להיות דור שני

Being second generation

ליפשיץשרה : ציירתArtist: Sara Lifshitz

lifshitza@yahoo.com

2013דצמבר להיות דור שני

משלו שואתי DNAשלכל אחד מאיתנו . שואתייםיש הסוברים שבני הדור השני נושאים בגופם גנים

שינוי בתפקוד הגנים שעוברים בתורשה רגשית ואינו קשור – אפיגנטי –שנוצר בעקבות שינוי גנטי

.אני נמנית עליהם. D.N.A-לשינויים פיסיים ברצף ה. מה ומי שאני היום נובע ומתעצב מן העבר המשפחתי שלי. כבת דור שני אני נושאת בתוכי את גן השואה

.נקמה ותיקון, הישרדות, אני רואה בעובדת עצם קיומי חשיבות היסטורית המעידה על כוחם של חיים, חדרו ללבי ולעצמותי, הזינו והניקו אותי, סיפורי השואה אפפו אותי, ואולי עוד קודם, מיום הולדתי

לסדר העדיפויות , לעולם המושגים והאסוציאציות שלי, להבנתי ותפיסתי את העולם, לדרך החשיבה שלי

.בפרט התנהלותילמשמעות קיומי בעולם בכלל ודרך . למגוון הרגשות שלי. לחלומות ולסיוטים שלי, שליהרגשתי . נבעו מתוכי בעקבות השתתפותי בסדנת הכתיבה של עמותת דורות ההמשך"/פרצו"הציורים

בציורים אלו אני מנסה לבטא את . את הצורך לתת ביטוי בציור לרגשות ולמחשבות שאני מעלה על הכתב

צריך , כל ציור מספר סיפור. והנפשיות כדור שני למשפחה שרובה הושמד, אישיות, הקיומיות תחושותי

.להקשיב לוכל הכיתובים והציטוטים לקוחים משירים . חלק מן הציורים נעשה בהשראת שיריה המרגשים של אמי

.אלו

רוחות רפאים –צילומים ישנים של דמויות מן העבר הרחוק . חלק מן הציורים מבוסס על צילומיםכל אחת מבנות משפחתנו , פניהן חלולות. אין מי שיספר. גורלן משוער. שמם אינו ידוע –עלומות זהות

.חלקם מבוססים על צילומי ילדותי. יכולה להתאים למלא את הפנים החסריםשני המישורים . אישי-הקשר ביניהם הוא היסטורי. מישור אחורי ומישור קדמי. בציורים שני מישורים

.מיצגים מימדים שונים של זמן ומציאות שנפגשים בי, להרס, לאובדן. המשפחתית והפרטית שלי, להיסטוריה הלאומית, המישור האחורי מתייחס לעבר

.קודרת יותר ובסמלים שונים המתייחסים לתקופה, העבר בא לידי ביטוי בצבעוניות כהה. לחורבן. החיים החדשים, הנצר הבוקע מן החורבן, את התקומה, את בני דורי, המישור הקדמי מסמל אותי

מסמלים התחלה . צבעי היסוד שולטים. חדים, קוי המתאר ברורים, בוהקים, הצבעים בהירים. התיקון .תיקון. חדשה

.יוצרים אותי, שני המישורים מתמזגים בילבנות הנפלאות . למזלי סבבו אותי אנשים נפלאים שהעניקו לי את כוחות הנפש הדרושים ליצירה

לליאורה . שהיוו עבורי סביבה תומכת ומאפשרת. בקבוצת הכתיבה בהדרכתה האצילה של חגית חוףולכל חברותי . חברתי ומדריכתי שעזרה לי במימוש הרעיונות ותרגום המילים לצבע וצורה. טרקל

. בחוג הציור שהתרגשו מכל ציור חדש

.מ"ס 100x80כל הציורים בצבעי אקריליק על קנבס

1

2

3

1.2.3ציורים

רוחות , ידועהשלושה ציורים המנציחים נשים שזהותן אינה

.עלומות זהותרפאים

נשים מוצגות שלוש , לשני הציורים האחריםבניגוד , 2בציור

.צועדות קדימה, מנוצחות-הן בלתי, ששרדו את השואה

4

הורי ניצבים מאחורי עגלת

המספר על זרועה . הילדים שלי

של אימי מוטבע גם על העגלה

.מרגע הולדתיובי כבר

5

גן דוד "חודשים על הנדנדה ב 8אני בת

צולמו גם שם )במרכז רמת גן " המלך

של ניצולי שואה בבית (. 4.6.7תמונות

את "המשפט . מרכזיהוא מוטיב האוכל

לאורך כל ליווה אותי " לא אכלת כלום

שהמציאות מוכיחה ילדותי למרות

...אחרת

6

רבות " שרות"מנציח –שרה –שמי

הילדה . שהיו במשפחתי ואינן עוד

הקטנה נושאת על שכמה את נטל

.ההנצחה

7

אמא השקיעה מאמץ רב בפורים

שלי בכלל וזו בהכנת התחפושות

זוהי תחפושת של . בפרט

תלבושת לאומית -"קרקוביאנקה"

נולדתי . של בנות אזור קרקוב בפולין

אבל גדלתי כל חיי על , בישראל

עד גיל הגן . ברכי התרבות הפולנית

.דיברתי רק פולנית

8

אוויר הים אמור לעורר . אותי ואת אחותי. להאכיל אותנו -המטרה. בקיץ נהגנו לנסוע עם סבתא לים

.הים אינו חשוב. את התיאבון

.9.10.11ציורים

וצילם נעשו על פי צילומים שצולמו על ידי צלם שהגיע לגן הילדים

ברקע פסי הרכבת השחורים - 9בציור . באותן הפוזותאת כולנו

הילדה . והעשן עולה מן הארובות. סוף והאבדון-מובילים אל האין

הצבע . מצויירת בצבעי יסוד משמעותיים מאכילה בובה בחוסר דאגה

.הצהוב של הבובה יוצר הדהוד של טלאי צהוב

9

.9.10.11ציורים

נעשו על פי צילומים שצולמו על

ידי צלם שהגיע לגן הילדים

. וצילם את כולנו באותן הפוזות

ברקע פסי הרכבת . 9בציור

סוף -השחורים מובילים אל האין

והעשן עולה מן . והאבדון

הילדה מצויירת . הארובות

בצבעי יסוד משמעותיים

. מאכילה בובה בחוסר דאגה

הצבע הצהוב של הבובה יוצר .הדהוד של טלאי צהוב

10

הדף המודבק הוא דף מקורי שנכתב

עם . 1946על ידי אימי בשנת

24שקלה אמא , שנה קודם,השחרור

הרופא הפולני . 15היא היתה בת . ג"ק

גופך , את צעירה: "שטיפל בה אמר

אבל כדי שתוכלי . יבריא וישתקם

להתחיל את חייך מחדש מבחינה

כתבי את מה שעבר עליך , נפשית

האותיות . וכך עשתה". בזמן המלחמה

על הקשר בין הגולשות מצביעות

.הכתיבה שלה לכתיבה שלי

11

הגדרות המחושמלות ומגדלי השמירה

חוט התייל . על רקע השמיים האפורים

משתנה בידיה של הילדה לחוט של

היא הקשר בין העבר הדוקרני . קשר

הכיתוב המרחף בחלל הציור . להווה

.הוא שורה מתוך שיר שכתבה אמי

12

13

14

.12.13.14ציורים

אחות של אמא על פי אחד ( לושה)מצויירת שרה 13בציור

ילדה מפונקת . בציור היא כבת שלוש. הצילומים הבודדים ששרדו

שנתיים מאוחר יותר נעלמה במסגרת פשיטה שערכו . ומאושרת

הילדה . הגרמנים על בתי הגטו בזמן שאמה ואחותה היו בעבודה

התמימה מלופפת ונבלעת על ידי כוחות הרוע והשחור ונדקרת על

.14ציור .כל שנותר ממנה הוא רוח וזיכרון. ידי צלבי הקרס

עדיין בצל השחור . דור ההמשך. אחותי ואני. הניצחון. 12ציור

השמלות שלי ושל . התקווה התכולה לימיננו. אבל הוא לא נוגע בנו

כדי (13)לשמלתה של לושה אחותי נראו כך במציאות והן זהות

.הקשר האישי וההיסטורילהבליט את

12

13

14

.15.16.17.18ציורים

כדי : "אמא מספרת. מבוססים על שירים שחיברה אמי במחנות הריכוז

הייתי ממציאה , לאור כל הזוועות שראיתי סביבי, לשמור על שפיות

וכך . ומדקלמת לעצמי שוב ושוב שירים וסיפורים בכל מיני נושאים

התאריכים על ". זכרתי אותם בעל פה ואחרי המלחמה רשמתי אותם

.בהם באמת" נכתבו"הציורים מתייחסים לתאריכים שהשירים

.בצמוד לציורים מובאים השירים המלאים

15

( 1944, אשוויץ)האורים חג

,אותו ערב חורפי במחנה

.שותקות, נפוחות, ישבנו קפואות .על חג החנכה הנפלא חולמות

ל נר ד ,ניצוץ של אור קטנטן ונפלא. מישהו מצא ב .שהאיר את החושך באותו ערב חנוכה

,וניצוץ האור הזה הקטן

נן, פיזר את הכפור ,גרש את העיה, והעניק לנו חום ותקווה ל גועים ואש .גע

ה בנו זיכרונות נהדרים :בלתי נשכחים, העלביבות חמות זוללות ,בדמיוננו אנו לתוקות ,לועסות סופגניות חמות ומ

,ממולאות" תוצרת אמא"בריבה .מטוגנות בשמן זית זהבהב

-והמעיים שלנו מתכווצים ולא רק מרעב .אלא גם מגעגועים לאותם מטעמים

ה שהוא מסמל מ אוכל ול :ל ,כל בני המשפחה מתאספים

ביב סביםס ,השולחן מאור הנרות הדולקים ול

.שרים את השירים היפים .היה זה חג של שמחה וניסים

?יקירי, אתם עכשיוהיכן בותי מחש !אתם תמיד ב

-אותה השנה במחנה -אולי בזכות החג

אחרונה למלחמה ?תהיה זו השנה הרה לנו נס ,ונרות הפלאים, ויק

יאיר ,ו לנו בכל קשת הצבעים

יקירים ?ושוב נהיה כולנו יחד עם ה

16

(1944, אשוויץ)לבן מות

.במשך כל שעות העבודה ירד גשם שוטף, כל היום

ינו רוצים להשתתף בכ .כאילו השמיים בן רטובות ,עייפות, חזרנו לביתתעלות .שותקות ומש

,הפסים עלו אדים-מבגד .וכך התייבשו על גופנו הבגדים

תנה, בבוקר, ופתאום :הנוף הש

שלג רך וצמרירי כיסה את הסביבהה לבנה לומ .בפ

תיתי ד פ ק עת המפ נצו-בש השלג נצ .עטפו אותנו וקפאו

השלג הצמרירי הרך .לקרח זגוגי הפך

,רגלינו בתוך השלג בקושי זזות

תיתי .דבר לא רואות, שלג-עינינו מכוסות בפ , מרחוק אנו נראות כרוחות רפאים לבנות

.כמו בובות קטנות על חבל תלויות ובלילה על הדרגשים

גדנו ה ,שוכבות" חדשים"בבות הלבן מצפות .ולמ

17

(1942, גטו קראקוב) הראי

בור אי ש .מצאתי בגטו פיסת רה זה עיני ואיני מ ה ב :אני מביט

. בוגרות, אחרות, עיני שונותהמסתכלות בי מן , העיניים המביטות

אה , המר -כה הרבה אומרות ומביעות פות לי את כל הזוועות שק .מ

ר אהבו לצחוק ב –אותן העיניים אשר בע

.מפוחדות, מודאגות, עכשיו הן עצובותעיני תשובות לכל ואני מחפשת ב

,השאלות ...אני מחפשת לימי התמימות עקבות

.הייתי רוצה לראותן שוב צוחקות, ירוקות –כמו אז -הייתי רוצה לראותן

.זוהרות, חולמות

.עשר-היום יום הולדתי השניים ,אני מונה וסופרת רגעים ושעות

נס ואבי יחזור ה ל צפ .ומ ,הוא לחדר יכנס

.הוא ישוב ויביא את האוריה :ושוב הכל יחזור להיות כשה

, בהירות –כמו אז –עיני יקבלו את פניו

.אוהבות, צוחקות

18

(1945, קראקוב)הזהבהב הסתו

עונה זו של השנה ,כמו תמיד ב

לים הזהובים מן העץ נושרים -העמונים ער .נופלים ה

רק לפני חמש שנים, לא מזמן

.אספתי אותם עם כל הילדים הייתי רק בת עשר וכבר ,הכל עבורי נקטע ונגמר

.עולם חלומותיי נסגר

,אני מהלכת ברחובות ללא מטרהה ל ?אולי לא הכל באמת השתנה -את עצמי מש

ה ר מ .כי העיר נותרה כפי שבזיכרוני נש איני מסוגלת להאמין

.שלא נותר דבר מאותה העיר

הלך ברחובות כך ,אך כמה זמן אפשר לחפש את הזמן שמאתנו נלקח ?ול

לעולם לא ישובו הילדים, כי לעולם .שיחד איתם אספתי ערמונים

?האם זה יתכן כל מה שקשר אותנו לסתיו

.עבר וחלף

ורק אשא בלבי זיכרונות ילדותי .ומצבת זכרון של סתיו זהבהב

lifshitza@yahoo.com | 054-4612960 .2013דצמבר . אני על רקע התערוכה