13 | 12

כיכר הג’לארי ליבסקר מחפף

במספרה כעובד שלי והאחרון הראשון ביום של לפיקודה נתון הייתי מזרחי עמיר של אם נאה בחורה המספרה, ומנהלת המארחת בנוסף לטעמי. במקצת ואכזרית קשוחה כי להיותה עובדת מספרה היא גם מדריכה בחדר כושר, שם היא מענה בצורות שונות ומשונות אותי שתיזזה אחרי רופסים. מתעמלים על להתגבר הצלחתי שלא להבין לי וגרמה המשימות הפשוטות ביותר כמו לאסוף כוסות קפה מלוכלכות ולהניח את תיקי הלואי ויטון שאני למסקנה הגעתי בארון, הלקוחות של כנראה יותר מדי גמלוני ולא תפקודי עבורה, ושלעולם לא אצליח להיות חופף, דבר שהיה

אחת מפסגות שאיפותיי עד אותו יום.והמשקאות הקפה בר ליד עמדתי מפוחד ממתינים בעודם הלקוחות את לפנק שנועד שהצבע יטפטף לשיער. ניסיתי להיות אדיש היה לבי אך כרגיל, עסקים ולשדר למצבי אז עליי. השתלטה הכישלון ותחושת כבד הבנתי כי הסיכוי שלי טמון אולי בשי, הספר מלך בארץ, 1 מס’ צבע למומחה הנחשב הבלונד והגוונים שמהצביעות שלו אין סיכוי שרוף שיער של לוואי תופעות עם שתצא ושכנעתי מילים כמה אתו החלפתי ויבש. אותו שייקח אותי תחת חסותו. הוא אכן עשה אפשר לא הוא גבולות: לו היו אבל זאת, הבנות של השיער על הצבע את למרוח לי למעשה החמצן. ממי התרכובות את ולהכין שלו העבודה כלי בשטיפת הסתכם תפקידי לא אבל בהם. השימוש את שסיים אחרי

המלוכלכים הכלים בעזרת כי התלוננתי, הצלחתי להסתנן למתחם החפיפה ולהכיר את דודי, ששמו מיתולוגי בחור הראשי, החופף שקודם נאמר לי שאינו סתם חופף אלא הוא

אמן חפיפה של ממש.שיער סוגי על מפורט הסבר קיבלתי מדודי שונים ועל סוגי שמפו שמחירם יכול להגיע עד לאלף שקלים. הוא הראה לי מיני מסכות ואמפולות שהוא יודע לשפוך על מאות סוגי שיער שונים, כמובן תמורת תוספת תשלום. “ישנן נשים שלא חופפות בבית אלא רק כאן לשלוש פעמיים בין מגיעות הן במספרה. אמר פן”, להן שיעשו כדי בשבוע פעמים ופתח ארון שהיה עמוס במכלי שמפו שעליהם הלקוחות של שמותיהן יד בכתב כתובים בארון, להציץ כשעמדתי שלו. הקבועות אולי ישנו איזה שם מוכר, הוא סגר את הארון

בחרדת קודש.להן וצבע מחומצנות, מיני כל חפף דודו שבאו קבועות לקוחות כמה גם השיער. את רמזתי המיומנות. ידיו תחת עברו לפן רק בעדינות שאולי ייתן לי גם קצת לנסות, אבל בכל פעם מחדש, בגלל סיבה זו או אחרת, זה לא הסתייע. מתוסכל יצאתי ממתחם החפיפה ומלא חיים סלון התספורות שהיה שוקק אל ואספתי במטאטא אחזתי במחומצנות. אבל להועיל, בניסיון והכול שיער, שאריות

גם פה נכשלתי.עמיר מזרחי בכבודו ובעצמו עצר אותי ושאל: אתה יודע מה לעשות עם השיער? לא, אמרתי בתסכול של מי שנכשל אפילו במשימה הכי שק לתוך אותו אוספים במספרה. פשוטה בכל ניסיתי כריות? למילוי בו ומשתמשים ספות? אתו ממלאים אותו? שורפים זאת.

ובעצמו, בכבודו הספרים מלך מזרחי, עמיר הביט בי במבט מחויך ולא אמר מילה. לבסוף החדיר מזרחי את ערימת השיער לשואב. לאן נעלמות כל השערות האלה? מה אתם עושים אתן? שרבבתי שאלה עיתונאית חוקרת, אבל מזרחי לא ענה ונעלם לסרק איזו בלונדינית אספרסו הזמנתי לבר, חזרתי לו. שהמתינה

והתחלתי לדפדף ב”לאשה” מלפני שנתיים.מתולתלות נשים לשתי לב שמתי לפתע בנוף חריגות שהיו השלושים גיל בסביבות הבלונד וגווני הפסים. עד אז הצלחתי ליצור הלקוחות, עם אינסטרומנטלי שטחי קשר וזה הסתכם בכך שהן הפקידו בידיי את תיקי שוחחתי אמנם למשמרת. ויטון שלהן הלואי כתחקירנית שעובדת מחומצנת עם מעט שבאה קוסמטיקאית ועם ריאליטי בתוכנית

מהסוג היו שתיהן אבל שלה, הכיף בשביל מהן לבקש העזתי לא הכיכר, אל שמתגנב כחופף ראשן על להתגלח לי שיאפשרו הקלאסית הכיכריסטית עבור מתחיל. שחופפת כל יומיים, הייתי בסך הכול מתלה זה המתולתלות שעם ידע בי משהו תיקים. יהיה שונה, למן הרגע הראשון שראיתי אותן; החפיפה מחסום את לפרוץ שאצליח הבנתי הראשון שלי. לאחר שיחה קצרה ולבבית עם מעצבת היא מהן שאחת התברר השתיים, אופנה שלא קונה בגדים בכיכר אלא מייצרת ונשואה בשוויץ חיה והשנייה בעצמה, אותם ביחד למזרחי מגיעות שתיהן נשק. לסוחר שיודע היחידי הוא, לשיטתן, כי אחת לשנה אותו. להרוס בלי מקורזל בשיער לטפל שנקלעתי המביש המצב את להן הסברתי

תזרקו לנו טיפזה לא רק דימוי. כתבי

“פירמה” נשלחו לשרת את האלפיון העליון במקומות היוקרה: מארחות, מאמני

כושר אישיים, דיילי לאונג’ וחופפים. משבר או לא, זה

עוד יום של עבודה

ימי פומפיי האחרונים

אליו, והתחננתי מהן לתת לי אפשרות להפוך כל בלי הסכימו הן להפתעתי, חופף. להיות בעיה, אך לפני זה היה עליהן להסתפר. לפי מתולתלות לחפוף אין מזרחי, של הטכניקה לפני התספורת; הוא מטפל בהן על יבש. רוב וכך רטוב על מתולתלות מספרים הספרים

יוצא שהם לא שולטים בתוצאה הסופית.סיימה שהראשונה עד בסבלנות המתנתי נראית איך שאלה היא אליי. וניגשה התספורת. האמת היא שלא שמתי לב לשינוי לא כלל כאילו נראה זה בשערה, כלשהו את הפנמתי שבאמת כנראה אך הסתפרה. מתחנפים כולם שבה המקום, של האווירה פשוט “זה למצמץ: בלי לה ואמרתי לכולם, מדהים, את נראית צעירה בכמה שנים. עמיר מזרחי הוא גאון, אני מאוהב בך, איזה כוסית”.

יכולתי אם זה, על חושב כשאני עכשיו מחוץ גם החנפנית ההתנהלות את להפנים היום להיות יכול בקלות הייתי למספרה,

הדובר של רון חולדאי לפחות.לא הוא שאתה מתולתל שיער מה שמאפיין באמת יודע איפה זה ייגמר. זה מתחיל באורך אחד ומשתנה כל הזמן לפי הטמפרטורה של המים לאורכים שונים וצורות צבירה שונות. חפיפה של מתולתלות, האמנתי, תכשיר אותי אלא מהכיכר. הקבועות של הנכסף לבלונד ששתי המתולתלות היו למעשה שיא הקריירה שלי כחופף, משם לא קודמתי הלאה לחפיפה של קבועה כיכריסטית קלאסית ובלונדינית. כבר שכנראה סתמית אחת כלה איזו היתה או נישואיה השניים לא תשוב למזרחי לפני מקרה ובכל הראשון, הילד של בבר–המצווה

היה לה שיער גלי ולא מעניין.כשיצאתי להפסקת סיגריה פגשתי את אחת ששכחתי בעדינות שציינה המתולתלות, בעצם שזה ברקות, מסאז’ לה לעשות באות בכלל נשים הרבה שבגללה הסיבה דודי ורבי, מורי כי לה הסברתי למספרה. אומן החפיפות, עדיין לא לימד אותי את רזי מסאז’ הרקות. הייתי מתוסכל. הלכתי למתחם נקטע הכול אבל בדודי, לנזוף כדי החפיפה עוזרי זוהר. איציק הגיע למתחם כי באמצע זוהר כי לי לספר ידעו והחופפים הספרים מגיע בכל יום למספרה לקבל גילוח לקרחת ובעצמו. בכבודו מזרחי מעמיר שלו הזיפים מישהו חופף לו? שאלתי כרמז. ברור, הם ענו. אמרתי כך, אם טוב, לזוהר. לחפוף כבוד זה זרוק זוהר. לדודי, אני רוצה את הקרחת של

לי איזה עצם, תהיה בן אדם. הוא לא היה צריך לומר לי כלום, מבט צונן אחד שלו היה כמו אלף מילים. לעשות את הקרחת של זוהר, כך למדתי להבין, זה משהו יותר יוקרתי מלחפוף

לבלונדינית - זה הטופ שבטופ.ומיציתי הכול כבר שראיתי וכש’’חשבתי ארבל יורם נוסף: שיא הגיע המקום את בכבודו ובעצמו בא כדי שמזרחי יסדר לו את יותר הפריזורה. לא יכולתי לבקש סיום טוב את לראות הבלונד, מאשר במקדש לביקורי ובמרכזו מאדם לגמרי ריק החפיפה מתחם הקצפות מנטור החופפים, מאסטר עומד אדון את עושה דודי, ורבי מורי השמפו,

כדורגל בחפיפה אחת.

רן ד

גלם:

לוצי

ארי ליבסקר בכיכר המדינה. עושה חפיפה

15 | 14

עיתונאי בכושריהושע סימון מחטב את העשירות

לפתח הצליחו כושר שמכוני שריר יש אם הזה השריר האשם. רגשות שריר זה אצלי, היום לאימון. הגעתי שלא פעם בכל עבד אחוזי השומן אצלי אולי גבוהים, אבל השריר למכון, מגיע כבר כשאני מפותח. מאוד הזה המקרים: ברוב סכמטי לתיאור עונה המקום המידה על יתר ממוזג צפוף, חשוך, רועש, למכון לבוא אפשר לאדמה. מתחת ותמיד לעשות עיניים, מינגלינג, לראות ולהיראות, להתאמן גם אפשר רוצים, ממש ממש ואם יותר יותר. בריא ולחיות לרזות ולהתחטב, מכול, מכוני כושר דומים לציורים של ברויגל דומים הם דיוק ליתר - בוש והירונימוס סיטואציות תיארו: הגיהינום שאלה לסצנות מכשירי תחת שרועים זקנים עם המוניות מחודדים בקפוצ’ונים צעירים עינויים, מושכים בחבלים, ואנשים רצים במקום מבלי

להגיע ליעדם.מי לא מכיר את התנועה של ניעור הזרועות הבודי-בילדרים, שעושים הצוואר וסיבוב כאילו כדי להרפות את השרירים אבל בעצם משנה ולא תורם שעכשיו עליך לאיים כדי לחיטוב המכשיר ליד מחכה אתה זמן כמה כושר בחדר שלי, מהניסיון העכוז. שרירי ממך( )ומנופח ממך מנוסה מישהו תמיד יש

שרוצה את המכשיר.שבע בבוקר, יוצאים לעבודה עם הנץ החמה. בואכה אביב תל בפאתי רדומה בשכונה הכושר למכון במעלית עולים עתידים

העבודה יום היום .”FT“ והאישי האיכותי המועדפת הרשת של בסניף שלי הראשון על קהילת העסקים ובעלי ההון בארץ. עושה אמיר חופש. יום היום המואר רושם שבמכון אלרואי, המנהל ואחד משני השותפים במקום, לי מסבירים וישראל, טל הכושר ומאמני כושר במכון מדובר - הרגועה האווירה על על אחד של אישית אימון בשיטת שפועל אחד, המיועדת לקהל שרוצה לראות תוצאות

ורגיל לאווירה מפנקת.הסניף כאן נפתח בשנה שעברה, ובסביון הוא כבר עובד מ–2006. מקום אקסקלוסיבי כל כך סשן לקוחות. יותר מ-150 להחזיק יכול לא ולאור דקות, ל-45 ש”ח 250 עולה בסיסי מחוג הלקוחות קהל של המיוחדים הצרכים הסילון, ההרשמה היא לפי מספר ביקורים ולא

לפי תקופת זמן.על אספרסו קצר אמיר מסביר לי את מהלך חדור להיות צריך המאמן - העניינים משלוש באחת היא כאן העבודה מוטיבציה. סוויטות האימון הפרטיות. היחסים עם המאמן הם עקביים ודי אישיים - הוא מדריך אותך, וגם עוזר לך להוציא מעצמך את המקסימום עושה לך תרגילי הרפיה ומתיחות. אתה צריך אתך, בפוקוס אחוז מאה שהוא עליו לסמוך ושתהיה שתתמיד עליך לסמוך צריך והוא מחויב. יש במקום תזונאי קבוע שעורך מעקב על זמן מבזבזים לא כאן - המתעמלים עם כאן האימון למאמן. או למכשירים המתנה בסיום תוצאות; שמחפשים לאנשים נועד הרבעון הם צריכים להיראות פגז ועד ישיבת לשבת צריך הישבן הבאה המנהלים חבר

פיקס.

את קיבלתי נאות: )גילוי מדים מקבל אני החולצה במתנה, אבל ישראל לא נתן לי את המכנסיים ספייר שלו(, ואז אני שם לב שיש קולב לאוזניות שעל כל אחת מהן כתוב שם של בכיר משק אחר. אלה האוזניות הפרטיות למתחם אתו אותן לוקח והוא המתאמן, של מאזין או בטלוויזיה צופה הוא שבו האירובי

למוזיקה במהלך האימון.עם העבודה ליום אותי מכניס המדריך טל סי, שגם עובדת המתעמלת הראשונה שלנו,

אם יש שריר שמכוני כושר הצליחו לפתח אצלי, זה שריר

רגשות האשם. השריר הזה עבד בכל פעם שלא הגעתי לאימון. היום אחוזי השומן אצלי אולי

גבוהים, אבל השריר הזה מאוד מפותח. יותר מכול, מכוני כושר

דומים לציורים של ברויגל והירונימוס בוש - סיטואציות המוניות עם זקנים שרועים

תחת מכשירי עינויים, צעירים בקפוצ’ונים מחודדים מושכים בחבלים, ואנשים רצים במקום

מבלי להגיע ליעדם

הבטן שרירי על עובדים אנחנו .”FT“ עם והשכמות. אחר כך מתיחות. אני עומד מעליה והיא שוכבת, אני מעקם לה את הרגל ומושך

את הרגל השנייה.בסוויטה ליד אני עובד עם ישראל והמתעמלת עשתה גיבורה, והיא, אירובי, עשינו - שלו שלושה סטים רצחניים. ישראל החמיא לי על לך! “יש עוד”, “נו, “יאללה”, שלי: הצעקות שינקין! “הלו שלי הקריאות ועל קדימה!” כפיים. לה מחאנו בסוף זה!”. מה להם תראי זה המאמן של שהתפקיד לי הסביר ישראל להביא את המתעמל לאדג’ שלו. עכשיו אני מאמן - אחד “לקוח בעניינים. לגמרי כבר אחד - מטרה אחת! - זה הסלוגן שלנו. הגיל של קהל הלקוחות שלנו נע בין גיל 9 ל-70. אני יודע שלהרבה מהם יש ציוד חלקי בבית, אבל אצלנו המשקלים גדולים יותר באימוני הכוח, וכמובן האירובי יותר מעניין. חוץ מזה, אצלנו יש את המאמנים שמביאים אותך לשיא אותי למלא כדי להירגע, אמיר שלח שלך”. בקבוקוני מים מהמחסן במקרר, אז גם הצצתי והיוקרתיים. והמקלחות הפרטיים בשירותים אחוזי את לעצמי בדקתי הטיפולים בחדר

השומן בגוף.אביב תל של הנוף על הסתכלתי טל עם על בחוץ. האדניות את השקה שהוא בזמן בכניסה עמדתי עם שרון, עוד אספרסו קצר הביאה היא זמן. הרבה כבר כאן שמתעמלת את השותפה שלה לעסק ליום ראשון במכון; ובמקרה יש לה זו פעם ראשונה של החברה, נותן אני בתולה(. )מזל הולדת יום גם היום כל בשם הולדת יום מתנת החדשה ללקוחה

הצוות, וגם מאחל שנה טובה ממני.

יהושע סימון. ממליץ על תרגיל חסר פשר לבחורה עם תסרוקת שפרה

לויע

שבלי

אם:

לוצי

תזרקו לנו טיפ

17 | 16

תעבור לוויסטהנמרוד קמר בלאונג’

מתעורר אני בבוקר. שמונה ראשון, יום ראשונה מחלקה בלאונג’ מלא עבודה ליום יודע, שלא למי אביב. תל “הילטון” של סועדים לא העליונות בקומות המלון אורחי נפרד באגף אלא הסטנדרטי האוכל בחדר הם ה–18. בקומה המלון, של ואקסקלוסיבי סועדים שם את ארוחת הבוקר ונהנים מבופה שמוגדר אורח היום. שעות בכל חופשי בתל שהותו את להעביר יכול “אקזקיוטיב” אביב בלי לרדת ללובי אפילו פעם אחת. הנוף

מעולה.מזה שנים ניסיתי להתפלח למקום. כשהייתי בדייט משמים עם מישהי, או במערכת יחסים לבאולינג, ושוב שוב לצאת נמאס שבה הילטון. של ללאונג’ ללכת הרעיון עלה דן. של הלאונג’ על התפשרתי לא פעם אף ומנסים ללכת בטבעיות אחרי מגיעים היינו אנשים שיצאו מהמעלית לפנינו והלכו לכיוון פעמיים אתם. אנחנו כאילו עשינו הלאונג’, זה הלך, בפעם השלישית עצרו אותי. לחוץ, קראתי לאורחים שחלפו על פניי כאילו אני והמשיכו אותם, אך הם התעלמו ממני מכיר שאני לומר ניסיתי ברירה בלית פנימה. חבר אישי של ג’ף פולבר, יזם היי–טק ואורח באמת הוא עזר. לא זה גם בלאונג’. קבוע ב”פייסבוק” שלי, אגב, כך שזה רק חצי שקר.

בחדר ההלבשה מתגלה מיד חוסר המקצועיות שלי - אני נועל נעלי ספורט ואיני מגולח. מציעים לי סכין ותער, אך שנים לא התגלחתי בעצמי. אני מספר לאלברט שיש לי גלב קבוע. אלברט מעריך את זה. כשמתברר שאין נעלי שירות במידה שלי מתקבלת ההחלטה שאעבוד רק בחלק האחורי של הלאונג’. בין הארוחות יתאפשר לי לצאת לחלל הראשי ולנקות שולחנות, אך כשיושבים שם אורחים

אסור לי להראות את פניי. עם זאת, כל עוד לא עוברת עגלת שירות, מרשים לי להציץ פנימה

נמרוד קמר. מהלך הלוך ושוב בלאונג’ “הילטון”

מןלר

ה ונ

קס

מוה

לית

עם:

לוצי

תזרקו לנו טיפ

גם בפעמים הבאות לא הצלחתי לחדור, אבד בהזדמנות ביקשתי טבעי באופן הטאצ’. לי כמן בלאונג’, לעבוד לי שניתנה הראשונה

נקמה על הפעמים הקודמות.מוגדר אני השירות, בקומת בהתחלה, כבר כ”איש של אלברט”, אלברט אלקיים, המלצר אחריו ללכת אמור אני בלאונג’. הוותיק בחדר משימותיו. כל את ולבצע מקום לכל ההלבשה מתגלה מיד חוסר המקצועיות שלי - אני נועל נעלי ספורט ואיני מגולח. מציעים לי סכין ותער, אך שנים לא התגלחתי בעצמי. אני מספר לאלברט שיש לי גלב קבוע. אלברט מעריך את זה. כשמתברר שאין נעלי שירות שאעבוד ההחלטה מתקבלת שלי, במידה בפי המכונה הלאונג’, האחורי של בחלק רק יתאפשר הארוחות בין ה”ויסטה”. העובדים

לי לצאת לחלל הראשי ולנקות שולחנות, אך כשיושבים שם אורחים אסור לי להראות את פניי. ככה זה כשאתה מגיע לעבודה מרושל. שירות עגלת עוברת לא עוד כל זאת, עם

מרשים לי להציץ פנימה.לי מעיר המשקאות, צוות מנהל נביא, יוסי הוויסטה במדי האחרון הכפתור את לסגור הלבנים. לא רק אני חדש בעבודה, ישנה גם שנראית וחייכנית מתולתלת חדשה בחורה אך הצמידים, על לה מחמיא אני מהוססת. ושואלת עליהם לה מעיר חושבת שאני היא ומחזיר קופץ אני אותם. להוריד אם בנימוס ככל שרופס רושם עושה ליד. אותם לה שאיראה, יש לי ארשת בטוחה והנהון סמכותי. דניאל ברודי, המלצרית הקופצנית והוותיקה יותר, פוצחת בוויכוח ער שנמשך עד ארוחת

הצהריים: האם מי שצמחוני יכול לאכול דגים. אלברט מסביר לה את המשמעויות של חדר אוכל צמחוני, לא ברור עדיין אם תמיד יש או תמיד אין בו דגים. אני מספר להם על תופעת ה”סטרייט אדג’” - מצב קצה של אנשים שהם

צמחונים, טבעונים וגם מתנזרים ממין.מישהי הבוקר. ארוחת מסתיימת בינתיים לא( היא )אבל שטראוס עפרה כמו שנראית מפנה את הלאונג’ ואני נכנס לפעולה ומפנה הביצה ופלטת האננס צלחות את בזריזות המקושקשת. על פי הוראותיו של אלברט אני בודק את הלחמניות ומעביר דה פקטו את כל אלברט צהריים. פרה–ארוחת למצב המזנון

מספר לי על רבאט, עיר הולדתו במרוקו.לפני הגשת ארוחת הצהריים אני מתלווה אל כולם לחדר האוכל הענק של העובדים במרתף. מעלית השירות עמוסה במיוחד. ברודי מספרת לפעמים שמגיעים מדהימים קינוחים על לי האוכל בחדר המלון. אורחי של מקוקטיילים בורי דג טלוויזיה, יש מעולה, האווירה עצמו ומכונה של קוקה קולה כמו בבתי קולנוע. בסוף היום אני מנסה למצוא את חדר ההלבשה ויוצא המאבטחים הספורט. נעלי עם ללובי בטעות מסתכלים עליי המומים, ואני מתחיל לרוץ על משעני הספות, נתלה על שטיח תלוי ומזנק מעל היציאה את במהרה למצוא במטרה האורחים למרתף. אנשים נוספים בחלוקים לבנים מזהים אותי ומובילים אותי בחזרה לאלברט. תוך כדי חיבוק הוא משפריץ עליי בושם “פאקו רבאן”

מהלוקר שלו ושואל מה השעה.

19 | 18

יום חמישי, מסעדת “קלואליס”

חגית ברונסקי

היום”, 12:00 שקט “קצת אומרת לי במבט עגמומי “קלואליס”. מסעדת של המארחת רונית, “את לא מאמינה מה היה כאן אתמול, אנשים עמדו בתור וחיכו, לא היה שולחן פנוי, רצינו להתקשר אלייך שתבואי. עכשיו לא נעים לי בעלים גם גלוגר, שהוא ויקטור ממך”. השף משותפים של המסעדה, מגיח מהמטבח ומזנק לעברי: “את לא מאמינה מה היה כאן אתמול! אנשים עמדו בתור, אנשים חיכו בתור! רצינו אני חבר’ה, שתבואי!”. אלייך להתקשר מאמינה לכם, תירגעו, אני לא בודקת תפוסה,

היום רק התחיל.

מסעדת 12:30 ב”קלואליס”, פוד והסי הדגים בשולחן רק סועדים יושבים היוקרתית, לשמחתי זיהיתי אחדות דקות לפני אחד. פישמן. אליעזר שם על שולחן של הזמנה מעמדי למינוף פז הזדמנות טיימינג. איזה הרפתקנות מהי לו אראה כבר אני בעיתון. הפועלים, מעמד של חריצות עיתונאית, אחר דקות עשר נראה. טרם שכמותו אירוח כך, פישמן מודיע על ביטול. הוא יגיע ביום לעגמומיות מצטרפת אני במקום. ראשון הכללית ולמבטים המייחלים הננעצים בדלת הכניסה למסעדה. “עד לא מזמן אנשים לא היו אומרת מראש”, שולחן להזמין בלי מגיעים כניסות יותר לנו יש “היום רונית המארחת. יותר סיכוי יודעים שיש מזדמנות. היום, הם

למצוא שולחן ולכן הם מגיעים בלי להזמין”.

על 12:45 מפקח גלוגר שף מצע על הדגים פריסת לברקים, פיש, קוד ורודים, פורלים הקרח. מזמין הייתי השיא “בתקופות אדומה. טונה זהיר. יותר אני היום דגים. יותר הרבה התנודתיות בתפוסה של המסעדה היא הסממן יום אי–ודאות. התקופה. של ביותר המובהק ככה, יום ככה. שישי בערב זה תמיד ערב חזק, והשבוע היה חלש. שבת, שהוא בדרך כלל יום חלש, היה מפוצץ. אין סדר, הכול השתנה, אין

שום דבר צפוי. לא כמו פעם”.

קלואליס היא כמעט מסעדה משפחתית. לקוח קבוע שמגיע זוכה לחיבוק מרונית, לצ’אפחה חברית משף גלוגר, לשיחה עסקית קצרה עם דודי הבעלים ורפי המנהל. היו תקופות שגם

אני הייתי סועדת דרך קבע במסעדות נחשבות בתל אביב. למה אותי המארחת ב”רפאל” לא ניגש לא מ”מסה” משה אביב למה חיבקה? לברך כדי שם שאכלתי הפעמים בכל אליי אותי על כתבת המלונות המהממת שעשיתי רגשית הצפה חווה אני מזמן? לא ל”גלובס” הוא אבל גלוגר, שף עם להתחבק והולכת הקשיש הזוג של בבריאותו מתעניין עסוק:

שהגיע ב-12:00.

לשעה 13:00 שהוזמן השולחן בכיר עו”ד מגיע: זו וחבורתו. לקוח קבוע. רונית הערנית קולטת אותם מתקרבים לדלת ומודיעה בקולי קולות: המלא השם בדוי. )שם מגיע!” גוזי “עו”ד בשורת נרשמת תסיסה במערכת(. שמור של הגעתו לרגל מזדקפים כולם ההנהלה, עו”ד גוזי, שלא מספיק להושיט יד אל הדלת וזו כבר נפתחת. חיבוק מהמארחת. התגודדות סביב תצוגת הדגים. שיחה עסקית קצרה עם חוסר של רגע מנצלת רונית הבעלים. דודי לשף ומנפנפת גוזי עו”ד של מצדו ערנות גלוגר: “שף! שף! גוזי כאן, בוא תגיד שלום”. הדגים. באזור להתקהלות מצטרף גלוגר צ’אפחות מוחלפות. אני מובילה את השניים גוזי עו”ד תפריטים. ומגישה לשולחן שלהם נועץ בי מבטים חשדניים. אני מתאפקת שלא ומסבירה בחזרה, בו מבטים חשדניים לנעוץ לו שאני המארחת החדשה. אנשים לא אוהבים שינויים. הוא מעדיף את רונית. הייתי צריכה

לחבק אותו גם בכניסה. להבא אני אדע.

מגיע 13:30 אוליגרכים זוג גבר מראש. הזמנה בלי ואישה. היא בחליפת ברברי, הוא במוקסינים לבנים. ושוב, הנוהל הרגיל. כולם מתקבצים סביב תצוגת הדגים. כל אחד מגייס את שלוש

זוג אוליגרכים מגיע בלי הזמנה מראש. גבר ואישה. היא בחליפת ברברי, הוא

במוקסינים לבנים. ושוב, הנוהל הרגיל. כולם מתקבצים סביב תצוגת הדגים. כל אחד מגייס את שלוש המילים שהוא יודע ברוסית. כמה תנועות ידיים שמשמעותן בשפת הסימנים “מטוגן” ו”כבשה”, ומסתבר

שהאוליגרך רוצה צלעות כבש אבל לא אוכל מטוגן

ברוסית. יודע שהוא המילים שמשמעותן ידיים תנועות כמה “מטוגן” הסימנים בשפת שהאוליגרך ומסתבר ו”כבשה”, רוצה צלעות כבש אבל לא אוכל מטוגן. שף גלוגר מגלה תושייה במיוחד להכין ומציע צופית למרות בתנור, צלעות עבורו יוצאת. המנה בתפריט. לא שזה שף גלוגר חותך להם את הבשר בעצמו ליד השולחן. הזוג מחייך אוהבים אנחנו רוסיה, אימא רצון. בשביעות

אותך.

מתמלאת 13:45 המסעדה מגישה אני לאיטה. בשמם הבאים את לברך מקפידה תפריטים, הפרטי כפי שמופיע בהזמנה ובהתאם לזיהוי המארחת. רונית ידי על מראש שמתבצע כמעט כולם לקוחות חוזרים ומוכרים. כמעט כולם גברים. אני מזהה זוג סועדים שהושבתי בשולחן 13 מתפלח לשולחן אחר בלי רשות. אני מלשינה לרונית. מדובר במיני משבר; זהו השולחן האהוב על איש ביטוח בכיר שמגיע מאפשר הוותק צהריים. לארוחת יום כל אוהב מי לדעת במסעדה השירות לאנשי לאנשים לתת מקפידים והם איפה, לשבת האלה את מה שהם אוהבים. שתי דקות לאחר וכולנו אחר לשולחן מפונים השניים מכן,

נושמים לרווחה.

מזהה 14:00 המנהל רפי לקוחות החדים בחושיו מבינים המצליחני: מהסוג צעירים חדשים. חשבון עושים לא להזמין, מה יודעים ביין, לכסף ועושים רושם של מי שרוצים להיכנס שולחן כן גם ולקבל הגדולים של לליגה קבוע. אני נשלחת לברר אם הם מרוצים, אם הכול בסדר, אם טעים להם. התשובה היא כן, אליהם להצטרף אותי מזמינים הם וכן. כן לכוס יין. מתאים לי כוס יין. אני כבר שלוש שעות על הרגליים, השרירים המסטיקולריים בפנים נתפסו לי מרוב חיוכים מסבירי פנים, ואני מודה לאלוהים על כך שלא צלצלו אליי עמדו ואנשים מפוצץ ממש כשהיה אתמול, כדי ברזל עצבי צריך לשולחן. וחיכו בתור להצטרף מתפתה כמעט אני אנשים. לארח אך קצר, ריאיון אתם לערוך ואולי אליהם שהייתי להם מסבירה אני לתפקידי נאמנה שמחה אבל אני באמצע משמרת. איפה פישמן

איפה, שיראה מה זו מסירות עיתונאית.

חגית ברונסקי. דוגמגישה ב”קלואליס”

שרב

גור

דם:

לוצי

תזרקו לנו טיפ

21 | 20

כדור קטן וזה עובר

יוני רז פורטוגלי במאסףאף על פי שמעולם לא ביקרתי במתחם הגולף בקיסריה, משרה זוטרה באתר נדמתה כעסקה בני הם העובדים שמרבית הנחתי טובה. לבוש על שההקפדה קיסריה, נערי המקום, ונוח. איטי העבודה ושקצב רבה, העובדים

מחבטים כנושא משרה לגבי התעניינתי שוכר האמידים השחקנים שצמד כזה אישי, קבוע+טיפ. סכום תמורת המועדון במשרדי של היפה בתו את להרשים כמובן, קיוויתי, אחד השחקנים או להתערב, דרך מקרה, באחת השיחות העסקיות ולעוץ להם עצה מרשימה, לי הסביר המקום מנהל האכזבה למרבה אך ותיקים מחבטים נושאי היו אמנם שבעבר עכורה לאווירה הוביל הדבר אך להשכרה, יכלו כולם )לא המועדון חברי בין ותככים להרשות לעצמם שרת אישי( ולכן הפונקציה כולם הגולפאים וכעת בוטלה, החשובה

סוחבים לעצמם את התיקים כאחד האדם. לובשים כולם העובדים, ללבוש בנוגע אך המרכז, לוגו עם רגילה פולו חולצת

הגעתי למשרדי המועדון בשעה 11 בבוקר. הנחתי שאף אדם

אמיד לא בוחר מרצונו החופשי להתעורר לפני השעה הזו, אך להפתעתי חניון השחקנים היה עמוס בחציו. נשלחתי מיד אל מגרש האימונים הזמני, לאסוף כדורים. משפחה בלגית עמדה

שם, ותוך צחקוקים שיגרה כדורים אל האופק. לרגעים נדמה היה שכל העניין אינו

אימון, כי אם התגרות אישית בי. כשהם סיימו, נותרתי לבד במכתש עם עשרות כדורים

שדרשו איסוף

יוני רז פורטוגלי. נער הגולף

קבו

נרן

ם: לו

צי

תזרקו לנו טיפ

שנה, חצי בעוד מחדש ייפתח כשהמקום יעברו לתלבושות מהודרות. העבודה היחידה והכשרת הגננות בתחום היא לי שנותרה מרבדי הדשא, שכן רוב–רובו של מגרש הגולף מבצע לרגל שנה חצי כבר סגור בקיסריה ובמסגרתו המרכז, שעורך הכולל השיפוצים את תכנן דאי פיט הנודע הגולף אדריכל להפוך שאמור במהלך מחדש, המגרשים לאטרקציה בקיסריה הגולף מגרשי את העולם. מכל גולף תיירי עבור מובילה 11 בשעה המועדון למשרדי הגעתי ובכן, בוחר לא אמיד אדם שאף הנחתי בבוקר. מרצונו החופשי להתעורר לפני השעה הזו, אך בחציו. עמוס היה חניון השחקנים להפתעתי הזמני, האימונים מגרש אל מיד נשלחתי בשיפוצים, האמיתי המגרש כדורים. לאסוף מכתש למעשה הוא הזמני האימונים ומגרש חבטה עמדות כמה צלעו שעל קטן, כורכר מוגבהות. משפחה בלגית עמדה על אחת מהן, האופק. אל כדורים שיגרה צחקוקים ותוך לרגעים נדמה היה שכל העניין אינו אימון, כי אם התגרות אישית בי. כשהם סיימו, נותרתי לבד במכתש עם עשרות כדורים שדרשו איסוף.אחרי הסבר קצר מאגרונום השיפוצים אודות סוגי המכסחות השונים )יש שלושה סוגים של

גובהי לשלושה המתאימים דשא, מכסחות החבטה משטח - למשטח הדרושים הדשא ומשטח ההמשך, חבטות משטח הראשונה, הופקדתי קידום: קיבלתי כי הגומה( נראה הסמוך הדשא את וקצצתי מכסחת על לאגם. לאחר כמה וכמה סיבובים הופקדתי על במשטח. החול צפיפות את שמהדקת מכונה כזו עבודה של שלמים שימים מניח אני עשויים להיות משעממים, אך עבורי, הנהיגה ולו מסעירה, היתה החול ובמהדק במכסחת רק משום שאין לי רשיון, וקיסרות העובדים המקום היא הגולף במגרש שהוקמה הזמנית היחיד שאפשר לי לנהוג בקלנועית ללא שום להם. מודה אני כך ועל מוקדמת, הכשרה על כשדהרתי מהר. נגמר העבודה יום הקלנועית לכיוון נקודת המאסף, דהרה לצדי קלנועית אחות, ובה מספר עובדי קבלן מכפר ערבי סמוך. נופפתי להם לשלום, והם בירכו פניתי כשאני אך שמח. חג בברכת אותי חזרה ולעלות הקלנועית את להחנות כדי למשרדים, הם עשו פרסה, האיצו, ודהרו שוב להם, צעקתי שמח” “חג המגרש. לעומק לתל בשבילי!” וחזרתי גם סיבוב “תעשו

אביב.c