively (לא ישבות), is really a positive commandment in that it requires the non-Jew to get up and do something positive, i.e. to do work. Concludes the Ran:

.וחייבין נמי על שני מצות עשה והם הצדקה ולא לשבות...נמצאו בני נח חייבים על שבע מצוות לא תעשהואז נצטוה , וכשנברא אדם הראשון נברא בכח נבואי): ק ב נבואה"ו ס"פ(חזון איש אמונה ובטחון

'הבורא העמידו על אמיתות סוד העולם וגו, ם ועשהמכח הנבואה שבע מצוות בסור מרע ועוד מצות בקו

The prohibition for a non-Jew to work on Shabbos is considered a positive mitzvah, because the non-Jew is being told to do something active:

וויום ולילה לא ישבת) בראשית ח(נכרי ששבת חייב מיתה שנאמר :סנהדרין נח

דאבני אדם נמי קאי: י"רשודבר זה אין ראוי לבן נח מפני שאין להם השלימות בפועל והם בכח ולא :ט"ה מ"ל דרך החיים פ"מהר

נכרי ששבת חייב מיתה שנאמר יום :) נח(סנהדרין ' ל במס"בפועל לכך ראוי להם התנועה התמידות וזה אמרם זפירוש (ה נייחא אלא על ידי המעשה שעוסקים "להקבדגוי ששבת חייב מיתה שמהם אין .ולילה לא ישבתוב אין "ומצד מדריגה זו שבעוה… מצד השורש … אהוב בלא טעם … כ בישראל "משא. …) המעשים הטובים

פ הקשר שבתפילין"ש שמבאר ענין זה ע"ע(שום נפש מישראל נגחה אלא בלעם שהוא מאומות העולם

The Binyan Tzion wrote that for a non-Jew to do anything requiring exertion is tantamount to him not keeping Shabbos, even if he does not break any melachos. Additionally, he adds, the time frame for the non-Jew is from the morning until the next morning, not from the morning to the night.

אומר אף על הדם מן החי רבי חידקא אומר אף על ] גמליאל) [גמלא( חנניה בן רבי: ב" עהדרין דף נוסנ3הסירוס רבי שמעון אומר אף על הכישוף רבי יוסי אומר כל האמור בפרשת כישוף בן נח מוזהר עליו לא ימצא

ידעוני ודורש אל המתים ובבך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אויך מוריש אותם מפניך ולא ענש אלא אם כן הזהיר רבי אלעזר אומר אף על קאל' ובגלל התועבות האלה ה' וגו

הכלאים מותרין בני נח ללבוש כלאים ולזרוע כלאים ואין אסורין אלא בהרבעת בהמה ובהרכבת האילן

ת פני יהושע "בשואמנם אין זה להלכה דכתב ' וגובה סירוס דכתיב שרצו בארץ ורבו : ב" ע סנהדרין דף נו4ה דרוב פוסקים וממש כולם פסקו דאין בן נח חייב על "ם תשובה קפ"ת חתם סופר חו"הובא השו) יד' ד ס"יו(

הסירוס

ד חולק עליו "בני נח אינם חייבים בכישוף והראב: ם"רמב5

According to ם"רמב when he stated that the maiden that would offer כשוף engaged in אליעזר ,him and his camels a drink would be יצחק's bride (since there is nothing wrong with כשוף, whereas ד"ראב holds that this was not (כסף משנה שם) .(כשוף

דכתיב מהעוף למינהוכלאים : ב" ע סנהדרין דף נו6מפי הקבלה שבני נח אסורין בהרבעת בהמה ובהרכבת אילן בלבד :ו' מלכים הל' י מהל"ם פ"רמב

ואין נהרגין עליהן

73

2ישראל 3מילה , 4חבלת עצמן , , 5חבלת ישראל and תהו בראה אלא לשבת יצרהללא . A Ben Noach can also get reward as an 6אינו מצווה ועושה for doing certain Torah Mitvos.7)

In several places, the Talmud tells us that all non-Jews are commanded in Seven Noachide Laws8. The Seven Noachide Commandments serve as the backdrop of several of the Chumash stories in Bereishis. Rashi tells us that the judgment of the generation of the flood was sealed on theft9, and that the other major sin was sexual immorality10, both Noachide Mitzvos. Theft, the Ramban points out, should have

על שבועת שקר וכתב המקור חסד שם שיתכן דהוי בכלל מגדף תיז משמע שבן נח מוזהר' בספר חסידים ס7

תקיא כתב דאנו 'האזולאי ס' ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלקיך וכתב דבפי) ויקרא יט יב(כ "כלה מוזהר

1Although אדם הראשון and נח were commanded in פרו ורבו, non-Jews are not commanded in this מצוה today. The יד רמה in )סנהדרין נט( says that this is because of the תלמוד's principle that whatever is originally a commandment to a בן נח (i.e. before סיני) which was not repeated at סיני obligatory upon Jews and not upon non-Jews. Only where repeated at ,סיני is, after ,סיני(e.g. the prohibition against eating blood) does the original commandment remain obligatory on non-Jews.

כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל .סנהדרין נט נאמרה ולא לבני נח

For this reason Noachides are not prohibited in גיד הנשה, even though, according to one opinion, יעקב was a בן נח at the time.

)ואינו נהרג(ם שהכה ישראל אפילו חבל בו כל שהוא חייב מיתה "ועכו... :ו' מלכים הל' י מהל"ם פ"רמב2

שנאמר ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי :סנהדרין נח The ן"ר brings two possible sources for this obligation. Either it is included under the prohibition of theft, in which case the prohibition extends to not hitting his fellow non-Jew as well; or it is a unique prohibition prohibited משום קדושת ישראל.

:ח' מלכים הל' י מהל"ם פ"רמב3ל ויצחק חייבין במילה והואיל ונתערבו -אמרו חכמים שבני קטורה שהן זרעו של אברהם שבא אחר ישמעא

ל בבני קטורה יתחייבו הכל במילה בשמיני ואין נהרגין עליה-אהיום בני ישמע חולק י"רש

ה אך בזאת"ד) 34וישלח דף (טו :עיין במשך חכמה לד4 שנאמר ויפן כה וכה וירא יתהאמר רבי חנינא עובד כוכבים שהכה את ישראל חייב מ: ב"ח עסנהדרין דף נ5

חנינא הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה שנאמר ואמר רבי' וגו] ויך את המצרי[כי אין איש :מגביה עבדו שבת סימן: מוקש אדם ילע קודש

בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה לקבל שכר אין מונעין אותו :י' מלכים הל' י מהל"ם פ"רמב6

'לעשותה כהלכתה ואם הביא עולה מקבלין ממנו נתן צדקה מקבלין ממנו וכו ט בטעם שתרומתן תרומה "ג תרומות מ"דפ' במתי' שפי) ם"על זה שכתב הרמב( :ז"ב ס"ד ח"אגרות משה יו7

פ שאינן חייבין במצות אם עשו מהם שום דבר יש להם קצת שכר וכיון שהם "והקדשו הקדש משום שאע דקה וכדומה שמצינוהנה ברור שקאי רק על אלו מצות דהקדש וצ, משתתפין עמנו בשכר מעשיהן במצות קיימין

וכן ' ודף י' ב דף ד"בבלק שקבל שכר על הקרבנות שהביא ובצדקה מפורש בנבוכדנצר בקראי דדניאל ובבאבל בשמירת , כג פסיעות דנבוכדנצר' בעניני מצות כהא דשכר שיחה נאה דהצעירה בבנות לוט וכהא דכבוד ה

כשרות וזהירה משעטנז וכדומה אין להם שום ט והנחת תפילין וציצית וסוכה ולולב ושופר ואכילת"שבת ויו 'שכר על זה דאין שייכין כלל למצוות אלו וגו

רבנן שבע מצות נצטוו בני נח דינין וברכת השם עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות תנו :א עסנהדרין דף נו8

)א"ט ה"ם פ"רמב; ט"ז פ"תוספתא ע( דמים וגזל ואבר מן החי )סנהדרין קח( לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל -הארץ חמס מלאה כי :יג ו י"רש9

ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס) יא( ו10

74

been readily understood by all mankind1. Later on, when Shimon and Levi murdered all the males of Shechem over the defilement of their sister Dinah2, we see that they were never accused of murder3. The commentators state that this was because the inhabitants of Shechem were חייב מיתה for transgressing a Noachide command, though they differ on which one. The Rambam says that it is clear that Cham faced no challenge from any local law enforcement to his kidnapping and having relations with Dinah and that Shechem, therefore, lacked a proper legal system, a Noachide prerequisite4. The First Man (and Woman) received a prophetic revelation to keep six of the Noachide mitzvos5. (In fact, the Talmud finds a verse stated to Adam which hints at all seven - 6 אלקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל' ויצו ד . Even though this verse

כמו ) א"א ערוה כי השחית כל בשר את דרכו וע"ס) (סנהדרין נז(א " לשון ערוה וע-ותשחת י "רש ):מס אשר בכפיהםומן הח) יונה ג(א שנאמר "ס( גזל - ותמלא הארץ חמס :פן תשחיתון) דברים ז( כי החמס הוא החטא , חמס הוא הגזל והעושק ונתן לנח הטעם בחמס ולא הזכיר השחתת הדרך) יג( ו ן"רמב1

שעליו נחתם גזר דינם והטעם מפני שהוא מצוה מושכלת אין ) סנהדרין קח(הידוע והמפורסם ורבותינו אמרו לנח החטא שעליו בא הקץ הגיע ודיעהנה הועוד שהוא רע לשמים ולבריות ו, להם בה צורך לנביא מזהיר

הצפירה ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ) כה( לד בראשית2

ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את דינה מבית שכם ) כו( :ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכראת צאנם ואת בקרם ואת חמריהם ) כח( :או על החללים ויבזו העיר אשר טמאו אחותםבני יעקב ב) כז( :ויצאו

ואת כל חילם ואת כל טפם ואת נשיהם שבו ויבזו ואת כל אשר ) כט( :ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקחו :בבית

ואיך עשו בני יעקב הצדיקים המעשה הזה לשפוך דם נקי, ישאלוורבים :יג לד ן"רמב3 , ואמר שבני נח מצווים על הדינים) ט"ד ה"ם הלכות מלכים פי"רמב(והרב השיב בספר שופטים :יג דל ן"רמב4

ראה , ובן נח שעבר על אחת מהן הוא נהרג בסייף, והוא להושיב דיינין בכל פלך ופלך לדון בשש מצות שלהןיבו כל בעלי שכם הריגה אחד שעבר על אחת מהן ולא דנוהו להרגו הרי זה הרואה יהרג בסייף ומפני זה נתחי

:והם ראו וידעו ולא דנוהו, שהרי שכם גזל

):ק ב נבואה"ו ס"פ(חזון איש אמונה ובטחון 5 ' ואז נצטוה מכח הנבואה שבע מצוות בסור מרע וגו, וכשנברא אדם הראשון נברא בכח נבואי

)טז:בראשית ב(אלקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל ' ויצו ד6 ברכת השם :'ד הדינים :ויצו

שפיכות דמים :על האדם עבודה זרה :אלקים גזל :מכל עץ הגן גילוי עריות :לאמר

אבר מן החי :אכל תאכל

ה אכל תאכל"ד: תוספות סנהדרין נו

Why do we need a prohibition of חיאבר מן ה for the First Man, since he was not allowed to eat any meat from any animal? Had there been no additional prohibition of אבר מן החי, then only those animals which he had to kill in order to eat would have been prohibited; however, those animals that had died of their own accord would have been permitted. Therefore the prohibition of חיאבר מן ה was added to prohibit eating also from those animals. ח מהל"ם פ"רמב '

א' מלכים ה holds that וןאדם הראש was in fact only commanded in 6 נח :מצוות was given the seventh. (As the ן"ר explains ( ר"אדה ה"ד: סנהדרין נט ), the permission to eat of all the trees (except עץ הדעת (in the words of אכל תאכל perforce excluded all meat including אבר מן החי).

האדם לאמר מכל עץ עלים קאל' מנהני מילי אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויצו ה: ב" עסנהדרין דף נוזו ברכת השם וכן ' ה' ו למען אשר יצוה את בניו וגוהגן אכול תאכל ויצו אלו הדינין וכן הוא אומר כי ידעתי

מות יומת אלהים זו עבודת כוכבים וכן הוא אומר לא יהיה לך אלהים אחרים על ' הוא אומר ונוקב שם הלאמר זו גילוי עריות וכן הוא אומר לאמר הן ישלח ' וגוהאדם זו שפיכות דמים וכן הוא אומר שופך דם האדם

תו והיתה לאיש אחר מכל עץ הגן ולא גזל אכל תאכל ולא אבר מן החי כי אתא רבי איש את אשתו והלכה מא יצחק תני איפכא ויצו זו עבודת כוכבים אלהים זו דינין

75

was directed to אדם הראשון, the 7 laws are called Noachide laws after נח. Firstly, after Noach left the Ark, eating meat became permissible. At that stage, a seventh law, that of not eating the flesh of a living animal, was added to נח. Secondly, after the flood Noach began the world again. Civilization began anew during his time1 and as such, these Mitzvos were named after him. Thus, although only the seventh mitzvah was given to Noach, they are all called the Seven Noachide Laws. The Seven Noachide Laws are the basic minimum which man needs to belong to the natural order2 and to civilization. They are the means through which mankind is able to connect with G-d3. Although they do not reflect G-d’s ultimate aspirations for man, they do reflect a baseline of behavior. They are therefore relevant for all mankind through all times. The Jews were also commanded to keep the 7 Noachide Mitzvos until Maamad Har Sinai4. At that stage, their acceptance of the Torah superseded the Noachide laws5. If we look closely at these laws, we see that three of them, ברכת ד, ותיגילוי ער'

ז"עו are between Man and G-d, while another three, גזל ודינים ושפיכות דמים are between man and his fellow man. The last, אבר מן החי, addresses man’s base passions6. Each one of the man-to-G-d Mitzvos are matched with one of the man-to-man Mitzvos. These three pairs then translate into one of the three dimensions of man, his soul-intellect, his body and a combination of both7. The remaining Mitzvah, אבר .comes to harness man’s desires ,מן החי Man to G-d: Man to Man: Soul-Intellect דינים 8ז"ע

Body 9גילוי עריות 1גזל

כמה רחוק בין אלו הענינים ובין הפסוק הזה אך אצל העם קבלה ששבע המצות :ג"כוזרי מאמר ג סע

.בזכרםהאלה ומכנין אותה בפסוק הזה בסימן שמיקל עליהם

אברבנל1 ...הדעת נוטה להן... כולן ... על ששה דברים נצטווה אדם הראשון: א מלכים ט' ם הל" רמב2

כי , ם הם מן העולם הטבעי לכך היו שבעים אומות" כי עכוומפני: פרק א, תפארת ישראלל"מהר .מות כנגד כל יום עשרהוכנגד שבעת ימי עולם הטבע היו שבעים או, עולם הטבע נברא בשבעת ימי בראשית

מצות שהם שבע מצות בני נח' ם לפי מעלתם נתן להם ז"ועכו ... כי הטבע היא תחת מספר שבעה ... הם ז מצוות שהם חבור העלה בעלול על ידי גזירותים ומצותין במה שעלול מקבל : סו' פ' , ל גבורות ד"מהר3

גזירות וצוות העלה שר מצות נצטוו ישראל במרה שבע שקיבלו עליהן בני נח והוסיפו עליהן דינין והתניא ע: ב" ע סנהדרין דף נו 4

יך קאל' שבת וכיבוד אב ואם דכתיב כאשר צוך הטושבת וכיבוד אב ואם דינין דכתיב שם שם לו חוק ומשפ ואמר רב יהודה כאשר צוך במרה

ש"הספר העיקרים האריך בזה ע 5 שלא ילך אחר יצרו … תחלה וסבה שלא יבא לידי אלו עבירות ווהשביעי אבר מן החי הוא ה: ל שם"מהר6

ואין עריות וגזל בכלל חמדה כי … שאם ילך אחר יצרו לבסוף יאמר לו יצרו עשה כך עד שיעבור כל העבירות עריות שהוא רודף ומחמד נשים או הגזל שהוא רודף אחר העושר אין זה חמדה בלבד אבל הוא חמדה לדבר

הוא שחומד דבר החסר לו ולא שיהיה חומד לדבר מיוחדאבל החמדה… מיוחד

7Maharal

… ז "דכל העבירות אין מצטרפות מחשבה למעשה חוץ מן ע: ל שם"מהר8 וגילוי עריות הוא לבשר מחמת יצרו שבגוף: ל שם"מהר9

76

Soul-Body 2'ברכת ד 3שפיכות דמים

Desire 4אבר מן החי

Many commentators hold that the Noachide Laws are natural laws,5 self-

evident to all,6 intrinsic to human nature and not exhaustive. A non-Jew, they hold, is obligated in every other natural law7 as well any law which conforms to straight logic, something akin to natural law8. According to this, for example, Noachides would be commanded in honoring their parents, for every society is capable of appreciating the importance and the correctness of doing this9. In fact, the Gemora states that when the nations of the world heard the Jews being commanded in Kibud Av Ve’em, they recognized the truth of the Ten Commandments10, a recognition which many nations give expression to until this day.

Since these seven are considered minimum standards of the human race, a Noachide who does not keep any of these laws gets the death penalty11. They are

ועיקר הגזל רדיפת הממון… אמרו חכמים גזל ועריות שנפש האדם מחמדתן : ל שם"מהר1

כי ברכת השם הוא חוטא בלשון שמברך , הוא לאדם במה שהוא אדם מחובר מגוף ונפש' ברכת ד: שםל "מהר2

והנה הדבור הוא צורת האדם הכולל גוף ונפש, השם וגדר האדם שהוא חי מדבר וכמו שחטא ברכת השם הוא כופר בעיקר שהוא הכל כן זה , אין החטא בחלק ממנו רק בכללו: ל שם"מהר3

עשאו לאדם שאינו נמצא ] כי[… שופך דמו לגמרי לפיכך חטא זה גם כן בכלל כל האדם השופך דמים הוא לגמרי

וזהוא החמדה שהוא בא , והשביעי בחומר האדם שממנו החמדה ואינו יכול להמתין עד שישחוט: ל שם"מהר4

מן החומר שהוא חסר תמיד ולכך הוא תאב ומחמד להשלים חסרונו

מצוות שלהם הוא רק שמירת הסדר קרוב לדת : ה תורה צוה לנו"ד) 422לג ד דף דברים (האזינו : משך חכמה5 והכרת הבורא … הנימוסי

6As in Preamble to American constitution: We believe these laws to be self-evident.

בר הכל מתחייבים בהן כל המצות שהן תלויין בסברא ובאובנתא דליבא כ :ברכות' הקדמת רב ניסים גאון למס7 .מן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ עליו ועל זרעו אחרין לדורי דורים

פ "אע(גזר דינם נחתם) על החמס(שעליו .) סנהדרין קח(ורבותינו אמרו )נח(יג :ן בראשית ו"רמב ל אינו -ל בישראוגז, ל יהרג ואל יעבור-ז וגלוי עריות שבהן הדין בישרא"ע, שהיו שם עבירות חמורות מגזל

והטעם מפני שהוא מצוה מושכלת )שם משמואל--לאו אלאכי השכל האנושי יגזור שראוי "...ז לא שעה השם לקין ואל מנחתו"וע :ז"ספר העקרים מאמר ג פ

".להודות למטיבושהתהלך , ושנח הקריב קרבנות מן הבהמות הטהורות דווקא, אבל זה שקיימו האבות את התורה( )כא' עיין בנפש החיים שער א פ, מדרגה יותר גבוהה היא', דחנוך עם

דרך ארץ גם : צדקת הצדיק קצא ,וכתב רב צדוק הכהן. לקמן נביא דברי הרב ניסים גאון בהקדמתו לברכות8

כיון ששמעו כבד .) קדושין לא(הגוים זהורים יותר מישראל כי כבוד אב ואם זה ממדת דרך ארץ וכמו שכתוב עולם לדברותהודו אומות ה

ג כל ימי הייתי משמש את אבא ולא "דעשו נזהר בו הרבה וארשב) ר פ סה"בר(ל "ואז: צדקת הצדיק קצא9

את אביו בבגדים מלוכלכים ועשו שמש את ג שמש"ש שרשב"ע(שמשתי אותו אחד ממאה ששמש עשו את אביו )אבא בגדי מלכות

.קידושין לא10

חד ובעד אחד שלא בהתראהבן נח נהרג בדיין א :סנהדרין נז 11 ב"א בסנהדרין נח ע"מהרש

says that only those commandments subsumed under the seven

77

considered so obvious that he does not need התראה, and only one witness is required1. In many cases, this is much more severe than the punishment a Jew gets for doing the same transgression. However, this may only reflect a limited, earthly perspective. Rav Tzadok HaCohen points out that in cosmic, spiritual terms, Jewish transgressions cause more damage and therefore the consequences to the Jew himself is greater. However, when it comes to punishment by a human court, the need to set minimum standards for the whole world with appropriate deterrents requires Noachide laws to include the punishments that they do2. A non-Jew who keeps these Seven Mitzvos is called one of the righteous of the gentiles of the world and gets the World to Come3. Judaism is therefore unique in the opportunities it gives to those who are not of its own faith and nationality. While Jews cannot choose whether they are going to be Jewish or not, a non-Jew has a choice. He can remain a non-Jew, keep the Seven Mitzvos and get Olam Haba this way, or he can choose to convert, become a Jew and get his Olam Haba that way4. In addition, a non-Jew who accepted the 7 Noachide commandments in the time of the and was entitled to live in the land of גר תושב was called a (בית דין in front of a) יובלIsrael. The Jews were obligated to guarantee his welfare5.

) .have the death penalty and not any of the others we bring below מצוות ם שהכה ישראל "ה עכו"ד .(חייב מיתה Maharsha holds that even where the גמרא says on these חייב מיתה, it means בידי The opinion that says that Moshe .מחלקת there makes this into a עיון יעקב ,However) .שמיםkilled the Egyptian using שם השם would indeed hold like the Maharsha; the opinion that says that Moshe killed him with his fist, however, would hold that there he ought to be put to death by an earthly court.)

אשכח רבי יעקב בר אחא דהוה כתיב בספר אגדתא דבי רב בן נח נהרג בדיין אחד ובעד : ב" ע סנהדרין דף נו1 דאמר קרא אך מנא הני מילי אמר רב יהודה... אחד שלא בהתראה מפי איש ולא מפי אשה ואפילו קרוב משום

אחד מיד כל חיה אפילו שלא בהתראה אדרשנו ומיד האדם אפילו דייןאת דמכם לנפשותיכם אדרוש אפילו ב בעד אחד מיד איש ולא מיד אשה אחיו אפילו קרוב

שלהן זו היא מיתתןאזהרהאמר רב נחמן בר יצחק : ב" ע סנהדרין דף נו :134ו דף "תקנת השבים סט ,רב צדוק הכהן2ג דלענין עונש בידי אדם החמירה תורה בבני נח לענין עונש בידי שמים אין חילוק דדיני אדם "ריך לומר דאעוצ

כ דני שמים שהוא "ד בזה צריכים לגזור בבני נח טפי דפריצי טפי משא"שהם לתיקון העולם שיתייראו מעונש ב .ומות העולםמא נמשך מצד פגם העבירה עצמה אדרבא ישראל למעלתם פוגמים בחטאם טפי

כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא : יא ם שם ח"רמב3

י משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו "ה בתורה והודיענו ע"והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב מחכמיהם) אלא(חסידי אומות העולם ולא הדעת אין זה גר תושב ואינו מ בהן אבל אם עשאן מפני הכרע

4Since the Torah is an even more comprehensive system than the Seven Laws, someone who keeps the Torah will get an even greater share of the world to come than somebody who keeps the Seven Laws.

...המצות שנצטוו בני נח...ם שקיבל"אי זה הוא גר תושב זה עכו :ז' רי ביאה הלאיסו' ד מהל"ם פי"רמב5, ה בתורה"והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב :י' מלכים הל' ח מהל"ם פ"רמב

...ח מקודם נצטוו בהןנוהודיענו על ידי משה רבינו שבני שלהיות גר תושב מספיק שיקבל הבן נח את א "ובספר דעת ומחשבה חידש הרב משה שטרנבוך שליט

ובן נח כזה לא יקבל שכרו . מצוותיו אפילו מדעת עצמו ורק להקרא מחסידי אומות העולם אינו סגי בכך )ו' עבודה זרה הל' י מהל"פ. (בעולם הבא אלא בעולם הזה

שיבו בינינו ולמה נקרא שמו תושב לפי שמותר לנו להו... :ז 'איסורי ביאה הל' ד מהל"ם פי"רמב ...בארץ ישראל

...ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג... :ו' עבודה זרה הל' י מהל"ם פ"רמב אין משיבין אותו בעיר עצמו ומצוה ...בזמן שהיובל נוהג... ):ח' איסורי ביאה הל' ד מהל"פי(ד "ראב

פילו בעיר עצמה שאין קדושת הארץ יושב א...אבל בזמן שאין היובל נוהג...להחיותו כדכתיב וחי עמך

78

Seven roots - many branches The Seven Noachide Laws are really general principles which translate into many details and ultimately into a comprehensive system of laws, values and instructions1. For example, it is prohibited for a non-Jew to learn תורה. This is either an act of theft or a sub-category of an illicit relationship2. Rabbi Aaron Lichtenstein3 counts a total of 66 separate מצוות in which Jews are commanded that have parallels subsumed under the seven Noachide laws4.

וקרוב הדבר להיות מן הטעם כי בזמן היובל היו שמטין והיה יכול ...אבל אין אנו מצווים להחיותו...עליה

...להתפרנס שלא בטורח צבור עכשיו אינו יכולז אפשר להושיב בארץ ישראל אלה שמקיימים שבעה מצוות "ם סובר שבזה"ובכסף משנה דגם הרמב

נ"באסור לנו להניח עובדי כוכבים בינינו ואפילו יושב ישיבת ... :ו' עבודה זרה הל' י מהל"ם פ"מבר

...עראי או עובר ממקום למקום בסחורה לא יעבור בארצנואיסורי ' ד מהל"פי(וצריך לקבל עליו בפני שלשה חברים ובכסף משנה ... :י' מלכים הל' ח מהל"פ זה להחיות בלבד): ז' ביאה הלי ' מלכים הל' ח מהל"בנוגע למילה עיין פ, ז' מאכלות אסורות הל' א הל"בנוגע ליינו עיין פיו(

)ע למול"ב משמע דרק אם מעצמו קבל ע"ומדלא הזכיר זה באסו

: לא תתאוה-ספר החינוך מצוה תטז 1 דרך כלל שאותן שבע הן כעין כללות אבל יש בהם פרטים הרבה כמו שאתה מוצא שאיסור העריות נחשב להם

וכן . למצוה אחת ויש בה פרטים כגון איסור אם ואיסור אחות מן האם ואיסור אשת איש ואשת אב וזכר ובהמהז כולן נחשב להם מצוה אחת ויש בה כמה וכמה פרטים שהרי הם שוים בה לישראל לענין שחייבים "ענין ע

בהם לא תגזלו אבל תתרחקו ממנו בגזל כאילו נאמר ... ד של ישראל ממיתין עליה וכמו כן "בכל מה שבבתכלית ובכלל ההרחקה שלא לחמוד אבל בישראל אין הענין כן שרצה המקום לזכותם והרבה להם מצות

יותר מהם

:יוסף גיקטיליא' ספר כללי המצוות לרוישקלו את שכרי .) חולין צב(גיד הנשה ' הא גרסינן בפ ...אם תשאל ותאמר הלא שבע מצות נצטוו בני נח

אמי בן נח ' בעו מיניה מר: סנהדרין עד]וב...[לשים כסף עולא אמר אלו שלשים מצות שקבלו עליהם בני נחש ש שבע מצות נצטוו בני נח ואם איתא תמני הויין"ת...מצווה על קדושת השם או אין מצווה על קדושת השם

(and if you are going to say that they are commanded on קידוש השם then there are eight מצוות)

:)סנהדרין עד(אמר ליה רבא אינהו וכל אבזרייהו i.e. the seven translate into many specific commandments.

לנו מורשה ולא ) דברים לג(נכרי שעוסק בתורה חייב מיתה שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה .סנהדרין נט2 מאן דאמר מאורסה דינו כנערה המאורסה; ורשה מיגזל קא גזיל להד מ"להם וליחשבה גבי שבע מצות מ

The ערוך לנר explains that we do not literally mean that such a non-Jew would be put to death because the verse is only an אסמכתא. Therefore the ט' י סוף הל"הל מלכים פ in ם"רמב states:

תו שהוא חייב מיתה על זה אבל אינו נהרגומודיעין אוThe most lenient opinion in this is the מאירי and תוספות הראש:

.סנהדרין נט' ספר חמרא וחיי על מסל כתב גוי שעוסק בתורה שלא לכוונת קיום מצותיה אלא שלבו חפץ לירד "ל והרב המאירי ז"תוספי הראש ז

ליענש מפני שבני אדם סבורין שהוא משלנו מתוך שרואים אותו יודע ויבואו ולדעת תורתנו ותלמודינו ראוי פ שרוב גופי תורה נכללין הם מכבדין אותו שאין"אע...מצוות' מ כל שהוא עוסק בעיקר ז"לטעות אחריו ומ

ש אם חקירתו על דעת לבא עד תכלית שלמות תורתנו עד "חשש לטעות אחריו שהרי בשלו הוא עוסק וכש אם עוסק ומקיים עיקרי מצותיה לשמה אף בשאר החלקים שבה שלא "למה יחזור ויתגייר וכשימצאנה ש

כ"משבע מצות ע 3The Seven Laws of Noah, pg. 89 4Theft 16 Justice 19 Homicide 1 Illicit Intercourse 10 Limb of the Living Creature 2 Idolatry 10 Blasphemy 8

79

Possibly the most comprehensive of the Noachide laws is the law of justice. In its narrower sense, this law requires the establishment of courts, laws of evidence, etc. However, the Ramban and in particular the Ramo understand this as a requirement to establish a comprehensive legal system. This would include laws relating to financial relationships between people, e.g. laws of theft, of hiring, renting and custodianship, of damages, loans, etc1. Non-Jewish judges judging non-Jews may be obligated to be learned in Noachide law2. (Although Noachides may not be taught the details of the Torah, they are considered holy and praiseworthy for studying those parts of the Torah and the Talmud which affect them3.) Non-Jews are not allowed to make up their own religious practices or festivals, even if these are Monotheistic4. Clearly, this law does not extend to the requirements on a Noachide to establish a justice system and perhaps a whole legal system5. History of Observance Though few in number, Noachides, those who keep the seven Noachide laws, have always existed. At times, there were a significant number of Noachides. Under Imperial Rome there were so many that the Roman government gave them special status in law, with the influence of their beliefs felt all across the empire.6

He points out that if one will take the ratio of commandments which Jews have today (271 according to the ספר מצוות הקצר) to these 66, one emerges with a ration of 4 to 1.

לך ופלך בשבע מצות שלהן אינן להושיב דיינין בכל פ ועל דעתי הדינין שמנו לבני נח: יג ן בראשית לד"רמב1אבל צוה אותן בדיני גנבה ואונאה ועושק ושכר שכיר ודיני השומרים ואונס ומפתה ואבות נזיקין וחובל , בלבד

בחבירו ודיני מלוה ולוה ודיני מקח וממכר וכיוצא בהן כענין הדינין שנצטוו ישראלם בני "י הרמב אבל לפש שהאריך מאד"עכתב שבני נח חייבים באפילו יותר מזה , ת י" שו-א "רמוב

. נח רק חייבים להקים מערכת משפטים והפעלתו ותו לא 2This would include the study of those Gemorrahs, particularly in Masechta Sanhedrin, which discuss these laws. A Noachide who studies these laws is considered as holy as a Cohen Gadol.

, בין איש בין אשה, בין ישראל בין עובד כוכבים, מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ - א: דבי אליהו טתנא3 .כך רוח הקדש שורה עליו, הכל לפי המעשה שהוא עושה; בין עבד ובין שפחה

ם "מ אומר מניין שאפילו עכו"מיתיבי היה ר...עובד כוכבים שעוסק בתורה חייב מיתה - .סנהדרין נט התם בשבע מצוות ....אשר יעשה אתם האדם וחי בהם ) ה:ויקרא יח(בתורה שהוא ככהן גדול שנאמר ועוסק דידהו

“He is like a כהן גדול" - He takes the first portion (עין יעקב); His status to his fellow non-Jews is the same as that of a כהן גדול to his fellow Jews (בני יהוידע); (see מאירי quoted in חמרא וחיא).

אין מניחים אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן אלא או יהיה גר :ט' מלכים הל' י מהל"ם פ"רמב4 ולא יגרע צדק ויקבל כל המצות או יעמוד בתורתו ולא יוסיף

Note: The ם"רמב here is referring to completely new religious practices. A בן נח may observe many מצוות as an אינו מצווה ועושה 5 Above we brought the opinions of the ן"רמב and the א"רמ against the ם"רמב . It is not clear whether the issue there and the one here are connected. 6 The Seven Colors of the Rainbow: “They were known as “G-d fearers", Yirei Shamayim in Hebrew. In Italy and other western regions of the empire they were called by the Latin equivalent, metuentes. In the Greek-speaking lands to the east, where they were much more numerous, they were known as phoboumenoi (fearers of the One) or theosehei (worshippers

80

Another wave of interest began after the time of the Reformation, when the Thirty Years War destroyed the old Catholic order. The center of this interest became Holland, where Jewish refugees from Spain became close to the Dutch citizens who had fought to expel the Spanish governors from their tiny country. Rabbinic scholars discussed with the Dutch all the issues that confronted them in establishing their small state and securing its prosperity. Artists such as Rembrandt joined in this discussion too, painting many portraits of the rabbis themselves1. At this time several great jurists came to research the Noachide Laws as a part of their effort to establish natural law as a basis for international law. John Sheldon of England wrote a whole book on the subject2, and Hugo Grotius, the Dutchman, also referred to the Seven Noachide Laws as proof that there have always been natural laws3. Rabbi Aaron Lichtenstein quotes the case of a Frenchman, Aime Palliere, who enquired of Rabbi Elijah Benamozeg of Leghorn (Livorno) in Italy in 1900 on whether to convert. He was encouraged by the rabbi to instead become a Noachide. "Could you suppose that the true religion which G-d destines for all humanity is only the property of a special people? Not at all. His plan is much greater than that. The

of G-d). A memorial tablet found in the synagogue of Aphrodisiac in Turkey in 1976, commemorating donors to charity, has two separate groups of names: one is of Jews, but the other is of Greeks, such as “Polychronios," “Apianos," ad “Athenagas," and it is headed with the words, “and also these Fearers of the One..." “A similar inscription has also been found in the synagogue of Sardis, this time with three groups of names, born Jews, full converts to Judaism, and observers of the Seven Laws. The “Fearers" are mentioned many times by the Roman commentators and historians, often with sarcasm and mockery of their closeness to the Jewish world and its ideas. “Josephus describes the large non-Jewish community associated with the synagogue of Antioch, which was then one of the largest cities in the world. The biographer Plutarch, in his Life of Cicero, describes how the great lawyer-politician defended a free Rome accused of abandoning the pagan religion of the state in favor of “Jewish practices" making clear that the accused had not in fact become a Jew. “The satirists Petronius and Juvenal derided non-Jews who “act the part of the Jew," mocking at their reluctance to be circumcised even after accepting Jewish truth upon themselves. Talmudic sources speak of a non-Jewish king named Lemuel who was reproached by Rabbi Hanina for unseemly behavior with the reminder, “Your father was a Fearer of Heaven." The Noachide observers were often well-educated people, sometimes members of the Roman aristocracy, and they endured and answered the pagan wits with great patience and intellectual distinction. The Roman Emperor Antonius, who enjoyed a close friendship with the Jewish sage Rabbis Judah the Prince, was thought to have established the relationship on the basis of a personal adherence to the Seven Laws. Josephus also mentions a King Iztes, who underwent a Jewish “conversion" without being circumcised after discussions with a Jew named Ananias who lived within his kingdom of Adiabene in Mesopotamia. 1The Seven Colors of the Rainbow 2The Seven Colors of the Rainbow: “The English jurist John Selden (1584-1645) was a Hebraist, a non-Jew who knew the Hebrew language and read the Jewish source-books in the original... He wrote a complete exposition of the Seven Laws for the scholars of his time in his Latin work, De jure naturali et gentium, juxta disciplinium ebraorum (“On natural and Gentile law, compared with Hebrew principles"). 3The Seven Colors of the Rainbow: “Grotius laid the foundations of modern international law in his De jure belli ac pacis (“On the rights of war and peace"), where he quoted the leading Rabbinic writers extensively as sources for the universal morality.

81

religion of humanity [other than for the Jews] is none other than 'Noachism,'... Can it be imagined for a single moment that after having concerned Himself for so long with the descendants of Noah, G-d would give a special Law to the Jews as His 'Kingdom of Priests' and then not trouble Himself further about the rest of the human race? Would He thus leave them totally abandoned, without revelation and without law, abolishing His ancient Noachide bond with them, so that they must rely for long centuries on their own poor reason? Not even a mortal man would behave in such a way..." Palliere was convinced. There is even a USA congressional law recognizing the Noachide laws as “the bedrock of all civilization1.” 1The congressional resolution of the Seven Laws was signed into law by former U.S. President George Bush on March 20, 1991 (H.J. Resolution 104, Public Law 102-14)

82

3. Migdal Bavel – Science, Civilization & G-d SUMMARY:

The Tower of Bavel represents one of the grandest and most visionary rebellions of man against the idea of G-d. The people at that time said: Come, let us build us a city and a tower, whose top may reach to heaven; and let us make us a name, lest we be scattered abroad upon the face of the whole earth. The idea of unifying the human race through building a great city with a great tower in the middle was noble. However, Dor Haflaga started their tower as an instrument to conquer every aspect of the creation and bring it under the control of man (דברים אחדים). They would then be able to prevent G-d from using the heavens as an instrument for implementing His decrees against the earth. “Remove Divine Providence from the equation,” they said, “and we can then use science and medicine to give us a more secure, healthy, wealthy and happy existence.” The original impetus lay in the fact that the people of that generation had calculated that the world has a major collapse, as in the case of the flood, every 1656 years. The tower, in the center of a world capital, was an attempt to build some kind of an alternative, heavenly system to beat the natural cycle as they perceived it. Similarly, the current paradigm of science does not allow G-d to be invoked in any scientific explanation. It strives for a complete explanation of reality without mentioning G-d at all. Over the last 100 years, many scientific theories have actually gotten closer to Torah ideas. But, just at the point where they could be connected back to G-d, they are cut off from the final connection and then subsumed under man’s achievements, separate from G-d. Although the name אלוקים was consistently used in the story of Noach, the Chumash now uses the 4 letter name of G-d to show that all extends back to Him. The tower, a beacon of human achievement, was to serve as a center of science, a giant lightning rod, and a potential launching pad for future lunar expeditions. Man quickly came to worship the new god of science, as testified by the fact that when a man fell to his death building the tower, no one looked up, but when a brick fell, it attracted the greatest concern and attention. The truth is, says the Shiurei Daas, that despite the massive advances of contemporary science we have revealed but a drop in the vast ocean that is G-d’s world of nature. It is possible that, had the generation of Dispersion created the mechanisms for long term, international scientific cooperation, we would have been much further in our progress than we can imagine. This is especially true because those early generations had a much deeper understanding of certain types of forces than we have today. The problem was not in the desire to know more and to organize accordingly; it was that when G-d “came down” to look, He saw a rebellion, not a scientific venture. In reality, the people themselves were not fully conscious of this rebellion. They didn’t see themselves as anti-G-d but rather just pro-science, not realizing that the science they proposed made G-d inadmissible. They felt this was for the good of mankind, not seeing that they were seeking a level of control that contradicted G-d’s Hashgacha. This is why the verses do not explicitly mention any sin.

83

Their punishment was Midah keNeged Midah – their attempts at unity ended in a complete breakdown in communication between them, with different languages leading to different cultures. Earlier in Parshas Noach 70 different nations were mentioned, reflecting the complete order of the physical world. The Maharal explains that since each nation was induced to speak its own language through Ruach HaKodesh, each language reflected the inherent potential and unique contribution to world civilization which that nation could contribute. For example, Edom was to inherit the scientific, technological and industrial wisdom of the world. Greece received philosophic and aesthetic wisdom. Each country, in turn, was given a country suitable for its development. Many individual G-d fearing non-Jews have made great contributions to the whole of mankind. In addition, non-Jewish civilization has, in general, advanced steadily towards higher moral and spiritual standards. On the other hand, as a result of lacking the Torah, progress is slow and imperfect, and whole continents may be excluded from advancing. Nations have often gone backwards. Overall the nations fell short, and their potential was in danger of getting lost. When the Jews came along, G-d began to use them to harness the positive spiritual energy of each nation. The Jewish people are capable of doing this because of their comprehensive spiritual breadth, incorporating in their core spiritual commitments all the elements spread out amongst the nations. The Jews are therefore sometimes called “nations” (as in ולו יקהת עמים and אף חבב עמים), and, in fact, reflect a concentration of the spirituality of all the 70 nations. The Jews provided a solution to the lack of the nations' spiritual completion of the nations by harnessing their spiritual energy in two ways: Firstly, conversion meant that certain non-Jews redeemed the potential of their nations by bringing their sparks of holiness into the Jewish people. Secondly, G-d spread the Jewish people amongst the nations of the world. They then expressed their Torah observance, incorporating the positive elements of the local culture, elevating it and making it a part of the Jewish people. Both required that G-d spread the Jews out amongst the nations, who themselves had been spread out at the time of the Tower of Bavel. Both Geirus and Kedusha-consolidation through dispersion are facilitated by the fact that נואברהם אבי was אב המון גוים, which means that he was the spiritual forefather of all the nations. So too, his direct lineage has a spiritual connection to the ריש ,in all the nations. Similarly קדושה , whose name meant only "שרי לי" and not to others, was changed to the more universal שרה. In fact, the nations of the worlds contribute to the Torah sometimes through their very anti-Semitism. Many of the things we do today have their roots in anti-Semitic acts or decrees. For example, we read the Haftorah because the Romans banned the Torah reading; we blow the Shofar during Musaf (and not at the earliest possible time) because of a decree against its blowing altogether, and we add Shema into the Kedusha of Shabbas Musaf for the same reason. Chazal understood that it was the Ratzon HaSh-m that these things should be done this way and left them as permanent decrees. Prior to the גאולה Jews will have had to live in every country. Once the Jews have redeemed the Kedushah of a specific country, such as Egypt, there is no point in remaining there any longer. Moshiach will redeem any remaining untapped Kedusha of the nations, which is why he will draw, through both sides of his lineage, on the .of the nations of the world קדושה

84

And so, in a few lines, the Torah gives us a whole perspective on life. As individuals, we are also prone to Migdalism at times. We try a particular medicine or herb, and we don’t give a thought that it has to be G-d who wants to use that instrument to heal us; we look to become rich without knowing whether our service of G-d is meant to be through wealth or poverty.

85

DETAIL:

In the song of Haazinu, Moshe Rabbeinu zeroes in on two generations - בינו for us to remember1. In the next verse, Rashi tells us that Moshe is - שנות דור ודורtalking about the generation of the flood and the Dor Haflaga – the generation of dispersion that built the Tower of Bavel2. These two are singled out (in fact they begin Shiras Haazinu) because they teach, for all generations, two characteristic sins – that of sensuality (the generation of the flood) and that of idolatry (the generation of dispersion). Idolatry is ultimately self-worship. It is the setting up of alternatives to G-d, which man will then use to make up his own value system as he pleases. The idolatry of Dor Haflaga was particularly sophisticated, as we shall see, and impacts very directly on the beliefs of our generation3. The Tower of Bavel represents one of the grandest and most visionary rebellions of man against the G-d idea. Conditions were then perfect for a United Nations, as most of mankind was still concentrated around a small area. However, the population density required that mankind spread out. In order to consolidate their unity before it would become too difficult, the people at that time said: Come, let us build us a city and a tower, whose top may reach to heaven; and let us make us a name, lest we be scattered abroad upon the face of the whole earth4. A great city with a great tower in the middle to maintain the unity of the human race! What could be wrong with that? In fact, the Meforshim describe the great power in this unity, an achievement to be copied and duplicated by the Jewish people, כאיש as a precondition for their receiving the Torah. This unity saved the ,אחד ובלב אחדgeneration of the dispersion (דור ההפלגה) from the fate of the flood5. What, then, was their sin? Rashi, as explained by Gur Aryeh, tells us that the ל יחודו של ע – דברים אחדים are referring to the consensus that they reached to do ,פסוק mentioned in the - עולםbattle with G-d6. The tower was being built as an instrument to conquer every aspect of the creation and bring it under the control of man. They would then be able to prevent G-d from using the heavens as an instrument for implementing His decrees

:זכר ימות עולם בינו שנות דר ודר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך) ז( דברים פרק לב ספר1 2

בהפרידו בני : למכעיסיו את חלק נחלתם הציפם ושטפםה" כשהנחיל הקב- עליון גוים בהנחל :ח לב י"רש כשהפיץ דור הפלגה היה בידו להעבירם מן העולם ולא עשה כן אלא יצב גבולות עמים קיימם ולא -אדם :אבדם

דור אנוש שהציף עליהם מי - שנות דור ודור בינו: שםי "רשי בפסוק הקודם שכתב "אבל עייו רש( ).םאוקינוס ודור המבול ששטפ

60' ממעמקים עמ 3 :ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ) ד( יא4 ואילו , למה אנשי דור המבול שהיו רק שטופים בגזל נמחקו מהעולם: על השאלה: הגות בפרשיות התורה5

הם . תירוץ השקפתי מעניין) סנהדרין קט (ל"עונים חז? אנשי דור ההפלגה שחטאו בכפירה נשארו לפליטהכביכול אינו יכול , גדול השלום שאפילו עובדים עבודה זרה. ניצלו בזכות השלום והאחדות ששררו ביניהם

ספרי חסידות מדגישים ). ל בכמה מקומות"חז" (חבור עצבים אפרים הנח לו) "הושע ד: (שנאמר, לשלוט בהם ש עוד"ע" חד ושה אחת לכולם וזה החלם לעשותהן עם א: "שלכך התכוון השם באומרו

באו בעצה אחת ואמרו לא כל הימנו שיבור לו את העליונים נעלה לרקיע ונעשה - ודברים אחדים :א י יא"רש6

.עמו מלחמה

86

against the earth1. “Remove Divine Providence from the equation,” they said, “and we can then use science and medicine to give us a more secure, healthy, wealthy and happy existence.” Although many scientists today are religious, the current practice of science makes a similar claim. The paradigm of science does not allow G-d to be invoked in any scientific explanation. It strives for a complete explanation of reality2 without mentioning G-d at all. Over the last 100 years, many scientific theories have actually gotten closer to Torah ideas. But, just at the point where they could be connected back to G-d, they get cut off from the final connection and are then subsumed under man’s achievements, separate from G-d. The way the Kabalists describe such a thing is the attempted separation of the last Sefira, Malchus, through which all hashpaos from above must ultimately pass, from the other, higher, Sefiros in order to control and use the former3. The discoveries of דור ההפלגה and of contemporary science are of tangible benefit to mankind. But they can also become a Tower of Bavel, used as an instrument to lead people astray. Hitler had just this idea. He proposed building a tower of science in Liebtzig to dispel people from their “superstitious notions of religion.” “A little bit of knowledge,” he parodied, “dispels a lot of darkness.” So too in Migdal Bavel, the Maharal explains that it would not have done to make a tower from the highest mountain on earth. It was not the absolute height of the tower which mattered. It was the fact that it was all man-built, using the wizardry of their latest science, and it, per force, had to be in the middle of the most major urban center4. Although the name אלוקים was consistently used in the story of Noach, the Chumash now uses the 4 letter name of G-d5. The generation of Noach was guilty of moral depravity (theft) and sexual immorality, both interpersonal transgressions, requiring G-d’s attribute of Justice to respond. But, in the case of the Tower of Bavel, the problem was in not realizing that all forces extend back to G-d’s ongoing creative Will, and that G-d cannot be excluded from the running of this world, even for a moment, if it is to survive. Here it was necessary to mention G-d’s ineffable Name, not His attribute of Justice, to show that all extends back to Him6. It is G-d’s attribute of Justice which defines all the laws of nature, and so it required something above that

פירוש כי זה המגדל היו בונים להיות דבקים עם . בואו ונעשה עמו מלחמה' לא כל הימנו וכו:א יא גור אריה1

ובבנין ההוא נכנסו למעלה להיות עם , שהיו עושים בפעולות הידוע להם לבנין ההוא, ליוניםמערכות עכי היה כל פעולתם לבטל כמה דברים הבאים , וזהו המלחמה שעושים עם העליונים, המערכות העליונים

ואו ונעלה ב, וזה שהיו אומרים לא די שיבור לו העליונים להיות גזירתו על התחתונים גזירות', בגזירות ההשמים בפעולתנו להתחבר עם מערכות השמים ונעשה עמו מלחמה לבטל מעלינו הגזירות שהם באים על

:התחתונים 2Notably, the search for a Theory of Everything which is an attempt to combine the four basic forces of nature – the strong, weak, electromagnetic and gravitational forces.

א אמ רסח"שעורי דעת ח3 4

שלא היה המגדל הזה שזה היה קשיא כאשר נפרש, לא יקשה קושיא יבנו אותו בהרוהשתא:א יא גור אריהשאין , ודבר זה לא יתכן בהר, אבל עתה המגדל היה כמו השמים עצמו, ואם כן יבנו אותו בהר, רק לעלות בו

כלל הדבר הזה שהמגדל הזה היה בנין על ידי פעולות זרות הידוע . יש לו דמיון לזה - שהוא מן הארץ -ההר ודי בזה , וסדור העולם אשר סדרו השם יתברך, עד שהיה בנין זה מתנגד אל רצון השם יתברך, להם לאותו דור :להאריך ואין כאן מקום

הפלגה הזכיר השם המיוחדוהסתכל כי בכל ענין המבול הזכיר אלוקים ובכל ענין : יא ב, ן"רמב5 והפלגה בעבור שקצצו בנטיעות, כי המבול עבור השחתת הארץ: ן שם"רמב6

87

level to show man that there really was a limit to how far a man-centered universe could go1. Rashi brings another, fascinating interpretation for the words דברים אחדים: The people of that generation had calculated that the world has a major collapse, as in the case of the flood, every 1656 years. The tower was an attempt to build some kind of an alternative, heavenly system to beat the natural cycle as they perceived it2. This second approach amounts to the same thing as the first. As the Ramban explains it, they wished to cut off G-d’s connection with the world3 in the belief that this would allow them to discover and harness all the scientific forces that would be needed for them to solve every sort of human misery. Not naïve to the scope of the job at hand, they realized that only if there was a United Nations far more powerful than the one we have today was there any hope of bringing the necessary resources to bear in resolving the issues of illness, poverty, war and natural disaster4. The idea of a world capital with its gigantic tower, a monument to human possibility, was the solution for this challenge5. Of course, a tower of this size was not just meant to be an empty monument. Its multi-purpose structure would serve as a center of science, a giant lightning rod6, and a potential launching pad for future lunar expeditions7. Man quickly came to worship the new god of science, as testified by the fact that when a man fell to his death building the tower, no one looked up, but when a brick fell, it attracted the greatest concern and attention8. The truth is, says the Shiurei Daas, that despite the massive advances of contemporary science and its revolutionary impact on us, we have revealed but a drop in the vast ocean that is G-d’s world of nature. It is possible that had the generation of Dispersion (as those from the Tower of Bavel are called) created the mechanisms for long-term, international scientific cooperation, we would have been much further in

שהיא ', הנהגת שם הוי, כי בלבול השפה נעשה על ידי ההנהגה היותר עליונה: רסז' א עמ"שעורי דעת ח1

בהנהגה ... בע ים מורה על ההנהגה התמידית המסודרת ומגבלת במערכות הט'שם אלו. למעלה משם אלוקיםהתמידית של שם אלוקים נדמה להם כי יש ביכולת בני האדם על ידי כח הבחירה שנתן להם להשתמש בכחות

ה "ואמנם הם לא ידעו ולא הבינו כי עצם ההנהגה הוא צמיד בידו של הקב... הבריאה שלא כחפץ ההשגחה ולא נמסרו מוסרות ההנהגה לכחות הבריאה התחתונים

ו שנים הרקיע מתמוטט כשם שעשה "אמרו אחת לאלף ותרנ) א דברים חדים"ס(ודברים אחדים :א י יא"רש2

):ר"ב(בימי המבול בואו ונעשה לו סמוכות אלא מפני כי המגדל הזה , אין צריך לפרש כי על ידי מגדל היו רוצים לעלות השמים :א יא גור אריה

- שהמגדל הוא נבדל מן הארץ בגבהותו כמו השמים , הוא דוגמא משמים-) פסוק ד" (ראשו בשמים"במה שהיה וכאשר עשו להם , כי האדם ראוי שיהיה למטה והוא יתברך למעלה, להיות רוצים להתנגד אל השם יתברך

היו רוצים בפעולתם הזרות לכנוס בדברים השייכים לעליונים בהוראות המגדל הזה שהוא -מגדל לדוגמא :והוא המלחמה, ות אל השם יתברךודבר זה הוא התנגד, נבדל מן המטה

כי הוי קוצצים בנטיעות: ן יא ב"רמב3 עלה בדעתם שצרכים למצא עצות ותחבולות למען תשלט ביניהם אחדות גמורה : רסה' א עמ"שעורי דעת ח4

.ושתהיינה כל משפחות הארץ מארוגנות ללחום בכחות משותפות עם פגעי העולם ה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים שישמש להם בתור מרכז וסמל להתאחדות הבה נבנ: רסו' א עמ"שעורי דעת ח5 בחיי' ר6 תפארת יהונתן, יהונתן אייבשיץ7 ואם נפלה לבנה אחת היו יושבים ובוכים ואומרים אימתי . אם נפל אדם ומת לא היו שמים לב אליו: מדרש8

) מובא בהגות בפרשיות התורה(תעלה אחרת תחתיה

88

our progress than we can imagine1. This is especially true because those early generations had a much deeper understanding of certain types of forces than we have today2. The problem was not in the desire to know more and to organize accordingly; it was that when G-d “came down” to look3, He saw a rebellion, not a scientific venture4. In reality, the people themselves were not fully conscious of this rebellion. They didn’t see themselves as anti-G-d but rather just pro-science, not realizing that the science they proposed made G-d inadmissible. They felt this was for the good of mankind, not seeing that they were seeking a level of control that contradicted G-d’s Hashgacha5. This, says the Shiurei Daas, is why the verses do not explicitly mention any sin6. Their punishment was Midah keNeged Midah – their attempts at unity ended in a complete breakdown in communication between them7, with different languages leading to different cultures. Earlier in Parshas Noach 70 different nations were mentioned, reflecting the complete order of the physical world8. The Maharal explains that since each nation was induced to speak its own language through Ruach HaKodesh, each language reflected the inherent potential and unique contribution to world civilization which that nation could contribute. The decree of the 70 languages was not so much a punishment as a directing of these national forces in the right direction. For example, Edom was to inherit the scientific, technological and industrial wisdom of the world. Greece received philosophic and aesthetic wisdom. Each country, in turn, was given a country suitable for its development9. Many individual, G-d fearing non-Jews have made great contributions to the whole of mankind. The Tiferes Yisrael brings the examples of Edward Jenner who discovered vaccination, Drucker who introduced the potato to Europe, and Guttenberg

1

עד שקודם ... הלא גם בדורות האחרונים ראינו כמה המצאות חדשות שעשו מהפכה : רסה' ם עמשעורי דעת שואמנם כל מה שנתגלתה לנו עתה אין זה , התגלותם קשה היה לשער ולהאמין כי נמצאים כחות כאלו בטבע

בכל הדורות אלא טפה מן הים מול סתרי הטבע שעדיין לא נתגלו לנו ולא ידענו אודותם ולאמלא היו בני אדם מי יודע כמה כחות , באחדות גמורה בשלום ושלוה והיו עובדים כל אחד במנוחה במקצוע שלו לתועלת האדם

נפלאות הטמונים בחיק הטבע היו יכולים למצא ולהשתמש עמהם להנאות העולם וכתריס נגד הפורעניות . השונים

רסו ' א עמ"שעורי דעת ח2

שני הפרקים האחרונים,אמונה ובטחון, עיין בחזון איש : לראת את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם'הוירד ) ה( יא3 שבבקשת המצעים האלה טמון רגש רע החפץ להשתחרר , ה ראה וידע"הבורא ב: רסו' א עמ"שעורי דעת ח4

'מההשגחה ושלא להיות מוטל תחת הנהגת ד רע החפץ להשתחרר מההשגחה ושלא להיות בבקשת המצעים האלה טמון רגש: רסו' א עמ"שעורי דעת ח5

אמנם זאת היתה כונה נסתרת שלא נגלתה בבהירות גם להם בעצמם ... ' מוטל תחת הנהגת ד ולכן בפשטות הכתובים ספרה לנו התורה המעשה הנגלית כפי שהביעו בדבריהם המפרשים : שעורי דעת שם6

".ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ"שאמרו והעונש שבא עליהם להפרידם בלשונות ובארצות מדה כנגד מדה : ן יא ב"מב ר7 ומאלה נפרדו הגוים בארץ אחר ] ומונה שם שבעים[אלה משפחת בני נח לתולדתם בגויהם :לב בראשית י8

המבול וכנגד שבעת ימי עולם הטבע היו שבעים אומות כנגד כל יום עשרה :א' תפארת ישראל פ, ל"מהר

כי ירשה לעשו נתתי את הר שעיר ...: ה בדברים 9

89

who discovered the printing press. These people, he states, will surely be rewarded for benefiting mankind1. He also states that non-Jewish civilization has, in general, advanced steadily towards higher moral and spiritual standards2. Since these standards have been achieved without the תורה, he states, they are even more praiseworthy than an equivalent Jewish achievement3. On the other hand, as a result of lacking the Torah, that progress is slow and imperfect and whole continents may be excluded from advancing. Nations have often gone backwards. There is no question that despite being given all the means to be able to develop their necessary potential the nations fell short, overall, and their potential was in danger of getting lost.

When the Jews came along, G-d began to use them to harness the positive spiritual energy of each nation. The Jewish people are capable of doing this because of their comprehensive spiritual breadth4, incorporating in their core spiritual commitments all the elements spread out amongst the nations5. The Jews are therefore sometimes called “nations” (as in 6ולו יקהת עמים and 7אף חבב עמים ), and, in fact, reflect a concentration of the spirituality of all the 70 nations. The Jews provided a solution to the lack of the nations' spiritual completion of the nations by harnessing their spiritual energy in two ways: Firstly, they did this through conversion8. Certain non-Jews redeemed the potential of their nations by bringing their sparks of holiness into the Jewish people. Secondly, G-d spread the Jewish people amongst the nations of the world. They then expressed their Torah observance, incorporating the local culture, elevating it and making it a part of the Jewish people. The latter was done through incorporating the positive מדות and energy of that nation into the practice of their Yiddishkeit9. Both required that G-d spread the Jews out amongst the nations10, who themselves had been spread out at the time of the Tower of Bavel.

יד' ג מש' אבות פ, תפארת ישראל1

יד' ג מש' אבות פ, תפארת ישראל 2

יד' ג מש' אבות פ, תפארת ישראל3

והוא , ועוד יקראו ישראל נצר מטעי בלשון רבים:)ריש אבות(דרך חיים על כל ישראל יש להם חלק , ל"מהר4... .תי ידי נטעו את הנטיעה הזאת וזהו מטעי בלשון רבים על שתי ידיםל ש"שפירש אחריו מעשה ידי ר

ולכך בריאת ישראל הם בלא ... היד האחת היא לימין והשנית לשמאל וכל אחת היא קצה בפני עצמה ) פירוש( צד רק מן השם יתברך בעצמו שהוא כולל כל הצדדין המחולקים

יצב גבלת עמים למספר בני ישראל] בשעת מגדל בבל[דם בהנחל עליון גוים בהפרידו בני א: ח דברים לב5

י בראשית מט6 7

ג דברים לג שתי , ה לאברהם"אמר ליה הקב, מאי דכתיב ונברכו בך כל משפחות האדמה, ר אלעזר"א: א"יבמות דף סג ע8

רות המואביה ונעמה העמונית , ברכות טובות יש לי להבריך בך ועל זה הוא הגלות ... כ איזה ניצוץ קדוש מיוחד שממנה חיותה "יש לה ג. .. כל אומה ):רנו(צדקת הצדיק 9

... לקלוט אותו דבר טוב לישראל ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם "א לא הגלה הקב" ואמר ר:פסחים פז: בנוגע לגרים10

) גר אמיתי היינו כשאינו-רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים : והא דאמר ביבמות קט(גרים

90

Both Geirus and Kedusha-consolidation through dispersion are facilitated by the fact that נואברהם אבי was אב המון גוים, which means that he was the spiritual forefather of all the nations. So too, his direct lineage has a spiritual connection to the ריש ,in all the nations. Similarly קדושה , whose name meant only "שרי לי" and not to others, was changed to the more universal 1שרה . In fact, the nations of the worlds contribute to the Torah sometimes through their very anti-Semitism. Rav Tzadok HaCohen points out that many of the things we do today have their roots in anti-Semitic acts or decrees. For example, we read the Haftorah because the Romans banned the Torah reading; we blow the Shofar during Musaf (and not at the earliest possible time) because of a decree against its blowing altogether, and we add Shema into the Kedusha of Shabbas Musaf for the same reason. Chazal understood that it was the Ratzon HaSh-m that these things should be done this way and left them as permanent decrees.2 Similarly, non-Jews whose ancestry was full of evil, or who even did evil themselves, converted and took all that energy with them into holiness3. According to some commentators, prior to the גאולה Jews will have had to live in every country.4 Once the Jews have redeemed the Kedushah of a specific country, there is no point in remaining there any longer. Thus the Arizal says that the prohibition of returning to Egypt was because all the קדושה was already redeemed. The final redemption was through the Keilim. Moshiach will redeem any untapped Kedusha of the nations, which is why he will draw, through both sides of his lineage5, on the קדושה of the nations of the world.

And so, in a few lines, the Torah gives us a whole perspective on life. As individuals, we are also prone to Migdalism at times. We try a particular medicine or herb, and we don’t give a thought that it has to be G-d who wants to use that instrument to heal us; we look to become rich without knowing whether our service of G-d is meant to be through wealth or poverty; we doven to HaSh-m for all kinds of things that we want as if He is under our control and we are the ones to decide what should be going on6.

טו :י בראשית יז"רשעיין 1 ומתוך הגזירותת מבינים במה כחם בדברי תורה ושורש כל …כל התנשאות על יד התורה : קעח' צדקת הצדי2

כענין הפטורה הנתקן על ידי גזירה …. ' להפוך גם על כל עמים שפה ברורה לקרוא בשם ד…גזירותם הוא י אדרבא דקורין רק מעט ודצריך להוסיף עוד קריאת מפטיר " השל דרצון"שלא לקרוא בתורה והבינו חז

שהוא שלא על פי דין … גם תקיעות במוסף …וכיוצא בו באמירת שמע ישראל בקדושת מוסף . בנביאים . דמדין ראוי להיות זריזים מקדימים ודבר זה אי אפשר להיות על ידי חכמי ישראל רק נעשה על ידי גזירתם

כאשר הם מופלגים ברשע... דע כי מה שספרו כאן מן הרשעים שזרעם התגייר :ד"י' נצח ישראל פ3רק שהיה אצלם בטומאה אבל אצל הבנים כאשר נתגיירו ...א שלא יהיה מצורף כח שלהם אל כח עליון"א...

ולפיכך היו בניהם גדולים...נצרף ונזדכך עם סגולה, רב יואל שוורץ4 למה דוד נולד -קטע המתחיל ובפרק הבא על יבמתו והקטע אחרי זה ב ה"נצח ישראל פל, ל"ועיין מהר5

ממואבית ושלמה מעמונית האדם מבקש עצות מרחוק להטיב מצבו ורוצה להנתק מהמצב שהועמד בו על פי : רסט' א עמ"שעורי דעת ח6

עמיד ושיבקש האדם לה, ההשגחה אולם באמת יש לדעת כי מלבד שאין זה לפי דרך האמונה לחקור עתידות 'גורל חייו על ידי השתדלות יותר מפכי הנאות וגו

91

לך לך 1. Avraham Avinu & the Triple Cord SUMMARY: From Noach until the Egyptians, the actions of man had banished spirituality (the Shechina) to exist only in the very spiritual planes removed from this world. Avraham and his descendents, in turn, gradually reversed this process, bringing spirituality back down into the world. The end of this purification process was יציאת Therefore, the 1000 years of Torah began with Avraham Avinu even though .מצריםthe 1000 years of Tohu only ended with the downfall of the Egyptians. To achieve this, Avraham was given 10 tests - a complete range of Nisyonos (ten being a complete idea, as we see with the ten plagues and the Ten Sayings of Creation). These ten tests fulfilled every aspect of his potential, so that Avraham was able to serve G-d in a very complete way. Avraham Avinu, once he gained a mature G-d idea, set out to convince others of this idea. This was at great personal risk and with a high personal price, sacrificing certain spiritual and Kabbalistic heights that Chanoch, Shem and Ever had achieved before him. Things were going extremely well for Avraham. He had begun a single-handed campaign to spread the G-d idea, and was achieving enormous success, to be measured in the tens of thousands of returnees. Miraculously escaping the death penalty of the king, he had become something of a celebrity, wealthy and honored by some, even as he was being persecuted by others. He had everything to look forward to, with the possibility of turning tens of thousands into hundreds of thousands – perhaps the entire world – to the G-d idea. Then, in a surprising turn, G-d tells Avraham to leave everything and start anew. לך לך – go to yourself. Go on a spiritual journey of self-discovery, for this will be לך – for your own spiritual benefit. Faced with Nimrod’s furnace, you were willing to die to serve Me; but now, I will give you an even bigger test – to see whether you can live for Me. But to do this, Avraham was not only being asked to rid himself of the culture of his country (לך לך מארצך) but to go deeper into himself and get rid of all the influences of his youth (ממולדתך). Indeed, he was told, go deep into your very concept of self, and rid yourself of the vestiges of your home (ומבית אביך). The discontinuity between Terach and his son Avraham was so great that Avraham was considered to have begun the world from scratch. This was a radical and complete break at the age of 75, a time when most people are looking to wind down their lives and enjoy the fruits of their labor. He was not being offered anything on the other side or even told where he was heading for. He was to become a citizenless person, a refugee, where his family connections would count for naught, without even progeny to hope for some remembrance or continuity of his work. He went to Canaan where we might have thought he would be less successful in his mission, facing strange cultures and languages. Ultimately, however, he was rewarded with enormous success. The great difference between Avraham Avinu and those who came before him was not only that he reached out to others but that he undertook responsibility for

92

fulfilling the purpose of the world. To do this, he had to communicate not just the grand idea of One G-d, but also the idea that this G-d is personally involved with each individual as well as with all of history at every moment. Eventually, his spirituality reached such heights that his soul was able to envelop all the nations of the world – Through this, he was able to reach out not only to those limited numbers .אב המון גויםwhom he was able to convert to Judaism entirely, but to provide the spiritual light for all members of the human race to understand G-d. He therefore (אור לגוים)represents the prototype for which the world was created, as the Sages understand the verse: In the beginning – i.e. through Avraham (in his merit) - these became the generations of the heavens and the earth. Just as Avraham had perfected his soul, G-d gave him circumcision to perfect his body as a sign to the world that core spirituality would now revolve around him. Both Avraham's nephew Lot and his first-born Yishmael were very influenced by Avraham and, in particular, by his chesed. However, neither could sustain this independently. Both eventually took their chesed and turned it on themselves, becoming takers rather than givers. Lot got so caught up in his possessions that he relocated to the area of Sdom, which was great for pasture but was a spiritual disaster. He became so self-centered that he began to see the G-d idea as a contradiction to his needs. Still, some remnants of giving were so ingrained in Lot that even in Sdom he defied the society to be hospitable. Somehow, he thought that he could have it both ways – be steeped in Sdom and still be holy. Nevertheless, the rot had set in to such a degree that his descendents were no longer compatible with Jews even after they had converted. Avraham already saw this coming and demanded הפרד נא מעלי. Yishmael went even further, willing to become savage in order to do chesed to himself. Yishmael took the impurities of his father’s chesed, leaving an even purer line in Avraham’s other son, Yitzchak. On the other hand, being that Yishmael was Avraham Avinu’s firstborn son, he absorbed Avraham’s lessons much more deeply, and in the end did Teshuva, just as his progeny are destined to do Teshuva in the end of days. Humans have a concept of יחוס, of the connection between generations, and the possibility that each subsequent generation will build on the efforts of the previous generation. But, until the Avos, no three generations had ever implemented this idea. Now Yitzchak and Yaakov continued to build on Avraham’s achievements, forming a triple cord or a three-legged stool, the first combination where stability can be achieved. Therefore, the generations of the Avos were completed and the generations of their progeny, the twelve tribes, began. In certain respects, our forefathers acted with such perfection that their character traits became a permanent spiritual inheritance to all Jews. In addition, they set up historical and spiritual patterns that were to form the underlying themes and cycles of later history ( לבנים מעשה אבות סימן ). There were now the beginnings of an entire nation dedicated to knowing and serving G-d.

But, despite the enormous progress of the previous four generations, the G-d-idea was still sufficiently tenuous that the historic upheaval of the Egyptian experience endangered all that had been achieved. The Jews were tested in Egypt by slavery on the one hand and the appeal of the most advanced civilization to assimilate on the other. Yet they held fast. Finally, the whole nation was required to unconditionally accept the Torah. By now this was no small group of exceptional people, nor even a national movement within the nation. Sinai was a commitment by every single member of the nation present.

93

G-d chose us as a response to our first choosing Him, again and again, over many generations, under the most trying of circumstances and exacting of standards. As the saying goes: How odd of G-d to choose the Jews; It's not so odd the Jews chose G-d.

94

DETAIL: Avraham begins the Tikun of Adam HaRishon Although Noach began the world again after the flood, he failed to correct the וןתק of Adam HaRishon. The beginning of the חטא of the חטא אדם הראשון started with נואברהם אבי , who began the world anew for the third time1 (after Adam and Noach). Remarkably, Avraham Avinu stood against an entire world – 2אברהם העברי -and succeeded in creating a revolution of monotheism that changed the world forever. Avraham succeeded in re-creating a separate domain for קדושה from the טומאה that was caused by the חטא, at least within his own personage. However, the קדושה domain he created was weak, and the טומאה was still very strong. This process of separating and strengthening the קדושה continued with יצחק and יעקב on the one hand and the separation of ישמעאל and שוע on the other. The end of this purification process was 3יציאת מצרים .

עשרה דורות מנח ועד אברהם להודיע כמה ארך ) :ג... ( ה דורות מאדם עד נחעשר :ה ב"אבות פ אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם אבינו וקבל שכר כלם

The Maharal4 explains how from Noach until the Egyptians the actions of man

had banished spirituality (the Shechina) to exist only in the very spiritual planes removed from this world5. Avraham and his descendents, in turn, gradually reversed this process, bringing spirituality back down into the world6.

1 2 3 4 5 6 7

חטא אדם

:הראשון חמדה

:קיןשפיכות דמים

דור :אנוש

ז"ע

דור :המבול גזל

דור :הפלגה 'ברכת ד

:סדום דין

: מצרים עריות

The Sinners and their Sins

נסתלקה שכינה מהארץלרקיע ראשונה

נסתלקה שכינהלרקיע שניה

נסתלקה שכינהלרקיע שלישית

נסתלקה שכינהלרקיע רביעית

נסתלקה שכינה לרקיע

חמישית

נסתלקה שכינהלרקיע הששית

קה נסתל שכינהלרקיע שביעית

אברבנל1 כל העולם בעבר זה והוא בעבר זה–אברהם העברי : ילקוט עג2 אבל שם נעשה . אלא שבסופם לא הצטרכו כלייה, ועל כן גם דורות נח לא הצליחו: מאמר הגאולה, ל"רמח3

ועדיין היתה מתפשטת , עליו השלום, אברהם אבינווהוא שרש, והוא כי נתן מקום וגזע מיוחד, ענין הפלגהוזה היה תקון לעולם להיותם מתחלקים אלו , ובצאת עשו וישמעאל אז גם נסדרו. בשאר העולם בערבוביא

וסוף טהרתם היה במצרים כור … וצד החול שלט הרבה , אך צד הקדושה לא נתחזק עדיין… לכאן ואלו לכאן . הברזל ששם נטהרו

סו' פ' דגבורות 4 שמעשיהם גרמו שתסתלק השכינה לרקיע הז5 על פי המדרשווהיינ6

95

:משהשפירש 1מאשתו

:עמרםלא היה

ראוי 2למיתה

:קהתכנגד

3ז"ע

:לויהפך 4הגזל

:יעקוב 'מקדש ד

:יצחקצדיק בדין

:אברהםגדור

בערוה

The Tikun

הוריד השכינה לארץ

הוריד השכינה

לרקיע 'הא

הוריד השכינה

לרקיע 'הב

הוריד השכינה

לרקיע 'הג

הוריד שכינה ה

לרקיע 'הד

הוריד השכינה

לרקיע 'הה

הוריד השכינה

לרקיע 'הו

There was an overlap of the two eras, the 2,000 years of בןחר and the 2,000 years of Torah. For, although Avraham and his descendents began to reverse the process on the one hand, the Mitzrim were still busy banishing the Shechina on the other. Thus, according to the Ramchal (Daas Tevunos), although the 1,000 years of Torah began with Avraham Avinu, the 1,000 years of Tohu that preceded the 1,000 years of Torah only ended with the downfall of the Egyptians at Yitzias Mitzraim. Avraham Avinu, through a life-time of effort, was able to bring the Shechinah up one level (See chart). There were still six more levels to go. Yet, this was a phenomenal achievement. G-d was now again seen as the אדון, the Master of the universe, and mankind reconnected to their source5. To achieve this, Avraham was given 10 tests6; "Never in history had an unaided individual made such a complete break with his environment, overcoming all obstacles for a yet unknown faith."7 The Maharal says that the ten Nisyonos were necessary so that Avraham Avinu could be tested with a complete range of Nisyonos, ten being a complete idea (as we see with the ten plagues and the Ten Sayings of Creation8). These ten tests fulfilled every aspect of his potential so that Avraham was able to serve G-d in a very complete way9. More than anything, the tests deepened his

… אם לא היה ראוי שיהיה פורש מאשתו כדי שלא יבא לידי חטא ]ש: ['גבורות ד, ל"מהר1 … כלומר שלא היה ראוי לו המיתה , שעמרם מת בעטיו של נחש… עמרם היה צדיק גדול עד שלא חטא : שם2

לא היה מביא… לעצמו … שקין הביא מיתה לאחר ועמרם אף … ולפיכך היה נגד קין לא כמו בני גרשון ומררי שהיה להם עגלות אבל משפחת הקהתי בכתף ישאו, משפחתו עובדים בגופם:שם3 ולכך היה לוי נבדל מעניני הממון ורדיפת הממון. לא היה לשבטו חלק ונחלה בארץ : שם4 י יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם רבאמר: ב' עמ סכת ברכות דף זמ5

במה ) אלהים(לא היה אדם שקראו להקדוש ברוך הוא אדון עד שבא אברהם וקראו אדון שנאמר ויאמר אדני אל תפלת עבדך ואדע כי אירשנה אמר רב אף דניאל לא נענה אלא בשביל אברהם שנאמר ועתה שמע אלהינ

: והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני למענך מבעי ליה אלא למען אברהם שקראך אדוןואל תחנוניו ויהי ' ג. לך לך מארצך' ב. אור כשדים שהשליכו נמרוד לכבשן האש' א- נסיונות עשרה :ג ה אבות ב"רע6

' ז. תמעמד בין הבתרים שהראהו שעבוד מלכיו' ו. מלחמת המלכים' ה. ותוקח האשה בית פרעה' ד. רעב :העקדה' י. גרש האמה הזאת ואת בנה' ט. וישלח אבימלך ויקח את שרה' ח. המילה

See next week’s Parsha where we discuss the concept of a Nisayon and Avraham Avinu’s specific Nisyonos in depth.

7R. Aryeh Kaplan, Handbook of Jewish Thought, vol. 1 - 4.15

ה היה מנסה את אברהם בעשר נסיונות שיהיה אברהם מנוסה בכל מיני " הקב- ג:אבות ה) ל"מהר(דרך חיים 8 ]וכמו עשר המכות ועשרה מאמרות של מעשה בראשית[נסיונות שהם מחולקים

עד שהיה מתאים הצורה ... להוציא אלו הכוחות מן הכח אל הפועל , ניתן אלו הנסיונות: יט' אור גדליהו עמ9

של אברהם למטה עם הציור של אברהם למעלה

96

faith to the point where his internal strength was great enough on which to build a whole nation1. (We deal with these tests in greater detail under the Akeidah in next week’s parsha.) Avraham is mekarev others at great personal cost Avraham Avinu, once he gained a mature G-d idea, set out to convince others of this idea at great personal risk and with a high personal price2. He had to expend enormous time, spiritual energies and resources into dedicating his life to being mekarev people who were often very far from even basic moral and spiritual standards. And often, as in his attempts to show his father the absurdity of praying to idols3, his efforts were wasted. As a result, he did not achieve the exalted levels of spirituality and Kabbalistic heights that Chanoch, Shem and Ever did before him. Avraham is told to leave everything Eventually Avraham was instructed to leave everything he had built up4. Avraham’s Exodus story was no less dramatic than his descendents’ Exodus from Egypt centuries later5. It is the defining moment of his transition. In fact, our parsha skips everything that happened before and begins from this moment.

מאחר .... אברהם תחילת בחינתו היה שנבחן באמונתו כאשר הושלך לכבשן האש : ז"פ' גבורות ד, ל"מהר1וראוי להיות עיקר המציאות בעולם הזה ועיקר המציאות בעולם , יש לו מציאות חזק, שהוא חזק באמונתו

.הבא כיון שהכיר וידע התחיל להשיב . ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו : ג' א הל"ם פ"עכו' הלם "רמב2

.עד שיחזרהו לדרך האמת תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת

See the next essay in this parsha

כיון שבא . הגדול שביניהםשבר את כל הפסלים עם מקל ושם את המקל ביד... יוצ אחד : בראשית רבה לח יג3 באה אשה אחת והביאה מנחה לפסל : אמר לו? מי שבר את הפסלים: אביו שאלו

ולמה זה חיבה יתירה נודעת לאברהם : ל שם"ת יורה דעה הנקראת פתוחי חותם וז"חתם סופר הקדמתו לשו4

בראשית [ת "ממאמר השיבירור ענין זה נודע לנו ? ה משאר אבות העולם שקרא אותו המקום בשם אוהבו"אע]. י לשון חבה"רש' ידעתיו פי[' וגו' כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה]: ח"י

והיא שעמדה לו , ה על שלימד דעת את העם וקירבם לעבודתו"לאברהם אע' הורה בזה כי נפלאת אהבת ה' י באמת גם לפניו היו יחידי סגולה אשר ידעו את הכ, יותר מכל מעשה הטוב וזכות הנפש אשר היה לו לעצמו

נתפרדה ', מי לנו גדול מחנוך אשר מעוצם תשוקתו ודביקתו בה. ודעת דרכיו יחפצו ובאהבתו ישגו תמידחדל מלהיות אדם ונתעלה להיות כאחד מצבא מרום העומדים את פני המלך , החבילה חברת ארבע היסודות

ה שנזדכך עפרוריותו כל כך אך לא מצד פחיתות "ולא מצינו באברהם אע] אלקים לקח אותו יואיננו כ: [לשרתוה היה עושה כאשר עשה חנוך להתבודד עצמו מחברת "כי אם אאע, לא, וחסרון נפשו לא הגיע אל המעלה הזו

הוא כי התבונן בחכמתו כי לא באלה חפץ , ואשר לא עשה כן. ל-בני אדם התעלה גם הוא להיות ממלאכי אכמקרה אשר ', ואת אנשי דורו ישאיר אחריו תרבות אנשים חטאים ומכעיסי ה. שישלים האדם את נפשו לבד' ה

למען רבות כבוד , הנסיון הזה לימד אותו כי טוב לאדם למעט בהשלמת נפשו, קרה לדורו של חנוך ודור המבול יוסיף מלאך אחד על אלפי כי מה יתן ומה יוסיף האדם אם. למעט את מורדיו ולהרבות עבדיו ויודעיו' ה

סגולה בכל דור יואם כה יעשו יחיד. בורא וממציא כהנה וכהנה חדשים ובקרים' הלא ה, רבבות מלאכי מעלה הארץ תשם מרעת יושביה וחפץ הבריאה תשאר . ורוב העולם מקולקל' ימצא אחד מני אלף קדש לה, ודורכי מדרך אוהב את המלך להתאמץ , תר עזביתר שאת ובי' והאוחז במדה זו מראה אהבתו אל ה…מעל

ויען כי זכה , ולהרבות לו עבדים כיד המלך. ולהשתדל בכל האפשר להכניס בני אדם תחת עול מלכותו. 'בנה מזבחות וקרא בשם ה, רק משכלו ומדעתו עמד בראש כל חוצות. עליה' ה למדה זו טרם ציוה ה"אאע

זרע אברהם , ש"לכן לו יאות להקרא אוהבו של המלך ית, ןאת הנפש אשר עשה בחר, העמיד תלמידים הרבהש באמרו כי "וזהו שהודיענו ית, אליו' היה אהבת ה' וחלף אהבתו אל ה' וכגמול נפשו השיב לו ה, אוהבי

".'למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה] אהבתיו[ידעתיו לאב שהוציא הקדוש ברוך הוא את אברהם אבינו מאור כשדים והיו הבנים דומים : ה" פ,גבורות השם, ל"מהר5

שמזה תראה כי באור , לתת לך הארץ הזאת לרשתהםאשר הוצאתיך מאור כשדי' אני ה) ו"בראשית ט(כדכתיב ויש דמיון גדול . כשדים נגלה עליו מלך מלכי המלכים והוציא אותו משם כמו שהוציא את ישראל ממצרים

97

This instruction came at a stage when things were going extremely well for Avraham. He had begun a single-handed campaign to spread the G-d idea1, and was achieving enormous success, to be measured in the tens of thousands of returnees. Miraculously escaping the death penalty of the king, he had become something of a celebrity, wealthy and honored by some2, even as he was being persecuted by others. He had everything to look forward to, with the possibility of turning tens of thousands into hundreds of thousands – perhaps the entire world – and perhaps, perhaps, a child of his own. In a surprising turn, G-d tells Avraham to leave everything and start anew. לך – לך go to yourself. Go on a spiritual journey of self-discovery3, for this will be – לךfor your own spiritual benefit, as it will bring you closer to enjoying your relationship with Me and will allow you to be an even greater example to others4. Faced with Nimrod’s furnace, you were willing to die to serve Me; but now, I will give you an even bigger test – to see whether you can live for Me5. To do this, Avraham was not only being asked to rid himself of the culture of his country (לך לך מארצך) but to go deeper into himself and get rid of all the influences of his youth ( תךממולד ). Indeed, go deep into your very concept of self and rid yourself of the vestiges of your home (ומבית אביך)6. (This, says the Nesivos Shalom, is the reason for the reverse order of the requirement – for physically one has to first leave one’s house, then one’s birthplace, then one’s country7.)

שבין בארץ מצרים שלא היה עם מקולקלים כמותם וישבו ישראל ביניהם זרע קודש שהיו ישראל יו, ביניהם וטהור

כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך ) ג (:א' עבודת כוכבים פ' ם הל"רמב1

ראוי לעבוד דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים וראוי לאבד י העולם ולו ראוקאלא לאלו

אלא אלוקולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלו ונעשה לו נס ויצא לחרן כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו : ג א' עבודת כוכבים פ' ם הל"רמב2

אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד קוהתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלווהיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא

לכל אחד ואחד כפי ן לו על דבריו היה מודיעאל עולם וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלי' שם בשם הדעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר

הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו לך ליעודך, "לך"לך : סו' נתיבות שלום עמ3 שבודאי הנאתו של אברהם אבינו לא היתה לעניני עולם , ובתךוזהו פירוש לך לך להנאתך ולט: נתיבת שלום4

זהו ]ש... [כ המסילת ישרים "וכמש... ', אלא הכוונה לאז תתענג על ד, הזה שלא היה לו כל שייכות אליהם . התענוג הגדול ביותר מכל התענוגים שבעולם

באור כשדים היה נסיון של . שדיםובזה היתה מעלה יתירה על הנסיון הראשון באור כ: סט' נתיבות שלום עמ5

אך בנסיון של לך לך הובטחו לו הבטחות , ת"מסירת נפש שגופו לא נחשב אצלו לכלום באהבתו את השי .'בענינים גשמיים וגם מדרישות רוחניות ואף הם היו טפלות אצלו לגבי אהבת ד

דהנה יש אצל האדם , ונות שיש באדםל בזה דהכוונה כאן על עניני מדות ותכ"וי: סה-סד ' נתיבות שלום עמ6

... מושרשות יותר עמוק … שמדות... ויש ממולדתך ... , מדות רעות המושרשות בו מצד הארץ שנמצא בה ועוד יש יותר עמוק מבית אביך

כ ממולדתך מהמשפחה ורק "קודם יוצאים מהבית ואח, הרי סדר היציאה הוא להיפך: סד' נתיבות שלום עמ7

מהארץ כ יוצאים"אח

98

And so, Avraham breaks all his ties with is past. In fact, the discontinuity between Terach and his son Avraham was so great that Avraham was considered to have begun the world from scratch1. This was a radical and complete break at the age of 75, a time when most people are looking to wind down their lives and enjoy the fruits of their labor. He left, penniless, to continue his mission elsewhere, leaving an aged Father2. There could not have been a worse time to tell Avraham Avinu to leave3. He was not a young man, he was at the peak of his activities and he was not being offered anything on the other side. He wasn’t even told where he was heading. He was to become a citizenless person, a refugee, where his family connections would count for naught, without even progeny to hope for some remembrance or continuity of his work4. People would look at his abandoned land, his former exalted position, nod their heads and say, “There goes a madman.” There was no guarantee that those he had mekareved would go with him (they would have to be equally mad) or that, if they stayed, they would survive as Monotheists5. Avraham went to Canaan where we might have thought he would be less successful in his mission, facing strange cultures and languages. Ultimately, however, he was rewarded with enormous success. Tens of thousands joined his ranks6.

כמו שאחר מיתת נח מתחיל , לו התחיל הכתוב לספר אלה תולדות אברהםיא :ה" פ,גבורות השם, ל"מהר1 אבל לומר ויהיו ... .בודאי שפיר נוכל לומר שהכתוב מספר המשך הדורות זה אחר זה, ואלה תולדות בני שם

אל אברהם לך ' ר מיתת תרח ויאמר הדמשמע שאח, אל אברהם לך לך זה קשיא גדולה' ויאמר ה' ימי תרח וגו אכי יש באברהם דבר שלא תמצ ... יש בזה דבר נפלא מאודאבל ... . שאין כאן המשך הדורות זה אחר זה, לך

כי . כמו שאין יחוס וקישור האור אל החושך, כי אברהם אינו נקשר ואינו מתיחס אל אביו תרח, בכל אדםומפני כך אמר , היו תהו וחושך ואברהם הוא האור של מציאותשהרי הדורות הראשונים, אברהם הוא האור

שהרי אברהם מציאות חדש שאין לו קשר עם הראשונים ואין , ברוך הוא לך אני פוטר אותך מכיבוד אבהקדושולפיכך הוא פטור מכיבוד , שהרי לא תמצא זה רק באברהם שהוא היה התחלת מציאות העולם, אני פוטר אחר

אך כי מזכיר , לאברהם התקשרות ויחוס אל אביוןולא עוד שלא די שאי. יחוס וקשר לאביואב ואם שאין לו כי ביאת האור הוא סלוק החושך וכאשר האור , מיתתו והעדרו ואחר כך מזכיר אברהם מפני שכן נותן הדעת

חושך וידוע כי האור וה, הנה לא היה יחוס אברהם אל תרח רק כמו האור אל החושך, זורח נסתלק החושך התקשרות לאברהם עם תרח אביו ולפיכך כתיב וימת תרח בחרן ויאמר וםולא היה ש, ביאת האחד סלוק האחר

כי ענין אברהם מתדבק אל מיתתו והעדרו לא אל מציאותו כי אברהם הוא אור וכאשר זורח האור , אל אברהםכי הרשעים קרויים מתים אף ואף על גב שהיה תרח חי הרי חייו של תרח כאלו מת . אין כאן חושך בעולם

.בחייהם היה האור זורח בעולם כי כבר נחשב כאלו מתשאצל אברהם היה נחשב תרח ... ' לך אני פוטרך מכיבוד אב וגו) ... ט ז"פל(במדרש : אור גדליהו ב

'ל האריכות בגבורת ד"וכן מבאר המהר... היה התהוות מציאות חדשה שאין לו שייכות עם תרח ]ש... [כמת אבל אין , שעל ידי סילוק החושך בא האור, ששיכוות אברהם לתרח היה כמו הקשר בין האור לחושך , ה"פ

.כן תרח לא גרם כלל להתהוות של אברהם, החושך גורם התהוות האור

בכור שור2 3It is true that, according to Rashi, he had already left his original city:

התרחק , ה"אלא כך אמר לו הקב, י והלא כבר יצא משם עם אביו ובא עד חרן" כתב רש-תך מארצך וממולד עוד מבית אביך

But that was just an internal move. He still had his reputation, his family connections and presumably was able to sell and rebuy land. (There is considerable machlokes around this assertion of Rashi, see the Ibn Ezra and Ramban.)

כי יקשה על האדם לעזוב , "ארצך ומולדתך ובית אביך" וטעם להזכיר - מארצך וממולדתך :א יב ן "רמב4 וכל שכן כשיש שם כל, ארצו אשר הוא יושב בה ושם אוהביו ורעיו וכל שכן כשהוא ארץ מולדתו ששם נולד

:ה"ולכך הוצרך לומר לו שיעזוב הכל לאהבתו של הקב, בית אביוSee R. SR Hirsch, pg. 225, vs. 2 5In the end, they do go with him, as the verse says:

ואת הנפש אשר עשו בחרן

עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ) ג (:א' עבודת כוכבים פ' ם הל"רמב6

99

By sharing his beliefs, Avraham becomes a universal spiritual father. The great difference between Avraham Avinu and those who came before him was not only that he reached out to others to teach Monotheism and its consequences, but that unlike Shem, Ever and others, he was the first person who took responsibility for fulfilling the purpose of the world. To do this, he had to communicate not just the grand idea of One G-d, but that this G-d is personally involved, at every moment, with each individual, as well as with all of history1. Eventually, his spirituality reached such heights that his soul was able to envelop all the nations of the world – אב המון Through this he was able to reach out not only to those limited numbers whom .2 גויםhe was able to convert to Judaism entirely, but to provide the spiritual light (אור לגוים) for all members of the human race to understand G-d3. He therefore represents the prototype for which the world was created, as the Sages understand the verse: Through Avraham (in his merit), these became the generations of the heavens and the earth4. Just as he had perfected his soul, G-d gave him circumcision to perfect his body as a sign to the world that core spirituality would now revolve around him5.

בבא ( יתכן כי אברהם מסר נפשו באור כשדים ונחבש בכותא - והיית לאב המון גוים :יז ד בראשית חכמהמשך1

האלילים אמנם לא היה יכול להוכיח לבאי עולם ובטול ז"עבור פרסום דיעותיו בכפירה בע) א"בתרא צא סעלהשגיח בפרט ולצוות ת משגיח בפרטיות ומתראה לבחיריו בשפע נבואה פרטית "מה שנתאמת אצלו שהשי

ב ונפש עצמו הראה שמאומת אצלו בלא "האדם על מצוה פרטית חוקיית לכן במצות מילה שמל נפשות כל בי המולו את עצמו ובניו יהיה לאב המון גוים "פקפוק הנבואה וההשגחה האלקית בפרט לכן אמר כי עכשיו ע

וזה מורה שם אב כמו [עושה ויהיה לרב שיתאמת שיטתו באלקות לכל היודעים שמו שבלא שום פקפוק הוא זקונים בןומפני זה הטעם עשה משתה גדול ביום הגמל שיראו שמל . להמון גוים) ח, בראשית מה] (אב לפרעה .ק"ת ודו"ד פלא בטח אין לו שום ספק בשיטתו ונבואתו מהשי"הנולד ע

ואחרי , כאשר יפרש זאת אות הבריתהנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים הוא ברית המילה :ד יז ן "רמב2

הברית תהיה לאב המון גוים

לעזרך למה שאני מדבר אתך והיית לאב המון גוים שעד כה שקרא אברהם . הנה בריתי אתך: ד יז העמק דבר3בתורתו שלמדם ' אלא אותם אנשים שנתגיירו לגמרי ונכנסו בכלל עובדי ה' וגייר כמה אנשים לא הי' בשם ה

הוא . ואת הנפש אשר עשו בחרןתט דמשמעו"ב ובעבודת כוכבים ד"ט ע"סנהדרין דצ' אר בגמאברהם וכמבו. 'ע יודעים את ה"הרצון והתכלית שיהיו כל אוה' אבל זה הי ... א בכל העולם"ודבר זה א. שלמדם תורה

מון גוים רצונו להשקיע דעתו להיות לאב ה' שיהיהםה את אבר"והאלילים כליל יחליף ולדבר זה הזהיר הקבוזהו תכלית הבריאה ... .ט ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים"כמו שאמר ישעיה הנביא מ ... ' להכירם את היכם קאל' כי חזקה היא למען יראתם את ה' ד למען דעת כל עמי הארץ את יד ה"כ' ליהושע ד' כמו שאמר ה

לא כמו תכלית סגולת ישראל שיהיו גם ו' כל הימים הרי דלכל עמי הארץ אין הרצון אלא שידעו את יד הההתחלה בימי יהושע האבנים שנצטוה לכתוב עליהם תורה . והיה לזה התכלית. יםכל הימ' יראים את ה

' כמו שביארנו במקומו בס' היום הזה נהיית לעם וגו . וכתיב בזה הענין שלא האבנים. שבכתב בשבעים לשון. 'ז שם בעזרו ית"ר הגדול של ישראל לזה התכלית כמו שנבאר גי הפיזו"כ בא והגיע ע"ואח. 'ז ט"דברים כ

ובזה מובן הא . וכח כל האומה נכלל בשורשה. א ראש האומה הנבחרת"ז לא"ה כ"אמנם מראש הזהיר הקבוהוא משום דכתיב כי אב המון גוים נתתיך ' י אברהם כוקי אבותינו אלקי דגר יכול לומר אל"ל כר"דקיייצחק . ט נהי דאברהם אב לגוים"ג די"א מכות פ"ריטב' והקשה בחי' א בשם הירו"ב דפ"בב' כ התוס"כמש

' נתבאר דבר ההובז ... ולדברינו מבואר דאברהם וכל זרעו אבות המון גוים הם. ל ונדחק בישוב"ויעקב מא :ע שאינם מוכשרים לקבל גירות גמור"לפני אוה' ותו אפיקהקודם התהלך לפני היינו שיפרסם אל

יהושע בן קרחה בזכותו של אברהם יאלה תולדות שמים וארץ בהבראם אמר רב) ב"י' פ(ית רבה בבראש4

הארץ וכל אשר עליה ' לבדך אתה עשית את השמים וגו' אבינו נברא העולם אותיות באברהם שנאמר אתה ה 'ים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם וגוקולמה כל זה אתה הוא האל

והאמת כן . ל כבר בריתי מצוי בך"וי, לשון הנה מורה על דבר המצוי כבר. הנה בריתי אתךאני: יז ד לי יקר כ5

ובלי . היא לתכלית נכבד והוא שממנה יוקח מופת על מילת ערלת הלב וטהרתו, הוא כי סתם מילה חיצונית זוודע אני בך שכבר הנה בריתי אתך י י"השל "כ א"ע, ספק שקודם סתם מילה כבר היה לאברהם לב טהור ונמול

צריך אני ליתן פתחון פה לכל , אמנם לפי שעכשיו אני רוצה לעשותך אב המון לכל גוים. כי טהור לב אתהי מילה "ע, וזהו לפרסם מעלתך וטוהר לבבך נגד עיני כל העמים, ממנה אותך אב המון גויםאני באי עולם למה

ש והקימותי את "ז, ידעו דורותיכם כי בדין עשיתיך אב המון גויםלמען , חיצונית זו המעידה על טהרת הלב, ביני וביניך ולא ידעו בו כל באי עולםמוסל אותו ברית לבבי פנימי אשר היה כבר כ"ר, בריתי ביני וביניך

ל אותו ברית "ר. הנה עכשיו הקמותי דגל נס הברית ההוא למען ידעו בו כל באי עולם וזה שאמר לברית עולם : ביני ובינך יהיה עתה לברית כל העולם כי כל באי עולם ידעוהו ויסתכלו בושהיה

100

Since G-d wanted all mankind to serve Him, Avraham Avinu only became a true צלם .when he became the vehicle through which others could connect to G-d1 אלוקים Lot and Yishmael Avraham wrote books for future generations, but, more importantly, he was able to impart this idea very deeply into his son Yitzchak2. Avraham had also been very close to Lot and to his first-born Yishmael. Both were very influenced by Avraham and, in particular, by his chesed3. However, neither was able to purify himself to the point where he could sustain this independently in any consistent fashion. Both eventually took their chesed and turned it on themselves, becoming takers rather than givers4. Lot got so caught up in his possessions that he made a business decision to move away from Avraham (ויפרדו איש מעל אחיו) and relocate to the area of Sdom, which was great for pasture but was a spiritual disaster5. He became so self-centered that he began to see the G-d idea as a contradiction to his needs6.

Despite this, some remnants of giving were so ingrained in Lot that even in Sdom he defied the society to be hospitable. Somehow, he thought that he could have it both ways – be steeped in Sdom and still be holy7. Nevertheless, the rot had set in to such a degree that later generations were no longer compatible with Jews, even after they had converted8. Avraham already saw this coming and demanded 9הפרד נא מעלי .

The holiness Lot had imbibed never got lost, however. Lot’s descendents were Amon and Moav. Moav produced Rus, who converted and became a great-grandmother of David haMelech, a forefather of the Moshiach. Amon produced

בכל ' י יהי מתגלה כבוד ה"כאשר ע. נשלם צורת האדם השלם' דבזה יהי. והיה תמים: ד יז העמק דבר1 בכלי "כ אין האדם שלם כדמותו אם לא שהוא ראוי שיתגלה כבודו ע"וא ... הבריאה ויהי בזה כדמותו כצלמו

שיהיו כל . ה לאב המון גוים נתבאר כוונת המאמר וארבה אותך במאד מאד" ובזה שעשה אותו הקב .... עולםהי זרעו שהלכו אחריו נסתבב שלא "וע. ות בעולםקע מודים ומכירים טובה לאברהם במה שהוא הכיר אל"אוה

:יבערו גם המה באלילים

והודיעו ליצחק בנו וחבר בו ספרים) ג (:א' עבודת כוכבים פ' ם הל"רמב2

כי אנשים אחים אנחנו: אצל לוט 3

ה "והיינו שמדתו היתה כמו אצל אאע... לוט שטוף בזימה היה ): ר מא ט"בר(ל "אחז: פג' נתיבות שלום עמ4 . ...אך אצלו היה זה אהבה נפולה, חסד ואהבה

את סדם ואת עמרה כגן יהוה 'השחת וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה לפני ) י( יג5

) יב( :ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן ויסע לוט מקדם ויפרדו איש מעל אחיו) יא( :כארץ מצרים באכה צער : מאד'הואנשי סדם רעים וחטאים ל) יג( :אברם ישב בארץ כנען ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדם

:יוקו של עולם אמר אי אפשי לא באברם ולא באל הסיע עצמו מקדמונ ...- מקדם :יא יג י"רש6 ז "בחינת לוט ענינו עירוב טוב ורע שיחד עם זה שהיה שטוף באהבות נפולות של עוה: פג' נתיבות שלום עמ7

רצה ליהנות גם מרוחניות .'וכן הוא אומר לא יבא עמוני ומואבי וגו, פרידה גדולה היתה- ויפרדו איש מעל אחיו :יא יג חזקוני8 שהם היפוך , ז"להנות מרוחניות יחד עם ההנאה מעוה, הדברים כאחד' כי לא יתכנו ב: פג' ת שלום עמונתיב9

.'וסתירה בעבודת ד

101

Naama who married Shlomo HaMelech1 and also became a part of the Messianic lineage2. Yishmael went even further, willing to become savage in order to do chesed for himself3. Yishmael took the impurities of his father’s chesed, leaving an even purer line in Avraham’s other son, Yitzchak. On the other hand, being that Yishmael was Avraham Avinu’s firstborn son, he absorbed Avraham’s lessons much more deeply and in the end did Teshuva, just as his progeny is destined to do Teshuva at the end of days4. Yitzchak, Yaakov and the Jewish people Yitzchak, although less activist than his father, continued in his father's footsteps, teaching others of the idea of G-d and the moral commitments that this idea demanded5. But, the survival of the G-d idea was still not guaranteed. It was Yitzchak’s extraordinary care to ensure that his son would study and teach all those around him that gave some permanence to Avraham’s revolution. Yaakov was the third generation, forming a triple-cord of Avos that now had the potential for long-term continuity of the G-d idea and what serving Him meant, as the verse says, 6החוט המשולש לא במהרה ינתק - the triple cord cannot easily be cut. Humans are unique in that they, amongst all the species, recognize their grandparents, the third generation. Animals may recognize their parents, though not all do for a whole lifetime, but they never know who their grandparents are. This is because animals are always starting anew. Each generation starts completely from scratch. There is no ‘animal civilization’ where the efforts of one generation provide the basis on which the next is built. Humans have a concept of יחוס, of the connection between generations, and the possibility that each subsequent generation will build on the efforts of the previous generation. But, until the Avos, no three generations had ever implemented this idea. Now there were three legs to the stool, the first combination where stability can be achieved. Therefore, the generations of the Avos were completed and the generations of their progeny, the twelve tribes, began.

ושם בפסוק לא ובדברי . (ושם אמן נימה העמונית.... ורחבעם בן שלמה המלך ביהודה : מלכים א יד כא1

)הימים 2

רות במואביה , שתי בריכות טובות יש לי להבריך בך: אברהםה ל"אמר לו הקב: כא' מסכת יבמות דף יד עמ .ונעמה המואבית

ה על שתי "חס הקב, בשביל שתי פרדות טובות–רות המואביה ונעמה העמונית : ב' מבכת בבא רמא דף לח עמ . אומות גדולות ולא החריבן

והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו ועל פני כל אחיו ישכן) יב( טז 3 אבות הנה מעשה) ד-בראשית רבה ל(, שיעשה תשובה ישמעאל בימיו- תקבר בשיבה טובה :טו טו משך חכמה4

אחד ' הוא רמז שבני ישמעאל באחרית הימים יתקרבו להאמת ויאמינו בד) ו' ר ע"סוטה לד וב' ע ( לבנים סימןוזה שביקש ) צאת פריימן סימן שסדהו' בתשובה ע(כ רבינו "ג כמוש"ויבדלו מהעו) פ ג"בראשית ב ס' ן פ"רמב(

התשובה ' ג באחרית הימים והי"שגם הוא יתרחק מעו) י,ישעיה כו(על עשו יוחן רשע ) א"מגלה ו סע(יצחק .'אחד כו' ד' ג עד ביום ההוא יהי"עובד עו' ויהי' לכן בל יראה גאות ד' בארץ נכוחות כו

מזהיר וישב יצחק מלמד ו:ג א' עבודת כוכבים פ' ם הל"רמב5 :ואם יתקפו האחד השנים יעמדו נגדו והחוט המשלש לא במהרה ינתק) יב(קהלת ד 6

102

The Avos did not only achieve a spiritual greatness that became the spiritual-genetic inheritance of all, but in addition, they set up historical and spiritual patterns that were to form the underlying themes and cycles of later history ( מעשה אבות סימן .1(לבנים Now began the generations of the תולדות, of the progeny. Continuity required a more permanent, institutionalized expression of the spiritual achievements of the Avos. Levi and his descendents were appointed to be dedicated specialists, devoted to spreading belief in G-d and all that it implied2. This core family formed the beginnings of an entire nation dedicated to knowing and serving G-d3; all of Yaakov's children followed in his way and the term Israel is now first used4. But, despite the enormous progress of the previous four generations, the G-d-idea was still sufficiently tenuous that a historic upheaval could uproot the belief and overturn all that had been achieved5. Yet, in Egypt they held fast6. Finally, at Sinai there stood not a small group of exceptional people, nor even a national movement within the nation. Sinai was a commitment by every single member of the nation present7. In certain respects, our forefathers acted with such perfection that their character traits became a permanent spiritual inheritance to all Jews:

ויש בה עוד רמז כי כל אשר אירע לאבינו עם עשו אחיו יארע לנו תמיד עם בני עשו:ריש פרשת וישלחן "רמב1

. י לדורות"כ רק עבור בנ"ג' ה הי"שרה נסיונות שנתנסה אאע עגם :]ב"תרל[ שנת -תולדות אמתשפת ז "ה כן שמעתי מאא"כי נקודה יש בכל איש ישראל מאברהם אע' פי. א"ש במשנה להודיע חיבתו של א"וז

בכל שישה "י הנסיונות נתברר כי נקודת אאע"וע. 'י מגין על נקודה זו כו"ם שהשהמגן אבר' וכן פי. ל"מורז. ז"הסתר שיש בעוה' שהרי עשר נסיונות הם נגד כל בחי. ז" לגבור נגד כל הסתרות עוהבכוחה. איש ישראל

יש לו סיוע מכל עבודת אבותינו ' ורק מי שבוחר בדרכיהם ורוצה בלב שלם להתדבק ולבטל עצמו אליו יתין זכירת וזה שמבקש. כמעשיוועושיםנכלל במסירת נפשו כל זרעיו הבוחרים בדרכו ' וגם עקידת יצחק הי. ה"ע

נכלל ' שכל חיותינו שהי' מאחר שכבר מסרנו עיקר החיות אליו ית) שהוא כעין מסירת מודעא(ל "עקידתו כנ :ל"באבינו יצחק נעקד אליו כנ

ויעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה :ג א' עבודת כוכבים פ' ם הל"רמב2

הם וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא תשכח ללמד דרך השם ולשמור מצות אבר הלמוד והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקוב ובנלוים עליהם

)ם שם"רמב. ('ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ד3

4The other names for the Jewish people, שארית ישראל& יהודים are used only after his children in turn.

עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהו ולעבוד כוכבים כמותן: ם שם"רמב5

ומעולם לא עבד שבט לוי . וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן משבט לוי שעמד במצות אבות6

.עבודת כוכבים Yet, it was by no means clear that this would be sufficient to save the whole nation from reverting to complete idolatry:

.וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקוב לטעות העולם ותעיותן And in the end, only G-d’s special intervention saved the Jewish people form turning the clocks back to the dark, pre-Abraham ages:

אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו עשה משה רבינו רבן של כל הנביאים ושלחו כיון ' ומאהבת ד …ישראל לנחלה הכתירן במצות והודיעם דרך עבודתו ' שנתנבא משה רבינו ובחר ד

צה' כוזרי מאמר א ס; יז' תפארת ישראל פ, ל"עיין במהר7

See A. Kaplan, Handbook of Jewish Thought: 4: 21-22

103

הרחמנים הביישנין וגומלי חסדים, שלשה סימנים יש באומה זו .יבמות עט ' אפילו קל שבקלים ופושעי ישראל מוסרים נפשם על קדושת ד:ח"תניא פי

Therefore, G-d’s choosing us is a response to our first choosing Him, again and again, over many generations1, under the most trying of circumstances and exacting of standards2.

How odd of G-d to choose the Jews It's not so odd the Jews chose G-d

Appendix 1 – G-d’s Promises to Avraham

1: “I promise you,” G-d says to Avraham, “that I will protect you3. I promise you that in the end you will be greater – you will have more to show, you will be blessed in all that you do4. You will give more to the world. By breaking out of your current reality and becoming a new5 and holier person, I promise you that I will give you the holy land despite the fact that its current inhabitants, the mighty Canaanites, seem unconquerable6; Your children will go into a bitter exile where they are seemingly doomed forever, but I will bring them back7. On this I will make a covenant with you8. If you raise your eyes – שא עיניך – to the higher spiritual processes that govern this wolrd, you will see all of this1.

1The א"רשב explains that the process of choosing G-d and purifying each generation began from the First Man. Although there were twenty-two generations from the First Man until the אדם :he identifies seven special individuals who were instrumental in this purification ,שבטים

שם, נח, שת, הראשון and the אבות. )ה והיו יחידים"מז ד:בקול יהודה על הכוזרי מאמר א(

ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם "אמר להם הקב .ברכות ו2 )ש"עיי(

ואם ישנאני . לא תתן ללבך לומר אין לי קרוב וגואל בארץ: כלומר: ... ה ואברך מברכיך"ד בכור שור יב ג 3

אני אהיה לך לוהד ולגואל. .... אדם ויבקש לי רעה מי יעמוד נגדו שתהא ברכה מצויה בכל אשר תעשה: ה והיה ברכה" בכור שור א יב ד 4

אל אברם לך לך ' שנאמר ויאמר ד, סר דינו של אדםיש אומרים שינוי מקום קורע ג: ב" ראש השנה דף טז ע 5 מארצך וממולדתך והדר ואישך לגוי גדולץ

וירא יהוה אל אברם ויאמר ) ז( :ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ) ו(יב 6

ויהי ) י( :ע הנגבהויסע אברם הלוך ונסו) ט( :לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח ליהוה הנראה אליו :רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ

ואברם כבד מאד במקנה ) ב( :ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה) א(יג :וילך למסעיו מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה בין בית אל ובין העי) ג( :בכסף ובזהב

ויהוה אמר אל אברם אחרי ) יד( :אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשנה ויקרא שם אברם בשם יהוה) ד(כי את כל הארץ ) טו( :הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה

ויאהל ) יח( :נהקום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתנ) יז( :אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם :אברם ויבא וישב באלני ממרא אשר בחברון ויבן שם מזבח ליהוה

וגם ) יד( :ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה) יג(טו 7

ר בשיבה ואתה תבוא אל אבתיך בשלום תקב) טו( :את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול :ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה) טז( :טובה

8

ויאמר אדני ) ח( :ויאמר אליו אני יהוה אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה) ז (:טו) י( :ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל) ט( :יהוה במה אדע כי אירשנה

וירד העיט על ) יא( :יקח לו את כל אלה ויבתר אתם בתוך ויתן איש בתרו לקראת רעהו ואת הצפר לא בתרו :ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו) יב( :הפגרים וישב אתם אברם

104

2: I will make you into a great nation2, despite the fact that you are childless at the age of 903. Your own spirituality will be so encompassing that you will reflect the spiritual reality of a whole nation, as it says 4אלוקי אברהם. (When we say מגן אברהם at the end of the first blessing of Shemoneh Esreh we mean the whole Jewish nation.) Because you will have such a big Neshama, you will no longer be subject to the laws of Mazel that apply only to the individual. The Jewish nation, all contained now in you, is beyond the laws of mazel5. 3: I will make you a source of blessing to the whole world, despite the fact that your current experience is one of significant persecution6. Your Neshama will become so broad that it will

ביום ההוא כרת ) יח( :האלהויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים ) יז(את הקיני ) יט( :יהוה את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת

ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ) כא: (ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים) כ( :ואת הקנזי ואת הקדמני :ואת היבוסי

ה הבטיח את אברהם במתנת "את אברם ברית לאמר הנה הקב' ה ההוא כרת ביום: יח טו ן"רמבוב , )לעיל יב ז(וכולם לצורך ענין בבואו בארץ מתחלה אמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת , הארץ פעמים רבים ואחרי כן כשרבו זכיותיו :כי אין במשמע רק במה שהלך בארץ עד מקום שכם עד אילון מורה, ולא באר מתנתוכי יתן לו כל הארצות ההן בכללן , )לעיל יג יד(שא נא עיניך וראה צפונה ונגבה וקדמה וימה בארץ הוסיף לו

רק שיתן לו לכל מראה עיניו הרוחות או , כי ראות האדם איננו למרחק, ואין הטעם אשר אתה רואה בעיניך, ד עולם היה במשה רבינו והוסיף לו בברכה השנית הזאת עוד ולזרעך עאשרשהראהו כל ארץ ישראל כ, והזכיר לו כל העמים עשרה אומות, ובפעם השלישית באר לו תחומי הארץ :ושירבה זרעו כעפר הארץ

, )להלן יז ח(וכאשר צוהו על המילה אמר לו לאחזת עולם , והוסיף לכרות לו ברית עליהן שלא יגרום החטא אותם ולא יהיו היגא בכבודו ינשהו, לאמר שאם יגלו ממנה עוד ישובו וינחלוה והוסיף והייתי להם לאלהים

ואמר הכתוב בפעם ):ויקרא יח כה(כאשר יתבאר עוד בתורה , בממשלת כוכב ומזל או שר משרי מעלהאבל , ולפיכך אמר לו אתננה, כי עד הנה לא נתנה אליו כולה, וכן בשנית, בלשון עתיד, הראשונה לזרעך אתן

ות לו ברית על המתנה שכבר נתן לו וכן בעת המילה לאמר שיכר, בשלישית בשעת הברית אמר לזרעך נתתיאמירת הגבוה כמו שהיא עשויה , י כתב לזרעך נתתי"בעתיד ורש" לךונתתי "אמר לו " לאחזת עולם"כשאמר

:ואין צורך במקום הזה

שא עיניך למעלה להתבונן על רוחניות ההשגחה וההנהגה וראה כי כל הארץ לך אתננה :יד יג חכמהמשך1 ך היא נתונה והיא נתקדשה בקדושה שראויה לך ולבניך שגם ל

את הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ... ויקח אברם ) ה(יב ' וגו ואעשך לגוי גדול ) ב(יב 2

:ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה) טז( יג :ארצה כנעןאחר הדברים האלה היה דבר יהוה אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך ) א(טו

) ג( :ויאמר אברם אדני יהוה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר) ב ( :הרבה מאדא יירשך זה כי אם והנה דבר יהוה אליו לאמר ל) ד( :ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע והנה בן ביתי יורש אתי

ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר ) ה( :אשר יצא ממעיך הוא יירשך:והאמן ביהוה ויחשבה לו צדקה) ו( :אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך

לזרעך אתן ת הארץ " "ה כמה פעמים"פ שאמר לו הקב"ואע: ... ה מה תתן לי"בכור שור טו ב ד , שמא היה קרובו, דדמשק מארץ ארם, היה סבור אברהם שבני משפחתו קורא זרעו ואליעזר שבא מארם" הזאת

".כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך"ולפיכך פירש לו כאן

:ועוד שאודיע טבעך בעולם. י ושם אעשך לגוי גדול כאן אי אתה זוכה לבנים"רש3

לא רק בזה שהוא אביו –רהם אבינו יסד את עם ישראל אב: א השגחה וגולה דף שז אות ד" עלי שור ח 4ה מייחד את שמו על "ואין הקב, ה ייחד שמו עליו"בזה שהקב, הוא בעצמו היווה כל כאומה שלמה: הראשון

ל"י בשם חז"ריש לך לך וברש ("זה שאומרים אלוקי אברהם "-אותך עצמך " ואעש ך לגוי גדול. "אדם פרטי הוציאו חוץ ממזל שלו אברם אינו מוליד אברהם מוליד אין מזל -א אותו החוצה ויוצ: חכמה טו המשך 5

וזה הוא אב המון גוים . כי ישראל בכלל אינם תחת המזל אבל בפרט מסובבים במזל). ב"נדרים ל(לישראל א וזה דרבים צריכים לו כרבים הויוןשאני משה כ) א"ט סע(ל בתענית "ל ענין כללי וכמאמרם ז"ר) ד, לקמן יז(

.הוא אין מזל לישראל כי ישראל יאמר על הכלל כולו כידועועדיין לא באו כוחות , לו רק בכח' את כל באי העולם היד אבל הכח הזה לאח:לך- לך, אור גדליהו

כי זה שלא נעשה לה ניסים , קטנה שעדין לא נעשו לה ניסים, במדרש' וזהו שממשיך רבי ברכי[אלו לידי גילוי ל שאין הניסים נעשים בלי סדר "כי ידוע מדברי המהר, ת שלו הם בקטנות ולא באו לידי שכלולמורה שהכוחו

והוא סדר מיוחד לאלו האנשים אשר הם בעולם , סדר למעלה מסדר הטבע, רק יש סדר מיוחד לניסים, ומשטרן "ואר ברמבוכמב, אל צדיקים' עני ה' כדכ, ה ביותר"אשר עליהם משגיח הקב] למעלה מסדרי הטבע, הנבדל

כי , לו כוחות גדולים עדין לא נעשה לו נס' אף שהי) ואברהם אבינו" (כי ידעתיו "–ט "א י"פ בראשית י"עה ),עדין תחת השגחה המיוחדת של למעלה מהטבע' ולא הי(, עדין לא באו הכוחות לידי גילוי

:ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה) ג(יב 6

ויברכהו ויאמר ברוך אברם ) יט( :ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון) יח(יד :לאל עליון קנה שמים וארץ

105

cover all the nations of the world1. This will also be the possibility of Geirus in the future, something which is necessary in order to retrieve the Kedusha that was scattered around the world after the sin of the First Man. Jews will go into exile to retrieve that Kedusha, in part through the Geirim that will bring this Kedusha with them2. Even your enemies will understand that their blessing comes from you3. 4: Your actions will be so great that you will actually be a Tikun to the all the generations which preceded you4. You will restore the unity of higher spirituality with the world down here, so tragically destroyed by the previous generations5. 5: There will be permanence to your legacy. This is because of the complete break from your past (therefore leave without any intention of ever coming back6), the fact that your wife Sarah will need a whole new womb, the fact that you are תחילה לגרים – means that the Jewish nation did not emerge out of the natural order7. The moment you were thrown into כבשן האש you made a new beginning8. The fires of the furnace purified you and created you anew. The

: אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים דיז 1

והא דאמר (ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים "לא הגלה הקבא " ואמר ר:פסחים פז2

) היינו כשאינו גר אמיתי-רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים : ביבמות קט .. כאשר הם מופלגים ברשע... דע כי מה שספרו כאן מן הרשעים שזרעם התגייר :ד"י' נצח ישראל פ

רק שהיה אצלם בטומאה אבל אצל הבנים כאשר נתגיירו ...א שלא יהיה מצורף כח שלהם אל כח עליון"א בניהם גדוליםולפיכך היו ...נצרף ונזדכך

שתי , ה לאברהם"אמר ליה הקב, מאי דכתיב ונברכו בך כל משפחות האדמה, ר אלעזר"א: א"יבמות דף סג ע רות המואביה ונעמה העמונית , ברכות טובות יש לי להבריך בך

ואנשים לא ידעו הפלא הלז כי אם ... . ויירש זרעך את שער שונאיו: דבר על בראשית פרק כד פסוק סהעמק3

:שונאיו בפועל יהיו נצרכים לחכמת ישראל' יראו אשר אפי וקיבל שכר ... אלא גם את עשרת הדורות שלפניו , ולא רק את העבר שלו תיקן: 82ב עמוד "מכתב מאליהו ח4

.כי הפך את כל החושך שלהם לסיבת האור) ג מג"אבות פ(כולם לו ' ואברהם הי, פירוד זה בין עליונים לתחתוניםאבל בדור המבול ודור ההפלגה נעשה: לך- לך, אור גדליהו5

הכח לחבר שוב התחתונים לעליונים סלק עצמך לגמרי משם שךא יהא עוד דעתך לחזור: ה מארצך וממולדתך"בכור שור א יבד6 הגר ' ודבר זה אינו סיפור היסטורי מי הי, אברהם תחילה לגרים) 'חגיגה ג(ל "אמרו חז: לך- לך, אור גדליהו7

שאברהם אבינו חידש הענין של גירות הוא מה שבכוחו לעקור את עצמו מיחוס (, ל הוא"אשון אלא כונתם זהרונברכו בך כל ) 'ב ג"י(הקרא ' ם לפי עומק הפשט פי"וכמו שמבאר הרשב(, ולהיעשות חלק מכלל ישראל) שלו

כל משפחות האדמה שיהו ביכולת של, הרכבת האילן' מל, מבריך ומרכיב' שנברכו מל, משפחות האדמה, וגם גר ביכולתו לומר אלקי אברהם, שעליו כתיב אב המון גוים, להרכיב עצמם לתוך אילנו של אברהם אבינו

וזה הכח של אברהם אבינו שהשריש בנו הכח שיהא ביכולתינו לעקור את , שיש לו שיכות לאברהם אבינו )חדשה' כברי' עד שנהי, עצמינו מן העבר ולהתחיל מחדש

שבאותו שעה , הזה של אברהם נתהווה בעת שהשליכו נמרוד לכבשן האש] החדשה[ומציאות : ר גדליהו באו8

שהאש צרפו ויצר אותו . ... מציאות שאין לו שייכות עם העבר שלו, עבר אברהם מבן נח למציאות חדשהוהנסיון , רוש בקראובזה יובן מה שלא מצינו הנסיון של אור כשדים בפי... וליבן אותו מכל הפסולת , מחדש

והנסיון של אור כשדים נזכר ברמז במה ... שנאמר בתורת צווי, הוא הנסיון של לך לך, הראשון שמצינו בפירושכי השבר עדיין אינו , שייך בזה כלל לשון אמירה] ו... [אשר הוצאתיך מאור כשדים ' אני ד) טו ז(שכתוב

, אשר המאמר בראשית, נו אותו הדבר גם בבריאת העולםוכמו שמצי, במציאות שיהא שייך ךשון ויאמר אליווהוא כי באותו מאמר , לא כתוב בה לשון ויאמר, בראשית נמי מאמר היא) ראש השנה דף לב(ל "אשר אמרו חזוכן מצינו אותו דבר אצל עשרת ... ולא היה עדיין בריאה שיהיה שיייך לומר אליה לשון ויאמר , נברא העולם

אלוקים לא נאמרה ' שהדיבור הראשון של אנכי ד, שהם מכוונים אצל עשרה מאמרותאשר ידוע , הדברותובואתה . ... כמו שבהעשרה מאמרות נברא העולם, שהעשרת הדברות הם היצירה של כלל ישראל, בלשון צווי

שהלשון הקרא של ) יא כח(ן "שעה עברו מאין ליש לא דייך כלל לשון ציווי ומעונין מאד מה שכתוב ברמב, אלוכיך' שר הוצאתיך מאור כשדים משמעו כמו אשר הצאתיך מארץ מצרים התוב אצל הדיבור של אנכי דא

על ידם היה היצירה של אברהם , שהעשרה נסיונות שבהם נתנסה אברהם אבינו, כי באמת הם שייכים זה לזה עד שנשלם יצירתו בנסין העקידה, אבינו

106

fact that you could not have children until now will also be a part of the blessing – for there will be no natural continuity from your impure past1. 2. Avraham Avinu: The Man of Science Transcends Himself SUMMARY:

Avraham Avinu’s great contribution to the world was Monotheism. By teaching this concept Avraham Avinu forever changed the way in which we would relate not only to G-d, but also to man. In his search for G-d, Avraham did not take anything for granted. For 37 years, from the age of 3 until 40, he worked on developing a mature understanding and relationship with G-d. Only then did he finally give up all idol-worship. It took another 35 years (at age 75) when he was ready for G-d’s command at the beginning of our parsha. As exalted as Avraham became, his basic conclusions are accessible to all. Everywhere Avraham looked, he saw incredible order, demanding a higher intelligence overseeing and guiding the whole process. It was Rav Hirsch who said: "Two revelations are given to us, Nature and the תורה." The world is, as Rav Elchanan Wasserman tells us, biased in favor of seeing G-d, so much so that we are hard pressed to say what was so great about Avraham’s achievements. Why is he the holy father of the Jewish people when all he discovered was something that is basic and obvious to anyone who opens his eyes?

Firstly, we need to understand the context in which Avraham makes his discovery. The world that Avraham is born into has become completely idolatrous. Only one thin line of Monotheism remains: Chanoch, Noach, and Shem to Ever. These people lived and died with their secret, however. Meanwhile, the idolaters, praying to intermediaries, are able to show tangible results for their efforts. They are tuning into real intermediaries used by G-d. Avraham Avinu himself is brought up as an idolater like all those around him. It requires enormous courage and a radical breakthrough for Avraham to see the world through different eyes. Secondly, Avraham Avinu takes his understanding to profound new depths. In the end, he reconstructs for himself the whole of creation, including the higher spiritual realms. His legacy to us is the great Kabbalistic work, the Sefer Hayetzirah, which explains how the letters of the Hebrew alphabet were used by G-d to create the world. Avraham Avinu is able to trace any object back up its spiritual trajectory. Thirdly, Avraham Avinu does not just understand these things; he is able to harmonize his entire being with what he sees. This allows him to intuit all of the Torah and its Mitzvos, since the Torah is but a higher level of the creation-reality and therefore completely in harmony with the inner logic of creation. Fourthly, Avraham Avinu does not rest with the discovery of the G-d of the philosophers, the G-d of nature (hashgacha clalis). He does not simply replace the gods with one G-d. He provides a radically different model of how that G-d acts. Avraham Avinu comes to understand the principle of hashgacha pratis. He comes to

... שאצל אברהם היה נחשב תרח כמת ... ' ני פוטרך מכיבוד אב וגולך א) ... ט ז"פל(במדרש : אור גדליהו ב1, ה"פ' ל האריכות בגבורת ד"וכן מבאר המהר... היה התהוות מציאות חדשה שאין לו שייכות עם תרח ]ש[

אבל אין החושך , שעל ידי סילוק החושך בא האור, ששיכוות אברהם לתרח היה כמו הקשר בין האור לחושך .כן תרח לא גרם כלל להתהוות של אברהם, אורגורם התהוות ה

107

understand G-d’s Ways so deeply that he begins to model his own behavior after G-d’s ways. Avraham Avinu perfects his giving and kindness as a way of imitating G-d’s giving and kindness. He then uses his own kindness to teach people how great G-d’s kindness really is. To all this, Avraham Avinu adds one vital component: a relationship with G-d; a personal connection with and a deep love of G-d. Avraham Avinu not only loves G-d, he is in awe of Him. And he trusts him very deeply. G-d now tests that relationship to see whether Avraham's faith includes faithfulness. At 75, Avraham Avinu is asked to leave absolutely everything and to go to an unknown land. Avraham Avinu might have legitimately asked: Why was G-d asking this? Does G-d test our loyalty by asking us to do irrational acts of blind faith that seem to undermine our efforts to reveal Him in the world? The secret seems to lie in the second word of our parsha – לך לך. This can either mean, "Go for your own good," "Go for yourself", to fulfill your true potential and bring joy to your soul. But it can also mean, "Go to yourself.” - go discover yourself. Let the real you, the Neshama, go to the rest of you. Let it spread over your body. You have done well in discovering Me and telling others about Me. You have broken the 2,000 years of Tohu and introduced the 2,000 years of Torah. But, until you isolate yourself to really understand who you are, you cannot really have a full relationship with Me either.

"Go מארצך וממולדתך ומבית אביך – leave all the natural conditions of your existence and transcend yourself. קום התהלך בארץ – Get up and walk in the land of wisdom, enter a new phase of intellectual discovery and understanding. You can only do this if you free yourself from your current environment, schedule and involvements to a place where the earth itself will be in a state of greater spiritual harmony and receptivity with this growth – the holy land. Therefore, your departure is not first and foremost a physical departure, but a spiritual, intellectual, cultural departure." The order of the verses is "from your land, your birthplace (city) and the house of your father". A physical departure would be first from your house, then your city and then your country, but an intellectual departure would be exactly in the order the verses appear.

Avraham Avinu set out a complete refugee, not knowing where he was heading. He totally committed himself to G-d’s plan: He left nothing behind – there was no exit plan. Seforno and others state that Avraham nevertheless headed for the land of Canaan, for that was a land already well known as a place of intense spirit. In Canaan, Avraham Avinu brings even more people close to G-d than he did previously. He dies a glorious and honored king, wealthy and influential, with perhaps tens of thousands of followers. Whether he was a master orator or an electric personality is never revealed to us, for that is not the source of his success. Greatness lies not in natural talents of leadership or political savvy but in the details of personal perfection and then wanting to share that perfection with others. And indeed, Avraham Avinu now takes giant leaps forward in his body, his nefesh and his intellect. His body enters the holy land and feeds from its produce. His nefesh is perfected by Milah. And, the Sages tell us, he began to keep Eiruvei Chazeiros and/or Eiruvei Techumim. As Shem Mishmuel explains, both these DeRabanans are unusual in that they relate to carrying, a type of Melacha which does not actually affect a change on the body of the object. An Eiruv avoids the Melacha of carrying by creating a new domain of space, an essentially intellectually perceived joining of domains into one space. This is a function of being able to impact on the

108

Tzura of something as opposed to its Chomer, and this reflected Avraham’s growth in Sechel. Avraham Avinu was able to take his newfound wisdom to plant an Eshel tree, which the Gur Aryeh interprets to mean an international center of wisdom. For the first time since the sin of Adam HaRishon, G-d now not only spoke to man – ויאמר – but was also “seen” by Avraham Avinu – יראו . The Milah at the end of the parsha is just the beginning. Immediately afterwards, at the beginning of the next parsha, Avraham was rewarded with a new level of prophetic revelation. G-d then showed him the 3 Malachim, and Avraham Avinu, in imitation of G-d’s actions on earth (Vehalachta Bidrachav), began a new level of man–G-d relating.

109

DETAIL:

Rav Hutner once said, “Everyone wants to talk about the Chofetz Chaim after he became the Chofetz Chaim. But what is more important is to understand how the Chofetz Chaim grew to be that way to begin with1.” Although they reached breathtaking spiritual heights, the same is true of the Avos. Avram ben Terach was not born Avraham Avinu. He had to work incredibly hard on himself to become that way. Below is some of that story.

Discovering G-d through nature

Both Jewish and non-Jewish historians recognize that the great contribution of

the Jews to the world was Monotheism. By teaching this concept, Avraham Avinu forever changed the way in which we would relate not only to G-d, but also to man2. Avraham Avinu discovered G-d by looking at nature3. Described by the Alter of Slobodka as the first and perhaps the greatest of the philosophers4, Avraham did not take anything for granted. Avraham began his G-d search at the age of 3,5 but he was 40 - another 37 years of total absorption and thought - when he reached a mature understanding and relationship with G-d6. It was only then that Avraham was finally willing to give up all idol-worship7. It took another 35 years, when Avraham was 75

אגרות ומכתבים, פחד יצחק1

2"Israel's great achievement, so apparent that mention of it is almost trite, was Monotheism. It was an achievement that transformed subsequent history....One may raise the question whether any other single contribution from whatever source since human culture emerged from the stone age has had the far reaching effect upon history that Israel in this regard has exerted both through the mediums of Christianity and Islam and directly through the world of Jewish thinkers themselves" (H. and H. A. Frankfort, John A. Wilson, Throkeld Jacobsen, William Irwin, The Intellectual Adventure of Modern Man.)

א זה נקרו א מצד הבריאה מכיר שיש בורא :מיני השגות אלוקות יש' ב: קפט' צדקת הצדיק ס, רב צדוק הכהן3

מדריגות דראיה ' והם ב .י רוכב על הברואים"ב מצד ההנהגה וזה נקרא מעשה מרכבה איך הש מעשה בראשיתפ "ר ר"בר(ל "ש שהאבות השיגו מצד הברואים כמשאז"ה הנזכר בזוהר וארא כג א ע"וידיעה של אבות ומרע

קרא אותו שם אצלם שם והיא נקרא ראייה דאתגליא ולכן נ' באברהם אבינו ראה בירה דולקת וכו) לך לךל שיש די בבריאה זו להכיר "הרבי רב בונים זצ' ופ.) חגיגה יב(ל "המורה שאמר לעולמו די דרז בכתוב

ש"ע' ש הוידעני נא דרכיך וגו" וידיעה הוא בהנהגה כמ…אלוקותו על ידו ראש הפילוסופים4

ים והתווכח עמהם וחקר אברהם התפלסף מאד בחכמה ולמד כל דרכי הטוע: יד כב חכמהמשךוב אחד משגיח על הכל' בשכלו כי יש ד

א יש אגדה בן שלש שנים שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי "א :א' עבודת כוכבים פ' הל ד"השגת הראב5

הכיר את בוראו 40ם כתב שב"או אמנם הרבמבאברהם את בורר שנה הכי' בן ג: א"נדרים לב עוכן ב .מנין עקב התחיל להכיר ובארבעים נשלם הבנתו' ם שם תירץ שבג"מבוהכסף משנה על הר

כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה : ג' הלשםם "רמב והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו כי אי אפשר שיסבב

כוכבים הטפשים די ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובאת עצמו ולא היה לו מלמד ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו) ג (:א' עבודת כוכבים פ' ם הל"רמב6 ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ) ג (:א' עבודת כוכבים פ' ם הל"רמב7

אחד והוא מנהיג הגלגל ק קו הצדק מתבונתו הנכונה וידע שיש שם אלוומבין עד שהשיג דרך האמת והבין

110

years old, for him to be ready for G-d’s command at the beginning of our parsha, Lech Lecha. During this time Avraham Avinu was to grow enormously, and it is that growth which is our story now. As exalted as Avraham became, his basic conclusions are also accessible to us small people. Everywhere Avraham looked he saw incredible order, demanding a higher intelligence overseeing and guiding the whole process. A lit up palace must have an owner, was his straightforward logic1. The Derech HaSh-m explains that to this day, physics, biology, astronomy or any exploration of the world of nature will lead us back to G-d, allowing us to know Him at some level and understand what He does2. The more we reflect on the incredible depth and complexity of His creatures, the more we will be in awe of Him, want to praise Him and come to love him3. Moreover, animals are full of specific traits and actions from which we can learn. Thus Chananiah, Mishael and Azariah learned Mesirus Nefesh from frogs, and the Sages tell us that we can learn Tznius from a cat4. It is clear that nature was a great source of G-d-awareness for many of our great ancestors, and we inherited a spiritual, genetic sensitivity to access a basic appreciation of G-d through nature from the Avos5. The Avos, Moshe Rabbeinu and David Hamelech6 all learned to be great leaders by first being shepherds and being with nature. The Sages left us a beautiful work on nature, aptly called פרק שירה. All Jews sensitize themselves to nature every morning by saying the 7פסוקי דזמרה . Rav

דים חוץ ממנו וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם לטעות זה שעובקוהוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלו

את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם

שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת אמר רבי יצחק משל לאחד ): לט א–לך לך ' ריש פ(בראשית רבה 1כך שהיה . 'אני הוא בעל הבירה'אמר לו . הציץ עליו בעל הבירה? אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג. דולקת

.'אני הוא בעל העולם, 'ה ואמר לו”הציץ עליו הקב? אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג

ב"א ס"א פ"ח: 'דרך ה2ויוכח היותם כן מכח הנמצאות , חקירה במופתים הלמודיים יאמתו כל הענינים האלהגם מצד ה, אמנם

שמהם תלקחנה , התכונה ושאר החכמות, ההנדסה, ומשיגיהם אשר אנחנו רואים בעינינו על פי חכמת הטבע .הקדמות אמיתיות אשר יולד מהן ברור הענינים האמיתיים האלה

בשעה שיתבונן האדם במעשיו . והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו: ב' יסודי התורה הל' ב מהל"ם פ"רמב3

וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול

. לקיך-א' הקל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה אותו שנאמר ואהבת את ד: א' ושם הל אלקיך תירא' נאמר את הו

וזה שנחשוב ונתבונן במצותיו . היא שצונו באהבתו יתעלה :)אהבתו(ע ג ג "ואילו בספר המצוות מ( ולשון ספרי , וזאת היא האהבה המחוייבת, ומאמריו ופעולותיו עד שנשיגהו ונהנה בהשגתו בתכלית ההנאה

מקום תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנכי אלקיך איני יודע כיצד אוהב את ה' לפי שנאמר ואהבת את ה )ל ושניהם אמת" עכ.מצוך היום על לבבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם

וצריך האדם ללמוד מהם כדרך שאמרו …י "כל הדברים הטבעיים הם עושים רצון הש: צדקת הצדיק קעג4

מ למידים "פ שהם אינם בעלי בחירה רק מ"ים ואעו מצפרדע"ל ועזריה למדו קשאדחנניה מי:) נג(בפסחים הגם דבטבע כל הברואים לברוח מדבר המזיקם ומזה למידים לבחירה …נ "כ במס"י הוא ג"שעשיית רצון הש

. ש צריך למסירת נפש כמוהם" אבל בפעולה שיש בה קה…כ "ג 5

אל זה אפשר לכל אחד אף השגת הראייה של האבות שהם כוללים כל הנפשות כולם מישר: צדקת הצדיק קפט שהשגה זו מוטבע בו מאבותיו מצד שהוא זרע אברהם יצחק ויעקוב. שאינו תלמיד חכם להשיג

6Tehilim is full of this idea.

. וכל גבעותההרים :רוח סערה עשה דברו. וברד שלג וקיטוראש :תנינים וכל תהמות. מן הארץ'ה את הללו7 :רמש וצפור כנף. בהמה וכלהחיה :עץ פרי וכל ארזים

111

Shamshon Rephael Hirsch once commented: “What will I answer when asked, 'Rephael, did you see my beautiful Alps?'" It was Rav Hirsch who said: "Two revelations are given to us, Nature and the The Maharal calls the world of nature a ladder which we can climb to reach 1".תורהthe higher realms of Torah2. Why the discovery of G-d was unusual If we can all see the G-d of nature; if the world is, as Rav Elchanan Wasserman3 tells us, biased in favor of seeing G-d, we need to ask what was so great about Avraham’s achievements. Why is he the holy father of the Jewish people when all he discovered was something that is basic and obvious to anyone who opens his eyes? There are many aspects to the answer. Firstly, we need to understand the context in which Avraham makes his discovery. The world that Avraham is born into has become completely idolatrous. The Rishonim explain how G-d uses intermediaries (malachim, stars and other) to influence the world. People began to tap into those intermediaries, hoping to bring down more benefit into the world. Eventually, they began to detach these intermediaries from their source and to pray directly to them4. One thin line of Monotheism remained: Chanoch, Noach, and Shem 1Note at end of 18th letter in the Nineteen Letters.

הרואה חכמי אומות העולם אומר ) א"ח ע"נ(ודבר זה בארו חכמים במסכת ברכות - יד"ל נתיב התורה פ"מהר2נה משמע לשון נתי... ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם והרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו

שם חכמה עליה רק שאין חכמתן חכמה אלקית נבדלת מן הגשמי ... ת "אינו מן עצם החכמה שהיא אל השיכי למה לא ילמד החכמה שהיא מן השם יתברך שהרי , ואם כן מזה נראה כי יש ללמוד חכמת האומות. לגמרי

כמות לעמוד על המציאות אבל הח... חכמת האומות גם כן מן השם יתברך שהרי נתן להם מחכמתו יתברך שבת ' מס... (כי החכמה הזאת היא כמו סולם לעלות בה אל חכמת התורה... וסדר העולם בודאי מותר ללמוד

כי היא חכמתכם ובינתכם ) ושמרתם ועשיתם(לחשוב תקופות ומזלות שנאמר ) על האדם(מנין שמצוה :)... עהומה שאמר כי היא ... י אומר זה החושב תקופות ומזלותלעיני כל העמים איזו חכמה שהיא לעיני כל העמים הו

ומזה נלמוד כי כל ... מפני כי האומות הם שרוצים להתחכם בחכמה הזאת ביותר, חכמתכם לעיני כל העמיםומחויב הוא בזה כי הכל מעשה השם הוא ויש לעמוד , דבר שהוא לעמוד על מהות העולם יש לאדם ללמוד

אועליהם ולהכיר על ידי זה בור קובץ מאמרים א3 בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ) א (:א' ם הלכות עבודת כוכבים פ"רמב4

ים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את קואנוש עצמו מן הטועים היה וזו היתה טעותם אמרו הואיל והאל להם חלוקם לפניו ראויין הם לשבחם ולפארם ולהעולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשי

כבוד וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך כיון שעלה דבר זה על לבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קרבנות ולשבחם

היה עיקר עבודת כוכבים וכך זהכדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה וולפארם בדברים ולהשתחוות למולם אלא כוכב זה הוא שירמיהו אומר מי לא קהיו אומרים עובדיה היודעים עיקרה לא שהן אומרים שאין שם אלו

ייראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך ובאחת יבערו ויכסלו מוסר : אבל טעותם וכסילותם שמדמים שזה ההבל רצונך הואךהוא כלומר הכל יודעים שאתה הוא לבדהבלים עץ

ואחר שארכו הימים עמדו בבני האדם נביאי שקר ואמרו שהאל צוה ואמר להם עבדו כוכב פלוני ) ב ( ם הנשים או כל הכוכבים והקריבו לו ונסכו לו כך וכך ובנו לו היכל ועשו צורתו כדי להשתחוות לו כל הע

והקטנים ושאר עמי הארץ ומודיע להם צורה שבדה מלבו ואומר זו היא צורת הכוכב פלוני שהודיעוהו בנבואתו והתחילו על דרך זו לעשות צורות בהיכלות ותחת האילנות ובראשי ההרים ועל הגבעות ומתקבצין

ראה ממנה וכהניהם אומרים ומשתחוים להם ואומרים לכל העם שזו הצורה מטיבה ומריעה וראוי לעובדה ולי תעשו כך וכך והתחילו כוזבים אחרים לעמוד ולומר אלכך ו ולהם שבעבודה זו תרבו ותצליחו ועשו כך

שהכוכב עצמו או הגלגל או המלאך דבר עמהם ואמר להם עבדוני בכך וכך והודיע להם דרך עבודתו ועשו כך בעבודות משונות זו מזו ולהקריב להם ואל תעשו כך ופשט דבר זה בכל העולם לעבוד את הצורות

השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם ולא הכירוהו ונמצאו כלכחולהשתחוות וכיון שארכו הימים נשתעם הארץ הנשים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן וההיכל של אבנים שנתחנכו מקטנותם

קשהיו בהם כגון כהניהם וכיוצא בהן מדמין שאין שם אלולהשתחוות לה ולעבדה ולהשבע בשמה והחכמים ' וגו אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללם ולדמותן

.הכוזרי וספר העיקרים, החינוך, ן"וכעין זה פירש הרמב

112

to Ever, but these people lived and died with their secret1. Meanwhile, the idolators, praying to intermediaries, are able to show tangible results for their efforts by tuning into real intermediaries used by G-d. Avraham Avinu himself is brought up as an idolater like all those around him2. It requires enormous courage and a radical breakthrough for Avraham to see the world through different eyes. Secondly, Avraham Avinu takes his understanding to profound new depths. In the end, he reconstructs for himself the whole of creation, including the higher spiritual realms. His legacy to us is the great Kabbalistic work, the Sefer Hayetzirah, which explains how the letters of the Hebrew alphabet were used by G-d to create the world3. Avraham Avinu is able to trace any object back up its spiritual trajectory4. He is able to understand, as Adam HaRishon once did, how the word actually sustains the physical reality it produces5. Man is a whole universe, an טןעולם ק made up of all 22 letters, whose every action has cosmic implications6. The G-d of morality and of Hashgacha Pratis Avraham Avinu does not just understand these things; he is able to harmonize his entire being with what he sees. This allows him to intuit all of the Torah and its Mitzvos, since the Torah is but a higher level of the creation-reality7 and therefore completely in harmony with the inner logic of creation. (Actually, perceptive

צור העולמים לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו אלא לאב: א' ם הלכות עבודת כוכבים פ"רמב1

ים בעולם כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של יחיד :עולם והוא אברהם אבינו

א ותמה אני שהרי היו שם שם ועבר איך לא היו מוחין "א :א' עבודת כוכבים פ' הל ד"השגת הראב ו מתחבאים מהם עד שבא אברהם ושבר ואפשר כי מוחים היו ולא אירע להם שישברו את צלמיהם לפי שהי

:צלמי אביו

ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי :גא הלכות עבודת כוכבים ם"רמב2 כוכבים הטפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם

נה' מאמר ד סכוזרי 3 השתלשלות4 .83יא דף ' וץ ריש ס מחשבות חר-צדוק הכהן' ר5 ברא הוא יתברך את האדם והשליטו על רבי רבוון כחות , כן בדמיון זה כביכול: ג"נפש החיים שער א פ6

י כל פרטי תנועות מעשיו ודבוריו "ומסרן בידו שיהא הוא המדבר והמנהיג אותם עפ. ועולמות אין מספר בכל העולמות …ומחשבותיו

דר נגד עולם וכח אחד פרטי מסוד השעור קומה של ופרטי שבו מסוזה כל האדם שכל כח : ו" פשם כלל הכחות והעולמות

הסתכל באורייתא וברא עלמא7

means that the logic of the world is in harmony with the logic of the תורה. Since man was also created from that תורה, the logic of man is similarly in harmony with the logic of the world. The Maharal’s opinion is that it was only Avraham Avinu of the Avos who kept the Torah. He gives two reasons for this:

כי מעלת אברהם דבקה , אברהם אבינו היה מיוחד ביותר לקיים כל התורה:כ"ל פ"תפארת ישראל למהר כי מדת אברהם היא מדת התורה כי התורה תקרא …ועוד התורה הוא השכל העליון]ו […ה בחכמה עליונ

, וזה כי התורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ותורת חסד על לשונה) משלי לא(תורת חסד דכתיב ום ואף כאשר תמצא בתורה מיתות וכריתות אין תכלית התורה רק להעמיד הטוב בעולם שלא יהיה נמצא ש

.רע

113

scientists throughout the ages have marveled on how remarkable it is that higher, more abstract forms of thinking are in harmony with the physical world around us1.) Avraham Avinu does not rest with the discovery of the G-d of the philosophers, the G-d of nature (hashgacha clalis). He does not simply replace the gods with one G-d. He provides a radically different model of how that G-d acts. The gods of his contemporaries have no interest in lowly man. They are too busy competing amongst themselves. Avraham Avinu comes to understand that if G-d had created man, it must have been to give of His goodness to man, and to each man in particular. This is the principle of hashgacha pratis2. Avraham then takes this further. He comes to appreciate how it was that G-d planned to give to man, or put differently, how man could come to achieve the goodness G-d wanted him to have. He works out the principles of choice and of serving G-d. He then comes to understand G-d’s Ways so deeply that he begins to model his own behavior after G-d’s ways. He sees that G-d relates to man in multiple tiny acts of Divine Providence – of G-d lowering Himself, so to speak, into the nitty-gritty of man and his needs3. Avraham Avinu perfects his giving and kindness as a way of imitating G-d’s giving and kindness. He then uses his own kindness to teach people how great G-d’s kindness really is. Personalizing the G-d relationship - Love, respect and trust But even that is not enough for Avraham Avinu. Until now he had come to have great awe of the Creator who guides his every move, and he used his incredible perception to intuit what G-d wanted of him. But to this he is to add a relationship, a personal connection with and a deep love of G-d4. 1 It is a remarkable fact that when man thinks in a pure system of abstract logic such as mathematics, that logic turns out to be consistent with the logic of the world. As Plato put it, "G-d never geometrizes". Carl Gustav Jacobi commented, "The Great Architect of the Universe now appears as a pure mathematician." (Jacobi was a nineteenth century Prussian mathematician. Quoted in the Time-Life book on mathematics p. 9)

“Our minds which invent mathematics, conform to the reality of the cosmos. For example the division of the circumference of a circle by its diameter yields the number pi - 3.14159... Pi turns up in equations that describe subatomic particles, light and other quantities that have no obvious connection to circles. This shows that human invented mathematics somehow tuned into the truths of the cosmos. (John Polkinghorne in Newsweek, July 27, 1998) “This seems to be telling us that something about human consciousness is harmonious with the mind of G-d.” (Carl Feit, cancer biologist at Y.U., ibid.)

There was no reasonable expectation that, using logic alone, we would be able to understand the world: "The most incomprehensible thing about the world, is that it is comprehensible," Einstein, (in Time-Life book on energy p. 137) "There can be no living science unless there is widespread instinctive conviction in the existence of an order of things" (Alfred North Whitehead in Science and the Modern World).

מים המשפילי לראות בש) ו( :ינו המגביהי לשבתק אל'המי כ) ה(: קיג תהילים: ג"א דך שז ס"עלי שור ח2מושיבי עקרת ) ט( :להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו) ח( :מקימי מעפר דל מאשפת ירים אביון) ז( :ובארץ

והנהגת הטבע שהיא .... ' הנהגה זו נקראת השגחה פרטית לעומת ידיעת ד ... :הבית אם הבנים שמחה הללויה השגחה הכללית

רם על : "שיהיה יודע מקטנות הנעשה בעולמנו, יתברךבדורות ההם חשבו למעוט כבודו: א דף שז"עלי שור ח3

גמל הוא חסד . ממנה לא ידעו בני דורו, גילה אברהם אבינו את גדלות החסד". על השמים כבודו. 'כל גויים דבזה הכירו כי חסדו . עם כלם וכשהיכירו את גדלותו של חסד לימדם להכיר את אלקי החסד ושעולם חסד יבנה

הוא הוא כבודו–עתו והנהגתו יד, השפעתו, יתברך 4 The Mishneh in Avos which talks of the 10 Nisyonos of Avraham Avinu ends by saying:

114

Avraham Avinu rounds off his relationship with G-d. The base line of any relationship is respect. Avraham Avinu not only respects G-d, he is in awe of Him. Built on that respect comes trust; Avraham Avinu has a deep belief that G-d will look after him and always challenge him only for his own good. And built on that trust came Avraham’s deep love of G-d. However, there is one more vital component. We know from our relationships with our parents, spouses and children that we can sometimes feel close to them and sometimes quite distant. When we have our disagreements or feel estranged, the question is whether our connection with the other person goes deep enough to carry us through these times of darkness. When the relationship is not clearly doing something for us the question is whether we remain trustworthy – true to the relationship. It is just this question which began to be answered when at 75, Avraham Avinu is asked to leave absolutely everything and to go to an unknown land. Avraham is tested Avraham Avinu might have legitimately asked: Why was G-d asking this? Does G-d test our loyalty by asking us to do irrational acts of blind faith that seem to undermine our efforts to reveal Him in the world? The secret seems to lie in the second word of our parsha – לך לך. This can either mean, "Go for your own good1," "Go for yourself2", to fulfill your true potential and bring joy to your soul3. But it can also mean, "Go to yourself. For your own good, go discover yourself4. Go and

להודיע כמה חבתו , עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכלם) ג מסכת אבות פרק המשנה

:של אברהם אבינו עליו השלוםOn which Rav Shimshon Rephael Hirsch comments: According to the context, it would seem that נואבי חבתו של אברהם has an active connotation, denoting Abraham’s love for G-d. If, however, one should wish to construe this phrase in the more customary manner, that is, as denoting the love of G-d for Avraham, then the repeated trials should be regarded as evidence in themsleves of the high regard in which G-d held Avraham. As the Mishna has it: “The potter will strike only those pots that are good and whole to test them, because he knows that they will withstand even repeated blows.”

תנחומא ילמדנו רבינו אדם מישראל מהו שיקבל עליו במדרש: ד" שנת תרע- שם משמואל פרשת לך לך ספר

ש כשהוא "ש אמרי אסור לקבל עליו מ"י בשם ר"י ור"רב אידי ורב הונא בשם ר, מלכות שמים כשהוא מהלךוכשמתחיל ואהבת רצה ', ם אחד ויכוון לבו לשמים באימה וביראה ברתת ובזיעה וכומהלך אלא יעמוד במקו

המידבק באהבה שהוא הולך ומידבק והנה ... : ויש להבין מה ענין פתיחה זו לפרשה זו. ' רצה עומד וכוהלךמ יותר אבל קבלת עול מלכות שמים, בכל עת יותר ויותר עד בלי שיעור וגבול יצדק לכתוב בו לשון הליכה

כי מפאת , ויעמוד העם מרחוק) שם(, וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק) 'שמות כ(ש "יצדק בה לשון עמידה כמת שלקבלת עול מלכות שמים אסור לו "וזה שאמר במדר. מפחד להתקרב לפנים ממחיצתויםהעול ויראת השמ

אבל כשמגיע לואהבת רצה , הלהיות מקבל כשהוא מהלך אלא יעמוד במקום אחד באימה וביראה ברתת ובזיע :מהלך שאז יצדק נמי לשון הילוך

ובכח זה , קבלת עול מלכות שמים' בבחי' היינו שעד אז הי', יובן הכתוב לך לך מארצך וגוומעתה עד עתה ' אולם עתה נצטוה שילך מזה שהי, היתה לו עמידה בכל מה שעברו עליו בארצו ומולדתו ובית אביו

היינו להדבק באהבה , הליכה' דרכו בחייקאלא יאחז צד, בלת עול מלכות שמים לבדההיינו ק, עמידה' בבחי .אל הארץ אשר אראך

להנאתך ולטובתך-לך לך י "רש1

2R SR Hirsch, pg. 224: “Go for yourself” - “Stand as being higher still”; nobody may say: I am as good as honest as everybody else is, as is the fashion here today. Everybody is responsible to G-d for himself. If necessary alone.

הרי אם אינו ... אל תקון נשמתך מה שאתה צריך לתקן בעולם הזה , היינו אל יעודך: נתיבות שלום דף סג3 מצקן את יעודך

היינו לך וראה את עצמך, פירוש לך לך וזהו ה: ג" שנת תרע-שם משמואל פרשת לך לך 4

115

understand much more deeply – introduce your soul to your body. Let the real you, the Neshama, go to the rest of you. Let it spread over your body1. You have done well in discovering Me and telling others about Me. You have broken the 2,000 years of Tohu and introduced the 2,000 years of Torah2. But, until you isolate yourself3 to really understand who you are, you cannot really have a full relationship with Me either."

"Go מארצך וממולדתך ומבית אביך – leave all the natural conditions of your existence and transcend yourself4. )קום התהלך בארץ) יז – Get up and walk in the land of wisdom, enter a new phase of intellectual discovery and understanding5. You can only do this if you free yourself from your current environment, schedule and involvements to a place where the earth itself will be in a state of greater spiritual harmony and receptivity with this growth – the holy land. Therefore, your departure is not first and foremost a physical departure, but a spiritual, intellectual, cultural departure." The order of the verses is "from your land, your birthplace (city) and the house of your father". A physical departure would be first from your house, then your city and then your country, but an intellectual departure would be exactly in the order the verses appear6.

Greatness lies in personal perfection

We know that in the end Avraham Avinu recoups all that he seemed to lose, and he appears to have brought even more people close to G-d in Canaan than in Charan. By the end of his life, Avraham Avinu dies a glorious and honored king, wealthy and influential, with perhaps tens of thousands of followers. Whether he was a master orator or an electric personality is never revealed to us, for that is not the source of his success. Through Avraham Avinu, G-d reveals a great secret: the source of greatness lies not natural talents of leadership or political savvy. It lies in the details of personal perfection, and then wanting to share that perfection with others.

שפת אמת1 שני אלפים תורה שני , שני אלפים תהו, תנא דבי אליהו ששת אלפי שנין הוי עלמא: א"עבודה זרה דף ט ע2

מן ואת הנפש אשר עשו בחרן–ומאימתי הוי שני אלפים תורה , אלפים ימות נמשיח וגו שיהא בודד .... לך לך:א יב העמק דבר3 היינו מכל התנאים והתכונות והטבעיות שלך–עליך לצאת מארצך ומולדך ובית אביך : נתיבות שלום דף סג4 ולפי שאברהם העתיק שכלו . …, מלת התהלכות נזכרת אצל החכמה. קום התהלך בארץ) יז(: רבינו בחיי5

קום : י"ל הש"א', בההנג'בהשגת הענין הכולל ' ונסועךהלו'ומסיע נפש השכלית , ממדרגה למדרגה…בחפושכי לא מצינו שהלך אברהם את הארץ , כלומר נענע צורת שכלך בדרישת הנמצאים שבארץ, התהלך בארץ

, ויאהל אברם ויבא וישב: הוא שכתוב, אבל מצינו בו שישב ולא הלך, י"לארכה ולרחבה כמו שאמר לו השכי , יושב אהלים: מלשון', ויאהל 'וזהו, ועל כל פנים ההלוך הזה הוא תנועת הנפש השכלית והשקט הגוף

בהפך מצרכי הגוף שהם צריכים נענוע הגוף והשקט , דרישת החכמות צריך תנועת הנפש השכלית והשקט הגוף .נתן חכמה לשלמה' וה: כענין שכתוב, אתן לך דעה וחכמה לדעת מהות הנמצאים. כי לך אתננה: ואמר. הנפש

בין תנועה ... בין תנועה גשמית … והתרחקות… כל . בית אביך מארצך וממולדתך ומ: א הכתב והקבלה יב6

יתרחק תחלה מאנשי ביתו ... כי התרחקות מקומי, ואופני התרחקות האלה הפוכים המה בעניניהם... רוחנית הנה ... מן הרחוקים על הקרובים ... אמנם התרחקות המחשבית הולכת ... עד שלבסוף יעזוב כל ארצו...

יורה לנו שאינו מדבר מהתרחקות , וביתו באחרונה, יר כאן תחלה התרחקות הארץ שניה לו מולדתואחר שהזכובאמת כבר היה מרוחק מארצו ובא עד , מקומי דאם כן היה ראוי לומר בהפך מבית אביך ממולדתך ומארצך

' וגו,אמנם המקרא מדבר מהתרחקות המחשבי, )י"ש רש"כמ(חרן וכן איתא בנתיבות שלום

116

This, though, is so revolutionary that G-d does not expect Avraham Avinu to discover it for himself. He tells him clearly what the consequence of his growth will be: “I promise you,” G-d says to Avraham, “that I will protect you1. You will be blessed in all that you do2. You will give more to the world and you will gain more by acquiring the holy land3; if you raise your eyes – שא עיניך – to the higher spiritual processes that govern this world, you will see all of this4. "I will make you into a great nation5, despite the fact that you are childless at the age of ninety6. Your own spirituality will be so encompassing that you will reflect the spiritual reality of a whole nation, as it says 7אלוקי אברהם. Because you will have such a big Neshama, you will no longer be subject to the laws of Mazel that apply only to the individual. The Jewish nation, all contained now in you, is beyond the laws of mazel8. I will make you a source of blessing to the whole world9. Your

ואם ישנאני . לא תתן ללבך לומר אין לי קרוב וגואל בארץ: כלומר: ... ה ואברך מברכיך"בכור שור יב ג ד1 לגואל... אני אהיה לך. .... אדם ויבקש לי רעה מי יעמוד נגדו

שתהא ברכה מצויה בכל אשר תעשה: ה והיה ברכה"בכור שור א יב ד2 אל אברם ויאמר לזרעך 'הוירא ) ז( : אלון מורה והכנעני אז בארץויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד) ו(יב 3

ויהי רעב בארץ ) י( :ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה) ט( : הנראה אליו'האתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח ל :וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ

ואברם כבד מאד במקנה ) ב( :נגבהויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו ה) א(יג :וילך למסעיו מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה בין בית אל ובין העי) ג( :בכסף ובזהב

אמר אל אברם אחרי הפרד לוט 'הו) יד( :'האל מקום המזבח אשר עשה שם בראשנה ויקרא שם אברם בשם ) ד(כי את כל הארץ אשר אתה ) טו( :ה שם צפנה ונגבה וקדמה וימהמעמו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר את

ויאהל אברם ויבא ) יח( :קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה) יז( :ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם :'הוישב באלני ממרא אשר בחברון ויבן שם מזבח ל

וההנהגה וראה כי כל הארץ לך אתננה שא עיניך למעלה להתבונן על רוחניות ההשגחה :יד יג חכמהמשך4

שגם לך היא נתונה והיא נתקדשה בקדושה שראויה לך ולבניך

את הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ... ויקח אברם ) ה(יב ' וגו ואעשך לגוי גדול ) ב(יב 5 : עפר הארץ גם זרעך ימנהושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את) טז( יג :ארצה כנען

אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה 'האחר הדברים האלה היה דבר ) א(טו ויאמר ) ג( : מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר'הויאמר אברם אדני ) ב ( :מאד

אליו לאמר לא יירשך זה כי אם אשר יצא 'הוהנה דבר ) ד( :אתיאברם הן לי לא נתתה זרע והנה בן ביתי יורש ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם ויאמר ) ה( :ממעיך הוא יירשך : ויחשבה לו צדקה'הוהאמן ב) ו( :לו כה יהיה זרעך

לזרעך אתן ת הארץ " "עמיםה כמה פ"פ שאמר לו הקב"ואע: ... ה מה תתן לי"בכור שור טו ב ד , שמא היה קרובו, דדמשק מארץ ארם, היה סבור אברהם שבני משפחתו קורא זרעו ואליעזר שבא מארם" הזאת

".כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך"ולפיכך פירש לו כאן

:ועוד שאודיע טבעך בעולם. י ושם אעשך לגוי גדול כאן אי אתה זוכה לבנים"רש 6

לא רק בזה שהוא אביו –אברהם אבינו יסד את עם ישראל : השגחה וגולה דף שז אות דא"עלי שור ח7ה מייחד את שמו על אדם "ואין הקב, ה ייחד שמו עליו"בזה שהקב, הוא בעצמו יהיה כאומה שלמה: הראשון )ל"י בשם חז"ריש לך לך וברש" (זה שאומרים אלוקי אברהם "-אותך עצמך " ואעשך לגוי גדול. "פרטי

הוציאו חוץ ממזל שלו אברם אינו מוליד אברהם מוליד אין מזל - ויוצא אותו החוצה : חכמה טו המשך8

וזה הוא אב המון גוים . כי ישראל בכלל אינם תחת המזל אבל בפרט מסובבים במזל). ב"נדרים ל(לישראל רבים צריכים לו כרבים הוא וזה דיוןשאני משה כ) א"ט סע(ל בתענית "ל ענין כללי וכמאמרם ז"ר) ד, לקמן יז(

.הוא אין מזל לישראל כי ישראל יאמר על הכלל כולו כידועועדיין לא באו כוחות , לו רק בכח' את כל באי העולם היד אבל הכח הזה לאח:לך- לך, אור גדליהו

שה לה ניסים כי זה שלא נע, קטנה שעדין לא נעשו לה ניסים, במדרש' וזהו שממשיך רבי ברכי[אלו לידי גילוי ל שאין הניסים נעשים בלי סדר "כי ידוע מדברי המהר, מורה שהכוחות שלו הם בקטנות ולא באו לידי שכלול

והוא סדר מיוחד לאלו האנשים אשר הם בעולם , סדר למעלה מסדר הטבע, רק יש סדר מיוחד לניסים, ומשטרן "וכמבואר ברמב, אל צדיקים' עני ה'כדכ, ה ביותר"אשר עליהם משגיח הקב] למעלה מסדרי הטבע, הנבדל

כי , לו כוחות גדולים עדין לא נעשה לו נס' אף שהי) ואברהם אבינו" (כי ידעתיו "–ט "א י"פ בראשית י"עה )עדין תחת השגחה המיוחדת של למעלה מהטבע' ולא הי(, עדין לא באו הכוחות לידי גילוי

:משפחת האדמהואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל ) ג(יב 9

117

Neshama will become so broad that it will cover all the nations of the world1. Even your enemies will understand that their blessing comes from you2. Your actions will be so great that you will actually be a Tikun to the all the generations which preceded you3. You will restore the unity of higher spirituality with the world down here that was so tragically destroyed by the previous generations4." Further growth and perfection And indeed, Avraham Avinu did now take giant leaps forward in his body, his nefesh, his intellect5 and in his faith and ability to envision the Almighty6. His body was to enter the holy land and to feed from its produce7. His nefesh, the source of his desires and passions, was to be perfected by Milah8. And, the Sages tell us, he began to keep Eiruvei Chazeiros and/or Eiruvei Techumim. As Shem Mishmuel explains, both these DeRabanans are unusual in that they relate to carrying, a type of Melacha which does not actually affect a change on the body of the object. An Eiruv avoids the Melacha of carrying by creating a new domain of space, an essentially intellectually perceived joining of domains into one space. This is a function of being able to impact on the Tzura of something as opposed to its Chomer, and this reflected Avraham’s growth in Sechel9.

ויברכהו ויאמר ברוך אברם ) יט( :ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון) יח(יד

:לאל עליון קנה שמים וארץ

: אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים דיז 1

ו הפלא הלז כי אם ואנשים לא ידע ... . ויירש זרעך את שער שונאיו: דבר על בראשית פרק כד פסוק סהעמק2 :שונאיו בפועל יהיו נצרכים לחכמת ישראל' יראו אשר אפי

וקיבל שכר ... אלא גם את עשרת הדורות שלפניו , ולא רק את העבר שלו תיקן: 82ב עמוד "מכתב מאליהו ח3

.כי הפך את כל החושך שלהם לסיבת האור) ג מג"אבות פ(כולם לו ' ואברהם הי, דור ההפלגה נעשה פירוד זה בין עליונים לתחתוניםאבל בדור המבול ו: לך- לך,אור גדליהו4

הכח לחבר שוב התחתונים לעליונים

שלשה אלה מתיחסים לגוף ונפש ושכלוהנה: ב"שנת תרע שם משמואל5

אמר , ראה בירה אחת דולקת… יצחק משל לאחד ש' אמר ר. … ) ט"ל' פ(ר "במד: ג" שנת תרע- שם משמואל6ויש להבין כי … הבירהבעלהציץ עליו בעל הבירה אמר לו אני הוא , הזו בלא מנהיגתאמר שהבירה

שזהו מאמר … ה " עליו הקביץעד שהצ … מפשטות המאמר נראה שמה שלא ידע אברהם מי הוא בעל העולם ועוד שהרי נשלך לכבשן האש ומסר עצמו על קידוש השם קודם … ,ה שנה" עןבהיותו ב' שהי… , לך לךלו ' אך בלתי אפשר הי… העולם בלא מנהיג שכוון בבריאת העולם ' בודאי אי אפשר שהי . ...ר הזההמאמ

היינו שהראה לו , י ואמר לו אני הוא בעל העולם"להשיג בשכל אנושי מהות האלקות עד שהציץ עליו הש .ל"במראה הנבואה כנ

,ן גופו מפירות הארץי מתיחסת לגוף שנכנס בה בגופו וניזו"א: ב"שנת תרע שם משמואל7

מילה מתיחסת לנפש שהיא באבר התאוה לעצור את הכוחות הגופניים והרצונות : ב"שנת תרע שם משמואל8

אם יש את ) ג"בראשית כ(ונפש הוא הרצון והתשוקה שבאדם כמו שאמרנו כמה פעמים מלשון , החומריים . נפשכם שפירושו רצונכם

... :להשכל כי שבת הוא יומא דנשמתא ושבת יעשה כולו תורהשבת מתיחסת : ב"שנת תרע שם משמואל9

עירובי תבשילין ' ה אפי"ובפרשה צ, אברהם יודע' הלכות עירובי חצירות הי' אפי) ד"ס' ט ופ"מ' פ(ובמדרש ויובן , א גורס עירובי תחומין"והרשב. ובתנחומא פרשה זו) ב"ח ע"כ(ס יומא " הוא בשכןו, אברהם יודע' היה "שה' דאתחומין לא איפקד במרה ובתוס) ב"ז ע"שבת פ(ה אהא "ר זצללה"ק אבי אדומו" כי מאמר"עפ

כ "א, בכמה פרסאות' מותר לטלטל אפי' וכן הי, כמה' מהלך אפי' הוצאה ופירש משום דאילו היו מחיצות הילא השיגו ועד מתן תורה , והוא אסור מצד הצורה לא מצד החומר שבו, אין המלאכה עושה שינוי בגוף הדבר

ן בענין טבילת נדה "ש הרמב"ומצינו עוד ענין שהוא מצד הצורה כמ. ענינם מצד הצורה' מעלה זו שיהיה שמר השבת מצד "ואאע ... ,שהטהרה הגופנית היא משפסק הדם אבל הטהרה מבחינת הצורה היא בטבילה

118

Avraham Avinu went on a journey to perfect the mind and the heart. For the first time since the sin of Adam HaRishon, G-d now not only spoke to man – ויאמר – but was also “seen” by Avraham Avinu – 1וירא . By the end of the parsha, Avraham was ready to perfect his body through Bris Milah as well. Immediately afterwards, at the beginning of the next parsha, Avraham was rewarded with a new level of prophetic revelation2. G-d then showed him the 3 Malachim, and Avraham Avinu, in imitation of G-d’s actions on earth (Vehalachta Bidrachav), began a new level of man–G-d relating. Avraham Avinu was able to take his newfound wisdom and plant an Eshel tree3, which the Gur Aryeh interprets to mean an international center of wisdom4. The physical aspects of the journey were just as amazing. Avraham Avinu set out, according to some not knowing where to, a complete refugee. He committed himself totally to G-d’s plan: He left nothing behind – there was no exit plan5. Seforno and others state that he nevertheless headed for the land of Canaan, for that was a land already well-known as a place of intense spirituality6. " לעצמותך – לך לך –

הרבותא עצמה שהרי אין שינוי ודהיינ להגירסא עירובי תבשילין נמי נוכל לומר' ואפי... ל "השלמת שכלו כנז יובן "ולפי. והוא דומיא דהוצאה ותחומין, ט לשבת אם הניח עירוב תבשילין או לא"במעשה זה שמבשל ביו

לו מעיינא דמיא ומאן דצריך ' שהי) ב"ב ע"ק(ק "ש הזוה"ה כמ"שלא מצינו ענין טבילה במים רק באברהם אע :ן"ש לעיל בשם הרמב"מל וכ"והיינו מטעם הנ', טבילה הוה מדכי לי

הנראה אליו' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח לד' וירא ד: יב ז1רק כשבא אברהם לארץ ישראל אז ' אבל לא וירא ד' מן אז לא מצאנו רק ויאמר דוהנה: חכמהמשך

ר היינו שמתחלה ראה אותו וזה אל אברהם ויאמ' הזדכך חומרו עד כי שב כאדם קודם החטא וזה הוא וירא דוארא אל אברהם ) פ וארא"ר(וכן כוונת הפסוק , שלא חצץ החומר מאומה' כונת הפסוק פה ויבן שם מזבח לד

.ק היטב"ודו' וירא אליו ד) ט, לה. ב, בראשית כו(יצחק ויעקב וכן תמצא אצל כל אחד מהאבות 2Meshech Chochma writes that this was a new level of prophecy, no longer just for a purpose but as an ongoing sign of G-d’s closeness.

:ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם יהוה אל עולם) לג(כא בראשית3 כי כמו שהפרדס יש , )ב"חגיגה יד ע' ר(' פרדס' לפרש כי יסוד נטיעת החכמה נקרא ויש: ... גור אריה כא לג4

כי כמו ', נטיעה'כך היה אברהם נוטע נטיעות המושכלות שראוי לקרותן , והנטיעות מוציאים פרי, תבו נטיעוומן מושכל . קיימים אמתיםשהם, כך מושכל המציאות הם נטועים חזקים-שנטיעה היא נטיעה חזקה בארץ

וזהו שנטע , ממנו הם עושים פרי להוציא מושכלות שניות -הנמצאות אשר הם נטיעות חזקות ראשונות לשכל וממנו היה , שהכל היו מודים בהן, שרשים אמתים בהקדמות חזקות-שהיה עורך ומסדר סדר החכמה , אברהם

שהיו בו שרשי , היה מביא לו מן הפרדס הזה-כאשר היה אחד רוצה לדעת שום השגה ] ו. [מוציא פירותשנטע פרדס שקרא ) ו, ר נד"ב(רש רבות ולפיכך קאמר במד, והפרי הוא התולדה המתחייב מן החכמות. חכמות

- כל המושכל וכל השגה שהיה רוצה -והכוונה בזה . 'ענבים תאנים רימונים, שאל מה שתשאל'כלומר , "אשל" :והוא מן שרשי החכמות אשר נטע, הזההיה מביא לו מן הפרדס

אלא היה מלמד ,רוצה לומר כי לא היה עיקר אברהם ללמוד חכמות לבני אדם' פונדק' דאמר ומאן , )ה, י לעיל יב"רש(להם המעשים הרצוים אצל השם יתברך והיה מגייר אותם והכניסם תחת כנפי השכינה

כי לדעת הראשון לא היה מלמד . יהםוהיה מלמד אותם דרכ, )ב"סוטה י ע(והכניס כל עוברים ושבים בעולם ומכניסם תחת כנפי , היה מקבל-טנים גדולים וק-אלא כל עוברים , וזה סובר לא כן, אברהם רק לחכמים

ש שהאריך בדברים נפלאים "ע' וגווהיה מלמד אותם המעשים אשר יעשו, השכינה

: ה כמו שאומר"כי היה הולך וממתין שיבא דבר מאת הקב: ה ואת כל רכושם אשר רכשו"בכור שור יב ד ד5אלא . ואם לאו אחזור. שבילו המותראשלח ב, ואם יעשה לי כאשר אמר טוב הדבר, אלך עתה ומקצת אשר לי

ה שהוא אומר ועושה"כי היה בטוח בהקב, הכל הוליך עמו

עד שבא אל ארץ , היה נודד והולך מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר- אל הארץ אשר אראך :א יב ן "רמב 6 וישב בה ומה שאמר ואז נתעכב, "אל הארץ אשר אראך"אז נתקיים , כנען ואמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת

אלא שאחז צדיק דרכו , כי עדיין לא ידע כי על הארץ ההיא נצטוה, לא להתישב בה, ויצאו ללכת ארצה כנען התעו שרכי כן היה בדעתו ובדעת אביו גם מתחלה בצאתם מאור כשדים ומפני זה אמר ויהי כא, דרך ארץ כנען

ויתכן לומר כי אברהם מבראשונה ידע כי ארץ . אובדכי היה תועה כשה , )להלן כ יג(ים מבית אבי קאותי אל, או על כולה, ירמוז לו על ארץ כנען" אל הארץ אשר אראך"והאמין כי , חלקו' ובה יתן ה' כנען היא נחלת ה

:כי שם הארץ אשר יראנו באמת, ושם פניו אל כלל ארץ כנען, או על אחת מכל הארצות האל יתכן לפרש כי צווהו לילך לארץ מקום המיועד לעבודה -אל הארץ אשר אראך : יב אמשך חכמה

ר ונח קרבנותיהם ושם יפרסם אלקות ויקדש שמו בשחוט בנו ויראה את הכחות "ולקרבנות ששם הקריבו אדה ' וגוהטמונים בסתר לבבו

119

go to your essence, from where you were taken to begin with1. There you will reach greater levels of prophecy and spiritual insight into the essence of your soul2."

' ולמעלה פר, לך לך לעצמותך כדרך שנאמר לאדם שילך לעבוד את האדמה אשר לוקח משם:יב א כלי יקר1 נבראופרתעפרשתי שקאי על הר המוריה כי אדם ממקום ) בראשית ג כג( ל עד "וכ כל זמן היותו בח"שאין הנבואה שורה בחוצה לארץ וא) תנחומא בא ה(כי מהידוע :יב א כלי יקר2

מהות יצירת אפילוו, שלא היה בו רוח נבואה לא ידע ולא יבין מהות הנשמה אשר מקורה מן הר המוריה .לא יבין, החומר משם

120

וירא

1. Why is Giving such a Jewish Trait? Why is it such a

Spiritual Act? SUMMARY:

Avraham the Monotheist was a gift to the whole world; Avraham the giver was a special gift to the Jewish people. Avraham Avinu was having a prophetic conversation with G-d: באלוני ממרא' וירא אליו ד .

The prophecy was the highest Avraham had ever experienced: It took place in the clearness of the day and without the isolation and intense meditation which prophecy normally requires. For, Avraham had achieved such new spiritual heights in circumcising himself that he now merited prophecy even under such adverse circumstances.

The Bris Milah was a covenant between Avraham and G-d. By its very nature, it excluded all other peoples of the world. As such, it contradicted everything that Avraham had stood for until now. His whole life was spent reaching out to people, including them in his Monotheistic message. And now, it seemed, he stood alone.

Reality turned out to be quite different. Avraham Avinu was immediately faced with the challenge of looking after the 3 idolaters, after which he pleads with G-d to save the idolatrous Sedom. He finds himself more concerned than ever with the fate of all of mankind and each individual as well. For, by perfecting his sensual body through milah, Avraham Avinu became the greatest giver of all time.

Since Avraham had perfected his body through removal of the Orla, he became a human Mishkan, the perfect receptacle to receive G-d’s presence. In the middle of this prophetic conversation, the three idolatrous men showed up at his tent door. Avraham Avinu asked HaSh-m to wait for him while he ran out to do something he perceived as even more spiritual – to greet these ‘goodness-knows what’ kind of G-dless people. Remarkably, G-d waits patiently while Avraham Avinu engaged in the messy business of washing feet, slaughtering animals, running back and forth as an old man still in pain from his circumcision. The Sages learn from this that גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה – Greater is the act of hospitality than receiving the face of the Shechinah. The former involves our own actions, and therefore integrates our spirituality; the latter is a gift, and therefore never really becomes a part of the person.

The Torah goes into great detail in describing this event of greeting the Angels: what Avraham said, what Sarah prepared, Avraham’s running to and fro, etc., for greatness lies in details, and not in grand ideas. Avraham and Sarah did these things personally and did not just delegate them to servants; three people, one tongue for each, three slaughtered animals served with delicacies. Clearly, just taking care of hunger was not the goal. These were no little acts. They triggered a relationship with G-d which was to protect the Jewish people centuries into the future.

Avraham’s chesed was perfected to the degree that this became a spiritual genetic endowment of Jews for all time, one of the three signs of any Jew anywhere. It was so powerful that even after Lot went to live with the evil Sedomites and participated in some of their evil, he was still willing to risk his life to be hospitable to the 3 Malachim, for Lot had imbibed Avraham’s chesed into his very bones. Sdom

121

were the anti-Abrahamites – they developed a whole ideology of selfishness as a virtue. It was just these people who came to be destroyed after Avraham Avinu reached his new heights of Chesed. And, it was even for them that he prayed.

We need to understand why it was that the father of the Jewish People was characterized by perfection in kindness and giving. The chesed elevated Avraham Avinu to the degree that his very name אברהם means אב רם, the elevated father of the Jewish people. The Akeidah was meant to prove that Avraham’s Chesed was not just a natural midah, not just something he did because he enjoyed doing it. Given that Avraham’s chesed was rooted in real spirituality, wherein lies the particular Kedusha of Chesed?

The answer lies in the idea that we can harmonize ourselves with G-d’s actions in this world. והלכת בדרכיו – you should walk in His ways. G-d manifests in this world with actions of kindness: He clothes the naked, as he did with the Adam and Chava; He visits the sick, as He did with Avraham Avinu after his circumcision; He comforts the mourners as He did with Yitzchak over the loss of Avraham, and He buries the dead, as he did to Moshe Rabeinu. We can learn to walk in His ways; just as He does acts of kindness, so should we.

Furthermore, being G-d-like reveals a great secret of the universe: that man can be a partner with G-d in running the world. When we give, we imitate Him not only in character traits and actions, but also in engaging in תקון עולם – in fixing and completing this world.

Having just perfected his own body through cutting off the extra foreskin, it would have been tempting for Avraham Avinu to follow the models of great kabbalists who spent their days meditating on G-d and the cosmos – models which Avraham rejected. “G-d has enough Angels in Shamayim,” he reasoned. Can I possibly add to the world by being angel one million and one, leaving the rest of the world to despair and alienation? He did not create me as a human in order to be an Angel, but to be something greater than that.” And how right he was! It was Avraham, his hands dirtied by the dust of idolatry, who became the Forefather of the Jewish people, not the holy Shem, Chanoch or Ever.

Ironically, Avraham’s chesed was not really successful, for Malachim don’t really need to eat, but what was successful was his modeling real spirituality for Jews of all time.

There is a deeper insight into Avraham’s chesed which we must share here. The day was a hot one and there were no travelers. Avraham Avinu was in pain that he had no opportunity to give. This seems strange; should he not be happy that there was no one in need? Should we hope that there will be beggars in the street so that we can give to them? Is this not an expression of our own egocentric needs?

The explanation lies in distinguishing three levels of giving. Level one is where our giving is activated by someone in need. No need presented – no giving activated. Clean the streets of suburbia, keep the destitute in the inner city ghetto and such a person is as satisfied as can be.

A level two giver, however, seeks out the need. A level three giver, the level of Avraham Avinu, reflects a totally integrated character trait of giving. Such a baal chesed feels the push to give even when there is no one to give to, not because of some perverse need, but because the Midah is always active and energetic. It does not have to be activated by some external stimulus. It is there whether there is a recipient or not.

The parsha begins with Avraham and Sarah doing discrete chesed, and it ends with the birth of Yitzchak, of the fundamental chesed of giving life to a new human

122

being. Now Avraham and Sarah are truly imitators of G-d, His partners in producing life itself.

123

DETAIL: Avraham chooses Kindness over Prophecy In the last פרשה we learned how Avraham Avinu’s great gift to mankind was Monotheism. In this week’s Parsha, a different aspect of this unusual man’s greatness is revealed. The Chumash stresses Avraham Avinu’s giving and kindness in great detail. He develops his giving to such a degree that this becomes his outstanding midah. His act of Chesed at the beginning of the Parsha is complemented by his building a special guest house towards the end of the Parsha1. Finally, Avraham’s commitment to G-d is tested by the Akeida to see whether he would be willing to go against this highly developed midah of giving for the sake of G-d. In fact, we will show that even the birth of Yitzchak is intrinsically connected to Avraham as a giver. The Sefas Emes tells us that Avraham the Monotheist (of last week's parsha) was a gift to the whole world. Avraham the Giver, however, was a special gift to the Jewish people2. It is clear that Avraham Avinu’s giving was rooted in the sublime; he wasn’t just a giver because he was a nice guy and it gave him pleasure. That this is so is demonstrated at the beginning of our Parsha with Avraham Avinu having a prophetic conversation with G-d:

באלוני ממרא' וירא אליו ד: בראשית יח א

Avraham was to leave this prophecy for what he saw as something more spiritual than prophecy - an act of hospitality to three strangers. We need to understand what is it about giving that led Avraham Avinu to make such a clear choice.

But let us first go back a step. The prophecy itself, clearer and more connecting than anything Avraham had experienced before3, took place in the clearness of the day and without the isolation and intense meditation which prophecy normally requires4. He was far from the alter he had built, he was in pain and sitting in the heat of the day, and he was sitting rather than prostrated – none of which facilitates prophecy5. Yet, Avraham Avinu had achieved such new spiritual heights in

אל עולם' ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ד: בראשית כא לג1

רב ושמואל חד אמר פרדס להביא ממנו פירות לאורחים וחד אמר פונדק לאכסניא ובו כל : ה אשל"י שם ד"רש מיני פירות

ועתה . יאהכל השנים שעברו עליו קודם המילה היה לקיום הבר: ... ה וירא אליו"ם ד"שפת אמת שנת תר2

התחיל להיות הנהגה מיוחדת בעבור בני ישראל כי קודם עד , נראה. אל אברם' ולעיל נאמר וירא ה). ח א"י(' וכו' וירא אליו ה. א קול שמחה, רב שמחה בונים3

תיכף , ואחר שמל עצמו. והיה העתקה והתראות מצד הנראה, שלא מל עצמו לא נתראה הנראה עד שנתראההיה , עצמו וסר המסך המבדיל מאברהםכשמל: ושם בוהבן. כי התראות היו על ידו, ו אליווזה. נתראה הנראה

.ה יכול לגלות אליו באספקלריא המאירה בלי התלבשות"הקב ם"מלבי4 5

.הדרוש לנבואה) ?הנפש(וכתב שכחום היום היינו שלא היה במנוחת הנדרש . ם שם"מלבים "ם שאומר שרק היה פה גילוי מלאכים ולא כהרמב"בורוב מפשרים הולכים בקו הזה ודלא כהרש

ועיין בהגות . היה בחלום) כולל בקור המלאכים(שאומר שכל זה ) ן"מובא ברמב, מב' ב פ"ח(במורה נבוכים פ האברבנל והעקדה"ם ע" בסוף שמבאר את שיטת הרמב57' לפרשיות התורה עמ

124

circumcising himself that he now merited prophecy even under such adverse circumstances1.

Jewish Distinctiveness leads to greater Engagement

The Bris Milah was a covenant between Avraham and G-d. By its very nature,

it excluded all other peoples of the world. The decision to go ahead with such a covenant was an extremely difficult one for Avraham Avinu2, as by separating himself from the rest of the world, the act of Milah contradicted everything that he had stood for and worked towards up to now3. Avraham Avinu’s whole life was spent reaching out to people, including them in his Monotheistic message. And now he stood alone, Avraham HaIvri, he on one side with a special covenant, and the rest of the world on the other4.

Reality turned out to be quite different. After circumcision Avraham Avinu found himself more engaged with the world than ever before. He was immediately faced with the challenge of looking after the 3 idolaters, after which he pleads with G-d to save the idolatrous Sedom. He finds himself more concerned than ever with the fate of all of mankind and each individual as well.

Avraham was now reaping the rewards of his special new ‘covenental’ relationship: a private conversation with G-d. Since he had perfected his body through removal of the Orla, Avraham became a human Mishkan, the perfect receptacle to receive G-d’s presence5. In the middle of this prophetic conversation, Avraham was faced with a challenge. Three idolatrous men showed up at his tent door, and he was challenged to end his special, prophetic conversation6, the greatest joy imaginable on earth7, and reach out to them. Would it not be a Chillul HaSh-m to ignore G-d when He is conversing with you8? Yet, Avraham Avinu does just that, giving mankind the eternal lesson of the principle:

רבי יצחק פתח : ר ד"מכ מהמדרש "לה וכך משמע גן כותב שגילוי זה היה בשכר המסירת נפש של המי"הרמב1אברהם שמל , ר יצחק מה אם זה שבנה מזבח לשמי הריני נגלה עליו ומברכו"א. 'מזבח אדמה תעשה לי וגו

ואפשר שכולם לאותו דבר . ל לבקר חולים היה בא"י בשם חז"ולדעת רש. כ" עעצמו לשמי על אחת כמה וכמה והספרונו כתב שגילוי זה לשם כריתות ברית היתה. שני דעות יש כאןאמנם האברבנל הבין ש. מתכוונים

עיין בשפתי חכמים ריש פרשתינו אות ג2

אברהם אבינו היה כל השתדלותו להכניס גרים תחת כנפי השכינה שלא על מנת : קול אליהו ריש פרשת וירא3

כו אחריו הבאים להתגייר ונוח לא ימש] המילה[ה שמא על ידי "נתיירא אאע… ואמנם עכשיו … לקבל פרס 'היה לו להפסיד משכרו הטוב ורק לקבץ מאמינים בעולם וגו

4Actually, although this is what he thought, the result proved to be the opposite. The Midrash says that people flocked to him afterwards in ever greater numbers:

ים באו להדבק בזאת הבריתראחר שמלתי עצמי הרבה ג: ירא במדרש רבה ו

שם משמואל ריש הפרשה5 6 In fact, the Malbim tells us that he did not end the conversation in the end:

… שם זה קודש שאמר זה אל השכינה וכן מה שכתוב וישתחו ארצה היה אל השכינה : ויאמר אדוני: יח גוהיה … ובקש שלא יעבור ממנו עד יקיים מצוות הכנסת אורחים , מעליו' אתם לא סר מראות דוכשרץ לקר

ודברו דבור ', שגם בדברם אל אנשים ואל מלכי הארץ היה עקר דבורם אל ד' מדרך השלמים הדבקים אל ד כעל שתי פנים

זה בחייםוהנה אברהם אבינו עליו השלום זכה לעונג הנפלא ה: א מאמר קנה"חכמה ומוסר ח7 להניח להקדוש ברוך הוא ' ו כחילול ד"כי על כל פנים נראה ח, והוא דבר מתמיה: 180ב דף "מכתב מאליהו ח8

לחכות כביכול באמצע השראת השכינה

125

1גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה

This principle means that generally speaking, action, doing a maaseh mitzvah,

is a greater level of spirituality than having a private mediation with HaSh-m2. The latter is a gift, and therefore never really becomes a part of the person, while the former is an acquisition and internalization of a real G-d-like quality3.

Avraham Avinu, in fact, asked HaSh-m to wait for him while he ran out to greet these goodness-knows what kind of G-dless people4. Remarkably, G-d did just that5. He waited patiently while Avraham Avinu engaged in the messy business of washing feet, slaughtering animals, running back and forth as an old man still in pain from his circumcision6.

The Midrash tells us that when Avraham ran out to meet the Malachim, blood dripped from his fresh circumcision7. The bris of milah, says Pachad Yitzchak, was thereby mixed with the bris of chesed. No contradiction in these two, for, by perfecting his sensual body through milah, Avraham Avinu became the greatest giver of all time. Just as it seemed that he was being forced to disengage from the world, he saw that his very act of separation was to enable an even higher level of engagement and giving. In fact, immediately after this act Avraham Avinu found himself going even further, pleading for the lives of a corrupt group of city-states, Sodom and its partners8, people whose lives were the total opposite of the act of chesed he had just done to one of those whose job it was to tell him about it9.

Chesed to Three Angels – a Gift to all Jews

1

דכתיב ויאמר אדני אם גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה, אמר רב יהודה אמר רב: א"שבת דף קכז ע )ולא להמלאך' היינו שדבר לד( תעבר נא מצאתי חן בעיניך אל נא

שהוא עולם , גבוה מעולם הנבואה, שהוא עולם הנתינה, עולם החסד והטהור: 180ב דף "מכתב מאליהו ח2

וממילא לא שייך חשבון של חילול בזה . הדבקות וקבלת השפע וכדומה בהעמק דבר

ועל כן אין לה קביעות באדם כמו ,והטעם כי הנבואה היא מתנה ולא קנין: 140א דף "מכתב מאליהו ח3

מדריגה מעשית קודש הוא : י בדבר אחר שם"ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך ורש: בראשית יח ב4

'ה להמתין לו וכו"והיה אומר להקב 'ופנו משם האנשים וילכו סדמה ואברהם עודנה עומד לפני ד: בראשית יח כב5

עודנה עומד לפני אברהם אלא תיקון סופרים הוא זה' תוב ודהיה לו לכ: י"רש בא לבקר חולים' ששלישי למילה היתה ודב"מ דף פו ע"פ ב" עריש הפרשה כתב י"רש6

לבקש מהקדוש ברוך הוא שיפסיק מהעונג הבלתי ) א"של א(היה ישר בעיניו : א מאמר קנה"חכמה ומוסר ח .ה עוסק עמהם ולע בחפזהעד שיכניס האורחים ובנחת הי, משוער הזה

וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם התחיל הדם : תנחומא וירא פרק דמדרש7

מילה לטפטף בכל נסיונותיו וזמניו הקשים לא ראינוהו מתפלל אבל כאן הדבר נוגע לאחרים :126' נתיבות המוסר ד8 , ודאי תכלית מראה זו היתה לאברהם להודיעו רשעת אנשי סדום: יקר על בראשית פרק יח פסוק אכלי9

ה "והפסיק באמרו והנה שלשה אנשים נצבים עליו דהיינו הכנסת אורחים כי על ידי זה יסכים אברהם עם הקב . ויד עני ואביון לא החזיקה' הנה זה היה עון סדום אחותך וגו) יחזקאל טז מט(שנאמר בהם , להפוך את סדום

כי ' ש המכסה אני מאברהם וגו"וכמ' ה לאברהם בניך חטאו כו"לעתיד יאמר הקב) ב"שבת פט ע(ל "רז וכא... . לעשות צדקה ומשפט' ידעתיו וגו

126

The Torah goes into great detail in describing this event of greeting the

Angels: what Avraham said, what Sarah prepared, Avraham’s running to and fro, etc., because this was the culminating event of Avraham Avinu’s life of giving and kindness.

We see from this that greatness lies in details and not in grand ideas. Beware the man who talks of love of the whole universe but pushes on line; of the one who talks big but does little1. Greatness lies in the running to and fro2, in the fact that Avraham so badly wanted to give but was still able to say the equivalent of, “and if all you want to do is have a drink, I won’t keep you3.” Greatness lies in the fact that Avraham Avinu was on the third day after his circumcision and still in great pain – yet he did not allow that to stop his kindness. Avraham and Sarah did these things personally and did not just delegate them to servants4 because this was no chore; they were genuinely happy to receive people5 and much holier because of it. Three people, one tongue for each, three slaughtered animals6 served with delicacies7. Clearly, just taking care of hunger was not the goal8. The Tanchuma tells us that these were no

תנחומא וירא פרק ד מכאן שנו חכמים שהצדיקים אומרים מעט ועושין הרבה שאמר להן אברהם ואקחה מדרש1

' האהלה וגוברהםים ותשעה סאין שנאמר וימהר אפת לחם וסעדו לבכם ובאחרונה עשה להן שלשה שוורה אמר לישראל מעט ועשה " אף הקב…סלת שלש הרי תשעה ' מהרי שלש סאים כמשמען קמח שלשה הרי ו

דן אנכי לא אמר לו אלא ווגם את הגוי אשר יעבד' ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו) בראשית טו(' הרבה שנאר יודן "א' ים לבא לקחת לו גוי וגוקאו הנסה אל) דברים ד(ותיות שנאמר ב א" בעמהן ן לסוף נפרע"ת ונו"בדל

מעט אינן עושין ' ב אותיות הוא ומנין שהרשעים אומרים הרבה ואפי"מלבא לקחת לו גוי עד מוראים גדולים עולסוף אמר ארץ ארבע מאות שקל כסף ) בראשית כג(' שכן מצינו בעפרון שאמר לאברהם השדה נתתי לך וגו

ר חנניה כל שקלים האמורין בתורה סלעים ושבנביאים ליטרין "י ובינך מה היא מה דלא הוי שויא דאבינ :ושבכתובים קנטרין בר משקלי עפרון דאינון קנטרין דכתיב בכסף מלא יתננה לי בתוככם לאחזת קבר

ואל הבקר רץ ) ז( : וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות :יח ו 2

:אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו : יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ: יח ד3 וטעם ואל הבקר רץ אברהם להגיד רוב חשקו בנדיבות כי האדם הגדול אשר היו בביתו שמונה : יח ז ן"רמב4

אד וחלוש במילתו הלך הוא בעצמו אל אהל שרה לזרז אותה עשר ושלש מאות איש שולף חרב והוא זקן מולא עשה כל זה על , לאורחיושותואחרי כן רץ אל מקום הבקר לבקר משם בן בקר רך וטוב לע, בעשיית הלחם

:יד אחד ממשרתיו העומדים לפניו ועל יתור התעוררו המפרשים על כפל מלת וירא. וירץוירא והקבלה על בראשית פרק יח פסוק א הכתב5

ויראה שהודיענו הכתוב , דכשהיה יושב בפתח האהל ידענו כשרץ לקראתם מפתח האהל היה, מפתח האהלשלא במרוצתו לקראתם לבד הראה חשקו , בזה ענין גדול להוראת הפלגת זריזותו אל קבלת פני האורחים

ט בשמחה גדולה עד בואו אף גם זאת עשה שבכל פסיעה ופסיעה היה רואה ומבי, לקבלת פניהםמרץוחפצו הנכדרך הולך אל עיר אשר שם מקום מחוז חפצו שעיניו לא תשבענה מלהביט מרחוק מקום מחוז חפצו , אליהם

כלומר לא וירא וירץ לקראתם מפתח האה"ועז, כי בכל פסיעה ופסיעה תתגדל השמחה בלבו להתקרב אליוהינשויענד ליעף ער איהנען (האהל הראייה והריצה לקראתם שתיהן התחברו יחד אצלו בעמדו מפתח

):ענטגענגען א "וי' שוורים דכתיב ויקח בן בקר רך וטוב בן אחד בקר שנים רך ג' תנחומא וירא פרק ד ומנין שהיו גמדרש6

רך וטוב ד

: ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו: ח יח7 ):מ פז"ב(לשונות בחרדל ' ים היו כדי להאכילן גפר' ג: פסוק ז י"רש

פירשו שהיו שלש סאים לכל אחד ולא ידענו למה הרבה בלחם כל ... ) מח יב(בבראשית רבה :ו יח ן "רמב8

, או שסעדו גדולי ביתו עמהם לכבודם ועל דרך הפשט, למזבחלותוהוא כמרבה עו .... כך לשלשה אנשים :והנה הוציאה מכל השלש סאין סלת נקיה מעט, מהן סלתמהרי שלש סאים קמח לעשות

127

little acts. They triggered a relationship with G-d which was to protect the Jewish people centuries into the future1.

Avraham’s chesed was perfected to the degree that this became a spiritual genetic endowment of Jews for all time, one of the three signs of any Jew anywhere2. It was so powerful that even after Lot went to live with the evil Sedomites and participated in some of their evil3 he was still willing to risk his life to be hospitable to the 3 Malachim, one of whom came to tell him of the destruction of Sedom4. For Lot had imbibed Avraham’s chesed into his very bones.

Sedom were the anti-Chesed people. Sedom issued a death sentence against anyone being kind5. Here was no plain selfishness, but a whole evil ideology of selfishness as a virtue, for it ultimately produced more wealth and led to a better-off mankind. It was just these people who came to be destroyed after Avraham Avinu reached his new heights of Chesed. And, moreover, it was just for these people that Avraham Avinu davened when they were condemned to destruction.

Chesed as the Way to Harmonize with G-d’s Actions

חיי זה דם פסח ואומר לך בדמיך חיי זה דם ךואומר לך בדמי' תנחומא וירא פרק ד בדמיך שני דמים שנאמדרש1

ה בשכר שלש ריצות שרצת אני ארוץ לפני בניך שלש ריצות בשעת מתן "ל הקב"המילה וירא וירץ לקראתם א ריצות של אברהם וירא וירץ לקראתם ואל הבקר רץ אברהם וימהר לעשות אותו מה פרע תורה ואלו הן שלש

אתה אמרת להן יוקח ) דברים לג( וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן באמסיני ' לבניו בסיני שנאמר ויאמר הך מצות ויקחו להם איש שה אתה אמרת להן נא אני נותן לבני) שמות יב(אני נותן לבניך מצות פסח שנאמר

מעט מעט ) שם כג(' אתה אמרת מעט אני אגרש את שונאיהן מעט מעט שנא) שם(פסח אל תאכלו ממנו נא עלי באר אתה אמרת ורחצו ) במדבר כא( אמרת מים אני נותן להם באר מים במדבר שנאמר אתהאגרשנו מפניך

ון אתה אמרת והשענו תחת את צואת בנות צי' אם רחץ ה) ישעיה ד(רגליכם אני ארחצם מכל טומאה שנאמר אתה ' וגוסצאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הד) נחמיה ח(העץ אני נותן להם מצות סוכה דכתיב

אתה לקחת חמאה וחלב אני אתן להם חמאת בקר ) שמות טז(אמרת ואקחה פת לחם אני ממטיר לכם לחם )דברים לב(וחלב צאן

ומה זו הרחמנים והביישנים והגומלי חסדים שלושה סימנים יש בא-יבמות עט 2 ה אל תביט"י יט יז ד"רש3 4

ח-א: בראשית יטYet, remarkably, the Zechus for his being saved is the fact that he did not reveal Sarah’s identity to the Egyptians ( י"יט יח ברש ) and not his great Chesed. Rav Dessler explains that his chesed was so engrained in him from being around Avraham Avinu ( ה וירא"י יט א ד"רש ) that for this he received insufficient merit to be saved. In fact, in the actual act of being saved, Lot actually risks his life: so attached was he to his material possessions. ( י שם"בראשית יט טז ורש ) This shows that he was not a true giver like Avraham Avinu. (And the fact that he left Ur Kasdim to go with Avraham Avinu was also not a great Zechus since Avraham Avinu had no children at that stage and Lot thought that he would inherit him – Sifsei Chachamim on Rashi Lot had also perverted his giving – he thought nothing of giving his daughters (בראשית יט לג –to be profaned by the Sedomites outside his door. (And he therefore brought up his daughter not to be fully sensitive to the implications of their having relations with him later on.) In the end, the Kedusha which Lot had from Avraham Avinu was redeemed and brought back into the Jewish people. Lot’s children from his daughter, Moav and Amon, produced two Geirim. Rus the Moabitess was from royalty, and she became one of the predecessors to King David and ultimately the Moshiach.

כי לא די שלא היו … , היו מדקדקים ולא היה עושים שום טובשהם :ה" פ–נתיב גמילות חסדים ל "מהר5

כי נשים , דנין אותו במיתות אכזריות כמו שעשו להך ריבהנותנין צדקה רק כי מי שנותן לאחר צדקה היו בשביל זה הואנשי סדום היו דנין אות, רחמניות הם בפרט הריבה היתה רחמנית בטבע לכך נתנה צדקה

וכל זה כאשר היו נמשכים אחר מדה זאת שלא לעשות . במיתות אכזריות לאבד מי שנמצא אצלו הרחמנות טובה והנאה

128

We need to understand why it was that the father of the Jewish People was characterized by perfection in kindness and giving. From what spiritual core did Avraham Avinu draw this chesed1? The chesed elevated Avraham Avinu to the degree that his very name אברהם means אב רם, the elevated father of the Jewish people2. The Akeidah was meant to prove that Avraham’s Chesed was not just a natural midah, not just something he did because he enjoyed doing3. In the words of the Gra, he completed his giving personality by also showing the opposite4. But still, given that Avraham’s chesed was rooted in real spirituality, wherein lies the particular Kedusha of Chesed?

One answer is that Torah or prophecy on their own become abstract and intellectual exercises. It is only when a person acts out his understanding that it all comes together: the Torah becomes holy and the kindness becomes holy5. But this would be true of any action which actualized Torah values. It still does not explain the uniqueness of kindness.

In one way, kindness is unique because it serves the Will of the Creator while it also relates to His created beings, those who are the purpose for which G-d created the world to begin with6. But, there is something even more than that.

Like our relationship with other people, our relationship with HaSh-m can be expressed in many different ways. We pray to Him, study His Torah, obey His Will and generally try to get close to Him. Of course, being that He is an infinity away, no matter how close we get, He is still an infinity away7. But the movement through spirituality connects us more with He Who is the ultimate source of spirituality. There is another, complementary, way however. Instead of moving towards G-d, this way tells us to harmonize ourselves with His actions8. והלכת בדרכיו – you should walk in His ways1.

את ידיעתם בתורת דרך ארץ] האבות[מהיכן שאבו : 126ד נתיבות המוסר 1

כי גמילות חסד מדת אברהם שנקרא אב רם שהיה מתעלה ומתרומם : א"פ, נתיב גמילות חסדים, ל"מהר2

. ועוד כי בעל גמילות חסדים משפיע לאחר וכל משפיע לאחר הוא מתרומם, בשביל מדה זאת

אמר רבי יוחנן ] מאי אחר) [אחר מאי(ים נסה את אברהם קוהאלויהי אחר הדברים האלה : ב"סנהדרין פט ע3אמר שטן לפני הקדוש ברוך הוא ' משום רבי יוסי בן זימרא אחר דבריו של שטן דכתיב ויגדל הילד ויגמל וגו

רבונו של עולם זקן זה חננתו למאה שנה פרי בטן מכל סעודה שעשה לא היה לו תור אחד או גוזל אחד לו כלום עשה אלא בשביל בנו אם אני אומר לו זבח את בנך לפני מיד זובחו מידלהקריב לפניך אמר

ש בעקידה עתה ידעתי "וז... לפי שבשני מדות הללו נשים האדם בתכלית : ה וחד אמר"ב ד"א ברכות לג ע"גר4

ש לפי "ש א"אבל לפי מ. כי ירא אלוקים אתה וקשה מאי לשון עתה ידעתי והלא הוא היה צדיק גם מקודם לכןשקודם לכן לא היה אלא רחמן מאד שהיה מכניס אורחים וגומל חסדים אבל המדה של אכזריות עדיין לא היה

כ עתה נשלם וניכר "ניכר בו והיו אומרים שאברהם איננו צדיק גמור אבל בעקידה שעשה מדת אכזריות ג שהוא צדיק גמור

קובהשכלה אין לו אלו, ד הרי אין זה רק השכלה עוסק בתורה בלבואם :א"פ, נתיב גמילות חסדים, ל"מהר5

וזה הוא גמילות חסדים, רק צריך מעשה שהוא מתחבר אל התורה והוא שייך לתורה

ז והקרן " בגמרא הטעם מה שאלו מיוחדים שאוכל פירותיהם בעהומפרש :ב"פ, נתיב גמילות חסדים, ל"מהר6הוא טוב לשמים וטוב לבריות כמו זאת יש לה מפני שהוא טוב לשמים ולבריות והמצוה ש, ב"קיימת לעה

.הוא עיקר הכל והבריות אשר ברא נחשבים כמו פירות' כי השם יתב. פירות

עיין ההארה הבאה7 ומלאכי , כי איך יכול קרוץ מחומר להיות קרוב אליו יתברך: א מאמר יד"ח) רב שימחה זיסל(חכמה ומוסר 8

הדבק –' במה יתקרב האדם אליו ית, ל בקדושתם הודיעו לנו"בל חזא, מעלה שואלים זה לזה איה מקום כבודו 'במדותיו וכו

129

Certainly, we cannot imitate G-d's Essence. In fact, we cannot even know about His Essence, about which we can say but a few general principles2. However, His manifestation in the world is a different matter. The answer lies in the idea that we can harmonize ourselves with G-d’s actions in this world. והלכת בדרכיו – you should walk in His ways. G-d manifests in this world with actions of kindness: He clothes the naked, as he did with the Adam and Chava3; He visits the sick, as He did with Avraham Avinu after his circumcision4; He comforts the mourners as He did with Yitzchak over the loss of Avraham5 and He buries the dead, as he did to Moshe Rabeinu6. Although G-d has other manifestations in this world, such as His attribute of Justice, it is only through walking in His ways of Chesed that we cleave to Him7– just as He does acts of kindness and is righteous, so should we8. Following in G-d’s ways has the goal of helping us become more G-d-like9. Furthermore, being G-d-like reveals a great secret of the universe: that man can be a partner with G-d in running the world10. We imitate G-d not only in character traits

אפשר לו לאדם ללכת 'אלוקיכם תלכו וכו' חנינא מאי דכתיב אחרי ד' אמר רבי חמא בר: א"סוטה גף יד ע1ה מבקר חולים אף אתה תבקר "מה הקב, ה מלביש ערומים אף אתה הלבש ערומים"ה אלא מה הקב"אחרי הקב

ה מנחם אבלים אף אתה תנחם אבלים "ה קובר מתים אף אתה תקבור מתים מה הקב"ולים מה הקבח ונהוא שצונו להדמות בו יתעלה לפי יכלת: ם ספר המצוות עשה ח"רמב

ועובר על זה ואינו משתדל להישר דרכיו ולכבש יצרו ולתקן מחשבותיו ומעשיו לאהבת ): א בסוף"תרי(חינוך זאת בטל עשה זההקל ולקים המצוה ה

2The ספר החינוך writes here that G-d’s מדות are על דרך משל. Even when we use terms like “He is the Ultimate Good”, we are really extending our notions of good and saying that He is much more than that. Truthfully, G-d’s giving and goodness is of an order that cannot be understood by mere extension out of our own notions.

)חינוך תריא(ה להשיג גדל מעלתו ורב טובו ולא בכל הנבראים עשאין בנו כח ודThe Daas Tevunos points out that using a negative statement also does not work. Saying that He is not at all cruel or that He has no body, or that He does not need anything from any outside source still tells us very little about what the opposite of that is. (The one exception to this is that there is nothing other than Him. The whole Daas Tevunos is dedicated to explaining this theme.) Some of the terms we use about Him, that He is perfectly good, a perfect unity, perfectly whole, etc. are terms which are true, but far removed from any real understanding. The meforshim have also shown that the names of G-d do not describe His essence; rather they are manifestations outside of His essence. (See the Kuzari, ח-מאמר שני ב , and the Sefer HaChinuch here, מצוה תריא.)

לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשםאלוקים ' ויעש ד: בראשית ג3 באלוני ממרא'וירא אליו ד: בראשית יח4 ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלוקים את יצחק בנו : בראשית כה5 ויקבר אותו בגיא: על פי דברים לד. סוטה יד6 ולפיכך ... ,י נבדל מן העולם כאשר עושה בו משפט" מצד המשפט השכי :ג"פ, נתיב גמילות חסדים, ל"מהר 7

מצד החסד' רק הדביקות בו יתב. ' יתמצד המשפט אין קיום גמור לעולם כאשר מצד המשפט אין דביקות בו

פ הספרי סוף "ם שם ע"רמב(ה נקרא חנון אף אתה היה חנון "מה הקב, מה הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום8אבא ' ה קלי ואנוהו להידור מצוה שצריך לולב נאה שופר ציצית נאה וכוזדרשינן ) ב"קלג ע(שבת ' ובגמ) עקב

אתה חנון ורחוםשאול אומר מה הוא חנון ורחום אף )חינוך תריא(למען יזכו לטוב כי חפץ חסד הוא : כ"וג9

וכמו , ה אל הצדיקים שחשבם לשותפים אליו"ותראי כמה גדול חלק הבורא ב): עמ קסח(דעת תבונות 10כי באמת חלק הניחו להם בתיקונו של ". עימי אתה–אתה ) פתח תחת העיין(עמי .): "ה, א:זוהר ח(ל "שארז

.כלול הבריאהעולם וש

130

and actions, but also in engaging in what is called תקון עולם – literally, in fixing this world. G-d set up the world in such a way that we are His creation partners in completing the world1. This insures that our acts of giving have the maximum effect. G-d’s actions in this world are acts of giving2, and we harmonize ourselves with G-d’s actions not by meditating or by celibacy, nor even by praying to Him or studying His Torah (though the latter two have a significant place in Judaism). We imitate Him by doing things which we might have thought have nothing to do with holiness. We are completely wrong in thinking that these things are not connected to holiness, and it was Avraham who was first to discover and then teach this 3דרך ד' . Avraham sacrifices obvious Spirituality for something higher

Avraham’s culminating act of holiness, one which the Sages describe as greater than prophecy itself, was to run out to meet a bunch of heathen idolaters, wash their feet and serve them food and drink, hardly the stuff of high spiritual trips we might think. Having just perfected his own body through cutting off the extra foreskin4, it would have been tempting for Avraham Avinu to follow the models of great kabbalists, high and spiritual people5 who spent their days meditating on G-d and the cosmos – models which Avraham rejected. “G-d has enough Angels in Shamayim,” he reasoned6. “Can I possibly add to the world by being angel one million and one, leaving the rest of the world to despair and alienation?7 He did not create me as a human in order to be an angel, but to be something greater than that.”

1

.שאינו נשלם אלא בשניהם, ה והצדיקים"עד שנמצא תיקון הבריאה מחולק בין הקב: שם בפרט אפשר ] של חסד[ומה שעל ידי המדה הזאת : דף קמח קטע המתחיל ובפרק(א "ל נתיב החסד פ"מהר2

. …ייב לעשות ואילו המשפט הוא מחו… מפני שזאת המדה היא מה שעושה האדם בעצמו , להתדמות לבוראו. יתברך' ותן צדקה אין בכל זה שיאמר שהולך בדרכי דנהרחמים כאשר יש עני ומרחם עליו ו] אפילו במדת[וכן

. כי אם לא היה העני בצרה אפשר לא היה עושהמה שאמר דוקא הלוך אחר מדותיו לעשות חסד ולא ): ה הלוך"דף נח ד(א " ובחידושי אגדות סוטה דף יד ע

רק גמילות חסד דבר זה , י"כי אי אפשר שיהיה עושה משפט כמו שעושה משפט כמו שעושה הש, ות משפטשלעשהרי אפשר שיטעה האדם ממשפט , י"אבל מדת המשפט אין יחוס משפט האדם אל משפט הש, ראוי אל הכל

האדם כי החסד הוא שייך אל , י שייך לומר כך"רק בחסדי הש, ולכך עליו אין שייך לומר הלוך אחר מדותיוועוד כי אין נחשב שהולך אחר . י ושייך בזה הלוך אחר מדותיו וכבר בארנו זה"ויכול האדם ללכת בדרכי הש

במדה קאומפני זה דו, שזאת המדה שעושה חסד וטוב והוא יתברך הטוב הגמור, י גמילות חסדים"ה רק ע"הקב .י בעצמו וזה עיקר"הזאת נקרא שהולך אחר הש

בראשית יח יט3 כי ידוע למבינים שתשלום צורת האדם בהסיר ממנו אותה ערלה שהיא תוספת בו: ינוך בח4 כי באמת גם לפניו היה היו יחידי :: ל שם"ת יורה דעה הנקראת פתוחי חותם וז"חתם סופר הקדמתו לשו5

וקתו מי לנו גדול מחנוך אשר מעוצם תש. ודעת דרכיו יחפצו ובאהבתו ישגו תמיד' סגולה אשר ידעו את החדל מלהיות אדם ונתעלה להיות כאחד מצבא מרום , נתפרדה החבילה חברת ארבע היסודות ', ודביקתו בה

ממרום העומדים את פני המלך לשרתו ה שנזדכך עפרוריותו כל כך אך לא מצד פחיתות וחסרון נפשו לא "ולא מצינו באברהם אע: חתם סופר שם6

ה עושה כאשר עשה חנוך להתבודד עצמו מחברת בני אדם התעלה ה הי"כי אם אאע, לא, הגיע אל המעלה הזושישלים האדם ' הוא כי התבונן בחכמתו כי לא באלה חפץ ה, ואשר לא עשה כן. ל-גם הוא להיות ממלאכי א

כמקרה אשר קרה לדורו של ', ואת אנשי דורו ישאיר אחריו תרבות אנשים חטאים ומכעיסי ה. את נפשו לבדלמעט את ' למען רבות כבוד ה, הנסיון הזה לימד אותו כי טוב לאדם למעט בהשלמת נפשו,חנוך ודור המבול

כי מה יתן ומה יוסיף האדם אם יוסיף מלאך אחד על אלפי רבבות מלאכי . מורדיו ולהרבות עבדיו ויודעיו .בורא וממציא כהנה וכהנה חדשים ובקרים' הלא ה, מעלה

. ורוב העולם מקולקל' ימצא אחד מני אלף קדש לה, גולה בכל דור ודור סיואם כה יעשו יחיד: חתם סופר שם7

…הארץ תשם מרעת יושביה וחפץ הבריאה תשאר מעל

131

And how right he was!1 It was Avraham, his hands dirtied by the dust of idolatry, who became the Forefather of the Jewish people, not the holy Shem, Chanoch or Ever2.

G-d created this opportunity for Avraham so that he would be faced with the stark choice of giving up his prophecy for the sake of a higher goal, of walking in G-d's Ways.

Ironically, Avraham’s chesed was not really successful, for Malachim don’t really need to eat. But G-d’s intention was to prod Avraham to do the action, to model real spirituality for Jews of all time3.

Three levels of Chesed

There is a deeper insight into Avraham’s chesed which we must share here.

G-d had created a hot day so that wayfarers would not venture to travel, thereby giving Avraham Avinu a much needed rest from this hospitality. Yet Avraham Avinu sat חום היוםכ – he sat at the entrance of his tent, in pain that no one was coming and that he therefore had no opportunity to give4 (G-d then sent the Malachim in response). This seems strange; should he not have been happy that there was no one in need? Should we hope that there will be beggars in the street so that we can give to them? Is this not an expression of our own egocentric needs?

The explanation lies in distinguishing three levels of giving. Level one is where our giving is activated by someone in need. No need presented – no giving activated. Clean the streets of suburbia, keep the destitute in the inner city ghetto and such a person is as satisfied as can be.

A level two giver, however, seeks out the need; he doesn’t wait to be asked. He is not fooled into complacency when everyone in his neighborhood has two cars in their driveway. He knows that just around the corner there are people in real need, and he seeks them out. A level three giver, the level of Avraham Avinu, reflects a totally integrated character trait of giving. Such a baal chesed feels the push to give even when there is no one to give to, not because of some perverse need, but because the Midah is always active and energetic. It does not have to be activated by some external stimulus. It is there whether there is a recipient or not.

כי מדרך אוהב את המלך להתאמץ , ביתר שאת וביתר עז' והאוחז במדה זו מראה אהבתו אל ה: חתם סופר שם1

ות לו עבדים כיד המלךולהרב. ולהשתדל בכל האפשר להכניס בני אדם תחת עול מלכותו ה משאר אבות העולם שקרא אותו המקום בשם "ולמה זה חיבה יתירה נודעת לאברהם אע: חתם סופר שם2

כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו ]: ח"בראשית י[ת "בירור ענין זה נודע לנו ממאמר השי? אוהבוה על "לאברהם אע' הורה בזה כי נפלאת אהבת ה. ]י לשון חבה"רש' ידעתיו פי[' וגו' אחריו ושמרו דרך ה

והיא שעמדה לו יותר מכל מעשה הטוב וזכות הנפש אשר היה לו , שלימד דעת את העם וקירבם לעבודתובנה , רק משכלו ומדעתו עמד בראש כל חוצות. עליה' ה למדה זו טרם ציוה ה"ויען כי זכה אאע… לעצמו

לכן לו יאות להקרא אוהבו של , את הנפש אשר עשה בחרן, ים הרבההעמיד תלמיד. 'מזבחות וקרא בשם הוזהו , אליו' היה אהבת ה' וחלף אהבתו אל ה' וכגמול נפשו השיב לו ה, זרע אברהם אוהבי, ש"המלך ית

".'למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה] אהבתיו[ש באמרו כי ידעתיו "שהודיענו ית 3

עד , ה כל כך גדולה"ברם מדת טובו של הקב... שבעצם לא היה כאן מי שיקבל טובתו : 126' נתיבות המוסר ד .שעמד וברא בריאה גדולה וכבירה ובלבד שיהא על מי להטיב

ד הפשט לפי שהיה חלוש ממצות המילה " ע- יושב פתח האהל כחם היום והוא: כתב בחיירבינו אמנם ה,י"רש4

:שמש מרפא בכנפיהכי ה, היה יושב שם כחום היום

132

This is truly an imitation of G-d’s Ways. For, before the creation, there was only G-d. Yet, it was 1מחוק הטוב הוא להטיב - the law of that which is intrinsically good is to give. The purpose of creation was that G-d, being perfectly good, wanted to share that goodness with others2, even though nothing yet existed to receive this goodness. So too, Avraham Avinu had now developed a midah of giving irrespective of whether there was someone to receive the giving or not.

The Parsha begins with this act of Chesed and it ends with the birth of Yitzchak and a second generation entering into the Milah-covenant with HaSh-m. The parsha begins with Avraham and Sarah doing discrete chesed, taking care of a living person’s needs, and it ends with Avraham and Sarah doing fundamental chesed, giving life to a new human being. Now they are truly imitators of G-d, His partners in producing life itself. Sarah, as we know, needed a huge miracle to be able to have children, lacking as she did a womb. But this was turned into a strength; an utterly unnatural beginning to the Jewish people, placing them forever above the plane of natural, historical laws. Avraham and Sarah had no normal continuity from the past, as within the realm of the natural Sarah was childless – but their continuity into the future was fundamental to being called Avos. Spiritual fathers who would have spiritually committed children:

' ניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך דכי ידעתיו למען אשר יצוה את ב: בראשית יח יט

.על אברהם אשר דבר אליו' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ד

2עיין בעיונים של הרב חיים פרידלנדר הארה )יח דף ד' ס(דעת תבונות 1

ש להטיב לזולתו"חפצו ית: א ב א' דרך ד2

133

2. The Akeidah – Human Potential and its Fulfillment SUMMARY:

Man is created incomplete, with enormous potential to grow and become. After G-d created man, the world was declared not only טוב but טוב מאד. The word אדמ connotes the ability to add, and the ability to actualize a potential. The letters of

the word are the same letters as דםא , Man. Adam is the being that can become increasingly more. Adam comes from Adameh LeElyon – I will be like that which is above me. In order for man to be able to relate to that Ultimate Being who cannot be seen or heard in any normal sense, man had to be created with the power of imagination (Adam from Dimyon). This capacity, the ability to see beyond oneself, to have a vision and goals, opens endless opportunities for man’s growth. This growth is facilitated by life-circumstances that are a perfect match, each one to our unique potential. The potential-package itself is a gift from G-d; the actualization is our gift to ourselves and to the world. To further ensure that we fulfill our potential, G-d gives us a nisayon. In a nisayon, G-d pushes us to greater heights by hiding Himself. This makes us dig deeper into ourselves to call upon inner reserves, reserves we sometimes never realized we had. It helps us bring out the miracle of our own potential (נסיון מלשון נס). Nisayon also comes from נס, a banner or ensign which flies high above a ship. Hence the phrase ים נסה את אברהםקוהאל would be rendered: And G-d exalted Abraham [through the Akeidah]…– to model behavior for the rest of the world. Avraham Avinu was given 10 such nisyonos, to ensure that he develop every aspect of himself – hence 10, a number of completion. The Akeidah was the greatest of these, the only one specifically described in the Torah as a test, נסה את אברהם. Its spiritual resonances are there for us to call upon to this day, nurturing our strength to stand up to any test. This Akeidah was the only test that was not meant to be completed; G-d never intended that Yitzchak actually be slaughtered. Yet, Avraham Avinu was to receive all the spiritual benefits as if he had carried the act to completion. The purpose of this test was to bring out a new level of Avraham's love for G-d. Avraham had already passed the level where he was willing to give up all his possessions for G-d; indeed, as shown by Kivshan HaEish, he was willing to give his own life. With the Akeidah, Avraham Avinu went a step further. He lived a century dreaming and praying for this child, and after birth, his love grew daily over almost 4 decades. Yitzchak seemed the only hope to continue his work. Avraham Avinu’s massive kiruv effort was a shocking failure. The hordes he attracted did not stick. Avraham Avinu’s chesed had no vessel of Gevurah to hold and maintain it. Yitzchak, now 37 years old, provided that Gevurah. Avraham loved his son so deeply that if he had a thousand lives he would have given them all instead of Yitzchak’s. That same G-d that promised him this son now says to him: "Avraham! Show me that your love for me is even greater than that. Show me that you are willing to give up even Yitzchak for my sake. Give him up, and give up all your future. And don’t only give him up, but be the one to slaughter him." As we know, Avraham Avinu went above what was known to be humanly possible and passed this test. He did it deliberately and with clarity of mind, not confused and without a taint of resentment.

134

Avraham saddles his own donkey as an expression of pure affection to fulfill every detail of the Almighty’s word by himself. The logical thing to do would be to announce his dramatic undertaking in advance and to proceed with the largest entourage possible to witness the event. Yet, he decided to pass this test utterly alone (without even Sarah to have strengthened and encouraged him) to prevent some personal arrogance from creeping in, showing off to the crowds. After the event, G-d declared: ים אתהקעתה ידעתי כי ירא אל . A cycle of ten tests was completed, tests that denoted not just Avraham’s love for G-d, but also G-d’s love for Avraham. As the Midrash has it: “The potter will strike only those pots that are good and whole to test them, because he knows that they will withstand even repeated blows.” These ten tests parallel the Ten Sayings of Creation and the Ten Commandments. שכבשן הא was like Avraham’s exodus from the natural order similar to the Exodus of the Jews stated in the first of the Ten Commandments. Avraham’s creation was completed by the remaining Nisyonos, ending with the Akeidah.

Each one of the Avos had a particular midah which they perfected and through which they reached all the other midos. Thus, through his Chesed, Avraham was able to reach all the other traits, just as Yitzchak did through his Gevurah. G-d ensured this by challenging each one to seemingly go against his trait in order to ensure that he complete all of his potential.

For example, Avraham Avinu was told to circumcise himself. Certainly, after being thrown by Nimrod into the furnace, the actual challenge of circumcising his body at a ripe old age was not in and of itself a great Nisayon for Avraham Avinu. Rather, the Nisayon was that in entering into a Bris Milah, Avraham Avinu was thereby making a special covenant between him and G-d. Avraham felt conflicted by having to say, “I am different from you, more special, with a unique relationship with G-d.” Yet he overcame his natural trait of Chesed and acted with Gevurah to do as G-d wanted. It was only when Avraham Avinu expressed this Gevurah that he received news that he was to have Yitzchak. For until then his pure chesed could never give birth to the Gevurah of Yitzchak.

Certainly, the test of the Akeidah was for Avraham all the more difficult in that he was a giver down to the very fiber of his being. This is why the verse says that it was Avraham’s, and not Yitzchak’s, test.

Avraham entertained strong thoughts telling him why he should not be doing this. His logic told him that the prophecy can’t be true, since why would G-d want to destroy the nation He had just chosen? Yet he persevered to complete what had actually been a life-long process of the unfolding of his personality. It showed that his chesed was not just a natural trait which brought him pleasure. Rather, this was a genuine instrument in the service of his Maker. And where the Will of G-d required something else, he was capable of that too. During the Akeidah, the Malach calls Avraham's name twice - אברהם אברהם – i.e. now the Avraham down here is completely in harmony with the Avraham which is up there – He had now reached his full potential. Therefore, G-d no longer had a reason to address him for there was no higher purpose for which he could possibly be elevated. Indeed, the עקידה was the last time where we see that G-d contacted Avraham.

Avraham Avinu died feeling blessed – בכל, because he saw everything that G-d gave him, including all his tests, as blessings. Each one of us undergoes our own, personal ten tests. We can pass them and be fulfilled like Avraham or give in and have to struggle anew.

135

DETAIL: Human Potential The characteristic distinction between man and all other creations is that while the rest of creation is made in its complete form, man is created incomplete, with potential to grow and become. Animals have instincts which program them to do G-d's will; angels have intelligence which serves to do the same1. Neither one grows spiritually in their lifetime, and both are stuck within the narrow confines of spirituality within which they were created. Man, on the other hand, was created with enormous potential to grow. After G-d created man, He said that the world was not only טוב but טוב מאד. 2 Man, the microcosm of the world, was also intended as the recipient of this statement, as man is also 3 טוב מאד. The word אדמ connotes the ability to add and the ability to actualize a potential4. The letters of the word are the same letters as דםא , Man. Adam is the being that can become increasingly more. Additionally, Adam is paralleled to the adamah from which he was created, the soil that nurtures growth. He is also called Adam from Adameh LeElyon – I will be like that which is above me. In order for man to be able to relate to that Ultimate Being who cannot be seen or heard in any normal sense, man had to be created with the power of imagination (Adam from Dimyon). This capacity, the ability to see beyond oneself, to have a vision and goals, opens endless opportunities for man’s growth and, by the same measure, for massive self-deception5. We all have such potential, yet no two humans share the same potential. Each individual is unique. Nobody can do someone else’s tikkun in this world6.

In order to accomplish the awesome obligation of fulfilling one's potential a person is given the exact personality makeup, parents, and broader environment. His life's circumstances are a perfect match to his task without which he would be unable

1The intelligence of the animals is their instincts, while the instinct of the angels is their intelligence. (Rabbi Alexander Safran, the Kabala)

:בראשית א לא2כתיב וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד דהעולם : ...]ד"תרס[ שנת - חיי שרה , אמתשפת

. וכל אשר עשה זה הכלל טוב מאוד. ובכל פרט כתיב כי טוב. נברא בפרט ובכלל . ל מאד זה אדם"חזובאמת האדם כולל כל הבריאה לכן דרשו : ]ד"תרס[ שנת - חיי שרה , אמתשפת3 א"הרב משה שפירא שליט4 , אדם הראשון היה במחשבה כמו שמובא בתיקוני זוהר שם ושםוחטא: אות א, מחשבות חרוץ, רב צדוק הכהן5

כי זהו שורש של כל ' והייתם כאלקים וגו) 'ה', בראשית ג(וזהו הדמיון שהכניס בו הנחש במה שאמר שבאדם לדמות עצמו שיהיה באיזה מעלה וענין שהוא למעלה ממנו המחשבות של תוהו והבלים ודמיונות

אני ) 'ו, ב"תהלים פ(ואדם הראשון שהיה בתכלית השלימות על דרך , ראוי לה כל אחד כפי השגתושאיןו :הכניס בו דמיון שיהיה ממש כן' אמרתי אלקים אתם וגו

. ח המדמה וכשזה קם זה נופל דיש שני חדרים במוח באחד הוא כח החכמה ובשני כ: אות ג, שם וכשמוח החכמה גובר אז הוא מושך כח המדמה עמו להיות גם כל דמיונותיו רצה לומר ההרהורים שעולים

.לבדו' מעצמם במוח בלא העמקת המחשבה בחכמה גם הם יהיו רק לה ם לאדם מיום דאינו דומה אד, י הקדוש"בשם האר) חלק ד א ב(הנה מובא ביסוד העבודה : נתיבות שלום סב6

והיינו שלכל אדם יש את יעודו ותפקידו . בריאת אדם והלאה ואין אדם אחד יכול לתקן מה שעל חברו לתקן אותו עליו לתקן בחייו

136

to achieve his mission1. Since everyone has a different task to accomplish in this world, each person has different life circumstances2 and is blessed with a different set of good and bad characteristics3. If one does not use his good attributes they will atrophy and ultimately get lost4. As Rav Yerucham put it: A man can sit all day and think about kindness but still remain cruel. Yet, if he gives but a prutah he is on his way to becoming a genuinely giving person5. This is the great tradition of Judaism: to stress that the arena of this world requires action (actualized potential)6. The potential itself is a gift from G-d; the actualization is our gift to ourselves and to the world. Holiness lies neither in lofty spheres nor in abstract realms. It is in the earthy world of actions where true Kedusha lies7. The Definition of a Nisayon Even with this knowledge, hHowever, a person may find it hard to focus on developing all of himself – his weak points, his strong points, and everything in between. G-d therefore contributes to our part of the deal. One of the things He gives

כולם ניתנו לו כפי , הטובים והרעים, כל תנאי האדם בגשמיות וברוחניות): דף סב(נתיבות שלום לך לך 1

ובלעדיהם לא יוכל לתקן את אשר תפקידו , אלו יוכל להגיע ליעודושרק על ידי תנאים, השייך לתיקון עולמו .לתקן

לזה , לכך שונים החיים של כל אחד, וכיון שלכל אחד יש תפקיד ויעוד מיוחד ):דף סב(נתיבות שלום לך לך 2

חייו קלים ולשני חיים קשים יותר שעל ידי שמתגבר עליהם ומשבר מדותיו ,גם התכונות הרעות והמדות הרעות): דף סב(נתיבות שלום לך לך 3

הרעות מגיע לתפקידו ויעודו בעולמו שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה ' אל תאמר מה הי) 'י' קהלת ז(כתיב : לך- לך, אור גדליהו4

כי בעת אשר האדם מתחיל בעבודת , ל כי כונת הקרא"בונים מפרשיסחא ז' ומפרש הרבי ר, שאלת על זהכי מן , ת מרגיש בעצמו שיש לו התלהבות ורצונות טובים וגם מרגיש כי יש לו כוחות גדולים ביותר"יהש

ואינו מוציאם מן , השמים נותנים לו אלו הכוחות ובעת אשר אין האדם משתמש באלו הכוחות בכל יכולתולו ' להבות והתשוקה שהיואין לו אותו הת, אז לפתאום הוא מרגיש שאין לו עוד אותן כוחות, הכוח אל הפועל

, לו רצונות טובים' שהי, הלא הימים הראשונים היו טובים מאלה, ושואל האדם לעצמו למה הוא זאת, מלפנים שלא היו הכוחות האלו -כי לא מחכמה, ואומר שלמה המלך שאלה הכוחות שהיו לך מקדם לא היו ממך

, ואם אין האדם משתמש באלו הכוחות, שאלת על זה-אלא מן השמים השאילו לך כוחות אלו, מחכמתךוכדברי , דם משתמש בהם אזי נועלים אותן ממנואכי אם אין , לפתאום הוא מרגיש שאין לו עוד אותן הכוחות

.שאם דלת היא אז נוח הוא להתעשעש כלוח ארז, המדרש אצל אברהם אבינו 5

ישב אדם כל היום ): דף רסו, וירא, פוןחכמת המצמובא (ב דף ערה "ח) ירוחם ליבוביץ' ר ( חכמה ומוסר, דעת .הלא הוא שכינה" טוב "-"טוב"ואם יתן פרוטה אחת יעשה , ויחשב על אודות חסד ישאר אכזרי

בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת , ים נסה את אברהם ענין הנסיון הוא לדעתיקוהאל: א כב ן"רמב6

אבל המנסה יתברך יצוה בו להוציא , מצד המנוסה" סיוןנ"יקרא , אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה, בידותהלים יא ( ודע כי השם צדיק יבחן לבדלהיות לו שכר מעשה טוב לא שכר לב טוב ב, הדבר מן הכח אל הפועל

ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו , כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו יצוה אותו בנסיון, )ה :שבתורה לטובת המנוסהוהנה כל הנסיונות

ן שענין "כתב הרמב): דף רסו, וירא, חכמת המצפוןמובא (ב דף ערה "ח) ירוחם ליבוביץ' ר(דעת חכמה ומוסר 7

. זה אינו כלום, מוכן לזה' שהי, אבל מה שהיה קודם ,הנסיונות אינו אלא החילוק בין לב טוב למעשה טובלא כמו שמורגלים ... .בלי מעשה אין שום יראה כלל" לבבות"ב ... ".עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה"

דוקא בעולם המעשה יש שכינה ולא , לחשוב שגם כאן בעולם המעשה יש שכינה כמו בעולמות העליוניםל על "אמרו חז ... .חכמה בינה ודעה הנן חשך וצל לגבי מעשה ששם הוא עיקר שכינה, בחכמה דעה ובינה

ל "א' ד שבירבה וכו"עלתה יו, י החכמה לא יסור לבבי"כלומר ע". אסוראני ארבה ולא"שלמה המלך כשאמר חכם מכל ' הרי שלמה שהי). 'א' ר ו"שמו" (ה שלמה ואלף כיוצא בו יהיו בטלין וקוצה ממך איני מבטל"הקב

ולא הועיל ) 'א ד"י' מלכים א" (ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו"ס "סו, אדם לא חסר לו כל חכמהמשום שעיקר שכינה דוקא , שזהו סוד המעשה, י מעשה של לא ירבה אז לא יסור לבבו"ורק ע, כלוםולא

. דוקא בתחתונים, במעשה

137

us is nisayon. A nisayon is the exact opposite of the Heavenly help we might anticipate from G-d. In a nisayon, G-d, who knows exactly what we are capable of, pushes us to greater heights by hiding Himself1. This makes us dig deeper into ourselves to call upon inner reserves, reserves we sometimes never realized we had. It helps us bring out the miracle that is our own potential (נסיון מלשון נס)2, of acting out in deed what we already have within ourselves. The lives of the Avos were full of Nisyonos. G-d repeatedly tested the patriarch Avraham, and with each trial that he overcame, Avraham actualized more of his potential, thereby reaching a higher state of being3. The word נס also means banner, and a נסיון, then, is the holding up of a higher vision of ourselves4 both as a self-revelation and as a model, a flag bearer to others5. Hence the phrase ים נסה את אברהםקוהאל would be rendered: And G-d exalted Abraham [through the Akeidah]… G-d purposefully gave our patriarchs trial upon trial in order that they should have the opportunity to become greater and reach higher spheres, which would then give G-d the opportunity to exalt them in the world like a ship’s ensign [ נס[ flying aloft, not only for their own good, but for the rest of the world to learn from6 as well. Every person has an ideal imprint in the higher realms of spirituality (the high and pure levels of a person’s soul). A nisayon is designed to close the gap between the lower person and his ideal self, the gap between the ‘is’ and the ‘ought’7. Avraham merited achieving this exalted state. Hence, during the Akeidah, the Malach calls

.ז"הסתר שיש בעוה' שהרי עשר נסיונות הם נגד כל בחי :]ב"תרל[ שנת -תולדות אמתשפת1

2 Rabbi Miller of Gateshead Zatz”l

ן שיהיה בפעל אוהב וירא כמו שהיה בכח ובזה ידמה יותר לבוראו שהוא נסה את אברהם כיו:א כב ספורנוהאדם היתה שידמה לבוראו כפי האפשר כאשר העיד באמרו נעשה ' טוב לעולם בפועל כי אמנם הכונה במציא

:אדם בצלמנו כדמותנו

טוב עם להתאים את המעשה ה, היינו שתכלית הנסיון הוא להביא את האדם מהכח אל הפועל, בכוון זה3, )ה כ(הכוזרי , ן"הר, ק"הרד, ן"הלך הרבה מפרשים ביניהם הרמב, המחשבה הטובה ושיהיה טוב בעולם בפועל

והספורנו, )ה יג(ספר העיקרים וכמו שפירשו המפרשים שנסיון הוא מלשון הרמה , והנסיונות היו כדי להרים את האדם : אור גדליהו לך לך א4 ומד האדם בנסיון נתעלה האדםכי על ידי מה שע, מלשון נס–

ז נסה מלשון נתת ליראיך נס להתנוסס היינו "ברבה ע' אי... . והאלהים נסה את אברהם:א כב העמק דבר . תגביהו על נס

המלה ידעת . כתב שתכלית העקידה היתה פרסום שמו של אברהם אבינו בין העמים) ג לג"ח(המורה נבוכים 5

) 69' הגות בפרשיות התורה עמ(דעתי מתפרשת אצלו כאילו היה כתוב הו א ואל אמים "כד) י"ויקרא דח(י "א במכדרשב"וכ, )ר"ב(ולרבותינו נסה גדלו כנס הזה : כתב וקבלה כב א6

', כי הפעל הנפלא הלזה שעשה אברהם בדבר ה, כענין כנשוא נס הרים תראו, לשון התרוממות' פי, ארים ניסיה בתורתו על המעשה "כי אחר שהעיד הקב, ריוכולם ידרושו ויביטו אחאליו , עומד לנס עמים כדגל רם ונשא

כאלו בעינינו ראינו את , נאמנה וכל בני אדם מודים ומאמינים באמתות הספור הזה' עדות ה, הנפלא הלזהויש … ' ובזה אברהם כדגל ונס לכל העולם ללמוד ממנו להתדמות אליו לעבוד את ה, המעשה כי נורא הוא

עד , ויזקף אות) 'ישעיה ה(כי תרגום ונשא נס לגוים , שם נס הוא אות וסימןהוראתכי עיקר , לזהליתן תבלין ,תרגומו ויהון לאות) ו"פינחס כ(ויהיה לנס , י שם בישעיה"כ רש"וכ, תרגומו סימן) 'ירמיה ד(מתי אראה נס

'וגו של אברהם למעלהעד שהיה מתאים הצורה של אברהם למטה עם הציור: אור גדליהו לך לך א7

א והעלהו לתכלית גדולת האומה "ל שבזה הנסיון הגביה כחו של א" הסבירו חז:א כב העמק דבר . הישראלית כאשר יבואר

138

Avraham's name twice - אברהם אברהם – i.e. now the Avraham down here is completely in harmony with the Avraham which is up there1. The Akeidah – The Last Nisayon Avraham Avinu was given 10 such nisyonos2, though he experienced many more challenges and difficulties. The Maharal tells us that he required so many Nisyonos to ensure that he develop every aspect of himself. This is why there were ten nisyonos, as 10 is a number of completion (as we see with the ten plagues and the Ten Sayings of Creation)3. Hence, both the first Nisayon the Torah talks about – Go from your land – as well as the last, the Akeidah – states 4לך לך – go to yourself – to your core – and discover your potential5. The Akeidah is regarded as the greatest of the Nisyonos of Avraham Avinu, both because of its difficulty and because of the unusual level of love of G-d which Avraham showed in passing this test. The spiritual resonances of the Akeidah are there for us to call upon to this day,6 nurturing our strength to stand up to any test7. For this reason, this piece has become the Torah reading on the very Day of Judgement, Rosh Hashana8.

העקידה שקרא לו המלאך אברהם אברהם וכמו שאיתא בילקוט על מה שכתוב אצל: אור גדליהו לך לך א1כבר היה מתאים צורתו , הוא נסיון העקידה, ון העשיריפי שואחר שעמד בנסי, "אברהם לעילא אברהם לתתא"

ז עם צורתו למעלה"של אברהם אבינו בעוה ויהי ' ג. לך לך מארצך' ב. אור כשדים שהשליכו נמרוד לכבשן האש' א- נסיונות עשרה :ג ה אבות ב"רע2

' ז. בוד מלכיותמעמד בין הבתרים שהראהו שע' ו. מלחמת המלכים' ה. ותוקח האשה בית פרעה' ד. רעב העקדה' י. גרש האמה הזאת ואת בנה' ט. וישלח אבימלך ויקח את שרה' ח. המילה

שיהיה אברהם מנוסה בכל מיני ה היה מנסה את אברהם בעשר נסיונות " הקב- ג:אבות ה) ל"מהר(דרך חיים 3

]וכמו עשר המכות ועשרה מאמרות של מעשה בראשית[נסיונות שהם מחולקים

אל ארץ המריה והעלהו ולך לך ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק : ב כב: ידהאצל העק4 :שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך

לך ליעודך, "לך"לך : סו' נתיבות שלום עמ

עד שהיה מטאים הצורה... להוציא אלו הכוחות מן הכח אל הפועל , ניתן אלו הנסיונות: יט' אור גדליהו עמ5 של אברהם למטה עם הציור של אברהם למעלה

זו היא פרשת העקדה אשר ישראל בטוחים להיות זכות העקדה -ים נסה את אברהם קוהאל: א רבינו בחיי כב6

.מגין עליהם בכל דור ודוריראה עקידה זו לסלוח לישראל בכל שנה ולהצילם מן הפורענות כדי ' א ה" ומ: היום יד י כב"רש

. של יצחק צבור ועומד לכפרהאפרויראה ' הזה בכל הדורות הבאים בהר השיאמר היום

' כמו שפי ... בכוחו לעמוד בניסיון' אברהם אבינו השריש הכח בכל אחד מישראל שיהי: לך- לך, אור גדליהו7, שיש בכל אחד נקודה מאברהם אבינו, "אנכי מגן לך"ה לאברהם "שהבטיח הקב) 'ו א"ט(מ מה שכתוב 'הריהינו הנקודה שבכל , "מגן אברהם"וזהו שחותמין , זה הנקודה יש עליו שמירה מיוחדת שלא יתקלקל לעולםש

.אחד מאברהם אבינו 8Artscroll Machzor: On the second day of Rosh Hashanah, we read the Torah’s account of the Akeidah, the Binding of Issac, in which Abraham and Isaac demonstrated their willingness – indeed, their eagerness – to make any sacrifice to comply with G-d’s will, and which (according to Pesikta Rabbasi 40) took place on Rosh Hashanah. The shofar of Rosh Hashana is customarily made of a ram’s horn to recall the merit of the Akeidah, because a ram was substituted for Issac on the altar. In return for Abraham's superhuman dedication to G-d, he was given the promise of Jewish survival and triumph that sustains us to this day. The prayers of Rosh Hashanah are filled with references to the Akeidah, so central is its place in our faith.

139

The Meforshim point out that the Akeidah is the only Nisayon that is specifically described in the Torah as a test, 1.נסה את אברהם This is because G-d actually required Abraham to carry the other nine to completion, while the test here was not meant to be completed; G-d never intended that Yitzchak actually be slaughtered. Yet, Avraham Avinu was to receive all the spiritual benefits as if he had carried the act to completion2. The Purpose of the Akeidah – To Combine Gevurah with Chesed and Love of G-d The purpose of this test was to bring out a new level of Avraham's love for G-d. Rabbeinu Bachaya explains that there are 3 levels of Ahavas HaSh-m: Level one is a love from which the person draws to communicate to the whole world the greatness of G-d. But such a person does so only so long as no significant lifestyle change and certainly no drop in socio-economic status take place3. The second level is someone who is willing to give up all, to go from riches to rags, if need be, for the sake of his love for G-d4. The third is someone willing to give up his life5. Avraham Avinu had long since reflected all three levels and had become G-d’s beloved, his 6אוהבי . He had dedicated his life to proclaiming G-d’s Providence, he had opened his tent to all comers no matter what the expense, and he had shown, with the Kivshan HaEish, that would give his own life for the sake of G-d7. With the Akeidah, Avraham Avinu went a step further. Avraham had waited a century for this son, who seemed the only hope to continue his work. Avraham Avinu’s massive kiruv effort was a shocking failure. The hordes he attracted did not stick. This was because, the Sages tell us, Gevurah was lacking in the world. Avraham Avinu’s chesed had no vessel of Gevurah to hold and maintain it. Yitzchak, now 37 years old, provided that Gevurah. Avraham loved his son so deeply that if he had a thousand lives he would have given them all instead of Yitzchak’s8. He lived a This section constitutes the very reason for Israel’s existence in G-d’s eyes. It has therefore become part of our daily prayers and accordingly warrants a more penetrating study than other sections (Abarbanel).

נתיבות שלום, אברבנל1 כי כבר עשית את המצוה: ה אל תשלח ידך אל הנער"בכור שור כב יב ד2

אתה הקרבת לפני בנך יחידך: ה ולא חשכת את בנך את יחידך"שם כב טז ד אבל לא היה חוסר מממונו כלום .. .מתוך אהבתו יספר בשבחיו ויפרסם מעלותיו ... האחד :א כב רבינו בחיי 3

. בשביל אהבתו

השני מי שאוהב אותו יותר מן הראשון יספר בשבחיו ויתן כל ממונו בשבילו אבל לא : א כב רבינו בחיי 4 . ימסור עצמו למיתה בשבילו

סור עצמו השלישי מי שאוהב אותו יותר משניהם יספר בשבחיו ויתן כל ממונו בשבילו וימ: א כב רבינו בחיי 5

. למיתה

.י אברהם אוהבי"החלקים קראו הש' ולפי שהשיג מדריגת האהבה ועבר על ג :א כב רבינו בחיי 6 ה " בשבחיו של מלכי המלכים הקברהאחד ספ. חלקים אלה' והנה אברהם היה שלם בג :א כב רבינו בחיי 7

שהיה בעל אכסניא ... השני ... .אל עולם' ותו ויחודו בעולם כענין שכתוב ויקרא שם בשם הקופרסם אל' כשהושלך לכבשן האש על קדושת ה' מסר עצמו למיתה בשביל אהבת ה' הג .... ופתחו פתוח לכל עובר ושב

. יתברך

.ראוי היה אברהם אילו היו לו מאה גופין למסור את כולם למיתה על יצחק :א כב רבינו בחיי 8

140

century dreaming and praying for this child, and after birth, his love grew daily over almost 4 decades1. That same G-d that promised him this son2 now says to him: "Avraham! Are you ready for even greater heights3? Show me that your love for Me is even greater than that. Show me that this is not is some rash act but how, after three days of deliberation, you are willing to give up even Yitzchak for my sake4. Give him up, and give up all your future – the Jewish people that was invested in him. And don’t only give him up, but be the one to slaughter him5. Show me, even though I am giving you permission to refuse my request ( אין נא אלא לשון בקשה( 6." Avraham Avinu, as we know, went above what was known to be humanly possible7 and passed this test8. He did it deliberately and with clarity of mind, not confused and not spontaneously9. There was not a taint of resentment to tarnish his ever-growing love for the Almighty. We see Avraham saddling his own donkey as an expression of pure affection to fulfill every detail of the Almighty’s word by himself10. But he did even more. Here was a chance for him to show the world what he was really made of. The logical thing to do would be to announce his dramatic undertaking in advance and to proceed with the largest entourage possible to witness the event. Yet, he decided to pass this test utterly alone. Who knows if he would have been able to prevent some personal arrogance from creeping in, showing off to the

זקן בן מאה שנה ולו עושר ונכסים וכבוד והיה מתאוה לבן בתכלית שיהיה אדם עקר ו :א כב רבינו בחיי 1התאוה והיה לו בן אחר היאוש היה ראוי לחשב תוקף האהבה החזקה לבן ההוא ותכפל האהבה יותר ויותר

שהיה בן שמונה ימים ותכפל לחמש ועשר שנים יותר ממה שהיה בהיותו בן שנה שכבר הוא מהלסוף שנה מטוב לרע ותכפל האהבה בהיותו קרוב לארבעים שנה הוא הזמן ששכלו של אדם עומד על מגודל ומבחין בין

.השלמות כי ביצחק יקרא זרעו הוא אומר לו שיקריבהו ולא הרהר בלבו' אחר כמה הבטחות מה :א כב אור החיים2 , מנו דבר גדולים לשאול מקלהודיעו קודם כי בא האל, טעם הקריאה- ויאמר אליו אברהם :א כב אור החיים3

: והבין אברהם ואמר אליו הנני פירוש הריני מוכן לכל אשר תאמר אלי ולחוזק כח הפלגת האהבה החזקה הזאת שהיתה לו לאברהם בשם יתברך היתה נקלה :א כב רבינו בחיי 4

מו כי אילו יעשה כן בפתע פתאום במקו. בעיניו אהבת יצחק ובקש לשחטו אחר שלשה ימים שנאמר לו הדבורוהוא . אבל כשהיה אחר מהלך שלשה ימים כבר נעשה בישוב דעת ועצה. היתה פעולתו במהירות ובהלה

שאמרו בבראשית רבה למה ביום שלישי ולא ביום ראשון ולא ביום שני שלא יהו אומות העולם אומרים הממו . את בנו על כן עשה הפעולה ההיא ממש בידיםשחוטערבבו והלך ל

ולא די אם היה נשחט על ידי אחרים... ולא נתרעם לומר :בכור שור כב א5

ים נסה את אברהם ויאמר קח נא את בנך אמר רבי שמעון בר אבא אין נא אלא לשון ק והאל: ב"סנהדרין פט ע6

משל למלך בשר ודם שעמדו עליו מלחמות הרבה והיה לו גבור אחד ונצחן לימים עמדה עליו מלחמה בקשהממך עמוד לי במלחמה זו שלא יאמרו ראשונות אין בהם ממש אף הקדוש ברוך הוא אמר חזקה אמר לו בבקשה

מובא (לאברהם ניסיתיך בכמה נסיונות ועמדת בכלן עכשיו עמוד לי בנסיון זה שלא יאמרו אין ממש בראשונים ) בקצרה, י כאן"ברש

י זהנראה ענין הבקשה שביקש אותו שלא יבקש ולא יתפלל לבטל צוו: תורה תמימה לא נאמר בלשון צווי... כי מאחר שהבטיחו ביצחק יקרא לך זרע ] ד"תרל[ובשפת אמת

הנסיון הזה לא היה כשאר הנסיונות אין הטבע יכול לסובלו ואין הכח המדמה יכול לחשבו: א כב רבינו בחיי 7

. יצחקיתברך על אהבת' הכיר כי ראוי שתתגבר אהבת ה ... ואברהם :א כב רבינו בחיי 8

רד דעתו י למה איחר מלהראותו מיד כדי שלא יאמרו הממו וערבבו פתאום וט- השלישי ביום :ד כב י"רש9 :ואילו היה לו שהות להמלך אל לבו לא היה עושה

ולמה לא גילה לו מתחלה שלא לערבבו פתאום ותזוח דעתו עליו ותטרף וכדי לחבב עליו :ב כ י"רש : כל דבור ודבוראת המצוה וליתן לו שכר על

: הוא בעצמו ולא צוה לאחד מעבדיו שהאהבה מקלקלת השורה- ויחבש :י כב ג"רש10

141

crowds1? Even taking Sarah into the circle would have strengthened and encouraged him greatly2. But he chose to do it completely by himself: nothing was to compromise this act3. All this showed the incredible love Avraham Avinu had for G-d4. But Avraham’s love of G-d alone was not enough to pass this test5. Avraham had to call on great inner strength and self-discipline, on Yitzchak’s trait of Yirah, in order to overcome the challenge he faced. This is the deeper meaning of what the Chumash means when it says that at the outset Avraham Avinu walked alone, but later on, he walked together with Yitzchak, i.e. together with Yitzchak’s midah6. This is why, after the event, G-d declared:

7ים אתהקעתה ידעתי כי ירא אל

G-d calls Avraham not a lover of G-d but a fearer of G-d, for this was just what Avraham was lacking and which he had now acquired8. Although the test was primarily Avraham’s9, Yitzchak was not able to sacrifice himself on the altar based on his Yirah alone. He had to draw on his love for 1 Rav Hirsch points out that, after the Akeidah, it says ויקמו וילכו יחדו for the third time. On his occasions it means that, even after achieving such lofty spiritual heights, they nevertheless returned to their two attendants and went together with them, unaffected by pride, and not considering themselves any better than anyone else.

מבחינה אילו היה משתפה היה הדבר קל לאברהם. אבני שוהם כותב שגם השם לא שיתף את שרה בפעולה2בהגות בפרשיות .( כל אשר תאמר אליך שרה שמה בקולה:וגם השם אמר לו, היא היתה מעודדת אותו, נפשית )69' עמ, התורה

וראה גם ראה זריזותו של אברהם וחריצותו במצוה זו כי היה יכול להוליך עמו חבורת :א רבינו בחיי כב3

ואפילו אותן שני רכתוב שני נעריו עמו ישמעאל ואליעזאנשים מאנשי ביתו ולא הוליך עמו כי אם שנים הוא שוהענין כדי שלא יבטלו ממנו . נערים לא היו עמו בשעת העקדה אבל אמר להם שבו לכם פה עם החמור

: ימחו בידוושלאהמעשה הזה

לו האהבה והרצון שהיו ' יש לומר שהעיקר הי, נסיון העקידהענין): קמח' עמ ( א" שנת תרע- שם משמואל4ה ליטול נשמתו "לו לעשות כי אם לא ישחוט אותו הלא הברירה בידו של הקב' כי בלי זה מה הי. ז"לאברהם ע

מורה ' וגובאי שממהרים ל"וכמו שבת ע. 'ש וישכם וגו"והאות על האהבה והרצון היתה הזריזות כמ. בלא זהראוי ' כ לא הי"דאל, נשחט יצחקז לא "י בשמחה עי"י שקיבל ציווי הש"וע. ז שמקבלין את השבת בשמחה"ע

:דאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, ת שנית אל תעש לו מאומה"לקבל מאמרו ונביאותו של השיכ "כי זה איננו כ, י" נסיון העקידה איננו מה שעשה במעשה ציווי השענין): קנה' עמ (ב"תרע, שם ' אך נראה שעיקר הנסיון הי. לוחים למקוםכי בידו יתברך נפש כל חי ואם לא יקריבנו הוא הרבה ש, רבותא

.... ה בזה ולא עשה כפורע את חובו וכפוטר עצמו מחיובו"לו לאאע' הרצון שהי כ הוצרך "ע.... , וראה אברהם שעל ידי מדת אהבה לבד לא יוכך לעמוק בסיון: קכט' עמ, נתיבות שלום5

לקחת לעצמו גם את מדתו של יצחק מדת היראה דאש ידע רק אברהם , דבתחלה כתיב ויקח בידו את האש ואת המאכלת וילכו שניהם יחדו: שם, נתיבות שלום6

כ כתיב וילכו שניהם "וע, וראה אברהם שעל ידי מדת האהבה לבד לא יוכל לעמוד בנסיון... את ענין העקדה .שעקד אברהם אבינו במדתו של יצחק, יחדו

ובמדת האהבה יראה לא ליראת עונש ואהבה לא לתוחלת גמול ועמה נבחן במדת היראה :א כב רבינו בחיי 7

כלומר על מנת לקבל פרס כי זאת לא תהיה אהבה גמורה שהרי יש שותה המשקה המר מדעתו שיועיל לו :ים אתהקוזהו שאמר עתה ידעתי כי ירא אל. באחרית

, בינו היה מדת אהבהשהרי אברהם א, ל כי אוהב אלוקים אתה"שלכאורה היה צ: קכט' נתיבות שלום עמ8

.אלא הפירוש שמה שעמד בנסיון היה מכח זה שכלל את עצמו עם מדת היראה של יצחק

אבל לפנינו . ז שנה"בן ל' עוד יש להעיר הא דלא כתיב הנסיון גם על יצחק שהרי כבר הי:א כב עמק דברה9ראוי להיות ' י תמידין והי"עיבואר דתכלית פעולה זו על יצחק בא בשביל ישוב ישראל בארצם והוקבע לחמם

ז כשארי נסיונות "לשם נסיון וה' ולא הי. 'א ג"ש לעיל כ"כן ביצחק ביחוד אשר בלידתו יצא חוק בועלם כמ :א הכונה זה היה רק בשביל נסיון"ה מא"אך מה שהעלים הקב. שנתנסה אברהם ולא כתיב בהו שהיה נסיון

142

G-d, Avraham Avinu’s midah, to pass his challenge. And so וילכו שניהם יחדו: Avraham and Yitzchak now walked together, each having acquired the other's midah1. The Results of the Ten Tests And hence a cycle of ten tests was completed2, starting with Kivshan HaEish and serving to complete all aspects of Avraham Avinu’s personality. The Mishnah in Avos tells us that these tests denoted נוחבתו של אברהם אבי , the high regard and affection which G-d had for Avraham. As the Midrash has it: “The potter will strike only those pots that are good and whole to test them, because he knows that they will withstand even repeated blows3.” The tests also showed the love Avraham had for G-

משך חכמה על בראשית פרק כב פסוק א ע ב"וע

זה , כתיב ויאמר אברהם אבינו יראה לו השה לעולה בני וילכו שניהם יחדו' ובפעם הב: שם, נתיבות שלום1

לכך עקד , וראה שבמדתו מדת היראה לבדה לא יוכל להתגבר על המסיון, היה אחר שנודע ליצחק ענין העדקה .עת עצמו גם עם מדת האהבה של אברהם

להודיע כמה , ונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכלם עשרה נסי: ג מסכת אבות פרק המשנה2

:חבתו של אברהם אבינו עליו השלוםובצירוף כל הדעות יש , הנסיונות10יונה מה הם ' ור י"רש, ם"רמב, ב"רעיש קצת חילוקי דעות בין

: ואלה הם13 )ם"חוץ מהרמב(. כבשן האש -אור כשדים .1 . לך לך מארצך .2 . ויהי רעב .3 . בית פרעהלתוקח רה ש .4 . מלחמת המלכים .5 )ם"רמב (לקחו הגר לאשה אחר שנואש מהוליד משרה .6 )יונה' ם ור"חוץ מהרמב(. מעמד בין הבתרים שהראהו שעבוד מלכיות .7 . בגיל תשעים ותשעמילה .8 2)י"חוץ מרש(. וישלח אבימלך ויקח את שרה .9

. ואת בנה)הגר (גרש האמה הזאת .10 )ם"רמב (הדבר מאד בעיני אברהםוירע ... הרחקת בנו ישמעאל .11 העקדה .12 )יונה' ר(קבורת שרה .13

צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו אמר רבי ' ה) שם( כתיב : רבה בראשית פרשה לב פסקה גמדרש3

יונתן היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא שוברם ומי הוא בודק את לאה מנסה את הרשעים א"אפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים כך אין הקבבקנקנים יפים

ים נסה את אברהם אמר רבי יוסי בן חנינה הפשתני קוהאל) בראשית כב(צדיק יבחן וכתיב ' הצדיקים שנאמר ההזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה כל שהוא כותשה היא משתבחת וכל זמן שהוא מקיש עליה היא

ה " פוקעת כך אין הקבאשתמנת ובשעה שהוא יודע שהפשתן שלו רעה אינו מספיק לקוש עליה אחת עד שהימפרות ' ר אלעזר משל לבעל הבית שהיה לו ב"צדיק יבחן א' מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר ה

ה את הצדיקים ה מנס"אחת כחה יפה ואחת כחה רע על מי הוא נותן את העול לא על זאת שכחה יפה כך הקבאלעזר בן ' כי אותך ראיתי צדיק לפני אמר רחלנ' צדיק יבחן זה נח שנאמר ויאמר ה' צדיק יבחן ה' שנאמר ה

עזריה מצינו שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו שכן הוא אומר בנח איש צדיק תמים היה יוסי הגלילי אמר מצינו שאומרים ' עזר בנו של ראלי' שלא בפניו וכתיב כי אותך ראיתי צדיק לפני בפניו ר

ים מה נורא מעשיך שלא בפניו קאמרו לאל) תהלים סו( העולם בפניו שנאמר המקצת שבחו של מי שאמר והי :כי טוב כי לעולם חסדו' הודו לה) שם קלו(אומר

שהקונה מנקש בקדירה ' א. פ ענין נסיון בשלשה משלים"ר כ"ל בב" וכבר המשילו חז:א כב עמק דברה ' ג. כ פשתן רע"על פשתן טוב מכים הרבה וכל שמכים יותר משביח משא' ב. על קדירה טובה ולא על רעועה

ללמדנו שנסיון בא . וענין שלשה משלים. על חמור טוב מוסיפים משאוי הרבה ומבחינים אולי ישא עוד יותראלא כדי לדעת . בה כדי שיושבח בזהפעם בא כמשל קדירה שלא בא הנקישה על הקדירה הטו. ותבשלש בחינ

ופעם בא כמשל . ופעם בא כמשל הפשתן דלא בא הניקוש כדי לדעת אלא כדי להשביחו. כמה חוזק הקדירההחמור שלא בא כדי לדעת או כדי להשביח אלא באשר יש לבעליו רוב משא ומנסה את חמורו אולי ישא יותר

. כך פעם בא נסיון לדעת כח צדקת האדם. כ במזונו"יו אחוכל מה שמוסיף החמור לישא מוסיף בעל. וטוב לומ כל עוד לא בא "ג שבכח האדם מונח זו הפעולה מ"דאע. פעם בא כדי שיוסיף להצטדק. וזה נקרא בחינה

והוא מתחזק . ה לידי נסיון"כ מביאו הקב"מעשה לידו ולא הוציא מכח אל הפועל לא נשרש זה הכח אצלו עומטילים על הצדיק משא יסורים . ופעם בא הנסיון לעון הדור. ריש זה הכח בקרבו מכח אל הפועל ומשומוציא

143

d, more than his keeping all of the Torah1. For a man can seemingly live his whole life dedicated to G-d, but it is only at the time of his testing that we can really know how deep this goes2. Ohr Gedalyahu likens these ten tests to the Ten Sayings of Creation and to the Ten Commandments3. In each one of these cycles, the first act created a new beginning – the beginning of the world, of Avraham Avinu and of the Jewish People, and hence none were expressed in the form of a command but rather a statement. In the case of Avraham Avinu, the first test, כבשן האש, was only hinted at, but paralleled Avraham’s exodus from the natural order into a new reality to that of the Exodus of the Jews stated in the first of the Ten Commandments4. Avraham’s creation was completed by the remaining Nisyonos, ending with the Akeidah5.

In next week’s parsha we will deal with the Midos of the Avos in great depth. Each one of the Avos had a particular midah which they perfected and through which they reached all the other midos. Thus, through his Chesed, Avraham was able to reach all the other traits, just as Yitzchak did through his Gevurah. G-d ensured this by challenging each one to seemingly go against his trait, to ensure that he complete all of his potential.

For example, Avraham Avinu was told to circumcise himself. Certainly, after being thrown by Nimrod into the furnace, the actual challenge of circumcising his

מעתה מלמדנו המדרש בפרשו זו שלא נחשוב דזה הנסיון בא כמשל הקדירה לבד . כ מקבל שכרו משלם"ואח

א בפעולה זו וזהו "של א' ה כח נפשו הק"בא בזה לא כן אלא הגביה הק"כ לא נתעלה א"בתורה בחינה ואת נסה את אברהם מלשון נתת ליראיך נס להתנוסס ובמה שנשרש זה הכח בנפש אברהם שורש האומה משמעו

. 'ז' וט' ב' דברים ח' ז ד"שמות ט' ועי. ז"כאשר יבואר עוד במקרא י. הישראלית נשארה פעולה זאת לדורות 1

ן"רמב ן"פ הרמב" קיח ע–קיז ' נתיבות שלום עמ2 ובבעל הטורים כותב כי נכתב לשון אמירה בלשון ', אל אברם לך לך וגו' ויאמר הכתיב: לך- לך, אור גדליהו3

ויש באמת , אל תקרי בהבראם אלא באברהם' וכדכ, וכולו לא נאמר אלא בזכות אברהם, שבו נברא העולםי "שכמו שעל ידי העשרה מאמרות נברא העולם כן ע. (להעמיק הענין יותר לאור דברים האמורים לעיל

והעשרה נסיונות הם מכוונים נגד ) ונתהוה המציאות של אברהם, ה"נסיונות נתגלו הכוחות של אאעהעשרה ' ה הי"שעל ידי אאע, ק שאמרו ויהי אור דא אברהם"ומצינו בזוה. (ויאמר' ולכן כתיב ל, העשרה מאמרות )בהבריאה' התגלות אורו ית

עד שאתה מאיר לפני ) "'ל י"פ(לשון במדרש וכן מצינו ה(, ונסיון השני מכוון נגד המאמר של יהי אור ' עין של התגלות הארת מלכותו ית' שהמאמר של לך לך הי, "באספמיא לך והאיר לפני בכל העולם כולו

.)נסיון השני מכוון נגד מאמר השני, מכוון נגד המאמר של ויהי אור, בעולם

4שבאותו שעה , ליכו נמרוד לכבשן האשהזה של אברהם נתהווה בעת שהש] החדשה[ומציאות : אור גדליהו ב

שהאש צרפו ויצר אותו . ... מציאות שאין לו שייכות עם העבר שלו, עבר אברהם מבן נח למציאות חדשהוהנסיון , ובזה יובן מה שלא מצינו הנסיון של אור כשדים בפירוש בקרא... וליבן אותו מכל הפסולת , מחדש

והנסיון של אור כשדים נזכר ברמז במה ... שנאמר בתורת צווי , ך לךהוא הנסיון של ל, הראשון שמצינו בפירושכי השבר עדיין אינו , שייך בזה כלל לשון אמירה] ו... [אשר הוצאתיך מאור כשדים ' אני ד) טו ז(שכתוב

, אשר המאמר בראשית, וכמו שמצינו אותו הדבר גם בבריאת העולם, במציאות שיהא שייך לשון ויאמר אליווהוא כי באותו מאמר , לא כתוב בה לשון ויאמר, בראשית נמי מאמר היא) ראש השנה דף לב(ל "ו חזאשר אמר

וכן מצינו אותו דבר אצל עשרת ... ולא היה עדיין בריאה שיהיה שיייך לומר אליה לשון ויאמר , נברא העולםאלוקים לא נאמרה ' שהדיבור הראשון של אנכי ד, אשר ידוע שהם מכוונים אצל עשרה מאמרות, הדברות

ובואתה . ... כמו שבהעשרה מאמרות נברא העולם, שהעשרת הדברות הם היצירה של כלל ישראל, בלשון צווישהלשון הקרא של ) יא כח(ן "שעה עברו מאין ליש לא דייך כלל לשון ציווי ומעונין מאד מה שכתוב ברמב

, אלוקיך' כתוב אצל הדיבור של אנכי דאשר הוצאתיך מאור כשדים משמעו כמו אשר הצאתיך מארץ מצרים ה כי באמת הם שייכים זה לזה

עד , על ידם היה היצירה של אברהם אבינו, שהעשרה נסיונות שבהם נתנסה אברהם אבינו: אור גדליהו שם5

שנשלם יצירתו בנסיון העקידה

144

body at a ripe old age was not in and of itself a great Nisayon for Avraham Avinu1. Rather, the Nisayon was that in entering into a Bris Milah Avraham Avinu was thereby making a special covenant between himself and G-d. Avraham saw this as a division between him and all of those people with whom he was trying to connect. He felt conflicted by having to say, “I am different from you, more special, with a unique relationship with G-d.” Yet he overcame his natural trait of Chesed and acted with Gevurah to do as G-d wanted2. And, says the Shem MiShmuel, it was only when Avraham Avinu expressed this Gevurah that he received news that he was to have Yitzchak. For until then his pure chesed could never give birth to the Gevurah of Yitzchak3. Now he was Tamim, i.e. a complete and whole person4 Meshech Chochma goes so far as to say that Avraham Avinu had to learn cruelty so that he and his descendents would be able to fight and destroy evil when it arose. Avraham received a special brocha that this cruelty should not be misapplied5.

Certainly, the test of the Akeidah was for Avraham all the more difficult in that he was a giver down to the very fiber of his being. This is why the verse says that it was Avraham’s, and not Yitzchak’s, test6. More strikingly, Avraham completed his personality with Akeidas Yitzchak7. He entertained strong thoughts telling him why he should not be doing this. His logic told him that the prophecy can’t be true, since why would G-d want to destroy the nation He had just chosen?8 Yet he persevered to

האש על קדושת שמו לא היה שייך להקרא נסיון לאיש שהושלך לכבשן : ט דף קצ"ואל וירא שנת תרעמשם מש1 ומה רבותא היא לחבול בעצמו באבר אחד, יתברך

היתה היפוך מדתו לגמרי… שזה :ט דף קצ"ואל וירא שנת תרעמשם מש2 כ "ע, לא היה יתכן שאברהם איש החסד יוליד את יצחק איש הדין: ט דף קפט"ואל וירא שנת תרעמשם מש3

וזוהי בחינת … שהיא ענין דחוי הערל הפסולת האדם נתבשר ביצחק רק בשעה שקיבל על עצמו מצות מילה מדת הדין

היינו שיהיה שלם ותמים , וזהו שנאמר לו התהלך לפני והיה תמים: קצ ט דף"ואל וירא שנת תרעמשם מש4

, מעתה יהיה שלם גם במדת הדין קו השמאל, ותחת אשר עד כה היה שלם המדת החסד קו הימין לבד ,מכל צד . במדת הדיןכ אז דוקא גם"וע

הנה האכזריות -' וירש זרעך את שער שונאיו והתברכו בזרעך וכו' אשר עשית את וכויען: טז כב חכמהמשך5

הוא מדה נשחתה והיא מחלה המתדבקת כי אם יעשה האדם זה פעם אחד יקנה בו מדה הפחותה הזאת ויהי דף (אמרו בשבת ' כותוובר כלים בחמכחיתי טרף להשחית ולחבל גם לבלי תועלת והפליגו בזה עד כי הש

ז ואף אם עושה האדם דין ומשפט במקום המועיל אבל אין דרך בני אדם להתברך בו "כי הוא כעובד ע:) קהאמנם עכשיו שאברהם השתמש במדת האכזריות לשחוט את בנו יחידו הנולד לו לזקנותו אשר הוא נגד הטבע

זרעך את שער שונאיו שמעתה נתונים העמים ירשתו לכן מעתה ת ולפרסם אלקו"ולא כוון רק לקיים רצון השיואסור לחמול אף על ) טז, דברים כ(אומות שבארץ ישראל שנאמר עליהם לא תחיה כל נשמה ' הנשחתים הם הז

שלא יכוונו בהאכזריות רק ' ז אני יודע כי והתברכו בזרעך כו"עולל ויונק שלזה צריך אכזריות לכאורה ובכלקיים מצותו יתברך בלבד ) כד, יהושע י( יהושע בעצמו על צוארי המלכים ךת וכמו שדר"ילקיים מצות הש

.אבל לא שיקנה בהם מדת האכזריות חלילה והבן תלה הכתוב הנסיון באברהם ולא ביצחק -נסה את אברהם ' אחר וכוויהי :א כב חכמהמשך6 ש בעקידה עתה "וז... נשלים האדם בתכלית לפי שבשני מדות הללו : ה וחד אמר"ב ד"א ברכות לג ע"גר7

ש "אבל לפי מ. ידעתי כי ירא אלוקים אתה וקשה מאי לשון עתה ידעתי והלא הוא היה צדיק גם מקודם לכןש לפי שקודם לכן לא היה אלא רחמן מאד שהיה מכניס אורחים וגומל חסדים אבל המדה של אכזריות "א

כ עתה "ם איננו צדיק גמור אבל בעקידה שעשה מדות אכזריות געדיין לא היה ניכר בו והיו אומרים שאברה נשלם וניכר שהוא צדיק גמור

את בנך שני בנים יש לי את יחידך זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו אשר אהבת תרוייהו : ב"סנהדרין פט ע8

ר אליך תלאה רחימנא להו את יצחק וכל כך למה כדי שלא תטרף דעתו עליו קדמו שטן לדרך אמר לו הנסה דבלא אמר לו אני בתומי אלך אמר ההנה יסרת רבים וידים רפות תחזק כושל יקימון מליך כי עתה תבוא אליך ו

לו הלא יראתך כסלתך אמר לו זכר נא מי הוא נקי אבד כיון דחזא דלא קא שמיע ליה אמר ליה ואלי דבר יגונב לו כך עונשו של בדאי שאפילו אמר אמת אין כך שמעתי מאחורי הפרגוד השה לעולה ואין יצחק לעולה אמר

שומעין לו

145

complete what had actually been a life-long process of the unfolding of his personality1.

The fact that Avraham overcame these challenges showed that his chesed was not just a natural trait which he happened to enjoy expressing. He wasn’t kind simply because it brought him pleasure2. Rather, this was a genuine instrument in the service of his Maker. And where the Will of G-d required something else, he was capable of that too.

Jews throughout the ages received this gift from Avraham Avinu – the ability to sacrafice not only themselves but their children whenever history demanded this3. After Avraham passed the test of the עקידה and reached his full potential, G-d no longer had a reason to address him for there was no higher purpose for which he could possibly be elevated4. Indeed, the עקידה was the last time where we see that G-d contacted Abraham.

Avraham, Yitzchak and Yaakov were blessed 5כל, מכל, בכל respectively6. The happiness of the Avos resulted from the completion they felt through the challenges they faced, the fact that their souls on earth found no incompatibility with the body that surrounded them7. Happiness is always a result; never a goal. Rav

והגביהו לאט לאט מעלה . ה ובין אברהם"בין הקב' אחר כל המאמרים והדיבורים שהי… :א כב העמק דבר1

כ "ואח . א גדולי ערך"כ ברבוי בנים ככוכבי השמים היינו ב"ואח. פר הארץעי וזרע כ" מתחלה ברכו באמעלהע שיהיו מכונים בשם גוים " עולם גם לאוהקבכחו להכיר שם אלו' שיהי. אב המון גוים' ברכו בעת מילה שהיו

ענין עקידה שבזה נשלם גדלות ' ואחר כל הדברים הי. חסר עוד פרט אשר יבואר' ולא יתגיירו לגמרי ועדיין היוהוספה על עוד ענין ' ולא הי. ה עמו" שוב לא דבר הקבהלאהצ עוד יותר ומשם ו"א וזרעו מה שא"של א

:ה כתיב"ומש. התכלית הנרצה

אמר רבי יוחנן ] מאי אחר) [אחר מאי(ים נסה את אברהם קויהי אחר הדברים האלה והאל: ב"סנהדרין פט ע2אמר שטן לפני הקדוש ברוך הוא ' משום רבי יוסי בן זימרא אחר דבריו של שטן דכתיב ויגדל הילד ויגמל וגו

ה שנה פרי בטן מכל סעודה שעשה לא היה לו תור אחד או גוזל אחד רבונו של עולם זקן זה חננתו למא להקריב לפניך אמר לו כלום עשה אלא בשביל בנו אם אני אומר לו זבח את בנך לפני מיד זובחו מיד

3

ה ובדברי "ועוד היום חיים אנו וזוכים אנו בדין בזכות העקדה כמבואר בתפילת ר: יב ז הלוי כב"הגריעיין ב ודור ישנם ורויש לעיין הרי רבים מסרו נפשם ונפש בניהם על קדושת השם וקיום מצותיו ובכל ד, ל כידוע"חז

ולדרכינו הכח לעשות זה מונח בכל יהודי כירושה ). ש תירוצו"ע(' וגוכאלה ומה מעלה המיוחדת באברהם מאברהם אבינו

Artscroll מחזור לראש השנה4

ברך את אברהם בכל' וה: א כדאברהם אבינו נתברך בכל שנאמר 5 בעושר , כלומר שהיה שלם בכל, ד הפשט פירושו בכל דבר" ע-ברך את אברהם בכל ' וה: א כד בחיירבינווב6

ומפני שהתאוה לזאת , אין חסר לנפשו מכל אשר יתאוה רק שיראה בנים לבניו, ונכסים וכבוד ואורך ימים :השביע את עבדו שילך בשליחות זה

אחרים , יהודה אומר בת היתה לו' ר, מאיר אומר שלא היתה לו בת' רך את אברהם בכל רב' ד המדרש וה" ועמ לומר כי הברכה היא שלא היתה לו בת מפני שלא היה יכול "כוון ר. אומרים בת היתה לו ובכל שמה

ארץ מולדתו גם שם היתה עובדת עבודה שיואף אם יתחתן עם אנ, להשיאה כי אם לבני כנען הזרע המקוללוהיא , ואפילו בת לא חסריה רחמנא, יהודה לומר כי בת היתה לו' וכוון ר. זרה בכללם כי האשה ברשות בעלה

וכוונת אחרים באמרו בת . ובנות, כי היה לו כל מה שיש בטבע בני אדם להתאוות להם בנים, הברכה בכלאת במה שהיתה לו בת או לא ובאר שאין הכוונה בברכה ז, סוד גדולזהגלה לנו במאמר , היתה לו ובכל שמה

:אין הכוונה בברכת עסקי הגוף כלל כי אם בברכה בעסקי הנפש, היתה לו בתאשר כל המתברך בה מתברך בשמים , ה והשיג המדה ששמה כל"ד הקבלה באור הענין שזכה אברהם ע" וע

ואמרו , בת יכילאלפים) מלכים א ז(מלשון , כלומר מדה היתה לו, ומזה אמרו אחרים בת היתה לו. ובארץוהיא בית דינו , והנאצלת הזאת תקרא בת, נאצלת מן המדה ששמה כל, מפני שהיא בתוך מדת הכל, ובכל שמהל גלהו "ן ז"והרמב. והבן הכלל הזה כי הענין נסתר. 'ולא אמר ויברך ה, ברך' ולכך אמר וה, ה"של הקב

:בפירוש והרחיב בו הבאור יותר מדאי

ש במדרש למה שני חיי "י מ"עפ. י שני חיי שרה כולן שוין לטובה"ברש]: א"תרס[ שנת - חיי שרה , אמתשפת7 כמו ... שהנשמה ... . ב"ז ובעוה"ה בעוה"שרה באחרונה לומר לך שחביבין חייהם של צדיקים לפני הקב

ות החי. ש כולן שוין לטובה"ז. ה בשלימות"ועושית שליחות הקב. ז" בעולם העליון כך היתה בעוהתהשהי

146

Hirsch1 points out that the word שמח is related to the word צמח – to grow or flourish. He states: A man can be blessed with all prosperity and remain unhappy. Everything he has done prospered but he himself does not grow, does not blossom internally. But Abraham did feel himself blessed and ‘blossomed’ through all his blessings. … Isaac [too, finds that] carrying out the task which misfortune brings makes him happy. אוכלכלמ – he “eats”, draws sustenance from everything. … The highest blessing is…

Jacob’s כליש לי . He has everything because he wants nothing more than what he has. Because altogether what he wants is “to do”, not “to have”.

Similarly, says the Maor Einayim, each of us undergoes our own, personal ten tests. We can pass them and be fulfilled – or give in and have to struggle anew2. Avraham Avinu’s story holds the secrets and the inspiration for us all.

ש לעיל מזה וזה ההשתוות "כמ. חיי עולם וחיי שעה. ז כתיב חי חי יודוך"וע. ז והחיות שלעולם הבא"בעוה :הוא מדריגה גדולה מאוד

) 388-389דף (פרשת חיי שרה כד א 1

2

קיז שכמו שאברהם אבינו נתנסה בעשרה נסיונות כך ' וארא מובא בנתיבות שלום עמ' מאור עינים מובא בפרל מדוע רק אצל אברהם "ובזה רוצה לתרץ קושית המהר' די עובר בימי חייו עשרה נסיונות לפי ערכו וגוכל יהו

ולא בשאר אבות וגם למה כתבה התורה הקדושה באריכות גדולה את כל , מצינו שנתנסה בעשרה נסיונות פרשיות הנסיונות

147

חיי שרה

1. The Midos and Nisyonos of the Avos SUMMARY:

Each one of the three Avos, Avraham, Yitzchak and Yaakov, perfected a

particular character trait which was then passed on as a legacy to all Jews. Avraham perfected Chesed, Yitzchak Gevurah, and Yaakov Tiferes, or Torah, which was a synthesis of the two. Through the perfection of these midos the Avos were able to complete themselves in all other respects as well.

Each one of the Avos approached G-d from a different angle. Each one had a relationship with G-d which started from his own unique personality and character, and yet each, despite his different starting point, achieved a holistic perspective of G-d. Hence we say אלוקי אברהם, a whole perspective of G-d through Avraham, and so too אלוקי יצחק ואלוקי יעקוב.

Chesed, Avraham’s quality, is an expanding trait; the person starts from within a point of his own reality and draws on that to go outside of himself and sustain and nurture others. Someone who lacks Chesed is selfish. Someone who turns his chesed inwards to himself will be overly sensual.

Yitzchak’s trait was Gevurah, which is a contracting midah: the person turns inwards, to himself, to control himself and to exclude from himself all that may not be good. When a G-d-fearing person has gevurah he expresses it as יראה, awe of G-d and fear of disobeying him. Such gevurah leads to a limitation of actions lest one transgress or lest the slightest wrong thought taint one’s action with a drop of impurity. It is the midah we need for סור מרע, not to transgress the negative commandments, and completes the mida of ahava which is the midah to fulfill the positive commandments.

Someone who lacks Gevurah is morally and spiritually out of control. Someone who has Gevurah but turns it in the wrong direction, i.e. outwards, is a tyrant, delighting in the control and manipulation of others.

Emes is a synthesis of these two traits. Emes is the trait which determines the right balance of Chesed and Gevurah – when to be outward-directed and when to be inward-directed.

The Avos brought these three great Torah-principles down into the earth as a spiritual-genetic inheritance for Jews of all time. This was the preparation for the forming of the Jewish people and the giving of the Torah. And it needed to be specifically in this order.

Avraham Avinu’s Chesed included spiritual-Chesed, and he converted tens of thousands to the Monotheism idea. Because the Torah is a Toras Chesed, Avraham Avinu was able to intuit the Torah. Therefore the first of the Avos had to start with this midah.

Yitzchak saw that all his father’s actions had dissipated. All those converts had simply disappeared. He therefore set the boundaries, created the framework and nurtured the environment which would allow his father’s spiritual achievements to have continuity. As such, he was completely batul to his father – he did not see himself as having any independent reality. Only after the Akeidah, when he was prepared to give his very life for his father’s avodah, did he begin to live his own life

148

and have his own spiritual reality. Only then was it possible for his future wife to be born.

Yaakov introduced a balance between the two previous Avos. This is the balance which we have inherited as the Golden Mean to which the sum total of the Torah and its Mitzvos direct us.

As long as the forefathers had yet to perfect a balanced set of midos there were some negative consequences to their efforts. Yishmael took Avraham’s chesed and turned it inwards, becoming sensual, selfish and wanting to give to himself instead of to others. Eisav took Yitzchak’s gevurah and instead of using it to control himself turned it outwards, leading to a desire to colonize and control others and if need be, to destroy them. It took three generations of sorting out purity from impurity before a Yaakov was able to have 12 sons, all holy and G-d-serving.

This does not mean to say that Avraham or Yitzchak remained incomplete, unbalanced beings. Through his Chesed, Avraham was able to reach all the other traits just as Yitzchak did through his Gevurah. G-d ensured this by challenging each one to seemingly go against his trait in order to ensure that he complete all of his potential.

Thus Avraham was told to circumcise himself, creating a division between him and all of those people with whom he was trying to connect. Yet, he overcame his natural trait of Chesed and acted with Gevurah to do as G-d wanted. Now that he expressed this Gevurah he could give birth to the Gevurah of Yitzchak. The binding of Yitzchak was a similar challenge.

The fact that Avraham overcame these challenges showed that his chesed was not just a natural trait which he happened to enjoy expressing. He wasn’t kind simply because it brought him pleasure. Rather, this was a genuine instrument in the service of his Maker. And where the Will of G-d required something else, he was capable of that too.

Similarly, Yitzchak’s test went against his nature. Yitzchak’s awe of HaSh-m was such that it led to him to limit his actions in fear of being imperfect in his doing the Will of G-d. His tests came to add the dimension of chesed to his personality. Comparatively, Yaakov, whose trait was truth, was tested by having to deal with deviousness all his life, but he came out with a heightened sense of what truth was all about.

The 3 midos of the Avos are the three primary midos of any human being. Each one can serve as a starting point to reaching all the others. Avraham was now ready to achieve his gevurah through his chesed just as Yitzchak achieved chesed through his gevurah. For example, someone who is a giving person may simply want to give as a natural desire. But he may also express his giving because he is concerned that he had not given as much as he ought to ( 'יראת ד ). Or, he may be committed to ensuring that his giving would be true giving according to Torah principles. Thus, his giving will lead him to אמת , גבורה שבחסד, חסד שבחסד as well. This is known as אמת and to יראה Each one, correctly applied, will lead .אמת and יראה So, too, with the traits of .שבחסדto an acquiring of the others.

The Sages sum this up with their words in Avos: The world stands on three things: On Torah (Emes), on Avodah (Yirah) and on Chesed. They also tell us that in contrast to these three there are three anti-Midos which remove a person from the world: Kinah, which is anti-Chesed, Taavah which is anti-Gevurah, and Kavod which is anti-Emes.

149

Here is the whole story of every man, the whole world of psychology and of any other science of man: all must extend from this starting point.

150

DETAIL:

Each one of the three Avos, Avraham, Yitzchak and Yaakov, perfected a

particular character trait which was then passed on as a legacy to all Jews. Avraham perfected Chesed, Yitzchak Gevurah, and Yaakov Tiferes, or Torah, which was a synthesis of the two. Through the perfection of these midos the Avos were able to correct each aspect of the Cheit of Adam HaRishon1.

In the שמונה עשרה we say:

.אלוקי יצחק ואלוקי יעקוב, אלוקי אברהם

If all these words were trying to communicate is that each one of these 3 generations of Avos faithfully served G-d, then it would have been enough to write:

יצחק ויעקוב, אלוקי אברהם

This seems to imply, however, that each one of the Avos approached G-d from a different angle. Each one had a relationship with G-d which started from his own unique personality and character, and yet each, despite his different starting point, achieved a holistic perspective of G-d. אלוקי אברהם implies a complete understanding of G-d through Avraham and the way he used his character to serve G-d, and so too with אלוקי יצחק ואלוקי יעקוב.

Each one of the three Avos perfected a Midah: Avraham perfected Chesed while Yitzchak perfected Gevurah, the opposite of Chesed. Yaakov synthesized and perfected these two with the Midah of Emes. Each one used his midah, in turn, to reach and complete himself in all other respects as well2.

Chesed, Avraham’s quality, is an expanding trait; the person starts from within a point of his own reality and draws on that to go outside of himself and sustain and nurture others3. A giving orientation to serving G-d leads to אהבת ד' , to wanting to do positive things, מצוות עשה, to express that love.

Someone who lacks Chesed is simply selfish. It is also possible for someone to have the trait of chesed but to turn it inward, to himself. This leads to sensuality, the desire to give to oneself. Hence the Torah calls sexual immorality 4חסד . In fact, this is what happened to Yishmael, who received Avraham Avinu’s chesed as a gift but turned it in the wrong direction. Finally, it is possible for someone to give, but according to the wrong value system – to give impurity instead of purity5.

וכל ... ן את החטא של אדם הראשון ידועים הדברים שהאבות באו לתק): מה' עמ(אור גדליהו ריש תולדות 1ויצחק שהיתה מדתו , אברהם שהיתה מדתו חסד תקן את החטא מצד מדת החסד–אחד תקן החטא במדה שלו

תיקן החטא מצד על פי הדין " פחד יצחק"גבורה אופיו המיוחד של האדם מבוסס על אחד משלושה :ב פרשת לך לך מאמר מדות האבות"ח, מכתב מאליהו2

כ המשיך לפתח גם "וא, פ מידה המיוחדת לו" קודם כל הגיע לשלמותו ע-האבות…ות העיקריים האלההכוח פ מידתו העיקרית"ולהביאן לשלימות ע, את המידות האחרות המשניות

ן שמות כ ח"בהסברו של הרמב, פחד יצחק3 ויקרא כ יז 4נה בכך שעלול להשפע חסד למקום שאינו המתחסד עם הזולת הסכ, זאת ועוד: רסח' עמ, מועדים, שפתי חיים 5

כדוגמת חסד דטומאה, חסד שלילי–צירך

151

Yitzchak’s trait was Gevurah, which is a contracting midah: the person turns inwards, to himself, to control himself1 and to exclude from himself all that may not be good. It is a midah of setting boundaries, of defining what is good and within the boundaries and what is not good and outside of the boundaries. When a G-d-fearing person has gevurah he expresses it as יראה, awe of G-d and fear of disobeying him. Such gevurah leads to a limitation of actions lest one transgress or lest the slightest wrong thought taint one’s action with a drop of impurity2. It is the midah we need for not to transgress the negative commandments, and completes the midas ,סור מרעHaAhava which is the midah to fulfill the positive commandments3.

Someone who lacks Gevurah is morally and spiritually out of control. One who has Gevurah but turns it in the wrong direction, i.e. outwards, is a tyrant, delighting in the control and manipulation of others4. This, in fact, is what happened to Eisav, whose Brocha became על חרבך תחיה.

Emes is a synthesis of these two traits. Emes is the trait which determines the right balance of Chesed and Gevurah – when to be outward-directed and when to be inward-directed. Unlike Yitzchak who fled from evil, Yaakov embraced it, to harness it and channel it to good5. For Yaakov, evil was but an invention of G-d to challenge him to do the opposite, to choose good. As such, it was a catalyst for more good6. But such an approach has its dangers. Instead of harnessing evil it may overtake a person, and one will fall unders its spell. Yaakov, however, reached wholeness and completion – using his Midah of Emes he was able to stand all the challenges of evil and emerge pure and complete7. Yaakov is therefore able to combine all of reality into a higher unity. Hence, when he puts his head down on the stones to sleep, they unite to form one stone8.

שם, פחד יצחק1 פחד -היתה מדתו העיקרית מדת היראה ... ביצחק :ב פרשת לך לך מאמר מדות האבות"ח, מכתב מאליהו2

למעלה עד אין ' הוא מעריך את כבוד ה. כפי שמלמדנו ניסיון העקידה', ונבחר להיות קרבן כליל לה, יצחקובפרט , עד שהדבר מביאו למעט במעשים , והנה האדם הירא פונה בעיקר אל תוך עצמו, ערך מחייו הפרטיים

.או שיתערב בתוך כוונתו איזה סיג של פניה חיצונית, מחשש שמא יכשל ויטעה, באותם הנעשים בפרהסיא …ד שעלה לבאר שבעע' לא מצאנו שבנה יצחק מזבח לקרא בשם ה, בניגוד לאברהם, וכן

כי , והוא היוצא ממדת האהבה והוא למדת הרחמים, מדת זכור רמזו במצות עשהכי :ח כ שמות ן"רמב3

והוא למדת הדין ויוצא , ומדת שמור במצות לא תעשה, העושה מצות אדוניו אהוב לו ואדוניו מרחם עליו כי הנשמר מעשות דבר הרע בעיני אדוניו ירא אותו, ממדת היראה

היא יכולה , אבל כשהבקורת מפנית רק כלפי אחרים ללא תועלת בדבר: רסט' ג עמ"מועדים ח, שפתי חיים4

.עד כדי ששפיכות דמים, להיות חרסנית וקטלנית על ידי מידת השלימות , "תתן אמת ליאעקוב" מדתן אמת –יעקוב איש תם : רסג' ג עמ"ח, מועדים, שפתי חיים5

,)כיצחק שברח מהרע מפחד שמא יהיה מושפע ממנולא (שהיה בו תיקן את ההרע ה הקורא לו לעשות היפך מהסתת היצר"יעקוב לקח את הרע כשליחות מאת הקב: שם, שפתי חיים6 ו לא להיות מושפעים "ח, היא דרך מסוכנת, אמנם להשתמש ברע כסיבה לבחירה בטוב: שם, שפתי חיים7

וגם בזאת הגיע , לא היה סכנה אצלו שמא יכשל, שלימות–אבל יעקוב שרכש לעצמו את מידת האמת , מהרעהיה היכולת ביד יעקוב , רק לאחר שזיככו אברהם ויצחק את מידת החסד והגבורה, יעקוב אל השלימות

. שלימות–לרכוש את מידת האמת

8ויקח "מבאר את ענין איחוד האבנים הנאמר אצל יעקוב ) ויצא' גור אריה פר(ל "המהר: שם, שפתי חיים

לרמז על עבודת השלימות של יעקוב שאיחד את כל הבריאה ) בראשית כח יא(מאבני המקום וישם מראשותיו בשמי ."', זוהי שיא השלימות להשתמש בכל חלקי הבריאה לעבודת ד. 'הן הטוב והן הרע ככלים לעבודת ד

. בכללו גם הרע–" לכבודי בראתיו

152

It was necessary for the Avos to bring these three great Torah-principles down into the earth as a preparation, a sub-structure for the whole future foundation of civilization,1 and it was necessary that it be specifically in this order. This was the preparation for the forming of the Jewish people and the giving of the Torah. Avraham Avinu perfected Chesed and thereby gave this trait as a spiritual-genetic inheritance for Jews of all time. His chesed included spiritual-Chesed, and he converted tens of thousands to the Monotheism idea. There is a corollary to this. Avraham Avinu was the discoverer of the Torah, and his whole reality was in basic harmony with the Torah. The Maharal says that this is because the Torah is a Toras Chesed2, and therefore the first of the Avos had to start with this midah.

The spiritual giver, however, always faces a danger that he will be influenced by those to whom his giving, and, in the worst case scenario, descend to his level. Avraham Avinu is therefore the only one of the Avos to be given a special protective blessing of 3מגן אברהם .

Yitzchak, however, saw that all his father’s actions had dissipated. All those converts had simply disappeared. He understood that unless there would be a solid, inner personal strength, there would be nothing to sustain the great spiritual achievements of man. Having turned inward, we know little of his life. He seemed to deliberately repeat the history of his father, visiting the same places and undergoing the same events while adding a component of Gevurah. Avraham Avinu went to Egypt when there was famine, and Yitzchak’s instinct was to do the same (although G-d stopped him)4. Yitzchak redug the same wells (of Torah) which his father had originally dug. He, like his father, told Avimelech that his wife was his sister5. So too, he made a covenant with Avimelech.

Yitzchak set the boundaries, created the framework and nurtured the environment which would allow his father’s achievements to have continuity. As such, he was completely batul to his father – he did not see himself as having any independent reality. Only after the Akeidah, when he was prepared to give his very

ועל גמילות ) יראה/גבורה(=ועל העבודה ) אמת(= על התורה –אבות א על שלושה דברים העולם עומד 1

.חסדים 2Avraham Avinu kept the whole Torah. The Maharal’s opinion is that it was only Avraham Avinu of the Avos who kept the Torah. He gives two reasons for this:

:כ"ל פ"תפארת ישראל למהרהתורה הוא ]ו[… כי מעלת אברהם דבקה בחכמה עליונה , מיוחד ביותר לקיים כל התורהאברהם אבינו היה

השכל העליוןותורת חסד על ) משלי לא(כי מדת אברהם היא מדת התורה כי התורה תקרא תורת חסד דכתיב … ועוד כריתות אין ואף כאשר תמצא בתורה מיתות ו, וזה כי התורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, לשונה

.תכלית התורה רק להעמיד הטוב בעולם שלא יהיה נמצא שום רע א "ר הגרא"מו. אמנם בעל החסדף עם כל טוב חסדו נשקפת לו סכנה גדולה: רסח' ג עמ"מועדים ח, שפתי חיים3

, "מגן אברהם"שרק אצל אברהם מצינו ברכה מיוחדת , אמר בשם החתם סופר) 33' ב עמ"א ח"ממ(ל "דסלר זצאלמלא אותה , כי אברהם היה זקוק לשמירה מיוחדת ממרומים, )בראשית טו א" (אנכי מגן לך"ש הפסוק "ע

כי לפעמים בעל החסד צריך להוריד את דרגתו אל אותם , השמירה לע היה יכול לעמוד במידת החסדא להיות ו ל"צריך זהירות מיוחדת שח, ז"נוסף לכך בעל החסד שמהנה אחרים בעניני עוה, שמתחסד עמהם

כ מתוך ירודה זו "וע, לרדת לדרגתו ולהכרתו, כי מדרך המתחסד להבין את האדם שמתחסד עמו, מושפע מהם . ו יהיה מופע מהם"יש סכנה בדבר שח

ויאמר אל תרד ' וירא אליו ד) ב(' ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם וגו: כו א4

מצרימה שכן בארץ אשר אמר אליך וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחתי הוא כי ירא לאמר אשתי פן יהרגני אנשי המקום על רבקה כי :כו ז5

:טובת מראה הוא

153

life for his father’s avodah, did he begin to live his own life and have his own spiritual reality. Only then was it possible for his future wife to be born1.

Yet in the end, none of this was meant as an opposing approach to his father – it was rather in order to ensure that the work of his father had continuity and permanence. This became clear when Eliezer specifically looked for signs of Chesed in choosing Rivka to combine with Yitzchak’s Gevurah in a new synthesis for the next generation2. In fact, it was only by drawing on the Chesed which he inherited from his father that Yitzchak was able to overcome the limiting and defining realities of his Midah and to do that ultimate Chesed, the granting of life to another, i.e. having children3.

Ultimately, Yitzchak's Midah was a limiting one. His Gevurah translated into a relationship with HaSh-m which was through Yirah rather than Ahava. Yitzchak’s Yirah was so great that it prevented him from being as active in his Avodas HaSh-m as had Avraham Avinu4. In fact, his Midah reflected the human side of G-d’s Midas HaDin5. For this reason he saw himself only as an extension of his father, coming to complete his father’s work.

“If Abraham is the root of the Jewish People, Isaac is the growth towards the trunk, Jacob is the trunk itself. That is also why Isaac said to him ויתן לך ברכת אברהם'וכו . For Jacob is the one who was to give the heritage of name and history to the future nation. We are not called the People of Abraham but Israel. So we see Jacob carrying out a second לך לך. …. Abraham went with his household, with his wife and entourage, relation and fortune. We see Jacob, driven by circumstances, doing away

גם טעם אומרו אחרי הדברים , טעם ספור זה: 'ה ויהי אחרי הדברים האלה ויגד וגו"אור החיים וירא כב כ ד1

וטעם עד עתה . ודיע שנולדה רבקה בת זוגו של יצחקזה הוא לה, כי אין לו קשר לדת האומרים לצד מה שקדם, ולא קדם כבר הקדמנו כי היה מסטרא דנוקבא ולא היה לו דוכרא עד אחר העקדה שנתעברה בו נפש הזכר

'וגו. זה הוא עקר הספור' ובתואל ילד את רבקה וגו' אחר הדברים האלה ויגד לאברהם וגו ד האמת כי "כי עשית חסד עם אדוני פירושו ע): בדפוס הישן 26דף (חיי שרה בראשית כד יד , משך חכמה2

יצחק מדת גבורה ומהתדבקות גבורה עם החסד נעשה בריח התיכון אמת ולכן כאשר הרגיש ברבקה מדת החסד ולכן ותשא . ג וזה הוא מדתו של יעקוב"אשר לא עזב חסדו ואמתו שנולד מדת אמת מהתמזגות חו' אמר ברוך ד ק"וזה מי האיש הלזה ההולך בשדה עוצם הדינין ותתכם ודו. דת פחד יצחקותפול מ' רבקה וכו

לא היה צריך להודיע 'במקום שיזכיר תולדות יצחק הזכיר לידת יצחק ב' א ד"צל: ריש תולדות, אור החיים3

ה ואלה תולדות יצחק פירוש האמורים בסוף הפרשה "כי אברהם הוליד את יצחק אכן כוונת הכתוב היא עזכי בא מסטרא דנוקבא וכמו וכיון שזכר בניו של יצחק וכבר קדם לנו כי יצחק כשנולד לא היה במדרגה שיוליד

הפעיל כח החידה ביצחק ' כ מנין לו תולדות לזה גמר אומר אברהם הוליד את יצחק פי"שכתבנו למעלה אאומרו אברהם הוליד את והוא … ש "שהמשיך אליו נפש שהיא במדרגת המוליד וזה היה באמצעות העקדה כמ

ז היה והוא נתעצם להשיג בוראו "כ אברהם כי אביו עע"יצחק בחינת הטוב שבו באה מכח המוליד משאאליו ' הוא קדם להיות אוהב לקונו קודם שיאיר ד' ומעלת אברהם נשגבה ולזה נקרא אברהם אוהבו יתברך פי

. כ יצחק"אהבתו בו הוא רדף אחריו בהתעצמות נפלא משא

היה צריך ] ולכן[… וזה היפוך העמדת תולדות … פחד ] של יצחק[והנה מדתו ): דף רסד(תולדות , משמואלשם שיתוף כח אברהם שמדתו חסד

עד שעלה לבאר ' לא מצאנו שבנה יצחק מזבח לקרא בשם ד, וכן בניגוד לאברהם: 163ב דף "מכתב מאליהו ח4

ה אות ברכה והשפעה "רק אחר שנתן לו הקב. וכדאי לכךכי בראותו את צרותיו חשש שמא איננו ראוי … שבע מקום עיקר , אז נתעורר לעלות לבאר שבע–" לנו ופרינו בארץ' כי עתה הרחיב ד "–בלי התנגדות מהסביבה

" אל תירא כי אתך אני"' ושם נתחזק על ידי נבואת ד"). ויטע אשל בבאר שבע("התחסדותו של אברהם אבינו . לחשוש עודוהבין שאין לו , ל"כנ

כי כאשר בא … תלה ביצחק ולא באברהם … : זבחים לאלוקי אביו יצחק) יעקוב(ויזבח : בראשית מו ב, ויגש5

יעקוב לרדת מצרים ראה כי הגלות יתחיל בו ובזרעו ופחד ממנו וזבח זבחים רבים לפחד אביו יצחק שלא תהא הקריב שלמים … אבל … יו עולות כאבותיו להודיע שלו ה, ואמר הכתוב זבחים… מדת הדין מתוחה כנגדו

'להשלים אליו כל המדות וגו

154

without anything at all to take with him. … Jacob went away to found a Jewish house.”1

Yaakov introduced a balance between the two2, but because his Midah was rooted in Rachamim, the balance he achieved was tilted slightly towards the chesed of Avraham rather than the gevurah of Yitzchak3. This is the balance which we have inherited as the Golden Mean to which the sum total of the Torah and its Mitzvos direct us4.

If we will follow the whole Torah system, some of the Mitzvos will direct us toward giving and some of them will direct us towards self-restraint, some toward the right and some towards the left, (with a slight emphasis towards chesed)5. We ought not be angry people, but we have should not become totally unresponsive6. We ought to live simply, but we need to know how to look after ourselves7. The overall effect is to avoid the unhealthy extremes8 and to become well-rounded and holy Torah personalities

Each one of the forefathers stressed a slightly different part of the Torah (through which they achieved a relationship with the whole of the Torah). Even the rabbinic decrees they initiated reflected these differences. In fact, each one's whole relationship with the world unfolded in a different way9.

1Rav Hirsch, beginning of ויצאפרשת

ז בא יעקוב ונעשה מרכבה למדת הרחמים מדה הממוצעת בין השני מדות "אח: מאור ושמש ריש פרשת תולדות2 ל"הנ ין מדת החסד ושיוכללו החסדים בגבורות והכריע ביניהם והטה כלפי חסד שיכריע קו הימ: מאור ושמש שם3

ז נתקיים העולם"ועי דעות ובשמונה פרקים' א מהל"ם פ"רמב4 כדי שנתרחק מן הצד … ה שצותה אלא משהתורה לא אסרה מה שאסרה ולא צותה :ד"ה פרקים פנם שמו"רמב5

האחד יותר על צד ההפוך לא יכעוס . ולא כמת שאינו מרגיש אלא בינונילא יהא בעל חמה נח לכעוס: ד' דעות הל' א מהל"ם פ"רמב6

אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו כדי שלא יעשה כיוצא בו פעם אחרת צדיק אוכל "וכן לא יתאוה אלא לדברים שהגוף צריך להן ואי אפשר להיות בזולתן כענין שנאמר : ם שם"רמב7

וגמאותם שהביא עוד ד"ועיין שם ברמב). משלי יג כח" (לשובע נפשו .שתי הקצוות הרחוקות זו מזו בכל דעה אינן דרך טובה: ג' א הל"דעות פ' ם הל"רמב8 9

כי …כללות הפרצופים ולכן אברהם…ואין השכינה שורה אלא באלפי רבבות ישראל…):לג, לב(משך חכמה ג "בריש עוכ ראה כי ישמעאל יצא ממנו ולכן נטע אשל להכניס כל באי עולם לברית ואמרו "הוא יחידי ואח

וגם היה זה בכוונה שהלך למצרים ולא לארץ . שני אלפים תורה מוהנפש אשר עשו בחרן דשעבידו לאורייתאלא כן . אחר דדוקא בישראל היה רעב מקום החכמה והחרטומים לפלפל ולקרבם לשיטותיו באחדות ובתורה

נצב עליו ראה ' חו וראה שדיעקב ראה שמטתו שלמה ובזרעו די שיהיו מעון ומרכבה לשכינה וכמו שהבטי על רחל סלהיפוך כי בניו יהיו נפרדים מעמים אחרים מוגבלים בתחום ואף ללבן חותנו הניחו בטעותו וכע

וכן לדורות באומה אין . ג כן במצרים היו יושבים בארץ גושן נפרדים מנעמים"שגנבה התרפים להבדילו מעוא לגדולתם וזה מליצתם שאברהם קיים עירובי תבשילין מקבלין גרים בימי דוד ושלמה שזה כהכרח או למקנ

. להכניס אורחים ולקבל גרים תחת כנפי השכינה אבל לא קבע תחומין שמא ימנע אחד מלבוא לשמוע דיעותיובמרה עדיין לא איפקוד אתחומין משום שהיו נוסעים במחלוקת ולא היו ראויים .…לא כן יעקב קבע תחומין

אבל בסיני איפקוד על … הארה האלקית תהא די להאיר לעולם השפללראות משכן לאלקות עד כיוזה שאמר הנביא אם תשיב משבת . ליעקב שלכן אמר וישכון בטח בדד עין יעקב…ואז ניתן תחומין …תחומין

ל סוף פרק מי שהוציאוהו והאכלתיך נחלת יעקב אביך זה יעקב שקבע תחומין "כ ז"רגליך זה על תחומין כמוש. ק היטב"זכה לנחלה בלא גבול ודו. א גבול ופרצת ימה וקדמה בשכר שהוא קבע גבול ותחומיןוזכה למדה בל

לכן ויקרא … לית תמן שכינתא' ק כל אתר דלית שמושא כו"י מה דאיתא בזוה"עפ. 'ויקן את חלקת השדה כו :לו אל אלקי ישראל והבן

155

As long as the forefathers had yet to perfect a balanced set of midos there were some negative consequences to their efforts. Yishmael took Avraham’s chesed and turned it inwards, becoming sensual, selfish and wanting to give to himself instead of to others. Eisav took Yitzchak’s gevurah and instead of using it to control himself turned it outwards, leading to a desire to colonize and control others and if need be, to destroy them. Neither Avraham nor Yitzchak were able to produce a perfect lineage of children all committed to serving G-d with absolute honesty and integrity. It took three generations of sorting out purity from impurity before a Yaakov was able to have 12 sons, all holy and G-d serving1.

This does not mean to say that Avraham or Yitzchak remained incomplete, unbalanced beings. Through his Chesed Avraham was able to reach all the other traits, just as Yitzchak did through his Gevurah. G-d ensured this by challenging each one to seemingly go against his trait in order to ensure that he complete all of his potential.

Thus, Avraham was told to circumcise himself, which was considered as one of his ten Nisyonos. Certainly, after being thrown by Nimrod into the furnace, the actual challenge of circumcising his body at a ripe old age was not in and of itself a great Nisayon for Avraham Avinu2. Rather, the Nisayon was that by entering into a Bris Milah, Avraham Avinu was thereby making a special covenant between him and G-d. Abraham saw this as a division between him and all of those people with whom he was trying to connect. He felt conflicted by having to say, “I am different from you, more special, with a unique relationship with G-d.” Yet, he overcame his natural trait of Chesed and acted with Gevurah to do as G-d wanted3.

Moreover, says the Shem MiShmuel, it was only when Avraham Avinu expressed this Gevurah that he received news that he was to have Yitzchak. Until then, his pure chesed could never give birth to the Gevurah of Yitzchak4. Now he was Tamim, i.e. a complete and whole person5.

More strikingly, this was so with the binding and with what he thought would be the sacrificing of Isaac.

The fact that Avraham overcame these challenges showed that his chesed was not just a natural trait which he happened to enjoy expressing. He wasn’t kind simply because it brought him pleasure. Rather, this was a genuine instrument in the service of his Maker. And where the Will of G-d required something else, he was capable of that too.

After these tests, not only did Avraham show that he was capable of fulfilling the Will of G-d when it contradicted his basic nature, but he also brought his giving to

ג "עם לבן גרתי ותרי] יעקוב לעשו [וזה ששלח… אבות ביררו וזיקקו ' שג: משך חכמה ריש פרשת וישלח1

יש לו סימן ]ש[כי הטוב עם הרע נפרדים המה ולא כגמל ] ולא אמר גמל[מצוות שמרתי ויהי לי שור וחמור ] וסימן טהרה היינו שיש ערבוב של הטוב עם הרע[טומאה

על קדושת שמו לא היה שייך להקרא נסיון לאיש שהושלך לכבשן האש: ט דף קצ"ואל וירא שנת תרעמשם מש2

ומה רבותא היא לחבול בעצמו באבר אחד, יתברך

היתה היפוך מדתו לגמרי… שזה :ט דף קצ"ואל וירא שנת תרעמשם מש3 כ "ע, לא היה יתכן שאברהם איש החסד יוליד את יצחק איש הדין: ט דף קפט"ואל וירא שנת תרעמשם מש4

וזוהי בחינת … א ענין דחוי הערל הפסולת האדם נתבשר ביצחק רק בשעה שקיבל על עצמו מצות מילה שהי מדת הדין

היינו שיהיה שלם ותמים , וזהו שנאמר לו התהלך לפני והיה תמים: קצ ט דף"ואל וירא שנת תרעמשם מש5

, מעתה יהיה שלם גם במדת הדין קו השמאל, ותחת אשר עד כה היה שלם המדת החסד קו הימין לבד,מכל צד . ת הדיןכ אז דוקא גם במד"וע

156

a new high. He showed that his giving, too, wasn’t just because his natural instincts moved him in that direction. Rather, his giving was a tool which he really used to get closer to and to serve his Maker.

Similarly, Yitzchak’s test went against his nature. Yitzchak’s awe of HaSh-m was such that it led to him to limit his actions in fear of being imperfect in his doing the Will of G-d. Thus, while we see that Avraham Avinu built a Bamah to G-d several times throughout his lifetime, we only see Yitzchak doing this much later in his life1. Certainly, Yitzchak must have had an intense need to turn to G-d and later overflow with gratitude through his life's circumstances: in the difficulty of the famine, with Rivka being taken by Avimelech, the envy of the Philistines, the blocking up of and later argument over the wells, etc. None of these events stimulated Yitzchak to build a bamah and call out as Avraham might have done2. Yitzchak's immediate reaction to these difficulties was to consider his own imperfections and to presume that he was not worthy of G-d’s blessings3. Only when G-d gave him a clear sign that he merited G-d’s brocha, without any indication of opposition to this from his surroundings, did Yitzchak build an alter to G-d in that place where Avraham Avinu had reached the heights of his chesed4. It was only then that Yitzchak really reached completion, by adding the dimension of chesed to his personality. Comparatively, Yaakov, whose trait was truth, was tested by having to deal with deviousness all his life. There is nothing that Yaakov wanted more than just to sit in his tent and learn Torah all day, ביקש יעקוב לישב בשלוה, and yet his life was full of conflict and intrigue. He was born outwitted by Eisav who should have come out second. He had to trick Eisav into selling his birthright, and he had to trick his father into blessing him instead of Eisav. He had to appease Eisav when he met him in adulthood after leaving Lavan. Despite his best attempts to outwit Lavan, the latter tricked him into marrying Leah instead of Rochel. Yaakov outwitted him in the end, but had to leave like a thief in the night. Yosef’s disappearance, Dinah’s abduction and rape, famine and forced exile from the Chosen Land –Yaakov had to deal with these events that were so much against his nature, but he came out with a heightened sense of what truth was all about. It could not have been much comfort to Yaakov that each time he was forced to engage a crooked world he paid the price in full for what he was forced to do5.

עד , והנה האדם הירא פונה בעיקר אל תוך עצמו :ב פרשת לך לך מאמר מדות האבות"ח, מכתב מאליהו1

או שיתערב בתוך , מחשש שמא יכשל ויטעה, ובפרט באותם הנעשים בפרהסיא, שהדבר מביאו למעט במעשים עד שעלה ' חק מזבח לקרא בשם הלא מצאנו שבנה יצ, בניגוד לאברהם, וכן.כוונתו איזה סיג של פניה חיצונית

לבאר שבע

, סיתום הבארות גירושו מארץ פלשתים, קנאת הפלשתים, סכנת רבקה מאבימלך, הרעב-ה"יצחק אבינו ע2 'לבנות מזבחות ולקרא בשם ה, בכל אלה לא נתעורר לאחוז במידת אברהם במלואה-המריבות על הבארות

.חשש שמא אינו כדאי וראוי לכךכי בראותו את צרותיו : שם,מכתב מאליהו3

כי עתה הרחיב "-ה אות ברכה והשפעה בלי התנגדות מהסביבה" רק אחר שנתן לו הקב: שם,מכתב מאליהו4ויטע אשל ("מקום עיקר התחסדותו של אברהם אבינו , אז נתעורר לעלות לבאר שבע-"לנו ופרינו בארץ' ה

, שלא יכשל, והבין שאין לו לחשוש עוד, ל"כנ" כי אתך אניאל תירא "' י נבואת ה"ושם נתחזק ע"). בבאר שבעוויתר על , ולבסוף נתנסה עוד יצחק אבינו במידתו. נגש לבניית מזבח ולהשפעה על הסביבה כדרכו של אברהם

. ובא לידי שלימות מידת החסד, תוקף מידת הגבורה שלו

נענש על זה תיכף בצלעתו ברגליו על ידי ) עשושנתן דורון ל(וכן יעקוב אבינו עליו השלום : צדקת הצדיק קפ5מ נאמר תיכף אחר כך "פ שהיה בשביל קניית הבכורה מ"וכן כשהאכיל לו עדשים אע… נתינת מעות לנכרי

פ שהוא לצורך"ויהי רעב בארץ על ידי שהאכיל לנכרי בא רעבון לצדיקים אע

157

Ultimately, each of the Avos reached all the other qualities through their particular starting point. They achieved a complete relationship with G-d –

אלוקי יצחק ואלוקי יעקוב, אלוקי אברהם

For example, someone who is a giving person may simply want to give as a natural desire. But he may also express his giving because he is concerned that he had not given as much as he ought to ( 'יראת ד ). Or, he may be committed to ensuring that his giving would be true giving according to Torah principles. Thus, his giving will lead him to as well1. This is known as אמת and to יראה

2אמת שבחסד, גבורה שבחסד ,חסד שבחסד

So too with the traits of יראה and אמת. Each one, correctly applied, will lead to an acquiring of the others. As Rav Dessler explains, a person who has Yirah can also use it to be in fear that he has not fulfilled his obligation unless he does an incredible amount of Chesed. He may also be frightened that he has not fulfilled his obligation unless he does everything at a real level of truth, Yaakov’s midah. Hence, his Yirah will lead to chesed and emes as well3. This is known as:

4חסד שבגבורה ותפארת שבגבורה, גבורה שבגבורה Similarly, someone with the midah of emes will recognize the truth that lies in chesed and the truth that lies in yirah5. Hence we find:

6וגבורה שבתפארת, חסד שבתפארת, וכן גם תפארת שבתפארת

According to this we see a new and unusual perspective on the tests of

Avraham Avinu, and indeed the other Avos. The 3 midos of the Avos are the three primary midos of any human being7. Each one can serve as a starting point to

אפשר שידבק בחסד מרצונו : חסד-העיקריתמי שמידתו :ב פרשת לך לך מאמר מדות האבות"ח, מכתב מאליהו1

-או שישאף שיהיה חסדו אמיתי; ואפשר שיתיירא שמא יקצר בחובת החסד; הפשוט להשפיע טוב לאחרים .שיפיק המקבל ממנו את התועלת הנכונה

גבורה שבחסד ותפארת , וזהו שמצאנו בספרים הקדושים שישנן בחינות חסד שבחסד: שם ,מכתב מאליהו2

שבחסד

אפשר שיתיירא מעברה בכל מעשה : וכן ביראה :ב פרשת לך לך מאמר מדות האבות"ח, מכתב מאליהו3בהבינו , ואפשר שיראתו תביאהו גם לגמול חסדים כי יירא שלא יצא ידי חובתו מבלי שירבה בחסד; ממעשיו

לא יעשה את וכן אפשר שיתיירא שמא לא יצא ידי חובתו אם ; שגם החסד הנו מהחובות המוטלות על האדם . כל מעשיו על דרך האמת

שם, מכתב מאליהו4 ויש השאיפה ; לפעמים ישאף האדם אל האמת מפני עצם היותה אמת: וכן במידת האמת :שם, מכתב מאליהו5

ושאיפת האמת תביאהו גם ; כי כל איש אמיתי וישר מכיר באמיתת החסד, לאמת תכריחנו להרבות בחסד .לחשוש שמא יתרחק מן האמת

שם, מכתב מאליהו6 אופיו המיוחד של האדם מבוסס על אחד משלושה :ב פרשת לך לך מאמר מדות האבות"ח, מכתב מאליהו7

…הכוחות העיקריים האלה

158

reaching all the others. Avraham was now ready to achieve his gevurah through his chesed, and it was this that the tests came to bring out1. This included the war of the four kings against the five kings, bris milah which was an act of separation from the rest of mankind, the expelling of Yitzchak and the Akeidah2. Each one of these deepened his relationship with G-d because they deepened his faith, but also because they served to complete him: he now had greater perfection to dedicate to G-d3.

The Sages sum this up with their words in Avos: The world stands on three things: On Torah (Emes), on Avodah (Yirah) and on Chesed4. They also tell us that in contrast to these three there are three anti-Midos which remove a person from the world: Kinah, which is anti-Chesed, Taavah which is anti-Gevurah, and Kavod which is anti-Emes5.

Here is the whole story of every man, the whole world of psychology and of any other science of man: all must extend from this starting point.

1

:שם ,מכתב מאליהו

כ המשיך לפתח גם את "וא, פ מידה המיוחדת לו" קודם כל הגיע לשלמותו ע-האבותכ היו "וכמעט כל נסיונותיו שבאו א… פ מידתו העיקרית" עולהביאן לשלימות, המידות האחרות המשניות

.לעזוב–" לך לך: "בכיוון הגבורה עד ) "ו"ר מ"ב(וכן טען , שהפרידה בינו לבין שאר האנושות, ברית מילה; לחמת המלכיםמ: שם ,מכתב מאליהו2

; )בואו עוד להתגיירשלא י' פי(? תאמר משמלתי הם באים ומזדווגים לי, שלא מלתי היו באים ומזדווגים לי ... שהנסיון היה קשה בשבילו כי היה בניגוד למידת החסד הטבועה בו' פי-…ה דייך שאני אלקיך"ל הקב"א

.ניסיון העקידה, בנסיונו הקשה ביותר'; פ מצוות ה"וכן בגירוש ישמעאל והגר ע כי , אופן הרבה יותר נעלהי ניגוד זה התעורר להכיר את אלוקותו יתברך ב"אבל דווקא ע:שם ,מכתב מאליהו3

.פ הכרה עמוקה ומחוזקת הרבה יותר באמונתו יתברך"עושה הוא כעת ע, פ מידתו "מה שעשה מקודם רק ע, "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה"' שבעמדו בו נאמר לו מאת ה, ניסיון העקידה, בנסיונו הקשה ביותר...

שמקבל על עצמו עול מלכותו -מובנה העליון ביותרכלומר שזכה אברהם לקנות את שלימות מידת היראה ב .ומוכן לוותר על כל קניניו הגשמיים והרוחניים כאחד מפני הדר גאון עוזו, יתברך בלי שום הסתיגויות

על שלושה "כנגד שלוש בחינות עיקריות אלה נאמר :ב פרשת לך לך מאמר מדות האבות"ח, מכתב מאליהו4

וכנגדה ( כי התורה היא הרי בחינת אמת ; "על העבודה ועל גמילות חסדים, על התורה : דברים העולם עומד; )בפי המקובלים' גבורה'וכנגדה ( בבחינת יראה -ביטול היש, קרבנות-ועבודה; )בפי המקובלים' תפארת'

.וגמילות חסדים הרי היא בחינת חסד : דות המוציאות האדם מן העולםוהמידות המתנגדות להם מצד הרע הן אותם שלוש מי :שם, מכתב מאליהו5

, היפך האמת-והכבוד; כי גבורה ענינה האמיתי כבישת היצר, היפך הגבורה–התאווה ; היפך החסד-הקנאה .כי הכבוד המדומה של העולם הזה אינו אלא שקר

159

2. Sarah and Rivka – Mothers and Wives: Two Generations of Female Holiness SUMMARY:

Just as the Avos modeled character and behavior for all male Jews throughout the generations, so too the Imahos modeled behavior for women of all the ages. Each woman should say "When will my actions reach those of the foremothers?"

The Imahos set up patterns of spirituality which nourish and inspire the Jewish female soul. Thus Sarah’s 127 years of life (the dimension of time) translated into Esther’s rule over 127 states (the dimension of space).

Sarah was the first and greatest of the seven prophetesses; she experienced direct prophecy from G-d and not through a Malach. Sarah lived every moment to its fullest. The rest of mankind compared to Sarah was like a monkey compared to a man, say the Sages.

Sarah's physical body reflected her inner spiritual completeness. Her greatness was reflected not only in her life, but also in her death, for she was the first of the Avos or the Imahos to be buried together with Adam and Chava in the Mearas Hamachpelah.

Sarah derived her greatness from the fact that she found herself closeted with two famous Kings of the period, Pharaoh and Avimelech, and did not attach herself to either of them. Avraham, the male, was the Sechel – abstract mind, the head. Sarah was the heart. The heart is the source of the Teshukah, passion and the desire to connect, to attach oneself something. Sarah placed her Teshukah firmly towards the Almighty. She was the source of passion and desire for the holy. This is the Torah of the Mothers – the teaching of how to enjoy the splendor of Judaism as a living entity and not just an abstract, intellectual concept.

When Avraham Avinu eulogized Sarah, he described her as דרשה צמר ופשתים. Sarah was able to sort out wool from linen – i.e. a shatnez mixture. Teshukah can easily be attached to the wrong thing. It requires the ability to first sort and divide the good from the bad. Sarah and Avraham Avinu had been locked in a fundamental argument about what the borders and parameters of the Jewish people should be. Avraham Avinu was the Av Hamon Goyim – the father of all nations of the world. His spiritual vision was to envelop rather than exclude. Sarah disagreed, kicked Yishmael out of her home, leaving Yitzchak to provide the future lineage of the Jewish people. In the very next generation a similar dispute erupted between Yitzchak and Rivka over Eisav. Yitzchak felt that Eisav’s scientific, industrial and financial powers should be a part of the Jewish people. Rivka disagreed and won out, as did Sarah before her. This discerning ability to set boundaries, to provide the parameters, to fine tune what should be within and what should be without, of setting the environment and creating the elements of nurturance – are all rooted in female power.

Sarah’s resistance to Pharaoh and Avimelech also drew on the ability to resist any mixture of good and bad, taking out only the good in the end - the sparks of Kedusha from Mitzrayim through the gifts that were given to her husband because of her, ולאברהם הטיב בעבורה.

The second generation appeared to be just the opposite. Yitzchak has the midah of Gevurah, and Eliezer specifically searched for a Baalas Chesed to

160

complement this. Eliezer judged all of Rivka's character based on whether she gave the camels to drink. An average person may not have even noticed that the camels were thirsty, or would just as soon have entrusted this to one of Eliezer’s entourage.

Rivka went well beyond the original minimal request. Eliezer asked for a bit of water; she quenched all his thirst; he said “from your jug” – don’t trouble yourself to go to the well; but she went anyway, giving not only to him but to all his camels until they, too, were satisfied. This is the way of a person with a whole and complete character – he is not moved to just do what he has to. He goes as far as he can to reach perfection in every detail. Eliezer saw one other striking thing: The Parsha referred to Eliezer throughout as “the servant”. Rivka, though, called him אדני. She related to everyone in such a way that it built them up, empowering and inspiring them to not only feel good, but to reach greater heights. Rivka entered Sarah’s tent. When Sarah was alive her candle burned from one Shabbos eve to the next, her blessing was found in the dough (the mitzvah of Challah), and the cloud of the Shechinah continuously hovered over the tent from the purity of keeping the laws of family purity. Sarah was so complete that she was a microcosm of the entire spiritual scope of the Avos. The Avos, in turn, were a microcosm of the whole world. Another such microcosm was the Mishkan, and it is therefore no surprise that we see these same elements, menorah, lechem hapanim, and the resting of the Shechina, in the Mishkan as well. These things, which departed upon Sarah’s death, returned when Rivka entered the tent. Here it seems that our thesis that the male is the inclusive one while the female sets the boundaries, as we saw in Avraham and Sarah, apply in the reverse with Rivka and Yitzchak. But a deeper look reveals that this was not so. Eliezer went to Bavel to take this Shidduch. Bavel is the place where good and evil is Balul – mixed up, where in fact the original nations lost their common language during the building of Migdal Bavel. In this milieu, Rivka was taught nothing. Rivka had to intuit her values, all the while living with her brother Lavan, meaning white, i.e. he who whitewashed falsehood to look like truth. It was such a person who had to occupy Sarah’s tent, who was chosen using Sarah’s midah – דרשה .צמר ופשתים Similarly, it was Rivkah who ultimately sorted the “wool” of Yaakov out from the “flax” of Eisav, ensuring that Yaakov took Eisav’s brochos and pushing Eisav outside of the boundaries of the Jewish people. Sarah and Rivka’s giving was the giving of the womb. A womb is an enveloping place. It provides a total environment: oxygen, food, and warmth. It sets all the boundaries and limits. Sarah was so great in her women’s chesed that she was miraculously given a womb where there was none. And it was this womb that began the future of the Jewish people. Sarah’s very name came from the word to rule over – to determine the parameters. She was buried in the Cave of Patriarchs, the cave halfway between this world and Gan Eiden, next to Adam and Chava. Sarah’s soul was in total harmony with this. Sarah’s legacy is completed by others. Avraham Avinu sent the children of Hagar away with gifts after which the Torah announces: And these are the days of Avraham’s life, etc: Yishmael does Teshuva, recognizing Yitzchak as the spiritual heir of his father. Sarah’s victory was complete. The very next Parsha is called Yitzchak, Sarah’s miracle child, is mentioned as Avraham’s exclusive :תולדות

161

progeny. We now see why all of these events truly belong in the Parsha called the Life of Sarah, even though they occurred after her death.

162

DETAIL:

Our parsha is named after the first of the four1 Matriarchs, and is dedicated to the lessons that Sarah and her daughter-in-law Rivka, as two of the greatest female spiritual forces the world has ever seen, come to teach us. Sarah was the first and greatest of the seven prophetesses2. She had direct prophecy from G-d and not through a Malach3. The Sages tell us that her essence was coated with Ruach Hakodesh4. The Zohar points out that Sarah was the only woman whose death was reported upon in the Torah5. Some Meforshim explain that this is because Sarah lived every day, every moment to its fullest6. Rabbeinu Bachaya tells us that she continued to work on aspects of herself during periods of one’s life where the natural maturation processes would lead one to concentrate on other areas7. This was her greatness, and also the secret, despite a difficult life, of her continuous radiant joy8 and spiritual beauty9. The rest of mankind compared to Sarah was like a monkey compared to a man, say the Sages10. Even Sarah’s death was full of life and its challenges. The verses tell us that Sarah lived a full life – all the days that were allotted to her – ימי חיי שרה. The Yetzer Hora tried to communicate to Avraham that Sarah had died suddenly, as a result of hearing about the Akeidah, hoping that Avraham would regret the Akeidah since it caused Sarah’s death; the Yetzer HaRah wanted to destroy Avraham’s achievement retroactively11. His attempt, however, was a failure. Avraham Avinu, in fact, cried for

רבנן אין קורין אבות אלא לשלשה ואין קורין אמהות אלא לארבעתנו :ב" עמסכת ברכות דף טז1

שבע נביאות מאן נינהו שרה מרים דבורה חנה אביגיל חולדה ואסתר שרה דכתיב אבי מלכה : א"ד ע" ימגילה2

ואבי יסכה ואמר רבי יצחק יסכה זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה שסכתה ברוח הקדש שנאמר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה דבר אחר יסכה שהכל סוכין ביופיה

ועם שרה על פי הדיבור , ה עמהם על ידי מלאך" כל הנשים הצדקניות דבר הקב:'א, ג"ט בראשית כ"מדרש לק3

לא מצינו שדיבר המקום עם אישה אלא עם שרה בלבד : א "ה', סוטה ז

ולמה נקרא שמה יסכה שסכתה ברוח הקודש, זו שרה" יסכה: "ד"מגילה י4 נשי דעלמא דלא כתיב הכי מיתתהון מאי שנא הכא שרה דכתיב מיתתה באורייתא מכל ) ב"א ע"קכ(ק "בזוה5

באורייתאובבכור שור ריש הפרשה מביא עוד דגמאות של נשים שהזכיר הכתוב את מיתתן אלא שנותם לא נמנו .אלא שרה

: ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה:וכמשמעות הפסוק בריש הפרשה6

א רבינו בחיי על בראשית פרק כג פסוק 7. ובת עשרים כבת שבע ליופי, בת מאה כבת עשרים לחטא, ד המדרש מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים"וע

, כמו בת שבע שהוא זמן התוספת, ובאורו שהיה יפיה הולך ומוסיף בהיותה בת עשרים שהוא זמן העמידההבחרות , תוספת והעלויהנערות הוא זמן ה. וזקנה, ובחרות, נערות, חלקים' בשכבר ידעת כי זמנו של אדם ג :הזקנה הוא זמן החסרון והירידה, הוא זמן העמידה בתכונה אחת

כל שנותיה עברו בשמחה ובששון : 'א, ג"ט בראשית כ"מדרש לק8

שרה רחב אביגיל ואסתר , ארבעה נשים יפיפיות היו בעולם: מגילה טו9

כקוף בפני אדם ושרה בפני חוה, כקוף בפני אדם, הכל בפני שרה:בבא בתרא נח 10

שרוצה לקחת ממנו לאחר , התגברות היצר לאחר המעשה, יש בחינת שטן מאחרינו: קל–נתיבות שלום קכט 11

. ופרחה נשמתה, כך שבהגיעה זמנה יבשרו לה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט) השטן(וסבב ... שהשיג כדי לבלבל את אברהם אבינו , ורת העקדהוזאת כדי שיחשבו כל העולם וכן אבדהם שפרחה נשמתה מחמת בש

.שידאג ויתחרט על מעשהו

163

Sarah with a little כ in the word לבכתה. He did not mourn for her like one would for someone taken early – an extra pain, but rather as one would for an old person who had lived all their years1. For indeed, it was a mere coincidence that her life was due to end at the very time that she heard about Yitzchak’s death2.

Sarah reached such perfection in her life that her physical body reflected her inner spiritual completeness3. Her greatness was reflected not only in her life but also in her death, for she was the first of the Avos or the Imahos to be buried together with Adam and Chava in the Mearas Hamachpelah – literally the double cave, or the cave of the Patriarchs in Kiryat Arba – the place where four couples were destined to be buried4. The parents of mankind were to be joined by the parents of the Jewish people, the spiritual parents of mankind5. This was no ordinary place. Sarah’s greatness filters down to all generations of Jewish women. They inherit the potential for her holiness, but are also challenged to model her greatness. For, just as the Avos modeled character and behavior for all male Jews throughout the generations, so, too, the Imahos modeled behavior for women of all the ages. Just as every Jewish male is required to say, "When will my actions reach the level of the actions of Avraham, Yitzchak and Yaakov?", so worthy women are required to say "When will my actions reach those of the foremothers?"6

וכפל אומרו ... כי אז בדיוק נשלמו ימי חייה , אך באמת היא שלא נסתלקה באמצע ימיה: נתיבות שלום קל1

עד ) בר נח ב(ל "ועאמחז, ואף לא רגע אחד יותר מזה, ימי חיי שרה להדגיש שאלו היו השנים הקצובות לחייהך "כ ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה בכ"וזה מד... עה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה שלא שקולא כמו שבוכים על אסון שקורה כאשר אדם מת , שלא בכה עליה אלא מעט כדרך שבוכים על זקנים, זעירא

ין זה ומה שפרחה נשמתה א. ועמדו בנסיון והבין שזהו הזמן שהיתה צריכה להסתלק מן העולם, בחצי ימיו .מחמת בשורת העקדה

וסבב כך שבהגיע זמנה יבשרו , ישע השטן כי הגיע זמנה של שרה להסתלק מו העולם: קל' נתיבות שלום עמ2

וזאת כדי שיחשבו כל העולם וכן אברהם שפרחה . ופרחה נשמתה, לה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחטאך האמת כל שלא ... ו שידאג ויתחרט מעשיהו כדי לבלבל את אברהם אבינ, נשמתה מחמת בשורת העקדה

.כי אז בדיוק נשלמו ימי חייה, נסתלקה באמצע ימיה

לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל לומר לך שכל -ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים : א י כג"רש3' בלא חטא ובת כ' ף בת קלא חטאה שהרי אינה בת עונשין א' לחטא מה בת כ' כבת כ' אחד נדרש לעצמו בת ק

:ליופי' כבת זוהלא כתיב , ואם תאמר למה משבח אותה הכתוב ביופי. 'בת עשרים כבת שבע ליופי וכו :גור אריה -חלקים ' רק מפני שהאדם הוא מחובר מב, ונראה לומר דקרא לא איירי ביופי, "'שקר החן וגו) "ל, משלי לא(

אם שלימות -ולא היה בה חסרון , חלקים' ה שלימה בכל אלו הבוהגיד לך הכתוב ששרה הית, מגוף ונפש דהא -אם שלימות הגוף . ולא היה בה חסרון, היתה שלימה בכל אלו השני חלקים, ואם שלימות הנפש, הגוףוהיופי הזה שהוא אינו לפי הטבע ולפי המנהג יורה על שהגוף הוא נקי והוא בהיר , ליופי' היתה כבת ז' כבת

שגם זה מורה בהירות , )ז, דברים לד" (לא כהתה עינו ולא נס ליחה" וכמו שתמצא אצל משה רבינו ,מבלי סיג :והנה היתה שלימה בכל, יורה על מעלת הנפש', ככבת ' ומה שהיתה בת ק. הגוף

יצחק . אברהם ושרה. אדם וחוה) ר"ב(זוגות שנקברו שם איש ואשתו ' א על שם ד" ד-בקרית ארבע : י כג ב"רש4 יעקב ולאה. רבקהו

5R SR Hirsch, v. 19, pg. 385

דכמו שכל אחד מישראל חייב לומר מתי :)70דף , סוף הפרשה( אות יא -רב צדוק הכהו פרי צדיק חיי שרה 6 כן הנשים הכשרות חייבות לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אמהות. יגיעו מעשי למעשה אברהם יצחק ויעקב

עקיבא ' ר. במדרש רבה פרשה זו] יא: [ אות יא-פרי צדיק פרשת חיי שרה ספר : ושם בריש האות כתב ז מדינה אלא תבא אסתר "היה יושב ודורש והצבור מתנמנם בקש לעוררן אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ

אך הענין . ויש להבין למה בא לעורר הצבור בהגדה זו דוקא. 'וכו' וז' וכ' שהיא בת בתה של שרה שחיתה קקיבא דרש בענינים גבוהים בדברי תורה והצבור מתנמנם שהיו סוברין שאין להם שייכות לדברי תורה ע' שר

וביקש לעוררן שידעו שכל אחד מישראל שייך אף . 'גבוהים כאלה על דרך מה שנאמר ראמות לאויל חכמות וגול חייב לומר מתי כל אחד ואחד מישרא) פ כה"ר ר"א(לדברי תורה הגבוהין כמו שאיתא בתנא דבי אליהו

והיינו שכל אחד מישראל כיון שהוא מזרע האבות יש בכחו להגיע . יגיעו מעשי למעשה אברהם יצחק ויעקב . 'אין דור שאין בו כאברהם כו) נו' בראשית רבה פ(באיזו פרט למעשה אבותיו ועל דרך מה שאמרו

164

The Imahos set up patterns of spirituality which nourish and inspire the Jewish female soul1. Thus Sarah’s 127 years of life (the dimension of time) translated into Esther’s rule over 127 states (the dimension of space)2. The Parsha begins with the death of Sarah. It deals with Avraham’s protracted efforts to purchase the Cave of the Patriarchs and to bury Sarah in it, Eliezer’s mission to bring Rivka as a wife for Yitzchak, the return of Hagar (Ketura) as a wife to Avraham, and the progeny of Yishmael. The Parsha is called after its first words, in this case the life of Sarah. Since the Parsha is named after Sarah, and not only Sarah but her life as well, all of these things must have some connection to her life (even though they all occurred after her death). In some way, they must have emerged directly out of her life. The purchase of the Cave to bury Sarah must therefore also teach us something about what Sarah lived for, and Rivka must, and does, come to continue Sarah’s life task. More difficult is the connection to the return of Hagar, for did not Sarah kick her out of Avraham’s home? And, so too, the listing of Yishmael’s descendents: for was it not Yishmael that Sarah came to exclude from the Jewish people3? As the first of the foremothers, Sarah had a double role to play: she was the partner to Avraham in spiritual and physical chesed, Avraham to the men and Sarah to the women4, but she was also the first of the Jewish women, showing the unique Avodas HaSh-m which women have.

Sarah was seen as the primary source of blessing to Avraham in his lifetime5. A great outreach worker, all Geirim and G-d fearing people in the world are from those who suckled the milk of Sarah, say the Sages6. But there are important differences in the nature of male and female chesed which we need to explore. The Zohar itself explains that Sarah derived her greatness from the fact that she found herself closeted with two famous Kings of the period, Pharaoh and

שראל להסתייע מעבודת האבות והאמהות והיינו שהם נטעו בלב זרעם שיוכל כל אחד ואחד מי:פרי צדיק שם1

וממילא יוכל כל אחד מישראל למצוא מקום אף בדברי תורה הגבוהין ויוכל לצפות מתי יגיעו . כשיבא לטהר מעשי על כל פנים באיזו פרט למעשה אבותי

רק . כך ולא כתיב שחיתה כך ורהש ויהיו חיי ש"וז: ... ה במדרש יודע ושם"עיין בשפת אמת ריש פשרתינו ד2

. ז החיות מתדבק בשורש הנפלא"עי ... . הטבע מתעלה. י הצדיק"שע. כל החיות של העולם שלה' הי' שבימיה "ר זלה"ז מו"ש אא"מעולם כ' לההעלם שעל שם זה נק' וגם הפי. שממשיכין נחל ומעיין לכל העולם....

ע "ש ביקש ר"וז. ... . הפנימיותי הצדיק מתקיים ההעלם שעולה ל"וע. נעלם ונתכסה בזה העולם' שכבוד השנה ' כי פי. ל"כ כנ"ש ג"ז מדינות ע"ז שנים זכתה אסתר למלוך על קכ"י שחיתה שרה קכ"לעורר הציבור ע

ובשנה אחרת ענין אחר . הוא שהזמן נברא ויש לכל שנה הסתר אחר שעל ידי האדם יאיר הפנימיות תוך ההסתרי ששרה עוררה חיים בכל השנים הללו "וע. הזמןוך הטבע שהוא שזה ענין הבריאה להתגלות כבוד מלכותו בת

. י"שגם הם רק הסתרות מה שמלך אחשורוש על המדינות הללו שהיו ת. ז מדינות"זכתה אסתר למלוך על קכ . כ הסתרות"כ להאיר אף כ"כ זכתה ג"ואעפ

ו " תשל–ה "ליקוטי שיחות תשל3 שרה מגיירת את הנשים אברהם מגייר את האנשים ו) ה: ב"י: (לך לך4

אכן יש ללמוד מזה דבחינת אשת חיל ענינה דאף : 'קלג' עמ, ויבא אברהם לספוד את שרה, נתיבות שלום5

ק שכל "ד דאי בספה"וע, הברכה וההשפעה לבית היא בזכות האשת חיל, מקבל' שבעצם אשה היא בחיא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש כ נחשב לזכותה ל"וע. הגשמיות והרוחניות של הבית תלויים בזכותה

שזה בזכותה וכן שאר הענינים שנמנו שהם בזכות , הינו השבתות וקדושת הבית, אות שבת ואות מילה, שניםפ ואברהם זקן בא בימים "ועד שבמדרש שם עה. אף שאינה עושה בעצמה אבל בזכותה ובהשפעתה, האשת חיל

באי עולם אומרים לא נתברך אברהם אלא מחמת שרה לכן נאמר ברך את אברהם בכל איתא כדי שלא יהיו ' וה . שהיה מקום לומר שכל הברכות הם רק בזכות האשת חיל, ברך את אברהם' וה

מן אותם שינקו מחלבה של , וכל יראי שמים שיש בעולם, כל גרים המתגירים בעולם: ג"כ, ג"פסיקתא רבתי מ6

שרה

165

Avimelech, and did not attach herself to either of them1. Shem Mishmuel sees in this Sarah's great contribution to the Jewish People2. Avraham, the male, was the Sechel, the head. Sarah was the heart. The heart is the source of the Teshukah, the desire to attach oneself something3. (This is also why women excel in Yiras Shamayim, especially the type of trustfulness required in times of nisayon4. For these are times when the clarity of the intellect is clouded and the person has to draw on deeper levels of commitment to pull through.) Sarah placed her Teshukah firmly towards the Almighty. In the words of the Shem Mishmuel: Avraham passed onto the Jewish people the inheritance of being straight and clear thinking. … Sarah provided the dimension of passion and desire for the holy. Therefore her test was to be captured by Pharaoh and Avimelech, to be faced with cleaving to the wrong parties … Sarah is like the heart of the Jewish people. …As the Zohar puts it, Avraham and Sarah are like the soul and the body, the mind and the heart, the form and the material which holds the form … This intense passion for spirituality which Sarah had was vital to be able to attain higher dimensions of spirituality, and that is why Abraham’s merits are attributed to Sarah5. Rabbi Joseph B. Soleveichik, in a hesped for the Talene Rebbetzin6, gave eloquent testimony to how this Teshuka plays out in Toras Imecha:

ועל דא ויהיו חיי שרה דזכתה בהו בכלהו ולא כתיב ... ' ת ביאתת שרה ונחתת וסלקת ולא אתדבק: שם1

ק דווקא זכות זו שלא אתדבקת במצרים "ולהבין למה נקט הזוה. 'בכלהו נשי ויהי חיי חוה וכן בכלא כו

ולהבעו למה נקט הזוהר הקודש דווקא זכות זו שלא אתדבקת במצרים: א" שנת תרע-חיי שרה שם משמואל 2 3The female וקה תש must be distinguished from the male רצון .רצון is more of an abstract desire or will; תשוקה is the ability to engage the reality of the world down here with the desire to elevate it. רצון starts from top down; תשוקה works from bottom up. Rav Tzadok HaCohen explains that Shleimus has fifteen levels, represented by the 15 steps in the Beis HaMikdash between the Ezras Nashim and the Ezras Yisrael where the Leviim used to sing the 15 Psalms beginning with Shir HaMaalos. The first level is the female who embodies desire. The last is the male which reflects the fulfillment of that desire. When male and female merit to work together, G-ds name – ה-י is between them. Therefore this name is numerically fifteen. The ה of the name is the female, for through this letter this world was created, and it is in this world that the desire for holiness exists. But the fulfillment of that desire will only be in the world to come, the world of reward, and that is the male י.

.): דף ט(ח "דובר צדק ס, רב צדוק הכהן3שהאשה היא ... יש טו מעלות מעזרת נשים לעזרת ישראל ) ד... (מו יש מעלות והם חמשה עשר בשלימות עצ

וכשזכו איש ואישה ... והאחרונה הוא האיש שהוא מילוי התשוקה ... המעלה הראשונה שהוא תוקף התשוקה תשוקה והיום ז שבו היא ה"א היא באשה ובו נברא העה"והה... ו המעלות "ה ביניהם שהוא בגימטריא ט"שם ק

.ד שהוא באיש"ב שנברא ביו"והוא העוה... לעשותם ולא המילוי לתשוקה בהשגה שהוא הקבול שכר הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שהוא מדת הנוקבא והתערותא דלתתא בחשק ורצון: צדקת הצדיק קפד4 :א דף רנט"חיי שרה שנת תרפ, שם משמואל5

, ושרה היתה בחינת התשוקה וחפץ לאלקות... ינתו להיות ישרי המוח והשכל הוריש לישראל בח... אברהם ... וכאילו שרה היא בחינת הלב ... ולא את דבקת בהו , והיתה הנסיון שלה שנלקחה לבית פרעה ואבימלך

והמחקרים , ק שהמשיל את אברהם ושרה לנשמה וגוף דהיינו בחינת המוח והלב"והם דברי הזוה... שבישראל . ... שרה זכתה לחיין עלאין להו לבעלה ולבנהא בתראה)ד...(ק "ובזה יתפרשו דברי הזוה... ומר לצורה וח

... דהשגת חין עלאין זוכין לעומת העבודה בתשוקה עצומה... שתלה לאברהם בזכות שרה 6Delivered at the conclusion of the shloshim for the Talene Rebbetzin, Rebecca Twersky, on Jan. 30, 1977.

166

She taught me that there is a flavor, a scent and warmth to mitzvoth. I learned from her the most important thing in life – to feel the presence of the Almighty and the gentle pressure of His hand resting on my frail shoulders. Without her teachings, which quite often were transmitted to me in silence, I would have grown up a soulless being, dry and insensitive. The laws of Shabbat, for instance, were passed on to me by my father; they are a part of mussar avikha. The Shabbat as a living entity, as a queen, was revealed to me by my mother; it is a part of torat imekha. The fathers knew much about the Shabbat; the mothers lived the Shabbat, experienced her presence and perceived her beauty and splendor. The fathers taught generations how to observe the Shabbat; the mothers taught generations how to greet the Shabbat and how to enjoy her twenty-four hour presence. But Teshuka in this world is not a simple thing. After the Cheit of Adam HaRishon, good and evil were mixed up1. Teshukah can easily be attached to the wrong thing. To have proper Teshukah, one must first sort and divide the good from the bad. According to the Tanchumah, the hesped which Avraham Avinu gave to Sarah comprised the Eishis Chayil which Shlomo was later to include at the end of Mishlei2. There it says:

3ופשתיםדרשה צמר

אז נתערב החול בקדש, וכאשר חטא האדם: ב"ח, מאמר הגאולה, ל"רמח1

על בראשית ג הכתב והקבלהבחיי וב' עיין עוד בר נשמעים לנו דברי היצר , במצב שלאחר החטא): 138דף (ב מאמר חטא אם הראשון "מכתב מאליהו ח

אסור , מחוייב" אתה: " הטוב טובע מאתנו בלשון נוכחוהיצר, מתאוה" אני", רוצה" אני: "הרע בגוף ראשון .מזדהה עם התאוה,ורצוננו בתחלה, כלומר השכל והמצפון תובעים מאתנו הטוב והישר. וכדומה, "לך"

מדרש תנחומא חיי שרה פרק ד 2 זה אברהם שהיה מקונן על שרה מה כתיב למעלה מן הענין ותמת) משלי יב(ה אשת חיל עטרת בעלה "זש) ד(

אימתי בשעה ) שם לא(התחיל אברהם לבכות עליה ולומר אשת חיל מי ימצא בטח בה לב בעלה ' שרה וגושאמר לה אמרי נא אחותי את גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה דרשה צמר ופשתים בין יצחק לישמעאל

מלך ותקם שאמרה גרש האמה הזאת ואת בנה היתה כאניות סוחר ותוקח האשה בית פרעה ועוד וישלח אביבעוד לילה אימתי וישכם אברהם בבקר זממה שדה ותקחהו זממה ונטלה שדה המכפלה ושם נקברה שנאמר ואחרי כן קבר אברהם את שרה חגרה בעוז מתניה אימתי כשבאו המלאכים שנאמר וימהר אברהם האהלה אל

ה שלחה בכשור שהיתה טעמה כי טוב סחרה כשבאו עליהם המלכים דכתיב ויחלק עליהם לילה ידי' שרה וגונותנת מאכל לעוברים ושבים כפה פרשה לעני שהיתה נותנת צדקות ומלבשת ערומים לא תירא לביתה משלג מגיהנם למה כי כל ביתה לבוש שנים שנים שבת ומילה מרבדים עשתה לה אלו בגדי כהונה מפרי כפיה נטעה

נודע בשערים בעלה כשבקש מבני חת תנו לי צבאות בית ישראל ' כי כרם ה) ישעיה ה(כרם זה ישראל שנאמר עוז והדר לבושה אלו ענני כבוד שהיו ) תהלים כה(ליראיו ' אחוזת קבר סדין עשתה זו המילה שנאמר סוד ה

צופיה ) בראשית טז(מקיפין את האהל שלה פיה פתחה בחכמה אימתי בשעה שאמרה לו בא נא אל שפחתי קמו בניה ) שם יח(יחזרו המלאכים שבשרוה שוב אשוב אליך הליכות ביתה שבכל יום היתה מצפה אימתי

) ישעיה נא(ם ואת עלית על כלנה שנאמר "ויאשרוה ותאמר מי מלל לאברהם רבות בנות עשו חיל אלו העכוויהיו חיי שרה וכיון שמתה קפצה זקנה ' הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם תנו לה מפרי ידיה שנא

משלי (ה דיו לעבד להיות כרבו וכתיב עטרת תפארת שיבה "ריו ואברהם זקן אמר הקבעל אברהם מה כתיב אחה דיו לעבד להיות "ל הקב"מי גרם לאברהם כל הכבוד הזה כשהלך בדרך צדקות דכתיב ואברהם זקן א) טז

ל לאוהבו מה אתן לך כסף וזהב יש לך עבדים ושפחות שדות "אוהב א ד למלך שהיה לו"כרבו משל למהה לאברהם כסף וזהב הרי נתתי לך " יש לך אלא אתן עטרה שבראשי ואשים בראשך כך אמר הקבוכרמיםאלא מה אתן לך עטרה שבראשי שכשראה דניאל אמר ושער ' ואברם כבד מאד במקנה וגו) בראשית יג(שנאמר

שלא יהיו כשמתה שרה כתב עליו שברכו למה ' וכתיב ואברהם זקן בא בימים וגו) דניאל ז(ראשיה כעמר נקא ברך את ' באי עולם אומרים לא נתברך אברהם אלא מחמת שרה אלא הריני מברכו אחר מיתתה לכך נאמר וה

ברך את אברהם בכל בזכות מה בזכות שהפריש מעשר ' וה) ישעיה נא(אברהם למה כי אחד קראתיו ואברכהו :ברך את אברהם' ויתן לו מעשר מכל לכך נאמר וה) בראשית יד(מכל שנאמר

3

דרשה צמר ופשתים בסוף משלי דורש את כל אלה על שרה שכך אמר אברהם ובינו בהספדו ובפסוקבתנחומאהיינו כמו מדתה שמירת הטוב שלא ידבקו בו חלקי ]: ז"תרע[וכתב על זה השם משמואל , בין יצחק לישמעאל

ג " עצמו שנימול ליארתפנראה כצדיק וה' שישמעאל אף שבודאי בחיצוניותו הי, כ הבחינה ההפרש"ע, הרעהפרישה בין יצחק , היפוך חוה שערבה טוב ורע, מ היא באשר מדתה להפריש בין טוב לרע"מ, ולא עיכב

.לישמעאל באמרה גרש את האמה הזאת ואת בנה

167

Sarah was able to sort out wool from linen – i.e. a shatnaz mixture. This, says

the Midrash, was the act of kicking Yishmael out of her home, leaving Yitzchak to provide the future lineage of the Jewish people1. Sarah and Avraham Avinu had been locked in a fundamental argument about what the borders and parameters of the Jewish people should be, and G-d clearly came out on the side of Sarah2. It was she who was able to draw from Avraham Avinu only the good and give birth to Yitzchak, allowing the impurities to be taken away by Yishmael3. In the very next generation, a similar dispute erupted between Yitzchak and Rivka over Eisav. Yitzchak felt that Eisav’s scientific, industrial and financial powers should be a part of the Jewish people. Rivka disagreed and won out. This discerning ability to set boundaries, to provide the parameters, to fine tune what should be within and what should be without, of setting the environment and creating the elements of nurturance is rooted in female power, set for the generations.

Sarah’s resistance to Pharoh and Avimelech also drew on the ability to resist any mixture of good and bad, and to be able to take only the good in the end. Avraham and Sarah were able to correct the sin of Adam and Chava, as Sarah’s nachash was Pharoah4 and her resistance was the Tikun HaCheit. She did her part by taking out the sparks of Kedusha from Mitzrayim through the gifts that were given to her husband because of her, ולאברהם הטיב בעבורה (setting up the historic pattern for the Jews of the Exodus who would do the same – Ramban).5

דרשה צמר ופשתים בין יצחק לישמעאל שאמרה גרש האמה הזאת ואת בנה:מדרש תנחומא חיי שרה פרק ד1... וזהו צמר ופשתים . ז ישמעאל ויצחק הם קין והבל"ולפי: א" שנת תרע- שרה חיי שם משמואל

והבן . וכענין איסור צמר ופשתים יחדיו, ושרה הרגישה בזה והפרישה ביניהם

ים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה קויאמר אל: בראשית כא יב2 : זרעשמע בקלה כי ביצחק יקרא לך

דורות לא פסקה ' ו עד ג"והנה אמרו שבת קמ ... כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה:יב כא חכמהמשך3כי מאברהם נטלה שרה את הטוב והזוהמה נטלה הגר ובאברהם היה הזוהמה מה שטעה בידיעת אלדות ' כו

שהיא ' ן נאמר כל אשר כו בררה ממנו הצדק והטוב לבד לכן ילדה את יצחק ולכשרהטרם שהכיר את בוראו ו' דחזי דגני אברהם בכנפי' בנאה וכו' לר) בבא בתרא נח(ל בפרק חזקת "אינה בוררת רק הטוב לכן המליצו ז

והדיעות הצודקות והקדושות אשר העלה בעצם ' דשרה וקא מעיינה בראשו שרואה רק לברור הטוב מראשי אחרי הכרתו את בוראו בשלמותיונוע

לנחש שום מקום להתקרב ' ובלעדיה לא הי, באמצעות חוה' ר הי" גם חטא אדהבאשר]: ז"עתר[ שם משמואל4

שהרי לגודל , ג"צריך להיות בכה' הי, שפרעה הוא נחש שבא לנסיון ולמירוק לאברהם, כ גם במצרים"ע, אליווהמא יטיל בה זחילהאלא שתחילה לקח את שרה וחשב שת, לנחש שום קירוב לאברהם' מעלת אברהם לא הי

.ובאמצעותה ילכוד גם את אברהם התחיל אברהם ' ת ותמת שרה וגו" במדרוהנה .... ר" ידוע שהאבות תקנו חטא אדהוהנה :ז"תרע שם משמואל5

ולומר אשת חיל מי ימצא בטח בה לב בעלה אימתי בשעה שאמר לה אמרי נא אחותי את גמלתהו ' לבכות עליויש להבין שזה לא היא . ית מסיים בה שנאמר ולאברם הטיב בעבורהובאגדת בראש', טוב ולא רע כל ימי חיי

דהנה ידוע דבמה שאין האדם נמשך אחר חיצוניות לא , אך לפי דרכנו יש לומר. ובסיבתהעהגמלתהו אלא פר. אלא אדרבה הוא מוציא מתוכם כל חלקי הקדושה שהיו שבויים בידיהם, די שאין החיצונים יכולין לדבק בו

ציאהעוד זאת הו, שלא נתפתתה לעצת הנחש והיתה כמו פתח האוהל המשומר מכל מגע נכריאם כן במה דוגמא על העתיד שישראל יעשוה כמצולה שאין בה ' מבית פרעה כל חלקי הקדושה שהיו שקועים שמה והיכ כמו שעצת נחש היתה לדבוק באברהם באמצעות "וע, דגן כבמדרש שכל מה שכתוב באברהם כתיב בישראל

ה בטח "וזש, ה נעשה להיפוך אשר כל חלקי הקדושה שהיו במצרים נמשכו ונדבקו באברהם באמצעות שרהשרכ ושלל לא יחסר היינו חלקי "ע, בטוח בה שלא תתפתה לפרעה' היינו שהי, בה לב בעלה ושלל לא יחסר

ה ידבקו שלעומת עצת הנחש שחשב שבאמצעות, כ גמלתהו טוב ולא רע"וזהו שאה. הקדושה שהוציאו משםוזהו שהביא . אליו באמצעותהונהפך הדבר שגמלתהו טוב היינו חלקי הקדושה שנמשכ, באברהם כוחות רעים

עוד שם היתה כאניות .... . ובעבורה הפירוש באמצעותה, ל"הכתוב ולאברם הטיב בעבורה שהוא השלל כנ שלא לבד שלא הניחה את והיינ 'וישלח אבימלך וגו, ותוקח האשה בית פרעה, סוחר ממרחק תביא לחמהוזהו ממרחק תביא , אלא הוציאה כל חלקי הטוב שהיו מעורבים ונתונים בעמקי הרע, חלקי הרע לדבוק בטוב

. לחמה שהיו רחוקים מאד מהקדושה ושקועים בבית פרעה ואבימלך

168

Rather than drawing boundaries as Sarah did, Avraham Avinu did just the opposite. He was the Av Hamon Goyim – the father of all nations of the world. His spiritual vision was to envelop rather than exclude. Sarah, however, knew that this would be wrong for the Jewish people.

And just as the wall protects the city, so too, the female who completes the male, protects him. Therefore [when G-d created women] it is written ויבן – and He built. For every building makes a protective fence and wall1. The second generation appeared to be just the opposite. Yitzchak appeared to have the midah of Gevurah, and Eliezer specifically searched for a Baalas Chesed to complement this2. Yitzchak was thereby able to bring all the forces of his father’s chesed through the generations, protected by his added gevurah3. HaEmek Davar points out that Eliezer was extra careful to look for Heavenly signs that Rivka was indeed Yitzchak’s beshert4. Eliezer set a standard of Chesed which included giving his camels to drink. The commentators wonder how Eliezer could judge all of Rivka's character based on this one small thing5. The test was not to include his human entourage because, as the Slonimer explains, that could have involved mercy, not true chesed. However, one would not so naturally even notice that the camels were thirsty and therefore this required a much higher level, that of true chesed, even where mercy was not aroused6. The proof that this was true chesed lies in the fact that Rivka went well beyond the original minimal request. Eliezer asked for a bit of water; she quenched all his thirst; he said “from your jug” – don’t trouble yourself to go to the well; but she went anyway, giving not only to him but to all his camels until they, too, were satisfied7. This is the way of a person with a whole and complete character – he is not

את (תיב ויבן מפני כך כ, כך האשה מצד שהיא משלמת האיש היא מגינה עליו, וכמו שהחומה מגינה על העיר1 )ה מלמד,ד: ל חידושי אגדות נדה מה"מהר(שכל בנין עושה גדר וחומה ) הצלע

כיון שיצחק כולו גבורה וכאשר רבקה תהיה כולה חסד יוכל לצאת ): כולן שוין לטובה דף קלא(נתיבות שלום 2

מהם יעקוב שהוא תפארת הכוללת חסד וגבורה

ד האמת כי יצחק מדת גבורה ומהתדבקות גבורה עם " פירושו ע-י כי עשית חסד עם אדונ:יד משך חכמה כד3אשר ' ולכן כאשר הרגיש ברבקה מדת החסד אמר ברוך ד:) זוהר תרומה קעה(, החסד נעשה בריח התיכון אמת

ותפול ' ולכן ותשא רבקה כו.ג וזה הוא מדתו של יעקב"לא עזב חסדו ואמתו שנולד מדת אמת מהתמזגות חו .ק"זה מי האיש הלזה ההולך בשדה עוצם הדינין ותתכס ודוו. מדת פחד יצחק

. ליצחק' כ כי היא האשה אשר הוכיח ה" והנה עלינו להתבונן למה זה נצרך להוכחות כ:נא כד העמק דבר4

ונראה עוד באשר כל זיווג אינו . ... הענין טוב ומוצלח לרבקה שתהא אשה ליצחק' הלא גם בלא הוכחות היג שלפי ראות עין אדם "חמנא כך הוא מתחלת היצירה ואם אינו מוצא זיווגו אינו עולה יפה אעאלא כבשי דר

. ה הנושא אשה שלא מבית אביו זה עצמו הוכחה שהוא סיבה מן השמים שיזדווגו לדעה אחת"מש. הוא ישר :היא' כ ניצרך איזה הוכחה כי מה"ע. היא' כ הנושא קרובתו מבית אביו אין הוכחה כי מה"משא

אשר הרבה תמהים איך . אליעזר בחן אותה בדבר קטן]ש... [מצינו : ה' ות פדמדריגת האדם מאמר ברור המ5

ועוד . ועוד שמא עשתה הפעולה משום כיסופא או משום כבוד? בנה את הפעולה הזאת כי אותה הוכחת ליצחק ! ...כ מושלמת"מפני מה סמך שהיא בכל המדות כולם כ, אפילו עשתה באמת

6

ומכאן יש ... היה יכול לנסותה בענין גם לאנשיך אשקה ... אלא דעדיין קשה ): קלב' עמ(יבות שלום נת פ מה דאיתא בבאר מים חיים "ע, ללמוד דין חדש במדת החסד

ותאמר שתה אדני ותמהר ותרד כדה על ) יח: (וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך) יז(כד 7

ותמהר ותער כדה אל ) כ: (ותכל להשקתו ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתת) טי: (ידה ותשקהו :השקת ותרץ עוד אל הבאר לשאב ותשאב לכל גמליו

, לבדורק הגמאיני שמשמעותו ל] אליעזר[לא שאל אותה : ה' ות פדמדריגת האדם מאמר ברור המ והיא " מכדך" מבאר אלא להשקות רק םהיינו שלא תשאוב מי" מכדך"משמע מעט ולא הרבה " מעט מים"

.השקתה אותו ואת גמליו עד תומם

169

moved to just do what he has to. He goes as far as he can to reach perfection in every detail1. Eliezer saw one other striking thing: The parsha referred to Eliezer throughout as “the servant”2. Rivka, though, called him 3אדני . She related to everyone in such a way that it built them up, empowering and inspiring them to not only feel good but to be of greater help to themselves4. Imagine, says Rav Simcha Zissel (the Alter of Kelm), if Rivka had left watering the camels to one of the helpers in Eliezer’s entourage. Imagine if, just this once, she had felt herself too tired to put herself out for a bunch of animals. She would have missed the opportunity to be Yitzchak’s wife and the whole of world history would have been different5. Our actions, even our smallest ones, often have cosmic implications. Rivka returned with Eliezer and, as Providence decreed, she saw Yitzchak under circumstances that were to forever create in her an impression of his Gevurah and Pachad6. Unlike Sarah and Rochel who would speak openly and freely with their husbands whenever they had an issue with them, Rivka began and ended her relationship with Yitzchak not able to do this, something which G-d set up to facilitate the later incident of the blessing of Yaakov instead of Eisav7. It was also this which gave Rivka, the woman of chesed, access to the midah of Yirah. By being in awe of her husband she was able to develop her Yirah, becoming a more complete person8.

די לו אם יתן לנו את הדבר הנשאל לבד בכמותה , האדם הבלתי שלם כשנבקש ממנו דבר: מדריגת האדם שם1

ישקוד להשלים הדבר לפי האפשרות... אבל האדם השלם ... ותה כואי

ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם ) נב(וירץ העבד ) יז (...ויקח העבד ) י... (וישם העבד ) ט(כד 2 :ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה ומגדנת נתן לאחיה ולאמה) נג: ('הוישתחו ארצה ל

:'הויקד האיש וישתחו ל) כו( :ותאמר שתה אדני ותמהר ותרד כדה על ידה ותשקהו) יח(כד 3

שמעתי מהרב אלעזר רוסנר4 למען לא יטריחו . וב מים בעד הגמליםאלש, רבקה השתדלה לגמול חסד כל דהוא: א מאמר ד"חכמה ומוסר ח5

ואלא אשתו של יצחק , ה"לא היתה כלתו של אברהם אבינו ע, לא עשתה זאת] ואם. ... [עבדי אליעזר לשאוב 'וגו. ל כל דהוא מה זאתראה שכר נושא בעו. ולא אמו של יעקוב אבינו ולא האם של כלל ישראל, אבינו

והנה אם היתה ... אטו אנשים שהלכו עם אליעזר היה קשה להם לשאוב מים לגמלים : ושם מאמר רד ב היתה מפסדת הכל אמחסרת הפעם לומר גם לגמליך אש

סיבב שיפגע יצחק ברבקה בדרך ' סיפר הכתוב כי המכין מצעדי גבר ית. ' ויצחק בא וגו:סב העמק דבר כד6

אברהם מקבלה ' העבד בא עמה תחלה לבית אברהם הי' א נבעתת ממנו בתחלת הכרתה אותו ואם היותהוהיתה מתנהגת עמו כמו . מתחונן דעתה עליה ולא היתה נבעתת מפחד יצחק' תחלה ומדבר על לבה עד שהי

מיוחד לו אותו מקום' ה סיבב שיצחק בא באותו עת מבוא באר לחי רואי שהי"אבל הקב. כל אשה עם בעלה : לתפלה והתבודדות על באר שנראה המלאך

ר בלשון הלזה משמעו אדם "וכמבואר בב. אשר אני מתפעל ומתפחד ממנו. מי האיש הלזה:כד סה העמק דבר7

מרוב פחד ובושה כמו שמבינה שאינה ראויה . ותקח הצעיף ותתכס. כ כששמעה שהוא אישה"ע. ונורא מאוים. ורחל עם יעקב. ולא היתה עם יצחק כמו שרה עם אברהם. ע בלבה פחדלהיות לו לאשה ומאז והלאה נקב

ז הקדמה להסיפור "וכ. כ רבקה"משא. אשר בהיות להם איזה קפידא עליהם לא בושו לדבר רחת לפניהםמ לא מצאה רבקה לב להעמיד את יצחק על "ומכ. תולדות שהיו יצחק ורבקה מחולקים בדעות' שיבוא בפ

ה "סיבה מהקב' ז הי"וכ. וכן בשעת הברכות. י היא יודעת האמת כי עשו רק ציד בפיודעתה בדברים נכוחים כרבקה עם אישה כמו שרה ורחל ' לו היתיוא. שיגיעו הברכות ליעקב דוקא באופן כזה וכאשר יבואר במקומו

והכל בהשגחה פרטית מראש שתגיע רבקה ליצחק בשעה שתבהל ממנו . מגיע בזה האופן' ם אנשיהן לא היע :'ויצא אחרית דבר כפי רצונו ית

ד האמת כי יצחק מדת גבורה ומהתדבקות גבורה " פירושו ע-כי עשית חסד עם אדוני ) יד (:יד כד חכמהמשך8

' ולכן כאשר הרגיש ברבקה מדת החסד אמר ברוך ד:) זוהר תרומה קעה(, עם החסד נעשה בריח התיכון אמתולכן ותשא רבקה .עקבוזה הוא מדתו של יסד וגבורה מזגות חאשר לא עזב חסדו ואמתו שנולד מדת אמת מהת

.ק"וזה מי האיש הלזה ההולך בשדה עוצם הדינין ותתכס ודו. ותפול מדת פחד יצחק' כו

170

Rivka entered Sarah’s tent. Rashi tells us that there were three things that had left when Sarah died which returned with Rivka: Sarah's candle burned from one Shabbos eve to the next, her blessing was found in the dough, and the cloud of the Shechinah1 continuously hovered over the tent2. The Maharal tells us that these 3 things reflect the three special aspects of the Avoda of women. The candle is clearly hadlakas neiros of Shabbos. The blessing of the dough emerges from the mitzvah of Challah, and the cloud comes from the purity of keeping the laws of family purity3. The Gemorrah mentions a fourth blessing: that Sarah merited for her home to be wide open to all comers for her entire life4. The Maharal shows how the four blessings which were given to Avraham Avinu were expressed through the four blessings of Sarah5. But he goes further. He shows how three of these blessings reflected the essence of each one of the three Avos6. Sarah, and Rivka after her, were so complete as people that they were already, each one, a microcosm of the entire spiritual scope of the Avos7. The Avos, in turn, were a microcosm of the whole world. Another such microcosm was the Mishkan, and it is therefore no surprise that we see these same elements, menorah, lechem hapanim, and the resting of the Shechina, in the Mishkan as well8.

וענן קשור הוא ענן השכינה וזהו לכבוד קדושת טהרה שהיתה זהירה בנדתה לטהר עצמה כי : שפתי חכמים1

.הטהרה מביאה לידי רוח הקודש

ויביאה האהלה והרי היא שרה אמו כלומר ונעשית דוגמת שרה אמו שכל זמן -האהלה שרה אמו : כד סזי"רש2ש לערב שבת וברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האהל ומשמתה פסקו "ששרה קיימת היה נר דלוק מע

)ר"ב(וכשבאת רבקה חזרו

3. נגד הדלקה-ונר דלוק . נגד חלה- ברכה מצויה ;מצות' נגד ג. 'כל זמן ששרה קיימת וכו] מג: [סז כד גור אריה

כי הטהרה , וזהו לכבוד הקדושה והטהרה, כי הענן הכבוד הוא שכינת הכבוד יתברך-וענן קשור על האהל זכתה שיהיה -ולפיכך שרה שהיתה שומרת הטהרה מן הנדות , ז"מביא לידי רוח הקודש כדאמרינן במסכת ע

.ענן הכבוד שורה על האהל

כל זמן ששרה היתה חיה היה ביתה פתוח 'והוא שאמרו , אמרו עוד אחד) טז, ס(ר "אמנם בב: סז כד ר אריהגו4ואולי עשה זה מפני כי לשלשה , י השמיט אחד וקיצר דבריהם"ורש, ל במדרש"דברים זכרו רז' וד. 'לרווחה

:אין טעם' ה לרווחהכל זמן שהיתה שרה חיה היה ביתה פתוח'אבל , שזכר יש טעם כמו שנתבאר למעלה

נתקיים כל זמן -ה לאברהם "ואם אתה רוצה לומר כי הוא נגד ארבעה דברים שאמר הקב: סז כד גור אריה5א שם "גו( כבר נתבאר למעלה -) ב, לעיל יב" (ואעשך לגוי גדול"כי . להודיע כי עמה יזכה, ששרה היתה חיה

לכך היה הענן של שכינה על , עליו כמו על אומה שלימהה מיחד שמו " הקב-כי מפני שהוא לגוי גדול ) אות ד) שם" (ואברכך"וכנגד . אם כן השכינה על האוהל, כי ענן הכבוד היה על האוהל, שזהו יחוד שמו עליו, האוהל

ובשביל כך היה שמו , דלתותיה היו פתוחות לרווחה לכל העולם" ואגדלה שמך"וכנגד . ברכה מצויה בעיסהברכה בנר מערב שבת ). י שם פסוק א"ראה רש(והיה יוצא טבעו בכל העולם , בביתומתגדל בשביל הבאים

שרוצה לומר שהיה , )שם ב, שם" (והיה ברכה" נגד -ולא היה פוסק ברכתו עד ערב שבת אחר , לערב שבת וזה הפירוש עם. הוא עצמו ברכה שאינו פוסק-ומי שבירך את אחר , )י שם"רש(ברכה עד שיהיה מברך אחרים

:הכל ענין אחד, הראשון

. ודבר זה מבואר, הוא למדת אברהם-כי מה שהיה ענן קשור על האהל : סז כד גור אריה: סז כד גור אריה6י קזה שאומרים אל '-" ואברכך) "אות ה, ב, יב( כמו שאמרנו למעלה בתחלת לך לך -וברכה מצויה בעיסה

. צויהולפיכך ברכה מ, ומשם הברכה, )י שם"רש(' יצחק . והוא ידוע, כי משם הרווחה באה לעולם, הוא רמז לברכות יעקב-ודלתותיה פתוחים לרווחה

:והבן זה היטב, הוא ענין רביעי-ונר דלוק מליל שבת לליל שבת

ל יש לו לדעת כי אלו הדברים נפלאים מורה על מעלת "אמנם מי שרוצה לעמוד על דברי רז: סז כד גור אריה7 . מתברכת בכל הברכותשהיתה, שרה

' כתב שהאבות הי) בהקדמה לספר שמות(ל "ן ז" הנה הרמב :א" שנת תרע-ספר שם משמואל פרשת חיי שרה 8

הנר ' והנה שלשה דברים הללו מצינו במשכן שהי. דוגמת האבות' כ הי"אח' והמשכן שהי, עלי אהלם' סוד הפ לחם חם ביום הלקחו ושנשתלחה ברכה "הובלח, מסיים' מדליק ובו הי' המערבי דולק בנס שממנו הי

וענין נר דולק . והם עצמם הדברים שנאמרו בשרה. וכל אלה היו נסים, על המשכן' ועוד זה כי ענן ה, פ"בלחהכ כשבאה שבת שניה ניתוסף אור על "ק וא"היינו שימי החול לא קלקלו את האור שהשיגו בש, ש"ש לע"מע' דתוספת האור שבא הי, ל"וכעין הכוונה הנ, מסיים' מדליק ובו הי' יוהוא כענין נר המערבי שממנו ה, אור

171

Here it seems that our thesis that the male is the inclusive one while the female sets the boundaries, as we saw in Avraham and Sarah, apply in the reverse with Rivka and Yitzchak. But a deeper look reveals that this was not so. Eliezer went to Bavel to take this Shidduch. Bavel is the place where good and evil is Balul – mixed up1, where in fact the original nations lost their common language during the building of Migdal Bavel. In this milieu, Rivka was taught nothing. Rivka had to intuit her values, all the while living with her brother Lavan, meaning white, i.e. he who whitewashed falsehood to look like truth. Seemingly all on her own, Rivka reached great heights of sensitivity, spirituality and giving, rejecting the evil and subterfuge she saw around her. It was such a person who had to occupy Sarah’s tent, who was chosen using Sarah’s midah – דרשה צמר ופשתים. At the end of Rivka's life, we see her pushing Yaakov to take Eisav’s brochos from her ailing husband. It is she who ultimately decided that Eisav must be pushed out of the Jewish people. Here we have the drawer of boundaries, just like Sarah. Rivka was indeed worthy of being in Parshas Chayeh Sarah. And so we see Avraham the male – the giver; Sarah and Rivka the females – the drawers of boundaries. This being the case, where then does Yitzkak’s Gevurah fit in? And what of Sarah’s and Rivka’s legendary chesed? Yitzchak developed Gevurah because he saw that the myriads of people whom his father had brought close had disappeared. Yitzchak developed Gevurah, but only as a way of completing his father’s chesed, of providing it with its missing ingredient2. On the other hand, Sarah and Rivka’s giving was fundamentally different from that of the Avos. Their giving was the giving of the womb. A womb is an enveloping place. It provides a total environment: oxygen, food, and warmth. It sets all the boundaries and limits. Sarah was so great in her women’s chesed that she was miraculously given a womb where there was none. And it was this womb that began the future of the Jewish people. Sarah’s very name came from the word to rule over – to determine the parameters. When she was finally buried in the Cave of Patriarchs, she was buried in the tomb of the forefathers of the earth. Adam and Chava were the fathers of all mankind, but Sarah was the one who declared that the core neshamos of Adam and Chava would be carried on by the Jewish people. They would continue the task of mankind after the sin. And so her very burial next to them was testimony to the success of her life.

פ וממנה בא "במשכן שנשתלחה ברכה בלחה' בעיסה הוא כעין שהי' וברכה מצוי, מתוסף על האור הקודם לו

הרי היתה , שמאחר שנשתלחה בו ברכה, הלחם חם ביום הלקחו שלא נתיישן' וזהו הרמז שהי, שובע לעולםז "וכ. ואינו כמו דבר טבעי שכמו שנשפעת בו חיות מתחילה כן היא לעולם, פעת עליו תמידהחיות שבו שו

בשרה שלא נתישנה אצלה העבודה ' וזהו עצמו הי, כאשר היו ישראל זכאים והחליפו כח בעבודתם בכל עתצמה כ נסי כמו שהיתה היא ע"המאכל ג' בעיסה והי' בכלל הכנה אצלה ולכך היתה הברכה מצוי' והכל הי :כמו על המשכן, וענן קשור על האוהל זוהי השראת השכינה, בעבודה

ובודאי , וכן כמה פעמים נזכר בפרשה גמלים. ויקח העבד עשרה גמלים: א" שנת תרע-חיי שרה שם משמואל 1

.מ אם היו גמלים או סוסים או חמורים"כי מה נ, במקרה לא הוזכר זה בתורה' כי אילו הי, ו"אין זה במקרה ח, וזהו עירוב טוב ורע' והנה בבבל נאמר כי שם בלל וגו. את הגמל זו בבל) ג"י' ויקרא פ(ר "ונראה דהנה במד

מיכלא דההוא רשע ) ב"ה ע"ב קכ"ק ח"זוה(ל "ואמרו ז, שם חקוק בפיו' והמגדל וצלמו של נבוכדנצר שהי. עו בשדות אחרים מפני הגזלוהנה גמלי אברהם יצאו זמומים שלא יר. והדברים עתיקים, בשרא בחלבא הוה

'כי כל ממונו של אדם שייך דווקא אליו וגו, כ ענין עירוב"וגזל הוא ג

ולא מצאתי ברגע את המקור וכמדומה לי הוא במחשבות חרוץ . רב צדוק הכהן2

172

Later on in our Parsha, Avraham Avinu takes Hagar back1. Is this not, however, a contradiction to everything that Sarah lived for? A few verses later we see that Avraham gives his essential inheritance to Yitzchak while he gives all the children of Hagar some form of gifts and sends them away2, exactly as Sarah had wanted. This is the very last thing that is recorded about Avraham’s life, even though he possibly lived many years after that. Once he had done that, the Torah announced And these are the days of Avraham’s life, etc3: Now he had lived a full life, and he could die fulfilled,4 content that Yishmael had done Teshuva, which therefore meant that he recognized Yitzchak as the spiritual heir of his father (Proof of this is that at Avraham’s funeral Yishmael follows the lead of Yitzchak)5. Sarah’s victory was complete. Avraham could now be buried by her side – the Patriarch and the Matriarch of the Jewish people. Shem Mishmuel tells us that the cave of Machpeilah is half way between this world and Gan Eiden, and that all souls pass through there on their way to Olam HeNeshamos6. Indeed, the passions of man on earth go up into the heavenly realms through this awesome place. Sarah, who reflected this connecting teshukah, was in total harmony with Mearas HaMachpelah7. The Torah now sums up the generations of Yishmael8, for it has completed its discussion on them9. The very next Parsha is called תולדות – the offspring of Yitzchak, and there it states that Avraham begat Yitzchak10. Yitzchak, Sarah’s miracle child, is mentioned as Avraham’s exclusive progeny. We now see why all of these

:ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה) א( כה1טרת ושקשרה פתחה שלא נזדווגה זו הגר ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כק) ר"ב (- י"רש

)ם"ודלא בהאבן עזרא והרשב ( :לאדם מיום שפרשה מאברהם

ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת וישלחם ) ו( :ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק) ה( כה2 :מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם

:נה ושבעים שנה וחמש שניםואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי מאת ש) ז( כה3 :ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע ויאסף אל עמיו) ח(כה 4 :ויקברו אתו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה אל שדה עפרן בן צחר החתי אשר על פני ממרא) ט( כה5

ו והיא מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפני) ר"ב (- וישמעאל יצחק :ט כה י"רש :שיבה טובה שנאמר באברהם

נשמות ישראל ]ו... [ע "ז לג"ממוצע בין עוה... מערת המכפלה …ונראה: א" שנת תרפ-חיי שרה , שם משמואל6

ק"ע שבמערת המכפלה כדאיתא בספה"העולות למעלה עולות דרך פתח גרון על שם שכל הקבור ויתכן לומר עוד בשם קרית ארבע היא חברון היא נקראת חב: רבינו בחיי כג ב

ולא לחנם חמדוה אבות העולם אלא שמשם , מחנות שכינה' ים עם דקשם נפשו מתחברת למעלה בעיר אל :זוכות הנשמות להתחבר לשרשן שהוא כסא הכבוד וזהו קרית ארבע היא חברון

שהיא שכל מהותה של מערת המכפלה , ולפי האמור תובן התיחסות מערת המכפלה לשרה: שם משמואל שם7

מקום התשוקה שהתחתונים נמשכין ומתדבקים בעליונים מחמת תשוקת הלב ממטה למעלה וגורמת התחברות .ל"כנ' כ מתיחסת לשרה וכמו הזכות לחיין עלאין שמתיחסת אלי"העולמות ע

ואלה שמות בני ) יג( :ואלה תלדת ישמעאל בן אברהם אשר ילדה הגר המצרית שפחת שרה לאברהם) יב(כה 8

חדד ) טו( :ומשמע ודומה ומשא) יד( :אל בשמתם לתולדתם בכר ישמעאל נבית וקדר ואדבאל ומבשםישמעאלה הם בני ישמעאל ואלה שמתם בחצריהם ובטירתם שנים עשר נשיאם ) טז( :ותימא יטור נפיש וקדמה

) יח( :ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים ויגוע וימת ויאסף אל עמיו) יז( :לאמתם :וישכנו מחוילה עד שור אשר על פני מצרים באכה אשורה על פני כל אחיו נפל

ק"רד9

:ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק) יט( כה10

173

events truly belong in the Parsha called the Life of Sarah, even though they occurred after her death. Sarah dies as a mother: the Sages tell us she dies when she hears about the Akeidah1. She gets buried as a wife, the head matriarch of three generations. Most of the parsha is then spent on the search for Rivka, wife and mother of the next generation. Finally, when all three generations had produced twelve holy tribes and they are ready to go into Egypt in order to become a nation, the verse at the beginning of Shemos says:

איש וביתו באוואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב : שמות א א a man and his home came into Egypt. For if this basic unit of family is not – איש וביתוin place, no nation can emerge.

י בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא "ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק לפי שע: י כג ב"רש1

:נשחט פרחה נשמתה ממנה ומתה

174

Index of Chumash Topics Note: This index is for all Chamishei Chumshei Torah: Categories: 1. Bereishis – Unfolding of World History 2. Family, Women, Chinuch 3. Food, Environment 4. G-d - Providence, Bitachon, Miracles, Choice, Reward 5. Israel: Nation, Land and Beis HaMikdash 6. Israel & the Nations 7. Legal & Political 8. Life – Death; Purity and Impurity 9. Leadership & Authority 10. Monetary, Wealth & Property 11. Self 12. Others 13. Shabbos & Festivals 14. Torah & Mitzvos 15. Good & Evil 1. Bereishis – Unfolding of World History Avraham Avinu- his growth: P1 Lech Lecha Cheit of Adam Harishon: P1 Bereishis Creation: P1 Bereishis Joseph & His Brothers: P1 VeYeshev Noach’s Failed Greatness: P1 Noach Study of History P5 Haazinu The Creation of Man & Woman P1 Bereishis The Avos: P1 Lech Lecha Yaakov & His Family: P1 VeYechi 2. Family, Women, Chinuch Family: P1 Chayeh Sarah Homosexuality: P3 Acharie Mos Hair Covering: P4 Naso Marriage: P4 Naso Sarah and Rivka – Mothers and Wives: P1 Chayeh Sarah Tznius: P3 Naso 3. Food, Environment Engagement vs. Prishus: P4 Naso Kashrus: P3 Shmini Sanctifying the Material P3 Shmini (Kashrus)

175

Science & Nature – as a source of belief: P1 Lech Lecha Cruelty to Animals: P5 Ki Seitzei 4. G-d - Providence, Bitachon, Miracles, Choice, Reward Bitachon: P1 VaYishalch Brochos & Kelalos, Reward in This World & The Next: P3 Bechukosai Happy Endings are not always so happy: P1 VaYigash Kidush & Chillul HaSh-m: P4 Emor Miracles & the Makos: P2 VaEreh Prayer: P5 Eikev Providence, Punishment and Rehabilitation P3 Metzora Providence vs. Choice: P4 Balak Science – as a source of belief: P1 Lech Lecha Skepticism: P5 Devarim The Golden Calf: P2 Ki Sisa The Last 3 Makkos: P2 Bo Truth: P1 VaYetzeh Understanding G-d: P2 Ki Sisa Walking in His Ways: P5 Eikev 5. Israel: Nation, Land and Beis HaMikdash Bigdei Kehuna: P2 Tezaveh Difference between Jew & non-Jew: P4 Balak Eretz Yisroel: P4 Masay Fire on the Mizbeach: P3 Tzav Individual and Community: P4 Bamidbar J People & the Holy Land: P5 Ki Savo J People: commitment to G-d and His Torah P5 Ki Savo Korbanos: P3 Vayikra Korbanos in our Day: P3 Vayikra Korbanos of the Sinner: P3 Tzav Mishkan and Beis Hamikdash: P2 Trumah G-d’s Presence in One Place P2 Trumah The Beis HaMikdash Today P2 Trumah Shemita & Yovel: P3 Behar Study of History P5 Haazinu The Miracle of The Land: P5 Eikev The Spies and the Land: P4 Shelach The Tribes and Their Blessings: P5 Vezos HaBracha The Unity of the Jewish People: P2 Pikudei This is My Bread: P3 Vayikra Uniquenes of J People P5 Ki Savo What does it mean to be Chosen: P5 Ki Savo

176

6. Israel & the Nations Conquering other lands: P5 Devarim Difference between Jew & non-Jew: P4 Balak Galus: P1 VaYigash Galus Yavan P1 Chanuka Geirus: P5 Eikev Intermarriage: P4 Pinchus Rome & Jerusalem: P1 Toldos Yaakov & the Sar Shel Eisav P1 VaYishlach Seven Noachide Mitzvos: P1 Noach The Chosen People: P5 Ki Savo Eternal Bris with the Chosen People P5 Netzavim War: P5 Ki Tetzei 7. Legal & Political Democracy: P4 Korach Eved Ivri: P2 Mishpatim Judging Fairly: P5 Devarim Torah Civil Law – The Limits of Man’s Genius: P2 Mishpatim Using a Beis Din P2 Mishpatim Requirement to Listen to Chachamim P5 Shoftim 8. Life – Death; Purity and Impurity Leprosy: P3 Tazria Parah Adumah: P4 Chukas The Cheit of Adam HaRishon: P1 Bereishis The Golden Calf: P2 Ki Sisa Tumah & Tahara: P4 Metzora 9. Leadership & Authority Chachamim: P5 Shoftim Cohanim & Leviim: P4 Korach Communal Responsibility: P1 Noach Noach’s Failed Greatness: P1 Noach Prophecy: P5 Shoftim Pursuing One’s Dreams: P1 MiKetz The Avos: P1 Lech Lecha The Making of Moshe: P2 Shemos The Sins and Death of Moshe: P5 Haazinu/

Vezos Habracha Yehoshua, the Mysterious Leader: P5 Vayeshev Kings P5 Shoftim

177

10. Monetary & Property Charity and Giving: P5 ReEh Joy & the Challenge of Wealth P5 Ki Savo Damages P2 Mishpatim Sanctifying the Material P3 Shmini (Kashrus)

11. Self Creativity balanced with Discipline (The Mishkan): P2 Vayakhel Fulfilling One’s Potential: HaKaras HaTov: P5 Ki Savo Midos: The Midos and Nisyonos of the Avos: P1 VaYishlach Nisayon: P1 Veyerah Nisayon – On One’s Own: Yaakov & the Sar Shel Eisav P1 VaYishlach Purity and Impurity: P3 Metzora Pursuing One’s Dreams: P1 MiKetz Spiritual Creativity: P4 Matos The Akeidah – Man’s Potential and its actualization: P1 VaYerah The limits of Man’s Genius: P2 Mishpatim Tznius: P3 Acharei Mos Women’s Hair Covering: P4 Naso Arrogance, Humility & Fear P5 Eikev Jacob – Sanctifying the World: P1 VaYetze Sanctifying the World: P3 Shmini 12. Others Charity and Giving: P5 ReEh Eved Ivri: P2 Mishpatim Giving: P1 Vyereh Hate: P3 Kedoshim Hakaras HaTov P5 Ki Savo Healing and Saving Lives, Physically & Spiritually: P2 Mishpatim Lifnei Iver: P3 Kedoshim Love your Neighbor: P3 Kedoshim Machlokes: P4 Korach Shalom and Machlokes: P4 Pinchus Speech: P4 Matos Speech – Loshon Hora: P3 Tazria Tochacha: P3 Kedoshim Tochacha: P1 VaYigash To Walk in His Ways: P5 Eikev

178

13. Shabbos & Festivals Parshas Zachor: P2 Tetzave Pesach, Krias Yam Suf: P2 BeShalahc Pesach, Yezias Mitzraim: P2 BeShalach Rosh Chodesh: P2 Bo Rosh Hashana – Day of Judgement P5 Rosh Hashana Rosh Hashana – Teshuva MeAhava P5 Rosh Hashana Shabbos: P1 Bereishis Shabbos HaGadol – Korban Pesach: P3 Tzav Tisha B’Av P5 after Devarim Yom Kippur Avodah: P4 Acharei Mos Yom Kippur - The Seir HaMistaleach: P4 Acharie Moshe Teshuva & Yom Kippur Yom Kippur (after Haazinu) 14. Torah & Mitzvos The Purpose of the Mitzvos P5 Ki Seitzei Bikurim - Hakaras Hatov P5 Ki Savo Chukim: P4 Chukas Cruelty to Animals P5 Ki Seitzei Krias Yam Suf: P2 BeShalach Ma’amad Har Sinai: P2 Shemos Moshe Rabbeinu’s Prophecy: P4 Behaaloscha Nadav & Avihu – Holy & Unholy Logic P3 Shmini Preservation of the Torah: Hakhel and Writing a Sefer Torah: P5 Reeh Requirement to Listen to Chachamim: P5 Shoftim Ten Commandments P2 Shemos Teshuva P5 – Netzavim Teshuva & Yom Kippur P5 – Yom Kippur Teshuva MiAhava & Rosh Hashana P5 – Rosh Hashana The Limits of Man’s Genius P2 Mishpatim The Nation Witnessed the Revelation Themselves: P2 Shemos The Torah –True Forever: P5 VeEschanan Torah Study: P5 VeEschanan Torah Study: Yisachar-Zevulun P5 Vezos Habracha Tzitzis P4 Korach Yezias Mitzraim: P2 BeShalach 16. Good & Evil The Corruptor P5 Reeh Yaakov & the Sar Shel Eisav P1 VaYishlach

179

BIBLIOGRAPHY Most Frequently Used Sources:

אור גדליהו אור החיים בכור שור )ל"מהר( גור אריה

הגות בפרשיות התורה כתב וקבלה )נפתלי צבי יהודה ברליןהרב ( העמק דבר ספר החינוך

כלי יקר משך חכמה מדרש רבה

נתיבות שלום ספורנו ן"רמב בחיי' ר שמשון שפאל הירש' ר

שפת אמת שם משמואל תלמוד בבלי

Other, frequently used sources:

אונקלוס אברבנאל אבן עזרא בית הלוי

בעל הטורים דעת זקנים

זהר החדש, תקוני זהר, זהר חזקוני

חתם סופר מדרש תנחומא

חידושי אגדות: ל"מהר 'גבורות ד תפארת ישראל נתיבות דרך חיים על אבות מי שלוח

ם"מלבי מחשבות חרוץ: רב צדוק הכהן

צדקת הצדיק פרי צדיק

שיחת מוסר תלמוד ירושמי

Less frequently used sources:

אבות דרבי נתן

180

)צדוק הכהןרב (דובר צדק ילקוט שמעוני מאור ושמש

מדרש שוחר טוב ס"א על ש"מהרש

מכתב מאליהו נפש החיים ספר היצירה

)יוסף אלבו' ר(ספר העיקרים )רב אליהו כי טוב(ספר התודעה

)יצחק הוטנר' ר(פחד יצחק פרקי אבות )א"הגר (קול אליהו רוח חיים

'דרך ד: ל"רמח דעת תבונות מסילת ישרים

על התורהם"רשב שפתי חכמים ) צדוק הכהןרב ( תקנת השבים

תרגום יונתן בן עוזיאל

The Stone Chumash

Occasionally used Meforshim:

אדרת אליהו אלשיך

א"הרב משה שפירא שליט )שמחה זיסל מקלם' ר(כמה ומוסר ח

חתם סופר לב אליהו

מדרש שוכר טוב )רב יהודה פתיה(מנחת יהודה

)רב אליהו כי טוב(ספר הפרשיות עלי שור

תמימה' דרשת תורת ד, ן"רמב תנא דבי אליהו הרב יהונתן אייבשיץ, תפארת יהונתן

Also Quoted:

א"אבן שלימה להגר גשר החיים ) שה פיינשטייןרב מ(דרש משה

)רב יוסף יוזל הורוביץ(מדרגת האדם ט"מדרש לק

נתיבות המוסר ספר לקט הקמח החדש א קוק"עולות הראייה של הרי

פני יהושע בתיריקתא פס

פרקי דרבי אליעזר קהלות יעקוב קובץ שעורים

רב דוד צבי הופמן

181

ב "פרקי אמונה ובחירה ח, שפתי חיים, חיים פרידלנדר' ר ג"רלב שער הגמול: ן"רמב מאמר הגאולה: ל"רמח ע"ך על השו"ש

תרגום יונתן בן עוזיאל

Rav Yaakov Kaminetzky Rav Moshe Feinstein Holocaust & Halacha Rav Aryeh Kaplan, Waters from Eden Rabbi Freundel, Journal of Halacha and Contemporary Society The Secret of Sabbath, From The Sabbath: A Guide To Its Understanding and Observance by Dayan Dr. I. Grunfeld

BEREISHIS

ב

FROM PARSHAS TOLDOS TO PARSHAS VAYECHI

& CHANUKAH

Prepared By Ner Le'Elef

BEREISHIS ב

Prepared by Ner Le’Elef Publication date 09 January 2007

Permission is granted to reproduce in part or in whole. Profits may not be gained from any such reproductions.

This book is updated with each edition and is produced several times a year

Other Ner Le’Elef Booklets currently available:

AMERICAN SOCIETY

BOOK OF QUOTATIONS EVOLUTION

HILCHOS MASHPIAH JEWISH MEDICAL ETHICS

JEWISH RESOURCES LEADERSHIP AND MANAGEMENT

ORAL LAW PROOFS

QUESTION & ANSWERS SCIENCE AND JUDAISM

SOURCES SUFFERING

THE CHOSEN PEOPLE THIS WORLD & THE NEXT

WOMEN'S ISSUES (Book One) WOMEN'S ISSUES (Book Two)

For information on how to order

additional booklets, please contact: Ner Le’Elef

P.O. Box 14503 Jewish Quarter, Old City, Jerusalem 91145

E-mail: nerlelef@netvision.net.il Fax #: 972-02-653-6229 Tel #: 972-02-651-0825

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 3

BEREISHIS ב

TABLE OF CONTENTS

HOW TO USE THIS BOOK ......................................................................................4

5..........................................................................................................................תולדות1. YITZCHAK ............................................................................................................................................5 2. ROME AND JERUSALEM .....................................................................................................................15 3. YAAKOV – TRUTH IN A MESSY WORLD ............................................................................................28

36.............................................................................................................................ויצא1. JACOB - SANCTIFYING THE WORLD ............................................................................................36

וישלח ..........................................................................................................................48 1. BITACHON ....................................................................................................................................48 2. YAAKOV AND THE SAR SHEL EISAV ............................................................................................58

65.............................................................................................................................וישב1. YOSEF AND HIS BROTHERS..........................................................................................................65

מקץ .............................................................................................................................89 1. PURSUING ONE’S DREAMS ................................................................................................................89

ויגש ...........................................................................................................................103 1. TOCHACHA, RECONCILIATION AND GALUS: HAPPY ENDINGS AREN’T ALWAYS SO HAPPY. ...........103 2. PREPARATION FOR GALUS...............................................................................................................112

ויחי ............................................................................................................................121 1. THE DEATH OF YAAKOV............................................................................................................121

חנוכה ........................................................................................................................132

INDEX OF CHUMASH TOPICS ..........................................................................141

BIBLIOGRAPHY....................................................................................................146

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 4

HOW TO USE THIS BOOK

The following points will tell you what this commentary does and does not do: 1. We tried to present the main themes of each parsha, and not to use the parsha

as a spring board for other lessons. 2. The experienced reader will be able to understand the subject by reading fairly

quickly the English on top, and gain easy access to more information through the Meforshim quoted in the foot-notes.

3. A lot of extra information was quoted in full in the foot-notes. However, for a full understanding, the original Pirusch needs to be consulted.

4. We gave the approach of the major Meforshim, wherever we were able to identify this. We used approximately 20 primary sources (Chazal and Meforshim) and we frequently quoted another 20. However where we saw the need, we used other Meforshim as well. In some essays, the Meforshim we used were primarily not Meforshei HaChumash.

5. The essays are generally between eight to ten pages, with a one to two page summary at the beginning. They do not represent polished droshas for the following reasons:

They have too much information in them. They were written for an experienced reader. They lack midrashim, stories and other elements required to bring the subject alive. They require an application to contemporary circumstances.

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 5

תולדות 1. Yitzchak SUMMARY:

Yitzchak is a mysterious personality. The Chumash talks less about him than it does about the other Avos, Avraham and Yaakov. This is because Yitzchak was the personification of Gevurah – of inner strength rooted in his tremendous awe of G-d. It was just this awe of G-d that gave Yitzchak his awesome power of Avodah, and in particular, of prayer. When Yitzchak goes to “talk in the field” it is with G-d. Avraham Avinus’s chesed led him to be action and outward-oriented; Yitzchak’s trait led him to set boundaries, to withdraw out of fear that his actions would be negative. Gevurah is a contracting midah, one of defining what is good and within the boundaries and what is not good and outside of the boundaries. It allows for the purifying of the soul by keeping all impurities at bay. This quality gives us the spiritual energy and strength for סור מרע, not to transgress the negative commandments, just as Avraham’s love of G-d is the source of our strength to fulfill the positive commandments. Yitzchak limited his actions out of fear of being imperfect in fulfilling the Will of G-d. Thus, while we see that Avraham Avinu built a Bamah to G-d several times throughout his lifetime, we only see Yitzchak doing this much later in his life. Yitzchak's immediate reaction to difficulties was to consider his own imperfections and to presume that he was not worthy of G-d’s blessings. Only when G-d gave him a clear sign that he merited G-d’s brocha did Yitzchak build an altar to G-d. Why did Yitzchak concentrate on Gevurah? He saw that the tens of thousands of converts that his father had brought close had simply disappeared. He understood that unless there would be a solid, inner personal strength, there would be nothing to sustain the great spiritual achievements of man. Avraham’s whole essence was to give to others. Yitzchak realized that if he did not give to himself, he would not be able to give to others either. Avraham Avinu also understood this, giving over all of his future spiritual legacy to Yitzchak. Yitzchak’s personal life circumstances reflected his internal development. He was born in the shadow of his father’s great success, wealth and fame. But, his life grew progressively more challenging as he grew up, and he died with dimmed eyes and poor vision, alienated from the rest of the world – alone in his struggle to maintain the flame of Monotheism. Yitzchak’s attributes led him to introduce the power of the afternoon, the Mincha prayer. Mincha is a time when the sun has passed its zenith and is on its way to setting. Yitzchak’s Mincha was a preparation for the Golus of the Jewish people centuries later. This, too, was a time of our setting sun. But, Yitzchak had already set up the patterns of spirituality, fortitude and inner strength that would allow us to pull through. Yitzchak provides a framework for things. Just like G-d’s Will in creating the world required laws of nature to hold and express that Will, so too the Torah required Yitzchak’s Gevurah. Avraham began the recognition of G-d and a deep understanding of His Will; sitting in a yeshiva of one, Yitzchak built on that.

Yitzchak seemed to deliberately repeat the history of his father, visiting the same places and undergoing the same events while adding a component of Gevurah.

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 6

Avraham Avinu went to Egypt when there was famine, and Yitzchak’s instinct was to do the same (although G-d stopped him). Yitzchak re-dug the same wells (of Torah) which his father had originally dug. He, like his father, told Avimelech that his wife was his sister. So too, he made a covenant with Avimelech. All this was done in order to ensure that the work of his father had continuity and permanence.

Hence Eliezer specifically looked for signs of Chesed in choosing Rivka to combine with Yitzchak’s Gevurah in a new synthesis for the next generation. In fact, it was only by drawing on the giving which he inherited from his father that Yitzchak was able to overcome the limiting and defining realities of his Midah and to do that ultimate Chesed, the granting of life to another, i.e. having children.

The question should be asked, why did Yitzchak’s quality not come first? Would it have not been better if Avraham would first have engaged in his outreach already with Yitzchak’s character trait of inner self restrain, of providing boundaries and spiritual structures to contain all the hub of spiritual activity?

We face a similar question with the Ten Commandments. The First Commandment declares G-d to be the L-rd your G-d and only afterwards does the second of the Ten Commandments tell us not serve idols. Logically, we should have first thrown out our idols before committing to G-d. How can we accept G-d with our idols still in our house? However, it would seem that it is not possible to get rid of our idols if we would simply leave a vacuum. First we need to fill ourselves up with G-d and only then can we find the strength to get rid of our idols. Hence Avraham had to precede Yitzchak in his work, first teaching us love of G-d, and only then to set boundaries and parameters. Avraham Avinu sifted his purity. Lot and Yishmael took the impurities of Avraham, created their own nations, and left what was pure in Yitzchak. From then onwards, every descendent of Yitzchak has a permanent and deeply ingrained sense of G-d’s existence – a gift and an inheritance from Avraham Avinu. Avraham was he had to make radical changes in his life – tantamount to a conversion – תחילה לגרים– to commit to the G-d idea. Avraham’s vision was that his descendents would never have to struggle to achieve the G-d idea as he did, that they should be born with an inherent potential for holiness that would allow them easy access to belief in G-d. When Yitzchak was born he was circumcised on the eighth day, and Avraham’s dream was seemingly fulfilled. From then on, it was still possible to abandon the G-d idea, but only as an active decision after birth, as happened with Eisav. Still, Eisav is called a Yisrael Mumar, a denying Israelite, as even he was not able to get rid of his inheritance from Avraham and Yitzchak.

By fortifying himself against all evil, Yitzchak was trying to create a permanent reality of holiness which could never be changed. By sifting out the last remnants of impurity which went to Eisav he was able to create a lineage through Yaakov that was totally pure. Just as Avraham Avinu was tested to go against his nature, so too, Yitzchak’s test went against his nature. In that sense, the Akeidah – giving himself to be bound and killed for the sake of G-d – was not uniquely against his character – on the contrary, he seemed well-suited for such a challenge, and therefore the Akeidah is specificially called Avraham Avinu’s test. However, although the test was primarily Avraham’s, Yitzchak was not able to sacrifice himself on the altar based on his Yirah alone. He had to draw on his love for G-d, Avraham Avinu’s midah, to pass his challenge. And so וילכו שניהם יחדו – Avraham and Yitzchak now walked together, each having acquired the other's midah.

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 7

DETAIL: The Quality of Yiras Shamayim

Yitchak is a mysterious personality. The Chumash talks less about him than it does about the other Avos, Avraham and Yaakov. Some of what the Chumash does tell us seems to be a repeat of what Avraham Avinu did, as we shall see. There is a reason for all of this: Yitzchak exemplified the character trait of Gevurah, inner strength, which was rooted in his tremendous Yiras Shamayim, awe of G-d. It was just this awe of G-d that gave Yitzchak his awesome power of prayer. When Yitzchak goes to “talk in the field” it is with G-d1. If Avraham is the man of action, reaching out to his fellow man (even his prayer is called עמידה – an action2), Yitzchak can be defined by his speech – limiting his actions and directing all his awe to G-d. Here was the man of Avodah – of servicing G-d – par excellence. In fact, prayer – speaking to G-d, is called Avodah SheBelev. Just as Torah is G-d’s speaking to us, so prayer is our speaking to Him3. For the essence of prayer lies in one’s heart – to know to Whom one is praying and to really feel the awe of standing before G-d4. The other expression of Avodah is in the Temple. It is not surprising, therefore, that Yitzchak is the forefather to give us the sparks of spirituality that were to be the basis of all three future temples, and that each one of the wells were named in anticipation of each temple5. Yitzchak’s ultimate act of Avodah was the Akeidah. Indeed, all our Avodah draws on this unfathomable act6.

כמו שאמרו . שיחה אין שיחה אלא תפלהועמל): מאמר א-מאמר קדושת שבת (פרי צדיק , רב צדוק הכהן1 .וילפינן מקרא דיצחק לשוח בשדה) ב"ברכות כו ע(

וכל . ל מלאכה שיגע כל ימיו בעבודת השם יתברך בפועל ממש כי אברהם התחיל בעמ:שם, רב צדוק הכהן2

שם בלשון קראואף תפלתו נ. מעשיו ופעולותיו כל ימיו היה רק לשמים ולהשלים על ידי זה כל העולם כולו .שהוא פעולת הגוף. עמידה

ת ישראל ה ודיבורים בתפילה הם הדיבורים דכנס"זהו הדיבור דהקב… דיבור התורה : שם, רב צדוק הכהן3 מה שאשה מספרת עם בעלה וזהו נקרא שיחה והוא נוקבא לגבי הדיבור דדכורא

והוא עמוד העבודה כמו . כי הוא המתחיל בעמל שיחה, אבל של יצחק נקרא שיחה :שם, רב צדוק הכהן4

.) אברכות ל(כמו שאמרו . כי עיקר עבודת התפלה בלב. עבודה שבלב זו תפלה.) תענית ב(ל "שאמרו רבותינו זוזהו העבודה שבלב .) ה כט"ר( המשנה שבלשוןוהיינו שעבוד הלב לאביו שבשמים . דצריך שיכוין לבו לשמים

וזהו כיוון ושעבוד . ל"דהעיקר לידע לפני מי הוא מתפלל ושיהיה כעומד לפני המלך כמו שאמרו רבותינו זליו היראה וההכנעה בפחד השם שעל ידי זה שיראה עצמו כאילו מלך גדול עומד עליו יגיע א. הלב לשמים

. ה ריש אורח חיים" בהגבאיתברך כמו שאיתא במורה נבוכים הו

ואין בפשוטי הספור תועלת ולא כבוד , שם הבאר עשק יספר הכתוב ויאריך בענין הבארותויקרא :כ כו ן"רמב5באר "דיע דבר עתיד כי כי בא להו, אבל יש בדבר ענין נסתר בתוכו, והוא ואביו עשו אותם בשוה, גדול ליצחק) ירמיה יז יג(כמו שאמר , באר מים חייםזכירולכן ה, ירמוז לבית אלהים אשר יעשו בניו של יצחק" מים חיים

ירמוז לבית הראשון אשר התעשקו עמנו ועשו אותנו כמה מחלוקות , וקרא הראשון עשק' מקור מים חיים את הוהוא הבית השני שקרא אותו , שם קשה מן הראשון, וכמה מלחמות עד שהחריבוהו והשני קרא שמה שטנה

וכל , ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם) עזרא ד ו(כשמו שכתוב בו הוא הבית העתיד שיבנה , ימיו היו לנו לשטנה עד שהחריבוהו וגלו ממנו גלות רעה והשלישי קרא רחובות

' ואם ירחיב ה) דברים יט ח(כמו שנאמר , והאל ירחיב את גבולנו, ריב ומצהבמהרה בימינו והוא יעשה בלאורחבה ונסבה למעלה ) יחזקאל מא ז(שהוא לעתיד וכתיב בבית השלישי ' אלהיך את גבולך כאשר דבר וגו

:שכל העמים יעבדוהו שכם אחד, ופרינו בארץ, למעלה . כה במדת העבודה שהרי הקריב עצמו על גבי מזבחיצחק ז ): פרק א משנה ב( על אבותדרך חיים, ל"מהר6

ה שני כבשים אחד "אותו היום שהעלה אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח תקן הקב) ב"ר פ"ויק(ובמדרש וכל כך למה בשעה שישראל מקריבין תמידים על ' בשחרית ואחד בין הערבים שנאמר את הכבש האחד וגו

זוכר עקידת יצחק בן אברהם מעיד אני עלי שמים וארץ בין גוי ' פני ה צפונה לזההמזבח וקוראין את המקרא ההרי כי בשביל , כ"זוכר עקידת יצחק ע' ובין ישראל ובין אשה עבד ושפחה קורא את המקרא הזה צפונה לפני ה

קולפיכך עיקר העבודה היה ליצח, י"מפני כי יצחק הקריב עצמו אל הש, י"העקידה היה העבודה אל הש . צמושהקריב ע

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 8

This quality of Yiras Shamayim leads a person to set boundaries, to withdraw out of fear that one’s actions will be negative, rather than to be action- and outward-focused, as was the case with Avraham Avinus’s chesed orientation1. Yitzchak’s trait was Gevurah, which is a contracting midah: the person turns inwards, to himself, to control himself2 and to exclude from himself all that may not be good. It is a midah of setting boundaries, of defining what is good and within the boundaries and what is not good and outside of the boundaries. When a G-d-fearing person has gevurah he expresses it as יראה, awe of G-d and fear of disobeying him. Such gevurah leads to a limitation of actions lest one transgress or lest the slightest wrong thought taint one’s action with a drop of impurity3.

Pachad Yitzchak (the awe of Yitzchak) is the midah that gives us the spiritual energy and strength for סור מרע, not to transgress the negative commandments, just as Avraham’s love of G-d is the source of our strength to fulfill the positive commandments4 and Yaakov’s was to fulfill the Divrei Reshus5. It allows for the purifying of the soul by keeping all impurities at bay.6 The downside is that as great as this midah was in Yitzchak, it prevented him from being as active in his service of G-d as was Avraham Avinu7. In fact, his Midah reflected the human side of G-d’s Midas HaDin8, G-d’s attribute of justice. For this

שהיראה שורש למצוות לא תעשה דרגא דיצחק גיבור ' שאתה ירא וכו::מב ,רסיסי לילה, רב צדוק הכהו1

הרע מן הטוב שזהו בירוריכל מיני פסולת ו' הכובש את יצרו שזה כל שורש השתדלותו לברר לא יהיה לך וגו גבול הקיצון מן העולם המבדילו מן הזולת

שם, פחד יצחק2

פחד -היתה מדתו העיקרית מדת היראה ... ביצחק :ב פרשת לך לך מאמר מדות האבות"ח, יהומכתב מאל3

למעלה עד אין ' הוא מעריך את כבוד ה. כפי שמלמדנו ניסיון העקידה', ונבחר להיות קרבן כליל לה, יצחקובפרט , שים עד שהדבר מביאו למעט במע, והנה האדם הירא פונה בעיקר אל תוך עצמו, ערך מחייו הפרטיים

.או שיתערב בתוך כוונתו איזה סיג של פניה חיצונית, מחשש שמא יכשל ויטעה, באותם הנעשים בפרהסיא …עד שעלה לבאר שבע' לא מצאנו שבנה יצחק מזבח לקרא בשם ה, בניגוד לאברהם, וכן

כי העושה , רחמיםוהוא היוצא ממדת האהבה והוא למדת ה, מדת זכור רמזו במצות עשהכי :כ ח שמות ן"רמב4

והוא למדת הדין ויוצא ממדת , ומדת שמור במצות לא תעשה, מצות אדוניו אהוב לו ואדוניו מרחם עליו הוא והאהבה: מב ,רסיסי לילה, רב צדוק הכהוכי הנשמר מעשות דבר הרע בעיני אדוניו ירא אותו, היראה

דע שאתה אוהב ) ב"סוטה כב ע' א בתוסירושלמי ברכות פרק ה הלכה ה הוב(שורש למצוות עשה כמו שאמרו 'וכו

ירושלמי ברכות ( הוא שורש למצוות עשה כמו שאמרו והאהבה: מב ,רסיסי לילה, רב צדוק הכהו 'דע שאתה אוהב וכו) ב"סוטה כב ע' פרק ה הלכה ה הובא בתוס

מצוות שבת,ן פרשת יתרו"עיין ברמב האבות הם מרכבה ) ר מז ו"ב(ל "על דרך אומרם ז, יעקבנצב עליו ירמוז גם על' הוהנה: יג החיים כחאור5

כי הוא עיקר העמדת , ולהיות שהוא רגל רביעי יאמר בדיוק נצב עליו יותר מעל אברהם ויצחק, לשכינה :הכסא

הרע מן הטוב בירוריכל מיני פסולת ו' שזה כל שורש השתדלותו לברר לא יהיה לך וגו:שם ,רסיסי לילה6 מן העולם המבדילו מן הזולת שזהו גבול הקיצון

עד שעלה לבאר ' לא מצאנו שבנה יצחק מזבח לקרא בשם ד, וכן בניגוד לאברהם: 163ב דף "מכתב מאליהו ח7

ה אות ברכה והשפעה "רק אחר שנתן לו הקב. כי בראותו את צרותיו חשש שמא איננו ראוי וכדאי לכך… שבע מקום עיקר , אז נתעורר לעלות לבאר שבע–" ו ופרינו בארץלנ' כי עתה הרחיב ד "–בלי התנגדות מהסביבה

" אל תירא כי אתך אני"' ושם נתחזק על ידי נבואת ד"). ויטע אשל בבאר שבע("התחסדותו של אברהם אבינו . והבין שאין לו לחשוש עוד, ל"כנ

8

כי כאשר בא … אברהם תלה ביצחק ולא ב… : זבחים לאלוקי אביו יצחק) יעקוב(ויזבח : בראשית מו ב, ויגשיעקוב לרדת מצרים ראה כי הגלות יתחיל בו ובזרעו ופחד ממנו וזבח זבחים רבים לפחד אביו יצחק שלא תהא

הקריב שלמים … אבל … להודיע שלו היו עולות כאבותיו , ואמר הכתוב זבחים… מדת הדין מתוחה כנגדו 'להשלים אליו כל המדות וגו

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 9

reason, he saw himself only as an extension of his father, coming to complete his father’s work.

Why did Yitzchak concentrate on Gevurah, on self-restraint and inner strength? Yitzchak looked at his father's phenomenal chesed, at all the tens of thousands that he had mekareved, and saw that it had dissipated. All those converts had simply disappeared. He understood that unless there would be a solid, inner personal strength there would be nothing to sustain the great spiritual achievements of man. Avraham’s whole essence was to give to others. Yitzchak realized that if he did not give to himself he would not be able to give to others either1. Yitzchak’s personal life-circumstances reflected his internal development. He was born in the wonderful shadow of his father’s great success, wealth and fame2. But, his life grew progressively more challenging as he grew up, and he died with dimmed eyes and poor vision, alienated from the rest of the world – alone in his struggle to maintain the flame of Monotheism. His fortitude and faith throughout his suffering in later life was a preparation for the Jewish people in exile3 Yitzchak’s Contribution to Avodah: Mincha Yitzchak’s attributes led him to introduce the power of the afternoon, the Mincha prayer. Later, this prayer was to be enshrined in Halacha to parallel the afternoon sacrifices. Each one of the 3 daily prayers has its own unique potential and its own power4. The Gemorrah gives an example of the power of Mincha by telling us that Eliyahu on the Carmel was answered at Mincha time5. Mincha is a time when the sun has passed its zenith and is on its way to setting. It requires a special strength to appreciate G-d when things have passed their peak, and we seem stifled by the urgency of trying to hold on to what we have. Hence at Mincha we declare, “I thank Hashem that as I was worthy to see the sun in the East, I was worthy to see it in the west.” During the day we become very involved in mundane matters and our appreciation of life is stifled by business of the day. We remind ourselves of the purpose of it all by taking time out of our day in order to refocus our lives. And, we remind ourselves to appreciate life itself6.

הוא טוב רומדת גבורה דכבישת היצ. מדת חסד לאברהם הוא טוב לבריות ]:מב[ה רסיסי ליל, רב צדוק הכהן1 : ואמת ליעקב שצורתו חקוקה בכסא הכבוד שחותמו של השם יתברך אמת הוא טוב לשמים. לעצמו

אברהם היה התחלתו בצער שהיה נרדף , ותדע כי האבות האלו): פרק ה משנה ד( על אבות דרך חיים, ל"מהר2

, ובברכה רק בעת ילדותו היה בצער קודם שלקח השם יתברך את אברהםטובחר כך היה כל ימיו במנמרוד ואולפיכך היו ישראל בהתחלה קודם שלקח השם , אבל מזמן שלקח השם יתברך את אברהם היה בטוב כל ימיו

כל זמן יתברך אותם לעם כאשר היו במצרים בצער אבל כאשר לקח השם יתברך אותם לעם היו ישראל בברכה .התחלה שלהם

, היה התחלתו בטובה וברכה ובסוף חששו עיניו מראותויצחק ): פרק ה משנה ד( על אבות דרך חיים, ל"מהר3

וזה מוכח על ישראל ', יצחק חדש יסורין שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהן עיניו וגו) ה"ר פס"ב(ובמדרש , שעבוד תחת האומותשמתחלה היו בטובה ולבסוף חשכו עיניהם מכח הגלות וה

. כנגד שלש פעמים שהיום משתנה] התקינו שלש תפילות: [אמר רב שמואל בר נחמן: ח ט"בראשית רבה ס4

מודה : בשחרית צריך לומר. אלוקי שתוציאני מאפילה לאורה' יהי רצון מלפניך ד: בערבית צריך אדם לומראלוקי שכשם ' יהי רצון מלפניך ד: יך אדם לומרבמנחי צר. אלוקי שהוצאתני מאפלה לאורה' אני לפניך ד

)ד דבקכות בשינוים"כ בירושלמי ריש פ"מובא ג. (שזכיתנו לראות חמה בזריחתה כך תזכני לראות בשקיעתה

…לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה : ב"ברכות דף ו ע' מס5 'רית וגו אף בתפלת שח…אף בתפלת ערבית

.א שכשם שזכיתי לראות כשהחמה במזרח כך זכיתי לראותה במערב"מודה אני לפניך או: א:משנה ברורה א6

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 10

Yitzchak’s Mincha was a preparation for the Golus of the Jewish people centuries later. This too was a time of our setting sun. But, Yitzchak had already set up the patterns of spirituality that would allow us to pull through. In fact, if not for Yitzchak we could never have been given the Torah. For, in order to be brought down in the world from the high spiritual planes of the heavens, the Torah required a framework, the equivalent of a vessel which could receive it. Just as G-d’s Will in creating the world required laws of nature to hold and express that Will, so too the Torah required Yitzchak’s Gevurah1. Avraham began the recognition of G-d and a deep understanding of His Will; sitting in a yeshiva of one, Yitzchak built on that to become the Talmid Chacham2. This is another reason why his prayers are called שיחה, for all his conversations were Torah3. (In fact, this title is only given to him at the point where he meets Rivka for until then he was, as a single person, but a 4חצי אדם .) Avraham Avinu understood that Yitzchak’s approach was now necessary. This is why when Yitzchak married, Avraham Avinu gave him all that he had, including his future spiritual legacy5. The Difference Between Yitzchak & Avraham: Gevurah vs. Chesed

Having turned inward, we know little of Yitzchak’s life. He seemed to deliberately repeat the history of his father, visiting the same places and undergoing the same events while adding a component of Gevurah. Avraham Avinu went to Egypt when there was famine, and Yitzchak’s instinct was to do the same (although G-d stopped him)6. Yitzchak redug the same wells (of Torah) which his father had originally dug7. He, like his father, told Avimelech that his wife was his sister1. So too, he made a covenant with Avimelech.

אורייתא מסיטרא ) ב"ע' ב פ"ק ח"זוה(יצחק שורש התורה כמו שמובא ]:לו[דברי סופרים ,רב צדוק הכהן1

אש ) 'ג ב"שם ל(מעת מתוך האש ונאמר אשר ש) ו"ל' דברים ד(כי ניתנה מתוך האש כמו שנאמר , דגבורה נפקת : על גבי אש לבנהרהדהיתה כתובה אש שחו) ב"י' דברים רבה ג', הלכה א' שקלים פרק ו(ל "דת למו ואמרו ז

בהתחלת השתדלות ועבודה להתחסד ' ה ראש למבקשי ה" שמעתי כי אברהם אבינו עוכן: שם, רב צדוק הכהן2

כם ויעקב הוא הקדוש שכל מעשיו בקדושה ולא רפרף עיניו מימיו ה הוא תלמיד ח"עם קונו ויצחק אבינו ע בלא כוונה לכבוד שמים כך שמעתי

בו נאמר לשון שיחה פעם ראשון כי הוא הראשון שזכה לזה להיות ויצחק]: לו[דברי סופרים , רב צדוק הכהן3

, כל שיחתו תורה כמדת התלמידי חכמים

קה שאז נשתלם להיות אדם שלם דמקודם אין נקרא אדם כמו שאמרו וזה היה בביאת רב: שם, רב צדוק הכהן4 כן השתלמות דרגא דתורה שלו םוא, )ב"ב סוף ע"ס(ושרוי בלא תורה כמו שאמרו שם ) א"ג ריש ע"ס(ביבמות

:היה אז וזכה לשיח להיות שיחתו תורה

שטר מתנה הראה) ז"רק טאליעזר פ' עיין פרקי דר(ל "ויתן לו כל אשר לו ואמרו ז) ו"ד ל"בראשית כ(5

ויאמר אל תרד ' וירא אליו ד) ב(' ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם וגו: כו א6 מצרימה שכן בארץ אשר אמר אליך

ויאמר ) טז( :וכל הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר) טו( כו7

וישב ) יח( :וילך משם יצחק ויחן בנחל גרר וישב שם) יז( :מנו כי עצמת ממנו מאדאבימלך אל יצחק לך מעיצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם ויקרא להן

גרר ויריבו רעי) כ( :ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים) יט( :שמות כשמת אשר קרא להן אביוויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ) כא( :עם רעי יצחק לאמר לנו המים ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו

ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב ) כב :ויקרא שמה שטנה :יהוה לנו ופרינו בארץ

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 11

Yitzchak set the boundaries, created the framework and nurtured the environment which would allow his father’s achievements to have continuity. As such, he was completely batul (annulled) to his father – he did not see himself as having any independent reality but rather saw himself as the transmitter of Torah from his father to his son. Hence, when G-d appears to Yaakov, the verse says:

י יצחק הארץ אשר אתה שכב קי אברהם אביך ואלק אל' נצב עליו ויאמר אני ה'והנה ה) יג( כח :עליה לך אתננה ולזרעך

It says אברהם אביך and then יצחק without that appellation. … Jacob was the son, the successor of Abraham, Isaac, only the intermediate member2.

Only after the Akeidah, when Yitzchak was prepared to give his very life for his father’s avodah, did he begin to live his own life and have his own spiritual reality. Only then was it possible for his future wife to be born3.

Even then, Yitzchak never intended an opposing approach to his father – it was rather in order to ensure that the work of his father had continuity and permanence. This became clear when Eliezer specifically looked for signs of Chesed in choosing Rivka to combine with Yitzchak’s Gevurah in a new synthesis for the next generation4. In fact, it was only by drawing on the giving which he inherited from his father that Yitzchak was able to overcome the limiting and defining realities of his Midah and do the ultimate Chesed, the granting of life to another, i.e. having children5.

The question should be asked, why did Yitzchak’s quality not come first? Would it have not been better if Avraham would have first engaged in his outreach with Yitzchak’s character trait of inner self restrain, of providing boundaries and spiritual structures to contain all the hub of spiritual activity? The Goal of the Avos

תי הוא כי ירא לאמר אשתי פן יהרגני אנשי המקום על רבקה כי וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אח :כו ז1

:טובת מראה הוא

2Rav S.R. Hirsch (pg 460):

גם טעם אומרו אחרי הדברים , טעם ספור זה: 'ה ויהי אחרי הדברים האלה ויגד וגו"אור החיים וירא כב כ ד3וטעם עד עתה . רבקה בת זוגו של יצחקזה הוא להודיע שנולדה , כי אין לו קשר לדת האומרים לצד מה שקדם

, ולא קדם כבר הקדמנו כי היה מסטרא דנוקבא ולא היה לו דוכרא עד אחר העקדה שנתעברה בו נפש הזכר 'וגו. זה הוא עקר הספור' ובתואל ילד את רבקה וגו' אחר הדברים האלה ויגד לאברהם וגו

ד האמת כי " כי עשית חסד עם אדוני פירושו ע): בדפוס הישן26דף (חיי שרה בראשית כד יד , משך חכמה4

יצחק מדת גבורה ומהתדבקות גבורה עם החסד נעשה בריח התיכון אמת ולכן כאשר הרגיש ברבקה מדת החסד ולכן ותשא . ג וזה הוא מדתו של יעקוב"אשר לא עזב חסדו ואמתו שנולד מדת אמת מהתמזגות חו' אמר ברוך ד ק" וזה מי האיש הלזה ההולך בשדה עוצם הדינין ותתכם ודו.ותפול מדת פחד יצחק' רבקה וכו

לא היה צריך להודיע 'במקום שיזכיר תולדות יצחק הזכיר לידת יצחק ב' א ד"צל: ריש תולדות, אור החיים5

ה ואלה תולדות יצחק פירוש האמורים בסוף הפרשה "כי אברהם הוליד את יצחק אכן כוונת הכתוב היא עזכי בא מסטרא דנוקבא וכמו ניו של יצחק וכבר קדם לנו כי יצחק כשנולד לא היה במדרגה שיולידוכיון שזכר ב

הפעיל כח החידה ביצחק ' כ מנין לו תולדות לזה גמר אומר אברהם הוליד את יצחק פי"שכתבנו למעלה אהוליד את והוא אומרו אברהם … ש "שהמשיך אליו נפש שהיא במדרגת המוליד וזה היה באמצעות העקדה כמ

ז היה והוא נתעצם להשיג בוראו "כ אברהם כי אביו עע"יצחק בחינת הטוב שבו באה מכח המוליד משאאליו ' הוא קדם להיות אוהב לקונו קודם שיאיר ד' ומעלת אברהם נשגבה ולזה נקרא אברהם אוהבו יתברך פי

. כ יצחק"אהבתו בו הוא רדף אחריו בהתעצמות נפלא משא

היה ] ולכן[… וזה היפוך העמדת תולדות … פחד ] של יצחק[והנה מדתו ): דף רסד(ות תולד, שם משמואל צריך שיתוף כח אברהם שמדתו חסד

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 12

We know that the three forefathers came to complete the world, each

providing a different aspect of wholeness. Avraham Avinu was the first to declare G-d as a ruler of the world, just as the first of the Ten Commandments declares G-d in a similar way - I am the Lord your G-d, who has brought you out of Egypt, etc1. Only afterwards does the second of the Ten Commandments tell us not serve idols. Logically, we should have first thrown out our idols before committing to G-d. How can we accept G-d with our idols still in our house? However, it would seem that it is not possible to get rid of our idols if we would simply leave a vacuum. First we need to fill ourselves up with G-d and only then can we find the strength to get rid of our idols. Hence Avraham had to precede Yitzchak in his work, to show how all of our passions and desires can be harnessed for the sake of the good2. Yitzchak was really only able to achieve what he did as the child of Avraham Avinu, growing up in a pure atmosphere. The interesting thing is that such a person is still perfectly capable of leaving his holy inheritance and committing great evil to the point of serving idolatry in the end3. Eisav is the extreme example of this, for although even a mumar remains a Yisrael, Eisav managed to cut off all ties from his origins and create a new nation4. The goal of the Avos was to create a lineage so pure that such a thing could not happen. Avraham Avinu sifted his purity so that Lot and Yishmael separated from him. Three nations, Amon, Moav and Yishamel, all sources of taavah and passion which lead to G-d denial, took the impurities of Avraham, created their own nations, and left what was pure in Yitzchak5. From then onwards, every descendent of Yitzchak has a permanent and deeply ingrained sense of G-d’s existence – a gift and an inheritance from Avraham Avinu6. Avraham was תחילה he had to make radical changes in his life, tantamount to a conversion, in – לגריםorder to commit to the G-d idea. Avraham’s vision was that his descendents would never have to struggle to achieve the G-d idea as he did, that they should born with an inherent potential for holiness that would allow them easy access to belief in G-d7. When Yitzchak was born he was circumcised on the eighth day, and Avraham’s

ה הוא היה " הם בנין תלת אבהן בשלימות עולם הזה ואברהם אבינו עוהן: מב ,רסיסי לילה, רב צדוק הכהו1

.ן בירה בלא מנהיג ומברר ההתחלההראשון המכריז ומפרסם אלהותו יתברך בעולם שהוא הבורא ושאי

שהוא הרחקת הרע רק ' שאי אפשר להגיע ללא יהיה לך וגו' וכן התחלת התורה אנכי וגו: שם, רב צדוק הכהן2והוא שורש לקום ' וכל השתדלות אברהם אבינו היה בפרסום זה דאנכי וגו. הקודמת' על ידי הכרת אנכי וגו

:לבדו' הקבועים בלתי להועשה דהיינו להכניס כל תאוות וחמדות

כבר קבוע וקיים בלבו ' וזה אי אפשר רק למי שהורתו ולידתו בקדושה ושורש אנכי וגו :שם, רב צדוק הכהן3שאף מי שהוא ישראל מלידה מבטן מאמין ' ועם כל זה צריך אחר כך לאזהרת לא יהיה לך וגו. יתד שלא תמוט

.'ום כל כך עד שיאמר לו לך עבוד וכו להתגבר בו חס ושלרעבן מאמין עם כל זה אפשר ל

ישראל מומר .) יח( ועד שיוכל לנתק שורשו חס ושלום גם כן כענין עשו דנקרא בקידושין :שם, רב צדוק הכהן4ה היה בזה להוליד יעקב שמטתו שלימה "וכל השתדלות יצחק אבינו ע. ועם כל זה נעשה לאומה בפני עצמה

.):סנהדרין מד( דאף שחטא ישראל הוא ופןאשאי אפשר לו לנתק שורשו כלל בשום

הפסולת שעל ידי אברהם היה על ידי לוט בעמון ומואב ועל ידי ובירור: מב ,רסיסי לילה, רב צדוק הכהן5 .ישמעאל שהם שורש כל מיני תאוות רעות שהם המשכיחים הכרת אלהות

צאצאיו יש בהם הכרה זו קבוע וקיימא והם נפרדו ממנו ונשאר הוא לבדו לאלהינו שכל: שם, רב צדוק הכהן6

.ה כי אי אפשר להם להשתנות מזה בלידה"כי כבר שורש זו תקוע בלבם מאברהם אבינו ע

ה שהיה תחילה לגרים והשתדל להוציא שם ישראל "וזה כל השתדלות אברהם אבינו ע :שם, רב צדוק הכהן7 . כךאחר א כך לא שמתגיירבעולם רצה לומר שיהיה נוצר בריה ששורשו מתחילת יצירתו הו

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 13

dream was seemingly fulfilled1. From then on it was still possible to abandon the G-d idea but only as an active decision after birth. Still, Eisav is called a Yisrael Mumar, a denying Israelite, as even he was not able to get rid of his inheritance from Avraham and Yitzchak2. By fortifying himself against all evil Yitzchak was trying to create a permanent reality of holiness which could never be changed3. By sifting out the last remnants of impurity which went to Eisav he was able to create a lineage through Yaakov that was totally pure4. This lineage had to not only keep obvious evil at bay, but also deal with all forms of evil that were dressed up as good5. Indeed, Eisav made just such an appearance to such a degree that Yitzchak wanted to give him the blessings of the firstborn. It was a further maturation of the Yitzchak idea to recognize evil even when well hidden in order to ensure the purity of the generations6.

Yaakov was given the gift of purity. It was his task to achieve holiness7. Yaakov would comprise the third string of the triple cord that we call the Avos, the Forefathers. “If Abraham is the root of the Jewish People, Isaac is the growth towards the trunk, Jacob is the trunk itself.”8 From now on would begin the generations of the descendents. Just as Avraham Avinu was tested to go against his nature, so too, Yitzchak’s test went against his nature. Yitzchak’s awe of HaSh-m was such that it led to him to limit his actions in fear of being imperfect in his doing the Will of G-d. Thus, while we see that Avraham Avinu built a Bamah to G-d several times throughout his lifetime, we only see Yitzchak doing this much later in his life9. Certainly, Yitzchak must have had an intense need to turn to G-d and later overflow with gratitude through his life's circumstances: in the difficulty of the famine, with Rivka being taken by Avimelech, the envy of the Philistines, the blocking up of and later arguments over the wells, etc. None of these events stimulated Yitzchak to build a

וזהו יצחק שנימול לשמונה :שם, רב צדוק הכהן1

וגם עשו מצד תחילת לידתו שהיה זרע יצחק נקרא ישראל מומר אך עדיין : מב ,רסיסי לילה, רב צדוק הכהן2

:היה אפשר להשתנות אחר הלידה כמו שהיה עשו

. מיני רע עד שלא יהיה אפשר להשתנות כל השתדלות יצחק בהרחקת כלוזה: שם, רב צדוק הכהן3

והוליד יעקב שרק בו נקרא לו זרע כי הוא היה כן ענף הדומה :שם, רב צדוק הכהן: שם, רב צדוק הכהן4 לשורש מה שאין כן עשו הוא זמורת זר

ועד לידת יעקב ועשו היה יצחק עסוק בהרחקת כל מיני רע הנגלה שמכירים שהוא רע :שם, רב צדוק הכהן5 :שכפי מה שנראה לעין יוכלו לדמות שהוא טוב ובאמת הוא להיפך' בל יש גם כן האומרים לרע טוב וגוא

היה הנסיון דיצחק בבירור שבין יעקב לעשו שעשו היה נדמה לטוב יותר מיעקב וזה :שם, רב צדוק הכהן6

רע שבזה הוא שורש בעיני יצחק ובזה היה כל השתדלות יצחק אחר כך לברר הכרת זה להרחיק גם הנעלם דשם ישראל דהיינו עומק טוב שהוא ממש להיפך מעשו דהגם שנגלהו טוב עם כל זה הוא רע ובישראל הם

:דנגלהו רע עם כל זה הוא טוב

וזה כל השתדלות יעקב ... .רק עדיין יש שתי מדריגות טהרה וקדושה :מב ,רסיסי לילה, רב צדוק הכהן7 : דהיינו מצד נפש הבהמית גם כן כקדושת בכור בהמהלהיות הקדושה גם כן מלידה מבטן

8Rav Hirsch, beginning of ויצאפרשת

עד , והנה האדם הירא פונה בעיקר אל תוך עצמו :ב פרשת לך לך מאמר מדות האבות"ח, מכתב מאליהו9

ב בתוך או שיתער, מחשש שמא יכשל ויטעה, ובפרט באותם הנעשים בפרהסיא, שהדבר מביאו למעט במעשים עד שעלה ' לא מצאנו שבנה יצחק מזבח לקרא בשם ה, בניגוד לאברהם, וכן.כוונתו איזה סיג של פניה חיצונית

לבאר שבע

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 14

bamah and call out as Avraham might have done1. Yitzchak's immediate reaction to these difficulties was to consider his own imperfections and to presume that he was not worthy of G-d’s blessings2. Only when G-d gave him a clear sign that he merited G-d’s brocha, without any indication of opposition to this from his surroundings, did Yitzchak build an altar to G-d in that place where Avraham Avinu had reached the heights of his chesed3. It was only then that Yitzchak really reached completion, by adding the dimension of chesed to his personality. In that sense, the Akeidah – giving himself to be bound and killed for the sake of G-d – was not uniquely against his character; on the contrary, he seemed well-suited for such a challenge, and therefore the Akeidah is specificially called Avraham Avinu’s test. However, although the test was primarily Avraham’s4, Yitzchak was not able to sacrifice himself on the altar based on his Yirah alone. He had to draw on his love for G-d, Avraham Avinu’s midah, to pass his challenge. And so וילכו שניהם יחדו – Avraham and Yitzchak now walked together, each having acquired the other's midah5.

, סיתום הבארות גירושו מארץ פלשתים, קנאת הפלשתים, סכנת רבקה מאבימלך, הרעב-ה"יצחק אבינו ע1 'לבנות מזבחות ולקרא בשם ה, ם במלואה בכל אלה לא נתעורר לאחוז במידת אברה-המריבות על הבארות

.כי בראותו את צרותיו חשש שמא אינו כדאי וראוי לכך: שם,מכתב מאליהו2

כי עתה הרחיב "-ה אות ברכה והשפעה בלי התנגדות מהסביבה" רק אחר שנתן לו הקב: שם,מכתב מאליהו3ויטע אשל ("דותו של אברהם אבינו מקום עיקר התחס, אז נתעורר לעלות לבאר שבע-"לנו ופרינו בארץ' ה

, שלא יכשל, והבין שאין לו לחשוש עוד, ל"כנ" אל תירא כי אתך אני"' י נבואת ה"ושם נתחזק ע"). בבאר שבעוויתר על , ולבסוף נתנסה עוד יצחק אבינו במידתו. נגש לבניית מזבח ולהשפעה על הסביבה כדרכו של אברהם

. ימות מידת החסדובא לידי של, תוקף מידת הגבורה שלו

אבל לפנינו . ז שנה"בן ל' עוד יש להעיר הא דלא כתיב הנסיון גם על יצחק שהרי כבר הי:א כב עמק דברה4ראוי להיות ' י תמידין והי"יבואר דתכלית פעולה זו על יצחק בא בשביל ישוב ישראל בארצם והוקבע לחמם ע

ז כשארי נסיונות "לשם נסיון וה' ולא הי. 'א ג"יל כש לע"כן ביצחק ביחוד אשר בלידתו יצא חוק בועלם כמ :א הכונה זה היה רק בשביל נסיון"ה מא"אך מה שהעלים הקב. שנתנסה אברהם ולא כתיב בהו שהיה נסיון

משך חכמה על בראשית פרק כב פסוק א ע ב"וע

5זה , ילכו שניהם יחדוכתיב ויאמר אברהם אבינו יראה לו השה לעולה בני ו' ובפעם הב: שם, נתיבות שלום

לכך עקד , וראה שבמדתו מדת היראה לבדה לא יוכל להתגבר על המסיון, היה אחר שנודע ליצחק ענין העדקה .עת עצמו גם עם מדת האהבה של אברהם

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 15

2. Rome and Jerusalem SUMMARY:

Rome and Jerusalem, Eisav and Yaakov: see how the history of the world turns on these two. On the one side is Eisav, the Western World, with its powerful legacy of secular humanism: the strongest civilization on earth for two thousand years. For all this time the Jewish Nation, a tiny nation of tenacious monotheists striving to bring history to its completion through the Messianic era, has been in Galus Edom under Eisav’s rule. Galus is ultimately an unnatural phenomenon and, being unnatural, it is destined to end. Neither the Shechina nor the Jewish people belong in Galus. Perforce the laws of spiritual nature will prevail to end our exile. Geulah is no mere wish or hope; it is the intrinsic natural forces of history that will drive the world to this resolution, for only that which is natural has continuity.

As twins from the same drop of semen, the same spiritual root, the fates of these two civilizations are inextricably linked: when one rises the other falls. Locked into the same civilization energy, each can survive only at the expense of the other. No wonder the Western World has been the seat of the most horrific Anti-Semitism for thousands of years. Hitler had it right when he stated that it was either us or them.

There was one opportunity for things to be different. Yaakov and Eisav could have become one whole, each giving birth to 6 of the 12 tribes. True, Eisav had a lot of evil mixed up in him, but it was just this possibility of sorting out the good from the evil that would have allowed him to be metaken the Cheit of Adam HaRishon.

Our story begins when Rivka, after being barren for so long, becomes pregnant. She soon realizes, however, that something is horribly wrong. She passes a house of idol worship and she feels the fetus striving towards there. She passes a Torah house of learning, and she feels the same thing. Could it be opposite twins? She discounts this because in the previous generation, the tofel, Yishmael, was born first and then the pure Yitzchak. Could it be that she is carrying some kind of beast-man, both righteous and evil all in one? She is in such acute discomfort that she does an about-turn. After all her prayers for a child, she would rather not be pregnant.

The children are born, and the crisis appears to be over. Eisav and Yaakov both show interest in their Torah and their mitzvos. But, as soon as Eisav turns 13, he shows his true colors.

Remarkably, Eisav keeps up an external appearance of holiness in front of his father, asking all kinds of religious questions, year in and year out, for Yitzchak’s entire lifetime. He genuinely honors his father in a way that was to model a standard for all generations to come. If Eisav is evil then evil is an awfully complicated, and sometimes hidden, thing.

Yaakov, on the other hand, is naturally a Tam, straightforward, honest and holy. Yet, he spends his whole life having to deal with situations that demand him to understand the deviousness of the Eisavs and the Lavans around him, and out-trick and out-sophisticate them, without losing a drop of his original Temimus and purity.

All along, Rivka and Yitzchak have a parental dispute about the nature of Eisav. Rivka did not share the prophetic information concerning the twins which she had received during her pregnancy, and, to some degree, Yitzchak was fooled by Eisav’s carefully choreographed ‘frumkeit’, even projecting some of his own qualities onto Eisav. Yet Yitzchak definitely understood that Yaakov, his Torah-learning boy, was the core future of the Jewish nation. Both parents agreed that Eisav’s power lay in his doing, עשו from the word עושה. Even Yitzchak took note of the fact that this led to

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 16

a loss of refinement and use of rough language. The question was whether his prowess could be absorbed into the Jewish nation.

Yitzchak experienced the extraordinary lengths of love which Eisav went to serve him, something he did not see from the scholarly Yaakov, and saw that here lay the genuine seeds of greatness. Could a blessing from Yitzchak be the eye opener for Eisav to realize his purpose - ורב יעבוד צעיר – to conquer the Holy Land, run its economy and free Yaakov and his descendents to dedicate their lives to scholarship? Could then Eisav and Yaakov not be considered as one unity so that even Yaakov’s earthly blessings would go through Eisav? There could be no greater privilege for Eisav, a fact that was recognized by the Roman general Antoninus in his relationship with Rebbe. In fact, both Rebbe Akiva and a Rebbe Meir descended from Roman nobility, i.e. from Eisav, whose potential greatness in the Oral Law was expressed by his power of ציד בפיו. The Oral Law is the final bringing down of the Torah, the application of the Torah to the world of action – just what Yitzchak saw would complement Yaakov’s more abstract Torah learning.

At this critical juncture, the very parameters of the Jewish people were being defined. It was Rivka, the woman, who determined our future, as had similarly occurred with the previous dispute between Avraham and Sarah concerning Yishmael.

Rivka saw that Eisav had no interest in serving Yaakov. He wanted to be the leader. This would have been disastrous for the Jewish people, with the scientists and businessmen leading the Torah scholars and not the other way around. Had Rivka not been told by G-d Himself that these two were destined to be two great, separate nations from the very outset? By the time Yitzchak lay on his deathbed, the potential of this magnificent soul still remained mainly superficial and unintegrated – ציד בפיו.

Rivka dressed up Yaakov, who then proceeded to take Eisav’s blessings, forever more defining the two brothers as separate, each a progenitor of their respective, separate nations.

The classic description of Eisav is like a swine which has a split hoof but does not chew the cud. Its external appearance is one of holiness, and it therefore extends its feet outwards when lying down (unlike most animals) as if to show off its purity, while really it is hiding the fact that it does not chew the cud. Rome was the classic Eisav paradigm. To look at its kingdom was breathtaking. Roman architecture and buildings, streets, sewage systems and stadiums are legendary. Roman law was so brilliant that all Western legal systems are based on it. But wait! Go inside one of those magnificent stadiums and you would witness people being thrown to the lions for other people’s pleasure. The powerful Roman mind was best applied to its army, which became one big killing machine. The Roman roads were filled with Jewish and other blood. In the end, the Romans failed and disappeared because they used their greatness to serve themselves rather than G-d. There was nothing that the Roman mind did not claim to be masters in, nothing that they did not try to subjugate to their own kingdom. Therein lay their great destructiveness and ultimately their destruction. This is the frightening lesson of Eisav. The Mashiach will be a descendent of Yaakov, not Eisav, and will be a fulfillment of Yaakov’s hand reaching out to grab the heel of Eisav’s foot in order to go first and be the leader. However, even then, Eisav’s potential has to be related to. What Eisav had relegated to his heel had to be grabbed and incorporated into the Messianic era, for Eisav the doer had what Yaakov, the deep man of Torah thought, needed – the possibility of applying truth into this world of action. In the end, this too will become a part of the Jewish legacy.

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 17

DETAIL:

הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקוב

Rome and Jerusalem, Eisav and Yaakov: see how the history of the world turns on these two. On the one side is Eisav, the Western World, with its powerful legacy of secular humanism, representing half the nations of the world1. It has been the strongest civilization on earth for two thousand years. On the other side is Yaakov, a tiny nation of tenacious monotheists, striving to bring history to its completion through the Messianic era. These two started as twins, and right there in the womb of their mother began their struggle for ascendancy2. The fates of these two civilizations are inextricably linked: when one rises the other falls3. Locked into the same civilization energy, each can survive only at the expense of the other. No wonder the Western World has been the seat of the most horrific anti-Semitism for thousands of years4. Hitler had it right when he stated that it was either us or them5.

There was one opportunity for things to be different. Yaakov and Eisav were identical twins, coming from the same seminal drop, and together they would be a whole. The Shloh states that just as the Eitz HaChaim and the Eitz HaDaas came from one root, so too did Yaakov and Eisav. Yaakov was the dimension of Eitz HaChaim

והכוללים) של שבעים האומות(אדום וישמעאל השם הראשיים ): שיר השירי א ב(א "הגר1קבוצה ראשונה של שלשים וחמש אומות : מות נחלקות לשתי קבוצותנמצא ששבעים האו: 139' ממעמקים עמ

ובשה הסביר למה התורה טרחה לתאר את . (וקבוצה שניה שישמעאל עומד בראשה, שעשו עומד בראשהה הציע את התורה לכל "כ שכשהקב"ובזה מסביר ג. 140' ש בהארה עמ"קורותיהם בפירוט כה גדול וע

אלו בני עשו כי בדק כביכול –" וזרח משעיר למו"היינו ישמעאל " ארןהופיע מהר פ"האומות מוזכר רק הלכך . ה ולקיים את המצוות בתורה"האם יש באשרותם לקבל את מרות הקב, בשורש מהותם של האומות

'מספיק היה לו לבחון את שרשם של ראשי האומותף עשו וישמעאל וגו

הבנים בקרבהויתרוצצו ) כב(ותהר רבקה אשתו … : בראשית א כא2 מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות:ה ויתרוצצו"י ד"רש

3When we use that energy for Torah and Mitzvos, there is less energy for the Galus civilization. And when we do not use that civilization energy, we release it for usage by the Galus civilization.

4This is why Galus Anti-Semitism is so much worse than other forms of Anti-Semitism. For the Galus nation perceives, correctly, that there is a struggle which is either-or. As long as we are thriving as a Jewish nation, we are using up the very energies which the Galus civilization needs to draw on. We are depriving them of their civilization energy. In our relationship with other non-Galus civilizations, there is, to a certain degree, place for both the Jews and the other civilization. Each has its brocha and each has it role. But a Galus-civilization draws its whole strength from the weakness of the Jews.

5Eliezer Berkowitz, The Hiding G-d of History: The Nazi's hatred and fear of Jews was totally unjustified in terms of material and political power. “It was a metaphysical fear of the true mystery of G-d's ...presence in history as revealed in the continued survival of Israel. ...The hiding G-d of history was a repudiation of everything Nazi Germany stood for." So too, the Communists were much more anti-Jewish than anti-Christian.

And on Christian anti-Semitism: “How did the Christians historically explain the miraculous survival of the Jew? Only two possibilities - or G-d's chosen people - which they couldn't accept, or the work of the devil, which they proposed. A perverse recognition of Jewish uniqueness." The normal rules of history and sociology are not sufficient to explain this phenomenon. Only by understanding the Choseness of the Jewish people and how that interfaces with the nations of the world can we come to any understanding of this most harrowing and perplexing issue.

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 18

and Eisav was the dimension of Eitz Hadaas1. Yaakov, who was already born pure, achieved his part, eventually having the same beautiful spiritual glow as Adam HaRishon before the sin2, without any evil mixed in3. Had this worked out, Eisav would have given birth to 6 of the 12 tribes destined to be born in the next generation4. The Torah says אלה תולדות יצחק, as both of these were meant to be the spiritual heirs of Yitzchak5. True, Eisav had a lot of evil mixed up in him, but he also had a strong spark of holiness6, and it was just this possibility of sorting out the good from the evil that would have allowed him to be metaken the Cheit of Adam HaRishon, the Cheit of the Eitz HaDaas7.

By the time Yitzchak lay on his death bed, the potential of this magnificent soul still remained mainly unfulfilled. Eisav had shown great spiritual sensitivies, but they remained superficial and unintegrated – ציד בפיו. Still, Yitzchak saw the possibility of taking the scientific, industrial qualities of Eisav the doer and using it to serve Yaakov, the Ish Tam Yosheiv Ohalim. Eisav would conquer the Holy Land and see to it that its economy would thrive. This would free Yaakov and his descendents to dedicate their lives to scholarship8. There could be no greater privilege for Eisav

1

עבודה זו של תקון החטא נמסרה . ... האבות באו לתקן חטאו של אדם הראשון: תולדות א, אור גדליהוכמו שמצינו שעץ החיים ש, ה הקדוש בביאור הא דכתיב והנה תומים בבטנה"וכמו שמבואר בשל, ליעקוב ועשו

ויעקוב היה בבחינת , כן נולדו ב תאומים אלו מטפה אחד, ושניהם יצאו משורש אחד, ועץ הדעת היו בתוך הגן . עץ הדעת טוב ורע

)היינו קודם החטא(שופריה דיעקוב מעין שופריה דאדם הראשון : א' בבא מציעא פד עמ2

3

שיעקוב אבינו נולד אחר שכבר , לו טוב בלי תערובת של רע כללהיה כו] יעקוב אבינו: ['אור גדליהו עמ מאבהבחינה של , ולכן עבודתו היה לעסוק ברבוי הטוב, ונולד כולו טוב, נתברר כל פסולת של ישמעאל ועשו

ולכן היה האומנות שלו להיות יושב , שיהיה תם בלי שום סיג ופגם, כ ויעקוב יושב אוהלים"עשה טוב וכמש .דבוק לגמרי לעץ החייםלהיות , אוהלים

' גוים ב' אחר כך דורש ב' ב שבטים למה זה מנין זה כו"להוליד י היתה רבקה' ראוי שפת אמת ליקוטים4

אם כן מה , ולכאורה משמע שעל ידי התרעומת למה זה לא זכתה להוליד, ב שבטים עיין שם"י' לאומים כוב שבטים היו כלולים " הארת היי ויתכן לפרש כי בודא',אחר שאמרה למה זה כו' הלא זה הי' גוים כו' דורש ב

ועל ידי הצער שביקשה שלא , ב"היתה להוליד ממש י' וראוי, ב מיני כחות בעיבור זה"י' לכן כ, בלידה זו :ל"ב מיני כחות כנ"י' כלולין כולם בלידה זו לכן כ' ת שיהי"נתן לה השי, להיות לה עוד

, וכבר עמדו בזה המפרשים, י יעקוב ועשו האמורים בפרשה"פירש' וגוה ואלה תולדות יצחק"אור גדליהו ד5

דעל מה דכתיב .) לא(נדרים ... , י להשמיענו בזה"וכי מי אינו יודע שאלו הם תולדותיו של יצחק ומה בא רשכל דבר שהוא רק דרשה ואינו מפורש בקרא אינו ] אבל... [דרשו ביצחק ולא בכל יצחק , כי יצחק יקרא לך זרע

שהדרשה הוא בבחינת ידיעה , אלא הוא בבחינת ידיעה ובחירה, ואינו מוכרח שכן צריך להיות, בבחינת גזירהוכן כאן עשו היה לו , אבל יש בחירה שיהיה באופן אחר, נתברר שכן הוא המציאות כ"ואח, שכן הוא האמת

פירוש כי , ע מתפרש באופן אחרהפסוק כי ביצחק יקרא לך זר' ואז הי. ... הבחירה שגם הוא יהיה זרע יצחק . י שבעת לידתם היו שניהם תולדות יצחק"וזהו כונת רש) יצחק'ב(כוחות של יצחק יקרא לך זרע ' בב

ל שעל כל בית עבודה זרה היה מפרכס "וכדאיתא בחז, עשו אך שהיה בו הרבה רע: מא' אור גדליהו עמ6

. היה בו גם כן ניצוץ של טוב, לצאת

והתפקיד של עשו היה לתקן .... עבודה זו של תיקון החטא נמסרה ליעקוב ועשו : ש הפרשהאור גדליהו רי7... לתקן התערובות של הרע בטוב שנעשה על ידי אכילת אדם הראשון מעץ הדעת , חטאו של אדם הראשון

. להכניע את הרע שבו ולבטלו לגמרי להטוב שלו

י ושיחיה בה עם איזה "יהיה טוב ליעקב שתספיק לו נחלת אכי חשב ש. הוה גביר לאחיך) כט (:כט כז ספורנו8והבלי הנפסדים כמו שקרה לזרעו אחר כך כאמרו מתאב ' שעבוד כדי שלא יטרוד נפשו מאוד בענייני גשמיי

בטולך אי בטולא דבר עשו מפני איל "אני את גאון יעקב ושיהיה טוב לו שיהיה משועבד תחת אחיו כאמרם זיה ליעקב בלבד לכן בזאת הברכה שחשב לברך את עשו לא הזכיר ברכת אברהם ולא י היתה ראו"שידע שא

כי אנשים רעים מקללים אדוניהם כשלא ישיגו . אורריך ארור: ארץ ישראל כמו שהזכיר ליעקב כשהכירו וברכו :'וים לא תקלל וכקחפצם ולכן הזהיר מזה באמרו אל

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 19

than to fulfill 1ורב יעבוד צעיר , a fact that was recognized by the Roman general

Antoninus in his relationship with Rebbe. Rivka, however, saw that this would be a disastrous move. Had she not been told by G-d Himself that these two were destined to be two great, separate nations from the very outset2? She dressed up Yaakov, who proceeded to take Eisav’s blessings, forever more defining the two brothers as separate, each a progenitor of their respective, separate nations. Galus: An Unnatural Phenomenon

For over two thousand years the Jewish Nation has been in Galus Edom under Eisav’s rule. Eisav was in conflict with Yaakov in the womb, and our parsha ends with Eisav wanting to kill Yaakov after Yitzchak’s death3. The Maharal explains that Galus is ultimately an unnatural phenomenon, a breach in the natural order of the world4. It is not natural for the Jews to be dispersed5 and it is not natural for us to be subject to other nations. And, being unnatural, it is therefore destined to end. Neither the Shechina nor the Jewish people belong in Galus. Galus defies the laws of natural spirituality, and as such, it has no permanence. Perforce the laws of spiritual nature will prevail to end our exile. Geulah is no mere wish or hope; it is the intrinsic natural forces of history that will drive the world to this resolution6, for only that which is natural has continuity7. All of this was no mere chimera in the time of ‘the twins’, Yaakov and Eisav. It was truly in their grasp to resolve the Cheit of Adam HaRishon once and for all8, avoid the Galus experience altogether and walk, hand in hand, into the Messianic era.

The reason that Galus is possible to begin with, explains the Maharal, is because the world is composed of both physical/material and spiritual components, Eisav and Yaakov components. These two dimensions, the material and the spiritual, reflect mirror images of each other.

Yaakov Avinu, who chose to attach himself to core spiritual endeavors, was able to unify all forces. However, not all later generation were able to achieve this.

ולדעתי אין הפירוש . העולם מפרשין אם זכה יעקב. יעבוד ורב יעבד צעיר זכה במדרש: ג"שנת תרמ אמתשפת1

והפסוק בא לפרש ולא . כ מה ההפרש ביניהם"הוא הרב א' כ אם זה יזכה יהי"ותו דא. כן דהא בעשו משתעי. ואם לא יזכה ויעבוד עם בני ישראל. עבד ליעקב והוא הטוב לו ותקונו' זוכה עשו הי' אם הי' אך הפי. לסתום

וכן מצינו בברכת יצחק לעשו ואת אחיך תעבוד שהוא הברכה שלו כי בודאי יותר ברכה . איזה מפלה שלו ודכ "ג. בפסוק ואת אחיך תעבוד' כ מצאתי במד"אח. להיות עבד לאיש ישראל מלעבוד עם איש ישראל בפרך

ש"פשוט כמ' אם זכית על עשו רק שנדחק בכוונתו והרי הפי' י פי"ת שרש"ביש' וכ. ש"ע' זכית כו לה שני גיים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבוד צעיר ' ויאמר ד: בראשית כה כג2

וישטום עשו את יעקוב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את : כז מא3

יעקוב אחי

הגלות הוא שינוי ויציאה מן הסדר: א"נצח ישראל פ, ל"מהר4

הפיזור אינו דבר טבעי: א"נצח ישראל פ, ל"מהר: א"נצח ישראל פ, ל"מהר5

וכל הדברים אשר הם … הגלות בעצמו הוא ראיה והוכחה ברורה על הגאולה : א"נצח ישראל פ, ל"מהר6אין להם עמידה במקום הבלתי טבעי להם רק הם חוזרים למקום , יוצאים ממקום הטבעי והם חוץ למקומם

כי אם היו נשארים במרומם הבלתי טבעי להם היה , ]ן עומדים בתמידות רק הדברים הטבעייםיאש[הטבעי .נעשה הבלתי טבעי

עומד בתמידות רק דברים טבעייםןשאי: א"נצח ישראל פ, ל"מהר7

אור גדליהו 8

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 20

Their failure led to a dissipation of these forces into the fragmented reality of the Eisav-led material world. In this world things have their own identity and separate themselves into different directions1. Only in the Messianic era, when there is a true revelation of G-d’s Oneness, will this fragmentation be fully resolved. Eisav Reveals His True Colors

Our story begins when Rivka, after being barren for so long, has her and Yitzchak’s prayers answered and becomes pregnant. She soon realizes, however, that something is horribly wrong. She passes a house of idol worship and feels the fetus striving towards there. She passes a Torah house of learning, and she feels the same thing2. Could it be opposite twins? She discounts this because in the previous generation the tofel, Yishmael, was born first and then the pure Yitzchak3. Could it be that she is carrying some kind of beast-man, both righteous and evil all in one4? She is in such acute discomfort that she does an about-turn. After all her prayers for a child, she would rather not be pregnant5. What she finds out seems to comfort her, even though she is informed that the two nations that will emerge from these twins will be locked in conflict, their histories inextricably bound until the end of days6.

The children are born, and the crisis appears to be over. Eisav and Yaakov both grow up towards a seemingly holy future7. Both show great interest in their Torah and their mitzvos8. But, as soon as Eisav turns 13 he shows his true colors1. In

לם הזה כי העו… מ אי אפשר שלא יהיה העולם הזה בו מדרישה בקדושה מה "ומ: כא' פ, נצח ישראל, ל"מהר1ובחינה זאת היא מצד , ומפני זה העולם אשר הוא בעל גשם יש בו בחינה נבדלת בלתי גשמי. …י "בא מן הש

וכנגד זה . כ בחינה גשמית וזה מצד הנברא עצמו שהוא גשמי"ז ג"ויש בעוה, הפועל שהוא נבדל מן הגשמיוהאומה הישראלית האומה -ב, תג שהם נוטים אל הגשמי וזהו בחינה אח"עו-א: עמדו שתי בחינות מחולקות הקדושה כנגד הבחינה השנית

דרשוהו לשון ריצה כשהיתה עוברת על פתחי תורה של רבותינו :ויתרצצו הבנים בקרבהה " דכב כה י"רש2

. א עשו מפרכס לצאת"שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת עוברת על פתחי ע

הענין דשרה בררה ) עבודה זרה דף יא, י"רש(' נוס ורבי וכו זה אנטוני-שני גוים בבטנך : כג כה חכמהמשך3וכיון שראתה ) ו"שבת קמ(עד יעקב אבינו לא פסקה זוהמה ' וחלק הרע נטלה הגר וכמו שאמ, חלק הטוב

והאחד רע ולמה זה אנכי שלא טובז עשו מפרכס לצאת הרי כאן האחד "שהבנים מתרוצצים וכשהולכת לבית עגם את הטוב גם את הרע ולא ביררו לה הטוב לעצמו והשיבו לה שני גוים זה כדרך שרה שלרבקה ניתן

.ק"אנטונינוס הרי שבחלק הרע שלך מעורבב גם הטוב ולכן המה שניהם בבטנך ודו

שהיא חשבה לעצמה שאם הם היו תאומים בבטנה אחד [… ותאמר אם כן למה זה אנכי : שם משמואל דף רסד4יהם בבטן אחת והיו צריכים להיות כמו ישמעאל ויצחק שתצא הפסולת למה שנ] צדיק ואחד רשע אם כן

על כן שפטה שהוא איש אחד מעורב טוב ורע ואמרה הלואי לא נתעברתי,תחילה

ותאמר אם כן למה זה אנכי : כב כה5 א מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות" ד: ויתרצצו הבנים בקרבהה " דכב כה י"רש6

בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד ]גוים[ לה שני גיים 'ה ויאמר :כה כג :צעיר

, לא כן המה, באשר יש שני לאומים שאינם נוגעים זה בזה: ה ולאם מלאם יאמץ"העמק דבר כה כג ד תמיד יאמצו זה את זה

:ו מן המעים הם נפרדים זה לרשעו וזה לתומ- יפרדו ממעיך: כג י "רש לא ) יחזקאל כו(א אמלאה החרבה " לא ישוו בגדולה כשזה קם זה נופל וכה-מלאם יאמץ : י כג"רש

:נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים

משמע שעד שיגדלו . ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים) כז(כתוב 7 לא היה ניכר הבדל ביניהם

כל זמן שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם מה : ויגדלו הנערים ויהי עשו: כזי כה "רש8

)ה ממעיך יפרדו"ודלא כהעמק דבר כה כג ד(טיבם

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 21

a bold and frightening statement, Rav Hirsch attributes part of the problem to the fact that Yaakov and Eisav were brought up exactly the same, when their personalities and constitutions required different parental strokes for each2.

Remarkably, Eisav keeps up an external appearance of holiness in front of his father3, asking all kinds of religious questions, year in and year out, for Yitzchak’s entire lifetime4. He genuinely honors his father in a way that was to model a standard for all generations to come. If Eisav is evil then evil is an awfully complicated, and sometimes hidden, thing.

Yaakov, on the other hand, is naturally a Tam, straightforward, honest and holy5. Coming as he does to correct the Cheit of Adam HaRishon, he sees his mission as Yosheiv Ohalim, to do good without the slightest admixture of the bad6. Yet, he spends his whole life having to deal with situations that demand of him to understand the deviousness of the Eisavs and the Lavans around him, and out-trick and out-sophisticate them without losing a drop of his original Temimus and purity. Olam HaZeh proves to be a rough and devious place, and it is the lot of Yaakov and his descendents to use just this environment to grow towards truth and holiness.

All along, Rivka and Yitzchak have a parental dispute about the nature of Eisav:

ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקוב: כג כח

1

א"כיון שנעשו בני שלש עשרה שנה זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לע: י שם"רש

2Pg 425: Our Sages … point out that that striking contrast in the grandchildren of Abraham may have been due, not so much to differences in temprement as to mistakes in the way they were brought up. … Both had exactly the same teaching and educational treatment, and the great law of education, על פי דרכוחנוך לנער … was forgotten. … Jacob visualized the tribes … each according to his speciality. … Easu’s nature … [had] to be won ,איש כברכתו ברך אותםover… [to be] trained to become, not a גבור ציד, but … a גבור לפני ד' .

'ות את אביו וגולצוד לרמ: ה יודע ציד"י כה כז ד"רש3

ומדרשו בפיו של עשו שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו: ה בפיו"י כה כח ד"רש4

ל במדרש עשו הרשע אומר לאביו המלח חייב במעשר והיה יצחק תמה " רזואמרו :כח כה בחיירבינו הלכה פלונית אמר לו בבית המדרש ולמדנו, היה אומר לו בני היכן היית היום, ואמר כמה בני מדקדק במצות

וענין פלוניאפילו , נקט אלו השנים מפני שהם פטורין לגמרי. 'היאך מעשרין את התבן וכו: כז כה גור אריה אבל אמר , דמשמע שלא היה שואל רק היאך מעשרין' היאך מעשרין'ויש לדקדק על הלשון דקאמר . מדרבנן

דודאי כל מידי שהוא - מרראה דכך היה עשו אווי', האיך מעשרין'ואם כן במה מסתפק , שודאי חייבים במעשרוכן , אבל תבן שאינו רק שומר לפרי, )א"מ, א"מעשרות פ(חייבין במעשר לגמרי , כגון פירות, לגמרי לאכילה

אבל מכל מקום כיון . אין הסברא נותן שיתן מעשר ממנו, המלח שאינו עומד לעצמו אלא שנותן טעם באוכלהיאך מעשרין , 'אם כן הוא דבר שנהנים ממנו) ב"שבת מב ע(שהוא נותן טעם וכן גבי מלח , דהוא שומר לו

ואינו עומד רק לתת , שאינו דבר בעצמו-המלח ; ויש לך לדעת כי אלו שני דברים פטורים מן המעשר. 'אותו, והמעשר הוא מן הדברים שהם בשביל עצמם. רק הוא שומר לפרי, והתבן אינו בעצמו דבר. טעם באחר

ואלו שני דברים אינם נבראים רק , )כב, דברים יד( יתברך לאדם יתן מעשר שםאמרה מכל אשר נתן השהתורה והמלח . ובשביל כך אינו דבר בעצמו, כי התבן אין בו טעם כלל; והתבן והמלח הם שני הפכים. בשביל אחרים

אותו היה אומר דסוף ועשו מפני רמ. והוא עומד לתת טעם באחר, לפי רוב הטעם שבו אינו דבר עומד בעצמו דהא בעצמם -כלומר דאין ליתן מעשר מהם לגמרי , סוף כיון שהכל הוא מן השם יתברך היאך מעשרין אותו

.'היאך מעשרין אותם'ולכך קאמר , לא-אבל לפוטרם לגמרי , ואינם בשביל עצמם, אינם דבר

מי שאינו חריף לרמות נקרא תם: ה תם"י כה כז ד"רש5

ופרא דיעקוב אבינו מעין שופרא דאדם הראשון ופירושו שהיה דומה לאדם הראשון קודם ש: אור גדליהו6, שיעקוב אבינו נולד אחד שכבר נתברר כל הפסולת של ישמעאל ועשו, בלי תערובת של רע כלל... החטא

ושב כ ויעקוב איש תם י"וכמוש, ברבוי הטוב בהבחנה של עשה טוב' לכן עבודתו היה לעסו, ונולד כולו טובלהיות דבוק לגמרי בעץ , ולכן היה האומנות שלו להיות יושב אוהלים, שהיה תם בלי שום סיג ופגם, אוהלים .החיים

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 22

Rivka did not share the prophetic information concerning the twins which she

had received during her pregnancy1, and, to some degree, Yitzchak was fooled by Eisav’s carefully choreographed 'frumkeit2', even projecting some of his own qualities onto Eisav3. Yet Yitzchak definitely understood that Yaakov, his Torah-learning boy, was the core future of the Jewish nation4. Both parents agreed that Eisav’s power lay in his doing, עשו from the word עושה. He was born with passion and energy – אדומי – the redness of the sun, and his land is called 5אדום .

This is potentially a blessing – the sun is a giver and bestower of goodness. But עשו uses this in the wrong way, in the direction of כעס. He jumps the gun at birth6, and he sells his birthright to satisfy this “edom-red” side of his. Hence the lentil soup is called by him 7מן האדום האדום הזה .

Even Yitzchak took note of the fact that this led to a loss of refinement and use of rough language8. The question was whether his industrial, building and conquering prowess could be absorbed into the Jewish nation, whether it could be put to the service of holiness from within. After all, the whole universe was built with one thing serving another, the latter being the purpose and conclusion of the former9. Or, on the

כי איך היה יצחק , לה ורב יעבוד צעיר' שלא הגידה לו רבקה מעולם הנבואה אשר אמר הונראה: ד כז ן"רמב1

שהלכה ', כי ותלך לדרוש את ה, מוסר וצניעותוהיא לא תצלח והנה מתחלה לא הגידה לו דרך' עובר את פי הועתה לא , " הוא גדול מן המגיד ליכיאין אנכי צריכה להגיד נבואה לנביא "או שאמרה , בלא רשות יצחקבאהבתו אותו לא יברך יעקב ויניח הכל בידי , כי אמרה" טרם לדתי' כך הוגד לי מאת ה"רצתה לאמר לו

כדי שיתברך ' ך יעקב מפיו בלב שלם ונפש חפצה או הם סבות מאת הוהיא ידעה כי בסבת זה יתבר, שמים :עלילותולו לבדו נתכנו , וגם עשו בברכת החרב, יעקב

... , י דבורי עשו"ל שהיה יצחק נצוד ע" הנאמר פה חוזר על יצחק רציד... :כח כה והקבלה הכתב2ויאמרו שהיתה אהבת , חק לעשוולדבריהם אלה תתיישב דעתנו ממה שיקשה להמפרשים סבת אהבת יצ

וזהו שגילתה , אבל סבת נטייתו אליו היתה מחלקת אמרי פי עשו, ואין זה נכון, התועלת שהיה אוכל מצידו ' וגושהאהבה היתה מסבת מרמה, כי צידיצחקהתורה ויאהב

, )ן"ית הרמבקוש(ואף על גב שהיה עשו בחזקת כשרות ליצחק . אין שם שמים שגור בפיו: כא כז גור אריה3

כי העובד ). ן"ה ברמב"כ( שהיה עשו נזהר שלא להזכיר שם שמים -מכל מקום היה יצחק דן את עשו לכף זכות ומפני שמדת . ונבהל מפניו, הגדולוכי הוא מתיירא מפני שמ, ה אינו מזכיר את שמו לעולם"מיראה את הקבוהוא מדה גדולה , ה"יה מפחד תמיד מפני הקבוה, "ופחד יצחק היה לי) "מב, להלן לא(דכתיב , יצחק היה כן

ולפיכך מי שהוא , היה סובר שהוא עובר מאהבה, ויעקב שהיה מזכיר את שמו. היה אוהב את עשו, למאוד, ומכל מקום היה יצחק נוטה אחר עשו. ואין זכרו נשכח ממנו, והוא בפיו, אוהב את אחד תמיד הוא מזכירו

:שהיה בעיניו עובד מיראה

מחולקים בדעות ושניהם ידעו דעיקר רחל ביאר הכתוב שלא היו יצחק ו: ה כי ציד בפיו"בר כה כח דהעמק ד4 ,הוא יעקוב יושב אהל אברהם בתורה, ביצחק ולא כל יצחק, הזרע אשר עליו נקרא כי ביצחק יקרא לך זרע

'וגו

ארצה שעיר שדה אדום5

ויצא הראשון אדומי6

בשם ריש לקיש שםובפרט , עיין ברבינו בחיי כה ל7

אמר בלבו אין דרך עשו להיות שם שמים שגור בפיו וכן , י" גשה נא ואמשך בני לשון רש :כא כז ן "רמב8ואולי היה חושב בלבו כי בעבור היותו איש שדה , כי לא היה עשו רשע בעיני אביו, בבראשית רבה ואני תמה

ונחשב לו זה , טהור ומבלי כוונהאינו במקום שאיננו מזכיר שם שמים מפחדו שלא יזכירנו, ולבו על הציד :בעיני אביו ליראת שמים ועל דרך הפשט יהיה זה בעבור טביעות הקול

ב עיקר "שעוה, ומראה כהנה כל סדר הבריאות היתה המתכנת של טפל ועיקר: שם משמואל ריש תולדות9

ואם הטפל … שהיא שומר לפרי וכן בפירות יש קליפה… וכן ששת ימי המעשה טפלים לשבת … ז טפל "ועוהנתעלה גם … ב "ז טפל באמת לעוה"ואם העוה. הוא טפל האמת לעיקר הרי האמצעותו נעשה גם הטפל שלם

וכן ששת ימי המעשה אם הם טפלים לשבת באמת הרי באמצעות שבת גם ששת ימי המעשה … ז ומתקדש "עוהועל ידי , דעשו יהיה טפל ליעקב, ב ועשוויש לומר שזה עצמו היה ענין בריאת יעקו… מתקנים ומתעלים

יעקוב ישיג גם עשו שלימות

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 23

other hand, was there a need to draw the borders of the Jewish nation tighter, with Eisav becoming an independent civilization?

Yitzchak experienced the extraordinary lengths of love which Eisav went to serve him, something he did not see from the scholarly Yaakov1, and saw that here lay the genuine seeds of greatness. Would it, could it turn out that way in the end? Could a blessing from Yitzchak be the eye opener for Eisav to realize his purpose in the world2? Would he not then see ורב יעבוד צעיר as a privilege3? Could then Eisav and Yaakov not be considered as one unity so that even Yaakov’s earthly blessings would go through Eisav4? Eisav’s Failure to Fufill His Potential

There was so much at stake here – no less than the Tikun of the Cheit of Adam HaRishon. Eisav’s worldliness could become the perfect framework, the סדר הדברים for Yaakov’s קנין המעלה. Eisav could take all the evil that had gotten mixed up with the good through the original cheit, conquer it, and subjugate it. Eisav’s סור מרע would be the perfect counterpart to Yaakov’s 5עשה טוב. (In the end, it was the brazen that was the Tikun of Eisav’s misapplied (נעשה ונשמע) of Bnei Yaakov at Sinai נעשהdoing6.)

At this critical juncture, the very parameters of the Jewish people were being defined. It was Rivka, the woman, who determined our future, as had similarly occurred with the previous dispute between Avraham and Sarah concerning Yishmael7.

כ "משא, שו מאדוורק אהבה החוזרת היה ליצחק את עשו דמשמש ליה כעבדא ונהנה בשימ: העמק דבר שם1 לא אהבה את יעקובשלא היתה נצרכת לשימוש בניה ורבקה 'יעקוב היה יושב אוהל ולא שמש הרבה וגו

משום , ולא כמו ביצחק דלא כתיב ויהי יצחק אוהב, משום הכי כתוב לשון הוה, התכליתהביטה אל המעלה ו ש"ע' ובאמת בסוף ימיו נתהפכה האהבה וגו, פ השעה"דאהבת יצחק לא היה אלא במקרה ע

להאיר את עיניו על ידי … ובזה יש לומר הטעם שרצה יצחק אבינו לברך את עשו : ריש הפרשה, שם משמואל2

דושה שיכניס בו שידע מהיא שלימותו הברכות והק

ר מבואר דהכונה הוא על "י למד"ברש.... , "אם זכה"במדרש על הפסוק ורב יעבד צעיר איתא : אור גדליהו3 ש עוד מה שהסביר על אנטונינוס ורבי שאז הכניע עשו לגמרי ליעקוב"ע. עשו

למה לא השאיר אף … פ "וא צדיק אבל עכדאפילו אם נימא דחשב שעשו ה: ה בענין"שם משמואל דף רסב ד4

ואחר שהיה … וכלל כולם בברכה אחת , כ נראה שחשב יצחק שהם כגוף אחד"אשר ע… ]. ליעקב[ברכה אחת עשו הבכור רצה לברך אותו שהוא יהיה הצינור

אור גדליהו5

ת של עשו ריש וזאת הברכה שבחינת נעשה ונשמע מקבילות הן למדותיהן הרעו, אדרת אליהו, א"הגר6

נעשה כנגד עשו ונשמע נגד ישמעאל, וישמעאל

7See the previous parsha where we mentioned that this is consistent with the definition of the Female Force which provides the environment, the context and the framework, which allows the Male Force to grow and develop. This is no different in the physical relationship between husband and wife. The male seed cannot reach fruition on its own; it needs to be absorbed by the women, combined with her egg cell, and then nurtured in her womb. She provides the total environment for the developing embryo; its warmth, its food, its oxygen – the very walls in which it survives

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 24

And what did Rivka see? She saw that Eisav had no interest in serving Yaakov. She saw that Eisav thought of himself as the leader1, that he was destined to establish a whole Western civilization whose food, dress and architecture stressed the honor of Eisav and his progeny2. Eisav was born whole (עשו from עשוי), and his descendents held themselves as an all-encompassing civilization, masters of everything, and therefore deserving of everything. This was Yitzchak’s midah of Din – to have earned something and to have a right to it - turned selfish3. It left no room for any alternative reality – the very existence of Yaakov became a problem for Eisav through the ages4.

This was potentially disastrous for the Jewish people, with the scientists and businessmen leading the Torah scholars and not the other way around5. On the one hand, there is no question that Eisav had the power, just as Yaakov did, of joining heaven and earth6. But whereas Yaakov would make the link by raising the earth to the levels of the heavens7, Eisav would do so by bringing heaven down to earth, by reducing the spiritual to becoming a welcome embellishment of secular humanism8.

Yaakov, who appears to have engaged in shrewd and tough bargaining to buy the birthright to begin with, participates in Rivka’s trickery to gain Eisav’s blessings

נברא וועשה עצמו עיקר כאילו בשביל, לא רצה להיות טפל ליעקב… אך עשו : שם משמואל ריש תולדות1

העולם

... ,"שני גאים"כי כך משמע לשון ... "שני גוים בבטנך" שאמר .... אנטונינוס ורבי: ה" ד כג כה גור אריה2בזה כי יש אוכל אכילתו כבהמה ואינו ורוצה . 'לא פסקו מעל שלחנם לא צנון ולא חזרת'וזהו שאמרו כי

וכן יש במסכת . להחשיב עצמוםרק מתקנין תקון הראוי לאד, אבל ישראל ועשו אין נוהגין כך, מחשיב עצמווכן . והכל לעדן את נפשם, הרבה מרחצאות תקננו, שאמרו אדום הרבה שווקים תקנינו) ב"ב ע(עבודה זרה

לא כמו ישמעאל , וגם בבניינים נאים, מאד יותר משאר אומותאדום נוהגין עד היום במלבושיהם להתכבדוכן היו ישראל נמשכים אחר זה מפני מעלתם . יהםשאינם מקפידים על מאכלם ועל מלבושם ועל מרחצאות

:ורוצה בזה כי אומות חשובות שיש להם חשיבות נפש', שני גאים בבטנך'לכך אמר . וחשיבותם בעצמם דין הוא ". פחד יצחק "–מדתו של יצחק היתה מדת הדין . היה הקליפה של יצחקעשו : 144' עמ, ממעמקים3

עשו דימה שלו יש זכות . ... לא יתכן שמציאות תקבל שפע וקיום מבלי שיגיע לה זאת בדין... מהשורש די קיום בדין

. הרי עצם מציאותם של ישראל הפריעה לו: 146, עמ, ממעמקים4

כי אמרה לו אמו , רק במקום הזה', לפני מותי לא נזכר בכל הפרשה לפני ה' ני הואברככה לפ: ז כז ן"רמב5

:ואין לך עמידה לפניו, ואם יתברך בה עשו אחיך תתקיים בו בזרעו לעולם, ברוח הקדש, תהיה' הברכה לפני ה

י אדם כ… וכח אחד לשניהם ושניהם הם בבחינת אדם , כח יעקוב ועשו היה כח המחבר: שם משמואל דף רסד6 כ יש לו כח החיבור"והוא שם הכולל כידוע ליודעים ע, ה"מספרו מ

ולפי הדברים האלה . …הכל היה לצרך גבוה … כל הענינים של רמאות שקיים יעקוב -שם משמואל דף רסד 7

ומקשים העולם מה היה חסר לו שם בבטן , יובן למה כשעוברת על פתחי בתי מדרשות יעקוב מפרכס לצאתאך יובן כאשר יעקוב לא לעצמו היה רוצה . מלאך מלמדו כל התורה כולה… :) נדה ל(ל "אמרו זאמו שהרי

ובאשר ענין זה היה , לצאת כי אם לצרך גבוה לחבר את שני העולמות על ידי עסקו בעולם הזה לצורך גבוה .כי שם בבטן אמו לא היה יכול לעשות את זה, צורתו על כן מפרכס לצאת

השתמש בעניני קדושה לרמאות ולצוד את אביו בפיו להתלבש בטלית של … עשו : סדשם משמואל דף ר8

הרי הוא מחבר ומשפיל את העולם העליון לתחתון… מדקדק במצוות למען ישיג על ידי כן תאוותיו הנפסדות

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 25

at the end of Yitzchak’s life. He imitates Eisav’s voice1, though he cannot bring himself to imitate his rough language2. The truth is that Eisav had a huge soul, encompassing within it the potentials of a Rebbe Akiva and a Rebbe Meir. Both of these were leaders of the Oral Law in their day, and both of them descended from Roman nobility, i.e. from Eisav, whose potential greatness in the Oral Law was expressed by his power of 3ציד בפיו . The Oral Law is the final bringing down of the Torah, the application of the Torah to the world of action – just what Yitzchak saw would complement Yaakov’s more abstract Torah learning. Eisav is even compared to David HaMelech, who had the same reddish complexion and the same hot and blood-thirsty make-up, though David HaMelech, unlike Eisav, channeled his fiery passion towards serving the Almighty (יפה עינים). In fact, Rav Tzadok HaCohen says that at a certain level of spirituality there was a possibility that it would indeed be David HaMelech who would partner Yaakov as his twin4. This connection of Eisav to David will also be apparent at the end of days, when Edom (the Western World) will be the ruling power just before the Mashiach, a descendent of David HaMelech. But the Mashiach will be a descendent of Yaakov, not Eisav, and will be a fulfillment of Yaakov’s hand reaching out to grab the heel of Eisav’s foot in order to go first and be the leader. It is instructive that in order to become Mashiach, Eisav’s potential does have to be related to. What Eisav had relegated to his heel had to be grabbed and incorporated into the Messianic era, for Eisav the doer had what Yaakov, the deep man of Torah thought, needed – the possibility of applying truth into this world of action. It is the Eisav-like descendent of Dovid who will ultimately complete what Eisav refused to do5.

But in the end, despite his huge potential, Eisav never translated the genius of his soul into the world of action. The classic description of Eisav is like a swine. The Torah brings four animals with only one of the kosher signs, a split hoof and chewing the cud. Three of the four have the internal sign of chewing the cud, but they lack the

גיטין (כמו שאמרו רבותינו, כרים בקולםיוכל בני אדם נ, איך לא פחד מהיכר הקול, תמהואני: יב ן כז"רמב1

אלא בטביעות עינא דקלא ואם סתם , והיאך בני אדם מותרין בנשותיהן בלילה, היאך סומא מותר באשתו) -כג שתהיה לו באמת טביעות בקול אולי היו , והחכם והבקי להכיר בין בני, מה יהיה ביצחק, בני אדם מכירין כן

שמדבר בלשון רכה ומזכיר שם , דבריו, יעקבכי הקול קול ) ר סה יט"ב(האחים האלה דומים בקולם ולכך אמרו :כי יש בבני אדם יודעים לעשות כן, שמים או שהיה משנה קולו לדבר כלשון אחיו

אמר בלבו אין דרך עשו להיות שם שמים שגור בפיו: גשה נא ואמשך בני: כא י כז"רש2 חנם היה כי באמת היה גנוז בו זה לא על עשו מקום מה שמלידה היה ומכל: תקנת השבין ו, רב צדוק הכהן3

ציד בפיו דהיה ) ח"כ, ה"בראשית כ(על פסוק ) ליקוטי תורה עובדיה(ל "הרבה נשמות גדולות וכידוע מהאריז משנה כוותיה שזהו תםמאיר שבא מנירון קיסר הוא מצאצאיו וס' עקיבא יסוד תורה שבעל פה ור' בו נשמת ר

אבל אצלו היה זה רק בעקביו רצה לומר מה שאינו אצל האדם , עיקר תורה שבעל פה המשניות שנקרא הלכותוהוא , )'ה', משלי ה(' עיקר מכוון זה נקרא בכל מקום שדש בעקיבו ושם הם החטאים כטעם רגליה יורדות וגו

הטוב שבו הוא בעקב כי עיקר הקומה שלו עטהמדריגה התחתונה שבקומת אדם ואצל קומת אדם בליעל מ :עשה במחשבה תחילה דזה היה תחילת המחשבה ביצירתוהוא ההיפך מזה וסוף מ

ה עם " מספר גלי רזיא דתחילת יצירה היה ראוי לצאת דוד המלך עוכנודע:תקנת השבין ו, רב צדוק הכהן4

רק עם יפה עינים שכבר נתקנו בו העיינין דלאה והיה התיקון הגמור לאלתר אלא , יעקב שהיה גם הוא אדמונידהוא ' וגוםץ מצד מדת העולם הזה שהוא תחת הזמן ויש עת אשר שלט האדם באדשלכל זמן ועת לכל חפ

:על כן לא יצאה אז נשמת דוד עדיין מהטיקלא ונתהפך לעשו, שליטת האדם בליעל כנודע בספר הגלגולים

ל " מקום בעקבו יבוא מלך המשיח שיתפוס המלכות אחריו כמו שאמרו זומכל: תקנת השבין ו, רב צדוק הכהן5והיינו דשם בעקב גנוז תחילת המחשבה , ידו אוחזת) ו"כ, ה"בראשית כ(על פסוק ) 'ט, ג"בראשית רבה ס(

ושורש דוד שהוא נגד עולם העשיה דהוא שלימות המעשה

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 26

split hoof1. Only the swine, however, has a split hoof but does not chew the cud. Its external appearance is one of holiness, and it therefore extends its feet outwards when lying down (unlike most animals), as if to show off its purity, while really it is hiding the fact that it does not chew the cud2. Rome was the classic Eisav paradigm. To look at its kingdom was breathtaking. Roman architecture and buildings, streets, sewage systems and stadiums are legendary. Roman law was so brilliant that all Western legal systems are based on it. But wait! Go inside one of those magnificent stadiums and witness people being thrown to the lions for other people’s pleasure. The powerful Roman mind was best applied to its army, which became one big killing machine. The Roman roads were filled with Jewish and other blood. In the end, the Romans failed and disappeared because they used their greatness to serve themselves rather than G-d3. There was nothing that the Roman mind did not claim to be masters in, nothing that they did not try to subjugate to their own kingdom4. Therein lay their great destructiveness and ultimately their destruction. This is the frightening lesson of Eisav.

Rivka got to marry Yitzchak by a hairsbreadth of history. Had she not given water to Eliezer’s camels, history would have looked very different. And now, at the end of that relationship, she again seems to get Yaakov in ‘just over the net’. Eisav is blessed by Yitzchak that he will be a great and victorious military power5. The Jews would seem to be no match for this might fueled by a deep hate6. Indeed, they have

כי , זו מדי, ואת השפן ... . ה"שמקלסת להקב, כי מעלה גרה הוא, זו בבל, א את הגמל"ד: ה, יגויקרא רבה1

אלכסנדרוס . ה"שמקלסת להקב, כי מעלת גרה היא, זו יון, ואת הארנבת ... ה"סת להקבשמקל, מעלה גרה הואוהוא גרה לא , זו אדום, את החזיר. י שמעון הצדיקקאלו' שמעון הצדיק אומר ברוך ה' מוקדון כד הוי חמי לר

י לי מ) תהלים עג(אלא מחרפת ומגדפת ואומרת , ולא דייה שאינה מקלסת. ה"שאינה מקלסת להקב, יגר :בשמים

'כשהוא שוכב פושט טלפיו לומר ראו שאני טהור וגו...עשו היה נמשל לחזיר : י כו לד"רש2

דהיינו שהם , ולאלו יש לכל אחד ואחד סימן טהרה, הראשונים גמל שפן ארנבת' ג:יח, עמ,נר מצוה, ל"מהרמלכיות חבור וצרוף אל השם ' ומורה זה כי מצד הנסתר יש לאלו ג, וסימן טהרה זה הוא בנסתר. מעלי גרה

רביעית אין לה סימן לכותאבל מ. ואין דבר זה סימן טהרה בפעל הנגלה רק סימן טהרה נסתר, יתברך מצד מה. אל השם יתברך שכך מראים עצמם כאלו הם טהורים' כי החבור שיש למלכות הד, טהרה בנסתר רק בנגלה

ואין דבר , )ה, ויקרא רבה יג(ו ומראה כאילו הוא טהור ודבר זה מורה על אמיתת מלכות רביעית שפושט טלפי :ולכך סימן טהרה הוא בטלפיו אשר הם נגלים, ורזה דבר עצמי אל המלכות רק שמראה עצמו כאלו הוא טה

ל " כחזיר דהיינו עקיבו ואמרו זפיו ומצד זה הוא אחיזת עשו דפושט טל:תקנת השבין ו, רב צדוק הכהן3דמקצת מצוות קלות יש באומות העולם כמו , מצעת הבימה דמראה עצמו כצדיק) 'א, ה"בראשית רבה ס(

דביבוש קצירה אף דגם זה אמת דחסד לאומים חטאת הוא ) א"י, ז"ישעיה כ(על פסוק .) 'בבא בתרא י(שאמרו ולפשוט טלפיים ולגבי אומות העולם נקרא בזה רשע םלהם דכל מה שעושין אינו אלא להתיהר כדאיתא ש

:מכל מקום מצד הגילוי העולם הזה אין ניכר.) 'ראש השנה ד(רו כמו שאמ

ולכך היא רוצה , מפני שרואה עצמה שהיא כל ואין זולתו, מלכות הרביעיתאמנם ):יז' עמ( נר מצוה ,ל"מהר4ולכך ראה דניאל את החיה הזאת שיש לה . ואין זה רק השחתה, ולכך הוא משחית הכל, שלא יהיה נמצא אחר

שכל ענין מלכות זה , קומווכמו שבארנו במ, כי הברזל הוא משחית ומקצץ את הכל, )ז, דניאל ז(רזל שנים של בואף כי המלכות . ואין זה רק השחתה שאין יותר על זה, וכמו ששרפה בית אלקינו והשחיתו אותו. רק להשחית

ולא היה זה משום . ידיהםדבר זה מפני שהיו רוצים לכבוש את ישראל תחת , הראשון גם כן שרפה בית אלקינוולפיכך היו כובשים , כמו שבארנו למעלה, על הכלמתנשארק בשביל כי המלכות הזאת רוצה שיהיה , השחתהאבל מלכות הרביעית שכבר היו . היו כובשים ושורפים את הכל, ומפני שהיו רוצים בכבוש גמורה. ישראל

ולא . מכל מקום בודאי היו תחת ידיהם ורשותם, ועועם כי מרדו בהם בדבר קטון כמו שיד, תחת ידיהם מקודם :ומצאו עילה להשחית אותם, םהיה דבר זה רק להשחית

בלחם , )דברים ח ג(וכן כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם , ועל חרבך תחיה כמו בחרבךוטעם: מ כזן "רמב5

אבל , ומטל השמים ובה יחיהכי הנה נתן לו משמני הארץ , ואין הברכה שתהיה מחיתו משלל האויבים בחרבו הענין לומר שיחיה במלחמותיו כי ינצח ולא יפול בחרב אויב

וישטם עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את ) מא( כז6

:יעקב אחי

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 27

suffered long and hard under Eisav, but at least they have had their brocha to protect them and that brocha, which no repression by Eisav can ever gain1, tells them that the Jews will have a happy ending2.

וזה טעם בא - ברכתו לעולם כי ידע שאבד בנו האהוב לו, טעם החרדה הגדולה אשר חרדוזהו :לג כז ן"רמב1

שאי אפשר שתחול הברכה רק בזרעו, נתן דעתו שהבא אליו היה יעקב, אחיך במרמה כי אחר שאמר מי איפוא , מברכיך ברוך ואורריך ארור) במדבר כד ט( ארור ומברכיך ברוך ובבלעם הוא אומר ארריךה " דכט כזי "רש2

לפיכך , והרשעים תחלתן שלוה וסופן יסורין, קודמין למברכיהןואורריהן, הצדיקים תחלתן יסורין וסופן שלוה כ " עהקדים בלעם ברכה לקללה

:והוא יגבר עליך, שלא תתגבר עליו, ואת אחיך תעבודמרא: מ ן כז"רמב

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 28

3. Yaakov – Truth in a Messy World SUMMARY:

Truth, אמת, is comprised of the first, middle and last letters of the alphabet: stable, well-based and all-inclusive. Falsehood, שקר, - is comprised of 3 letters in a row. If we take away one letter of the truth, the א, we are left with the word מת, death. It all looks so obvious, so sensible to make a choice for truth. But this world is a messy place, and, in a post-Cheit world, truth and non-truth are mixed up. Moreover, one can be very creative with falsehood. There are infinite varieties of lies, but only one truth. This is another reason why the letters שקר are next to each other (and those of אמת span the alphabet). Very clever people have spent their whole lives living a lie, sometimes even willing to die for it. How can one know through all the confusion that it is indeed truth which one has discovered? In the end we can discover truth through all the thickets of confusion because of its lasting quality. Even when it is under great siege, it eventually emerges victorious. Since falsehood by its very definition is unreal, it cannot endure.

No one symbolizes a commitment to truth more than Yaakov Avinu. Yaakov Avinu’s whole Midah is to be straight, honest and true. His second name is Yisrael, Yashar Kel: straight with G-d. But he is also Yaakov (from עקב, a heel), holding onto the heels of his brother – ready to deal with the manipulations and dishonesty of others. In fact, he had to deal with deception his whole life, and very often engage in it himself. Yaakov teaches us when and where deception for the sake of truth can be employed. Drawing the line here is exceptionally complex - the last letter of truth, the There is but a hairsbreadth .ש is right next to the first letter of falsehood, the ,תseparating them, separating truth from falsehood.

Yaakov surely had no interest in this world at all, except as a vehicle to bring him to the next world. Yet, all of Yaakov’s ‘trickery’ appears to further this-worldly aims, as in recovering his due from Lavan or gaining the birthright from Eisav.

Yaakov has to deal with Eisav regarding the birthright on three occasions. He is born after Eisav, though clutching his heels. He then ‘buys’ the birthright for a pot of lentil soup. Finally, he ‘steals’ the blessings that Yitzchak wants to give to Eisav, and Eisav points out that Yaakov's whole name seems to signify some kind of treachery.

From this last incident we learn that deception is sometimes unavoidable. Yaakov is forced into a situation to take the blessings which are truly his all along. However, there are rules of deception. Firstly, there must be no choice, no conceivable way of achieving this through honest means. Secondly, one has to feel great pain at not being able to be absolutely truthful. Thirdly, one has to minimize the deception. Finally, one has to know that despite following all the rules there will still be a spiritual price to be paid. Yaakov engages in this final act of clear deception with the greatest reluctance. “Perhaps my Father will feel me” ( he says to his ,( אביאולי ימשנו: יבכז mother, hoping that his father would reveal the deception and that he, Yaakov, would not get away with it. Rivka has to force him, backed by the full force of her prophecy, crying and bent over, to go along with the deception. Yaakov deliberately does things slowly. Faced with the great urgency of going into his father before Eisav returns, it seems as if he is trying to fail. Once he enters to his father, he desperately tries to minimize the element of deception by being extremely careful with his words so that as much truth as possible is maintained. And

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 29

all the time he is in great pain that such a thing has to be done at all. Someone who does not feel the pain of deception cannot even begin to think about doing such a thing. Later, Yaakov himself is taken in. Despite anticipating this and taking steps to avoid the deception, Leah masquerades as Rochel and Yaakov is reminded of his own supplanting of his brother. Both Rochel and Leah, his chosen wives, cooperate in the deception. There is no one left in his immediate environment, it seems, who can be trusted to be honest, open and straight. Leah defends her behavior as Midah Keneged Midah, detailing for Yaakov his deception in stealing Eisav’s blessing.

Yaakov is now thrust into the hands of the master manipulator, a man whose very name, Lavan – ‘white’, denotes the whitewashing of reality so that half-lies and untruths could all be coated with the glossy look of truth. From the very first meeting, day in and day out, a thousand manipulations a day – Yaakov faces his world לא ז : … .And he changed my wages tens of times – והחליף את משכרתי עשרת מנים But Yaakov remains faithful and true through all this. He doesn’t do it by quietly withdrawing to live the honest life. Rather, he remains honest in the thick of daily deception, cheating and downright nastiness. He says to his wives: And you have known that I have served your father with all my might. And when Yaakov finally makes up his earnings by taking all the spotted and striped sheep, although he has to be cunning he remains totally honest. The deal is agreed upon in advance and Lavan goes so far as to hide any spotted or striped sheep so that Yaakov will again come out empty handed. Yaakov shows that a person often has to be cunning to remain truthful, that איש תם יושב אוהלים, A straight-forward person, dwelling in the tent (of scholarship), does not mean someone who is naive and can be taken in. Rather, it refers to someone who will act in the most straightforward fashion which this messy world allows in order to achieve Emes. We see such messiness when Yaakov flees from Lavan - ויגנוב יעקוב את : לא כ The Torah testifies that he stole the heart of .לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי בורח הואLavan - strong language – by leaving with his wives (Lavan’s daughters) without telling Lavan. And Rochel, who started out her relationship with Yaakov by fooling him, now uses those same effects in the cause of Monotheism by stealing Lavan’s idols and hiding them. Yaakov’s final showdown is in next week’s Parshah when he first confronts Eisav’s guardian angel (שר) who asks him his name. The angel asks Yaakov his name not because he does not know it but to get him to define himself as Yaakov, the one who comes to confront the trickery of this world in slyness. Yaakov is asked to recognize the messiness of his mission of truth in this world and then shown, by his new name Yisrael – straight with G-d - that he has overcome the falsity of this world to achieve a higher level of truth. Or, as Rashi gloriously puts it: No longer will you be called Yaakov – one whose blessings come to you in a round about way and with deception – rather (you will be called Yisrael) – some one who receives the blessings openly and in a princely fashion (בשררה). (Yisrael is here interpreted as he will be a prince to G-d). In a messy world of deception Yaakov stays true and deserves, as a result, to become the third of our three forefathers.

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 30

DETAIL:

Truth is a concept so easy to understand and so difficult to achieve. At first

glance it seems so sensible to make a choice for truth, but Yaakov’s story comes to alert us that the reality is much more messy and challenging. Falsehood, in fact, is easily achieved. One can be very creative with falsehood and there are infinite varieties of lies, but there can be only one truth. The letters שקר are next to each other1, and not even in the right order, for a lie is any old combination strung together. The letters of אמת, on the other hand, span the alphabet2, and are in the right order – one has to go through all possibilities before being sure that he has found the truth. Very clever people have spent their whole lives living a lie, sometimes even willing to die for it. How can one know through all the confusion that it is indeed truth which he has discovered? In the end we can discover truth through all the thickets of confusion because of its lasting quality. Even when it is under great siege, it eventually emerges victorious. Since falsehood by its very definition is unreal, it cannot endure3. Sooner or later, the “isms” of various sorts disappear as so much fluff. Moreover, because there can be only one truth, truth reflects unity and oneness, and this in turn is G-d’s stamp on the world4. (There are 13 letters between each of the letters of 13 ,אמת being the numerical value of 5.אחד)

No one symbolizes a commitment to truth more than Yaakov Avinu. His second name is Yisrael, Yashar Kel: straight with G-d. But he is also Yaakov (from a heel), holding onto the heels of his brother, which is the side of him that has to ,עקבdeal with the manipulations and dishonesty of others. In fact, he had to deal with deception his whole life and very often engage in it himself. Yaakov teaches us when and where deception for the sake of truth can be employed. Drawing the line here is exceptionally complex - the last letter of truth, the ת, is right next to the first letter of falsehood, the ש. There is but a hairsbreadth separating them, separating truth from

הם ביחד כי אין צריך לטרוח אחר השקר ויכול לומר שקרים כמו שקר אותיות :פרק א, נתיב האמת, ל"מהר1

שירצה

ומפני כך אותיות של אמת מרוחקות עד שאי אפשר שיהיו , אבל האמת לא שכיח:פרק א, נתיב האמת, ל"הרמ2 .כ"יותר רחוקים כמו שהתבאר בסמוך ג

שלמה המלך בא . שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר) ב"י(בספר משלי : פרק א, נתיב האמת, ל"מהר3

אף אם יבאו הכל לחלוק עליו , כאשר האדם דבריו באמת ויושרכי , לדבר על מדת האמתית ועל מעלת האמתוזה , והפך זה לשון שקר אין קיום לשקר. ולבטל האמת ובכח נלחמים עמו עם כל זה האמת נשאר במקומו

ארגיע , השעור היותר קטן שאפשר לומר עליו דהיינו עד יום או חצי יום' כלו, שאמר ועד ארגיעה לשון שקרהכתוב ועד ארגיעה לשון ' וכך פי, רה כמו רוגע הים וגליו שישבור לשון שקר וכן הרבהלשון שקר לשון שבי

.שקר הזמן היותר קטן שאפשר לומר עליו עד כך וכך שהוא קצר מאד יהיה נשבר לשון שקר

חנינא ' אמר ר) 'ב, ט"יומא ס(ובפרק בא לו ) 'א, ה"שבת נ( במה בהמה ובפרק :פרק א, נתיב האמת, ל"מהר4 ...ואי אפשר שיהיה האמת שנים, כי אין דבר שהוא אחד רק האמת הוא אחד... . כ"ה אמת ע"ו של הקבחותמ

וןו מלש"לכך נקרא תי... .י להודיע שהוא אחד"כי לכך אמת חותמו של הש ...הרבה וכן כל דבר שקר הוא . אמת' ו אמת לא א"והתוית שהוא לשון סימן וחותם ולכך אמר תי

ג "וכן יש י, א"א בית"ם באלפ"עד אות אמצעי מן אמת שהוא מ' ג אותיות מן הא"עוד כי יש י ו:שם, ל"מהר5

ג כי האמת הוא "ואחד מספרו י, א והוא אות אחרון מן אמת"א בית"ו באלפ" עד התיחהם הפתו"אותיות מן המ . ד"ג במספר אח"אחד לכך בין כל אות ואות מן אמת הוא י

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 31

falsehood1. In fact, in a post-Cheit world truth and non-truth are mixed up, making this a messy place indeed.

Further, Yaakov surely had no interest in this world at all except as a vehicle to bring him to the next world2. Yet, all of Yaakov’s ‘trickery’ appears to further this- worldly aims, as in recovering his due from Lavan or gaining the birthright from Eisav.

Moreover, the Torah, which is the way in which Truth is brought down to earth, cannot conceivably describe anything which is not true at some deeper level3. The word אמת is comprised of the first, middle and last letters of the alpahabet: stable, well-based and all-inclusive, giving it permanence and continuity. Falsehood, is comprised of 3 letters in a row, and not even in the right order – for any ,שקרfalsehood is as good as the next. The letters of truth are all shaped in such a way that they have a firm base, for truth is eternal. The letters of falsehood are all letters that are top-heavy: ready to fall down4. Only truth, the full truth, can give one access to real life. If we take away one letter of the truth, the א, we are left with the word מת, death5. So how could the Torah, the book of Life, include Yaakov’s deception of Eisav – a description of a non-truth?

To compound the problem, Yaakov achieves a level which is simply called a level of the Torah6, a level which built on, superseded and completed the levels of Yitzchak and Avraham7. The fact that he was able to survive the powerful combination of Eisav and Lavan morally and spiritually unblemished has everything to do with the fact that Yaakov was able to operate at a level of Torah which is above the natural order that Eisav and Lavan were hurling against him8.

כי תיכף , ו הוא אמת"ן הוא שקר והתי"האמת והשקר מחוברים יחד שהרי השי ו:פרק א, נתיב האמת, ל"מהר1

ואל יאמר האדם כי אף אם משקר . שירחק מן האמת אף אות אחת תיכף הוא שקר ולכך השקר הוא אצל האמת מן האמת הוא שקרמעט שאין הדבר כך כלל רק כאשר סר דבר, מעט הלא הרוב הוא האמת

כי בכל בריה שבעולם הפריה קדמה לפרי כמו יעקוב ועשו יצא עשו : א אד הרמז"א מגלת אסתר ע"גר2

וקדם .ב "ז ויעקוב העוה"כי עשו נטל העוה. מ קדם עשו תחילה לצאת"אף שיעקוב קדם ליצירה מ, ראשון ב"ז היא העוה"ותכלית העוה ,ליצירה כי תחילת המחשבה היא סוף המעשה בענין תכלית

רב צדוק הכהן בכמה מקומות3

יש לו רגל למטה והכל נסמך עליו והרי השקר ' באמצע כי הק' הק:פרק א, נתיב האמת, ל"והוסיף המהר4

ף שיש לו רגל אחד למטה לכך אין לו קיום ועמידה כלל כי אין דבר עומד על רגל אחד"נסמך על הקו

עשה ממנו מת הפך הוא אחד בלבד נ' ף מן אמת אף שהא" ולכך אם תסיר האל:פרק א, נתיב האמת, ל"מהר5 האמת

6Yaakov himself experienced the equivalent of Maamad Har Sinai: ה לתת "הקב סולם בגימטריא סיני שראה דוגמה שעתיד: ה והנה סולם"דעת זקנים מבעלי התוספות כח יב ד

זה : מלאכי אלוקיםוהנה. וכנגדו בסיני בוער באש עד לב השמים' מוצב ארצה וגו: תורה לישראל על הר סיני אלוקיך ' זהו שנאמר אנכי ד: 'ויאמר אני ד. על הר סיני' זהו שנאמר וירד ד: נצב עליו' והנה ד. משה ואהרון

במקום הזה ואנכי ' אכן יש ד): כח טז(וכן כתוב ) דעת זקנים כח יג(נצב אליו ' כי רק אצל יעקוב כתוב והנה ד7

דעתי מדה זושלא י: וכתב המשך חכמה' לא ידעתי וגו

8Initially, Eisav attempted to join forces with Yishmael by marrying one of his daughters. Shem MiShmuel explains that since Yaakov was the קו האמצעי, Eisav, who was מצד השמאל could only hope to stand up to him by joining with Yishmael who was צד הימין. However, G-d arranged that Yishmael should die just then so that coalition came to naught.

י דועיין בהעמק דבר בהרחב דבר סוף פרשת תולדות שמביא עוד חשבון של עשו איך לנצח את יעקוב על י( )ה מיתתו של ישמעאל אז"הילוכו לישמעאל וגם הוא כותב שלכן סדר הקב

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 32

Being Deceptive in the Realm of Torah

That Yaakov was successful in engaging this challenge was illustrated by the fact that his children showed a level of truth which brought the idea to a new high.

Yaakov is caught having to deal with Eisav on the birthright, the right and the responsibility to represent core spirituality for the future Jewish people, three times. He is born after Eisav, though clutching his heels. (And the Gro, Malbim and the Shem Mishmuel all point out that the purpose of something always comes at the end1.) He then ‘buys’ the birthright for a pot of lentil soup. Finally, he ‘steals’ the blessings that Yitzchak wants to give to Eisav, and Eisav points out that Yaakov's whole name seems to signify some kind of treachery2.

From this last incident we learn that deception is sometimes unavoidable. Yaakov is forced into a situation to take the blessings which are truly his all along3. This story teaches us, however, that there are clear rules of deception. Firstly, there must be no choice, no conceivable way of achieving this through honest means. Secondly, one has to feel great pain at not being able to be absolutely truthful. Thirdly, one has to minimize the deception. Fourthly, one has to know that despite following all the rules there will still be a spiritual price to be paid.

Yaakov engages in this final act of clear deception with the greatest reluctance:

,אולי ימשנו אבי: כז יב

he says to his mother, and the Kesav VeKabala shows that this language means that he was hoping his father would reveal the deception and that he, Yaakov, would not get away with it4.

Nevertheless, Lavan filled in for Yishmael. Yaakov’s preparation for this battle was to immerse himself in Torah, for no less than 14 years, in the Yeshiva of Shem and Ever. Yaakov was now totally ‘Torah’:

למעלה משבעת ימי הבנין מגבהתו ומרוממתו על כ התורה שהיא"ע… לבל תהיה לו שום מציאות אלא תורה

]של לבן[שוב אינו מתיירא מן הכישוף ] ולכן[… כל מה שנברא בשבעת ימי בראשית

Our Parsha begins with the words ויצא יעקוב מבאר שבע. Beer Sheva, says the Zohar, means Binah, that which is above the seven days of the natural order. So great is Yaakov’s power of Torah, that the very stones under his head yield to this higher unity and join together.

)ר"ג דף שכו קטע המתחיל במד"שם משמואל שנת תרע(

ועשו יצא עשו כי בכל בריה שבעולם הפריה קדמה לפרי כמו יעקוב : ד הרמז א א"א מגלת אסתר ע"גר1וקדם .ב "ז ויעקוב העוה"כי עשו נטל העוה. מ קדם עשו תחילה לצאת"אף שיעקוב קדם ליצירה מ, ראשון

ב"ז היא העוה"ותכלית העוה ,ליצירה כי תחילת המחשבה היא סוף המעשה בענין תכלית

'ברכתי וגוויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את בכרתי לקח הנה עתה לקח את : כז לה2

גם ברוך יהיה… ויאמר … ויחרד יצחק : כז לג3י "עיין רש(שלא תאמר אילולי שרימה יעקוב לאביו לא נטל את הברכות לכך הסכים וברכו מדעתו : י"רש )פסוק לו

ויאמר עשו יש לי רב אחי יהי לך אשר לך): פרשת וישלח(לג ט כאן הודה לו על הברכות: י"רש

כי לשון פן ישמש כשאין המדבר חפץ במציאות , היה לו לומר פן ימשני. ימשני אבי אולי:הכתב והקבלה4

ל פן "ואם היה חפץ שלילת המשוש הול, פן יקראנו אסון, פ כל הארץ"פן נפוץ ע, כמו פן ישלח ידו, הדבראביו והיתה ניחא ליה שיברך , מזה נראה כי יעקב איש התמים לא היתה דעתו נוחה לבטל רצון אביו, ימשני

לכן אמר לשון אולי דלשון זה ישומש , והיה מקוה ומיחל בבטול השתדלותו בזה, לאשר יחפוץ לברכו. ט אולי לא תאבה האשה"ב ל"ש בחיי שרה כ"עמ. אולי ישא פני, כמו אולי יחנן, כשהמדבר יקוה קיום דבריו

יצחק אליו לנשק לו או א אולי יקרב"כ, שלא חשש יעקב שימשהו אביו בכונה להכיר אותו, ן אמר"והרמב :לדבריו מלת אולי נכון בפשוטו. ובמשמושו זה ימצאהו חלק, כדרך חבת האב אל בנו, לשום ידו עליו

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 33

Midrash Rabah says that Rivka had to force Yaakov, backed by the full force of her prophecy1, crying and bent over, to go along with the deception:

2 אנוס וכפוף ובוכה– ווילך ויקח ויבא לאמ: בראשית רבה

Even then, as the Kesav VeHakabala points out, Yaakov deliberately does things slowly. Faced with the great urgency of going into his father before Eisav returns, it seems as if he is trying to fail. This is in stark contrast to other situations like Avraham when he ran out to meet the 3 malachim3, ran to Sarah to tell her and urged her to hurry, and rushed to prepare the food4. Similarly, we read this of Eliezer when he saw Rivka, )תה וירץ העבד לקרא)כד יז , and Rivka in turn, )ותמהר ותער כדה )כד כ Yet no such words are written by Yaakov5. Once he enters to his father, he .אל השקתdesperately tries to minimize the element of deception by being extremely careful with his words so that as much truth as possible is maintained6. And all the time he is in great pain that such a thing has to be done at all. Someone who does not feel the pain of deception cannot even begin to think about doing such a thing. Later, Yaakov himself is taken in. Despite anticipating this and taking steps to avoid the deception, Leah masquerades as Rochel just as Yaakov masqueraded as Eisav. In the words of one meforash: Providence wished that Yaakov be reminded of his own supplanting of his brother. Both Rochel and Leah, his chosen wives, cooperate in the deception. There is no one left in his immediate environment, it seems, who can be trusted to be honest, open and straight. Leah defends her behavior as Midah Keneged Midah7, and Lavan says: “In our country we do not take the rights of the firstborn as you did8.”

ותאמר לו אמו עלי קללתך בני אך שמא בקלי ולך קח לי : כז יג1

עלי אתאמר בנבואה: ותרגם אונקלוס

בהמשך עיין דבריו במלאו בהארהמובא בהכתב והקבלה כז יד בסוף2

The Radak explains that the verse has 3 וs (and-and-and) connoting Vay-Vay-Vay – i.e. reluctance and misery

…וירא וירץ לקראתם … : יח א3

ואל הבקר רץ אברהם ) ז. (…וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי : יח ו4

וכאשר ראה שהשעה דחוקה , ספק שהיתה הברכה חביבה על יעקבאין. וילך ויקח ויבא: הכתב והקבלה כז יד5

והיה לו ליעקב למהר ולהזדרז בהבאת , ובמעט התמהמהות ישוב עשו מן השדה ויבא את המטעמים לאביוכאמור באברהם וירץ . לקרא להזכיר מלה דזירוזא' כ הוי לי"וא, ובפרט לקיים מצות אמו, הגדיים לאמו

אף כאן , ותמהר ותער אל השוקת, וברבקה ותמהר ותורד כדה, עבד לקראתהובאליעזר וירץ ה, לקראתםזה יורה שלא היה מזדרז בדבר להיותו , ביעקב היה ראוי לומר וירץ ויבא לאמו ולא אמר קרא כן רק וילך ויקח

אנוס וכפוף, וילך ויקח ויבא במדרש רבה וכדברי רבותינו. כמרמה את אביו רק לבו אנסו לעשות רצון אמו ובוכה

ויאמר יעקוב אל אביו אנכי עשו בכרך: כז יט6 אנכי המביא לך ועשו בכורך: י"רש ויאמר האתה זה בני ויאמר אני : כז כד לא אמר אני עשו אלא אני : י"רש

בת רמאי : אמר לה. כיון שעמד בבוקר והנה היא לאה, כל הלילה היתה עושה עצמה כרחל: תנחומא ויצא7

אמרת לו . האתה זה בני עשו): בראשית כז כא(רה לו ואתה למה רמית אביך כשאמרלך למה רמית אותי אמ אנכי עשו בכורך ואתה אומר למה רימתני ואביך לא אמר עליך בא אחיך במרמה

8R Eliezer Ashkenazi, Maaseh HaSh-m- explaining why Lavan adds the words, במקומנו.

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 34

1ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה: כט כו

Yaakov is to be thrust into the hands of the master manipulator, a man whose very name, Lavan, denotes the whitewashing of reality so that half-lies and untruths could all be coated with the glossy look of truth. From the very first meeting, day in and day out, a thousand manipulations a day – Yaakov faces his world.

2והחליף את משכרתי עשרת מנים… : לא ז

But Yaakov remains faithful and true through all this. He doesn’t do it by quietly withdrawing to live the honest life. Rather, he remains honest in the thick of daily deception, cheating and downright nastiness. He says to his wives:

.3ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכם: לא א

And when Yaakov finally makes up his earnings by taking all the spotted and striped sheep, although he has to be cunning, he remains totally honest. The deal is agreed upon in advance and Lavan goes so far as to hide any spotted or striped sheep so that Yaakov will again come out empty handed4. Yaakov shows that a person often has to be cunning to remain truthful – that איש תם יושב אוהלים does not mean someone who is naive and can be taken in. Rather, it refers to someone who will act in the most straightforward fashion which this messy world allows in order to achieve Emes. Such messiness means, as the Torah testifies, that:

5ויגנוב יעקוב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי בורח הוא: לא כ

And Rochel, who started out her relationship with Yaakov by fooling him, uses those same effects in the cause of Monotheism:

ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה… : לא יט

Yaakov’s final showdown is in next week’s Parshah, when he first confronts Eisav’s שר, and then Eisav himself.

ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקוב ויאמר לא יעקוב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל

1 The cynicism of which is later to be revealed:

הלא נכריות נחשבנו לו כי ) טו. (וטען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו: לא יד מכרנו ויאכל גם אכול את כספנו

י " עיין רש–היינו מאה פעמים 2

ימטריא דבר אחר גרתי בג: י שם"ופירש רש… עם לבו גרתי … : וכן בנוגע לשמירת המצוות כתוב לב ה3

ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים"ג כלומר אם לבן הרשע גרתי ותרי"תריזה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנך לא ): לא לח(ובהמשך אמר יעקוב ללבן

כלני הייתי ביום א) ט(טרפה לא הבאתי אליך אנכי אחטנה מידי תבקשנה גנבתי יום וגנבתי לילה ) לט(אכלתי .חרב וקרח בלילה ותדר שנתי מעיני

כיון שהסכימו להיות שכרו באלה היה רשאי לעשות כל מה שיוכל להולידם כן: ן ל לז"רמב4

5Lavan, ever alert to take advantage of the situation says:

ויאמר לבן ליעקב מה עשית ותגנב את לבבי ותנהג את בנותי כשביות חרב: לא כו

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 35

The Malach asks Yaakov his name not because the Malach does not know it, but to get him to define himself as Yaakov, the one who comes to confront the trickery of this world in slyness. Yaakov is asked to recognize the messiness of his mission of truth in this world and is shown, by his new name Yisrael, that he has overcome the falsity of this world to achieve a higher level of truth. Or, as Rashi gloriously puts it: No longer will you be called Yaakov – one whose blessings come to you in a round about way and with deception – rather (you will be called Yisrael) – someone who receives the blessings openly and in a princely fashion (בשררה). (Yisrael is here interpreted as he will be a prince to G-d1). Only G-d is perfectly true. Anything else can always be swept into falsehood, for they have no intrinsic reality that guarantees their existence. All of creation could just as well not be as it could be, similar to falsehood, which is but an optional invention of its maker. Ultimate truth is not optional, though, it represents what has to be – what has to be true. The closest being on earth to ever achieve this was Yaakov Avinu2. In a messy world of deception Yaakov stays true and deserves, as a result, to become the third of our three forefathers. Avraham Avinu specialized in giving, on the right side of the spectrum. Yitzchak did the opposite and perfected Gevurah, on the left side. Yaakov Avinu does not tend towards any particular direction or towards a specific thing. Rather, his trait of Torah combines the two extremes together in a middle path. This is the trait of truth, to choose whatever is true on whichever side it might fall3.

ה נגלה "וסופך שהקב, כי אם בשררה וגילוי פנים, לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעוקבה ורמייה: קובלא יע1

עליך בבית אל ומחליף את שמך

מ יש בהם בחינה שהם נוטים "י באמת מ"כל הנמצאים אף על גב שכולם ברא הש: פרק א, נתיב האמת, ל"מהר2וכבר , י מחויב המציאות"אבל הש, ואינם מחויביםשהרי כל הנמצאים אפשרים מצד עצמם , חוץ מן האמת

, התבאר כי ההפרש שהוא בין האמת והשקר שהאמת הוא נמצא לגמרי והשקר אין לו מציאות כלל

ה מדתו חשק " ושני אלו היה בחשקם נטייה לאיזה צד ביחוד אבל יעקב אבינו ע:פרק א, נתיב האמת, ל"מהר3ני הקצוות יחד והוא הולך בקו האמצעי שהוא מדת האמת לבחור בכל מעורבב לא לאיזה צד ודבר פרטי רק לש

:דבר האמת אם לצד זה אם לזה

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 36

ויצא

1. Jacob - Sanctifying the World SUMMARY:

Avraham Avinu's character was rooted in the quality of love, a trait which moves us beyond ourselves to act for the sake of the person we love. This led to Avraham’s great chesed for his fellow man and to his fulfilling the Will of G-d, i.e. the doing of positive actions, ultimately bequeathed to us in the form of the positive commandments. Yitzchak was rooted in Yiras HaSh-m, a great awe of HaSh-m. This led to a containment of actions, an avoidance of doing the wrong thing. Yitzchak's great gevura, his strength of character, nourishes the fulfillment of the negative Mitzvos. Yaakov was left to conquer the area of Reshus where the halacha does not clearly mandate for us what to do. To harmonize oneself with G-d’s Will in this area requires a great sensitivity to truth, Yaakov’s trait par excellence. Hence, Yaakov is the one to introduce us to the Maariv (evening) prayer as a permanent way of relating to HaSh-m, though Maariv remained a voluntary prayer ( ותרש ). Last week’s parsha dealt with the development of the lower levels of this truth, lower only relative to what Yaakov would ultimately achieve. Yaakov, as we saw, was forced into the situation of taking Eisav’s blessings through an act of deviousness, all the while nurturing his trait of truth. This trait is further challenged in this week’s Parsha when Yaakov confronts the daily manipulations of the scheming Lavan. We see it come through when he approaches total strangers in their own country, and questions their right, as shepherds, to knock off early. This is not a wise thing to do, as then, like now, the Middle East was not a friendly place, but Yaakov's sense of truth is outraged even when one stranger is being dishonest to another. We see a new level of truth in Yaakov’s prophetic dream of the ladder. Up until now Yaakov’s trait had been tested by the obvious dishonesty, scheming and falsehood of others. Now, the challenge was to see truth as a unifying force for the whole world. To do this, Yaakov had to reach up, to go beyond himself, in order to be given a model of man, a roadmap and a vision. He dreamt of angels going up the ladder to get a picture of the ideal humanity and then come down and compare what they find here below. This dream is Yaakov Avinu’s Maamad Har Sinai – his equivalent of standing at Sinai. The very word סולם (ladder) is the numerical equivalent of סיני, and the verse clearly says נצב אליו' והנה ד – and behold G-d was standing over him, unprecedented amongst the Avos. The ladder comes all the way down to earth just as G-d at Sinai descends from the mountain. G-d says to Yaakov, “ 'אני ד ” - I am G-d, just as He says in the first of the Ten Commandments “ אלוקיכם' אנכי ד ” – I am the Lord your G-d. All of this happens as Yaakov is about to leave Eretz Yisroel and go into Galus, exile. The purpose of exile is to redeem all sparks of Kedusha from every corner of the earth. To do this, we need to draw on Yaakov’s area of reshus. The area of reshus requires that we not only engage things that are obviously there for us to sanctify where the Halacha commands us to do so, but that we also discover Kedusha

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 37

where none reveals itself obviously. All things need to join Yaakov’s mission in sanctifying the world. At the beginning of the Parsha Yaakov surrounds himself with a bunch of stones to serve as his pillow for the night. Yaakov’s overarching spirituality is such that the stones unite. Yaakov rises above the level of fragmentation to a level where all things are combined into a higher unity. Yaakov places the seat of his Neshama, his head, on a group of stones, which are then all attached to him and united thereby. The Jewish people, who emerge from Yaakov, greatly benefit from this holiness: they too are able to draw on this and combine into one body. This is one of the many ideas of a ladder, a way of using this world to climb to higher spiritual heights. The ladder, then, reflects all of the cosmos, each rung of the ladder representing a different level of spiritual reality. The ladder teaches Yaakov that the physical world and the higher spiritual worlds are parallel. Not everything can be included in this unity, however. Yaakov is the founder of Techumim ( the making of boundaries for Shabbos – the ,( פסיקתא– את פני העיר ויחןidea for what can and cannot be included. This dichotomy, between reaching out and redeeming all Kedusha on the one hand and yet drawing boundaries on the other, expresses itself through Yaakov in many ways. Yaakov goes back for his small forgotten vessels (פחים קטנים), for even these have sparks of Kedusha which need to be redeemed. In contrast to Lavan, Yaakov not only flees from his father-in-law, but he takes his wages in such a way that there is no direct connection between him and Lavan - the sheep are born and he is rewarded, and Yaakov remains a Ger, a stranger ( ם לבן גרתיע ), for his entire 14-year sojourn under the same roof as Lavan. Perhaps it would be correct to say that Yaakov fully engages the physical world but the world of man requires more caution. Even to engage the physical world, one has to be in control and not controlled by it. Yaakov makes a vow, in which he asks for G-d to give him לחם לאכול ובגד ללבוש – bread to eat and clothes to wear. The body requires certain necessities, and that is all that Yaakov wants. Having gotten his bread and clothes, he later says to Eisav that he has everything. The issue is not just one of simplicity, but also of faith that the future will provide for one’s every need. The truth be told, the things we need most are most readily available. We need air the most, and that is most plentiful. Then we need water, and there is plenty of that. We need food, and so on. After the minimum needs of physical sustenance, the body can only be nurtured spiritually. The rest is not rooted in necessity and will never fill anyone up. Yaakov’s dream was G-d’s lesson to him on how to handle this big, messy world and turn it all into holiness. 14 years of complete isolation, immersed in Torah, was great preparation. First one must separate, become holy, and only then go out into the affair of this world (וילך חרנה- to חרונו של עולם) At first he is a little confused, bumping into a seeming impenetrable wall of the material world (ויפגע במקום). How does one plunge into such a thing, take it and use it without being consumed? G-d answers him by showing him the ladder, how one begins from this world and rises through and with all this into the heavens. For the task of creating holiness is in the nitty-gritty of this world. Yaakov wakes up and says במקום הזה ואנכי לא ' אכן יש ה behold I did not realize before now that this world is full of G-d, and that each ,ידעתיmoment of dealing with it is precious. He is now able to elevate every foot that he places on the ground – וישא יעקוב רגליו וילך – and Yaakov raised himself on his feet and walked, and he walks ארצה בני קדם - to the land of the sons of Kedem, whose first

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 38

letters stand for אות ברית קודש – the sign of the holy covenant: i.e. the sanctification of passion and desire.

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 39

DETAIL:

The material world we see around us is only a small part of the total structure

of the world. Above this, there are other huge expanses of spirituality1. These worlds are parallels of each other. Each one replicates the other at a higher spiritual level and level of completeness2. They are also linked so that generally an effect in one of these worlds will transmit that effect to the worlds above and below it3. In general, the world might be affected by G-d manifesting His will at a very high level which then ‘chains down’ (משתלשל) through all the worlds until it reaches the עולם המעשה. Or it may work in the opposite direction. Man may do something in עולם המעשה which then affects all the worlds above Him. This structure is vital for man to be able to take his place as the center of the creation. It explains how the Jew, though he may seem like an insignificant speck in the cosmos, is really its primary mover and shaker.

Man’s power to affect holiness in this world includes all of these worlds4. Man’s actions, even the smallest gestures, turn out to have cosmic implications5. Man can relate to all of the cosmos and elevate it because there is something inside of him which is the parallel to all that is outside of himself6.

The Nesivos Shalom says that Avraham Avinu gave us the spiritual energy to fulfill the positive Mitzvos, Yitzchak to fulfill the negative Mitzvos and Yaakov Avinu to fulfill Divrei Reshus, the vast area of our lives left unlegislated and open to our own spiritual creativity. Each one of the forefathers became the bearer of G-d’s presence on earth through their specific Avodah7. Avraham Avinu was rooted in the midah of Ahava, both for G-d and for the creatures He created. Love is a Midah which moves us beyond ourselves to act for the sake of the person we love. This led to Avraham’s great chesed to his fellow man and

עולם האצילות and עולם הבריאה, עולם היצירה1

These worlds are in turn divided each into 10 Sefiros.

בתחתון הוא הריסה וחורבן ש. שלא כל העולמות שוו בשעורן בענין הפגם והקלקול: ו"נפש החיים שער א פ2וביותר גבוה , ובעליון יותר ממנו גורם רק התמעטות השפעת אורו או הקטנתו, ולמעלה מניעה האור, ל"ר

ש"ע' ונעלם וגו

3The מלאכים, the כוכבים and other forces and beings, each exists at a certain level, i.e. in a certain world. Their primary role is to transmit forces from a higher world to lower ones.

ברא הוא יתברך את האדם והשליטו על רבי רבוון כחות , כן בדמיון זה כביכול: ג"נפש החיים שער א פ4

י כל פרטי תנועות מעשיו ודבוריו "ומסרן בידו שיהא הוא המדבר והמנהיג אותם עפ. ועולמות אין מספר בכל העולמות …ומחשבותיו

שכל מעשי המצוות שעושה האדם למטה גורמים תקונים גדולים בעולמות עליונים: ו"נפש החיים שער א פ5

התיקון נוגע לאותו עולם וכח ', ש באחת ממצות ד"ובעשות האדם רצון קונו ית: ו"נפש החיים שער א פ6

העליון המקבילו לתקנו או להעלותו וכמו , וברוח שפתיו) ישעיה יא(, דבר בי' רוח ד) שמואל ב כג(ש "נת רוח כמוהדבור הוא מבחי: יד' שם פ

לרוח ממללא. ויהי האדם לנפש חיה) בראשית ב(שתרגם אונקלוס על הפסוק

האבות הם מרכבה ) ר מז ו"ב(ל "על דרך אומרם ז, נצב עליו ירמוז גם על יעקב' הוהנה: יג החיים כחאור7כי הוא עיקר העמדת , ביעי יאמר בדיוק נצב עליו יותר מעל אברהם ויצחקולהיות שהוא רגל ר, לשכינה :הכסא

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 40

to his fulfilling the Will of G-d, i.e. the doing of positive actions, ultimately bequeathed to us in the form of the Mitzvos Aseh1. Yitzchak was rooted in Yiras HaSh-m, a great awe of HaSh-m. This led to a containment of actions, an avoidance of doing the wrong thing. The great gevurah of Yitzchak nourishes the fulfillment of the negative Mitzvos2. Yaakov was left to conquer the area of Reshus, where the halacha does not clearly mandate for us what to do. To harmonize oneself with G-d’s Will in this area requires a great sensitivity to truth, Yaakov’s Midah. Hence, Yaakov is the one to introduce us to Maariv as a permanent way of relating to HaSh-m3, though Maariv remained a reshus4. (The Nesivos Shalom also shows how the first 3 brochos of the Shmoneh Esrei fit this pattern5.) Last week’s parsha dealt with the development of the lower levels of this truth, lower only relative to what Yaakov would ultimately achieve. Yaakov, as we saw, was forced into the situation of taking Eisav’s brochos through an act of deviousness, all the while nurturing his midah of truth. This midah is further challenged in this week’s parsha when Yaakov confronts the daily manipulations of the scheming Lavan. We see it come through when he approaches total strangers in their own country and questions their right, as shepherds, to knock off early6. This is not a wise thing to do, as then, like now, the Middle East was not a friendly place, but his sense of truth is outraged even when one stranger is being dishonest to another7. Yaakov’s Dream

We see a new level of truth in Yaakov’s prophetic dream8 of the ladder. Up until now Yaakov’s midah has been tested by the obvious dishonesty, scheming and

ד אברהם "וכמ, אברהם אבינו היתה מדתו מידת החסד שהיא מידת אהבה: 'קפג' עמ, ויצא, נתיבות שלום1

וכמרומז , ח מצות עשה של התורה ששורשם מדת אהבה"ואברהם הוא היסוד לכל רמ) ישעיה מא(אוהבי .ח"ם העולה רמ" אברהשל' בגימ

) בראשית לא(ד פחד יצחק "כמ, ויצחק שמדתו מדת הגבורה שהיא מדת היראה: 'קפג' עמ, ויצא, נתיבות שלום2ששמירתן תלויה בעיקר במדת היראה לידע דאית דין , תורתו היא היסוד לכל המצוות לא תעשה שבתורה

.ואית דיין

ולמד שתקן תפילת ערבית ... ון תפילה ורבותינו פירשו לש: ה ויפגע"י כח יא ד"רש3

, ד וידו אוחזת בעקב עשו"ויעקב אבינו הוא יסוד התורה לעניני רשות וכמ: 'קפג' עמ, ויצא, נתיבות שלום4יעקב תיקן ) ברכות כו(ל "וכמרומז במאחז, שיעקב עשה תורה מכל עניני רשות, מותר'צמך ב'דש ע'ת ק"ב ר"עק

..תפילת ערבית שהיא רשות

דהברכה הראשונה , ע"ברכות ראשונות דשמו' ז יש גם לבאר סדרן של ג"ועפ:'קפג' עמ, ויצא, תיבות שלוםנ5, וכן מסימים מגן אברהם, למען שמו באהבה' ש גומל חסדים טובים וכו"וכמ, ענינה אהבה שהיא כנגד אברהם

מי כמוך בעל ' ר וכוובה אומרים אתה גיבו, וברכת הגבורות היא כנגד יצחק שמדתו גבורה שהוא יראהדמדתו המיוחדת של ' כנז, היא כנגד יעקב אבינו' אתה קדוש וכו, והברכה השלישית שענינה קדושה, גבורות

קיב שמבאר סדרן של ברכות כנגד אברהם יצחק ויעקב ומביא מאגדה 'בלבוש סי' ועי(יעקב היא קדושה ).ל הקדוש-ר האה אמ"ל והקדיש שמו של הקב-דכשיעקב פגע בשערי רחמים בבית א

: הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעוויאמר: זכט 6 :כ אל האחרים כאמרו תועבת צדיקים איש עול"הצדיק ימאס את העול ג. הן עוד היום גדול:ז כט ספורנו7

, ק בלבד"ם של רוה ויחלום אין חלום זה כחלומות הנהוגים בין בני אדם וגם אינו חלו:יב כח רבינו בחיי8

אבל חלום של נבואה גמורה כענין חלומות הנביאים , שאילו כן היה אומר בסוף וייקץ יעקב משנתו והנה חלום : בחלום אדבר בותודעבמראה אליו א) במדבר יב(הוא שכתוב , שנבואתם על שני חלקים אלה

א כל דבר נגלה אצלו ומבואר אל, אמר והנה פירוש כי הדברים בלא שעמום ודמיונות:יב כח חזקוני ולזה תמצא , ואין זה דומה לשאר החלומות שרואה דבר ואינו מחליט בראייתו מה שהוא רואה, יאירםכיו

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 41

falsehood of others. Now, the challenge is to see truth as a unifying force for the whole world. To begin with, Yaakov is given a model of man, a roadmap and a vision. As Rav S.R. Hirsch1 puts it, The messengers of G-d go up the ladder to get a picture of the ideal humanity … and then come down and compare what they find here below…. To quote the words of our sages in Chulin 91b, עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה Their purpose is established in heaven, but – עולים ויורדים ומסתכלין בדיוקנו של מטהthe movement begins from earth – man must move up from earth to heaven2. In his dream, Yaakov is not only given a new vision of man but also a new vision of G-d, a stretching of his faith horizons beyond that which he had learned from his father or grandfather3. This dream, says the Daas Zekeinim, is Yaakov Avinu’s Maamad Har Sinai4. The very word סולם is the gematria of 5סיני , and the verse clearly says ליוענצב ' והנה ד , unprecedented amongst the Avos6. Yaakov sees a ladder rising to the heavens just as Klal Yisrael saw the mountain burn with fire rising to the heavens7. In his dream, Yaakov sees angels, actually visions of Moshe and Aaron8. The ladder comes all the way down to earth just as G-d at Sinai descends from the mountain9. G-d says to Yaakov "אני ד'" just as He says in the first of the Ten Commandments 'אנכי ד""אלוקיכם 10.

And there is more: Yaakov’s prophetic dream includes a purview of all of history11; it includes a covenant between G-d and Yaakov in which G-d promises that

גבי ראית , גבי ראית הסולם אמר והנה סולם, "והנה"שדקדק לומר בכל פרט ופרט מהנגלה אליו בחלום

: ממשואההכוונה בזה כי היתה נב', הנה הגבי גילוי שכינה אמר ו', המלאכים אמר והנה מלאכי וגו

1pg. 459 והנה

2Rav S.R. Hirsch, pg. 458

שלא ידעתי מדה זו : במקום הזה ואנכי לא ידעתי'הוייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ) טז(כח משך חכמה 3 בזה הם הנורא' מאבותי ולא הורו לי דרכי ד

ה לתת תורה לישראל על הר "שראה דוגמא שעתיד הקב -ם סלוהנה :יב כח זקנים מבעלי התוספותדעת4

:סיני בחיי וכן בדברים שבהמשך' כ הר"ומקורו מהמדרש והביאו ג ל "וז. אמנם לפי רוב המפרשים מקום זה היה מקום המקדש והיה נוגע לעבודה ולא לקבלת התורה

מקום בית . יםקאינו כי אם בית אלזה המקום שראיתי במראה שהיה הסלם נצב בו . זהאין: הספורנו כח יזוזה הסלם שראיתי מורה שמן המקום שהיה בו הסלם . וזה שער השמים: ל יעקב קראו בית"המקדש כאמרם ז

:הנצב עליו את תפלת המתפללים ותעל תפלתם למעון קדשו השמים' ישמע האל ית

שם זקניםדעת5

ר סימון אין המלך עומד " לא מצינו כן בשאר האבות א-נצב עליו ' הוהנה :יג כח זקנים מבעלי התוספותדעת6על שדהו לא כשהיא נחרשת ולא כשהיא נזרעת אלא כשהתבואה עומדת בכרי כך אברהם חרשה שנאמר קום

ראשית' קדש ישראל לה' בא יעקב שהוא כרי התבואה שנא. יצחק זרעה שנאמר ויזרע יצחק. התהלך בארץ :תבואתה עמד עליו

: וכנגד בסיני בוער באש עד לב השמים-' מוצב ארצה וגו:יב כח לי התוספות זקנים מבעדעת7

: זה משה ואהרן-ים ק והנה מלאכי אל:יב כח זקנים מבעלי התוספותדעת8

:על הר סיני' זהו שנאמר וירד ה-נצב עליו ' והנה ה9

. יךקלא' זהו שנאמר אנכי ה-' ויאמר אני ה:יב כח זקנים מבעלי התוספותדעת10

, היתה זאת המראה כענין בין הבתרים לאברם) א לה"פרקי דר( ועל דעת רבי אליעזר הגדול :יב כח ן"רמב11

) יג, י כ(כמו שנאמר בדניאל " יםקמלאכי אל"וזה טעם , כי הראהו ממשלת ארבע מלכיות ומעלתם וירידתם

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 42

Yaakov and his progeny will be in His hands personally1, a relationship that guarantees their ascendancy in the end2. Yaakov uses this new level of relating to Emes to build on the Ahava and Yirah of his grandfather and father and to sanctify the domain of Reshus.

This is quite remarkable when we consider that Yaakov achieves this when fast asleep, when his conscious control over his body had been weakened. All of this happens as Yaakov is about to leave Eretz Yisroel and go into Galus. This Parsha, says the Ohr Gedalyahu, is the Parsha of Galus3. The Ramban says that the Angels climbing and descending the ladder give us insight into the nature and dynamics of the 4 exiles4. The Baal HaTurim points out that our Parsha has not a single break; it is neither סתומה nor פתוחה, for all is hidden in Galus5. The purpose of Galus is to redeem all sparks of Kedusha from every corner of the earth. To do this, we need to draw on Yaakov’s area of reshus. The area of reshus requires that we not only engage things that are obviously there for us to sanctify, but that we also discover Kedusha where none reveals itself obviously, where we are not clearly directed by the halacha. Every spark needs to join Yaakov’s mission in sanctifying the world. Even in Galus, he needs to be 6.יושב אוהלים

ילך ביניהם וישמרנו ויצילנו שר אוהבטיחו כי הוא יתעלה יהיה עמו בכל, ושר מלכות פרס, שר מלכות יון

הראהו שר מלכות בבל עולה שבעים , ה ארבע מלכיות מושלן ואבדן"הראה לו הקב) א"שם בפדר(מידם אמרו והראהו שר מלכות יון עולה מאה , והראהו שר מלכות מדי עולה חמישים ושנים עוקים ויורד, עוקים ויורד

ישעיה יד (אמר לו יעקב אך אל שאול תורד , ואינו יורדעולהם והראהו שר מלכות אדו, ושמונים עוקים ויורד ):עובדיה א ד(' ה אם תגביה כנשר וגו"אמר לו הקב, )טו

להודיע שהוא לא יהיה , והראהו כי הוא יתברך נצב על הסלם ומבטיחו ליעקב בהבטחה גדולה : יב כח ן"רמב1

כי , והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלךכמו שאמר, ויהיה עמו תמיד' ביד המלאכים אבל יהיה חלק ה : לשמרך בכל דרכיךלךכי מלאכיו יצוה ) תהלים צא יא(מעלתו גדולה משאר הצדיקים שנאמר בהם

לפי המדרש הזה יש לו בחלום הנבואה הזאת הבטחה לישראל שישובו למעלה בסוף כל :יב כח רבינו בחיי2

וכשם . הדורותלה כל העתיד להיות בזרעם עד סוף כשהרי כל האבות כולן ראו במראה הנבוא, הגלות זו מלכות מהל והנה אי"והוא שדרשו רז, ה לאברהם בברית בין הבתרים ענין ארבע מלכיות"שהראה הקב

כך הראה לו ליעקב במראה זו . נופלת עליו זו מלכות אדום, גדולה זו מלכות יון, חשכה זו מלכות מדי, בבלוכענין שכתוב , ידתם שהרי יש להם שרים למעלה וכל אחד מנהיג אומתו למטהמלכיות מעלתם ויר' ממשלת דים עולים קזהו שהזכיר בכאן והנה מלאכי אל, ושר מלכות יון ושר מלכות פרס עומד לנגדי) דניאל י(בדניאל

:כי הם המלאכים שרי המלכיות והבטיחנו הכתוב על ירידתם אחר העלוי, ויורדים בו

ולכן מרומז , בבחינת מעשה אבות סימן לבנים... פרשה זו היא פרשת גלות : מז' צא עמאור גדליהו ריש וי3 …) ט ז"ר פס"בר(ל שראה יעקוב אבינו את בית המקדש בחורבנה "וכמו שדרשו חז, בפרשה גם גלותן של בנים

ש"ע' א לגלות לדונו של ההורג נפש בשגגה וגו"במדרש תנחומא מדמה יציאת יעק]ו[

כי , היתה זאת המראה כענין בין הבתרים לאברם) א לה"פרקי דר( ועל דעת רבי אליעזר הגדול :בי כח ן"רמב4שר ) יג, י כ(כמו שנאמר בדניאל " יםקמלאכי אל"וזה טעם , הראהו ממשלת ארבע מלכיות ומעלתם וירידתם

רנו ויצילנו מידם ילך ביניהם וישמשרוהבטיחו כי הוא יתעלה יהיה עמו בכל א, ושר מלכות פרס, מלכות יוןהראהו שר מלכות בבל עולה שבעים עוקים , ה ארבע מלכיות מושלן ואבדן"הראה לו הקב) א"שם בפדר(אמרו והראהו שר מלכות יון עולה מאה ושמונים , והראהו שר מלכות מדי עולה חמישים ושנים עוקים ויורד, ויורד

אמר , )ישעיה יד טו(מר לו יעקב אך אל שאול תורד א, ואינו יורדעולהוהראהו שר מלכות אדום , עוקים ויורד ):עובדיה א ד(' ה אם תגביה כנשר וגו"לו הקב

וכמו , שהפרשה כתובה כמו שהיא, ודבר זה רומז שפרשה זו היא פרשה של גלות: מח 'אור גדליהו עמ5

הארה בגלות היא שה... כן נכתב בפרשה באופן סתום , שבגלות הכל סתום ואינו נראה לחוץ התגלות אלוקית סתומה

אור גדליהו שם6

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 43

The Ladder: The Link Between the Physical and Spiritual Worlds

The parsha begins with Yaakov surrounding himself with a bunch of stones, any one of which would have been sanctified by being his pillow for the night. But G-d uses Yaakov to go further: He unites all the stones through Yaakov’s overarching spirituality1. The ‘Yosheiv Ohalim’ emerges from 14 years of pure Torah to engage the world and its most physical, and to connect that back to its Source. Yaakov, says the Maharal, rises above the level of fragmentation to a level where all things are combined into a higher unity. Yaakov places the seat of his Neshama, his head, on a group of stones which are then all attached to him and united thereby2. The Jewish people, who emerge from Yaakov, greatly benefit from this holiness: they too are able to draw on this and combine into one body3. This is one of the many ideas of a ladder, a way of using this world to climb to higher spiritual heights. The ladder, then, reflects all of the cosmos4, each rung of the ladder representing a different level of spiritual reality5. The ladder teaches Yaakov that the physical world and the higher spiritual worlds are parallel6. Yaakov feels

עשאן כמין מרזב סביב לראשו שירא מפני חיות רעות התחילו מריבות זו עם זו - מראשותיו ישם: יא כח י"רש1

ויקח את ' ה אבן אחת וזהו שנא"זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו וזאת אומרת עלי יניח מיד עשאן הקב :האבן אשר שם מראשותיו

י בהארה הקודמת"ן רשעיי2

וכל החלקים יש להם צירוף , כי הדבר הנבדל אין בו חילוק', עלי יניח צדיק ראשו ':יא כח גור אריה ספר3

וכל אשר שמו נקרא , ואז מצטרפין תחת יעקב, ולפיכך היה מריבה ביניהם עד שנבלעו כאחד, ראש] ב[אליו :בזהועוד יש להעמיק , ופירוש זה ברור. עליו הוא אחד

ויקח את " ) פסוק יח(ולבסוף כתיב , "ויקח מאבני המקום"כתיב ) ב"חולין צא ע(ל " שדרשו רבותינו זוזהו, כי כל אחת ואחת היה תחת מראשותיו ..., כי נתקבצו כל האבנים אל מקום אחד-" האבן אשר שם מראשותיו

אף . ... כי הוא משותף לכל' ק את ראשועלי יניח צדי'כל אחת אומרת ו ...,וכאילו לא היה רק אחד מראשותיו, לכך היה המריבה אף על גב שאין דעת בהם, כיון שאין ראוי הרבוי מצד עצמו ליעקב, על גב שאין דעת בהם

…:ונעשו אחדשאם היה הדבר הזה שהיו ', עלי יניח צדיק ראשו'ומעתה אל יקשה לך שאין דעת באבנים לומר [

רק , אבל אין הדבר כך, היה זה קשיא הרי אין דעת וחכמה באבנים-ל בלבד חולקים מצד הבחירה על ידי שכעלי יניח 'שאמר כל אחד , מצד עצמםיםבשביל ריבוי האבנ' עלי יניח צדיק ראשו'מה שהיו האבנים אומרים

, כמו כל הדברים הטבעים פועלים לפי טבעם, ודבר כזה נעשה אף בדבר שהוא בלתי בעל שכל', צדיק ראשו .ם אין בהם דעתאף א

ולפיכך באותה , "קדוש"שלכך נקרא , כי יעקב מיוחד מכל האבות נבדל מן החומר ומן הגוף, ודע הנה , אשר שם הנשמה הנבדלת, כאשר הניח אבנים תחת מראשותיו, לילה כאשר הגיע יעקב אל מעלתו זאת

לא יצטרף אליו , בלתי מתחלקת לתכי מאחר שיעקב מעלתו אלקית נבד', עלי יניח צדיק ראשו'כל אבן אומר מפני שיעקב , והם נושאים לו, כי דברים שמצטרף יעקב עליהם עד ששמו חל עליהם, ולומר לך. דבר מחולק

שאין דבר שהוא , וגם אין לומר שיהיה מצטרף אליו דבר אחר. אי אפשר שיהיו מצטרפין לו בדרך חילוק, קדושושם יעקב חל , ולפיכך בני יעקב שהם מצטרפים אל יעקב, פרטרק ליעקב היה מעלה זאת ב, אחד בעולם הזה

:שאין חילוק בהם, הם גם כן אחד, עליהם

, ולפי שהסולם יש בו מדרגות רבות זו למעלה מזו, ד השכל ענין הסולם רמז למציאות" וע:יב כח רבינו בחיי4 לכך ימשיל בו הכתוב את המציאות

חלקי המציאות … י הוא יתעלה נצב על הסולם הזה ומנהיג ה ליעקב כ"והודיע הקב: יב בחיי כחרבינו5

כי , והתחיל מן העולם הזה השפל אשר היה עומד בו וקרוב אליו ומסדר והולך ממטה למעלה, ומשגיח בכולן) תהלים יט( שכתוב יןכענ, מוצב ארצה זהו רמז לעולם השפל וראשו מגיע השמימה הוא עולם הגלגלים

ים הוא עולם המלאכים שהוא קוהנה מלאכי אל. כוונה בו הגלגלים בתנועתםוה, השמים מספרים כבוד אלל בכל "וכמו שדרשו רז , ובטולם)אותן שנבראו ביום שני ( ואמר עולים ויורדים רמז על קיומם ... .חלק שלישי

בו ומלת . והם אותם שנבראו ביום חמישי, להםלכיםה כת של מלאכים ואומרים שירה והו"יום ויום בורא הקבה עליון על כולם משפיע כחו "נצב עליו כי הקב' והנה ה, את המציאותהכתוב חוזרת אל הסולם שהמשיל בו

... נמצאת למד, במלאכים והמלאכים משפיעים כח בגלגלים והגלגלים בתנועתם משפיעים כח בשפלים …. שהשגחתו שופעת על הכל

. הסולםם בענין הסולם כי קרא כלל הגלגלים בשם" ודעת הרמב

ומדרשו שבית המקדש של מעלה מכוון . מקום תפלה לעלות תפלתם השמימה- שער השמים וזה: יז כח י"רש6 :כנגד בית המקדש של מטה

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 44

completely at home in the holiest of places. For him, the Temple Mount is not a mountain as it was for Avraham Avinu, not a field as it was for Yitzchak, but a home1. If the worlds are parallel, Yaakov could then harmonize the whole, messy world with higher realms. Not everything can be included in this unity, however. Yaakov is the founder of Techumim ( the making of boundaries for what can and ,( פסיקתא– את פני העיר ויחןcannot be included. The Meshech Chochma points out that this seems to be the exact opposite of Avraham Avinu, who made Eruvei Tavshilin, allowing an even greater increase in hospitality. Avraham Avinu was the master of outreach, both because of his need to spread the love for G-d, but also because the Torah is only complete when it encompasses an entire nation of people. Yaakov, though, is destined to produce that nation from within. The Jewish nation is now to be an example to others by modeling exemplary nationhood, not by an open doors policy2. Yaakov’s Spiritual Battle Against Lavan

This dichotomy, between reaching out and redeeming all Kedusha on the one hand and yet drawing boundaries on the other, expresses itself through Yaakov in many ways. Yaakov goes back for his pachim ketanim,3 for even these have sparks of Kedusha which need to be redeemed. But, when it comes to his relating to Lavan, we see the limits of this approach. Yaakov not only flees from his father-in-law, but he takes his wages in such a way that there is no direct connection between him and Lavan. Ultimately, the wages seem to come to Yaakov of their own accord – the sheep are born and he is rewarded - לא תתן לי מאומה אם תעשה לי הדבר הזהויאמר : It is is Yaakov’s wish that it will always be G-d who gives him his wages; ונתן לי לחם

ר אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא הסולם הזה עומד בבאר שבע ואמצע " א-ים ק כי אם בית אל: יז י כח"רש1 ןר המוריה שהתפלל בו אברהם והוא השדה שהתפלל בו יצחק וכוהוא ה… שיפועו מגיע כנגד בית המקדש

כ "לא כאברהם שקראו הר ולא כיצחק שקראו שדה אלא כיעקב שקראו בית אל ע' אמרו בסוטה לכו ונעלה וגו ):י מדוייק"פרש

א אברהם שלא כתוב בו "י' בראשית פ) ח-ובראשית רבה יא( פסיקתא - את פני העיר ויחן :יח לג חכמהמשך2

אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת שנאמר ויחן את פני העיר נכנס עם דמדומי חמה וקבע ' שמירת שבת כודבאמת כמו שלהחי די במזון מהצומח והמדבר ניזון מהחי כן נפש המשכלת מבני . והציור בזה ... 'תחומין כו

ין לו כל התורה בכללה ממעל אם א' נכר די לו בשבע מצות אולם נפש הישראלי מקורו ממקום גבוה חלק דכי עם הישראלי המה מעון ומכון לאלקות בעולם השפל ואין השכינה שורה אלא . ופרטה אז אינו בחיותוזוהר חדש ' ע. רבוא אותיות' ל ס"אולי צ. (ס רבוא"ד מה שאמרו ש"וזה סו). יבמות סד(באלפי רבבות ישראל

שיטתו ודיעותיו באלקות לכל באי עולם באשר המה כללות הפרצופים ולכן אברהם חפש להפיץ) ש"סוף שה ולכן נטע אשל להכניס כל באי עולם לברית ואמרו בריש נוכ ראה כי ישמעאל יצא ממ"חשב כי הוא יחידי ואח

וגם היה זה בכוונה שהלך למצרים . שני אלפים תורה מוהנפש אשר עשו בחרן דשעבידו לאורייתא) דף ט(ג "עוויקרא (לא כן יעקב ראה שמטתו שלמה . ל ולקרבם לשיטותיו באחדות ובתורהמקום החכמה והחרטומים לפלפ

נצב עליו ראה להיפוך כי בניו ' שיהיו מעון ומרכבה לשכינה וכמו שהבטיחו וראה שהיובזרעו ד) ד-רבה לויהיו נפרדים מעמים אחרים מוגבלים בתחום ואף ללבן חותנו הניחו בטעותו וכעס על רחל שגנבה התרפים

וכן לדורות באומה אין מקבלין גרים בימי . בארץ גושן נפרדים מהעמיםיושביםג כן במצרים היו "ילו מעולהבדיומא (שזה כהכרח או למקנא לגדולתם וזה מליצתם שאברהם קיים עירובי תבשילין :) יבמות כד(דוד ושלמה

מלבוא לשמוע אחדמנע להכניס אורחים ולקבל גרים תחת כנפי השכינה אבל לא קבע תחומין שמא י:) כח .לא כן יעקב קבע תחומין להגביל ולתחום בין עם ישראל לעמים. דיעותיו

משום שהיו נוסעים במחלוקת ולא היו ראויים :) שבת פז( ולכן במרה עדיין לא איפקוד אתחומין אבל להיות משכן לאלקות עד כי הארה האלקית תהא די להאיר לעולם השפל ולכן לא ניתן מצות תחומין

ראוים לקבל התורה ואז ניתן תחומין יווה) י שם"רש' ב וע, שמות יט(בסיני איפקוד על תחומין שויחן ישראל אם תשיב ) פ נח"ישעיה ס(וזה שאמר הנביא ) כח, דברים לג(כמו ליעקב שלכן אמר וישכון בטח בדד עין יעקב

והאכלתיך נחלת יעקב אביך ) א"ת קיח סעשב(ל סוף פרק מי שהוציאוהו "ש ז"משבת רגליך זה על תחומין כמו גבול ופרצת ימה וקדמה בשכר שהוא קבע גבול ותחומין זכה לנחלה בלאזה יעקב שקבע תחומין וזכה למדה

.ק היטב"בלא גבול ודו

)חולין צא(שכח פכים קטנים וחזר עליהם : ה ויותר יעקוב לבדו"י לב כה ד"רש3

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 45

) and Yaakov remains a Ger, a stranger ,לאכול ם לבן גרתיע ), for his entire 14-year sojourn under the same roof as Lavan. We see a similar thing, says the Shem Mishmuel, when the Jewish people borrowed the Keilim of the Mitzrim. There seemed to be no need to borrow these Keilim. The Egyptians would have given them had the Jews so asked, for the Egyptians were concerned for their very lives. But this would have created more of a connection during the actual act of giving1. And what was wrong with Lavan? Eisav, says the Shem Mishmuel, had gone to marry someone from Yishmael, hoping that their combined forces would counteract Yaakov. Yaakov, being that he had reached wholeness and perfection, was now very powerful. Eisav, who had deviated from this wholeness in one direction (the left), needed to complete his strength from the other side, from Yishmael (the right)2. But Providence decreed that Yishmael should die just then. It was Lavan who stepped into the breach, filling the ‘Yishmael gap’ and once again threatening the whole future of spirituality3. It was clear to all sides that this was a spiritual battle, a battle that Yaakov and his 14 years of pure Torah won because pure Torah is above the level of Lavan’s world of nature4. Yaakov emerges from Beer Sheva, ויצא יעקב מבאר שבע, from the well, the Binah that is above the seven days of creation5.

נראה שיעקב לא רצה . 'תן לי מאומה אם תעשה לי הדבר הזה וגו לא תויאמר :ב" שנת תרע- שם משמואל1

י דברי "ויובן עפ. י לידת הצאן כמראה שהתנו"לבן הנותנו רק שמאליו יבוא לו שכרו ע' בשכר כזה שיהי. ש"עי, י שר הארץ"י בעצמו ולא ע"י הש"היינו שתגיע לו השפעה רק ע, האלשיך בפסוק ונתן לי לחם לאכול

ויש עוד לומר דהנה נותן ומקבל יש . י שר הארץ כמובן"בא ע' ן הנותן לו את שכרו שוב הילב' כ אם הי"ועל בתפארת ישראל בהא "ש מהר"ועיין מ. י שהדבר הניתן מחברם ומצרפם"להם חיבור וצירוף זה לזה ע

והנה . ש"עי, י" הדיבוק של משה בהשיתה וטפחים בידו של משה שאז תכל"דהלוחות היו טפחים בידו של הקב, תמיד מחזיק עצמו לגר בלתי מחובר ללבן' עם לבן גרתי שהי' וזה הפי, יעקב לא רצה להתחבר כלל אל לבןכ לא רצה "ע. ק בפסוק והכבשים הפריד יעקב"ועיין בזוה, עצמו וממונו, אדרבה כוונתו היתה להתרחק ממנו

, י שאלה"ו את הרכוש הגדול רק עובזה יש לפרש מה שבמצרים לקח. ל"רק מעצמו כנ, בשום שכר שיבוא מידושהרי אמרו כולנו מתים ועור בעד עור וכל אשר , כי בודאי לא היו מונעים מהם, ולמה לא בקשו מהם במתנה

שבאו .) א"צ(ס סנהדרין "להם למצרים טענה עליהם ובש' ולמה להם לקחת בשאלה שיהי, לאיש יתן בעד נפשו' ל ניחא שהרי כל עצמם היו צריכים להפרד מן המצרים שלא יהי"ולהנ. לפני אלכסנדרוס מוקדוןוןהמצרים לד

כ מעצמו בדין שלל מלחמה "יכולים ליקח במתנה רק בשאלה ולזכות בהם אח' כ לא הי"ע, להם שום חיבורלהם קצת חיבור ' לעולם הי, אבל אם היו לוקחים מתנה מהם, ש הספורנו שם"כאשר רדפו אחריהם כמ

:והבן, באמצעות המתנה

י מה דאיתא במגלה עמוקות דהא שהלך עשו אל " עוד לומר עפונראה: ג" שנת תרע-ויצא שם משמואל 2ישמעאל כוונתו הפנימית היתה מאחר שראה שיעקב הוא קו האמצעי ואי אפשר לעשו שהוא מצד השמאל

ר ומצד כ הלך להשתתף עם ישמעאל שהוא מצד הימין לבוא על יעקב משני הצדדין מצד שו"ללחום כנגדו ע .ד"עכת, א" דסטורחמ

' לומר עוד כי היינו טעמא דמת ישמעאל באותו הפרק כדי שלא יהיישו : ג" שנת תרע-ויצא שם משמואל 3

שהוא לבן [כ מצד הימין ומראות נגעים "מ נשאר לבן הארמי במקומו של ישמעאל שהוא ג"ומ, צירוף לשניהם גם מחמת בלא, כוחו עוד יותר גדול' לא שמת ישמעאל היולו, שבעים ושנים גמטריא חסד דקליפה] בטומאה : די והותר' לבן הי

לא הרהיב עוז בנפשו ולא האמין , עקב' בעיני עצמו בבחי' שהי, יעקבאך: ג" שנת תרע-ויצא שם משמואל 4

…, ד שנים מקודם"כ היתה עצתו אמונה להטמן בבית עבר י"ע, ביכולתו לעמוד נגד כל אלה' בעצמו שיהיכ התורה שהיא למעלה משבעת ימי הבנין מגבהתו ומרוממתו "וע... לבל תהיה לו שום מציאות אלא בתורה על כל מה שנברא בשבעת ימי בראשית

ל שבאר שבע היא בינה שהיא "י ז"ק וכן הוא בלקוטי תורה להאר"ובזוה, ויצא יעקב מבאר שבעוזהו: שם5

ז הרהיב עוז בנפשו ללכת לחרן "וילך חרנה שעי, ל"ורה כנוכל זה הוא בכח הת, למעלה משבעת ימי הבנין למקום כישוף כזה

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 46

Yaakov’s Ability Not To Be Subdued by Materialism

Perhaps it would be correct to say that Yaakov fully engages the physical world, but the world of man requires more caution. Yet even in the case of the former, the physical world, there is a need for one to feel that he does not need this world and is not controlled by it in order to really be able to use it. Yaakov makes a vow, in which he asks for G-d to give him 1לחם לאכול ובגד ללבוש. The body requires certain necessities, and that is all that Yaakov wants. (Kli Yakar says that he prays that G-d would see to it that he did not get gold, pearls and valuable things.) Having gotten his bread and clothes, he later says to Eisav that he has everything2. The issue is one of simplicity but also of faith that the future will provide one’s every need. Truth be told, the things we need most are most readily available. Rabbeinu Bachaya points out that we need air the most, and that is most plentiful. Then we need water, and there is plenty of that. We need food, and so on. After the minimum needs of physical sustenance, the body can only be nurtured spiritually. The rest is Yetzer Hara3 and will never fill anyone up. Yaakov’s dream was G-d’s lesson to him on how to handle this big, messy world of Olam Hazeh and turn it all into Kedusha. 14 years of complete isolation, immersed in Torah, was great preparation. First one must separate, become holy, master oneself and only then go out4. Now he goes out to Charan, 5וילך חרנה - to חרונו i.e. the affairs of this world, the area of Reshus6. Ever since the sin of the ,של עולםFirst Man, this area has beckoned us to enjoy at least something for ourselves7. Hence, Yaakov is at first a little confused, bumping into a seemingly impenetrable wall of the material world ( ויפגע במקום( . How does one plunge into such a thing, take it and use it without being consumed?8 G-d answers him by showing him the ladder, how one begins from this world: סולם מוצב ארצה, and rises through and

ים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל קוידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אל: כח א1

:ובגד ללבש

:ים וכי יש לי כל ויפצר בו ויקחקקח נא את ברכתי אשר הבאת לך כי חנני אל: יא לג2 ה ממעין עולם הבא ולא שלט ביה יצר הרע ומלאך המות ורמה "יעקוב הטעימו הקב: א" בתרא יז עבבא3

.שנאמר בו וכי יש לי כל, ותולעת

דהנה יעקב אבינו כאשר . וכהקדמה לכל זה נאמר בתורה כל פרשת החלום :'קפג' עמ, ויצא, נתיבות שלום4שבאותם השנים הגיע למדרגה העליונה , נים אצל עברד ש"ג שנים בבית יצחק וי"היה אחר ס, יצא מבאר שבע

ד שנים ולא ראה "שהיה בן פ) יבמות עו(ל "וכמו שאחז, שנקרא בחיר האבות ונתקדש בקדושה עליונה, ביותרבאותו מקום שכב אבל , י המקום ההוא לשון מיעוט"וברש, וישכב במקום ההוא' וכמרומז בפ. טומאה מימיו

ובמשך כל השנים הללו היה קודש קדשים . לא שכב בלילה שהיה עוסק בתורהד שנים ששימש בבית עבר "י .ולא היתה לו כל שיכות לעניני רשות שלא היה לו עסק עמהם

5

ויצא יעקוב מבאר שבע וילך חרנה: כח י

י לעניני העולם הזה ומוטל עליו לקדש ענינ, ועתה יוצא חרנה לחרונו של עולם :'קפג' עמ, ויצא, נתיבות שלום6 . הרשות

היינו שהרגיש , שאכל מעץ הדעת ... בזוהר חדש סוף פרשה זו אדם הראשון:ח פרי צדיק, רב צדוק הכהן7

ערבוב וכל אכילות שאכל הרגיש מעץ הדעת טוב ורע הנאת הגוף וזה שההנאת הגוף באכילה על ידי זה נע ענין עטיו של נחש

8

בקש לעבור נעשה העולם ) י, ר סח"ב(ל "וכמאחז, פגע במקוםכ נאמר וי"וע :'קפג' עמ, ויצא, נתיבות שלוםאיה הדרך , ז עניני הרשות"בבואו לתקן חלק הרשות נעמדו בפניו כקיר כל עניני העוה.. כולו כמין כותל לפניו

.להכנס לזה העולם השפל

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 47

with all this into the heavens1. The Angels (the Tzadikim2) went up and then went down, עולים ויורדים בו, and not the other way around as might have been expected. Kli Yakar says that Yaakov learned from here that the action to create holiness is in the nitty-gritty of this world, and this is where the Shechinah really lies3. Yaakov wakes up and says במקום הזה ואנכי לא ידעתי' אכן יש ה , behold I did not realize before that this world is full of G-d, and that each moment of dealing with it is precious4. He is now able to elevate every foot that he places on the ground5 – 6וישא יעקוב רגליו וילך and he walks ארצה בני קדם whose first letters stand for אות ברית קודש, i.e. the sanctification of passion and desire7. By the end of his life, Yaakov had reached the level of Adam HaRishon before his sin, knowing only spiritual and not physical pleasures8. Not being subject to material decay, the Sages declare that Yaakov never died in the true sense9. Already at the end of his first seven years of working for Lavan he said, Give me my wife, for I have fulfilled my time, and I will come on her. Rashi says that even the most boorish of men would not talk in such a fashion. But Yaakov was so above any sensual intentions that he saw nothing physical or crude about his speech, just as the First Man and Women saw nothing shameful about their nudity10. With the exception of Rebbe, this is a level that would never be achieved again by mankind until the Messianic Era11.

כסולם מצב ז הם "כי עניני עוה.. ויחלם והנה סולם ניצב ארצה וראשו מגיע השמימה: נתיבות שלום שם1 .י שאדם עוסק בענינים הארציים יכול להגיע למדרגות הגבוהות ביותר"שע, ארצה אשר ראשו מגיע השמימה

.'המה הצדיקים עבדי ה' מלאכי א, והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו :'קפג' עמ, ויצא, נתיבות שלום2

מזה הבין שהשכינה . כ יורדים"לה עולים ואחמתח. עולים וירדים בו: יקר על בראשית פרק כח פסוק יבכלי3

והוא אות על השגחה פרטית על כל סביבות . למטה בארץ ומלאכים סביביו ועולים בשליחות ויורדים לאחר כן :ז"וט' ה ז"כ להלן ל"מש' ועי. יעקב

במקום הזה ,במקום הזה ואנכי לא ידעתי' ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה :'קפג' עמ, ויצא, נתיבות שלום4, ע לאחד"א זי"ר בב"וראיתי שכתב מרן אדמו, י שאם ידעתי לא ישנתי"פירש, ואנכי לא ידעתי.. ז"בעוה' פי

] וכמו שאמר. ...[וואלט איך ניט פאר שלאפן מיינעיארן, ואנכי לא ידעתי שאלו ידעתי לא ישנתי ימי שנותי .ש"י הוא מלא ענינים שאפשר לקנות יתשהעולם הארצ, ע מלאה הארץ קניניך"זי' ק המגיד ממזריץ"הרה

ת"רגלים להשי' וישא יעקב רגליו שיעקב הגביה אפילו את בחי :'קפג' עמ, ויצא, נתיבות שלום5

וישא יעקוב רגליו וילך ארצה בני קדם: כט א6

יה ותיקן היינו שיעקב אבינו הגב, ודש'רית ק'ות ב'ת א"דם ר'ני ק'רצה ב'וילך א, עוד אמר: שם, נתיבות שלום7

.ית"מדת התשוקה להש

ה היה כאדם הראשון קודם הקלקול שלא ידע כלל מהנאת הגוף" יעקב אבינו ע:ח פרי צדיק, רב צדוק הכהן8

)ב"תענית ה ע(ועל כן יעקב אבינו לא מת : שם, רב צדוק הכהן9

ויאמר יעקב אל לבן )כא(כט -על הפסוק () י ויצא מבראשית רבה"פירוש רש(ש "וכמ: שם, רב צדוק הכהן10. והלא קל שבקלים אינו אומר כן אלא להוליד תולדות אמר כן) הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה

והיינו שלא ידע כלל מהנאת הגוף רק לב להוציא בשר ועל כן לא ידע שום בושה בזה כמו אדם הראשון קודם . דכתיב ולא יתבוששוקלקולה

שהיה ניצוץ ... )כתובות קד(בי שאמר ולא נהניתי אף באצבע קטנה כמו שאמרו וכן ר: שם ,רב צדוק הכהן11

מדרש (ועל זה אמרו . ה אבל בשאר בני אדם כבר יש עטיו של נחש להרגיש הנאת הגוף"מנשמת יעקב אבינו ע ובישי. אפילו אם יהיה חסיד שבחסידים אי אפשר שלא יהיה בו צד אחד מעון) רבה תזריע לגירסת הילקוט

. והיינו להרגיש הנאת הגוף.) שבת נה(אבי דוד מפורש ביה קרא שמת בעטיו של נחש כמו שאמרו

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 48

וישלח

1. Bitachon SUMMARY:

If Avraham was the morning and Yitzchak the afternoon, Yaakov was the night. His entire life was a concentration of trials and tribulations: Yosef and the brothers, the rape of Dina, the trickery of Lavan and the hatred of Eisav, famine, the loss of Yosef and Shimon. Amongst Yaakov’s legacies to us is the night service, Maariv. Night is a time

of darkness, when we turn inwards. The world becomes an uncertain place, clear truth is hidden and we are forced to rely on our faith. Hence we change the wording אמת true and with faith - in – אמת ואמונה true and firm - of the morning prayers to – ויציבthe evening. However, it is just at this point, when we are forced to take a leap of faith beyond that which we can normally see, that we can go much deeper and much further than ever before. Hence the morning brocha of אמת ויציב (true and firm) refers only to the past, the Exodus, whereas the evening brocha of אמת ואמונה (true and with faith) provides a vision of the ultimate completion of history, the Messianic era. Yaakov’s night comes just before the dawn when light will again shine brightly and clearly.

But first, into the darkness: Yaakov is about to meet his brother Eisav, who has shown every intention of killing him. In preparation for his meeting, Yaakov engages in a triple effort: gift, prayers and preparation for war. Were not such efforts exaggerated? Where was Yaakov’s faith in all of this? Did G-d not guarantee him in last week’s Parsha that הנה אנכי עמך – behold I am with you? Moreover, Yaakov experienced great fear – ויירא יעקוב מאד ויצר לו. Surely that shows a lack of faith.

Yaakov did not want to rely on his own righteousness to be saved by G-d, especially in circumstances which, on the surface of things, would require a miracle. We know that Yaakov did the right thing because his actions are held up as a paradigm for how we, and each generation, have to deal with Edom, the anti-Semitism of Western Civilization.

There is a delicate balance between effort and faith, between not relying on miracles on the one hand and not going too far on the other. We need to allow human effort to go as far as it can reasonably go. However, at some point we ought to hand ourselves over to G-d, to say to Him, “G-d, I have done my bit; now it is up to You. It is Your decision to decide whether to support and complete my efforts, by miracle if need be, or to deny them.” But that is His business; not ours.

The point at which we abandon further efforts and give ourselves over to G-d is a function of our level of faith (trust). We never see that Yaakov is criticized for a lack of faith. Seemingly, he acted just as he was supposed to. To understand this, it would be helpful to contrast Yaakov’s faith with a case of failed faith, Yosef’s appeal to the butler to remember him to the king. Yosef’s tiny sentence caused a lengthening of his imprisonment by two years, whereas Yaakov is praised for his mighty effort. One insight into this is that Yaakov Avinu saw G-d’s promise to him as a conditional promise – something which could be undermined if his own deeds were not up to scratch. And, being the Tzadik that he was, he was nervous that he was not worthy. Perhaps he had done wrong by annulling his covenant with Lavan. He had not

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 49

learned Torah during this period, since he was tending to Lavan’s sheep, and he had married two sisters, which was perhaps the wrong thing to do. Moreover, Eisav had his own merits to counter Yaakov’s. Eisav had lived in the Holy Land all this time whereas Yaakov had spent the last 20 years outside of Israel, far from holiness. In addition, Eisav was a master of honoring his parents. Even in his most angry moment, when he committed to killing Yaakov, Eisav was determined to wait until his father would die so as not to cause him any pain. Yaakov, on the other hand, had been absent all this time, and was therefore not able to fulfill this mitzvah. For all this, Yaakov was frightened for his life. Faith should not be confused with fearlessness. Too often those who do not fear are simply being reckless and are confusing their irresponsibility with a holy trait. Yaakov valued his life, and appropriately feared to lose it. Those who go into war without such fear simply do not understand the value of their own life, and certainly not anyone else’s. Yaakov’s efforts were in a sensible direction. They reflected the normal range of intelligent actions one would take in a situation like this. Offering gifts, preparing for war and dovening are just what one ought to be doing in this situation. In fact, one thrust of his efforts was in the direction of faith; it involved dovening to HaSh-m. Additionally, Yaakov exerted himself to bring about the result which he knew had been promised to him. Finally, Yaakov Avinu was committed to any result which G-d had chosen for him. He was not committed to a conditional faith, i.e. “If you save me then I will believe in you.” Faith does not mean that you believe that G-d will give you the result that you want. Rather, faith means that you believe that there is nothing circumstantial which takes place in the world and that whatever results is G-d-given and therefore all for the best. This does not mean that Yaakov was not entitled to want a particular result, doven for it, and act towards it. But he did it with the knowledge that he did not control the results. Man was given the efforts department. But G-d always retains the results department.

Yosef, in contrast, was not simply trying to get out of prison. Yosef had a very definite plan to which he was committed, the fulfillment of his two dreams that he was to become a ruler over his parents and his brothers. This led him to not immediately reveal himself to his brothers and save his father further suffering. In fact, he never sent a message to his father when he was rising in the ranks in Potifar’s home. Hebron was, after all, but 6 days away! Yosef was totally convinced that all his efforts should be directed towards fulfilling his two dreams in all their detail. Had he sent a message to his father while he was in Potifar’s home, his father would have redeemed him, whatever the cost, and brought him home, and there would have been no dream fulfilled.

Yosef went too far – he was committed to his dreams at all costs. He closed himself to the possibility that G-d may have other plans for him. Yosef’s request to the butler was to get a position in the palace, something he knows had to happen as a part of the fulfillment of his dreams. This led him to choose a human for his redemption, rather than G-d. The chances of the butler actually fulfilling Yosef’s request were very slim; it would have required a miracle to make this happen. And one shouldn’t rely on miracles.

Yosef didn’t see it that way. Because he was so holy, he became a king over himself with total control over his evil inclinations. And by being a king over himself, he became a king over the world. No matter how low he appeared to sink he emerged miraculously, to control that very situation. He was sold as a slave to the country from

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 50

which no slave ever escapes. Yet, he immediately became the head of the very household in which he was enslaved. Things got worse: Yosef was imprisoned in a dungeon for a crime for which there was a life-sentence. Yet, he emerged in a flash to rule over all of Egypt. He did not get released, go to rehab and then work his way up gradually over twenty years; his holiness simply overcame the impurity of Egypt. The environment yielded to his majesty.

Despite this, Yosef placed himself in the hands of an Egyptian who left prison to serve the king of impurity and was thus totally subservient to it. Yosef overreached, hoping that the impurity itself would help to elevate his own holiness. Yaakov, though, made an effort and then placed himself totally in the hands of G-d.

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 51

DETAIL: Abraham’s life was like the rising sun, that waxes ever brighter. Blessed with abundant success in all his undertakings, he stood alone facing the entire world and summoning it to the altar of the one and only G-d. Yet he was neither envied nor hated, but highly revered as נשיא אלוקים. During Isaac’s life the light began to grow dimmer. The sun which had shown for his father had passed the zenith and had begun to descend. Isolated on account of his “walking before G-d” he was greeted only with envy by his contemporaries for the Divine blessings he received. He had to withdraw into himself and his household. With his birth the ominous presage גר יהיה זרעך becomes a reality1. Finally, with Jacob the shadows of night close in. His entire life was a concatenation of trials and tribulations2.

Yet, just as night leads to the dawn, Yaakov represents the purpose of the Jewish people. Just as Avraham was the beginning of the Jewish people, Yaakov was the one to provide them with their spiritual inheritance, and, ultimately, to provide them with their Messianic future3.

Yaakov’s life was one long hardship: Jacob was the night His entire life was a concatenation of trials and tribulations: Yosef and the brothers, the rape of Dina, the trickery of Lavan and the hatred of Eisav. After a torturous early conflict with his brother Eisav, Yaakov fled into the hand of Lavan, to face daily deceipt and massive corruption. He fled again, only to descend further into the darkness, to face death itself. His brother, Eisav, with his mighty army, moves in for the kill. He was to lose Yosef, and then, in the midst of a great famine, seemingly Shimon. He worries that Binyamin will go the same way. There is never any let up in his life.

Maariv and Bitachon

Amongst Yaakov’s legacies to us is the night service, Maariv4. Maariv is at the end of the day, a time when the soul is looking for rest1. It is also a time of

, היה התחלתו בטובה וברכה ובסוף חששו עיניו מראותויצחק ): פרק ה משנה ד( על אבות דרך חיים, ל"מהר1וזה מוכח על ישראל , 'יצחק חדש יסורין שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהן עיניו וגו) ה"ר פס"ב(ובמדרש

, שמתחלה היו בטובה ולבסוף חשכו עיניהם מכח הגלות והשעבוד תחת האומות

2Rav Elie Munk, The World of Prayer, vol. 1, p. 5: The Hours of Prayers and Their Significance in the name of Rashi and Tosafos.

שכשם שאברהם היה התחלה מן האבות כך היה יעקב ): פרק ה משנה ד( על אבות דרך חיים, ל"מהר3ולפיכך מן יעקב יורשים ישראל תכליתם ואחריתם כי יעקב בסוף ותכלית , בתכלית האבות וסוף שלהם

.האבות וירשו הבנים ענינו

4In Brachos 26b, the Sages are in dispute as to whether the three prayer times are derived from time of Korbanos or were implemented by the Avos:

: ברכות כושנאמר (כנגד תמידים תקנוםיהושע בן לוי אמר תפלות ' ר, אבות תקנוםאמר רבי יוסי ברבי חנינא תפלות

:תניא כוותיה דרבי יוסי ברבי חנינא) . ג: הושע יד– פרים שפתינו מהונשל

ואין עמידה אלא ' כם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ד שנאמר וישאברהם תקן תפלת שחרית , 4תפלה שנאמר ויעמוד פנחס ויתפלל ותעצור המגפה

שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ואין שיחה אלא תפלה שנאמר תפלה לעני יצחק תקן תפלת המנחה ,ישפוך שיחו' כי יעטוף ולפני ד

פגע במקום וילן שם כי בא השמש ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר ואל תשא שנאמר וייעקב תקן תפלת ערבית בעדם רנה

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 52

withdrawal from the world. This is because night is associated with dark, and when we cannot see we turn inwards to some degree2. The world now becomes an uncertain place, clear truth is hidden and we are forced to rely on our faith. Hence we change the wording אמת ויציב of the morning prayers to אמת ואמונה of the evening3. Since Yaakov was the one to institute the tefillah of Maariv, it means that his life was one where G-d’s Will was not clear, forcing Yaakov to rely on Bitachon to do the right thing. However, it is just at this point, when we are forced to beyond that which we can normally see, when we are forced to take a leap of faith, that we can go much deeper and much further than ever before. Hence the morning brocha of אמת אמת ואמונה refers only to the past, the Exodus, whereas the evening brocha of ויציבalready provides a vision of the ultimate completion of history, the Messianic era, and all the Heavenly protection we need to get there4. The extra blessing of Maariv, שומר .completes this theme ,עמו ישראל לעד Both Yitzchak and Yaakov lived lives of increasing darkness. Both appeared to reflect G-d’s מדת הדין in contrast to Avraham Avinu who seemed to reflect מדת .החסד Yet, the Zohar finds a significant difference between Yitzchak and Yaakov. Yitzchak’s life, which the Zohar calls דניא קשיא, was subjected to greater severity than Yaakov’s, which the Zohar calls דניא רפיא. This is perplexing. Yaakov’s biography reveals more difficulties and darkenss than Yitzchak’s. However, this is ameliorated in two ways. Firstly, he does not descend from the dizzying heights of recognition and splendor that Avraham Avinu had achieved by the end of his life, as was Yitzchak’s lot. Secondly, Yaakov’s night comes just before the dawn, when light will again shine brightly and clearly5.

With that in mind, we turn to our Parsha. Yaakov is about to meet his brother Esav, who has shown every intention of killing him6. This is darkness in full flight, and, as expected, we see the Bitachon theme shining through. Bitachon & Hishtadlus

"תרגם בצלותי ובבעותי"…"בחרבי ובקשתי"

והתחינה קשת , רב דהיא קורעת עליונים ותחתוניםחקרא אונקלוס התפלה של הצדיק …: גור אריה שם "מפני שהוא מתקשה מאד בתפלתו

: ג"נתיב העבודה פ, ל"מהר1

:נפשו וממונו, ת התפלות הם כנגד גופוששלש כנגד גופו שאז צריך להתגבר על שינתו שחרית שאז הוא באמצע העסקים שלו–כנגד ממונו מנחה

שאז מבקשת הנפש מנוחה –כנגד נפשו מעריב

.הכן תוציאני מאפלה לאור, א כשם שהייתי באפלה והוצאתני לאורה"או' ר מלפניך ה"יה: א:משנה ברורה א2

כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר להגיד : ברכות יב' מס3 . בבקר חסדך ואמונתך בלילות

4Based on Rav Elie Munk, The World of Prayer, vol. 1, p. 5: The Hours of Prayers and Their Significance in the name of Rashi and Tosafos. 5Based on Rav Elie Munk, The World of Prayer, vol. 1, p. 5:

שהיית אומר אחי הוא אבל הוא נוהג כעשו הרשע עודנו בשנאתו: עשולה באנו אל אחיך א"י לב ז ד"רש6

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 53

In preparation for his meeting, Yaakov engages in a triple hishtadlus: דורון, .מלחמה and תפילה 1 Were not such efforts exaggerated? Where was Yaakov’s faith in all of this? The Ramban states that this was not a lack of Bitachon. Rather, Yaakov did not want to rely on his own righteousness to be saved by G-d, especially in circumstances which, on the surface of things, would require a miracle. We know that Yaakov did the right thing because his actions are held up as a paradigm for how we, and each generation, have to deal with Edom2.

There is a delicate balance between effort and faith, between not relying on miracles on the one hand and not going too far on the other. We need to allow human effort to go as far as it can reasonably go3. However, after we have done our bit, we are entitled to hand ourselves over to G-d, to say to Him, “G-d, I have done my bit; now it is up to You. It is Your decision to decide whether to support and complete our efforts, by miracle if need be, or to deny them.” But that is His business; not ours.

The point at which we abandon further efforts and give ourselves over to G-d is a tricky thing. It is indeed a function of our Bitachon level, raising the question: Why did Yaakov go to such great lengths? Did G-d not tell him in last week’s Parsha that הנה אנכי עמך – behold I am with you? Was this not a guarantee that G-d would take care of everything for him4? Let us presume that this is just the lesson of our Parsha: these are indeed the efforts that are expected of even a Yaakov Avinu.

The Torah tells us that Yaakov experienced great fear – ויירא יעקוב מאד ויצר two fears are mentioned :ויצר and ויירא .Surely that shows a lack of Bitachon 5.לוhere. ויירא refers to Yaakov’s fear that he himself would be killed. ויצר was a fear that should he be saved, he yet may have to kill others in the course of this. The thought of killing even in self-defense was a frightening prospect for Yaakov. We never see that Yaakov is criticized for a lack of faith. Seemingly, he acted just as he was supposed to. To understand this, it would be helpful to contrast Yaakov’s bitachon with a case of failed bitachon, Yosef’s appeal to the Sar HaMashkim to remember him to the king. As we are told, Yosef’s act caused a lengthening of his imprisonment by two years6. What was wrong with Yosef’s hishtadlus, a tiny sentence compared to the case of Yaakov Avinu, which involved massive effort? We can understand things a little more if we look at another, clearer case of Bitachon failure, that of the spies. Theoretically speaking, the spies were also doing hishtadlus, checking out the land for future war and conquer. But clearly the spies were going in with tinted glasses. They

ה דברים לדורון שהתקין עצמו לשל. על כרכך כי אלחם עמו: ה והיה המחנה הנשאר לפליטה"י לב ט ד"רש1

והיה המחנה –למלחמה , אלקי אבי אברהם–לתפילה , ותעבור המנחה על פניו–לדורון . מלחמהלתפלה ול הנשאר לפליטה

ויש בה עוד רמז כי כל אשר אירע לאבינו עם עשו אחיו יארע לנו תמיד עם בני עשו : ן שם"רמב2

.וללמדנו שהוא לא בטח בצדקתו והשתדל בכל יכלתו… : ריש הפשרה, ן"רמב3

תרז' פ ילקוט מעם לועז עמ"ע4

:ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות) ז(לב 5

מפני שתלה בו יוסף : י"ופירש. ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו) סוף פרשת וישב(בראשית מ כג 6

אמנם בעל תוספת . כל מלה מיותרת הוסיפה לו שנהג ופירושו שעל "ע. לזכרו הוזקק להיות אסור שני שניםאין המת משתכח מהלב אלא לאחר שנים "כדאיתא במסכת ברכות נח , ברכה מסביר ששעור הזכירה הו שנה

לכן , ואם השעור של כל זכירה הוא שנה" והזכרתני' זכרתני וכו"יוסף הזכיר פעמיים זכירתו ." עשרה חודש . שכחהנגזרו לו מדה כנגד מדה שנתיים

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 54

gave the worst possible interpretation to everything they saw, seeing a powerful and unconquerable enemy1, even by G-d2, and a hostile land,3 where really all there had been was G-d’s kindness4. They had no intention of going in, doing what they had to do, and then saying to Hakadosh Boruch Hu: “We have gone as far as we can go. Now we hand the matter back to you. It is now totally in your hands.” Their lack of bitachon led them to see a situation which was hopeless, despite Hakadosh Boruch Hu’s promises to the contrary.

We might ask about Yaakov Avinu whether he, too, was not promised by G-d that he would arrive back in the land safely. The question is disturbing enough to have caused one of the commentators to state that after sending his messengers to Eisav Yaakov actually regretted this move, and was worried that his display reflected a Bitachon deficiency which would now expose him to the danger of his brother’s designs5. More probable however, is that Yaakov Avinu saw G-d’s promise to him as a conditional promise – something which could be undermined if his own deeds were not up to scratch. And, being the Tzadik that he was, he was nervous that he was not worthy6. Perhaps he had done wrong by annulling his covenant with Lavan, or perhaps it was something else7. He had not learned Torah during this period, since he was tending to Lavan’s sheep, and he had married two sisters, which was perhaps the wrong thing to do8.

לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו… : במדבר יג לא1

כביכול כלפי מעלה: ה חזק הוא ממנו"י שם ד"רש2

ארץ אכלת יושביה הוא… : במדבר יג לב3

ה עשה לטובה כדי לטרדם באבלם ולא יתנו לב באלו"והקב… : י שם"רש 4

י וחן טוב"ם בן חביב וכ"תרז ומקורו מהר' בראשית ב עמ ילקוט מעם לועז ז5

זכיותי על ידי החסדים והאמת שעשית עמי לכך ונתמעט) שבת לב: (ה קטנתי מכל החסדים"י לב יא ד"ברש6

.אני ירא שמא משהבטחתני נתכלכלתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו

The Meforshim ask how Yaakov could have been concerned that HaSh-m would not keep His promise. Do we not say:

)שבת נה(ר בו לרעה וזחה ל"מעולם לא יצאה מדה טובה מפי קבThe Gur Aryeh ( ה שמא יהרג"ד ) makes a distinction between a prophecy, which cannot

be changed, and a promise (הבטחה), which can be changed. The latter is said מפאת המקבל, and can therefore change. ( ש שהאריך"ע )

Rav Yisrael MiSalant: A man hires a laborer to work in his fields. The latter goofs off and fails to do the job. The Baal HaBayis, seeing that the laborer will have nothing to eat that night, pays him anyhow. He does so not because he owes him anything, but as an act of charity. However, if the laborer was instructed to look after the Baal HaBayis’s possessions, and the former not only did not do so, but contributed to their being damaged or lost, then certainly the Baal HaBayis is not only within his rights not to pay the laborer, but could even claim damages from him. Yaakov Avinu was concerned שמא יגרום החטא, that he had actually committed a transgression – עבר על מצוות לא תעשה ופשע בידיים - and that he would actually be obligated to make restitution. G-d may have paid His promise by canceling this against Yaakov’s restitution obligations. This would leave him with no promise left now.

ם לבןוהיה חושש שמא עשה דבר רע שהפר הברית שעשה ע: תרז' בראשית ב עמ ילקוט מעם לועז7

:תרז' בראשית ב עמ ילקוט מעם לועז8

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 55

Moreover, it was not so clear to Yaakov that Eisav was not bringing his own merits to the table to counter Yaakov’s. After all, Eisav had lived in the Holy Land all this time, whereas Yaakov had spent the last 20 years outside of Israel, far from holiness. Secondly, Eisav was a master of Kibud Av VeEm. Even in his most angry moment, when he committed to killing Yaakov, Eisav was determined to wait until his father would die so as not to cause him any pain. Yaakov, on the other hand, had been absent all this time, and was therefore not able to fulfill the mitzvah of Kibud Av VeEm. And, even though Yaakov gone to Lavan with his parent’s blessing, nevertheless, his mother had made it on condition that he would go for seven years and no more1. Yaakov also thought it possible that he had misunderstood the promise. When he left Lavan’s house, G-d had stated שוב אל ארץ אבותיך ואטיבה עמך. Nevertheless, perhaps this meant from all bad things, but not from Eisav with all his merits. Perhaps the guarantee was that he would enter the Holy Land safely, but that it did not extend beyond that. In fact, at the time, Yaakov had seemingly only asked for that – ושמרני ,G-d’s promise that Yaakov’s children would inherit the land .בדרך הזה אשר אנכי הולך .would only be after entering the land and having children there2 ,והיה זרעך כעפר הארץ

For all this, Yaakov was frightened for his life. This shows us that bitachon does not mean that one should have no fear. Too often, those who do not fear are simply being reckless, and are confusing their irresponsibility with a holy trait. The Abarbanel points out that Yaakov valued his life, and appropriately feared to lose it. Those who go into war without such fear, he points out, simply do not understand the value of their own, and certainly not anyone else’s, life3. Yaakov’s Bitachon was expressed when, despite his fear, he trusted that G-d would lead him through the situation and that he need not run away from it. But, putting aside Yaakov’s unique concerns, there are good reasons why Yaakov’s actions were within the realm of acceptable Hishtadlus and why the spies, and even Yosef HaTzadik, got into trouble for their Hishtadlus. Firstly, Yaakov’s Hishtadlus was in a sensible direction. It reflected the normal range of intelligent actions one would take in a situation like this. Offering gifts, preparing for war and dovening are just what one ought to be doing in this situation. Secondly, one arm of his Hishtdalus was in the direction of bitachon; it involved dovening to HaSh-m. Thirdly, Yaakov was doing hishtadlus designed to bring about the result which he knew had been promised to him. Finally, Yaakov Avinu was committed to any result which G-d had chosen for him. He was not committed to a conditional bitachon: If you save me then I will believe in you. As the Chazon Ish stresses, Bitachon does not mean that you have to trust that the best of the scenarios will come about. Rather, Bitachon means that you believe that there is nothing circumstantial which takes place in the world4. This does

תרז' בראשית ב עמ ילקוט מעם לועז1

שם, מעם לועז2

3כשאין הוא , כשם שאין רבותא אם נדיב מפזר כספו: ושם. 129' עמ, מובא בהגות בפרשיות התורה, אברבנל

. מבין להעריך את ערכו של כסף

שם בטחון המשמש למדה . נתאזרחה בלב רבים במושג בטחוןטעות נושנת : ב"אמונה ובטחון פ, חזון איש4 בכל מקרה שפוגש האדם והמידתו לקראת –נסתובבה במושג חובה להאמין , מהוללה ועיקרית בפי החסידים

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 56

not mean that Yaakov was not entitled to want this result, doven for it, and act towards it. But he did it with the knowledge that he did not control the results. Man was given the hishtadlus department. But G-d always retains the results department. Now we are ready to take a closer look at what is wrong with Yosef’s efforts. It is important to note that Yosef is not simply trying to get out of prison. Yosef has a very definite plan to which he is committed, the fulfillment of his two dreams.

The Ramban1 asks why Yosef does not immediately reveal himself to his brothers and save his father further suffering. In fact, why doesn’t he send a message to his father when he is rising in the ranks in Potifar’s home? Hebron was, after all, but 6 days away2.

The reason, he says, is because Yosef is totally convinced that he must make the type of hishtadlus that is directed towards fulfilling his two dreams in all their detail. Had he sent a message to his father while he was in Potifar’s home, his father would have redeemed him, whatever the cost, and brought him home. But Yosef could not see his dream being fulfilled in this way3.

The commitment to fulfilling these dreams is one big balancing act between Bitachon and Hishtadlus. How far should he try to see his dreams fulfilled? When does he allow G-d to take over? At what point does he trust that G-d may see fit that these dreams are to remain just dreams, and that there are other plans for Yosef and the world? Yosef slips up only once, in telling the Sar HaMashkim that he should mention him to the king. Knowing his calculations, however, we see how close the call is. Yosef is pushing, not just for his release, but to get a position in the palace, something he knows has to happen as a part of the fulfillment of his dreams. Yosef views his dreams as prophecy, something as good as the promise made to Yaakov Avinu. Should he then not work actively to fulfill a prophecy?

Some say that Yosef's efforts would have been good for someone at a lower level of Bitachon, but not for him4. Others say that Yosef’s mistake was to rely on a fellow human to do the job, rather than G-d. Rav Dushinsky, building on this idea, opines that there was in fact no lowered level of Bitachon at all. Rather, it was simply a matter of Midah Keneged Midah. Yosef chose a natural (human) vessel for his redemption. Having chosen a natural path, that was the path which unfolded for him and, with the non-natural paths closed, he had to sit out the process5.

ואם מסתפק וחושש על , כי בטח יהיה הטוב–אחת טובה ולא שניה , עתיד בלתי מוכרע ושני דרכים בעתיד

שכל שלא נתפרר גורל העתיד אין העתיד , ואין הוראה זו בבטחון נכונה. ןהיפוך הטוב הוא מחוסר בטחו אבל ענין הבטחון הוא האמון שאין מקרה בעולם… מוכרע

בראשית מב ט1

איך לא , יש לתמוה אחר שעמד יוסף במצרים ימים רבים והיה פקיד ונגיד בבית שר גדול במצרים: ן שם"רמב2

ואילו היה מהלך שנה היה ראוי , כי מצרים קרוב לחברון כששה ימים, מושלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנח :ויקר פדיון נפשו ויפדנו ברוב ממון, להודיעו לכבוד אביו

והיה מקוה להיותו , אי אפשר להיות בארצם, אבל היה רואה כי השתחויית אחיו לו וגם אביו וכל זרעו אתו3

אחרי ששמע חלום פרעה שנתברר לו כי יבאו כלם שמה וכל שכן, שם במצרים בראותו הצלחתו הגדולה שם :ויתקיימו כל חלומותיו

שם משמואל ועוד, נתיבות שלום ריש מקץ4

5

. אלא ענין של מדה כנגד מדה, ל אינו רואה עונש אצל יוסף"צ דושינסקי זצ"הרי: ל הגות בפרשיות התורה"וזלו יוסף היה בוחר . ה שאדם מודד מודדין לואבל במד, מותר לו לאדם לעשות כל השתדלות טבעית להצלתו

נאלץ היה , אבל מכיון שבחר בדרך של השתדלות טבעית, היה זוכה לפדות דומה, לעצמו דרך על טבעית .לחכות שנתיים עד לפתרון חלום פרעה

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 57

Perhaps there is another explanation. Yaakov Avinu’s midah was emes; Yosef’s was kedusha. Just as Yitzchak’s gevurah came to complete Avraham’s chesed, so too, Yosef’s kedusha comes to complete Yaakov’s midah of emes. Yosef’s kedusha is achieved by him becoming a king over himself with total control over his yezer hara: the ultimate Tzadik. And by being a king over himself, he becomes a king over the world. No matter how low he appears to sink, he emerges miraculously, to control that very situation. He is sold as a slave to the country from which no slave ever escapes. Yet, he immediately becomes the head of the very household in which he is enslaved. Things get worse. He is imprisoned in a dungeon for a crime for which there is a life-sentence. Yet, he emerges in a flash to rule over all of Egypt. He doesn't get released, go to rehab and then work his way up gradually over twenty years: his kedusha simply overcomes the tumah of Mitzrayim. The environment yields to his majesty.

For such a person to put himself in the hands of a Mitzri who is exiting to serve the king of Tumah, and is thus totally subservient to it, is to presume that the tumah itself will help to elevate the kedusha. This is an error, for the kedusha overcomes the tumah, and Yosef is to pay the price of this error.

However, we see from this that the problem is not a weakness in Yosef's Bitachon as a misunderstanding, in this instance, of what his avodah pattern ought to be. There need be no contradiction from here to Yaakov Avinu, whose avoda challenge did not contradict the type of hishtadlus he had to make.

The Chazon Ish has a different approach. Since the chances of the butler actually fulfilling Yosef’s request were very slim, it would have required a miracle to make this happen. Normally, one only applies effort to make a miracle happen when one is rather desperate. One thrashes around and is willing to try anything and everything. Hishtadlus must relate to the natural, not the miraculous, world, for it was in that natural world where efforts were given to rule and create effect1. As we saw, Yaakov’s actions were all rather sensible, all contributing reasonably to the goal at hand.

Bitachon means believing that no matter what will happen, one trusts that G-d is guiding the situation. Yaakov achieves this G-d awareness to such a degree that he literally ‘carries G-d around with him’2.

בחובה , ומסתעפים ממנו מצוות מעשיות, אם כי עיקרי הבטחון מחובת הלב. ו : פרק ב-א "אמונה ובטחון לחזו1

ולפעמים הבטחון מתנגד , יש בזה גם גדרים בפעולות של השתדלות המותרת, של מניעה מפעולות נגד חבירו אם היא הוהנה נתחייבנו לדון במחשבתנו כל פעולה טרם עשיית. להשתדלות ואוסר אמצעים מיוחדים

.מוסכמת ממדת הבטחוןהיתה , בקש משר המשקים והזכרתניר מקץ כי השתדלותו של יוסף הצדיק ל"ל אמרו במד" וחז

שבשביל ', ולא פנה אל רהבים וגו, מבטחו זה יוסף' אשרי הגבר אשר שם ד" :ואמרו. כזלזול במדת הבטחוןאבל בהיות ', בהשתדלות וכל מיד ד' תלויתול יוסף שאין הצל"ר." שפנה אל שר המשקים נתוסף לו שתי שנים

חייב יוסף את עצמו לשמש בהזדמנות זו ולבקש משר ) על ניסים (שנתחייב האדם בפעולות ולא לסמוך אניסא . המשקים

אין ראוי המעשה הזה רק מתוך , ואמנם בהיות שלפי תכונת הרהבים אין בטבעו לזכור ולהיטיבואין , אבל אין לבוטח לעשות כמו אלה. מכל תועלתוקיםוהמיואש עושה כל מה שיכול אף דברים הרח, יאוש

ואחרי שאינה חובה היא , ויש במעשה זה כעין זריית אבק על זוהר האמונה ובטחון, החובהפעולה זו מפעולותשאין עזר מבן אדם בלתי יוסף וידע. חלילה ל על הפעולה ולא על מדת הבטחון של יוסף"וכונת חז. אסורהלו ' היאלא לא, ל דין אמת"לפי קבלת חז' אבל מה שחייב עצמו לשאול משר המשקים לא הי, לבד' מיד ד

:לפנות אל רהבים

ויצב שם מזבח ויקרא לו קל אלוקי ישראל: בראשית לג כ2 ה קראו ליעקוב קל"ורבותינו דרשו שהקב… : י"רש

ה הוא קל בעליונים ויעקוב קל בתחתונים רצונו לומר וכיון שהשכינה שרויה "פירושו שהקב… : שפתי חכמים קל כ הוא דומה כאלו הוא בעצמו"בשבילו על הארץ ע

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 58

2. Yaakov and the Sar shel Eisav SUMMARY:

The night before Yaakov’s meeting with Eisav, the Sar Shel Eisav, an angel in the form of a man, fought with him until the rising of the morning star. ויותר יעקוב Yaakov is left utterly alone: without his family or his possessions; without - לבדוeven the help of the angels that had accompanied him to the border of Chutz LaAretz. He is to face the Sar of Eisav alone. Even the normal spiritual help, the Siyata Dishmaya, leaves him. In this time of darkness he has only his own inner resources to call on. This is just what a Nisayon is – a person finds himself stripped of all outside help, heavenly or earthly, and must face his challenge unaided. Yaakov defeats the angel, who confirms that the blessings of the firstborn are indeed his, and receives a new name, ישראל. Yaakov goes so far as to incorporate the evil of the angel and to harness it as a force of good. Yet, Yaakov does not emerge from the battle unscathed. The angel injures him in his thigh, and from then onwards the Jews are prohibited from eating the Gid HaNashe, the Sciatic tendon. It is clear that all of this is pregnant with intense symbolism, lessons which are meant for the ages. Both the victory and the injury reflect the deep lessons of history and faith for every generation. Let us start with the victory over the angel: The angels were created on the second day of creation. On the first day it says, “And it was evening and it was morning, one day.” The word "one", and not "first", is used because G-d’s unity was still manifest on the first day. The things that were created were all lifeless and therefore automatically and totally fulfilled the Will of their Creator. But, the second day was by its very nature something which comes after the first, the idea that after the first there are others as well. Therefore, on the second day angels were created, separate beings, seemingly, to the Creator. And Yaakov was left alone - Yaakov has reached a level – ויותר יעקוב לבדו where there is only לבדו - alone. The level of לבדו is the realization that G-d is One in the world just as He was on the first day before the angels were created. It is to remove Yaakov from this exalted level that causes the Sar of Eisav to battle with him. The word used for this struggle is ויאבק, which is related to the word .dust. Dust covers and blurs, and Eisav’s Sar comes to blur Yaakov’s spirituality ,אבקLater, Eisav’s grandchild Amalek dedicates his life to this task – קהכי יד על כס – Amalek places his hand on the seat of the Almighty to cover it and hide it. But Yaakov is above all of this – above any level where separation from G-d’s unity takes place, and therefore he is able to subdue the angel. All of Yaakov’s life is to prove the great unity of truth. When Yaakov sleeps on the stones that Avraham built for the Akeidas Yitzchak, they turn into one stone. The ladder, too, showed this. Each rung of the ladder was both a barrier preventing further growth, but, if overcome, was also a rung to be stood on, a springboard for getting closer to the truth. Eisav battled this truth. ויאבק, from אבק - the dust that darkens and confuses. The long history of anti-Semitism is testimony to the ghastly depths this battle has taken us. But ויאבק is also related to חבוק, the embrace of assimilation and intermarriage. Eisav wages his battle in this way as well. It is interesting that the Sages tell us that גידים have no taste, as we will not feel (taste) the damage of this kind of battle.

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 59

Yaakov prepared the Jewish nation to survive these onslaughts: וירא כי לא יכול but it will not emerge unscathed, as the thigh is damaged in the process. Klal ,לוYisrael limps along, but we continue to move forward. The Gid is a symbol of hope, for that will be the extent of our injury. And in the end, our limp will be cured. יעקוב survives by barely grabbing on to the heel of history; but he is also ישראל, straight with G-d (ישר קל), whose spiritual core is above all of this. ישראל is the Gematriah of for, when Yaakov defeats the angel, he absorbs all within him as well and ,יעקוב ושטןuses it for the good. The battle will be long and hard - Yaakov only defeats the enemy at the end of the night. But, the battle is won in the end. And, in fact, just as Eisav’s angel blesses Yaakov, Eisav himself will do so at the end of days.

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 60

DETAIL:

Yaakov is on his way to the fateful meeting with Eisav, a meeting that Yaakov fears may end with his own death. The night before ויותר יעקוב לבדו, Yaakov was left alone; and then ויאבק איש עמו עד עלות השחר, an angel in the form of a man1 fought with him until the rising of the morning star2. Yaakov understands very well that he is only fully protected from Eisav when accompanied by the tribes, his children3. In fact, it is only after Rochel has given birth to Yosef that Yaakov dares to leave Lavan and attempt his return to Israel,4 for Yosef, in particular, is the flame that would draw from Yaakov’s fire to set fire to Eisav’s straw5. But now Yaakov is left alone: he is left to his own devices without any help from his possessions, for he has given them all away; without even the help of the angels that accompany him to the border of Chutz LaAretz but that now leave him. He is to face the Sar of Eisav alone6. Even the normal spiritual help, the Siyata Dishmaya, leaves him7. It is not only a time of aloneness but also of darkness; he has only his own inner resources to call on to face this test. In fact, the very definition of a test, a Nisayon, is just this. A person finds himself stripped of all outside help, heavenly or earthly, and must face his challenge unaided8. Yaakov defeats the angel9, receives from him confirmation that the blessings of the first born are indeed his10, and receives a new name, ישראל. 11 As we shall see, he goes so far as to incorporate the evil of the angel and to harness it as a force of good. There is something else here too, though: Yaakov does not emerge from the

מלאך בדמות איש- ויאבק איש עמו :כד לב חזקוני1 :ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר) כד(לב 2

וכמאמר מרן , ויאמר יעקוב אל אחיו לקטו אבנים, נ בעת שלבן רדף אחריו"וזהו מש: רכז' נתיבות שלום עמ3

, היו בניו ופירוש שאחים הוא לשון אהבה וידידותע שהקשה מדוע כתיב כאן אחיו שהרי "ק מסלונים זי"הס שאמרו להם שיתאחדו עמו

מצינו דכתב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקוב ללבן שלחני ואלכה אל מקומי : נתיבות שלום שם4

ולארצי

, מעשוכבר לא היה מתיירא כלל, כח הכנגד של עשו, שלאחר שהיה ליעקב את יוסף עמו: נתיבות שלום שם5 והיה בית יעקוב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ) עובדיה א(כ "מאה) ריש פרשת וישב(י "וכדאיתא ברש

וגם המלאכים , כי העביר את כל אשר לו, שנשאר לבד בלי שום סיוע): 104' עמ(אור גדליהו ריש הפרשה 6

.ונשאר לבדו להתאבק עם שרו של עשו, אשר היו אתו עזבוה

כ נשאר לבדו בלי שום סיוע רוחני"ג: הו שםאור גדלי7

ורק בכחתיו העצמיים צריך הוא , ענין הנסיון הוא שהאדם נשאר לבדו בלי שום סיוע: אור גדליהו שם8 להתגבר ולעמוד בנסיון

...וירא כי לא יכל לו) כה(לב 9

: ויברך אתו שם ...) כט(לב 10

ו לך בעקבה ורמיה כי אם בשררה וגלוי פנים וסופך לא יאמר עוד שהברכות בא-לא יעקב ) כט( י"רש ה נגלה עליך בבית אל ומחליף שמך ושם הוא מברכך ואני שם אהיה ואודה לך עליהן וזהו שכתוב "שהקב

נתחנן לו בית אל ימצאנו ושם מהוישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו בכה המלאך ויתחנן לו ו) הושע יב(עמנו שם ולא רצה יעקב ועל כרחו הודה לו עליהן וזהו ויברך אותו שם שהיה ידבר עמנו המתן לי עד שידבר

:מתחנן להמתין לו ולא רצה

:ים ועם אנשים ותוכלקויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אל) כח(לב 11

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 61

battle unscathed. The angel injures him in his thigh, and from then onwards the Jews are prohibited from eating the Gid HaNashe1. It is clear that all of this is pregnant with intense symbolism, lesions which are meant for the ages. Both the victory and the injury reflect the deep lessons of history and faith for every generation. Let us start with the victory: Yaakov’s Victory: Rising Above the Angels-The Realization that G-d is One in the World Yaakov’s midah is emes. Emes can be defined as the ability to remain pure and unchanging in all circumstances, not only when interacting with fellow-humans but even when engaging Malachim2. There is another way of understanding the words ויותר יעקוב לבדו. Yaakov has now grown to a place above the angels or any other created being. He has reached a level where there is only לבדו. 3 The angels were created on the second day of creation. On the first day it says, “And it was evening and it was morning, one day.” The word "one", and not "first", is used, because G-d’s unity was still manifest on the first day. The things that were created were all lifeless and therefore automatically and totally fulfilled the Will of their Creator. But, the second day was by its very nature something which comes after the first, the idea that after the first there are others as well. Therefore, on the second day angels were created, separate beings, seemingly, from the Creator4. Yaakov is able to reach the level of לבדו, i.e. the realization that G-d is One in the world just as He was on the first day before the angels were created5. The Sages tell us that his image is engraved on the Holy Throne in the heavens above, as the angels looked at the sleeping Yaakov in his dream of the ladder, and then went up the ladder to the heavens to find that same Yaakov there6. It is to remove Yaakov from this exalted level that causes the Sar of Eisav to battle with Yaakov7. The word used for this struggle is ויאבק, which is related to the word אבק, dust8. Dust covers and blurs, and Eisav’s Sar comes to blur Yaakov’s

ח לו השמש כאשר עבר ויזר) לא( :וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו) כה(לב 1על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה ) לב( :את פנואל והוא צלע על ירכו

:כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה

לא רק עם אנשים אלא אפילו , מדת האמת תובעת שיהיה האדם שלם בכל המצבים): נג' עמ(אור גדליהו שם 2 עם מלאכים

3

שנשאר במקום שאין שם אלא לבדו: דליהו שםאור ג

ובשני ברא את , ולא היה מושג של שני בכלל, ה אחד בעולמו"וביום ראשון היה הקב: אור גדליהו שם4ולכן נברא בו המלאכים שהם בריאה של , כי בבריאת יום שני בעצמו כבר נברא מושג של שניות, המלאכים

.א מקום לטעות בו שהוא כח נפרדבריאה עם כח גדול כל כך עד שיה, שניות

אחד כמו שהיה ביום אחד של ' היינו להבחינה של ד, "לבדו"יעקוב אבינו הגיע לדרגא של : אור גדליהו שם5 הבריאה קודם שנבראו המלאכים

עולים ויורדים בו עולים ומסתכלים בדיוקנו של מעלה ויורדים ומסתכלים בדיוקנו של מטה6

שנתאבק עמו שרו של עשו בכדי להפסיקו , זה גופא שהיה יעקוב במדרגת לבדו): נג'עמ(אור גדליהו שם 7

.מדביקותו

ושרו של עשו , כי נתמלא אבק האיש שהיה עמו, ד המדרש ויאבק איש עמו מלשון אבק"וע :כד לב בחיירבינו 8 :היה

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 62

spirituality1. Later, Eisav’s grandchild, Amalek, dedicates his life to this task – כי ידקהעל כס – Amalek places his hand on the seat of the Almighty to cover it and hide it2.

But Yaakov is above all of this – above any level where separation from G-d’s unity takes place and therefore he is able to subdue the angel3. Indeed, all men in their purity are greater than angels4, their souls soaring worlds above those inhabited by the highest of angels. We see a similar thing with Moshe Rabbeinu. The angels complain that G-d should not be giving the Torah to lowly man. G-d then says to Moshe, “Grab hold of My Holy Throne and answer them.” G-d is in effect telling Moshe that when he will do this he will be higher than the angels, and will be able to respond to them5. In fact, in the arrangement of the 7 midos, Yaakov’s midah, tiferes, leads into Moshe’s midah, Netzach6. Moshe takes Yaakov’s midah and deepens it7.

גבורה חסד

תפארת

הוד נצח יסוד

מלכות

Netzach means eternity, unchanging. This is the definition of truth, something that doesn’t change at all, and therefore lasts forever8. But the word Netzach also comes from the word Nitzachon, to be victorious, for ultimately truth vanquishes

שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד: ל"חז1שהכוונה הוא שהמלחמה היתה לכסות " העלו אבק" מורה הלשון ועל זה): 106' עמ(אור גדליהו שם ולהעלים

ופירשו כי עמלק נותן ידו כנגד הכסא לעלימו ולכסותו: אור גדליהו שם2

והיה דבוק , כיון שהיה במדרגת לבדו, יעקוב אבינו היה בכוחו להתגבר על המלאכים: אור גדליהו שם3

.ולכן גבר על שרו של עשו, שניותלמעלה מדרגת המלאכים שהם , בבחינת אחד

כמאמר , ידוע כי לולא העון לא היה הפרש בין אדם למלאך אבל יהיה גדול ממנוודבר :כד לב בחיירבינו4ועל כן יאמר הכתוב כי בקש המלאך למצוא לו עון אשר יתגבר . רבותינו גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת

' וגוכלומר לא היה לו יכולת להתגבר עליו מצד שום עון, יכול לוומזה אמר וירא כי לא, בו עליו ולא מצא

וכן מצינו אצל מושה רבינו כשהיה בשמים לקבל את התורה לכלל ישראל ואמרו המלאכים : אור גדליהו שם5אחוז בכסא "ה אמר למשה "שהקב' ואיתא בגמ, ה יתן התורה לישראל"ולא רצו שהקב" תנה הודך על השמים"

, היה בהאחד, י שהיה אחוז בכסא דבוק בהאחד"שמשה רבינו ע, ל"והוא כענין הנ, "ר להם תשובהכבודי והחז .כיון שהיה למעלה מדרגת המלאכים שהם בבחינת שניות, היה בכחו לנצח את המלאכים

מדות מדתו הוא ' וכפי סדר הז, מדת יעקוב אבינו הוא מדת האמת כדכתיב תתן אמת ליעקוב : אור גדליהו שם6המדות שייכים באמת זה ' וב, אך מדתו שייך גם כן למדת נצח שהוא מדת מושה רבינו עליו השלום , פארת ת

לזה ותלויין זה בזה

וכן איתא בזוהר הקודש כי יעקוב מלבר ומשה מלגו: שם7

.לנצחצריך להיות קיים בלי שינוי , וכשהדבר בלי שינוי, כי אמת הוא דבר בלי שינוי כלל: אור גדליהו שם8

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 63

everything1. All of Yaakov’s life comes to prove this. He does this not by destroying the evil, but by showing the great unity of truth. We saw an example of this when the stones on which Yaakov slept turned into one stone. Pirkei DeRabbi Eliezer tells us that these were the same stones that Avraham built for Akeidas Yitzchak. At that time they did not unite, for Yitzchak’s midah was gevruah, including the separation and destruction of evil where needed. Yaakov was able to turn everything to good2. He always saw everything as simply another means of revealing G-d’s honor3. The ladder, too, showed this. Each rung of the ladder was both a barrier preventing further growth, but, if overcome, was also a rung to be stood on4. Yaakov’s Injury: A Prelude to The Jewish Battle In Galus Eisav battled this truth. The long history of anti-Semitism is testimony to the ghastly depths this battle has taken us. The word used in Yaakov’s struggle with the Sar of Esav is ויאבק, which we already associated with dust that darkens and confuses. Eisav has an additional tool that he uses against us: ויאבק is also related to 5חבוק , the embrace of assimilation and intermarriage6. Eisav wages his battle in this

way as well. It is interesting that the Sages tell us that גידים have no taste, as we will not feel (taste) the damage of this kind of battle. Either way, the Jewish nation will survive: לא יכול לוכי רא יו , but it will not emerge unscathed, as the thigh is damaged in the process. The physical losses are there for everyone to see; but in addition, some level of our faith is weakened7. Klal Yisrael limps along, but we continue to move forward. The Gid is a symbol of hope, for that will be the extent of our injury8. And in the end, our limp will be cured. Many commentators say that it is is just for this reason that G-d sends the angel to battle Yaakov now – to show him and all of us that victory will be ours9. He is but a

1ומדת האמת תובע , פירושו שגובר על כל דבר העומד כנגדו... , מדת נצח פירושו גם כן נצחון: אור גדליהו שם

. שינצח את כל מה ששעומד נגד האמת

שמבאר שם שעל בחינת אחדות זאת מרמז ) ריש ויצא(ל "עיין בגיור אריה למהר: 213' ב עמ"מכתב מאליהו ח2שמביא מפרקי דרבי אליעזר ) שם(ן "ועיין ברמב. האבנים ששם יעקוב למראשותיול על התאחדות"מדרשים ז

כי נסיון העקידה דרש , בשעת העקידה לא התאחדו האבנים. שהיו אותן האבנים שבנה אברהם מזבח לעקידהאך אצל יעקוב . הפרדת הרע ושבירתו–מיצחק מסירת נפש גמורה במדת הגבורה שהיא בחינת בטול היש

. ולו לטובנהפך כ

מכתב מאליהו3

כשעולים בסולם מתעכבים קמעא בכל שלב . ובזה מתבאר גם ענין הסולם שנראה לו בחלום: מכתב מאליהו4 השלב מסמל את העיכוב , ושלב

ל "וכן לשון רז, ה מתחלפות"אותיות אחע, על דרך הפשט כמו ויחבק- איש עמו ויאבק: כד לב בחיירבינו 5 .על שם העצים שמתקשרים ומתחבקים זה עם זה ביחדאבוקה כמו חבוקה

חתם סופר6

שבשכל הוא מבין כי יש בורא כל , יש אמונת המח... מדריגות באמונה ' כי יש ג: רכז' נתיבות שלום עמ7

ויש עוד מדריגה ... ש "שגם ברגשי הלב מרגיש מציאות הבורא ית, אמונת הלב... ולמעלה מזה , עולמיםמ יתכן שכאשר נופל עליו כלב או שאר "מ, שגם אם יש לאדם בהירות האמונה... אברים אמונת ה, שלישית

וזהו פירוש ... שעדיין אין כל אבריו חדורים באמונה בהשגחה פרטית ... מיני פחדים הריהו נבהל מפניהם כן ויגע בכף ול...שראה שלא יוכל להעלות אבק במדריגת כסא הכבוד באמונת המח והלב , וירא כי לא יכל לו

היינו במדור התאוות השייך לאברים, ירכו

שם משמואל, ספורנו, ספר החינוך8

ועוד, אברבנל, ן"רמב9

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 64

Malach, a messenger without a name,1 and he appears to tell us that we may seem to be only יעקוב, surviving by barely grabbing on to the heel of history, but we are also is ישראל .whose spiritual core is above all of this2 ,(ישר קל) straight with G-d ,ישראלthe Gematriah of יעקוב ושטן for, when Yaakov defeats the angel, he absorbs all within him as well and uses it for the good3. The battle will be long and hard, symbolized in the fact that Yaakov only defeats the enemy at the end of the night, and all that time Yaakov was alone.4 But, the battle is won in the end5. And, in fact, just as Eisav’s angel blesses Yaakov6, Eisav himself will do so at the end of days7.

:וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אתו שם) כט(לב 1

2Rav Shimshon Rephael Hirsch in Horeb

ישראל בגימטריא יעקוב ושטן וזהו מה שאמר ): עמ נד(דליהו שמחה בונים מפשיסחא המובא באור ג' ר3

, שהרי הוא נכלל בשם ישראל, המלאך ליעקוב למה זה תשאל לשמי כי הלא אתה יודע בעצמך את שמיוזהו השם ישראל , ל שעל ידי מה שנצח את המלאך כלל בתוכו את כל הכחות של המלאך"והפירוש הוא כנ

שכולל בתוכו את השטן

יעקוב לבדוויותר4

אברבנל5

י תברכני "וכאן קשה לרש( הודה לי על הברכות שברכני אבי שעשו מערער עליהם - ברכתני :כז לב י"רש6 )ה ודוק"וכן איתא בהדיא בזוהר פרשת תזריע עמוד מ' אלא הודה וכו. ל"הל

אברבנל7

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 65

וישב

1. Yosef and His Brothers SUMMARY:

Just at the time that Yaakov felt he could look satisfactorily on his spiritual achievements as being complete to 12 pure lineages that formed a perfect spiritual whole, Yosef and his brothers have their dispute. At first, none of the brothers merit to see the big picture with accuracy. They certainly don’t see how, in the middle of this conflict, the ancestor of the Mashiach is born of a most unusual union of Yehuda with Tamar, right under their noses.

The Torah says, "These are the generations of Yaakov", and then the verse mentions only Yosef, etc.: seemingly, the existence of the other tribes works through Yosef. It is Yosef whose birth allows Yaakov to break loose from Lavan, who feeds Yaakov and his family in Egypt and who even has the spiritual radiance of his father. This is reinforced by the fact that the purpose of something is conceived first but achieved last. Hence, the first born of Rochel, Yosef, is seen by Yaakov as the potential future leader of the Jewish people. (Similarly, Yaakov is born after Eisav, and Yitzchak after Yishmael.)

It was Leah, in fact, who was originally supposed to have had Yosef. Had this happened, Yosef would have been strong enough to create the final Tikun Olam in his generation. But Leah judges herself and the world by the highest standards, the attribute of justice, and, by these standards the world was not yet ready for the final redemption. As an act of mercy, she decides to leave Yosef to Rochel, and she has Dinah (from the word Din -judgement) instead.

Leah and her children operate at a much deeper level than we see on the surface, a fact that made Leah appear to be Eisav’s marriage partner when she actually had no spiritual connection with him at all. In this world, Rochel is the עקרת the center of the home, but ultimately Yaakov is buried next to Leah, not – הביתRochel. It is she who is the עקרת הבית at a deeper level. This, however, is so hidden, that even after Rochel dies, Yaakov moves his bed to Rochel’s maidservant, prompting Reuven, who knew who his mother really was, to attempt to disrupt this move. And so, in this revealed world, the malchus (kingship) is transferred by Yaakov to Yosef, who wants to impose his vision of how to serve G-d on his brothers. He sees a tremendous unity problem threatening the future of the Jewish people. For each of the brothers was so whole and complete that they were all self-contained. Yosef, whose very name means to gather, to unite all forces, felt he could overcome this. But, the brothers resent his dreams and reject his leadership. As a result, the option of his being the uniter lapses and each one goes his separate way. This seems tragic, but it is exactly what G-d wanted to happen. For it is necessary for Yosef to be sent to Egypt first in order to prepare the way for the later Egyptian exile.

Yosef’s brothers call him a בעל החלומות – a dreamer, and in some respect they are right. For, Yosef only rules in very this-worldly terms, and the real מלכות is ultimately entrusted to the descendents of Yehuda, a son of Leah. Yehuda seems to experience a similar hiding of G-d’s face (Hester Panim) to Yosef. Both face seductions of women who see greatness coming out of the union. In fact, their cases are juxtaposed to stress the similarities. But what a difference in their outcome!

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 66

Yosef, the powerful Tzadik, has total control of his own desires. He finally is about to give in and approaches Potifar’s house to have relations with his wife, when an image of his father gives him the final strength to hold back. Yehuda, on the other hand, gives in to Tamar and becomes the archetype baal teshuva.

Rochel’s children provide us with a model of perfection so long as we maintain that level, seemingly through our own efforts. But it is Leah who goes deeper by allowing a Jew to overcome evil even after he has fallen victim to it. This is Yehuda’s (and Reuven’s) secret of Teshuva. Yehuda, the baal teshuva, shows a deeper recognition that on our own we are nothing, and that in the end it is all G-d. The Tzadik seemingly does it on his own – the Baal Tshuvah knows that he failed, and turns to G-d to help him.

Spiritually, the brothers were at the same level, but their different approaches to serving G-d led to different historical roles. The trouble was that the brothers felt that Yosef was using his greatness to exclude them from the spiritual heritage of their forefathers. Were they then to become another Yishmael and Eisav? The brothers decide that Yosef is a רודף, someone who is pursuing them to their spiritual death, and deserves to die. They are certain that they, as sons of Yaakov, are spiritually sound. If Yosef could not recognize this, then that was a part of his weakness as a dreamer. They feel that his error lay not in delusion, but in not seeing far enough – into the Messianic world when all of our current realities will be shown to be but whiffs of dreams. But just to be sure, they would allow the forces of nature to kill him, the snakes and scorpions in the pit, rather than do it with their own hands. When they see him survive the pit, they drop the idea of murder, and sell him into slavery instead.

Yosef HaTzadik is convinced that his way of serving G-d is what is needed for everyone. Zos Asu VeChiyu – “Do this and you will be spiritually alive”, he tells his brothers (when they still think he is a foreign ruler of Egypt), ki ani yareh Elokim, “for I am close to G-d, and fear him”. Yosef believes this so deeply that he tries to break the brothers’ power. He ties up Shimon, separating him from Levi, his old partner in killing Shechem. He tries to co-opt Binyamin and separate him from the brothers. For their own sakes, and for the sake of the future of the Jewish people, the brothers must bow down to him and yield to his approach to things.

Yosef does not achieve all that he wants to, but his influence as the arch-type Tzadik lives on. Like the Avos, his soul is big enough to encompass the entire Jewish People – hence one of the names of the Jewish People to this day is שארית יוסף, and it is his strength which allows us to stand up to the long hellish onslaught of Eisav through the centuries. In the end, our spark of eternity will be too much for Eisav and he will be defeated by a descendent of Yosef, Mashiach ben Yosef. The Messianic era will enter through a descendent of Yehuda, Mashiach ben David, and the tension between the different Avoda-approaches of Yosef and Yehuda will be completely resolved.

The beginnings of this rapprochement already take place in the life of the brothers. By the time of the famine, described in next week’s parsha, the brothers already regret the sale of Yosef and see the famine as an opportunity to go and recover him. They all accept collective blame for the misfortune that seems to befall them after Shimon gets tied up. From there, it is one long march to the future unity of the Jewish people, a people whose combined kedusha is unstoppable.

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 67

DETAIL:

} חבריו{ ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה ולבני ישראל חברו :טז לז יחזקאלוקרב אתם אחד ) יז( :}חבריו{ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חברו ולקח עץ

וכאשר יאמרו אליך בני עמך לאמר הלוא תגיד לנו ) יח( :אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך הנה אני לקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים יקוקי -דבר אלהם כה אמר אדנ) יט( :מה אלה לך

:ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתם לעץ אחד והיו אחד בידי} חבריו{רו ושבטי ישראל חב :והיו העצים אשר תכתב עליהם בידך לעיניהם) כ(

After briefly mentioning the descendents of Eisav as it did with Yishmael, the entire second half of Bereishis deals with Yaakov and his sons, and in particular, with Yosef. The Tanchuma tells us that this can be compared to a person searching for a pearl in the sand. His owner will sift the sand as rapidly as he can until he finds the pearl. Once found, he throws away the sand and pebbles and focuses only on the pearl1. So critical are the lives of the Shevatim to all of world history that the Chumash allows us to view their lives and deeds in great depth2.

The 12 tribes, the sons of Yaakov, began the period of the Toldos, those descended from the Avos. There was a lot of sorting out to do in the first 3 generations of the Avos – Avraham, Yitzchak and Yaakov, and there was every reason to believe that Yaakov, who had achieved a pure attachment to G-d and holiness, would leave a clear path for the next generation.

לשון אדם הבא במארב ועקבה אלא לשון שר ונגיד-לא יקרא שמך עוד יעקב :י לה י"רש

In fact, in the configuration of מעשה אבות סימן לבנים, Yaakov’s exile to Lavan

is the precursor to our own exile. In our Parsha, the Tribes begin the Parshios of Geulah3. However, they are off to a bumpy start.

Just at the time that Yaakov felt he could look satisfactorily on his spiritual achievements as being complete, Yosef and his brothers have their dispute4. Yaakov felt that that he now had a pure lineage, with all the Messianic potential within his sons, and that the final tikun of the world was upon them – ביקש יעקוב לישב בשלוה.

בדרך קצרה שלא היו ספונים אחר שכתב לך ישובי עשו ותולדותיו -' וישב יעקב וגו:ריש הפרשה, י"רש 1

וחשובים לפרש היאך נתיישבו וסדר מלחמותיהם איך הורישו את החורי פירש לך ישובי יעקב ותולדותיו בדרך מוצא בעשרה דורות שמאדם תהארוכה כל גלגולי סבתם לפי שהם חשובים לפני המקום להאריך בהם וכן א

בעשרה דורות שמנח ועד אברהם קצר בהם ומשהגיע אצל ועד נח פלוני הוליד פלוני וכשבא לנח האריך בו וכןאברהם האריך בו משל למרגלית שנפלה בין החול אדם ממשמש בחול וכוברו בכברה עד שמוצא את המרגלית

ליתומשמצאה הוא משליך את הצרורות מידו ונוטל המרג

בדרך קצרה שלא היו ספונים אחר שכתב לך ישובי עשו ותולדותיו-' וישב יעקב וגו:א לז ראשיתב י "רש 2וחשובים לפרש היאך נתיישבו וסדר מלחמותיהם איך הורישו את החורי פירש לך ישובי יעקב ותולדותיו בדרך

מוצא בעשרה דורות שמאדם תהארוכה כל גלגולי סבתם לפי שהם חשובים לפני המקום להאריך בהם וכן אן בעשרה דורות שמנח ועד אברהם קצר בהם ומשהגיע אצל ועד נח פלוני הוליד פלוני וכשבא לנח האריך בו וכ

אברהם האריך בו משל למרגלית שנפלה בין החול אדם ממשמש בחול וכוברו בכברה עד שמוצא את המרגלית ליתומשמצאה הוא משליך את הצרורות מידו ונוטל המרג

המספרים על , בפסוקים. לשל כלל ישרא' פרשיות הגלות,פרשיות ויצא ווישלח הן : 201' עמ, ממעמקים 3

לעומת זאת החל מפרשת וישב עד סוף ספר . טמונים רמוזים לכל אשר יתרחש בעתיד בגלות בניו, גלות יעקוב, ל"כמבואר מהר(פרשת ויחי מכוונת כנגד ימות המשיח . בראשית מכוונות הפשריות כנגד גאולתן של ישראל

'וגו) דרך חיים

צדיקים מבקשים לישב ף ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוס ועוד נדרש בו וישב:ב לז י"רש4 :ז"ב אלא שמבקשים לישב בשלוה בעוה"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"בשלוה אומר הקב

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 68

However, he was soon to discover that this was not G-d’s Will – 1 קפץ עליו רוגזו של .יוסף

Yaakov felt that the real problem was no longer within the Jewish people. The challenge came from without, from Eisav, whose Sar had wounded Yaakov. And the one person who could stand up to Eisav was Yosef2: Yosef and his dreams – ואביו3שמר את הדבר . The תורה says, "These are the generations of Yaakov", and then the

verse mentions only Yosef4, etc., for, in the end, the existence of the other tribes works through Yosef. Yosef is now seen by Yaakov as the central core of his lineage5. He is the one whose birth allows Yaakov to break lose from Lavan, he is the one to feed Yaakov and his family in Egypt and it is his dead body that causes the Red Sea to split for the Jews during the Exodus6. The brothers, says the Sfas Emes, were 12 pure lineages descending from the permanent spiritual legacy of the forefathers. So too, we have 12 middle blessings of the Shmoneh Esreh7 to reflect the totality of blessings we could ask for, each blessing for one of the tribes8. These blessing combine to form a perfect whole, and the tribes therefore have the seeds of redemption within them. The brothers are all LeShem Shamayim in their conflict. The proof of this, says the Sefas Emes, is that there will be both a Mashiach ben Yosef and a Mashiach

שלכוארה מהו ביקש יעקוב , ביקש יעקוב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף: רמו' עמ, נתיבות שלום 1ב השבטים "אלא שיעקוב היה סבור שעתה כאשר יש כבר את כל י. ז ביקש"י ליהנות מעוהלישב בשלוה וכ

כבר יכולים , בשלימות' שכל המרכבה הק, ויש לו את יוסף ואת יהודה, ה"ב צירופי שם הוי"שהם כנגדי . ורכאמ' כי לא כן היה רצון ד, אך קפץ עליו רוגזו של יוסף. ... להביא אל התיקון הגמור בחינת בשלוה

מסורת הוא שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל: בראשית רבה ריש וישלח עה ה2

א וישב יעקב הפשתני הזה נכנסו גמליו טעונים פשתן הפחמי תמה אנה יכנס " ד:א לז ראשיתבי "רש כל הפשתן הזה היה פיקח אחד משיב לו ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך ששורף את כולו כך יעקב ראה כל

ופים הכתובים למעלה תמה ואמר מי יכול לכבוש את כולן מה כתיב למטה אלה תולדות יעקב יוסף האלי "ברש. בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולםיהוכתיב וה

ישן ו שםנ וספורי"לז יא רש 3

אלה תלדות יעקב יוסף) ב(לז 4

תולדות יעקב ביוסף מפני כמה דברים אחת שכל עצמו של יעקב לא עבד ' דורש תלה הכא"ומ: שם, י"רש5

אצל לבן אלא ברחל ושהיה זיו איקונין של יוסף דומה לו וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף זה נשטם וזה .ר"נשטם זה אחיו מבקש להרגו וזה אחיו מבקשים להרגו וכן הרבה בב

ומדוע , ל שהיה צריך להתחיל בראובן"וכבר הקשו חז, לה תולדות יעקוב יוסףא: ריש וישב, נתיבות שלום6

כיון שראה אבינו יעקב ) רבה בראשית פרשה פד פסקה המדרש(מונה את תולדות יעקוב מיוסף ובמדרש רבה משל בנך ואתם שורפים אותם ' ה מאלו אתה מתיירא גץ אחד משלך וגץ א"ל הקב"עשו ואלופיו נתיירא א

והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה וישב יעקב כך אמרו חכמים אלה תולדות יעקב ) עובדיה א(ד "כולם הה של יוסף ובשבילו כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשביל רחל ותויוסף התולדות הללו לא באו אלא בזכ

כיון שנולד ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ) בראשית ל(ד "התולדות הללו היו ממתינות עד שנולד יוסף ההשטנו של אותו רשע ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה מי מורידן למצרים יוסף מי מכלכלן יוסף הים לא נקרע

ראוך מים אלהים ראוך מים יחילו נתן תהום קולו גאלת בזרוע עמך ) תהלים עז(ד " יוסף ההשלאלא בזכותו והיינו שקיומם של כל ' וגובזכותו של יוסףר שמעון אף הירדן לא נקרע אלא "ר יודן ב"בני יעקב ויוסף א

תולדות יעקוב הוא על ידי יוסף

7The 13th blessing, ולמלשינים, was added later

אבות ובחינותיהם ' כמו שיש ג. ויש לנו להבין כי השבטים הם עמודי עולם]: ג"תרמ[ –וישב אמת שפת 8סידור ' האבות הם בחי. ע"ב ברכות אמצעיות בתפלת שמ"ז נתקן י"וע. ב שבטים"י' כן בחי. מקיימים העולםכי אין הדברים . וכל אלה המה דרכים מיוחדים שמתחדשין בכל יום. והשבטים הבקשות. ה"שבחו של הקב

ש פותח בכל יום אלה הדרכים והשערים שער סליחה "ה וב"בוהק. במקרה רק הם עמודים שהכל עומד עליהםבקשה בלבד מה ענין הברכה רק שיש ' ן נתקן ברכה בסוף כל בקשה ואם הילכ. 'ורפואה ותשובה ופרנסה כו .י לעורר אלה הדרכים"ה אלה הברכות לעולם רק בכח בנ"להאמין כי בכל יום נותן הקב

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 69

ben David, reflecting both of the sides. Each one truly does have a portion of Malchus, and both ultimately need to and do get expressed1. The Roles of Rochel and Leah

Of Yaakov’s two wives, Rochel is the Akeres HaBayis while Leah is the Em HaBanim2. Hashgacha has it that Yaakov marries Rochel second even though she was always the one intended for Yaakov. For, as the Maharal, Rav Tzadok and others tell us, the Tachlis of something is conceived first but achieved last (this is why Yaakov is born after Eisav, and Yitzchak after Yishmael). Therefore, the bechor of Rochel, Yosef, is seen by Yaakov as the potential future leader of the Jewish people. Rochel’s power was to unite the Jewish people. She is buried where she can be with Klal Yisrael in exile, gather them together, and reunite them in Israel3. She bequeathed this power to her son Yosef. In an astonishing statement, the Maharal states that Yosef was as elevated over his brothers in Malchus as Yaakov was greater than Eisav4. Yosef seems, in every way, to be up to this role5: he has the spiritual radiance of his father6 and seems to

לשם שמים לכן נתקיים שיש ' ויש להבין כי בודאי כל מחלוקת של השבטים הי: ג"תרמ–וישב אמת שפת 1

. וכולם כיוונו לשמים. תופס לפי דעתו כי המלכות מגיע ליהודה או ליוסף' כל אחד היו. משיח בן יוסף ובן דודהסדר כן ' ולכן הי. הגומרמשיח בן יוסף המתחיל ובן דוד . 'הבחי' וצריך להיות ב. אלו ואלו דברי אלקים חיים

לם למצוא ה יודע המחשבות ראה דעת כו"והקב. שמקודם נכסה מהם יוסף הצדיק ואז נולד משיח בן דודה מחשבה טובה "וצירף הקב. ונפלו במבוכה בדבר שאין ביכולת בני אדם לקיים בפועל בשלימות. האמת

. אורו של משיחשלהם וברא

: ושם כתב הספורנו" בני רחל אשת יעקוב יוסף ובנימין"בפרשת ויגש מו יט כשמנו כל הנכנס למצרים כתוב 2 'ממנה נולדו יוסף ובנימין שהיו מעולים בשבטים וגווכן ] של יעקוב[עיקר כוונתו ] רחל[שהיתה

, ולכך היא כמו בית יעקב, שרחל עקרת הבית של יעקב והכל טפל אצלה : בראשית מח ז, גור אריה: ל"מהר 3

ובזכות רחל ישובו , )ל שם"כדאיתא במדרש שהביא המהר ( על שמה- שהם בית יעקב -ונקראת כנסת ישראל יש להם כח -ה מפוזרים בכל הארצות "כי פירוד זה שישראל נפרדים מעל הקב. ה"לגבולם להתחבר בהקבובזכותה יהיה להם קבוץ גמור לשוב , מחברת אותם' בית יעקב'שהרי רחל היא , המקשר והמקבץ אותם

כי דבר זה הוא שלא תהיה נקברת רחל במערה אצל האבות רק תהא עם . ולפיכך נקברה רחל בדרך, לגבולם כאשר הוגלו ישראל היתה ךולפיכ, גם כן' בית יעקב'לפי שרחל היא היתה , מתיחסת אל בניהשהיא, בניה

ה משיב לה כי אף על "והקב. כי היא קיבוץ לבית יעקב, שאין ראוי שיהיה לישראל פירוד, רחל מבקשת רחמים, בישראל ואחדותכי יש כח קבוץ עוד . ישובו לגבולם-בזכותה שהיא מחברת ומאחדת הכל , גב שהוגלו לשעה

כי אחר שישראל הם , ולפיכך נקברה רחל בדרך. אחדשבזכות אותו קבוץ ואחדות ישובו הם לגבולם להתובשביל אותו , הוא בית יעקב, שם-נמצא אצלם כח קבוץ שלהם המקבץ ומאחד אותם , בגלות חוץ למקומם

קול "יונתן בן עוזיאל הפסוק הזה ועל פי זה הסוד תרגם . קבוץ מתכנסים מן הארץ אשר הוגלו ונפזרו לשם ":רחל"שנקראת , על כנסת ישראל-" בניהעלברמה נשמע קול נהי רחל מבכה

כי כמו שיעקוב נבדל מעשו כך יוסף נבדל מאחיו במלכות לפיכך קרא אותו : ה שכל"וישב לז ב ד, גור אריה4

) מט כו(נזיר אחיו

לדות יעקוב ביוסף מפני כמה דברים אחת שכל עצמו של תלה הכתוב תו… : ה אלה תולדות יעקוב"י ד"רש5יעקוב לא עבד אצל לבן אלא ברחל ושיהיה זיו איקונין של יוסף דומה לו וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף

)ד' ח ס"ועיין בש(וכן דרשו . דרך הפשט כל תולדותיו ביוסף להורות שהוא כלול מכל מעלות שאר אחיו: וברבינו בחיי

, בכורתו של ראובן שנאמר ובחללו יצועי אבין נתנה בכורתו ליוסף, מעלות מדות השבטים היו בול כל"חז חכמתו של יששכר… נבואתו של לוי … מלכותו של יהודה

יצא יוסף מהול: אבות דרבי נתן ב ה

ראשית רבה ב(ל "ואמרו ז, תולדות יעקב יוסף שהוא עיקר תולדותיווהנה: ו –תקנת השבין , רב צדוק הכהן 6ונודע דכל דומה אינו באיקונין דגוף שבעולם הזה שהוא דבר שלשעה רק , דזיו איקונין דומה לו) 'ח, ד"פ

ועל כן נקראו ישראל על , באיקונין דנפש וצלם אלקים דנשמת חיים שהוא דבר הקיים לעד וזה היה דומה לו שמו שארית יוסף כי גם הוא כולל נפשות ישראל בכל דור

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 70

face the same challenges,1 becoming the holiest of the brothers2. He is already crowned as such, with a multi-colored coat (a mistake3) and leadership of the household4. Yaakov sees clearly that the shefa of all the brothers must go through Yosef5.

It was Leah, in fact, who was originally supposed to have had Yosef6. Had this happened, Yosef would have been strong enough to create the final Tikun in his generation. But Leah judges herself and the world by the highest standards, מדת הדין and by these standards the world was not yet ready for its final redemption7. As ,הקשהan act of mercy, Leah decides to leave Yosef to Rachel, having Dinah (from the word instead. Leah and her children operate at a much deeper level than we see on the (דיןsurface. Theirs is the hidden world of spirituality, עולם דאיתכסיא, a fact that made Leah appear to be Eisav’s marriage partner when she actually had no spiritual connection with him at all8. In this world, Rochel is the עקרת הבית but ultimately Yaakov is buried next to Leah, not Rochel9. It is she who is the עקרת הבית at a deeper level. This, however, is so hidden that even after Rochel dies, Yaakov moves his bed

כמה דברים אחת שכל פניתולדות יעקב ביוסף מ' א דורש תלה הכ" ומ… אלה תולדות יעקב :ב לז י"רש 1

עצמו של יעקב לא עבד אצל לבן אלא ברחל ושהיה זיו איקונין של יוסף דומה לו וכל מה שאירע ליעקב אירע . ר"ליוסף זה נשטם וזה נשטם זה אחיו מבקש להרגו וזה אחיו מבקשים להרגו וכן הרבה בב

, "אב"והיה לו שייכות לבחינת , כי הרי באמת היה דרגת יוסף למעלה מהשבטים: אור גדליהו פרשת וישב2

ל שראוי היה יוסף להעמיד יב שבטים כיעקוב"ואיתא בחז

שבשביל משקל שני סלעים , לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: שבת י3ונתגלגלו הדבר וירדו , קנאו בו אחיותנ, וב ליוסף יותר משאר בניוקשנתן יע, )ל צמר נקיכתונת פסים ש(מילת

.אבותינו למצרים

לאות שיהיה הוא המנהיג בבית ובשדה: ה ועשה לו כתנת פסים"ספורנו לז ג ד4

לם כל השפע לכלל ישראל נשפע באמצעות הצדיק יסוד עו : מאמר מחלוקת האחים עם יוסף–נתיבות שלום 5ומשום כי אהב ישראל את יוסף מכל בניו ובמאמר אלה תולדות יעקוב יוסף כתב שיעקוב הוא כח ... הוא יוסף

ושנים צריכים זה את זה לכן דבק יעקוב ביוסף להשלים את מדותיו למען כלל , התורה ויוסף הוא כח הקדושה .ישראל

חר אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה מאי וא:א" עברכות דף ס6

ואמרה שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב ששה יצאו ממני וארבע מן השפחות הרי עשרה אם זה זכר לא ינהתהא אחותי רחל כאחת השפחות מיד נהפכה לבת שנאמר ותקרא את שמה ד

מדת הדין והתצמצמות ההשגה שדנה לאה דין בעצמה הכניסה בהוזהו : ו –תקנת השבין , רב צדוק הכהן 7

שמצד הדין לא היה העולם הזה אז כדאי עדיין להתגלות אור הזה בעולם שיוגמר שלימות התיקון דזרע יעקב דנוקבא יטראועל ידי זה נתהפך לנקיבה שכל מדת הדין הוא מס, לגמרי איך הם לא מתפרשין כלל ממנו יתברך

הכלי לקיבול שהכלי מצמצמת שפע ההשפעה ולא מצד כנודע כי כל מדת הצמצום הוא מצד המקבל שהוא :המשפיע

היא עלמא דאתכסיא וחשבו הגדולה לגדול דלמראית העין היה ולאה : אות ו- תקנת השבין , רב צדוק הכהן8

דהתמים הוא שכפיו כן לבו ורק דרגא דישראל הוא , נראה בעשו כח זה ויעקב מצד התמימות היה נראה להיפך מכל םובאמת גם דרגא דיעקב הוא כן דאף דהוא תמי, בלב איש תבונות דאין נגלה לפועלמעמקי החכמה ש

ועל ידי זה רימהו לבן לתת לו לאה דרך רמאות ולא בהתגלות , )ב"ג ע"מגילה י(מקום אמרו אחיו אני ברמאות עקרת אבל באמת מצד מדריגתה באתכסיא היא , כי מצד ההתגלות היה נראה לעיני העולם דשייכה לעשו

הבית בית יעקב בבנין השבטים ומצד המעמקים אין לה שום שייכות לעשו כלל

גלגולו לבית לבן היה בשביל רחל שהיא עקרת הבית בית ועיקר : אות ו- תקנת השבין ספר, רב צדוק הכהן9ן זרעה ישראל כי היא יפת תואר ויפת מראה ההיפך מאדם מכוער דהיינו ביופי הנפש דהאומן עשאה ביופי וכ

יוסףוזהו עלמא דאתגליא שהם בהתגלות בעולם הזה נאים במעשיהם בכל מיני יופי כטעם , צדיקים גמורים מצד ההתגלות בעולם הזה היה רק באוהל רחל אבל לעולם הבא אינו כן שכן וזהו ... יפה תואר ויפה מראה

שו שהוא שורש חכמה העליונה קבורתו במערת המכפלה עם לאה נראה דלעולם הבא שנתעלית מדריגתו לשור לגילוי בפועל ייןובעולם הזה לא יצא עד, שם אין הגדרות והם יעקב ולאה ברזא דאבא ואימא דלא מתפרשין

,דרגא דלאה בשלימות עד ביאת המשיח מזרעה במהרה בימינו

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 71

to her shifchah, prompting Reuven, who knew who his mother really was, to attempt to disrupt this move1. Malchus Transferred from Yaakov to Yosef And so, in this revealed world, the malchus is transferred by Yaakov to Yosef, who wants to impose his vision of how to serve G-d on his brothers. He sees, as did his brothers, a tremendous unity problem threatening the future of the Jewish people2. Separation can be a function of the immaturity and arrogance of little people who would rather do their own thing than be a part of team and do big things. But it can, in rare instances, be a function of people who are so whole and complete that they are self-contained. This is the case of the Shevatim, and as such, only a Yosef could combine them into one nation. Yosef’s very name means to gather, to unite all forces3.

The power of Yosef went further. Yosef was able to concentrate the cumulative achievements of the Avos and pass them on to the Shevatim. Without Yosef this spiritual legacy would have been lost. Yosef is the transition from the Avos to the Toldos (for everything has its transition). Yosef has two children who become Shevatim, Ephraim and Menashe, just like Yaakov, the Av, has such 2 such children4. Hence, when the brothers appear in front of Yosef in Egypt, he says 5זאת עשו ויחיו - your spiritual continuity has to go through me6. And he was right7. But, when Yosef speaks badly of his brothers8 and dreams that he would rule over them, they begin to hate him9. As a result, this option lapses and each one goes his separate way10. This seems tragic, but it is exactly what G-d wanted to happen, for

ל וחלל מתוך שבלבל משכבו מעלה עליו הכתוב כאלו שכבה ולמה בלב) שבת נה (- וישכב: כב הל י "רש 1יצועיו שכשמתה רחל נטל יעקב מטתו שהיתה נתונה תדיר באהל רחל ולא בשאר אהלים ונתנה באהל בלהה

: לאמי לכן בלבלצרהבא ראובן ותבע עלבון אמו אמר אם אחות אמי היתה צרה לאמי שפחת אחות אמי תהא

ל נקוד על את לרעות "רשו חזבשבטים כתוב לרעות את עצמן וד: ה בענין החלום"ד] א"תרנ[מקץ , שפת אמת 2 וכמו כן השפע הבא בימי המעשה כל יום לעצמו. את עצמן שלא היו באחדות כראוי כי הם בחינת פרט

ונקרא יוסף כי בהתאפסות והתקשרות כל הכחות להיות אחד נתוסף כח וחיות מן ]: ח"שנת תרל[שפת אמת 3

השורש

ל"הוטנר בשם המהרא בשם הרב יצחק "שמעתי מהרב משה שירקין שליט 4

וחיו את האלהים אני ירא עשו ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי זאת: יח מב5

א בשיחה פרטית"שליט, רב משה שפירא 6

רק ) ספירות(והיינו שכל ההשפעות העליונות ). היינו דוד המלך(יוסף הוא מדת יסוד שזה לפני מדת המלכות 7 יכולים להגיע ארצה דרכו

כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו שהיו אוכלין אבר מן החי - את דבתם רעה :ב לז י"רש 8

על אבר מן החי וישחטו שעיר . ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים וחשודים על העריות ובשלשתן לקהבדים לעבד שקורין לאחיהם עםעזים במכירתו ולא אכלוהו חי כדי שילקה בשחיטה ועל דבה שספר עליה

:'ועל העריות שספר עליהם ותשא אשת אדוניו וגו. נמכר יוסף

:ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלם) ד(לז 9 :ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו ויוספו עוד שנא אתו) ה(

ובשביל מעלתם לא , ע" שלימה בפ שכל אחד ואחד נחשב צורהבשבטים: א" שנת תרע-וישב שם משמואל 10ל דפירוד הלבבות בישראל אינו "וכמו שהשיב המהר, א שוות"ל אין דעתם של בנ"היו מתאחדים כמו שארז

. ש"יע, מחמת חסרונם רק מחמת מעלתם שהם שכליים ולכן אינם יכולים כל כך בנקל להתבטל אחד לחבירואולם באשר הביא את דבתם רעה . מאחד אותם לגמריהוא' שבת הי' בחי' אך אם היו נכנעים תחת יוסף שהי

ונגרמו התחלקות הלבבות ופירוד הדעות עד שמכרו , עוד בכחו לאחד אותם' ונולדה שנאה ביניהם לא הי

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 72

it is necessary for Yosef to be sent to Egypt first in order to prepare the way for Yaakov and the brothers, both physically and spiritually1. The Nesivos Shalom goes even further: if the brothers had maintained their unity, he states, they would have been spiritually too powerful for the Midas HaDin to cause their exile into Egypt, a necessary prelude to the Sinai experience. Therefore, the Divine Will guided them into thinking that Yosef’s midah was no greater than their own2. The Role of a Tzadik and a Baal Teshuva

What is Yosef’s midah (known as Yesod)? Yosef is called Yosef HaTzadik, providing the strength for generations to guard our holiness against all kinds of seduction3. To this righteousness he adds his vision, a powerful combination which Yaakov was waiting to see realized4.

And yet his brothers call him a בעל החלומות, and in some respect they are right. For, as we shall see in greater detail in next week’s parsha, Yosef only rules in very this-worldly terms, and the real מלכות is ultimately entrusted to the descendents of Yehuda5. Yehuda seems to experience a similar Hester Panim to Yosef. Both face seductions of women who are lishmoh in seeing greatness come out of the union. In fact, their cases are juxtaposed to stress the similarities6. But what a difference in their outcome: Yosef, the powerful Tzadik, resists successfully and for no other reason than

אמרו השבטים בואו ונפזר ףר שאחר מכירת יוס"ובזה יובנו היטב דברי המד. ואז נתחלקו ונפרדו לגמרי, אותוהמאחד את ' ואחר שמכרו את יוסף שהי, ם דבוק בכלל כל כך מסייע לו כח הכללדידוע דכל כמה שאד. עצמנו :כלומר כל חד וחד יפייס לעצמו, כ שפיר אמרו בואו ונפזר עצמנו"א, הכלל

כדי שיעקוב ירד למצרים , רצון העליון היה שירד יוסף למצרים: מחלוקת האחים עם יוסף–נתיבות שלום 1כי הרי בני ישראל , לשלוח את יוסף למחיה לפני בני ישראל' וכן היה רצון ד, בדבוד ולא בשלשלאות של ברזל

ט שערי טומאה מבלי שיטמאו "ואיך חוכלו להחזיק שם מעמד במ, היו עתידים לירד למצרים שהיא ערות הארץ כ שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף "ואח, ולכן בתחילה נשלחה שרה למצרים. בזוהמת מצרים

פ רצון העליון סברו האחים שמדתו של יוסף איננה גבוהה " ואכן ע : מחלוקת האחים עם יוסף–ום נתיבות של2

יותר מכל מדה אחרת

דידוע דהוא נקרא יוסף הצדיק דזהו מדתו ונאמר ועמך כולם צדיקים שזהוא :ו –תקנת השבין , רב צדוק הכהן3עיקר ]ו... [נסיון קלקול הברית שהוא לאכפייא נראה דקלקול הברית היפך יוסף שבזה עיקר ... מדת כל ישראל

יוסף לומר דזרעו כולם צדיקים] של יעקוב[תולדותיו

שומר ) ישעיה כו( היה ממתין ומצפה מתי יבא וכן - שמר את הדבר :י על בראשית פרק לז פסוק יא"רש 4 :לא תשמור על חטאתי לא תמתין) איוב יד(אמונים וכן

פ שלא היה דמיון כוזב גמור שהרי נתקיים "אע): קטע המתחיל והמדרגה(רוץ שם מחשבות ח, רב צדוק הכהן5אבל , ז לבד"שהרי מלכות יוסף היתה רק לשעה ובעוה… גמור גם כן שיהיה קיים לעד מ לא היה אמת"מ

את'כ לבעל דמיון כענין בשוב ד"לדוד ג] האחים[ולכן חשבו … ה "מלכות הקיימת לעד הוא רק לדוד המלך עכ רק "ז לאמת ג"בת ציון היינו כחולמים שכפי האמת שיתגלה אז יהיה גם כל הענינים הנחשבים בעוהשי

דמיוןדוד ' קול יהודה והיא בחי' הש שמע "כמ. שמע קולינו' והנה יהודה בחי]: ג"תרמ[ –וישב אמת שפת

כי . אל המלכות ליהודהאבל באמת בכלל ישר. יוסף הוא משלו נותן לו' ובחי. ה נעים זמירות ישראל"המעש רבות מחשבות בלב איש "כ כמ"וענין זה נוהג בפרט כל איש ישראל ג. בסוף הכל צריכין לסייעתא דשמיא

אבל . ת" בכל המדות שיוכל להיות נעזר לעבודת השיכובודאי האדם צריך לחשב דר' פי. היא תקום' ועצת ה' ש אנכי ידעתי כו"וז. 'יים בסוף עצת הי כל המחשבות שהם לשם שמים מתק"וע. ה עוזרו"הקב בסוף

וכשהגיעו לתהום שאין בכח אדם . כל מחשבותם לשם שמים בלבד' ה ובניו הי"ויעקב אבינו ע. המחשבות :א תשלום ענין זה המחלוקת של יוסף ויהודה"ועוד נתבאר במ. ה עמהם ונתן כחו"אז צירף הקב. לילך עוד

כדי לסמוך ירידה לירידה: רבי אלעזר אומר: ה ב"בראשית רבה פ 6

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 73

to serve his G-d1. Now that he rules over himself, and is not controlled by base sensuality, he is ready to become ruler of all of Egypt as well2. Yehuda, the brother who saved him from death3, gives in, becomes the archetype baal teshuva, makes a public Kiddush HaSh-m4 and has the lineage of Moshiach to show for it5.

Rochel’s children provide us with a model of perfection, so long as we maintain that level. But it is Leah who goes deeper by creating the depth of hatred for evil, כי שנואה לאה' וירא ד , that allows a Jew to overcome evil even after he has fallen victim to it. This is Yehuda’s (and Reuven’s6) secret of Teshuva7 and the secret behind his leading the campaign against Yosef8. In this-worldly terms the Tzadik is greater, but the end of history as we know it must be be brought about by the baal

הפורש מעבירה או עשה מצוה לא מפני דבר בעולם לא פחד ולא כל :הלכות יסודי התורה פרק ה ם"רמב 1

יראה ולא לבקש כבוד אלא מפני הבורא ברוך הוא כמניעת יוסף הצדיק עצמו מאשת רבו הרי זה מקדש את :השם

, כי ראוי היה שיהיה יוסף מלך מושל על מצרים, אר אחיו יוסף מבין שודוקא: יא' פ ,גבורות השם, ל"מהר 2

כדכתיב בפרשת , אשר בשר חמורים בשרם והיו שטופי זמה) ג"יחזקאל כ(כי מצרים נקראים חמור כדכתיב שטופי זמה וולא היה בעולם מקום שהי, כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו) ח"ויקרא י(עריות

ובשביל כך לא היה נעשה , קדוש ונבדל מן העריות כאשר תראה ממעשה פוטיפרויוסף היה , כמו ארץ מצריםוידוע כי הפרוץ בעריות הוא ממעשה החומר כאשר . כך יראה, יוסף מלך אלא על ידי מעשה של אשת פוטיפר

והוא בודאי דומה לצורה שאין , הזההוהנבדל הקדוש מן העריות הוא קדוש מן פחיתות החומר המגונ, התבאר מן ענין החומרבה

' אלא מפני מה זכה יהודה למלכות מפני שהציל את אחיו מן המיתה שנא )טז (: מסכת ברכות פרק דתוספתא 3לכו ונמכרנו לישמעאלים אמר להן דיה ) שם(וכתיב ] כי נהרוג[מה בצע ] אל אחיו [הויאמר יהוד) בראשית לז(

ועתה ישב נא עבדך ) שם מד(' ת מפני הענוה שנאלהצלה שתכפר על המכירה אלא מפני מה זכה יהודה למלכו ] אף' וגו[

ב' מסכת סוטה דף י עמ 4

רבינו אמר להם מפני מה זכה יהודה ] למדנו[אמר להם אשאל אמרו לו ) טז (: מסכת ברכות פרק דתוספתא 5

ש שמביא עוד דעות בדבר"ע' וגו למלכות אמרו לו מפני שהודה בתמר

:בשקו ובתעניתו על שבלבל יצועי אביו' עסוק הי… ובמכירתו לא היה שם -ראובן וישב :כט לז י"רש 6

, )א"ל, ט"בראשית כ(כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ' וירא הוזהו : ו –תקנת השבין , רב צדוק הכהן 7ותה ועל לא דבר וכל שכן בהי) ז"י, ט"ויקרא י(ה על לא תשנא אחיך בלבבך "דחלילה שיעבור יעקב אבינו ע

ומכל , יניהששנואים מעשה עשו בע.) ג"בבא בתרא קכ(ל "אשתו ויהיו חס ושלום בני שנואה ועל כן דרשו חז היו אומרים הגדולה לגדול דמצד ההתגלות היה נראה והבריות … מקום אין מקרא יוצא מידי פשוטו גם כן

נתעלית היא על רחל דזרעה הם אבל באמת שנואים מעשה דעשו בעיניה ובזה, כאילו חס ושלום ראויה אליורק שטנו של עשו היינו מקטרגים בהיות הם טובים והוא רע אבל אם חס ושלום יחטא האדם הרי חס ושלום

והשנאה היא בלב שממאס הדבר ואף אם בפועל אינו כן אצלהאולם היא שורש מעשיו שנואים , נראה דומה לוהכופר בעבודה זרה .) ג"י(ועל כן אמרו במגילה , נו כןהוא רק למראית העין באתגליא אבל השורש שבלב אי

... יתברך' נקרא יהודי דזהו שורש יהודה מזרעא דלאה שאין לו אמונה בלב בעבודה זרה ושום כח נגד ה ולמדו ממקרא הזה דויפתח דלא היה הולדה טבעית ככל לידת בנים דעלמא רק הולדת נפשות יקרות

ולפי שהיה מצד הראייה נולד ראובן על שם , הראוי להם היה המשפט רק ללאהמידו יתברך שמו כפי מעשיהם נתגלה דבר זה שהוא הראשון מזרע ובו) וכי שנואה אנכי) (ב"ל, ט"בראשית כ(בעניי ' הראייה כי ראה ה

ישראל המקודשים שנאמר בו בתורה חטא עצום כזה ונתגלה תיכף על ידו מדריגת התשובה בעולם שאי אפשר ... א חטאלה בל

ובעולם , היא עקרת הבית אם הבנים ובגילוי גמור הוא הבית המקדש וזה עיקרו בימות המשיחולאה ה והיה רק לשעה בזמנו דהיה סיהרא באשלמותא וגם "הזה היה גילוי מעט בבית לדוד שבנה שלמה המלך ע

נתו יתברך בעולם הזה שכילויאבל עיקר גי, הוא מלך והדיוט ותיכף אחר כך נחלקה מלכות בית דודובגילוי הוא מה שאמרו , בתחתונים הוא בחדרי הלבבות דבני ישראל דיכוין את לבו כנגד בית קודשי קדשים

ה אלא ארבע אמות של הלכה והוא עצמו האוצר של יראת שמים שאמרו גם כן "אין לו להקב.) 'ברכות ח(רק זהו אוצר הגנוז בחדרי הלב , א לא סגי בלא האדה) 'אלא וכו(ה בעולמו "דאין לו להקב.) א"שבת ל(

ומתגלה בפועל בארבע אמות של הלכה לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא שזהו הסימן למי שיש בקרב לבו :אוצר של יראת שמים

למה נסמכה פרשה זו לכאן והפסיק בפרשתו של יוסף ללמד שהורידוהו אחיו - בעת ההיא ויהי :א לח י"רש 8

: אביהם אמרו אתה אמרת למכרו אלו אמרת להשיבו היינו שומעים לךמגדולתו כשראו בצרת

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 74

teshuva1. Yosef, the Tzadik, seems to achieve greatness through his own efforts. Time after time we see his exceptional efforts. For example, he is willing to risk his life to honor his father’s wishes to go out and see how his brothers were doing,2 and we later see his successful struggles with the seductress attempts of Eishes Potifer.

Yehuda, the baal teshuva, shows a deeper recognition that on our own we are nothing, and that in the end it is all HaSh-m3. The Tzadik seemingly does it on his own; the Baal Tshuvah knows that he failed and turns to G-d to help him. Yosef gains a G-dly letter to his name, the letter ה in יהוסף; Yehuda’s entire name is reflective of the name of G-d4. Yosef succeeds and has a private Kidduch HaSh-m to show for it. Yehuda fails and produces a public Kiddush HaSh-m5. Spiritually, the Chumash testifies that all the brothers were at the same level6. But their different approaches to serving HaSh-m led to different historical roles.

The brothers, says the Maharal, hate Yosef for his greatness,7 and they are quite clear about their feelings8. Even before his dreams he is persona-non-grata by Bnei Leah9. They feel that Yosef is using his greatness to exclude them from the spiritual heritage of their forefathers10. Were they then to become another Yishmael

ז אדרבא צדיק גמור חשוב יותר מבעל תשובה כי האדם יראה "בעוה: תקנת השבים שם, רב צדוק הכהן1

בעינים

:פ שהיה יודע באחיו ששונאין אותו" לשון ענוה וזריזות נזדרז למצות אביו ואף ע- הנני : לז יג י"רש 2

. מדריגות' כי הנה יוסף ויהודה הם ב. 'בי אדוני כו' אליו יהודה כוויגש :ח"תרמ שנת - :ויגש אמתפתש 3וכל כחו הוא מה שהוא כלי . כלום' מגרמי' ומדת יהודה מלכות בית דוד דלית לי. איתא יוסף משלו נתנו לו

ומדה זו . זו תיקן הכלהכח הכנעוב. 'ש מה נאמר לאדוני כו"וז. ש"לקבל ומוכן תמיד בהכנעתו אל האדון יתת שהוא מלא הכנעה בהיותו יודע שהשם "ואות דל. כלול בו' ל יהודה ה"ז ז"ש מו"יהודה ודוד כמ' הוא בחי

' כ ד"מ נשאר אח"ומ. 'ז רומז אות ו"כ להמשכת הקדושה שע"וזכה אח. שפלות' הד. וכן אותיות דוד. בו . כמקודם

ש בסתר זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של "שמעון חסידא יוסף שקדש שר "א :ב' עמ מסכת סוטה דף י 4

ש בפרהסיא זכה ונקרא כולו על שמו של הקדוש "הקדוש ברוך הוא דכתיב עדות ביהוסף שמו יהודה שקדש ש ברוך הואאחת כנגד . א פעמיים"בשם יהודה מופיעה האות ה: נתבונן נא בנקודה נוספת): 219' עמ(ובממעמקים

לעומת זאת יוסף זכה רק לאות . ה-ו-ה-א אחורנה משם י"ואחת כנגד האות ה, יתברך' הראשון של שם דא "ההא הראשונה משמו יתברך מורה על בחינה "האות ה: ביאור טעמו של דבר הוא כך, ה-י-ה-א הראשונה משם י"ה

רק " פועל"כלומר ב (.הנמצאת אצל הנבראים, בכח, בחינה המקבילה לבחינת ה–עליונה יותר של השם יתברך מורה על בחינה גלויה יותר , האות האחרונה שבשמו, לעומת זאת.) והבן, בפנימיות וכלפי חוץ נחשב לבכוח

א הראשונה משמו "יוסף שהתעצם במידת הבכוח זכה לאות ה. בפעול, בחינה המקבילה לבחינת –של השם א "זכה גם לאות ה, ת הטןב אל הפועלשהציא א, ולעומת זאת יהודה', בכח,המקבילה לבחינת ה, יתברך אחרונה

שם, מסכת סוטה 5

מתחיל לענין ראשון משנולד בנימין נשלמה המטה ומעתה ראוים - ויהיו בני יעקב שנים עשר :כב הל י "רש 6

:ורבותינו דרשו ללמדנו בא שכולן שוין וכולן צדיקים שלא חטא ראובן. להמנות ומנאן

ל דברים נפלאים במה שאמר זה נשמט וזה נשמט זה אחיו מבקש "ורמזו ז): צדדף ק(ה שכל "גור אריה ד7כי בשביל שהיה ליעקב וליוסף מעלה אלוקית נבדל מהם ובשביל זה … להורגו רק משום עצם מעלתו

מבקשים להרגושהיתה עיקר כוונתן וכן ממנו נולד יוסף : בני רחל אשת יעקוב יוסף ובנימין: ובספורנו ויגש מו יט

ובנימין שהיו מעולים שבשבטים

לדבר - דברו : מתוך גנותם למדנו שבחם שלא דברו אחת בפה ואחת בלב- ולא יכלו דברו לשלום :ד לז י"רש 8 :עמו

: כלומר רגיל אצל בני בלהה לפי שהיו אחיו מבזין אותן והוא מקרבן- את בני בלהה :ב לז י"רש 9

בכורה מראובן ונתנה ליוסףיעקוב נטל ה. ולדוגמה בבא בתרא קכג10

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 75

and Eisav?1 At best, Yosef is a pretender to Yehuda’s royal crown2. The brothers decide that Yosef is a רודף (or perhaps a מורד במלכות) and deserves to die3. They are certain that they, as sons of Yaakov, are spiritually sound. If Yosef could not recognize this, then that was a part of his dimyon-weakness4. They feel that his error lay not in delusion but in not seeing far enough – into the Messianic world when all of our current realities will be shown to be but whiffs of dreams5. If only they saw that he was their vital bridge to the very future they envisioned6! But just to be sure, they would allow the forces of nature to kill him, the snakes and scorpions in the pit, rather than do it with their own hands7. When they see him survive the pit, they drop the idea of killing, and sell him into slavery instead8.

כי כמו שיעקוב נבדל מעשו כך יוסף נבדל מאחיו במלכות ולפיכך קרא אותו נזיר אחיו: גור אריה שם1

לו –מבקש את המלוכה בעצם ) יוסף(היו סוברים שהוא ... השבטים ): צאן יוסף, תורה שבכתב(ה "השל 2והסכימו כולם .כלומר לדון אותו בדת תורה, נכלי דתותהלכו דותינא דותינא לבקש ] השבטים[על כן . ולזרעו

מאחר שחולק על מלכות בית דוד וכל , שהוא בן מות אפיךו בני בלהה וזלפה אוהביו הסכימו כך מצד דין ודת החולק על בית דוד כחולק על השכינה

כ משמע שרצו " ע מכת נפש זו היא מיתה- לא נכנו נפש :כא לזי " וכן רואים מהא דכתב רשספורנו לז יח3

ה בהערה הקודמת"כ ועיין בשל,להרוג אותו ע

4Rashi and the Ramban disagree as to who Yosef was accusing of the Aveiros. Rashi says it was Bnei Leah who were under the gun. To which the Ramban responds that, if that is the case, then the Bnei Shfachos should have come to his defense. Rather it was the latter which he accused, while Bnei Leah opposed his leadership role.

היינו דכלל הנפשות מישראל שבכל דור הם עצמם קומת נפש יעקב :אות ג , מחשבות חרוץ, רב צדוק הכהן 5

ה עצמו לא מה שדומה לו היינו "ן הם חשקו לאיקונין של יעקב אבינו עועל כ, ה המתפשט באותו דור"אבינו עולכן חשבו את יוסף גם כן לבעל דמיון ובעל החלומות שמצד האמת לאמיתו גם זה נחשב , האמת שלאמיתו

את שיבת ציון היינו כחולמים שכפי האמת שיתגלה אז יהיה גם כל ענינים הנחשבים ' דמיון כענין בשוב הכי כלל העולם הזה נקרא עלמא דשיקרא שאף האמת שבו אינו לאמיתו ואי , לאמת גם כן רק דמיוןבעולם הזה

, אפשר להשיג בו האמת לאמיתו אלא מי שיגיע למדריגה שיטעימו לו מפרי מעשיו שבעולם הבא בעולם הזהזכה לכפיית והוא כשי, והיינו שיראה עולמו בחייו רצה לומר עולם האמת ישיג בחיי העולם הזה הגופנים

שהרגו ) 'הלכה א' ירושלמי ברכות פרק ט(ה "ל בדוד המלך ע"היצר לגמרי עד שלבו חלל כמו שאמרו זפרק (וכמו שזכו לזה אבות העולם כמו שכתב בתנא דבי אליהו רבא , בתענית שהוא כמו לעתיד שיבוטל היצר

:'חיים שלא בצער ושלא ביצר הרע כמו וכו) 'ה

שתי בחינות ): לפי תמצי דבריו228'כמו שצטט אותו מעמעמקים עמ, צאן יוסף, תורה שבכתב(ה "השל 6אך לפנישאותה , מלכות יוהודה היא העיקרית והתכליתית. מלכות יוסף ומלכות יהודה–מלכות ישנן בישראל

ועל ידי זה יהיו כלל , שמטרתה לאגד את העם, מלכות יוסף–מלכות תוכל להתגלות צריכה מלכות נוספת ) יוסף(והיו סוברים שהוא ... והשבטים לא הבינו דבר זה . ל מוכנים לקבל על עצמם את מלכות יהודהישרא

. לו ולזרעו–מבקש את המלוכה בעצם

. ל אין בו מים" ממשמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים מה ת- והבור רק אין בו מים :כד לז י"רש 7 ):ר שבת כב"ב (מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו

מידם פירוש לפי שהאדם בעל בחירה ורצון ויכול להרוג מי שלא נתחייב ויצילהו :כא לז החייםאור והוא אומרו ויצילהו מידם פירוש , מה שאין כן חיות רעות לא יפגעו באדם אם לא יתחייב מיתה לשמים, מיתה

ואין ראיה אם יהרגוהו , הדברלכי הבחירה תבט', ובזה סתר אומרו ונראה מה יהיו חלומותיו וגו, מיד הבחירי :כי שקר דיבר

.... רק שהם דנו אותו בדיני שמים , והדין הזה לא היה בדיני אדם... דנו אותו לרודף : אור גדליהו פרשת וישב8, ולכן מצינו שהדין נשתנה, פירוש שדנו אותו בדיני שמים, ל שהם צירפו השכינה עמהם"ל שזהו הכונה בחז"ויאשר בדיני אדם לא , כ שיהיה עבד"ואח, כ לגרם מיתה על ידי ההשלכה בבור"מקודם דנו אותו למיתה ואחש

כ "ולכן מקודם דנו אותו למיתה ואח, וכמו שמצינו שיש דינא קשיא ודינא רפיא, מצינו דבר כזה שישתנה הדין . נשתנה הדין עד שדנו אותו לעבדות

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 76

Yosef’s Self Control

Yosef the Tzadik has total control of his own desires. His control withstands the daily seductions of Eishes Potifar1. He finally seems to have given in, and approaches Potifar’s house to have relations with his wife, when an image of his father gives him the final strength to hold back2. Yosef has such tremendous control over himself that the environment around him continuously yields to him. As a slave to Potifar, he is given total control of his household. Thrown into prison, he is immediately appointed the chief prisoner. Crowned second only to Pharaoh, he makes all the licentious Egyptians undergo circumcision, thus imposing his control on others.

Yosef HaTzadik is convinced that his Derech Avoda is what is needed for everyone. Zos Asu VeChiyu – do this and you will be spiritually alive, he tells his brothers (when they still think he is a foreign ruler of Egypt), ki ani yareh Elokim, for I am close to G-d, and fear him3 (strange words for an Egyptian). Yosef believes this so deeply that he tries to break the brothers’ power. He ties up Shimon, separating him from Levi, his old partner in killing Shechem4. He tries to co-opt Binyamin, the only brother not implicated in his sale5 and separate him from the brothers6. For their own sakes, and for the sake of the future of the Jewish people, the brothers must bow down to him and yield to his approach to things.

Yosef does not achieve all that he wants to, but his influence as the arch-type Tzadik lives on. Like the Avos, his soul is big enough to encompass the entire Jewish People – hence one of the names of the Jewish People to this day is 7שארית יוסף , and it is his strength which allows us to stand up to the long hellish onslaught of Eisav through the centuries. In the end, our spark of eternity will be too much for Eisav and he will be defeated by a descendent of Yosef, Mashiach ben Yosef8. The Messianic

)יהוסף( זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא ,יוסף שקידש שם שמים בסתר: סוטה י1

: ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית שם בבית) יא( לט 2

רב ושמואל חד אמר מלאכתו ממש וחד אמר לעשות צרכיו עמה אלא - מלאכתו לעשות :י"רש ):דף לז(סוטה ' במסכדאיתא ' שנראית לו דמות דיוקנו של אביו וכו

מחשבות חרוץ, רב צדוק הכהן3

4

שם, רב צדוק הכהן

דכל השבטים צערו לאביהם במכירת יוסף ויוסף עצמו לא הודיע לאביו רק ודע :ט כח שמות משך חכמה 5אבל בנימין כבד לאביו ולכן שרתה שכינה בחלקו ולכן כשאבד ישפה מבנימין , יוסף היה ירא מפני החרם

.ק היטב"ודו) קדושין לא(ת גודל מצות כבוד אב אצל דמא בן נתינה "הם השיהראה ל

שם, רב צדוק הכהן6

:יוסף שארית שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יחנן יהוה אלהי צבאות : טו ה עמוס 7 כל ישראל נקראין על שמו לפי שכלכל אותם): שם(י "רש ל "ואמרו ז, תולדות יעקב יוסף שהוא עיקר תולדותיווהנה :ו –תקנת השבין , רב צדוק הכהן

ונודע דכל דומה אינו באיקונין דגוף שבעולם הזה שהוא דבר , דזיו איקונין דומה לו) 'ח, ד"בראשית רבה פ(ועל כן נקראו , שלשעה רק באיקונין דנפש וצלם אלקים דנשמת חיים שהוא דבר הקיים לעד וזה היה דומה לו

שארית יוסף כי גם הוא כולל נפשות ישראל בכל דורישראל על שמו

ארבעה חרשים מאן נינהו ארבעה חרשים אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידה ' ויראני ה : סוכה נב8 משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ואליהו וכהן צדק

פרק ד, עיון הראשון, ישועות משיחוא בלבד " בן דוד יבא משיח בן יוסף לא לעשות משפט וצדקה כולפי שהיה מקובל באומה שקודם משיח

.'ונקם ישיב לצריו וכו' ללחום מלחמות ה

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 77

era will enter through a descendent of Yehuda, Mashiach ben David, and the tension between the different Avoda-approaches of Yosef and Yehuda will be completely resolved1. The beginnings of this rapprochement already take place in the life of the brothers. By the time of the famine, described in next week’s parsha, the brothers already regret the sale of Yosef and see the famine as an opportunity to go and recover him2. They all accept collective blame for the misfortune that seems to befall them after Shimon gets tied up3. From there, it is one long march to the future unity of the Jewish people, a people whose combined kedusha is unstoppable.

יתברך עץ יוסף ויהודה ' בירור זה לעין כל יהיה לעתיד ואז יקרב הועיקר : ו –תקנת השבין , רב צדוק הכהן 1 .עלם הם הפכיםמה שאין כן בעולם הזה דעדיין האמיתות בה, אחד אל אחד להיות חבירים

וירדו אחי יוסף בני ישראל צריך המקרא לומר אלא בתחלה לא נהגו בו אחוה :פרשה צא פסקה ו רבהמדרש 2

ומכרוהו ולסוף מתחרטין ואומרים אימתי נרד למצרים נחזיר את אחינו לאביו וכשאמר להם אביהם לירד למצרים נתנו כולם דעת אחת להחזירו

שכשם שכולנו פשענו יחד כך , ודאי על אותו העון בא לנו הצער: מים אנחנואבל אש: בכור שור מג כא3

אלא זה העון עשינו , לא בא הפרעון לכולנו בשוה שאין עונינו שוים, הפרעון לכולנו יחד שאם היה העון אחד כולנו בשוה

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 78

2. Providence’s Gentle Hand SUMMARY:

G-d has a plan for the Jewish people, and the tribes are but messengers to fulfill the Divine Will. They can fulfill this consciously and willingly, or unwittingly, and they can even consciously refuse to do G-d’s beckoning. G-d, however, has an unlimited number of ways in which He can get things done, and no human choice can get in the way. The brothers sell Yosef as a slave. That same situation serves as the springboard for him to become a king, which was G-d’s intention all along.

Yaakov’s favoritisim to Yosef, Yosef’s dreams, the brothers selling him into slavery, etc. – all are used by G-d to achieve His ends. It seems like idiocy that Yosef would nurture such hatred by sharing his dreams; but Yosef holds that they are a prophecy and that he is bound to reveal them. This is just what G-d wants.

Yaakov sends Yosef to go look up the brothers, although he surely knows of their feelings towards him. Yaakov does so MeEmek Chevron, from the depths of Chevron, i.e. his grandfather who is buried in Chevron. He is inspired to push history towards what G-d had told his grandfather.

Yosef, too, plays his role. Yosef gets lost and has many excuses to turn back. But, his great commitment to fulfill his father’s wishes pushes him on. Just then, he ‘happens’ to meet a stranger, and presumes that he would know where his brothers are. World history will not be thrown off track because one man loses his way. The stranger is Gavriel, a messenger sent to do G-d’s Will.

Yosef decides that he will risk everything in his relationship with his brothers. For, without the unity of the tribes, all is lost anyhow. G-d with His Will, Yosef with his thoughts – see how they all come together.

Yosef meets the brothers who decide to sell him instead of killing him. It so ‘happens’ that a caravan of Yishmaelim passes ‘just then’, and the deed is done. Normally, such caravans carry foul smelling substances, tar and the like. But, this caravan ‘happens’ to be carrying sweet spices in order that Yosef Hatzadik will be transported to Egypt in the maximum of comfort.

Yosef is sold to Potifar and quickly rises to head his house. Had Yaakov known that Yosef was still alive, he would have redeemed Yosef and the exile of the family to Egypt would have required a different route. So, G-d Himself joins the brothers in imposing an oath of silence on each and every one of them, and Yaakov, who had a vision of all of history right until the end of days, does not even know the basic facts concerning his own son.

Yosef resists the wife of Potifar and is thrown into a cell in Egypt. It ‘just so happens’ that two people who know all the customs of the crown become his bedfellows. They are able to teach him what he needs to know to prepare himself for his rule of Egypt. They only dream their dreams just before they leave so that the baker would not be upset with Yosef for his negative interpretation of the dream and continue to teach him.

The Chumash stresses the rapidity of events – the King has two dreams, perfectly timed, and Yosef is hurried from his pit into the Royal Chamber. In one meeting, it seems, Yosef becomes second only to Pharoah, a stranger rocketed, against all protocol, to the top. There he stays, for 80 long years, longer than any ruler mentioned in Tanach.

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 79

All of this happens midah keneged midah: For saying that his brothers ate the limb of a living creature, Yosef’s garment gets soaked in blood and presented to his father; for saying that the the sons of Leah lauded it over their other brothers, he gets sold into slavery; and for saying that they were involved in licentiousness, the wife of Potifar attempts to seduce him.

Later, the brothers suffer their own midah keneged midah for being the instrument of Yosef’s midah keneged midah and selling him into slavery. When Yosef, ruler of Egypt, has yet to reveal himself to his brothers, they recognize that they are now in the pit of Egypt because they mercilessly threw their brother into a pit.

The irony is that the very attempts of the brothers to rid themselves of Yosef are used by G-d to elevate Yosef to be ruler. Their combined efforts to damage him were in vain. "I, in turn, (he tells them) am powerless to hurt you against His Will. Neither of us can play G-d. And, should you be distressed that you were an instrument of my pain, since G-d caused everything to turn out alright in the end, He will consider in your merit, אלוקים חשבה לטובה, despite your original intentions to harm me. And since this is G-d’s way of looking at things, it perforce is mine as well. Had Yosef himself not been the instrument to teach them this lesson, G-d would find other shlichim.

Yosef’s ability to forgive was rooted in his acute perception of G-d’s Hashgacha. Had he tried to be superhuman, to just forgive and move on, the bitterness of those long and torturous years, ending with a murder attempt, would have welled up within him. Once he understood that this was all part of G-d’s plan he was able to achieve greatness at that moment. Yosef’s brothers and fathers, who should have been brought down to Egypt in chains to fulfill G-d’s promise of exile to Avraham, are now brought down with all manner of royalty. For Yosef, this is the way to fulfill his two dreams; for G-d it was but another act of Hashgacha. And here a new layer of Providence appears. The Avos experience both an exile and a redemption that sets up the patterns of exile and redemption for the later generations. Just as the final redemption will initially be hidden, so too, the outset of this redemption, the birth and life of the sons of Yaakov, is clouded by a conflict between them. Because of this, none of the brothers, despite their great spiritual level, merited to see the big picture with accuracy. The initial exile began with Yitzchak Avinu. Yitzchak’s life grew progressively more challenging as he grew older, and he died with dimmed eyes, alone in his struggle to maintain the flame of Monotheism. His fortitude and faith throughout his suffering in later life set up the patterns of spirituality that were a preparation for the Jewish people in exile. With Yaakov, the exile deepened in intensity. Yaakov’s life was one long difficulty. The sun had now set; it was nighttime. Yaakov introduced Maariv. He goes into Egypt knowing that he is setting up the exile for his people. Upon his death the eyes and hearts of the Jewish people begin to be blocked up (סתומה), and even Yaakov’s attempt to reveal to the Jewish nation when this whole cycle of exile and repression would end was blocked.

The brothers, however, begin to set up the patterns of redemption. The dark night of Yaakov comes just before the dawn, when the sun will again rise. Hence, in the middle of the conflict the Mashiach is born of a most unusual union of Yehuda with Tamar while Yosef heralds the ultimate birth of Mashiach ben Yosef.

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 80

At the same time that G-d was using Yosef and his brothers to set up the ultimate, spiritual redemption at the end of days, He was using them to set up the physical exile in Egypt. Yosef becomes ruler of Egypt and brings Yaakov and the 70 souls of the Jewish people into that impure land, where he feeds them and looks after them. Wheels within wheels! We can never fully grasp all the dimensions of G-d’s Providence. But in our Parsha, at least we can gain a glimpse.

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 81

DETAILS: The Large Impact in Our Every Small Move

G-d looks after us in a way that we each have the perfect challenges that we need at every moment. Belief in such Hashgacha Pratis is the first of the 13 Principles of Faith1. Our choices, however, impact others, and their choices impact us as well. G-d has to ensure that all of this works out so that our situation remains exactly as it should for what we need. When we respond to our challenges, G-d recreates our world so that our very next moment is also perfect, and everybody else’s for them as well. The complexity of this defies any imagination.

The relationship between our choice and G-d’s Providence is one that has occupied minds throughout the ages. G-d declared to Yosef’s great-grandfather, Avraham Avinu: Know that your descendents will be strangers in a foreign land, and they will work and afflict your descendents for 400 years, etc2. Our parsha is about how Yosef is chosen as the instrument to fulfill G-d’s intentions, and this raises all of the old questions:

If Yosef is directed by a promise G-d has made, what choice does he and his brothers have in the process? Are the brothers then not doing the right thing in selling Yosef3? And are not even the Egyptians fulfilling the Divine Will in enslaving the Jews? More than that, did not G-d create Yosef and his brothers, each with a certain character, in order to further His ‘grand design’ for the world4?

Not all of these questions will be answered by our Parsha, but some of the major principles are laid out here. What is clear is that G-d has a plan for the Jewish people, a hashgacha klalis, and hence Yaakov is now referred to as Yisrael, also the collective name for the Jewish people5. The tribes are but messengers to fulfill the Divine Will. They can fulfill this consciously and willingly, or unwittingly, and they can even consciously refuse to do G-d’s beckoning. G-d, however, has an unlimited number of ways in which He can get things done, and no human choice can get in the way6. As we see in our morning prayer: Many are the thoughts in the heart of man, but the counsel of G-d is what will endure - היא תקום' רבות מחשבות בלב איש ועצת ד . As we shall see, G-d’s “endurance” is not in spite of the heart of man but is rather used to

לבדו עשה ועושה והוא . שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים. אני מאמין באמונה שלמה- א 1

)נוסח הסדור ( :ויעשה לכל המעשים

ויאמר ) יג( :ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו) יב( בראשית טו 2וגם את הגוי אשר ) יד( : כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה תדע לאברם ידע

:רי כן יצאו ברכש גדוליעבדו דן אנכי ואח שהיה צורך שימכרו את יוסף בכדי , ל משמע שהחטא היה כביכול מוכרח"מדברי חז: אור גדליהו ריש וישב3

... אך לאידך גיסא הלא אנו רואים שיש טביעה גדולה על השבטים עבור מכירת יוסף , לקיים הגזירה של גלות . אואיתא במדרשים שעשרה הרוגי מלכות היה בשביל החט

ל בילקוט ידיעות האמת שזו תכלית ענין המזל אצל אדם"וכמו שביאר הרמח4

משך חכמה5

146' אברבנל בהגות בפרשיות התורה עמ6

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 82

further His aims. The brothers sell Yosef as a slave. That same situation serves as the springboard for him to become a king, which was G-d’s intention all along1.

To achieve His aim, G-d causes Yosef to be shown favor by Yaakov as the chosen son so that he will be hated by his brothers2. He has his two famous dreams, showing that his brothers and his parents will bow down to him, and this causes his brothers to hate him even more3. These feelings set the stage for later events, events that lead to the brothers ultimately selling Yosef into slavery. It seems like idiocy that Yosef would nurture such hatred and not just keep the dreams to himself, but Yosef holds that they are a prophecy and that he is bound to reveal them4. This is just what G-d wants.

Yaakov sends Yosef to go look for the brothers5, although he surely knows of their feelings towards him. The verse says that he does so MeEmek Chevron6, from the depths of Chevron, which is suprising, since Chevron is in the Judean Hills, not in a valley. Rashi tells us that he drew on the depths of his grandfather who is buried in Chevron7. Yaakov is inspired to push history towards what G-d had told his grandfather.

Yosef, too, plays his role. Yosef gets lost and has many excuses to turn back. But, his great commitment to fulfill his father’s wishes pushes him on8. Just then, he ‘happens’ to meet a stranger, and presumes that he would know where his brothers are9. World history will not be thrown off track because one man loses his way. The Sages tell us that the stranger was Gavriel10, although the Ramban tells us that what is

1

המגיה באור גדליהו2

:ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלם) ד(לז יודן היה ' אמר ר' וכו )תהלים כה(ילה על בני אדם ים נורא עלקלכו חזו מפעלות אל: תנחומא , כדי שיאהב יעקוב את יוסף, לקיים גזירת ידוע תדע והביא עלילה לכל דברים אלה] חשק[ה "הקב

וימכרו אותו לישמעאלים וירידוהו מצרימה, וישנאוהו אחיו ויחלם יוסף חלום ) ה( :ו לשלםויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אתו ולא יכלו דבר) ד(לז 3

:ויגד לאחיו ויוספו עוד שנא אתו ת איש כמוהו כיוסף נבון וחכם איך היה מספר חלומותיו לעיני אחיו " עוד שנא אותו ואויוסיפו :ה לז ש"הרא4

ויש . אחר שהיה יודע שהיו שונאין אותו על חלומותיו ועל דבריו ובכל יום היה מוסיף קנאה בינו וביניהם נבואתו במיתה פירוש המעלים ומכסה ובשהכ' ר דיוסף היה בר חכים ורואה באספקלרייא המאירה ואמרילומ

את הנבואה שהראו לו מן השמים חייב מיתה בידי שמים אמר מוטב שאפול בידי אדם ומספק אנצל בידי שמים :כי רבים רחמיו' משאפול בידי שמים חלילה נפלה נא ביד ה

ויאמר לו ) יד( :ל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הנניויאמר ישרא) יג(לז 5

:לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשבני דבר וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה וישלחהו מעמק חברון6

מעצה ) ר"ב(ן אלא ויעלו בנגב ויבא עד חברו) במדבר יג( והלא חברון בהר שנאמר -מעמק חברון : שםי "רש 7

:כי גר יהיה זרעך) לעיל טו(עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים

ולא אמר איך אלך והם שונאים , כי יוסף לכבוד אביו נתאמץ ללכת אחריהם אל מקום רחוק:יד לז ן"רמב 8 אותי

אבל , בות באו אליו שהיה ראוי לחזור לוכי סיבות ר … וימצאהו איש והנה תעה בשדה :טו, שם הכל סבל לכבוד אביו

ויאמר את אחי אנכי מבקש ) טז( :וימצאהו איש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש) טו(לז 9

ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אמרים נלכה דתינה וילך יוסף אחר אחיו ) יז( :הגידה נא לי איפה הם רעים וימצאם בדתן

ולא פקפק כלל שמא לא ידע" הגידה נא לי"ודייק רב אליהו מזרחי מזה שאמר יוסף

והאיש גבריאל) דניאל ט(זה גבריאל שנאמר ) תנחומא (-וימצאהו איש ) טו(טו י "רש 10

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 83

meant by saying that he was a malach is that he was a messenger sent to do G-d’s Will, just like every Malach is the perfect vehicle to fulfill the designs of the Almighty1. Was Yosef being forced into his dangerous position by a decree of Providence? Many commentators point out that Gavriel’s words contain (at least an ambiguous) a message of warning: הם נסעו ממדתו של מקום - your brothers are no longer imitating G-d’s attribute of Mercy2. It is ultimately Yosef’s choice to overlook this message and keep on going.

Yosef decides that he will risk everything in his relationship with his brothers. For, without the unity of the tribes, all is lost anyhow3. G-d with His Will, Yosef with his thoughts – see how they all come together.

Yosef meets the brothers who are about to kill him. They decide to throw him in a pit, letting nature (i.e. G-d) kill him instead. When that doesn’t happen, they sell him instead. It ‘happens’ that a caravan of Yishmaelim passes just then, and the deed is done.

Normally, such caravans carry foul smelling substances, tar and the like. But, G-d arranges things so that this caravan is carrying sweet spices, in order that Yosef HaTzadik will be transported to Egypt in the maximum of comfort.

Yosef is sold to Potifar, quickly rises to head his house and then descends just as quickly into a hopeless prison. His father thinks he is dead, and not even Reuven or Yehuda could be moved to put him out of his misery and tell him the truth. Had Yaakov known, he would have redeemed Yosef and the exile of the family to Egypt would have required a different route. So, G-d Himself joins the brothers in imposing an oath of silence on each and every one of them,4 and Yaakov, who had a vision of all of history right until the end of days, does not even know the basic facts concerning his own son. Midah Keneged Midah

Meanwhile, there is another sub-stratum of Hashgacha going on, activated by a principle we call midah keneged midah. And that, in turn, is triggered by the choices of man.

ולכן , ושאלהו האיש, וימצאהו איש–ל אמר שההוכחה הוא כפלות של מלת איש בקרא "והמהר ' קטע הא147' עיין בהגות בפרשיות התורה עמ. איש הידוע שנאמר והאיש גבריאלל שמדובר כאן ב"פירשו חז

. שמביא כמה פירושים' והב

ה מורה דרך שלא מדעתו "כי זמן לו הקב, שקרוהחריצותכי הגזרה אמת , ולהודיענו עוד:טו לז ן"רמב 1שלא על חנם היה כל , הם מלאכיםבאמרם כי האישים האלה ) ר פד יד"ב(להביאו בידם ולזה נתכוונו רבותינו

:היא תקום' להודיענו כי עצת ה, הסיפור הזה היה זה איש ולא מלאך, ם"וכן לפי האבן עזרא והרשב

בחיי ואור החיים משמע שאמר לו בופן שאפשר ' ר, ן"אולם ברמב, ל משמע שאמר לו באופן ברור"בחז2

. להתפרש מכאן ולכאן

מאחר שהיו צריכים אז לירד , ה-ובן ענין הפירוד בין יוסף ואחיו שבטי יובזה י: רמד' נתיבות שלום עמ3הרי בהיותם מאוחדים לא היתה יכולה מדת הדין לשלוט בהם , ל מכירת יוסף"ומקודם לכך היתה צ, למצרים

כי אמר, וילך יוסף אחר אחיו, שהפירוד כבר נקבע אצלם. ... ל על נסעו מזה שהסיעו עצמן מן האחוה"ואחז... והיינו דאם יש פירוד כבר יש עליהם שלטון . אם נסעו מן האחוה אינו חס על חייו, או חברותא או מיתותא

א ולכן וילך יוסף אחר אחיו "הסט

בינינו שלא יגיד אחד ממנו ליעקב )נעשה נדר שמי שיעבור יכנס לחרום ( נחריםאמרו :תנחומא וישב פרק ב4ה באותו החרם " ואין החרם מתקיים אלא בעשרה מה עשו שתפו להקבאבינו אמר להם יהודה ראובן אינו כאן

שלא יגיד לאביהם כיון שירד ראובן בלילה לאותו הבור להעלותו ולא מצאו קרע את בגדיו ובכה חזר לאחיו פ שכתוב בו "ה אע" איננו ואני אנה אני בא הגידו לו את המעשה ואת החרם ושתק ואף הקבהילדאמר להם

דבר זה לא הגיד מפני החרם לפיכך אמר יעקב טרף טורף יוסף) תהלים קמז(עקב מגיד דבריו לי

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 84

Yosef had told his father three pieces of choice loshon hora about his brothers. They had, he said, eaten the limb of a living creature, and the sons of Leah had denigrated the sons of the maidservants. Further, he claimed, they were engaged in illicit relations.

For saying that his brothers ate the limb of a living creature, Yosef’s garment is soaked in blood and presented to his father; for saying that the brothers (the sons of Leah) lauded over their other brothers, he now gets sold into slavery; and for saying that they were involved in licentiousness, the wife of Potifar attempts to seduce him. All of these events require other people to make choices, and those choices impact on Yosef in just such a way that there is a perfect midah keneged midah1. Had these others chosen differently G-d would have chosen other messengers to fulfill His Will.

Later, the brothers suffer their own midah keneged midah for being the instrument of Yosef’s midah keneged midah and selling him to slavery. When Yosef, ruler of Egypt, has yet to reveal himself to his brothers, they recognize that they are now in the pit of Egypt because they threw their brother into a pit2:

ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ) כא(מב

:ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת

It is our cruelty, they say to themselves, which has brought upon ourselves the cruelty of this man before us3. Had they not seen with their own eyes that Yosef had turned green from the terror of being trapped in a hole with deadly snakes and scorpions, to the point where his price as a slave dropped drastically – and still they had no mercy4? The brothers are preparing themselves to reunite with Yosef. G-d melts their hearts, for any separation between them at this stage, just before they all go down to Egypt, would cause them all to be lost5.

Now it is Yosef who is used by G-d to be the instrument of the Midah keneged Midah of the brothers. Their attempts to rid themselves of their brother are used by G-d to elevate Yosef to be ruler. As Yosef later points out to them: והאלוקים חשבה6לטובה - all your combined efforts to damage me were in vain. I, in turn, am

powerless to hurt you against His Will. Neither of us can play G-d7. Had Yosef himself not been the instrument to teach them this lesson, G-d

would have found other shlichim. The lesson itself requires quite a leap, for the

ה חייך בדבר שיצא "ל הקב" יוסף את דבתם רעה אמר לאביו אחי אוכלין אבר מן החי אויבא :ב תנחומא וישב1

מפיך בו אתה נחשד

:נאסרים בבור השבי מדה כנגד מדה אנחנו השלכנוהו בבור והנה אנחנו - הצרה הזאת :כא מב ם "רשב 2

פ שחשבנוהו לרודף היה לנו לרחם "והיינו אכזרים נגד אחינו אע. בהתחננו אלינו ולא שמענו:כא מב ספורנו 3 :בהתחננו וכנגד מדת אכזריותינו זה האיש מתאכזר נגדנו

עלה על בעשרים כסף לכל אחד מהם שני כסף לקנות מנעלים לרגליהם וכי תמכרוהו :תנחומא וישב פרק ב 4

דעתך שנער יפה כמותו נמכר בעשרים כסף אלא כיון שהושלך לבור מתוך פחד נחשים ועקרבים שבו נשתנה זיו פניו וברח ממנו דמו ונעשו פניו ירוקות לפיכך מכרוהו בעשרים כסף

כי אילו היה פירוד ביניהם, וכאשר עמדו ישראל לרדת למצרים התחדש שוב האיחוד: רמד' נתיבות שלום עמ5

כ נחדש האיחוד כאשר התוודע יוסף אל אחיו ויאמר אני יוסף"ע, ו במצרים"היו נאבדים לגמרי ח

נ כ6

שמא במקומו אני בתמיה אם הייתי רוצה להרע לכם כלום אני יכול והלא -ים אני קכי התחת אל :יט נ י"רש7 :לכםוהיאך אני לבדי יכול להרע לטובה חשבה ה"אתם כולכם חשבתם עלי רעה והקב

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 85

brothers have to move from feeling that Yosef deserves to die for threatening their spiritual future to the recognition Reuven first reached, that they should not have even sold him1. They have to be willing to take personal responsibility for all this2. They could settle for their first insight, that they should not have killed him. But they look further and deeper into themselves3.

Still, it is not a privilege to be the instrument of someone else’s pain, as מגלגלין a merit is bestowed on another through someone who - זכות על ידי זכאי וחוב על ידי חייבis himself meritorious whereas a negative bestowal is bestowed through someone who is deficient himself. But in talking to the brothers, Yosef goes further: Since G-d caused everything to turn out alright in the end, He will consider in your merit, -despite your original intentions to harm me4. And since this is G ,אלוקים חשבה לטובהd’s way of looking at things, it perforce is mine as well5. It is vital to understand that Yosef’s ability to forgive and move on was rooted in his acute perception of G-d’s Hashgacha Pratis and Klalis. Had he tried to be superhuman, to just forgive and forget, the bitterness of those long and torturous years, ending with a murder attempt, would have welled up within him. Once he understood that this was all part of G-d’s plan he was able to see how G-d had set things up that they should see him as a rodef6, and through this he was to achieve greatness at that moment.

But let us return to Yosef in his cell in Egypt. It ‘just so happens’ that two

people who know all the customs of the crown become Yosef's bedfellows after Potifar throws him into prison. They are able to teach him what he needs to know to prepare himself for his rule of Egypt. They only dream their dreams just before they leave so that the Sar HaOfim would not be upset with him for his negative interpretation of his dream and continue to teach him7.

The Chumash stresses the rapidity of events – the King has two dreams, perfectly timed, and Yosef is hurried from his pit into the Royal Chamber. In one meeting, it seems, Yosef becomes second only to Pharoah, a stranger rocketed,

:ויען ראובן אתם לאמר הלוא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש) כב(מב 1

שלא היה מתכוין להמיתכם כשעשה מה שעשה . הלא אמרתי אליכם אל תחטאו בילד:כב מב ספורנו אין החטא . נדרשוגם דמו הנה: כאשר חשבתם אבל היו מעשיו באשר הוא ילד בלתי פועל לתכלית מכוון

מות כאשר בןהנדרש עתה האכזריות בלבד כאשר חשבתם אבל גם דמו שחטאתם לשפוך דם נקי שלא היה :חשבתם והנה בלי ספק מת בעבדותו

למה נסמכה פרשה זו לכאן והפסיק בפרשתו של יוסף ללמד שהורידוהו - ויהי בעת ההיא :א לח י"רש2 :ביהם אמרו אתה אמרת למכרו אלו אמרת להשיבו היינו שומעים לךאחיו מגדולתו כשראו בצרת א] יהודה[ 3

לט' עמ, מדה כנגד מדה–ב מאמר יא "ח: שיחות מוסר

ה"בה גרם לכם ואתם לא פשעתם כי לטובתכם נתכוין הק" הקב- לטובה חשבה יםק אל:כ נ ם "רשב4

) כ, להלן נ(אחיו ברמאות כדכתיב ביוסף שחשדוהו ... ).ג, משלי כא(עשה צדקה … :כח לא בעל הטורים5 חשבה לרעה והוא חשבוהו עשה צדקה זה יוסף שעשה צדקה עם אחיו שהם... . ואתם חשבתם עלי רעה

.טובהל

הנה פעולתכם היתה בשגגה שחשבתם אותי לרודף ואם היה זה האמת . ואתם חשבתם עלי רעה:נ כ ספורנו6 :בכם זאת השגגה לתכלית טובהמציא . ים חשבה לטובהקאל: היה פעולתכם בדין

דמן השמים היה שיהיה ימים עם שר המשקים והאופים ללמוד טכסיסי מלכות וכל נראה :יג מ חכמהמשך7

ימים קודם צאתם שאם חלמו קודם אז היה שר ' חללה של רשות אשר ראוי לשליט לידע ולכן חלמו רק ג היו שרי המדינה מהושר המשקים ושר האופים ההאופים קצף עליו ולא היה מלמדו מסתרי המלוכה ומנהגיה .ק"של כל המשקים והאופים במדינה עליהם ועל המכס מהם ודו

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 86

against all protocol, to the top. There he stays, for 80 long years, longer than any ruler mentioned in Tanach, just as he had dreamed that his sheathe would stay standing1. The Initial Exile: A Blueprint of the Future

Yosef’s brothers and father, who should have been brought down in chains to Egypt to fulfill G-d’s promise of exile to Avraham, are now brought down with all manner of royalty. For Yosef, the plan was to fulfill his two dreams: that his father and brothers would bow down to him (perhaps he did, or perhaps he did not, understand the broader implications of what he was doing). G-d’s plan, however, is to give the Torah to the Jewish nation, and that required a sojourn in Egypt. After the famine is over, Yaakov and his sons wish to return to Israel, but they are told by G-d to remain, אנוס על פי הדבור. They find themselves acutely uncomfortable with the spiritual environment in Egypt and long every day to leave. Thus, although they are physically very comfortable, they suffer terribly spiritually. Hence their years in Egypt are counted as part of the suffering of the exile. It also shows that their original exodus from Israel to Egypt was only because they had no choice: 2.וירד מצרימה אנוס על פי הדבור And here a new layer of Hashgacha appears. The Egyptian experience of the Avos was at a level of מעשה אבות סימן לבנים. The Avos experience both an exile and redemption that sets up the patterns of exile and redemption for the later generations. G-d has to ensure that the choices of the Avos are consistent with the patterns that need to be set up. But, there is more, for the redemption demands a level of Hashgacha which must go deeper then elsewehere. The final redemption comes, the Sages tell us, when we are a little distracted, meaning not because of the full force of ,בהיסח הדעתour intellect and understanding but rather because this is an act of kindness by G-d. For, the very definition of redemption is that up until the moment that we are redeemed we cannot see the revelation of the Oneness of HaSh-m. So too, the outset of this redemption, the birth and life of the sons of Yaakov, is clouded by a conflict between them. Because of this, none of the brothers, despite their great spiritual level, merit to see the big picture with accuracy. The initial exile, a fulfillment of G-d’s promise to Avraham Avinu, began with Yitzchak Avinu. Yitzchak was born in the wonderful shadow of his father’s great success, wealth and fame3. But, his life grew progressively more challenging as he grew up, and he died with dimmed eyes and poor vision, alienated from the rest of the world – alone in his struggle to maintain the flame of Monotheism. His fortitude and faith throughout his suffering in later life was a preparation for the Jewish people in exile4.

1הורה שממשלתו תהיה קיימת זמן ארוך וכן היה כי אמנם מלך : ספורנו שם, והנה קמה אלומתי וגם נצבה: לז ז

שמונים שנה לא נעשה כן לכל הממלכות הנזכרות בכתבי הקודש א" חיד2

אברהם היה התחלתו בצער שהיה , ותדע כי האבות האלו): פרק ה משנה ד( על אבות דרך חיים, ל"מהר 3

ובברכה רק בעת ילדותו היה בצער קודם שלקח השם יתברך את טובנרדף מנמרוד ואחר כך היה כל ימיו בהתחלה קודם ולפיכך היו ישראל ב, אבל מזמן שלקח השם יתברך את אברהם היה בטוב כל ימיו, אברהם

שלקח השם יתברך אותם לעם כאשר היו במצרים בצער אבל כאשר לקח השם יתברך אותם לעם היו ישראל .בברכה כל זמן התחלה שלהם

, היה התחלתו בטובה וברכה ובסוף חששו עיניו מראותויצחק ): פרק ה משנה ד( על אבות דרך חיים, ל"מהר 4

וזה מוכח על ישראל ', נאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהן עיניו וגויצחק חדש יסורין ש) ה"ר פס"ב(ובמדרש , שמתחלה היו בטובה ולבסוף חשכו עיניהם מכח הגלות והשעבוד תחת האומות

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 87

Yitzchak’s attributes led him to introduce the power of the afternoon, the Mincha prayer. Mincha is a time when the sun has passed its zenith and is on its way to setting. Yitschak’s Mincha was a preparation for the Galus of the Jewish people centuries later. This too was a time of our setting sun. But, Yitzchak had already set up the patterns of spirituality that would allow us to pull through. With Yaakov, the exile deepened in intensity. Yaakov’s life was one long difficulty. The sun had now set, it was night, and Yaakov introduced Maariv. Yaakov goes into Egypt knowing that he is setting up the exile for his people. Upon his death, the eyes and hearts of the Jewish people began to be blocked up (סתומה)1, and even Yaakov’s attempts to reveal to the Jewish nation when this whole cycle of exile and repression would end, was blocked2. However, starting with our Parsha and going through to the end of Sefer Bereishis, the patterns of redemption from that exile begin to be set up. The dark night of Yaakov comes just before the dawn, when the sun will again rise. This is why in the middle of the conflict of Yosef and his brothers, the ancestor of the Mashiach3 is born of a most unusual union of Yehuda with Tamar, right under their noses, while Yosef heralds the ultimate birth of Mashiach ben Yosef4. This is the starting point of the redemption5. This continues until Parsha VaYechi, which sets up the pattern of the actual coming of Moshiach6.

For, while Yosef was trying to arrange things in the revealed world, HaSh-m was arranging the salvation in the hidden world. G-d indeed overrules the attempts of the brothers to prevent Yosef’s dreams from fulfillment7 so that the salvation in the revealed world may come through Yosef and his progeny, ultimately expressing itself through Moshiach Ben Yosef. Bnei Leah, however, come from the world of Olam DeisKasyah, and it is through them, through Yehuda to be exact, that Moshiach ben Dovid will come. And so, right in the middle of the Yosef story, we find the story of

למה פרשה זו סתומה לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל - ויחי יעקב :כח מז י"רש 1 . מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם

):ר"ב(א שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו "ד: שםי"רש 2

) יט( :ואלה תולדות פרץ פרץ הוליד את חצרון) פרק ד יח(רות דכתיב במגילת ) בראשית לח יט(היינו פרץ 3

) כא( :ועמינדב הוליד את נחשון ונחשון הוליד את שלמה) כ( :וחצרון הוליד את רם ורם הוליד את עמינדב :ועבד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד) כב( :יד את בעז ובעז הוליד את עובדושלמון הול

' ה הי"והקב. 'כולם עסוקין בשקן ותעניתן כו' כי אנכי ידעתי את המחשבות כובמדרש]: ג"תרמ[ אמת שפת 4

עת שגאולה אחרונה היא בישו' פי. הענין הוא דאיתא משיח בא בהיסח הדעת. עסוק לברוא אורו של משיח . בצערםרודיםבהיסח הדעת שהיו כולם ט' וכמו כן לידת משיח הי. ת בלי השגת שכל אנושי"השי

הנקודה ההתחלתית והראשונה של מערכת הגאולה היא סיפור התהוותם של שני :201' עמ, ממעמקים 5

. והיא עיקר נושא פרשתנו. משיח בן דוד ומשיח הן יוסף–המשיחים

המספרים על , בפסוקים. של כלל ישראל' פרשיות הגלות, פרשיות ויצא ווישלח הן :201' עמ, ממעמקים 6לעומת זאת החל מפרשת וישב עד סוף ספר . טמונים רמוזים לכל אשר יתרחש בעתיד בגלות בניו, גלות יעקוב

, ל"כמבואר מהר(פרשת ויחי מכוונת כנגד ימות המשיח . בראשית מכוונות הפשריות כנגד גאולתן של ישראלמקץ וויגש כולל את המעשים המופלאים של האבות שהכשירו את הקרקע , ותוכן הםרשיות וישב) דרך חיים

. לגאולה העתידה

ר יצחק מקרא זה אומר דרשני רוח הקודש אומרת כן הם אומרים " א- ונראה מה יהיו חלומותיו :כ לז י"רש 7א שיאמרו הם "וא. בר מי יקום או שלכם או שליונהרגהו והכתוב מסיים ונראה מה יהיו חלומותיו נראה ד :ונראה מה יהיו חלומותיו שמכיון שיהרגוהו בטלו חלומותיו

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 88

Yehuda and Tamar, just in advance of Yosef going into Egypt1. The progeny of this relationship become the forefathers of the Moshiach. At the same time that G-d was using Yosef and his brothers to set up the ultimate spiritual redemption at the end of days, He was using them to set up the physical exile in Egypt. Yosef becomes ruler of Egypt and brings Yaakov and the 70 souls of the Jewish people into that impure land, where he feeds them and looks after them2. Wheels within wheels! We can never fully grasp all the dimensions of G-d’s Providence. But in our Parsha, at least we can gain a glimpse.

1

שעתיד מלך המשיח לצאת מחלציוץ נולד פר. עד שלא נולד שעבוד ראשון נולד גואל אחרון: חזקוני

ב "וכדמ, עים הנפש למצריםז תהיה ירידת יעקוב ובניו שב"שעי' שכן היה רצון ד: רמו' עמ, נתיבות שלום 2וכל כלל , שנס הקיום של ישראל בירידתם למצרים היה מה שיוסף נמצא שם, ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו

להביא את ההשלשלות הזאת' ה עשו את רצון ד-ואבריהם של שבטי י, ישראל כבר היו מקושרים אז אל יוסף

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 89

מקץ

1. Pursuing One’s Dreams SUMMARY:

Yosef is involved in six dreams: two of his own, one of Pharaoh’s butler and baker each, and two of Pharaoh’s. Yosef interprets all six correctly; his own two dreams coming true after he pursues them, doggedly, to seeming success We think of dreamers as being somehow relaxed, opened-ended people, not abundant in self-control. The interpretation and pursuit of dreams hardly seems compatible with the tremendous control and discipline which righteousness seems to demand. But those are the wrong kinds of dreamers. Yosef, the archetype Tzadik in total control of his urges, is the right type of dreamer. To his righteousness he adds his vision, his dream; a powerful combination indeed. Yosef’s vision never causes a loss of self-control. In fact, Yosef seems to have such mastery over himself that he becomes master of all around him as well. He enters into Potifar’s servitude quickly to be appointed as its ruler. (Any nation that was to rule over the Jews became wealthy and powerful so that the Jews should not suffer the indignity of being ruled by a lowly and impoverished nation. As a result, not only the house of Potifar, but Pharaoh too, through Yosef’s rule, becomes the strongest and wealthiest of kings, just as the Babylonians and the Romans do in later times for the same reason.)

But Yosef’s one weakness remains his dogged pursuit of his dreams. Just because he is so righteous he can see himself as the ruler of his brothers, and all the trouble he gets into over this leaves him unremorseful. He is totally convinced that he must try to make his two dreams come true, seemingly at any price. The trouble with visionaries is that they have great passion, and Yosef is no exception. Potifar throws Yosef into prison. But the actual pain and darkness serve as the basis for his future redemption. For while Yosef is still in prison, Providence decrees that the royal butler and baker join him so that he can learn from them the ways of the palace. Later Pharaoh has his dreams: the butler’s best efforts to portrait Yosef as a simple, foreign slave now backfire. If this is true, his powers of interpretation must be Divine. Yosef is rushed out of prison to appear before the disturbed king. The Egyptian wise-men were not able to interpret Pharaoh’s dreams, for these came from a source of pure spirituality that they were not able to access. As king of Egypt, Pharoah was destined to be an instrument to facilitate the core historical events that were about to unfold. He dreams now because it was time for Yosef to come out of prison and become the ruler of Egypt. Hence too, he is not called a king anymore throughout the Parsha (except for one occasion in Yosef’s honor), for he (המלך פרעה)is now not even a king over himself – he is rather putty in the hands and plans of the Divine. Pharaoh is acutely aware of this. He dreams that he is literally walking on the water, a self-made god, but he changes this to state that he was standing next to the water, a humbler description. The dreams have literally shaken him up. Yosef correctly interprets the dreams despite Pharaoh's making these and other deliberate changes and despite the fact that dreams always have extraneous material. Yosef goes further, delivering G-d’s message: “You hide from Me that you dream that

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 90

you are standing, as a god, by the river. But I am now telling you that I control all your food, your ability to even stay alive.” Later Pharaoh was to be experience his first plague through this same river, and his final demise was also through water – by the Red Sea. Yosef is now ruler of all Egypt. His brothers come to Egypt to buy grain, but also to recover Yosef. They take great pains to stay anonymous and out of sight. Yosef goes to even greater lengths to discover them and imprison Shimon. The dream must be fulfilled, and to do so he must first get Binyamin and then his father to come to Egypt. To do this, Yosef tightens all of Egyptian security. He is willing to have the entire Egyptian food distribution temporarily closed down in order to arrest and terrify his brothers with insider information and accusations. He orders his son to strike the resisting Shimon and shackles him in front of his brothers. He was convinced that he was on the right track, that getting his family to follow his leadership would allow them all to connect with the type of spirituality that would ensure their future as the Chosen Nation. Yosef's ascendancy brings seven years of plenty – and not only physically. His righteousness is so powerful that it encompasses all the produce of Egypt, bringing out the sparks of holiness in each grain. The Egyptians try to keep grain as well, but it all rots. It is Yosef’s holiness that sustains the grain.

If this is the lesson of Yosef, ‘Follow your dreams’, then it is easily understood. Man is called adam, which comes from the word to be like (adameh-ledamot) and the word dimyon, imagination, both of which come from the same root. This is because man, adam, is required to take a leap of imagination to be like His Maker – אדמה לעליון – to imitate the Above, a maker he cannot see, touch or know in the same way as he knows the rest of the world around him. To be like, לדמות, requires us to use כח הדמיון, our power of imagination. We have to leap to horizons beyond the limits of our own narrow experiences.

To get close to HaSh-m, especially in a time of darkness, we have to dream - to have a vision of things beyond ourselves. But there lies the great danger, for a dream is potentially spurious stuff - a danger of delusion and self-deception.

Yosef does come to rule, as his dreams predicted - his brothers and father do bow down to him, and his approach to serving G-d does seem to come about. But Yosef is careful to understand where this is all coming from. Again and again Yosef stresses to Pharaoh that all of this is coming from G-d. Yosef himself is taught this lesson when he is released from prison. He goes from darkness to light in a flash, setting a pattern of redemption for the righteous. The Tzadik, who relies so much on his own efforts to achieve greatness, is clearly shown how everything is in G-d’s hands.

And yet his brothers call him a בעל החלומות, a dreamer, and in some respect they are right. For Yosef only rules in this-worldly terms, and the real royalty is ultimately entrusted to the descendents of Yehuda (King David and his descendents). Yehuda, the baal teshuva, shows a deeper recognition that on our own we are nothing, and that in the end it is all HaSh-m. Yosef, in such total control, yielding such power, must walk the fine line between truth and imagination, a line that will determine whether he is truly holy or but an aping of the real thing.

Yosef is right, and there is nothing more empowering than being right, but he is only right according to one level of reality. And he simply could not know that there was more, that there lay a deeper reality which turned him into a mere dreamer. In the Shir HaMaalos before the benching on Shabbos and Yom Tov, we say that

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 91

when we will reach the Messianic era we will see that before this היינו כחולמים – we will have been like dreamers. Our higher, Messianic perspective will be such that what was previously true to us was really just a dream.

Yosef comes to rule, but only in Egypt. The ark comes to rest in his territory, Shiloh, but only until it moves to the site of the Temple. Yosef’s descendent becomes Mashiach ben Yosef, but David, descendent of Yehudah, becomes the true Mashiach. This is the lesson of Yosef: We cannot be limited by the perspectives which end with our noses, but we must be aware that our vision may be utterly wrong, or just not deep enough. And so we must check and check again. Such is man, and such is his challenge.

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 92

DETAIL: Dreams, vision and reality

Yosef is involved in six dreams: two of his own, one of Pharaoh’s butler and baker each, and two of Pharaoh’s. Yosef interprets all six dreams correctly, a fact whose significance to us is not obvious. Yosef is the arch-type Tzadik – holy man. The interpretation and pursuit of dreams hardly seems compatible with the tremendous control and discipline which righteousness seems to demand. Yet, this is just the stuff that is needed by Yosef to climb up to the next level. It is in the very nature of the הסתר פנים of this world that things are not what they seem to be. Pure logic, כח החכמה, is not going to help here, for logic will perforce explain only the surface structures. What is needed is a leap of the imagination, the כח המדמה, to team up with 1כח החכמה in order to break through and understand deeper levels of reality. This is the story of Yosef and his dreams. Yosef dreams dreams, and he pursues those dreams doggedly, to seeming success. It all seems to happen according to his vision. He does come to rule, his brothers and father do bow down to him, and his approach to serving G-d does seem to come about. We think of dreamers as being somehow relaxed, opened-ended people, not abundant in gevurah. But those are the wrong kinds of dreamers. Yosef, the archetype Tzadik, is in total control of his urges2. And to this righteousness he adds his vision, a powerful combination indeed and just the approach which Yaakov had hoped Yosef would realize3. But dreams and visions are dangerous things: The first, tragic victim of Dimyon was none other than the first man and woman. The snake had seduced them with the words והייתם כאלקים – and you will be like G-d4. The root of all emptiness, falsehood and illusions are rooted in the desire of man to be something that is above himself. In general, reaching up is a great thing, but when man overreaches, this becomes dangerous5. It was just because the first man was so holy that he was capable of such a gregarious sin6.

באחד הוא כח : דיש ב חדרים במוח): קטע המתחיל ודברג סוף ' ס10דף (מחשבות חרוץ של רב צדוק הכהן 1וכשמוח החכמה גובר אז הוא מושך כח המדמה עמו להיות גם כל . כח המדמה וכשזה קם זה נופל' החכמה ובב לבדו' גם הם יהיו רק לד)ש (ל ההרהורים שעולים מעצמם במוח בלא העמקת המחשבה "דמיונותיו ר

דידוע דהוא נקרא יוסף הצדיק דזהו מדתו ונאמר ועמך כולם צדיקים שזהוא :ו –תקנת השבין , רב צדוק הכהן2

עיקר ]ו... [נראה דקלקול הברית היפך יוסף שבזה עיקר נסיון קלקול הברית שהוא לאכפייא ... מדת כל ישראל יוסף לומר דזרעו כולם צדיקים] של יעקוב[תולדותיו

שומר ) ישעיה כו( היה ממתין ומצפה מתי יבא וכן -בר שמר את הד:י על בראשית פרק לז פסוק יא"רש 3

:לא תשמור על חטאתי לא תמתין) איוב יד(אמונים וכן

, וחטא אדם הראשון היה במחשבה כמו שמובא בתיקוני זוהר שם ושם: אות א, מחשבות חרוץ, רב צדוק הכהן4 'ם וגווהייתם כאלקי) 'ה', בראשית ג(וזהו הדמיון שהכניס בו הנחש במה שאמר

5

כי זהו שורש של כל המחשבות של תוהו והבלים ודמיונות שבאדם לדמות עצמו שיהיה : שם ,רב צדוק הכהן באיזה מעלה וענין שהוא למעלה ממנו ושאין ראוי לה כל אחד כפי השגתו

ים אני אמרתי אלק) 'ו, ב"תהלים פ(ואדם הראשון שהיה בתכלית השלימות על דרך : שם ,רב צדוק הכהן 6

:הכניס בו דמיון שיהיה ממש כן' אתם וגו

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 93

The ספר היצירה tells us that Yosef belongs to the month of Adar1 (just as Yehuda belongs to the month of Nissan). The letter of Adar is the ק, while that of Nisan is the ה. The ק stands for Kedusha – it imitates the ה of HaSh-m’s name. Used incorrectly, this ק is but an aping of the real man, it is but a ה with a tail. (So, too, the Purim story was not a complete Geula. It precedes Nisan, Pesach, which was a complete Geula.) Yosef, in such total control, yielding such power, must walk the fine line between truth and imagination, a line that will determine whether he is truly holy or but an aping of the real thing. The trouble with visionaries is that they have great passion, and Yosef was no exception. Unlike Yaakov, who no longer has great sensual urges, Yosef’s passion pulls him in all kinds of directions, including into the arms of Potifar’s wife2. In the end, however, he controls them and masters himself (in that case by seeing a picture of his pure father3). This is the definition of a Tzadik4, and it is Yosef we remember as Yosef HaTzadik rather than Yaakov. In fact, Yosef seems to have such mastery over himself that he becomes master of all around him as well. He enters into Potifar’s servitude quickly to be appointed as its ruler. Potifar sees that he is an איש מצליח, that Potifar’s house becomes blessed though him5. The Bechor Shor writes that any nation that was to rule over the Jews became wealthy and powerful so that the Jews should not suffer the indignity of being ruled by a lowly and impoverished nation. As a result, not only the house of Potifar, but Pharaoh too, through Yosef’s rule, becomes the strongest and wealthiest of kings, just as the Babylonians and the Romans do in later times for the same reason6.

But Yosef’s one weakness remains his dogged pursuit of his dreams. Just because he is so righteous he can see himself as the ruler of his brothers, and all the trouble he gets into over this leaves him unremorseful. While yet in prison, the Sar

דחודש אדר שמזלו דגים הוא נגד יוסף דברכתו וידגו לרוב וגם הוא : ד' מחשבות חרוץ שם ס, רב צדוק הכהן1

כן בשבטים אפרים העיקר ' וכמו דבחודשים העיקר הב, שבטים' וכן שבט יוסף פעמים נחשב לב' לפעמים ב ש עוד"ע

'ם הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו וגוויהי כהיו: לט יא2

'רב ושמואל חד אמר מלאכתו ממש וחד אמר לעשות צרכיו עמה וגו: י"רש

י שם בהמשך"רש3

ומדת הגבורה דקדושה הוא להיות גבור ):139' בבראשית עמ אות ב -לחנוכה (פרי צדיק , רב צדוק הכהן 4שיוסף היה גם כן גבור הכובש יצרו ) עג' שית רבה פכמו שאמרו ברא(ויוסף שטנו של עשו . הכובש את יצרו

וזה החילוק בין צדיק לטהור דטהור הוא שהלב . כן נקרא בשם צדיקדעל יותר מכל השבטיםייחדובזה נתוצדיק הוא שכובשו בגבורתו שמתגבר כנגדו והוא מרכבה . טהור לגמרי על ידי שממולא באהבת דקדושה

בהם עמים ינגח והוא נגד קליפת עשו שהוא שור נגח וזה ', הדר לו וגולמדת צדיק והוא בקדושה בכור שור .רשעים ביד צדיקים

אתו וכל אשר הוא 'הוירא אדניו כי ) ג( : את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדניו המצרי'הויהי ) ב( לט5

ויהי ) ה( : יש לו נתן בידווימצא יוסף חן בעיניו וישרת אתו ויפקדהו על ביתו וכל) ד( : מצליח בידו'העשה בכל אשר יש לו 'ה את בית המצרי בגלל יוסף ויהי ברכת 'המאז הפקיד אתו בביתו ועל כל אשר יש לו ויברך

יפה ויעזב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל ויהי יוסף ) ו( :בבית ובשדה :תאר ויפה מראה

מגביהם , ה שכל אומה שהוא מוסר עמו ישראל להם"דרך רחמנותו של הקב): מא א(בכור שור ריש הפשרה 6

וגם יוסף . ולפיכך נעשה פרעה גדול כמו שפירשתי". ביד אומה שפלה מסר את בניו"כדי שלא יאמרו , למעלהוגם בהמתם וקניינם ואדמתם , אצר לו אוצרות גדולות עד שלקט כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען

והיה הגוי "וכן מצינו בנבכודנצר כשהגלה את ישראל כבש אל כל העולם כדכתיב . גופם לו לעבדיםווכן מצינו ברומים שהחריבו את בית ) ירמיהו כז ח" ('לא יתן את צוארו בעול מלך בבל וגו... והממלכה אשר

).דניאל ז כג. (("ותאכל כל ארעא ותדושינה ותדקינה"כמו שנאמר , שיצא טבען בכל העולם כולו, שני

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 94

HaMashkim and the Sar HaOfim are thrown into prison with Yosef so that he can learn the ways of the palace1. Two years after Yosef’s fateful plea to the butler to remember him Pharoah has his dreams2, the dreams that were to be the antidote to Yosef’s original dreams that got him into trouble with his brothers3. The butler’s best efforts to portrait Yosef as a simple, foreign slave4 now backfire. If this is true, Yosef's powers of interpretation must be Divine5. Yosef is rushed out of prison, going from darkness to light in a flash. As a part of this pattern of the environment yielding to Yosef, he is to emerge from what seems to be the most hopeless imprisonment to ruling over all of Egypt. The whole thing happens in a flash, וירצהו מן הבור, a pattern of redemption, say Chazal, that is characteristic of the redemption of Tzadikim, as it was of the Jewish people from Egypt6. The Tzadik, who relies so much on his own efforts to achieve greatness, is clearly shown how everything is in G-d’s hands.

Yosef is now given, as a gift, an extra letter of G-d’s name – הוסףי - and taught by the Malach Gavriel the requisite 70 mandatory languages to be an Egyptian ruler7. Pharaoh has a dream so that Yosef can be brought out of prison and elevated to Malchus8. The Shechinah itself calls him to his mission1!

דמן השמים היה שיהיה ימים עם שר המשקים והאופים ללמוד נראה :יג מ משך חכמה סוף פרשת וישב1ימים קודם צאתם שאם חלמו ' טכסיסי מלכות וכל חללה של רשות אשר ראוי לשליט לידע ולכן חלמו רק ג

מהנהגיה ושר המשקים ושר האופים הקודם אז היה שר האופים קצף עליו ולא היה מלמדו מסתרי המלוכה ומ .ק"היו שרי המדינה של כל המשקים והאופים במדינה עליהם ועל המכס מהם ודו

ה במדרש"וריש פרשת מקץ ד

מקץ שנתים ימים ופרעה חלם ויהי :א מא בחיירבינול ה"וז. ואחרים, כלי יקר, בחיי' ר, י"ל המובא ברש"חז 2 לסוף שנתים שפתר יוסף חלום שר המשקים והאופים היה החלום הזה -מים מקץ שנתים י, והנה עמד על היאור

. ל כי עכובו בבית האסורים שתי שנים אחרי זאת היה בעונש והזכרתני והוצאתני"ודרשו רז. של פרעה 'י חלום שחלם על אחיו ונתרפא על ידי חלום פרע" יוסף הוכה ע:א מא זקנים מבעלי התוספותדעת 3

שוטה ואין - נער : ארורים הרשעים שאין טובתם שלמה מזכירו בלשון בזיון- עברי עבד נער: יב מא י"רש 4

וכתוב בנמוסי מצרים שאין עבד מולך ולא לובש בגדי - עבד : אפילו לשוננו אינו מכיר- עברי :ראוי לגדולה ):ם"א שירים וכן גרס רא"ס. (שרים

כ לא בא בכח "ועברי א. ף פלא בכל פרט שהוא נער ולא למד חכמותמוסי. עברי עבדנער : דבר מא יבהעמק 5להם שמשפחת העברים המה ' כ הוא ענין אלהי כמו שידוע הי"וא. כ לא ניתן לבתי חכמה"ועבד ג. הכישוף

כ אי קץ " העולם ואכותולא יפלא מהם דברים נשגבים מהלי). ג"ג כ"ללן מ' וע. (א"למעלה מטבע שאר ב :וגבול לדבר

ל מתוך צרה רוחה מתוך אפלה אורה מתוך נבולן של צדיקים " דרשו רז- מן הבור ויריצהו :יד מא בחייינורב 6

, שכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שנתרוממו מתוך נבולן, אם נבלת בהתנשא) משלי ל(שנאמר , נשיאותוכתיב . אתון נורא יקידתא ואכפתו בסרבליהון פטישיהון וכרבלתהון ולבושיהון ורמיו לג) דניאל ג(שנאמר

ודניאל ) דניאל ו(שנאמר , דניאל הושלך לבור אריות ונצל ונתרומם. באדין מלכא הצלח לשדרך מישך ועבד נגוומרדכי ) אסתר ח(ונתרומם שנאמר , וילבש שק ואפר) אסתר ד(מרדכי כתיב ביה . דנא הצלח במלכות דריוש

קהלת (וכתיב , ויריצוהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלותיוסףביואף כאן ', יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו :ועלה מן הארץ מתוך ירידה עליה) שמות א(ל בפסוק "וכן דרשו רז. סורים יצא למלוךאכי מבית ה) ד

) יד(: ל"אמנם בספורנו שישועה פתאומית קוראת אצל כל אדם ולאו דווקא רק אצל צדיקים וז שנעשית כמו רגע כאמרו כי קרובה ישועתי לבא וכאמרו לו עמי שומע ' הכדרך כל תשועת . ויריצוהו מן הבור

וכן . 'ל שלא הספיק בצקן של אבותינו להחמיץ וכו"לי וכך היה ענין מצרים כאמרו כי גורשו ממצרים כאמרם זכי אין לבא אל שער המלך . ויחלף שמלותיו: ' האדון וכולואמר לעשות לעתיד כאמרו ופתאום יבא אל היכ

:ש שקבלבו

מיד . לשונות' בא גברואל ולמדן ע. לשונות70כשבא פרעה להמליך יוסף במצרים בדקו אם יודע : ספרי 7 . חונן הדעת' פתחו צלאכי השרת ואמרו ברו אתה ד

לשון 70ה ולמדו "בא גבריאל הוסיף לו אות אחד על שמו משמו של הקב: יד' בראשית רבה נשא פ . שאלמלא כן לא היו המצרים מקבלים את יוסף לשלוט עליהם'שנאמר עדות ביהוסף שמו וגו

אור גדליהו, לב אליהו88

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 95

Chazal, in fact, see a pattern with Tzadikim where the actual pain and darkness serve as the basis for the redemption. Similar patterns occurred with Mishael, Chananyah and Azaryah, with Daniel after he was thrown into the lion’s den and with Mordechai, after he donned sackcloth and ashes2. But one does have to be exceptionally righteous to merit G-d’s redemption in the blink of an eye3! Yosef’s redemption brought the Jews into Egypt in a flash, and 210 years later the Jews were redeemed with another flash of redemption. The Egyptian wise-men were not able to interpret Pharaoh’s dreams. These were no novices – they were professionals who really did know what they were talking about. When they attempted their interpretations, they exposed themselves to great ridicule if they would turn out to be wrong and were using the best, up to date and professional tools to get an accurate reading. They truly thought that they had it right. But Pharaoh’s dreams came from a source of pure spirituality that they were not able to access. This was not because Pharaoh was so holy, but rather since, as king of Egypt, he was destined to be an instrument to facilitate the core historical events that were about to unfold. Hence he dreams now because it was time for Yosef to come out of prison and become ruler of Egypt4. Hence too, he is not called a King anymore throughout the Parsha (except for one occasion in Yosef’s honor), for he (המלך פרעה)is now not even a king over himself – he is rather putty in the hands and plans of the Divine5. Pharaoh is acutely aware of this. He dreams that he is literally walking on the water - a self-made god - but he changes this to state that he was standing next to the

1הא דכתיב וישלח פרעה ויקרא את יוסף . 'וישלח פרעה ויקרא את יוסף ורצהו מן הבור וגו: תלד' עמ, זוהר

.את משהאלא לפי שהשכינה קרא ליוסף כתיב הכא ויקרא את יוסף וכתיב התם ויקרא . ל"לקרא ליוסף מב ל מתוך צרה רוחה מתוך אפלה אורה מתוך נבולן של צדיקים " דרשו רז- מן הבור ויריצהו :יד מא בחיירבינו 2

, שכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שנתרוממו מתוך נבולן, אם נבלת בהתנשא) משלי ל(שנאמר , נשיאותוכתיב . אתון נורא יקידתאוא ורמיו לגכפתו בסרבליהון פטישיהון וכרבלתהון ולבושיהון) דניאל ג(שנאמר

ודניאל ) דניאל ו(שנאמר , דניאל הושלך לבור אריות ונצל ונתרומם. באדין מלכא הצלח לשדרך מישך ועבד נגוומרדכי ) אסתר ח(ונתרומם שנאמר , וילבש שק ואפר) אסתר ד(מרדכי כתיב ביה . דנא הצלח במלכות דריוש

קהלת (וכתיב , ויריצוהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלותיוביוסףאף כאן , ו'יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וג :ועלה מן הארץ מתוך ירידה עליה) שמות א(ל בפסוק "וכן דרשו רז. כי מבית הסורים יצא למלוך) ד

שנעשית כמו רגע כאמרו כי קרובה ישועתי לבא ' כדרך כל תשועת ה. מן הבורויריצוהו :יד מא ספורנו 3

ל שלא הספיק בצקן של " עמי שומע לי וכך היה ענין מצרים כאמרו כי גורשו ממצרים כאמרם זוכאמרו לו :' וכודוןוכן אמר לעשות לעתיד כאמרו ופתאום יבא אל היכלו הא. 'אבותינו להחמיץ וכו

קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא ) איוב כח( מקץ שנתים ימים זהו שאמר הכתוב ובמדרש :א מא בחיירבינו 4, ה בקצבה הוא יוצא אפילו הגשמים בקצבה הם יורדין"כל דבר ודבר שיצא מפי הקב, וקר אבן אופל וצלמותח

וכשהם חוטאים הם תשהוא קוצב לבריות בראש השנה וכשישראל זוכים יורדין על הצמחים ועל האילנו) שמות יב( שנאמר קץ נתן ליציאת מצרים, זהו שאמר הכתוב קץ שם לחושך, יורדים על המדברות ועל הימים

קץ נתן ליוסף לצאת מבית האסורים שנאמר ויהי מקץ שנתים ', ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה וגו ימים

ויזעקו ותעל שועתם אך האלוקים "כענין הזה מצינו בגאולת מצרים דכתיב : סה' עמ, אור גדליהו ק "אבל הרה, על ידי זה ויע האלוקיםשפשטות כוונת הקרא הוא כי על ידי מה שזעקו , " וידע אלוקיםעל ידי זה בא התעוררות , על ידי מה שנתן לבו עליהם , "יודע אלוקים"ל מפרש כי על ידי ה"מאיזביצא זצ

.... ' וכן הוא בכל הגאולות וגו, "וזעקו ותעל שועתם"ואז , מלמעלה לבני ישראל , ראוי שיאמר ופרעה מלך מצרים- חולם ופרעה: םל ש"ושם גישה אחרת וז, מקור הדברים ברבינו בחיי מא א 5

, גם יש בו רמז למה שעתיד שילקה במים, אבל מפני שהיה החלום הזה בענין היאור והוא היה תחלת מפלתו, ומפני זה תמצא שיזכיר בכל הפרשה שם פרעה תמיד. על כן לא הזכיר בו הכתוב מלכות כי אם השם לבדו

הוא שכתוב , בהיות המעלה ליוסף שהזכיר בו הכתוב מלכות לכבוד יוסף מלך מצרים רק כללולא תמצא שם כי אז הזכיר בו השם והמלכות לבאר כי , ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים) בראשית מא(

וכדומה כתוב בצרור (:כי כל הארץ היתה אובדת לולא עצתו בחכמת פתרונו, מעלת יוסף היא סבת מלכותו )המור

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 96

water, a humbler description (and not an intrinsic part of the interpretation of the dream anyhow1). The dreams have literally shaken him up2. Yosef has to interpret dreams despite a Pharaoh who makes these and other deliberate changes, some of them designed to test whether Yosef was the real thing. Yosef not only overcomes these limitations, but uses some of the changes to figure out the true intention of the dreams3. He not only sees the cycle of plenty and the cycle of famine, but understands, from the dreams themselves, that food during the cycle of plenty must be put away for the famine4. Although dreams always have extraneous material, he gives an exact and accurate interpretation of the two dreams which Pharaoh himself had already understood to be one5. It would have made so much sense for Yosef to interpret the dreams, get himself out of trouble and live to one day pursue his own dreams. He would seem to endanger the whole effort by turning this into a kiruv exercise. Yet, he does just that –siezing on the opportunity here to teach Pharaoh about G-d and His Providence. He begins and ends by pointing out that it is G-d alone who can provide the solution to his dream6, and that his old belief in the happenstance of events is totally erroneous1.

כ שהיה עומד על שפת היאור " בהיותו חולם עניני רעיוניו חלם ג- מקץ ופרעה חולם יהי :א מא ספורנו 1

:ל כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים"כאמרם רז

מקשקשת בתוכו כפעמון: ... ותפעם רוחו: ח מא י"רש2, ר התורה גלתה לנו התורה בזה מחשבתו הרעה יתכן לפרש כי לפי שזה ספואבל :א מא בחיירבינו

ראה , ומפני זה הזכיר על היאור, כי היה חלומו מענין מחשבתו שהיה עושה עצמו אלוה והיה נילוס יאורוופרעה בספורו . לי יארי ואני עשיתיני) יחזקאל כט(בחלומו כי היה שליט על היאור ומושל עליו כענין שכתוב

ונתבייש לתת גדולה , כי היה נבהל בענין החלום והוא שכתוב ותפעם רוחו, ורשנה הענין ואמר על שפת היא :לעצמו שיאמר על היאור ואמר על שפת היאור

. עמד על היאורוהנה ):א מא(ל "וז, שלפרעה הנילוס היה הלאוה, גישה אחרת לדבר, ובכל יקר ופרעה לא הזכיר מן , מן היאורבחלומו ראה שבע פרות אחרות עולות אחריהן , ופרעה אמר על שפת היאור

שפרעה היה מחזיק את היאור , בהצעה אחת לקוחה מדברי המפרשים, אני ליישב כולםואומר ... , היאורובזה יתורצו כל השנויים , כ לא רצה לומר הנני עומד על היאור כי רצה לחלוק כבוד לאלוהו"וע, לאלוה לייחס שום דבר רע לאלוהו צהכי לא ר, עלו מן היאורכי מטעם זה לא רצה לומר שהפרות הרעות , הנזכרים

....בחשבו כי הוא מושל על הטובות לבד וממנו לא יצא דבר רע

הנה תואר דלות . שבע פרות אחרות עולות אחריהם דלות ורעות תואר מאד ורקות בשרוהנה :ג מא הלויבית 3כ כשהחזיר יוסף "ף אם יודע הוא או לא ועלא נזכר בחלום כלל ורק פרעה הוסיף כן מדעתו לבחון את יוס

לפרעה ואמר לו שבע פרות הרקות והרעות לא הזכיר לו דלות יען כי לא ראה זאת בחלום ומזה הבין פרעה כי אמנם יוסף ידע כי גם זה שרצה פרעה להטעותו הוא גם כן מן השמים כדי שמזה יבין . רוח אלהים דובר ביוסף

ותו על שבע מדינות כי כן דרך החלום שלא יהיה מפורש רק יבא בדרך חידה דכל החרטומים פתרו א. הפתרוןוהבין זה מדאמר לו , ויוסף פתר לו דהחלום מראה על ענייני תבואה. כ פתרו לו על שבע מדינות"ומשל וע

לא נקראו ישראל דלים אלא על עסקי ) ט"נ(מ "ב' ש במס"וכמ, ק הוא על ענייני תבואה"דלות ולשון דל בלהמ בודאי אמר בלשון התורה בלשון "והגם כי דבר בלשון מצרי מ. וידל ישראל מאד) ספטים ו(אה שנאמר תבו

עד כי גם אם יראה שחבירו רוצה לעשות ' ומזה יבין כל אדם כמה צריך לשום בטחונו בה. ק"כהוראת דל בלה :הוא והוא רק לטובתו' לו רעה יבין כי גם זאת מה

ומזה למד יוסף לאמר , רות על דעתי הוא סימן שיאכלו שני הרעב את שנות השבע הפותאכלנה :מא ד ן"רמב 4

כי ראה שהפרות , והיה האוכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב, לפרעה ויקבצו את כל אוכל השנים הטובותרק בפתרון החלום אמר כן , הוכי הליועץ למלך נתנו, והשבלים הטובות תבואנה אל קרב הרעות ואיננה עצה

כי ראה שלא היו באכילתן , פתרון ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע, ולא יודע השבע, כח כל השבעונשי שאמר ונשכח "אילו לא אכלו אותן היו מתות בכחשיהן ולא כדברי רש, רק היו להן למחיה, בריאות וטובות

:הוא פתרון הבליעה, כל השבע

ומזה למד יוסף לאמר , סימן שיאכלו שני הרעב את שנות השבע הפרות על דעתי הוא ותאכלנה :ד מא ן"רמב 5כי ראה שהפרות , והיה האוכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב, לפרעה ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות

רק בפתרון החלום אמר כן , הוכי הליועץ למלך נתנו, והשבלים הטובות תבואנה אל קרב הרעות ואיננה עצהכי ראה שלא היו באכילתן , פתרון ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע, יודע השבעולא , ונשכח כל השבעי שאמר ונשכח "אילו לא אכלו אותן היו מתות בכחשיהן ולא כדברי רש, רק היו להן למחיה, בריאות וטובות

:הוא פתרון הבליעה, כל השבע

את קפץ בתחלת דברו להזכיר לו שם אלהים ומפני שהיה יוסף יודע אמונתו הרעה הז :טז מא, בחיירבינו 6 ... ומזה הזכיר בכאן אלהים יענה ... כלומר אין חכמת הפתרון מכחי כי אם מכח אלהים, ואמר בלעדי אלהים

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 97

Yosef delivers G-d’s message: “You hide from Me that you dream that you are standing, as a god, by the river2. But I am now telling you that I control all your food, your ability to even stay alive.” Later, Pharaoh was to experience his first plague through this same river, and his final demise was also through water – by the Red Sea3. Ironically, Pharaoh’s dream which signals Yosef’s redemption also signals the beginning of the exile of the Jewish people. (Hence, our Parsha begins with the word which is indicative of something negative about to happen4. For, while Yosef ,ויהיwas pursuing his dreams, G-d was churning the big wheels of history!)

Yosef is now ruler of all Egypt. His brothers come to Egypt to buy grain, but also to recover Yosef5. They take great pains to stay anonymous and out of sight. Yosef goes to even greater lengths to discover them and imprison Shimon. The dream must be fulfilled, and to do so he must first get Binyamin and then his father to come to Egypt. To do this, Yosef tightens all of Egyptian security6. He is willing to have the entire Egyptian food distribution temporarily closed down7 in order to arrest and terrify his brothers with insider information and accusations8. He orders his son to strike the resisting Shimon9 and shackles him in front of his brothers,1 as he was so

ואמר . אמר את אשר האלהים עושה הגיד לפרעה, ועל הכוונה הזאת יזכיר יוסף שם אלהים תמיד בכל דבריו

.ואחר כך אמר כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשותו. עהעוד אשר האלהים עושה הראה את פר

והיתה דעתם בכל , פרעה ועמו רשעים מאמינים הקדמות כופרים בידיעה ובהשגחה ובחדוש:שם בחיירבינו 1והענין ... המעשים הנעשים בשפלים שכולם מסורים למקרים ותחת ממשלת כוכבי לכת המנהיגים את העולם

מופת לפרעה מאתו יתברך בענין ההשגחה להודיע כי הוא יתברך המשגיח בעולם היסודות והנותן בו הזה היה .והוא השליט המושל על שבעה כוכבי לכת ובידו להגבירם ולהחלישם על פי השכר והעונש, שובע ורעב

הנהר שלו כענין לפי שהיה עושה עצמו אלוה והיה אומר כי נילוסתוהוצרך להודיע לו זא: שם, בחיירבינו 2

.לי יארי ואני עשיתני) יחזקאל כט(שכתוב

יגיד מראשית אחרית לרמוז על מפלתו בתחילת עשר מכות , ומה שהיה החלום מתוך היאור: שם, בחיירבינו3 ,תועל אחריתו שעתיד ללקות ולהאבד במים אם לא יחזור בו מדרך האמונה הזא, שלקה היאור בדם

כי עתה יתחיל לסובב סיבת גלות מצרים:) עיין מגילה י( מקץ טעם אומרו לשון צער היוי :א מא החייםאור 4

וירדו אחי יוסף בני ישראל צריך המקרא לומר אלא בתחלה לא נהגו בו אחוה :פרשה צא פסקה ו רבהמדרש 5

לירד ומכרוהו ולסוף מתחרטין ואומרים אימתי נרד למצרים נחזיר את אחינו לאביו וכשאמר להם אביהם למצרים נתנו כולם דעת אחת להחזירו

אמר רבי יהודה בר סימון אף יוסף יודע היה שאחיו יורדין למצרים לשבר :פרשה צא פסקה ו רבהמדרש 6

אוכל מה עשה הושיב שומרים על כל הפתחים ואמר להם ראו כל מי שנכנס לשבור אוכל כתבו שמו ושם אביו באו בני יעקב כל אחד ואחד נכנס בשער שלו וכתבו את שמותם לערב ועשו כך כיון שםלערב הביאו פתקי

הביאו לו הפתקים זה קורא ראובן בן יעקב ואחד קורא שמעון בן יעקב ואחד לוי וכן השוערים כל אחד שלו

מיד אמר להם יוסף סתמו את האוצרות ופתחו אוצר אחד ונתן שמותם לבעל :פרשה צא פסקה ו רבהמדרש 7 האנשים אלו לידך תפוש אותם ושגר אותם לפני אולו ראה כשיבוהאוצר ואמר

עברו שלשת ימים ולא באו מיד נטל יוסף שבעים גבורים מבית המלך ושגר :פרשה צא פסקה ו רבהמדרש 8

בשבילם לבקש אותם בשוק הלכו ומצאו אותם בשוק של זונות ומה טיבן בשוק של זונות אלא אמרו אחינו יוסף וידבר אתם קשות אליהם יוסף מיד ויתנכרפניה מראה שמא בקובא הוא ותפשו אותן והביאום ליפה תואר ויפ

ל אני רואה בגביע מרגלים אתם אמרו לו כנים אנחנו "מלמד שנעשה להם כנכרי נטל את הגביע והקיש בו אמתייראים מן אמר להם בשוק של זונות מה טיבכם לא הייתם ' אלא כך ציונו אבינו אל תכנסו בשער אחד וכו

העין לא כך צואת אביכם אמרו לו אבידה אבדה לנו והיינו מבקשין אותה שם אמר להם איזו אבידה אני רואה כ מכרתם אחיכם לערביים מיד נזדעזעו"בגביע ששנים מכם החריבו כרך גדול של שכם ואח

9

לבור ופירש אותו מלוי לקח את שמעון ואסר אותו לעיניהם מפני שהוא דחפו:פרשה צא פסקה ו רבהמדרששלא יטלו עליו עצה אמר שמעון לאחיו כך עשיתם ליוסף כך אתם מבקשים לעשות לי אמרו לו מה נעשה

באותה שעה וריםימותו אנשי בתינו ברעב אמר להם עשו מה שתרצו עכשיו אראה מי יכניס אותי בבית האס ליסטים ואני מבקש ליתן עליהם כבלים גבורים מאצלך שמצאתי' שלח יוסף אצל פרעה ואמר לו שלח לי ע

באותה שעה שלח לו והיו מסתכלים אחי יוסף מה היה מבקש לעשות אמר יוסף לאותן גבורים הכניסו את זה

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 98

sure that his dreams were to be pursued, in the right order2, dreams that he considered vital to the future of the Jewish nation. He was convinced that he was on the right track, that getting his family to follow his leadership would allow them all to connect with the type of spirituality that would ensure their future as the Chosen Nation3.

Thus, when his brothers appear before him in Egypt to ask for grain, he remembers not what they did to him. Rather the Chumash states that it was his dreams which he remembers:

4'ויזכר יוסף את החלומות אשר חלם להם וגו: מב ט

Things seem to turn out the way Yosef had envisaged. HaSh-m seems to be

supporting Yosef’s vision of things. Our Parsha testifies how Yosef came to be the sole source of nourishment firstly for the Egyptians and then for his family:

ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ: מב ו

ויבאו אחי יוסף וישתחו לו אפים ארצה

ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו לחם לפי הטף): ויגש(מז יב Yosef seems to have total control of his environment. He brings up two

children in the midst of the most impure and filthy of countries to become two of the holy tribes5. “To be the only Jew in Egypt, to have the daughter of the priest of an idolatrous cult for a wife and still to have children and to bring them up such that up to this very day parents bless their children and know no higher wish for them than that G-d may make their children become like these, that is certainly a זכיה… .6”

איוב ( פניהם ונשתברו שיניהם שנאמר עלבבית האסורין כיון שקרבו אצלו צווח בהם כיון ששמעו קולו נפלו

נתעו והיה מנשה יושב לפני אביו אמר לו אביו קום אתה מיד עמד שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים ) דמנשה והכהו מכה אחת והכניסו בבית האסורים ונתן עליו כבלים ואמר להם זה יהיה חבוש עד שתביאו את

דבריכם מיד ויצו יוסף וימלאו את כליהםויאמנו אחיכם

בול ואסורכדי שיראו אותו כ: ה יאסור אותו לעיניהם"בכור שור מג כד ד1

ולאמר מהרו ועלו אל אבי וישלח העגלות כאשר , ועל כן לא רצה להגיד להם אני יוסף אחיכם: ט מב ן"רמב2כי היה אביו בא מיד בלא ספק ואחרי שנתקיים החלום הראשון הגיד להם לקיים , עשה עמהם בפעם השניה

ידו ימים רבים בשכול ואבל על שמעון כן היה יוסף חוטא חטא גדול לצער את אביו ולהעמאהחלום השני ולולאבל את הכל עשה יפה בעתו , ואף אם היה רצונו לצער את אחיו קצת איך לא יחמול על שיבת אביו, ועליו

:לקיים החלומות כי ידע שיתקיימו באמת )בראשית מב יח(את האלוקים אני ירא . זאת עשו וחיו3

' כי עיקר כח יוסף הי, ר העצה לאסור את שמעוןוזה שאמ :ושם כתב :מחשבות חרוץ, רב צדוק הכהן כ חשב העיקר להחליש כח שמעון במאסר זה שיהיה כפוף תחת ידו "בכבישת תאווה שהוא נגד שמעון ע

. בזוהר שהוא היה המשלים דרגא דיוסף ובמקומו כשנתבאר' לימשך אחר כוחו ולהביא אליו את בנימין דא

י "לשון רש, וידע שנתקיימו שהרי השתחוו לו, ת אשר חלם להם עליהםויזכר יוסף את החלומו: ט מב ן"רמב 4כי יאמר הכתוב כי בראות יוסף את אחיו משתחוים לו זכר כל החלומות אשר חלם , ולפי דעתי שהדבר בהפך

אחיו ישתחוו לו בתחילה מן החלום לכי יודע בפתרונם כי כ, להם וידע שלא נתקיים אחד מהם בפעם הזאתופעם שנית ישתחוו לו השמש , ירמוז לכל אחיו אחד עשר" אנחנו"כי , ה אנחנו מאלמים אלומיםוהנ, הראשון

וכיון שלא ראה בנימן עמהם חשב זאת התחבולה שיעליל עליהם , והירח ואחד עשר כוכבים מן החלום השני : הראשון תחילהחלוםכדי שיביאו גם בנימין אחיו אליו לקיים ה

בניך הנולדים לך מארץ מצרים עד באי אליך מצרימה לי הם אפרים ומנשה כראובן ועתה שני ): ויחי(מח ה 5

ושמעון יהיו לי

6R S. R. Hirsch: נ: מא

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 99

Yosef's ascendancy to the throne brings seven years of plenty – and not only physically. His righteousness is so powerful that it encompasses all the produce of Egypt, bringing out the nitzotzos kedusha in each grain. The Egyptians try to keep grain as well, but it all rots. It is Yosef’s kedusha that sustains the grain. He truly rules over all of Egypt, and no slavery of the Jews can take place as long as he is alive1. His brothers come to Egypt, and he is able to engineer things so that first Binyamin, and then the rest of the family, would come as well.

If this is the lesson of Yosef, ‘Follow your dreams’, then it is easily understood. Pharaoh also has dreams and he too follows them, for, as Rav Hirsch2 states: The whole meaning of the dream is simple and clear in the dream itself. Thus does G-d speak when he uses metaphor, and this interpretation of Joseph is the pattern and the criterion for every explanatory interpretation. דרש, not to read into, but to read out of.

Man is called אדם, says Rav Tzadok HaCohen, because he is required to take a leap of imagination to be like His Maker – אדמה לעליון – a Maker he cannot see, touch or know in the same way as he knows the rest of the world around him. To be like, לדמות, requires us to use כח הדמיון, our power of imagination. We have to leap to horizons beyond the limits of our own narrow experiences.

To get close to HaSh-m, especially in a time of darkness, we have to dream, we have to have a vision of things beyond ourselves. But there lies the great danger3, for a dream is potentially spurious stuff4, or it may only be a little truth, and on that speck of we might build a whole structure of falsehood5. Within a dream lies אמת remarkable opportunity on the one hand but danger of delusion and self-deception on the other.

Who can better teach us those dangers than Yosef with his dreams? Yosef dreams dreams, and he pursues those dreams doggedly, to seeming success. It all seems to happen according to his vision. He does come to rule, his brothers and father do bow down to him, and his approach to serving G-d does seem to come about.

But Yosef is careful to understand where this is all coming from. Yosef, the interpreter of dreams, is careful to stress to Pharaoh again and again:

6בלעדי אלוקים יענה את שלום פרעה: מא טז

דכתיב אנכי . ' ויוסף הוא השליט על הארץ כובפסוק ]:ז"תרמ[ שנת - פרשת מקץ - אמת ספר בראשית שפת1

' ה תחת רגליו והוא רמז למדת יוסף הצדיק שנקכ כל שת"שהכל תלוי באדם וכ. בראתי' עשיתי ארץ ואדם עליז כתיב וירא "וע. כל' כל חי ונק' כל אשר בהם והוא הנקודה פנימיות שמחי' כלכל דכתיב ויפתח יוסף כו

פותח כל הסתרות ומוציא הארה ונקודה זו שכוללת הכל הוא כח הצדיק שבזה . ' כל אשר עשה כויםאלקנמצא בשני רעב עצמם יש בתוכם . 'ש ותבלענה הפרות כו"ה ארץ כמא כי החושך יכס"ש במ"כמהגנוזה בשם כי קודם ררהכנה לגאולת מצרים לב' וחלום זה הי. אשר בהם בשני רעב עצמם' ש ויפתח כו"שני שובע וז וזה הרמז שמה שאצרו כולם .ה שם נצוצי קדושה ויוסף לקט הכל"שבע גדול במצרים שזרע הקב' הגלות הי

כ לא התחיל הגלות לשלוט עד שקם מלך חדש אשר לא "טפל לפנימיות וגם אח' שמיות הינרקב בי השובע בג :מפתח הגאולה פתוח' נודע כחו של יוסף הי' ז שהי"ידע את יוסף כי כ

2Pg. 573

שורש של כל המחשבות של תוהו והבלים ודמיונות שבאדם לדמות עצמו : א' מחשבות חרוץ ס, רב צדוק הכהן3

עלה וענין שהוא למעלה ממנו ושאין ראוי להשיהיה באיזה מ

4 השתקעות בדמיונות… ושורש עמלק : ה' מחשבות חרוץ ס, רב צדוק הכהן

ומזה נמשך , כי האדם הברא בצלמנו כדמותינו אבל רק דרך דמיון כקוף: ד' מחשבות חרוץ ס, רב צדוק הכהן5

נוניםכח הדמיון באדם שנתפשט לחיצונים עד שנבנה ממנו קומת האשת ז

:ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי ופתר אין אתו ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתר אתו) טו( מא6 :ים יענה את שלום פרעהקויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אל) טז(

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 100

1אשר האלוקים עשה הראה את פרעה… : מא כח

to the point where Pharaoh himself seems to get the message:

הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו: מא לח 2אחרי הודיע אלוקים אותך את כל זאת: מא לט

But it is not only the interpretation of the dream that shows providential

oversight. The very existence of the dream shows this too. ויהי מקץ שנתים ימים – at the end of the time that Providence had decreed for Yosef to serve in jail, Pharaoh has a dream. This is the real reason why Pharaoh dreams – to get Yosef out of prison3 and to elevate him to a position of enormous power4. The Midrash makes it clear that each step Yosef took on his way from the prison to the throne was a function of his righteousness, of his inner perfection reflecting outwards5.

Yosef is required to engage in a balancing act between Bitachon and Hishtadlus. Only once did Yosef slip up, by telling the Sar HaMashkim that he should mention him to the king. But knowing his calculations, we see how close the call was. Yosef was pushing, not just for his release, but to get a position in the palace, something he knew had to happen as a part of the fulfillment of his dreams. And just there he erred, a tiny blotch on an otherwise perfect record6.

And yet his brothers called him a בעל החלומות, and in some respect they were right. For Yosef only ruled in this-worldly terms, and the real מלכות was ultimately

1Yosef is saying: I am not just a better dream interpreter than you Chartumim. There is a fundamental reason why I can tell you what your dreams mean.

הגות בפרשיות התורה מקץ ב2

זמן נתן ליוסף כמה זמן יעשה באפילה בבית , דבר אחר קץ שם לחושך... ויהי מקץ במדרש : אור גדליהו א3

ל ידי זה יצא שע... המדרש מגלה לנו סיבת חלום פרעה . כ"האסורים כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום ע ש עוד"ע. פרעה מהבור

וכן בלב אליהו

שלא יהא אדם ' אתה תהיה על ביתי וגו' ויאמר פרעה אל יוסף וגו רבה בראשית פרשה צ פסקה במדרש 4 נושקני חוץ ממך ועל פיך ישק כל עמי שלא יהא פרוקופי חוץ ממך רק הכסא

רבה בראשית פרשה צ פסקה ג מדרש5ר שמעון בן גמליאל יוסף משלו נתנו לו פיו שלא נשק בעבירה "א' יוסף ויסר פרעה וגוויאמר פרעה אל ) ג(

ועל פיך ישק כל עמי גופו שלא נגע בעבירה וילבש אותו בגדי שש צוארו שלא הרכין לעבירה וישם רביד ו שלא מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף רגליבעתוהזהב על צוארו ידיו שלא משמשו בעבירה ויסר המלך את ט

פסעו בעבירה ייתון וירכבו על קרוכין וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו מחשבה שלא חשבה בעבירה תבא ותקרא חכמה ויקראו לפניו אברך אב בחכמה ורך בשנים אבל נבוכדנצר טפסר טפש בחכמה ושר בשנים ויאמר

: כלי רגלים לא ירים איש את ידו כלי ידים ואת רגלוךפרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדי

י שר המשקים "ליוסף שעשה השתדלות ע' כבר אמרנו מה חטא היוהנה]: ה"שנת תרע[מקץ שם משמואל6 מה שעשה ... ,ת שיצליח בהשתדלותו"הלא כך הוא מנהגו של עולם לעשות השתדלות ולהתפלל להשי

ת עד שלא רצה להודיע "שלפי מדת בטחונו בהשי, לא לפי מדת בטחונו' זה הי, י שר המשקים"השתדלות ע, אף שלאדם אחר אין זה נחשב חטא וכך מנהגו של עולם. לו לעשות השתדלות מאומה' לא הי, ל"לאביו כנה "א ע"וכמו שהשיב יעק. צריך לעשות השתדלות מאומה' מדתו לא היישלפ, פ איננו לפי מדתו"אבל עכ

ובמדרש עשו , איש שעיר ואנכי איש חלקהן עשו אחי ) ז"בראשית כ(לרבקה בשעה שאמרה לו דבר הברכות והפירוש שאנכי , עמו' ש כי חלק ה"א ושעירים ירקדו שם ואנכי איש חלק כמ"אחי איש שעיר גבר שדין כד

ת שאשיג הברכות בודאי אשיגן "כי אם ברצון השי, צריך לעשות השתדלות להשיג הברכותיאיש חלק ואיננככה , ת בודאי יעשה הטוב לפני"השי' לפני כי באשר אני חלק הואם לא אשיגן בודאי כך טוב, בלי השתדלות

..., לו ליוסף לחשוב' הי מבטחו' וכן תירץ הנתיבות שלום מקץ מאמר אשרי הגבר אשר שם ד

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 101

entrusted to the descendents of Yehuda1. Yosef, the Tzadik, seems to achieve greatness through his own efforts. And for all his Heavenly help, as a human he was ultimately limited. Yehuda, the baal teshuva, shows a deeper recognition that on our own we are nothing, and that in the end it is all HaSh-m2.

Yosef is right, and there is nothing more empowering than being right, but he is only right according to one level of reality. But, here lies the profound difference between Yosef and everyman. Whereas someone with a powerful vision may simply not know that there is something more, that there is a deeper reality which will turn him into a mere dreamer, Yosef knew that there was more. In the Shir Hamaalos before the benching on Shabbos and Yom Tov we say that when we will reach the Messianic era we will see that before this היינו כחולמים. Our higher, Messianic perspective will be such that what was previously true to us was really just a dream.

So, too, with Yosef. Yosef comes to rule, but only in Egypt. The ark comes to rest on his territory, in Shiloh, in the tribe of Ephraim. But that too is temporary. The ark ultimately moves to its true resting-place on the border of Binyamin and Yehuda. Yosef is Mashiach, but only Mashiach ben Yosef. He is succeeded by Mashiach ben David, the true Messiah. Yosef is right again and again, but on the surface, his dreams don’t go deep enough. What is true at one level is mere fiction in a deeper, more profound world. What is true for now will be seen as mere dream-stuff in the Messianic era – היינו כחולמים. The power of Yosef was to be able to concentrate the cumulative achievements of the Avos and pass them on to the Shevatim. Without Yosef, this spiritual legacy would have been lost. When the brothers appear in front of Yosef in Egypt, he says 3זאת עשו וחיו - your spiritual continuity has to go through me4. And he was right5. The malchus was transferred by Yaakov to Yosef. Each one of the brothers was so great that they were almost self-contained, threatening the future of the Jewish people6. Only a Yosef could combine them into one nation. Only he could gather and unite all the forces7. This was the שלימות הדרך ארץ which needed to precede the giving of the Torah. Yosef takes all the possible holiness that may exist in

מ לא היה "פ שלא היה דמיון כוזב גמור שהרי נתקיים מ"אע): קטע המתחיל והמדרגה(מחשבות חרוץ שם 1

אבל מלכות הקיימת , ז לבד"שהרי מלכות יוסף היתה רק לשעה ובעוה… לעד אמת גמור גם כן שיהיה קייםשיבת ציון את ' כ לבעל דמיון כענין בשוב ד"לדוד ג] האחים[ולכן חשבו … ה "לעד הוא רק לדוד המלך ע

כ רק דמיון"ז לאמת ג"היינו כחולמים שכפי האמת שיתגלה אז יהיה גם כל הענינים הנחשבים בעוה

. מדריגות' כי הנה יוסף ויהודה הם ב. 'בי אדוני כו' אליו יהודה כוויגש :ח" שנת תרמ- :יגשו אמתשפת 2וכל כחו הוא מה שהוא כלי . כלום' מגרמי' ומדת יהודה מלכות בית דוד דלית לי. איתא יוסף משלו נתנו לו

ומדה זו . זו תיקן הכל הובכח הכנע. 'ש מה נאמר לאדוני כו"וז. ש"לקבל ומוכן תמיד בהכנעתו אל האדון יתת שהוא מלא הכנעה בהיותו יודע שהשם "ואות דל. כלול בו' ל יהודה ה"ז ז"ש מו"יהודה ודוד כמ' הוא בחי

' כ ד"מ נשאר אח"ומ. 'ז רומז אות ו"כ להמשכת הקדושה שע"וזכה אח. שפלות' הד. וכן אותיות דוד. בו . כמקודם

וחיו את האלהים אני ירא עשו את ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי ז: יח מב3

א בשיחה פרטית"שליט, רב משה שפירא 4

רק ) ספירות(והיינו שכל ההשפעות העליונות ). היינו דוד המלך(יוסף הוא מדת יסוד שזה לפני מדת המלכות 5

יכולים להגיע ארצה דרכו

ל נקוד על את לרעות "דרשו חזבשבטים כתוב לרעות את עצמן ו: ה בענין החלום"ד] א"תרנ[מקץ , שפת אמת 6 וכמו כן השפע הבא בימי המעשה כל יום לעצמו. את עצמן שלא היו באחדות כראוי כי הם בחינת פרט

ונקרא יוסף כי בהתאפסות והתקשרות כל הכחות להיות אחד נתוסף כח וחיות מן ]: ח"שנת תרל[שפת אמת 7

השורש

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 102

the world, including the דרך ארץ which is also שייך to the non-Jews and including all the sensual power released in this world. He conquers, controls and directs all of this, passing on this phenomenal power to Klal Yisrael. The source of his power is great righteousness and self-control which he now extends to rule over the world, to be king of the most advanced civilization of Egypt and to conquer it, its sensuality and its power. Later will come the Torah and the kind who will now derive his power from the Torah, David HaMelech1. So here we are – man, whose very name is rooted in the faculty of our imagination, whose ability to relate to G-d depends on that faculty, and yet that same quality leads us right down the abyss. But it is always like that. Our strongest, most potent of attributes can go either way. We cannot be limited by the perspectives which end with our noses, but we must be aware that our vision may be utterly wrong, or just not deep enough. And so we must check and check again. A vision – yes. Passionate pursuit of one’s dreams – essential. But we must stay alert, we must listen to what others are saying, and we must check ourselves again and again. Such is man, and such is his challenge.

כי יוסף הוא ירא אלקים . זה ממיתת יוסף ויושם בארון במצרים ספרוסיום): ב (אור זרוע לצדיקר צדוק הכהן 1

וכן תרגם אונקלוס על פסוק ' יבוא מי שנאמר בו את האלקים אני ירא וכו) 'ג, ו"שמות רבה כ(ל "כמו שאמרו זל ולכך זכה למלכות שהוא "והוא שלימות הדרך ארץ כנ. 'התחת אלקים אני דחלא דה) ט"י', בראשית נ(

ולפי שגדר עצמו מקודם בעריות לכך . 'אלמלא מוראה וכו.) 'עבודה זרה ד(רך ארץ כמו שאמרו הגדרת העם בדמה שאין כן יהודה זכה אחר מתן תורה . ולכך מלכות יוסף היה קודם מתן תורה. זכה להגדיר אחרים אחר כך

) ב"י', ת רבה קבראשי(ל "וכמו שאמרו ז [ימלוכובי מלכים ) ו"ט', משלי ח(כי מלכותו מצד התורה שנאמר דחמשה ספרי תהלים נגד ) 'שוחר טוב א(ואמרו . ה"פתח דוד המלך ע] באשריך[ה "במה שסיים משה רבינו ע

מה שאין כן מלכות יוסף .)]. ב"סנהדרין כ(ואמרו במלך דצריך להיות ספר תורה על זרועו . חמשה חומשי תורה לאומות ואחר כך יבוא משיח בן דוד שינהרו ולכך משיח בן יוסף הוא המנצח. מצד דרך ארץ הקודם לתורה

ל לכך "כי לדרך ארץ יש שייכות גם לאומות כנ. ה"עמים רבים אליו ובלא מלחמה ינצח כמו שנאמר בישעיה כוהשלמת הדרך ארץ הוא ביוסף שירד למצרים ששם היו . הם טוענים כי להם הממשלה מה שאין כן מצד התורה

:הו שלימות הדרך ארץ ביותר בעריות והוא גדר זרוציםפ

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 103

ויגש

1. Tochacha, Reconciliation and Galus: Happy endings aren’t always so happy. SUMMARY: In a dramatic moment, Yehuda approaches Yosef, the beginning of :ויגש יהודה a historic reunification of the brothers and the spiritual forces they represent. Yehuda is able to speak gently, and that act of greatness achieves more than 20 battles could have done. As with many situations involving intense human moments, there were multiple layers to this act, for the word Vayigash can mean three things: דין ופיוס .These were all clothed in Yehuda’s soothing and conciliatory words .ומלחמה Yehuda’s rapprochement with Yosef leads to a historic, unbreakable pattern, and the unity of the Jewish people was established for all time. Although Yosef was to lead the 10 tribes into oblivion, they too would unite with Yehuda (and Binyamin) at the end of days.

The word ויגש, to approach, appears three times in Tanach. Each one involves an appeal: Avraham appeals to G-d to save the people of Sedom, dovening for יםרשע ; Yehuda appeals to Yosef, showing that זהלכל ישראל ערבים זה and Eliyahu appeals to G-d on Har HaKarmel, davening for a קדוש השם. Three times a day, at the beginning of each Shmoneh Esreh, we take these three steps towards G-d. Hence we see that Yehuda’s step was not only towards Yosef, but also provides us with a permanent model of how to approach spiritual greatness. Yehuda learned from Avraham Avinu to take responsibility for others, but he added that it is not only the Gadol HaDor (i.e. Avraham Avinu) who is responsible; we are all responsible for one another. Yehuda’s lesson was learned through pain and tears. For twenty two years he suffered greatly: his wife died as did his two sons in their youth. Tamar, his daughter-in-law was stranded, agunah-like. He then erroneously sentenced Tamar to death, and publicly declared his mistake. Yehuda understood from all of this that there was an unusual תביעה on him in שמים. Since his brothers had listened to him when he stated .he should have taken further steps to save Yosef completely ,מה בצע כי נהרג את אחינוTherefore, ויאמר יהודה מה נאמר ומה נדבר: All of Yehuda’s pain, all the lessons he had learned from that pain, were now encapsulated in his ויגש.

This one, historic step generated a beautiful resonance in Yosef and in the entire entourage around him. Yosef could take it no longer: he cleared the room, more to avoid embarrassing his brothers than to have a private family moment, and revealed himself to his brothers with some of the most poignant historic words ever spoken by man: And Yosef said to his brothers – I am Yosef, is my father still alive? This was Yosef’s entire rebuke, no more. These mighty men, who, had they put their minds to it, could have wreaked military havoc in Egypt, were rendered speechless in front of Yosef.

Implied by Yosef’s words was the rebuke: "Knowing how much our father loved me, you must have known the pain you would cause him by getting rid of me. Is he still alive, or did you kill him with the pain you caused him? Even if you thought that your actions towards me were justified, how could you have done such a thing to our father?"

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 104

There was no ‘Look at what you have done’ and ‘how could you?’ Rather, "after all you have done to me I remain your brother, with no intention of now exerting my mighty powers over you. In fact, I love you all as much as I love my brother Binyamin." Yosef then kisses each one of the brothers. It is clear that all of this builds for us a new image of what it means to rebuke. In reality, Tochacha does not even mean rebuke. Tochacha is העמדה על הטעות. Yosef continues this dramatic moment by immediately explaining to the brothers that his intentions were always for their good and never to exclude them. He consoles his brothers, saying, "Although your intention was to get rid of me, G-d used your action to effect what history needed. I was sent by G-d to prepare for your coming to Egypt, which is what you are now going to have to do."

"I cannot send food to you in Canaan, for the Egyptians will suspect me of squirreling away supplies to build up my fortune there, with me to follow. Stay there and you die. On the other hand, the Egyptians would be delighted to welcome people as honorable as you. For, knowing that I come from gentry makes it easier for them to accept me as their ruler. So go back, pack up and come where I can take care of you. This is G-d’s Will."

Against all natural instincts for cathartic venting, Yosef ploughs on with his reconciliation. He asks the brothers to approach him and speaks soothingly and reassuringly. He asserts that his love for them is no less than his love for Binyamin, who had nothing to do with the sale. And finally he kisses each one in turn and cautions them against mutual recriminations over his sale.

Yosef’s efforts to win his brothers over paid dividends. The brothers now finally recognize each other’s worth and nobody seems to express a grudge. Yet, seventeen years later when Yaakov dies, the brothers are suddenly gripped by fear that it was only in honor of his father that Yosef had not taken revenge. They feel the need to lie to him, saying that Yaakov commanded him to be kind to them, and Yosef feels constrained to go through the whole act of reconciliation all over again. What Yosef said, how he said it, and what he did not say to his brothers comprises part of what Rav Yerucham calls the Shulchan Aruch of the Nifga. A person may be wronged by someone. A terrible injustice may have been done, one that affects the person for the rest of his life, but the Torah teaches us the Yosef lesson that, despite all, not only is it forbidden for one to take revenge, but one should further ensure that the other person feels that he has recognized his remorse and truly forgiven him. Yosef goes further, doing his best to ensure that his brothers understand that he genuinely feels that the whole situation was in his and their best interests, a chesed Elyon. And to show that these are not just words, he now pledges his commitment to support his brothers and their families, urging them to come to Egypt so he can do so. Yosef’s model of forgiveness can only emerge out of a deep faith in Divine Providence. Yosef knows that G-d runs the world and that events unfold according to His plan. This includes everything that happened to him, Yosef, personally. If, and only if, one understands this, one can reach the heights of forgiveness achieved by Yosef. Yosef was not merely forgiving; he was recognizing a whole substrata of Divine activity, activity which told him that whatever the intentions of the brothers, their actions really led to a situation that did not require forgiveness to begin with.

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 105

DETAIL: The Dynamics of Reconciliation: Our parsha deals with the resolution of a long and tragic family story. Yosef fights with his brothers, is sold and considered dead. From there things seem to go from bad to worse. Famine, the detention of Shimon, the travails of Binyamin, etc.: all put Yaakov’s family in a terrible situation. At this point, Yehuda is willing to risk his life, and perhaps those of his brothers, by confronting Yosef, who had still not revealed himself. Yehuda approaches Yosef, the beginning of a historic – ויגש יהודה reunification of the brothers and the spiritual forces they represent. Yosef’s ‘brain’ is combined with Yehuda’s ‘heart’1. In the fury and heat of the moment, Yehuda is able to speak gently, and that act of greatness achieves more than 20 battles could have done2. As with many situations involving intense human moments, there were multiple layers to Yehuda’s stepping forward. Rabbeinu Bechaya says that the word Vayigash can mean three things: 3דין ופיוס ומלחמה . These were all clothed in Yehuda’s soothing and conciliatory words. Yehuda’s rapprochement with Yosef leads to a historic, unbreakable pattern,4 and the unity of the Jewish people was established for all time. Although Yosef was to lead the 10 tribes into oblivion, they too would unite with Yehuda (and Binyamin) at the end of days5.

Three times a day, at the beginning of each Shmoneh Esreh, we take Yehuda’s step as one of three6, illustrating that his step was not only towards Yosef, but provides us with a permanent model of how to approach spiritual greatness at the same time.

1

והמדרש מגלה לנו שכאן על ידי הגשת , ויוסף בחינת שכל ומוח, יהודה בחינת לב והרגש: ויגש, אור גדליהו היה התחדות ב מדות אלו, לנקודת יוסף–יהודה אליו

ם וידוע כי לא היה ראוי כעס ליוסף המעליל אותם בענין הגביע כי א: הקדמה לפרשת ויגש בחיירבינו 2

בגבורת הגוף וגבור פ כן היה יהודה חכם גדול "ואע, ליהודה ויתר אחיו הנקיים שהיו מתנצלים ולא שוה להםפ שהיה ראוי להם לכעוס ראה יהודה כי עתה לא היה מקום "אע, ובגבורת הנפש שכבש את יצרו ולא כעס

ו להתוכח עמו ורצה לגלגל ועל כן נגש אלי, לכעוס אבל היה צריך למענה רך כדי להשיב חמת האדון יוסף ולמלחמה, לפיוס, לדין. לשלשה דבריםווןהענינים כולן שאירעו להם עמו עד עתה וכ

ל שזעק יהודה זעקה גדולה ויוסף השיב לו "אבל עיין במדרש רבה שמביא שם דעה אחרת בשם חז .כעין

בר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך ד:יח מד בחייבינור 3) דברים כה(דין הוא שכתוב . דין ופיוס ומלחמה. מצינו לשון הגשה משמשת לשלשה דברים -כמוך כפרעה

שמואל (למלחמה שנאמר . אל יהושעודהויגשו בני יה) יהושע יד(פיוס הוא שכתוב . ונגשו אל המשפט ושפטוםכמי שבא וכלי , ומזה אמר בי אדני, והנה יהודה כוון לשלשתם.ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה) ב י

:ואומר בי תמצא כל מה שתרצה אם לדין אם לפיוס אם למלחמה, מלחמתו בידו והוא ערוך מלחמה

הוא המעשה אבות סימן לבנים על לעתיד לבא שיתאחדו יחוד שלם... ועובדא זו : אור גדליהו שם4

ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתב עליו ) טז(): יחזקאל פרק לזספר (וכן הוא בהפטרה לפרשה זו: שם 5 ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חברו ]חבריו[ליהודה ולבני ישראל חברו

ני -ודבר אליהם כה אמר אד) כא( ... :וקרב אתם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך) יז:(]חבריו[ אני לקח את בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו שם וקבצתי אתם מסביב והבאתי אותם אל הנהקוקי

עוד ]יהיו[ועשיתי אתם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכלם למלך ולא יהיה ) כב:(אדמתם :לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד

6The א” רמ ( צה' ס ) brings the רוקח who explains that we step forward to an issue which we need to take care of.

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 106

The רוקח points out that the word ויגש, to approach, appears three times in Tanach. Each one involves an appeal1:

a-Avraham appeals to G-d to save the people of Sedom:

ם רשעעויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק : )וירא (בראשית טו כג

b-Yehuda appeals to Yosef not to take Binyamin into captivity:

ויגש אליו יהודה ויאמר): ריש ויגש(בראשית מד יח

c-Eliyahu on Har HaKarmel:

יצחק היום יודע כי אתה אלוקים , אלוקי אברהם' ד: ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ענני' ענני ד…בישראל

Each one of these three approaches gives us another one of the yesodos of תפילה:

a- Avraham Avinu teaches us that we have to doven even for 2רשעים ; b- Yehuda teaches us that זהלכל ישראל ערבים זה and that this principle

must be reflected in our davening; c- Eliyahu HaNavi teaches us that we have to daven for קדוש השם. We

need to realize that even קדוש השם, which seems dependent on our actions, comes from השם. He gives us the strength and inspiration to go through with such an act to begin with.

Each one learned from the previous one and added a dimension of his own. Each one added a ויגש, an approach: Yehuda learned from Avraham Avinu to take responsibility for others, but he added that it is not only the Gadol HaDor (i.e. Avraham Avinu) who is responsible: we are all responsible for one another. (Eliyahu learned from Avraham and Yehuda, but added that ultimately, when we take responsibility for each other, it is rooted in the responsibility we are taking to produce Kiddush השם in the world.) We therefore take three steps at the beginning of the שמונה עשרה to incorporate all three levels of understanding. Lev Eliyahu3 explains that Yehuda’s lesson was learned through pain and tears. For twenty two years he suffered greatly: his wife died as did his two sons in their youth. Tamar, his daughter-in-law, was stranded, agunah-like. He then erroneously sentenced Tamar to death, and publicly declared his mistake. Yehuda understood from all of this that there was an unusual תביעה on him in שמים. Since his brothers had listened to him when he stated בצע כי נהרג את אחינומה , he should have taken further steps to save Yosef completely. Therefore, ויאמר יהודה מה נאמר ומה

: ר אייזיק"י הרב אברהם אליעזר ב"ע, ספר מנהגי ישורון1

, דכשעומד להתפלל, ה בשם הרוקח"צ' א סי"איתא ברמ: ח"פסיעות לפני ואחרי תפילת י' טעם שפוסעים ג' ק כתב הטעם משום דכתיב ג"והעטז, ל"ך לעשות עכפסיעות דרך קירוב והגשה לדבר שצרי' ילך לפניו ג

.ל"ויגש אליהו עכ; הויגש יהוד; ויגש אברהם, הגשות לתפילה

טוב שברשעים-נציב2 א האימה והבושה"לב אליהו מ3

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 107

All of Yehuda’s pain, all the lessons he had learned from that pain, were now :נדברencapsulated in his ויגש. This one, historic step is not in vain. It generates a beautiful, spiritual resonance in Yosef and in the entire entourage around him1. Yosef can take it no longer. He clears the room, more to avoid embarrassing his brothers than to have a private family moment2, and reveals himself to his brothers with some of the most poignant historic words ever spoken by man:

ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי: מה ג

And the end of the posuk testifies,

ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו: מה ג

about which Chazal say mysteriously:

ת ולא יכלו אחיו לענו, יוסף קטנם של שבטים היה' אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה וכו

3'אותו כי נבהלו מפניו וכו

With the intention of finally clearing the air, Yosef is both gentle and bold. On the one hand, he gently asks the brothers to approach him.4 Then, he puts things so clearly on the table right at the outset that the brothers are rendered speechless, ashamed and confounded5. These mighty men, who, had they put their minds to it, could have wreaked military havoc in Egypt, were rendered speechless in front of Yosef6. Yet, the commentators struggle to understand where the rebuke in Yosef’s words lay. HaEmek Davar says that the words העוד אבי חי was the rebuke 'my father'; not 'our father'. "Knowing how much our father loved me, you must have known the pain you would cause him by getting rid of me. Is he still alive, or did you kill him

נראה מזה כי הנצבים עליו שהיו שם בבית - ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו :א מה בחיירבינו1

ויגיד הכתוב כי לא יכול יוסף לסבול זאת , לים פניו בזה מפני שנתרכך לבם לתחנוני יהודההמלכות היו מח, כלומר בצאתם, ואחרי כן ויתן את קולו בבכי, ומפני זה קרא הוציאו כל איש מעלי, ולחזק לבו כנגד כלם

:וישמעו מצרים וישמע בית פרעה

ל לסבול שיהיו מצרים נצבים עליו ושומעים שאחיו לא היה יכו: מה א ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים2 .מתביישין בהודעו להם

וכן ברבינו בחיי

יוסף קטנם של ' אמר רב שמעון בן אלעזר אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה וכו: ילקוט ויגש רמז קנב3 כל אחד ואחד לפי מעשיו ה ויוכיח"לכשיבא הקב, ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו, שבטים היה

על אחת כמה וכמה

ראה אותם נבהלים ונרתעים לאחוריהם אמר להם להתקרב אליו כדי - גשו נא אלי ויגשו :ד מה בחיירבינו 4 :להשקיט אימה שנפלה עליהם

אני יוסף אחיכם : כי האשמה הכבדה, ז אומר"רבי שמחה זיסל מקלם באור רש): 175(בהגות בפרשיות התורה 5

.הוא ירה בתותח הגדול ביותר. גישה פסיכולוגית היתה כאן מצד יוסף, אשר מכרתם אותי (fired with his largest cannon)נאמר להם כבר כל מה שניתן היה . מכאן ואילך אין להם לחשוש

ובכל זאת הוא מתייחס אליהם כאל אח, את אשמתו הגדולה ביותר יוסף הטיח. להיאמר

6וכל גבורי מצרים לא היו ', וכו' ל שיהודה לקח חתיבות של ברזל ושברים בשיניו וכו"אר בחזמבו: לב אליהו

... עד כדי כך שאמרו להחריב כל ארץ מצרים אם לא יחזירו להם את בנימין , יכולים לעמוד בפניהם יפתחו נמס כל גבורתם וניטל מהם כוחם ונעשו כאלמים לא' כשנתגלה אליהם ויאמר להם אני יוסף וגו]ו[

"ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו"פיהם

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 108

with the pain you caused him? Even if you thought that your actions towards me were justified, how could you have done such a thing to our father1?"

In his Sichos Mussar2, Rav Chaim Shmulevitz points out that however we explain the words of Yosef, they were not in the form that we would normally think to use for Tochacha. There was no ‘Look at what you have done’ and ‘how could you?’ Rather, "after all you have done to me I remain your brother, with no intention of now exerting my mighty powers over you3. In fact, I love you all as much as I love my brother Binyamin4." Yosef then kisses each one of the brothers5. It is clear that all of this builds for us a new image of what it means to rebuke. In reality, Tochacha does not even mean rebuke. Tochacha is העמדה על הטעות. 6

Some commentators hold that the brothers had never regretted selling Yosef and still held that he was a Rodef, threatening their own future with the Jewish people7. Their calculation may have been right. Abarbanel points out that we never see that the brothers were punished for the sale or that their father rebuked them8. Rashi, on the other hand, writes that the brothers had regretted this action a while back9. According to both opinions, Yosef continues this dramatic moment by immediately explaining to the brothers that his intentions were always for their good and never to exclude them. He consoles his brothers, saying, "Although your intention was to get rid of me, G-d used your action to effect what history needed. I was sent by G-d to prepare for your coming to Egypt10, which is what you are now going to have to do." ("It was not you who sent me down here, but G-d; He has made me father to

אם האמת עוד אבי חי ולא מת , ל הבינו פשט הקרא שהוא כמתמיה"חז… : ה העוד אבי חי"העמק דבר מג ג ד1

אלא דייק , והיינו שדייק לומר העוד אבי חי ולא אמר אבינו, בהיותו יודע שאהוב אצלו מכל בניו, מדאגתו עלידאפילו אם לפי מחשבתם , ותמיה זו היה תוכחה לאחיו, כ לעיל מד כ בדיוק ואביו"וכמש, ביחודשהוא אביו

ועל זה כתיב ולא , מ היה לכם לחמול ולחוש על אביהם שהרי ידעו שאהבתו עזה אליו"מ, דנו את יוסף בצדק לרחל כאשר עלה ולולי זה היו עונים אותו כמו שענה יעקוב, יכלו אחיו לענות אותו מפני הפחד והבושה

' וגו, ש לעיל ל א"כמ, בלבבה מחשבה כזו

2 אוי לנו מיום התוכחה): ב"ויחי תשל(ב מאמר יג "ח

פ שמכרתם אותי "אע, אני יוסף אחיכם. גשו נא אלי הראה להם ברית מילהובמדרש: ד מה בחיירבינו3

:איני משתרר עליכם כלל, מצרימה אחיכם אני

השוה בנימן לשאר אחיו ללמד שאהבתם שוה אצלו - עיניכם רואות ועיני אחי בנימין והנה :יב מה בחיירבינו4 .כאהבת בנימן שלא היה במכירתו

. הודיעם שאין בלבו עליהם ודעתו ורצונו להיטיב להם- וינשק לכל אחיו ויבך עליהם :טו מה בחיירבינו 5

אלא . כפי שאנו רגילים לחשוב, ויסור דבריםכי אין התוכחה דברי כבושין, ומכאן נלמד מהותה של תוכחה6

התוכחה היא העמדה על הטעות

כח ואיתא במדרש שגם עכשיו כשגילה את עצמו להם רצו להרגו אלא שנמנעו על ידי , כב, כא: ספורנו מב7 .רוחות הבית' מלאך שפזרם לד

וכן ברבינו בחיי

175מובא בהגות בפרשיות התורה דף 8

ולא כתב בני יעקוב : ה וירדו אחי יוסף"י ד"וכתב רש. רדו אחי יוסף עשרה לשבר בר ממצריםוי): מקץ(מב ג 9 . מלמד שהיו מתחרטים במכירתו ונתנו לבם להתנהג עמו באחוה ולפדותו בכל ממון שיפסקו עליהם

.ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אתי הנה כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם: מה א10

גם כאן התכוון יוסף באומרו ' יישר כח ששיברת ,-' אשר שברת,ל דורשים "אמת דורש שכמו שחזשפת מובא בהגות בפרשיות . (כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם' יישר כח לכם אשר מכרתם אותי '–' אשר מכרתם,

)175התורה דף

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 109

Pharaoh, master of his entire household, and ruler throughout the entire land of Egypt."1)

"I cannot send food to you in Canaan, for the Egyptians will suspect me of squirreling away supplies to build up my fortune there, with me to follow2. Stay there and you die. (Although don’t tell our father the facts so starkly3.) On the other hand, the Egyptians would be delighted to welcome people as honorable as you. For, knowing that I come from gentry makes it easier for them to accept me as their ruler4. So go back, pack up and come where I can take care of you. This is G-d’s Will."

Yosef does not rely on one speech to reassure his brothers that he bears no grudge and that he sees the whole event as one big act of Providence, for the unity that must now be achieved has to last through future crises as well. During Bayis Rishon, Shevet Yosef is destined to split again with Yehuda. This time he was destined to take nine other tribes with him. But the Navi, in the Haftorah for Parshas VaYigash, testifies that the bonds of unity will be stronger than the passion for machlokes, independence and separation:

ליהודה ולבני ישראל וליעואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתב . אלי לאמר' ויהי דבר ד: יחזקאל לז

וקרב אתם אחד אל אחד . חברו ולקח עץ אחד וכתב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חברו )שיעשו עץ אחד במעשה נס: ק"וברד(לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך

Against all natural instincts for cathartic venting, Yosef ploughs on with his

reconciliation. He asks the brothers to approach him and speaks soothingly and reassuringly. He asserts that his love for them is no less than his love for Binyamin, who had nothing to do with the sale5. And finally he kisses each brother in turn6 and cautions them against mutual recriminations over his sale7.

Yosef’s efforts to win his brothers over must have surely paid dividends. The brothers all seem to finally recognize each other’s worth and nobody seems to express a grudge. Yet, seventeen years later when Yaakov dies, the brothers are suddenly gripped by fear that it was only in honor of his father that Yosef had not taken

1Bereshis 45:8

ן מה יא"רמב 2Others say that the reason that Yosef could not rejoin them was because he was constrained from leaving the country by Egyptian law. Yosef was still considered an eved by the Egyptians, for an eved can never lose his status. He was allowed to rule only because the Egyptians had changed the law to allow an eved to rule. But the law against an eved never leaving the country remained in force.

ש"ן מה יא ע"רמב3

כי היה הדבר להם לחרפה שימשול בהם איש נכרי עבד , וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו… :ן מה טז"רמב4

שמחו , ים נכבדים ונודע כי הוא הגון להתיצב לפני מלכיםועתה בבוא אליו אח, מבית האסורים יצא למלוך כולם ביחד

5

מהו עיניכם :): מגילה טז(ל "ואמרו חז. והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם: מה יא . אין בלבי אליכםךכ, כשם שאין בלבי על בנימין שלא היה במכירתו, ועיני אחי בנימין

מה טו6

וישלח את אחיו וילכו ויאמר אליהם אל תרגזו בדרך : מו כד67

ולפי פשוטו של מקרא יש לומר לפי שהיו נכלמים היה דואג שמא יריבו בדרך על דבר … : י שם"ופירש רש .מכירתו להתווכח זה עם זה ולומר על ידך נמכר אתה ספרת לשון הרע עליו וגרמת לנו לשנאותו

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 110

revenge1. They feel the need to lie to him, saying that Yaakov commanded him to be kind to them,2 and Yosef feels constrained to go through the whole act of reconciliation all over again3. What Yosef said, how he said it, and what he did not say to his brothers comprises part of what Rav Yerucham calls the Shulchan Aruch of the Nifga. A person may be wronged by someone. A terrible injustice may have been done, one that affects the person for the rest of his life, but the Torah teaches us the Yosef lesson, that, despite all, one is proscribed in what action he can take in return. It goes further than that. Rav Yerucham brings the Orchos Chaim of the Rosh who states that not only is it forbidden to take revenge on someone who wrongs him, but one should even be gracious (lit. not consider it a transgression) to someone seeking forgiveness. Rabbi Frand4 explains this as follows:

The scenario that the Rosh is speaking of is when Reuvain hurts Shimon in a very profound way. Two weeks later, Reuvain comes before Shimon and says, "You know, I realize I acted horribly towards you, but - I want to explain."

What is our normal reaction to such a situation? "Forget it. I don't want to hear your explanation. I don't need to hear your explanation. It is done already - just forget it!" The Rosh explains that reacting in this way is not practicing exemplary midos. Shimon is refusing to hear the explanation because he wants Reuvain to suffer. He knows that from this point forward, every time Reuvain sees him, he will feel bad. Shimon, by not being willing to listen to Reuvain's explanation, is setting up a future relationship where Reuvain will always "owe him something."

Therefore, the Rosh says, if a person sins against you and comes to explain, do not consider this a further sin on his part. On the contrary, hear him out. Listen to his excuse, whether it is a good excuse or not. Even if his excuse is total nonsense, let him say it anyway. Let him have the satisfaction of being let off the hook, as though he in fact settled his debt to you. Such a practice represents super character traits. One who is prepared to let his neighbor "off the hook," even if perhaps he does not deserve to get off so easy, is most praiseworthy.

Rav Yerucham finds an example of this in Yosef's response here to his brothers. Imagine how the ten brothers felt. They took Yosef, intending to kill him. In the end, they sold him into slavery. Their behavior toward him was almost inexcusable. What can they say to him now? What kind of apology can they hope to offer under such circumstances?

Yosef tells them, "You did not sin toward me. It all turned out for the best. This was all part of G-d's Divine plan. You were just pawns, puppets in the hands of the puppeteer." Yosef was attempting to relieve his brothers of their unbelievable burden of guilt. This, says Rav Yerucham, demonstrates the pristine quality of the midos of Yosef haTzadik.

We see from Yosef that forgiveness does not just involve agreeing not to take revenge, working through the hurt and moving on, but it also involves actively

ויחי נ טו1

יז-נ טז 2

כא -נ יט3

4In Torah.org

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 111

ensuring that the other person feel that you have recognized his remorse and truly forgiven him. Yosef goes further, doing his best to ensure that his brothers understand that he genuinely feels that the whole situation was in his and their best interests, a chesed Elyon. And to show that these are not just words, he now pledges his commitment to support his brothers and their families, urging them to come to Egypt so he can do so. Yosef’s model of forgiveness can only emerge out of a deep faith in Divine Providence. Yosef knows that G-d runs the world and that events unfold according to His plan. This includes everything that happened to him, Yosef, personally. If, and only if, one understands this, one can reach the heights of forgiveness achieved by Yosef. Yosef was not merely forgiving; he was recognizing a whole substrata of Divine activity, activity which told him that whatever the intentions of the brothers, their actions really led to a situation that did not require forgiveness to begin with. Yet, for all these wonderful things, Yosef never explicitly says words of forgiveness. This omission was later to have terrible consequences. The Sages tells us that the Ten Martyrs, descendents of the brothers, were tortured and killed by the Romans because Yosef never clearly told his brothers that he forgave them.

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 112

Preparation For Galus. 2

SUMMARY:

Yosef is brought to Egypt by Divine Providence in order to pave the way for the Jewish people. He and all the brothers understand that although moving to Egypt would signal the beginning of the exile, it was an unavoidable stage in the unfolding of Jewish history. The exile, in fact, contains its own spiritual revelation, but it is hidden. Hence our parsha is פרשה סתומה, a hidden or closed Parsha, one that has no clear break from the previous Parsha. Given that the decree of exile seems like a terrible tribulation, things are set up as good as they possibly could be. Physically, the Jews are given Goshen, the best land in Egypt. Socially, the Jew - strange immigrants coming into a caste-based, hierarchical society – do so at the request of the king, not as slaves or even second class citizens but rather with the best of the country's resources at their disposal. Yehuda is sent ahead to establish a yeshiva in Goshen, so that by the time Yaakov and the tribes arrive there is already an educational infrastructure in place. What remarkable foresight, so often overlooked in the later exiles of the Jews, when Jewish day schools and yeshivas are only built much later in the historical development of the community! Finally, Yaakov, his Ruach HaKodesh restored, arrives in Egypt, accompanied by G-d Himself.

In Canaan, the family of Jacob could hardly have developed into a nation. As they grew in numbers they would have been scattered amongst the inhabitants, with all its dangers of assimilation and intermarriage. Egypt, however, had its caste system which prevented intermingling, and especially with the foreign Jews and their strange practices. For Pharaoh, there is no choice but to separate the Jews and place them in Goshen. For the Jews, however, their semi-pariah status is a blessing. Yaakov sees beyond the initial honeymoon, and he is scared. With the descent into Egypt, a cycle of pain seems to start all over again, heralding a pattern of exile again and again. Slavery and cruelty await, although it is almost two centuries away. The larger challenge, however, would be whether we could survive spiritually without totally assimilating into our surroundings. The Jews are enormously adaptable, invariably becoming successful whenever the slightest crack opens and quickly out-culturing the locals. Indeed, the sojourn in Egypy begins in just this way. Yaakov lives the rest of his days in Egypt. His life is peaceful, the Jews are settled in the most fertile part of Egypt and their brother is the king. It would have been easy to be thankful to the Almighty for this respite, to learn Torah and shteig. But Yaakov looks ahead once more. He makes Yosef, and later all the brothers, promise that they will not bury him in Egypt. The Jews are to be reminded, in a very potent way, that they are but visitors in this land. An entire funeral procession from Egypt to Chevron marks these Jews in their own eyes and in the eyes of others as strangers in Egypt.

It is, indeed, better that the Jews be hated for their unusual names and unusual dress )ויקוצו מפני בני ישראל( than assimilating into the other nations. The Jews, in fact, are still here to tell the tale, a mystery that defies any normal explanation. That a tiny nation, dispersed and persecuted for thousands of years, has survived, is only because it was destined from the start to serve higher spiritual ends. Providence arranged things that we would be able to rest a century or two in one land, only to see a violent outbreak of anti-Semitism once again, usually leading to mass

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 113

emigration, if not expulsion, from that land. Then we would quickly regroup, rebuild our Jewish institutions, and settle down as if we had finally found our permanent future. We would no longer beseech G-d with any seriousness to redeem us from there, triggering another cycle of anti-Semitism, even stronger than the first. The host nation would question our very right to exist as human beings, as anyone can read in the chronicles of the Jews. If this is true of exile in general, it is all the more true of Egypt. Egypt was the archetype exile, the ultimate spiritual anti-G-d. Despite the great preparations by the Jews, the Egyptians were so powerful that they absorbed the Jews into 49 levels of their counter-culture. Egyptian civilization was so advanced and sophisticated in its impurity that no other civilization at the time provided even the slightest competition. The Egyptians, it might be said, were perfect chariots to carry impurity just as the forefathers were perfect chariots to carry G-d’s holy presence. G-d appears to Yaakov to assure him that the full wheel will turn and that the Jews will emerge a great nation - כי לגוי גדול אשימנו שם, ready to keep the Torah. The vision is at night, to assure Yaakov that even in the dark night of exile G-d's presence will be with His people. Yaakov is inconsolable until G-d promises to go down into Egypt Himself to be with the Jews (galus HaShechina). G-d calls out to him, “Yaakov, Yaakov”: the weekday Yaakov and not the Shabbos Yisrael. “Do not try to comprehend why you are being sent to Mitzrayim, just know that I will look after you every step of the way. Your children will go into Egypt as a family – but they will come out as a nation in a sudden and meteoric redemption.” G-d will then take them back up to Israel. Yaakov is shown how all this misery will end with the Messianic era, but he is to take this secret with him to the grave. מעשה אבות סימן לבנים; the patterns of exile history are being set up for the last and deepest exile, the exile in which we live to this day. Yaakov prepares for exile with one final, dramatic act. He realizes that the Jews are no match for the powerful Egyptians, both spiritually and physically. Only through a total cleaving to G-d do they stand a chance. Yaakov meets Yosef and just then says the Shema. He thereby shows the Jewish people that every action would now have to be dedicated to G-d. Even the most elated moments of love by a father to his long lost son should become an act of furthering our acceptance of G-d’s yoke. For, as long as we are G-d's servants, no one else can claim us as theirs. Yaakov is not the only one who prepares for the exile and redemption. Yosef, too, is acutely aware of the pending gloom. He now takes steps to alleviate the galus, shorten it or prepare for the eventual redemption. He requires all the Egyptians to circumcise, to ensure that no decree is passed on the Jews banning the practice. He uproots and resettles the entire Egyptian population, ensuring that the Jews are no more strangers than anyone else. He takes possession of all the wealth of the Egyptians, making it easier for the Jews to access this wealth upon their departure. The dye is cast – history will now unfold!

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 114

DETAIL:

Yosef is brought to Egypt by Divine Providence in order to pave the way for the Jewish people. That time had now come. Although the brothers know that moving to Egypt would signal the beginning of the exile of the Jewish people1, they recognize what Yosef is saying: Providence had decreed, and the Jews had no choice but to obey. They understand that just as redemption requires a special Hashgacha, so too does galus. The only difference between the former and the latter is that while the Hashgacha is clear during the Geula, it is hidden during the Galus2. Hence it says ויחי Yaakov now lives in Galus at the highest spiritual level imaginable on – יעקוב במצריםthis earth. Yet, that very living constitutes a פרשה סתומה, a hidden or closed parsha, one that has no clear break from the previous parsha. That is to say that there is a parsha here, a revelation of G-d’s light, but that revelation is hidden3. And so the brothers go back with Pharaoh’s promise of the best land waiting for them4, get the aging Yaakov5 and move to Egypt. Yaakov, who had lost his Ruach HaKodesh when Yosef went missing, regained this aspect of his holiness6. His life almost at an end7, he keeps on growing, right up until his last day8. Given that the decree of Galus seems like a terrible tribulation, things were set up as good as they possibly could be. When have a group of strange immigrants been invited into a caste-based, hierarchical society at the request of the king, not as slaves or even second class citizens but rather with the best of the country's resources at their disposal? They move with all their physical,9 and seemingly spiritual, wealth. Here they do not have to wait centuries for their Lakewood. Yehuda is sent ahead to establish a Yeshiva in Goshen, so that by the time Yaakov and the tribes arrive, there is already an educational infrastructure in place10. What remarkable foresight, so often

, והרי לא הבין יוסף ולא האחים שזהו התחלת גלות שנגזר לאברהם אבינו… : לא כן כתב העמק דבר מה ח1

' וכו, אבל עתה ביקש יוסף שיבאו למצרים על משך חמש שנים רעב', ליעקב אנכי ארד וגו' עד שאמר ד

, ו מקרה"כן הגלות אינה ח... השגחה מיוחדת אלא ב, כמו שגאולת ישראל אינה במקרה: 142' אור גדליהו עמ2אלא , והוא סדר מיוחד הנכלל בפרשה זו של גלות, אלא בהשגחה פרטית מלמעלה גם בעת היותה בגלות

שבשעת הגלות יש הסתר שאינו ניכר לעין כל בבהירות הארה מלמעלה

אלא שהיא ... ת התורה התגלות והאר–פירוש שיש כאן פרשה , ולכן פרשה זו סתומה: אור גדליהו שם3 בהסתר

וקחו את אביכם ואת בתיכם ובאו אלי ואתנה לכם את ) יח. (…ויאמר פרעה אל יוסף אמור אל אחיך : מה יז 4

טוב ארץ מצרים ואכלו את חלב הארץ

ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנה בטרם אמות: מה כח 5

יו שכינה שפרשה ממנו שרתה על: ותחי רוח יעקוב: י מה כז"רש66 ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי: ועיין במז ל

'ב שנסתלקה ממני שכינה וגו"ז ובעוה"ונדרשו סבור הייתי למות שתי מיתות בעוה: י שם"וברש

שנה17בריש פרשה הבא שיעקוב גר במצרים 7

ן מו א"עיין רמב8

מו ו9

: ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורת לפניו גשנה ויבאו ארצה גשן)כח(מו 10 :א להורות לפניו לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה"ומ: י"רש

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 115

overlooked in the later exiles of the Jews, when Jewish Day schools and Yeshivos are only built much later in the historical development of the community. Finally, Yaakov and his entourage arrive in Egypt, accompanied by G-d Himself1.

And that is not all. In Canaan, the family of Yaakov could hardly have developed into a nation. As they grew in numbers they would have been scattered amongst the inhabitants, with all its dangers of assimilation and intermarriage. To become a nation without intermingling, they had to come in the midst of a nation whose caste system prevented intermingling, and especially with the foreign Jews and their strange practices2. For Pharaoh, there was no choice but to separate the Jews and place them in Goshen. For the Jews, however, their semi-pariah status was a blessing. They were to come to what Rav Nachshoni calls the first Ghetto, a ‘goldeneh medinah’ in all respects. Yaakov sees beyond the initial honeymoon, and he is scared3. With the descent into Egypt, a cycle of pain seems to start all over again, heralding a pattern of exile again and again. Slavery and cruelty await, although it is almost two centuries away. But that will not be the main challenge. The Challenge of Spiritually Surviving as a Nation The challenge, says the Meshech Chochma, has never been how to physically survive as a nation, though we have seen our brethren killed by the millions. The challenge would be whether we could survive spiritually, without totally assimilating into our surroundings. The Jews are enormously adaptable, invariably becoming successful whenever the slightest crack allowed for this and quickly out-culturing the locals. Yaakov Avinu sent a message to the ages: “You must bury me in Israel. I am revered to the point of idolatry in Egypt, but I and you don’t belong in Egypt. My legacy to you and all future generations will be a natural longing to come back home. If the Egyptians hate you because of your differences, if you are like a thorn which is prickly and unwelcoming, with your unusual names and your unusual dress, ויקוצו מפני so much the better. ” From here the Sages learned to legislate laws through ,בני ישראלthe ages that prevented the Jews from copying their non-Jewish neighbors4.

אנכי ארד עמך ) ד: (י אביך אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שםקל אלקויאמר אנכי ה) ג( מו1 :ל עיניךמצרימה ואנכי אעלך גם עלה ויוסף ישית ידו ע

יא: מה ,רב שמשון רפאל הירש2

אנכי הקל אלוקי אביך אני הוא שאמרתי לאביך אל תרד מצרימה אני שאומר אליך אל תירא : ספורנו מו ג

מרדה מצרימה אתה וזה כי לגוי גדול אשימך שם כי אמנם אם היו בניך יושבים פה היו מתחתנים בכנענים ל ויהי "ה כי לא יוכלו המצריים לאכול את העברים לחם כאמרם רזומתערבים עמהם אבל במצרים לא יקרה ז

.םשם לגוי מלמד שהיו מצויינים ש

במכתב ) (ו"ר ע"ב( אין אומרים אל תירא אלא למי שמתירא –" אל תירא מרדה מצרימה"ל ליעקוב "ה א"הקב3 )230' ב עמ"מאליהו ח

הלא יתבוללו ויתבטלו אחד ברבבות ... חשב ... ,באבינו הזקן יעק .... הוהנ... : מד כו ויקרא חכמהמשך4

בשמותיהם ) ו, ומותפסיקתא זוטרא ש(אשר בניו יהיו מצוינים שם בבגדיהן , חשב תחבולה ועצה, רבבהואם היה יעקב אבי כל שבטי ישראל קבור , )ספרי תבא ה(ולכן היו ישראל לגוי בפני עצמו , )ה-ויקרא רבה לב(

והיה בטל יעוד , רץ כנען והיו משתקעים במצרים ומחשיבים אותה לארץ מולדתםהלא היו מתיאשים מא, שם, לכן צוה בכל עוז לקבור אותו בארץ כנען, כי לא יהיה זרע אברהם רק חלק אחד מעם מצרים, האלקי עליהם

שכאשר ידעו מעלתו היו משתוקקים לקוברו וחשבוהו כאשר[, וידעון כי אבות האומה ויחוסה הוא בארץ כנען) ו-בראשית רבה צו(ועיין במדרש . 'מה מזבח מכפר כו) מועד קטן כח' וע: כתובות י' ע(א "כמוש, הוא למזבח

ולחשוב עצמם ובזה נקבע בנפש בניו קישור טבעיי להשתוקק אל ארץ אבותיהם ]. ש"יעוג "שלא יעשו אותו עומלמד לדורות , פירוש, )פרי תבא הס(וזה ויגר שם מלמד שלא ירד יעקב אבינו להשתקע אלא לגור שם , כגרים

עצמם יניויהיו מחשבים בע, שידעון שלא ירדו להשתקע רק לגור עד בוא קץ הימין, בכל גלות וגלות ההנהגה ולכן ויקוצו מפני .שבזה הניחו שרש גדול בלב ישראל, וכן כל השבטים. פקד יפקדיוסף וכן צוה. לא כאזרחים

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 116

The Jews are still here to tell the tale. Our survival is, in and of itself, a sociological and historical mystery that defies any normal explanation. In fact, there is a lot more than Jewish standoffishness involved. G-d tells us at the end of VaYikra,

גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים ואף .אלקיהם' הלכלותם להפר בריתי אתם כי אני

Meshech Chochma quotes the Sages as saying that even if Eliyahu himself

would announce the end of the oppression of the Jews by the nations, it cannot be done prematurely. For, as long as we are in exile, this oppression acts perversely to keep us Jewish and remind us that our home is ultimately Israel1. The survival of the Jewish people has defied all sociological odds, he writes. That a tiny nation, dispersed and persecuted for thousands of years, has survived, is only because it was destined from the start to serve higher spiritual ends2. Providence arranged things that we would be able to rest a century or two in one land, only to see a violent outbreak of anti-Semitism once again, usually leading to mass emigration, if not expulsion, from that land3. There we would quickly regroup, rebuild our Jewish institutions, and settle down as if our permanent future was to be in that land, to the point where we would no longer beseech G-d with any seriousness to redeem us from there4. This would trigger another cycle of anti-Semitism even stronger than the first. The host nation would question our very right to exist as human beings, as anyone can read in the Chronicles of the Jews5. If this is true of exile in general, it is all the more true of Egypt. Egypt was the archetype exile, the ultimate spiritual anti-G-d. Yaakov, Yosef and his brothers did everything they could to prepare for exile, as we described above and as we describe further below. Yet, despite this, the Egyptians were so powerful that they absorbed the Jews into 49 levels of their counter-culture. Egyptian civilization was so advanced and sophisticated in its impurity that no other civilization at the time provided even the slightest competition. The Egyptians, it might be said, were perfect chariots to

שכמו שהקוץ אינו נסבך ועושה שרשים בשאר , )א"סוטה יא סע(קוצים שהיו נחשבים בעיניהם כ, בני ישראל

עד , בתכונותיהם ובהרגשתםנפרדיםשלא דימו את עצמן למצרים והיו , כן היו נחשבים ישראל, נטעים ואילנותח "שגדרו וסיגו האומה בי, ג" ומזה למדו גדולי האומה ובראשם עזרא ואנשי כנה.כי היו בעיני המצרי כקוץ

והוא כשתילי זיתים , שידעון ישראל כי הוא אכסנאי וגר בארץ נכריה, להבדל מן הגוים בכל דרכיהם, דבר ).ז"א סה" פאיםירושלמי כל(שאינו מתערב עם הרכבה אחרת

ובירושלמי . עבודה זרה לו( ולכן אמרו בירושלמי שאפילו אליהו אינו יכול לבטל :מד ויקרא כו, חכמהמשך1

לא , זמן שלא בא הגואל ויפסק שעבוד מלכיות אפילו בא המבשר ואמר כי תיכף יבואכל, פירוש) לא מצאתי .ומזכירין אותו שהוא ישראל והוא בארץ לא לו, שהן הן הדברים המקיימין להאומה בגולה, יבטלו

י אשר לא האמינו כל יושבי תבל כ, ברבות השנים, והנה מעת היות ישראל בגוים :מד ויקרא כו, חכמהמשך 2היודע קורות הימים והמצולות אשר שטפו באלפי , יתקיימו באופן נפלא אשר לא ישער מחשבת אדם משכיל

האומה למטרה םכ מופת נפלא וגדול על קיו"אשר זה לבד ג[, שנים על עם המעט והרפה כח וחדל אונים ].אשר נתנבאו עליה הקדמונים, נשגבה אלקית

השגחה כי ינוחו משך שנים קרוב למאה או מאתים ואחר זה יקום רוח הנה דרך ה:מד ויקרא כו, חכמהמשך 3

עד כי נפזרים בודדים ירוצו יברחו למקום רחוק , סערה ויפוץ המון גליו וכלה יבלה יהרוס ישטוף לא יחמול

רעד כי ישכח היותו ג, חכמתם יעשו חיל, יוגדל תורתם, יהיו לגוי, ושם יתאחדו:מד ויקרא כו, חכמהמשך4 הרוחניות בזמן המיועד' בל יצפה לישועת ה, יחשוב כי זה מקום מחצבתו, רץ נכריהבא

יזכיר אותו בקול סואן ברעש יהודי אתה ומי , שם יבוא רוח סערה עוד יותר חזק :מד ויקרא כו, חכמהמשך5

ל יראה כאשר עין המשכי, ככה יחליף מצב הישראלי וקיומו בעמים, לך לך אל ארץ אשר לא ידעת, שמך לאיש .יםבספר דברי הימ

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 117

carry impurity just as the forefathers were perfect chariots to carry G-d’s holy presence1. And therefore, Yaakov Avinu was scared. He knew that the physical oppression was still a while away, but the spiritual oppression would begin immediately upon his death2. This is why our parsha is uniquely סתומה, with no gap between it and the preceding parsha, not even the minimum nine-letter space. For now, says Rashi, the eyes and hearts of the Jewish people began to be blocked up and even Yaakov’s attempts to reveal to the Jewish nation when this whole ,3(סתומה)cycle of exile and repression would end, was blocked4. G-d’s initial attempt to comfort Yaakov by again promising to make the Jews into a great nation during and through the Egyptian experience does not remove his fear, for with spiritual alienation from their roots, all is lost for the Jewish people. It is only when G-d promised to go down into Egypt Himself, to reveal His light in their hearts, that Yaakov is comforted5. Galus HaShechina Under it all, G-d is turning the hidden wheel of history. Who could have predicted that Yosef would have become ruler of Egypt in preparation for their coming? And who can predict G-d’s mysterious ways in the future6? How heavily each step Yaakov took must have weighed on him, knowing that he was walking his people into centuries of ghastly hardship. G-d appears to Yaakov to assure him that the full wheel will turn and that the Jews will emerge a great nation - כי לגוי גדול ready to keep the Torah7. The vision is at night, to assure Yaakov that ,אשימנו שםeven in the dark night of exile G-d's presence will be with His people8. Yaakov

כמו שבקדושה יש בחינת כבודו . תוכן מצרים היא המרכבה הטמאה בכללותה: 232' ב עמ"ח. מכתב מאליהו1כן להבדיל גם , האבות הן הן המרכבה: ל"ומאמרם ז, יתברך ויש בחינת נושאי הכבוד דהיינו הצדיקים

היו מבזים כל אומה ... המצרים ". המשנה אשר לימרכבת "והרמז . ... ומצרים המה נושאי הרע... , בטומאה ש"ע' ולשון בלבבם וגו

בעל הטורים מובא בחומש סטון2

למה פרשה זו סתומה לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל - ויחי יעקב :כח מז י"רש 3

. מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם

):ר"ב(בניו ונסתם ממנו א שבקש לגלות את הקץ ל"ד: שםי"רש4

כי לגוי גדול ... אל תירא מרדה מצרימה ) ?למה אתה ירא(ה ליעקוב ממה את דחיל "ל הקב"א.: ב נג"זהר ח 5לפי שמובא (ל אנכי ארד עמך מצרימה "א). שמא יכלו בני(דחילנא די ישיצון בני ) יעקוב(ל "א. אשימך שם

) 230' ב עמ"במכתב מאליהו ח

יתכן כי אמר לו : משך חכמה:ויוסף ישית ידו על עיניךרד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה אנכי א: מו ד6בעיוני ובעיניו השכלים על תכלית ומהות הענין שצריך לירד למצרים ולעלות כי מה זה תכלית שבל יחקור

רים מה זה ולאברהם אמר לילך לארץ כנען להשאר שם בארץ מיוחדת לו אך לילך למצ. וסבה לאיזו שלמותיעצום עיניך שבל תחקור ובל תסתכל אחרי אמר כי הענין של יוסף ישית ישו על עיניך שזה הענין. תכלית

של יוסף יהא לתכלית נרצה כזה שידור במצרים ויהי לשליט כי מי מלל זה אשר הצער. דרכי ההשגחה כי רמולשום יד ולכסות השקפת עיניך והבטת ויפרסם דעות צודקות וכל הארץ יהיו כפופים לו הלא זה הענין די

ד צחות "הבנתך המושחמת וזה ע ויאמר אנכי הקל אלוקי אביך אל תירא מרדה מצרימה ) ג... (ויאמר אלוקים לישראל במראות הלילה : מו ב7

.כי לגוי גדול אשימנו שם ופרשה זו הוא חיות שנות הגלות: ה למה"ד] ד"תרל[ובשפת אמת ויחי

הנה אצל אברהם ויצחק לא מצאנו זה רק ביעקב כאן ובויצא היינו ' ה ויאמר אלוקים כו" ו דבמשך חכמה מה8

לכן בא אליו התגלות אלוקות בלילה להראות שאף בלילה בחשכת הגלות , ל לגור"שהיה מוכן לצאת לחו

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 118

remains frightened, despite these promises, frightened that his children will be destroyed before they can achieve their greatness1. So G-d goes further. He will, in fact go into exile with them: galus HaShechina2.

אנכי ארד עמך מצרימה) ד(מו And there G-d will remain, says the Midrash, until the final redemption. What is Galus HaShechina? Ultimately, it is the hiddenness of G-d even in the slightest, the faintest idea that something else independent of Him has any power whatsoever3. So, on the one hand, it is our very lack of spiritual clarity in exile which causes the galus HaShechina. But, on the other hand, G-d tells us that despite this there will be a certain closeness, as "I will go down with you to Egypt". G-d calls out to Yaakov, “Yaakov, Yaakov4”: the weekday Yaakov and not the Shabbos Yisrael5. “Do not try to comprehend why you are being sent to Mitzrayim, just know that I will look after you every step of the way6. I am already with you, as the setting up of Yosef as king already shows7.” That a cursed, imprisoned, Jewish slave from lowly Canaan should become the sole source of food for that proud and great Egyptian civilization is an astonishing thing. But that is just what the verse testifies:

ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ) ו( :מב

Your children will now no longer be but a large family, as Bnei Yaakov. They will go into Egypt as a nation, as Bnei Yisrael8, and therefore they will come out as a nation.

שורה שכינה בישראל כמו שאמרו גלו לבבל שכינה עמהם ולזה אברהם תקן תפילת שחרית ויצחק מנחה

.ה ומזה"ש עד סוף הקטע ובקטע אחרי זה ד"ויעקוב ערבית ע

ממה דכתיב , אל תירא מרדה מצרימה) ?למה אתה ירא(ה ליעקוב אמאי את דחיל "ל הקב"א.): ב נג"ח(בזהר 1שמא (דחילנא די ישיצון בני ) יעקוב(ל"א. ל כי לגוי גדול אשימנו שם"א. אל תירא משמע דדחילו הוי דחיל

)230ב דף "ח. במכתב מאליהו. (ל אנכי ארד עמך מצרימה"א). יכלו בני

אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה: מו ד2 ה עמהם בעצמו ובכבודו שהרי בפרטן לא תמצא רק סט"נמנה הקב: ובדעת זקנים מבעלי התוספות

... ' וגו. מים איני קםאפילו אתה מקימני כמה פע): ... פ וישלח"ר ר"ב(ל "ואחז: מאמר ב, א"ח, שיחות מוסר3

כשדיבר . ... והוא הוא הקרוי גלות השכינה, כל זמן שהכל מסביב טבע ועפר' ולא יתכן לראות את כבוד דאלוקיך מן ההכרח לסלק כל קולות ' כדי שידעו הבריות קול אנכי ד, ה על הר סיני השתיק כל העולם"הקב

אף זו מסתירה ומונעת " צבקות מלא כל הארץ כבודו' קדוש קדוש קדוש ד"אפילו היו שרפים אומרים ... הטבע במילואו ' גילוי כבוד ד

ויאמר אלוקים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקוב יעקוב ויאמר הנני4

'ד אלא משום דישראל משמעו בחינה גבוהה וגו"ועיין בהעמק דבר בא, מו א, ן"רמב5

ד להשגיח עליך ביחו: עמךארד ה" ד)ד(מו העמק דבר 6

יתכן כי אמר לו שבל יחקור בעיונו ובעיניו -ויוסף ישית ידו על עיניך ' ארד עמך וכואנכי :ד מו חכמהמשך 7

. השכלים על תכלית ומהות הענין שצריך לירד למצרים ולעלות כי מה זה תכלית וסבה לאיזו שלמותאמר כי . ם מה זה תכליתשלאברהם אמר לילך לארץ כנען להשאר שם בארץ המיוחדת לו אך לילך למצרי

הענין של יוסף ישית ידו על עיניך שזה הענין יעצום עיניך שבל תחקור ובל תסתכל אחרי דרכי ההשגחה כי כי מי מלל זה אשר הצער של יוסף יהא לתכלית נרצה כזה שידור במצרים ויהי לשליט ויפרסם דעות . רמו

, יד ולכסות השקפת עיניך והבטת הבנתך המוחשתםוצודקות וכל הארץ יהיו כפופים לו הלא זה הענין די לש .ד צחות"וזה ע

השבטים נקראו בני ישראל ): ויגש מו ה(וישאו בני ישראל את יעקוב אביהם ): 230ב דף "ח(מכתב מאליהו 8שהיו צריכים מכאן ואילך להיותם עם בני ישראל : כתב שם הספורנו? מהו טעם הדבר. והו בעצמו יעקוב

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 119

“For, in the end,” G-d continues, “I will be there to take your descendents out and back up to Israel.”

ואנכי אעלך גם עלה ) ד(מו

The Netziv points out that two aliyahs are mentioned here, for the Exodus will not just be a physical aliyah but a spiritual one as well1. The redemption will be sudden and meteoric, just like Yosef’s2. So although G-d addresses Yaakov (and not Yisrael), his children are already called the children of Yisrael3. Yaakov is shown how all this misery will end with the Messianic era, but he is to take this secret with him to the grave. The brothers are not to know the end, and in fact, the Ramban4 points out in detail how מעשה אבות סימן לבנים; the patterns of exile history were being set up for the last and deepest exile, גלות אדום. Yaakov prepares for exile with one final, dramatic act. He realizes that neither spiritually nor physically are the Jews a match for the powerful Egyptians. Only by a total cleaving to G-d do they stand a chance. Yaakov meets Yosef and just then says the Shema. He thereby shows the Jewish people that every action would now have to be dedicated to G-d. Even the most elated moments of love by a father to his long lost son should become an act of furthering our acceptance of G-d’s yoke. For, as long as we are G-d's servants, no one else can claim us as theirs5. Yaakov enters Egypt, intending only to stay for the duration of the famine, but G-d commands him to live the rest of his days there. His life is peaceful, the Jews are settled in the most fertile part of Egypt6 and their brother is the king. It would have been easy to be thankful to the Almighty for this respite, to learn Torah and shteig. But Yaakov looks ahead once more. He makes Yosef, and later all his brothers, promise that they will not bury him in Egypt. The Jews are to be reminded, in a very potent way, that they are but visitors in this land. An entire funeral procession from Egypt to Chevron marks these Jews in their own eyes and in the eyes of others as strangers in Egypt. Yaakov is not the only one who prepares for the exile and redemption. Yosef, too, is acutely aware of the pending gloom. He now understands clearly that this is why he was sent to begin with, and that his sale by the brothers was just the means to

ולא , כוונתו שהיו צריכים לעלות אל בחינת בני ישראל). היינו עם עם נכר (ים ועם אנשיםקללהשתרר עם א

].לגלות[זו היא ההכנה הראשונה . למען יוכלו להחזיק מעמד בגלות, רק להשאר בבחינת בני יעקוב וגם עלה .י"שתי עליות היינו עליה חושית שיעלו בשעת גאולה לא. ואנכי אעלך גם עלה )ד(מו העמק דבר 1

:ה ובעבודת הקרבנות יותר מאשר היו עוד לפני בואם למצרים"עליה רוחנית שביציאת מצרים יעלו במ

סורים יצא אכי מבית ה) קהלת ד(וכתיב , ויריצוהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלותיוביוסף :יד מא בחיירבינו2 : עליהועלה מן הארץ מתוך ירידה) שמות א(ל בפסוק "וכן דרשו רז. למלוך

שנעשית כמו רגע כאמרו כי קרובה ישועתי ' כדרך כל תשועת ה. ויריצוהו מן הבור:יד מא ספורנו ל שלא הספיק בצקן של "לבא וכאמרו לו עמי שומע לי וכך היה ענין מצרים כאמרו כי גורשו ממצרים כאמרם ז

: ' האדון וכולווכן אמר לעשות לעתיד כאמרו ופתאום יבא אל היכ. 'אבותינו להחמיץ וכו

ים ועם קשהיו צריכים מכאן ואילך להיותם עם בני ישראל להשתרר עם אל. וישאו בני ישראל:ה מו וספורנ3 .את יעקב אביהם: אנשים

ה ושלח"ריש סדר ויחי עיין שם באורך ובסדר מקץ מג יד ד4

)231ב דף "ח(מבוסס על מכתב מאליהו 5

חיו ויתן להם אחזה בארץ מצרים במיטב הארץ בארץ רעמסס כאשר צוה ויושב יוסף את אביו ואת א) יא( מז6

:פרעה

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 120

become the ruler of all of Egypt. Michtav M'Eliyahu explains why Yosef had to go through everything he did (slavery, temptation, imprisonment) to get to where he did. He explains that at a time of darkening galus, heavenly arousal can only take place through an earthly arousal. Yosef had to go through these experiences in order to activate the Heavenly help that led to his meteoric rise. Yosef now takes further steps, all designed to alleviate the galus, shorten it or prepare for the eventual redemption. He requires all the Egyptians to circumcise themselves in order to ensure that no decree is passed on the Jews banning the practice1. He uproots and resettles the entire Egyptian population, ensuring that the Jews are no more strangers than anyone else2. He takes possession of all the wealth of the Egyptians, making it easier for the Jews to access this wealth upon their departure3.

שהיתה אז המצוה היחידה היו מצווים ( חשש שמא יגזרו לבטל את המילה : ב פרשת ויגש"מכתב מאליהו ח1

ש שנתן כה "ע. (שלא תהיה המילה בזוייה אצלם, ועל כן הכריח אותם למול את עצמם) ועושים בתור ישראל )כ"אחרות גסיבות

2

העביר את כל המצרים מעיר לעיר למען הסיר חרפה מאחיו כל יקראום : ב פרשת ויגש"מכתב מאליהו חכל אנשי מצרים ומשפחותיה נעשו פתאום כגרים : והלא נורא שהשאירה ההעברה). כא: י מז"קש' ע(גולים

וכל זה למען . אלא עירבם ופיזרם, לא העביר עיר שלמה יחד למקום אחר. במקומות חדשים

שם, מכתב מאליהו3

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 121

ויחי

1. The Death of Yaakov SUMMARY:

After a long life of struggle and hardship, Yaakov spends his last 17 years in Egypt so at peace (the Gematriah of 17 is טוב) that he is considered to be living already in the Next World. Yaakov dies having established the core unit of the Jewish people, with 12 unique and pure sons all combining to form the Jewish people. As his death approaches, Yaakov calls his children to give them a full view of world history, including the Messianic Era. However, the tribes were not yet holy enough to glide on top of history instead of going through it. G-d intervened, Yaakov lost his Ruach HaKodesh, and he gave the tribes their blessings instead. Hence our Parsha is a closed parsha (סתומה - which literally means that there is no gap of even the minimum 9 letter-spaces between the previous parsha and this one) because the death of Yaakov heralded the beginning of the slavery, a darkening of our spiritual eyes and a deadening of our heart. Just as the light of this parsha is hidden (סתומה), so too there is light in the exile, but it, too, gets hidden deep in the hearts and minds of the Jewish people. Usually there are gaps between the parshios to give us a chance to reflect and understand what is happening. But now, on the surface, things become hidden and unclear. When Yaakov Avinu loses his Ruach HaKodesh, a great dread overcomes him. Said he, ‘Perhaps, Heaven forfend, there is one unfit among my children, like Abraham, from whom there issued Ishmael, or like my father Isaac, from whom there issued Esau.’ [But] his sons answered him, ‘Hear O Israel, the L-rd our G-d the L-rd is One: just as there is only One in thy heart, so is there in our heart only One.’ In that moment our father Jacob opened [his mouth] and exclaimed, ‘Blessed be the name of His glorious kingdom for ever and ever.’ Said the Rabbis, How shall we act? Shall we recite it, — but our Teacher Moses did not say it. Shall we not say it — but Jacob said it! [Hence] they enacted that it should be recited quietly1. Yaakov’s sons declare that even though they are not now worthy of a Messianic vision, they understand that the Messianic era would lead to that kind of understanding – שמע ישראל. Yaakov replies with ברוך שם כבוד – that he appreciates that the time is not ripe to reveal the end of days, but that the Kedusha of the sons will lead to that end. Yaakov makes Yosef swear that he will bury him in Israel, sending a powerful message to his children and to the Egyptians that Yosef’s family still do not consider themselves naturalized and that their hearts are still in their old homeland. Yaakov’s

אחד ולא היו מפסיקין ' אלהינו ה' תנו רבנן כיצד היו כורכין את שמע אומרים שמע ישראל ה: א"פסחים נו ע1דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר מפסיקין היו אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ואנן

י שמעון בן לקיש דאמר רבי שמעון בן לקיש ויקרא יעקב אל בניו ויאמר מאי טעמא אמרינן ליה כדדריש רבהאספו ואגידה לכם ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא חס ושלום יש במטתי

אחד ' אלהינו ה' פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו אמרו לו בניו שמע ישראל השם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד אמרו כ

מלכותו לעולם ועד אמרי רבנן היכי נעביד נאמרוהו לא אמרו משה רבינו לא נאמרוהו אמרו יעקב התקינו ירה אם תאמר שיהו אומרים אותו בחשאי אמר רבי יצחק אמרי דבי רבי אמי משל לבת מלך שהריחה ציקי קד

יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער התחילו עבדיה להביא בחשאי אמר רבי אבהו התקינו שיהו אומרים אותו :בקול רם מפני תרעומת המינין ובנהרדעא דליכא מינין עד השתא אמרי לה בחשאי

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 122

return to rest in Israel sets up the historical pattern ensuring that we too will return from our Galus. Yaakov explains to Yosef why he buried Rochel on the border into Israel and not in the same cave where he is now being requested to be buried. For it is she, as the who has the power to gather all the exiles, to unite all Jewish Neshamos ,עקרת הביתand bring them back into the Holy Land. Yaakov is given the honor and rest in his death that he did not achieve in his life. An entire country, from the King down, spends over two months mourning over his embalmed body in Egypt and then all Jewish adults with a large military escort invest weeks in a funeral procession from Egypt to Israel. In an unprecedented show of honor, a host of kings place their crown next to Yosef’s on Yaakov’s coffin. The funeral procession ends with Yosef personally burying Yaakov. Nothing new is told about Yosef’s life after the funeral, and a few psukim later we learn of his death, having ruled an unprecedented eighty years. Yosef was the intermediary between the Avos and the Banim, who transferred the Kedusha of the Avos to the Banim. Hence, Yaakov blesses Yosef's two sons, Ephraim and Menashe, that they should become like the brothers, i.e. the heads of two separate tribes. Unlike Yaakov, there was no chance of Yosef's being buried in Israel, but Moshe Rabeinu would later personally deal with transferring his bones, just as Yosef had taken care of Yaakov, midah keneged midah. The Sages tell us that although Yaakov died and was buried in a physical sense, he reached the level where there was no contradiction between his spiritual and physical selves. Yaakov’s body was a perfect levush for his soul. The greatest reason for separation of the body and the soul after death, incompatibility between the two, simply did not exist in Yaakov’s case. In this sense, he did not die. Moreover, Yaakov had taken the perfection of his father and grandfather and created a perfect combination and balance of the two, bestowing this as a permanent spiritual inheritance to his children. In this sense, too, he did not die. There are other senses in which Yaakov Avinu did not die. He felt nothing of the pangs of death. More importantly, his body was at such a spiritual level that his soul did not need to separate from his body completely. Normally, after death the soul exists in the realm of Olam HaNeshamos, totally separate from the body. It is vital that the soul at this stage be in an environment where it can continue to grow, in preparation for its recombining with the body during Techiyas HaMeisim. But in rare cases, the body is so holy that the soul is not prevented from this growth by continued association with the body. With this holiness, Yaakov Avinu remained alive with a soul surrounded by a body, which technically was physical, but was actually so spiritual that it had only the faintest outlines of the physical. We cannot really understand this concept, but in truth death itself is not really a logical thing. Hence, our Parsha begins with the words ויחי יעקוב, that even in his death, ויחי .he continues to live on ,יעקוב Yosef’s death completes the creation process. The patterns of history for all time have been put into place. The Avos were the seeds of human history from which all later events would later sprout. The story of their descendents now begins. The rest of the Torah will take place in Moshe Rabeinu’s life.

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 123

DETAIL: The Redemption Is Hidden

Over half of Sefer Bereishis covers the events of Yaakov Avinu’s life. We see a man whose entire life was struggle and hardship. He grows up with Eisav, and he flees for his life into the hands of the most manipulative of cheats, Lavan the idolater. He flees again only to face Eisav once more. He escapes, and is faced by the problems of Dina and Shchem, of his favorite son disappearing, of Shimon not returning from Egypt, of having to risk Binyamin. A massive famine forces him and his family to give up on what they were trying to build: the future of the Jewish people in Israel.

יאמר יעקוב אל פרעה ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי ו): מקץ (מז ט ולא השיגו את ימי שני חיי אבתי בימי מגוריהם

Now, the final 17 years of his life in Egypt1 were totally peaceful, without pain and without even a Yetzer Hora. Yaakov was living at a level of ויחי יעקוב, a level of Olam Haba2. The Gematriah of 17, in fact, is טוב. This חיות, this extremely high level of “life”, is absorbed by the Jewish people and hidden in them3. Now, ויקרבו ימיו למות. On his deathbed, Yaakov sees that he has established the core unit of the Jewish people. He goes into Egypt, 4איש וביתו , a man and his home. He has 12 sons, each unique, each with his own talents, each dedicated to serving G-d together without compromising his own unique contribution. Yaakov therefore feels that the time is ripe to give his children a full view of world history, the current and future exiles of the Jewish people5 and their redemption up to and including the Messianic Era6. In fact, the Geula from Egypt and the redemption at the

:ים ומאת שנהויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבע) כח(מז 1

באותם שנים ישעקוב חי . כתב שאותן יז שנים שחי יעקוב אבינו בארץ מצרים היו עיקר חייו) ו ב"רי(הזוהר 2 )246' ממעמקים עמ ( .ב" מעיו עוה–בלא צער ובלא יצר הרע

:שכתב, ריש הפרשה, אמנם עיין ברב שמשון רפאל הירש “The seventeen years which are introduced [at the beginning of our parsha] are really the only ones in which Jacob lived a quiet undisturbed life. … But it was rather the troubled years of his life … that were those in which Jacob won his everlasting national importance …”

3

ז שנים היתה חיות "ל שהחיות באלו הי"שדרשו חז, שעליה נכתבה בתורה ויחי יעקובהחיות: אור גדליהו שםוחיות הגדולה הזו של יעקוב אבינו נסתמה , ז בגימטריא טוב"כמו שמרמז הבעל הטורים כי י, של עולם הבא

.תובתוך נפשותיהן של ישראל כשהם בגלו, וחיות הזו סתומה וטמונה בתוך הפרשה... בתוך כלל ישראל

שמות א א4

וכתיב הקבצו ושמעו כאן רמז להם שילכו בגלות -האספו ואגידה לכם :א מט דעת זקנים מבעלי התוספות5 :שני פעמים ויאספו בשניהם

:מט ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים6

וראוי היה שיגיד להם דברים עתידים בענין , ח הם ימות המשי- באחרית הימים :שם, בחיירבינו וירמוז , ואיך יתכן שיניח הענין הקרוב ולא ירמוז הגאולה הנפלאה ההיא, הגאולה הקרובה היא גאולת מצרים

:הגאולה הרחוקה העתידה להיות באחרית הימים להעמיד זה דקדק רבינו' ר ביקש לגלות את הקץ וכו"י בשם מ"פרש. ואגידה לכם )א( העמק דבר

ולא על גוף ' ד האספו ואגידה לכם וגו ביקש יקב לגלות כו"ד מ"פסחים דמ' ה בגמ"וכ. הדרש על ואגידה לכםמ על ימות המשיח "דבאמת אין משמעות באחרית הימים בכ. המאמר את אשר יקרא אתכם באחרית הימים

עקב אבינו יש הרבה דברים שלא וגם בדברי י. וילך כתיב וקראת אתכם הרעה באחרית הימים' תדע הרי בפובלעם אמר לבלק אשר . יחזקאל אינו כן' ובחלוקה דס. כן בימות המשיח כמו זבלון לחוף ימים ישכון' יהי

אלא . בטל ונעקר אומה מואב מן העולםכבריעשה העם הזה לעמך באחרית הימים וזה אינו בימות המשיח ש' ה יעקב דיבר בתקופות הגלות ומה שיהי"מש. ר עומד בומשמעות אחרית הימים הוא סוף ימי התקופה שהמדב

נחשב כל המשך לביאה עד שנתיישבו בטח בסוף ימי דוד ' שהי. י בימי השופטים"ביציאת מצרים ומכניסתם לא

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 124

end of days are similar in many ways1. And Yaakov, the last of the Avos, is the one to bestow upon the Jewish people their end and their purpose expressed by the redemption2. However, it was not to be, as the tribes were not yet holy enough to glide on top of history instead of going through it3. G-d intervened, Yaakov lost his Ruach HaKodesh, and he gave the tribes their blessings instead4. This is explained by Rashi who tells us that this parsha is a closed parsha -which literally means that there is no gap of even the minimum 9 letter ,(סתומה)spaces between the previous parsha and this one. Rashi tells us that this is because the death of Yaakov closed (narrowed) the eyes and hearts of the Jewish people with the beginning of the slavery5. Galus darkens our spiritual eyes and deadens our heart. Ohr Gedalyahu takes this further. The fact that this parsha is closed, and yet it is a new parsha with its own holiness, means that the light of this parsha is hidden So too, there is light in the exile, but it, too, gets hidden deep in the hearts .(סתומה)and minds of the Jewish people. Usually there are gaps between the Parshios to give us a chance to reflect and understand what is happening. But now, on the surface, things become hidden and unclear6. When Yaakov Avinu lost his Ruach HaKodesh a great dread overcame him. The Sages explain what happened next: R. Simeon b. Lakish said: And Jacob called unto his sons, and said: Gather yourselves together, that I may tell you [that which shall befall you in the end of days]. Jacob wished to reveal to his sons the ‘end of the days’, whereupon the

ימי דוד המלך ומשה ' י והאחזם בה ואחרית ימי תקופה זו הי" אכניסתכ דיבר בתקופה של "ושלמה ובלעם ג' אחרי שלמה המלך ומה שאמר וקראת וגו' ל חטאת ישראל כאשר החלו לסור מאחרי הרבינו דיבר בתקופה שה כיוונו במה שאמרו באחרית הימים על סוף "והנביאים דברו על תקופת הגלות מש. הוא על סוף ימי הבית

יעקב לגלות את הקץ של משיח אלא מדיוק שרצה ואחרי שכן אין מקום לדרש. המשיחימותהגלות והוא ולמדו מזה כונה שניה דבאחרית הימים קאי על ימי . והגדה כאן הוא דבר סתר וסוד כמוס. ן ואגידה לכםהלשו

:כ והיינו ימות המשיח"העולם ג

ים קכי מה שאמר והיה אל, ויתכן לפרש שכבר רמז לגאולת מצרים למעלה בתוך דבריו:א מט בחיירבינו1שהרי ישראל , כם אל ארץ אבותיכם זו גאולת מצריםומה שאמר והשיב את, עמכם רמז להם גלות מצרים

ואחר שרמז , ראוים היו ליכנס לארץ תכף צאתם ממצרים לולא עון מרגלים שעכבם במדבר ארבעים שנהוקבלה ביד , לגאולת מצרים הוסיף לרמוז הגאולה האחרונה הזו באחרית הימים לפי ששתיהן דומות זו לזו

' וגו, בדמיון גאולת מצרים בהרבה עניניםהנביאים שעתידה גאולתנו זאת שתהיה

2שכשם שאברהם היה התחלה מן האבות כך ): ה וכמו"ד(ה משנה ד "פ) פירוש על אבות(דרך החיים , ל"מהר

.ולפיכך מן חעקוב יורשים ישראל תכליתם ואחריתם. היה יעקוב בתכלית האבות וסוף שלהם

ה דהיינו בסוף חמשת אלפים ובקש "חרית הימים של הקבושמעתי בא… :חזקוני על בראשית פרק מט פסוק א3 אלו אין ראויים לגלות להן הקץ והלא אין בהם חטא היעקב לגלות הקץ ונסתלקה ממנו שכינה ותמה ואמר למ

ת השיבו רוח הקדש גם אין בכל אותיות שמות השבטים לא "ת ולא טי"אין בכל שמות השבטים לא חי' כלוא " לי אין אתה קורא כד, להם אתה קורא: ראויין לגלות הקץ ועל אשר קראת לבניךי אם כן אינן"ף ולא צד"קו

כשראה יעקב כך ' בי ישראל אין המדה זו שלך הולך רכיל מגלה סוד וגוגעתולא אותי קראת יעקב כי י :הפליגן בדברים ואמר ראובן בכורי אתה

הקבצו ) ב( : יקרא אתכם באחרית הימיםויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר) א( מט4

:ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכםבקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה והתחיל אומר דברים ) ר"ב (-א ואגידה לכם מט י"רש :אחרים

ישראל למה פרשה זו סתומה לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של - ויחי יעקב :כח מז י"רש5 ):ר"ב(א שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו "ד. מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם

6

מה היו ההפסקות משמשות ליתן ריוח להתבונן "כ ש”ל בתו"ד חז" וביתר ביאור עפי :)142' עמ(אור גדליהו אור הזה . וכן כאן...כ סתומה "אז הפרזה היא ג... ובמקום שאין הארת התורה בגלוי ." ... בין פרשה לפרשה

כי נסתמה בתוך כלל ישראל החיות הזה של יעקוב אבינו , שנסתם בתוך הגלות היה אור גדול ביותר

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 125

Shechinah departed from him. Said he, ‘Perhaps, Heaven forfend! there is one unfit among my children, like Abraham, from whom there issued Ishmael, or like my father Isaac, from whom there issued Esau.’ [But] his sons answered him, ‘Hear O Israel, the L-rd our G-d the L-rd is One: just as there is only One in thy heart, so is there in our heart only One.’ In that moment our father Jacob opened [his mouth] and exclaimed, ‘Blessed be the name of His glorious kingdom for ever and ever.’ Said the Rabbis, How shall we act? Shall we recite it, — but our Teacher Moses did not say it. Shall we not say it — but Jacob said it! [Hence] they enacted that it should be recited quietly1. The Sages also tell us that when Moshe Rabbeinu went up to receive the Torah, he heard the angels saying ו"בשכמל . Moshe subsequently told this to the Jewish people. Why do the Jewish people not say it aloud? It is like a person who stole some crown jewels. He gave them to his wife but warned her not to wear them in public; only in the privacy of their home2. However, on Yom Kippur, when we are as pure as the ministering Angels3, the Jewish people say ו"בשכמל aloud4. There is an even higher level than Yom Kippur, that of the Messianic era, when it will be enough for us to say that G-d is One. Rashi in fact tells us that the first verse tells us that only in the Messianic era will we know that G-d is one – Shema – “Hear, oh Israel, the Lord who is now our G-d, will, in the Messianic era be recognized as One by all5.” There is nothing more to add to this when we really

אחד ולא היו מפסיקין ' אלהינו ה' תנו רבנן כיצד היו כורכין את שמע אומרים שמע ישראל ה: א"פסחים נו ע1

אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ואנן דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר מפסיקין היו אלא שלא היומאי טעמא אמרינן ליה כדדריש רבי שמעון בן לקיש דאמר רבי שמעון בן לקיש ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא חס ושלום יש במטתי

אחד ' אלהינו ה' ל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו אמרו לו בניו שמע ישראל הפסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאאמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמרי רבנן היכי נעביד נאמרוהו לא אמרו משה רבינו לא נאמרוהו אמרו יעקב התקינו

מרים אותו בחשאי אמר רבי יצחק אמרי דבי רבי אמי משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה אם תאמר שיהו אויש לה גנאי לא תאמר יש לה צער התחילו עבדיה להביא בחשאי אמר רבי אבהו התקינו שיהו אומרים אותו

:בקול רם מפני תרעומת המינין ובנהרדעא דליכא מינין עד השתא אמרי לה בחשאי

ש הפסוק ברוך שם כבוד "טעם שאנו אומרים בק: ר אייזיק"י הרב אברהם אליעזר ב"ע, י ישורוןספר מנהג2בשעה שעלה משה , ו בלחש "למה ישראל אומרים בשכמל' ב' איתא באלה הדברים רבה פ: בלחש' מלכותו וגו

למרום גנבו מן המלאכים ולמדו לישראלשהיתה לו בת בתולה רואה בגדים נאים שמואל בר נחמני משל לבן ביתו של מלך ' אמר ר: שם

בגד נאה (ואומרה לו קח לי הבגדים הלללו והיה לוקח לה פעם אחת נכנס לפלטרין של מלך וראה קוזמירין של מטרונה שם מה עשה גנב אותו ובא ונתנו לביתו התחיל מצוה אותה ואומר לה כל הבגדים ) וחשוב

.ה גנוב הוא אל תלבשי אותו אלא מן הדלת ולפניםשלקחתי לך לבוש אותם בפרהסיא אבל קוזמירין זכך אמר משה לישראל כל המצוות שנתתי לכם הוא ממה ששמעתי ממלאכי השרת שבו הם משבחים

.ל"ה ונטלתי אותה מהם לכך תהיו אומרים אותה בלחישה עכ"להקב

ים ולא שותים ואין בנו לא לפי שאנו כמלאכים לובשים לבנים לא אוכל, כ אומרים אותה בקול רם "וביו: שם3משום דמשה לא אמרו על כי לא היו כולם בלב שלם ועדות שנמצא אחד מהם פסול , טעם אחר. חטא ולא עווןאלה וכולם מיחדים ' כ עם ה"אבל ביו. לכך תקנו בלחש דאז מי שאין ליבו שלם לא יאמרו כלל, בטלה כולה

) .ט"תתס' מ סי"אליהו זוטא בשם מ(, בלב שלם לכן אומרים בקול רם

דבר אחר שמע ישראל רבנן אמרין בשעה שעלה משה למרום שמע למלאכי ) לו(: מדרש רבה ואתחנן פרשה ב4ר "ו והוריד אותה לישראל ולמה אין ישראל אומרים אותו בפרהסיא א"ה בשכמל"השרת שהיו אומרים להקב

לאשתו ואמר לה אל תתקשטי בה אסי למה הדבר דומה לאחד שגנב קוזמין מתוך פלטין של מלך נתנה להבפרהסיא אלא בתוך ביתך אבל ביום הכפורים שהן נקיים כמלאכי השרת הן אומרים אותו בפרהסיא

:ו"בשכמל

אחד ' שהוא אלהינו עתה ולא אלהי העובדי כוכבים הוא עתיד להיות ה' ה-אחד ' אלהינו ה' ה:ד ו י"רש5 :אחד ושמו אחד' ונאמר ביום ההוא יהיה ה' רוא כולם בשם השנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לק

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 126

understand it1. However, until that time, there is a need to spell out in this world of actions and objects what declaring His Oneness means – hence “Baruch Shem, etc.2 Yaakov’s sons declared that even though they were not now worthy of a Messianic vision, they understood that the Messianic era would lead to that kind of understanding – שמע ישראל. Yaakov replies with ברוך שם – that he appreciates that the time is not ripe to reveal the end of days, but that the Kedusha of the sons will lead to that end. Yaakov’s Funeral Yaakov dies in a land of Tumah. He takes a huge risk by making Yosef swear that he will bury him in Israel and not in Egypt3. This would not have sat well with the Egyptians for “it would clearly show that Joseph’s family still did not consider themselves naturalized and that their hearts were still in their old homeland4.” In fact, without the oath Yaakov imposed on Yosef, Pharaoh would never have allowed such a thing5. With this Yaakov sends a powerful message to his children. "You hope and wish to live in Egypt; I do not wish even to be buried there. That is why he did not express this wish as Jacob, from his individual personal standpoint, but as 'Israel', as bearer of the national mission, as a warning of the national future of his children6."

Ramban hints at another reason for Yaakov’s demand to be buried in Israel:

.סימן לבניםמעשה אבות The historical patterns that were set up by the Avos were to be repeated by their descendents. Galus Mitzrayim, says the Ramban, set up the historical pattern for Galus Edom7. Yaakov’s return to rest in Israel will ensure that we too will return from our Galus8.

ע אמר על עצמו שכשהיה בן שש שנים פגד בהרב "ק מרוזין זי"ושמעתי ממקור נאמן שהרה: אור גדליהו אות ה1

אחד הרי הכל בטל ' ש ואומרים שמע ישראל וכו"ושאל אותו הרוזינער כשמקבלים עומ, ל"בעל התניא זצהרי האדם הוא , "'ואהבת את ד"כ איך אומרים אחרי כן "וא, היינו שאין עוד מלבדו" אחד"כי , ש"ואליו יתב

ואמר הרוזינער שהרב בעל התניא אמר לו . יתברך' ואין שום דבר מבלעדי ד, "אחד"שהכל ', בטל במציאות ד ש בהאור גדליהו"עע. תירוץ על זה והראיך בזה שש שעות

אבל בהמשך סדר ... כי הוא כולל הכל , אחד מה לספר כלל ה אין אחרבמצב העלי: ה אחד"עולות הראייה ד2

א "כ, אלא שאינו דלוי כל זמן שיש לגוך שמוש עצמי מנטיתו הפרטית, המעשה לעולם הפירוש הוא מוכרחו בקול "ואפשר לומר בשכמל, כח האחדות מתפשט יפה בגלוי במעשה, שצרכי הגוף בטלים אז, ביום הכפורים

.רם

ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי :כט מז3ושכבתי עם אבתי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם ) ל( :ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים

:ויאמר השבעה לי וישבע לו וישתחו ישראל על ראש המטה) לא( :ויאמר אנכי אעשה כדברך

4Rav S.R. Hirsch pg. 644, ה"ד Jacob

ואם לא בשביל השבועה לא הייתי מניחך אבל ירא לומר עבור על השבועה שלא : ה כאשר השביעך"י ד"רש5אם כן אעבור על שבועה שנשבעתי לך שלא אגלה על לשון הקודש שאני מכיר עודף על שבעים ] יוסף[יאמר

).דף לג( סוטה לשון ואתה אינך מכיר בו כדאיתא במסכת6Rav Hirsch, ibid.

שם עושה חמש השואות בין שתי הגלויות–) ריש הפרשה(מז כח 7

ויעלו … ואנחנו בו כמתים … והגלות ארך עלינו מאד .…וזקני פרעה שוריו העלוהו ועשו עמו אבל כבד 8

ויהיה להם אבל כבד בראותם כבודנו… אותנו מכל העמים

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 127

It is all set up to bring the final Tikun. Hence, Yaakov explains to Yosef why he buried Rochel on the border into Israel and not in the same cave where he is now being requested to be buried1. For it is she, as the עקרת הבית, who has the power to gather all the exiles, to unite all Jewish Neshamos and bring them back into the Holy Land2. Yaakov is given the honor and rest in his death that he did not achieve in his life. An entire country, from the King down, spends over two months mourning over his embalmed body in Egypt,3 and then all Jewish adults with a large military escort invest what must have been weeks and weeks in a funeral procession from Egypt to Israel4. In an unprecedented show of honor, a host of kings place their crown next to Yosef’s on Yaakov’s coffin5. The funeral procession ends with Yosef personally burying Yaakov. Nothing new is told about Yosef’s life after the funeral, and a few psukim later we learn of his death, having ruled an unprecedented eighty years6. Yosef was the intermediary between the Avos and the Banim, he who transferred the Kedusha of the Avos to the Banim7. Hence, Yaakov blesses Yosef's two sons, Ephraim and Menashe, that they should become like the other brothers8, i.e. the heads of two separate tribes. Unlike Yaakov, there was no chance of Yosef being buried in Israel9, but Moshe Rabeinu would later personally deal with transferring his bones, just as Yosef had taken care of Yaakov, midah keneged midah1.

ן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבא אפרתה ואקברה שם בדרך ואני בבאי מפד) ז(מח 1

:אפרת הוא בית לחם

, לא היה אצל ישראל, שאם היתה נקברת רחל במערה, רחל בדרךנקברה :פרק אסוף , נצח ישראל, ל"מהר2, את ישראלאבל נשאר בישראל כח המאחד . כח המקבץ והמאחד את ישראל בגלות שלהם, שהם בגלות שלהם

, שהרי כל ישראל נקראו על שמה, שהיא כח המאחד את ישראל, ולכך רחל. רק שאינו בפעל רק בכח בלבד שהיא -ואם לא נקברה רחל . ולכך מבקשת רחמים עד שיהיו ישראל מקובצים בארצם לגמרי. נקברה בדרך

צלם עוד כח מקבץ ומאסף ולא היה א, כבר נחלקו ישראל חס ושלום, בדרך-עקרת הבית המקבץ את ישראל .את ישראל

ויבכו אתו מצרים שבעים יום: נ מט3

וכל בית יוסף ) ח( :ויעל יוסף לקבר את אביו ויעלו אתו כל עבדי פרעה זקני ביתו וכל זקני ארץ מצרים) ז(נ 4

כבד ויעל עמו גם רכב גם פרשים ויהי המחנה) ט( :ואחיו ובית אביו רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גשן :מאד

ר אבהו מלמד "א, וכי גורן יש לאטד–ויבאו עד גרן האטד אשר בעבר הירדן : בראשית נ י: סוטה יג א5

שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה , שהקיפוהו כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמקיפים לו אטד ותלאו כתריהם בארונו של יעקב

6He was thirty when he started ruling and 110 when he died. The Abarbanel comments on this:

והוא דבר גדול ומבהיל מאד לא ראיתי כמוהו בכל ספורי דברי הימים אשר למלכי רומי שריו וסגניו .ולשאר הימים

א"א שליט"שמעתי מהרב משה שפיר7

הם אפרים ומנשה כראובן ושמעון ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד באי אליך מצרימה לי:ה מח8

:יהיו לי

והנה לא צוה יוסף שיקברוהו במערת המכפלה כמו שצוה אביו לפי שהיה יודע יוסף ): סוף הפרשה(אברבנאל 9 יוליכוהו לארץ כנען לפי שידע שלא יתן פרעה מקום ולא רשות לזה אלא לא את אחיו שמיד אחרי מותו

ו וזהו מה שאמר וימת יוסף בן מאה ועשר שנים ויחנטו אותו ויישם בארון שיקבר במצרים לזכרון גדולתו ומעשי .במצרים

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 128

Yaakov does not die In beginning his very last words to his children, Yaakov tells them:

ויצו אותם ויאמר אלהם אני נאסף אל עמי: מט כט Which Chazal explain as:

ואם לאו אני נאסף אל עמי, אם זכיתם ונטפלתם בי It is your zechus whether you bury me [where I have requested] or not. This however “does not affect me, my true self, in the least2.” Perhaps Yaakov understood about himself that which the Posuk testifies:

3עקובויגוע י Since it does not say וימות, the Sages understand that:

4יעקוב אבינו לא מת This seems strange, for the verses testify that Yaakov died5, he was embalmed6, the entire Egyptian nation mourned for him for 70 days7 and he was then taken to the Cave of the Patriarchs and buried there8. But the Sages have other sources to verify their claim9. Clearly, in some sense he did not die. The Ramban10 explains that when the Sages say that he did not die, they mean that Yaakov Avinu reached the level where there was no contradiction between his spiritual and physical selves. Yaakov’s body was a perfect levush for his soul. The greatest reason for separation of the body and the soul after death, incompatibility between the two, simply did not

לפיכך זכה שנתעסק , יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו, במדה שאדם מודד מודדיו לו: סוטה ט1

.ויקח משה את עצמות יוסף עמו) פ בשלח"ר(שנאמר , בו משה שאין בישראל גדול ממנו

2Rav SR Hirsch, pg. 678

:ויכל יעקב לצות את בניו ויאסף רגליו אל המטה ויגוע ויאסף אל עמיו) לג(מט 3

יעקוב אבינו לא מת:) תענית ה(ומיתה לא נאמרה בו ואמרו רבותינו : ה ויגוע ויאסף"י נ לג ד"רש4

:ויכל יעקב לצות את בניו ויאסף רגליו אל המטה ויגוע ויאסף אל עמיו) לג( מט5 :ויצו יוסף את עבדיו את הרפאים לחנט את אביו ויחנטו הרפאים את ישראל) ב(נ 6

:וימלאו לו ארבעים יום כי כן ימלאו ימי החנטים ויבכו אתו מצרים שבעים יום) ג(נ 7

וכי בכדי ספדו ספדיא וחנטן חנטיא, אמר ליה רב נחמן לרב יצחק, ר יוחנן יעקוב אבינו לא מת"א: תענית שם8

כי הנני מושיעך מרחוק ואת ' ואתה אל תירא עבדי יעקוב וגו) להירמי(מקרא אני דורש , אמר ליה :ת שםתעני9

שם הסבירו כפשוטם ועיין ' י ותוס"מה זרעו בחיים אף הוא בחיים ורש, מקיש הוא לזרעו, זרעך מארץ שבים בתורה תמימה בפסוק זה שהאריך

סוף הפרשה10

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 129

exist in Yaakov’s case. It seems that his sons were not aware that all this was happening, and that even he himself may not have anticipated this1. The Maharal adds that the Midos which one achieves to perfection are passed on to future generations as a spiritual genetic inheritance. Yaakov had taken the perfection of Avraham Avinu’s “right-sided” chesed and Yitzchak Avinu’s “left-sided” gevurah and added a lifetime of his own growth to create a perfect combination and balance of the two2. Therefore, Yaakov could be sure that he would live on in his children and grandchildren and that his spiritual achievements would be permanent3. Since his descendents, Klal Yisroel, would be Nitzchi, so too would Yaakov’s spiritual legacy live forever4. There are other senses in which Yaakov Avinu did not die. He felt nothing of the pangs of death5. More importantly, his body was at such a spiritual level that his soul did not need to separate from his body completely6. Normally, after death the soul exists in the realm of Olam HaNeshamos, totally separate from the body. It is vital that the soul at this stage be in an environment where it can continue to grow, in preparation for its recombining with the body during Techiyas HaMeisim7. But in rare cases, the body is so holy that the soul is not prevented from this growth by continued association with the body. Rebbe, Rav Yehuda HaNasi, was another example of this. After his death, he would continue to come and make Kiddush for his family every Friday night8. And even though a dead person is normally exempt from doing the

, יעקב אבינו לא מת) תענית ה(ואמרו רבותינו , ויאסף ומיתה לא נאמרה בו ויגוע: לג מט בראשית,ן"רמב1

ים עמכם קהנה אנכי מת והיה אל) לעיל מח כא(הרי יעקב הזכיר מיתה בעצמו , י ולדעת רבותינו"לשון רשכי , יוסף כי מת אביהםאחיויראו ) להלן נ טו(או שלא רצה לתת כבוד לשמו וכן , ואולי לא ידע הוא בנפשו

וזו , או שלא ידעו הם בזה כלל וענין המדרש הזה כי נפשות הצדיקים צרורות בצרור החיים, הם מת הואלאו תתלבש לעתים מזומנות ויובן , כיעקב, לובשת לבושה השני שלא יפשטנה ערומה, תחופף עליו כל היום

):קג(ובמסכת כתובות :) קנב(הענין הזה במסכת שבת

ה יעקב אבינו לא מת שלא היתה מדתו כענין שאר מדות הקצוות שהן גורמות דרך הקבלועל : בחיירבינו2פ שהוא כלול מכל המדות ומקבל מהן בעבור שהוא עולה דרך "ובאור זה כי מדתו הוא המכריע ואע, הפכים

כן על אברהם ויצחק לפי אמרועל כן אמרו ביעקב לא מת ולא , סלולה עד ראשית הראשית שהוא מקור החיים ות הקצוות לימין ולשמאלשהן מד

ולפי זה אם נמצא שני דברים מתיחסים ביחד אי אפשר לומר שהאחד יתואר … ל "ה ואמרו רז"גור אריה ד3

במציאות והאחד יתואר בהעדר שמאחר שהם מתיחסים אי אפשר לומר כך שהרי המציאות וההעדר אין להם ר שאם הבן בחיים שגם האב בחיים מאחר שהאב כ ראוי לומ"וידוע כי האב והבן מתיחסים ביחד וא. התיחסות

) עיין שם שהאריך ונתן עוד תירוץ. (והבן מצטרפים

והנה הוא בטובה נצחית , יעקוב אבינו לא מת): א"תענית ה ע(לכך אמרו : ה ד) על אבות(דרך החיים , ל"מהר4ולפיכך מורה ... הכל רוחני ומפני כי יהיה העולם . מורה על טוב ישראל שיהיו נצחיים-אשר לא יסולק כלל

לא כמו חיים , ואין ספק כי חיי יעקוב עתה הם רוחניים, ל שיעקוב אבינו לא מת"על זה מה שאמרו רבותינו ז . ודבר זה מבואר, האלו שהם טבעיים

לא מת לא טעם טעם מיתהפירוש: בחיירבינו5

ת על גופו תמיד לתוקף קדושתו כי שאר או יהיה ענין לא מת כי נפשו של יעקב היה מרחפ: בחיירבינו6

אבל יעקב , נפשות הצדיקים שאינם במדרגת הקדושה כמוהו חוזרות לשרשן ולעקרן וכיון שעלו לא ירדו לקדושת גופו ומעלתו היתה נפשו עולה ויורדת

, ירההנה שם מתפשטת ומזדהרת בזה, אמנם בצאת הנשמה מהגוף ולכתה אל עולם הנשמות): א ג יב(' דרך ד7

, מתחזקת ממה שנחלשה בגוף–ובמה שהיא משגת שם כל זמן היותה שם , כפי מה שראוי לה על פי מעשיהתוכל לפעול בו הפעולה הנאותה , עד שכשתשוב בזמן הראוי, ומזדמנת יותר למה שראוי שתעשה בזמן התחייה

לה

ומזה דרשו , דורות כגון רבינו הקדוש לקדושים אשר בארץ יחידי הקוהכח הגדול הזה אינו נמצא ר: בחיירבינו8יומא חד ) כל ערב שבת היה בא לביתו(כל בי שמשי הוה אתי לביתיה ) ג"דף ק(ל בכתובות פרק הנושא "רז

אמרה לה אמתיה שתיקי דרבינו יתיב )יום אחד באה שכנה וקראה על הפתח (אתיא שבבותיה וקא קריא אבבאשלא להוציא לעז על הצדיקים ) שוב לא בא( רבי תו לא אתא כששמע) דרבי יושב, שתקי: אמרה לה שפחתו(

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 130

Mitzvos, Rebbe was still considered to be alive1. Yaakov, who had inherited the great achievements of Avraham and Yitzchak, added his own achievements to reach this rare degree of wholeness and holiness2. With this holiness, Yaakov Avinu remained alive with a soul surrounded by a body, though not his original body which was buried. We cannot really understand this concept, but in truth death itself is not really a logical thing3. Similarly, when Rebbe appeared for Kiddush, he did not do so in his original body. Rather, his soul was surrounded by something which technically was physical, but was actually so spiritual that it had only the faintest outlines of the physical4. Anyone can achieve this level, though few have. The verse testifies that צדקה תציל ממות: giving charity will save one from death – not physical death, but from death as Yaakov Avinu did not die5. If Yaakov did not die, this means that future generations are able to experience the spiritual benefits of his presence. Our parsha begins with the words ויחי יעקוב, that Yaakov lived. The parsha is so named because this is the essence of all that happens in this parsha. Even in his death, ויחי יעקוב, he continues to live on. The End of the Avos Our Parsha ends the book of the Avos. The next Parsha begins the book of the Banim6. There it again talks about the life of the Jewish people, ויפרו וירבו מאד, and this too is drawn from ויחי יעקוב. 1

לשרשה ולא הגיעו אל המעלה הזאת להיות להם כח גדול כל כך כמו רבינו תםכלומר שחזרה נשמ, הראשונים

, בקדושת אברהם שנתקדש במצות מילה קודם שיוליד יצחק, קדושות' ש ביעקב אבינו שנתקדש בג"וכ, הקדושובקדושת עצמו שהוא שלישי לאבות , בעקדה על גבי המזבח להיות עולה תמימהובקדושת יצחק שנתקדש

קדוש ) ישעיה כט(ה על שמו "ומטעם זה נראה לומר שנקרא הקב, ולא היה בזרעו שום פסולבהתשלום המרכ :ולא מצאנו קדוש אברהם קדוש יצחק, יעקב

חזקוני1

, אברהם שנתקדש במצות מילה קודם שיוליד יצחקבקדושת, קדושות' יעקב אבינו שנתקדש בג : בחיירבינו2ובקדושת עצמו שהוא שלישי לאבות , ובקדושת יצחק שנתקדש בעקדה על גבי המזבח להיות עולה תמימה

קדוש ) ישעיה כט(ה על שמו "ומטעם זה נראה לומר שנקרא הקב, ולא היה בזרעו שום פסולבהתשלום המרכ :קולא מצאנו קדוש אברהם קדוש יצח, יעקב

פ שחנטו חנטיא וספדו ספדיא "ואע: התתעני( דיעקוב אבינו לא מת: 36ז דף ' ס, מחשבות חרוץ,רב צדוק הכהן3ז רק דרך חוקה כמו "ודבר זה אינו מושג כלל בעוה, ז ובאמת לא מת"הכל כפי המושג בעוה, וקברו קבריא

כ חוקה דאי אתה רשאי להרהר רק דכבר גזר"שגוף ענין המיתה היא ג

הגוף הזה הוא הגוף השני הדק שבו , יעקב אבינו לא מת אך נשאר קיים בגוף ובנפשולפיכך : בחיירבינו4הנפש מתלבשת בצורת גוף ויש לו ממש אבל הוא דק עד מאד מתלבשת בו לעתים מזומנות והוא מערב שבת

תראה למי שהוא ה ומ"קבלערב שבת או מיום הכפורים ליום הכפורים הוא משוטט בעולם בשליחותו של הוזהו מאמר החכם שאמר מקרא אני דורש שנאמר , חפץ בו כי הראשון הגס נחנט ונקבר כפשוטו של מקרא

מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים כלומר מה זרעו בחיים , הנני מושיעך ואת זרעך) ירמיה מו( :בגוף ובנפש אף הוא בחיים בגוף ובנפש והוא הגוף שהזכרתי

כשהפורענות באה , ויבער ביעקב כאש להבה) איכה ב(ה לי כי לזה רמזו באיכה רבתי שדרשו שם ונראוכשהטובה באה לישראל אין מרגיש בה אלא יעקב , לישראל אין מרגיש בה אלא יעקב שנאמר ויבער ביעקב

שנחנט ונקבר מרגיש אינו נופל על הגוףןומן הידוע כי לשו, כ"יגל יעקב ישמח ישראל ע) תהלים יד(שנאמר ' וזהו ענין רבינו הקדוש שבכתובות והנהו קפולאי במס, כי אם על הגוף הדק שיש בו ממש והוא בעל הרגש

ש ביעקב שדיוקנו חקוקה בכסא הכבוד"וכ, שבת פרק השואל

וצדקה תציל ממות) משלי י ב( סוד הכתוב וזהו : בחיירבינו5

הקדצה לשמות, ן"רמב6

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 131

Sefer Bereishis starts with an intense focus on six days of creation. Twenty generations then pass in the space of one parsha until we reach the story of the Avos in the 3rd parsha, Lech Lecha. 1948 years of history have passed when Avraham Avinu is born. Three parshios of Avraham and a little bit about Yitzchak lead to a further slowing down with Yaakov and his sons. Now, right at the end of Bereishis, we learn in one posuk that Yosef lived to see his grandchildren, the same generation as Amram, the father of Moshe. Yosef dies a little more than 2300 years after the world was created and the story of the Avos is complete. All of Sefer Bereishis is really a completion of the creation process. In fact, another name for Sefer Bereishis is Sefer HaBriah or Sefer HaYetzira. The story of the Avos is complete. The patterns of history for all time have been put into place. The Avos were the seeds of human history from which all later events would later sprout2. The story of their descendents now begins. The rest of the Torah will take place in Moshe Rabeinu’s life.

דפרשה זו סתומה כדי שלא להפסיק ביו מה דכתיב ויפרו וירבו מאד .) ויחי רטז' פ(ק "והובז: שם, אור גדליהו1

א ראה "וכמו דאיתא שיעק, א נסתמה בתוך כלל ישראל"ל שחיות הזה של יעק"ואולי הרונה כנ, לויחי יעקוב וכבר נולדו כל הששים רבוא, את האילן עומד על פרקו

2

ן בסוף הפרשה כי "וכמו שמבאר הרמב, ספר בראשית נקרא ספר יצירה):ויחי ליקוטי דברים' פ(אור גדליהו ציורי ) מה שאירע להם(בו חדוש העולם ויצירת כל נוצר ובמקרי האבות שהם כענין יצירה לזרעם מפני שכל

ןאין הכוונה שמעשי האבות באים רק להודיע מה שעתיד לבא , להודיע כל העתיד לבא להם) או(דברים לרמוז שמעשה האבות הם זריעה למה שיצמח , רק שהם יצירה, כי אי נפקא מינה לנו בידיעה זו, יד להיותומה שעת

. כ במעשה הבנים"אח

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 132

חנוכה

CHANUKA

What is [the reason of] Hanukkah? For our Rabbis taught: On the twenty-fifth of Kislev [commence] the days of Hanukkah, which are eight on which a hesped and fasting are forbidden. For when the Greeks entered the Temple, they defiled all the oils therein, and when the Hasmonean dynasty prevailed against and defeated them, they made search and found only one jar of oil which lay with the seal of the High Priest but which contained sufficient for one day's lighting only; yet a miracle happened and they lit [the lamp] therewith for eight days. The following year these [days] were appointed a Festival with [the recital of] Hallel and thanksgiving1.

Everyone associates Chanuka with the lighting of the Menorah, and the miracle of the oil in the Temple is well known. But anyone who would have lived during that period of time would have been much more aware of the great military battles and victories for the Jews2. The fact that the light of Menorah lasted for eight days was certainly a miracle, but the victory of a small band of Jews against the mighty Greeks was a much more visible and extended miracle. In fact, because the Jews were flourishing in their gratitude, they brought down a holiness that to this day we celebrate as Chanuka3. Yet, even after that victory, the Jews remained in exile of sorts. For, although they gained control over a small Jewish kingdom and its Temple, the Greek empire remained intact, surrounding it and injecting into it its powerful culture. (It seemed similar to the post-Purim reality, when the Sages refused to implement Hallel on Purim because we were still beholden to Achashveirosh4.) The holiness of Chanuka lies not in a final redemption. Rather, Chanuka is a festival which allows us to deal with exile, of how to think like Jews in a pervasive counter-culture. It is a festival of light, of a light so powerful that it shines into our darkest exile5. Even when we are under the control of the nations the miracle is that we still cling to G-d as our King and our Master6. Even when a Greek power hides

דלא למספד בהון ) שמונה ימים הם(ה בכסלו יומי דחנוכה תמניא אינון "דתנו רבנן בכ? מאי חנוכה:כא שבת 1וכשגברה מלכות בית חשמונאי , ם שבהיכלשכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמני: ודלא להתענות בהון

ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום ...לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים, אחד

מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים: וזהוא מה שאומרים בנוסח על הניסים2 י שהכירו גודל הישועה "פירוש ע. ט בהלל והודאה"עשאום יו) ליל ג]:(ב"תרל[ לחנוכה–בראשית אמתשפת3

וכן צריך להיות בכל אדם כשמרגיש איזה . ז המשיכו הארת הנס לעולם"ת והללו והודו בכל לבבם עי"מהשי כך נשאר אצלו לדורות. שנותן' וכפי השבח והודי' ישועה ומתגלה הטוב בגודל חסד ה

וגם בנס זה לא . 'בפורים לא קבעו הלל דאכתי עבדי דאחשורוש כו ]:ב"תרל[ לחנוכה–בראשית אמתשפת4 .יציאה וביטול לכל מלכות יון' הי . באור והוא למצוא ההארה הגנוזה גם בחושך ובגלות' הנס דחנוכה הי: שם אמתשפת5 בהתגלות ' וזה עצמו הנס שהם עבדי הלותאף שהיו בג' י הנס הרגישו שהם עבדי ה"ל ע"ולהנ: שם אמתשפת6

.ל"אף בתוך החושך כנ

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 133

and darkens G-d’s presence, we are able to see Him below the surface. This is the power of Chanuka, something above nature – ימי שמונה – days of eight1. Every Jew has this power, a kernel in the center of his soul which is unsullyable by outside forces. The center of each Jewish soul is like the oil with the seal of the Cohen Gadol2.

Chanuka and wisdom go together. The obvious power of the Menorah is to shed light in a time of the darkness of Galus3 so that things become clear again4. That wisdom is the wisdom of the Torah – particularly of the Torah SheBaal Peh. Chanuka is a time of transition from the Torah SheBaal Peh to the Torah SheBichtav5. The last prophets became prophets at the end of the First Temple era, and some of them lived into the beginning of the Second Temple era. There were then no more prophets, and the era of understanding the Torah through the Oral Law alone was ushered in. It was just then that the Greek exile, the Hellenistic era, began.

The process of wisdom has less clarity than the process of nevuah, for it is a function of human understanding and can lead to error6. On the other hand, this allows for a deeper understanding of things7.

ש בני בינה ימי שמונה קבעו "וז. ז"ונשאר גם לדורות הרגשה ממה שלמעלה מן הטבע אף בעוה: שם אמתשפת1שמיני שלמעלה מהטבע ובכל יום יש ' מים בבחיונראה שהם י. מהו ימי שמונה. ל שמונה ימים"ד דהול"ויל. 'כו :ל"שמונה כנ' בחי

ג"תרל, ב"תרל, שפת אמת לחנוכה2 ר חושך זה יון"ב3 רב שמשון פינחס4 ): דף צח(כז ' סדר עולם רבא פ5

.עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקודש מכאן ואילך הט אזנך ושמע דברי חכמים היצר הרע בטלה נבואהמשהרגו את ' פי: א"ביאור הגר

This is because the יצר הרע for עבודה זרה came from the same כח, but only in טומאה form, as the כח for זה לעומת זה ,נבואה. Therefore, when the one became בטל, automatically the other became בטל as well. Similarly, once פ"תושבע took over, the זה לעומת זה became חכמה יוונית which began to flower just at this time. Although the Rav Tzadok we bring immediately below does not appear to agree with the essential reason for the change over, (i.e. that it was rooted in the desire to be מבטל the צר הרעי of ז"ע ), nevertheless he does agree to the essential linkage of these factors one to the other. The first Galus after this transition was Galus Yavan, the Galus of Chochma ( פ"כנגד תושבע( .

:אחרונה סוף קטע המתחיל ומצוה ה141-2מחשבות חרוץ דף , רב צדוק הכהן6

שבדור הנביאים היה עיקר החשק וההשתוקקות של ראשי ישראל וצדיקי הדורות לנבואה שהוא השגה ברורה מה שאין כן השגת חכמה שהוא נעלמת שאפשר שאינן אלא דמיונות כוזבות של עצמו ולא , שהוא מן השמיםכ "פ כ"ות דתורה שבעק והם חשקו לדבר ברור וידיעה ברורה ולכן לא היה אז התפשט"תורת אמת ברוה

בישראל ז היה הסתלקות הנבואה "ועי. פ שהוא דרך העלם"והם חשקו בכך להשיג השגות יתירות אע: שם, רב צדוק7

ומסטורין , י תוקף החשק שהיה להם להתגלות חידושין דאורייתא שלמעלה מעלה מהשגת הנביאים"והינו עכ באו "ה דע"הנבואה שנמשכה מנבואת משה רעפ בלבם בדרך העלם שהוא מדת לילה נסתלקה "דתורה שבע

כ בכתב דוגמת התורה שבכתב שהוא מדת היום דהיינו התגלות ברור שלא במחשכים "ג) של נביאים(דבריהם .והעלם

Other reasons are brought by Rabbi Avigdor Miller (Torah Nation) who says that the rise of false prophets made it confusing to know what was true prophecy and therefore prophecy was no longer an accurate way to clarify things. points out that Galus caused the loss of prophecy. Prophecy, he states, requires ספר העקריםthe Aron in its place. Prophets always had to have their first prophecy in Israel, where the influence of the Aron could be effective in facilitating the prophecy.

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 134

Therefore, the Sages say:

ניתנה לכתוב קא אמרינן? והא איכא חנוכה. אסתר סוף כל הניסים-. יומא כט

i.e. Megillas Esther was the last of the Sforim, written because of a nes, which was incorporated into the כ"תושב , essentially a process of Nevua. Nes Chanuka remained a phenomenon without such a megila and is therefore a part of the wisdom of the Oral Law.

Unlike the Babylonian and Persian exiles which occurred earlier, the Greek exile occurred without the destruction of the Temple. Yet, the Temple no longer radiated its light. In its place, an extremely powerful wisdom, the wisdom of the Greek philosophers, began to reign. The essence of the Greek exile was that it caused spiritual darkness. Jews no longer related to the Torah as a source of their values; many no longer saw the Torah as even something that was as deep, contemporary and profound as Hellenism. The Hellenists had no interest in enslaving the Jewish body – it was their minds – their Torah – that they were after1:

2וחושך זו יון. בהו מדי. והארץ היתה תהו זו בבל

And darkness – this was Greece. The verse referred to here is the second verse

of the Torah – And (as a result of a creation – of there being now not only a Creator but a created being) the earth was a morass of confusion, of undifferentiated mass and there was darkness on the face of the depths. Now, it was possible to imagine the created world as separate from the Creator, of imagining that each part of the creation has independent existence. This was indeed darkness. And it was destined to be Hellenism’s unique opprobrium that it would be the one to show this with the full force of its great philosophical tradition.

Without the Kedusha radiated by the Temple we are in a state of תהו and בהו. But, the only way that we can be in exile in the very midst of that Temple is if darkness descends to cover the light of the Temple. The resolution of this darkness

מפני כי מלכות זה הוא כנגד , ראה אותו דניאל כנמר) ל יוןש, השלישי(והמלכות ): עמוד יא(נר מצוה , ל"מהר1

כי לא היו רוצים , ם דעתם על התורה ולבטל אותה מישראלולכך היו נותני ... ,הוא השכל ... שבאדם' חלק הגכמו שהיא , בפרט שהיא יותר חכמה והיא יותר עליונה מן החכמה האנושית שהיה להם, שתהיה החכמה

לא היו מתנגדים לישראל כי אם בתורתם, הם היונים, ולכך המלכות . ...התורה שהיא החכמה על הכל :ה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המיםוהארץ הית : ב בראשית א2

ש בן לקיש פתר קריא בגליות והארץ היתה "ר) ד(: מדרש רבה בראשית פרשה ב פסקה ד להביא ויבהילו) אסתר ו(ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו זה גלות מדי ) ירמיה ד(תהו זה גלות בבל שנאמר

את המן וחושך זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן שהיתה אומרת להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל על פני תהום זה גלות ממלכת הרשעה שאין להם חקר כמו התהום מה התהום

...הזה אין לו חקר אף הרשעים כן ורוח אלהים מרחפת זה רוחו של מלך המשיח

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 135

had to be through a miracle of light1. This light was not just the oil of the Cohen Gadol, but also the light of the Oral Law 2.

Whenever a certain power is unleashed into the world, writes Rav Tzadok HaCohen, it becomes available to be used both for Kedusha and for Tumah. Or, put differently, it becomes available to be used by Jews and non-Jews alike. While we were in the period of prophecy, of receiving wisdom מלעילא דלתתא, the זה לעומת זה of the Tumah was כישוף. However, when Klal Yisroel changed from הנהגת הנבואה to ceased to be a problem. The new כישוף ,from prophecy to the Oral Law ,הנהגת החכמהYetzer Hora became Western Philosophy, 3חכמה יונית . This was a Chochma that reached up to great heights and seemed to point in the right direction. But just at the point where this wisdom might seem to connect us back to G-d, the Greeks cut the knowledge off from connecting to its source. Instead of man self-transcending to connect with G-d, we are left with man idolizing himself4.

Daniel has a dream of the four exiles. In it, he sees the Greeks in the form of a leopard – a נמר. The strength of a leopard is known for its determined speed, for its bold alacrity and sharpness5. This combination is known as עזות and in humans it is a characteristic of the wise, for someone who is too embarrassed to ask does not learn

וחושך זו יון . בהו מדי. במדרש והארץ היתה תהו זו בבלאיתא: נ"תר שנת– לחנוכה - אמת ספר בראשית שפת1

אבל בימי יון . ק ואז העולם תהו ובהו"כי בבל ומדי היו בעת שחרב ביהמ. 'שהחשיכה עיניהם של ישראל כות "שילכן כאשר נקם ה. ק"ר ביהמק קיים רק אותן הרשעים החשיכו עיניהם שלא יוכלו לקבל או"ביהמ' הי

כ מאיר אור מן המנורה וזהו מדה "ק אעפ"ק גם לימי החושך עתה שחרב ביהמ"נקמתינו נתן לנו הארה מביהמפ המים ואין מים "כ ורוח אלקים מרחפת ע"ואיתא מזוזה בימין כי הכל הוא בכח התורה כדכתיב אח. במדה

שיוכלו לקבל אלקיות בכח התורה י"אבל התורה ניתן לבנ. יותמלכיות היו מוכנים לה' ודאי ד' פי. אלא תורהת ולהשכיחנו תורתו הקדושה "ש וזכרם רצו להעבירנו ממצות השי"אבל היונים ימ. אפילו בזמן מלכות שלהםח משמאל הוא "אבל נ. י קבוע וקיים כמזוזה בבית"ומזוזה היא אור התורה שיש בבנ. לכן אבד זכרם מן העולם

:ש לעיל" מאור התורה גם בשמאל כמרותים האלו להנקם מהם מאיר נבימ. לפי שעה

2Chanuka was during the period of בית שני. Therefore, although it is lacking in the Nisim of Bayis Rishon, it has the wisdom of פ" תושבע :

הדרה לא היה אלא בבית שני שלא רצו מכל מקום עיקר התורה וזיוה ו, פ שלא שרתה שכינה בבית שני"אע )158פרקי היכולת מובא ברסיסי לילה של רב צדוק הכהן דף ( לבנות עד שהבטיחם לגלות להם רזי התורה

.ב דף קטז מאמר שלם על זה"עיין בשפתי חיים ח ות ובימי החשמונאים היה עיקר התפשט):140' בבראשית עמ אות ב -לחנוכה (פרי צדיק , רב צדוק הכהן3

ים ומצד התרבות הדברי תורה היה התגברות חכמת יונית שהיא קהתורה שבעל פה וזה לעומת זה עשה האל . תורה שבעל פה והיה אז אריסטו ראש חכמי היוניםכמתהיפך ח

כל ' ולעולם כפי הנהגת התורה בישראל כן הוא הנהגתו ית...: ה וזה"ד] נו[ רסיסי לילה, רב צדוק הכהןז אצלם וחרטומים ומכשפים היו כל זמן "וכל ריבוי ע". זה לעומת זה"ות מתנהגים כן בהעולמות ואף האומ

כ אצלם חכמת יונית "התחיל ג, שהיתה גילוי שכינה ונבואה בישראל ומשנסתלקה והתחיל תורה שבעל פהכ "כי התחלת אנשי כנסת הגדולה היה בתחילת מלכות יון שאז היתה חתימת הנבואה וע. שהיא חכמה אנושית

:... יון הם שהתחילו בגזירת שמד לפי קאכן הפילוסופים אם אמנם רחקו כל הרחק הזה מהשגת האלו:...ספר הכוזרי מאמר רביעי אות יג4

ות לא היה להם מבוא כי אם דרך ההקש ההגיוני וההקש קהנבואה אין להאשימם על כך כי אל חכמת האלובים להודות על האמת יאמרו לבעלי התורה דברים לא הביאם כי אם למה שאמרנו ואכן אותם מהם האוה

ות זו אשר לכם אין אני מכחישה אולם אומר אני כי קחברי האזרחים חכמת אלו) לבני עירו(שאמר סוקרטס ...איני מכירה כי אני יודע רק בחכמה האנושית

דבר הזה ועל ידי מה ואנחנו לא נדע איך יהיה ה: ... בענין חכמת האלוקי–ספר הכוזרי מאמר חמישי אות יד אם לא שתבואנו ידיעה על כך בדרך הנבואה ואלו היתה לפילוסופים בזה חכמת אמת היו הם עצמם משיגים מדרגה זו שהרי הם הנושאים דברם על הנפש ועל הנבואה אולם למעשה אינם אלא כשאר בני אדם אם אמנם

רחי אתונה העם אין אני כופר בחכמת יתרון להם בחכמה האנושית וכמו שהיה אומר סוקרטס הראשון לאז ...ות אשר לכם רק זאת אמר אני איני מבין אותה לי אין ידיעה כי אם בחכמה האנושיתקהאלו

כי זאת החיה היא עז , וזה שראה דניאל מלכות השלישי הזה שהוא דומה לנמר): עמוד יא(נר מצוה , ל"מהר5

עז כנמרהוי ) גמשנה כ, אבות פרק ה: (וכמו שאמרו, ביותר

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 136

( ן למדולא הבייש )1. The Greeks shared this trait with the Jews2. (Rebbe Meir went so far as to say that because of their עזות the Jews were given the Torah3!)

So great were the Greek philosophers that there is hardly anything that came in the 2000 years of philosophy that followed that the Greeks had not already said. The original great philosopher was Socrates. Socrates’ student was Plato, whose student was Aristotle. Aristotle’s student in turn was Alexander the Great. Alexander the Great conquered vast parts of Europe and Asia and introduced Hellenism, or Greek Wisdom, into the local societies. And one of those societies was Israel.

The arrogance of Hellenism was such that it became impossible for them to recognize any source of wisdom that could be above them. Here they had, by the power of their own minds, transcended the idolatry and kishuf of the past, but they could not accept that there could be such a thing as prophecy and therefore a Divine Torah. For it was inconceivable to them that anything could exist and not be grasped by their own minds4. Beauty, the human body – these were things within their grasp – and therefore these became their idols. Torah requires humility to grasp,5 to recognize that there is a higher source of wisdom, and humility was just not in the Greek lexicon6.

Hellenism introduced Galus Yavan, a Galus imposed not so much on the body as on the mind7. Hellenism was a world-view that conquered the minds of a great number of Jews, permeating much of Jewish society. In previous exiles, we did not find מתבבלים in Bavel or מתפרסים in Persia. The exiles of Bavel and Persia were experienced as Jews toughing it out to be Jews, not trying to out-Babel the Babylonians or out-Persian the Persians.

) משנה ה, אבות פרק ב: (ל"כמו שאמרו ז, וזאת המדה היא שייכת אל אשר הוא מוכן אל החכמה: שם, ל"מהר1

ולא הביישן למד ולכך מדת ישראל היא עזות: שם, ל"מהר2 מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שהן עזין, מ"תנא משמיה דר) ב, כה: (מסכתא ביצה3 אות ב -לחנוכה (פרי צדיק , רב צדוק הכהן ):140' בבראשית עמ אות ב -לחנוכה (פרי צדיק, רב צדוק הכהן4

ומצד חכמתם היה להם התנשאות וגסות רוח והתלוצצו מכל אמונות הקודמות ואף ):140' בבראשית עמכי אמרו אם היה מציאות נבואה , ואמנם רצו לבטל גם התורה הקדושה ודבר נבואה. מעבודה זרה וכישוף

ומחמת שלא השיגו בחכמתם הדברי תורה לא . ה שהשם יתברך ידבר עם בני אדם היו הם משיגים זבעולם .האמינו בדברי תורה שאמרו שאין חכמה בעולם רק מה שהם משיגים ועל כן נקראים זדים

מר ונא', ה זכה לתורה על ידי שפלותו בעיניו כמו שאמר קטונתי מכל וגו"ויעקב אבינו ע: שם, רב צדוק הכהן5

וסימן לגסות הרוח עניות דתורה וךיעקב כי קטן הוא דדברי תורה מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמ ).ב"סוטה כא ע(ואמרו אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו ) ב"קידושין מט ע( וחשך זה מלכות ) ב' ית רבה פבבראש(איתא ): 139' בבראשית עמ אות ב -לחנוכה (פרי צדיק , רב צדוק הכהן 6

' כלב ג"שור "חמור "ך ראשי תבות "וכתבו בספרים הקדושים חש', יון שהחשיכה עיניהם של ישראל כודקליפות היונים היה מינות וזה שורש כל הקליפות שבא מהגאוה שגבה לבם שהם חכמים . קליפות הנזכריםוכן עיקר הדברי ... .הקליפות שהם הקנאה והתאוה' ועל ידי כן באו גם כן לב. למינותובעיניהם ומזה בא וחכמתם שהוא חשך היפך תורה אור מביא לידי קליפות התאוה ... שפלותיתורה נקנה על יד

7The Greeks never decreed genocide on the Jews. Unlike the Nazis or Haman, the Greeks did not hate the Jews as a nation or as a race. All their laws had to do with prohibitions on the practice of Judaism. So too, the war of the Jews was not to wipe out the Greek presence in Israel so that they could be politically independent. They were fighting for their right to practice their religion. With the vicotory the Jews regained their own Chochma, Chochma Elokis.

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 137

Yet, for the first time during the Greek exile we find םמתיוני 1, Jews who became Hellenists. Rav Hutner says that Chanuka is a Jewish physical rebellion to recapture the minds of the Jewish people. Hence it is the Wisdom of the Menorah, shining its light outwards, that is the core of this festival.

Here is a classic: Good, with its heroes2, conquers evil, and so we celebrate. But things are not so simple. Yavan was a descendent of Yafet, Noach’s eldest son. His blessing was:

יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם: בראשית ט כז

From which the Sages learn an astonishing thing. A Torah Scroll written in

English is not a Torah Scroll. It is but a translated text, and one cannot be Yotzeh Krias HaTorah through it. It lacks the Kedusha of a Sefer Torah. However, a Torah scroll written in Greek is an authentic Torah scroll3.

.4פיפותו של יון תשכון באוהלי שםי

Despite the fact that the Greeks certainly had no chelek in the Torah, the

wisdom of this nation was so powerful, so עז-like, that its language could actually hold the words of the Torah5. And it was just because their wisdom was so great that they felt threatened by the Torah as an alternative6.

And so a great battle developed, Athens versus Jerusalem, man-made wisdom pitted against its Heavenly alternative. Just as the Jews were making their transition from prophecy to a seemingly more man-centered approach, the Oral Law, they were faced with a challenge of showing that all their wisdom comes from G-d after all. The Greeks understood exactly why the Jews were so powerful and it was not because the Jews were so clever. Take the G-d out of the Jews, the Greeks said, and we will out-wisdom them on our grounds7. Show that G-d has abandoned them, as He surely has

פחד יצחק1 ' כי אני ה-להפר בריתי אתם (...לא מאסתים ולא געלתים לכלתם : ו"ויקרא כ :מסכת מגילה דף יא עמוד א2

ולא , מישאל ועזריהשהעמדתי להם דניאל חנניה, בימי כשדים-לא מאסתים : במתניתא תנא) אלהיהם, בימי המן-לכלתם , ומתתיה כהן גדול, וחשמונאי ובניו, שהעמדתי להם שמעון הצדיק, בימי יוונים-געלתים

, שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות, בימי פרסיים-, להפר בריתי אתם, שהעמדתי להם מרדכי ואסתר .ון יכולה לשלוט בהםשאין כל אומה ולש, לעתיד לבוא-אלהיהם ' כי אני ה

ל "ופרשו ז, )כז, בראשית ט(ל יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם " ולכך דרשו ז): עמוד יא(נר מצוה , ל"מהר3כלומר , יפיותו של יפת יהא באהלי שם, ר חייא בר אבא היינו טעמא דכתיב יפת אלקים ליפת"א) ב, מגילה ט(

כי מותר להיות התורה בלשון , יהיה התורה באהלי שם, היפה יותרוזהו לשון יוני שהוא, מן היופי של בני יפת . ז מפני שיש לה החכמה יותר משאר אומות"וכ. שלהם

יון תשכון באוהלי אין כתבי הקודש נכתבים בשום לשון כי אם בשפת יון שנאמר יפיפותו של: וט: מגילה ח4

שם כמו שמפורש במגילה , ם חכמים התורה יוניתולפיכך האומה הזאת בקשו שיכתבו לה: נר מצוה, ל"מהר5ומכל מקום בקשו לכתוב להם התורה , כמו שאמרנו, אף כי בודאי אין לאומה הזאת חלק בתורה). א, מגילה ט(

.וזה מורה שהחכמה שייך להם ביותר מן שאר האומות, בלשון שלהם וב הזה עצמו היה גורם שרצו לאבד משאר אומות והקיררוכל זה מפני שיש להם חכמה יות: נר מצוה, ל"מהר6

מהם התורה כי אין גבור מתקנא אלא בגבור שכמותו וכך היה כל ענין מלכות שלישית לבטל מישראל מעלת התורה האלוקית וכל דבר אלקי : נר מצוה, ל"מהר7

ו מעלה אלוקית "בפרט היה רוצה אומה זאת שלא יהיה ח

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 138

since the sin of the Golden Calf1, and their wisdom will become but a little department in the world of Hellenism2. Let Shimon Hatzadik and his people keep their temple3 – we are reasonable people after all. What we want is their minds.

Rav Hutner4 explains that G-d reveals His Will to us in two ways – through the Ten Sayings of Creation5, the world of natural law, and through the Ten Commandments, the world of moral and spiritual choice. The former is like an outer garment to the latter. Beneath the world of scientific imperatives lie the deeper layers of Chochmas HaTorah, of choice:

י חכמת התורה הרי היא חכמה חיצונית לגב…חכמת הטבע

The Greek philosophers occupied themselves with trying to understand man in

nature, the outer garment of wisdom. This too is G-d’s world, provided that it gets connected to the deeper layers of man’s spiritual realities. The Torah can be translated into Greek. However, stop at nature, and instead of a man who serves his Maker, who can choose to commit to growing and striving, we are left with the dark forces of matter.

6חושך על פני תהום זה יון

The very same force which allows the Greek language to hold the holiness of

the Torah is that which, if unleashed as an independent force, is a great darkness, utterly opposed to all that Judaism stands for. The darkness to which the Greeks are being compared is the primordial darkness at the beginning of creation. The light that came after was not the physical light of the sun, moon and stars, as those were created only on the fourth day. Rather, as the Sages tell us, it was a spiritual light so powerful that it was hidden for the righteous of the future. During Chanuka, we see a little of that light, the level of the eight, in the light of the Menorah.

כי אמרו מצד שישראל עשו , שור שאין לכם חלק באלוקי ישראלכתבו על קרן ה: ר ב ה"ב: מצוה נר ,ל"מהר1

ולא אמרו כתבו על …לק באלקי ישראל חו "את העגל מיד שהוציא אותם ממצרים אם כן מורה שאין להם ח החטא הזה עצמי להם…ל " ר…נייר כי

2The Greeks were willing to accept anything which their minds could grasp. Once the Jews were to accept that the mind is supreme, then let that mind grasp a concept of G-d, if it so desires. But the G-d-idea can only go so far as human thinking will allow. This is true idolatry, worship of the self.

יום שבקשו . דלא למספד, ]הוא[יום הר גרזים ] בטבת[בעשרים וחמשה : ניאוהת... :מסכת יומא דף סט עמוד א3? מה עשה. באו והודיעו את שמעון הצדיק. כותיים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו ונתנו להם

וכל הלילה הללו , ואבוקות של אור בידיהן, ומיקירי ישראל עמו, ונתעטף בבגדי כהונה, לבש בגדי כהונה? מי הללו: כיון שעלה עמוד השחר אמר להם. כים מצד זה והללו הולכים מצד זה עד שעלה עמוד השחרהול

, כיון שראה לשמעון הצדיק. ופגעו זה בזה, כיון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה. יהודים שמרדו בך: אמרו לודמות דיוקנו של זה : להםאמר ? מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה: אמרו לו. ירד ממרכבתו והשתחוה לפניואפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך : אמרו-? למה באתם: אמר להם-. מנצחת לפני בבית מלחמתי

אמר -. כותיים הללו שעומדים לפניך: אמרו לו-? מי הללו: אמר להם-? שלא תחרב יתעוך גויים להחריבו ... הרי הם מסורים בידיכם: להם

מאמר ד, פחד יצחק4 ה משנה א"אבות פ5 פני תהום זו יון המחשיכה עיניהם של ישראל חושך על: ב ד' פ בראשית רבה6

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 139

It would be a mistake to think that had we lived during the time of the Greeks, their impurity and darkness would have been obvious. Here was a culture enormously deep, incredibly sophisticated, clothed in art and drama, philosophy and beauty. We see this from the fact that the Greeks went for this source of Jewish strength, the Menorah, and, amazingly, they were able to overpower this source of Jewish Kedusha and defile the Temple. The numerical value of היכל is 65, while the numerical value of יון was 66, showing that the Greeks could rise above the level of the Heichal and defile it1.

But there came a point which was beyond their reach. This was the level of the Cohen Gadol, a level of 2קודש קדשים , and it was his oil that did not get defiled. Torah light is symbolized by Menorah light3, but the Menorah had only 7 candles and the Greeks controlled the seven, the level of nature. The Menorah we light on Chanukah has eight candles, however. Our Menorah is keneged the Aron which was in the Kodesh Kedashim. This is the level of eight4. That oil of the eight-garmented Cohen led to an eight day miracle – above the natural order which the Greeks controlled5. This is also why it took Cohanim, the Hasmonaim, to defeat the Greeks6. Their numerical value is 10 more than that of the Heichal (757 = כהן). Perhaps brain-to-brain the Greeks were greater, but the Jews were in touch with their soul. (נשמה, the soul, is comprised of the word שמן, oil, plus a ה, which stands for G-d’s Name.)

It was this spiritual core that the Greeks lacked. What the Greeks wanted was that when we celebrate the miracle of our victory over them, we do it in the form of Maccabi Games. That would truly show their victory over us. Let there be Judaism, they said, but let it be just another expression of the dominant Hellenism. What we can’t afford, they said, is an independent nation with its own Torah, values and culture committed as it is to something higher than man. The differences have to be broken down. Translate the Torah into Greek so that it belongs to everyone. Break down the exclusivity of the Jews by ensuring that every Jewish bride is impregnated by Greek seed, that of the emperor no less. And attack the core observances of Jewish exclusivity by banning them outright. Then let the Jews live and enjoy the fruits of Hellenism like everyone else8.

The Torah, claimed the Greeks, would be a beautiful embellishment to this pool of Greek culture, whose goal was the betterment of man, as an end in and of

ו להורות כי יש למלכות יון כח גובר על ההיכל ובזה "ה ויון מספרו ס"ל עולה למספרו סכוסימן לדבר הי1

מטמאי את ההיכל והוא מורה על …כנס לפני ולפנים הקדשים כי כהן גדול נ, כי כהן גדול יש לו קדושה על קדושה: ל שם"מהר2

מעלה עליונה נסתרת בהיכל והיא מעלת קודש קדשים 'כי נר מצוה ותורה אור וכו) משלי ו כג(ולכל הנס שנעשה להם היה בנרות של בית המקדש : נר מצוה, ל"מהר3 ל בהנר מצוה שם"כו משמע מהמהר4 'ל מעלות התורה כמו שבארנו זה במקום אחר וכוושמונה ימים שנעשה להם הנס מורה ע: ל שם"מהר5 שם, ל"מהר6

7The Maharal explains that Heichal has a hidden Yud because under the Heh is a Tzeirih which indicates a hidden Yud- making it numerically equivalent to the word Cohen.

חנוכה מאמר ו, פחד יצחק8

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 140

himself, in this world1. Rid the Jews of their ridiculous pretensions as the Chosen Nation, remove from them their superstitious beliefs, and they are worthy Hellenists like everyone else2.

In the end, Jewish wisdom defeated Greek wisdom because the Torah of the Jews is above man and is enveloped and permeated by kedusha. The greatest expression of kedusha in space is the Beis HaMikdash, and the kli in the Beis HaMikdash that represents Torah is the Menorah3.

.ומהי שלימות, על מהות החכמה] היתה[המלחמה בין עם ישראל ליון : דף סט, מועדים ב, חייםשפתי1 ולעקור את , כי רצו להשליט את שיטתם על עם ישראל, ולכן גזרו היוונים רק גזירות רוחניות: שפתי חיים שם2

ה"מעלותיהם ובכך לנתק את הקשר בין עם ישראל להקב בכל ) ה משנה כ"אבות פ( והבית המקדש הם שתי מדריגות זו על זו כמו שאמרו כי התורה: מצוה נר, ל"מהר3

אלוקינו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקינו בתורתך כמו ' יהי רצון מלפניך ד, מקום שמים אלן יחד ולכך היו מתנגדים אל המצות התורה ולבית המקדש בפרט , שהוא מבואר במקום אחר

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 141

Index of Chumash Topics Note: This index is for all Chamishei Chumshei Torah: Categories: 1. Bereishis – Unfolding of World History 2. Family, Women, Chinuch 3. Food, Environment 4. G-d - Providence, Bitachon, Miracles, Choice, Reward 5. Israel: Nation, Land and Beis HaMikdash 6. Israel & the Nations 7. Legal & Political 8. Life – Death; Purity and Impurity 9. Leadership & Authority 10. Monetary, Wealth & Property 11. Self 12. Others 13. Shabbos & Festivals 14. Torah & Mitzvos 15. Good & Evil 1. Bereishis – Unfolding of World History Avraham Avinu- his growth: P1 Lech Lecha Cheit of Adam Harishon: P1 Bereishis Creation: P1 Bereishis Joseph & His Brothers: P1 VeYeshev Noach’s Failed Greatness: P1 Noach Study of History P5 Haazinu The Creation of Man & Woman P1 Bereishis The Avos: P1 Lech Lecha Yaakov & His Family: P1 VeYechi 2. Family, Women, Chinuch Family: P1 Chayeh Sarah Homosexuality: P3 Acharie Mos Hair Covering: P4 Naso Marriage: P4 Naso Sarah and Rivka – Mothers and Wives: P1 Chayeh Sarah Tznius: P3 Naso

3. Food, Environment Engagement vs. Prishus: P4 Naso Kashrus: P3 Shmini

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 142

Sanctifying the Material P3 Shmini (Kashrus) Science & Nature – as a source of belief: P1 Lech Lecha Cruelty to Animals: P5 Ki Seitzei 4. G-d - Providence, Bitachon, Miracles, Choice, Reward Bitachon: P1 VaYishalch Brochos & Kelalos, Reward in This World & The Next: P3 Bechukosai Happy Endings are not always so happy: P1 VaYigash Kidush & Chillul HaSh-m: P4 Emor Miracles & the Makos: P2 VaEreh Prayer: P5 Eikev Providence, Punishment and Rehabilitation P3 Metzora Providence vs. Choice: P4 Balak Science – as a source of belief: P1 Lech Lecha Skepticism: P5 Devarim The Golden Calf: P2 Ki Sisa The Last 3 Makkos: P2 Bo Truth: P1 VaYetzeh Understanding G-d: P2 Ki Sisa Walking in His Ways: P5 Eikev 5. Israel: Nation, Land and Beis HaMikdash Bigdei Kehuna: P2 Tezaveh Difference between Jew & non-Jew: P4 Balak Eretz Yisroel: P4 Masay Fire on the Mizbeach: P3 Tzav Individual and Community: P4 Bamidbar J People & the Holy Land: P5 Ki Savo J People: commitment to G-d and His Torah P5 Ki Savo Korbanos: P3 Vayikra Korbanos in our Day: P3 Vayikra Korbanos of the Sinner: P3 Tzav Mishkan and Beis Hamikdash: P2 Trumah G-d’s Presence in One Place P2 Trumah The Beis HaMikdash Today P2 Trumah Shemita & Yovel: P3 Behar Study of History P5 Haazinu The Miracle of The Land: P5 Eikev The Spies and the Land: P4 Shelach The Tribes and Their Blessings: P5 Vezos HaBracha The Unity of the Jewish People: P2 Pikudei This is My Bread: P3 Vayikra Uniquenes of J People P5 Ki Savo What does it mean to be Chosen: P5 Ki Savo 6. Israel & the Nations

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 143

Conquering other lands: P5 Devarim Difference between Jew & non-Jew: P4 Balak Galus: P1 VaYigash Galus Yavan P1 Chanuka Geirus: P5 Eikev Intermarriage: P4 Pinchus Rome & Jerusalem: P1 Toldos Yaakov & the Sar Shel Eisav P1 VaYishlach Seven Noachide Mitzvos: P1 Noach The Chosen People: P5 Ki Savo Eternal Bris with the Chosen People P5 Netzavim War: P5 Ki Tetzei 7. Legal & Political Democracy: P4 Korach Eved Ivri: P2 Mishpatim Judging Fairly: P5 Devarim Torah Civil Law – The Limits of Man’s Genius: P2 Mishpatim Using a Beis Din P2 Mishpatim Requirement to Listen to Chachamim P5 Shoftim 8. Life – Death; Purity and Impurity Leprosy: P3 Tazria Parah Adumah: P4 Chukas The Cheit of Adam HaRishon: P1 Bereishis The Golden Calf: P2 Ki Sisa Tumah & Tahara: P4 Metzora 9. Leadership & Authority Chachamim: P5 Shoftim Cohanim & Leviim: P4 Korach Communal Responsibility: P1 Noach Noach’s Failed Greatness: P1 Noach Prophecy: P5 Shoftim Pursuing One’s Dreams: P1 MiKetz The Avos: P1 Lech Lecha The Making of Moshe: P2 Shemos The Sins and Death of Moshe: P5 Haazinu/

Vezos Habracha Yehoshua, the Mysterious Leader: P5 Vayeshev Kings P5 Shoftim 10. Monetary & Property

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 144

Charity and Giving: P5 ReEh Joy & the Challenge of Wealth P5 Ki Savo Damages P2 Mishpatim Sanctifying the Material P3 Shmini (Kashrus)

11. Self Creativity balanced with Discipline (The Mishkan): P2 Vayakhel Fulfilling One’s Potential: HaKaras HaTov: P5 Ki Savo Midos: The Midos and Nisyonos of the Avos: P1 VaYishlach Nisayon: P1 Veyerah Nisayon – On One’s Own: Yaakov & the Sar Shel Eisav P1 VaYishlach Purity and Impurity: P3 Metzora Pursuing One’s Dreams: P1 MiKetz Spiritual Creativity: P4 Matos The Akeidah – Man’s Potential and its actualization: P1 VaYerah The limits of Man’s Genius: P2 Mishpatim Tznius: P3 Acharei Mos Women’s Hair Covering: P4 Naso Arrogance, Humility & Fear P5 Eikev Jacob – Sanctifying the World: P1 VaYetze Sanctifying the World: P3 Shmini 12. Others Charity and Giving: P5 ReEh Eved Ivri: P2 Mishpatim Giving: P1 Vyereh Hate: P3 Kedoshim Hakaras HaTov P5 Ki Savo Healing and Saving Lives, Physically & Spiritually: P2 Mishpatim Lifnei Iver: P3 Kedoshim Love your Neighbor: P3 Kedoshim Machlokes: P4 Korach Shalom and Machlokes: P4 Pinchus Speech: P4 Matos Speech – Loshon Hora: P3 Tazria Tochacha: P3 Kedoshim Tochacha: P1 VaYigash To Walk in His Ways: P5 Eikev 13. Shabbos & Festivals

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 145

Parshas Zachor: P2 Tetzave Pesach, Krias Yam Suf: P2 BeShalahc Pesach, Yezias Mitzraim: P2 BeShalach Rosh Chodesh: P2 Bo Rosh Hashana – Day of Judgement P5 Rosh Hashana Rosh Hashana – Teshuva MeAhava P5 Rosh Hashana Shabbos: P1 Bereishis Shabbos HaGadol – Korban Pesach: P3 Tzav Tisha B’Av P5 after Devarim Yom Kippur Avodah: P4 Acharei Mos Yom Kippur - The Seir HaMistaleach: P4 Acharie Moshe Teshuva & Yom Kippur Yom Kippur (after Haazinu) 14. Torah & Mitzvos The Purpose of the Mitzvos P5 Ki Seitzei Bikurim - Hakaras Hatov P5 Ki Savo Chukim: P4 Chukas Cruelty to Animals P5 Ki Seitzei Krias Yam Suf: P2 BeShalach Ma’amad Har Sinai: P2 Shemos Moshe Rabbeinu’s Prophecy: P4 Behaaloscha Nadav & Avihu – Holy & Unholy Logic P3 Shmini Preservation of the Torah: Hakhel and Writing a Sefer Torah: P5 Reeh Requirement to Listen to Chachamim: P5 Shoftim Ten Commandments: P2 Shemos Teshuva P5 – Netzavim Teshuva & Yom Kippur P5 – Yom Kippur Teshuva MiAhava & Rosh Hashana P5 – Rosh Hashana The Limits of Man’s Genius P2 Mishpatim The Nation Witnessed the Revelation Themselves: P2 Shemos The Torah –True Forever: P5 VeEschanan Torah Study: P5 VeEschanan Torah Study: Yisachar-Zevulun P5 Vezos Habracha Tzitzis P4 Korach Yezias Mitzraim: P2 BeShalach 16. Good & Evil The Corruptor P5 Reeh Yaakov & the Sar Shel Eisav P1 VaYishlach

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 146

BIBLIOGRAPHY Most Frequently Used Sources:

יהואור גדל

אור החיים בכור שור )ל"מהר( גור אריה

הגות בפרשיות התורה כתב וקבלה )נפתלי צבי יהודה ברליןהרב ( העמק דבר ספר החינוך

כלי יקר משך חכמה מדרש רבה

נתיבות שלום ספורנו ן"רמב בחיי' ר שמשון שפאל הירש' ר

שפת אמת שם משמואל תלמוד בבלי

Other, frequently used sources:

אונקלוס אברבנאל אבן עזרא בית הלוי

בעל הטורים דעת זקנים

זהר החדש, תקוני זהר, זהר חזקוני

חתם סופר מדרש תנחומא

חידושי אגדות: ל"מהר 'גבורות ד תפארת ישראל נתיבות דרך חיים על אבות מי שלוח

ם"מלבי מחשבות חרוץ: רב צדוק הכהן

צדקת הצדיק צדיקפרי

ת מוסרושיח מילתלמוד ירוש

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 147

Less frequently used sources:

אבות דרבי נתן )צדוק הכהןרב (דובר צדק

ילקוט שמעוני מאור ושמש

מדרש שוחר טוב ס"א על ש"מהרש

מכתב מאליהו נפש החיים ספר היצירה

)יוסף אלבו' ר(ספר העיקרים )רב אליהו כי טוב(ספר התודעה

)יצחק הוטנר' ר(פחד יצחק פרקי אבות )א"הגר (קול אליהו רוח חיים

'דרך ד: ל"רמח דעת תבונות מסילת ישרים

על התורהם"רשב שפתי חכמים ) צדוק הכהןרב ( תקנת השבים

תרגום יונתן בן עוזיאלThe Stone Chumash

Occasionally used Meforshim:

אדרת אליהו אלשיך

א"הרב משה שפירא שליט )שמחה זיסל מקלם' ר(ה ומוסר חכמ

חתם סופר לב אליהו

מדרש שוכר טוב )רב יהודה פתיה(מנחת יהודה

)רב אליהו כי טוב(ספר הפרשיות עלי שור

תמימה' דרשת תורת ד, ן"רמב תנא דבי אליהו הרב יהונתן אייבשיץ, תפארת יהונתן

Also Quoted:

א"אבן שלימה להגר גשר החיים ) פיינשטייןרב משה(דרש משה

)רב יוסף יוזל הורוביץ(מדרגת האדם ט"מדרש לק

נתיבות המוסר ספר לקט הקמח החדש א קוק"עולות הראייה של הרי

פני יהושע

C:\Documents and Settings\Chana Rivka\Desktop\AJOP BOOKS\1a. Chumash detial Bereishis 2.doc 148

בתיריקתא פס פרקי דרבי אליעזר

קהלות יעקוב קובץ שעורים

רב דוד צבי הופמן ב "פרקי אמונה ובחירה ח, שפתי חיים, חיים פרידלנדר' ר

ג"רלב שער הגמול: ן"ברמ מאמר הגאולה: ל"רמח ע"ך על השו"ש

תרגום יונתן בן עוזיאל

Rav Yaakov Kaminetzky Rav Moshe Feinstein Holocaust & Halacha Rav Aryeh Kaplan, Waters of Eden Rabbi Freundel, Journal of Halacha and Contemporary Society The Secret of Sabbath, From The Sabbath: A Guide To Its Understanding and Observance by Dayan Dr. I. Grunfeld