.אופיליה

.פרחים מחלקת היא משתגעת כשהיא.כאב עד יפה מוות .נובל כפרח אביה מות

,פרחים מקלעת כשבידה מתה היא.קברה על פרחים כאשר ונטמנה

.הערבה לצמרת פרחים מקלעת קולעת היא.טובעת .נופלת היא

.ראש ועד רגל מכף צבעוניים בפרחים מכוסה

.ליופי מוות בין מתח.למוות מתנגד .המשך הוא היופי

.לנצח הופך והרגע במקום קופא הזמן .לעולם משתנה איננה נקודה אותה

.בדיה מול אל מציאות .והכיעור המוות מול אל היופי

.אופליה

.במים הספוגה שמלתה ממשקל טובעת,בידה פרחים כשמקלעת טובעת.עירומה עומדת נותרת העץ וצמרת הזמן באותו שהתרחש ומה ,הזמן את ינציח הזה הרגע

.הנצח הוא

"היטב זכור זכרי אלייך דברי ואת .אופליה שלום"