סאונדוצבע

#01 | אפריל 11’גיליון אמסטרדם

גיליון על גלגליםבעיר שכולה תרבות

תיירות מוסיקהיומיים שלמים של הופעות

מדור סקירת דיסקיםמארח כוכבים טריים וצעירים

תוכן עניינים

דבר העורכת 3

אוי אמסטרדםדיוקנה של עיר

5

משרד התיירותמדור קבלת פנים

7

קומפלקסיטי גרפיקסהמתמטיקה של המוסיקה

9

15

דברים שקורים בעיר ואסור לפספס. כדאי שתתעורר ומהר.

ידועים יותר וידועים פחות, אמסטרדם שופעת סטריאוטיפים על התרבות שלה.

אל תאמינו לכל מה שאתם קוראים.

סאונד וצבע מתחברים לכדי מדיום אחד. מדור המסקר דיסקים משני ההיבטים.

חשיפה לעיר דרך עיניו של אמן מקומי. דברים שתיירים פשוט לא רואים.

נקודת מפגש בין מוסיקה לעיצוב, אוזן לעין, בין שמע לויז’ואל. מוסיקה מתורגמת

לנייר. עבודות מלאות השראה.

חוויות של תייר בעיר ההולנדית, מה מומלץ ומה ממש לא, ואיך בכלל משתלטים על עיר

בסדר גודל כזה.

בירת הולנד וללא ספק אחת הערים שחובה לבקר בהן בכל הנוגע לתרבות. גם שלושה

גיליונות לא יספיקו כדי לכסות את כולה.

על החיבור בין מוסיקה, עיצוב וערים שונות בעולם. מפגשים מעניינים בין עין

לאוזן ומה שהם יוצרים.

דרכון בבקשה17מדור סטריאוטיפים

סאונד וצבעמדור סקירת דיסקים

לחמניות טריותהמדור המעודכן

18

אזרח מקומימדור מעצב מקומי

14

גיליון אמסטרדם

סאונד וצבע || מדריך מוסיקה ועיצוב עירוני

עמ. 3

גיליון אמסטרדם

דבר העורכת

וחייב מתבקש לעיצוב מוסיקה בין החיבור אלו נכון, לו. המגיעה הלב תשומת את לקבל שני תחומים שונים, אבל כל כך הרבה מתפספס הם השניים. בין ההפרדה את שיוצרים ברגע מדברים באותה שפה, מעבירים את אותם רגשות, עצמו בזכות עומד תחום כל צבעים. תחושות, ובכבוד, אך מה שמקבלים בשילוב של השניים, שחובה אחר, משהו הוא שנוצר באיזון בחיבור, לחוות אותו. צורות הן צלילים וצבעים הם גוונים, ברגע שמתחילים לחפור בנושא מגלים שקיימת סינתזה מלאה בין השניים, אחד לא מתקיים בלי

השני, ושניהם יוצרים גוף אחד שלם. אלו בדיוק המקומות בהם עוסק המגזין, נקודות מתחברים החלקים שני בהן החיבור, המפגש, ברחבי הללו בנושאים העיסוק חדשה. לזהות עולם, בערי תרבות שונות ומגוונות רק מוכיח כי

אין סוף לחיבורים האפשריים ולתוצאותיהם.ונערוך בה ביקרנו שכבר לעיר נחזור אם גם גיליון נוסף, יהיה זה גיליון שונה במהות מהגיליון המון לשמוע, המון לראות, המון יש הקודם. לחקור ולבקר. מעבר לכך אסור לשכוח שמוסיקה ועיצוב הם תחומים דינמיים לכל דבר, משתנים משפיעים מתפתחים, מתעדכנים, הרף, ללא

ומושפעים. הגדולות התרבות מערי אחת היא אמסטרדם גיליונות שלושה וגם באירופה, שיש והמגוונות לא יספיקו לנו כדי לסקר את כל המגוון הגלום הלהקה עצמה על שקיבלה המפרך המסע בה. נוצרה בו תיכוני המזרח מהחור לצאת במטרה ולהגיע גם לחוף המבטחים של סיבובי הופעות,

פסטיבלים מול קהל של עשרות אלפים.היו לנו. לא היה אינטרנט. לפחות לא פעם לא מומטרות עליך מיליון המלצות ביום שהיית צריך לברור מהן בקפידה. היית צריך לקרוא עיתונים. הייתי אני להקשיב. צריך היית אנשים. לשאול רוכנת או באוטובוס, קדימה טיפה מתכופפת מי באוזניות של הצדה. לשמוע מה מתנגן קצת הירכיים. על מונח ספר איזה לראות שמסביבי, אלו ההמלצות האמיתיות ביותר. מעשים במקום התרבות מערי אחת היא מסטרדם מילים. שלושה וגם באירופה, שיש והמגוונות הגדולות גיליונות לא יספיקו לנו כדי לסקר את כל המגוון מלאת מדהימה, חוויה לכם שתהיה בה. הגלום תטיילו, תהנו, תיצרו, תאזינו, תראו, השראה.

ושתהיה קריאה מהנה.

אמסטרדם היא אחת מערי התרבות הגדולות גיליונות שלושה וגם באירופה, שיש והמגוונות לא יספיקו לנו כדי לסקר את כל המגוון הגלום הלהקה עצמה על שקיבלה המפרך המסע בה. נוצרה בו תיכוני המזרח מהחור לצאת במטרה ולהגיע גם לחוף המבטחים של סיבובי הופעות, פסטיבלים מול קהל של עשרות אלפים. ההחלטה משנה פחות עכשיו דווקא להוציא הלהקה של אם גם למדי והמוצלח האחרון אלבומם אחרי אין עליו הסכמה מלאה ועוד אחת. את האלבום הסערה, בעין הזה מהמסע חלק היא הנוכחי, להישאר רלוונטיים ולספק למעריצים וכן לקהל הסקרן עוד חטיפים על הדרך. האלבום הוא אמנם מי אבל דקות, 28 שירים, 8 מיני-אלבום: יותר סופר. להקות הארדקור-פאנק הוציאו כמה אוספי

“המיטב” באורך הזה.אולם בגלל שהצלחת המסע של אבידן והמוג’וז לא נמדדת במציאת קונספט מוצלח )ובינינו, ספינות ברוקנרול(, חדשניים נושאים בדיוק לא הם וים יצקו התוכן שהם לדעת האם יותר חשוב הרבה

עמ. 5

לתבנית הזו מצליח להביא אותם לחוף מבטחים דיוקנה של עיר |מילים, ובשתי “כן” היא במילה אחת והתשובה “כן ובסטייל”. ראשית, עוד לפני המוזיקה עצמה שהיא הדבר החשוב כאן. אם אתם מעריצים של ההרכבים באחד מדובר זכיתם: והמוג’וז, אבידן

הישראלים הבודדים שיודע את העבודה.

להתייחס למעריצים שלו שרוכשים את אלבומי כלבלבונים ולא נבונים צרכנים כאל הלהקה שיזרקו שמחכים טעם, חוש כל עיוורים וחסרי עליהם שירים עטופים בבלוקים. עטיפת האלבום מזכירה ימים שבהם דיסקים היו נמכרים בעשרות צבעוני ומעניין, יפה אמנותי עיצוב מיליונים. מעטיפות השראה ששואב מדויק אפיון ובעל הנשר הקדמית, בעטיפה )הספינה נעשו שכבר וגם מצליח להנציח את עצמו כמשהו באחורית( מקורי. בפנים, מצפה לרוכשים הזמנה להוריד שיר חינם של הלהקה וכמובן חוברת מילים, שגורמת לכל פדיחות הפוטושופ של המוזיקה הישראלית ההפתעה אבל הכרחיות. לא ובעיקר חובבניות רן פלד, )רועי והמוג’וז אבידן מכיוון האמיתית

מהמוזיקה מגיעה קליינמן( והדס שלג יוני ניר, עצמה: דווקא כשהם הפכו למיינסטרים בישראל, רדיו, ותחנת כלומר ללהקה שמושמעת בכל בר מתכסחים תקשורת ושכלי מלאות שהופעותיה על הגישה אליה. האלבום החדש הוא השאפתני שהיא נדמה הלהקה. של קליט פחות וההכי האלמנטים שהביאו בכל לכפור החליטה אפילו אותה עד הלום. כבר בפתיחה, במקום ההסתמכות נשמע הוא עצמו, אבידן של קולו על המוגזמת על להכריז כדי כאילו ומפולטר, רחוק הפעם מעמדו בסאונד החדש של הלהקה. הסאונד החם להישמע לה שהפריע הלהקה של והסבנטיזי על שיקשה באופן למתוחכם הפך רלוונטית, את שהקליט ההרכב בין להשוות חדש מאזין סוד את להבין קשה היום, )גם הבכורה, אלבום זה לבין הזה( הבינוני האלבום של ההצלחה חוליי למעשה, החדש. האלבום את שהקליט הלהקה מצטמצמים בדרכה להיות הרכב לגיטימי ישנם כמה, ועדיין בשדה הרוקנרול הבינלאומי. מהדהד אחד טקסט חסר עדיין ללהקה ראשית, שתלמיד מילים עם שיר הסוף, ועד מהתחלה אומלל יוכל לכתוב על הפתק שהוא דוחף לכותל

גיליון אמסטרדם

מכאן לשם

עמ. 6

המערבי בטיול השנתי, בתקווה שמשמיים ייענו לא שהלהקה עכשיו ברור אם גם שנית, לו. האמנותית והאמירה החזון על במיל מוותרת שכאן מהשמונה אחד שיר לראות )קשה שלה סינגלים יצאו שלא הסיבה אולי לרדיו, יוצא מתוך האלבום(, לא בטוח עד כמה היא צריכה את סיבובי ההופעות בחסות בירות כאלו ואחרות, או נוסח “הופעה אחרונה בסיבוב” כשבין טייטלים

הופעה להופעה עובר בקושי חודש וחצי.

והמוג’וז אבידן אסף העיר, של השיא ברגע האיכותית רמתם בין נדיר די לשילוב מגיעים באולפן, ועל הבמה החיה, בהופעות לבין כמויות האנשים שמוכנים לשלם כסף כדי לראות אותם, יודע, מי ואז, כדאי להם להתנהג בהתאם. ולכן המוזיקה תעשיית של הסוער בים המסע אולי הלהקה בהמשך, שמם. על שקרוי באי יסתיים ונוחים לצליל הקינגז משייטת בין גלים נמוכים אוף ליאון והווייט סטרייפס שהם ניגנו בעבר, שם סקנדינבית. מטאל דת’ להקת של שיר שהולם השלם תחושת לעומת הסגנוני האחידות חוסר

והמוג’וז שאבידן מוכיחה האלבום את שאופפת אורי עם יחד האלבום את מוזיקלית )שהפיקו שאפתנות שבין הדק הקו את מבינים וינוקור( הזה המוזיקלית מההפלגה ויוצאים ליומרנות, מאוד. טוב אפילו טוב, שנשמעת אחת בחתיכה היו לנו. לא היה אינטרנט. לפחות לא פעם לא מומטרות עליך מיליון המלצות ביום שהיית צריך לברור מהן בקפידה. היית צריך לקרוא עיתונים. הייתי אני להקשיב. צריך היית אנשים. לשאול רוכנת או באוטובוס, קדימה טיפה מתכופפת מי באוזניות של הצדה. לשמוע מה מתנגן קצת הירכיים. על מונח ספר איזה לראות שמסביבי, אלו ההמלצות האמיתיות ביותר. מעשים במקום קל היה הזה, במידע חמושה כך, אחר מילים. לגייס את הדעות הקדומות, ההיקשים וההיסקים, ולבנות לטוות סיפורים קטנים על שברון הלב של ועל התיכוניסטית שמתייסרת עם שרה מקלכלן מה עשה אתמול בלילה הגבר שמחקה בידו תנועת הקפצה על בס על רקע רד הוט צ’ילי פפרז. בשלב התנגן כנראה אצלי האינטרנט, שלפני ההוא, בבית מתכוננת, באוטובוס קייב. ניק באוזניות לזרעים וחבריו קייב של הדרמטיות מתרגמת.

ההתבגרות גיל של הדרמות את הלמה הרעים שלי, הצורה שבה פיתל את סיפוריו, הדרך שבה הדגיש את המילים )ועוד איזה מילים, נוטפות דם, יזע ודמעות(, האופן שבו נופף בידיו לאות כעס או יגון. הוא ליווה את הרהורי האוטובוס שלי כמו שבליקסה ליווה אותו בספינה המיטלטלת ההיא וההופעה בשיר הבכורה. מיררתי לא פחות מהם. בחיפה הבלוז בפסטיבל בארץ, שלו הראשונה ב-1993, היתה אחד משיאי חיי עד אז. מה רבה, אם כך, היתה האכזבה שנתיים אחר כך בסינרמה. זקן אשמאי פאתטי. לי נראה היה קייב פתאום שמעלה מעריצות לבמה כדי שיוכל לרייר עליהן. המוגזמות האלה, אמרתי, צריך את הדרמות מי ומתי הפרודיג’י חוזרים לארץ. זה נגמר בינינו. או כך חשבתי. אבל האמת היא שכשנגמרה תקופת יוקדת, שנאה או יוקדת אהבה של לבן, השחור חזרתי לחבב אותו. האלבום החדש הוא השאפתני שהיא נדמה הלהקה. של קליט פחות וההכי האלמנטים שהביאו בכל לכפור החליטה אפילו

ויביאו אותה עד הלום.

סאונד וצבע || מדריך מוסיקה ועיצוב עירוני

משם לכאן

קצת יותר מארבע שעות טיסה ואתם מגיעים הציוריות, מהערים אחת אל הלבנט מאמצע ביותר באירופה. העיר והאטרקטיביות השקטות עצמה, משופעת במאות רחובות שובים, סמטאות ברבים מהמוזיאונים מים. ותעלות צפופות, אבן הרגשה מקבלים בעולם והיוקרתיים הגדולים של חנק, למרות כמות העושר הרב של האוספים והרייקמוזיאום הם גוך ואן מוזיאון שלהם. אבל יכולים להבין ברגע לגמרי שונים. גם כאן אתם לומר מנסים האמנות של שההיסטוריונים מה ואיך בציור, אור של איכות על מדברים כשהם רפרודוקציות חוטאות למה שהאמן מנסה להשיג בצבע. הציורים של רמברנדט וואן גוך )“הזורע”( לא רפרודוקציה שאף כזו בצורה אור מקרינים תציג מעולם. זה בטח הדבר הראשון שמכה בכם כשאתם נכנסים למוזיאון. שנית, ביקור במוזיאון מקום אינו המוזיאון לשוק. ללכת כמו הוא פה קדוש, אלא חלק אינטגרלי של העיר והחיים בה. אחרי היופי של התעלות, אפשר גם פה להסתובב באותה מידה של הנאה וגם אפשר לצלם )אם לא

תשתמשו בפלאש(.

המוזיאונים של העיר אמסטרדם ממלאים אותך בתחושה נפלאה של נצחיות. מספר עבודות של ורמר אפשר לראות ברייקסמוזיאום ”החלבנית” המפורסמת שלו, כמו גם “האשה הקוראת מכתב” וה”רחוב הקטן”. במשך 300 שנה, הוקפאו סצנות אלה של חיי היום יום על קנבסים אבל אתם תגלו בפינה האמיתיים, בחיים בדיוק סצינות אותם מה דירה של בחלון בהתבוננות או סמטה, של שמוכיח שגם אחרי מאות שנים, האמנות ממשיכה

להתקיים בחיי היום היום של ההולנדים. ביום המלצות מיליון עליך מומטרות היו לא אחד שהיית צריך ודאי לברור מהן בקפידה, אלא היית צריך לקרוא עיתונים. לשאול אנשים. היית צריך להקשיב. אני הייתי מתכופפת טיפה קדימה מה לשמוע הצדה. קצת רוכנת או באוטובוס, איזה לראות שמסביבי, מי של באוזניות מתנגן ספר מונח על הירכיים. אלו ההמלצות האמיתיות

ביותר. מעשים במקום מילים. אחר כך, חמושה במידע הזה, היה קל לגייס את ולבנות וההיסקים, ההיקשים הקדומות, הדעות לטוות סיפורים גדולים קטנים על שברון הלב של

התיכוניסטית שמתייסרת עם שרה מקלכלן. בהמשך, הלהקה משייטת בין גלים נמוכים ונוחים לצליל הקינגז אוף ליאון והווייט סטרייפס שהם לעומת הסגנוני חוסר האחידות גם בעבר. ניגנו מוכיחה האלבום את שאופפת השלם תחושת שאבידן והמוג’וז )שהפיקו מוזיקלית את האלבום הדק הקו את מבינים וינוקור( אורי עם יחד ויוצאים ליומרנות, שאפתנות בין וקיים שיש

אחת בחתיכה כרגיל הזו המוזיקלית מההפלגה שנשמעת טוב, אפילו טוב מאוד.

מיליון עליך מומטרות היו לא לנו. לא לפחות המלצות ביום שהיית צריך לברור מהן בקפידה.

היית צריך לקרוא עיתונים, לשאול אנשים.

היית צריך להקשיב. אני הייתי מתכופפת טיפה קדימה באוטובוס, או רוכנת קצת הצדה. לשמוע לראות שמסביבי, מי של באוזניות מתנגן מה אלו הירכיים. על לבחור מונח חדש ספר איזה

ההמלצות האמיתיות ביותר. במידע חמושה כך, אחר מילים. במקום מעשים הזה, היה קל לגייס את הדעות הקדומות, ההיקשים על קטנים סיפורים לטוות ולבנות וההיסקים, עם שמתייסרת התיכוניסטית של הלב שברון שרה מקלכלן ועל מה עשה אתמול בלילה הגבר שמחקה בידו תנועת הקפצה על בס על רקע רד הוט צ’ילי פפרז. בשלב ההוא, שלפני האינטרנט, אצלי כנראה התנגן באוזניות ניק קייב. באוטובוס קייב של הדרמטיות מתרגמת. בבית מתכוננת, וחבריו לזרעים הרעים הלמה את הדרמות של גיל ההתבגרות שלי, הצורה שבה פיתל את סיפוריו, הדרך שבה הדגיש את המילים )ועוד איזה מילים, נוטפות דם, יזע ודמעות(, האופן שבו נופף בידיו מרשה מנזרק שריי רגעים יגון. או כעס לאות האגדי הקלידן באמת, נוסטלגי להפוך לעצמו

מחזיר את עצמו לווניס ביץ’ שבקליפורניה. תדמיינו אותו שם, צעיר ויפה, יושב מול הגלים עם ג’ים מוריסון, רובי קריגר, דייב, וג’ון דנסמור, מסביב הכל אבל התחת, על דולר בלי רעבים בוער, אם השמש, הנשים, התיאוריות הרוחניות הסמים והמערב, מהמזרח שמגיעות החדשות הליין מנגן שוב את ,72 בגיל כמובן. כשמנזרק,

האגדי, הוא חוזר לשם, לחוף המאושר.

עמ. 7

גיליון אמסטרדם

משרד התיירותמדור קבלת פנים

עמדת ביקורת

הכניסה מכאן

להפוך לעצמו מרשה מנזרק שריי רגעים נוסטלגי באמת, הקלידן האגדי מחזיר את עצמו שם, אותו תדמיינו שבקליפורניה. ביץ’ לווניס מוריסון, ג’ים עם הגלים מול יושב ויפה, צעיר על דולר בלי רעבים דנסמור, וג’ון קריגר רובי השמש, אם בוער, מסביב הכל אבל התחת, הנשים, התיאוריות הרוחניות החדשות שמגיעות מהמזרח והמערב, הסמים כמובן. כשמנזרק, בגיל 72, מנגן שוב את הליין האגדי, הוא חוזר לשם, לחוף המאושר. “הדבר שהכי עניין אותי אז היה הוא מספר הייתי לפני שנולדתי?”, השאלה מה אנג’לס, בלוס מביתו תרבות וואלה עם בשיחה לקראת הגעתו להופעה בישראל עם רובי קריגר, הגיטריסט של הדורז. “היינו מנסים להסביר אחד הזה, הכדור על עושים בעצם אנחנו מה לשני מווניס קבוע לנו מסלול היה שיחות של שעות. היינו כשבדרך מוניקה, סנטה למפרץ עד ביץ’ המבורגרים דוכן באותו ועוברים רעב נתקפים וקונים המבורגר מסוג ‘בייבי’, הכי קטן שיש, כי

זה כל מה שיכולנו, וזה כל מה שהיה צריך”.בארצות צעיר להיות של המשמעות היתה זו הברית של אז, ימים של משבר ואובדן דרך שבה

עמ. 9

הניסיון להבין מהיכן באת היה המפתח לפתרון. בין הכי מדהים היו החיבור בעיניי תמיד הדורז היה מוריסון ג’ים הבמה על למוזיקה. רוחניות וכולנו השמאן ואנחנו היינו הלהקה של השמאן

נכנסנו לטראנס עצום, לא ראינו כלום.

היסטורית, להקה היא שהדורז הסיבה בדיוק זו סתירה שאין להבין הראשונים היינו אנחנו להשתחרר הדרך זו ולהיפך האלו הצדדים בין פוסלת לא התשוקה צד. בכל שיש מהחסרונות את המחשבה ובמוזיקה שלנו היתה תשוקה. היינו

פלספנים ומצד שני שקענו בכאוס.את שינה אכן והחבורה מנזרק של הכאוס להיטים, ועשרות אלבומים שישה ההיסטוריה. שמנזרק חתום על רובם כאחד המלחינים וכמובן על גם על הליינים של קלידים שאיש לא ישכח, הפכו אותו ואת הלהקה לסמל מובהק של שנות ה-60 בארצות הברית, לתשובה של לוס אנג’לס מאנגליה והסטונז הביטלס שזרעו למהומות של ולהרמוניות לרכות אגרסיבית לתגובה וגם הוא מנזרק הזו, החבורה כל בתוך בויז. הביץ’

קצת עוף מוזר: הוא יליד 1939 הארורה, שהוריו נמלטו מפולין באירופה הקורסת כדי לתת לילד הזדמנות בשיקגו. כשהתבגר, נחשף לאפשרויות המופלאות של עולם הקלידים והתאהב ברומן בין

השחור לבן שעל המקלדת הזו.

בשיקגו צמח הרוקנרול, אבל צריך לזכור שליטל ריצ’רד היה מנגן בקלידים וכשראית אותו, המוח גדול מניאק היה האיש משחזר. הוא עף, שלך על הבמה. גם ג’רי לי לואיס היה בקלידים ופטס דומינו היה יודע לעשות ביד שמאל דברים שאיש לא יכול לשחזר. אני זוכר ששמעתי את הצלילים האלו וטסתי. כל כך הרבה לחנים של להקת הדורז בשיקגו. שלי בילדות האלו מהרגעים הושפעו בזמן אמת זו היתה שטות מוחלטת? אתה לא יכול ולג’ון. לרובי לי, להקשיב מבלי לג’ים להקשיב אתה יכול להקשיב לג’ים מבלי שאנגן בקלידים,

גיליון אמסטרדם

בשתי ידיים

גרפיקגסקומפלקסיטי

נקודת מפגש בין מוסיקה לעיצובבין אוזן לעין, בין שמע לויזואלמוסיקה מתורגמת לנייר

"זה תמיד מגיע מהמקום שבחיים לא היית מצפה לו, אבל ככה זה עובד."

עמ. 10

לא ממש. יש בכלל מבלי שאתה שומע את אותי אני מספיק. לי יש תהילה, מבחינת רובי? ואת בסדר גמור. לצד כל החביבות וכתרי התהילה, יש את הכאב שלא מרפה ממנזרק, כאב שב-3 ביולי ג’ים מוריסון ללא ימלאו לו 40 שנה, עת נמצא

רוח חיים בפריז.

שירי עם מופיע שהוא מסביר מנזרק כן, לפני הדורז לא רק כדי לשמר את המורשת המוזיקלית שההיסטוריה העוול את לתקן כדי אלא שלו, עושה למוריסון, עוול שהוא מייחס בעיקר לסרט שלדעתו קילמר, ואל עם סטון אוליבר שביים מחריב ומעוות את דמותו של חברו הקרוב. “אני

מתגעגע אליו כל כך”, אומר מנזרק. “הוא היה חבר אמיתי, כזה שאפשר לסמוך עליו, ברמה אינטלקטואל הוא כמובן משורר, וגם החיסרון מצחיק. איש ובעיקר ביותר הגבוהה היחיד שלו היה שלא היה מושלם ממנו להעביר ערב בבר, והוא ניצל את היכולות האלו עד תום”. החביבות של מנזרק כובשת. הוא קוהרנטי ורהוט, מצחיק ועונה בדיוק לדימוי של קשיש קליפורני

שהוא חושב לא אבל הכל שראה אדם חביב, יודע הכל, גם אחרי מאות אלפי שעות ראיונות, התבעת וכמובן מפורסמת ביוגרפיה כתיבת מספר הוא המוזיקה. של בהיסטוריה החותם להפיק חבריו ושל שלו התוכניות על באגביות מהדורת מפוארת לציון 40 שנים לצאת אלבומה תיעודי סרט גם שתכלול הלהקה, של האחרון כמה גם יודע, מי ואולי, אודות עשיית האלבום קטעים נדירים. במקביל, הוא מספר על התשוקה הגדולה שלו לבקר בישראל ומסביר שהדורז לא הגיעו לכאן, “כי בכל פעם שחשבנו על זה, או על הופעות ביפן, עישנו יותר מדי מריחואנה ופשוט

שכחנו מזה”.

כזו שמזכירה את על פתיחות אלו מצביעים כל ההבדל העצום בין כוכבי רוק, ומנזרק הוא כוכב רוק לכל דבר. מפעם לעומת אלה של היום, אותו

עם הופעות לסיבוב לצאת לו שמאפשר פער שהוא סולן עם קריגר, רובי הלהקה גיטריסט לנגן את כל הלהיטים ועדיין ממש לא מוריסון, את לנגן לי שיימאס למה להתבלבל. מבלי השירים האלו, הוא תוהה. למיילס דיוויס נמאס לנגן, לג’ון קולטריין לא היה כוח לנגן את, ניגנו אותם פעם אחר פעם. חוץ מזה, זה לא שאני מנגן ערב כל זה את מנגן הייתי אם יום. כל זה את

הייתי משתגע, אבל מה רע בפעם בכמה זמן. דילן בוב את גילה שלא בטח ברמן אריק נשמע לא זה לפחות שלו. הקריירה בתחילת אותו כך בשני אלבומיו הראשונים, אלו שהפכו שגל לרב רימון ספר בית של אלמוני מחניך שעושה נשים בעמידה, אולי ארבע פעמים ביום בשעות הפלייליסט. אלבומו השלישי, “הקלטות מרתף”, כבר לא רק שאב את שמו מאותה סדרת רוח את גם אלא דילן של מפורסמת הקלטות יציאתו עם עתה, שיריו. את שאפפה הנוודות אלבום הכולל מגלומני המעט לפרויקט לדרך מרובע ממנו יצא החלק הראשון, “אוי הלב הפתי והמגוחך”, ברמן כבר מסתכן לגמרי והולך ראש

בראש עם אותה הוויה דילנית.

שום דבר לא משנה

סאונד וצבע || מדריך מוסיקה ועיצוב עירוני

"לעיתים התהליך מייגע, סבל אמיתי. איבדתי את הכיוון יותר מדי פעמים."

היו מוזיאונים עשורים מספר לפני עד של טבע חוק מעין מאליהם, מובנים שקופים, המוזיאונים התבססו כמה עד מפליא האמנות. כהקשר הטבעי להצגת אמנות בהתחשב בעובדה שהמוזיאון הוא המצאה חדשה יחסית בת מאתיים עצמה, לאמנות חדשה ובוודאי בקירוב, שנה

שימיה כימי האדם הקדמון וציורי המערות.אבל עבור אנשים שנולדו לתוך המודרנה, שימיה הוא המוזיאון המוזיאונים, עידן כל את חופפים השיח בלב נמצאים מוזיאונים היום הנורמה. ומתנגחים בהם, האמנותי. אם מתווכחים עליהם כמנגנוני שלהם ההתנהלות אופני את מנתחים עיון. וימי אמנות עבודות עליהם עושים כוח, בקונפליקט שרוי הפנימי האמנות ששיח ככל אותם. חוגג הרחב הקהל כך המוזיאונים לגבי החגיגה אדריכלותם. ופלאי עושרם גודלם, את להגיד הזדמנות היא עכשיו ישראל מוזיאון של כמה מילים על מוזיאונים. מוזיאון ישראל שייך לסוג המוזיאונים האנציקלופדיים אשר יותר מכל

משקפים את רוח הנאורות. אלה מוסדות השואפים לייצוג של כל התרבויות, קבורה מארונות ישראל מוזיאון של ובמקרה

עמ. 11

מצריים, דרך פיסול פרה קולומביאני, עד הגדות פסח; יודאיקה, עיצוב, גן פסלים, אמנות מודרנית וישראלית. טיפוס ואמנות עכשווית, בינלאומית בגלל “אנציקלופדי” לתואר זכה הזה המוזיאון דידרו של האנציקלופדיה למפעל שלו הזיקה וד’אלמבר אשר נרתמו במאה ה-18 לאיסוף הידע

האנושי לספר אחד, מרובה כרכים.

וולף ב”חדר משלה”, “אם לא וירג’יניה וכדברי האמת, תימצא הבריטי המוזיאון של מדפיו על וולף מדברת כמובן וירג’יניה היכן היא האמת”. על הספרייה של המוזיאון הבריטי, שכן ספרייה המוזיאון, של מהאידיאה נפרד בלתי חלק היא ובהקשר מוזיאונים אנציקלופדיים כמו המוזיאון הבריטי, הלובר בפריז, המטרופוליטן בניו יורק, משלימות, ישויות הרי הן והספרייה המוזיאון את ממש לא אם להעביר, יחד מבקשות אשר

האמת. למחקר הכלים את לפחות הרי האמת, המוזיאונים האנציקלופדיים הגדולים ביותר הרי נוסדו במאות ה- 18 וה-19, עידן הנאורות הגדול.

ישראל, מוזיאון שלנו, האנציקלופדי המוזיאון בצלאל, הנכות בית ברכי על ,1965 ב- נוסד האנציקלופדיים המוזיאונים מתבקש. באיחור קשורים גם ברעיונות המדינה והלאום המודרניים. לכנס אוטופי: משהו בעיקרון בהם יש אולי במקום אחד נציגים של העשייה התרבותית כולה. זאת בכל עכשיו שקורה ביותר המעניין הדבר תוצר של המחצית השנייה של המאה העשרים, מוזיאון ישראל מרחיב את פעילותו לכיוון אמנות במטרופוליטן, בלובר, מהמקובל יותר עכשווית

במוזיאון הבריטי ודומיהם.גם אלא אנציקלופדי, מוזיאון רק לא ומהיותו לו יש בירושלים, שמשכנו הלאומי, המוזיאון מחויבות מיוחדת לאמנות יהודית וישראלית. אבל הדבר המעניין ביותר שקורה עכשיו במוזיאון עם האדריכליים, לשינויים מעבר מחדש, פתיחתו הסטת הכניסה, חללי התצוגה החדשים והפריסה

גיליון אמסטרדם

יש סודות שלא מגלים

"האור תמיד מגיע שנייה לפני שתחליט די, מרים ידיים, ואז זה שווה הכל."

עמ. 12

מחדש של אמנות ישראלית. היא המעשה שעשו המוזיאון. אוספי עם עכשוויים אמנים שלושה והם המוזיאון, מטעם נעשתה אליהם הפנייה הבחירה את ולהציג באוספים לנבור התבקשו שלהם. השלושה הם צבי גולדשטיין, אמן ישראלי פורץ דרך החי בירושלים, סוזן הילר, אמריקאית

הפועלת בלונדון, וינקה שוניברי, בריטי.הילר בחרה ביצירות אמנות עכשווית ופעלה כמו אוצרת תקנית, ינקה שוניברי בחר אמנות וחפצים שונים ויצר מעין סוג של יצירה מורחבת שלו עצמו, יוצרת טלטלה של גולדשטיין ואילו ההצבה של ממש בתפישה שלנו את מוזיאון ישראל. זהו חדר גדול המכיל מעל שלושים ושניים חפצים מאוספי נכללים ומצומצם מהם המוזיאון שרק חלק קטן תחת ההגדרה היבשה של “אמנות”. לצד צלמיות ובקבוקוני יפניים הפרגודים גם פרהיסטוריות, מכונות וחניתות, מגינים מוצבים מסין הרחה כתיבה וגם מכונות הגילוח שלו, הכסאות, ופרטי המשמשים חפצים וגם מעץ, נדנדה סוס לבוש, את צוות המוזיאון כמו מקדחות או ציוד משרדי. וארונות, ויטרינות בתוך בצפיפות מסודר הכל מכלול אחד כך שנוצר הקירות, ועל מדפים על

גולדשטיין הרמטי, העונה לשם “רדוף חפצים”. תקדימי של הרפאים רוחות את מרבצם מעורר המוזיאון, “חדרי הפלאות” או “חדרי המוזרויות”, בהם הוצגו בדחיסות רבה חפצים מכל הסוגים עוד בטרם התגבשה ההיררכיה המודרניסטית ובטרם נבעו ממנה פרקטיקות מוסכמות של מיון, קיטלוג

ואולי אפילו סיווג מוצלח.

מנתחים בהם, ומתנגחים עליהם מתווכחים אם את כל האופנים, ההתנהלות שלהם כמנגנוני כוח,

עושים עליהם עבודות אמנות וימי עיון. ככל ששיח האמנות הפנימי שלו שרוי בקונפליקט עמוק לגבי טיב המוזיאונים כך הקהל הרחב חוגג אותם. את גודלם, קצר, עושרם ופלאי אדריכלותם. החגיגה של מוזיאון ישראל עכשיו היא הזדמנות להגיד כמה מילים על מוזיאונים. מוזיאון ישראל שייך לסוג המוזיאונים האנציקלופדיים אשר לעד אלה גם הנאורות. רוח את משקפים מכל יותר מוסדות אשר השואפים לייצוג של כל התרבויות, ובמקרה של מוזיאון ישראל שלנו מארונות קבורה מצריים, דרך פיסול פרה קולומביאני, עד הגדות פסח; יודאיקה, עיצוב, גן פסלים, אמנות מודרנית וישראלית. טיפוס ואמנות עכשווית, בינלאומית בגלל אנציקלופדי לתואר זכה הזה המוזיאון דידרו של האנציקלופדיה למפעל שלו הזיקה וד’אלמבר אשר נרתמו במאה ה-18 לאיסוף הידע

האנושי לספר אחד, מרובה כרכים.

או מנסה שהוא לא היא ברמן של הבעיה אבל מחקה את דילן, בטח לא יותר משאמנים אחרים שמבין היא הבעיה אותו. חיקו ובעולם בארץ העברית היפה שברמן כותב בה, מתגלה אישיות לא מעניינת, שזו כמובן בעיה המוכפלת שבעתיים כששמונה מתוך תשעת השירים באלבום כתובים בגוף ראשון. “לא הצלחתי להתאהב בך בשישית”, למשל, הוא עוד סיפר ברמני קלאסי של “זה לא לכישרון להתכחש קשה אם שגם את”, זה אני, המלודי של ברמן ליצור שיר שייטחן היטב ברדיו, רביעי באלבום עליו לוותר שאפשר משהו הוא עם יומרה כה גבוהה. גם “היי רות, איך עובר לך החורף בלעדי?”, שייך לאותו סוג שירים שברמן כבר מזמן היה צריך להיפטר מהם, כי הרי בסופם קשה למאזין הסביר להגיד. התחושה בשירים של ברמן היא שהוא פשוט לא מעוניין לעורר תחושות כאלו בקרב מאזיניו, ובכך הוא דומה לדילן למען גם בכך הצליח לעשות, מה דילן, אולם האמת, הקבוע המוזיקלי ומפיקו ברמן להתכוון. מבלי של מוזיקלית זמן במכונת כלואים לוי משה לדילן, הגיעו אולי שהם כך הקודמים, אלבומיו

אך טרם הגיעו לברייט אייז.

לספור עד 10

בזמן ובמקום אחר

סאונד וצבע || מדריך מוסיקה ועיצוב עירוני

יום בכל ביבר, אבל ג’סטין לא הוא אמנם שבו בישראל נמצאים גם כוכב בסדר הגודל של הוא רונסון, מארק של ברמה יוצר וגם ביבר רונסון יתקלט )שלישי( היום חג. יום של סוג הלילה פרסי השקת לכבוד אביב בתל במסיבה עיתונאים מסיבת כינס הוא האירוע, ולרגל של בתל אביב. ”אני מתכוון לחזור עם הלהקה לפני סוף השנה ולעשות פה הופעה אמיתית”, כך אמר רונסון בחדשות המשמחות של הערב. רונסון כבר הופיע בהצלחה בישראל עם האלבום לפני שלוש שנים. לאחר מכן, עבר המפיק לספר על חוויותיו משהייה באותו המלון עם ביבר, הנמצא בישראל

לקראת הופעתו ביום חמישי. מסתבר שזו לא הפעם הראשונה שלשניים יוצא לעצמי “עשיתי האכסנייה: אותה את לחלוק ביבר”, ג’סטין עם המלון באותו לשהות הרגל אני שלום. לי אמר לא עוד “הוא רונסון. סיפר ממשיך ללבוש חולצות בהירות ולקוות שיום אחד

הוא ישים לב אליי”.

בעניין אחר, סיפר רונסון כי בילה את יום אתמול המפיק ובעלה, קרפל אמילי המוזיקאית עם המוזיקלי תומר אדם לנציגר. “היא אחד האמנים רונסון, סיפר מכיר”, היחידים שאני הישראלים שגם חשף כי הם מתכננים לשתף פעולה יחדיו. שיתופי פעולה קונקרטיים יותר יהיו, לדבריו של רופוס ועם מריוות’ר דניאל רונסון, עם ההרכב, וויינרייט. בנושא הבוער של החרם התרבותי על ישראל, אמר תמיד רונסון כי אכן היו אליו פניות התחבט: באמת לא הוא לדבריו, אולם בנושא, לבוא, לא מנומסות כך כל לא פניות אליי היו סיפר. איימו אף להחרים הופעות שלי, אבל אני מופיע במדינות נוצריות, מוסלמיות והכל ויש לי משפחה פה. אפילו לא שקלתי את זה. פרי פארל, סולנה של ג’יינז אדיקשן, בחר להסיר את פוסט “פסיכים”, הפלסטינים את כינה בו הפייסבוק לדברים הרבות התגובות לאחר הנראה ככל

שכתב ושפורסמו כאן במדור. פארל אמר שלו בעמוד שפרסם חדש בפוסט הבנתי שהשירה שלי אולי פגעה באנשים.לאחר ולומר לדבר מהלב רוצה “אני כותב פארל מכן שאני עייף מהמלחמה בין ישראל לבאמת כל מי שמסביב. הרגש האמיתי שלי הוא שאני לא רוצה לדעת מי עשה מה למי. אני לא רוצה שום דבר חוץ משלום באזור. עכשיו בואו נדון איך זה יכול מספיק שלא היא שלו הבעיה אפשרי”. להיות חלקים ממנו דומים לשיר הזה. אם חלק גדול יותר בהצהרה משמעי חד כך כדי עד היה מהאלבום וטובה המוזיקלית שלו, התוצאה היתה מפתיעה יותר. לכן, נרשם לבסוף כאלבום יפה, אם כי לא המכוונת היד עם מפוספס. טיפה ואפילו מצוין

רחוק ללכת יכולים היו פייטרז הפו ויג, של ההיסטוריה את יותר עמוק באופן ולחקור יותר למסע לצאת ההזדמנות את שלהם. המוזיקלית ארוך ומעניין וליצור הומאז’ בלתי נשכח לתקופה

בלתי נשכחת ניצלו הם רק באופן חלקי.

מדי דומים נשמעים מהאלבום גדולים חלקים לאלבומים קודמים והופכים את לאלבום שתקוע בין שתי גדות של רוקנרול מצד אחד הוא מפציץ רגעים בו חסרים שני ומצד מצוינים שירים עם גדולים של ממש, כאלה שיהפכו אותו להצהרתה מוזיקלית שגם אם אינה חדשנית, היא קוהרנטית ואפשר דופן. אפשר להתבאס מהפספוס ויוצאת ליהנות ופשוט הביקורת על אפשר אם לוותר ויג, מהתיפוף האלמותי מהסאונד המהוקצע של דייב של העמוק מהגרון הוקינס, טיילור של והכי פשוטים הכי הטקסטים על שנקרע גרוהל חדים, או בקיצור מעוד אלבום של הפו פייטרז. הפו של רע אלבום כזה דבר אין הכל, אחרי אותם אוהבים שלא אנשים רק יש פייטרז, וג’ון, ביורן פיטר של החדש האלבום מספיק. מציע גם הוא רוקנרול. הפופיות החמקמקה של שהפכה זו כמובן השוודית, האינדי שלישיית אותם לכוכבים לרגע בזכות מתעמעמת ברובו של האלבום החדש, למרות שהוא נפתח בצמד שירים

פיטר-ביורן-ג’ון צפויים ומקסימים כהרגלם.בין מושלם איזון נוצר בסינגל השלישי, בשיר הרוח המחוספסת של האלבום החדש לבין הרוח והתוצאה הקודמים, האלבומים של המרחפת כוללת טמבורין, גיטרות ומלא גרוב. השיר הבא,

הוא כבר רוקנרול סיקסטיזי תמים במיטבו. אזרחמקומי

בסלנג אמסטרדמי

הליכה מקומית

עמ. 14

מדור מעצב מקומי

סאונד וצבע || מדריך מוסיקה ועיצוב עירוני

הבחירה של אסף אבידן והמוג’וז במסע בלב הסערה”, “דרך החדש, לאלבומם כקונספט ים נוכח במיוחד מפתיעה לא חופשי, בתרגום על שקיבלה המפרך המסע ברור: הדי הנמשל המזרח מהחור לצאת במטרה הלהקה עצמה של המבטחים לחוף ולהגיע נוצרה בו תיכוני של קהל מול בפסטיבלים הופעות סיבובי להוציא הלהקה של ההחלטה אלפים. עשרות דווקא עכשיו פחות משנה אחרי אלבומם האחרון והמוצלח למדי “Poor Boy Lucky Man”. את בעין הזה מהמסע חלק היא הנוכחי, האלבום למעריצים ולספק רלוונטיים להישאר הסערה, וכן לקהל הסקרן עוד חטיפים על הדרך. האלבום הוא אמנם יותר מיני-אלבום: 8 שירים, 28 דקות, הוציאו הארדקור-פאנק להקות סופר. מי אבל

כמה אוספי “המיטב” באורך הזה.אולם בגלל שהצלחת המסע של אבידן והמוג’וז לא נמדדת במציאת קונספט מוצלח )ובינינו, ספינות ברוקנרול(, חדשניים נושאים בדיוק לא הם וים יצקו התוכן שהם לדעת האם יותר חשוב הרבה לתבנית הזו מצליח להביא אותם לחוף מבטחים מילים, ובשתי “כן” היא במילה אחת והתשובה “כן ובסטייל”. ראשית, עוד לפני המוזיקה עצמה שהיא הדבר החשוב כאן. אם אתם מעריצים של ההרכבים באחד מדובר זכיתם: והמוג’וז, אבידן

הישראלים הבודדים שיודע.

להתייחס למעריצים שלו שרוכשים את אלבומי כלבלבונים ולא נבונים צרכנים כאל הלהקה שיזרקו שמחכים טעם, חוש וחסרי עיוורים עליהם שירים עטופים בבלוקים. עטיפת האלבום מזכירה ימים שבהם דיסקים היו נמכרים בעשרות צבעוני ומעניין, יפה אמנותי עיצוב מיליונים מעטיפות השראה ששואב מדויק אפיון ובעל הנשר הקדמית, בעטיפה )הספינה נעשו שכבר וגם מצליח להנציח את עצמו כמשהו באחורית( להוריד הזמנה לרוכשים מצפה בפנים, מקורי. מילים, חוברת וכמובן הלהקה של חינם שיר המוזיקה של הפוטושופ פדיחות לכל שגורמת הכרחיות. לא ובעיקר חובבניות הישראלית והמוג’וז אבידן מכיוון האמיתית ההפתעה אבל קליינמן( והדס שלג יוני ניר, רן פלד, )רועי הפכו כשהם דווקא עצמה: מהמוזיקה מגיעה למיינסטרים בישראל כלומר ללהקה שמושמעת בכל בר ותחנת רדיו, שהופעותיה מלאות ושכלי האלבום - אליה הגישה על מתכסחים תקשורת של קליט פחות וההכי השאפתני הוא החדש הלהקה. נדמה שהיא אפילו החליטה לכפור בכל

האלמנטים שהביאו אותה עד הלום.

גיליון אמסטרדם

עמ. 15

סאונדוצבע

B TOGETHER | מרטין סוואן

נלקח בחשבון

,”Hoist Up The Colors“ של מבפתיחה כבר במקום ההסתמכות המוגזמת על קולו של אבידן כאילו ומפולטר, רחוק הפעם נשמע הוא עצמו, כדי להכריז על מעמדו בסאונד החדש של הלהקה. הסאונד החם והסבנטיזי של הלהקה שהפריע לה להישמע רלוונטית, הפך למתוחכם באופן שיקשה על מאזין חדש להשוות בין ההרכב שהקליט את היום, קשה להבין את )גם ”The Reckoning“סוד ההצלחה של האלבום הכה בינוני הזה( לבין זה שהקליט את האלבום החדש. למעשה, חוליי הלהקה מצטמצמים בדרכה להיות הרכב לגיטימי ועדיין ישנם כמה: בשדה הרוקנרול הבינלאומי. מהדהד אחד טקסט חסר עדיין ללהקה ראשית, שתלמיד מילים עם שיר הסוף, ועד מהתחלה אומלל יוכל לכתוב על הפתק שהוא דוחף לכותל המערבי בטיול השנתי, בתקווה שמשמיים ייענו לא שהלהקה עכשיו ברור אם גם שנית, לו. האמנותית והאמירה החזון על במיל מוותרת שכאן מהשמונה אחד שיר לראות )קשה שלה סינגלים יצאו שלא הסיבה אולי לרדיו, יוצא מתוך האלבום(, לא בטוח עד כמה היא צריכה את סיבובי ההופעות בחסות בירות כאלו ואחרות, או נוסח “הופעה אחרונה בסיבוב” כשבין טייטלים

הופעה להופעה עובר בקושי חודש וחצי.

עם הטרק השמיני והאחרון, אסף אבידן והמוג’וז האיכותית רמתם בין נדיר די לשילוב מגיעים באולפן ובהופעות לבין כמויות האנשים שמוכנים להם כדאי ולכן אותם, לראות כדי כסף לשלם המסע אולי - יודע מי ואז, בהתאם. להתנהג באי יסתיים המוזיקה תעשיית של הסוער בים בין משייטת הלהקה בהמשך, שמם. על שקרוי At The Edge of The“( ונוחים נמוכים גלים הקינגז לצליל )”Map“, ”Oh Western Windבעבר ניגנו שהם סטרייפס והווייט ליאון אוף )“Poseidon‘s Fury Unleashed”, שם שהולם חוסר סקנדינבית(. מטאל דת’ להקת של שיר האחידות הסגנוני לעומת תחושת השלם שאופפת )שהפיקו והמוג’וז שאבידן מוכיחה האלבום את וינוקור( אורי עם יחד האלבום את מוזיקלית מבינים את הקו הדק שבין שאפתנות ליומרנות, בחתיכה הזה המוזיקלית מההפלגה ויוצאים לא מאוד.פעם טוב אפילו טוב, שנשמעת אחת היה אינטרנט. לפחות לא לנו. לא היו מומטרות לברור צריך שהיית ביום המלצות מיליון עליך מהן בקפידה. היית צריך לקרוא עיתונים. לשאול

אנשים. היית צריך להקשיב.אני הייתי מתכופפת טיפה קדימה באוטובוס, או באוזניות מתנגן מה לשמוע הצדה. קצת רוכנת על מונח ספר איזה לראות שמסביבי, מי של

הירכיים. אלו ההמלצות האמיתיות ביותר.

דד ליין

מדור סקירת דיסקים

עמ. 16

לגייס קל היה הזה, במידע חמושה כך, אחר וההיסקים, ההיקשים הקדומות, הדעות את הלב שברון על קטנים סיפורים לטוות ולבנות מקלכלן שרה עם שמתייסרת התיכוניסטית של ועל מה עשה אתמול בלילה הגבר שמחקה בידו צ’ילי הוט רד רקע על בס על הקפצה תנועת אצלי האינטרנט, שלפני ההוא, בשלב פפרז. באוטובוס קייב. ניק באוזניות התנגן כנראה קייב של הדרמטיות מתרגמת. בבית מתכוננת, וחבריו לזרעים הרעים הלמה את הדרמות של גיל ההתבגרות שלי, הצורה שבה פיתל את סיפוריו, הדרך שבה הדגיש את המילים )ועוד איזה מילים, נופף שבו האופן ודמעות(, יזע דם, נוטפות בידיו לאות כעס או יגון. הוא ליווה את הרהורי האוטובוס שלי כמו שבליקסה ליווה אותו בספינה .”The Weeping Song”ב ההיא המיטלטלת שלו הראשונה וההופעה מיררתי לא פחות מהם. היתה ב־1993, בחיפה הבלוז בפסטיבל בארץ, אחד משיאי חיי עד אז. מה רבה, אם כך, היתה פתאום בסינרמה. כך אחר שנתיים האכזבה

קייב היה נראה לי פאתטי. אשמאי זקן שמעלה מי עליהן. לרייר שיוכל כדי לבמה מעריצות צריך את הדרמות המוגזמות האלה, אמרתי, ומתי הפרודיג’י חוזרים לארץ. זה נגמר בינינו. או כך תקופת שכשנגמרה היא האמת אבל חשבתי. השחור־לבן, של אהבה יוקדת או שנאה יוקדת, חזרתי לחבב אותו. כשהוא הצחיק אותי בתפקידי בכלל שהוא הבנתי סרטים בכמה שמילא אורח לא תופס הכל כל כך ברצינות. אולי אפילו להפך. שלושה שמונה גריינדרמן, שלו, הצד הרכב חברים מהזרעים הרעים, כבר הוכיח את זה אחת שלו, מ־2007, שנשא הבכורה באלבום ולתמיד בגיטרה ובג’ימג’ומים שבו, את שמו. באלתורים הסוחף, בדיסטורשן קייב, של מהוקצעת הלא

בטקסטים החופשיים.

החדש, באלבום הנקודה את מחדד הוא עכשיו “Grinderman 2” )הליקון(, שנשמע כמו פסקול זאב באנשי מלא שהוא מאחר בלאד”, ל”טרו רק לא הוא ובסקס. בדם פראיות, חיות ובשאר נשמע אלא גם נראה ככה: על העטיפה מופיע זאב

החושף שיניים בתוך סלון מפואר ובתוכה איורים שופעי מוטיבים אליליים וערפדיים; בטריילרים, הוא גם המעולה, ובקליפ הילקוט, ג’ון שביים ,”Heathen Child”ל ששוחרר הילקוט, של שבו אפשר לראות בין השאר נערה יפה טובלת באמבט חלב שעלי ורדים מפוזרים בו, איש זאב פעם הלהקה, חברי ואת אותה, לקחת שמגיע ומידיהם קרניים היורים מעיניהם כאלי מלחמה מרובי צבעוניים הודיים כאלים ופעם שורפות ידיים. בקיצור, כיף ודוקר ומיילל אל הירח. פעם מטאורים, מטר בזמן הנראה ככל בערך, בשנה עורכי הרוק, צרכני של דעותיהם מצטלבות הפלייליסט בתחנות הרדיו וסתם אנשים שנקלעו בגלל זה לפעמים מסוים. אלבום לגבי למקום הקול הייחודי של הסולן, לפעמים זאת האנרגיה שמתפזרת מהמוזיקה לכל עבר, לפעמים זה רגש שירים עשרה בו. להתבלבל אפשר שאי טהור מלאים בקול השבור של קאלב פולוויל, בגיטרות אמיצות וברוח שנכנסת דרך החלונות של האוטו. דרכים להיטי מתוקים, אהבה שירי כאן יש

מידבקים, והכי חשוב גיטרה בת זונה.

COLD IGLOO | איגלו קולד

בפעם האחרונה

סאונד וצבע || מדריך מוסיקה ועיצוב עירוני

סאונדוצבע

סאונד וצבע || מדריך מוסיקה ועיצוב עירוני