א ת פ ס ו תה נ י ו ד ו ב י ת פ כ ״ ע

ט ר ו פ ר ד ע ב י ת כ ת מ ו א ח ס ו י נ י ו נ ש ו

א ״ פ ה ר א י צ י נ י ס ו ו פ ד זה ו י נ ם מן הנ י ע ט ק

ף מסורת התוספתא ופרוש קצר בצרו

מאת

שאול בהר׳׳ר משה ז״ל ליברמן

הועתק והוכנס לאינטרנטw w w . h e b r e w b o o k s . o r g

ע״י חיים תש״ע

הוצאת בית המדרש לרבנים שבאמריקה

ל ע ב ב ץ ופייגעל א י בן צי כ ד ר בסיוע קרן מ

יארק תשל״ג ו נ

ם י ש ר נ ד ס

סוטה

גיטין

קידושין

ה מ ד ק ה

בעה״י

פרסום החלק השני של התוספתא סדר נשים נתעכב לרגלי סיבות שונות. מיד אחרי הופעתו, ועוד מאמרים. ודע לך שכל של חלק הראשון של סדר זה פרסמתי את מחקרי ״ספרי זוטא, הפסקה באמצע הלימוד, אפילו מעניין לעניין באותו עניין מפריחה צימרא והיא בבחינת יומים

אעזבך. כיוצא בזה שפע החומר האגדתי שבמסכת סוטה והמקבילות שבמדרשות, מייון המקורות וסידורם הטילו משא כבד על הכותב. השינויים המרובים שבין כי״ע לשאר הנוסחאות במסכת סוטה ם״ג ואילך עשו רושם כאילו כי״ע מבוסם על טופס שיצא מעורך אחר של הנוסח. כמעט שאי אפשר היה לסדר את שינויי הנוסחאות מכי״ע מבלי לבלבל את הקורא. מטעם זה החלטתי בסוף להציע את נוסחאות כי״ו וכי״ע בשתי עמודות זו מול זו. ובכל מקום שסימנתי בשנו״ס את שאר הגירםאות לא ציינתי לכי״ע כלל (במם׳ סוטה מפ״ג ועד סוף המסכת), ועל הלומד לעייןד ובג״ הרי פעמים שגם בפנים בעמודה שכוללת את כי״ע. כן, לדוגמא, במקום שמסומן ״חסר ב

בכי״ע חסר, וסמכתי על נוסח הפנים של כי״ע. לצערי לא היו בידי הרבה קטעים מן הגניזה למסכתות הבאות אלא ההמשך של סוף מסכתה פרקים של מסכת סוטה, והגלופות שלהם צורפו לעיל בסמוך) . מ כ ל 2 B o x E נזיר (קנטבריא כן העיר לי מר דוד רוזינטל על קטע אחד של מם, גיטין מספריית כי״ח ועל קטע ממם, קידושין

בקנטבריא (מספרי כתה״י מסומנים על הגלופות). אין צורך לחזור על המפורסמות ולדבר על חשיבות קטעי הגניזה: ערכם רב בכל זמן, בין בשעה שהם מקיימים את הנוסח הקשה שלפנינו ובין כשהם מבטלים אותו. פעמים והנוסח הנכון של הגניזה מתנגד לשאר הנוסחאות, אבל מקויים ע״י הראשונים,! ופעמים הוא מתאים להגהת המפרשים (בהתאם לשאר מקורות), אבל בניגוד לדפוסים, כי״ו וכי״ע.־ יתר על כן לפעמים ברור משרידי התיבות שבגניזה שהיתה שם ברייתא שנשמטה מכל נוסחאות התוספתא, וישנה בבבלי,3

או שנמצאים שם דברים שלא מצאתי בשום מקבילה אחרת*. ואשר לקביעת הנוסח בפנים נהגתי בה כבשאר החלקים,* עזבתי את נוסח הגניזה אעם״י שלכאורה אין ספק שהוא הוא הנכון. כן, לדוגמא, להלן קידושין פ״ג ה״ז, עמ, 287: הריני. הנחתי את גירםת ד ה צ ו ל . בקטע מן הגניזה: הרי זו ח ת ש ר ו ג ח ו ל צ ך וכר הרי זו מ, מותרת להנשא, כלומר, הרי היא חלוצה, כמפורש בקטע של , כמו שהיא, ופירשתי: ״מגורשת, הגניזה. וטעמי משום שבכי״ע (שהוא ממשפחה אחרת של ד) הגירםא היא ״מקודשת״ (במקום), והרי הדעת נותנת שהתיבה ״מקודשת״ עלולה להשתבש מן התיבה ״מגורשת״ (ולא , ״מגורשת,

), וממילא לא ניתנה רשות להגיה בנוסח שבפנים. , מ״חלוצה, כדי לחסוך במקום ובהוצאות קיצרתי בחלק זה את מסורת התוספתא. לא ציינתי אלא למקבילות בספרות התנאים, בירושלמי, בבבלי, במדרש בראשית רבה ולפעמים גם במדרש ויקרא רבה. כל שאר המקבילות שבמדרשים המאוחרים, במסכתות קטנות ועוד ימצא הקורא בבאור הארוך בתוספתא כפשוטה במקום הראוי, שהרי בין כך ובין כך יצטרך הלומד בעיון להזדקק לו.

! עיין, לדוגמא, בבאור הארוך לקידושין, סוף עמ׳ 939 ואילך. 2 עיין שם בבאור לגיטין, עמ׳ 842, שו׳ 63-62.

3 עיי״ש בבאור לסוטה, עמי 628, שו׳ 27, ד״ה אבל בקג״נ. * עיי״ש עמ׳ 645, שוי 51-50, דיה ובקניג

* עיין מ״ש בהקדמה לח׳א של סדר נשים, עט׳ וי.

ה

וסחאות ו הסימניות והקיצורים בשנויי הנ

ותן דעתך: בכל מקום שכתבתי בשנו״ם ״כ״ה ד״, או ״כ״ה א״ וכדומה, ולא הזכרתי בפירוש שבשאר נוסחאות חסר, הרי הכוונה שכ״ה בדיוק בד, או בא, אבל עיקר הדברים נמצא, או א,״ וכדומה, הכוונה שרק חלק גם בשאר הנוסחאות. במקום שסימנתי: ״ ת ק נ ת י ע״פ ך מן הגידםא הוא שם, והשאר הוא מכי״ו, או מכ״י אחר, כסי שסומן בשנו״ם במקומו. על הלומד לדייק ולעיין היטב בשנו״ם בכמה מלים לפני התיבה שהוא מעוניין בה ולאחריה, שמא צויץ לפני

כן(או אחר כך) שישנה השמטה בכ״י, או בדפוסים. לבסוף אני חוזר על מה שכתבתי בסדרים הקודמים. בהוצאה זו התחשבתי בראשונה בבני תורה המצויים אצל ספרות הרבנית, ולפיכך בחרתי בסימניות המקובלות בספרות זו כדי לסמןק חסרונות והוספות. בפירוש הקצר צוייץ תכופות ״עיין בבה״א (=בבאור הארוך), מפני ב שלעתים קרובות הפירוש הקצר הוא בבחינת ״מנא הני מילי״ או ״מאי קא משמע לן״, ואין לסמוך עליו בקביעות אלא אחדי העיק בבה״א, ולא חיברנוהו אלא בשביל הרוצה לעבור על

התוספתא בקופיא בעלמא. והנני מסיים שוב בתודה ובברכה לחכמים שעברו על עלי ההגהה המעומדת (והזכרתים בהקדמה לתוספתא כפשוטה), ובייחוד לאשתי היקרה והמלומדת ד״ר יהודית ליברמן שקראה חלק

משנויי הנוסחאות שבתוספתא ובעדה כמה טעיות הדפום.

ש. ל.

הסימניות והקיצורים בשנויי הנוסחאות

א כ״י ערפורט.

ב כיי ווינה.

נ קטעי הגניזה ממצרים.

ד תוספתא דפוס ראשון.

D פסוק.

D (בעמודים 260-257) כ״י פריס.

[ ]* = הוספה.

( )2 = מחיקה.

ח׳ = חסר, כלומר התיבה (או: התיבות) אינה (או: אינן) במקור שצויין.

ב״פ = ב' פעמים.

ג״פ = ג׳ פעמים.

1 סונריים מרובעים בפנים הנוסח מסמנים שהטוסנר חסר בכייו (או בנוף הנוסח שמםנו העתקתי) ונוסף עיפ כי

בשנרס הכוונה שהמוסנר נמצא בכייי פרט לנוסח שבפנים. * סונריים ענולים בפנים הנוסח כוונתן שהםוקף הוא םיותר, ובשנויס ניתנו בהם באורים.

אחר.

ר ז צ ק א ובפירוש ה ת פ ס ו ת ת ה ר ו ס מ ת וקיצורים ב בו ראשי תי

ראשי תיבות וקיצורים במסורת התוספתא ובפירוש הקצר

כי״י — כתבי יד. כי״ע — כתב יד ערפורט.

כ׳מ — כמה מקומות. כנ״ל — כמו שנזכר לעיל, כן נדמה לי.

כםיז — כסיננון זה. כעיז — כעין זה.

כציל — כן צריך לומר. כתה׳י — כתבי היד.

מ״א, מ״ב — מלכים אי, מלכים בי, משנה אי, משנה ב׳ וכוי.

מו״ק — מועד קטן. מו״ש — מוצאי שבת.

מלא״ש — מלאכת שלמה. מימ — מכל מקום.

מנ״ב — מנחת בכורים. םסה״ת — מסורת התוספתא.

מ״ע — מעשר עני. מע״ר — מעשר ראשון.

מ״ש — מה שכתבתי (שכתוב), מצפה שמואל.

נויא, נו״ב — נוסחא א', נוסחא ב׳.

סה״א, סה״ב — סוף הלכה א', סוף הלכה ב׳ וכוי.

סיז — ספרי זוטא, סיגנון זה. סי׳ — סימן.

סמ־א, סמ״ב — סוף משנה א׳, סוף משנה ב' וכוי.

סע׳א, סע״ב — סוף עמוד אי, סוף עמוד ב׳ וכוי. ספ״א, ספ״ב — סוף פרק א', סוף סרק בי.

עיה — עם הארץ. ע״ז — עבודה זרה, על זה.

ע״י — על ידי. עיי״ש — עיין שם.

עם' — עמוד. ע״מ — על מנת.

ע״פ — על פי.

פ״א, פ״ב — פרק אי, פרק ב׳ וכוי. פי׳ — פיסקא, פירוש.

פיה״מ — פירוש המשניות. פיסי — פיסקא.

אח״כ — אחר כך. איי — ארץ ישראל.

אעפ׳י — אף על פי.

ביב — בבא בתרא. בבה״א— בבאור הארוך (בתוספתא כפשוטה).

בד״א — במה דברים אמורים. בהיא — הבאור הארוך. בכ״מ — בכמה מקומות.

ב״מ — בבא מציעא.

בעיה — בעל הבית. בע״פ — בעל פה. ב״ק — בבא קמא.

ביר — בראשית רבה.

ני' — גירסא, נירסת.

דיא — דרך ארץ, דבר אחר. דה״א, דה״ב — דברי הימים א׳, ב׳ •

דר״ן — דרי נתן(אבות). דרשב״י — דר׳ שמעון בן יוחאי.

ה״א, ה״ב — הלכה אי, הלכה ב׳ וכוי. חוצי — הוצאת.

הניל — הנזכר לעיל. העי — הערה.

וי״ר — ויקרא רבה. וכס״ז — וכסננון זה.

וכע״ז — וכעין זה. ומ״ש — ומה שכתבתי(שכתוב).

ומשיש — ומה שכתבתי(שכתוב) שם. ושינ — ושם נסמן.

חיא, ח״ב — חלק אי, חלק ב׳ וכוי. ח״ד — חסדי דוד.

חוה״מ — חול המועד. חויל — חוץ לארץ.

י״א — יש אומרים.

כני׳ — כנירסא, כגירסת. כיי — כתב יד.

כי״ו — כתב יד ווינה.

ם י ד ו מ ע הם סומנו ה י ל פ ע ת ש רו ת המקו צאו ח הו

רפ״א, רפ״ב וכו׳ — ראש פרק א׳, ראש פרק ב' וכוי.

רש״ס — ר׳ שלמה םיריליאו.

ש״א, ש״ב — שמואל אי, שמואל בי. שו׳ — שורה.

שו״ת — שאלות ותשובות. שנו״ס — שנויי נוסחאות.

תו״כ — תורת כהנים. תוכיפ — תוספתא כפשוטה.

תס״ר — תוספת ראשונים. ת״ק — תנא קמא.

תרו״מ — תרומת מעשר.

צוק׳ — צוקרמנדל. צ׳ל — צריך לומר.

קנ״נ — קטעים מן העיזה. קיש — קריאת שמע.

ריה — ראש השנה. רהיא, רה״ב וכו׳ — ראש הלכה אי, ראש הלכה

ב׳ וכוי. ריח — ראש חודש, רבינו חננאל.

רמ״א, רמיב וכו׳ — ראש משנה א׳, ראש משנה ב׳ וכו׳.

רעיא, רע׳ב וכו׳ — ראש עמוד אי, ראש עמוד ב׳ וכוי.

הוצאות המקורות שעל פיהם סומנו העמודים

אבות דר׳ נתן. חוצי שכטר. ווינה תרמ״ז. בראשית רבה. הוצ׳ תיאודר־אלבק, ברלין תרס״נ-תרפ״ט.

ויקרא רבה. הוצ' ר״מ מרנליות, ירושלים תשי״נ-תשי״ח. מכילתא. הוצ' רח״ש האראוויטץ־רבין, פרנקפורט תרצ״א.

מכילתא דרשב״י. חוצי מהרי״ן אפשטיךמלמד, ירושלים תשט״ו. סדר עולם. חוצי ר״ב ראטנער, ווילנא תרנ״ז.

ספרי במדבר. הוצ' רח״ש האראוויטץ, לייפציג תרע״ז. ספרי דברים. חוצי רא״א הלוי פינקלשטין, ברלין ת״ש.

ספרי זוטא. גספח לספרי במדבר הגיל. תורת כהנים. הוצ׳ ראיא ווייס, ווינה תרכיב.

ה ט ו ת ס כ ס מ

[ פרק א׳ ]

ה או ח ד א ל פי ע 1. ר׳ יוסה בי ר׳ יהודה אומ׳ משם ר׳ ליעזר מקנה על דברי ר׳ יוסה בי ר׳ יהודה אין ל פי שנים. השיבו ע ל פי עצמו, ומשקה ע ער סוף. 2. אי זו היא עדות הראשונה, זו עדות סתירה. שניה׳ זו עדות ב ד לי ביאה, כדי העראה, י ביאה, וכמה היא כד טומאה. וכמה היא טומאה, כדי העראה, ר׳ ליעזר אומ׳ כדי חזרת דקל, ר׳ יהושע אומ׳ 5 וכמה היא כד

י מזיגת הכום לשתותו, ר׳ עקיבא אומ׳ י אומ׳ כד י מזיגת הכום, בן עד כד כדי לצלות ביצה, ר׳ יהודה בן פתירה אומ׳ כדי לגמוע שלש ביצים זו אחר זו, ר׳ לעזר בן ירמיה אומ׳ כדי שיקשור גרדי נימה, חגן בן פנחס אומ׳ כדי שתשוט אצבעה לתוך פיה, פלימו אומ׳ כדי שתפשוט ידה ותטול ככרה נ ו ה ז ש ד א ע י ב ר זכר לדבר, שג׳ כ ב ד 1 מתוך הסל, אע״פ שאין ראיה ל 0

, יהודה אומ׳ בעלה נאמן עליה מקל וחומר, ומה נדה . ר ם ח ר ל כ ד כ על ביאתה כרת ל ביאתה כרת בעלה נאמן עליה, סוטה שאין חייבין ע שחייבין ע

1 ר׳ יוסה וכו׳. ירוש׳ פ״א ה״א, נו״ז ע״ב, פ״ו ה״ג, כ״א ע״א, בבלי ב׳ ב/ 3 עדות

הראשונה וכו/ ימש׳ פ״ו הכ׳׳ל, בבלי ג׳ ב/ < כדי ביאה וכו/ ילוש׳ פ״א ח״ב, נו״ז ע״ג,ה וכו/ משלי ש ד א ע י ב כ / ספרי נשא פי׳ ז׳, עמ׳ 12, ס״ז, עמ׳ 233. ״ בבלי ד׳ א/ / עמ׳ 13, ירוש׳ פ״א ה״ג, נו״ז ע״ד, בבלי ז׳ א / כ״ו. ״ ר׳ יהודה וכי/ ספרי נשא פי׳ ח י

ועיין נמשכ׳ פ״א מ״ג.

1 ר׳ יוסה ן א ר׳ יוסי ך רבי יוסי. בי ר׳ ן א בר ד בר׳. אום׳ | ד אם׳. משם ן א טשום.

ליעזי | א ד אליעזר. סקנה ן א הםקנא [לאשתו] ד םקנא. על פי | ד עיפ. 2 על פי1 | ד עיפ. מנים | ד שניי. השיבו ן א הושיבו. יוסה בי ר׳ | א ד יוסי בר׳. יהודה | ד יהוד׳. 3 אי זו | א ד איזו. הראשונה ן א ראשונה. עדות | ד עדו׳. סתירה ן א סתירה [איזו היא עדות]. שניה ן2 ן א ח׳. 6 היא | ג ח׳. כדי | א ד ג ח׳. ר׳ | ד ח׳. א ד שנייה. 4 היא, ן א עדות. כדי ליעזי־ | א ד אליעזר. » הכוס | ג כוס. עזיי | א ד ג עזאי. אומ׳ | נ אמר׳. מזינת הכוס | א ד ח׳.. כדי | ד ח׳. ביצה ן א [את] הביצה. פתירה ן . . . ת ו ל צ עקיבא אום׳ | ד עקיב׳ או׳. 8-7 ל. ר׳ לעזר ן א אלעזר. ירמיה ן א עזריה. נרד׳ | א נ הגרדי• ( ו א בתירה. 8 זו ן א זו [חו אחר ז. ־ ן ך אוי. 9 שתשוט ן א שתושיט נ שתוי. אצבעה ן א אצבע ד אצבע׳ ס ו פנחס | א סנחם ג פינחס. א לתוך פיה | ד לתו׳ פה. אום׳ | ך או׳. שתפשוט ן א נ שתושיט. ותטול ן א ליטול. 10 םתוך הסל ן נ ח׳• אע־פ ן א ואף על פי ג ואעיפ. ראיה | ד ראייה. שנ׳ | ג ח׳. 11 אום׳ | ד או׳. עליה ן א עליה !סכל אדם]. נדה | א ג נידה. 12 שחייבין | ג !שאין! חייבין. על ביאתה ן א עליה ד על ביאת־.

״אין חייבין | ג שחייבין. על ביאתה | ג עליה.

ף. שמא ישקר הבעל ויטען שקינא לה, ולא עלה על דעתה להזהר מלהסוזר. ר סו ב ד 3-2. אין ל. כלומר, שאמרו בה (בפיו מיג) שאינה אוסרתה איסור עולם. ה נ ו ש א ר ת ה ו ד ע . נ

151

טה פ״א 152 סו

ל כל שכן, הואיל ואץ חייבץ ע אינו דין שיהא בעלה נאמן עליה. אמרו לו ור אחר, לא אם אמרת בנדה שיש ב ביאתה כרת לא יהא בעלה נאמן עליה. ד לזה התר אחר איסורה, תאמר בסוטה שאץ לה היתר לאחר איסורה, וכן הוא. 3. ר׳ יוסד, אומי הכת׳ האמינו עליה, ו וגו, ק ת מ ם י י ב ו נ ם ג י אומ׳ מץ אותה ל ע . 4. מ ן ה כ ל ה ו א ת ש ת א ש א י א א ה י ב ה ׳ ו דכתי לשער׳ מזרח לשער [ניקנור], ששם משקין את הסוטות נומטהרין את היולדות],ו א ב ש נ ו ו ה ע ר ש ל י א א ט ח ר י ש ת א ומטהרין את המצורעין, שנ׳ את ת א ט פ ש ת ו י ש ע ם ו י מ ש ן ה ע מ מ ש ה ת ת א ו ו ת ו ל א ה ה ל ל אה נ ט ה ב ת ב צ , ו ו ש א ר ו ב כ ר ת ד ת ע ל ש ע ר י ש ר ה ך ל י ד ב עא ם ל א , ו ו ת ק ד צ ו כ ת ל ת , ל ק י ד ק צ י ד צ ה ל . ו ה כ ר ה י ל פ נ ו. 5. היא ע ר ה ז ע ר ז נ ה ו ת ק נ א ו י ה ה ר ו ה ט ה ו ש א ה ה א מ ט נה ש א ת ה ן א ה כ ד ה י מ ע ה עומדת מבפנים והכהן עומד בחוץ, שנ׳ וה כדרך שמאיימץ עלי . 6. ו , אשה לפני ד״׳, ואין כהן לפני ה׳ ׳ י ה נ פ ל, לה, בתי, אם מ ך מאיימין עליה שלא תחזור בה. או בית דין שתחזור בה, כו דומץ ל בורייך ושתי, שאין המים הלל י ע ברור לך הדבר שטהורה את, עמד

ש וכו/ במדבר ה, נרו. י א א ה י ב ה ו ם ג כ ו ב י ס וכו/ משלי נו/ י״ז. ״ י מ ״א וכו/ חכו ח אשר י ״ לשער׳ מזרח וכו/ פ״א מ״ה, ספרי נשא פי׳ ע׳, עמ׳ 15. « אא ^וכו/ ס ל א ו * / כ״ז. * ח וכו/ במדבר ה כ ו נ ח ב ח ב צ ו * / ל׳׳א-ל״ב. ! מ״א סן וכו/ שם י״חs2 וכדרך שמאיימין וכו׳. ירוש׳ ה כ שם כ״ח. »» . וה ע מ י ד ה

/ ועיין ספרי נשא פי׳ י״ב, עמ׳ 18, ומשכ׳ פ״א מ״ד. פ״א רה״ד, נו״ז ע״ד, בבלי r׳ ב

18 שיהא | ד שהיא. אסרו | ג אס׳. וכל | א ג כל. חייבין | ד חייב״. 14 דבר אחר ן א אסרו לו. ג ח׳. אם | נ ח׳. בנדה | א נ בגידה. 15 לזה התר | א ד נ לה היתר. איסורה | ד אסורה. תאפר ן ד תאם׳. היתר | ד התיר נ התר. לאחר | א ד נ אחר. 18-15 וכן הוא אום׳ | א ג ואום׳ ד וכן הו׳ אוי. 16 גנובים | ד ננובי׳. וגו׳ | ג ח׳. יוסה | א ד נ יוסי. אום׳ | ד אוי. הכת׳ | א ד הכתוב ג כת׳. 17 דכתי׳ | א ד שני ג שנאי. טעלין אותה | ד מעלי׳ אות׳. 18 לשער׳ | א ד לשערי• ג ח׳. סזרח ן• !וםטהרין את היולדות! ן הושלם ע׳יפ א ד ג ג ג ח׳. לשער ן א ולשערי. !ניקנור! ן הושלם ע־פ א ד >ד היולדת). •1 וסטהרין J ג חי. את | ג ואת• ד ח׳. הטצורעין | ד הטצורעי׳. את אשר | ג אם.. להאלותו ן ך ח׳. 20 להאלותו ן א חי. ואתה ן א !ואום׳! ואתה ד ואתי. . . נשא ונשא | נ ונש׳. 20-19 ו. וצדקתו ן א ח׳. 21 וצבתה בטנה | ד וצבת׳ בטני. . . ת סן | א ד פ חי. השטים | ד השסי׳. 22-20 א נ2 ירכה ולהצדיק | ד ירכ׳ ולהצדי׳. צדיק ן כיה ד פ ונליון ב• ב חי. ואם ן א !ואום׳! ן אם. 28 נטםאה. זרע ן א חי. ד ונקת׳ ונזרע׳ זרע. 24 סבפנים ן א בפנים . . קתה נ . היא | ד נטמא׳ האש׳ וטהור׳ היי. ו . . ך פבפגי׳. והכהן ן א וכהן. בחוץ | א ד סבחוץ. האשה | ד האש׳. 25 אשה לפני ה׳ | ד חי. ואין ן ד ואי׳. כהן ן א הכהן. וכדרך ן א כדרך. שםאייםין | ד שםאיטין. •2 בית דין | א ד חי­• ב שתחזור. אום׳ ן א אוםרין ד אוסרי׳. ד כך | ד חי. עליה | ך עלי׳. שלא תחזור ן כיה א. את | א טהורה את וברי לך שטהורה את ד ברור לך שאת טהורה. שאין הםים | ד שאי׳ . . ר ו ר 37 ב

הסי׳. דוסין | ד דופי׳.

• א ט ח ת אשר י א ו א וכוי. ופירשו במדרש את הפסוק בפרשת סוטה, . ט ח 19.שני את אשר י וכו׳ הממד, לבא על אשת איש, עיין בהיא.

טה פ״א 153 סו

ל גבי בשר חי ואין מזיקו, ולכשמוצא שם מכה מחלחל אלא לסם יבש שנתון ע ויורד. אין משקין שתי סוטות (בית דין) כאחת, שלא יהא לבה גם בחברתה.ה ת ו ב א י ר ק ה , יהודה אומ׳ לא מן השם הוא זה, אלא משם שנ, ו 3 ר 0

ל מי שעלה , ואין מקריב שתים. 7. כהנים מטילין ביגיהן גורלות. כ ן ה כ ה׳ כהן נדול, יוצא ועומד בצד סוטה ואוחז בבגדיה, אם נקרעו גורלו, אפיד שמגלה לבה וסותר את שערה. ר׳ יהודה אומ׳ נקרעו, אם נפרמו נפרמו, ע אם היה לבה נאה לא היה מגלהו, ואם היה שערה נאה לא היה סותרו, מפניל המים, אפר פרה, ועפר סוטה, 3 פרחי כהונה. 8. שלשה צריכין שייראו ע 5

י שייראה ל פני המים, עפר סוטה, כד י שיראה ע ר פרה, כד פ ודם צפור. אל פני המים, רוק יבמה, י שייראה ע ל פני המי׳, דם צפור של מצורע, כד עי שיראה לעיני הזקנים. 9. רשאין הכהנים ליתן בשירי מנחות יין, ושמן, כדל המנחות שבתורה טעונות שמן ולבונה, חוץ ודבש, ואסורין לחמץ. 10. כה י ל ן ע ת א י ל ן ו מ ה ש י ל ק ע צ א י 4 ממנחת חוטא ומנחת קנאות, שנ׳ ל 0

ל חטאות שבתורה אץ טעונות נסכים, חוץ . ר׳ שמעון אומ׳ כ ה נ ו ב ל

2 אין משקין וכו׳. להלן נגעים פ״א הי״ב, ספרי נשא פי׳ ט׳, עמי 15, ס״ז, עמ׳ 235, 9

ם ה וכו׳. במדבל ה׳, כר״ז. 32 ואוחז ו ב א י ר ק ה בבלי ח׳ א׳, כדרים ע״ג א׳. 30 ו בבגדיה וכו׳. פ״א מ״ה. 33 ר׳ יהודה אומ׳ וכו׳. משכ׳ שם, ספרי כשא פי׳ י״א, עמ׳ 17./ סנהדרין « פרחי כהונה. ירוש׳ פ״א ה״ה, י״ז ע״א, סנהדרין פ״ו ה״ח, כ״ג ע״ג, בבלי כאן ח׳ א/ עמ׳ 16, ירושלמי פ״ב ה״ב, י״ח ע״א, בבלי נו״ז ב׳. / שלשה לריכין וכו׳. ספרי נשא פי׳ י מ״ה א3 רוק יבמה וכו׳. משנ׳ יבמות ספי״ב, ספרי דברים פי׳ רצ״א, עמ׳ 310. 38 רשאין הכהנים 1

/ מנחות . להלן מנחוה פי״א ה״ז, חו׳׳כ ויקרא, נדבה, פי״ב ה״ה, י״א ע״ד, בבלי כאן י״ד ב וכו,י 39 כל המנחות וכו׳. משנ׳ פ״ב מ״א, מנחות פ״ה מ״ג. כ״ת א׳. ועיין משנ׳ מנחות פ״ה מ״ד/ ע״ו. » ר׳ שמעון אומ׳ וכו׳. ירוש׳ פ״ב ה״א, י״ז ע״ד, בבלי 4 לא יצק וכו׳. במדבר ה 0

נרו א׳, מנחות ו׳ א׳.

ן ן א אין. ולכשטוצא ן א אם יש ד ולכשםוצאין. שם ן א ח׳. י א . ו נ ׳ י ן ך ע ב ל ג > ע ן ת ו נ ן ן א ע ו ת נ 28 ש מחלחל ן א מחולל. 29 (בית דין) | א ד ג חי. כאחת | ד כאחד. לבה ן א ליבה. בחברתה | א ג על חברתה. 30 אום׳ | ד או׳. הוא ן ד הו׳. משם ן א משום ד משר. 31 הכהן | א הכהן [אחת מקריב! ד הכהן [אותה מקריבן. שתים | ד שתי־. כהגים | ד כהגי׳. ביגיהן גורלות ן א גורלות ביניהן ד ביניהן. 32 אפי׳ | א ד אפילו. סוטה | ד סוט׳. בבגדיה | ד בבגדי׳. ה ל ח גורלו׳. כל ן א וכל. שעלה ן א ש 33 אם | א ואם. לבה ן א ןאת! לבה. יהודה אום׳ | ד יהוד׳ או׳. 34 לבה ן א ליבה. ואם ן א אם.. צפור ן א ח׳. הםים ן ד הפי׳. »3 שיראה ן . . שערה | ד שער׳. 35 פרחי | ד פירחי. 38-35 שלשה. הסיס ן הושלם עיפ ד• ב ח׳. עפר ן א אפר. . . ר פ ד שייראו. פגי ן א ח׳. המים | ד המי׳. 37-36 ע שייראה ן א שיראה. 37 פגי המי׳ ן א המים. צפור של ן א ציפרי. שייראה על פגי ן א שיראה על. 38 שיראה | ד שייראה. הכהגים | ד הכהני׳. יין ן א היין. ושמן ן א והשמן ד שמן. 89 ודבש ן א והדבש. מעוגות | ד טעוגה. 40 מםגחת חוטא ן א טגחת חטאו. קגאות ן א קנאות ןשאיגן טעוגות שמן) ן s עליו. 41 לבוגה | ד לבוגה !וגו׳]. אום׳ | ד אוי. פ י ב ולבוגה]. יצק ן א ישים ד יצוק. עליה (

חטאות | א המנחות. גסכים | ד נסכין.

ב ״ טה פ״א, פ 154 סו

ל מחטאתו ואשמו של מצורע, שלא יהא קרבן חוטא מהודר. ר׳ טרפון אופף כ. ן ו ת ע ר כ ז ן מ ו ר כ ת ז ח נ זכרון שבתור׳ נאמרו לטובה חוץ מזו, שני מה ר ו ה ט ה ו ש א ה ה א מ ט א נ ם ל א ר׳ עקיבא אומ׳ אף זו לטובה, שנ׳ ו

. ע ר ה ז ע ר ז נ ה ו ת ק נ א ו י 4 ה 5

פרק ב׳

1. היה נוטל את מגלתה ונכנס לו לאולם. טבלה של זהב היתה קבועה בכותלו של היכל, והיא נראית מבאולם. ממנה רואה וכותב, לא חסר ולאל דקדוקי פרשה, יתר, יוצא ועומד בצד סוטה, קורא ודורש ומדקדק כל מה היתה שותה, ובמה ומשמיעה בכל לשון ששומעת, כדי שתהא יודעת על מה היתה טמאה, ובמה היתה טמאה. ואומ׳ לה משביע 5 היתה שותה, ע

ך, זו שבועה. אני עליך, ויבא עליך, שיבואו עליך, זו אלה, משביע עלי 2. ר׳ מאיר אומ׳ אמן, שלא נטמאתי, אמן, שאיני עתידה ליטמא. לא שהמים

ה ח כ » ר׳ כורפון אומ׳ וכו׳. ספרי כשא פי׳ ח׳, עמ׳ 14, ירוש׳ פ״ג ה״ד, י״ח ע״ד. » מא ח וכו/ שם ה׳, כ״ח. מ ם לא כ ט א ו . ״ ״ו ו נ ן וכו/ במדבר ה/ ו ר כ ז

1 טבלה של זהב וכו/ עיין משכ׳ יומא פ״ג מ״י, לעיל יומא פ״ב ח״ג, עמ׳ 230. * ממכה

/ 3 קורא ודורש וכו/ ירוש׳ פ״ב ח״ב, י״ח ע״א, / גיטץ ס׳ א רואה וכו/ בבלי יומא ל״ז ב יומא פ״ג ה״ח, מ״א ע״א. * בכל לשון וכו/ משכ׳ רפ״/ ספרי כשא פי׳ י״ב, עמ׳ 18, ירוש׳ רפ״ז, כ״א ע״ב. על מה הימה שוהה וכו/ בבלי ל״ב ב׳. 6 זו אלה וכו/ עיין בבלי

/ ל ר׳ מאיר אומ׳ וכו/ משכ׳ פ״ב מ״ה, ספרי כשא פי׳ ט״ו, עמ׳ 20. י״ח א

43 ואשמו | א ח׳. מצורע ן א מצורע !ואשמו!. יהא ן א יהיה. חוטא | א החושא. ר׳ | ך רבי. אום׳ ן ד אוסר. 43 זכרון שבתור׳ | א ד זכרונות שבתורה. לטובה ן ך לטוב׳. שנ׳ | נ שנא׳. 44 שנ׳ | ג שנא׳.

ואם ן א אם.j 1 מנלחה ן א מנחתה ג םנילתה. לו | נ חי. טבלה | א ג וטבלה. היתה ן א היה. 3 היכל ג זהב. והיא ן א היא נ היתה. נראית | ג נראה. ממנה ן א הימנו ג םסנו. וכותב | ד וכת׳. חסר | ד חסיר. 3 יתר | ד יתיר. קורא | א ג וקורא. כל דקדוקי | א ד בכל דיקדוקי. 4 ומשמיעה ן. שותה ן א בסה היתה שותה ועל םה היתה . א ומשסיע נ והשמיעה. כדי | א ג חי. 6-4 על מה .2 | א ג בסה היתה . טמאה . . ל . היא שותה. ובמה היתה | ד וכמה הית׳. 5 ע . שותה ג במה היא שות. >ג היא) טומאתה ועל מה היתה >ג היא) טומאתה. ואומי ן א ויאמר. » ויבא עליך ן כיה ך. א ויבוא עליך• ב נ ח׳. שיבואו עליך זו | ד ויבא עליך זה. משביע עליך ן כיה ד• ב ח׳. שיבואו . . . שבועה ן א משביע אני עליך זו שבועה ויבוא עליך זו אלה ג זו שבועה ויבא עליך זו אלה. 7 ר׳ מאיר אוס׳ | ד ריס

אומר. שאיני ן א שאין. ליטמא ן א לטמא. לא ן א אף על סי נ אעיס.

ע ל מה וכוי. ה וכוי. בכלי מאוס. 5. מ ב ע ל מה וכוי. על עיםקי קינוי וסתירה. ו .4 ה וכוי. בשוע, או במזיד, וכוי. מ ב על עיסקי שחוק וילדות. ו

טה פ״ב 155 סו

׳ תקלקל לאחר עשרים שנה, המים מתעררין בודקין אותה מיד, אלא אפיד שלא . נכנם וכותב יוצא ומוחק. ע ן ו ת ע ר כ ז ן מ ו ר כ ת ז ח נ עליה, שני מ1 נמחקה מגלה אמרה איני שותה, או שאמרה טמאה אני, או שבאו עדים שהיא 0

טמאה, המים נשפכין, ואין בהן משום קדושה, ומגלתה נגנזת תחת טירו של היכל, ומנחתה מתפזרת. 3. נמחקה המגילה ואמרה טמאה אני, המים נשפכין, ומנחתה מתפזרת אבית הדשן, ואין מגילתה כשירה להשקות בה סוטה אחרת. נמחקה המגלה ואמרה איני שותה, מרערעץ אותה ומשקין אותה בעל כרחה.1 ר׳ יהודה אומי בצבת של ברזל פותחין את פיה, ומרערעין אותה ומשקין 5

ל כרחה. אמ׳ ר׳ עקיבא וכי למה בודקין את זו לא לבודקה, אותה עד שתקרב הרי היא בדוקה ומנוולת, אלא לעולם יכולה היא שתחזור בה ע מנחתה. קרבה מנחתה ואמרה איני שותה, מרערעין אותה ומשקין אותה, ה א נ ה ק א נ ל כרחה. ר׳ לעזר אומי שתי קנאות האמורות בפרשה, ק ע

• בודקין אוהח מיד וכו/ ילוש׳ פ״ב ה״ה, י״ח ע״ב, בבלי י״ח ב/ « מ כ ח ס ז כ ל ו ן וכו// כרו. °* אמלה איני שוהה וכו/ עיין במשכ׳ פ״ג מ״ג. ״ ומגלהה כגכזת. במדבל ה משכ׳ הכ׳׳ל. חחה כרלו וכו/ ילוש׳ פ״ג לה״ג, י״ח ע״ד. ״ מהפזלה. משכה הכי׳ל. כמחקה המגילה וכוי. משכ׳ פ״ג מ״ג, ספלי כשא פי׳ י״ז, עמ׳ 21. ״ ואין מגילהה וכו// ״ כמחקה המגלה וכו/ משכי וספלי הכ״ל. משכ׳ וספלי הכ״ל, בבלי כ׳ ב׳, עילובין י״ג א1 ל׳ יהודה אומ׳ וכו/ בבלי י״כו ב/ אמ׳ ל׳ עקיבא וכו/ ילוש׳ פ״ג ה״ג, י״ח ע״ד, 5

בגלי י״ע ב/ ועיין ספלי הכ״ל פי׳ י״ז, עמ׳ 21, וס״ז, עמ׳ 236. ל! לעולם יכולה וכוי* ילוש׳ פ״ג ה״ב, י״ח ע״ד, בבלי י״נו ב/ «! שחי קכאוה וכו/ ספלי כשא פי׳ ח׳, עמ׳ 14.

. במדבל ה׳, י״ד. ה א כ ה ק א כ ק

׳ | א ד אפילו. תקלקל | ג מקלקלת. לאחר \ ד לאח׳. המים | ג מים. מתעררין | א ג םתרערעין. י פ 8 א

9 עיו | ג ח׳. עד ן א !אם! עד. 10 םנלה j א מנילה ג מנלתה. עדים | א [לה! עדים ד עדיי.

n הםים | א סים ך הסי׳• ואין ( א אין ד ואי׳. משום קדושה | ד משם קדוש׳. ומנלתה ן א סנילתה ד וםנלת־. טירו ן א צירי ד צירו. 12 ומנחתה מתפזרת j א חי. נמחקה | ד נמחק׳. הםנילה ן א מנילה ד המנלה. ואמרה טמאה אני | ך ואמר׳ אני טמאה. המים ן א מים ד הפי׳. נשפכין ן ד נשפכין !ואין בהם משם קדושה ופנלתה נגנזת תחת צרו של היכל!. 13 ומנחתה מתפזרת ן א מנחתה. מגילתה כשירה | ד מגלתה כשרה. u המגלה ן , . אחרת ן א ח . . ן י א נפזרת• אבית | ד בבית. ו א מנילה. סרערעין | ד מערעין. בעל | ד על. כרחה ן א כורחה. 15 ר׳ | ד רבי. אומ׳ ן ד אופר. פותחין ן א !היון פותחין. את | ד ח׳. פיה [ ד פיה !של זו!. ומרערעין | א מדדין ד וםערערין. 16 על כרחה ן א בעל כורחה. אם׳ | א א׳ [לו! ד אמר !לו]. ר׳ | ד רבי. לפה ן א על סה. בודקין ן א סשקין ך םשקיי. לא | א ח׳. לבודקה | ד לבדקה. 17 וםנוולת ן ד וסנולת. בה | ד חי. שתקרב ן א שחיקרב. 18 מנחתה | ד מנחת׳. קרבה מנחתה ן א חי. ואפרה ן ד ואמרי. מרערעין ן א מדדין ד מערערין. 19 על כרחה ן א בעל כורחה. לעזר | א ד אלעזר.• ב בפרשת. קנאה קנאה ן ד ' | ד אוי. האמורות ן א אמורות ד האמורו׳. בפרשה כיה א פ ו א

א קיגאה.

ו וכוי. כלומר, תחת צירו. ר י ת ט ח ת . 12

ב ״ 156 סרטה פ

אחת היא שמקנא לבעל, ואחת שמקנא למקום. ר׳ שמעון בן לעזר אמ׳ משם, ראויה היתה זו לבוא [ ן מ א ן [ מ ה א ש א ה ה ר מ א ר׳ מאיר מה ת״ל וא שניקל ל די ספק, א ה פורעניות גדולות מאילו, שהביאה עצמה לי עליל פורעניות הראויות לבוא עליה. ר׳ יהודה כ , נקתה מ ה ת ק נ ניוולה שנ׳ ו, ה ש א ׳ ה א מ ט א נ ם ל א בן פתירא אמ׳ משם לעזר בן מתיא מה ת״ל וולדת זכרים, כעורין, שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח, נקבות, יד אחד, יולדת ח יולדת נאץ, שחורין, יולדת לבנים, קצרין, יולדת ארוכין, אל ביאה ל כ שניים שנים. תינוק העולה לחדשיו הרי זה מבלה עולם. 4. עד שלא ה הרי הוא חייב עליה. נטמאת מנחתה ע וביאה שבעלה בא עלי, פדה ותיאכל. משקדשה בכלי ל המנחות, תי כ קידשה בכלי, הרי היא כ תעבר צורתה ותצא לבית השריפה. 5. קרבה מנחתה ולא הספיק לקרבד שמת הבעל, או שמתה היא, שירים אסורץ (שעל הספק באת הקומץ עך מתה היא, או מתחילתה, כיפרה ספקה והלכה לה). קרב הקומץ, ואחר כ

•! ר׳ שמעון בן לעזר וכי׳• עיין ספרי נשא פי׳ כ״א, סוף עמ׳ 24, ירושלמי פ״ג ה״ה, י״נו ע״א.. במדבר ה׳, כ״ח. ר׳ יהודה ה מ ק נ ו ה ה א ש ה וכו׳. במדבר ה׳, כ״ב. ״ ר מ א ו ״ וכר. ס״ז, qp עמ׳ 237, ירוש׳ פ״ג ה״ד, י״ח ע״ד. ועיין ספרי פי׳ י״נו, עמ׳ 23, בבלי/ כ״ח. ל־ הינוק העולה / ברכוה ל״א ב׳. »־ ו א ם ל א כ נו מ א ׳ וכו׳. במדבר ה כ״ו א וכו׳. ירוש׳ פ״ג סה״ד, י״כו ע״א. ועיין בבלי כ״ב א׳. ננומאמ מנחמה וכו׳. משכ׳ פ׳׳ג מ״ו, ירוש׳ פ״ג רה״ו, י״ע ע״א, בבלי ו׳ ג׳. 30 קרבה מנחמה וכו׳. ירוש׳ ובבלי הנ״ל.

20 אחת | ד [קנאה] אחת. היא | א ד חי. שפקנא (כיפ) ן א מתקנא. לםקום ן א [לפני] המקום ד לםקו׳.׳ | ר׳ | ד רבי. לעזר אמי ן א אלעזר אומי ך אלעזר או׳. 21-20 משם ר׳ מאיר ן א חי. 21 י. ראויה | ד ראוייה. זו ד רבי. חיל ן א תלמוד לומר ד תלמוד לום׳. [אסןן ן הושלם עיפ א ך לבוא ן א שיבואו. 22 פורעניות | ד פורענות. עצמה ן א [אתן עצמה. ספק | א ספק [הזה! ד ספק ןזהן. שניקל ן א שניקללה. 23 נקתה סכל ן א ח׳. פרעניות ן א ספרעניות ד פרענויות. 24 בן פתירא | ד בן בתירה, א ח׳. אס׳ ן א אום׳ ד אסר. משם ן א משום. לעזר ן א ןד׳ן אלעזר ד אליעזר.. האשה ן א ונקתה ונזרעה זרע. נטסא׳ | ד גטסאה. 25 היתה ן . . ם א ו/יל | א תל׳ לוס׳ ד תלסוד לופ׳. ו. ארוכים. . . ם י ר צ . ק . ם. רי . ארוכין | א ד נאים שחו . . ן י א ד הית׳. כעורין ן א כעורים ד םעוברין. 28 נ. (קטוע). סבלה | א ד סכלה. 28 שבעלה בא עליה ן א שבא עליה בעלה. . . א ל 87 תינוק העולה | נ תנוק ש נטמאת ן א ניטמאת. 29 קידשה | ד קדשה. 30 תעבר ן א תעובר. השריפה | ד השרפה. קרבה ן. היא ן א שםתה היא או עד שסת הבעל. שירים ן א שירוים . . ת ס א קפץ. הספיק | ד הספי׳. 81 ש. לה< | א נ חי. 32 סתחילתה ן ך פתחלה. ספקה | . . ל ע ש ד שרים. אסורין | ד אסורים. 82-31 (

ך ספיקה.

. ציל: שדקלה ה ל ו ו י ל נ ק י נ ש . 2 3 - 2 , לידי סכנה. 2 . כלומר, לידי מספק ק פ י ס ד י 22. למזרעה זרע״ ק . ף הפסו . הכומה לסו י מ ם ו א (-שניקה לה) ניוולה, עיץ בה״א. 24.מ ה ת״ ל וו וכוי. שנדל לפני זמנו בתורה י ש ד ח ה ל ל ו ע ה . 2 >כני׳ כי״ע), כלומר, מה עניץ זרע לטהרתה. 7

והוא מבזה נדולים ממנו.

טה פ״ב 157 סו

שמת הבעל, שירים מותרץ, שעל הספק באת מתחילתה, כיפרה ספיקהך מנחה אסורה. ך ובין כ ׳ שהיא טמיאה, בין כ הלכה לה. 6. באו לה עדי ול הנשואות לכהן, בין ך מנחתה חולין. כ ך ובין כ 3 נמצאו עדיה זוממין, בין כ 5

כהנת, בין לרה, בין ישראלית, אץ מנחתה נאכלת, מפני שיש לו בה שותפות,צד הוא עושה, ל לאשים, מפני שיש לו בה שותפות. כי י ואץ עולה כולה כל הקומץ קרב בעצמו, ושיריין קרבין בעצמן. ר׳ לעזר בי ר׳ שמעון אומ׳ל גבי מזבח, מה קומץ קרב בעצמו, ושירים מתפזרין. כהן עומד ומקרב ע4 שאץ כן בכהנת. 7. האיש זכיי בבתו ובקדושיה בכסף, ובשטר, ובביאה. (

וזכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפר נדריה, מה שאין כן באשה.ל מצות עשה שהזמן גרמא, מה שאין כן באשה. האיש עובר 8. האיש עובר על תטמא למתים, מה שאין כן באשה. על ב ל תשחית, ו על ב ל תקיף, ו ל ב ע

*׳ באו לה עדיי וכוי. בבלי הכ״ל. כל הכשואות לכהן וכוי. בבלי כ״ג אי. ועיין במשכ׳נ מפני שיש לו וכוי. ילוש׳ פ״ב ה׳׳א, י״ז ע״ד, פ״ג סה״ו, י״נו ע״ב, בבלי פ״ג מ״ו-ז/ • הכ״ל. ל« כיצד הוא עושה וכוי. ילוש׳ פ״ב ובבלי הכ׳׳ל. ״ הקריין קלב וכוי. עיין משכי מכרזות פ״ו מ׳׳א, הוספהא שם פ״ח ה״ד, תו׳׳כ חובה פי״נו הי״א, כ״ח ע״ב. ל' לעזל בי ר׳ שמעון וכוי. תוספתא הכ״ל, ילוש׳ פ״ג ה״ו, י״נו ע״ב, בבלי כ״ג א׳, יבמות״ל א׳. 39 כהן עומד ומקלב וכוי. משכי קידושין פ״א מ״ח, תו״כ צו / מכרזות ע ק׳ א פלשי ב׳ ה״ד, ל׳ ע״ג, בבלי קידושין ל״ן א/. 0* האיש זכיי וכוי. משכי כתובות פ״ד מ״ד. » שאין כן באשה. משכי פ״ג מ״ח. » על מצות עשה וכוי. משכי קידושין פ״א מ״ז. » על בל תקיף וכוי. משכי הכ״ל, ועיין לעיל בכורים פ״ב ה״ה (בכוסח

המשכה).

33 שירים ן א שיריים ך שיריי. הספק \ נ ספק. סתחילתה ן ד םתחלוזה ג סתחלה. ספיקה | ד ספקה. ** עיי' | א ד עדים. טסיאה | א ד טסאה. םנחה \ א ג מנחתה. אסורה | נ חי. 35 עדיה ן א עידיה. הנשואות | א ג הנשואה. 38 כהנת ן א כוהנת. ישראלית ן א ישראלה ד ישראלים. אין סנחתה | א נ סנחתה אינה ד אין טנחת׳. שותפות | ד שותפו׳. 87 ואין עולה כולה כליל ן א ואינו אלא כולה עולה. לאשים | א ד לאישים. שותפות ן ד שותפיי. כיצד | ג כאי זה צד. 88 בעצסו ן . . . ה ל ו ג וכולה ע׳ | ד רבי. לעזר ן א בעצסו! (צוקרם׳: בזיםנו) ג לעצפו. ושיריין ן א ושיריים. קרבין | א ד קריבין• י. מן. . . ׳ ן א ף ברי. אום' | ד אופר. 39 קוסץ ן א הקוםץ. בעצםי | ג י ו א אלע׳ ד אלעזר. נג וםקריב. על ושירים | א ד ושירים• ג ח׳. םתפזרין ן א פתפזרין ןעל נבי הדשןז• ג ח׳. וםקרב | א ד נבי | א חסר. מזבח | ג הםזבח. א ח׳ 40 בכהנת \ ג בכוהנת. זכיי ן א זכאי. ובקדושיה ן. נדריה | ג חי. . . י א כ ז א ג בקידושיה ד ובקידושיה. ובשטר | ד בשטר. 41 וזכאי ן א זכאי. ו

. תשחית ן א על בל תשחית ועל בל תקיף. תשחית ן . . ל » גרטא 1 ד ג גרמה. האיש ן א והאיש. 43 ע ד תשחת. תטסא | נ תיטמא.

ה בה וכוי. ה וכוי. ציל: שיש ל ו ב ך וכוי. עיץ בה׳א. 37.שיש ל ן כ י ב ך ו ן כ י 34 ב

158 סרטה פ״ב, פ״ג

האיש נדון בן סורר ומורה, ואין האשה נידונת בן סורר ומורה. 9. האיש מעטף, ומספר, ואין האשה מעטפת, ומספרת. וחכמים אומ׳ מעטפת, ואיןד עברי, ב מספרת. האיש נמכר ונשנה, ואין האשה נמכרת ונשנית, האיש נמכר עד עברי, [האיש נרצע, ואין האש׳ נרצעת], האיש קונה ואין האשה נמכרת עב

ד עברי. ב ד עברי, ואין האשה קונה ע ב ע

] כי״ע ג ״ פ ]

1. היה ר׳ מאיר אומ׳ מניןן שבמידה שאדם מודד, בה מודדיה ח ל ש ה ב א ס א ם לו, שנ׳ בה וגו/ אין לי אלא שמדד נ ב י ר ת בסאה, מנין לרבות תרקב, וחצי

פרק ג׳

1. היה ר׳ מאיר אומ׳ מניין אתה אומ׳ שבמדה שאדם מודד, בהה ח ל ש ה ב א ם ם ׳ ב שנ , ו ל ן י דד מו. אין לי אלא שמדד ה נ ב י ר תד בקב, וחצי קב, ד בסאה, מנין מ

״ ואין האשה כידונה וכו׳. משכ׳ סנהדרין רפ״ח, ספרי כי תצא פי׳ י״ח, עמ׳ 250. » מענוף ומספר וכו׳. עיין לעיל בכורים פ״ד ה״ד. »» כמכר וכשכה וכו׳. מכילתא משפכוים פ״ג, עמ׳ 256, מכילתא דרשב״י כ״א, ז׳, עמ׳ 165, ספרי ראה פי׳ קי״ח, עמ׳ 177, ירוש׳ כאן ספ״ג, י״ע ע״ב, קידושין פ״א ה״ב, כ״ע ע״ג, בבלי שם י״ח א׳. כמכר עבד עברי וכו׳. משכ׳ ספ״ג, מכילתא משפעים פ״ג, עמ׳ 255, מכילתא דרשב״י, עמ׳ 164, 190, 193, בבלי כאן כ״ג ב׳. ועיין במכילתא הכ״ל ולהלן שם פ״ז, עמ׳ 272, מכילתא דרשב״י הכ״ל, עמ׳ 164, לעיל בכורים פ״ב ה״ז. י* האיש כרצע וכו/ ספרי ראה פי׳ קכ״ב, עמ׳ 181, מכילתא דרשב״י,/ ועיין במכילתא משפנוים פ״ג, עמ׳ 255. ״ ואין / י״ז ב סוף עמ׳ 162, בבלי קידושין נו״ו א

/ האשה קוכה וכו/ בבלי ב״מ ע״א א/ * שבמדה / סכחדרין ק׳ א « היה ר׳ מאיר וכו/ ירוש׳ פ״א ה״ז, י״ז ע״א, בבלי ח׳ ב וכו/ משכה פ״א מ״ז, מכילתא בשלח, פתיחתא, סוף עמ׳ 78, שם עמ׳ 81, ספרי בהעלותך פי׳ ק״ו

/ / 3 ג ס ס א ה וכו/ ישעי׳ כ״ז ח עמ׳ 105, ירוש׳ ובבלי הכ״ל, בבלי מגילה י״ב ב

. האיש | נ חי. נידונה ן א נידונה ןסשום] ד נדונת. . . ן י א 44 האיש | א והאיש. נדון | א ג נידון ןםשום]. ון האשה | ד והאשה. מעטפת ן א נעטפת ג מתעטפת. י א ו ר פ ס נ s4 טעטף ופספר ן א נעטף ומספרת ג ונעטף ו ד טעטפת [ואין!. ומספרת | ד מספרת. ופספרת. • • ואין | נ ח׳. 46 ונשנית | ג ונשנת. 47-46 האיש. נרצעת ן ן א האיש נרצע ואין האשה נרצעת האיש נפכר לעבד עברי ואין האשה נטכרת לעבד עברי . . ר כ פ נ. נרצעת ן | הושלם עיט ד א• ב חי• . . (קטוע) עברי. 47 ואין ד ואיי. (האיש. . . ר כ מ נ ג האיש נרצע ו

48 קונה עבד עברי | נ מוכרת ונרצעת וקונה. 1 ר׳ | ד רבי. אום׳ | ד אופר. 2 אום׳ | ד אופר. בה | ד חי. 3 בססאה | פ ד בםאסאה.

6 בסאה מנין | ד כסא׳ מניין. בקב וחצי | ד חצי.

מר , בלו א מספר) ל ו - ר ( פ ס מ ל ר וכוי. שמא צ״ל: האיש מעטף ו פ ס מ ף ו ט ע האיש מ .45-44 . בבא וו ליתא ת ר פ ס . מ . ם . י מ כ ח ל האשד. אץ מעטפת, ומספרת. 46-45. ו ב כשהוא מצורע, א

בשום נוסח, והיא משובשת, עיץ בה״א.. כשאר הנוסחאות ובמקרא: כסאסאה, ודורש בסאסאה כשעה .שםסאסא׳ אותה. ה א ב ס ס . 3

לא בכסישה. ה בסאה, בדיוק, ו מודה ל

טה פ״ג 159 סו

ן ו א ל ס י כ תרקב, ת״ל לומ׳ כ. אין לי אלא דבר ש ע ר ן ב א ו ס שבמידה, מנין שאפילו פרוטות קטנות מצטרפין לחשבון גדול, תלמ׳ לומ׳. ן ו ב ש א ח ו צ מ ת ל ח א ת ל ח א 2. וכן מציגו בסוטה שבמידה שמדדה, בה מדדו לו. היא עמדה לפניו,ל כ כך כהן מעמידה בפני ה לפי לראות את קלונה. היא פירסה סדין,כך כהן נוטל כפה מעל ראשה לפי ומניחה תחת רגליו. היא קישטה לוכך פניה מוריקות. היא פניה, לפיכך עיניה כיחלה לו את עיניה, לפיכך בולטות. היא חגרה לו בציצין, לפי כהן מביא חבל המצרי וקושרו למעלה מדדיה. היא הראתו אתכך כהן מראה קלונה בשרה, לפיכך לרבים. היא פשטה לו יריכה, לפיל יריכה נמםית. היא קיבלה אותו עכך בטנה צבה. היא בטנה, לפיכך קרבנה האכילה אותו מעדנים, לפי מאכל בהמה. היא השקתו יין בכוסותכך כהן משקה מים משובחים, לפי

/ בבלי ו כ / כ׳יז. » אהה מולא ו / קהלה ז ו :

. 7 / ח׳ ב ׳ א / בבלי ע כו יח. 28 היא חגרה ו

תרקב, וחצי תרקב, רובע, וחציל י כ רובע, תומן, ועוכלה, ת״ל כ, הרי כאן ש ע ר ן ב א ו ן ס ו א ס חשבונות הרבה. אין לי אלא דבר1 הבא במדה, מניין שאפי׳ פרוטות 0

ת ח מצטרפות לחשבון גדול, ת״ל א. 2. וכן ן ו ב ש א ח ו צ מ ת ל ח א ל אתה מוצא בסוטה שבמדה שמדדה,ו לה. היא עמדה לפניו, בה מדדכך כהן י שתהא נאה לפניו, לפי 1 כד 5

מעמידה לפני הכל, להראות קלונה,ה ש א ת ה ן א ה כ ד ה י מ ע ה שנ׳ ו, ן י ד ס ו ל ה ס ר י פ א י . 3. ה ׳ י ה נ פ לך כהן נוטל כפה מעל ראשה כ ל

א קולעה לו. י ה ו י ל ג D2 ומגיחה תחת ר

כך כהן סותרו. היא שערה, לפיכך פניה קישטה לו פניה, לפי מוריקות. היא כחלה לו עיניה,כך עיניה בולטות. 4. היא לפיכך צפרניה 2 הראתו באצבעה, לפי

נושרות. היא הראתו את בשרה,כך כהן קורע חלוקה, ומראה לפי קלונה לרבים. היא חגרה לו

ה ח א / שם כוי, די. ״ כו ן ו א ו 8 ס א ו ן ס

/ / במדבר ה כו ח׳ ב׳ הכ״ל. ל! ו ה ע מ י ד ו

8 וחצי תרקב | ד חי. 7 תוסן ן כיה ד• ב תיסן. ועוכלה \ ד ועיכלא. חיל \ ד תלמו׳ לומר. 8 סואן ן פ סאן. 9-8 כאן חשבונות | ד כאן ןסדות הרבה! חשבונו׳. 10 בסרה | ב בםדה ןקט] (ונסחק עיי נקודות טלסעלה). שאפי׳ פרוטות | ד שאפילו פרוטות !קטנות!. 11 טצטרפות | ד מצטרפת. תיל | ד תלסוד לומר. 12 לאחת | ד לאח־. 13 בסוטה שבפרה \ ד בסוט׳ שבפד׳. 15 כהן | ד חי. 18 להראות ן ד להתראות. 17 האשה | ד האש׳. 8! ה׳ | ד ה׳ !ונו׳!. פירסה | ד פורסה. 19 כהן | ב ח׳ (והושלם מליון). כהן נוטל כפה | ד נוטל כהן צפה. 20 ומניחה \ ב ופניח. קולעה | ד קלעה. 31 שערה ן ד שער. סותרי | ד סותרה. 24 לפיכך | ד חי. בולטות | ד בולטת. 25 באצבעה לפיכך \ ד באצבע׳

לפי׳. 26 נושרות ) ד נושרו׳.

ל ה. תומן כאן היא, כנראה, שמינית הלוג, ועוכלא כ ו ן ו ע מ ו . שלש קבץ s)Tp1Ka/30<. ת ב ק ר 6. ת לסי התלמוד הוא אחד מעשרים בקב. ויש מפרשים ששניהם משקלות הן. ועיין בה״א.

טה פ״ג 160 סו

המרים בכלי חרס. 5. היא עשתה בסתר, והיושב בסתר משים פניםה ר מ ף ש א ו ן נ י ע עליה, שנ׳ ון י י ע נ ר ו ש א ת ר ל מ א ף ל ש נר אחר, ב . ד ם י ש ם י י נ ר פ ת ס ו שהוציא םתרין שלה בגלוי, שרה ל ג ן ת ו א ש מ ה ב א נ ה ש ס כ ת. 6. אנשי מבול ל ה ק ו ב ת ע רא מתוך טובה, שנ׳ ל לא נתגאו אא ל ד ו ח פ ם מ ו ל ם ש ה י ת בר ב י ו ע ר ו ם ש ה י ל ה ע ו ל ט א ב שן א צ ו כ ח ל ש ל וג׳ י י ע ג א י ל וף ו ת ו ב א ש ם ונו, י ה י ל י ו עם ה י מ ב י ו ט ו ב ל ב ר וג׳ י ו נ י כ ו. 7. היא ם י מ י ע נ ם ב ה י נ ש ור ו ל ס א גרמה להם, ויאמרו לו נ ד ב ע י נ י כ ד ה ש ו וגו׳ מ נ מ מ, אמרו ע בו ג פ י נ ל כ י ע ו ה נ מ ו כלום יש לו עלינו אלא גשמים, הרי

כך כהן מביא חבל בציצים, לפי מצרי וקושר למעלה מדדיה, וכל הרוצה בא ורואה. היא פשטה לוכך יריכה נמסית. היא יריכה, לפיכך בטנה ל כריסה, לפי קבלתו עכך צבה. היא האכילתו מעדנים, לפי מנחתה מאכל בהמה. היא השקתו יינות משובחין בכוסות משובחין,כך כהן משקה אותה מים מרים לפי במקידה של חרס. 5. היא עשתהה ר מ ף ש א ו ן נ י ע בסתר, שנ׳ וא מ ר וגו/ ואינה [יודעת] ף ל ש נ שהיושב בסתרו של עולם פנים שם, ם י ש ם י י נ ר פ ת ס עליה, שנ׳ ו מלמד שהמקום מוציא סתרה בגלוי,. 6. אנשי ה א נ ה ש ס כ שנ׳ ת מבול לא נתגאו לפני המקום אלא מתוך הטובה שהשפיע להם, שנ׳ו ר ו ד וגו׳ ש ח פ ם מ ו ל ם ש ה י ת ב

/ בבלי נו׳ א׳, ל״ב ב׳. כו . 38 במקידה ו ׳ / בבלי ע׳ א׳ הכ״ל, נן״ן 3 כו 4« האכילהו מעדנים ו

/ איוב כ״ד, נו״ו. ו כ ף ו א ו ן נ י ע ועיין במשנ׳ פ״ב מ״ב ובירושלמי פ״ב ה״ב, י״ז ע״ד. «3 ו

. משלי כ״ו, כ״ו. » לא נתגאו ה א נ ה ש ס כ ת / איוב שם. ״ ו כ ם ו י נ ר פ ת ס ו 4 2

׳ מ״ג, עמ׳ 92 ואילך, מכילתא שירה פ״ב, עמ׳ 121 ואילך, מכילתא דרשב״י, / ספרי עקב פי כו ו

/ איוב כ״א, כו׳-י״ד. כו ם ו ו ל ם ש ה י ת ב / ״ עמ׳ 74, בבלי סנהדרין ק״ח א

ן. 29 בציצים לפיכך | ד בפינים לפיכ׳. 30 וקושר | ד וקושי. 31 הרוצה | ד הרוצה !להראו׳

פשטה | ד פתחה. 32 יריכה >ב'פ< | ד ירכה. 34-83 לפיכך בטנה צבה | ד לפיכ׳ כריסה נופחת. 38 יינות | ד יינו׳. סשובחין | ד חי. בכוסות | ד בכוסו׳. 37 לפיכך | ד לפי׳. משקה אותה | ד משק׳ אותי. פרים | ד פריי. 38 כפקידה | ד בפקידי. חרס | ד חרש. 39-38 היא עשתה בסתר | ד הי׳ עשת׳ בסתי. 39 נואף | פ נאף. 40 לאםר | ד לאס׳. ואינה | ד ואיני. [יודעת! הושלם עיט ך. 41 שהיושב | ד שיושב. פנים | ד פני׳. 43 פנים ישים | ד פני׳ ישי׳. 43 סלםד |

. בנלוי | ד שהסקו׳ סוצי׳ סתר׳ לגלוי. 44 תכסה שנאה | ד תכסי שנאה !ונו׳ן. . . פ ד !דיא! סלסד. שהסקו. ג חי. 46 הטובה | ג טובה. 45 לפני הםקום ן ך לפני הסקי

. מנחת שעורים. ה מ ה ל ב כ א מ . 3 . ציל: בציצנל]ים, כלומר בחגורה של נשים. 5 ם י צ י צ ב . 2 9 ל שולים חדים, צר מלמטה ע י ד ה וכוי. הוא כלי חרם עשוי חוליות שמחוברות בחישוקים, ב 38. ב מ קו ת ע ה ר ל ג . הכוונה לסוף הפסוק: ת ה א נ ה ש ס כ י מעלה, עיץ בהיא. 43. ת והולך ומתרחב כלפ

. ל ה ק ב

סרטה פ״ג 161

יש לבר בחלים שאבו מםתפקין מהן ואין אבו צריכין לו, שנ׳ ו א י ד י ע ל הל ת כ ה א ק ש ה ץ ו ר א ן ה מ, להם מ . 8. א ה מ ד א י ה ב פה׳ בטובה שבתתי לכם אתם ב׳ הק׳י מתגאין לפבי, אביבפרע מכם, שב׳ כי כ ב ה א ע ב ד ש ו ם ע י מ י לץ וגר. 9. ר׳ ר א ל ה ר ע י ט מ מ יוסי בן דורמסקית אומ׳ הן לא גתגאו אלא בגלגל העין שדומה למים, שב,ת ו ב ת ב ם א י ה ל א י ה ג ו ב א ר י וה׳ לא בפרע מהם ב׳ , אף הק׳ ם ד א הו ע ק ב ה ב ז ם ה ו י אלא במים, שב׳ ב. ה ב ם ר ו ה ת ת ו ב י י ע ל מ כ 10. אבשי מגדל לא גתגאו אלא מתוךי ה י טובה שהשפיע להם, שב׳ וה ע ק ו ב א צ מ י ם ו ד ק ם מ ע ס ו ב בו שם, ואין ב ש י ר ו ע ב ץ ש ר א בלה ושתייה, היא ישיבה אלא אכיה ב ה ב ב ב גרמה להן, ויאמרו הו ש א ר ל ו ד ג מ ר ו י ו ע ב לם ת ו ׳ א ץ ה פ י ם וגו׳, ו י מ ש ב

ו ח ל ש ׳ וגו׳ י ע ג א י ל ר ו ב עו ל ב ף וגו׳ י ת ו כ א ש ן וגו׳ י א צ כם וגר. 7. היא ה י מ ב י ו ט 1 ב

ר ו ל ס א ו ל ר מ א י גרמה להם, ו, ו ג ד ב ע י ב י כ ד ה ש , מ ו ממב אמרו אין לו עליבו טריחות אלא שתי טיפות של גשמים, הרי יש לבו בהרות ומעייבות שאבו מסתפקין מהן בימותד א החמה ובימות הגשמים, שב׳ ו. 8. אמ׳ להם ץ ר א ן ה ה מ ל ע י המקום בטובה שהטלתי לכם, בה אתם מתגאין לפבי, בה אבי נפרעא י ב י מ ג ג י ה ב א , ו מ׳ או מכם, מהו. ץ ר א ל ה ם ע י ל מ ו ב מ ת ה א 9. ר׳ יוסה בן דורמםקית אומ׳ אבשי מבול לא בתגאו לפבי המקום אלאו א ר י בגלגלי עין שדומין למים, שב׳ ום ד א ת ה ו ג ת ב ם א י ל א י ה נ ב וגו׳, אף המקום לא נפרע מהן אלאם ו י בגלגלי מים שדומה לעין, שנ׳ בת ו נ י ע ל מ ו כ ע ק ב ה נ ז הה וגו׳. 10. אנשי מגדל ב ם ר ו ה ת

/ י״ז. » ר׳ יוסח וכו/ / «» ו א כ י ה כ כ י וכו/ שם ו / ו ו א ד וכו/ בראשית ב 5 8

/ ב/ ו וכו/ בראשית ו א ר י מקורות הכ׳׳ל (שף 45), ב״ר פל״ב, זי, עמי 294. »» ום וכו/ שם זי, י״א. «» אכשי מגדל וכו/ מקורות הכ׳׳ל (חוץ מבנלי סכהדרין). ו י ב • 7

. . . !תפלט פרת׳ ולא תשכל]. 49 כצאן | ד כצאן [עויליהם!. כתף | פ בחף ג . . ׳ \ ד ינעיל ג . ע ג י 4 8

8 אץ | ד אי׳ 3 . . . [ ך כ ר ןוישפחו לקול עונב], 81 ויאפרו | ד ויאפר. 82 פפנו | ג פפנו [ודעת ד• לו | ד חי. טריחות | ך טריחו׳. נ ח׳. 54-53 שתי טיפות של | ג חי. 54 טיפות | ד טיפו׳. ש נ י. 55-54 נהרות ומעיינות | ד נהרו׳ ופעיינו׳. . . ו נ נשפים | ד נשפי׳. יש לנו | ד שלנו ג [נחלים] יש ל. אנו צריכין לו! שנא׳. מ אם׳ | ד אפר. . . 8« סהן | ד בהן. 56 הגשםים | ד הנשפי׳. של | ג ן. הארץ | ג סכם . . ם כ f\hpf. 5 םתנאין | ד סתגאי׳ ג םתנאים. 61-60 ם 9 להם | ג להן. 58 הסקום ן ג \. 62 יוסה | ד יוסי. דורםסקית | ד דורםםקי׳ ג דורייסקית. אוס׳ | ד אוסר. . . כי ליסים עוד שב 63-63 אנשי הםקום | ג הן לא נתגאו. 63 הםקוס | ד הפקר. 64 בגלגלי עין | ג בנלנל העין. שדוסין ן ד שדוטי׳ | ג שרוסה. ויראו ן ך וייראו. 65 האלים | ד האלהי׳ ג האלהים. האדם | ג הארץ. 66 וגי׳ | נ כי טובות• ד ח׳. הםקום | ד הסקו׳ !ברוך הוי] נ אקצא. םהן | ג בהן. 67 בנלנלי סיס | ד בנלנל םי׳ ג בםים. שדופה לעין | ג חי• לעין | ד לעיין. של ן ג שנאי. 68 טעינות ן

ד ג סעיינות. 69 תהום רבה ונו׳ ן ג חי•

טה פ״ג 162 סו

. ץ ר א ל ה י כ נ ל פ ם ע ש מ 11. אנשי סדום לא נתגאו אלא מתוךץ ר טובה, מהו אומ׳ בסדום א, ה ה נ י ת ח ם ת ח א ל צ ה י נ מ מה י נ ב ר א י פ ם ס ו ק ש מ ו א מ כא ל ט ו י ו ע ע ד א י ב ל י ת וגו׳ נ. 12. אמרו ה י ן א י ו ע ת פ ז ש הואיל וכסף וזהב יוצא מארצינו אין אנו צריכין שיבא אדם אצלינו, שאין באין אלא לחסרינו. אמ׳ להם המקום בטובה שהשפעתי לכם אתם משכחין את הרגל מביניכם, אני אשכח אתכםי נ ם מ י ח כ ש נ מן העולם, שנ׳ הד י פ ו ל ע ש נ ו נ א ו מ ל ל ד ג רן ו כ ן נ ג א ת ש ו ת ש ע ז ל ו בם י ל ה ו ו א י ל ש ל י ג י ר ד ע ו מ לי ז י ג ר מ ת ל ו ח ו ט ם ב י ד ד ו ש לל וג׳. היא גרמה להן לאשר הביא א׳ ם ה א י נ נ י א אלוה בידו, שנ׳ חם ו ד ה ס ת ש ם ע ם א י ה ל א

לא נתגאו לפני המקום אלא מתוךי ה י הטובה שהשפיע להם, שנ׳ ות ח ה א פ ץ ש ר א ל ה כם ע ם נ י ב ה י . ו ם י ד ח ם א י ר ב ד וץ ר א ה ב ע ק ו ב א צ מ י ם ו ד ק מו שם, ואין ישיבה אלא ב ש י ר ו ע נ שם ע ב ה ש י אכילה ושתייה, שנ׳ ו. היא גרמה להם, ה ת ש ל ו כ א לר י ו ע נ ה ל נ ב ה נ ב ו ה ר מ א י ום ת ו ׳ א ץ ה פ י וגו׳, מהו אומ׳ ו וגו׳. 11. אנשי סדום לא נתגאו לפגי המקום אלא מתוך הטובה שהשפיעם ח א ל צ ה י נ מ ץ מ ר ׳ א להם,שנה וגו׳ י נ ב ר א י פ ם ס ו ק וגו׳ מא ט וגו׳ ל י ו ע ע ד א י ב ל י ת נ. 12. אנשי סדום ו וגו, ה ו כ י ר ד ה אמרו הואיל ומזון יוצא מארצנו, וכסף וזהב יוצא מארצנו, ואבנים טובות ומרגליות יוצאות מארצנו, אין אנו צריכץ שיבאו בני אדם עלינו,

/ ם וכו/ שמוח ל״ב, ו ע ב ה ש י ו ׳ • / ב - ׳ ז וכו/ בראשית י׳׳א, א ר א ל ה כ ״י פ ז וכו/ שם י׳׳א, חי. 0• אנשי ו 7 ו וכו/ בראשית י״א, י' 9 ר מ א י ו ״/ ״ א ר ז מ מ כ ה וכו/ סדום וכו/ מכילתא וספד הכ׳׳ל (שו׳ 45), בבלי סנהדרין ק״נו א

איוב כ״ח, הי־־ח׳.

70 נתנאו | נ ניתנאו. לפני | נ ח׳. המקום | ד הסקי׳• ג ח׳. 71 הטובה | נ טובה. להם ן ג להן•. 09 ן . . ו פצא י . אחדים | ג ח׳. 73 אחדים | ד אחדי׳. 76-74 ו . . י ה י שני | ג שנאי. 73-71 ו. ושתה | ג ח׳. 77 לאבל | . . י נ ך ונו׳. 75 וישבי | ג וישי• ואין | ד ואי׳ ג אין. 77-76 ש ד לאכול. ושחה | פ ושתי ד ושתו [ונו׳ ן. להם | נ להן. 78 ויאסרו | נ חי. ״ וני׳ | ד ןוסגדל] וגו׳ ג וסנדל. סהו אוס׳ | נ חי. אותם | פ ג אתם. 80 וגי׳ | נ סשם. נתגאו | ג ניתנאו. 81 שג׳ ן. וגו׳ | ד חי. אדם ן . . א ד שנאסר. 83 ונו׳ >ביפ< | ד ונוסד. 84 וגו׳ | ד ונוסד. 88-84 ל

ד אד׳.

לה וכוי, וכיה א אכי ל ן א א ה וכוי. כלומר, אץ ישיבה כ ל י כ א א ל ה א ב י ש 76-75.ו א ין י במקבילות, עיץ בה״א.

טה פ״ג 163 סו

ך י ת ב ב ת ו ת א י ש ׳ ע א ך כ ת ו ח א׳ ח ם א ו ד ן ס ו ה ע י ה ה ה ז ב ה. 13. מצריים לא בתגאו ׳ וג, א גי צ ו לפבי המקום אלא במים, שב, ול ר כ מ א ו ל מ ל ע כ ה ל ע ר פת ו ב כ ר כך מ ד וגו/ לפי ו ל י ן ה ב הם וגו/ י ה ב ר ו י ל י ח ה ו ע ר פ 14. סיסרא לא גתגאה לפגי המקום אלא בליגיובות שאין מקבלין שכר,ו וג׳ מ ח ל ם ב י כ ל ו מ א שב׳ בה׳ ב׳ / אף הק׳ ק א ל ף ל ס ע כ צ ב לא בפרע מהם אלא בליגיובות שאיןם י מ ש ן ה מקבלין שכר, שב׳ מ, לא א ר ס י ם ס ו וגו׳ ע מ ח ל ב זז משם ולא ספבוהו מפבי שהוא גולייר.ר מ א י 15. שמשון בעיביו מרד, שב׳ וח ה ק ת ו א י ב ל א ן א ו ש מ ש, י י נ י ע ה ב ר ש א י י י ה י כ לכך ניקרו פלשתים את עיניו, שבא׳ לפיו ר ק נ י ם ו י ת ש ל ו פ ה ו ז ח א י ו. ה ת ז ו ע ת ו א ד י ר ו י ו ו י נ י ת ע א

91 אין באין עליבו אלא לחסרבו, נעמוד

ובשכח את הרגל מביבותיבו. אמר להם המקום בטובה שהשפעתי לכם אתם משכחץ את הרגל מביביכם, אבי אשכח אתכם מן העולם, מהו אומ׳ז וגו׳ ו ד ב י פ ל וגו׳ ל ח ץ ג ר * פם וגר, וכן הוא י ל ה ו ו א י ל ש ים י ל ׳ א ם ה א י ב י אב אומ׳ חך וגו׳ ת ו ח ם א ו ד ה ס ת ש ם ע אן ו א ׳ ג ח ם א ו ד ן ס ו ה ע ה ז ב הד י ך ו כל כ ם וגו׳ ו ח ת ל ע ב שה ק י ז ח א ה ן ל ו י ב א י ו ב ע, ה ב ע ו ה ת ב י ש ע ת ה ו ב י ה ב ג ת ור ש א ן כ ה ת ר א י ס א מהו או׳ ו. 13. מצרים לא גתגאו י ת י א ר לפגי המקום ברוך הוא אלא במים,ו מ ל ע כ ה ל ע ר ו פ צ י שב׳ וף המקום ברוך הוא לא א מ ר, א ל בפרע מהם אלא במים, שב׳ה ר ו י ל י ח ה ו ע ר ת פ ו ב כ ר מ. 14. םיםרא לא בתגאה לפבי ם י ב

. . ל• ח י א כ י וכו, ר - 7 ל וכר. איוב כי׳ח, די. ל פ י ד ב ו ז וכר. שם י״ב, ה ח 9 פ ר ז כ 5

יחזקאל כו״ז, מ״ח-כ׳. »°! מצרים לא כתגאו וכר. מכילתא, שירה, פ״ד, עמ׳ 132,ת ו ב כ ר / כ״ב. מ ה וכוי. שמות א ע ר ״ וי צ ו פ מכילתא דרשב״י, עמי 83. 6״ סיסרא לא כתגאה וכר. מכילתא, שירח, פ״ב, עמי 123, וכי׳. שם כו״ו, לי. 0

מכילתא דרשב״י, עמי 74, ועמי 85.

. .העולם ן השלסתי עיס א• ב חי . . ר ס 190P • • • עלינו | ד חי. לחסרנו \ ד להסיתו. 84-91 א 91 ונשכח | ד ונשבית. להם | ד להו. 92 הסקום | ד הקביה. בטובה שהשפעת, | ד כהטיבותי.

ל מביניכם ת 93 סשכחין | ד סבקשים לשכח. םביניכם | ד סבינותיכם. 94 אשכח | ד אשכח [את ה

. וני [ ד חי. 98 אוהלים | פ ד אהלים. וגו׳ ן . . ד י פ ואשכח]. אום׳ \ ד אומר. 95 ל

ד [לשודדיםן וגו׳. 97-98 הוא אום׳ | ד הו׳ אוסר. 97 אלים | ד אלהים. 99 הנה | ב הנה. ראיתי | ד חי. 108 שנ׳ ן . . . ל כ 1עין] מנסחק .עון' עיי נקודות). זה | פ ד זה [היה]. 104-100 ו ד שנאסר. 107 לאסו־ \ ד לאסר ןכל הבן הילוד ומסר]. 108 שני | ד שנאס׳. 109 םרכבות ן

פ מרכבת. no סיסרא | ד ססרא.

טה פ״ג 164 סו

ר׳ אומ׳ לפי שתחילת קילקולו בעזתהכך לקה בעזתה. היתה, לפי 16. אבשלום מרד בשערו, שנ׳ה פ ש י י ה א י א ה ם ל ו ל ש ב א כ וו ש א ר ר ע ת ש ו א ח ל ג ב וגו׳ וק ז ח י כך נתלה בשערו, שנ׳ ו י ג/ לפ ום י מ ש ן ה י ן ב ת י ה ו ל א ו ב ש א ר. ר׳ יהודה הנשיא ץ וג, ר א ן ה י ב ו אומ׳ אבשלום נזיר עולם היה, שנ׳ה נ ם ש י ע ב ר ץ א ק י מ ה י וך ל מ ל ה ם א ו ל ש ב ר א מ א י וי ר ד ת נ ה א מ ל ש א א ו ה נ כ ל אן ו ר ב ח ׳ ב ה י ל ת ר ד ר נ ש אי ת ב ש ך ב ד ב ר ע ד ר נ ד י נ כ/ והיה ג ׳ ו א ם ל ר א ר ב ו ש ג בל שנים עשר חודש. ר׳ יוסי מגלח כה י ה אומ׳ אחת לשלשים יום, שנ׳ ו. ר׳ נהוראי ם י מ י ם ל י מ ץ י ק מ או׳ פעם אחת בשבת, שכן הוא או׳ל ק ש ו וג׳ ו ח ל ג א י ם ל ש א ר ו

המקום ברוך הוא אלא בלגיונותו א שאין מקבלין שכר, שנ׳ בו וגר, אף המקום מ ח ל ם נ י כ ל מ ברוך הוא לא נפרע מהן אלא בלגיונות שאין מקבלין שכר, שנ׳ו וגר, ולא זזו מ ח ל ם נ י מ ן ש מ משם, ולא םנפוהו, מפני שהוא גולייר.ר מ א י 15. שמשון בעיניו מרד, שנ׳ וח ה ק ת ו ו א י ב ל א ן א ו ש מ שי וגר, אף הוא בעיניו לקה, שנאמ׳ לו ר ק ג י ם ו י ת ש ל ו פ ה ו ז ח א י וו וגר. ר׳ או׳ תחלת י נ י ת ע א קלקלתו בעזה היתה, אף עונשו לא היתה אלא בעזה. 16. אבשלוםא ם ל ו ל ש ב א כ ׳ ו בשערומרד,שניו ח ל ג ב ה וגו׳ ו פ ש י י ה א י הכך לקה ו וגר, לפי ש א ת ר א בשערו. ר׳ יהודה הנשיא אומ׳ אבשלום נזיר עולם היה, ואחד לשנים עשר חדש היה מנלח, שנ׳

ו י נ « שמשון בעי / כי. ״ ם וכו׳. שם ה י מ , י׳׳נו. »״ מ ן ש ׳ . שופנוים ה , ו כ ו ו א ב ״ *

. , ו כ ר ו מ א י ׳ פ״א מ״ח. ו נ ש מ . ועיין ב ׳ ב׳ ו להא דרשב״י הנ״ל, בבלי נ מכי א ו ה ל י כ וכו׳. מ

א ת ל י כ . מ ׳ ׳ וכו ו ׳ א « ר ו וכו׳. שם נו׳׳ז, כ״א. ״ ה ו ז ח א י ו ״ ם י״ד, ג׳. ! פטי שו

. <״ אבשלום ׳ ב׳ לתא דרשב״י הנ׳׳ל (לעיל שו׳ 110), ירוש׳ פ״א רה״ח, י״ז ע״א, בבלי ע מכי ו

ם ו ל ש ב א כ ״ ו ׳ פ״א מ״ח. 5 במשנ לתא דרשב״י הכ׳׳ל ו מכי א ו ת ל י כ . ועיין מ / בבלי י׳ ב׳ ו כ ו

> ירושלמי נ א דרשב״י ה ח ל י כ מ א ו ת ל י כ / מ ו כ ה ו ד ו ה ׳ י ! ר . ״ ו ״ כ - ה ״ / ש״ב י״ד, כ ו כ ו

/ ׳ ב נזיר פ״א ה״ב, נ״א ע״ב, בבלי שם ד

. מוי | ד חי. . . ף " שני | ך חי. 113 וגי׳ | ד וגופר. 118-113 א 111 ברוך הוא ן ד חי. * 117 סגפוהו | ד ספגוהו. 118 שפשון ן ך שפעון. של | ד שגאפר. 120-119 קח לי | ד חי. 120 וגו׳ ן ד כי היא ישר׳ בעיני. 123 ונו׳ | ד ונופר. ר׳ אי | ד רבי אופר. 123 היתה | ד ח׳. 125 שני וכאבשלום | ד שנאפר וכאבשלום. 27! וגוי | ד ונופר. 138 ר׳ | ד רבי. 130 עשר | ד ח׳. של | ד שנאסר.

ר וכוי. כלומר, מן המלכות הבאה לכבוש, ועושץ כן מחמת חנופה, או כ ן ש י ל ב ק 112.שאין מו וכוי. צ״ל: ולא םפנוהו (כבשאר נוסחאות), כלומר, ה ו פ נ מחמת שנאה לנתקף. 117.ולא םת ל לבסוף לא כבדוהו ולא החשיבוהו, מפני שנם ברגליו כחייל משרת (נולייר). 123-122.ת חה וכוי. שראה שם אשה זונה (שופטים טיז, א׳), אבל זו שבתמנה (שם י״ד, אי) לקחה ז ע ו ב ת ל ק ל ק

לו לאשה (רשיי).

טה פ״ג 165 סו

, ל ק ם ש י ת א ו מ ש א ר ר ע ת ש א מה שאין בני טבריא ובני ציפורי עושיןל עשר פילגשי אביו, כן. ולפי שבא עכך גיתלו בו עשר לולכיות, שנ׳ לפיי א ש ם נ י ר ע ה נ ר ש ו ע ב ס י ום ו ל ש ב ת א ו א כ י ב ו א ו י י ל כ. 17. ולפי שגנב שלש גניבות, י מ י ו לב אביו, ולב בית דין, ולב ישר׳,ם י ט ב ה ש ש ל ה ש ק י ר ו מ א ג ך כ ל. ם ו ל ש ב ב א ל ׳ ב ק ת י ו ו פ כ בדי ל י 18. סנחריב חירף וגידף ע׳ ר ך ח י כ א ל ד מ י מלאך, שנ׳ בא ל ה ׳, אף המקום לא נפרע הימנו אך א ל א מ צ י ל ידי מלאך, שנ׳ ו עלם ר וג׳. כו ו ש ה א נ ח מ ך ב י ׳ ו ה מלכים קשורים כתרים בראשיהם.י 19. נבוכדנצר אמר אין כדי באי העולם לשרות ביניהם, אעשהה ל ע לי עב קטנה אדור בה, שנ׳ אה׳ ב׳ ב וג׳, אמ לו הק׳ י ע ת מ ל ב ע, אני ה ל ע ם א י מ ש אתה אמרת ה אורידך לבאר שחת, אתה אמרת אץ

ר מ א י ם שנה ו י ע ב ר ץ א ק הי מ י וה כ ל ך א ל מ ל ה ם א ו ל ש ב אר ד ר נ ד י נ ם וגו׳ כ ל ש א א ו נך וגר. ר׳ נהוראי אומ׳ אחד ד ב עה י ה : לשלשים יום היה מגלח, שנ׳ ו

סה ו י ׳ ם וגר. ר י מ י ם ל י מ ץ י ק מל ערב שבת היה מגלח, שכן אומ׳ כ דרך מלכים לגלח מערב שבת לערבם ש א ר שבת, כמה שני בכהנים וו ח ל ש א י ע ל ר פ ו ו ח ל ג א י לו ש א ר ר ע ת ש ל א ק ש וגר, ו, ך ל מ ן ה ב א ם ב י ל ק ם ש י ת א מ מה שאין בגי טבריה ובגי צפוריי ש ג ל פ ר ש ע ל ע א ב ש י פ ל . ו ןכן מגלחיכך נתלו בו עשר לונכיות, אביו, לפים וגר. י ר ע ה נ ר ש ו ע ב ס י שנ׳ ו 17. ולפי שגנב שלש גנבות, לב אביו,כך ל ישראל, לפי ולב בית דין, ולב כק ח י נתקעו בו שלשה שבטים, שג׳ וו וגר. פ כ ם ב י ט ב ה ש ש ל ש 18. םנחריב לא נתנאה לפני המקוםד י ל ידי מלאך, שנ׳ ב אלא ע

י מקץ וכו׳. ש״ב כרו, ז׳—חי. ר׳ כהוראי וכו׳. מקומה הכ״ל, בבלי כזיר ה׳ א׳. ה י ו 1 3 1

ל וכר. ק ש ו ״ ם וכו׳. יחזקאל מ״ד, כ׳. 1 ש א ר ״ ו ה וכר. ש״ב י״ד, כ״ו. 9 י ה ו ״ 5

ש״ב י״ד, כ״ו. *״ ולפי שבא וכו׳. משכ׳ פ״א מ״ח. ו י p ב ו וכוי. ש״ב י״ח, פו״ו.ק ח וכו׳. ש״ג י״ח, י״ל. !״ שכחריב וכו׳. מכילתא י י שגכב וכו׳. משכ׳ הכ״ל. ו ע ל ו 1 4 7

ד וכו׳. מ״ב י״נו, כ״ג-כ״ד. י . 2» ב י 3 _ ׳ ומכילחא דרשב״י הכ״ל, בבלי שכתמ־ין צ״ד א

. ברו. כי נדר ועבדתי. ונו׳ | ד ונוםר. ר• ן . . 1 נא | ד ח־. ונו׳ | ד וגומר. 134 עבדך | ג 3 3

ד רבי• אום׳ | ד אמר. 135 יום | ד ח׳. היה מנלח | ג חי• שני | ד שנאמר נ שנא׳. 136 ונו׳ ן ד ונוםר. •137-13 ר׳ יוסה אומי | ד רבי יוסי אומר. 39! שני | ד שנאסר. !** ונו׳ | ד ונוסי• נ חי. 148 טבריה | ג טביריא. צפורי | ד צפורין ג ציפורי. 144 מנלחין | ד סנלחי׳. ולפי | ד לפי. פלנשי | ד פילנשי. 145 לפיכך | ד לפיכ׳. נתלו | ג ניתלו. לונכיות | ד לונכיו׳ ג לילכיות. 148 שג׳ ן ד שנאסר ג שנא׳. ונו׳ | ד חי. 147 שלש ננבוח | ג שלשה לבבות. 148 כל | נ חי. לפיכך | נ לכך. י*! שני | ד שנאסר ג נאסר. 50! ונו׳ | ד ונוםר ג ויתקעם בלב אבשלום. 63-151! לא • • • אלא | נ חירף

ונידף. 153 שני | ד שנאמר ג שנאי.

ד שבת, עיין בה״א. ו ב כ ר ל פ ת ס ה ם ל כ ר ה וכוי. כלומר, שלא היה ד י ר ב י ט ג ן ב י א ה ש 143. מ. רמחים. ת ו י כ נ ו 145. ל

166 סרטה פ״ג

י נ ת וגו׳ א פ ר י ך ח י כ א ל מף , א ם י ר ם ז י י מ ת י ת ש י ו ת ר ק *« המקום ברוך הוא לא נפרע מהן אלאה ל י ל י ב ה י ל ידי מלאך, שנ׳ ו ע, וגר. ך ה א ל א מ צ י א ו ו ה ה וכולם מלכים קשורי כתרים בראשיהם. 19. נבוכדנצר אפף אין באי העולם כדי לדור ביניהם, אלא אעשה לי עב קטנה ואדור בתוכה,, מ ב א י ע ת מ ל ב ה ע ל ע שנ׳ א לו המקום ברוך הוא ואתה אמרת בלבבך וגר, אני מורידך לבאר שחת,ד ר ו ל ת ו א ל ש ך א »» מהו אומי א. אתה אמרת ר ו י ב ת כ ר ל י א ור ביגיהם, י לדו אין באי עולם כד

ל ת ע פ א ס ת ל י א מ ת ע ה ש ן וגר ב י ד ר ך ט א ל ש נ ן א מ ור צ נ ד כ ו ב ל נ א ע ט א מ ל ד וגר, כ י ר א ט ש נ י ן א מ ר ו צ נ ד כ ו ב נ

. ר ש י ע ר ן ת י ח ר ת י צ ק °״ ל

. עיין מכילתא ומכילתא ה וכר. שם י״ע, ל״ה. 9״ כנוכדכצר וכו, ל י ל »״ ו י ה י בת וכו/ שם ר מ ״ ו א ח ה א דרשב״י הכ״ל. א ע ל ה וכו/ ישעי׳ י״ל, י״ד. 3/ כ״כו-ל/ 9״ כ ל א וכו/ שם כ״ה-כ״ו. א וכו/ דניאל ד ש נ ן א מ י״ד, י״ג-כףו. 68! ו

. זרים | ג ח׳. 155 ברוך הוא | ג ח׳. . . י נ 153 חירפת | פ ד ג חרפת. ונו׳ | ד ונוסד. 154-153 א

. ההוא | ג חי. 57! ה' | ד ג ה׳ ןויכד. . . י ה י פהן | נ פםנו. 166 שני | ד שנאטר נ שנאי. 157-166 ו

. בראשיהם | ג כולם קשורים כתרי פלכות. . . ם ל ו כ בפחנה אשור]. זנו׳ | ד ונוסד. ג ח׳. 159-158 ו. לשרות ביניהן• אלא | ג חי. 161 לי ן . . 159 נבוכתצר אם׳ | ד נבוכד נאצר אפר. 160 לדור ביניהם | ג נ ח׳. בתוכה | ד בתוכי ג בה. 162 שני | ד שנאפר ג שנאי. אס׳ | ד אפר. 64! ו״׳ | ד ןהשפים אעלה פסעל לכוכבי אל ארים כסאין ונופר. פורידך | ד סורידיך. 165 אוס׳ | ד אופר. 166 ואלל ן 6 אל. 167 עולם כדי | ד העולם כדאי. ביניהם | ד ח׳. 168 ופן א . ו ר ם ו נ ר ן ד ו ו י ב ת כ ר י. טרדין | פ ולך טרדין פן אנשא. ונו׳ | ד ונופר. בה | ד בה׳. םילתא | פ ד סלתא. . . 169 נבוכדנצר | ד נבוכד נצר. אינשא | פ אנשא ד [בני ן אינשא• ונו׳ | ד חי• כלא | ד כולא.

נבוכדנצר ן ד נבוכד נצר פ נבוכדנצר [סלכא].

י באי העולם לשרות ביניהם, שנ, כדים ע א ו ש נ י ן א ן מ י ד ר ך ט ל ו׳ ו ת ׳ כ ש ע ך ו ר ו ד א מ ר ת ב ו י ח׳ מ ש א ג י מ ל ש ט מ ׳ ו ע ט ך י לי ה ו ל ע ׳ ל ח , י ד י ׳ ע ע ב ש ׳ ו ט צ י׳ ל ט ע י ל י ש ע ד ד נ ת י ד ד ע׳ צ י י ן ד מ ל ׳ ו נ י ׳ א ל מ בם ו ק ם י י ש נ ל א פ ש ה ו נ י נ ת ית פ א ס ת ל א מ ת ע ש ה ה ב ל עד י ר ׳ ט נ י ן א מ ר ו צ ׳ נ ו ב ל נ ער צ נ ד כ ו ב ל נ א ע ט א מ ל ו וג׳ כ

ר וגר. ש י ע ר ן ת י ח ר ת י צ ק ל

סליק פירקא

ד 167 ״ סרטה פ

1פ״ד]

1. אין לי אלא מידת פורענות, מידת הטוב מנין, אמרת, מידת הטובה מרובה, או מידת פורענות מרובה, מידת טובה מרובה ממידת פורענות אחד מחמש מאות. במידת פורענותל ת ע ו ב ן א ו ד ע ק ו הוא אומ׳ פ, במידת טובה הוא אומ׳ ם י נ ב, הוי ם י פ ל א ד ל ס ה ח ש ו ע ו מרובה מידת הטוב ממידת פורענות אחד מחמש מאות. וכן מצינוו באברהם, שבמידה שמדד בה מדד לו. רץ לפני המלאכים שלש ריצות,ם וג׳ ת א ר ק ץ ל ר י א ו ר י שנ׳ ול ה א ל ה א ם ה ה ר ב ר א ה מ י ו, ם ה ר ב ץ א ר ר ק ב ל ה א ה ו ר ש אף המקום רץ לפני בניו שלש ריצות,ח ר ז א ו י ב נ י ס ׳ מ ר ה מ א י שנ׳ ור ה ע מ י פ ו ו וג׳ ה מ ר ל י ע ש מ. 2. באברהם הוא אומ׳ ן ר א פ, בו בלשון ה צ ר ם א י פ ו א ח ת ש י וו י ה בישר את בניו לעולם הבא, שנ׳ ום ה י ת ו ר ש ך ו י י נ מ ו ם א י כ ל מ׳ ח ת ש ׳ י ר ם א י פ ך א י ת ו ק י נ י מ

פרק ד׳

1. אין לי אלא מדת פורענות שבמדה שאדם מודד, בה מודדין לו, מדת הטוב מנין, אמרת, מרובה מדתל אחת הטוב ממדת הפורענות ע, ת 5 מחמש מאות. במדת פורענות כ

ם י נ ל ב ת ע ו ב ן א ו ד ע ק ו פם י ש ל ל ש ם ע י נ י ב נ ל ב ע ו, במדת הטוב כת׳ ם י ע ב ל ר ע ו, הוי ם י פ ל א ד ל ס ה ח ש ו ע ו1 אומ׳ מרובה מדת הטוב ממדת 0

ל אחד מחמש מאות. וכן פורענות ע אתה מוצא באברהם, שבמדה שמדדו לו. אברהם רץ לפני מלאכי בה מדדץ ר י א ו ר י השרת שלש ריצות, שנ׳ ום ה ר ב ר א ה מ י ם וגר, ו ת א ר ק 1 ל 5

ץ ר ר ק ב ל ה א ה וגר, ו ל ה א ה, אף המקום ברוך הוא רץ ם ה ר ב אר מ א י לפני בניו שלש ריצות, שנ׳ וא וגר. 2. באברהם י ב ג י ס ׳ מ הם י פ ו א ח ת ש י / ו מ ו 2 הוא א 0

, אף המקום ברוך בישר את ה צ ר אם י כ ל ו מ י ה ד לבא, ו בניו לעתיך י ת ו ק י נ ם מ ה י ת ו ר ש ך ו י נ מ ו א

. ד ע ו ן וכר. שמוה כ׳, ה׳-ו׳ ק ו פ « אין לי וכר. עיין בבלי סכהדרין ק׳ סע״א ואילך. ״ו י ש ח ח ו 2 ר וכר. דברים ל״ג, 3׳. 0 מ א י ו / ״ ז _^ ׳ 3 ו י ר א ו י ר ץ וכו/ בראשים י״ח 1 4

ם וכו/ ישעי׳ מ״נו, כ״ג. י כ ל וכו/ בראשיח י״ח, 3׳. 22 ו ה י ו מ

2 שאדם ן ך שאד׳. 3 הטוב מנין אפרת | ד הטו׳ מניין אמרתה. 6 פורענות כתי | ד הפורענות כותב. » פוקד | פ פקד. ך ח׳. 8 כת׳ | ד כותב. 9 ועושה | פ ועשה ד ועושי. 10 אופ׳ ן ד אומר. 11 פורענות | ד הפורענות. מאות | ד פאר. 13 אברהם | ד אברה׳. 14 שני | ד שנאפר.1 וני׳ | ד ונוםר. 6! ונו׳ | ך [אל שרה] ונופר. 17 הםקום | ד הפקו׳. 18 שני ויאפר | ד שנאמר. 5

1 וני׳ | ד ןה׳ פסיני בא וזרח פשעיר לפו הופיע סהר פארן] וגופר. 20 אום׳ | ד אופר. 21 ארצה ן 9

ד חי. ברוך | ד ברוך !הוא.] בישר את | ד בישראל. 22 והיי | ד [שני] והיו. 23 ושרותיהם ן ד ושרותיהן.

ד ״ טה פ 168 סו

א ק ח נ . באברהם הוא או׳ י ך ל, נתן לבניו במדבר באר ם י ט מ ע מל מחנה ישר׳ כ שהיתה שופעת בל פני הישימון, שנ׳ ומשקה עה ד ש ר ב ש א א י ג ת ה ו מ ב מ וו נ השע . באברהם הוא אומ׳ ו ב א ו מף המקום נתן להם , א ץ ע ת ה ח תל ארבע שבעת עננים, ארבעה ע רוחותם, ואחד למעלה מהם, וענן שכינה שביניהם, ועמוד ענן נסע לפניהם משפיל הגבוה ומגביה השפל, והורג נחשים ועקרבים, ושורף סירים ואטד, ועושה להם את הדרך מיושר,ת ש ל ך ש ר ׳ ד ר ה ה ו מ ע ס י שנ׳ וש י מ א י ׳ לוכד ל , ומה תל ם י מ י, של יום היה ם מ ו ן י נ ע ד ה ו מ עלה ושל לילה היה משלים לשל לי משלים לשל יום. 3. באברהם הוא, נתן ם ח ת ל ה פ ח ק א אומ׳ וו ט ק ל ם ו ע ו ה ט להם מן, שנ׳ שהכל וג׳. מה שד זה עיקר לתינוק וך היה המן עיקר לישר׳ לה לו, כ טפילה להן. מה שד זה אם הכל טפי ו

ר פ ע ך ו ו ל ו ח ת ש ץ י ר ם א י פ א. באברהם הוא ו כ ח ל ך י י ל ג ר, אף ם י ט מ ע א מ ח ג ק אומ׳, י המקום ברוך הוא בישר ונתן לבניול כ באר במדבר שהיתה שופעת בה ו ר פ ר ח א מחנה ישראל, שנ׳ ב, ם ע י ה ב י ד ה נ ו ר ם כ י ר של הדרום מלמד שהיתה הולכת פני כל פני הישימץ, ומשקה את כ. ן ו מ י ש י י ה נ ל פ ה ע פ ק ש נ ות ח ו ת נ ע ש ה באברהם הוא אומ׳, ו, אף המקום נתן לבניו שבעה ץ ע הד במדבר, אחד מימינם, ענני כבו ואחד משמאלם, אחד לפניהם, ואחד לאחריהם, ואחד למעלה מראשיהם, ואחד לשכינה שביניהם, ועמוד ענן שהיה מקדים לפניהם, הורג נחשים ועקרבים, ושורף סירים וקוצים ואטד, משפיל להם את הגבוה ומגביה להם את השפל, ועושה להן את הדרך מיושר דרך סרט מושך והולך, שנא׳ע ס ו ׳ נ ת ה י ר ן ב ו ר א ום וגר, ובו היו משתמשין ה י נ פ ל

י 487, בבלי מ / ע י 81, ב״פ פמ״ח, י מ , ע א ת ח י ת א בשלח, פ ת ל י כ ם וכוי. מ ה ר ב א 25 ב

. י ו כ ה ו ו ר פ ר ח א . 29 ב ח י״ח, לי ח כ א וכוי. בראשי ק י 2 ב״מ פ״ו בי. »

ו וכוי. בראשית נ ע ש ה . 34 ו ׳ ה וכוי. שם כ׳׳א, כ פ ק ש נ , י״ח. 33 ו א ״ ר כ ב ד מ ב

י 81, מ א הנ״ל, ע ח ל י כ י 266. ועיין מ מ , ע ך ח ו ל ע ה ם וכוי. ס״ז ב נ י מ י ד מ ח / 36 א י״ח, ד

ר ב ד מ ן וכוי. ב ו ר א ו י 47. ״ מ א דרשב״י, ע ת ל י כ ׳ 79, מ מ ׳ פ״נ, ע י ך פ ת ו ל ע ה י ב ר פ ם

יי, ל״ג.

. ילחכו | ד ונוטר. •2 אוס׳ | ד אוסר. יקח | ד יוקח. 27 בישר | ד בישרי. . 25-24 אפים . 28 בסדבר | ד בסרב׳. 29 שני | ך שנאטר. 30 שרים j ד שריי. 31 שהיתה הולכת | ד שהולכת. 33 ונשקפה | ד [שנאסר ן ונשקפה. הישיסון | פ הישסן. 34 אוס' | ד אוסר. 37 אחד | ד ואחד.. סיושר | ד חי. 44 סרט | ב סרט [והולך! מנסחק עיי נקודות). . 38 לסעלה | ד לםעל. 44-43 את .

׳ | ד של. 45 נוסע | פ נסע. א »

ה טיז אמה, שהיא מושכת ב ח ך סרטיא (Avrpara ר ר ך וכוי. כלומר, ד ש ו ט מ ר ך ס ד ד . 4 4 לכת בלי הפסק באמצע. הו ו

ד 169 ״ טה פ סו

ל היום כולו אין יונק ממנו התינוק כד אלא ך היה המן. ולא עו מזיקו, כל כ שירד להן מזון שני אלפים שנה בל א יום. 4. באברהם הוא או׳ ו, אף המקום ם ה ר ב ץ א ר ר ק ב הח ו ר הגיז להם שליו מן הים, שנ׳ וג/ וכמה היתה ׳ ו ת ה א ע מ ס נ גבוהה מן הארץ, שתי אמות, דברי ר׳ עקי׳. ר׳ אליעזר בגו של ר׳ יוסיה נ ח מ ל ה ש ע ט י הגל׳ אומ׳ ו, ומה תל׳ לומ׳ ה ם כ ו ך י ר ד כ, מלמד שהיתה ה ם כ ו ך י ר ד כ ו עולה מן הארץ וחופה את גלגל חמה.ל ם ע י ת מ א כ ׳ לומ׳ ו ומה תל, שלא יהא שוחה ץ ר א ל ה י כ ג פ ונוטל ומצטער. 5. באברהם הוא, אף ם ה י ל ד ע מ א ע ו ה אומ׳ ול בניו במצרים, שנ׳ המקום הגין ע. 6. אברהם ח ת פ ל ה ׳ ע ה ח ס פ ו הילוה עם המלאכים, והמקום הילוהם ה י נ פ ך ל ל ו ׳ ה ה ׳ ו ,שנ ו י עלבנ

ל ארבעים שנה שהיו במדבר, שנ׳ כ, מה ם מ ו ם י ה י ל ׳ ע ן ה נ ע ון נ ע ד ה ו מ ש ע י מ א י ת״ל ל, מלמד של יום משלים לשל ם מ ו 5 י 0

לילה ושל לילה משלים לשל יום.ה ח ק א 3. באברהם הוא אומ׳, וף , א ם כ ב ו ל ד ע ס ם ו ח ת ל פ המקום ברוך הוא נתן להם מןו ט ק ל ם ו ע ו ה ט 5 במדבר, שנ׳ ש 5

ד ד , כיוצא מן ה ן מ ש ד ה ש וגר. לד זה עיקר לתינוק והכל שמן, מה דל לו, כך היה המן עיקר לישראל פ טל להם. דבר אחר, מה פ והכל טל ׳ תינוק יונק הימנו כ ד הזה אפי ד 6 ה 0

ך נעשה המן, שאפי׳ היום אינו מזיקו, כל היום כולו ישראל אוכלין אותו כך נעשה למי שאין נחשב אין מזיקין. כל מי שנחשב עליו מתהפך ב עליו, אל אי זה טעם שירצה, שנ׳ כ 6 בפיו ל 5

ם וגו׳ ת ל א ם ש ה ן ל ת י וד , ולא עו ם ה א ל י ב ם י ת ו א ת ו

5 של יום ׳ וכו׳. שם י׳, ל״ד. י* ל א ימיש וכו׳. שמום י״ג, כ״נ. 0 » ו ע כ ן ה משלים וכו׳. בבלי שבה כ״ג ב׳. ועיין מכילהא הכ״ל, סוף עמ׳ 82, מכילחא דרשב״י הכ׳׳ל, qv עמ׳ 47. 52 באברהם וכו׳. מכילתא בשלח, פתיחתא, עמ׳ 81, מכילתא דרשב״יו ע ש . ״ ה וכו׳. בראשית י״ח, ה7 ח ק א וארא, עמ׳ 5, ב״ר פמ״ח, י׳, עמ׳ 488. ו וכו׳. במדבר י׳׳א, ח׳. ל« מה דד זה וכו׳. ספרי בהעלותך פי׳ פ״כו, עמ׳ 89. ועיין ס״ז, עמ׳ 270. 3» כך כעשה וכו׳. ספרי וס״ז הכ׳׳ל. ועיין ספרי שם פי׳ פ״ז, עמ׳ 87,ה ן י מכילתא, ויסע פ״ד, עמ׳ 168, מכילתא דרשב״י, עמ׳ 113, בבלי יומא ע׳׳ה סע״א. »» ו

ם וכו׳. שם ע״ח, כ״נו. ת ו א ת ו ם וכו׳. חהלים ק״ו, כרו. ״ ה ל

. ורחצו . . 48 יומס | ד יומם [ונו׳]. 50 מלמד | ד ח׳. 51 משלים \ ג !היה! משלים. 52 באברהם | ג. הוא | ג ח׳. 55 במדבר | ד בסרב׳. . . ו ד ע ס . 53 לבכם | ד לבכם [וגומר]. 54-53 ו . . גחן להם ק ג חי. שנ׳ ן ג שנא׳. 57 עיקר | ד עקר. 58 טפל | ג נופל־ לי | ד ח׳. הסן עיקר לישראל | ג סן להן עיקר. עיקר | ד עקר. 59 טפל | ב טפל [לו כך היה הסן עיקר לישראל והכל ט>!ל]. 60 הזה ן. להם | ג ממנו ניזוק אף המן. 61 אינו | ד אין. שאפי׳ | ד שאפילו. 62 אוכלין . . ו םנ ד זה. 67-60 הי אוחו ן ד אוכלו. 63 מזיקין | ך שיקו. 65 שני | ד שנאמר. 66 ונו׳ | ד ח׳. 67 ותאותם | ד ותאות׳.

. כלומר, אין מויקן, עיין בהיא. ן י ק י ו ן מ 63. אי

ד ״ טה פ 170 סו

ה נ ם ש י ע ב ר ה א ם ואומ׳ ז מ ו י. 7. יוסף ך מ ך ע י ה ל ׳ א הכך זכה זכה לקבור את אביו, לפיב ם ל כ ונתעסק בו משה, שנ׳ ח. ואילו לא היה משה ת ו צ ק ח מ י מתעסק בו לא היו ישר׳ מתעםקיןף ס ו ת י ו מ צ ת ע א בו, והכת׳ ום י ר צ מ ׳ מ ר ש ו י ל ע ר ה ש א, אלא כיון שראו ם כ ש ו ב ר ב ק את משה מתעסק בו אמרו זה הוא כבודו. ואילו לא היה משה מתעסק בו לא היו בני שבטו מתעסקין בו,ף ס ו י י נ ב ו ל י ה י והלא כת׳ ו, אלא כיון שראו בניו את ה ל ח נ ל משה וישר׳ מתעםקין בו אמרו זה הוא כבודו בגדולים יותר מן קטנים. ומנין היה יודע היכן קבור, סרח בת אשר היתה באותו הדור, אמרה לו למשה, בנילוס נהר היה קבור יוסף, שעשו לו מצריים שפוד של מתכת

אלא שירד להן מזון שני אלפים שנה ביום אחד. 4. באברהם הוא אומ׳,, אף ם ה ר ב ץ א ר ר ק ב ל ה א ו המקום ברוך הוא הגיז לבניו שליו׳ ת ה א ע מ ס ח נ ו ר ׳ ו שנ ם, הי מןם וגר. שתי י ן ה ם מ י ו ל ז ש ג י ו אמות היתה גבוהה מן הארץ דברי ר׳ עקיבא. ר׳ לעזר בנו של ר׳ יוסיה נ ח מ ל ה ש א ט י הגלילי אומ׳, ו, ודיי, מה ת״ל ה ם כ ו ך י ר ד כ, מלמד ה ם כ ו ך י ר ד כ שוב ו שהיתה עולה מן הרקיע ועד הארץ,ך יורדת וחופה את גלגל חמה, ואחר כי נ ל פ ם ע י ת מ א כ לארץ. ו, שתי אמות היתה נטולה מן ץ ר א הי שלא יהא מצטער שוחה הארץ, כד ונוטל. 5. באברהם מהו אומ׳,ם וגר, אף ה י ל ד ע מ ו א ע ו ה ו המקום ברוך הוא הגץ את בניול ׳ ע ח ה ס פ במצרים, שנ׳ ו

, 488, בבלי מ , ע , ׳ 81, ב״ר פמ״ח, י מ , ע א ת ח י ת א בשלח, פ ת ל י כ . מ ׳ ם וכו ה ר ב א » ב

. ׳ ע וכו ס ח נ ו ר ו ל ה י״ח, ז׳. 2 . בראשי ׳ ר וכו ק ב . ><לואל ה ב״מ פ״ו 3׳

א דרשב״י, ת ל י כ ׳ 163, מ מ ע פ״ג, ע ס י , ו להא י . מכ ׳ ת וכו ו מ במדבר י״א, ל׳׳א. «ל-»ז שתי א

. במדבר שם. ׳ ל וכו ש א ו כ י ו ל ׳ 97. * מ ׳ צ״ז, ע י ך פ ת ו ל ע ה י ב ר פ ׳ 109, ס מ ע

. בראשית ׳ ד וכו מ ו . 85 ו ה ו א ע 6 ח הכ׳׳ל לעיל שו׳ 9 רו . מקו ׳ ם וכו ה ר ב א <« ב

ג ״ . שמות י״ב, כ ׳ ו פ ס ח וכו 8 7 / י״ח, ח

. הים | ג שלוים. 72 שנ׳ | ג שנא׳. . . ו י נ 60-88 שנה ביום אחד | ג בכל יום. אום׳ | ד אומר. 72-71 לב. ונו׳ | ג ח׳. ונו׳ | ד ונוס׳. 74 אמות | ג [וכמה הוא נבוה מן ] אםות. היתה נבוהה ן . . ז ג י 78 ו ד הית׳ נבוה. 75 עקיבא | נ עקיבה. לעזר | ד ג אלעזר. »7 אום׳ | ד אומר. רטש | ד ויטוש. אל | B ד ג על. 77 כה | ד כל ג כה [וכדרך יום כהן. ודיי | ד ג ח׳. מה | ג ומה. תיל | ד ג תלמוד לומר. 78 שוב | ג ח׳. כה םלםד | ג ח׳. 78 הרקיע ועד הארץ | ד הארץ ועד הרקיע ג הארץ.. לארץ | ד ג חי• 81 וכאםתים | ד ג [וסה תלמוד לומ׳! וכאסתים . . ר ח א 80 את ן ג חי. 81-80 ו. ונוטל | נ שלא . . י ת . הארץ | נ ח׳. 82 הארץ | ד [כל] הארץ. 84-82 ש . >ד וכאטתי׳). 82-81 על . יהא שוחה וטוטה ומצטער. 84 מהו | ג הוא. אום׳ | ד אומר. 85 עומד | פ עטד. וגו׳ | ד ונוםר.

. הוא ן ג ottpft. 87 שגי | ד שנאמר. . . ם ו ק ט 86 ה

ח וכוי. ס פ . כלומר, דרך יום ממש, ודורש את המלה .כה״, עיץ בהיא. 87. שני ו י י ד 77. כה, ו מפרש .ופסח׳ והק, עיץ בהיא.

ד 171 ״ טה פ סו

בתם בבעץ. הלך משה ועמד חי ול נילוס בהר ואמי, יוסף, יוסף, ע הגיעה השעה שהק׳ב׳ה׳ גואל את ישר׳ ממצרי, שכיגה מעוכבת לך, ישר׳ד מעוכבות מעוכבין לך, ענגי כבו לך, אם אתה מגלה לנו את עצמך מוטב, ואם לאו נקיים אגו משבועתך אשר השבעתה לאבותינו. מיד צף ארונו של יוסף, נטלו משה ובא לו. ואל תתמה שהיאך צף את הברזל,ה ר ו ק ל ה י פ ד מ ח א י ה ה י שנ׳ ור מ א י ק ו ע ז י ל וג׳ ו פ ל ג ז ר ב ה וו ה ר ו י ל ו פ ה נ נ ם א י ה ל א ש ה י אך שם ל ש י ץ ו ב ע צ ק י ׳ ו ה, והלא דברים קל ל ז ר ב ף ה צ י ו וחומר ומה אלישע תלמידו של אליהו תלמידו של משה צף הברזל, משה שהוא רבו של אליהו, שהוא רבו שלל אחת כמה וכמה. ויש אלישע, ע אומ׳ בקברי מלכים קבור, הלךל קברי מלכים, אמ׳, משה ועמד ע יוסף, יוסף, הניעה שעה שהק׳ב׳ה׳ גואל את ישר׳ ממצרים, שכינה מעוכבת לך, ישראל מעוכבץ לך,

. 6. באברהם מהו אומ׳, ח ת פ ה, ם ח ל ש ם ל מ ך ע ל ו ם ה ה ר ב א ו9 אף המקום ברוך הוא הלוה את בניו 0

ם י ע ב ר ה א ארבעים שנה, שנא׳ זך וגר. מ ך ע י ל ׳ א ה ה נ ש 7. יוסף זכה בעצמות אביו, אף הואק ח י לא נתעסק בו אלא משה, שנ׳ וף וגר, ס ו ת י ו מ צ ת ע ה א ש 9 מ 5

מלמד שכל העם היו עסוקין בביזה,ב ב ם ל כ והוא עוסק במצוה, שנ׳ חת וגר. אילו לא היה ו צ ח מ ק י מתעסק בו משה לא היו ישראלת ו מ צ ת ע א ן בו, ת״ל ו 1 מתעסקי 0 0

ל א ר ש י י ג ו ב ל ע ר ה ש ף א ס ו י, אלא ם כ ש ו ב ר ב ם ק י ר צ מ מ כיון שראו ישראל את משה שהוא מתעסק בו אמרו הניחו לו, כבודו1 בגדולים יותר מן הקטנים. ואילו 0 5

לא היו משה וישראל מתעסקין בוו י ה י לא היו בניו מתעסקין, ת״ל ו, אלא כיון ה ל ח נ ף ל ס ו י י נ ב ל שראו בניו את משה וישראל שהיו1 מתעסקין בו, אמרו הניחו לו, כבודו 1 0

במרובין יותר מן המועטין. מנין

. ׳ ז / ם וכר. דברים ב י ע ב ר ה א «ז ך וכו/ בראשים י״ח, כףז. ! ל ו ם ה ה ר ב א ו ״

ף זכה וכו/ משכהכו כןע״א ומקורוח שלויכו להלן. •« ו י ק ח וכו/ שמות י״ג, י״נו. ק ו י 9 3

9 עקוקין בביזה וכו/ מכילתא בשלח, פתיחתא, עמי 78, מכילחא דרשב״י שם, עמ׳ 45 ואילך, 8

/ »9 אילו לא וכר. מכילתא דרשב״י הכ׳׳ל, / ח / ״ ח כ ם ל ב ב וכו/ משלי י בבלי כאן י״ג את וכו/ יהושע כ״ד, ל״3. ?0! ו י ה י ו וכו/ יהושע ו מ צ עמי 47, בבלי י״ג כע״3. 00! ו א ת ע/ שם. »! מכין וכו/ מכילתא הכ״ל, עמ׳ 78, מכילתא דרשב״י הכ״ל, עמ׳ 46, בבלי הכ׳׳ל י״ג א

88 םהו אום׳ | ד הוא אוסר. 89 הולך | פ הלך. 90 הוא \ ד אוסר. 91 שנא׳ | ד שנאפו־.ליר | ד אלהיך. ונו׳ | ד ונוטר. 95 ונוי | ד עסו. 97 לבב | פ ד לב ב [יקב] לבב ווגםחק 9 א 3

•יקבי). gs אילן ן ך אלו. 09 םתעסק בו םשה | ד םשה סתעסק בו. ישראל | ד ישרי. 100 תיל ן ד תלסוד לוסר. 102 סםצרים | ד טםצרי׳. 105 בגדולים יותר | ד בנדולין יתר• יאילו | ד ואלו. היי | ד היה ב ןהיהן היו (וגסחק .היה׳). 107 תיל \ ד תלםוד לוםר. 111 יותר | ד יתר. טגין ן

ד םניין.

ד ״ טה פ 172 סו

ד מעוכבות לך, אם אתה ענני כבו מגלה לנו את עצמך מוטב, ואם לאו נקיים אנו משבועתך שהשבעתה לאבותינו, מיד הקיץ ארונו של יוסף, נטלו משה ובא לו. אמרו, שתי ארונותד ארון ח הללו עם ישראל בדרך, אל הקודש, ואחד ארון המת, היה כ/ מה טיבן של שני מ ו עובר ושב אד ארון ח . אומ׳ להן, א ארונות הללו הקודש, ואחד ארון המת. אמרו להן, וכי היאך איפשר ארון הקודשך עם ארון המת, אמ׳ להן, מת ל ה ל) זה קיים מה שכתוב ן(ק׳ מוטל בארו ומונח בזה. 8. משה זכה בעצמות, יוסף, זכה ונתעסק בו המקום. ר, ארבעה מילין מוטל מ יהודה או משה בכנפי שכינה. מת משה בנחלת ראובן ונקבר בנחלת בני גד, שנ,ה ז ם ה י ר ב ע ר ה ל ה ה א ל עת ל ח , ואץ נבו אלא נ ו ב ר נ הן ב ו א י ר נ ב , שנ׳ ו ן ב ו א י ר נ ב/ ומנין שנקבר בנחלת בני ג ו ו נ בב י ח ר ך מ ו ר ר ב מ ד א ג ל גד, שנ׳ וי ו כ ת ל י ש א א ר ר י ד וגי ו ג. ן ו פ ק ס ק ו ח ת מ ק ל ם ח שת ק ד 9. והיו מלאכי השרת אומ׳ צם ה ע ש ו ע י ט פ ש מ ה ו ש ׳ ע ה. 10. וכן הוא אומי בסוטה, י ר ש י

היה משה יודע היכן יוסף קבור, אמרו, סרח בת אשר היתה באותו הדור, והלכה ואמרה לו למשה, בנילוס נהר יוסף קבור, שעשו לו מצרים שפודין של מתכת וחברוםל נילוס בבעץ. והלך משה ועמד ע נהר ואמי, יוסף, הגיעה שעה שהק׳ב׳ה׳ גואל את ישראל, הרי שכינה מעוכבתן לך, וענני לך, וישראל מתעכבין לך, אם אתה מגלה ד מעכבי כבו את עצמך מוטב, ואם לאו נקיים אנו משבועה שהשבעת את אבותינו. צף ארונו של יוסף, ונטלו משה ובא לו.י ה י ואל תתמה, שהרי הוא אומי, ות א ה ו ר ו ק ת ה ל א י פ ד מ ח א הש י ר א מ א י ל ונר, ו פ ל נ ז ר ב הת ו א ה א ר י ל ו פ ה נ נ ם א י ל א הך ל ש י ץ ו ב ע צ ק י ם ו ו ק מ ה, והלא ל ז ר ב ף ה צ י ה ו מ ש דברים קל וחומר, ומה אלישע תלמידו של אליהו תלמידו של משה כך, משה רבו של אליהו, רבו שלל אחת כמה וכמה. רש אלישע, ע או׳ בקברות מלכים יוסף היה קבור,ל קברות המלכים והלך משה ועמד ע ואמ׳, יוסף, יוסף, הגיע שעהה׳ גואל את ישראל, הרי שהק׳ב׳ שכינה מעוכבת לך, רשראל מעוכבין

. ר - «» ו י ה י וכר. מ״ב ר, ה׳

116 מצרים | ד מצריים. 118 ואס׳ | ד ואסר. יוסף | ד יוסף [יוסף!. שהק׳ב׳ה׳ | ד שהקדוש ברוך הוא. 120 וישראל | ד וישר׳. 133 סשבועה | ד םשבוע׳. שהשבעת | ב שנשבעת ד שהשבע׳. צף | ד [סידן צף. 124 של יוסף ן כיה ד א• ב ליםפר. 25« הוא | ד הוי. 126-126 ויהי האחד ן ד ויהיה אחד. 126 את | פ ד חי. 128 האלים | ד האלהים. 132 אליהו | ד אליהו [ואליהו!.. ׳ 188 כך | ד כך [הציף הברזל ן. 35! אי׳ | ד אוסרים. סלכים | ד פלכי׳. 136 הפלכים | ד הסלכי 187 ואס׳ | ד ואפר. הניע | ד פניעה. 138 שהק׳ב׳ה׳ | ד שהקדוש ברוך הוא. 138 פעוכבת | ד סעכבת.

פעוכבין | ד פעוכבי׳.

ד 173 ״ טה פ סו

ת ל פ ו ך נ כ ר ת י ׳ א ת ה ת ב וג/ ירך התחילה בעבירה תחילה,ל הגוף תילקה ירך תחילה, ושאר כם י מ ת ה ה א ק ש ה ׳ ו נ ש , ט ל פ א ל וגר. 11. וכן אתה מוצא בדור המבול, אדם התחיל בעבירה תחילה,ת ע ה ר ב י ר ׳ כ א ה ר י שנ׳ וץ וגר, היא לקה ר א ם ב ד א הח מ י תחילה והשאר לא פלטו, שג׳ ו. 12. פרעה ם ו ק י ל ה ת כ אק ם י התחיל בעבירה תחילה, שנ, ו, הוא ם י ר צ ל מ ש ע ד ך ח ל מ לקה תחילה והשאר לא פלטו, שנ׳ך י ד ב ל ע כ ב ך ו מ ע ב ה ו כ ב ו. קטני סדום ם י ע ד ר פ צ ו ה ל ע ים ר התחילו בעבירה תחילה, שנ׳ ט, הם לקו תחילה והשאר ו ב כ ש יר ש ם א י ש נ א ת ה א לא פלטו, שנ׳ ו. ם י ר ו נ ס ו ב כ ת ה י ב ח ה ת פ 13. מרגלים התחילו בעבירה תחילה,ר ש ץ א ר א ת ה ב ו ד א י צ ו י שנ׳ וה וג/ הם לקו והשאר לא ת ו א ר תם י א ת ר ב ׳ ד י ה נ פלטו, שנ׳ א. 14. שכיני ה ש ע ת א א א ז ל

ן לך, אם אתה ד מעכבי 1 לך, וענני כבו 4 0

מגלה את עצמך מוטב, ואם לאו נקיים אנחנו משבועה שהשבעת את אבותיגו, מיד הקיץ ארונו של יוסף, ובא משה ונטלו. והיו שני ארונות מהלכין, אחד1 ארון קדש, ואחד ארון של מת, והיו 4 5

, מה טיבן של , ל עוברין ושבין אומ כ שגי ארונות הללו. אמרו להם, אחד ארון קדש, ואחד ארון של מת. אמרו להם, וכי איפשר לארון קדש להלך1 עם ארונו של מת. אמרו להם, מת 5 0

מוטל בארון זה קיים מה שכת׳ ומונח בארון זה. 8. משה זכה בעצמות יוסף, אף הוא לא נתעסק בו אלאר ו ב ק י המקום ברוך הוא, שנ׳ וא וגר, מלמד שהיה י ג ו ב ת ו 1 א 5 5

מוטל בגפו של שכינה כארבעת מילין, מחלקו של ראובן לחלקו של גד, שמת בתוך שדה נחלתו של ראובן ונקבר בתוך שדה נחלתו של גד. מניין1 שמת בתוך שדה נחלתו של ראובן, 6 0

ם י ר ב ע ר ה ל ה ה א ל שנ׳ ע, ואין נבו אלא נחלתו ו ב ר נ ה ה ז הו נ ן ב ב ו א י ר נ ב של ראובן, שנ׳ ו

והיו שכי וכר. מכילתא בשלח, פתיחתא, עמ׳ 79, מכילחא דרשב״י שם, עמ׳ 46, ירוש׳״ משה זכה וכו/ משכ׳ ספ״א, מכילתא 2 / ברכוה פ״ב ה״ג, ד׳ ע״ג, בבלי כאן י״ג א/ ר וכר. דברים ל״ד, ו ו ב ק י הכ׳׳ל, ספרי בהעלותך פי׳ ק״ו, עמ׳ 05!. 4» ו1 מלמד שהיה וכו/ ספרי הכ״ל, ספרי דברים פי׳ שכ״ה, עמ׳ 418, אבוה דר״ן כרב 5 5

ה וכו/ דברים ל״ב, מ׳׳נו. ל ע ״ פכ׳׳ה, עמ׳ 51, ירושלמי כאן ספ״א, י״ז ע״ג, בבלי י״ג ב/ !ן וכו/ במדבר ל״ב, ל״ז-ל״ח. ב ו א י ר כ ב ו ״ 3

140 סעכבין | ד מעכבי׳. אתה | ד את׳. 141 נקיים | ד נקיי׳. 142 משבועה שהשבעת | ד משבוע׳ אשר השבעת. 143 ארונו | ב [את! ארונו (ונמחק .אתי). 144-143 ובא משה ונטלו | ד ונטלו משה ובא2 ן ן ת לו. 145 קדש | ד קוד׳. ואחד ארון ן ד וארו׳. .146 ושבין אום׳ | ד ושבי׳ אומרין. 148 א ד חי. 149 איפשר לארון | ד אפש׳ לארר. 151 מוטל בארון | ד שבארון קדש. שכת׳ | ד שכתוב. ג»! בארון | ד בארו׳. בעצמות | ך בעצמו׳. 153 יוסף | ד ח׳. הוא | ד הו׳. 155-154 ויקבור אוחו

בניא | פ ויקבר אתו בגי. 166 כארבעת םילץ | ד כארבע׳ מילי׳. 183-158 נחלתו של | ד חי.

. כלומר, בזרועו. ו פ 156. בג

ד ״ 174 סרטה פ

ארץ יש, התחילו בעבירה תחילה,י י נ י כ ל ש ל כ , ע ר ה מ ה א שנ׳ כ, א פלטו הרעים, הם לקו ושאר לם ת מ ד ל א ע ם מ ש ת י נ נ נ שנ׳ ה. ם כ ו ת ש מ י ת ה א ד ו ה ת י י ת ב א ו 15. נביאי ישראל התחילו בעביר׳׳ ר ש י י א י ב ת נ א תחילה, שנ׳ מ, והם ׳ א ל ה כ ה ל פ נ ה ח א צ י לקו תחילה והשאר לא פלטו, שנ׳ת ו ל ל ג כ ה ל ל ל ם ק ה ח מ ק ל וה וג׳. 16. כשם שאסורה ד ו ה יל כך אסורה לבועל, מפני שנתנה ע ב ל עיניה במי שאץ ראר לה, מה שביקשה לא ניתן לה ומה שבידה נוטל ממנה. 17. וכן מצינו בנחש שנתן עמו להרוג את אדם ולישא את חוה, אמ׳ לול ך ע המקום אני אמרתי תהיה מלה ת ר א ו ר ה, עכשיו א ל בהמהוחי כ, אני אמרתי תהלך ה מ ה ב ל ה כ מך נ ו ח ל ג בקומה זקופה, עכשיו על מעדנים כ א , אני אמרתי ת ך ל ת. ל כ א ר ת פ ע כאדם, עכשיו ו 18. אתה אמרת אהרוג את אדם ואשא

ו וגר. ומנץ שנקבר ב ת נ א וגר ו בתוך שדה נחלתו של גד, שנ׳ב י ח ר ך מ ו ר ר ב מ ד א ג ל וי ו כ ת ל י ש א א ר ר י ד וגר, ו ג. ן ו פ ק ס ק ו ח ת מ ק ל ם ח ש 9. ומלאכי השרת םופדץ ואומ׳ה ש ׳ ע ת ה ק ד לפניו, צ. 10. וכן ל א ר ש ם י ו ע י ט פ ש מ ום י מ ו ה א ב הוא או׳ בסוטה, ו, מקום ך ר ם וגר, י י ר ר א מ ה שהתחילה בעבירה תחילה, משם פורענות מתחלת לבא עליה. ירךך התחילה בעבירה תחלה ואחר ככך תלקה ירך תחלה ואחר בטן, לפי. ם י מ ת ה ה א ק ש ה ׳ ו נ ש , ן ט ב ך כ 11. וכן אתה מוצא באנשי מבול, אדם התחיל בעבירה תחילה, שנ׳ם ד א ת ה ע ה ר ב י ר ׳ כ א ה ר י ו, אף הן לקו תחלה והשאר ץ ר א בל ת כ ח א מ י לא פלטו, שנ׳ ום וגר. 12. קטני סדום הן ו ק י הם ר התחילו בעבירה תחלה, שנ׳ טם וגר, אף ו ד י ס ש נ א ו ו ב כ ש י

ו א ב ! ו ז ״א. ! ר וכר. דברים ל״ג, כ׳-כ״א. 0?נ צד ק ח וכו/ שם ל״ג, כ מ ד א ג ל ו״ ירך מקום וכו/ עיין משכ׳ פ״א מ״ז, מכילהא בא ם וכו/ במדבר הי, כ״ד. נ י מ ה פ״ז, עמי 23, להלן שם בשלח, ויהי פ״א, עמי 85, ספרי במדבר פי׳ י״ח, עמי 22, ק״ז,ה ק ש ה / •ל! ו / עמי 523, ירושלמי פ״א סה״ז, י״ז ע״א, בבלי ני, ב , 236, ב״ר פ״כ, ח עמ/ ״ אדם החחיל וכו/ מקורוח הכ״ל, בבלי ברכוה ס״א א / כ״ז. 0 וכו/ במדבר ה/ »> ו י מ ח וכו/ שם ז׳, כיג. ׳ וכו/ בראשית ף, ה / »> ו י ר א ה עירובין י״ח אם וכר. מכילתא (בשכי המקומות) הכ״ל, שפרי וס״ז חכ״ל, ב״ר הכיל ו ד י ס כ י נ ק ״ *

/ ם וכו/ בראשית י״כן, ד ר ו כ ! (בשכרס). ״

*•1 ונוי »ד וגופר. ואת נבו ונו׳ | ד חי. ופנין | ד ופרץ. ד| 1 ונו׳ | ד ח־. 8e1 םחוקק | פ סוזקק. •16 ואוס' | ד ואופרין. «ל« אוי j ד אופר. 3ד! ונו׳ j ד !האלה! ונר. »17 שהתחיל בעבירה תחילה ן ד שהתחילה בעברה תחלה. 8ד1 בעבירה | ד בעברה. 180 בעבירה | ד בעברה. תחילה | ד חי.

161 רבה | ד רבת. 185 בעבירה | ד בעברה. 186 סדום | פ ד העיר.

. ן ק ד ז ע ר ו ע נ . ובסוף הםםוק: מ ו כ ם ו ו ד י ס ש נ א ו . 1 8 6

ד 175 ״ טה פ סו

הן לקו תחלה והשאר לא פלטו, שנ׳ח ת ר פ ש ם א י ש נ א ת ה א וו וגר. פרעה התחיל כ ת ה י ב הך ל ק ם מ י 1 בעביר׳ תחלה, שנ׳ ו 9 0

, הוא לקה ם י ר צ ל מ ש ע ד חה כ ב תחלה והשאר לא פלטו, שנ׳ וך וגר. 13. מרגלים הן מ ע ב ו התחילו בעבירה תחלה, שנ׳, לפיכך ץ ר א ת ה ב ו ד א י צ ו י 1 ו 9 5

הן לקו תחלה והשאר לא פלטו, דכת׳י א י צ ו ם מ י ש נ א ו ה ת ו מ י ו

א ם ל י א ת ר ב ׳ ד י ה נ , והשאר לא פלטו, שנ׳ א ץ ר א ת ה ב דה וגר. 14. שכיני ארץ ישראל התחילו בעבירה תחלה, ש ע ת א א זה וגר, ל ח ג ם ב י ע ג ג ם ה י ע ר י ה נ כ ל ש ל כ ׳ ע ר ה מ ה א 2 שנ׳ כ 0 0

י ג תש ם וגר. 15. נביאי נ נ אף הן לקו תחילה, והשאר לא פלטו, שנ׳ הם ל ש ו ר י י א י ב ת נ א י מ ירושלם הן התחילו בעבירה תחילה, שנ׳ כ, אף הן לקו תחילה והשאר לא פלטו, ץ ר א ל ה כ ה ל פ נ ה ח א צ יל ב ב ר ב ש ה א ד ו ה ת י ו ל ל ג כ ה ל ל ל ם ק ה ח מ ק ו ל שנ׳ וך ל כ ע ב ו וגר. 16. כשם שאסורה ל ה י ק ד צ ׳ כ ך ה מ י ש ר י מ א 2 ל 0 5

. שם י״נן, י״א. ••! פרעה התחיל וכו׳. מקורות הנ׳׳ל, ם וכו, י ש נ א ת ה א ו ! • • / כ״נו. ה וכוי. שם ז כ ב ך וכו׳. שמות א׳, ח׳. *«« ו ל י ק ם מ ו ! בבלי י״א א׳. ״י נ ו וכו׳. במדבר י״ג, ל״ב. י«« ו י מ ו ת ו וכו׳. שם י״ד, ל״ז. י״ א א י צ ו י *«« וי כ ת שם נ נ ה * ״ ר וכר. ירמיה י״ב, י״ד. ! מ ה א כ ״ 0 . ׳ ל״ה ד ״ ׳ וכו׳. שס י הם וכו׳. שם ה ח מ ק ו ל ח וכו׳. שם כ״ג, נו״ן. 04־ ו א ״ כ י מ 2 . ם וכו׳. ש

״ כשם שאסורה וכו׳. משנ׳ פ״ה מ׳׳א, ספרי נשא פי׳ ז׳, עמ׳ 12. כ״נן, כ״3. 5

:18 עני | ד מואסי. *18 ואת | ד את. 188 הכי | ד חי. פרעה התחיל | ד גדולי מצרים הן התחילו. 180 בעביר׳ ן ד בעברה. 181-180 ויקם פלך חדש על מצרים | ד ויצו פרעה לכל עפו לאפר כל1־ | ד ובעםיך. וגו׳ ן בגליון ס ע ב 1 י 9 הבן וגו׳. 181 הוא לקה | ד הן לקו. 182 מני \ ד ״נאי• 3 ד בספר אחר פרעה התחיל בעברה תחלה שני ויקם סלך חדש על סצרים הו׳ לקה תחלה והשאר לא פלפו שנ־ ובכה ובעםך ובכל עבדיך וגוי. 184 בעבירה | ד בעברי. 5»! ויוציאי | פ ויציאו. הארץ ו ד הארי (אשר תרו אותה ונו׳]. לפיכך | ד חי. 196 רכת׳ | ד ןהן לקו תחלה! דכתי׳. 197 ויסותו ן פ ויםחו. מוציאי | פ סוצאי. 199 וגי* | ד ח׳. בעבירה | ד בעברה. 0" שגי | ד שנאסר. הנגעים | ד המגעים. 201 גתשם | ד נותשם. «0« בעבירה תחילה | ד בעברה תחלה. שגי | ד שנאי. סאת ד חי. ירושלם | ך ירושלים. נ20 חגפה | ד חגופה. תחילה | ד תחלה. 204 מהם | ד מהן.

. כצדקיהו | ד חי. וני' [ ד וגופר. . . ר ס א «>* ל

. עיין י ה וכו ל י ח ו ת ק ן ל . 201.א ף ה ל ו ד ד ג ע ן ו ט ק . וסוף הפסוק: מ ו וכוי כ ה . 189 בה״א.

, ת י ש ה א ב י א את חוה, עכשיו ו נמצאתה אומ׳ בנחש מה שביקש לא ניתן לו ומה שבידו ניטל ממנו. 19. וכן מצינו בקין, וקרח, ובלעם, ודואג,ה, ואחיתופל, וגחזי, ואבשלום, ואתי ועוזיה, שנתנו עיניהם במה שאין ראוי להם, מה שביקשו לא ניתן להם ומה

שבידן נוטל מהן.

סליק פירקא.

ה ״ , פ ד טה פ״ 176 סו

אסורה לבועל, נמצאת או׳ בסוטה שנתנה עיניה בשאץ ראוי לה, מה שבקשה לא נתן לה ומה שבידה נוטל ממנה. 17. וכן אתה מוצא בנחש הקדמוני,ם ו ר ה ע י ש ה ח נ ה ל הבהמה ומכל חית השדה, שנ׳ ו כ שהיה ערום מ ונר, בקש להרוג את אדם ולישא את חוה, אמ׳ לו המקום אני אמרתיל כ ר הוא מ ו ר ל בהמה וחיה, עכשיו שלא רצה, א ל כ תהא מלך עך בקומה זקופה כאדם, ל . אני אמרתי ת ה ד ש ת ה י ל ח כ מ ה ו מ ה ב הל אדם כ א . אני אמרתי תאכל מ ך ל ך ת נ ו ח ל ג עכשיו שלא רצית, ע. 18. אתה ך י י י ח מ ל י ל כ כ א ר ת פ ע ותשתה משתה אדם, עכשיו, וך נ י ת ב י ש ה א ב י א בקשתה להרוג את אדם ולישא את חוה, עכשיו, ו, נמצאת אומ׳ מה שביקש לא ניתן לו ומה שבידו נוטל ממנו. ה ש א ן ה י ב ו 19. וכן את מוצא בקץ, וקרח, בלעם, ודואג, אחיתופל, ונחר, אבשלם,א ניתן ר להם, מה שבקשו ל א אדניה, עוזיהו, והמן, שנתנו עיניהם בשאץ ר

להם ומה שבעץ נטלו מהן.

[ ה ״ פ ]

1. המקנא לארוסתו ולשומרתפה יבם שלו, אם משנכנסה לחו נסתרה, או שותה, איו לא נוטלת כתובתה. 2. הרובא שנשא עקרה, חקינה, רש לו אשה ובנים, או שותה, או לא נוטלת כתובתה. 3. המעוברת, או שותה, , המינקת לעצמו לעצמו

פרק ה׳

1. המקנא לארוסתו, ולשומרת יבם שלו, אם משנכנסה נסתרה, אוא נוטלת כתובה. שותה, או ל 2. הרובה שנשא עקרה, חקנה, רש 5 לו אשה ובנים, או שותה, או לא נוטלת

כתובה. 3. מעוברת עצמו, ומיניקת עצמו, או שותה, או לא נוטלת כתובה.

»•» נמצאה או׳ בשועה וכו׳. בבלי נו׳ סע״א ואילך (כל הברייתות). •״ ו ה כ ח ש/ א׳. נקש להרוג וכו׳. אבוח דר״ן כרא פ״א, ג׳ נרא, ח י ח וכו׳. בראשיח גר ו ר א ״ ביר פ״כ, ה׳, עמ׳ 187 (ועיי״ש ספי״ח, עמ׳ 168), בבלי הכ״ל נו, ב׳. •/ נףן. •» וכן / י״ד. »!! ו א י ב ה א ש י ת וכו׳. שם ג . בראשיח ג ה ו א וכו,

/ ועיין סנהדרין רףו סע״א. אתה מוצא וכו׳. בבלי נו׳ ב/ » חקנח וכו׳. עיין במשנ׳ פ״ד מ״ג. • מעוברה ! המקנא לארוסתו וכו׳. בבלי כיו א

/ ועיין ס״ז, עמ׳ 237. . בבלי כיו א עצמו וכו,

•«* אי | ד אוסר. 907 נתן | ד ניתן. נוטל | ד ניסל. 08נ חית | ד חיית. •0נ ונו׳ ן ד ןסבלן תר. אס׳ | ד אסר. 10* וחיה | ד וחייה. רצה | ד רצית. היא | פ אתה ד הר. 11* הבהסה | ד הבהם׳. חית | ד חיית. השדה | ד השדה ןונוין. תלך | ד חי. זקופה | ד זקופה 1תלר]• נ1» נחתך | פ נחנך. נ1* סשתה | ד סשתאו ןשלן. עכשיו | ד עכשיו ןשלא רציתן. »1ו בקשתה | ד בקשת. ואיבה ן ך ואבה. 15* אום' | ד אוי. שביקש | ד שבקש. נוטל | ד ניסל.» את | ד אתה. וקרח בלעם | ד קרח ובלעם. תחזי | ד תיחזי. ל1* אדניה | ד ואתיה. עחיהו ן •

ד חי. ניתן | ד נתן. m שבידן נטלי | ד שבידם נסל. נ כתובה | ד כתובי. » הרובה | ד הרוב׳. • כתובה | ד כתובי. וסעיקת | ד וסינקת.

טה פ״ה 177 סו

או לא נוטלת כתובתה. 4. כהנת, לרה, רשראלה, שנשאו לכהן, ללוי,, ממזרת לממזר, נתינה לנתץ, ולישר, ואשת גר לגר, ועבד משוחרר, ואיילונית, או שותה, או לא נוטלת כתובתה. ר׳ שמעון בן אלעזר אומ׳ איילונית לא שותה ולא נוטלתה ע ר ז נ ה ו ת ק נ כתובתה, שנ׳ ו, מי שרארה לזרע, פרט ע ר זל ב לאיילונית שאינה רארה לזרע. א המקנא לארוסתו, ולשומרת יבם שלו,ד שלא כנסה נסתרה, לא שותה ולא ע נוטלת כתובה. 5. הרובא שנשא עקרה, וזקינה, ואץ לו אשה ובנים, לא שותה ולא נוטלת כתובה. ר׳ אלעזר או׳ יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן. מעוברת חבירו, ומיניקת חבירו, לא שותה ולא נוטלתל אשה מטמאה, כ כתובתה. 6. מן ה חוץ מן הקטן, וממי שאינו איש. ר׳ יוסי אומ׳ ישקנה, שמא נתפקח חרש,

15

4. כהנת, לרה, רשראלה, שניסו, ולר, רשראל, נתינה לנתץ, לכהן1 וממזרת לממזר, אשת גר, ועבד 0

משוחרר, ואיילונית, או שותה, או לא נוטלת כתובה. רשב״א אומר איילונית לא שותה ולא נוטלת כתובה, שנ׳ע ברארה ר ה ז ע ר ז נ ה ו ת ק נ ו להזריע, יצאת זו, שאץ רארהל המקנא לארוסתו, ב להזריע. אד שלא כנסה ולשומרת יבם שלו, ע נסתרה, לא שותה ולא נוטלת כתובה. 5. הרובה שנשא עקרה, וזקינה, ואץ2 לו אשה ובנים, לא שותה ולא נוטלת 0

כתובה. מעוברת חבירו, ומינקת חבירו, לא שותה ולא נוטלת כתובה. ר׳ לעזר אומ׳ יכול הוא להפרישה,ל להחדרה לאחר זמן. 6. עם הכ ו2 האשה מטמאת, חוץ מן הקטן, וממי 5

שאינו איש. ר׳ יוםה אומ׳ ישקנה, שמא נתפקח חרש, ונשתפה שוטה, והגדיל הקטן. או שהלך בעלה למדינת הים,

1 אשת גר וכו׳. בבלי הכ׳׳ל. ועיין במשנ׳ גיליוח פ״ה מ״ו, ספרי פי׳ ז׳, עמ׳ 11, ימש׳ 0

ספ״ב, י׳׳ח ע״ב. « רשב״א אומר וכו׳. בבלי כ״ו א׳ הנ׳׳ל. ועיין ירוש׳ פ״ד ה״א, י״נן ע״ג. ״ ו נ ק ח ה וכו׳. במדבר ה׳, כ״ח. •« המקנא לארוסתו וכו׳. בבלי כ״ה סע״ב. ועיין במשנ׳ רפ׳׳ד, ספרי נשא פי׳ כ׳, עמ׳ 24, ירוש׳ רפ״ד, י״נו ע״ג, בבלי כ״ד א׳. ״ הרובה שנשא וכו׳. נבלי כ״ו א׳. » מעוברת חבירו וכו׳. משנה פ״ד מ״ג, בבלי הכ״ל. גג יכול הוא וכו׳. עיין מקירות הכ״ל רמש׳ פ״ד ה״ד, י״נו ע״ג <* עם הכל וכוי. משנ׳ פ״ד מ״ד. ועיין/ עמ׳ 24, בבלי כ״ו נ׳. ״ pn מן הקנון וכוי. משנ׳ הנ״ל• ועיין ספרי נשא פי׳ ספרי נשא פי׳ כ זי, עמי 11׳ ס״ז, עמ׳ 233, ירושלמי פ׳׳ד ה״ה, י״נו נרד. ״ ר׳ יוקה וכוי. משנ׳ הנ׳׳ל, בבלי כ״ז א׳.

• וישראלי | ד וישראלית. שניסו | ד שנישאו. « וישראל j ד חי. ״ ואיילוניוז | ד ואילונית.. נוטלת \ ב ח־ (והושלם עיפ ך א). 13 כתובה | ד כתובתה. שני | ד שנאסר. 17 עד ן . . ה ב ו ת >ז-נ1 כת | ד חברו. ת | ד חברו. 22 חבי . w1 וזקינה ד וזקנה| . 1ג חבי ד ועד. •1 כתובה [ ד כתוב, 3* ר׳ לעזר אום' | ד רבי אלעזר אוסר. •ל ר׳ יוסה אום׳ | ד רב• •ופי אופר. שפא | ד שפ׳. 27 ונשתפה ן

ד תשתפי. » לפדינת ן ך לסדיני.

p תשע ויוש אחד וחוץ מן ו איש. כלומר, חוץ מקטן פחות מ נ י א י ש מ מ ן ו ט ק ן ה 26-25. מל: ישקנה משנתפקח וכוי, כלומר, י ח וכו׳. ז ק פ ת א נ מ ה ש נ ק ש י . 2 7 - 2 p בהיא. 6 ע הבהמה. וי ל ד ג ה ו . 2 8 - 2 ל התיק בפשנ׳ ספיד. 7 ישקנה עיפ קינוי בית דץ משנתפקח החרש וכוי. וחולק ע

. כלומר. שהיתה לו אשה עיי ייבום, או ייעוד. ן ט ק ה

טה פ״ה 178 סו

ונשתפה שוטה, ותגדיל קטן, ושמא הלך בעלה למדינת הים, או שמא יצא מבית האםורין. 7. המסלםלת בבנה קטן, והערה בה, בית שמאיד לל מכשירץ. 8. ע פוםלץ, ובית היעד אומי לא נטמאת, אומ׳ ניטמאת, ו לא שותה ולא נוטלת כתובה. ר׳דה ל הימנו להפסי יהודה אומ׳ לא כף נטמאת, ושנים ד א כתובתה. אלא ע אומ׳ לא ניטמאת, שנים אומ׳ ניטמאת, ואחד אומ׳ לא נטמאת, בטל יחיד במיעוטו. 9. היה ר׳ מאיר אומ׳ך יש דיעות כשם שיש דיעות במאכל כך אדם שהזבוב נופל בנשים. יש ל בכוסו, ומניחו ואינו טועמו, זה חלק רע בנשים, שנתן עיניו לגרשה. רשל גבי כוסו, ך אדם שהזבוב עובר ע ל שופכו ואינו טועמו, כנץ פפום בןת בפני אשתו. יש ל יהודה שנועל ד

או שהיה בעלה חבוש בבית הייסורץ. 7. המםללת בבנה קטן, והערה בה, בית שמאי פוםלץ מן הכהונה, וביתד אף ניטמית, ל מכשירץ. 8. ע הל ועד אומ׳ לא ניטמית, אשה אומרת נטמאת, ואשה אומרת לא נטמאת, או שותה, או לא נוטלת כתובה. ר׳דה ל הימנו להפסי יהודה אומ׳ לא כד אומ׳ נטמאת, מכתובתה. אלא ע ושנים אומ׳ לא נטמאת, שנים אומ׳ נטמאת ואחד אומ׳ לא נטמאת, בטל יחיד במיעוטו. 9. היה ר׳ מאיר אף כשם שדיעות במאכל כך דיעותך אדם שהזבוב עובר בנשים. יש לל נבי כוסו, מניחו ואץ טועמו, זה ע חלק רע בנשים, שנתן עיניו באשתוך אדם שהזבוב שוכן לנרשה. יש ל בתוך כוסו, זורקו, ואץ שותהו, כגץת בפני ל פפום בן יהודה שנעל ד

נ המסללת וכוי. ירוש׳ גיעין פ״ח ה״י, מ״נו ע״נ, ננלי סכהלרין ק״ט ני. « על אוי • . 0» היה / כינומית וכוי. עיין נמשכ׳ קפ״ו, ירוש׳ פ׳ץ ה״ל, כ״א עיא, ננלי ל״א 3 ר׳ מאיר וכר. ילוש׳ פ״א ה״ז, י״ז ע״א, ננלי ניכוין צ׳ אי. ל» פפוס נן יהולה וכוי.

מקורות הכ״ל, ירוש׳ קידושין פ״ל ה״ל, ק״ו ע״א (ל״ו ק״ה ע״ל).

•ג שהיה | ד שהיי. הייסורין | ד האסור׳' ןישקנ ן. 30 הםסללת | ד הססולסלת. והערה | ד והער׳.

« איי | ד אומר. ניססיח | ד ניכפאת. 33 ניטסיח | ד נטמאת. 31 פוסלין ן כיה ד א• ב חי• 2 »3 נטמאת | ד ניטמאת. נטסאת | ד ניטסא׳. is או, ן ך לא. 36 אוס׳ | ד אוסר. •37-3 היסנו להפסידה מכתובתה | ד הסנו ןסעד אח־ ן להפסיד׳ מכתובתי. 37 אום' | ד אומר. »3 אומי | ד אומרים. נטמאת | ד ניטמאת. אוס' | ד אוטרין. »3 נטמאת | ד נטמא׳. אומי | ד אוסר. 0* ר' ן ד רבי.

4 איי | ד אומר. כשם ן כיה ד א• ב כך. נ» ואין | ד ואיי. «* שותהו | ד שותיהו. 1

ה למדינת הים, ל ע ך ב ל , כלומר אף אם ה י נ ק ש . הנכץ הוא בד המוסיף: י ן י ר ו ס י י ת ה י ב ב . » ר לשון. « י או שהיה חבוש. ישקנה אחיכ עיס קינוי ביד. ואף לפנינו הפי׳ כן. אלא 9י9 כאן קp תשע. p פחות מ . כלומר, המתחככת ומשחקת עם בנה ק ו כ ן ו ס ה ק נ ב ת ב ל ל ם מ ה . 3 0 ת אחת את השניה, ק סוסה, מפני שהעריות מבסלו פ ל ס כ ה וכוי. כלומר. דמה כ ת ו ו ש 35. אה ר ס ו א ו וכוי. ר׳ יהודה סובר שלעניין ל נ מ י ל ה א כ ל . 3 וכמסורת שלפנינו במשנתנו ססיו. 6ד עד. ואמו ט ל לעניין כתובה יש כאן עד כ ב ה עד םומאה אחד כשנים ועא, ואץ היחיד מכחישו, א ל ע ב לל ט י התיק. 40-39. ב ר ב ד ׳ וכוי. חתר ל מ ו ד א א ע ל א . 3 דה, עיין בהיא. 7 נאמן להפסי

ד וכוי. עיין בהיא. י ח י

סרטה פ׳׳ה 179

לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו,ל אדם, זורקו, ושותהו, זו מידת כ שמניח את אשתו לדבר עם אחיה ושכיניה. ויש לך אדם שהזבוב נופל לתוך תמחוי שלו, נוטלו ומוצצו, ואוכל מה שבתוכו, זה אדם רשע, שרואה את אשתו יוצאה וראשה פרוע, ולבה גם בעבדיה, לבה גם בשכיניה, וטווה בשוק, ורוחצת עם בני אדם, זוש י ק ח א י י מצוה לגרשה, שנ׳ כא ם ל ה א י ה ה ו ל ע ב ה ו ש אה א צ י ו וגר ו י נ י ע ן ב א ח צ מ תש י א ה ל ת י ה ה ו כ ל ה ו ו ת י ב מ, הכתוב קראו אחר, שאינו בן ר ח א זוגו של ראשון, שזה הוציאה מביתו, וזה הכניסה לתוך ביתו. זכה השיגיו מוציאה, ואם לאו, קוברתו, שנ׳ אי , כדי ן ו ר ח א ש ה י א ת ה ו מ י י כ הוא במיתה, שהכניסה לתוך ביתו. 10. הנושא את עיניו באשתו שתמות וירשנה, או ישא את אחותה, סוף קוברתו. וכן היא שנתנה את עיניה שימות בעלה ותינשא לאחר, סוף קוברה. 11. המקדש את האשה

אשתו, רצא. רש לך אדם שהזבוב נופל בתוך כוסו, זורקו, ושותהו, זו מדתל אדם, שראה את אשתו שמדברת 5 כ 0

עם שכיניה ועם קרובותיה, ומניחה.ך אדם שהזבוב נופל בתוך תמחר יש ל שלו, נוטלו מוצצו וזורקו, ואוכל את מה שבתוכה, זו מדת אדם רשע,5 שראה את אשתו יוצאת וראשה פרוע, 5

יצאת וצדדיה פרומים, לבה גם בעבדיה, לבה גם בשפחותיה, יוצאל וטווה בשוק, רוחצת, ומשחקת עם כק ח י י אדם, מצוה לגרשה, שר כה א צ י ה וגר, ו ל ע ב ה ו ש ש א י 6 א 0

ו וגר, וכת׳ קראו אחר, מ ע מ שאינו בן זוגו, הראשון הוציא מפני עבירה, זה בא ונתקל בה. השיני אם זכה לשמים מוציאה מתחת ידו, אםי ו כ 6 לאו, לסוף שקוברתו, שנ׳ א 5

י , כד ן ו ר ח א ש ה י א ת ה ו מ י האיש הזה למיתה, שאשה זו כנם לתוך ביתו. 10. הנותן עיניו באשתו שתמות רירשנה, או שתמות רשא את7 אחותה, לסוף שקוברתו. וכן היא 0

שנתנה עיניה בבעלה שימות ותינשא

ק ח ונר. דברים כ״ד, א׳-ב׳. !•קראו אחר וכר. מקורות הכ״ל, ספרי כי תצא ״ כי י

ו כי י מ ו ה וכר. . מקומה הכ״ל. 5»-*» א • לסוף שקוברתו וכו, סי׳ ר״ע, נגמ׳ 290. 5

דברים כ״ד, ג׳. •• הכוהן ציכיו וכו׳. אבוח דר״ן פ״ג, ח׳ נרא, כרב שם פ״ד, ח׳ ע״ב.

1ל שימות והיכשא וכו׳. אבוח דר״ן כרב הכ״ל.

•» ושותילי < ד ושותיהו. ג» בתוך \ ך לחוך. 53 מוצצו וזורקו | ד וםצצו וזרקו. ד שבתוכי. 65 יוצאת | ך יוצא־. 56 פרומים | ד פרוסה. לבה | ד ח׳.

. יוצא | ד יוצאה. 60 וגו׳ | ך ח׳. 61 םעםי | פ מביתו ד מבית ד בשפחות׳,י י ד זונו !של ראשון ן. 63 השיני \ ד השגי. נ י ״ ז

54 שבתוכה ן 57 בשפחותיה [ וני' | ד ונומר. 64 לשמים מוציאה I ד לשמי׳ מוציאי. 65 שני ן

!. כדי ד כדי שאשה I 67 ד שאש׳ ותינשא I 71 ד ותנשא. ד שנא 68 האחרון \ ד האחרון !ונו,

. כתפותיה וזרועותיה ה וכו י י ד ! 1 . 5 . שחס על התבשיל שספג הזבוב. 6 ו » 1 ו ו מ ל ט ו 53. נ מגולות. וברשיי: ומרומה משני 1דדיה אגל א1ילי ידיה כדרך אדומיות שבגרסת שבשרן נראה םגידיק.

ה ״ 180 סרטה פ

מפני שבוש מאחיה, ומקרוביה, סוף קוברתו. וכן היא שנתקדשה לו מפני שבושה מקרוביו, סוף קובר אותה.ל הנושא אשה היה ר׳ מאיר אומי כ שאינה הומת לו עובר משום חמשה, ר ט א ת ל , ו ם ק א ת לאוץ, לת ב ה א , ו ך י ח ת א א א נ ש א ת ל, ך מ ך ע י ח י א ח , ו ך ו מ ך כ ע ר לה ורביה ד אלא שמבטל פרי ולא עוה ל ע ב מן העולם. 12. האומרת ל השמים ביני לבינך, יעשו דרך בקשה ביניהם, שכן מצעו באברהם שאמרה. ך נ י ב י ו נ י ׳ ב ט ה פ ש ה י ר ש ו ל אמרה לו, רואה אני את ישמעאלצד חנבים, ומקטיר שבונה במה, ולמד את בני יצחק דה זרה, אם י לעבו לא נמצא שם שמים מתחלל. אמר לה, מאחר שזכץ לאדם חבץ לו, מאחר שעשינו אותה גבירה, נוריד אותה מן הבית, הביריות מה אומרות עלינו. אמרה לו, הואיל ואני אומרת כך, ואתה אומר כך, יכריע המקום

לאחר, לסוף שקוברה. 11. המקדש את האשה מפני שהוא בוש מאביה, מאחיה, מקרוביה, לסוף שקוברתו. וכן היא שנתקדשה לו מפני שהיא בושה מאביו, מאחיו, ומקרוביו, לסוף שקוברה. היה ר׳ מאיר אומי הנושא אשה שאינה הוננת לו עובר משם, ם ו ק ל ת חמשה לאדן. משם בא נ ש ל ת , ב ר ו ט ל ת ומשם בת ב ה א , ו ך י ב ב ל ך ב י ח ת א אך י ח י א ח , ו ך ו מ ך כ ע ר לד אלא שמבטל פריה . ולא עו ך מ ע ורביה מן העולם. 12. האומרתה השמים בעי וביניך, יעשו ל ע ב ל דרך בקשה ביניהן, שכן מצינו באבדנו שרה שאמרה לו לאבינו אברהם. אלא ך י נ י ב י ו נ י ׳ ב ט ה פ ש ית א ז ה ה מ א ש ה ר ך אמרה לו ג כד שהיתה אמינו מ ל , מ ה נ ת ב א ו שרה רואה את ישמעאל בנה במסץ, וצד חגבץ, ומעלה ומקטיר לע״ז.ק בני כך, ח אמרה שמא ילמוד ש

זל היה ר׳ מאיר אומי וכו/ אנות דר״ן פכ״ו, מ״ב רע״א. ועיין נמשכת כדרים פ״כו ירד.

ה נ ח א א וכר. שם י״כו, י״ז. » ו כ ש ם וכר. ויקרא י״נו, י״ח. ״ נ ל ח ו ק ל ת •ל נ

וכר. שם י״נו, י״ח. ״ ו ח י א ח י ך וכר. שם כ״ה, ל״ו. «• השמים ניכי וכר.

/ ג ר ש ח א מ ח וכר. משכי סוף כדרים. ״ י ש פ פו וכר. נראשיח נרז, ה

/ •• מלמד שהיהה אמיכו וכר. להלן פיו ה״ו, שר 93, עיי״ש במסה״ת. שם כ״א, י

| ד מהיי בוש. s ד האמ׳ מנחקדמ׳. 7»-7 שהיא בושה | s נד סאביה | ד ח־. 7 היא שנתקדשה ן | ד לארי. םשס | ד סשום. בל ן י א דד שקוברה | ד שקברה. ר׳ | ד רבי. אום׳ | ד אוסר. 9ד ל פ אל. 80 וםשם | ד וםשום. בל | פ אל. בל | פ ד אל. 81 בלבביך | 0 בלבבך. 81 אחיך ן8 ובמיך | ד לבינך. 86 באסינו | ד באסנו. ד אחיי. 84-83 שריה ורביה | ד «רייה ורבייה. 8 ד8 לו ן כיה ד מליון ב• ב חי. אברהם | ד לאברהם. 88 ישמם | ד יששום. 0• אסיני | ד אםנו.

01 בנה | ד בתה. «• לעיז | ד לעבודה זרה.

. יעשו י ה וכו ש ק ך ב ר ד . 8 . כלומר, השמים ישפםו במי ובמיך. 6 ך י נ י ב י ו נ י ם ב 85. השמיה וכו׳. כלומר, היא לא אמרה שה' ישסום ר מ ך א . 89-88.א ל א כ ק י p עpx דרך משרה מ

, עיץ בהיא. ר במי ובמך, אלא שהוא ישםום את .במי ובמך״ את זו שנדחקה במי ובמך, את מ

טה פ״ה 181 סו

ל דברי שרה, בינותינו. הכריע עך י ל ר א מ א ר ת ש ל א שנ׳ כ, ומה תל׳ ה ל ו ק ע ב מ ה ש ר של , מלמד שהכריע ע ל לומ׳ כל השנייה כראשונה, מה השנייה על אודות אודות הנר, אף הראשונה על כ הגר. 13. דרש ר׳ עקיבא ו, אץ אומ׳ טמא, אלא ש ר י ח ל כל , לטמא אחרים, לימד ע א מ ט יר שיגי שמטמא את השלישי. הא כ כ כיצד, התנור תחילה, וככר שנייה, גוגע בככר, שלישי. אמ׳ ר׳ יהושע מי יגלה עפר מעיניך, רבן יוחנן בן זכאי, שהייתה אומ׳ עתיד דור אחרר השלישי, שאץ לו מן כ לטהר את כ התורה, והלא עקיבא תלמידך מביא מקרא מן התורה שהוא טמא, שנ׳. ר׳ יהושע א מ ט ש י ר י ח ל ל כ כ או׳ דרש ר׳ יהודה בן פטורי משוםר י ע ץ ל ו ח ם מ ת ו ד מ , עקיבא ו רר י ק וגר, ובמקום אחר הוא אומ׳ מ, ב י ב ה ס מ ף א ל ה א צ ו ח ר ו י ע ה, שכבר נאמר ף ל אי איפשר לומר א, ואי איפשר לומר ם י פ ל א

ד כך, ונמצא שם שמים ב ע ך ר ל ר9 מתחלל בדבר. אמ׳ לה, לאחר שזכץ 5

לו לאדם חבין לו, אחר שעשינוה מלכה ועשינוה נברה והכנסנוה לגדולה זו, נטרדנה מתוך בתינו, מה הבריות אומרות עליגו, לא גמצא שם1 שמים מתחלל בדבר. אמרה לו הואיל 0 0

ואתה אומ׳ חילול שמים בדבר זה, ואני אומרת חילול שמים בדבר זה, יכריע המקום בץ דברי לדבריך.ו הכריע המקום בין דבריה לדבריך י ל ר א מ א ר ת ש ל א 1 שנ׳ כ 0 5

, שאין ת״ל ה ל ו ק ע ב מ ה ש ר ש, מלמד שהכריע ל , מה ת״ל כ ל כ לשנייה שהכריע לראשונה, מה שניה לעדות הגר, אף הראשונה לעדותל כ 1 הגר. 13. דרש ר׳ עקיבא ו 1 0

, אינו אומ׳ א מ ט ׳ וגר י י ח ל כ, לטמא אחרים, א מ ט טמא, אלא יל הככר השיני שמטמא את ללמד ע ו השלישי. כיצד, תנור תחילה, וככר1 שיני, הנונע בככר, שלישי. אמ׳ ר׳ 1 5

יהושע כך היה דורש יהודה בן פטיריץ וגר, ומקרא אחר ו ח ם מ ת ו ד מ ו

ל כ ״ דרש ר׳ עקיבא וכו׳. משכ׳פ״המ״ב. 11-110! ו ״« כל אשר וכו׳. בראשיה כ״א, י״ב. 0י וכו׳. ויקרא י׳׳א, ל״ג »״ חכור החילה וכו׳. הרכ שמיני פרש׳ ז׳ הי״ב, כ״ד ע״ב. ל כ ועיין במשכח כלים פ״ח מ׳׳ה ובבלי שבח קל״ח ב׳. •״ כך היה דורש וכו׳. עיין במשכ׳ פ״ה מ״ג.

ם וכו׳. במדבר ל״ה, ה׳. ח ו ד מ ו * 1 7

» אבי [ ד אסר. 97 ועשינוה נברה | ד [אחר] שעשינוה גבירה. 98 נברדינה | ד נטרדינוה. 99 אוסרות ן ג

. זה | ד חי. . . י נ א ד איברו׳. נםצא | ד נםצא. 101 אוס' | ד אוםר. שסים | ד השם. ג10 ו »10 בקולה ן פ בקלה. תיל | ד תלמוד לומר. 107 םה תיל | ד וסה תלמוד לוס׳. 108 שהכריע לראשינ״ז | ד והכריע לראשוני. עניה | ד שנייה. 109 לעדות | ך על אודו׳. הראשונה | ד הראשוני. לעדות | ד על אודות. 111 ח׳ ן ד חרש. אום׳ | ד אמר. 113 המיני | ד השני. 114 תחילה ן

ד תחלה. ג11 מיני | ך שני. אס' | ד אסר. 117 וםדותם ; פ וםדתם ד וסדות׳.

ה וכוי. כלומר, לשעבוד הגר ובראשית טין. וי). נ ו ש א ר ע ל י ר כ ה ש . ו 0 8

טה פ״ה, פ״ר 182 סו

, ומה ף ל , שכבר נאמר א ם י פ ל א׳ לומ׳ , ומה תל ף ל תלמ׳ לומ׳ אף אמה מגרש, אלפים ל , א ם י פ ל אע׳ בנו של אמה תחום השבת. ר׳ אלי ר׳ יוסי הנלילי אומ׳ אלפים אמה תחום ערי לרה, צא מהן אלף אמה, נמצא מגרש רביע, והשאר שדות

וכרמים.

סליק פירקא

־ש, והשאר שדות וכרמים.

ף ל ה א צ ו ח ר ו י ע ר ה י ק אומ׳ מ, אי איפשר לומ׳ ב י ב ה ס מ א, , שכבר נאמ ה מ א ם ב י פ ל אף ל מ׳ א איפשרלו אי , ו ה מ ף א ל אם י פ ל , שכבר נאמר א ה מ אה מ ף א ל , ולמה נאמ׳ א ה מ א ב, אלא ה מ ם א י פ ל ולמה נאמ׳ אף אמה מגרש ואלפים אמה תחום ל א שבת. ר׳ לעזר בנו של ר׳ יוסה הגלילי אומ׳ אלפים אמה תחום ערי לרם, צא מהן אלף אמה מגרש, נמצא רביע

[ 1 פ״ו

1. ר׳ יהושע אומ׳ משום בן פטוריר י ס ל ה י א הרי הוא אומ׳ ח, י ש פ ר נ מ י ה ד ש י ו ט פ ש מד שאץ אדם נודר בחיי המלך מ ל מ אלא אם כן אוהב את המלך. משוםה ע ו ש י י ל א ל ו ר׳ נתן אמרו גם ה. ר׳ א ב ף י נ ו ח י נ פ א ל י ל כ אומ׳ נאמר ירא אלהים באברהםן ונאמר ירא אלהים באיוב, מה להלל מאהבה אף כאן מאהבה, ושאר כ

פרק ר

1. ר׳ יהודה אמ׳ משם בן פטיריר י ס ל ה י א הרי הוא אומ׳ חך שאץ אדם ד מ ל י ונר, ל ט פ ש מ נודר בחיי מלך אלא אם כן אוהב את המלך. משם ר׳ נתן אומ׳ הרי הוא. ה ע ו ש י י ל א ל ו , גם ה מ אום באברהם י ל א א ר ׳ י אמ נ ׳ מ או ׳ רם באיוב, מה ירא י ל א א ר ונאמ׳ י אלים אשר באברהם מאהבה עשה, אף ירא אלים האמור באיוב מאהבה

/ להלן cpp ערכין, ילוש׳ כאן ו כ / ר׳ לעזר בכו ו ר וכר. שם ל״ה, ד י ע ר ה י ק •״ מ

/ פ״ה ה״ה, כ׳ ע״ב, בבלי ערובין כ״ו ב

/ » משם / איוב כ״ז, ב כו ל ו א י ח / ילוש׳ פ״ה ה״ז, כ׳ ע״ג. י כו ! ר׳ יהודה ו

/ / בבלי ל״א א כו / איוב י״ג, נרז. י ל׳ אומ׳ ו ו כ י ו א ל ו ם ה ג / ילוש׳ הכ״ל. • ו כ ל׳ כתן ו

ה ב ה א מ / ״ / איוב א׳, א כו ם ו י ל א א י ל ם וכר. בלאשית כ״ב, י״ב. • י ל א א ל י

וכר. עייןבמשכ׳פ״המ״ה.

u איפשר לופ׳ [ ד איפש׳ לוסר. 0*1 נאם׳ | ד נאסר. 1*1 איפשר לום׳ | ד אפשר לוסר. t ! נאם' | ד נאסר. 4*1 נאם׳ ן ד נאסר. אסה | D ד כאסה. **1 אםה, ן **1 אלפים | ד אלפי־. »

ד ח־. 6*1 ר׳ לעזר | ד רבי אלעזר. יוסד | ד יוסי. 7*1 אוס׳ | ד אוסר. לדם | ד לריס. 1 ר ן ך רבי. אס׳ | ד אסר. * היא אוס׳ | ד הו׳ אוסר. « ונוי ן ד ונוסד. 4 בחי* ן. ׳ , . • אלים ! ד אלה ׳ ד בחי. « ר׳ | ד רבי. אוס׳ | ד אסר. 6 אום׳ ן ד אוסר. ל אלים | ד אלה,

• אלים אשר | ד אלהי׳ האסור. 10 אלים | ד אלהי'.

טה פ״ר 183 סו

התרעומות האמורות בפרשה לא נאמרו אלא לעיגץ המאורע. 2. דרש ר׳ עקי׳ בשעה שעלו ישר׳ מן הים שרת עליהן רוח הקודש ואמרו שירה, כקטן שהוא קורא את ההלל בביתל עינין ל כ הסופר, ועונץ אחריו ע, , ה ה ל ר י ש ועינין. משה אומ׳ א. 3.משה , ה ה ל ר י ש וישר׳אומ׳ אה, וישר׳ אומ׳ ת י ר מ ז י ו ז או׳ ע, אליעזר בנו ה. ר ת י ר מ ז י ו ז ע, יוסי הגלילי אומ׳ כגדול שהוא של ר מקרא את ההלל בבית הכנסת, ועונץ אחריו עינין ראשון, משה אומ׳ה ר י ש , וישר׳אומ׳ א , ה ה ל ר י ש את ר מ ז י ו ז , משה אומ׳ ע , ה לה. ת י ר מ ז י ו ז ה, רשר׳ אומ׳ ע י, נחמיא אומ׳ כבני אדם שקוראין ר, ר מ א ו ל ר מ א י את שמע, שנ, וד שהיה משה פותח תחילה, מ ל מ וישר, אומרץ אחריו וגומרץ, משה, וישר, אומ׳ ה ש ר מ י ש ז י אומ׳ א

ל התרעומת האמורה עשה. ושאר כ בפרשה לא נאמרה אלא מתוך, עקיבא, בשעה המורע. 2. דרש ר, שעלו ישראל מן הים בקשו לומ1 שירה, שרת עליהן רוח הקדש ואמרו 5

צד אמרו שירה, כקטן שירה. כי שקורא את ההלל בבית הסופר,ק ועניין. נ ל ע ועונץ אחריו על כ, וישראל , ה ה ל ר י ש משה אמ׳ א. 3. משה , ה ה ל ר י ש 2 אמרו א 0

ה, רשראל ת י ר מ ז י ו ז אמ׳ עה. ר׳ לעזר ת י ר מ ז י ו ז אמרו ע, יוסי הגלילי אומ׳ כגדול בנו של ר שמקרא את ההלל בבית הכנסת,, מ ק ראשץ. משה א נ 21 ועונץ אחריו ע

, וישראל אמרו , ה ה ל ר י ש אי ז , משה אמ׳ ע , ה ה ל ר י ש אה, רשראל אמרו ת י ר מ ז וש י , א ׳ ה , משהאמ , ה ה ל ר י ש אה וגר, וישראל אמרו מ ח ל 2 מ

, נחמיה אף כבני אדם . ר ה ר י ש א

1 דלש ל׳ עקיבא וכר. עיין במשכ׳ פיה ירד, בבלי ל׳ ב/ ״ כקנון וכוי. ילוש׳ פ״ח 1

ה י וז מ ל ז / !2 ע / שמום כרו, א ה ה ל ל י ש ה״ו, כ׳ ע״ג. ועיין בבלי הכ׳׳ל. ״ א/ ״ ל׳ לעזל וכר. ילוש׳ ובבלי הכ״ל (כל הבדיחות). 30-29 ה ׳ וכר. שם כרו, נ

. שמוח נרו, ג/ ה מ ח ל איש מ

. 13 המורע | ד המורא. ר' | ד רבי. בשעה | ד בשעת. 14 לוט׳ ן n התרעומת | ד התרעוםו,. הסופר | ד כגדול שמקרא את . . ן ט ק ד לומר. 18 כיצד | ד כיוצא. שירה | ד שירי. 17-18 כ. 18 עניין ועניין | ד עיניין. 33 עזי חטרת יה j ד אשירה לה־ !פשה אמר ה׳ איש ההלל בבית הכנס, םלחםה וישראל אשירה לה׳!. ובנליון ד לישנ׳ אחר כקטון שקורא את ההליל בבית הסוטר ועונין אחריו על כל עניין ועניי'. סשה אסר עזי וזםרת יה וישראל אסרו עזי חסרת יה. סשה אט׳ אשירה לה׳ כי גאה גאה וישראל אסרו אשירה לה־ כי נאה נאה. ר' לעזר | ד רבי אליעזר. 3ג אום׳ | ד אוסר.. הכנסת | ד כקטון שקורא את הלל בבית הסופר. גג עניין ראשין | ד על כל דבר ודבר. . . ל ו ד נ נג-4נ ב יי0' | ד אמר. דג אט׳ | ך אסר. «ג אשירה לה׳ ן ך עזי וזסרת יה. 31-30 וישראל אסרו אשירה ן

ד ח׳. 31 ר' | ך רבי. אוי | ד אומר כ אי׳ 1*1•

לא ת וכוי. אץ כאן תרעומות והרהורים אחרי םדותיו של הקביה, ו מ ו ע ר ת ל ה ר כ א ש ו . ו 1 ן וכוי. כלומר, י י נ ל ע ל כ . 8ו. ע נאמרו אלא לעניין סימור המאורע של יםורי איוב וסבלותיו

זיא את הגדול אלא אם עתה אחריו מה שהוא אומר, כמשנת סוכה סיג מיי. שהרי אץ הקטן מו

ו ה פ״ ט ו 184 ס

י ז ף ע . משה א , ה ה ל ר י ש אי ל ה א ׳ ז מ או ה, רשרא׳ ת י ר מ ז וש י . משה אומ׳ ה׳ א ו ה ו נ א ו, , שמו. 4. ר , רשר׳ אומ׳ ה ה מ ח ל מ עסי הגלילי אף כיץ שעלו מן הים, וראו את המצריים מתים, אמרו שירה.ף אף עוברים שבמעי אימן, ר׳ מאיר אם י ה ל ו א כ ר ת ב ו ל ה ק מ שנ׳ ב/ ותיגוק שמט ר ש ר י ו ק מ ׳ מ הי פ ד מפיו, ואמ׳ שירה, שג׳ מ ד. ז ו ת ע ד ם ם י י ק נ ו י ם ו י ל ל ו עש ו נ ה א 5. ואותן מלאכים שאמרו מ, להן, בואו וראו , א ו נ ר כ ז י ת כ את השירה, כיץ שראו את ישראל׳ פתחו אף הן ואמרו שירה, שנ׳ הל כ ך ב מ ר ש י ד ה א ו מ נ י נ ו ד אר אומ׳ לא / ור׳ שמע׳ בן אלעז א ה נאמרה פרשה זו אלא לעינץ עקידה. 6. ר׳ שמעץ בן יוחי אומ׳ ארבעה, עקיבא דורש, וכך דברים היה רו. י אני רואה מדברי אני דורש, ודבריא ל דרש ר׳ עקיבא צחוק, אץ צחוק א, ק ח צ ו ל מ ו ק י דה זרה, שנ׳ ו עבוד שהיתה שרה רואה ישמעאל מ ל מר ב ע צד חנבים, ומקטיר ל בונה במה, ו זרה. ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי

שקורץ שמע בבית הכנסת, שנ׳, מלמד שהיה ר מ א ו ל ר מ א י ו משה פותח בדבר תחילה, רשראל עונץ אחריו וגומרץ עמו. משה אמ׳, רשראל אמרו ה ש ר מ י ש ז י אי ז ׳ ע מ א ה ש ׳ ונו/ מ ה ה ל ר י ש אה ה, רשראל אמרו ז ת י ר מ ז וש י ׳ א ׳ ה מ א ה ש , מ ו ה ו נ א י ו ל א. ו ׳ שמ ו ה , רשראלאמר ה מ ח ל מ 4. ר׳ יוסי הגלילי אומ׳ כיון שעלו ישראל מן הים, וראו את ארביהםל שפת הים, פגרים מתים ומוטלץ עלל מוטל בץ אמרו כולם שירה. עו ברכי אמו, ותינוק יוגק משדי אמו,לל כיון שראו את השכינה הנביה עו, ותינוק שמט פיו משדי אמו, את צוי ל ה א וענו כולם שירה, ואמרו ז׳ עוברץ ו א נ ו ה ו. ר׳ מאיר אומ׳ אפי שבמעי אמותן אמרו שירה, שנאמ׳ם י ל ו א כ ר ת ב ו ל ה ק מ בד , ותינוק שמט ד ל א ר ש ר י ו ק מ מם י ל ל ו י ע פ ׳ מ שירהשנ ואמ׳ ו מפי. 5. באותה השעה הציצו ם י ק נ ו י ו מלאכי השרת שקשרו קטיגור לפניה׳ אדם ב׳ ה׳ בשעה שברא הק׳ ב׳ הק׳ הראשון ואמרו לפניו, רבונו של עולם,

«» ר׳ יוסי הגלילי וכר. מכילתא בשלח, שירה פ״א, עמ׳ 120, ירוש׳ ובבלי הכ״ל. •» ר׳ מאירת וכר. ו ל ה ק מ ב / כחונוח ז׳ ב/ ״ אומי וכר. מקומח הכ״ל, בבלי ברכוה כ׳ אה השעה וכר. ת ו א ב / ״ / ג ם וכר. שם ח י ל ל ו י ע פ מ תהלים ס״ח, כ״ז. ״

עיין מכילתא הכ״ל.

י | ד m ימיר םמה ונוסר [מאין תיל לאסור ולפה נאסר ן. נ בבית | ד בית. מני | ד מגאםר. נ« ויאסרו לאפ נ

. , נ אז ימיר סמה ן כיה א• ד אז ימיר ימראל ב אמירה לה 4נ תחילה | ד תחלה. 5נ אם׳ | ד אסר. •נ תו׳ | ד [כי גאה גאה! תוסר. אס׳ | ד אסר. «נ אס׳ | ד אסר. 41 ר׳ יוסי | ד רבי יוסה. ז. אסו | ד חי. 49 אוס׳ | ד אוסר. אפי׳ | ד ןסנין ן מאמי'. . . 44 ותינוק . » פגרים | ד סגרי, מבסעי | ד במעי. מנאס׳ | ד מנאםר. 81 אלים | ד אלהים. 41 םםקור ימראל | ד חי. M ואם־ ן

ד ואסר. 44 רתקים | ד רתקים [תוסר ן. המעה | ד מעה. 84 מקמרו קםיגור | ד קמרו קסיגו׳. •* הק־ב־ה', | ד חי. 47 לפגיו רבומ | ד לפגי רביגו.

טה פ״ו 185 סו

ק אלא גילוי ח צ הגלילי אומ׳ אץ מד העברי ב ע י ה עריות, שג׳ בא אל, ק בי ח צ ו ל נ ת ל א ב ר ה ש א מלמד שהיתה שרה רואה את ישמעאל מכבש את הגגות ומענה את הנשים. ר׳ ישמעאל אומי אץ מצחק אלאם י ר ע נ א ה ו נ מ ו ק שופך דם שנ׳ יב א ו ׳ י א י ו ו נ י נ פ ו ל ק ח ש י ור פ ס מ ו ב ד מ ע י ו ו מ ו ק י ׳ ו ו ק יש י א ן ו מ י נ ב ר ל ש ם ע י נ שר ש ם ע י נ ש ל ו ו א ן ש ת ב ש בש י ו א ק י ז ח י ד ו ו י ד ד ב ע מ, ו ד ח ו י ל פ י ו ו ה ע ש ר א ר ב מלמד שהיתה שרה רואה את ישמעאלק להרוג את כ ת מ גוטל חצים וזורק וה ר ו י ה ה ל ה ל ת מ יצחק, שג׳ כ, ואגי אומ׳ ת ו מ ם ו י צ ם ח י ק ז חם ושלום לא היה בביתו של צדיקי כך, איפשר מי שכתוב בו כת ה א ו צ ר י ש ן א ע מ ו ל י ת ע ד יו יהא י ר ח ו א ת י ת ב א ו ו י נ ב בנו עובד (עובד) עבר זרה ומנלה עריות, אלא אין צחוק האמור כאן אלא ירושה, כשנולד יצחק היו אומ׳ נולד בן לאברהם שנוטל שני חלקים, והיה ישמעאל מצחק ואומ׳ אני בכור ונוטל שני חלקים, מתשובת הדבר

ו וגר נ ד ק פ י ת ש כ ו נ ה א מם וגר י ה ל א ט מ ע ו מ ה ר ס ח ת וה נ ו ר צ י ד ה י ש ע ס ו ב ה י ל ש ס 6 ת 0

ם י מ ר ש ו פ ם וגומר צ י פ ל א ו וגומר. באותה שעה אםר להם הקב״הא כי השרת, בואו וראו שירה שבני ל מ ל אומרין לפני, אף הן, כיון שראו, אמרוג ו נ ו ׳ א ד , ה 6 שירה. מה שירה אמרו 5

ץ ר א ל ה כ ך ב מ ר ש י ד ה א מ׳ ם תו׳ ה י ק נ ו י ם ו י ל ל ו י ע פ מ. ר׳ שמעון בן מנסיא אומר לא ו נ נ ו ד אא על יצחק בן ל נאמרה פרשה זו א. 6. אמר רבי ם לעיניין עקד׳ ה ר ב 7 א 0

ם היה ה דברי ע ב ר שמעון בן יוחאי א. ו דברי נראין מדברי רבי עקיבא דורש ות ה א ר א ש ר ת דרש רבי עקיבא וה ד ל ר י ש ת א י ר צ מ ר ה נ ן ה ב, אין צחוק האמור ק ח צ ם מ ה ר ב א 7 ל 5

ם ע ב ה ש י א עבודה זרה, שנ׳ ו ל כאן א, ק ח צ ו ל מ ו ק י ו ו ת ש ל ו ו כ א לד שהיתה אמנו שרה רואה את מ ל מ ישמעאל שהיה בונה במסין, וצד חנבים,ה זרה. רבי ד ב ע 8 ומעלה ומקטיר ל 0

אליעזר בנו של ר׳ יוסי הנלילי אומרא נלוי עריות, ל אין שחוק האמור כאן אי ר ב ע ד ה ב ע י ה ל א א שנאמר בד שהיתה אמנו שרה רואה מ ל וגומר, מ

׳ ה • ה ח קר ה ו וכר. שם ח׳, ר-ס״. * ו ג / ה׳. • ש וכר. חהלים ח ו נ ״5 מ ה אכר שפרי ואהחכן פי׳ ל״א, / בי-ג׳. 0ל-!ל אמר רבי שמעון ו ו וכר. שם ח כ כ ו ד א עמ׳ 50 ואילך, ב״ר פכ״נ י״א, עמ׳ 567 ואילך. נד ו ח ר א שרה וכר. בראשיח כ״א, נו׳.ם וכר. שמות ל״נ, ר. •י שהיתה אמנו שרה וכר. לעיל פ״ה הי״ב, ע ב ה ש י י 7 •

י וכר. בראשיח ל״נו, י״ז. ל שר 90 ואילך, ב״ר הנ״ל, עמי 568. נ• בא א

80 תמשליהו | פ תמשילהו. בכייו חסר דף, ואני משלים עיט ד עד להלן, עסי. ויקסו. . . ויקוסו \ פ לאבל . . 61 צפור | פ צפר. 77 לאבול .

. , , •« פאלהים | ד מאלה שוי נג.

. כלומר, ה׳ אדוננו מה אדיר וכוי. ו ה ו ש ר ו 69 ו

186 סרטה פ״ו

ם ה ר ב א ר ל מ א ת אני למד, שנ׳ וה נ ת ב א ת ו א ז ה ה מ א ש ה ר גת א ז ה ה מ א ן ה ש ב ר י א י י ל כ. 7. הרי ק ח צ ם י י ע נ ם ב עט ח ש ר י ק ב ן ו א צ הוא אומ׳ הת ם א ם ומי מספק להם, א ה ל, ומי מספק להם, ם י י ה ג ל ד כה ד א י צ מ א ת ם ל א ׳ ו כעינץשני שה, וכי אתו קשה, זו, או זו ד, , הר אומ ם י ר ו מ א ה ו נ ע מ ש, אלא המחלל ם י ר ו מ א ה ו נ ע מ ש שם שמים בסתר מחסכץ לו, ובגלר אץ מחםכץ לו. כאן שבסתר חיםך עליו הכתוב, וכאן שבגלר לא חיםך׳ אר . ר׳ שמע׳ בן אלע , עליו הכת, , שנ , שבסתר לא חיםך עליו הכתי ר ב ך ד ר ק י ה ה א ר ה ת ת ע אם לא. ואני אומ׳ חם ושלום שתעלהל דעתו של צדיק ההוא כן, מי עה ש י מ ד ב ן ע א כ שכתוב בו ל יאמר אץ המקום מספיק לנו ולבהמתינו, והלא כשהיו במצרים היה נילוס נהר מספיק להן דנים, מספק להן ר צ ולמצריים, ובהמת מם ו א י ׳ ל ולמצריים, אלא לעינץשגם י י מ ו א י ל ן ו ו ל כ א ד ת ח א

את ישמעאל מכבש את הננות, וםענה

את הנשים. רבי ישמעאל אומר אין

א שפיכות דמים, שנ׳ ל לשון צחוק א

ו מ ו ק ב י א ו ל י ר א נ ב ר א מ א י ו

ו נ י נ פ ו ל ק ח צ י ם ו י ר ע נ א ה נ

ר פ ס מ ו ב ר ב ע י ו ו מ ו ק י ו

ו ה ע ש ר א ר ש ב י ו א ק י ז ח י ו

ו ל פ י ו ו ה ע ד ר צ ו ב ב ר ח ו

ד שהיתה אמנו שרה רואה מ ל , מ ו י ד ח י

את ישמעאל נוטל קשת וחצים ומזרק

ה ר ו י ה ה ל ה ל ת מ ׳ כ נ ש , ק ח צ י י פ ל כ

ה ונומר. מ ש ר י ן א ם תומר כ י ק י ז

ואני אוסר חס ושלום שיהי׳ בביתו של

, אפשר למי שנאמ׳ ך אותו צדיק ההוא כ

ר ש ן א ע מ ו ל י ת ע ד י י עליו כ

דה זרה ה תומר יהא בביתו עבו ו י צ

א אין ל תילוי עריות ושפיכות דמים, א

א לענין ירושה, ל צחוק האמור כאן א

ם אבינו ה ר ב א שכשנולד אבינו יצחק ל

לד בן ו ל שמחין, ואומרץ נ כ היו ה

, נוחל את ׳ ה ר ב א ולד בן ל , נ ם ה ר ב א ל

ם, והיה ישמעאל לם תוטל שני חלקי העו

ל תהו שוטים, ק בדעתו ואומר, א ח צ מ

ר ואני נוטל שני ל תהו שוטים, אני בכו א

, ר אתה למד ב ד חלקין, שמתשובת ה

ה תומי. מ א ן ה ש ב ר י א י י ל כ

י וכר. שיב ב׳, י״ד-נרז. כ נ ר א מ א י ו ״ מכבש את הגכוח וכר. ב״ר הכ״ל. ״

ו וכר. בראשית י״ח, י״ט. י ת ע ד י י כ ה וכר. משלי כ״ו, י״ח-י״ני. ״ ל ה ל ת מ כ ״רש וכר. בראשית י י לא י כ » ד וב״ר הי״ל. • פ «•! אלא לענין ירושה וכר. ק

/ כ״א, י

•8 ויצחקו | פ וישחקו. 0« ויקוסי | פ ויקסו. נ• ויחזיקו j פ ויחזקו. נ« יחדיו ן פ יחדו. 5•-•• היורה זיקים | פ הירה זקים.

ת וכוי. *יל: את הגגות >כגי׳ כייע), והוא כינוי למשכב זכר, עיין בהיא. ו נ ש את הג ב כ מ . • 5 . כלומר, אשילו יוולדו לו בנים אחרים, עיין בה״א. ם י ק ל ל שני ח ם ו נ 106. ו

טה פ״ו 187 סו

ל העולמים, וג/ אמ׳ משה, רבון כ כן הגון להם שתתן להם ותהרגם אומ׳, לו לאדם טול ככר ורד לשאול, אומ לחמור טול כור שעורים ונחתוך את ראשך, יאמרו עלי ולך אין בשורה מוצאת, אמ׳ לו וכך הגון להם שיאמרו אץ המקום מספיק לנו ולבהמתינו, אלא יאבדו הן ומאה כיוצא בהן, ואל תהא יד קצרה לפני אפילו שעה, שנ,י ר ב ך ד ר ק י ה ה א ר ה ת ת ע. 8. רבן גמליאל בנו של א ם ל א ר׳ יהודה הנשיא אומ׳ אי איפשרל התפל, סופו לדון אחריך, ד ע לעמו אם אתה נותן להם בשר בהמה דקה,, בשר בהמה גסה ביקשנו, בהמה מ או גסה, אומ׳ בהמה דקה ביקשנו, וחיה ועוף ביקשנו, חיה ועוף, אומ׳ דגיםך ן ואחר כ א צ וחנבים ביקשנו, שנ׳ הת ם א ם א ה ט ל ח ש ר י ק ב ו. 9. הרי הוא אומ׳ ם י י ה נ ל ד כה ל א ת ה ו ב ר ח י ה ב ש ם י ד ן א בם י ר מ ה א מ , ה ר ש ת י מ ד ל א עם ה ר ב ה א י ד ה ח ר א מ א ל, ומה אברהם שלא , א ת ה ש א ר י ו עבד אלא אלוה אחד ירש את הארץ,ץ אנו שעובדץ לאלוהות הרבה אינו ד

י רבי עקיבא. י מדבר ורואה אני את דברר ק ב ן ו א צ 7. דרש רבי עקיבא ה, וכי ם ה ׳ ל צ מ ם ו ה ט ל ח ש י׳ י י ה ג ל ד ת כ ם א ק להם, א מספיק להם, כנון שנאמר 1 וגו׳, וכי הו׳ מספי 1 5

י שה, ה ד ד א י צ מ א ת ם ל א וא ו נ ע מ וכי איזו קשה זו, או ש, הוי אומר זו קשה יתר ם י ר ו מ הא שמחלל שם ל משמעו נא המורי׳, א 2°! שמים בסת׳ מהסכין עליו, בגלוי נפרעין ממנו. זה שבסתר חיסך עליו המקום.ר או׳ אף זו שבסתר ר׳ שמעון בן אלעזה ת לא חיסך עליו המקו׳, שנ׳ עם לא. י א ר ב ך ד ר ק י ה ה א ר תל דעתו 1 ואני אומר חס ושלום שתעלה ע 2 5

ק פ ס של צדיק זה שיאמר אין המקו׳ מא לנו ולבהמתנו, איפש׳ למי שנ׳ בו לל דעתו ה ע ל ע ה ונו׳, ת ש י מ ד ב ן ע כק לנו ולבהמתנו, שיאמ׳ אין המקום מספי׳ נילוס נהר 1 והלא כשהיו ישר׳ במצרי 3 0

ק להם דני׳ ולמצריים, בהמת מספיא ל ת להם ולמצריים, א ק פ ס מצריים מן ו ל כ א ד ת ח ם א ו א י לעניין שנ׳ ל. אמר משה ם י מ ש י ד ד ח ונו׳ עך הנון 1 לפני הקב״ה, רבונו של עולם, כ 3 5

להם שתתן להם ותמיתם, אוםרי׳ לאדם

ר וכר. במדבר י׳׳א, כ״ב. מספיק להם ובי׳• ספרי ואהחנן, עמ׳ 50, ק ב ן ו א צ »״ הא וכר. ויקרא י״נ, ח׳. צ מ ם לא ה א ו ״ , צייה, עמ׳ 95. • הכ׳יל, ספרי במדבר פיה וכר. שם י׳׳א, כ״ג. א ר ״ עלזה ת * - ״ / י׳. נ א וכר. במדבר כ ו נ ע מ ש 1 1 7

כר עיין ספרי ק להם דגי׳ ו ׳ זי. ״!מספי ם י״ב י וכר. ש ד ב ן ע א כ נד וכר. במדבר י׳׳א, י״נו. ח ם א ו במדבר פי׳ צ״ה, עמ׳ 95 הנ״ל. 133 לא י

«>! הסורים | ד הפרים.

ך וכו׳ ר ק י ה . ו 2 , בסתר. 4 ה בינו לבין עגמו : כלומר, שאמר לו משה כן להקבי ח ס נ . 120 ר מעכשיו בישרו על הפורענות שעתידה לבוא עלע. ב כ , ו פירש .היקרן־' היסגע בך דברי

ה פ״ו ט ו 188 ס

שנירש את הארץ. ר׳ אליעזר בנו של ר׳ מסי הגלילי אומ׳ ומה אברהם שלא היה לו אלא בן אחד והקריבוו ובנותינו ת ב ירש את הארץ, אנו שר זרה אינו p שנירש ב ע מקריבץ ל את הארץ. ר׳ נחמיה אומ׳ ומה אברהם שלא היה לו במה לתלות ירש את הארץ, אנו שיש לנו במהץ שנירש את הארץ, לתלות אינו ד ואני אומ׳ ומה אברהם שלא נצטוהל מצוה יחידית ירש את הארץ, אלא ע אנו שציוה אותנו מצוות הרבה אינו, ו p שנירש את הארץ (ר׳ נחמיה א ומה אברהם שלא היה לו במה לתלות ירש את הארץ, אנו שיש לנו במהץ שנירש את הארץ). לתלות אמו ד מתשובה שיחזקאל משיבן אתה למד,, ו ל כ א ם ת ד ל ה ׳ ע ר ה מ ה א כו א ש ם ת כ י נ י ע זה אבר מן החי, ודה זרה, , זו עבו ם כ י ל ו ל י ל ג עם ת ד מ , כמשמעו, ע ו כ פ ש ם ת ד וp וגזל, , זה ה ם כ ב ר ל ח ע, זה משכב זכור, ה ב ע ו ם ת ת י ש ע, א מ ו ט ה ע ת ר ש ת א ש א י א ו זו גילר עריות. ומה מצוות שנצטוו בני נח לא עשיתם, ואתם אומ׳ נירשם ו ׳ צ מ ו א א ו ה י ר . 10. ה ץ ר א ה ת אם ו צ י ו ש י מ ח ם ה ו צ י ו ע י ב ר ה

רד לשאול, אומרי' לחמור ר ו כ ל כ טול כור שעורין ונחתוך את ראשו, יהיו טוך אין כשר׳ מוצאת. אמ׳ ל אומרי׳ עלי ו לו וכי הנון להם שיאמרו איי המקו׳א יאבדו הן ל ׳ לנו ולבהמתנו, א מספיה ר צ ואלף כיוצא בהן, ואל תהא ידי קר מ א י לו שעה אחת, שנאמר ו לפני אפיר צ ק ' ת ד ה י ה ה ש ל מ ׳ א ה תומר. 8. רבן גמליאל בנו של רביל ד ע יהודה הנשיא אומר אי אפש׳ לעמום בשר בהמה גסה, ה תיפלתם, אם תתן לה בקשנו אגו, תתן ק יאמרו בשר בהמה ד, יאמרו בשר חייה ועוף בשר בהמ׳ דקה אנו מבקשי׳, תתן בשר חיה ועופות, יאמרו בשר דנים וחנבים אנו מבקשין,. ם ה ט ל ח ש ר י ק ב ן ו א צ שנ׳ הה א ר ה ת ת השיבתו רוח הקדש ע. ורואה א ם ל י א ר ב ך ד ר ק י הי רבי עקיבא. ר ב ד י ם ר ב ת ד אני א 9. דרש רבי עקיבא, הרי הוא אומרה ל א ת ה ו ב ר ח י ה ב ש ו ם י ד ן א בל וחומר, ומה ם ק י ר ב תוסר, והלא דד ח ה א א אלו ל ד א ב ם שלא ע ה ר ב א ירש את הארץ אנו שעובדין אלוהותה אינו דין שנירש את הארץ. רבי ב ר הם שלא היה לו ה ר ב נחמיה אומר ומה אד והקריבו ירש את הארץ, ח א בן א ל אה זרה ד ב ע ר יבין ל ק אנו שבנינו ובנותינו מ

» השינחו ר וכר. שם י״א, כיב. נ ק ב ן ו א צ ר וכר. שם י״א, כ״ג. 2*« ה מ א י נ»« וה וכר. במדבר ייא, כ״נ. א ר ה ת ת , 50, הכ״ל. ע מ וכר. ספרי דברים פי׳ ל״א, כ

ם וכר. יחזקאל ל״י, כ״ד. ד •״דרש רבי עקיבא וכר. ספרי הנ״ל. ללי בן א

7*1 יושבי | ש ישבי.

י (-בשרה, ב*רה, טי׳ כי'ע< מו»את, והיא מלי»ה עים . 1*ל: בשר ת א 1 ו ׳ מ ר ש •13. אין כ הכתוב שיב ייח. כיב (חיי). ועיין בורא.

טה פ׳׳ו 189 סו

ם ו . צ י ר י ש ע ם ה ו צ י ו ע י ב ש ה, זה שבעה עשר בתמוז, י ע י ב ר ה שבו הובקעה העיר, ולמה נקרא שמו צום הרביעי, שהוא חודש רביעי,, זה תשעה באב י ש י מ ח ם ה ו צ שבו נשרף בית אלהינו, ולמה נקראם ו שמו חמישי שהוא חודש חמישי.! צ, זה עשרה בטבת שבו י ר י ש ע הן ל ירושלם, שנ, ב סמך מלך בבל עם ו י ם ה ת ש ך א ב ל ו ת ם כ ד אג/ בעשרה ה ו ז ם ה ו ם הי צ את ע ו בטבת. 11. ואני אומ׳ צום העשירי, זה חמשה בטבת, אלא שביהודהל ל המעשה ובגולה ע מתענץ ע השמועה, יום שבאתה שמועה לגולה,ה נ ה ש ר ש ם ע י ת ש י ב ה י שנ׳ וש ד ו ח ה ל ע ש ת י ב ר י ש ע בט י ל פ י ה ל א א ו ב נ י ת ו ל ג לה ת כ ו ר ה מ א ם ל ל ש ו ר י מ, ושמעו ועשו יום שמועה כיום ר י ע ה שריפה. והלא זה ראר להכתב ראשונה, ולמה נכתב באחרונה, להחזיר חדשים לםידרן. ורואה אני, שהוא , , עקי את דבריי מדברי ר

1 הערו מליון: צום השביעי כולי.

1 אינו דין שנירש את הארץ. רבי אליעזר 6 5

בנו של רבי יוסי הגלילי אומ׳ ומהת ירש ם שלא היה לו בסי לתלו ה ר ב א׳ איגו את הארץ, אנו שיש לגו בםי לתלו דין שנירש את הארץ. ואני אוסר ומהא מצות יחידות ל ם שלא נצטווה א ה ר ב 1 א 7 0

ל ל כ ירש את הארץ, אנו שנצטוינו עע ד מצוות אינו דין שנירש את הארץ. ת שכן תשמע מתשובה שהנבי׳ משיבן אתהם ד ל ה ׳ ע ׳ ה מ ה א , שנ׳ כ ד מ לם כ ב ר ל ח ם ע ת ד מ ו ונו׳ ע ל כ א 1 ת 7 5

ת א ו ו ( ל כ א ם ת ד ל ה תומר. עם כ י נ י ע ר מן החי, ו ב , זה א ( ץ ר א ה, זו עבודה ם כ י ל ו ל ל נ ו א א ש ת, זו שפיכות ו כ ו פ ש ם ת ד זרה, ו, זו ם כ ב ר ל ח ם ע ת ד מ °*1 דמים, ע, זו ה ב ע ו ן ת ת י ש עינוי דין תזל, עו ה ע ת ר ש ת א ש א י א , ו ר ו כ ז ב כ ש מם א ת ם, נילוי ערווה. והרי דברי מ טל וחומר ומה שבע מצוות שנצטוו עליהן ק1 בני נח לא עשיתן לפני, ואתם אומרין 8 : 1

י נירש את הארץ. ורואה אני את דברי רבי עקיבא. 0ו. דרש רבי, ר ב ד מם ו ׳ צ ר ה מ ה א הרי הוא אומר כם ו צ י ו ע י ב ש ם ה ו צ י ו ע י ב ר ה• י ע י ב ר ם ה ו י תומר. צ ר י ש ע w ה

יד* אברהם שלא נכנוווה וכר. ספרי ואהחנן הכ-נ. »« כ ה א מ ׳ ה י וכר. יחזקאל ל״גד ואהחכן הנ״ל, ירוש׳ העניה פ״ד הי׳ח, ס״ח נרג, פ כ״ה-כ״ו. ל״ דרש רבי וכר. ס

, וכר. זכר׳ חי, י׳׳נו. ר ה מ ה א . «« כ בבלי ר״ס י״ח ב,

. 177 ועיניכם [ פ ועמכם. 179 תשפוכו [ פ תשפכו. »ל! כה | כיה פ א• ד בי

. בכי־ע ועוד: ת ו ד י ח ת י ו * . כלומר. באברהם. 170.אלא מ ־ ו ל ת י ל מ ו ב נ ש ל י ש . 1 «

ל מ*וות בני נח נצמוו מקודם. ה יחידיח, כלומר מילה, שהרי ע ו ! מ

190 סרטה פ״ו, פ״ז

ל ראשון אחרץ ועל אחרץ ה אומ׳ ע ע ק ב זה שבעה עשר בתמוז, שבו ה העיר, ולמה נקרא שמו רביעי, שהוא ראשץ, ואני אומ׳ על ראשץ ראשון

רביעי לחדשים. צום החמישי, זו תשעה ועל אחרץ אחרץ.

א ל ר י t פ l , למה 0 , יום שנשרף בו בית המקדש, ו באבקרא שמו חמישי, שהוא חדש חמישי. 1 1 5*1 נ

צום השביעי, זה שלשה בתשרי, יום שנהרנ בו נדליה בן אחיקם, שהרנו ישמעאלרבן בית המקדש, ׳ כחו ך שקשה מיתתן של צדיקי׳ לפני הםקו ד מ ל בן נתנ׳, ל, יום ולמה נקר׳ שמו שביעי, שהוא חדש שביעי. צום העשירי, זה עשרה בטבתי ל ׳ א ר ה ב י ד ה י ל ירושלם, שנאמר ו ל את ידו ע ב ך ב ל ך מ מ שבו ס

ך ונומר. ב ל ת ם כ ד ן א י ונוסד ב ר י ש ע ש ה ד ח ת ב י ע י ש ת ה ה נ ש 200 ב, זה חמשה בטבת, שבו באתה שסועה לבני י ר י ש ע ם ה ו 11. ואני אומר צש ד ח ה ל ש מ ח י ב ר י ש ע ה ב נ ה ש ר ש ׳ ע י ת ש י ב ה י נולה, שנאמר וט ונוי, ושמעו ועשו יום שמועה כיום שריפה. י ל פ י ה ל א א ו ב נ י ת ו ל נ ל. ן ר ד ס ר חדשים כ י ד ס ה ב באחרונה, ל ת כ ה נ מ ב ראשוני, ל ת כ י הלא זה ראוי ל ו

ל ראשון אחרון י רבי עקיבא, שרבי עקיבא אומר ע ר ב ד י מ ר ב s« ורואה אני את דעל אחרון אחרון. ל ראשון ראשון ו על אחרון ראשון, ואני אומר ע ו

א ק ר י ק פ י ל ס

[ ז 1פ״

1. שבועת העדים והדיינץ נאמרתל לשץ. השביע עליהן חמשה כ ב פעמים בכל לשץ ששומעץ, ואמרו לו אמן הרי אילו חייבץ. 2. שבועת הדיינץ כיצד, מי שנתחייב שבועה

ק שביעי ר פ

ם והדייני׳ נאסר' 1. שבועת העדיל לשון. !השביע עליהן חמשה פעמים כ בל לשין! ששוסעי׳, ואמרו לו אמן כ ב

ו חייבין. 2. שבועת הדיינין הרי אל, הרי מי שנתחייב שבועי 5 באי זה צד

»•« זה שלשה נחשד וכר. מקורות הכ״ל, סעיר פכ״ו, ס׳ ע״א. ל« ללמדן שקשה וכר.

, וכר. י ד נ ר ה ה י ו ! • ד וננלי הכ״ל. ועיין ירושלמי יומא ע״א ה״א, ל״ח ע״נ. • ע סה וכר. שם ל״ג, כ״א. ר ש י נ ש ת י ׳ ע ה י ו ״ * / נ - ׳ יחזקאל כ״ד, א

/ ועיין נמשכ׳ רפ״ז ונירושלמי שם. « שנועה העדים וכר. ננלי שנועוח ל״ח נ

נ0» בעשירי | 0 בעשרי. נ0« לנלותינו | 0 לנלוחגו.

. לשון! | הושלם עימ א• ד חי. . נ-« ןהשביע .

. כלומר. ו» מים גם ביום שמועה, עיין בה״א. כו ה ו ע ו מ ום ש 203.ועשו י

טה פ״ז 191 סו

לחבירו, אומ׳ לו בית דין הוי יודע שכל העולם כולו נזדעזע בשעהל עבירות . כ א ש א ת שנ׳ בה לא , וזו ל ה ק נ שבתורה כת׳ בהן ול עבירות שבתורה נפרעין , כ ה ק נ יל ממנו, וזו ממנו ומכל אדם, ועון כה ל העולם כולו תלוי בה, שנ׳ אף וג/ ו א נ ב ו ו נ ג ח ו צ ר ש ו ח כ ול עבירות שבתורה גפרעץ ממנו, כן ל ת ת וזו ממנו ומקרוביו, שנ׳ א, ך ר ש ת ב א א י ט ח ך ל י ת פ א ואין בשרך אלא קרובים, שנ׳ל . כ ם ל ע ת ל ת ך א ר ש ב מ ו עבירות שבתורה תולין לו שנים ושלשה דורות, וזו לאלתר, שנ,ה א ב ׳ ו ל , א ם ה א ה נ י ת א צ ו ה, ה י ת א צ ו , וגר. ה ג ת ה י ל ב א, ב נ נ ת ה י ל ב ה א א ב לאלתר, ו זה הגונב דעת הביריות, אין לו ממוןו ת ל כ אצל חבירו וטוענו ומשביעו, ו, דברים ו י נ ב ת א א ו ו י צ ת ע א שאין האש אוכלתן שבועת שוא אוכלתן, מלמד שכל עבירות שבתורה נפרעץ ממנו, וזו ממנו ומן ממונו.

, אוסרץ לו הוי יודע שכל העולם ו לחברא ש א ת לו מזדעזע ביום שנ׳ ל כות ל עברו ה י ך ונר. כ ׳ א ל שם הב , חו כתו ה ק נ ב בהן ו שבתורה כתול עברות שבתור׳ , כ ה ק נ א י 1 בה ל 0

מכל העולם, נסרעין ממנו, חו ממנו ו ויהא עון העולם כולו תלוי בו, שנ׳ל ב א ן ת ל כ ש וגו׳ ע ח כ ה ו ל אל עברות שבתור׳ נפרעין . כ ׳ ר א הן ל ת ת 1 ממנו, חו ממנו ומקרוביו, שנ׳ א 5

, ך ר ש ת ב א א י ט ח ך ל י ת ס אך ר ש ב מ א קרובו, שנ׳ ו ל ואין בשרו אל עברות שבתורה , כ ם ל ע ת ל ת א תולין לו לשנים ולשלשה דורות, וזו׳ ם ה ו א ה נ י ת א צ ו , שנ׳ ה ר ת ל א 2 ל 0

ל ה א א ב , הוצאתיה מיד, ו ת ו א ב צ, זה משביע לשקר ויודע ב נ נ ת ה י ב שאץ לו בידו, וגונב דעת הבריות.י מ ש ע ב ב ש נ ת ה י ל ב א ול עבירות , כשמועו. כ ר ק ש 2 ל

שבתורה בממונו, וזה בממונו ובגופו,. בא וראה שדברים שאין ה נ ל שנ׳ ו האש אוכלתן שבועת שקר מכלה אותן. 4. אם אמ׳ איני נשבע פוטרץ

ח מ ב . « כל ע ׳ ז / . שמוה כ כר א ו ש א ה ל . ל . בבלי שבועות ל׳ינו א׳ ר כ • אומרץ לו ו

. שמות ל״ד, ז׳. ה ק נ ו ת שם. י ׳ . בבלי הנ׳ינ. ועיין לעיל יומא פייר ה״ה וה״נו ובמסה׳ ר כ ו

. 5! א ל ׳ ג - ׳ , ב . הושע ד׳ כר ש ו ח כ ה ו ל , ז׳. «! א . שם כ׳ כר ה ו ק נ א י 1 ל 0

ה ה י א ל ו ה . ישעי׳ נ״ח, ז׳. ״ כר ך ו ר ש ב מ ו . ״ , ה׳ ה ה׳ ל ה ן וכו׳. ק ה ה

. « זה משביע נשקר וכו׳. להלן שבועוח פ״ו ה״ג, ירוש׳ שם , , ד ׳ ה׳ ס וכו׳. זכרי ו א כ

י נ ׳ אי מ ם א רות הכ׳׳ל. ״ א ראה וכו׳. מקו ׳ הנ׳׳ל. ״ בא ו D׳V ה״ו, נ״ז ע״א, בבלי שם ל״ני א

. ל ׳ וכוי. בבלי הנ

o [שם ן. 18 אל ן פ לא. »ל ואל ן ד ועל. 25 כשםועו [ ד כםשסעו. עבירות | ד עברות. r ד | o r • « חר ן ך זה. דג ולנה | ד ולנה [בתוך ביתו]. «ב אם׳ j ד אסר. פוטרץ | ד פטרין.

. כלומר, ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת ע1יו ואת אבניו, כבכייע. ה נ ל 27.שנ׳ ו

ה פ״ז ט ו 192 ס

4. אמר איני נשבע, פוטרץ אותו,p אצלו אומרין מ ו ע אמר נשבע אני, הם י ש נ א י ה ל ה ל א ע א מ ו נ ר ו סתו . ומשביעץאו ה ל א ם ה י ע ש ר ה בשבועה האמורה בתורה, שנ׳ם י מ ש י ה ה ל ׳ א ה ך ב ע י ב ש א ור . אומרין לו ה ץ ר א י ה ה ל א ול תנאץ שבלבך אנו יודע שלא על תנאים משביעץ אותך, אלא ע שבליבינו, וכן מצינו שכשהשביעה׳ את ישר׳ בערבות מואב אמי ב׳ הק׳ל תנאץ שבלבבכם להם דעו שלא על תנאץ אני משביע אתכם, אלא עם כ ד ב ם ל כ ת א א ל שלי, שנ׳ ות א ז ת ה י ר ב ת ה ת א ר ו י כ כ נ א. 5. ומנץ ת א ז ה ה ל א ת ה א ות א לדורות הבאץ אחריכם, שר ו. ם ו י ו ה נ מ ה ע ו פ נ נ י ר א ש אא מצוות שנצטוו מהר ל 6. אץ לי א׳ סיני, מנץ לרבות מקרא מגילה, תל. ם י ד ו ה י ו ה ל ב י ק ו ו מ י י לומ׳ ק 7. ברכת הלל, ושמע, ותפילה, נאמרו

, אותו מיד, אם אמ׳ נשבע אני, אומי ל ה ל א ע א מ ו נ ר ו זה לזה ס. ה ל א ם ה י ע ש ר ׳ ה י ש נ א ה משביעי׳ אותו בשבועה האמורהי ה ל ׳ א ה ך ב ע י ב ש א בתורה, שנ׳ ו. אומ׳ לו ץ ר א י ה ל א ם ו י מ ש הל תנאי שבלבך אנו הר יודע שלא על תנאי משביעים אותך, אלא ע שבלבבנו, וכן מצעו כשהשביע משה את ישראל בערבות מואב אמ׳ להםל תנאי שבלבבכם אני משביע לא על תנאי שבלבי, שנ׳ אתכם, אלא עי ם ונר. כ כ ד ב ם ל כ ת א א ל וה וגו׳. 5. אין ו פ ג ש ר י ש ת א א לו אלא אתם, מגיץ לדורות הבאים אחריכם, ולגרים שנתוםפו עליכם,, אלא ם כ ד ב ם ל כ ת א א ל שנ׳ וו נ מ ה ע ו פ נ נ י ר א ש ת א א וא מצות שנצטוו ל . 6. אץ לי א ם ו י הp לרבות ל הר סיני, מ ישראל עו ל ב ק ו ו מ י י מקרא מגלה, ת״ל ק. 7. ברכות, הלל, ר ב ע א י ל וגר ו

נ משביעי׳ אותו וכו/ עיין בבלי שטעות א וכר. במדבר נן״ז, כ׳ץ. נ ו נ ר ו 3 ס 1

/ »« הר יודע וכו/ בנלי שטעות / ״ ו א ש נ י ע ך וכו/ בראשית כ״ד, ג ל״ח נ ליכן א׳ הכ״ל, לעיל שם כינו א׳, כדרים כ״ח א׳• ועיין ירוש, כאן פ״ז היא, כ״א סע״נ,ם וכו/ דנרים כ״נו, י׳׳ג-י״ד. •* מקרא כ ח כדרים ע״ג קה״א, ל״ז ע״ד. » ו ל א או ו ק נ ל ו וכו/ אסחר נו/ כ״ז. מ י י / ק מגילה וכו/ ננלי שטעוח ליס־ א׳ הנ״ל, שנח ע״ח א

נ סשביע• ן כיה 0נ סיד אם אס׳ | ד ואם אסר. אום׳ | ד אופרין. גנ הרשעים | ך הרשע׳־. נ ד• ב םשביעו. ** ואלי | ד ואלה׳. אום׳ | ד אוםרץ. 37 סשביעים | ד סשביעין. •« שבלבבנו ןנ ישראל | ד ןבני! ישראל. אס׳ ן ך אסר. 40 סשביע | ד םשביע׳. 41 שבלבי ד שבלבנו. •׳ | נ שני ן ד שבלבנו שנאסר. ** וגי' | ד תוסר. 41 תו' | ד תוסר. 44 אתם י ד אחכס. •4 •• ב אינני. 48 םצות ן ך סגוו־. 0« תיל ! ד תלסוד לוס׳. ד ד תלסוד לוסר. ז4 אמנו ן כיה פ

קייםו ן 0 קיםו. 1• תו' | ד ח־. יעבר | פ ד יעבור. ברכות | ד ברכת.

. ו ל ב ק ו ו מ י י . 50. ק ם כ ב ב . מירשיי: לא כשאתכם במחשבות ל ם כ ד ב ם ל כ ת א א ל ו . 4 2 ת הםגוות כ ר ב ן ו י ת מהנ כ ר . ב מר . כלו ת ו כ ר ב . 5 . ז ר ב ופירשו בגמרא: קיימו מה שקבלו כ

. ו כ ת הודאה ו ברכו ו

ז 193 r פ״

ל לשון. ר׳ אומ׳ או׳ אני שמע אץ בכ אומרין אתו אלא בלשון הקודש, שנ׳ה וגי. ל א ם ה י ר ב ד ו ה י ה ו ברכת כהנים, אילו שהכהנים אומריןל כשירים על מעלות האולם. 8. הכ לעלות במעלות האולם, בין תמימים, בין בעלי מומים, בין שהמשמר שלו, ובין שאין המשמר שלו, חוץ ממי שיש לו מומץ בפניו, ובידיו, וברגליו, לא ישא את כפיו, מפני שהעם מםתכלץך בו. וכשם שנשיאות כפים במקדש כ נשיאות כפים בגבולין. 9. מעשה בר׳ יוחנן בן ברוקא ור׳ אלעזר חסמאד והקבילו פני ר׳ שבאו מיבנה ללו יהושע בפקיעץ. אמ׳ להן מה חידוש היה לכם בבית המדרש היום, אמרו לו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותץ. אמ׳ להם אי איפשר לבית המדרש בלא חידוש, שבת של מי היתה, שבת׳ בן עזריה הייתה. אמ׳ של ר׳ אלעם ע ת ה ל א ה ק להן ובמה דרש, ה

ל לשון. ושמע, ותפלה, נאמרין בכ ר׳ אומ׳ אומ׳ אני שאץ שמע נאמ׳ אלאם י ר ב ד ו ה י ה בלשון הקדש, שנ׳ ו. ברכת כהנים, אלו בשעה ה ל א 5 ה 5

שהכהנים עומדץ על מעלות האולם.ל כשרץ לעלות במעלות 8. הכ האולם, בץ תמימץ, בין בעלי מומץ, בץ במשמר שלו, בין שאץ המשמר6 שלו, חוץ ממי שיש בו מום בפניו, 0

בידיו, וברגליו, שלא ישא את כפיון בו. ב״מק״דש, מפני שהעם מסתכלי וכשם שנשיאות כפים במקדש כך נשיאות כפים בגבולץ. 9. מעשה6 בר׳ יוחנן בן ברוקה ור׳ לעזר חםמא 5

ד והקפילו פני ר׳ שבאו מיבנה ללו יהוש׳ בפקיעץ. אמ׳ להם ר׳ יהושע, מה חידוש היה בבית המדרש היום, אמרו לו תלמידיך אנו ומימיך אנו7 שותץ. אמ׳ להם אי אפשר שלא יהא 0

חידוש בבית המדרש, שבת של מי היתה, אמרו לו של ר׳ לעזר בן

״ ושמע והפנה וכר. משנ׳ רפ״ז. ״ ר׳ אומי וכר. ירוש׳ פ״ז ה״א, כ״ח ע״ב, בבני נ״ב ב/ם וכר. דברים ר, ר. ל* הכל כשדן י ר ב ד ו ה י ה ו / מגילה י׳׳ז א׳. ״ ברכוה י״ג א וכי׳• עיין משנ׳ כלים פ״א מ׳׳נו, בבלי סוכה מ״ד אי. ״• מום בפניו וכר. לעיל מגילה פ״גד פ הכ״נו, עמ׳ 363, ובמסה׳׳ת שם. ועיין במשכ, שם פ״ד מ״ז. »» נשיאות כפים בגבולין. סד נשא פי׳ ל״נו, עמ׳ 43, פ ראח סיף סי׳ ס״נ, עמ׳ 129. ועיין במשנ׳ פ״ז ירו, תמיד פ״ז מ״ב, ס בבלי ל״ח א׳. מעשה בר׳ יוחנן וכו׳. ירוש׳ פ״ג ה״ד, י״ח נרד, חגיגה פ״א ה״א, ע״ה ע״ד, בבלי שם ג׳ א׳. •• מה חידוש היה וכו׳. מקורוה הכ״ל, מכילחא בא פנו״ז, עמ׳ 58,

אבוח דר״ן פי״ח, ל״ד א׳.

י אופי | ד רבי אוסר. נאב׳ \ ד נאסר. &8 האלה ( ד האלה [ונוי ן. 86 עוםדץ | ד אוםרין. « י נ

8« האולם ן כיה ד א• ב האוס׳. תםיםין בין | ד תסיסי־ ביי. 60-89 שאין הסשםר שלו | ד בסשס׳ שאינו. שהעם | ד שהע־. 65 ור׳ לעזר | ד ורבי אלעזר. »6 והקפילו | ד והקבילו. , שלי• ג• ב־סקידש | ד ח 67-66 ר׳ יהוש' בפקיעין | ד רבי יהושע םפקיעין. 67 אס׳ | ד אסר. ר׳ | ד רבי• לי | ך לו [רבי!.

אני | ד או. 70 אפשר י ד א0שי. 71 חידוש | ד הדוש. 72 ר׳ לעזר | ד רבי אלעזר.

. כלומר, למעט ברכת כמים שאמרו לפני הקטרת התמיד (כםשנת ם וכו י ד מ ו ם ע י ג ה כ ה ש . 5 6 . כלומר, והקבילו. ו ל י ס ק ה ו . 6 תמיד רפיה), שדמה כשאר תםילה, תאמרת בכל לשץ. 6

ה פ״ז ט ו 194 ס

, אם ף ט ה ם ו י ש נ ה ם ו י ש נ א הד, ונשים באות אנשים באים ללמול שכר ב ק י ל לשמוע, טף למה בא, כדת למביאיהם. 10. ועוד דרש, אך ר י מ א ׳ ה ה ם ו ו י ת ה ר מ א ׳ ה ה׳ מ כ י ח ר ב . ועוד דרש ד ם ו י הת א ק כ , מה דרבן זה מ ת ו נ ו ב ר ד כך דברי הפרה להביא חיים לעולם, כ תורה מביאץ חיים לעולם. או מה דרבן זה מיטלטל, אף דברי תורהת ו ר מ ס מ כ מיטלטלץ, תלמ׳ לומ׳ ום לא חסרץ ולא יתרץ, תלמ׳ י ע ו ט נ, ת ו פ ו ס י א ל ע ם ב י ע ו ט לומ׳ נ, חכמ׳ שיושבץ אסופות, מ ל אילו תל טמא טמא, ועל אסופות, ואומ׳ ע טהור טהור. 12. לא יאמר אדם בעצמו הואיל ואילו אוםרץ ואילו מתירץ למה אני למד, תלמ׳ לומ׳ד ח , רועה א ד ח ה א ע ו ר ו מ נ ת י נד בראן, אף אתה עשה ח ל א קיבלן, אך כחדרי חדרים והכנים בו דברי ב ל^ אמ׳ ה ט מ מטמאץ ואת דברי ה להם אץ דור יתום שר׳ אלעזר בן

, להם היכן היתה מ עזריה היתה. אם י ש נ א ת ה ל א ה ק הגדה. ה. אמ׳ להם מה ף ט ה ם ו י ש ג ה וך דרש בה, דרש בה, אמ׳ לו, ר׳, כ אם אנשים באו ללמוד, נשים באו לשמוע, טפילץ למה הן באץ, כדי ליתן שכר למביאיהן. 10. ועודת ר מ א ׳ ה ת ה אחרת דרש, א. אמ׳ ם ו י ך ה ר י מ א ׳ ה ה ם ו ו י הה׳ כשם שעשיתם אותי ב׳ להם הק׳ חטיבה אחת בעולם אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם הבא.י ר ב 11. ועוד אחרת דרש, דת ו ר מ ס מ כ ת ו ו נ ו ב ר ד ם כ י מ כ ח, מה דורבן זה מכרן את ם י ע ו ט נ הפרה להביא חיים בעולם, אף דבריץ תורה אמן אלא חיץ לעולם, שנ׳ עא ונר. או מה דורבן זה י ם ה י י חך דברי תורה, מיטלטל, יכול אף כ. [או ם י ע ו ט ת נ ו ר מ ס מ כ ת״ל וד , תלמו p T r אמן חםירץ ולא ] מה נטיעה פרה , ם י ע ו ט לומר נp ורבץ. ורבה, אף דברי תורה פ

ח וכר. דברים ל׳׳א, י״ב. •ל־•• ועוד אחרה וכר. בבלי חגיגה הכ״ל. »ל ה ק ה ל אח וכו/ דברים כ״ו, י״ז-י״ח. ״ כשם שעשיהם אוחי וכר. נבלי ר מ א ׳ ה ח ה א • • / ועיין מכילהא בשלח, שירה פ״ג, עמ׳ 162, מכילחא, עמ׳ 78. 5• ועוד הכ״ל, ברכוה ו׳ אם וכר. י מ כ י ח ר ב • ד • - ׳ הכ״ל. ״ אחרח וכו/ אנוח דדן פי״ח הכ״ל, נבלי חגיגה ג׳ נד עקנ עי, ירא, פ קהלה י״נ, י״א. ל• מה דורנן זה וכר. מקורוח ה>רל. ועיין ס/ י״ח. ם וכו/ משלי ג י י ץ ח ע • • - • עמ׳ 86, ירוש׳ סכהדדן פ״י ה״א, כ״ח ע״א. •

נ7 עזריה היתה אס׳ | ד עזרי־ אםר. היתה | ד הייתה. 74 הקהל | ד ןאםר לון הקהל. את | ד את ןהעםן• •ז אס׳ | ד אסר. 6ל אס׳ | ד אסרו. ר' | ד רכי. 77 נשים | ך נשי־. •7 ט«'לין | ד םמולין. 0• אחרת | ד אחר׳. «8 להם | ד להן. הק׳ב׳ה' | ד הקב׳ה ולישראל ן. «6 בעולם | ד בעולם !הזה ן. «8 אחרת | ד ח־. 86 כדרמנות | פ כדרבנות. וכסססרות | פ וכסשסרוח ד וכסססורוח.• אלא ן כיה ד• ב חי• t .7• נםועים ) ד נסועין. דורבן ) ד דרבן. •• בעולם | ד לעולם ן | ד דרבן. 1• כך דברי תורה | ד דברי תורה כן. ב ר חיין | ד חיים. 0• תו' | ד חי• אי | ד אי. ח

• תיל | ד תלםוד לוסר. וכסססרוח | פ וכסשסרות. נ4-6• [או נטועים ן ן הושלם עי• ד• ב ח'• נ

. תעוקות. ן י י ל n. ם פ

סרטה פ״ז 195

עזריה שרוי בתוכו. 13. בימה של עץ עושין לו בעזרה ויושב עליה. ר׳ אליעזר בן יעקב אר בהר הבית,ב ו ח ר י ה ג פ ו ל א ב ר ק י שנ׳ ום י מ ר ה ע י ש נ פ ר ל ש אד ג ם נ ו י י ה צ ד ח ע ר ו ו א ה מם י נ י ב מ ה ם ו י ש נ ה ם ו י ש נ א הר פ ל ס ם א ע ל ה י כ נ ז א וא ר ז ד ע מ ע י , ואו׳ ו ה ר ו ת הר ש ץ א ל ע ד ג ל מ ר ע פ ו ס הו ל צ ד א מ ע י ר ו ב ד ו ל ש עה י ר ו א ה ו י נ ע ע מ ש ה ו י ת ת מו נ י מ י ה מ י ס ח מ ה ו י ר של א ש י מ ה ו י ד ד פ מ ו ע ל א מ ש מ וה נ ד ב ש ח ם ו ו ש ה ח י כ ל מ וא ר ז ח ע ת פ י ם ו ל ש מ ה ו י ר כ זי ם כ ע ל ה י כ נ י ע ר ל פ ו ס הו ח ת פ כ ה ו י ם ה ע ל ה ל כ ע מא ר ז ך ע ר ב י ם ו ע ל ה ו כ ד מ עו נ ע י ל ו ו ד ג ם ה י ה ל א ׳ ה ת ה אל ע מ ן ב מ ן א מ ם א ע ל ה כ׳ ה ו ל ו ח ת ש י ו ו ע ר כ י ם ו ה י ד יה נ ה א ו ר ת ׳ ו ו א , ו ה צ ר ם א י פ אי ו ב מ ו ב ד מ ל ע ד ע מ ך ע ל מ הך ל מ ת ל ו ר צ ו צ ח ם ו י ר י ש ו

. אילו שנכנסין ת ו פ ו ס י א ל ע ב רושבין אסופות, אסופות, ואומ׳ על טמא טמא, ועל טהור טהור, על טמא במקומו, ועל טהור במקומו.1 12. שמא יאמר אדם בדעתו הואיל 0 0

ל מטהרין, ובית שמיי מטמין ובית הל׳ מתיר, למה ׳ אוסר ואיש פל איש פל אני למד תורה מעתה, ת״ל דברים,ל , כ ם י ר ב ד ה ה ל הדברים, א1 הדברים נתנו מרועה אחד, אל אחד 0 5

ל בראן, פרנס אחד נתנן, רבץ כ המעשים ברוך הוא אמרו, אף אתה עשה לבך חדרי חדרים והכנים בה דברי בית שמיי ודברי בית הלל,1 דברי המטמאין ודברי המטהרין. אמ׳ 1 0

להם אץ דור יתום שר׳ ליעזר שרוי בתוכו. 13. במה של עץ היו עושין לו בעזרה רושב עליה. ר׳ ליעזר בןא ר ק י יעקב אומ׳ בהר הבית, שנ׳ וי נ פ ר ל ש ב א ו ח ר י ה נ פ ו ל 1 ב 1 5

ד ע ר ו ו א ן ה ם מ י מ ר ה ע שד מ ע י ם וגו׳ ו ו י ת ה י צ ח מץ ל ע ד ג ל מ ר ע פ ו ס א ה ר ז ער וגר. ב ד ו ל ו ל ש ר ע ש אי ג י ע ר ל פ ו ס א ה ר ז ח ע ת פ י 1 ו 2 0

/ במה / א . דברים א ם י ר ב ד ה ה ל . קהלח י״3, י״>א. 04! א ח ו פ ו ק י א ל ע י ב • , יומא ס״נו ב׳. ועיין ספרי ״ ר׳ ליעזר וכר. בבלי מ׳ ב, םל עז וכו׳. משכ׳ פ״ז מ״ח. ג/ ה - ׳ א וכו/ נחמי׳ ח׳, ג ר ק י ״ ו שופעים פי׳ קירה, עמ׳ 200, בבלי המיד כ״ח 3י. 4

96 אסופות | פ אספות. אילו | ד אלו ןתלסידי חכםים]. 97 אסופות2 | ד חי. ואום׳ | ד ואוסר. 9• בםקוסו! | ד בסקסו. 101 שסיי םמסין | ד פסאי םבםאין. 103 פלי (ב'ט< | ד פלני. 103 תיל ן ד תלמוד לוםר. 104 הדברים >ב־מ< \ ד הדברי־. 105 הדברים | ד הדברי׳. םרועה [ ד סרוע׳.ד [בראו! (ונמחק עיי נקודות סלםעלה). ח א אל j ד !כלום! אל. 106 בראן | ד בראו. אחד [ ב 07! הםעשים | ד הסעשי׳. אסרו | ך אסרן. 108 בה | ד בו. 109 עם״ j ד עםאי. בית | ד ביי. 111-110 אם־ להם j ד אסר להן. 111 ליעזר | ד אלעז׳ ןבן עזריה1• נ11 במה | ד בימה. 113 עליה ר׳ ליעזי־ j ד עלי־ רבי אליעזר. 114 אוס' | ד אוסר. 116 ועד | פ עד. 117 ויעםד I י• ״ייהוד.

״ לו | פ ח׳. 130 הסופר | פ הספר. 116 הסופר ן פ הספר. 9

טה פ״ז 196 סו

ם י ח מ ץ ש ר א ם ה ל ע כ ום י ע י ר מ ת ו ו ר צ ו צ ח ם ב י ע ק ו ת ות ה א י ל ת ע ע ר ק ת ל ו ל ה ל. ר ש ר ק ש ׳ ק א ת ה ו י ד ג ב 15. אותו היום היו הכהנים בנדירות, ובפרצות, וחצוצרות של זהב בידם׳כל כהן שאץ בידו ותוקעץ ומריעץ. ו חצוצרת אומי דומה שאץ זה כהן• שכר נדול היה להם באנשי ירושלם, שמשכירץ חצוצרת בדינר זהב.ץ חיגר פ ר 16. בו ביום ראה ר׳ ט עומד ומריע בחצוצרות, משם ראה ר׳ םרפץ וא׳ חינר תוקע במקדש• משום ר׳ נתן אמרו נתחייבו ישר׳ כלייה שחינפו לו לאגריפם.׳ ם י ר ב ד ה ה ל 17. קורא מתחילת אר ש , ע ע מ ם ש ה א י ה , ו ע מ ש. ר׳ ר ש ע ה ל ל כ י ת , כ ר ש ע תל יהודה או׳ לא היה צריך להתחי מראש הספר, אלא מן שמע, ופרשת

א ר ז ך ע ר ב י ם ונר. 14. ו ע הו נ ע י ל ו ו ד נ ם ה י ל א ׳ ה ת ה אא ר ת ׳ ו מ ו א ן ונר, ו מ ם א ע ל ה כו ד מ ו ל ע ד ע מ ו ך ע ל מ ת ה את ו ר צ ו צ ח ה ר ו ע ש א ה ו ב מ ב וגר. 15. אותו היום כהנים עומדץ בגדרים, ובפרצות, וחצוצרות של זהב בידיהם, תוקעץ ומריעץת חצוצרות י ל כהן שאץ ב ותוקעץ. כ אומ׳ דומה זה שאץ כהן הוא. שכרp י כ ש מ גדול היה למשבי ירושלם, שר זהב. 16. בו ביום ג ת חצוצרות בע ת ת מ ראה ר׳ טרפץ חיגר עומד ו בחצוצרות, משם ראה חגר תוקע במקדש. משם ר׳ נתן אמרו נתחייבו ישראל כלייה שדדנפו לאנריפםה ל המלך. 17. קורא מתחלת אם ה א י ה , ו ע מ ד ש ם ע י ר ב ד הי כ , ו ר ש ע ר ת ש , ע ע ו מ ש. ר׳ יהודה אומ׳ ר ש ע ה ל ל כ ת

א וכר. דה״ב כ״ג, י״ג. »! בו ביום וכר. ר ח ך וכר. שם חי, ן׳. «« ו ר ב י «« ו

ספרי בחעלוחך פי׳ ע״ה, כמי 70, ירוש׳ יומא פ״א ה״א, ל״ח ע״ד, מגילה פ״א הי״ב, ע״נ ע״נ,

. בבלי ירא ב׳. ועיין ירוש׳ ספ״ז, הוריוח פ״ג ה״ה, מ״ז ע״ד. ״« משם ר׳ כחן אמרו וכו,

. דברים ם י ר ב ד ה ה ל « א « - m .כ״נ ע״א. »> קורא מחחלח וכו׳. משכ׳ פ״ז ירח

ר ח ע שר. ש ם וכר. שם י״א, י״ג. «> ע ה א י ה / •״ שמע. שם ר, ד׳. ו / א א

ה וכו׳. שם כיו, ייב. ל כ י ה כ ! ו 4 0 - ״ t j»0 ,שם י״ד

! אסן תו׳ ואום' | ד אסן ןאסןן תום־ ואוסר. נ m העם | פ ד !כלן העם. נ«ו האלים | ד האלהים. נ

. ח ס סת ן ד ע . והחצוצרות | 0 והנה הסלך עוסד על עמודו בסבוא והשרים והחצצרות. »נ1 עו . . ח »נו-*נ1 אם ובפרצות החצוצרות | ך עוסדיס •11 בס בוא השער והחצוצרות | ד בסביא והשי והחיצות. דננ עוסדין מדריו חצוצרות | ד חצוצר׳. 0ננ אוס׳ | ד אוסרין. m היה למשבי ירושלם | בגדרי׳ ובפרצו׳ וחצוצרו׳. או סרפין | ד סרפו׳. *11 בחצוצרות | נ ! חצוצרות | ד חצוצרו־. נ נ ד הוה לאנשי ירושלים. נ! כלייה | ך כליה. נ ד בחצוצרת. ראה חגר | ד אסרו חמר. »נ1 סשם ר' | ד סשום רבי. •נ הדברים | ד הדברי׳. 0נ» שסיע | ס שסע ך עםע ןתשסעון. 9*1 ר׳ יהודה נ 7ננ קורא | ד קידא. נ

אוס׳ | ד רבי אוסר.

ם וכוי. כלומר. ביום הקהל. ו י . בו ב ם וכוי. כלומר, ביום הקהל. מו ו י ו ה ת ו 126. אה וכוי. כלומר, משם ראה ולומר! חגר תוקע וכוי. ועיין בה״א. א 134. משם ר

סוטה פ׳׳ז 197

ד המלך, ופרשה הנדרשת בה גומר עך ל ו ה ם ה כ י ה ל , א י ה סוף. כ, זה השם הנתון בארון, שנ׳ ם כ מ ע, ה ט מ ף ל ל ם משה א ת ו ח א ל ש י ו מלמד שהיה פינחס משוח מלחמה,, זה ארון. רש אופר ש ד ו ק י ה ל כ ודש אילו בנדי כהונה, שנ׳ ובגדי הקו. 18. ר׳ יהודה בן ן ר ה א ר ל ש א לקיש אומ׳ שגי ארונות היו עמהן, זה שיוצא עמהן למלחמה היו בו שבריך ר ׳ ד ר ה ה ו מ ע ם י לוחות,שנ׳ ו, וזה שהיה עמהם ם י מ ת י ש ל שו ל י פ ע י היה בו ספר תורה, שני ות וגר. פעמים היה מדבר ו ל ע ל עמהם, אחת בספר ואחת במלחמה. מהו אומ׳ בספר, מי ששומע ילך לשמוע מערכי כהן מלחמה רחזור.ע מ מ/ ש בערכי מלחמה מהו אום ו י ם ה י ב ר ם ק ת ׳ א ר ש ים וג׳ כ י ב י ו ל א ה ע מ ח ל מ ל

לא היה צריך להתחיל מראש הספר,ע מ ם ש ה א י ה , ו ע מ אלא שי כ , ו ר ש ע ר ת ש , ע ע מ ש ת, ופרשת המלך, ר ש ע ה ל ל כ תד שגומר את כולה ופרשות הגדרשות נ ע

׳ י ה ד סוף. כ בה וגומר עם זה כ מ ך ע ל ו ה ם ה כ ה י ל אח ל ש י השם הניתן בארון, שג׳ וא ב צ ה ל ט מ ף ל ל ה א ש ם מ ת א, מגיד שפנחס ם ח ג י ת פ א ם ו ת א, זה ש ד ק י ה ל כ משוח מלחמה, ות ו א ר ו ל א ב א י ל ארון, שג׳ וע וגר. ויש אומ׳ אילו בגדי ל ב כי הקדש. 18. ר׳ ד ג ב כהונה, שנ׳ ו יהודה בן לקיש או׳ שני ארונות היו, אחד שיצא עמהן למלחמה, ואחד ששרר עמהן במחנה, שיצא עמהן למלחמה היה בו ספר תורה, שנאמ׳ם ה י נ פ ע ל ס , נ ת ה י ר ן ב ו ר א ו ונר, וזה ששרר עמהן במחנה, זה

/ ל׳. ד14-*4! זה השם וכר. ירוש׳ פ״ח ה״ג, כ״ב ע״ב, , וכר. שם כ י ה כ ״ ״1 משוח 5 ח וכר. במדבר ל״א, ר 1 ל ש י בבלי מ״ב ב׳. ועיין במשכ׳ פ״ח מ׳׳א. •״ ו״א. 2-151״ זה ארון שכ׳ וכר. ספרי קרח ׳ י״ח ע ז ״ ד ע ׳ צ ^, ^ ק 3 מלחמה. 3א ל / 52! ו מ א פי׳ קנרז, קוף עמ׳ 131, מניות פי׳ קכ״ז, עמ׳ 210. ועיין בבלי י. שמות כ׳׳נו, כ׳׳כו. ר׳ יהודה ש ד ק י ה ד נ ב , כ׳. »« ו ו וכר. במדבר ד, א ב י כן לקיש וכו׳. ירוש׳ פ״ח ה״ג, כ״ב ע״ב, שקלים פ״ז ה״א, מ״נו נרג, ברייתא דמלאכח המשכן

/ ל״ג. ח וכר. במדבר י י ר ן ב ו ר א ס״ו, עמ׳ 41. »« ו

נ»! תכםע \ פ תשסעו. 145 ופרשות הנדרשות \ ד ודרשיות נדרשות. •14 ונוסי | ד ונום׳. 147 אליהכס ן S ד אלהיכם. 148 הניחן | ך־ שנתן. 140 אתם | ד אותם. 150 אתם | ד אותם. פינחס ן. 182 ארון | ד הארון. לראות | ד לראוי. ד ק ד שמחי. 151 סלחםה | ד סלחם־. הקד״ \ ד ה1 לקיש | ד לקי־. ארונות ן 5 > אום׳ אילי | ד אוםרין אלן. 154 הקדש | ד הקד׳ [וגי!• 5 M

ד ארונו־. •15 שיצא | ד שיוצא. ואחד \ ד ואחי. 157 ששרוי | ד ששרו. בםחנה שיצא | ד בסחנ' ףהן שיוצא. 8לי לסלחסה | ך לםלחם׳ ב לסלחסה !ואחד ששרוי] >ונםחק הםוסנר בנקודות). תורה

שנאפ׳ ן ד תור, שני. «5! נסע לפניהם ן ד נוסע לפניה׳. 180 ששרוי [ ד שישרו.

ת בה, כלומר הםרשה העיקרית, שרשת ש ר ד . בכי׳ע: וםרשה מ ה ת ב ו ש ר ד נ ת ה ו ש ר מ 146-145. ול (דברים ל׳א, י־ ואילך) שדרשו החכמים בה באותו יום. ועיין בה׳זנ. ה ק ה

198 סוטה פ״ז

ת י ה ב נ ר ב ש ש א י א י ה מ ו. נפל ביתו ובנאו הרי זה ש וג, ד ח חוזר. ר׳ יהודה אר אם חידש בו דבר חוזר, ואם לאו, אינו חתר. ר׳ אלעזרלכץ אומ׳ אנשי שרץ לא היו הו לבתיהן, מפני שהן מחדשין אותםר ש ש א י א י ה מ פעמים בשבוע. ום וגר, נטע חמשה אילני ר ע כ ט נל מחמשת המינץ, ואפילו חמש כ א מ שורות, הרי זה חחר. ר׳ אליעזר אומ׳י מ אץ לי במשמע אלא כרם. 19. ו, אחד ה ש ש א ר י ר א ש ש א י א ה מארם, ואחד מייבם. ואפילו שומרת יבם לחמשה אחץ, ואפילו חמשה אחים ששמעו שמת אחיהם במלחמה,. אץ לי אלא בנה p n n כולן 20 .׳ בית ולא חנכו, נטע כרם ולא חללו ארם אשה ולא לקחה, שהן יוצאץ וחחרץ, מנין בנה בית חדש וחנכו ולא

שהיו בו לוחות ושברי לוחות, שנ׳ה ש מ ׳ ו ת ה י ר ן ב ו ר א ו. ה נ ח מ ב ה ר ק ו מ ש א מ ל פעמים יוצא ומדבר עמהן, אחד בספר ואחד במערכי המלחמה., ילך רשמע דברי , שבספר מהו אומ כהן, במערכי המלחמה מהו אומ׳ש ד ת ח י ה ב נ ר ב ש ש א י א י ה מ וגר. נפל ביתו ובנאו הרי זה חחר. ר׳ יהודה אף אם חידש בו דבר חוזר, ואם לאו, אץ חוזר. ר׳ ליעזר אומ׳p לבתיהם, n n אגשי שרץ לא היו מפני שמחדשץ אותן פעם אחתע ט ר נ ש ש א י א י ה מ בשבוע. וב ו ש י ך ו ל ו י ל ל א ח ל ם ו ר כ, אחד הנוטע את הכרם, ו ת י ב לל ואחד הנוטע חמשה אילני מאכ׳ בחמש עיירות, מחמשת המינץ, אפי הרי זה חוזר. ר׳ ליעזר בן יעקב אף

ח וכר. בם י״ד, מ״ד. »•« פעמים יוצא ונר. בבלי ה״ב סע״א. י ר 162 ו א ר ו ן ב

/ ה׳. כפל ביחו וכר. עיין ירום׳ פ״ח ה״ד, כ״ב ע״ד. ש וכר. דברים כ י א י ה מ ״ •

•ל« ר׳ יהודה אוי וכר. עיין נמשנ׳ פ״ח מיג, נבלי מ״ד אי. ועיין ילוש׳ פ״ח ה״ז, כ״ג ע״א.

>ל« ר׳ ליעזר אומ׳ וכר. משכ׳ פ״ח מ״ג. יל« מפכי שמחדשין וכר. ירוש׳ ובבלי הכ״ל./ ר. »ל« אחד הכונוע וכר. משכ׳ פ״ח מ״ב. ועיין ספרי ש וכר. דברים כ י א »ל> ו מ י ה שופנוים פי׳ קצ״ה, עמ׳ 235, מכילהא משפכרם פ׳׳כ, עמ׳ 321, ירוש׳ פ״ח ה״ה, כ״ב ע״ד,

ד ירוש׳ ובבלי הכיל. פ נבלי מ״ג ב׳. «ל« ר׳ ליעזר וכו׳. ס

»ו סקרב הסחגה ן . נ !•1 לוחות ושברי לוחות | ד שברי לוחו׳ ולוחי׳. «•! ה׳ | ד חי. וםשה ! ד וסש-

ד סן הםחנ־. 164 פעסים יוצא | ד פעסי' יוצ־. 165 הםלהסה [ ד הםלחס. ••1 אום׳ | ד אוסר.

147 סהו אום' | ד סה הוא אוסר. 169 וגי' | ד ולא חנכו ילך וישוב לביתו. חחר | ד חח־. 170 ר׳ |

ד רב*. איי | ד אוסר. חידש | ד חרס. 171 ר־ ליעזר אום׳ | ד רבי אליעזר אוסר. ל17 לא היו | ך לאחיו.

לבתיהם | ד לבתיהן. 176 וישוב | פ וישב. 177 הנוסע | ד ח׳. 176 אפ״ | ך אפילו. עיירות ן

ד עירות. 179 ר׳ ליעזר | ד רבי אליעזר. איי ן ד אוסר.

ה אילני ע ב ר . «'ל: בחמש שורות. כני׳ כייע. והכוונה שבכל שורה היו א ת ו ר י י ש ע מ ח ב . 1 7 8 ל אחד. ועיין בבהיא. כ א ק ואילן מ ר ס

r פ״ז 199

שהה שנים עשר חודש, נטע כרם וחללו ולא שהה שנים עשר חודש, אירס אשה ולקחה ולא שהה שנים עשר חודש, מנין שאין זזין ממקומן,ה ש ש א י ח א ק י י תל׳ לומ׳ כל ולמה ל כ , אף זה היה ב ה ש ד ח יצא, להקיש אליו מה זה מיוחד שארס אשה ולקחה ולא שהה עמה שנים עשר חודש אינו זז ממקומו, אף בנה בית חדש וחנכו, נטע כרם וחיללו ולא שהו שנים עשר חודש, אין זזין ממקומן. לימדה תורה דרך ארץ נתמנה לאדם פרנסה יקח בית, ואחרר ש כך שדה, ואחר כך, אשה, שנ׳ אש ר י ר א ש , א ע ט ר נ ש , א ה נ בץ ו ח ן ב כ ׳ ה מ כןשלמהאו , ו ה ש אה ד ת ע , זה בית, ו ך ת כ א ל מת י נ ב , כמשמעו, אחר ו ה לך ד ש בן כ , זו אשה. ר׳ אומ׳ ה ך ת י ב, זו מקרא, ך ת כ א ל ץ מ ו ח ב, זו משנה, ך ה ל ד ש ה ב ד ת ע ו, זה מדרש. ך ת י ת ב י נ ב אחר ו, , כ א ל ץ מ ו ח ן ב כ דבר אחר, ה, ך ה ל ד ש ה ב ד ת ע אילו הלכות, ו

י 1 אין לי במשמע אלא כרם. 19. מ 8 0

, אחד ה ש ש א ר ר א ש ש א י א ה מארם, ואחד מיבם. אפי׳ שומרת יבם לחמשה אחים, ואפי׳ חמשה אחים ששמעו שמת אחיהם במלחמה, כולן1 חוזרין ובאין. 20. אין לי אלא בונה 8 5

ביתו ולא חנכו, נטע כרם ולא חללו, ארש אשה ולא לקחה, מניין בנה בית וחנכו ולא שהה שנים עשר חדש, נטע כרם וחללו ולא שהה שנים עשר חדש, m ארש אשה ולקחה ולא שהה שנים עשר

^ שאץ זזץ ממקומן, ת״ל נ חדש, מ, ה ש ד ה ח ש ש א י ח א ק י י כל היה ולמה יצא, להקיש ל כ דבר זה בך מה זה מיוחד שאירש עליו לומר ל1 אשה ולקחה ולא שהה שנים עשר חדש 9

שאץ זזץ ממקומן [אף כולן כן]. למדה תורה דרך ארץ, נתמנתה לאדם פרנסה יקח לו בית, חזרה נתמנתה לו יקח לו שדה, חזרה ונתמנתה לור ש ש א י א י ה ׳ מ נ ש , ה ש א ו ל ח ק 2 י (

, ע ט ר נ ש ש א י א י ה מ , ו ה נ ב. וכן ש ר ר א ש ש א י א י ה מ וץ ו ח ן ב כ שלמה אמ׳ בחכמתו, ה

ס וכוי. משכ׳ פ״ח מ״ב, ר א ד מ ח m א - m .ז׳ / ס כ ש וכוי. דברי י א י ה מ ! • ! ־ 1 ״

ס וכוי. ירוש׳ פ״ח ה״ו, כ״ג רע׳׳א, בבלי י ח ״ לחמשה א ׳ קצ״ג, קצ״ך. נ י י שופנןים פ ר פ ס

/ ר דברים כ״ד, ה כ י י ק ח ו כ ״ / משכ׳ פ״ח מ״ד. * ו כ . שאין זזין ו ד א׳ ר י

. . בבלי מ״ד א׳ כר ז ו ר ״ דרך א . עיין ירוש׳ פ״ח ה״ח, כ״ג ע׳׳א. ל ה וכו׳ י ««« בכלל ה

ץ וכו׳. משלי כ״ד, כ״ז. י ח ן ב כ . 203 ה ׳ ז - / / ה ש וכו׳. דברים כ י א י ה מ ״ י

80« ס׳ | פ וסי. 181 ארפ | ך ארס. 182 אפיי | ך אפילו. 184 כולן | ד כולו. 187 םניין ן

ד ח־. 191 תיל | ד תלמוד לוס׳. 183 חרפה \ ד חדש׳. 183 ולםה | ד ולס׳. 184 לוסר

ל|־ | ד חי• שאיר* [ ך שארש. 186 [אף כולן כן! ן הועלם ע־פ ד• ב ח׳. 188 פרנסה | ד פרנס.

חזרה | ד חזר. 198 ונתמנתה לו \ ד נתמנתה. 200 שני j ך בנאמר. 202 ארש | ד ארש [אשה!.

203 אם׳ | ד אבר.

א חמש גפנים. ל מר. א . כלו ם ר 180.א ל א כ

200 סוטה פ״ז

זה מעשה הטוב, אחר ובנית ביתך,ו פ ס י דרוש וקבל שכר. 22. וש י א י ה ר מ ב ד ם ל י ר ט ו ש ה, זה המתירא מן העבירה א ר י הי מ י א ב ר י ה א מ שבידו, שנ׳ ל, דברי י נ ב ו ס י י ב ק ן ע ו ע ע ר ר׳ יוסי הגלילי. ר׳ עקיבא ארך ר ׳ לומ׳ ו , ודאי, ומה תל א ר י ה, אפילו גיבור שבגיבורים, ב ב ל הא ל והוא רחמן, היה חוזר, שנ׳ ו. ו ב ב ל ו כ י ח ב א ב ת ל ם א מ יל השומע דברי כהן ר׳ שמעץ אומ׳ כ ואינו חתר סוף שנופל בחרב ומפיל ישר׳ עמו ומגלה אותם מארצם׳ ה נ ח ק ר י ח ש א י א בעמים, שנ׳ ו יכול דודו, ובן דודו, נאמר כאן א ח רן , מה להל ר ח ן א ל ה ר ל מ א נ ו נכרי, אף כאן נכרי. שמע במלחמהד שלא ניתן במשא, חוזר, שמת אחיו ע משניתן במשא, אינו חחר. 23. יש מהן יוצאץ וחוזרץ, יוצאץ ואץ חוזרץ,ל אילו ל עיקר. כ רש שאץ יוצאץ כ שאמרו יוצאץ וחחרץ נותנץ פסי העיר, ומםפקין מים ומזץ במלחמה, ומתקנץ את הדרכים, והשאר יוצאיןל אילו . כ p n n ואץ (ואץ) 24 .

ץ ו ח ן ב כ ך ונר. ה ת כ א ל מה ד ת ע , זה בית, ו ך ת כ א ל מת י נ ב , זה שדה, אחר ו ה ד ש ב, זו אשה. 21. דבר אחר, ך ת י בומקרא, , ז ך ת כ א ל ץ מ ו ח ן ב כ ה, זו משנה, ך ה ל ד ש ה ב ד ת ע ו, זה מדרש. ך ת י ת ב י נ ב אחר ו, ך ת כ א ל ץ מ ו ח ן ב כ דבר אחר, ה, ך ה ל ד ש ה ב ד ת ע זו משנה, ו, ך י ת י ת ב י נ ב זה מדרש, אחר ון כ אילו הלכות. דבר אחר, ה, זה מדרש, ך ת כ א ל ץ מ ו ח ב, אילו הלכות, ך ה ל ד ש ה ב ד ת ע ו אחר ובנית ביתך, אילו הגדות. דבר, ך ת כ א ל ץ מ ו ח ן ב כ אחר, ה, ך ה ל ד ש ה ב ד ת ע ת, ו לוהלכו אית י ך, י ת ב י נ ב אילו אגדות, אחר ו זה תלמוד. ר׳ ליעזר בנו של ר׳ עסיץ ו ח ן ב כ , ה מ הגלילי אוה ד ת ע , זה תלמוד, ו ך ת כ א ל מ, זה מעשה הטוב, אחר ך ה ל ד ש ב, בא דרוש וטול ך ת י ת ב י נ ב ום י ר ט ו ש ו ה פ ס י שכר. 22. ו, שמתירא ב ב ל ך ה ר א ו ר י וגו, הא ר י ה א מ מן העבירה שבידו, שנ׳ ל, דברי ר׳ מסה הגלילי. ע י ר מ י ב

/ ח׳. ל״ שמחירא וכר. משכ׳ פ״ח ורה. ם וכר. דברים כ י ר ע ו ש ו ה פ ס י ו ״ • א וכר. חהלים ירכו, ר. ר י ה א מ ל ״ ועיין ספרי שופנוים פי׳ קצ׳׳ז, עמ׳ 236. •

ר | ד ביתיך. sis זי | ד זה. ת י 8 ב 1 0 • י ל »0נ תו׳ | ד תוסר. 7»נ גיחך | ד ביחיך. »0נ זי | ד אר | ד ביתיך. אילו ועדות | ך אלו אנדוח. ת י 8 ב , 7 • י ל ר | פ ביתך• •>* אילי | ד א י ת י 8 ב 1 1

״ ר׳ ליעזר j ך רבי אליעזר. ר׳ | ד רבי. ssa אום־ ן 8 אילי | ך אלו. 1 8 •>8 אילי | ד אלי• 0נ עני ן נ נ העוםרים B J העשרים. ל» ונוי | ד מוסר. • נ ר | ד ביתיך. • ת י 8 ב 8 8 • ר ם ו ד א

ד ענאסר. m ר׳ יוסה | ד רבי יוסי.

, כבכי״ע. י ג ב ו ס י י ב ק ן ע ו ף הפסוק: ע . והכוונה לסו ע י ר מ י 229. ב

סרטה פ״ז 201

235

, א ר י ש ה י א י ה ׳ מ מ ו א א ב י ק ע ׳ 2 ר 3 0

, ב ב ל ך ה ר ודאי, מה ת״ל שוב ו שאפלו גבור שבגבורים, וחזק שבחזקים, והיה רחמן היה חתר, שג׳ו י ח ב א ב ת ל ם א מ א י ל ול השומע . ר׳ שמעון אף כ ו ב ב ל כ דברי כהן במערכות המלחמה ואינו חוזר לסוף שהוא נופל בחרב ומפיל ישראל בחרב ומגלה אתם מארצם ובאץ אחרים רושבין בארצם, שנ׳, יכול ר ח . א ה נ ח ק ר י ח ש א י א 2 ו 4 0

, ר ח דודו, ובן דודו, נאמ׳ כאן אר ח , מה א ר ח ונאמ׳ להלן א שנאמ׳ להלן נכרי, אף א ח ר שנאמ׳

ד שלא ניתן במשא, חתר, משניתן כאן נכרי. שמע שמת אחיו במלחמה עש יוצאץ וחתרין, יוצאין ואץ חוזרין, רש שאץ. י 2 s24 במשא, אינו חתר. 3

ל אילו שאמרו יוצאץ וחוזרץ נותנין פסי העיר, ומםפקץ ל עקר. כ יוצאץ כל מים ומזץ למלחמה, ומתקניו את הדרכים, ושאר כולן אץ חתרץ. 24. כל עיקר, כנץ הבונה בית וחנכו ולא שהה שנים אילו שאמרו אץ יוצאץ כ עשר חודש, נטע כרם וחללו ולא שהה שנים עשר חודש, ארש אשה ולקחה2 ולא שהה שנים עשר חודש, הללו אץ נותנץ פסי העיר, ואץ מםפקץ מים ומזץ 5 0

ל עיקר, בנה שאמרו אין יוצאין כ בית וחנכו, נטע כרם וחיללו, אירס אשה ולקחה ולא שהו שנים עשרל עיקר, חודש, אילו אין יוצאין כ ואין נותנין פסי העיר, ואין מםפקין מים ומזון למלחמה, ואץ מתקנין1 היה קורא דה(אר) הו הדרכים. ר׳ י למלחמת הרשות מלחמת מצוה. אבלל יוצא, ואפילו מלחמת חובה הכ

חתן מחדרו וכלה מחופתה

סליק פירקא

« בכיי גסחקה םלה זו.

« כל השומע וכו׳. ספרי שופכרם סי׳ קצ״ל, 5 . ׳ א וכו׳. דברים כ׳, ח ר י ש ה י א י ה מ ״ • ג יכול דודו וכו׳. ״ - * . ״ ׳ ר וכו׳. דברים כ׳, ז ח ש א י א ו ״ עמ׳ 234, קצ״ה, עמ׳ 235. ״נ יש ספרי סוף פי׳קל״ד וסוף פי׳קצ״ה הכ״ל, עמ׳235. »* להלן אחר. דברים כ״ח, לי. » יולאין וחחרין וכו׳. עיין במשכ׳ פ״ח ורב ומ״ד, ירוש׳ שם ה״ח, כ׳׳ג ע״א, בבלי מ״ד א׳. ועיין. •» אין כוחכין פסי וכוי. ירוש׳ הכ׳׳ל (בשרי״ר, עמ׳ 215). 2 9 ספרי כי הלא פי׳ רע״א, עמ׳ 2

. 1ג2 תיל | ד תלםוד לומר. 32* שאפלו | ד שאפילו. 233 שנ׳ ן 330 ר׳ | ד רבי. איס׳ •י ד ח| חחר ד חח׳. s23 אתם | ד אותם. •3ל אחרים ן 2 3 י | ד רבי. או־ | ד אוסר. 7 ד שנאסר. 235 י. 140 יקחנה ן ך יקחנ־. אחר | ד ח־. 343-243 אחר שנאם׳ | ד האםו׳. 343 שנאם׳ ן ד אחרי ד האסור. 144 בסלחמה | ד בםלחם־. ניתן | ד נתן. םשניתן | ד םמתן. 145 אינו ן ד אין. •14 עקר j ד עיק׳. אילו | ד אלו. העיר | ד העי־. 147 לםלחםה | ד לסלחס־.. 248 אילו \ ך אלו. בגין | ך חי. 249 חודש >ב'מ< | ד חדש. 150 חודש ן וסתקגין | ד וסחקני,

ד חדש.

. ר י ע . 246.פסי ה ( ן אחר. כלומר, ואיש אחר ישכבנה (דבריס כיח, ל ל ה ר ל מ א נ 242. ו כלומר, מנת חלקו >פסא) במסי העיר.

202 סוטה פ״ז, פ״ח

למלחמה, ואין מתקנין את הדרכים. ר׳ יהודה היה קורא למלחמת הרשותכלה ׳ חתן מחדרו ו ל יוצא, אפי ל מלחמת חובה הכ ב מלחמת מצוה. א

מחופתה.

[ פ״ח ]

1. ברכות וקללות אילו שאמרוה י ה ישר׳ כשעברו את הירדן, שנ׳ ו. ן ד ר י ת ה ו א ר ב ע ר ת ש ם א ו י בל כ צד עברו ישראל את הירדן, ב כי יום היה הארון נוסע אחר שני דגלים,, והיום ד ע ו ל מ ה ע א ס נ שנ׳ ון ו ר ה א נ ההוא נסע תחילה, שנ׳ הץ ר א ל ה ן כ ו ד ׳ א ת ה י ר בל כ . 2. ב ן ד ר י ׳ ב פ ר ל ב ו ע יום היו הלוים נושאין את הארון, והיוםח ו נ ה כ י ה נשאוהו כהנים, שנ׳ וג/ ר׳ ם ו י ג ה כ י ה ל ג ת ר ו פ כ יוסי אומ׳ בשלשה מקומות נשאו הכהנים את הארון, כשעברו ישר׳ את הירדן, וכשםבבו את יריחו, וכשהחזירוהו למקומו. 3. וכיון

פרק ח׳

1. ברכות וקללות אילו שאמרו ישראל בשעה שעברו ישראל אתר ש ם א ו י ה ב י ה הירדן, שנא׳ וצד עברו . כי ן ד ר י ת ה ו א ר ב ע תל יום היה ארון ישראל את הירדן, בכ נוסע אחר שני דגלים, והיום נסעת י ר ב ן ה ו ר ה א נ תחלה, שנ׳ הץ ונר. ר א ל ה ן כ ו ד (הברית) אל יום היו לרם נושאין את 2. בכ הארון, והיום נשאוהו כהנים, שנ׳י ל ג ת ר ו פ ח כ ו נ ה כ י ה ום ונר. ר׳ יוסה או׳ בשלשה י נ ה כ ה מקומות נשאו כהנים את הארון, אחת כשעברו ישראל את הירדן, ואחת כשסבבו את יריחו, ואחת כשהחזירוהו למקומו. 3. וכיון שהוטבלו מקצת

/ 52נ אבל !״ ר׳ יהודה היה קורא וכר. יפוש׳ שפ״ח, כ״ג ע״א. ועיין במשכ׳ ספ״ח ובבבלי מ״ד 3 מלחמה חובה וכר. משכ׳ שפ״ח.

/ ם וכר. דברים כ״ז, ב ו י ה ב י ה ! ברכוה וקללוח וכר. עיין במשכ׳ פ״ז מ״ה. 3 ון וכר. יהושע ג׳, י״א. ו ר » כיצד עברו וכר. בבלי ל״ג ב׳ ואילך (כל הברייחוח). ל ה כ ה א

ח וכר. שם ג׳, י״ג. ו כ ה כ י ה ו ״

81ג ר׳ | ד רבי. 1 אילו ן ך אלו. 8 שנא׳ | ד שנאסר. » והיום נסע | ד והיה נוסע. 7 שני | ד שנאסר.. 8 אדון | ד ארון. כל הארץ | ד חי. ונו׳ | ד ונוסר. 10 שני | ך שנאס׳. י ה 7-• הברית (הברית) ן ך

» וני׳ | ד ונוסד. ר׳ יוסה או׳ בשלשה | ד רבי יוסי אוסר בשלש׳.

ת. כלומר, מלחמת מניעה, למעט את כח הנויים שלא יתנפלו עלינו. ת הרשו מ ח ל מ 251. ל. מלחמת המה. ועיץ בה״א. ה ב ו ח מ ת ח 252. מ ל

. כלומר, שבפרשת כי תבוא פכיז, םיו-כ״ו. ו ל י ת א ו ל ל ק ת ו ו כ ר ב . 1

סוטה פ״ח 203

שגיטבלו רגלי הכהבים במים עמדוו ד מ ע י מי הירדן במקומן, שג׳ וו מ ה ק ל ע מ ל ם מ י ד ר ו י ם ה י מ הם ד א ד מ א ק מ ח ר ד ה ח ד א ג. שגים ן ת ר ד צ צ ר מ ש ר א י ע הל שנים עשר מיל היה עשר מיל ע. אמ׳ , גובהן של מים דברי ר׳ יהוד, וכי מים קלים, , שמע ר ר׳ אלעזר ב או בגי אדם קלין, הוי אומ׳ מים קלים מבגי אדם, מלמד שהיו המים גגדשיןל כיפין, שלש מאות למעלה, כיפין על מלכי האומות, מיל, וראו אותן כי כ ל ל מ ע כ מ ש י כ ה י שנ׳ וה מ , י ר י ר ה ב ע ר ב ש י א ר מ א הם י ל ה ר ע ש י א נ ע נ כ ל ה כ ון ד ר י י ה ת מ , א ש ה י ב ו ר ה ש אם ר ב ד ע , ע ר ש י י נ י ב נ פ מד ו ה בם ע י א ה ל ם ו ב ב ס ל מ י ו. 4. וכן , ר ש י י נ י ב נ פ ח מ ו רי רחב אמרה לשלוחי יהושע כ, ש ה י ב ו ר ה ש ת א ו א נ ע מ ש, ת א צ ם ב כ י נ פ ף מ ו ם ס י י ת מ אי נ ש ם ל ת י ש ר ע ש א ׳ ו ר צ מ מ

25

רגלי הכהנים בירדן עמדו מי הירדן,ם י ד ר ו י ם ה י מ ו ה ד מ ע י שג׳ ול ה וגר. שנים עשר מיל ע ל ע מ ל מ2 שנים עשר מיל היה גובהן של מים 0

, , לעזר בי ר . אמ׳ ר , , יהוד דברי ר שמעון וכי אדם קל, או מים קלים, הוי אומ׳ מים קלין יותר מאדם, מלמד שהיו מנרשין ועולין למעלה למעלה,ל גבי כיפין, כשלש מאות מיל, כיפין על מלכי אומות ד שראו אותם כ על ע כ ו מ ש י כ ה י העולם, שנ׳ ור ב ע ר ב ש י א ר ו מ א י ה כ ל מה וגר. 4. וכן רחב מ ן י ד ר י הו נ ע מ י ש , לשלוחי יהושע כ 3 אומר 0

י ת מ ׳ א ש ה י ב ו ר ה ש ת א אע מ ש נ ם וגר, ו כ י נ פ ף מ ו ם ס יו וגר. 5. עודם ג ב ב ס ל מ י ו בעבר הירדן, אמ׳ להם יהושע דעול מנת כן אתם נכנסין לארץ 3 ע 5

שתורישו את יושביה, שנ׳ ו ה ו ר ש ת םם כ י נ פ ץ מ ר א י ה ב ש ת י או ש י ר ו א ת ם ל א ם וגר, ו ת ד ב א ות ו ש ע י ל ת י מ ר ד ש א ה כ י ה ו

ר בבלי ל״ד א׳ הכ״ל, כ 1 שנים עשר ו / נו״ז. 9 ס וכר. שם ג י מ ו ה ד מ ע י ו ״

ו כ ע מ י ש / א׳. 30 כ ע וכר. יהושע ה ו מ ש י כ ה י ירוש׳ פ״ז ה״ה, כ״א ע״ד. ל2 ו

ש ח ם ר ה ו / י׳-י״א. 34-33 עודם בעבר הירדן וכר. בבלי ל״ד א׳ הכ״ל. 36 ו וכר. שם ב

ר וכר. ש א ה כ י ה . 39 ו ה א וכר. שם ל״ג, כ״ ם ל א וכר. במדבר ל״ג, כ״ב. 38 ו

שם ל״ג, כ״ו.

. 19 םלםעלה וגוי | ד ומסר. שנים | ד !צררן] י »! של | ד שנאסר. היורדים | פ הירדים. ך ח שנים. 20 םים | ד מי׳. 31 ר׳ יהוד׳ אס׳ ר׳ לעזר בי ר׳ | ד רבי יהודה אסר רבי אלעזר ברבי.. קלים | ד איזה קל אדם או מים. 23 יותר םאדם | ד סבני האדם. 24 לםעלה | ד חי. . . ם ד 32 א 37 שני | ד שנאסר. כשסוע | פ ד כשסע. 28 האסורי | פ ד האםרי. 29 ונוי | ד ונוםר. 30 אוסר׳ ן ד אוסרת. 32 ונו׳ | ד ומסר. 33 לבבנו ונו׳ \ ד לבבינו ונוסד. 3.4 בעבר | ד בעברם. אם׳ ן ד אסר. דעו | ד ח׳. 36 שני | ד שנאסר. 37 את | פ ב את [כל]. ישבי | ד יושבי. 38 ונו׳ ן

ד מוסר. ואם I ד אם. 39 לעשות | ד לעשוי.

ן וכו׳. ציל: שהיו ניגדשין וכו׳, כעין גי׳ כי׳ע. ו מגרשי 24. שהי

204 סוטה פ״ח

ע מ ש נ י וגו/ ו ר מ א י ה כ ל מו ולא וגומי• נ י ס ל ב ב מ י ו 5. עודן בירדן, אמ להם יהושע דעול מנת שלא נכנסתם לארץ אלא עם ת ש ר ו ה שתורישו את יושביה, שנ, ום כ י נ פ ץ מ ר א י ה ב ש ו ל י ת כ א/ אם ג ו ו ש י ר ו א ת ם ל א וגר, ו אי אתם מקבלין, באים מים ושוטפץ אתכם. 6. עודן בירדן, אמ׳ להםש י ם א י ג ב ם א כ ו ל מ י ר יהושע הר פ ס מ ו ל מ כ ל ש ת ע ח ן א ב אם ת ה ג ה ל ו א ר ש י י ג י ב ט ב שם. י ג י הכה ל ב רג צ ת מ ח ם ת ת ו או א עודן בירדן, אמ׳ להם יהושע שם י נ ה כ י ה ל ג ת ר ח ת ה מ ם מז כ ל. ר׳ יהודה ם י נ ב ה א ר ש ם ע י ת ש או׳ אבא חלפתא ואלעזר בן מתיאל אותן וחנניא בן חכינאי עמדו על אחת ואחת כ אבנים ושיערום ל

1 הסופר התחיל לכתוב ק >=קסה) ולא נסר אותה.

, ואם אץ אתם ם כ ה ל ש ע ם א ה ל מקבלץ, באין מים ושוטפץ אתכם. 6. עודם בירדן, אמ׳ להם יהושעת ח ן א ב ש א י ם א כ ו ל מ י ר הי נ י ב ט ב ר ש פ ס מ ו ל מ כ ל ש עת ח , ת ם ת ם א ת ח נ ה , ו ל א ר ש י, ן ד ר י ם ב י נ ה כ י ה ל נ ב ר צ מ סימן לבנים שעברו אבותם בירדן.ו א עודם בירדן אמ׳ להם יהושע שב צ מ ן מ ד ר י ך ה ו ת ם מזה מ כ ל, יהודה אופר ר׳ חלפתא ונר. ר ואלעזר בן מתיא וחנניה בן כינאיל אחת ל אותן אבנים ושערו כ עמדו ע׳ סאה, מיכן אתה ואחת משר ארבעי מחשב כמה היה באשכול. וכיון שעלה אחרון שבישראל לירדן חזרוו ב ו ש י מי הירדן למקומם, שנ, וו כ ל י ם ו מ ו ק מ ן ל ד ר י י ה מל ל כ ם ע ו ש ל ל ש ו מ ת כד אחד, צ ד ו ת יו. נמצאו ישראל ל נד אחד, נשא ארון צ וארון ונושאיו ל את נושאיו והעבירן בירדן. נמצאת

. . יהוש׳ ר! הי ר כ ם ו כ ו ל מ י ר ה ׳ הכ״ל. ״ . בבלי ל״ד א ר כ ם בירדן ו ד ו » ע

ו א ש / נוי. ״ . שם ד ר כ ב ו צ ח ה מ / ג׳. ח . שם ד ם א ח ם ח ח נ ה ו ״

׳ הכ׳׳ל. . ירוש׳ פ״ז ה״ה, כ״א ע״ד, בבלי ל״ד א ר כ ה ו ד ו ה ׳ י , ג׳. 50 ר . שם ד׳ ר כ ו

/ . בבלי ל״ה א ר כ , י״ח. 59 נמצאו ו . יהושע די ר כ 56 ו י ש ו ב ו. ו

41 סים ושוטפין | ד סי׳ ושוטפי׳. 42 אם׳ | ד אסר. 43 הריםו | פ והריםו. 44 שבטי | ד בני • 45 אתם | פ ד אותם. 46 הכהנים | ד הכהני׳. בירדן | פ ד חי. 48 אם׳ | ד אסר. 80-49 םסצבי הכהנים ונוסד. 50 ר׳ | ד רבי. אוס׳ ר׳ ן אוםר רבי. 51 וחנניה | ד וחנניא. ל ונו׳ | ד סצב ת בינאי | ד חכינאי. 53 סשוי ארבעי׳ | ד סשאו ארבעים. סיכן | ד סבן. 54 היה | ד היא. 85 אחרון | ד האחרון. לירדן | ך סן הירדן. 56 לםקוסם שני | ד לסקוםן שנאסר. וישובו | פ וישבו. 87 לסקוסם |

ד לסקוס*. 58 כתסול | פ כתסל. 60 ונושאיו ן ך ונושאו.

. שהרי כאן טען איש אחד על שכמו מקרקע הירדן (יהושע ד׳, ה׳) משוי ל ו כ ש א ה ב ה הי מ 54. כ ארבעים סאה, צא ולמד מכאן את משקל האשכול שלא היו צריכים להרימו מן הקרקע ושנים היו

זקוקים לישא אותו במוט.

סרטה פ״ח 205

ארבעים סאה, מיכן אתה מחשב כמה היה באשכול. וכיון שעלה אחרון שביש׳ מן הירדן חזרו המים למקומן. נמצאו ישר, מצד אחד, וארון וכחנים מצד אחד, נשא ארון נושאיו והעבירןמ/ שלשה מיני בירדן. נמצאת אול אבנים הן, אחד שהעמיד משה ע שפת הירדן בערבות מואב, ואחד שנתנו תחת מצב רגלי הכהנים בירדן, ואחד שנשאו עמהן. ר׳ יהודה אומ׳ל גבי המזבח כתבוה. אמרו לו ע היאך למדו אומות העולם תורה.ה׳ בלבם ושלחו ב׳ א׳ להם גתן הק׳ נוטירין והשיאו את הכתב מעל האבנים בשבעים לשון. באותה שעה גתחתם גזר דינן של אומות העולם לבאר שחת. 7. ר׳ שמעון אומ׳ל הסיד כתבוה. כיצד, כיירוהו על וסיידוהו בסיד, וכתבו עליו את כן ע מ דברי התורה, וכתבו למטה לת ו ש ע ם ל כ ת ו א ד מ ל א י ר ל ש א וג/ אם אתם חוזרין בכם אגו מקבלין אתכם. בוא וראה כמה ניסים עשה

70

, שלשה מיני אבנים הן, אחד , אומל שפת הירדן שהעמיד משה ע בערבות מואב, ואחד שנתן תחת מצב6 רגלי הכהנים, ואחד שהעבירו עמהן. 5

ל אבני מזבח כתבוה. ר׳ יהודה אומ׳ ע אמרו לו היאך למדו אותן אומות, להן מלמד מ העולם את התורה. אל אומה ומלכות שנתן המקום בלב כ ושלחו נטורים שלהם והשיאו את הכתב מגבי אבנים בשבעים לשון. באותה שעה גתחתם גזר דינם של אומות העולם לבאר שחת. 7. ר׳ל הסיד כתבו. כיצד, שמעון אר ע7 כירוהו וסדוהו בסיד, וכתבו עליו 5

ל דברי התורה בשבעים לשון, את כא ר ל ש ן א ע מ וכתבו מלמטה לם וגר, אם אתם חוזרין ת ו א ד מ ל י בכם, אנו מקבלין אתכם. בוא וראה כמה ניסין נעשו לישראל, באותול הר היום עברו מי הירדן ובאו א גרזים ואל הר עיבל שבשומרון שבצדא ל ׳ ה שנ רה, מו י נ לו שכםשבאצלאיי וגר, ר ח ן א ד ר י ר ה ב ע ה ב מ ה

80

6 שלשה מיני אבנים וכו׳. ילוש׳ פ״ז ה״ה, כ״א ע״ד, בבלי ל״ה ב׳. «» על אבני 2

מזבח וכו׳. בבלי ל״ה ב׳. ועיין ירוש׳ פ״ז רה״ה, כ״א ע״ד. יי ל מ ע ן אשר וכו׳. דברים

8 שבשומרון שבצד כ׳, י״ח. י<*-81 באוחו היום וכו׳. בבלי ל״ו א׳. ועיין במשנ׳ פ״ז מ״ה. 2

וכו׳. משנ׳ הכ״ל, סע״ר רפי״א, ספרי ראה פי׳ נ״ו, עמ׳ 123, ירוש׳ פ״ז ה״ג, כ״א ע״ג, בבלי

ל״ג ב/ 3« ה ל א וכו׳. דברים י״א, ל׳.

י | ד אחר. 04 בערבות | ד בערבו׳. »6 ר׳ | ד רבי. אום׳ | ד אוסר. כתבוה | ד כתבו׳. ח 82 א. שלהם | ד ח׳. 71 הכתב ן . . ל6 אותן | ד אותם. 68 אס׳ להן | ד אמר להם. 70 ושלחו

ד הכת׳. אבנים בשבעים | ד האבנים בשבעי׳. 72 דינם 1 ד דינן. 74-73 ר׳ שםעון | ד רבי שםעו׳. 75 כירוהו וסדוהו | ד כידוה וסרוח. 76 בשבעים ן ד בשבעי׳. 78 אתם | פ ד אתכם. 80 ניסין ן ד ניסים. 82 נרזים | ד נריזי׳. שבשוםרון | ד שבשוםרו׳. 83 אילוני | ד אלוני. שנ׳ | ד שנאסר.

׳ | ד דרך סבוא השםש. י נ ו 8 4

ם וכוי. שהרי נ ר די ו ם ג ת ח ת נ . n o t a r i i ) . 7 2 ם וכוי. כלומר את סופריהם ( ה ל ם ש י ר ו ט נ . 7 0 הודיעו להם ולא קיבלו.

206 סוטה פ״ח

להם לישראל, באותו היום עברו אתך ששים ל ה הירדן ובאו להר גריזים מכל ד איש בפניהם, ו מ ל ולא ע מית ד נתרז, שג׳ א העומד בפניהם מי/ נ ך ו י נ פ ח ל ל ש י א ת מ י א והביאו את האבנים שהעלו מן הירדןו עולות ובנו את המזבח והעלו עלי ושלמים, ונטלו את האבנים ובאו ולנום ת ם א ת ר ב ע ה במקומן, שנ׳ ול מלון, כ . יכול ב ן ו ל מ ם ב כ מ עו ו ב נ י ל ר ת ש תלמ׳ לומ׳ א. היכן היה, בגלגל, שנ׳ ה ל י ל הם י ג ב א ה ה ר ש ם ע י ת ת ש א ו׳ ר ש י י ג ו ב ח ק ר ל ש ה א ל א הד מ ל , מ ל ג ל ג ע ב ש ו ה ם י י ק הצד אמרו שבגלגל העמידום. 9. כי ברכות וקללות, ששה שבטים עלו לראש הר גריזים, וששה שבטים עלו לראש הר עיבל. כהנים ולוים וארון עומדין למטה באמצע, כהנים מקיפין את הארון, והלוים את הכהנים,׳ א ר ש ל י כ וישרא׳ מיכן ומיכן, שנ׳ ום י ד מ ו ו ע י ט פ ש ו ו י ר ט ש ו ו י נ ק ז ו

ד איש מ יותר מששים מיל. לא ע בפניהם, וכל שעמד בפניהם מידח ל ש י א ת מ י ת א נתרז, שנ׳ אם ה י ל ל ע פ ך ונר, ואו׳ ת י נ פ לר ב ע ד י ד ונר. ע ח פ ה ו ת מ י אר ב ע ד י , זו ביאה ראשונה. ע ך מ ע, זו ביאה שניה. אמור ת י נ ו ק ם ז ע מעתה ראויין היו ישראל לעשותל הים, להם כדרך שנעשה להם עך הביאו אלא שחטאו. 8. ואחר כ את האבנים, ובנו את המזבח, והעלוו עולות ושלמים, וישבו ואכלו עלי ושתו, ונטלו את האבנים ובאו ולנום ת ו ם א ת ר ב ע ה במקומן, שנ, ו. ן ו ל מ ם ב ת ו ם א ת ח נ ה ם ו כ מ ען ו ל מ , ת״ל ב ן ו ל יכול בכל מ. והיכן ה ל י ל ו ה ו ב נ י ל ר ת ש אם י ת ת ש א לנו, בגלגל. ואומ׳ וה וגר, ל א ם ה י נ ב א ה ה ר ש ע הא למדת שבגלגל העמידום.צד אמרו ישראל ברכות 9. כי וקללות, ששה שבטים עלו לראש הר גרזים, וששה שבטים עלו לראש

/ ועיין ירוש׳ פ״ז ה״ג, כ״א ע״ג. ץ מ״ד א ר ד ה נ / ה . בבלי ל״ו א ר כ » יוסר מששים ו

. שמוח כ״ג, כ״ז. ר כ ׳ הכ״ל. ל• א ח א י מ ח י ו . בבלי ל״ו א ר כ ד ו מ ע 86 וכל ש

. עיין בבלי ר כ ו עליו ו העל . 6-95• ו ז ״ י - ז ר , נ רו ח נ . שמו ר כ ם ו ה י ל •• ח פ ל ע

. שם ר כ ם ו י ח ח ש א / ג׳. 02! ו . יהושע ל ר כ ם ו ר ה ב ע ה ו • ׳ הנ״ל. • ל״ו א

. משכ׳ פ״ז מ״ה. ר כ ו ו / כי. 05! כיצד אמר ד

85 יותר | ד יתר• לא | ד ולא. 87 את | ד חי. 88 ונו׳ | ד ונוסר. ואו׳ תפל עליהם | ך ואוסר תפיל עליהן. 89 וני׳ | ד ומסר. יעבר | ד יעבור. 90 עםך | ך עסך !ה׳ ן. יעבר ן ך יעבור. 91 קנית | ד קניתה• זי | ד חי. שניה | ד שנייה. 93 להם | ד להם ןנסים ן. להם | ד ח׳. 97 את האבנים | ד אבנים. 98 שני | ד שנאסר. 99 עסכם | ד עסכ׳. 100 תיל | ד תלפוד לוסר. 102-101 והיכן לנו בנלנל | ד ח׳. 102 ואופי | ד ונאסר. 103 ונו׳ ן ך ומסר. 105 ברכות | ד ברכו׳.

107 נדזים | ד נריזים.

ו . 91. ז הפחד , מחמת האימה ו ל ברעי ק ל ק ת . כלומר, נ י י וכו ת מ י ת א ׳ א , שנ ז ר ת נ . 8 7 . כלומר, של עזרא. ה י נ ה ש א י ב

סרטה פ״ח 207

, מה תלמ׳ לומ׳ ן ו ר א ה ל ז מ ה ו ז מו י צ ח ם ו י ז ר גרי ל ה ו ל מ ו א י צ ח, שמחצה ל ב י ר ע ל ה ו ל מ א מהר גריזים מרובה מהר עיבל, מפניע׳ בן שמקצת לוי למטה. ר׳ אלי יעקב אומ׳ אי אתה יכול לומר לוי למטה, שכבר נאמר לוי למעלה, אמור מעתה זקני כהונה ולרה למטה, והשאר למעלה. ר׳ אומ׳ הראויין לשרת עומדין למטה, ושאין ראויין לשרת עומדין למעלה. הפכו פניהםי הר גריזים ופתחו בברכות, כלפל ס ברוך האיש אשר לא יעשה פי הר עיבל, ופתחו פיהן ומסכה. כלפר ש ש א י א ר ה ו ר בקללות, א. כלפי הר ה כ ס מ ל ו ס ה פ ש ע י גריזים, ופתחו פיהן בברכות, ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת.י הר עיבל, פתחו פיהם בקללות כלפת ם א י ק א י ר ל ש ר א ו ר א. 10. ברוך ת א ז ה ה ר ו ת י ה ר ב ד בכלל, ברוך בפרט, ארור בכלל,ללמד לשמור ד ו ארור בפרט, ללמו

הר עיבל. כהנים ולוים וארון עומדים למטה באמצע, הכהנים מקיפין את1 הארון, והלוים את הכהנים, וישראל 1 0

ל א ר ש ל י כ מיכן ומיכן, שנאמ, ול ו ל מ ו א י צ ל ח ״ ת ה , מ ו י נ ק ז ול ו ל מ ו א י צ ח ם ו י ז ר ר ג ה, מלמד שמחצה אל הר ל ב י ר ע ה1 נרדם מרובה יותר משל הר עיבל, 1 5

מפני שמקצת שבטו של לוי למטה. ר׳ ליעזר בן יעקב אומ׳ אין אתה יכול לומר לוי למטה, שכבר נאמ׳ לוי למעלה, ואין אתה יכול לומר לוי1 למעלה, שכבר נאמר לוי למטה, 2 0

אמור מעתה זקני כהונה ולרה למטה, ושאר שבט למעלה. ר׳ אומ׳ הראויין לשרת עומדין למטה, ושאין ראויין לשרת עומדין למעלה. הפכו פניהםם ופתחו בברכה, ברוך י ח י הר נ 1 כלפ 2 5

האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה תועבת ה׳ מעשה ידי חרש ולא שם בסתר, והיו אילו ואילו עונין ואומ׳ אמן. הפכו פניהם כלפי הר עיבלש י א ר ה ו ר 1 ופתחו בקללה, א 3 0

״ מה ה״ל חציו וכר. ירוש׳ פ״ז ה״ד, כ״א ע״ד, / ל״ג 2 ל וכר. יהושע ח א ר ש ל י כ ו בבלי ל״ו 3* ר׳ ליעזר וכר. ירוש׳ פ״ז רה״ד, כ״א ע״ג, בבלי ל״ז אי. *» הראוייןר ו ר א 1 3 וכר. עיין ירוש׳ ובבלי הכ׳׳ל. »״ הפכו פכיהם וכר. משכי פ״ז מ״ה. 0

ש וכר. דברים כ״ז, כרו. י א ה

108 ולוים | ד ולויים. עוםדים | ד עוםדין. 111 מיכן ומיכן שנאם׳ \ ד מכן ומכן שנאמר. 112 תיל ן. וחציו | ד והחציו. 115-114 שםחצה אל הר נרזים מרובה ד תלסוד לוםר. 113 גרזים | ד נריזי, יותר משל | ד ששלוחי הר נריזים מרובים משלוחי. 118 שמקצת | ד הסקצח. 117 ליעזר | ד אליעזר.» ואץ | ד ואי׳. לומר אום׳ | ד אוסר. 118 לומר ן כיה ד א. ב ח׳. למטה \ ד למטי• • לוי ( ד לום׳. 120 לסטה | ד לסט׳. 121 סעתה | ד סעת׳. כהונה | ד כהונ׳. 122 שבט ן ד ח׳. 123 לםטה | ד לסט׳. 124 פניהם | ד פניה׳. 125 נרזים \ ד נריז׳. בברכה | ד בברכי. 128 וססכה \ ד וססכ׳. 128-127 ולא שם בסתר ן ד ששם בשר. 128 והיו אילו ואילו עונין ואום' | ד יהיו

אלו ואלו ועונין ואוםרין.

ר וכו׳. עיץ בהיא. ת ו 115.מרובה י

208 סוטה פ״ח

ל ארבע, הרי ולעשות, ארבע על שמונה, הרי שש שמונה, שמונה על אחת כ עשרה. ושלש כריתות ל ואחת, הרי ארבעים ושמונה כריתות. וכן בהר סיני, וכן בערבות מואב. 11. ר׳ שמעון מוציא של הר גריזיםל מועד. ה בל ומביא של א והר עידבר שלא נכרתו ר ו ב ל ד ך כ ואין ל עליו ארבעים ושמונה כריתות. ר׳ר עכו אמ׳ פ שמעון בן אלעזר איש כדבר ר ו ב ל ד ך כ משום ר׳ שמע׳ אין ל שבתורה שלא נכרתו עליו חמש מאותם וחמש מאות ף ושלשת אלפי ל א וחמשים כריתות, כמעיין יוצאי, י ר׳ שמע מצרים. א׳ ר׳ אם כדברדבר ר ו ב ל ד ך כ בן יהודה, אין ל שבתורה שלא נכרתו עליו שלש עשרהל אחת ואחת מהן כ כריתות ויש בף ושלשת אלפים וחמש ל חמש מאות א

מאות וחמשים. סליק פירקא

ל וגר, והיו אילו ס ה פ ש ע ר י ש א ואילו עוגין אמן. הפכו כלפי הר גרזים פתחו בברכות, ברוך אשר יקים אתבל פתחו י הר עי דברי התורה. כלפם י ק א י ר ל ש ר א ו ר / א ו ל ל ק ב וגר. 10. ברוך בכלל, ברוך בפרט,ד ארור בכלל, ארור בפרט, ללמול ללמד לשמור ולעשות, ארבע ע ול שמנה, ארבע, הרי שמונה, שמונה על הרי שש עשרה. ושלש בריתות עם כ אחת ואחת, הרי ארבעים ושמנה בריתות. וכן בהר סיני, וכן בערבות מואב. 11. ר׳ שמעון מוציא של הרבל ומביא של אהל גרזים ושל הר עידבר שלא ל דבר ו ך כ מועד. ואין ל נכרתו עליו ארבעים ושמונה בריתות.ר עכו פ ר׳ שמעון בן יהודה איש כל דבר ך כ אומ׳ משום ר׳ שמעון אין ל ודבר בתורה שלא נכרתו עליו חמש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים בריתות, כיוצאי, אם לדברי ר׳ שמעון , מצרים. אמ׳ ר

דבר ר ו ב ל ד ר עמוס שאמ׳ משם ר׳ שמעון, אין לך כ פ בן יהודה איש כל אחת ואחת שש בתורה שלא נכרתו עליו שלש עשרה בריתות ויש עם כ

ם וחמש מאות וחמשים. ף ושלשת אלפי ל מאות א

״ ברוך בכלל וכר. ירוש׳ פ״ז ה״ד, כ״א ע״ג, בבלי ר וכר. שם כ״ז, כ״ן. 6 ש ״ א ר ו ר א 5 ל״ז א׳. »! ר׳ שמעון מוציא וכר. ירוש׳ הכ׳׳ל, בבלי ל״ז ב/ ל״ ר׳ שמעון בן יהודה וכר.

״ אמ׳ ר׳ וכר. ירוש׳ ובבלי הכ״ל. ירוש׳ ובבלי הכ״ל. 2

131 פסל וגו׳ ן ך וכוי. 132-131 אילו ואילו ן ך אלו ואלו. 132 הפכי | ד ח׳. נרזים | ד נריזים.

. . . ך ו ר 134 התורה | ד תורה. 138 בקללו׳ | ד בקללות. ארור | ד ארור [האיש!. יקים ן ך יקי׳. 138 ב בפרט | ד חי. 138 ולעשות | ד ולעשו׳. 130 שםונה | ד חי. שסנה | ד שםונה. 140 עשרה ן ך עשרה ןעל שש עשרה ן. בריתות | ד כריתות. 142 בריתות | ד כריתות. וכן בהר סיני | ד ח׳. 143 ר׳ | ד רבי. 144 גרזים | ד נריןי׳. וסביא | ד וסבי׳. 146 ארבעים | ד בארבעי׳. בריתות | ד כריתות. 147 ר׳ | ך רבי. עכו | ד עכום. 148 אום׳ משום ר׳ | ד אסר סשם רבי. 151 בריתות | ד כריתות. 152 ר׳! | ד רבי. 153 עסוס | ד עכוס. שאם׳ | ד שאסר. ר' | ד רבי• לך | ד חי. 164 בתורה | ד בתור׳.

בריתות | ד כריתות. ואחת | ד ואחת ןםהןן. 155 ושלשת אלפים | ך ושלשה אלפי׳.

. נראה שציל: ת ו ת י ר ה ב ר ש . ציל: שש מאות אלף. 154.שלש ע ף ל ת א ו א 150-149.חמש מ שש עשרה בריתות, עיין בה״א.

סוטה פ״ט 209

[ ט ״ פ 1

1. נמצא בעבר הירדן עורפין,, ה מ ד א ל ב ל א ח צ מ י י שני כ לרבות עבר הירדן. ר׳ אלעזר אומ׳ בכולן, היה חלל, היו עורפין. א׳, יהודה וכי אם היו ר לו ר׳ יוסי ב חנוק ומושלך בשדה, שמא היו עורפין,, אם כן למה נאמר ל ל ך נאמר ח כ ל, אלא אפילו הרוג ותלוי באילן ל פ ו נל העיר לא היו עורפין. נמצא בעלי היו מודדין, שמצות עיסוק מדידה. כיצד עושין לו, שלוחי בית דין יוצאין ומלקטין סימניו, וחופרין וקובריןד שיבאו אותו, ומציינין את מקומו, ע לבית דין שבלישכת הגזית, וימודדו. אם היתה עיר של גרם בינתיים, או שהיתה סמוכה לירושלם, לא היו מודדין, אלא מגיחין אותה ומודדין חוצה לה. גמצא סמוך לספר, לעיר שיש בה גרם, או לעיר שאין בה בית דין, לא היו מודדץ. ואין מודדין אלא לעיר שיש בה בית דץ, אלא מגיחין אותה ומודדין חוצה לה. מקום

פרק ט׳ 1. נמצא בעבר הירדן היול וגר, ל א ח צ מ י י ׳ כ עורפין,שנ, לרבות עבר הירדן. ר׳ לעזר אומ בכולם, אם היה חלל, היו עורפין. 5 אמ׳ לו ר׳ יוסה בי רבי יהודה אינו

אלא חנוק ומושלך בשדה, שמא, אם ל ל , ח ך נאמ כ עורפין היו, ל, אלא שאפלו ל פ ו כן למה נאמ׳ נ הרוג ותלוי באילן לא היו עורפין.ר(לא היו עורפין) 1 גמצא בעליל של עי 0

היו מודדין. מצות עיסוק במדידה.צד עושין לו, שלוחי בית דין יוצאין כי וגוטלין סימגיו, וחופרין וקוברין אותו,ד שיבאו לבית ומציינין את מקומו, ע1 דין הגדול שבלשכת הגזית וימדו. 5

נמצא סמוך לספר, בעיר שיש בה גרם, או בעיר שאץ בה בית דין, לא היו מודדין, אין מודדין אלא לעיר שיש בה בית דין. אם היה עיר גרם2 בינתים, או סמוכה לירושלים, לא היו 0

מודדין, אלא מניחין אותה, ומודדין חוצה לה. מקום גיתה ותפיסתה הרי

א וכר. צ מ י י ד שופנויס פי׳ ר״ה, עמי 240. 2 כ פ ! נמצא בעבר הירדן וכר. ס

דברים כ״א, אי. 3 ר׳ לעזר וכר. בבלי מ״ה בי. ועיין ספרי הכ׳׳ל וירוש׳ פ״נו רה״ב, כ״ג ע״ג. ־ אמי לו ר׳ יוסה וכר. מקורוח הכ״ל. 0! כמלא בעליל וכר. ירוש׳ פ״ע ה״ב, כ״ג ע״ג, בבלי1 סמוך לספר וכוי. משכי מ״ה א׳. 2! כיצד עושין וכר. ירוש׳ פ״כו ה״א, כ״ג ע״ג 6 פ״כו מ״ב, ספרי שופכוים סוף פי׳ ר׳׳ה, עמי 241. מכיחין אוחח. עיין בבלי מ״ה בי.

22 מקום גיהה וכר. ירוש׳ פ״נו ה״ה, כ״ג ע״ד.

3 לרבות | ד לרבו׳. ר׳ לעזר | ד רבי אלעזר. 4 היה | ד הוא. 6 אם׳ | ד אמר. ר׳ יוסה בי רבי | ד רבי יוסי ברבי. » חנוק \ ד חמוק. 7 נאם׳ | ד נאסר. 8 כן | ד כאן. נאם׳ | ד נאסר. שאפלו | ד שאפילו. 10 בעליל של עיר | ד בעלול העיר. (לא היו עורפין) | א ח׳. !1 היו סודדין ן ד ח׳. סצוח | ד שסצו׳. במדידה | ד בסדיר׳. 12 בית דין | ד ביד. 13 סיםניי | ד סיםנין. וקוברין | ד וקוברי׳. 18-14 שיבאו לבית דין הנדול | ד שיבואו לביד. 17 בית דין | ד ביד. 19-17 לא

דין | ד חי. 20 בינתים | ד בנתיים. לירושלים | ד לירושלם.

ל וכוי. כלומר, אפילו נמצא טמון בגל, או תלוי באילן, או צף על םני ל ה ח אם הי .4 ה וכוי. כנראה שהיא גיתה היא גיסתה, ת י המים, בכולן עורפץ, ובלבד שיהא חלל חרב. 22.מ קו ם נ

שכיבתה, עיץ בהיא.

210 סוטה פ״ט

גיזתה ותפיסתה אסורה. וכמה היא, תפיסתה, ארבעים אמה. ר׳ אוו נ י ד המשים אמה. 2. הזקנים אומי ים הזה ועינינו ד ו את ה א שפכ לך מ ע ר ל פ לא ראו, כהנים אומי כ/ רוח ת ה י ד ר פ ש ל א א ר ש י. ם ד ם ה ה ר ל פ כ נ הקודשאומ׳ ו שלשה דברים זה בצד זה, מה שאמ׳ זה לא א׳ זה. 3. כיוצא בו אתהר נא, אמרה כ ר ה מ א ת אומי, ו, אמר יהודה, י נ מ ה מ ק ד תמר, צ, , אמ ה ת ע ד ד ל ו ף ע ס א י ל ו רוח הקודש. כיוצא בו אתה אומ/, ו ץ אשר שלחתנ ר א ל ה ו א נ א ב, ב ל כ ׳ , א ה ל ע ה נ ל אמייהושע, ע, אמרומרגלים. ם ע ז ה י ע ס כ פ אן ו ל ח ד ה ע כיוצא בו אתה אר, בא ר ס י ם ס ב א ב י י ת ה ו פ ק ש נו ב כ ע בשש ר ו ד ב מ ד האשנ ע ב, אמרה אמו של סיסרא, א ו ב לא ל , וג׳ ה ג נ ע ׳ ת ו ר ת ש ו מ כ ח, אמרה אשתו ל ל ׳ ש ל ח ו י א צ מ י

זו אסורה. כמה היא תפיסתה, ארבעים אמה. ר׳ אומ׳ חמשים אמה.ה כ פ א ש ו ל נ י ד 2. הזקניםאומ׳ יא ו ל נ י נ י ע ה ו ז ם ה ד ת ה אך מ ע ר ל פ , כהנים אומי כ ו א רת וגר, ורוח י ד ר פ ש ל א א ר ש י. ם ד ם ה ה ר ל פ כ ג הקדש אומ, ו שלשה דברים, מי שאמר זה לא אמרו נ א , ב זה. כיוצא בדבר אתה אומ,ו אמר נ ת ח ל ר ש ש ץ א ר א ל ה אה ל ע ה נ ל יהושע, כלב אמר ע, מרגלים אמרו ה ת ו א ג ש ר י וב ש ו י ם ה ע י עז ה ם כ פ א. שלשה דברים זה בצד זה, ץ ר א ב מי שאמר זה לא אמר זה, ומי שאמר זה לא אמר זה. 3. כיוצא בדברא ר נ כ ר ה מ א ת אתה אומי, ות אמרה תמר, מ ת ו ח י ה מ לי אמר יהודה, ורוח נ מ ה מ ק ד צד ו ף ע ס א י ל הקדש אומרת ו. שלשה דברים זה בצד ה ת ע ד ל, זה. זה, ומי שאמר זה לא אמ

. ׳ . דברים כ״א, ז ר כ ה ו כ פ א ש ו ל נ י ד ׳ פ״נו מ״ו. י נ ש מ . עיין ב ר כ ם ו י נ ק ז » ה

, ׳ פ׳׳כן ה״ז, כ״ג סע״ד ש מ . י ר כ / !3 כיוצא בדבר ו . שם כ״א, ח ר כ ך ו מ ע ר ל פ ״ כ

ץ ר א ל ה ו א נ א י 87. 32-31 ב מ ׳ פ״ח, ע י י שם פ ר פ ׳ 269, ועיין ס מ , ע ן ח ו ל ע ה ס״ז ב

. ר כ 3 א פ ס כ י ע ז ו . שם י״ג׳ ל׳• 5 ר כ ה ו ל ע ה נ ל . במדבר י״ג, כ״ז. 33 ע ר כ ו

. ר כ ר ו כ ר ה מ א ה ו 3 י וירוש׳ הכ״ל. 9 ר פ שם י״ג, כ״ח. 38 כיוצא בדבר וכי׳• ס״ז, ס

. שם ל״ח, כ״ו. י נ מ ה מ ק ד צ בראשיח ל״ח, י״ה. ״

׳. אםה | ד חי. אוס׳ חםשים | ד או׳ חסשי׳. 25 אום׳ | ד אוסרים. שפכה | 24 ארבעים | ד ארבע, ד שפכו. 27 כהנים אום' | ד כהני׳ אוסרי׳. 28 ישראל | ד ישרי. פדית | ד פדית [ה׳]. 29 אום׳ ן ד אוסרת. 30 שלשה דברים ן ך ג׳ דבריי. 31 אום׳ | ד או׳. 32 אסר | ד אס׳. 34 אתה ן כיה B• ד אותה ב אתנו. 35 היושב | פ הישב. 36 שלשה דברים | ד נ׳ דברי׳. 37 שאסר | ד שאס׳.. זה | ד חי. 30 אוס׳ ותאסר | ד או׳ ותאס׳. 40 החותסת | . . י ס אסר | ד אס׳. 38-37 ו פ החתסת ד החותםת [ונו׳ ן. אסרה ן כיה ד א• ב אסר. 41 צדקה | ד צדקי. אסר יהודה | ד אס׳ יהו׳. 43 שלשה דברים | ך נ׳. 44 זה | ד זה [סי שאסר זה לא אם׳ זה!. שאסר |

ד שאס׳.

טה פ״ט 211 סו

של סיסרא וכלותיו, ורוח הקודש/ ל אויביך ה אומ׳ כן יאבדו כו נ ל י צ , מי י 4. כיוצא בו אתה אומ,, אמרו , א , ה ד א ם ה י ה ל א ד ה י מ כשרץ שבהן, רשעים שבהן אמרות ׳ א כ מ ם ה י ה ל א ם ה ה ה ל א, עשר ר ב ד מ ה ב כ ל מ כ ׳ ב צ מ מכות היו לו ושלמו. גיבורים שבהםם י ש נ א ו ל י ה ו ו ק ז ח ת אמרו ה. ם י ר ב ע ׳ ל ע ן ת ׳ פ ת ש ל פ 5. כיוצא בו, אמר מיכה המורשתיר ש ה א ע ר ל ה ם ה׳ ע ח נ י וא עשה, ל ם ו ה ת ל ו ש ע ר ל ב ד עד כאן אמרו כשרים שבהם. רשעים שבהם אמרו גם איש היה מתנבאו ה י ע מ ו בן ש ה י ר ו ם ה׳ א ש בם י ק י ו ה ך י ל מ ע ה מ ש י וגר, ו׳ ב ת ד ם א י ר ש ה ׳ ו ו ב ל ג כ וה י ר ו יש׳ א ו ו ת י מ ׳ ה מ ׳ ה ב י ו׳ מ יש׳ ה ׳ ו צ א מ ב י ׳ ו ב י ו יהויקים אנשים מצ׳ ויוציאו אתך ל מ ל ה א׳ א בי י ׳ ו ה ממצ י ר ו א. ת מ י ב ו ר ח ו ב ה כ י ם ו י ק י ו י

י ו 4 4. כיוצא בדבר אתה אומי, א 5

ם י ל א ד ה י ו מ נ ל י צ ו מי י נ לם אמרו כשרץ שבהן, י ר י ד א הם ה ה ל רשעים שבהם אמרו אם עשר מכות, י כ מ ם ה י ל א ה5 ושלמו מכותיו במדבר, גבורים שבהן 0

ם י ש ג א ו ל י ה ו ו ק ז ח ת אמרו ה. שלשה דברים זה בצד ם י ת ש ל פ זה וכר. כיוצא בדבר אתה או׳,ב ב י ת ה ו פ ק ש ן נ ו ל ח ד ה ע בת ו מ כ 5 אמרה אמו של סיסרא, ח 5

ו א צ מ א י ל ה וגר, ה י ת ו ר של אמרה אשתו וכלותיו, ל ו ש ק ל ח יך וגו׳ י ב י ו ל א ו כ ד ב א ן י כ אמרה רוח הקדש. שלשה דברים6 זה בצד זה וגר. 5. כיוצא בדבר 0

י ת ש ר ו מ ה ה כ י אתה אומ׳, מך ל ה מ י ק ז י ח מ י א ב י ב ה נ י הר מ א י , ומה היה מתנבא, ו ה ד ו ה יר מ א ה ל ד ו ה ם י ל ע ל כ אן ו י ת צ ו א ב ׳ צ ר ה מ ה א 65 כם י י ם ע ל ש ו ר י ש ו ר ח ה ת ד שת ו מ ה ב ת ל י ב ר ה ה ה ו י ה ת

/ חי. ו וכוי. ש״א ד כ י ל ו / ספרי וס״ז הכ״ל. 46-45 א כו » כיולא בדבר ו

/ ספרי וכףז הכ״ל, ירוש׳ כו / שם ל׳, כן׳. 53 כיוצא בדבר ו כו ק ו ו ז ח 51 ה ה

ו ח מ / שופכוים הי, כ״ח. 55 ח כ כו ן ו ו ל ח ד ה ע פ״כו ה״ז, כ״ד ע״א, הכ״ל. 54 ב

/ כו / שם ה׳, ל״א. 0» כיוצא בדבר ו כו ו ו ד ב א / כ״כן. 58 כ ן י / שם ה כו ו

י וכר. ירמ׳ ח ש ר ו מ ה ה כ י מ « הפרי, עמ׳ 88, הכ״ל, ס׳יז, עמ׳ 269, הכ״ל. 1

כ״ו, י״ח-י״כו.

4 אום׳ | ד אוסר. 46 האלים \ ד האלהי׳. 48 שבהם | ד שבהן. 49-48 הם האלים | ד ה׳ באלהים. 5

. 50 מכותיו | ד !שלמו עשר! מכותיו. ( 49 המכים | ד הסכים [לישנ׳ אחרתן. מכות | ד סכות [היו לו

. 54 ותיבב | ך וגוי. 56-55 חכמות שרותיה | ד חכמים שרותיי. ר ם ן ׳ ן ך א ן . א י 63 וכן׳ ן ך ח 57 שלל וכלותיו | ד ונוםר. 61 אומי | ד אוי. מיכה | פ מיכיה. המורשת, | ד הסורשתו. 62 היה \ ד היי. נביא | פ ד נבא. חזקיה | פ חזקיהו. 64 יהודה לאמי | ד יהו׳ לאמי. 66 וירושלם ן

פ וירושלים. עיים | ד עים. 67 לבהמות | פ ד לבמות.

212 סוטה פ״ט

ך ירמיה אמרו כשם שנהרג אוריה, כן ם ב ק י ח ד א ך י חייב ליהרג, אי ת ל ב ו ל ה י מ ר ת י ה א ת י ן ה פ ש. ו ת י מ ה ׳ ל ע ד ה י ו ב ת ת א ת, ל פרשה זו עירובי דברים, מה שאמ כ זה לא א׳ זה. 6. כיוצא בו אתהן ו ז ר ח פ ה ס ו נ י א נ ש / מ מ ו אך ר , ואומ׳ א י ש ו ק ל א ם ה ו ח נא ה ל ק נ ח ו ו ב כ ר ם ו י פ אל . כ ו ה ש ב י ם ו י ר ב ע ה ג ק נ י הפרשה זו עירובי דברים, מה שאמ׳ זה לא אמ׳ זה. 8. כיוצא בו,/ נ ם ו ל ת א נ ו ל י ח ע צ נ מ ל. ן ו ר ב ד ק ת ד ם צ ל ם א נ מ א ה, ל פרשה זו עירובי דברים, מה שאמ כ, זה. 9. כיוצא בו אתה זה לא אך י ת ר ר ו ח ע ו פ ת ת ה ח אר, תד כאן ג/ ע ך ו מ ך א ת ל ב ה ח מ ש/ ישר׳ אומ׳ שימני מ ו רוח הקודש אג/ אומות העולם ך ו ב ל ל כחותם ע

/ נ אמרו כי עזה כמות אהבה ו

סליק פירקא

ו ה י ק ז ו ח ה ת י מ ת ה מ ה , ה ר ע יא ל ה ה ד ו ה ל י כ ה ו ד ו ה ך י ל מי נ ת פ ל א ח י ׳ ו ת ה א א ר יר ש ה א ע ר ל ה ׳ ע ם ה ח נ י ׳ ו ה׳ ש ו ע נ ח נ א ם ו ה י ל ר ע ב ד׳ אמרו כשרים פ ל נ ׳ ע ו ד ה נ ע רם ג שבהן. רשעים שבהן אמרו ו, ם ה ש א ב ב ג ת ה מ י ש ה י את י ר ק ו מ ה י ע מ ן ש ו ב ה י ר ו אם ל ו ע ל ה א ע ב נ ת י ם ו י ר ע יל כ ׳ כ ז ׳ ה א ל ה ע ה ו ז הך ל מ ע ה מ ש י , ו ו ה י מ ר י י ר ב דת ם א י ר ש ל ה כ ׳ ו ו ב ל ג כ וע מ ש י ׳ ו מ ש ה ק ב י ׳ ו ר ב דא ב י ח ו ר ב י א ו ר י י ו ו ה י ר ו אם י ש נ ך א ל מ ח ה ל ש י , ו ם י ר צ מר ו ב כ ן ע ן ב ת נ ל ם את א י ר צ מ, ם י ר צ ל מ ו א ת ם א י ש נ א ום י ר צ מ ו מ ה י ר ו ת א ו א א י צ ו י וו ה כ י ך ו ל מ ל ה ו א ה ו א י ב י ול ו א ת ל ב ת נ ך א ל ש י ב ו ר ח ב. אמרו כשם ם ע י ה נ י ב ר ב קך ירמיהו שאוריהו נתנבא ונהרג, כם ק י ח ד א ך י חייב ליהרג, שנ׳ או ה י מ ר ת י ה א ת י ן ה פ ן ש ב

ד וכו/ שם כ״ו, כ״ד. ך י ם איש וכר. שם כ״ו, כי-כ״ג. *« א ג »ל-5ל ו

8• הםיתהו | פ הסתהי ד המיתוהו. חזקיהו | ד חזקי׳. 80 יהודה >ביפ< | ד יהוד׳. הלא ן ך אלא.7 רעה | ד חי. 1דו' | 8 ם י ש ו 70 ה׳ | ד סי. 71 על ן פ אל. a7 עליהם | . ד עליהן• עש׳ | ד ע

ו ןרשעיםן כשרים מנםחק המוסגר עיי ר ס א ד גדולה. גפ׳ | ד נפשותיגו. אסרו כשרים | ד אוס׳ כשרי׳ ב גקודות). 77 ויתגבא | פ רגבא. 78-77 העולם הזה | פ העיד הזאת• ד חי. 78 ועל הא׳ הזי | ד על הארץ הזאת !ועל העיר הזאת] פ על העיר הזאת ועל הארץ הזאת. 78 הםלך | פ ד המלך ףהויקםן >ן* יהויקים). 80 גבוי | ד גבוריו. השרים | ד השער. 81 דבר׳ | ד דבריו. הס׳ | פ ד הסלך| את אלגתן ד אל גתן. 8 ו | פ ד הסלך [יהויקיםן. 4 ןהסיתון. a8 ויירא | פ וירא. 88 הםל 87 ויביאוהו | פ ויבאהו. המלך | פ ד הםלך ןיהויקים]. 81 שני | ד שנאמר. אחיקם | ך אחיק׳.

83 היתה | ד הית׳.

סוטה פ״ט, פ״י 213

ל פרשה זו עירובי . כ ו ת י מ ה ם ל ע ד ה י ו ב ת ו ת א י ת ת ל ב לא ש מ/ מ דברים, מי שאמ׳ זה לא אמ׳ זה. 6. כיוצא בדבר אתה או׳ ם ה ק ו נ א ו ו נ ל ק , א י ש ו ק ל א ם ה ו ח ן נ ו ז ר ח פ ה ס ו נ י 9 נ 5

ם וגר. י ר ב ע ו ח וגר, ג ל כ ד ג ם ו י פ ך א ר ׳ א ׳ וגר, ה ם ה ק ו נל פרשה זו עירובי דברים, מי שאמ׳ זה לא אמ׳ זה. 7. כיוצא בדבר כם ל ם א נ מ א , ה ם ת כ ד מ ו ד ת ל ח ש ל ת ח א צ נ מ , ל , אתה אומם וגר. ח ר ם מ י ע ש ו ר ר ו ת וגר, ז ו י ל ב ע ל ף ב ק וגר, א ד צל פרשה זו עירובי דברים, מי שאמ׳ זה לא אמ׳ זה. 8. כיוצא בדבר 1 כ 0 0

י ג מ י ך אמרה רוח הקדש, ש י ת ר ר ו ח ע ו פ ת ת ה ח / ת מ אתה אוה ב ה ת א ו מ ה כ ז י ע ך אמרה כנסת ישראל, כ ב ל ל ם ע ת ו ח כ

ד זה וכר. צ ם זה ב אמרו אומות העולם. שלשה דברי

נ פ״י ] 1. בזמן שהצדיק בא לעולםת א א ר ק י טובה באה לעולם, שנ׳ ו. כשנפטר ר ונ, מ א ח ל ו נ מ שק י ד צ רעה באה לעולם, שנ׳ הב ל ל ש שם ע י ן א י ד א ב אל ו ע ח ו נ ם י ו ל א ש ו ב וג/ ואומ׳ י, הולך שלום ו ח כ ך ג ל ו ׳ ה כ ש מל הקבר. 2. בזמן שהרשעים באץ אא ב לעולם רעה באה לעולם, שנ׳ בן ו ל ם ק ע ז ו ו ם ב א ג ע ב ש ר

פרק י׳

1. בזמן שהצדיקים באין לעולם טובה באה לעולם, ופורענות מסתלקת מן העולם, וכשנפטרין מן העולם פורענות באה לעולם, וטובה 5 מסתלקת מן העולם. 2. בזמן

שהרשעים באין לעולם פורענות באה לעולם, וטובה מסתלקת מן העולם, וכשמםתלקין מן העולם טובה באה לעולם, ופורענות מסתלקת מן1 העולם. ומניין שכשהצדיקים באין 0

ה וכר. ח ש ל ה ה א צ כ מ ל • • / ד - י / א ה וכו/ כחום א ו כ א כ י ש י י 9 5 - 9 4

/ ה׳^ר. ח וכר. שה״ש ח ו פ ה ח ה ח . !0! ה חהלים כ״ח, א׳-ל// ל״ח, עמי 75. י ! בזמן שהצדיקים וכר. בבלי סכהדרין קי״ג ב/ ועיין ספרי עקב פ

93 אותו | פ אתו. 94 שאם׳ \ ד שאסר. אס׳ | ד אסר. 95 נינוה | ד ננוה. האלקושי | פ האלקשי.

ונוקם | פ ונקם. 96 נוקם | פ נקם. ה׳ וגי׳ | ד ונוםר. ונדל | פ ונחל. ונו׳ >ביס< | ד ונוםר.

97 שאם׳ | ד שאסר. אס׳ | ד אםר. 98 אום׳ | ד אוסר. לדוד | ד לדויד. 99 עליות ן פ עולת ד עולו׳. זורו | פ זרו. 100 עירובי | ד ערובי. שאם׳ | ד שאסר. אם׳ | ד אס׳. 01! אום׳ | ד אוסר.

102 לבך | ד לבך [ונוס׳].

2 ופורענות | ד ופורענו׳. 3 וכשנפטרין | ד וכשנסטרי׳. 4 העולם פורענות | ד העול׳ פורענו׳.

. 6 שהרשעים | ד שהרשעי׳. 8 וכשססתלקין | ד כשםסתלקין. טובה | ד טוב׳. 5 ססתלקת | ד םסתלק, 9 ופורענות | ד ופורענו׳. 10 שכשהצדיקים | ד שכשהצדיקין.

214 סוטה פ״י

, וכשמםתלקין פורענות ה פ ר ח מסתלקת עמהם, שנ׳ בטוב צדיקיםם י ע ש ד ר ב א ב ה ו י ר ז ק ל ע תך ד י ק ב ב ד א י , ואו׳ ל ה נ י ר. 3. כל ם ר ח ה מן ה מ ו א מ זמן שהרשעים באין לעולם חרון אף בא לעולם, נסתלקו רשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם. אין לי אלא שתולין לצדיקים בחייהם, מניןת ע ב ש י ל ה י אף במיתתן, שני ו, אילו שבעת ימי אבלו של ם י מ י ה מתושלח הצדיק שעיכבו את הפורענות מלבוא לעולם. 4. ד״א׳ מלמד ששינה המקום עליהם סדרי עולם, והיתה חמה זורחת ממערב ושוקעת במזרח 5. ד״א, נתן להם הקב״ה שבעת ימים מעין העולם הבא ואכלו ושתו, כדי שידעו מהל זמן שהיה אברהם קיים איבדו. כן ק ם ז ה ר ב א היה שובע, שר ויהי ם, כשמת מהו אומ, ו מי בא בי. 6. בא יצחק והיה ץ ר א ב ב ע רץ ר א ק ב ח צ ע י ר ז י שובע, שנ׳ ול זמן שהיה אברהם א וג/ כ י ה ה

לעולם טובה באה לעולם, ופורענותא ר ק י מסתלקת מן העולם, שנ׳ וו נ מ ח נ ה י ר ז מ א ח ל ת שמו נ א וגר. ומניין כשנפטרין מן העולם פורענות באה לעולם, וטובהן איש י א מסתלקת מן העולם, שנ׳ ום ו ל א ש ב , ואומ׳ י ב ל ל שם עם ונר הולך ת ו ב כ ש ל מ ו ע ח ו נ ים ת א שלום אל הקבר, ואומ, וה ונר. נ נ ו י ע נ ה ב נ ו ה ב ר ק ומניין שכהרשעים באין לעולם פורענות באה לעולם, וטובהא ב מסתלקת מן העולם, שר בז וגר. ומניין ו א גם ב ע ב ש ר שכשמםתלק מן העולם טובה באה לעולם, ופורענות מסתלקת מןה נ , ר י ע ש ד ר ב א ב העולם,שנ׳ ון ו ר ח , מ ב ה ו ש ן י ע מ וגר, ואו׳ לל זמן שהרשעים ו וגר. 3. כ פ א בעולם חרון אף בעולם, אבדו מן העולם פורענות נסתלק וחרון אף מן העולם. ולא שהצדיקים תולץ לעולם בחייהם בלבד, אלא אףת ע ב ש י ל ה י במיתה, שנ, ו

/ כ״נן. ״ פורעמח באה וכו/ סנהדרין הכ״ל. ועיין א וכו/ בראשיח ה ר ק י ו ״ן איש וכו/ י א ו מכילחא משפעים פי״ח, סוף עמ׳ 313, בבלי ג״ק ס׳ סע״א. ״/ א וכו/ משלי י״ס, ג ב / 23 ב ח ם וכו/ שם כ״ז, ג א ו / ״ ב - ׳ ישעי׳ כ״ז, א. 34 ו י ה י ׳ י״ח / ** ל מ ע ן י ש ו ב וכו/ דברים י״ג ל־ ו ב א ב ד וכר. שם י״א, י

/ / י ה וכר. בראשיח ז ע ב ש ל

1 שני | ד שנאמר. 14 וני' | ד ססעשנו [ומסרן. כשנפטרין ן ך שכשנפצרין. 11 טובה | ד טובי• 2. 17 ואום׳ | ד ואוסר. יבא ן פ ד יבוא. [ 15 פורענות | ד פורעמ׳. 16 שני | ך שנ׳ [הצדיק אבי 18 םשכבותם ן כיה פ• ב סשצתם. ד ח׳. 19 ואתם | ד ואת׳. 20 וגו׳ | ד [זרע מנאף! וטי • 22-21 שכהרשעים באין לעולם פורענות | ד שכשהרשעים באי׳ לעול׳ פורענו׳. 23 םסתלקת סן העולם | ך מסתלק׳ םהעול׳. 24 ונו׳ ומניין | ד ומני׳. 25 שכשםסתלק | ד שכשססתלק׳׳. העולם טובה | ד העול׳ טוב. 26 לעולם ופורענות | ד לעול׳ ופורעמ׳. 27 ובאבד | ד ובאבוד. 28 ונו׳ | ד ח׳. סחרון [ ך סחרו­­2 וטי | ד ומסר. שהרשעים | ד שהרשעי׳. 31 פורענות | ד חי. וחרון ] ד חרון. 33 בחייהם | 9

ד בחייהן. 34 בטיתה שני | ד בפיח׳ שנאמר.

טה פ״י 215 סו

50

ל וגו/ מה ו ב מ י ה מ ם ו י מ י 3 ה 5

טיבן של אילו שבעת הימים, אילו שבעת ימי אבלו של מתושלח הצדיק שעיכבו את הפורענות מלבוא לעולם,ם י מ י ת ה ע ב ש י ל ה י , ו מ א נ ך כ ל4 4. דבר אחר, מה טיבן של שבעת 0

הימים הללו, מלמד שנתן להם המקום שבעת ימים לאחר גזירה, שמא יעשוי ה י תשובה, ולא עשו, לכך נאמ, ו. דבר אחר, ם י מ י ת ה ע ב ש ל, מלמד ם י מ י ת ה ע ב ש י ל ה י 4 ו 5

ששינה להם המקום םדורו של עולם, והיתה חמה יוצאה במערב ושוקעתת ע ב ש י ל ה י במזרח, לכך נאמ׳ ו. 5. דבר אחר, מלמד ם י מ י ה שנתן להם המקום מאכל ומשתה וישבו ואכלו ושתו והראן מעין העולםל כך למה, כדי שיראו דברו הבא, כ וידעו מה אבדו. כל זמן שהיה׳ ה אברהם קיים היה שובע, שנ׳ ו, משמת ל כ ם ב ה ר ב ת א ך א ר ב. ץ ר א ב ב ע י ר ה י אברהם וע ר ז י 6. בא יצחק היה שובע, שנ׳ ול זמן שהיה ץ וגר. כ ר א ק ב ח צ י

ל3 שבעה ימי אבלו וכו׳. סע״ר פ״א, עמ׳ 2 (עיי״ש הע׳ ח׳), אבוה דר״ן רפל״ב, מ״ו ע״ב, בבלי4 שמא סנהדרין ק״ח ב׳. ועיין ירוש׳ מרק פ״ג ה״ה, פ״ג ע״ג, ב״כ פל״ב, ז׳, עמ׳ 293. 24 ששינה להם וכוי. אבוח דר״ן ובבלי יעשו וכו׳. אבוח דר״ן וב״ר הנ״ל. ועיין בבלי הנ״ל. 65 שנהן להם וכו׳. אבוה דר״ן ובבלי הכ״ל. 55-54 ו ה י הנ״ל. ועיין ב״כ הנ״ל, עמ׳ 294. 0/ ל5 בא ילהק וכו׳. / 56 ו י ה י ר ע ב וכו׳. שם כ״ו, א ׳ א ד ״ ך וכוי. ביאשיח כ ר בע ר ז י / גימ׳ 852, שם פפ״ו, ו׳, עמ׳ 1058. 57-&5 ו ספרי עקב פי׳ ל״ח, עמ׳ 75, ב״ר פע״ג, ח

ק וכו/ ברחשיח כ״ו, י״ב. ח צ י

35 ונוי מה | ד ונוטר ומה. 36 אילו שבעת הימים אילו | ד שבעת ימיי הללו אלו. 38 מלבוא | ד מלבו'. 39 נאם׳ | ד נאמר. 41 היםים | ד ימים. 43 נאם' | ד נאמר. 45 מלמד | ד ןםה טיבן של שבעת ימים הללו] מלמד. 46 המקום | ד המקו׳. 48 במזרח | ד במערב. נאם׳ | ד נאמר. 49 דבר אחר ן ד דיא ןמה טיבן של שבעת הימים הללון. 50 המקום | ד המקום [שבעת ימי׳ ן. 52 הבא j ד חי. דברו ן

ד ויכירו. 54 שני I ך שנאמר. 57 שני | ד שנאמר. 58 בארץ I ד ח׳.

קיים היו בורות נובעות מים, משמת אברהם סתמום פלשתים, ולמה, אמרו תקלה הן לנו, מפני גייסות שהן באותל זמן שהיה יצחק קיים היה עלינו. כק ח צ ע י ר ז י ברכה בזרע, שנ׳ וא וג/ 7. משירד י ה ץ ה ר א ב יעקב לארם נהרים נתברך לבן, שנ׳. ך ל ל ג י ה׳ ב נ כ ר ב י י ו ת ש ח נ 8. וכשירד יוסף למצרים נתברךז א י מ ה י ביתו של פוטיפר, שנ׳ ו. 9. עד ו ת י ב ו ב ת ו ד א י ק פ ה שלא ירד יעקב למצרים היה רעבא במצרים, משירד מהו אומ׳ ה. ר׳יוסיאומ׳ ם ת ע ר ז ע ו ר ם ז כ ל כיון שמת יעקב חזר ליושנו, שנ׳ל כ ל כ י א כ נ ו א א ר י ל ת ה א ת ע וי ת ל כ ל כ אתכם, ולהלן הוא אומ׳ וך שם. 10. כל זמן שהיה ת ו א יוסף קיים היו ישר׳ בנחת, משמתל ש ע ד ך ח ל ם מ ק י מהואומ׳ ו

. ם י ר צ מ

סליק פירקא

55

׳ ד<, או: שיראו, יכירו וכוי. ו וכוי. ציל: שיראו ויכירו (מי ר ב ו ד א ר י 52 ש

216 סרטה פ״י

ל כ אברהם קיים היו בארות נובעות מים, משמת אברהם מהו או׳ ות וגו׳, אמרו הואיל ואין נובעות מים אינן אלא תקלה מפני ו ר א ב הב ש י נייסות, עמדו וסתמום. בא יצחק והיו בארות נובעות מים, שנ׳ וק ח צ י י ד ב ו ע ר פ ח י , ו ם ונו, י מ ת ה ו ר א ת ב ר א פ ח י ק ו ח צ ירד יעקב לארם נהרים לא נתברך ביתו של לבן ד שלא י . 7. ע ל ח נ בך ר ב י ב ו ו ר ץ ל ר פ י י ו נ פ ך ל ה ל י ר ה ש ט א ע י מ הארמי, שנ׳ כ׳ ך ה ר ב י ב ו ו ר ץ ל ו ר פ י , משירד מהו או׳ ו י ל ג ר ך ל ת ו ׳ א הד . 8. ע ך ל ל ג ׳ ב י ה נ כ ר ב י י ו ת ש ח , נ , ואומ י ל ג ר ך ל ת ו אא נתברך ביתו של פוטיפר, משירד מהו אומ׳ רד יוסף למצרים ל שלא ירד ד שלא י . 9. ע ף ס ו ל י ל ג י ב ר צ מ ת ה י ת ב ׳ א ך ה ר ב י וב וגו׳, משירד ע ר ם ה י ת נ ה ש י ז יעקב למצרים היה רעב, שנ, כ. אמ׳ ר׳ יוסה ה מ ד א ת ה ם א ת ע ר ז ע ו ר ם ז כ א ל מהו אומ׳ הי כ נ ו א א ר י ל ת ה א ת ע כיון שמת יעקב אבינו היה רעב ליושנו, שנ, ול, ן כלכו ל ונאמ׳ להל ו כ . נאמ׳ כאן כל ם כ פ ת ט א ם ו כ ת ל א כ ל כ אל ל האמור להלן רעב. 10. כ ו כ ל ל האמור כאן רעב, אף כ ו כ מה כל

ק וגר. שם כ״ו, ח צ ב י ש י ת ונר. שם כ״ו, נרו. «»־־» ו ו ר א ב ל ה כ •3—0• ר

נ ר ן נ ד ׳ ל״ח, עמ׳ 75, אבות ד י״ח-י״נו. » עד שלא ירד יעקב וכר. ספרי עקב פי

פי״א, עמ׳ 27, ב״ר פע״ג, עמ׳ 852, ופפ״ו, עמ׳ 1058, הנ׳׳ל. ועיין בבלי סנהדרין ל״נו ב׳.

. »»-67 על ז ״ / כ / שס ל ו כ / »• נ ח ש n י ו / ל ״ כ י מ ע נו וכו׳. בראשית ל

׳ וכר. בראשית ל׳׳נו, ה׳• ך ה ר ב י מח הכ׳׳ל. » ו שלא ירד יוסף וכר. מקו

ם וכו׳. בראשיח מ׳׳ה, ו׳. י ח נ ח ש / ספרי הנ׳׳ל. «» כ י ז כו עד שלא ירד יעקב ו

׳ ל״ח חנ׳׳ל, / עיין ספרי עקב פי ו כ ע וכר. שם מ׳׳ז, כ״ג. אמ׳ ר׳ יוסח ו ר ם ז כ 0ל ה א ל

/ בראשיח כ׳, כ׳׳א. כו ל ח י ר א ו ו עמ׳ 76. !ל ו ע ח ח א

59 סהו | ד סה הוא. 60 הבארות | פ הבארת ד הבארות [אשר חפרו ן. אסרו | ד ואסרו. נובעות ן ד נובעו׳. אינן | ד אינה. תקלה | ד תקלה [לנון. 61 וסתםום | ד וסתםו׳. בארות נובעות | ך בארו׳ מבעו׳. 62 ויחפי־ | ד ויחפור. בארות | פ בארת. וגו׳ | ד ונוסף. 63-62 יצחק בנחל | ד ונוםר ןכל זסן שהיה יצחק קיים היתה ברכה לזרע שנאסר ויזרע יצחק בארץ ההיא ונוס׳ ן. 64 כי סעט | ד כםעט. ויפרץ | ד ויפרוץ. לרוב | פ לרב. 66 אותך | פ אתך. םשירד | ד סי שירד. או׳ | ד אום׳. ויפרוץ לרוב | פ ויפרץ לרב. 66 אותך | פ אתך. ואום׳ | ד ואוטר. בנללך ) ד ומסר. 67 לםצרים | ד לפצרי׳. פוטיפר | ד פוטיפ׳. אום׳ | ד אוסר. 68 בית | ד ביי. 69 שני | ד שנאס׳. וגו׳ | ד ןבקרב הארץ ן ונוסד. 0ד אוס׳ | ד אוסר. אט׳ ר׳ יוסה | ד אסר רבי יוסי. 71 היה רעב | ד חזר הרעב. מני | ד שנאסר. 72 טפכם נאם׳ | ד טפכם ןונוסרן גאסר. כלכול >ב'פ< | ך כילכול.

. האסור להלן | ד האסור להלן האסו׳ כאן. . . ן א 73 כלכול! | ד כילכול. האסור כ

ק תקוה לבארות, , והשתא יחשוב שעדיץ יש ל ק ה וכוי. כלומר, תועלת אץ מ ל ק א ת ל ן א נ 60. איל וכוי. כלומר, ו כ ל ן כ א נאמי כ דחמוד את ארצנו, מוטב שנסתום אותן ולא נסתכן. 72.ב (בראשית מ״ה, ייא), תאמר להלן כלכול ע ד חמש שנים ר ו ך שם כי ע ת י א ת ל כ ל כ ו

(שם נ', כיא< וכוי.

סוטה פ״י, פי״א 217

זמן שהיה יוסף [ושבטים] קיימין היו ישראל מתנהגץ בגדולה וכבוד, שנ׳ף ס ו ת י מ י , משמת יוסף מהו אומ׳ ו ו צ ר ש י ו ו ר ל פ א ר ש י י נ ב 7 ו 5

ה מ כ ח ת ה ג ב ו וגר, ה מ ל ע ר א מ א י ש וגר, ו ד ך ח ל ם מ ק י וגר, וו וגר. ל

1 פי״א ]

ל זמן שהיתה מרים קיימת 1. כ, משמתה היתה באר מספקת את ישר,ה ד ע ם ל י ה מ י א ה ל מהואומ׳ ול זמן שהיה אהרן קיים היה וג/ כ, משמת עמוד הענן מנהיג את ישר,ך ל י מ נ ע נ כ ע ה מ ש י , ו מהואומ, אמר הלך תייר שלהן ד וג, ר על שהיה מכבש להן את הדרך 2. כ זמן שהיה משה קיים היה המן יורדת ב ש י , משמת מהו אר ו להם לישר,, ותלו לו למשה ת ר ח מ ן מ מ ה במותו שאכלו מן המן שליקטו בשבעה באדר שלשים ותשע יום, עד ששה עשר בגיסן, והקריבו את העומרו ל כ ל א א ר ש י י נ ב בגלגל, שנ׳ ום שנה, שאין י ע ב ר ן א מ ת ה א

פרק י״אל זמן שהיתה מרים קיימת 1. כ היתה באר מספקת את ישראל,ת שם מ ת משמתה מרים מהו אר ו, ה ד ע ם ל י ה מ י א ה ל ם ו י ר מל זמן שהיה אהרן 5 שנסתלקה הבאר. כ

קיים עמוד ענן מנהינ את ישראל,ע מ ש י משמת אהרן מהו אף וב ג נ ב ה ש ו ד י ר ך ע ל מ י נ ע נ כ ה וגר. נעשו ידים לאותו רשע ובא °! ונלחם את ישראל, אמרו, איה הלך התייר שלהן המכבש להם את הארץ.ל זמן שהיה משה קיים היה מן 2. כ יורד להן לישראל, משמת משה מהו, ת ר ח מ ן מ מ ת ה ו ב ש י אומ׳ ו » ולא שהיה המן תולה להן בחייו, אלא אף במיתתו, שמהמן שלקטו ביום

ם ק י ו ל ף וכר. שם אי, ר. » ס ו ת י מ י / ו / ז ל וכר. שמות א א ר ש י י כ ב *ל ו. ׳ י - / ח׳ ך חדש וכר. שם א ל מ

1 שהיחה מרים וכר. עיין בליוכים להלן, שורה 72. 3 ו ת מ ת שם וכר. במדבר

כ׳, א׳-ב׳. ל משמת אהרן וכו׳. ספרי בהעלותך פי׳ פ״ב, סוף עמ׳ 78, ירוש׳ כאן ספ״א,1 שהיה י וכו׳. במדברכ״א,א׳. 2 נ ע נ כ ע ה מ ש י ו 8 - י״זע״ג,יומאפ״אה״א,ל״חע״ב. 71 שמהמן ו י ש ב ו ח וכו׳. יהושע ה׳, י״ב. 6 1 משה קיים וכו׳. עיין בציונים להלן, שורה 72. 4 שלקכוו וכו׳. עיין מכילהא בשלח, ויסע פ״ה, עמ׳ 172, מכילתא דרשב״י, עמ׳ 116, ספרי בהעלוחך

פי׳ פ״כו, עמ׳ 90, ס״ז שם, עמ׳ 270, סע״ר פ״י (בכי״א), בבלי קידושין ל״ח א׳.

74 שהיה | ך שהי׳. [שבטים! ן הושלם עיס ד• ב חי. ק״םין \ ד חי. של | ד שנאסר. 75 וישרצו | ד וישרצו. וגופר. 77 וגל] | ד וגומר. . . מ׳ ו נ . ו . מר. ו ג [ומסר!. יוסף ן ד חי. אופ׳ | ד אומר. 76 וגו׳ (גיפ) | ד ו 1 קייסת | ד קייס׳. 2 םספקת | ד סספק. ישראל | ד ישר׳. 4 מרים | ד סרים [ונוםרן. 8 יושב | פ ישב. 9 וגו׳ ן ד ונוסד. 10 תלחם | ד וגלח׳. 11 שלהן | ד שלהם. 3! להן ן ד להם. 14 אום׳ [ ד אוסר. וישבות | פ וישבת. םסחרת | ד סםחר׳. 15 שהיה הסן | ד שהסן היי.

16 שסהסן | ד שסן הסן.

218 סוטה פי״א

ה צ ל ק ם א א ו ד ב תלמ׳ לומ׳ עד , ומה תל׳ לומ׳ ע ן ע נ ץ כ ר א׳ ן ע נ ץ כ ר ה א צ ל ק ם א א ב מלמד שאילו לא פסק המן לא רצו, לאכול מתבואת ארץ כנען. 3. ר אלעזר בן עזריה אומ׳ מושלו משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שאמ׳ לו לעבדו מזוג לי בחמין, אמ׳ לו אין לי חמין, א׳ לו, ואם לאו, מזונ לי בצונן, כך אילו לא פסק המן לא רצו לאכל מתבואת ארץ כנען.ל זמן שהיה יהושע קיים לא 4. כ הזיקו אומות העולם לישראל, משמת׳ א ר ש י י נ ו ב ד ב ע י , ו מהו אומ,ה נ ו מ ם ש י ת ע ש ן ר ש ו ת כ א, שעשה ם י ת ע ש ן ר ש ו שנה. כ שתי רשעיות, אחת ששיעבד את ישר/ל ואחת שעבר על השבועה. 5. כ זמן שהיה שמואל קיים היו נופליםי ה ת פלשתים ביד ישראל, שנ׳ וי מ ל י ם כ י ת ש ל פ ׳ ב ד ה ית מ י . משמת מהו אומ׳ ו ל א ו מ שת ׳ א ת ש ל ו פ פ ס א י ל ו א ו מ ש/ ר ש ם י ם ע ח ל ה א ל ב צ ׳ ל י נ ח מל א ו מ ש ל וכת׳ ו א ו מ ת ש מ י כת׳ ול מת, א ו מ ש מת, הא כיצד, ו

שמת בו משה אכלו ממנו משבעה באדר עד ששה עשר בניסן, שלשים ותשעה ימים, והקריבו את העומרו ל כ ל א א ר ש י י נ ב בגלגל, שנ׳ וד ם שנה ע י ע ב ר ן א מ ת ה את שאין ב ש ו ץ נ ר ל א ם א א בם א ד ב , מה ת״ל ע ם א ד ב ת״ל ע, אלא ן ע נ ץ כ ר ה א צ ל ק א מלמד שמן המן שלקטו ביום שמת בו משה אכלו הימנו משבעה באדר עד ששה עשר בניסן, שלשים ותשעה יום, עד שהקריבו עומר בגלגל, שאילו לא פסק המן לא רצו לאכול מתבואת ארץ כנען. 3. ר׳ לעזר בן עזריה אומ׳ משלו משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שאמ׳ לעבדו מזונ, לו אין כאן חמין, אם לי בחמין, אמ לאו, מזוג לי בצונן, להודיעך כמה היה יפה להן לישראל, שאילו ירד מן לישראל באדר לא אכלו מתבואת ארץ כנען. 5. שנה שיצאו בה ישראל ממצרים בששה עשר באייר ירד מן לישראל, בשבעה באדר פסק מלירד. אותו היום מת משה, ובששה עשר בניסן כלה מה שבידן,ץ ר ת א א ו ב ת ו מ ל כ א י שנ׳ ו

ל וכו׳. שמוח נרז, ל״ה. °< אוהו היום מה משה. מכילחא, מכילחא א ר ש 20 ו ב כ י י

/ י״ג. ו וכו׳. יהושע ה ל כ א י ו דרשב״י, הע״ר ובבלי הכ״ל. ועיין להלן שורה 52 ואילך. ״

17 בו ן ד חי. ממנו | ד הימנו. 18 עד | ד ועד. 19 ותשעה | ד וטי. והקריבו | ד עד שהקריבו.

20 אכלו | ד אכול. 22 באם | ד בואם. 23 תיל >ב'פ< | ד תלמוד לומר. באם >ב'פ) | ד בואם. 26 משבעה | ד םשבע׳. 27 עד | ד ועד. בניסן שלשים ותשעה | ד בניס׳ שלשי׳ ותשע׳. 28 שאילו | ד חי•2 ן ך ולא. 30 ר׳ לעזר | ד רבי אלעזר. 31 אום׳ | ד אומר. 32 שאם׳ | ד שאמר. 33 אס׳ | א 29 ל ד אסר. אם | ד [אסר לו] אם. 35 להן | ד להם. 36 לישראל באדר | ד לישרי. 39 בשבעה |

ד ובשבעה. 42 שני | ד שנאמר.

ל א ר ש י ד ל ו ה ע א הי ל ל וכוי. שהרי אמר הכתוב (יהושע ה׳, י'ג< ו ו כ א ו ל צ 29.לא ר, משמע שאם היה להם מן לא היו אוכלים מתבואת הארץ. ץ ר א ת ה א ו ב ת ו מ ל כ א י מן, ו

טה פי״א 219 סו

מיתה וודיי, וימת שמואל מעיבייגו, אלעזר אומ, הרי הוא של שאול. רו ר א ה ת ה מ ר ל מ א י אופר וא ו ה ה ו ל ו ן ע ק ׳ איש ז מ א י וך ת ע ד ל ע ה ל ע ת א , ל ל י ע ה מ ט ו ע שהוא קיים, אלא כבר מת, ואו׳, וכי אין ה ובעירו מ ר הו ב יקברו ו אנו יודעין שהרמה עירו, אלא מלמד שספדו לו כל ישר׳ כדרך שספדו לו ברמה. 6. אותה שנה שיצאו ישראל ממצרים ירד להם מן בששה עשר באייר ופסק בשבעה באדר, ובששה עשר בניסן כלה מה שבידם,ן מ ת ה ו א ל כ ׳ א ר ש י י נ ב שנ׳ ו ארבעים שגה, והלא חסרין שלשים יום, אלא שאכלו מן העוגות שעלו בידם ממצרים שהיה להם. ומן שבעה באדר עד ששה עשר בניסן שלשים ותשעה יום עד שהקריבו את העומר בגלגל. 7. ומנין שבשבעה באדרם ה ל ר א מ א י נולד! משה, שג׳ ו

. ובפנים: ,מתי, ונמחק בקו ובנקודות , , 1 כיה בנליון כתבה למעלה.

. דבר אחר, א י ה ה ה נ ש ן ב ע נ כו ל כ ל א א ר ש י י נ ב מה ת״ל ו׳ שנה, והלא י ע ב ר ן א מ ת ה 4 א 5

חסירין שלשים יום, אלא שאכלו עוגות מצות שהוציאו בידן ממצרים, שהיו יפות להן כמן. 6. ומניין שבשבעה באדר נולד משה, שנ׳ה א ם בן מ ה י ל ר א מ א י 5 ו 0

כי היום, שאין ם שנה אנ ועשרים, שהיום ו ם, מהת״ל הי ו ת״ל הי מלאו שנותיו. דבר אחר, מה ת״לם, מלמד שהן מאה ועשרים שנה ו הי5 מיום ליום מכונות. דבר אחר, מה 5

ם, מלמדשהק׳ב׳ה׳ ו תלמרלומ׳ הי משלים שנותן של צדיקים ברצוןך י מ ר י פ ס ת מ ובשמחה, שנ׳ א. 7. ומניין שבשבעה באדר א ל מ אל א ר ש י י נ ו ב כ ב י 6 מתמשה,שנ׳ ו 0

ב א ו ת מ ו ב ר ע ת משה ב אי ר ח י א ה י ם יום, ואומ׳ ו י ש ל שד ה׳, משה ב ת משה ע ו מר ו ב ם ע ו ה ק ת ע ת ו י מ ד ב עי ר ט ו ת ש ע א ש ו ה ו י צ י 6 וגר, ו 5

4 שהוציאו בידן ממלכים. סע״ר פ״ה ופ״י, ל וכוי. שמות כו״ז, ל״ה. 7 א ר ש ״ ו ב כ י י

׳ 159, מ ע פ״א, ע ס י לתא בשלח, ו . ועיין מכי ׳ 49, בבלי קידושין ל״ח א׳ מ א פי״ד, ע א ב ת ל י כ מ

/ קע״ר פ״י, בבלי הכ״ל. ו כ * שבשבעה באדר כולד ו ׳ 241. 9 מ ׳ 105, ע מ א דרשב״י, ע ת ל י כ מ

י ר פ / דברים ל״א, ב׳. 53 מלאו שכוחיו. סע״ר הכ״ל (בכי״א), ס ו כ ם ו ה י ל ר א מ א י 50 ו

/ / ר״ה י״א א ׳ הכ״ל. ועיין בבלי כאן י״ג ב י 9, בבלי קידושין ל״ח א מ ׳ ג׳, ע י דברים פ

/ / דברים ל״ד, ח ו כ / עיין מקורוח הכ״ל. י<» ו י ב כ ו ו ו כ 59 שבשבעה באדר ו

, י^-י״א. / שם א׳ ו כ ע ו ש ו ה ו י צ י . 65 ר ׳ 3 - / / א / יהושע א ו כ י ו ר ח י א ה י ו ״

44 תיל | ד תלמוד לומר. 45 ארבעי׳ | ד ארבעים. 46 חסיי־ץ | ד חסרין. 48 ומניין | ד ומנין. 40 שני | ך שנאמר. 51 ועשרים | ד ועשרי׳. 52 תיל >ב'פ< | ד תלמוד לומר. מה | ך ומה. שהיום ן ד !מלמד] שהיו׳. 53 תיל | ד תלמוד לומר. 55 מיום ליום מכונות | ד מכוונות מיום ליום. 56 תלמו׳ לומ׳ | ד תלמוד לומר. 58 שנ׳ | ד שנאמר. 59 שבשבעה באדר | ד שבשבע׳ באד׳. 60 שני | ד שנאמר. 61 בערבות | ך־ מערבות. 62 ואומי | ד ונום׳. 64-63 משה עבדי מת | ד ח׳. 64 עבור | פ עבר.

65 וני' | ד ונומר. שוכרי | פ שטרי.

220 סוטה פי״א

י כ נ ה א נ ם ש י ר ש ע ה ו א ן מ ב. היום מלאו ימיי. 8. ומנין ם ו י ה שבשבעה באדר מת משה, שנ׳ ו י ב כ ות ו ב ר ע ה ב ש ת מ ׳ א ר ש י י נ בי ה י . ואומ׳ ו ם ו ם י י ש ל ב ש א ו מ׳ ד ה ב ה ע ש ת מ ו י מ ר ח אן ו ן נ ע ב ש ו ה ל י ׳ א ר ה מ א י ום ו ה ק ת ע ת ו י מ ד ב ה ע ש מן ד ר י ן ה ו מ ל ם ע ע ה . 9. ו ר ב עו נ ח י ן ו ו ש א ר ש ה ד ו ח ר ל ו ש ע ב, מנה שלשים ושלשה יום ל ג ל ג בע ונמצא מת משה בשבעה ר פ מ ל באדר. 10. ר׳ יוסי בר׳ יהוד׳ אומ׳ שלשה פרנסים טובים עמדו להם לישר׳, משה, ואהרן, ומרים, ובזכותם ניתנו להם לישר׳ שלש מתנות טובות, באר, ועמוד ענן, ומן. באר, בזכות מרים. מתה מרים, נסתלקה הבאר, וחזרה בזכות משה ואהרן. מת אהרן,

ב ר ק ו ב ר ב ר ע מ א ם ל ע הר מ א ם ל ע ת ה ו א ו צ ה ו נ ח מ הן ד ר י ן ה ו מ ל ם ע ע ה וגר, ואומ׳ ו, צא ן ו ש א ר ש ה ד ח ר ל ו ש ע ב ממנו שלשים ושלשה למפרע ואת מוצא שבשבעה באדר מת משה. 8. ר׳ יוסה בר׳ יהודה אומ׳ כיון שיצאו ישראל ממצרים נתמנו להן שלשה פרנסץ טובץ, אילו הן משה, אהרן, ומרים. בזכותן נתנו להן שלש מתנות, עמוד הענן, ומן, ובאר. בארד ענן בזכות אהרן, בזכות מרים, עמו מן בזכות משה. מתה מרים בטלה הבאר, וחזרה בזכות משה ואהרן, מת אהרן בטל עמוד הענן, וחזרו שניהם בזכות משה, מת משה בטלוד י ח כ א שלשתן ולא חזרו, שנ׳ ו. ד ח ח א ר י ת ב ש ל ת ש א 9. והצרעה לא עברה את הירדן,

/ י״נו. *ל ר׳ יוסה בר׳ יהודה וכר. סע״ר פ״י, מדרש חכאים, ו וכו׳. שם ד ל ם ע ע ה »» ו עמ׳ 227, בבלי חעכית נו/ א׳. ועיין לעיל שורה 1 ואילך. «ל מחה מרים וכו׳. מקומה הכ״ל, סע״ר פ״נו, מכילחא בשלח, וישע פ״ה, עמ׳ 173, שפרי דברים פי׳ ש״ה, עמ׳ 336, לעיל שורה 5 ואילך. «» מח אהרן וכו/ עיין מקורוח הכ״ל, ספרי בהעלוחך פי׳ פ״נ,/ 1• מת עמ׳ 79, ירוש׳ כאן ספ״א, י״ז ע״ג, יומא פ״א ה״א, ל״ח ע״ב, בבלי ר״ה ג׳ א משה וכו/ עיין במקורוח שצויכו לעיל שורה 72, מכילחא בשלח, ויסע פ״ה, עמ׳ 173,/ ** והצרעה וכוי• / עמ׳ 676-675. » ו א כ ח י ד וכו/ זכרי׳ י״א, ח ב״ר פכךד, ב

/ מכילחא הכ״ל, סע׳׳ר פ״י (בכי״א), בבלי כאן ל״ו א

I 68-67 וצוו וני' | ד וגומר. 68 ואוס׳ | ד ואומר. 60 הראשון | ד הראשון [וגוםר]. 70 ואת ך ואתה. 72 ר׳ יוסה בר׳ | ד רבי יוסי בר רבי. אומי | ד אומר. 74 אילו ן ך אלו. 78 אהרן |׳ ו ת | ד מכ ו ך ואהרן. 76 עמוד העגן ומן ובאר | ד באר ועמוד עגן ומן. 77 סרים | ד מרי׳. מכ. 82 שני | ד שגאמר. ואכחיד | פ ואכחד. 88 שלשת ן ת | ד מכר 78 סרים | ד מרי׳. 81 מכו

פ ד שלשת [הרעים] >ד הרועים). אחד ן ך אחד ןוגוםרן.

ם י ר ב ם ע ת ם א י מ ד שלשת י ו ע ר מוי. הכוונה לסוף הסםוק: כי ב מ א ם ל ע ו את ה וצו .67 , כלומר לינ יום אחרי מות משה עברו את הירדן. ן ד ר י את ה

סרטה פי״א 221

נסתלק עמוד הענן, וחזרו שניהם בזכות משה. מת משה, נסתלקו שלשתןד את שלושת י ח כ א ולא חזרו, שנ׳ ו. והצרעה ד ח ח א ר י ם ב י ע ו ר הל לא עברו את הירדן אלא עמדה ע שפת הירדן וזרקה בהן מרה.ך ת כ ל 11. כיוצא בו אתה אר בת שני אנשים א צ מ י ו ד מ ע ם מ ו הין מ י נ ל ב ו ב ג ל ב ח ת ר ר ו ב ל ק ע, וכי היכן מציגו שנקברה ח צ ל צ ב רחל בגבול בגימן, והלא בגבול יהודהר ב ק ת ל ו ח ת ר מ ת נקברה, שנ׳ ו, ם ח ת ל י א ב י ת ה ר פ ך א ר ד ב, ה ת ר פ ם א ח ת ל י ה ב ת א ואומ׳ ו אלא א׳ לו עכשיו שאגי מדבר עמךל קבורת רחל, ואתה הולך הגם ע והם באין, ואתה מוצא אותן בגבול בגימן. 12. כיוצא בו אתה אומ׳ת ח ה ת ע ב ג ב ב ש ל י ו א ש ו, ו ד י ו ב ת י ג ח ה ו מ ר ל ב ש א ה אם ברמה היאך בגבעה, אלא מי

ל שפת הירדן וזרקה 8 אלא עמדה ע 5

ל זמן שהיה יהושע בהן מרה. 10. כ והזקנים קיימין לא עמד שיקרא בבני ישראל, ולא הזיקו אומות את ישראל,ל ׳ כ ת ה ם א ע ו ה ד ב ע י שנ, ום י נ ק ז י ה מ ל י כ ע ו ש ו ה י י מ 9 י 0

וגר, משמת יהושע והזקנים מהו אומ׳ן ש ו ת כ ל א א ר ש י י ג ו ב ד ב ע י ום, למה י ה שג נ ו מ ם ש י ת ע ש רן רשעתים, שעשה ש נקרא שמו מ 5« שתי רשעיות, אחת שנתעבד בהן

ל השבועה. בישראל, ואחת שעבר על זמן שהיה שמואל קיים 11. כ פלשתים נופלין ביד ישראל, שנא׳ל ם כ י ת ש ל פ ׳ ב ד ה י י ה ת ו, משמת שמואל מהו ל א ו מ י ש מ 1 י 0 0

ו פ ס א י ל ו א ו מ ת ש מ י אומ׳ וא ב צ ם ל ה י נ ח ת מ ם א י ת ש ל פ. 12. כת׳ ל א ר ש ם י ם ע ח ל ה לת וכת׳ ל מ א ו מ ש אחד אומ׳ ו, אלא ל א ו מ ת ש מ י ׳ ו 1 אחד או 0 5

/ / ח ו בכי ישראל. שם ג ד ב ע י ם וכר. שופעים ב/ ז׳. ו ע ו ה ד ב ע י ו ״

י ה ת ו ״ / ״ *•כקרא שמו וכר. ירוש׳ כזיר פ״נו ה״א, כ״ז ע״ג, בבלי סכהדרין ק״ה א

ח ם א י ח ש ל . שם כ״ה׳ א׳. 02! פ אל מח שמו י ו / י״ג. 01! ד וכו/ ש״א ן י

ו י מ ח 1 0 ל מ ח. שם כ״ח, ג׳. 5 א ו מ ש ו ״ * / ם וכר. שם כ״ח, א ה י כ ס מ

/ . שם כ׳׳ה, א ל א ו מ ש

87 קייםין | ד קייםי׳. 88 הזיקו אוסות | ד הזיקן אוםות [העולם]. 89 שני | ד שנאסר. 91-90 הזקנים וגי׳ | ד הזקני׳ אשר האריכו יםים אחרי יהושע. 91 אום׳ | ד אוסר. 93 שםונה | פ שםנה. 94 כושן9 פלשתים ן 8 י ה רשעתים | ד רשעתי׳. s9 רשעיות | . ד רשעות. אחת שנתעבד בהן | ד אחד שנשתעבד ב ד ןהיו] פלשתים ב פלשתים ןפלשתים]. שנא׳ | ד שני. 99 בפלשתים | ד בפלישתי׳. 101 אום׳ | ד אוסר. ויאספו | פ ויקבצו. 103 עם ישראל | פ בישראל. כת׳ | ד כתוב. 104 אום׳ | ד אוסר. 108-104 וכת׳

אחד או׳ | ד ניבוי ] וכתיב. 108 שסואל | ד שסואל ךנו׳].

. ואמרו בירושלמי ה ע ו ב ש ל ה קרא. לא עמדה עבודה ורה. 96.שעבר ע ד שי מ א ע 87. ל ובבבלי שהוא כושן רשעתים הוא לבן הארמי, והוא עבר על השבועה שנשבע ובראשית ל׳א, ניב

ואילך).

222 סוטה פי׳׳א

י שאול בנבעה, בית דינו ל ד ת מעמי של שמואל היושב ברמה. 13. כיוצאו נ י ל ג ו ר י ת ה ו ד מ ו בו אתה או׳ ע, איפשר לומר ם ל ש ו ר י י ר ע ש בד רגליגו במלחמה, כן, אלא מי מעמי בית דיגו של דויד היושב בשערי ירושלם. 14. כיוצא בו אתה או׳ע ב ג ה מ ב ר ע ץ ב ר א ל ה ב כ ו ס ים והלא ל ש ו ר ב י ג ן נ ו מ י ר ל גגב ירושלם מישור היה, וגבע רימון מקום טרשין וקסקסין, אלא מה גבע רימון עתידה לעשות מישור גגב ירוש/ל ארצות עתידות ליעשות מישור ך כ כ נגב ירוש׳. 15. כיוצא בו אתה או׳ת ל ב כ י י מ נ ת ב ש מ ת ח א ול א י ר ד ע ה ל ד ל ר י ש ל א ו א ש, היכאן י ת ל י ח מ י ה ל י ז ר ן ב באל, והלא מצינו שניתנה מיכל לעדריל ו א ש , שנ׳ ו לא ניתנה אלא לפלטיד ו ת ד ש ו א ת ל ב כ י ת מ ן א ת נ, ם י ל ג ר מ ש ש א י ן ל י ב ט ל פ לכל לנישואי אלא מקיש נישואי מי

ת מ י , ו ומיתהודאי ת ז ל מ א ו מ ש ול לעניינו של שאול. ר׳ לעזר א ו מ שה ה מ ר ל מ א י או׳ הרי הוא אומ׳ ו, ה ל ו ש ע י ר א מ א ת , ו ו ר א תל דעתך שלא היא שלא תעלה ע מת שמואל, אלא מת הוא, ואומ׳ו ה ו ר ב ק י ל ו א ר ש ל י ו כ ד פ ס י ו, וכי לא היינו ו ר י ע ב ה ו מ ר ב יודעץ שהרמה עירו, אלא מלמדך שםפדוהו ר ד ל ישראל כ שספדו לו כ ברמה. 13. כיוצא בדבר אתהי ד מ ע ם מ ו י ך ה ת כ ל אומ׳ בל צ ח. היכן מצינו שנקברה צ וגר, ב רחל בגבול בגימין בצלצח, והלא לא גקברה אלא בבית לחם חלקול ח ת ר מ ת של יהודה, שג׳ ו, ואין ת ר פ ך א ר ד ר ב ב ק ת ו אפרת אלו חלקו של יהודה, שנ׳ר י ע ה צ ת ר פ ם א ח ת ל י ה ב ת א וא ל , א ה ד ו ה י י פ ל א ת ב ו י ה ל אמר לו עכשיו שאני מדבר עמךל קבורת רחל. אתה הולך הנם ע

ה וכו׳• / עיין אבות דר״ן כרב פמ״ג, כ״ע סע״3. 08! ו י 6 מ ר ל כו 06! זו מיהה ודאי ו/ כו ם ו ו י ה ך ה כ ל / ל״ ב / שם כ״ח, ג כו ו ו ד פ ס י ו ! ש״א כ״ח, י״ל. ״/ ב״ר פפ״ב, י׳ (נלפוסים, עיין בשכו׳׳ס אצל חיאודור- כו / י״ב. 20! לא כקברה ו שם ית י / בראשיח ל״ה׳ י״ע. 4» ו א ח ה ב כו ל ו ח אלבק, עמ׳ 988). !2! ו ת מ ת ר

/ / א / מיכה ה כו ם ו ח ל

07! לעניינו | ך לענינו. 108-107 ר׳ לעזר או׳ | ד רבי אלעזר אוסר. 08! אום׳ | ד אוסר. 109 ותאסר | ד ותאם׳. איש עולה | פ איש [זקן] עלה. 10! היא | ד חי. 11! ואום׳ | ד ואוסר. 112 ויספרו ן פ ד ויספדו [לו]. ויקברוהו | פ ויקברהו. 113 לא היינו | ד אין אנו. 117 אום׳ | ד אוסר. 118 בצלצח

1 אלו | ד אלא. 2 היכן | ד בצילצח היכא. 121 שני | ד שנאי• 3

. בחיד משער שיש כאן השמטה עיי הדומות, וצ׳׳ל: ל ו א ו של ש נ י י נ ע ל ל א ו מ 107-106.וימת של מת לעניינו של] שאול. א ו מ ש . וו מיתה ודאי. ו ל א ו מ ת ש מ י לעניינו של ננבל. דבר אחר ו והפירוש הוא: לעניינו של נבל, שאילו לא מת שמואל לא היה דוד מתנהנ עם נבל כמו שאיים עליו וכוי. ולעניינו של שאול פירושו שאילו לא מת שמואל לא היה שואל בבעלת אוב. ועיץ בהיא., וו מיתה ודאי, כלעיל. ל א ו מ ת ש מ י . כלומר, שעלה חי, אלא ו אל 111-110.שלא מת שמו

סוטה פי״א 223

אל מירב, מה נישואי מירב לעדרי בעבירה, אף בישואי מיכל בעבירה. 16. שאלו תלמידיו היך נשא דוד אחות אשתו. אמ׳ להן אחר מיתת מירב נשאה. 17. ר׳ יהושע בן קרחאה נ אר לא היו קידושין גמורין, שר ת, כשם ל כ י ת מ י א ת ש ת א א שלא היו קידושין גמורין כך לא היות א נישואין גמורין. 18. כת׳ ו, ל ו א ת ש ל ב כ י י מ נ ת ב ש מ חא ל ל ו א ת ש ל ב כ י מ ל וכת׳ ולדה מירב , אלא י ד ל ה ו ה ל י הל שמה, וגידלה מיכל, והיו נקראין עת ו נ י ו השכ ה ל נ א ר ק ת כעינין שנ׳ וי מ ע נ ן ל ד ב ל ו ר י מ א שם לן ומשה. ת אהר לדו אלה תו ואומ׳ ו

סליק פירקא

והן באין, ומוצא אתה אותן בגבול בגימן בצלצח. 14. כיוצא בדברה ע ב ג ב ב ש ו ל י ו א ש ׳ ו מ 1 אתהאו 3 0

ו ת י ג ח ה ו מ ר ל ב ש א ת ה ח ת, אם בגבעה אין ברמה, אם ו ד י ב ברמה אין בגבעה, אלא מי מעמיד רגלו של שאול בגבעה בית דיגו של1 שמואל הרמתי. 15. כיוצא בדבר 3 5

ו נ י ל ג ו ר י ת ה ו ד מ ו ׳ ע מ ו א ה ת אמ׳ , איפשרלו ם ל ש ו ר ך י י ר ע ש ב כן, אלא מי מעמיד רגליגו במלחמה, בתי דיגין של דוד שיושבין בשערי ירושלם. 16. כיוצא בדבר אתהה ב ר ע ץ ב ר א ל ה ב כ ו ם אומ׳ י, ם ל ש ו ר ב י ג ן נ ו מ ר ע ל ב ג מ והלא נגב ירושלם מישור היה, וגבע רמץ מקום טרשץ וקסקסין, אלא

140

מה גבע ורמון עתידין להיות מישורל ארצות עתידות להיות מישור גגב ירושלם. 17. כיוצא ך כ נגב ירושלם, כה ד ל ר י ש ל א ו א ת ש ל ב כ י י מ נ ת ב ש מ ת ח א בדבר אתה אומ׳ ואל המחולתי, והלא לא א ל, היכן מצינו שניתנה מיכל לעדרי ד ר י ע לל כ י ת מ ן א ת ל נ ו א ש גיתגה אלא לפלטי בן ליש אשר מגלים, שנ׳ ו, אלא מקיש ם י ל ג ר מ ש ש א י ן ל י ב ט ל פ ד ל ו ת ד ש ו א ת 150 ב

״ ע ו מ ל ו ה ה י ו וכו/ חהלים קכ״ב, ב/ ׳ ף. 6 ב וכר. ש״א כ״3 ש ו ו ש א ו ל י 1 3 0

ב כל וכר. זכרי׳ י״ד, יי. ו י ס ״ ! / / א ״ מעמיד מליכו וכר. בבלי מכות י 8

»״-ל״ כיוצא בדבר וכו/ בבלי סנהדרין י״נו ב/ ל״ ו א ת ח מ ש ת וכו/ ש״ב כ״א, ח׳.

ן וכר. ש״א כ״ה, מ״ד. ת ל כ ו א ש ו ״ 9

2 | ד ואם. 135 כיוצא | ד כיוצ׳. 138 אום׳ | ד אוט

ם 1 א 3 130 אום׳ | ך אומר. יושב | פ ישב• 2 ןיסוב כל] וונםחק הםוסנר עיי נקודות). עומדות | פ עמדות. רנלינו | ד רגלנו. 138 רגלינו בסלחסה ן ד רנלנו בסלחם׳. 139 שיושביו | ד שיושבי׳. 140 כיוצא בדבר | ד כיוצ׳ בדבי. 141 בערבה ן פ בערבה ד כערב׳. 144 רסון סקום | ד ורסון סקו׳. וקסקסין | ד וקפקסי׳. 145 ורסון עתידין להיות | ד ורימון עתידו׳ להיו׳. 146 ירושלם | ד ירושלי׳. להיות | ד ליעשו׳. 147 בדבר | ד בדבי.

אום׳ ן ך או׳. 148 לעדריאל | ד לעדריאל ןהםחולתי]. שניתנה | ד שנותנה. 150 אשר סנלים | ד ח׳.

׳ כן. כלומר, מ ו ר ל ש ם י ו וכו׳. דרשו .האשל• וו םגהדרץ, עיץ בה׳א. 138-137. א נ ת די 134. בי שכולם היו עומדים בשערי ירושלים. 144.וקם ק סין. כלומר, ארץ סלעים שאינה חלקה (דוגמת

קשקשי דגים), עשויה מעלות ומורדות.

224 סוטה פי״א

י בן ליש בעבירה, אף כל לפלט נשואי מרב לנשואי מיכל, מה נשואי מיאל בעבירה היה. 18. שאלו תלמידיו את ר׳ יוסה נשואי מרב לעדרי, להן לאחר מיתת מרב נשאה. 19. ר׳ יהושע מ היאך נשא דוד אחות אשתו, אי ת ש ת א ה א נ בן קרחה אומ׳ שלא היו קדושיו קדושין נמורץ, [שנ׳ תי ונו/ כשם שלא היו קדושיו קדושין י ל ת ש ר ר א ש ל א כ י ת מ את ש מ ת ח א ׳ ו מ ו א ד ח א ׳ ת ך לא היו נשואיו נישואץ נמורץ. 20. כ נמורץ] כה ה ל י א ה ל ל ו א ת ש ל ב כ י מ ל ל וכת׳ אחד או׳ ו כ י י מ נ בצד יתקיימו שני פסוקין הללו, אמור מעתה , כי ה ת ו ם מ ו ד י ד ע ל ול שמה, שני לדה מירב, ונידלה אותן מיכל, ונקראו ע בניה של מירב היו, י, אומ , ו י מ ע נ ד בן ל ל ו ר י מ א ם ל ת ש ו נ כ ש ו ה ה ל נ א ר ק ת ו

. ה ש מ ן ו ר ה ת א ו ד ל ו ה ת ל א

ח א ש ח י וכר. ש״ב ג׳, י״ד. ה א נ ח ! 1 שאלו חלמידיו וכר. בבלי סכהדרין הכ״ל. ״ 5 2

, כ״ג ל וכר. שם ר ו א ל ב ח ש כ י מ ל ו ״ / ׳ ש ח וכר. שם כ״א, ח מ ח ח א ו ״ • «״ בכיה של מירב היו וכר. ירוש׳ קידושין פ״ד ה״א, ס׳׳ה ע״ג, סנהדרין פ״ו ה״נן, כ״גה ל ח ףו י//ןי 161 א ־ מ / ן כ 1 ן ה ק י א כ ה ל ן ן 6 0 < כ ן ה י ר ל ה כ «״7, 3בלי ס

/ / א ח ו ל ד ו ח וכר. במדבר ג

. בעבירה | ד מרב בעברה אף נשואי . . ג ל כ י 151 מרב לנשואי מיכל | ד מיכל לנשואי מרב. 152-181 ט טיכל לפלטי בן ליש בעברה. 152 ר׳ יוסה | ד רבי יוסי. 158 אחות | ד אחת. אט׳ ן ך אמר•• . . . ' נ ש טרב ן ך טירב. ר׳ | ד רבי. 164 אומי | ד אוטר. קדושין | ד קידושין. 156-154 ן נפוריןן ן הושלם עיפ ד ו פ. 165-154 אשתי את | ד אשת ואת. 166 נשואיו | ד נישואיו. כתי | ד כתוב. אום׳ | ד אוטר. 157 מיכל | ד טיכל ןבת שאול אשר ילדה לעדראל הטחולתי ]• וכת' | ד וכתוב. 158 ולד | פ ילד. יתקייטו | ד תקייטו. פסוקין | ד כתובין. 169 טירב | ד סרב. טירב ן כיה ד• ב חי. ונידלה אותן סיכל | ד ונדלה טיכל אותן. ונקראו | ד ונקרא. שני | ד שנאט׳. 160 יולד | פ ילד ד יולדן. P | ד חי. ואוס׳ ן ד ואוטר. 161 אלה תולדות | פ ואלה תולדת•

וםשה | ד וסשה ןונוםר ן.

ן וכוי. י ש ו ד ו ק י ש ו ד ו ק ה וכוי. עיץ בה׳א. 155.שלא הי ר י ב ע י בן ליש ב ט ל פ ל . 1 5 1 א מפני שדוד קדש בעושר הנדול שהבטיחו שאול (שיא ייז, כיה), והמקדש במלוה אמה מקודשת. 156. לן וכוי. מפני שבעל על דעת קידושיו הראשונים, והמקדש במלוה ובעל אין י א ו ש י ו נ י א ו ש ו נ היה ל א ן ומשה. כלומר, ואח״כ כתוב: ו ר ה ת א ו ד ל ו גריכה הימנו נט. ועיץ בבהיא. 161. ת

. ן ר ה י א שמות בנ

סוטה פי״ב 225

[ פי״ב ]

ם ושש י ש ל ת ש נ ש 1. בא ש ע ה ב ל א ע ם ת א ו כ ל מ לן ב י ה ו ד ו ה ל י ׳ ע ר ש ך י ל מא צ ו ת י י ת ת ל ב ה ל מ ר ת ה א, וכי ה ד ו ה ך י ל א מ ס א א ל ב ו איפשר לומר כן, והלא אםא קברם י ר ש ת ע נ ש את בעשא, שנ׳ ב, אלא כנגד שלשים ושש ו כ ל מ ושש לל מלכות בית שנה שגגזרה גזירה ע דוד שתיחלק, ובאחרונה תחזור להן. 2. וכנגד שלשים ושש שנה שננזרה גזירה שיהיו מלכי ארם שטן לישר׳ת מ י ובאחרוגה יפלו ביד בית דוד, וד י ר ב ב ר ד ש ׳ א ר ה ב ד כו ג ם ב ר ו ך י ל מ י ו ו ה י ר ו א, ו בן ה ל י א ה י ל ו כ י ת ח תן ם ב ר ו י ם ל י ת ת ש ג ש ואו׳ ב, איפשר ה ד ו ה ך י ל ט מ פ ש ו ה י לומר כן, והלא יהושפט מלך אחריות נ ש חמש שנים, ומה תלמ׳ לומ׳ בך ל ט מ פ ש ו ה ן י ם ב ר ו י ם ל י ת ש, אלא כיון שעלה יהושפט ה ד ו ה י

פרק י״ב

שש ם ו י ש ל ת ש נ ש 1. בא ש ע ה ב ל א ע ם ת א ו כ ל מ לן ב י ה ו ד ו ה ל י ל ע א ר ש ך י ל מ. איפשר לומ׳ כן, והלא ה מ ר ת ה א 5 אםא קבר את בעשא בשנת עשרים

ת נ ש ל ב ושש למלכותו, מה תים ושש, שנה שנתחתן שלמה י ש ל ש במלך מצרים, גגד שלשים ושש שנהל מלכות בית דוד שנגזרה גזירה ע1 שתחלק, ובאחרונה עתידה שתחזור 0

להם. 2. גגד שלשים ושש שנהל מלכי ארם שיהו שגגזרה גזירה על ישראל, ובאחרוגה עתידץ שטגין עך נאמ׳ כ ליפול ביד בגי דוד, לה ג ם ושש ש י ש ל ת ש נ ש 1 ב 5

ר ב ד ת כ מ י . ו א ם ת א ו כ ל מ לך ל מ י ו ו ה י ל ר א ב ר ד ש ׳ א הם י ת ת ש נ ש ו ב י ת ח ם ת ר ו ה יך ל ט מ פ ש ו ה ן י ם ב ר ו ה י ל. אפשר לומר כן, והלא ה ד ו ה 2 י 0

יהושפט מלך אחריו חמש שנים, אלא כיון שהלך יהושפט מלך יהודה עם

/ 5 אכןא קבר וכר. סע״ר פכרז, עמ׳ 69. ם ושש וכר. דה״ב נףז, א ! ב ש כ ה שלשי/ י״ז. 20 אפשר לומר כן וכר. rap פי״ז, עמ׳ 72. 3 א ״ / מ ו כ ס כ ד 3 ר ן מ י ו ״

4 איפשר ן ך אי אפשר. 7 שנה | ד [ננד ליון שנה. 8 נגד שלשים | ד וננד שלשי. « שנגזרה נזירה | ד שננזר׳ נזרה. סלכוח | ד סלכוי. 10 שתחלק | ד שנתחלק. 11 ננד | ד וכננד. 12 שיהו ן ד שיהיו. 14 גאס׳ | ד גאםר. 17 אשר | ב אשר !עשה ן ווגםחק הםוסגר עיי נקודות). ויסלף ן ד ויסלוך.

18 שתים I ד שתי׳. 20 יהודה I ד יהוד׳. אפשר | ד איפשר.

ם ושש שנה י ר ש א וכוי. כמפורש (מ׳א מיו, ח׳): בשנת ע ש ע ר את ב ב א ק ם א . 5 ן וכוי. עיץ בה׳א. ת ח ת נ ה בן בעשא. 7. שנה ש ל ך א ל ה מ ד ו ה ך י ל א מ ם א לו חמש שנים. שהרי מפורש גמיב גי, אי): ויהורם בן אחאב מלך על י ר ח ך א ל ט מ ם ש ו ה י . 2 ו ישראל בשמרון בשנת שמנה עשרה ליהושפט מלך יהודה, ויהושםט מלך עשרים וחמש שנה >מ׳א כ״ב, מיב<, ונמצא שלכל הפתות חי יהושפט חמש שנים במלכות יהורם בן אחאב, וכיצד אפשר לומר (מיא אי,

ם בן יהושמט. ר ו ה י ו בשנת שתים ל י ת ח ם ת ר ו ה ך י ל מ י י"ו< ו

226 סוטה פי״ב

עם אחאב למלחמה ברמות גלעדל יהושפט לי־הרג, שנ, נגזרה גזירה עת ב א כ ר י ה ר ת ש ו א ר י כ ה י ום ה ה ו ד ו ה ך י ל ט מ פ ש ו ה יו ב ס י א ו ו ׳ ה ר ש ך י ל ו מ ר מ אט פ ש ו ה ק י ע ז י ם ו ח ל ה ו ל י ל עם י ה ל ם א ת י ס י ו ו ר ז ׳ ע ה ו, ראוי היה ליהרג, ובשביל ו נ מ מ שצעק תלה לו הכת׳ שבע שנים, והיהם ם ושתי מונה לבנו. 3. בן שלשיה נ ה ש נ מ ש ו ו כ ל מ ם ב ר ו ה י נ ש, ובאחזיה בנו ם ל ש ו ר י ך ב ל מה נ ם ש י ת ש ם ו י ע ב ר ן א אומ׳ בה נ ת ש ח א ו ו כ ל מ ה ב י ז ח א, א׳ ר׳ יוסי וכי ם ל ש ו ר י ך ב ל מ היאך איפשר לבן להיות גדול מאביו שתי שנים, אלא כיון שהשיא אסא את בתו של עמרי ליהושפט בנו נגזרהד שתיכלה עם בית ת בית דו ל מלכו עה ת י ם ה י ה ל א ה מ אחאב, שנ׳ ום א ע ו ב ו ל ה י ז ח ת א ס ו פ תם א ע צ ו י א ב ב ו ו נ ם ב ר ו ין א ב ו ה ל י ב א א ח ן א ם ב ר ו י

אחאב מלך ישראל לרמות נלעדל יהושפט ליהרג, שנ׳ נגזרה גזירה עת ב א כ ר י ה ר ת ש ו א ר י כ ה י וט ונר, ראוי היה ליהרנ פ ש י ה ו באותה שעה, אלא מלמד שבשכר זעקה תלה לו הכתר שבע שנים, והיהם י ת ש ם ו י ש ל ן ש מונןלבנו. 3. בה נ ו מ ש , ו ו כ ל מ ם ב ר ו ה י נ שו ה י ז ח א ב ו , ם ל ש ו ר י ך ב ל ם מ י נ שם י ע ב ר ן א בנו מהו אומ׳ ב, ו כ ל מ ו ב ה י ז ח ה א נ ם ש י ת ש ו, ם ל ש ו ר י ך ב ל ת מ ח ה א נ ש ום י ר ש ן ע ובמקום אחר הוא אומ׳ ב, ו כ ל מ ו ב ה י ז ח ה א נ ם ש י ת ש ו אמ׳ ר׳ יוסה וכי היאך איפשר לבן שיהא גדול מאביו שתי שנים, אלאך יהודה את בתו כיון שהשיא אסא מל של עמרי מלך ישראל ליהושפט בנוד ל מלכות בית דו לאשה, נמרה ע שתכלה עם בית אחאב, שרו ה י ז ח ת א ס ו ב ה ת ת י ם ה י ל א מ ו וגר, ונפלו שניהם בו ביום זה עם זה.י מ י ו ב ם ח י ת ם נ ל ו 4. כיוצא בו כ

/ 32 3 ן , ה א / / 3 כ ״ ה / ד ן כ ם ו י ש ל ן ש ב . מ״א כ״ב, ל״ב. ״ ר כ ת ו ו א ר י כ ה י ו ״

י מ י ?3 א ו ״ / כ 3 ח ״ / מ ו כ / ״ ב ן ע ש ר י ם ו . שם כ״ב, ב ר כ ם ו י ע ב ר א

. דה״ב כ״ב, ז׳. ר כ ם ה י ח ה ו י ל א מ ו ׳ 73. ״ מ / ע ״ י . סע״ר פ ר כ ח ו ס ו ׳ י ר

/ י״ז. . דה״א ה ר כ ם כ ח י ח ס ו ו ל ו , ל״נו ע״ב. כ ״ע . סע״ר ספי ׳ ו וכו » כ י ו צ א ב

24 גזירה ן ך נזרה. 25 הרכב | ד הגב. 26 ונוי | ד וגומר. 28 זעקה | ד זעקה [שזעק!. הכתו' ן ד הכתוב. 30 יורם | פ היה. ושסונה | פ ושמגה. 32 אומי | ד אומר. 35 אומי | ד אוסר. 37 אמי ר׳ יוסה | ד איר יוסי. 38 שתי | ד כ׳. 41 בית | ד חי. 42 שגי | ד שגאסר. 43 וסאלים |

ד וסאלהים. ** ונו׳ | ד ונוסי. 45 כולם | פ כלם. נתיחסו | פ התיחשו ד גתיחשו.

׳ וכוי. ויש כאן שתי קושיות, והיינו סתירה בין הכתובים, ולא עוד ם ו א א ר הו ח ם א ו ק מ ב ו . 3 5 ה וכו׳. ופירשיי ד ו ה ך י ל א מ ם אלא שנמצא שהק נדול מאביו בשחי שנים. 39.שהשיא אב (דה״ב י״ח, א׳), ופירשוהו שנשא יהושסט את אחות אחאב. א ח א ן ל ח ח ת י שהכוונה לפסוק וד וכוי. ומשנת החיתון עד מות אחויהו מלך יהודה ארבעים ו ת ד י ת ב ו כ ל ל מ זרה ע נ נ .41

ושתים שנה, ופירשו חדל שאחויהו היה בן ננזירת] מיב שנה, עיץ בהיא.

סרטה פי״ב 227

ת י ר כ ה ׳ ל ו ה ח ש ר מ ש י במשי א מ י ב ה ו ד ו ה ך י ל ם מ ת ו י, ונפלו בו ביום ב א ח ת א י ת ב . א ל א ר ש ך י ל ש מ א ו ן י ם ב ע ב ר ים ל ו , כן, והלא עוזיהו קבר שניהם. 4. כיוצא בו, כ איפשר לומו ה י ז ו ן ע ם ב ת ו י י מ י ו ב ס ח י י ת את ירבעם ועוד שלשה מלכים אחריו, נם ע ב ר י י מ י ב ה ו ד ו ה ך י ל ל אותן עשרים וחמש שנה שהיה מ 5 אלא כ 0

ל בית מ ל ך י ש ר / איפשר לומר כן, והלא עזיה המלך מצורע יותם בנו עד עוזיהו קבר את ירבעם וקבר עוד המלך שופט את עם הארץ. 5. עד שכל מ ל שלא נגנז אליהו היתה רוח הקדש שלשה מלכים אחריו, מהו אותן שנים שהיה עוזיהו מצורע יותם יאמר אלי מרובה בישראל, שנ׳ וד י בנו שפט את עם הארץ. 5. ע ה כ א פ ב נ ע ש ש י ל ל א 5 א 5

, מהו אומ׳ שגגנז אליהו היתה רוח הקודש מרובה ל ת א י י ב נ ח ל ׳ ש הם י א י ב נ י ה נ ו ב א צ י ׳ ו ר בישר/שנ ש ם א י א י ב נ י ה נ ו ב א צ י וע ש י ל ל א ל א ת א י ב ר ב ש י א נ ח ל ׳ ש י ה ל וגומ/ כ ת א י ב בם ו י י ה ת כ ע ד י ו ה י ל ו א ר מ א י י ו ג ו ב ש ג י , מהו אר ו ו ח י ר יל ראשך, ע ך מ י ג ת אד ח א ק ׳ ל ו וגר, ה ח י ר י ר ב ש ם א י א י ב נ 6 ה 0

, מהו הלכו ועמדו מרחוק ועברו את הירדן, ה נ ד ר י ה י נ ח ל ׳ ש י ה כי יכול מפני שהן מועטין, תל׳ לומ׳ נ ב ש מ י ם א י ש מ ח אומ׳ ו, ם י א י ב נ י ה נ ב ש מ י ם א י ש מ ח ד ו ג ג ו מ ד מ ע י ו ו כ ל ם ה י א י ב נ הת ע ד י , יכול קטנים, תלמ׳ לומ׳ ה ן ד ר י ל ה ׳ ע מ ׳ ע י נ ש ׳ ו ר מ, ך י נ ד ת א ח א ק ׳ ל ם ה ו י י ה 6 יכול מפני שהן מועטץ, ת״ל כ 5

ש, יכול מפני שהן אדונינו לא נאמר, אלא אדניך, מלמד י ם אי ש ו ח מת שהיו חכמ׳ כאליהו, וכשנגנז אליהו ע ד י ו ה י ל ו א ר מ א י קטני׳, ת״ל וו י ל ו א ר מ א י , נסתלקה מהן, שנ׳ ו ך י נ ו ד ת א ח א ק ׳ ל ם ה ו י י ה כש י ם א י נ מ ך ש ד ב ת ע ם יש א , א ך י נ ו ד אדונינו לא אמרו, אלא את ו א ש ק ב י ו ו כ ל ל י י י ח נ ב 7 מלמד שכולם חביריו של אליהו היו, מ 0

, איפשר אמש אמרו לו ך י נ ד והיו שקולין כגגד אליהו. ומניין א

. י וכו7. שם ב׳, די-ח׳ כ ח ל ׳ ש י ה כ / ״ ג - ׳ ו וכר. מ״ב ב׳, ב ה י ל ר א מ א י ו * 4

/ מפני שהן מוענוין וכר. סע״ר פכ״א, ז - , ר י ה ׳ ש ל ח כ י וכר. שם ב, כ ״/ ג׳. ו וכר. מ״ב ב י ל ו א ר מ א י מ״ו ע״א. ל» ו

47 בן יואש | פ חי• ד בן יאוש. 48 איפשר | ך אפשר. עוזיהו | ד עזיה. 57 הנביאים אשר | ד הנביאי׳ אש׳.. יריחו | ד חי• ״ או׳ | ד אוסר. . . י 68 בבית | פ בית. ונוס׳ | ד ןאל אלישע! ונו׳. 69-58 כ 2• אום׳ | ד אוטר. 64 ושני׳ עם׳ | ד וחנו עטו. 65 טועטין \ ד טועטי׳. 66-65 תיל וחמשים ן ד תלטוד לוס׳ וחטשי׳. 67 קטני׳ ן כיה ד• ב קטנה. תיל | ד תלטוד לוט׳. 68 לקח | ד לוקח.

אדוניך \ פ אדניך. 70 חביריו | ד חבריו. 71 שקולין כננד | ד שקולי׳ כננ׳.

. עיין בהיא. ו י ר ח ם א י כ ל ועוד שלשה מ .49

228 סוטה פי׳׳ב

שנסתלקה מהן רוח הקדש, שנ׳ת א יש א א נ נ ו ה י ל ו א ר מ א י ול י י ח נ ם ב י ש נ ה א ש מ ך ח ד ב ע ונו׳, איפשר לבני אדם, אמש הוא אומ׳ח ק ׳ ל ם ה ו י י ה ת כ ע ד י ה, ועכשיו אומר ילכו ך י נ ו ד ת א א רבקשו את אדוניך, אלא מרדו ר צ פ י שנסתלקה מהן רוח הקודש. ו, ו ח ל ר ש מ א י ש ו ו ד ב ו ע ב

י ש כד ו ד ב מה ת״ל ער אחר, ב מלמד שהיה בין שניהם. דש, מלמד שנתבייש ד בו ל ע ״ ת ה מ מהן, כדי שלא יאמרו אינו רוצה

ל זמן שהיה אלישע קיים לא היו נדודי ארם באין ל פני רבו. 6. כ להקבי. ל א ר ש ץ י ר א א ב ו ב ם ל ר י א ד ו ד ו ג פ ס א י ל ׳ ו שנ לישראל, בגבוב א ו י מ ד ו ד ג ו ו ה ו ר ב ק י ע ו ש י ל ת א מ י משמת אלישע מהו אר, ו

ה. א שג ץ ב ר א ו ב א ב י

ה וכר. שם בי, גי• ע ד י ה ל / נרז. • ו וכר. שם ב י ל «ל ו י א מ ר ו אr ספכו״ז, r p עיין / ן כ 8 שהיה אלישע קיים ו / י״ז. 5 «ל ו י פ צ ר ו וכוי. שם בע וכר. שם ש י ל ו וכר. מ״ב ר, כ״ג. ל» ו י מ ת א פ ס א י ל ו ל״ה ע״ב. ״

י״ג, כ׳.

74 עבדך | פ ד עבדיך. חסשה | פ חפשים. 78 איפשר ן ך איפש׳. הוא אום׳ | ד אוסרים. •7 לקח ןר | ד אדניך. אוסר | ד אוסרים. 78 אדוניך | פ ד אדניך. םניד ן ך סלטד. י נ ו ד 7 א ד לוקח• 7ז י 8 ב 70 הקודש | ד הקדש. 80 בוש | פ בש. 81 חיל | ד תלסוד לוםר. כדי | ד חי. 2 שניהם | ד בוש סהם. אחר | ד אחר !עד בוש ן. 83 תיל | ד תלסוד לוסר. םלסד | ד כל סח. 84 סהן | ד םהם. »8 לבוא | פ !עוד] לביא ך לבא. 87 או׳ ן ך אוסר. ויקברוהו | פ ויקברהו.

88 בא שנה | ד ישראל.

81. כ די וכו׳. עיין בהיא.

, ך י נ ד ת א ח א ק ׳ ל ם ה ו י הו ש ק ב י א ו ו נ כ ל ו י ל מ׳ או ו עכשי ו, אלא שנסתלקה מהם ך י נ ד ת א אד רוח הקודש. ומה תלמ׳ לומ׳ עד שנתבייש מהם שלא מ ל ש, מ בול פני רבו. יאמרו אינו רוצה להקביל זמן שהיה אלישע לףם לא 6. כ היו גדודי ארם מתנרין בישר׳, משמתי א ם ב ר י א ד ו ד ג מהו אומ׳ ו

. ץ ר א ל

סליק פירקא

סרטה פי״ג 229

1 פי״ג ]

1. משנבנה בית הראשון נגנז אהל מועד, קרשיו, קרסיו, ועמודיו, ואדניו, אף על פי כן לא היו משתמשין אלא בשלחן, ומנורה, שעשה משה, ולא היו צריכין שמן המשחה, שקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא. וכיון שבא יאשיהו גנז את הארון, וצגצגת המן, וצגצגת של שמן המשחה, ומקלו של אהרן, וארגז,ם י ג י ב מ ם ה י ו ל ר ל מ א י שנ׳ וו נ ׳ ת ה ׳ ל ש ו ד ׳ ק ר ש ל י כ בת אשר י ב ם ב י ה ל א ן ה ו ר את אא ש ם מ כ ן ל י י א ה כ מ ל ה ש נ ב, אמ׳ להם עזו אותו שלא ף ת כ ב יגלה לבבל כשאר הכלים. ר׳ אליעזרה ג אומ׳ ארון גלה לבבל, שג׳ הל ת כ נשא א ם ו י א ם ב י מ יר ב ר ד ת ו א י ך ל ת י ב ר ב ש א

פרק י״ג

1. משנבנה בית ראשון גגגז אהל מועד, ונגנזו עמו קרסיו קרשיו ובריחיו ועמודיו ואדניו, ואע״פ כן לא היו משתמשץ אלא בשלחן שעשה משה, 5 ומנורה שעשה משה. מנורה שעשה משה לא היתה צריכה שמן המשחה, שקדושה הראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא. משנננז ארון, בגבו עמו צנצנת המן וצלוחית של שמן1 המשחה ומקלו של אהרן, שקדיה 0

ופרחיה, וארגז שהשיבו פלשתים דרץ לאלי ישראל. כולם היו בבית קדש הקדשים, ומשנעז ארון נגגזו עמו דברים, ומי גנזו, יאשיהו המלך גנזו.1 מה ראה, כיון שראה כתו׳ בתורה 5

ך כ ל ת מ א ך ו ת ו ׳ א ך ה ל ו יר מ א י ונו׳ פיקד ללוים וננזוהו, שג׳ ול א ר ש ל י כ ם ל י נ י ב מ ם ה י ו ל ל

« משכבכה וכר. בבלי ע׳ אי. » משתמשין וכר. להלן מכחוח פי״א ה״נו-ה״י. ועיין ברייחא, סע״א, שם כ׳ ע״ב, בבלי דמלאכת המשכן פ״ח, עמי 59, שם, עמי 65. ימש׳ שקלים פ״ו ה״ד, כ/ 5 מכורה שעשה וכר. להלן מכחות פי״א ה״י הכ״ל. י שקדושה הראשוכה מכחוח צ׳׳נו א וכר. משכ׳ עדיוח פ״ח מ״ו. ועיין בבלי שבועות כו״ז א׳ ומקבילוח. 8 משכגכז ארון וכר. לעיל יומא פ״ב, עמי 238, ובמסה״ת שם. ״ ומי גכזו וכר. עיין סע״ר פכ״ד, עמי 108, ירוש, כאן פ״ח ה״ג, כ״ב ע״ג, שקלים פ״ו ה״א, מ״כו ע״ג, בבלי יומא כ״ב בי, הוריוח י״ב א׳, כריתות׳ וכוי. דברים כ״ח, ל״ו. ך ה ל ו י ה׳ ב׳, ברייחא דמלאכח המשכן פ״ז, עמי 49. ״

י ם וכר. דה״ב ל״ה, גי. ו ל ר ל מ א י ו 1 8 - ״

3 ואעיפ | ד ואף על פי. 5 ומנורה | ד וםנרה. 6-5 מנורה שעשה משה ן ד חי. 7 שקדושה ן ד שקדושת. 9 וצלוחית | ד וצלוחי׳. 11-10 שקריה ופרחיה | ד שקדי׳ פרחיה. 11 דרין | ד דייו­ ״ לאלי | ד לאלהי. קדש | ד קודש. 13 בגנזי | ד נגנז. 14 דברים | ד דבריה. 15 כתו׳ ן ד שכתוב. 16 אותך | פ אתך. 17 ונו׳ פיקד ללוים | ד וגופר פקד ללויים. שנ׳ ויאסר | ד שנאמר

ויאי. 18 הסכינים | פ הסבונים.

ו וכו׳. לפנינו קיצור לשץ מתוספתא מנחות םי׳א ה־ט: עשרה י א ה ן ל פ כ י ע א ו . 3 ל דברות. וכן להלן שורה 29-28: . צ׳ ם י ר ב ל פי כן וכו׳. 14. ד שולחנות עשה שלמה וכוי, אף ע

ר אלא דברות שבו. ב ואץ ד

230 סוטה פי״ג

ר אלא עשרות ב , אין ד ׳ ר ה מ א הדיברות שבו. ר׳ שמעון אומ׳ הריה נ ש ת ה ב ו ש ת י ל ה י ׳ ו מ ו א א ו הם א י ב י ר ו צ נ ד כ ו ב ך נ ל מ ח ה ל שת י ת ב ד מ י ח ל ם כ ה ע ל ב ב/ זה ארון. ר׳ יהודה אומ׳ במקומו הו א ר י ם ו י ד ב ו ה כ י ר א י נגנז, שנ׳ ול ש א ד ו ק ן ה ם מ י ד ב י ה ש א ר. ה צ ו ח ו ה א ר א י ל ר ו י ב ד י ה נ פ 2. משחרב בית הראשון בטל מלכות מבית דוד, ובטלו אורים ותומים,ר מ א י ופסקו ערי מגרש, שנ׳ וו ל כ א א י ר ל ש ם א ה א ל ת ש ר ת הם י ר ו א ׳ ל ׳ כ ד ע ׳ ע ק , ה ק מד , לחבירו ע ו ת ו מ י ם, כאדם שאומד שיחיו המתים. שיבא אליהו, או ע 3. משמתו חגי זכריה ומלאכי, נביאים האחרונים, פסקה רוח הקודשל פי כן היו משמיעין מישרא/ ואף ע, מ כ להן בבת קול. מעשה שנכנסו ח לבית גוריא ביריחו, ושמעו בת קול

ן ו ר ת א ו א נ ׳ ת ה ם ל י ש ד ק הה מ ל ה ש נ ר ב ש ת א י ב ש ב ד ק הא ש ם מ ה ן ל י ל א א ר ש ך י ל מ, אמ׳ להם ננזו אותו שלא ף ת כ בל הכלים, ל כשאר כ ב ב יגלה לו ד ב ה ע ת שתחזירוהו למקומו, שנ׳ עו מ ת ע א ם ו כ י ה ל ׳ א ת ה אד עזו אותו הלוים. ר׳ , מי ׳ ר ש י, שנ׳ ליעזר אומ׳ ארון נלה לבבל, ואין ׳ ר ה מ ר א ב ר ד ת ו א י לר אלא דברות שבו. ר׳ שמעון ב דת ו ב ו ש ת ל אומ׳ הרי הוא אומ׳ ור צ נ ד כ ו ב ך נ ל מ ח ה ל ה ש נ ש הת ד מ י ח ל ם כ ה ע ל ב ו ב ה א י ב י ו, זה ארון. ר׳ יהודה בן ׳ ת ה י ב לקיש או׳ ארון נגנז במקומו, שרו וגר, א ר י ם ו י ד ב ו ה כ י ר א י ו. ה ז ם ה ו י ד ה ו שם ע י ה י ו 2. משחרב בית המקדש הראשוןכה מבית דוד, ובטלו בטלה מלו אורים ותומים, ופסקו ערי מגרש,

. 7 ו כ . *2 ל א י ו ח ר ו ם ח ש ״ ה ס מ ב , 212, ו מ , ע . לעיל שקלים ספ״ב ר כ ן גלה ו מ ״ א

. ר כ ו ו כ י ר א י . דה״ב ל״ו, יי. 35 ו ר כ ה ו ו ב ו ש ח ל . 30 ו / י״ז; ישעי׳ ל״ע, ף מ״ב כ

/ 39 אורים וחומים. בבלי הכ״ל. ועיין . בבלי מ״ח ב ר כ . 37 משחרב ו / ח׳ מ״א ח

וח פ״ג , ל״ב ע״א, הוכי ב ״ פ ח ס ו כ ח פ״ב ה״א, ס״ה ע״א, מ י כ ע 7 פ׳׳נו מי״ב, ירוש׳ ח במשכ

. ה״ג, מ״ז ע״ג, בבלי יומא כ״א ב׳

I 'ד לכם. 22 אם B | 19 הקדשים | פ הקדושים. 20 שלםה | פ שלסה (בן דויד! ד שלם׳. 21 להם ד אמר. 23 יגלה | ד עלה. 24 שהחזירוהו לסקוסו שני | ד שתחזירהו לסקוסן שנאסר. 28 אלהיכם | ך אלהיכ׳. 26 אותו הלוים | ד ח׳. 27-26 ר׳ ליעזר אום׳ | ד רבי אליעזר אוסר. 27 שני | ך שנאסר. 28 אסר ) ד אס׳. 29 ר׳ | ך רבי. 30 אום׳ (ב'ס< | ד אוסר. ולתשובות | פ ולתשובת ד לתשובת. 31 השנה | ד השני• הטלר | ד חי. נבוכדנצר | ד נבוכד נצר. 32 ויביאהו פ ויבאהו ך ויביאוהו. 33 יהודה [ ד יהודי. 34 או׳ | ד אוסר. נננז בםקוסו של | ד בסקוסו נננז שנאסר. 35 ויאריכו |

פ ויארכו. ונו׳ j ד ונוםר. 37 הראשון | ד חי.

. כלומר, לעתיד לבוא, שאם נולה הוא לבבל אץ אתם מחוירים אותו ו מ ו ק מ ו ל ה ו ר י ז ח ת ש . 2 4 . שאם נולה הוא לבבל תעבדו את שוביכם ו ישר׳ מ למקומו, כמפורש בירושלמי. 26-25.ואת עו מ ת ע א ו את ה׳ ו ד ב ה ע ת ותצטרכו להוליכו (כשם שהולכתם אתכם את כנורותיכם), אלא ע

, ולא את הכשדיים. ל א ר ש י

סרטה פי״ג 231

אומרת יש כאן אדם שראוי לרוח הקודש, אלא שאין דורו זכאי לכך, ונתנו עיניהם בהילל הזקן, וכשמת אמרו עליו, הי עניו, הי חסיד, תלמידו של עזרא. 4. שוב פעם אחת היו יושבין ביבנה ושמעו בת קול אומרת יש כאן אדם שראוי לרוח הקודש, אלא שאין הדור זכאי לכך, ונתנו עיניהם בשמואל הקטן, וכשמת אמרו עליו, הי עניו, הי חסיד, תלמידו של הילל. אף הוא אמ׳ בשעת מיתתו, שמעון וישמעאל לחרבא, וחברוהי לקטלא, ושאר עמא לביזא, ועקן סגיאין יהוון אחרי תא. ובלשון ארמית אמרן. אף על ר׳ יהודה בן בבא בקשו לומר תלמידו של שמואל, אלא שנטרפה השעה 5. יוחנן כהן גדול שמע מבית קודש הקדשים נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא באנטוכיא, וכיונו את אותה השעה, וכיוונו שנצחו אותה שעה. 6. שמעון הצדיק שמע בטילת

ם ה ה ל ת ש ר ת ר ה מ א י 4 שנ׳ ו 0

ש ד ק ו מ ל כ א א י ר ל ש את , כאדם שאומ׳ לחבי ם י ש ד ק ה עד שיחיו מתים, או עד שיבא אליהו. 3. משמתו גביאים האחרוגים, חגי 4 זכריה ומלאכי, פסקה רוח הקודש

מישראל, ואע״פ כן היו משמיעין להן על בת קול. מעשה שגתכגםו חכמים לעליית בית גוריה ביריחו, ויצתה בת קול ואמרה להן יש כן אדם ביגיכם שראוי לרוח הקדש, אלא שאין דורו זכיי לכך. נתנו עיניהם בהלל הזקן, וכשמת אמרו עליו, הא עניו, הא חסיד, תלמידו של עזרא. 4. שוב פעם אחת היו יושבין ביבנה ושמעו בת קול אומרת יש כאן אדם שראוי לרוח הקודש, אלא שאין הדור זכיי, ונתנו עיניהם בשמואל הקטן. בשעת מיתתו מה היו אר, הא עניו, הא חסיד, תלמידו של הלל הזקן. אף הוא אומ׳ בשעת מיתתו,

ר ה ת ל ש ת ה וכר. עזרא ב׳, ס״ג. כאדם שאתו׳ וכו׳. ילוש׳ קידושין פ״ד מ א י ו 4 0

ה״א, ס״ה ע״ב. ״ משמהו נביאים וכר. ילוש׳ פ״כו הי״ד, כ״ד ע״ב, בבלי מ״ח ב׳ הנ׳׳ל,/ ><» בשעת מיחחו וכר. מקורות הכ״ל, מס7 שמחוה פ״ח, / סנהדרין י״א א יומא נו7 ב

סוף עמ7 152 ואילך.

4 של | ד שנאסר. התרשתה \ פ ד התרשתא. 42 הקדשים | ד הקדשים ןעד עסוד הכהן לאורים 0

ותוםים]. שאום׳ לחבירו | ד שאוסר לחברו. » או \ ד ח׳. 44 האחרונים ן כיה ד א• ב הראשונים. 45 הקודש | ד הקדש. 46 ואע־ס ן ך ואף על פי. 47 שנתכנסו | ד שנכנסו. 48 לעליית ן כיה. 40 ויצתה | ד יצתה. כן \ ד כאן. 50 ביניכם ן א י ר ו ד• ב לעלות. בית גוריה | ד בן נ ד ביניכן. 51 שאין \ ד שאיי. זכיי ן ד זכאי. 63-52 וכשםת אמרו עליו | ד בשעת םתתו היו) ן ך אי. 54 עזרא [ ב ד עזרא ןשוב סעשה שנתכנסו חכסי׳ ביבנה ויצאת בת קול פ י ב א ( אוסרי׳. 53 ה ואסר׳ להן יש כאן אדם >ב םוסיף: ביניכם) שראוי לרוח הקדש אלא שאין דורו זכאי >ב זכיי לכך) ונתנו עיניהן בהלל הזקן וכשםת אסרו הא ענו הא חסיד >ב הי חסיד הי עניו) תלסידו של עזרא], 55 אוסרת | ד אוסרו׳. כאן | ד כן. 56 הקודש | ד הקדש. 57 הדור זכיי | ד הדו' ראוי [לכך!. עיניהם \ ד עניהם. 58 או׳ ן

ד אוסרי׳. 59 הא (ב־פ< ן ך אי. 60 אום׳ בשעת \ ד אמר בשע׳.

. הכוונה להמשך הפסוק: עד עמוד כהן לאורים ותומים. ם י ש ד ק 42. ה

232 סוטה פי״ג

עיבידתא דיאמר סנאה להיתיה להיכלא, ונהרג קםגלגס ובטלול גזירותיו, ובלשון ארמי שמען. 7. כק קיים היה גר זמן ששמעון הצדיו ומצאוהו מערבי תדיר. משמת הלכ שכבה. מיכן ואילך פעמים כבה, פעמים דולק. והיה אש של מערכה תדיר, כיון שהיו מסדרץ אותה שחריתל היום כולו, והיו היתה מתגברת כ מקריבין עליה תמידין ומוספיןה אלא וגםכיהם, ולא היו מוסיפין עלי שני גיזרי עצים של בין הערביים, שר. משמת שמעון ן ה כ ה ה י ל ר ע ע ב ו הצדיק תשש כוחה של מערכה, ואיןל היום כולו. נמנעין מלהוסיף עצים כ והיתה ברכה בשתי הלחם ובלחם הפנים. שתי הלחם מתחלק בעצרת,ל כ ולחם הפנים מתחלק ברגל ל משמרות. יש מהם שאוכלץ ושביעים,לא היה מניע ויש מהם שהם מותירץ, וא כדת, משמת ל ד ואחד א ח ל א כ לק נסתלקה הברכה. שמעון הצדי

שמעון רשמעאל לקטלא, ושאר חברוהי לחרבא, ושאר עמא לביזה, ועקן רברבן יהויין לאחר דנא. בלשון, יהודה בן ל ר ארמי אמרן. אף ע בבא התקינו שיהו אומ׳ עליו, הא עניו, הא חסיד, תלמידו של שמואל הקטן, אלא שנטרפה שעה. 5. יוחנן כהן גדול שמע דבר מבית קדש הקדשים, נצחון (מרא) טליא דאזלון לאגחא קרבא באנטכיא, וכתבו אותה שעה ואותו היום, וכיונו ואותה שעה היתה שנצחו. 6. שמעון הצדיק שמע דבר מבית קדש הקדשים, בטילת עבידתא די אמר סנאה לאיתאה להיכלא, ונהרג גסקלגם ובטלול נזרותיו, ובלשון ארמי שמע. 7. כ זמן שהיה שמעון הצדיק קיים היה נר מערבי תדיר. משמת, הלכו ומצאוהו שכבה. מיכן ואילך מוצאץ אותו פעמים כבה פעמים דולק.ל זמן שהיה שמעון קיים היתה כ מערכה תדירה. כשמסדרין אותה

ן 7 שמעו * / . ילוש׳ ע״נו הי״ל, כ״ד ע״ב, הכ״ל, בבלי ל״ג א ר כ ן גדול ו ה 67-«» יוחנן כ

. ילוש׳ יומא פ״ו ח״ג, מ״ג ע״ג, ר כ ה ו . ילוש׳ ובבלי הכ׳׳ל. *י-יי כל זמן שהי ר כ ק ו הצדי

. ח) חו י ׳ (כל הבלי בבלי שם ל״ט א

א | ך דינא. 61 וישםעאל | ך וישסע׳. 82 לחרבא | ד לחרבה. עסא לביזה | ד עפה לביזא. 63 ת 64 ר׳ | ך• ח׳. 68 שיהו אום׳ | ד שיהוא אוסרין. 69 םרא | ד א חי. 70-89 טליא דאזלון לאנחא קרבא באנטכיא | ד טלייא דאזלו לאנחה קרבה באגטוכי׳. 70 אותה ] ד אותי. 71 היתה | ד הייתה. 72 שםעון | ד שטעו. שסע | ד שטעון. 73 בטילה | ד בטלית. 74 די אסר | ד דיאםר. 75-74 לאיתאה להיכלא | ד לתתאה להיכלה. 77 היה | ד היתה. 79 שכבה סיכן | ד שכב׳ טכאן. 80 פעסים! | ד פעםי׳. 81 שסעין | ד שםעון [הצדיק]. »8 כשססדרין ן

ד כשסםדירין.

ל ט , ב מר א וכוי. כלו ת ד י ב ת ע ל י ט ב . 7 4 - 7 ל וכוי. עיץ בה״א. 3 א ע מ ש י ן ו ו ע מ ש . 6 1 Gaiua כלומר, מהרג הקיסר . ס ג ל ק ס נ נ ר ה נ ו . 7 6 . כל השיקוץ שאמר השונא להביא להי

.Caligula

סוטה פי״ג 233

הצנועין מושכין את ידיהם, והגרגרניםל אחד מהם כ חולקץ, ואץ מניע ל אלא כפול. 8. מעשה בציפורי שנטלל פי כן לא ת, אף ע חלקו וחלק חבי עלה בידו אלא כפול, והיו קורץ אותוד היום. אמ׳ להם בשנה זו בן חמםף ע אני מת. אמרו לו מנץ אתה יודע, אפרל יום הכיפורים היה מזדמן כ להם ב לי זקן אחד לבוש לבנים ומתעטף לבנים, נכנס עמי ויוצא עמי, בשנה זו נכנס עמי ולא יצא עמי. לאחר הרגל חלה שבעת ימים ומת, ונמנעו חביריו מלברך בשם. 9. מעוררין, אילוה ר ו ל הדוכן ע הלוים שהן אומרין ע/ וכי יש שינה לפניו, ן ה ש י ה ת מ לם ו נ א י ה ל נ והלא כבר נאמר ה/ אלא א ר ש ר י מ ו ן ש ש א י ל ו^ בצרה ואומות ו ר כשישראל שה ר ו ן בשלוה אומרין ע י העולם שתי. 10. נוקפץ, אילו , ן ה ש י ה ת מ לך ר ד שמושכין את העגל בין קרניו, כדה זרה, אמ׳ להן רבן שעושין לעבוד מתי מאכילים את יוחגן בן זכאי, ע ! על הסמיך נקודה, ומליון: צ, כלומר. קרי: חסצן.

ל בשחרית, היתה מתגברת והולכת כ היום כולו, והיו מקריבין עליה תמידץ8 ומוםפין וגסכיהן, ולא היו מוסיפץ 5

עליה אלא שגי גיזרי עצים עם תמידי לקיים מצות של בין הערביים, כדה י ל ר ע ע ב עצים בלבד, שנ׳ ו. משמת שמעון הצדיק תשש ן ה כ ה9 כחה של מערכה. כשמסדרין אותה 0

בשחרית, לא היו נמנעין מלהוסיףל זמן ל היום כולו. כ עליה עצים כ שהיה שמעון קיים ברכה נכנסת בשתי הלחם, ובלחם הפנים. שתי הלחם9 מתחלקות בעצרת לכהנים, ולחם 5

ל המשמרות לאנשי כ ל ל ת הפנים ב משמר. יש מהן שאוכלין ושובעץ, ויש מהן שאוכלין ומותירין, ולא עלהל אחד ואחד אלא כזית. משמת ביד כ1 שמעון הצדיק לא היתה ברכה נכנסת 0 0

לא בשתי הלחם ולא בלחם הפנים. הצנועץ מושכין ידיהם, והנתרנץל אחד חולקץ ביניהן, ולא עלה ביד כ ואחד אלא כפול. 8. מעשה בכהןד מצפורי שנטל חלקו וחלק ח 1 א 0 5

ה בידו , ואע״פ כן לא על ת י חב

. עיין במשכ׳ סוכה פ״ה מ״ז, שחי הלחם וכו, 9* . , / ה ר וכר. ויקרא ו ע ב ו ״

״ הלכועין מושכין וכר. מקומח הכ׳׳ל (שר 77-76), חיספחא שם ם״ד ה״כ, עמי .277 2

בבלי קידושין כ׳׳ג א׳. ועיין חולין קל״ג א׳. 04! מעשה בכהן וכר. מקומח הכ׳׳ל

(שר 77-76).

86 ניזי־י | ד נזירי. 87 הערביים | ד הערבים. 88 בלבד שנא׳ | ד שנאסר. 90 סערכה ן ד םערבה. 91-90 אותה בשחרית | ד אות׳ םשחרי׳. 92 כולי | ד כלו. 94 ובלחם | ד ללחם. 96 סתחלקות בעצרת לכהנים | ד םתחלק׳ בעצר׳ לכהני׳. 98 םהן | ד ח׳. וםותירין | ד וםותרין.

102 ידיהם ) ד ידיהן. 106 חבירו ואעיפ | ד חברו ואף על פי.

. וו היא נוםחא מוטעית שנכנסה מן הנליץ, ובכייע אימה, וצריך למוחקה. י משמר ש נ א 97-96. ל

234 סוטה פי״ג

ד ימיו היה מכה המזבח טריפות. ע פטיש בירושלם בחולו של מועד, אף. ל הוידוי, וביטל את הדמאי הוא גזר על עיירות ישר׳ וראה לפי ששלח בכ שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה, מעשר ראשון ומעשר עני בלבד מקצתן מעשרין, ומקצתן אין מעשרין, אמר תרומה עון מיתה, ותרומת מעשר, והיה אדם קורא שם עון טבל, ומעשר לתרומה ולמעשר ונותנן לכהןל המעות, והשאר שיני מחולל ע מעשר, ומעשר עני, המוציא מחבירו

עליו הראיה. סליל, פירק׳

[אלא כפול], והיו קורץ אותו בןד היום. שנה שמת בה שמעון החמסן ע הצדיק אמ׳ להם בשנה זו אני מת. אמרו לו מניין אתה יודע. אמ׳ להםל ימות הכפורים היה זקן אחד כ לובש לבנים ומתכסה לבנים נכנס עמי ויוצא עמי, שנה זו נכנס עמי ולא יצא. לאחר הרגל [חלה] שבעת ימים ומת. [משמת] שמעון הצדיק נמנעו אחיו מלברך בשם.ל 9. מעוררין, אלו הלוים, שאומ׳ ע. , ן ה ש י ה ת מ ה ל ר ו הדוכן ע אפר להן רבן יוחנן בן זכיי, וכי ישה נ ר נאמר ה ב שינה לפניו, והלא כל זמן , אלא כ א ישן ל ם ו ו נ א י ל

ה מ ה ל ר ו ן בצער ואומות העולם שרוץ בשלוה, כביכול, ע שישראל שמיך שמכין לע״ז, ר ד . 10. נוקפץ, אלו שמכין את העגל ביז קרניו, כ ן ש י תד ד מתי אתם מאכילץ את המזבח טריפות. ע אמ׳ להן יוחנן כהן גדול, ע

1 שכה שמח בה וכר. ירוש׳ יומא פ״ה ה״ג, מ״ב ע״ג, בבלי שם ל״נו ב׳, ממזוח ק״כו ב׳. 0 8

״ מעוררין, אלו חלוים וכר. ירוש׳ פ״נו הי״א, כ״ד ע״א (ומקבילה בסוף מע״ש), בבלי ל

ה וכר. הסלים מ ה ל ר ו ע ״ / ועיין במשכ׳ פ״נו מ״י (ובמשכ׳ סוף מע״ש). * מ״ח א

ם וכר. שם קכ״א, ד׳. »« כוקפין וכר. ו כ ה לא י כ ה ! 2 1 - ״ מ״ד, כ״ל. 0

״ עד / ועיין במשכ׳ חכ׳׳ל. שמכין לע״ז. בבלי חכ״ל. 4 > ועיין בבלי מ״ח א כ ירוש׳ ה

מחי אחם מאכילין וכר. ירוש׳ ובבלי הכ׳׳ל.

107 [אלא כפול] ן הושלם עיפ א ד• ב חי. 108 החססן ן ד הססן. 09! אם׳ [ ד אסר. 110 אס׳ ן ד אסר. 111 אחד | ד אחי. 112 לבנים | ד ןבנדיםן לבנים. לבנים | ד לבניי. 113 ויוצא |

. ב חי. 15! שבעת יםים | ד שבע׳ יסי׳. ד ד רוצי. 114 לאחר | ד לאחי. [חלה] ן הושלם עיפ א. שםעון | ד שטעו׳. 116 נםנעו | ד [פסקו פלברך בשם: בספרי׳ אי] י ח ] ן הושלם עיפ ד• ב ןסשסת, נפנעו. 117 הלוים ן כיה א ד• ב שהלוים. שאום׳ | ד שאו׳. 118 ה׳ | ד ה׳ !ונו׳]. 119 אס׳ | ד אסר.1 יפן | פ ד יישן. 122 שישראל | ד שישרי. 2 יוחנן | ד יוח׳. זכיי | ד זכאי. 120 נאסר | ד נא׳• 1 שרוין (ביס) | ד שרויין. עורה | ד עור׳. 123 קרניי | ד קרנו. שסכין לעיז | ד שעושין לעבדה

זרה. 124 אם׳ להן | ד אסר להם. טריפות | ד טרפו׳.

. מפני שחטף פחות משוה פרוטה, ואינו יוצא בדיינין ן ס מ ח ו בן ה ת ו ן א י ר ו 108-107.והיו קר ך בשם. כלומר, בשם המפורש. אפילו בדבר שיש לו תובעץ, עיץ בבהיא. 116.מ ל ב. כדי שהשור לא יתננד כשמושכץ אותו לטבח, משום שחשבו את ן לע״ז י כ מ כדרך ש .123

התננדות הקרבן לזביחה כסימן רע, עיץ בהיא.

סוטה פי״ג, פי״ד 235

ל הוודיי, 1 ימיו היה פטיש מכה בירושלם בחולו של מועד. אף הוא גזר ע 2 5

ל עיירות ישראל ומצאן שאץ מפרישין כ וביטל את הדמיי. לפי ששלח לה מעשר ראשון ומעשר שיגי מקצתן מפרישין, ב ל א תרומה גדולה ב ל אץ מיתה, ותרומת ומקצתן אין מפרישין. [אמר] הואיל ותרומה גדולה עץ טבל, יהא אדם קורא שם לתרומה ותרומת מעשר וגותנן לכהן, מעשר על המעות, והשאר מעשר, מעשר עני, המוציא מחבירו 3°! ומעשר שני מחללו ע

ו הראיה. עלי

[ פי״ד ]

1. רבן יוחנן בן זכאי אף משרבו הרצחגים, בטלה עגלה ערופה, לפי שאין עגלה ערופה באה אלא על הספק, ועכשיו בגלוי הן רוצחין. 2. משרבו המנאפין, פסקו מים, שאין

פרק י״ד

1. רבן יוחנן בן זכיי אומ׳ משרבו הרצחנין, בטלה ערופה, לפי שאיןל הספק, ענלה ערופה באה אלא ע עכשיו רבו ההורגין בגלוי. 2. משרבו 5 המנאפץ, פסקו מי מרים, לפי שאין

«! היה פנויש מכה וכר. משכ׳ פ״כו מ״י (וסוף מע״ש) הכ״ל. בחולו של מועד. בבלי מ״ח א׳. גזר על הוודיי וביעל וכר. בבלי מ״ח א׳, ב״מ צ׳ א׳. ועיין במשכ׳ הכ״ל. »12 לפי

ששלח וכר. ירוש׳ פ״נו הי״א, כ״ד ע״א, סוף מע״ש, כ״ו ע״ד, בבלי כאן הכ״ל.* משרבו הרלחכין וכו׳. משכ׳ פ״נו מ״כו, ספרי שופכוים ריש פי׳ ר״ה, עמ׳ 240. 3 אלא - ! . ועיין ספרי הכ״ל וירוש׳ רפ״נו, כ״ג ע״ב. 5-4 משרבו המכאפין על הספק וכו׳. בבלי מ״ז ב,

וכו׳. משכ׳ הכ׳׳ל.

»12 בירושלם | ד בירר. מועד | ד םוע׳. הוודיי | ד הודאי. 128 הדמיי | ד הרמאי. ישראל ן ד ישרי. 127 מעשר | ד מעשי. שיני | ד שני. 128 םסרישין | ד םפרשין. !אמר] | הושלם ע־פ א ד־ ב ח׳. הואיל | ד [להן יוחנן כיגן הואיל. מיתה ן כ־ה ד א. ב חי. 129 עון טבל | ד טבל

עון !מיתה]. ותרוטת | ד תרוט׳. ונותנן | ד ונותנין. 30! מעשר2 | ד מעשי. מחבירו | ד מחברו.י אוי. 2 ערופה | ד ןעגלהן ערופ׳. א כ 1 זכיי אום׳ ן ך ז

י (כגי׳ כי'ע<, כלומר שגזר שאף הללו שהפרישו את המעשרות ו ד י ו . ציל: על ה י י ד ו ו ל ה ר ע ו 125 ג. י כתיקונן לא יתוודו, שלא לבייש את הללו שאיגם רשאים להתוודות. 126.ו בי ט ל את ה דמי לפי שהעמיד זוגות שתיקנו את התבואה של עמי הארץ .ובימיו אץ אדם צריך לשאל על הדמאי•ן י ש י ר פ ומשנתנו פיט מיי וסוף מעיש), מפני שהכל מתוקן, עיין להלן בסמוך. 127.מקצתן מה ל ו ד ותרומה ג וכוי. מפני שההפסד מרובה (עשרה אחוז), ונמצא שהכל טבול למעשרות. 128. וכוי. כלומר, טבל טבול לתרומה נדולה וכן מעשר טבול לתרומת מעשר שניהם בעץ מיתה, ולפיכך תיקן שכולם יפרישו כדין, ויתנו תרומה גדולה ותרומת מעשר (שאף הבעלים יכולים להפריש תרומת מעשר בלי רשות הלוי) לכהן, ומעיש מחלל על המעות ומעכבן לעצמו, ובשנת מעשר עני מפריש מעשרר וכוי. פיםקא זו מפרשת את משנתנו(.אין אדם צריך לשאול על הדמאי״.), ש ע ר מ א ש ה עני. 130. ו שהרי הכרי מתוקן והשאר שנשאר. והוא מעשר ראשון, או מעשר עני (בשנתו), המוציא מחבירו עליו

הראייה.

236 םוטה פי״ד

ל הספק. 3. משרבו משקין אלא עד תורה, בעלי הנאה, בטלה כבו ונתקלקל הדין. משרבו לוחשי לחישות בדין, בא חרון אף לעולם, ונסתלקה שכינה מישר/ 4. משרבו הרואין,א , ופסק ל ו ר י כ א ת בטל ל, ופרקו מהם עול שמים, ו ר ו נ ת והמליכו עליהם עול מלך בשר ודם.ל בעלי 5. משרבו מטילי מלאי ע בתים, רבה שוחד, והוטה משפט,, וכן ם י נ פ א ל ל ר ו ו ח א ו ל י ה וו י נ ו ב כ ל א ה ל הוא אומ׳ וע צ ב י ה ר ח ו א ט י ו ו י כ ר ד ב. ט פ ש ו מ ט י ד ו ח ו ו ש ח ק י ו 6. ר׳ מאיר אומ׳ חלקם שאלו בפיהם.ל בעלי ר׳ יהודה אומ׳ מלאי הטילו ע׳ אומ׳ קופה יתירה של בתים. ר׳ עלן מעשרות נטלו. ר׳ יוסי אומ׳ מתנותלל ל פי שלא קי נטלו בזרוע. ואף על תנאי, ראה עלי את שמואל אלא ע היאך דבקה בו. 7. משרבו מקבלניש י טובתך, ומחזיקני טובתך, רבו א

ל הספק, עכשיו מי מרים באין אלא ע כבר רבו הרואין בנלוי. 3. משרבו בעלי הנאה, בא חרון אף לעולם,ד תורה. משרבו לוחשי ובטל כבו לחישות בבית דין, נתעוותו המעשים, ונתקלקלו הדינץ, ופסקה השכינה מישראל. 4. משרבו רואץ לפנים,, ט פ ש מ ם ב י נ ו פ ר י כ בטל לא ת, ש י י א נ פ ו מ ר ו נ א ת ופסק ל ופרקו מהן עול שמים, והמליכו עליהם עול בשר ודם. 5. משרבול בעלי בתים, רבה מטילי מלאי ער ו ח א ו ל י ה שוחד, והוטה משפט, ול ע , ועליהם נאמ׳ כ ם י נ פ א ל ל וו י נ ו ב כ ל א ה ל בני שמואל וד ח ו ו ש ח ק י ל כ ו ונר, ו י כ ר ד ב. 6. ר׳ מאיר אומ׳ ו ט ט ה פ ש מ ו חלקם שאלו בפיהם. ר׳ יהוד׳ אומ׳ל בעלי בתים. ר׳ מלאי הטילו ע עקיבא אומ׳ מתנות נטלו בזרוע. ר׳ יוסה או׳ קופה של מעשרות לקחול עלי את ל בזרוע. אע״פ שלא ק

» אלא על הספק. בבלי מ״ז ב׳ (בכי״מ). ל-« משכבו בעלי הכאה וכוי. בבלי מ״ז ב׳

ר ו ח א ו ל י ה ו / י״ז. ״ ו וכו/ דבלים א ר י כ א ה ל (כל הברייתות בשיכויים). ״

ו וכר. ח ק י ל כ / ג׳. ״ ו ו וכר. ש״א ח כ ל א ה ל ו / כ״ל. ״ וכר. ירמי׳ ז

/ ועיין ירוש׳ כאן פ״א ה״ד, ע״פ ש״א שם. ״ ר׳ מאיר אומ׳ וכר. בבלי שבת כ״ו א

נרז ע״ד, כחובוח רפי״ג, ל״ה ע״ד, ב״ר פפ׳׳ה, י״ב (בדפוסים).

8 הנאה | ד הנאות. 10 נתעווחו | ד נתעותו. 11 ופסקה | ד ופסקו. 13 פנים | ד פניי. 14 ופסק לא ן ך ולא. 18 שפים | ד שסי׳. 18 עליהם | ד עליה׳. 18 שוחד ן ביה א• ד השוחד ב טוחד. והיו ן פ ויהיו. 10 לפנים | ד לפניי. נאם׳ | ד נאסר. 21 ו״׳ | ד חי. 22 ר׳ | ד רבי. אוס׳ ן ך אוסר. 23 ר׳ יהוד׳ אום׳ | ד רבי יהודה אוטר. הטילו | ד היטילו. ר׳ | ד רבי. 25 אום׳ ן ך אופר.

26 ר׳ יוסה אוי | ד רבי יוסי אופר. 27 אעיפ | ד אף על פי.

ת וכוי. כלומר, הולכי רכיל ומנלי סוד מי חייב ומי זיכה, עיץ בהיא. ו ש י ח י ל ש ח ו 10-9. לו וכו׳. כלומר, ל ט ת נ ו מתנ י וכוי. כלומר שיתעסקו בסחורה בשבילם. 25. א ל י מ ל מטי .17

זרוע לחיים וקיבה.

סוטה פי״ד 237

, וםרחה ה ש ע ו י י נ י ע ר ב ש י הלה ואזלה ונולה. ל המלכות כו כו יעשה, י נ י שר בע ש הי משרבו אי שפלים גבהו ונבוהים שפלו. משרבו צרי העין וטורפי טרף, הן הן שפכיד ח כל א דמים, רבו אומצי הלב, ות. משרבו י ד מחב ואחד קופץ י, רבו ך ל ם ה ב ם ל ע צ י ב ר ח א. ע ב ר ו ט ל ב ו ו ע ט ר ת ל מ ו אב ו ע ט ר ם ל י ר מ ו א משרבו הל העולם , נתמלא כ ע ב ר ו ט ל ו כולו הר. 8. משרבו מושכי הרוק,ד נתמעטו התלמידים, ובטל כבו תורה. משרבו היהירים, התחילו בנות ישראל להינשא ליהירים, לפי שאין דורינורואין אלא לפנים. 9. משרבו נטויות גרון ומסקרות עינים, רבו המים המאררים, אלא שפסקו. משרבו זחוחי הלב, רבו מחלקות בישראל, ונעשו שתי תורות. משרבול תלמידי שמאי והילל שלא שימשו כ צורכן, רבו מחלקות בישר, ונעשו שתי תורות. 10. משרבו מקבלי מתנות, נתמעטו הימים ונתקצרו

30

ל תניי, ראה היאך שמואל אלא ע דבקה בו. 7. משרבו מקבל אני טובתך, ומחזיק אני טובתך, רבו, ה ש ע ו י י נ י ע ר ב ש י ש ה י אל המלכות כולה, ואזלא וםרחה כו י נ י ע ונזלא, ומשרבו איש הישר ב, שפלים הגבהו ונבוהים ה ש ע יל המלכות כולה, 3 השפלו, סרחה כ 5

אזלא ונזלא. משרבו צרי עין וטורפי טרף, הן הן שופכי דמים, רבו אומציכל אחד ואחד קופץ ידו, הלב, ול מה שכתר בתורה ה ש מ ר ועברו ער ונר. ב ה ד י ה ן י ך פ ל 8. משרבו מושכי הרוק, נתמעטוד תורה. משרבו התלמידים, ובטל כבו, רבו ך ל ו ם ה ב ם ל ע צ י ב ר ח אב ו ט ל ב ו ו ע ט ר ם ל י ר מ ו א הע ר ם ל י ר מ ו א . משרבו ה ע רל , נתמלא כ ע ב ר ו ט ל ב ו ו ט העולם כולו הוי הוי. משרבו היהירים, התחילו בנות ישראל לינשא ליהירים,ץ אלא לפנים. א לפי שבדורנו אין תן ומסקרות ת 5 9. משרבו נטויות נ 0

עינים, רבו מים מרים, אלא שפסקו.

40

45

. ״ משרבו מקבל וכר. בבלי כאן מ״ז ב׳ , 2 אלא על חכיי וכר. עיין בבלי מכוס י״א א 8

ר וכר. שופעים י״ז, ף. 39 ה ש מ ר וכר. ש י הכ׳׳ל (לעיל שר 8-7). !3 א י ש הם י ר מ ו א ה ם וכר. יחזקאל ל״ג, ל״א. ״ ע צ י ב ר ח א דברים כףן, כן/ ״

. / כ7 ע וכר. ישעי׳ ה ר ל

28 חג״ | ד תנאי. 32 המלכות | ד סלכות. 83 וגזלא | ד וגזלה. 34 הגבהי | ד הוגבהו. 35 השפלו סרחה | ד הושפלו ופרחה. כולה | ד ח׳. 38 ידי | ד ידו [טהברון. 39 שכתי׳ | ד שכתוב. 40 וגוי ן

ד [עם לבבך] וגומר. 43 אחרי | ד !הולכי] אחרי 61 עיגים | ד עגיים. םים | ד סי.

4 אין I ד איגן. לבם הולך | פ לבם הלך• ד חי• 9

ר (שיא גי, י״0, ושמואל הרי לא ב י ד נ מ ד מ ח כ י וכר. כלומר, אם ת י ל תנ אלא ע .28 . כלומר, והלכה ונזדלולה מעשית א ל ז נ כיחד, וינד לו את כל הדברים. 33-32.ואזלא ו. הללו שרקקו ומשכו ברקיקתם כמנהנ היהירים, עיץ בה״א. ק ו ר מושכי ה יותר זולה). 41.

. מפני שרבו, עיץ לעיל, שורה 5. ו ק ס פ א ש ל 51 א

238 סוטה פי״ד, פט״ו

י השנים, ופסקה טובה. משרבו מקבל צדקה מן הגרם, התחילו הנוים להתרבות וישר, להתמעט, ואין נוח

בעולם לישראל.

סליק פירקא

׳ אין נוח פכא עזראל להתרומם, אי

משרבו זחוחי הלב, רבו מחלוקות בישראל, והן הן שופכי דמים. משרבו מקבלי מתנות, נתמעטו ימים ונתקצרו שנים. משרבו תלמידי שמיי והללל צרכן, הרבו מחלוקות שלא שמשו כ בישראל, ונעשו שתי תורות. 10. משרבו מקבלי צדקה מן הגרם, כביכול, שהתחילו גרם להתמעט

בעולם לישראל.

נ פט״ו ]

1. משחרב בית המקדש, בטל, שמיר זה ביריא מ , יהודה או שמיר. ר הוא, וממעשה בראשית נברא׳ל נבי האבנים וכשנותנין אתו ע מתפתחות לפניו כלוחי פינקס׳ל דבר והברזל נבקע לפניו, ואין כצד עושין לה ד לפניו. כי יכול לעמו כורכין אתו במוכין של צמר, ונותנין

פרק ט״ו

1. משחרב בית המקדש, בטל, יודה מה שמיר ונופת צופים. אמ׳ ר טיבו של שמיר זה, בריה היתה מששתל גבי ימי בראשית, כשנותנין [אותו] ע אבנים, ועל נבי קורות, מתפתחות לפניו כלוחי פינקס. ולא עוד אלאל גבי ברזל, הוא כשנותנץ אותו על דבר בוקע ויורד מלפניו, ואין כ

. 55 משרבו חלמידי וכוי• ן מ״ז ב׳ הכ״ל, חולין ז׳ א׳ א / בבלי כ ו כ 52 משרבו זחוחי ו

ן הכ״ל. 58 משרבו מקבלי א ח שם, בבלי כ ״ ה ס מ ב ׳ 384, ו מ ל חגיגה פ״ב ה״נו, ריש ע לעי

ן הכ״ל (בד״י ובכי״מ). א . בבלי כ ר כ ה ו ק ד צ

. ירוש׳ פ״נו הי״ד, כ״ד ע״ב. ר כ דה ו ו ׳ י ׳ ר מ . משכ׳ פ״ע מי״ב. 2 א ר כ ! משחרב ו

י ר פ ׳ 171׳ ס מ ע פ״ה, ע ס י א בשלח, ו ח ל י כ ח פ״ה מ״ו, מ ו ב . משכ׳ א ר כ ה מששה ו ח י נ בריה ה

ם י ח ס / פ ׳ הכ״ל, בבלי מ״ח ב ש מ ח דר״ן כו״ב פל״ז, מ״מ ע״א, י ו ב ׳ 418, א מ / שכ״ה, ע י ם פ דברי

׳ הכ׳׳ל. . ירוש׳ הכ״ל. ועיין בבלי כאן מ״ח ב ר כ / < כשכוחכין ו כ״ד א

. שנים | ד ח׳. 55 שםיי | ד שםאי. 57 שתי | . . ו 52 זחוחי | ד זהיהי. 53 הן | ד ח׳. 55-63 םשרב6 אין | ד ואין. ד [התורה] כשתי. 68 הנוים | ד הגי"• 9

2 צופים | ך צופיי. אם׳ ר׳ יודה | ד איר יהודה. 4 בראשית | ד בראשי׳. כשנותנין | ד םשנותנין [אותון | הושלם עיפ ד• ב ח־. 5-4 על נבי אבנים ועל נבי קורות | ד ע׳נ אבני׳ עינ קורו׳.

. גבוהי לב. ב ל 52זחוחי ה. יערת דבש. ם י פ ו ת צ פ ו נ 2. ו

סוטה פט״ו 239

אתו בתוך איטני של עופרת מלא סובין של שעורים, ובו בנה שלמה אתתו ו נ ת בהב הבי בית המקדש, שנ׳ ו, וגי ב ׳ נ ם ה מ מ ל ן ש ב א דברי ר׳ יהודה. ר׳ נחמיה אר היהם י נ ב ה א ל ל א מנרר אותו, שנ׳ כ, ואף לא נשמ׳ , כמי נזית וג, ל ש, בביתלאנשמע, ו ת ו נ ב ה ת ב י ב ב אבל מתקן מבחוץ ומכנים. א׳ ר׳ נראץ דברי ר׳ יהודה באבני מקדש, ודברי ר׳ נחמיה באבני ביתו. 2. אמ׳ רבן שמעון בן נמליאל תדע שנתאררו טללים, בראשונה כשהיה הטל יורד על הקש ועל התבן היה מלבין, שנ׳, עכשיו משחיר. ס פ ס ח ק מ דל עיר שפירותיה מרובין בראשנה כ מחברותיה, פירותיה מרובין, ועכשיו פירותיה מועטין. רבן שמע׳ בן גמל׳ אומ׳ משום ר׳ יהושע מיום שחרב בית המקדש, אין יום שאין בו קללה, ולא ירד טל לברכה, ונוטל טעם הפירות, וראשון ראשון עומד. ר׳ יוסי אופר אף נוטל שומן הפירות, ר׳ שמעון בן, אומ׳ טהרה נטלה את הטעם אלע

יכול לעמוד בו. כיצד עושין(אמ׳)1 לו, כורכין אותו במוכץ של צמר, 0

ונותנץ אותו לתוך טנא של עופרת מלא סובין של שעורין. ובו בנה שלמה את בית המקדש, שנ׳י ל ל כ כ ן ו ז ר ג ה ת ו ו ב ק מ ול וגר דברי ר׳ יהודה. ר׳ נחמיה ז ר 1 ב 5

אף מגוררות במגרה היו מבחוץ, שנ׳ת ד מ ת ב ו ר ק ם י י ג ב ה א ל ל א כת י ב ה מ ר י ג מ ת ב ו ר ר ו ג ת מ י ז ג, ץ ו ח מ ת ו י ב , מהת״ל מ ץ ו ח מ ו2 בבית לא היו נשמעין, אלא מתקנין 0

אותן מבחוץ, ומכניםין אותן לפנים., יהודה באבני אמ׳ ר׳ נראץ דברי ר מקדש, ודברי ר׳ נחמיה באבני ביתו. 2. אמ׳ רבן שמער בן גמליאל תדע2 שנתאררו טללים, שבראשונה כשהיה 5

טל יורד על גבי תבן ועל גבי הקשי ג ל פ ה ע ג ה היה מלבין, שנ׳ ו, עכשיו ס פ ס ח ק מ ר ד ב ד מ ה משחיר. בראשונה כל עיר שהיו 30 טלליה רבים מחברותיה, פירותיה היו מרובין, עכשיו ממועטין. רבן שמעון בן נמליאל אומי משם ר׳

/ ״ כ ל « כילד עושין וכו׳. ירוש׳ ובבלי הכ״ל. ״ ו מ ק ב ו ה וכו׳. מ״א ר, ז/ ״ בביח לא היו כשמעין וכו׳. ירוש׳ ובבלי הכ׳׳ל, מכילחא סוף יהרו, / שם ז׳, ני כו ה ו ל א2 אמ׳ ר׳ כראין וכר. 2 / עמ׳ 244, מכילחא דרשב״י שם, עמ׳ 157. ועיין בבלי חמיד כ״ו ב/ ירוש׳ פ״כו הכו׳׳ו, כ״ד ע״ב. ו כ ירושלמי ובבלי כאן הכ״ל. ״ אמ׳ רבן שמעו׳ ו

/ משכ׳ פ״כו מי״ב. כו / שמוה ע״ז, י״ל. 32-31 רבן שמעון ו כו ל ו ל2 ו ה כ ה ע

0 (אם׳) ן ך א חי. 10 בסובין | ד בסוכי׳. !! טנא | ד םני. 12 סובין | ד סובי׳. 13 שני ן1 איי | ד אוסר. םנוררות | ד םגוררת. ך שנאסר. 14 וכל | פ כל. 15 ר׳ >ב׳פ< | ד רבי• 6 ד! יקרות | פ יקרת. בסדח | פ כסדוח ד כסהוח. 18 סנוררות \ פ סנררות. בסנירה ן פ ד בםנרה. ״ תיל | ד תלםוד לוםר. 21 אותן | ד אות׳. 22 אם׳ | ד אסר. ר׳ (ב'פ< | ד רבי. 33 נחםיה ן ד נחסיי. 24 אס׳ | ד אסר. שםעו׳ | ד שםעון. 27 היה | ד חי. שני | ד שנאסר. 28 הסדבר ן ד הסרבי. סחספס | ד פחוספס. 30 טלליה רבים םחברותיה | ד טללי׳ םרובין סחברותי׳. 22 אוס׳ ן

ד ח׳.

240 סוטה פט׳יו

והריח, המעשרות נטלו את השמן ואת הרנן 3. משמת ר׳ אליעזר, בטל ספר תורה. משמת ר׳ יהושע, בטלו אנשי עיצה ומחשבה. משמת ר׳ עקיבא, בטלו זרועי תורה, ופסקו מעיינותר בן עזריה, חכמה. משמת ר׳ אלעזת ר ט ע בטלה עטרת חכמים, ש. 4. משמת בן ם ר ש ו ם ע י מ כ ח עזאי, בטלו השקדנים. 5. משמת בן, חנינא זומא, בטלו דורשנים. משמת ר בן דוסא, בטלו אנשי מעשה. משמת אבה יוסי בן קיטנית, בטלה חסידות. משמת רבן שמע׳ בן נמליאל, בטלה, הוכפלו , גובאי, ורבו צרות. משמת ר צרות. 6. רבן שמעון בן נמל׳ אומ׳ל הציבור ל צרה שהיא באה ע אין כ שאין בית דין מבטלין שמחה כעדה. 7. משבטלה םנדרי, בטל שיר מבית המשתאות. וכי מה היתה סנדרים א מועלת לישראל, אלא לעניןשנ׳ ו. ץ ר א ם ה ו ע מ י ל ע ם י ל ע ה משחיתה סנדרי קיימת היו נפרעץ

יהושע מיום שחרב בית המקדש, אין יום שאץ בו קללה, ולא ירד טל לברכה, ונוטל טעם פירות, וראשון ראשון עומד. ר׳ יוםה או׳ אף נוטל, שמעון בן לעזר אומ׳ שומן פירות. ר טהרה נטלה את הטעם ואת הריח.. ן ת מעשרות נטלו את השמן ואת הד תורה. 3. משמת ר׳ ליעזר, בטל כבו, יהושע, בטלו אנשי עצה, משמת ר, ופסקה מחשבה מישראל. משמת ר עקיבה, בטלו זרועי תורה, ופסקו מעינות חכמה. משמת ר׳ לעזר בן, , עזריה, בטלה עטרת חכמי. ם ר ש ׳ ע י מ כ ת ח ר ט ע ש 4. משמת בן עזאי, בטלו השקדנץ. 5. משמת בן זומא, בטלו הדרשנץ. משמת ר׳ חנינא בן דוסא, בטלו אנשי מעשה מישראל. משמת אבא יוסי בן קטנית איש קטנתה, נתקטנה חסידות מישראל. למה נקרא שמו איש [קטנתא, שהוא] קוטנה של חסידות. משמת רבן שמעץ בן

s3/עיין ירוש׳ פ״כו רהכו״ו, כ״ד ע״ב. ״ ר׳ שמעון בן לעזר וכו/ וראשון ראשון וכו-e3

/ , הכ׳׳ל, בבלי מ״כו א ף מע״ש, ירוש ו א לעיל ס ח פ ס ו ׳ שבמשכהכו פ״נו מי״ג, ח פ ס ו ה

, ירוש׳ פ״נו חי״ז, ) פ״נו מכרו ו נ י ׳ שלפנ ל בהו / עיין במשכ׳ ( ו כ ׳ ליעזר ו ח ר מ ש » מ

ת הכ׳׳ל, ירוש׳ כדרים פ״ח רו / מקו ו כ ה בן עזאי ו מ ש / ל< מ כ״ד ע״ג, בבלי מ״כו ב

ן א / ירוש׳ ובבלי כ ו כ ׳ חכיכא ו ח ר מ ש . «< מ רג , קידושין פ״ג הי׳׳א, ס״ד נ ד ״ ע ׳ ס ה״ג, מ

׳ ע״ד. ח הכ׳׳ל, ירוש׳ ב״ק פ״ג ה״ז, ג רו / מקו ו כ א שמו ו ר ק ה כ מ > 52 ל כ ה

33 סיום | ך סיר. 35 פירווז | ד פי׳. 38 יוסה אי׳ | ד יוסי אוםר. 37 לעזר | ד אלעזר.׳ | ד רבי. 43-43 ר׳ עקיבה | ד רבי 4 י 38 הריח | ד הרוח. 40 ר׳ ליעזר | ד רבי אליעזר. 1. עזאי ן הושלם ע׳פ ד א. . . ן עקיבא. 44 פעינוח | ך סעיינות. ר׳ לעזר | ד רבי אלעזר. 47-44 ב ב ח׳. 48 זוטא | ד זוס׳. 40 ר׳ חנינא | ד רבי חנניא. 61 קטנית | ד קטנוח. קטנתה | ד קטנחא.

83 ןקטנתא שהוא] ן הושלם ע־פ ד• ב חי. 64 חסידות טשטת | ד חסידו׳ טשט׳.

. כלומר, הקללה השניה אינה מבטלת את הראשונה. אלא אף ד מ ו ן ע ו ש א 36-35.וראשון ר. כלומר, את הדינון, את התמצית המזינה שבתן. ן היא נשארת במקומה. 39.ואת הדנ

54-53.קוטנה של חסידות. כלומר, קוצרה ותמציתה.

סוטה פט״ו 241

ממנו, ועכשיו בפרעין ממנו ומקרוביו,ש י א י ב נ ת פ י א נ י א ת מ ש שנ, ו. משל לאחד ו ת ח פ ש מ ב א ו ו ה ה שסרח מן העיר. מסרוהו לרוצח, והיה קשה מן הרוצח, מסרוהו לשלטון, והיה קשה מן השלטון,י זמורה, והטילוהו מסרוהו לבעלך צרות אחרונות משבחות בקמין, כ את הראשונות. 8. אילו הן עטרות חתנים, אילו של מלח ושל גפרית,ל של וורד ושל הדס התירו להן. ב א אילו הן עטרות כלות, אילו של זהב,ל יוצאה היא בכיפה של מלך. ב אד של בית רבן גמליאל התירו ללמו יווגית, מפגי שהן זקוקין למלכות. 9. ושלא יסוד אדם את ביתו בסיד, ובביצת הסיד, ואם עירב בו תבן, או חול, מותר. ר׳ יהודה אומי עירב בו חול טרכיוםיד הוא, ואסור, תבן, מותר. אילו הן חופות חתגים, אילול עושה הוא ב זהוריות המוזהבות, אל מין שירצה. אפפיירות, ותולה בה כ

55 גמליאל, בא גוביי, ורבו צרות. משמת ר׳ נכפלו צרות. 6. רבן שמעון בןל צרה וצרה ך כ , אף אץ ל גמליל הציבור שאין בית דין שבאה ע מבטלין שמחה כנגדה. 7. משבטלה6 סנדרי, בטל שיר מבית המשתאות. 0

וכי מה היתה סנהדרין מועלת להןם א לישראל, אלא לענץ שנ׳ וץ ונר. ר א ם ה ו ע מ י ל ע ם י ל ע ה בראשונה כשהיה אדם חוטא כשהיה 5» סנדרי קיימת, נפרעין ממנו. עכשיו,

י נ י א ת מ ש ממנו ומקרוביו, שנ׳ וו ת ח פ ש מ ב א ו ו ה ש ה י א י ב ת פנ א ונר. משלו משל, למה הדבר דומה, לאחד שסרח בעיר, ומסרוהו לרצען7 וריצעו, היה קשה מן הרוצען, מסרוהו 0

ל ע ב ל זמורה וחבטו, היה קשה מ ע ב ל זמורה, מסרוהו לקטרון וחבשו, והיה קשה מקטרון, מסרוהו לשלטון והטילוך ישר, צרות האחרונות בקמין, אף כ *ל משבחות את הראשונות. 8. בפולמוסל עטרות חתנים. של אספםינום נזרו ע

־*» משבנולה סכדרי 5 ״ אין לך כל צרה וכר. עיין ילוש׳ פ״נו הי״ב, כ״ד ע״נ. 9

ם וכר. ל ע ם ה א וכר. משכ׳ פ״נו מי״א. » וכי מה היחה וכר. ירוש׳ הכ״ל. 62־-«» ו

/ »» משלו משל וכר. ירוש, הכ״ל. / ה י א כי וכר. שם כ ת מ ש ויקרא כ/די. »» ו

ל בפולמוס של אספשיכוס 6 - ד »ל כך ישר׳ וכר. לעיל ברכוה פ׳׳א סהי״א, עמ׳ 5, ובמסה״ת שם. 5

וכו/ משכ׳ פ״נו מי״ד, סע׳׳ר פ׳׳ל (בכי׳׳א), עמ׳ 145, בבלי גינוין ז׳ א׳, כדה ס״א ב׳.

85 גוביי | ד גובאי. 58 ר׳ | ד רבי. 57 גמלי׳ או׳ | ד גסליאל אומר. וצרה | ד חי. 88 הציבור ן ד הצבור. 59 שסחה כגגדה | ד שסח׳ כגגד׳. 60 סגדי־י | ד סגהדרי. 62 לעגין שגא׳ | ד לעגייןה | ד רוסי. ס שגאסר. 63 וגו׳ | ד וגוסר. 64 כשהיה | ד כשהיתה. 8• וגי׳ | ד וגוםר. ח 69 לרצען | ד לרוצען. 74 כך | ד כן. האחרוגות | ד האחרוגו׳. 75 הראשונות | ד הראשוגים.

76 אספסיגוס | ד אספסייגום.

. לקצץ שהיה ן ו ר מ ק ל . 7 . לנושא המקל (כסמל משרתו). עיץ בה־א. 2 ה ר ו מ ל ו ע ב ל . 7 1 . כלומר, למושל הפרובינקיא, שהיה רשאי לדון דיני נפשות. ן ו ט ל ש . ל C e n t u r i o נודע בשם 73 .

. כלומר, לכבשן האש להשרף. ן י מ ק והטילו ב .74-73

242 סוטה פט״ו

ולא תצא כלה באפיריון בתוך העיר. אף על פילייטון גזר בן בבא, ולא הודו לו. 10. אמ׳ רבן שמעון בן גמל׳ מיום שחרב בית המקדש, בדין הוא שלא נאכל בשר, ושלא גשתה יין, אלא שאין בית דין נוזרין על הציבור אלא אותן דברים שהן יכולין לעמוד בהם. הוא היה אומ׳ הואיל ונוזרין עלינו שלא ללמוד תורה, נגזור על ישראל שלא ישאו נשים, ונמצא ישראל שמם, וזרע אברהם כלה, אלא הנח להם לישר׳, מוטב שיהו שוגגין, ואל יהו מזידין. 11. משחרב בית המקדש, רבו פרושים בישר׳, ולא היו אוכלין בשר, ולא היו שותין יין. ניטפל להן ר׳ יהושע אמ׳ להם, בניי, מפני מה אין אתם אוכלין בשר. אמ׳ להם נאכל בשר, שבכל יום היה תמיד קרב על גבי המזבח, ועכשיו בטל. אמ׳ להם מפני מה אין

ואילו הן עטרות חתנים, של מלח ושל נפרית, אבל של ורד ושל הדס התירו. בפולמוס של טיטוס נזרו על עטרות כלות. אילו הן עטרות כלות, אילו זהוריות מזוהמת, אבל יוצאה היא בכיפה של מלח בבית. ושלא ילמד אדם את בנו יונית. התירו להם לבית רבן גמליאל ללמד את בניהם יונית, מפני שהן קרובין למלכות. 9. ושלא לסוד את ביתו בסיד, בביצת הסיד. אם עירב בו תבן, או חול, מותר. ר׳ יהודה או׳ עירב בו חול הרי זה טרכי סיד, ואסור. אם עירב בו תבן, מותר. פולמוס האחרון גזרו על חופת חתנים. אילו הן חופת חתנים, אלו של זהב, אבל עושה הואל מה שירצה. אפיפירות ותולה בה כ ושלא תצא כלה באפיריון בתוך העיר, ורבותינו התירו שתצא כלה באפריון בתוך העיר. אף על פלטון

/ «ל בפולמוס ״ של מלח וכו/ ילוש׳ פ״נו הנו״ז, כ״ד סע״ב (ד״ו רע״ג), בבלי מ״נו ב של כרטיס וכו/ משכ׳ הכ״ל. 80 אילו הן עעלוח וכו/ עיין ילוש׳ הכ״ל, כ״ל ע״ג,-*» ושלא ילמד וכו/ משכ׳ 8 ב3לי הכ׳יל. 82 בכיפה של מלח וכו/ בבלי הכ״ל. 2/ ב׳׳ק פ״ב ב׳, מכחות פ״כו מי״ד. ועיין להלן ע״ז פ״א ה״כ (ומקבילוח), בבלי כאן מ״נו ב. 3» החילו להם וכו/ עיין ילוש׳ שבח פ״ו ה״א, ז׳ ע״ד, ע״ז פ״ב ה״ב, מ״א ע״א, ׳ ס״ל 3/ ועיין / ב״ב ס׳ ב ושלא לסוד וכו/ בבלי שבח פ׳ ב 8 6 / בבלי כאן מ״כו ב׳, ב״ק פ״ג א/ להלן שר 127 ואילן. » גזלו על חופח חחכים. ילוש׳ פ״כו הכרז, כ״ד ע״ג, בבלי ימו ב

8 אq על פלעון וכו/ בבלי שבח ס״ב ב/ ״ ושלא חצא וכו/ משכ׳ פ״כו מי״ד. 6

. כלות | ד ח׳. 81 אילו זהוריות | ד אלו זהורית. 82-81 יוצאה היא בכיפה | . . ו ל י 77 ואילו ן ך ואלו. 80 א ד יוצא הוא בכפה. 82 בבית | ד ח׳. 83 אדם | ד ח׳. בנו | ד בניו. 84 את בניהם | ד בניהן. 85 יונית | ד יוונית. 87 עירב | ד ערב. 88 ר׳ ן ד רבי. או׳ עירב | ד אוסר ערב. 89 סרכי סיד | ד טרכיסיד. עירב | ד ערב• !» אילו | ד אלו. 93 אפיפירות | ד אפיפירו׳. 96-95 כלה באפריון ן

ד באפיריון. 96 העיר | ב העיר !ורבותינו התירו שתצא כלה באפיריון בתוך העידן. פלטון | ד פליטון.

. כלומר, ד י ס ת ה צ י ב . ציל: של קיסוס, עיין בה׳יא. 87-86. ב ם ו ט י ס של ט ו מ ל ו פ ב . 7 9 . הרי זה סיד מעולה וחזק ומתקיים ד י סיד מעורב בטיט ומגולגל בצורת ביצה. 89.ט ר כי סן וכוי. כלומר, ו ט ל ל ס . כלומר, של בן כוזיבא. 96.אף ע ן ו ר ח א ס ה ו מ ל ו עתר. 90. פ

.̂ oXiarov ,על שמן שנותנץ בו עלי בשמים

סוטה פט״ו 243

אתם שותין יין, אמרו לו בשתה יין,ל גבי המזבח, שממגו היה מתנםך ע, להם אף תאיגים מ ועכשיו בטל. א ועגבים לא גאכל, שמהם היו מביאין ביכורים בעצרת, לחם לא נאכל, שממנו היו מביאים שתי הלחם ולחם הפנים, מים לא נשתה, שמהם היו מנסכין בחג. שתקו. 12. אמ׳ להםל עיקר אי איפשר, שלא להתאבל כ שכבר בגזרה גזירה ועוד, להתאבל יותר מדאי אי איפשר, אלא כך אמרו חכמ׳ סד אדם את ביתו בסיד ומשייר דבר מועט, זכר לירושלם. 13. עושהל צורכי סעודה ומשייר אדם כ בה דבר מועט, זכר לירושלם.ל תכשיטיה ומשיירת 14. עושה אשה כם דבר מועט, זכר לירושלם, שנ׳ אח כ ש ם ת ל ש ו ר ך י ח כ ש אי כ ח י ל נ ו ש ק ל ב ד י ת נ י מ יא ם ל י א כ ר כ ז א א ם ל אש א ל ר ם ע ל ש ו ר ת י ה א ל ע אל ל המתאבל ע / 15. כ ת ח מ ש

נזר ר׳ יהודה בן בבא, ולא הודו לו חכמים. 10. אמ׳ ר׳ ישמעאל מיום שחרב בית המקדש, דין הוא שלאל בשר, ושלא לשתות יין, אלא כ א °°! לל הצבור דברים שאין בית דין גוזרין עד בהן. הוא היה שאין יכולין לעמו אופר הואיל ועוקרין את התורהל העולם שהוא מבינותינו, נגזר ע °5! שמם, שלא לישא אשה, ושלא להוליד

ד בנים, ושלא להקים שבוע בן, ע שלא שיכלה זרעו של אברהם מאליו. אמרו לו מוטב להן לצבור שיהו שוגגץ, ואל יהו מזידין. ><״ 11. משחרב הבית האחרון, רבו פרושין בישראל, שלא היו אוכלין בשר, ולא שותין יין. ניטפל להן ר׳, להן, בניי, מפני מה אץ מ יהושע, א אתם אוכלץ בשר. אמרו לו נאכל *» בשר, שבכל יום היה תמיד קרב לנבי מזבח, ועכשיו בטל. אמ׳ להן לא נאכל. ומפני מה אין אתם שותץ יין, אמרו לו יין נשתה, שבכל יום היה

«« אמ׳ ר׳ ישמעאל וכר. בבלי ב״ב p, ב/ שאין ביה דין גחרין וכר. בבלי הכ״ל. ועיין לעיל שביעיח פ״ג הי״ג, עמי 177, ירוש׳ שם פ״ד ה״ב, ל״ה ע״ב, שבח פ״א ה״ד, ג׳ ע״ד, ע״ז/ הוריוח ג׳ 3/ 03! הואיל ועוקרין וכר. פ״ב ה׳׳כו, מ״א ע״ד, בבלי ב׳׳ק ע״כו ב/ ע״ז ל״ו א/ ועיין , הכ״ל. שיהו שוגגין וכו/ בבלי הכ׳׳ל, שבח קמ״ח ב/ בילה ל׳ א בבלי ב״ב ס׳ ב ירוש׳ עירובין פ״א ה״א, י״ח ע״ג. ועיין ירוש׳ כאן פ״ח ה״ב, כ״ב ע״ב, חרומוח ספ״ח מ״נ ע״ד, חגיגה ספ״א ע״ו ע״ל. 0״ משחרב חביח האחרון וכר. בבלי ב״ב ס׳ ב׳ (כל הברייחוח).

97 יהודה | ד יהוד׳. 98 אם׳ ר׳ \ ד אםר רבי. 00! לאכל ) ד לאכול. 103 אום׳ | ד אוסר. 104 נגזר ן ד נ״י. שהוא | ד שיה׳. 06! בן | ד הבן. ז°« מלא | ד ח׳ (ואף ב ב נסחק עיי נקודות). של ן כיה ד• ב שלא. 108 לצבור | ד לצבו׳. 109 שוגגין | ד שונגי׳. יהו סזידין ן ד יהיו סןידי׳, 110 הבית | ד בית. 112 ר׳ | ד רבי. 113 אס' | ד אסר. בניי | ד חי.

אין ן כיה ד א. ב ח׳. 114 אוכלין | ד אוכלים. 116 אס׳ להן | ד אסר להם.

ה וכוי. הסוטר הוסיף ״שלא", ושכח למחוק את השיין של .שיכלה״. ושוב ל כ י 107.ש ל א ש. כלומר, נניח שאסכים לכם. וכן הפירוש ל כ א א נ מחקו את המלה .שלא׳ בנקודות. 117-116. ל

להלן.

244 סוטה פט״ו

ירושלם זוכה ורואה בשמחתה, שנ׳ו ל י ג ם ו ל ש ו ר ת י ו א ח מ שה ת ו א ש י ה ש י ב ה ו ל א ה כ ב. ה י ל ם ע י ל ב א ת מ ל ה ש כ ו ש מ

סליק פירקא

וחםלת מסכת סוטה

ל גבי המזבח, ועכשיו בטל, מתנסך ע, להם לא גשתה. אמ׳ להם אם כן מ ™ א לחם לא נאכל, שממנו היו מביאץ שתי הלחם ולחם הפנים, מים לא נשתה, שמהן היו מנםכין מים בחנ, תאנים וענבים לא נאכל, שמהם היו ™ מביאץ בכורים בעצרת. שתקו. 12. אמ׳ להם, בניי, להתאבל יותר

ך אמרו חכמים סד א כ ל מדיי אי איפשר, ושלא להתאבל אי איפשר, אר מועט, זכר לירושלם. 13. עושה אדם ב ד ומשייר ד אדם את ביתו בסיר מועט, זכר לירושלם. 14. עושה אשה תכשיטין ב צרכי סעודה ומשייר דח כ ש ם ת ל ש ו ר ך י ח כ ש ם א ר מועט, זכר לירושלם, שנ׳ א ב 3°! ומשיירת דכל י וגר. 15. ו כ ר כ ז א א ם ל י א כ ח י ל נ ו ש ק ל ב ד י ת נ י מ יו ח מ ה בעולם הזה שמחים עמה לעולם הבא, שנ׳ ש המתאבלים עלי

ה וגר. י ב ה ו ל א ה כ ו ב ל י ג ם ו ל ש ו ר ת י א

סליק פירקא

135 וםליקא מסכת סוטה

ך וכר. הסלים ח כ ש ״ א ם א ״ סד אדם וכו/ להלן ב״ב ספ״ב, בבלי הכ׳׳ל. 0 « - » ד

. !32-13! וכל המחאבלים עליה וכו/ חוספהא ובבלי הכ״ל. תוספחא לעיל / ן _ / קל//ז׳ ח

/ ״ ש מ ח ו וכר. ישעי׳ ס״ו, י 2 . / ס ל׳ 3 סוף חעכיח, עמ׳ 342, בבלי ש

«11 על ן ך ח׳. 120 אס׳ | ך אמר. 124 וענבים | ד וענבי׳. שמהם היי | ד שמהן. 126 אס׳ ן. אפשר. 120 צרכי ן . . ׳ ש פ ד אמר. בניי | ד בני. 127 מדיי | ך מדאי. איפשר >ב'פ< | ד א

ד עסקי. תכשיטין | ד ןכל ] תכשיטיה. 130 ומשיירת | ד ומשייר. שני | ד שנאמר. 131 ומי | ד ח׳. 132 של | ך שנאטר. 133 אוהביה | פ אהביה. רני' | ד ונוםר.

. כלומר, משיירת קצת מפניה שאינה מסיידת, או צובעת. ט ע ו ר מ ב ת ד ר י י ש מ ו . 130

ן י ט י ת ג כ ס מ

[ , ק א ר פ ]

1. המביא גט בספיבה כמביא מחוצה לארץ, צריך שיאמר בפני בכתב ובפבי בחתם. מעבר הירדן, כמביא מארץ ישראל, ואץ צריך לומר בפבי בכתב ובפבי בחתם. המביא גט ממדיבת הים אין יכול לומ׳ בפבי בכתב בפבי בחתם, אם יכול לקיימו בחותמיו כשר, ואם לאו פסול. הוי אומ׳ לא 5 אמרו צריך שיאמר בפבי בכתב ובפבי בתחתם לא להחמיר, אלא להקל עליו. המביא גט ממדיבת הים, ולא בכתב בפביו ולא בחתם בפביו, הרי זה מחזירו למקומו ועושה לו בית דין ומקיימו בחותמיו, ומביאו ואומר שלוח בית דין אבי. בארץ ישראל שליח עושה שליח. רבן שמעון בן גמליאל אר אין שליח עושה שליח בגיטין. בראשובה היו אומ׳ ממריבה למריבה,1 חזרו לומ׳ משכובה לשכובה. רבן שמעון בן גמליאל אומ׳ אף מהגמוגיא 0

להגמוביא. 2. חומר במריבת הים שאין בארץ ישראל ובארץ ישראל שאין במריבת הים, שהמביא גט ממדיבת הים צריך שיאמר בפגי בכתב

! גכו בשפיכה וכר. ילוש׳ פ״א סה׳׳א, מ״ג סע״ב. ועיין בבלי ז׳ ב׳, ח׳ א׳.

3 אין יכול לומ׳ וכר. משכחכו פ״א מ״ג (ומובאוח). 5-4 הוי אומ׳ לא אמרו וכר.

/ • המביא גנו וכר. ירוש׳ פ״א ה״ג, מ״ג ע״ג. • באת ישראל וכר. בבלי ה׳ א

/ «-« רבן שמעון בן גמליאל אומי וכר. בבלי הכ׳׳ל. עיין במשכ׳ פ״ג מ׳׳ה, בבלי כ״כו א

/ ירוש׳ פ״א ה״א, מ״ג ע״ב. « ממדיכה למדיכה. משכי פ״א מ״א. ועיין בבלי ד׳ ב/ ״ להגמוכיא. משכ׳ פ״א מ״א. 1 לשכוכה. ירוש׳ פ״א ה״ב, מ״ג רע״ג, בבלי ר א 0

1 בספינה | ד םסוריא. 3 ובפני | ד בפני. ישראל ואין ן א ישר׳ אין. לוםר ן א שיאםר. 3 אין יכול לום׳ ן א לא אי. לופ׳ | ד לוטר. 4 בפני | א ובפני. נחתם | ד נחה׳. ואם ן א אם. הוי אוס׳ ן

ד הוי אוסר. א ח׳. 8 נחחתם | ד א נחתם• לא | ד א ח׳ מאף בכייו נסחק עיי נקודות). להחסיר | א חי• 6 הסביא ן א הסביא ןבפניון. םםדינת ן א סםד׳. ולא! | א לא. הרי זה ן א ח׳. 7 בית ן א בבית. ואוסר ן כיה ד. א ואוי• ב ח׳. 8 שלוח ן א שליח. ישראל | ד א ישרי. שליח עושה ן א משלחו שליח

ביד. 0 או׳ ן ך אוסר א אום׳. בראשונה | ד בראשוני. אוס׳ | ד אוסרי׳. לסדינה | ד לסדיני. 0ז לום׳ | ד א לוםר. שםעון ן א שסע׳. אף ן א חי. 11 להנםוניא | ד להנסוני׳. ישראל וב׳פ) ן

א ישר׳. 12 נט ססדינת הים ן א סארץ ישרי. צריך ן א ןאין! צריך.

א וכוי. עיץ בבה־א. י נ ו מ נ ה 10.אף מ

245

246 גיטץ פ׳׳א

ובפני נתחתם, אם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו. 3. המביא גט מארץ ישראל אין יכול שיאמר בפני נכתב ובפני נתחתם, אם יש עליו עדים מתקייםצד אמרו יתקיים בחותמיו, עדים שאמרו כתב ידינו זה » בחותמיו. כי כשר, כתב ידינו זה, ואין אנו מכירין לא את האיש ולא את האשה,דץ בהן שהוא כתב ידן, או ל אחרים מעי ב כשר. אין כתב ידינו זה, א שהיה כתב ידן יוצא ממקום אחר, כשר. ר׳ מאיר אף עכו ותחומיה כארץף עכו ותחומיה כחוצה לארץ לניטין. מעשה ישראל לניטין, וחכמים א, לו ר׳ ישמעאל, מ באחד מכפר םםי שהביא לפני ר׳ ישמעאל נט אשה. אר םסי, תחומה של ארץ. אמי לו אף פ כ , מ , מאץ אתה, אמ׳ לו, ר אתה צריך שתאמר בפני נכתב ובפני נתחתם, ולא נזקק לעדים. לאחרר ססי תחומה של ארץ ישראל קרובה פ , כ , , לעיי, ר שיצא, אמ׳ לפניו ר לצפורי יתר מעכו. אמי לו, הואיל ויצא מעשה בהיתר יצא. 4. ר׳ יהודה, אע״פ ששני עדיו כותים כשר. אמ׳ ר׳ יהודה מעשה והביאו לפני רבן 2 אומ 5

« אם יש עליו עוררים וכר. עיין במשנ׳ פ״א מ״ג. ״-*! המביא גנו מארז ישראל

וכו׳. משנ׳ הכ״ל. ״ אין כחב ידינו זה וכו׳. ירוש׳ כחובות פ״ב ח״ג, כ״ו ע״ב.

«! עכו וחחומיה וכר. עיין במשנ׳ פ״א מ״ב. ״ וחכמים או׳ עכו וכף. עיין משני

הכ׳׳ל, ירוש׳ פ״ז ה״ח, מ״נו ע״א, בבלי ע״ו ב׳. ועיין ירוש׳ פ״א ה״ב, מ״ג ע״ג (ומקבילה

בשביעיח פ״ו ה״א, ל״ו ע״ב ואילך), שביעיח פ״ו ה״ד, ל״ז ע״א, שם פ״ד ה״ח, ל״ה ע״ג,

בבלי כחובוח קי״ב סע״א, חושפחא שביעיח פ״ד הי״א, עמ׳ 181, ובמקה״ח שם.

20 באחד מכפר ססי וכר. ירוש׳ פ״א ה״ב, מ״ג ע״ג, בבלי ו׳ ב/ ״ מעשה

והביאו וכו׳. משכ׳ פ״א מ״ה. ועיין בבלי י׳ ב׳.

13 נתחתם ן א נחתם. אם יש ן א אף על פי שיש. יתקיים בחותמיו | א כשר. 14-13 סארץ ישראל | א ססדינת הים. 14 אין ן א אינו. שיאסר [ ד לוסר. ובפני | ד בפני. נתחתם ן א נחתם. עדים | כיה ד א. ב חי. םתקיים ן א מתקייםין. 5! כיצד אמרו יתקיים ן א כי זה צד מתקיים. עדים || ד אחרי׳. בהן שהוא 1 א העדים. a1 כתב ידינו זה | ד חי• ואין | ד א [אבל] אין. אחרים 7 כתב ידן ן א שכתב ידם. שהוא | ד שהו׳. 18 ידן ן א ידם. יוצא | ד יוציא. ר׳ | ד רבי. או׳ | ד אוסר א אוס׳. ותחוםיה ן א ח׳. 19 וחכםים | א וחכמי• או׳ | ד אוסרים א אום׳. 20 ספי |

. ׳ . ארץ | ד ח . . ׳ ם , ן ך רבי. 21-20 א י א סאסאי. לפני אשה ן א נט אשה לפני ר׳ ישמעאל. ו 21 אט׳ לו ר׳ | א ח׳. סטי ן א סאסאי. ארץ | א עכו. אט׳ | ד אסר. 22 נתחתם ולא נזקק | א נחתם ולא תהא זקוק. 23 אם׳ | ד אטר. ר׳ >ב'ס< | ד רבי• לעיי | ד אלעיי א אילעאי. כפר ססי ן א [והלא] כפר סאסאי. 24-23 ישראל יתר ן א ישר׳ וקרוב לציפורי יותר. 24 אם׳ |

ד אסר. בהיתר | ד בהתר א בהיתיר. ר | ד רבי. 25 אום׳ | ד אופר. אעיפ | ד א אף על פי. עדיו | א עידיו. אם׳ ר׳ | ד אסר רבי. והביאו | א שהביאו.

ם וכוי. גיל: אעםיי שיש עליו עוררים כשר, כגי׳ כייע, עיין בהיא. י ר ר ו ו ע י ל 13. אם יש עו וכוי. והוא מספיק, נ י ד ב י ת ל וכו׳. ציל: אין צריך וכו׳. 15.שאמרו כ ו כ ן י 14. אין וכו׳. מכיוון שנתקיים כתב ידם, י ד י ע ם מ י ר ח א . 1 ואין חוקרים אותם על עצם המעשה. 7 אינם נאמנים להכחיש, וחלה עליהם ההלכה: מכיון שהניד שוב אינו חוזר ומניד. 24.מ עש ה

ר וכו׳. כלומר, שתוכל להנשא אפילו אם יערער הבעל. ת י ה ב

גיטין פ׳׳א 247

ל שטרות ר עותני גט אשה, והיו עדיו כותים, והכשירו. כ פ כ גמליאל ל העולים בערכאות של גרם, אע״פ שחותמיהן גרם, ר׳ עקיבא מכשיר, לעזר , ר מ ׳ בגיטי בשים ובשיחרורי עבדים. א בכולן, וחכמים פוסליל ך אמ׳ להן לזקגים בצידן, לא גחלקו ר׳ עקיבא וחכמים ע בר׳ יוםה, כ 3° שטרות העולים בערכאות של גרם, שאע״פ שחותמיהן גרם שהן כשרץ,ל שגעשו בהדיוט, שר׳ עקיבא מכשיר בכולן, וחכמים ל מה גחלקו, ע ע פוםלין בגיטי בשים ובשחרורי עבדים. רבן שמעון בן גמליאל אומ׳ אף גיטי בשים ושחרורי עבדים כשרץ, במקום שאין ישראל חותם. 5. אמ׳ד שלא בפביו. אמ׳ ב ע , מאיר, מפבי מה זכץ ל ר ר׳ לעזר אמרבו לו לד כהן במצא פוסלו מן התרומה. ב & לבו, איבו אלא חוב הוא לו, שאם היה ע אמרבו לו, והלא אם רצה שלא לזובו ושלא לפרבסו הרשות בידו. אמ׳ד כהן שברח, ואשתו של כהן שמרדה, הרי אילו אוכלין ב לבו והלא על אשה איבו כן, אלא חבץ לה מזובות, ופוםלין אותה מן התרומה, ב בתרומה. א

27-26 כל שערוה העולים וכו׳. עיין משכ׳ פ״א מ״ה. ״-יי* אמ׳ ר׳ לעזר בר׳ יוסה וכר.

בבלי י״א א׳ (כל הברייחא). 34-33 אמ׳ ר׳ לעזר וכו׳. בבלי י״ב ב׳ (כל הברייחא). ועיין במשכ׳ פ״א מ״ן. 37 עבד כהן שברח וכו׳. לעיל חממות פ״י ה״ח, עמ׳ 161,

ובמסח״ח שם.

30 גמליאל ן א גסלי. לכפר | ד א בכפר. והיו עדיו ן א וחתוסין עליו עירי. כותים | ד כותיים 27 העולים | ד העולי׳ א העולין. בערכאות [ ד בערכיות. אע־פ | ד א אף (א שאף) על פי. ר׳ ן ד רבי. םכשיר | ד םכשי׳. 28 וחכסים ן א וחכם׳. פוסלי׳ | ד א פוסלין. בגיטי | ד בגטי א [חוץ} םגיטי. ובשיחרורי | ד ובשחרורי א ומשחרורי. אס׳ ר׳ | ד אםר רבי. לעזר | ד א אלעזר. 28 יוסה ן ד א יוסי. כך ן א ח׳. אם׳ | ד אסר א א׳. להן | א ד להן [רבן שסעון בן גסליאל > א גסי)]. לזקגים ן א לחכם׳. בצירן | ד בצדן. גחלקו ר׳ | ד גחלק רבי. וחכםים ן א וחכמי. 30 שטרות העולים ן. גוים ן א חי. שאע־פ | ד שאף על פי. . . פ א השטרות העולין. בערכאות | ד בערכיות. שאע־ כשרץ | ד כשרים א כשירין. 31 שר׳ | ד שרבי. וחכםים | א וחכם׳. 32 פוסלץ | ד פוסלן. בגיטי | ד בגטי א !חוץ! סגיטי. ובשיחרורי | ד ובשחרורי א וסשחרורי. שסעון ן א שסע׳. 33 ישראל חותם ן א יש׳ חותסין. אם׳ | ד אטר. 34 ר׳ | ד רבי. לעזר | ד א אלעזר. אטרנו ן א אטרתי. לו | ד ח׳. לר׳ | ד לרבי. א ח׳. סאיר ן א לםאיר. ספגי סה זכין | א היאך נםצא זכות. לעבד | ד לעבדים א לעבד ףהן. 35 איגו ן א אין [זכות הוא לון. הוא לו | ד הו׳. שאם ן א שאילו. 36 אם רצה ן א םה אם ירצה. אס׳ | ד אםר. 37 והלא | ד והלה. ואשתו של | א ואשת• אילו | ד אלו.

. וכל אחד כדינו, בשאר שטרות אסילו בלא עדי מסירה, ובגיטין בעדי ן ל ו כ 28-27.מכשיר בם וכו׳. כלומר, אפילו בניטין, הואיל ויש כאן עדי מסירה, י ל ו ע מסירה. 30.שטרות ה. כלומר, אפילו בגט, הואיל ויש כאן ן ל ו כ ר ב מכשי וערכאות סתמן מדייקץ לעשות כדין. 31. עדי מסירה מה לי ערכאות מה לי הדיוט. 32. פו ם ל ין ב ני ט י נשים וכוי. הואיל ונעשו בהדיוט בעדי חתימה גוים ויש לחשוש שנעשו שלא כדיני ישראל (כפירוש הרי״ד ייא א׳ ועוד, שלאל וכוי. עיין א י ל מ ן בן נ ן שמעו ב כרשיי שם דיה נעשו, והוא לפי נירםתו בברייתא וו). רו נ . כלומר, במתנה (ע׳מ שאץ לרבו רשות בה). 35. אי ן וכו, י כ י מה ו מפנ בהיא. 34.

ב וכוי. כלומר, שחרור הוא חוב לעבד ואינו דומה למתנה. ו א ח ל א

248 גיטין פ״א

ן 6. האומ׳ תן מנה זו לפלני שאני חייב לו, תן מנה זו לפלוני פקדון שיש לו בידי, אם רצה לחזור ׳ פקדו ל פ שיש לו בידי, הוליך מנה זו ללך מנה זו לפלני, ד שיקבל את שלו. 7. הו לא יחזור, וחייב באחריותו עך ומצאו שמת, יחזיר לנותן. ל תן מנה זו לפלני, אם רצה לחזור יחזור. ה, ׳ , זכי במתנה זו לפל ׳ אם מת, יחזיר ליורשיו. 8. התקבל מנה זו לפל התקבל שטר מתנה זו לפלני, זכי בשטר מתנה זו לפלני, אם רצה לחזירך ומצאו שמת, יחזיר לנותן לו. ואם לאחר מיתה זכה, יחזיר ל לא יחזיר. ה ליורשים, שאין זכין למת לאחר מיתה. 9. שא מנה זו לפלני, טול מנהפו אין זו לפלני, יהא מנה זו לפלני בידך, ומת, אם רצו יורשין לכו

יכולין, ואץ צריך לומ׳ באומ׳ זכי לו, ובאומ׳ התקבל לו.

39 האומ׳ חן מכה וכר. בבלי י״ד א׳. ועיין ילוש׳ פ׳׳א ה״ו, מ״ג ע״ד. » הולך מכה זו לפלכי וכר. ירוש׳ פ״א ח״ו, מ״ג ע״ד. ועיין בבלי י״ד ב׳. •» שא מכה זו וכר.

עיין ימש׳ הכ׳׳ל.

30 האום׳ | ד א האוםר. זו ן א זה• ד ח׳. לו ן א לו !הולך פנה זה לפלוני מאני חייב לו]. זו ן א זה• פקדון | ד פיקדון א בפיקדון. 40 הוליך ן א הולך. זו ן א זה. לפל׳ | ד לפלני א לפלוני. פקדון | א פיקדון. לחזור ן א להחזיר. 41 באחריותו | א באחריותן. שיקבל ן א שיקבל !האיש ן. 42-41 הולך. הולך. זו לפלני >ב־פ< ן א זה לפלוני. 42 לפלגי | ד לפלני ןהוליך סנה זו לפלגי הוליך . . ן . תן | א ת . . שטר פתגה זו לפלגי תן שטר טתגה זו לפלגי] א לפלוני ןתן שטר טתנה זו לפלוני הולך שטר פתנה זו לפלוני]. לחזור ן א להחזיר. יחזור | ד יחזו' א יחזיר. יחזיר | ד יחזי׳. 43 אם ן א ח׳. יחזיר | ד םחזי׳ א [יחזיר] יתן מגטחק הטוסנר עיי קו). התקבל א [זכה בסנה זה לפלוני] התקבל. זו ן א זה. לפל׳ | ד לפלגיו ן א זכה !בשטר ן פתנה זה. לפל׳ | ד לפלני א לפלוני. 44 שטר ן א בשטר. ז . . . י כ א לפלוני. ז. לפלני ן א חי. לחזיר ן א להחזיר. 45 לא ן כיה ד א ונליון ב• ב חי. . . י כ לפלני ן א לפלוני. ז יחזיר | ד יחזי׳ א יתן. לנותן לו ן א ליורשיו. ואם | א אם. זכה | ד ח׳. 48 ליורשים ן א לנותן. לטת ן א [לון לטח. לאחר טיתה | ד אחר םית׳. שא סנה | ד שאפנה. זו לפלני ן א זה לפלוני. 47 זו לפלני >ביפ) ן א זה לפלוני. בידך ן א בידו. אם ן א חי. יורשין ן א יורשיו. אין | ך אי׳. 48 ואין ן א אין. לוט׳ באום' | ד א לוסר באוםר. זכי ן א זכה. ובאוס׳ | ד ובאופר. א חי. התקבל ן א והתקבל.

סרו ו וכוי. משום שהאחריות היא בינו לבין המלוה, והמלוה לא צווהו למו ת ו י ר ח א ב ב י י ח ו . 4 1 , שו׳ 46. . ציל: יחן ליורשיו (כני׳ כייע), עיין להלן ו ן ל ת ו נ ר ל י ז ח י . 4 לשליח. 5, מר ו ן וכו׳. כל י ש ר ו ו י צ ם ר א . 4 ל שוי 45. 7 . ציל: לנותן (כני׳ כייע), עיץ לעי ם י ש ר ו י 46. ל יורשי המשלח, שיחזיר להם אין יכולץ, אעפיי שבלשונות הניל הברירא בידי השליח להיות שליח

ו וכוי. כלומר, שכבר זכה בו סלוני מיד. י ל כ ׳ ז מ ו א ב . 4 ה נרידא, עיין בבהיא. 8 כ ל ו ה ל

גיטין פ״ב 249

, פרק ב

1. המביא נט ממדינת הים ונתנו לה, ולא אמ׳ לה בפני נכתב ובפני׳ לאחר שלש שנים, יחזור ויתננו לה, נתחתם, הרי זה מקבלו הימנה אפי ויאמר לה בפני נכתב ובפני נתחתם. 2. נאמנת אשה שתאמר, זה גט שנתת לי. נקרע כשר, נתקרע פסול. נקרע בו קרע של בית דין פסול. 5 ר׳ שמעון בן לעזר אומ׳ מדבק את הקרעים ונותן לה, ואומ׳ לה, בפני

ד או׳ בפני נכתב, ואחד אומ׳ בפני נתחתם, פסול. ח נכתב ובפני נתחתם. א שנים או׳ בפנינו נכתב, ואחד אומ׳ בפני נתחתם, ר׳ יהודה מכשיר בזה. ר׳׳ כתבו היום וחתמו למחר כשר. כתבו בעיר זו, לא יחתמנו שמעון או׳ אפי בעיר אחרת, ואם חתמו כשר. כתבו בארץ וחתמו בחוצה לארץ, צריך1 שיאמר בפני נכתב ובפני נתחתם. כתבו בחוצה לארץ וחתמו בארץ ישראל, 0

אין צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נתחתם. 3. כתב בקלפי אנוזץ, ובקלפיל עלי ל עלי דלעת, ע י זית, ע ל על רמונץ, בדם הקרוש, ובחלב הקרוש, על עלי ל עלי חזרין, ע ר שהוא של קיימא, כשר. ע ב ל ד ל כ חרוב, ע

! המביא גע וכר. בבלי ה׳ ב/ פ״ו 6׳, ב״מ כ״ה ב׳. ועיין ירוש׳ פ״א ה״א,

מ״ג ע״ב. » נקרע כשר וכר. להלן פ״ז שהי״א, ב״ב פי״א הי״א. ועיין ימש׳ פ״ב

ה״ג, מ״ד ע״ב, בבלי ב״ב קס״ח בי. » אחד או׳ בפכי וכר. משכי פ״ב מ״א.

• ר׳ שמעון או׳ וכוי. משכ׳ י בזה. ירוש׳ פ״ב ה״א מ״ד ע״א, בבלי ע״ז בי. ל־־ פ״ב מ״ב. « כתבו נאלץ וכו׳. עיין ירוש׳ פ״א ה״א, מ״ג ע״ב. ״ כתב בקלפי

אגוזין וכו׳. עיין לעיל שבח פי״א ה״ח, עמ׳ 48, ובמשכ׳ כאן פ״ב מ״ג 2! על

עלי זיח וכו׳. חוספ׳ הכ״ל. ועיין משכ׳ הכ׳׳ל׳ ספרי כי חלא פי׳ רס״ע, עמ׳ 289.

1 אס׳ ן א א׳. 2 נתחתם ן א נחתם. זה ויחננו ן א זו נוטלו היסנה לאחר כסה שנים ונותנו לה. היסנה אפי׳ | ד הסנה אפילו. 3 נתחחם ן א נחתם. זה | ד א זה !הוא]. 4 שנתת ן א שנתתה.. פסול ן א ח־. פסול ן כיה ד• ב כשר. 5 ר׳ | ד רבי. לעזר | ד א אלעזר. אום׳ ן . . 2 ע ר ק נ ד אוסר. םדבק ן כיה ד א. ב םרבין. ונותן ן א ונותנו. ואום׳ | ד ואוסר. 6 נתחתם וביפ) ן א נחתם. או׳ | ד אוסר. אום׳ | ד אוסר. י או׳ | ד אוסרים א אום׳. אום׳ | ד אוסר. נתחתם ן א נחתם ןססול]. ר׳ >ב'פ< | ד רבי א ור׳. * או׳ | ד אוסר א אום׳• אפי׳ | ד א אפילו. היום | א ביום.. . . ו ב ת לסחר ן א ביום שלאחריו. זו ן א זה. 0 ואם ן א אם. 10 נתחתם ן א נחתם. 11-10 כ נתחתם ן כיה ד• ב ח׳. ישראל ן א ח׳. 11 נתחתם ן א נחתם. בקלפי אנוזין ובקלפי | ד בקליפי אנחים. חרוב ן א ועל עלי חרוב . . 2 ל ובקליפי. u-12 ובקלפי רםונץ ן א חי. 12 ובחלב | ד א בחלב. 3-12! ע ועל עלי דלעה. 12 דלעת | ד דלפח. » על! | א ועל• קייסא | ד קייסה. על עלי חזרין ן א חי•

ת אשה וכוי. הדברים דבוקים לה׳א, והיא גאמנת, אעפיי שאץ השליח מכיר את נ מ א נ . 3 . כלומר, שנתקרע בהרבה מקומות, ל ו ס ע פ ר ק ת נ . הנם, ויכול לומר עליו בפני נכתב וכוי. 4 פסול, ואץ השליח יכול לומר עליו בפני נכתב וכוי, ואף בבא זו דבוקה לרישא. ועיץ בבהיא.ם וכוי. שהרי מן התורה כבר נתנרשה, ולעניץ אמירת בפני נכתב וכוי, י ע ר ק ק את ה ב ד מ . 5 ן וכוי. כל מה שמנו כאן אעם י ו ו נ י א פ ל ק ב . 1 מספיק אם מדבק את הקרעים, עיץ בבה״א. 1

משקץ, וכתב של קיימא הוא, עיץ בבהיא.

250 גיטין פ״ב

ר שאינו של קיימא, ב ל ד ל כ ל עלי ירקות, ע ל עלי כרישין, ע בצלים, ער שאינו של ב ל נבי ד ר שהוא של קיימא ע ב , כתב ד פסול. זה הכללר שהוא של קיימא, פסול, ב ל גבי ד קיימא, או דבר שאינו של קיימא ער שהוא של קיימא. 4. המקרע ב ל ד ד שיכתוב בדבר שהוא של קיימא ע על העור כתבנית כתב כשר. ר׳ יוסה ל העור כתבנית כתב פסול. הרושם ע ער שיש בו רוח חיים. ב הנלילי אומ׳ מה ספר שאץ בו רוח חיים, יצא ד ר׳ יהודה בן פתירא אומ׳ מה ספר מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע, יצאל קרן צבי וחתכו, וחתמו ונתנו לה, פסול, דבר המחובר בקרקע. כתב על קרן של . מה נתינה בתלוש, אף כתיבה בתלוש. כתב ע ן ת נ ב ו ת כ שני ו, זכתה בהן. ד ונתן לה את העבד ב ל יד של ע פרה ונתן לה את הפרה, ע אמ׳ לה, הרי זה גיטיך, והשאר כתובתיך, נתקבלה ניטה ונתקבלה כתובתה.ל מנת ל מנת שתחזירי לי את הנייר, הרי זו מגורשת. ע הרי זה ניטיך על ידה, אינה מגורשת. שהנייר שלי, או שנתנו לה הנייר עצמו, או שכתבו על כ ל את ניטה, חוץ מחרש שוטה וקטן. 6. ה ב ק ל כשרץ ל כ 5. ה, בתה, ואף חמש נשים, שאין נאמנת י פ , בנה, א י פ ה גיטה, א נאמנין להביא ל

ג המקלע על העור וכר. ירוש׳ פ״ב ה״ג, מ״ד ע״ב. ועיין לעיל שבת פי״א ה״ח. ־ ^ ״! ר׳ יוסה הגלילי וכר. עיין ירוש׳ פ״ב ה״ג, 9 - סוף עמ׳ 47, ובמסה״ח שם. ״/ ועיין במשנ׳ פ״ב מ״ג. 20 ר׳ יהודה / סוכה כ״ד ב , עירובין נרו ג , מ״ד ע״ב, בבלי כ״א ב׳ רס״נו, עמ׳ 289, ועיין ירוש׳ חכ״ל. ועיין במשנ׳ פ״ב בן פהירא וכר. ספרי כי הלא פי. ן ת נ ב ו ת כ / 21 על קרן לבי וכו׳. עיין ירוש׳ ובבלי הכ״ל. 22 ו מ״ד ובבלי כ״א ב/ משכ׳ פ״ב מ״ג. 24 והשאר כתובתיך וכו׳. כו / 22-*2 קרן של פרה ו דברים כ״ל, א/ בבלי הנ״ל, ועיין ירוש׳ ו כ ׳ ב׳. 23 שתחזירי לי ו ירוש׳ פ״ב ה״ג, מ״ד ע״ב, בבלי כ

/ משכ׳ פ״ב מ״ז. כו הנ״ל. «2 חמש נשים ו

2 | א על ןעלי זרדין ועלן. ירקות ן ל א כרישין< על עלי בצלים. ע . כרישין | ד א כרשין ( . . ם י ל צ 14 ב3 | ד קייסה. דבר ן א בדבר. - 2 א ט ״ 1 ק 8 • ' . גבי | א ח . . ל ו ס 3 ן א ועל. 16-15 פ ל ד ירקו׳. ע 17 קייםא יביס ז | ד קייסה. 8! ר׳ | ד רבי. יוסה | ד א יוסי. «! אום׳ | ד אוסר. ספר | ד ספריא | ד פתור׳. אום׳ | ד אוסר ןסיוחד] א ספר ןסיוחד דברן. שיש ן כיה ד א וגליון ב• ב שאין. 20 פתי א או׳. שהוא תלוש ן א התלוש. 21 בקרקע | ד בקרק׳ א לקרקע. כתב ן א כתבו. צבי | ד הצבי א !של] צבי. וחתכו וחתםו ן א חתכו חתסו. 22 שגי | ד שגאםר. כתב | א חי. 23 יד | ד א היד. זכתה | ד זכת׳ א !הרי זה! זכתה. 24 אס׳ ן א ואם׳. כתובתיך | ד כתובתי׳. גיטה | ד גטה.. ידה ן א ח׳. 27 כשרין ן . . או . , , 26 שגתגו ן א שכתבו. הגייר עצסו ן א על ידי עצםה. הגייר | ד הגי א כשירין. את | ד א לה. 28 אפי׳ >ב'פ< | ד א אפילו. ואף ן א אפילו. שאין ן א שאיגן.

גאמנת | ד א גאסגות.

. כלומר, בכל הפרה ובכל העבד, כשאר גיטין, ואין הבעל יכול לטעון שהשאר זכתה בהן .23 . ציל: נייר עצמ׳ (־עצמה), כלומר שנתן לה נייר של ר עצמו י י נ הוא פרעון לכתובתה. 26. ה

עצמה, נייר שלה, עיץ בבהיא.

גיטץ פ״ב 251

לומר מת בעלה, נאמנות להביא גיטה. חמותה, ובת חמותה, וצרתה,3 ויבמתה, ובת בעלה. ר׳ שמעון בן לעזר אר משום ר׳ עקיבא אשה עצמה 0

מביאה את ניטה, מקל וחומר, ומה צרתה שאין נאמנת לומר מת בעלה נאמנת להביא ניטה, היא שנאמנת לומ׳ מת בעלה, אינו דין שתהא נאמנתא ניטה. דיו לבא מן הדין להיות כנדון, מה צרתה צריכה שתאמר להבי בפני נכתב ובפני נחתם, אף היא צריכה שתאמר בפני נכתב ובפני נתחתם.3 הוא עצמו שיביא אין צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נתחתם. 7. גט 5

ד ב , לשמה. שיחדור ע ה ב ל ת כ אשה שכתבו שלא לשמה, פסול, שר ו, ולהלן ה ן ל ת י א נ ה ל ש פ ו ו ח שכתבו שלא לשמו פסול, שנ׳ אה האמור ה האמור להלן לשמה, אף ל , מה ל ה ב ל ת כ ר ו הוא אה ה ל ש ע כאן לשמה. מגלת סוטה שכתבה שלא לשמה, פסולה, שנ׳ ול מעשיה לשמה. כתב , שיהיו כ ת א ז ה ה ר ו ת ל ה ת כ ן א ה כ 4 ה 0

סופר לשמה, וחתמו עדים לשמה, אע״פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו [לו,ד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו. 8. ולא ונתנו] לה, פסול, ע׳ כתב בכתב ידיו לסופר כתוב ולעדים חתומו, אע״פ ד אלא, אפי עו

/ 34 אף היא צריכה וכר. / יבמות קכ״נ א 30 ר׳ שמעון בן לעזר וכר. בבלי כ״ג ב/ 35-»3 גנו משכ׳ yep. 35 הוא עלמו וכר. ירוש׳ פ״א ה״א, מ״ג ע״ב, בבלי ה׳ אה ב לה לשמה. משנ׳ פ״ג מ״ב, להלן כ אשה וכר. משכ׳ רפ״ג (ובכ״מ). 36 ו, 288, ירוש׳ פ״ב ה״ה, מ״ד שע״ב, בבלי שורה 51, ספרי כי הלא פי׳ רס״נו, עמ/ עירובין י״ג ב/ סוכוס כ׳ ב/ ועיין להלן שר 38. / כ״ה א / כ״ד ב / כ״ג א כ׳ א/ שיחרור עבד שכחבו וכו׳. ירוש׳ סוכוה פ״ב ה״ב, י״ח ע״א, בבלי כאן נו׳ ב נ ־־7 3 6

/ 39 מגלח ב לה. דברים כ״ד, א / 38 ו כ ה ה וכר. ויקרא י״כו, כ ש פ ו ו ח א ג ל סועה וכו׳. עיין משנ׳ סונוה פ״ג מ״ג, חוספ׳ שם פ״ב ה״ב, ספרי נשא פי׳ י״ז, עמ׳ 21, ירוש׳ סונוה פ״ב ה״ב, י״ח ע״א, בבלי שם כ׳ ב/ עירובין י״ג א׳./ ל/ כתנ סופר וכו׳. בבלי ן וכו׳. במדבר ה ה כ ה ה ה ל ש ע 4 ו 0 ־ ־ ג 9

ע״ב א׳. ועיין ירוש׳ פ״ז ה״א, מ״ח ע״ג, תרומות פ״א ה״א, מ׳ ע״ב. » כתב בכחב וכו׳. ירוש׳ הנ״ל.

. בעלה ן א חי. חפותה וצרתה | ד חסות׳ וצרתי. 80 ר׳ ן . 20 גיטה | ך גטה. 30-20 חסותה .

ד רבי. שסעון ן א שטעי. לעזר | ך א אלעזר. או׳ | ד אוסר א אום׳. םשום | ד סשם. 31-30 עצםה. את ן א גאסגת להביא. 31 את | ד ח׳. שאין ן א שאיגה. 32 לום׳ | ד א לוםר. 34 גחתם ן . .

. גתחתם | ד ח׳. גתחתם | א גחתם. 35 שיביא | ד שהביא א שהביא ןאת הגט ן. . . א י ד גתחתם. ה אין צריך שיאסר \ ד צריך שיאס׳. גתחתם | ד גתחת׳ א גחתם. 36 שכתבו | ב שכתבו (לשסהן ווגסחק עיי גקודות). שיחדור j ד א שחרור. עבד ן א העבד. 37 לשסו ן א לשסה. שנ׳ | ך שגאסר.

3 אי׳ | ד אוטר א אום׳. 30 םגלת j ך א םגילת. שכתבה ן א שכתבו. לשפה | ד חי. פסולה ן 8

. ה ז א ת ן א חי. שיהיו | ד שיהו. 41 אע״פ | ד א אף על טי. . א פסול. שני | ד שגאפר. 40 א ת . 42-41 ןלו ונתנו ] ן הושלם עיפ א• ד ב ח׳. 42 כתוב [ ד כתבו. 43 אפי׳ | ד א אפילו. ידיו ן

א ידו. ולעדים | ד ולעדי׳. אעיפ ן א אף על פי.

252 גיטין פ״ב

ד שישמעו את קולו שיאמר שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו, ונתנו לה, פסול, עף דינרין בשטר ל 4 הוא לסופר כתוב ולעדים חתומו. 9. לוה ממנו א 5

ופרע לו, ומבקש ללות ממנו שנייה, לא יחזיר לו שטר הראשון, מפני שמוריע בה הלקוחות. 10. משכן לו בית, משכן לו שדה, ופרען לו, ומבקש ללות ממנו שנייה, הרי זה לא יחזיר לו שטר הראשון, מפני שמורע בה הבאין אחריו. אמי ר׳ יהודה מעשה בבן קדרה שהיה כותב טופסי גיטין בערב,5 ובא מעשה לפני חכמים, ופסלו את כולן. ר׳ ליעזר מכשיר בכולן חוץ 0

, לשמה. 11. נט שאבד ממנו, ומצאו לאחר ה ב ל ת כ מגיטי נשים, שני ו זמן, אע״פ שמכיר את סימניו, פסול, שאין סימן לניטין. אי זהו אחר זמן,ל נתנו בשידה, בתיבה, ומגדל, ונעל ב כדי שילך אחר לאותו מקום. א בפניו ואבד, אע״פ שמצאו לאחר זמן, כשר. 12. ועוד שלשה הוסיפו, 55 נררתו חיה, או ששטפו נהר, או שנפל עליו מפולת, נותנין עליו חומרי חיים

״ עד שישמעו וכר. ילוש׳ ובבלי הכ״ל. »< ופרע לו וכר. ירוש׳ ב״מ פ״א ה״ז,/ ב״מ / כחובוח פ׳׳ה א ח׳ ע״א. ועיין ילוש׳ כחובות ספ״ע, ל״ג ע״ג, בבלי כאן כ״ו ב/ » אמ׳ ר׳ יהודה וכר. עיין במשכ׳ פ״ג מ״ב. 5° ר׳ ליעזר מכשיר וכר׳- י״ז ב משכ׳ הכ״ל. !5 לשמה. לעיל שורה 36. גע שאבד וכר. עיין במשכ׳ פ״ג מ״ג. « שאין סימן לגיעין. ילוש׳ פ״ג ה״ג, מ״ד ע״ד, יבמוח פכרו ה״ו, כרו ע״ד. ועיין5 שלשה הוסיפו וכר. בבלי כ״ז 3י. 53 כדי שילך וכר. עיין ילוש׳ ובבלי הנ׳׳ל. 4

ילוש׳ פ״ג ה״ד, מ״ה ע״א.

I את ן א ח׳. 45-44 שיאמר הוא ן א אומי. 48 לוה ממנו | א לווה הימנו. דינרין . י ח 44 ונתנוהו לו ן ך ד א דינר. 46 ופרע ן א ופרען. ללות | ד א ללוות. ממנו | א היפני• לא | ד א ןהרי זה] לא • שטר ן א שטרו. שמודיע ן כיה א• ד שמריע ב שמודיע. 47 בה הלקוחות ן א כוח לקוחות. משכן |. י ח א טישכן. טשכן ן א וטישכן. 48-47 ללות טטנו ן א ללוות היפנו. 48 לא ן כיה ד א. נא כוח). הבאין ן א הבאים. 49 אם׳ | ד אסר א אי. שטר ן א שטרו. שפורע בה | ד א שטריע כח ( ר׳ | ד רבי. קדרה ן א קרארה. שהיה כותב | ד שהי׳ כותי. 50 חכםים | ד חכטי׳ א חכט׳. את כולן |

א ח׳. ר׳ | ד רבי. ליעזי־ | ד אליעזר א אלע׳. סכשיר | ד םכשי׳. 51 נשים ן א נשים !ושחרורי עבדים].

. לשמה ן א ח׳. שני | ד שנאמר. מטנו | א הימנו. 52 אעיפ | ד א אף על פי. שסביר | ד שםכי׳. . . ׳ נ ש

אי זהו | ד איזהו א איזה הוא. אחר ן א לאחר. 53 סקום ן ך מקו׳. אבל ן א חי. בשידה | ד בשדה.. זםן | . .0 בתיבה | ד כתבה א תיבה. וטנדל | ד ובםגדל. 64 ואבד | ד אבד א ואבד !ה?זפ8ח ]. אע' א ואחר כך סצאו. אע״פ | ד אף על פי. ועוד ן א ח׳. שלשה | ד שלשי. הופיפו | ד הוספו א הוסיפו. פפולת ן א או שנפלה עליו םפולת או שנררתו חיה או שנטלוהו ליפטין. עליו | ד עליה . . ו ת ר ר [עליהן]. 55 נ

א עליהן.

ח (כעץ גי׳ כייע) הלקוחות, שהרי כשפרע לו בטל השטר, . ציל: כ ת ו ח ו ק ל ה ה ע ב י ד ו מ ש . 4 7 - 4 6 ל פה, ואם גובה בשטר זה מנכסים ואם לוה ממנו שנייה אפילו באותו יום, אינה אלא כמלוה עח (עיץ שנרם) הבאץ אחריו, ה וכוי. ציל: כ ע ב ר ו מ י ש נ פ מ . 4 משועבדים נובה שלא כדץ. 8ס בעלמא. ר א ח ל כלומר, שילוה אח״כ על משכנתא זו, ויוציא הראשון את שטרו שאינו אר זמן, הנט כשר, ואין ח א ח (כני׳ כי״ע), אעפ״י שמצאו ל ת פ מ אבד ה ב ד וכוי. צ״ל: ו א ו . 5 4 , ואח״כ הניח חוששין שמא בנתים מצא אדם אחר את המפתח ופתח את השידה ונתן שם נט אחר

ל משנתנו םינ מיד. ו וכוי. כלומר, ע פ י ס ו ה ה ש ל את המפתח במקומו, עיץ בבהיא. ש

גיטין פ״ב, פ״ג 253

וחומרי מתים. בת ישראל לכהן, ובת כהן לישראל, אין אוכלין בתרומה.ד כהן שברח, ואשת כהן שמרדה, הרי אילו אוכלין בתרומה. לא יצא ב ע הרוצח מחוץ לגבול עיר מקלטו, בחזקת שכהן גדול קיים. 13. הולךל מגת שתתן לאבא, ולאחי, מאתץ זוזין, יכול לעשות שליח. גט זה לאשתו על כ ך מאתים זוז, אין יכול לעשות שליח, שלא האמין ל ל מנת שתתן ל 6 ע 0

אדם אלא לו. אמר לו הולך גט זה לאשתי, יכול לעשות שליח. אתל אדם אלא לו. כ הולך נט זה לאשתי, אין יכול לעשות שליח, שלא האמין ל

פרק נ׳

1. המלוה מעות את הכהן, ואת הלוי, ואת העני, ומתו, צריך ליטולל שירשו. ר׳ ליעזר בן רשות מן היורשין. אילו הן היורשין, ר׳ אומ׳ כ יעקוב אומ׳ המלוה מעות את הכהן, ואת הלוי, בפני בית דין, ומתו, מפרישל עניים. עליהן ברשות אותו שבט. המלוה מעות את העני, ומת, ברשות כ, ברשות עניי ישראל. המלוה את העני והעשיר, אין מפרישין עליו, 5 ר׳ אחא אומ

ל האבוד, זכה עני במה שבידו. המלוה מעות את הכהן, שאין מפרישץ ע

ל* עבד כהן וכר. לעיל חרומוח פ״י ה״ח, עמ׳ 161, ובמסח״ת שם, לעיל פ״א, שר 37.

»-«« לא ילא המלח וכר. תוספתא הכ״ל ובמסה״ח שם. י* יכול לעשות שליח וכר.

עיין במשכ׳ פ״ג מ״ה. !» הולך גע זה וכר. בבלי כ״נו א׳.. ! המלוה מעוה וכר. עיין משכי פ״ג מ״ז. 2 אילו הן היורשין וכר. בבלי ל׳ ב,/ 5 העני והעשיר וכר. ירוש׳ פ״ג ה״ז, 3-2 ר׳ ליעזר בן יעקוב וכר. בנלי ל׳ א

/ מ״ה ע״א. ועיין בבלי ל׳ ב׳. » העלוה מעוה וכר. בבלי ל׳ א

58 בת ישראל לכהן | ד בת כהן לישרי. ובת כהן לישראל | ד ובת ישראל לכהן. לישראל ן א לישר׳. אין אוכלין ן א לא יאכלן. 57 שסרדה | ך שמרד׳• אילו | ד אלו. 59 זה | ד ח׳. לאבא ן ד א לאבה. םאתין ז חין ן א סאתים זח. לעשות | ד לעשותו. 60 לך | א לי. סאתים ן. לו ן כיה ד• ב ח׳. 81 אפר לו ן א חי. הולך | א הוליך. לאשתי ן . . ר פ ד פאתין. 62-61 א

א לאשתו. 62 לאשתי ן א לאשתו. 2 היורשין (ב־פ) ן א היורשים. אילו | ד אלו. ר׳ >ביפ< | ד רבי• אופי | ד או׳. שירשו ן א שירשום. ליעזר | ד א אליעזר. 3 יעקוב | ד א יעקב. אופ׳ | ד אוסר. םעות [ ד סעו׳. 4-3 םפריש עליהן ן א פפרישין עליהם. שבט ן א השבט. 4 העני | א העני [בפני בית דין]. ופת | ד וסת [ססריש עליהן] א וסת ןםפרישין עליון. עניים | ד עניין. 6 ר׳ | ד רבי• אום׳ | ד אוסר. הפלוה ן ד הסלוה ןסעות!. והעשיר ן כיה א. ד והעשי׳ ב ואת העשיר• עליו | ד ח׳. 6 זכה ן א וזכה.

י וכו׳. כלומר, שמלוה להם מעות על מנת לגבות את חובו מחלקם שעתיד נ ע ת ה א ו . 1 כ ל שירשו. כלומר, שירשו ממש, ולא שראויים לירש, . להפריש, כמפורש במשנתנו םיג מיז. 2 והמת לא הניח כלום. ופירשו בירושלמי ובבבלי שירשו קרקע (ולא מטלטלים), ובכגון דא נרידאן י ש י ר ם ן מ ם. כלומר, אפילו עניי כותים, עיין בהיא. 6.שאי י י ל ענ יכולים לתת רשות. 4. כ וכוי. מפני שבשעה שהעשיר פקעה זכותו לקבל מעשר עני בחייו, ובכנון דא אפילו רשות ביד אינה

מועילה, עיץ בהיא.

254 גיטץ פ׳׳ג

ואת הלוי, ואת העני, מפריש עליהן בשער הזול, ואין שמטה משמטתו. אם רצה לחזור לא יחזור. אם נתיאשו מהן אין מפרישין עליהן, שאיןי בן לוי מחלקי, אם ל האבוד. האומר הילך מנה זו ותן לפלנ מפרישין ע1 רצה לחזור לא יחזור. קח מנה זו מדמי מעשר שיש לך בידי והילך 0

לך דמיו, דמיו, הרי זה אינו חושש לתרומת מעשר. [כור מעשר לך בידי היהלך ונתנו לאחר, ך בידי, ו הרי זה חושש לתרומת מעשר]. כור מעשר ל אץ לו עליו אלא תרעומת. 2. הניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות, מעות להיות מפריש עליהן מעשר שני, מפריש עליהן1 בחזקת שהן קיימץ. אינו חושש שמא הרקיבה תבואה, ושמא החמיץ 5

ך ומצאן שהרקיבו, ושהחמיץ, ושהחלידו, ל דו מעות. ה יין, ושמא החליי שיחמיץ, ולמעות י שתרקב, וליין כד הרי זה חושש. חשש לתבואה כד, הרי זה חושש מעת לעת, דברי ר׳ לעזר. ר׳ יהודה י שיחלידו. אבדו כד

אר בשלשה פרקים בודקין את היין.

« לא יחזור. בבלי הכ״ל. ועיין ימש׳ הכ״ל. יי וחן לפלני בן לוי וכו/ ירוש׳ פ״א ח״א,/ ״ כור מעשר וכר. ירוש׳ חרומוח מ״ג ע״ד. °! מדמי מעשר וכר. עיין בבלי ל׳ ב/ ״ ונחנו לאחר וכר. ירוש׳ פ״א סה״א, מ׳ ע״ג. ועיין בבלי הנ״ל, ובבלי ב״מ מ״נו א. ז ובבלי ב״מ הכ״ל. » הניח פירוח וכר. משני פ״ג מ״ח. ״ וליין כדי שיחמי עיין לעיל חרומוח פ״ד ה״ח, סוף עמ׳ 124, ובמסה״ח שם. » אבדו וכר. משנ׳ הנ״ל.

. שטטה ן א להיות פפרישין עליהם טחלקן בחזקת שהן קייטין אין השטיטה. 8 לחזור לא יחזור ן . . . ש י ר פ 7 ט א להחזיר יחזיר. נתיאשו | ד יתיאשו א נתיאש ב נתיאשו ןטןן גונטחק עיי נקודות). « זו | ד חי. ות| לפלני ן א לפלוני. מחלקי | ד א טחלקו. 10 לחזור ן א להחזיר. יחזור ן א יחזיר. קח | א הילך• מדמי ן א דמי. שיש ן א חי• לך | ד לו. 11-10 והילך דפיו ן א חי. 11 הרי זה אינו | א אין•. 12 לך ן ד ןישן לך. והלך ן א ןהילךן הלך גונטחק י ח . מעשרן ן הושלם עיפ א• ד ב . . ר ו כ 2-11! ן. עליהן! | . . ה פ ו ר המוסנר בנקודות). 13 הניח ן א המניח. מפריש עליהן ן א פפרישין עליהם. 14 ת כיה ד• ב ח׳. טעות ן א ןהניחן טעות. מפריש ן א מפרישין. שני ן כיה ד. א שיני ב עני. 15 בחזקת | ד בחזק׳. אינו | ד ואינו א ואינן. 18 מעות | ד מער. ומצאן ן א וטצא. ושהחמיץ ן א ושהחטיצו ושהחלידו ן א חי. 17 חושש ן כיה א• ד חי• ב [אינו] חושש. חשש ן א ח׳. כדי שתרקב | א עי שתרקיב. שיחמיץ ן א שהחפיץ. 18 שיחלידו | ד שיחליד א שיחלידו [ר׳ יהודה או׳ בשלשה פרקים בודקין. היין | . . 2 ׳ 2 | ד רבי. 18-18 ר ' את היין]. אבדו ן א ןאםן אבדו. לעזר | ד אלעזר א אליעזר. ר

א ח׳ (וישנו לעיל שו׳ 08• «! או׳ | ד אומר.

. כלומר, אם היו השירות בוול בשעת הלואה ואחיכ הוקרו, או להפך, בשתיהם ל ו ו ר ה ע ש 7. בו ש א י ת ה וכו׳. כלומר, הםלוה. אם נ צ מקבל המלוה את הםירות בשער הזול. 8.א ם רן וכו׳. כלומר, שהיתה שנת בצורת וכבר נתייאשו הבעלים מן התבואה, מפסידים את חלקם, מה שהרי אין כאן שעבוד הנוף של הלוה, וכל שעבוד החוב מצומצם לנבי שירות של שנה זו נרידא.ו חושש וכוי. כלומר, הלוי נ ולסיכך אם אירע נם ונתקנה התבואה אינו מפריש עליה. 11. אי אינו חושש שמא לקח ממנו את הכל כחולין על סמך שהלוי יםריש תרומת מעשר על כל מה. ת ע ת ל ע שמכר, שהרי לא הזכיר לו בעהיב מדת השירות, וכיצד יסריש? 18. חושש מ ונחלקו בירושלמי ובבבלי אם הכוונה למעת לעת האחרון, או הראשון וכלומר, חושש עד מעת לעת

ם וכוי. ונתפרשו במשנתנו םפינ. י ק ר של הנחה, או של בדיקה). 19.בשלשה פ

גיטץ פ״ג 255

(פ״ד בכי״ע)

ל אשתו, או ששלח אצלה שליח, אמי לה גט ששלחתי ליך צ 2 3. קדם א 0

אי איפשי שתתגרשי בו, הרי זה בטל. בראשנה היה עושה בית דין במקום. רבן שמעון בן גמליאל אומי אין , אחר ומבטלו. אם בטלו מבוטל, דברי רל תנאו. אמי לשגים תגו גט לאשתי, יכול לחזור , ולהוסיף ע יכול לבטלו. רבן שמעון בן גמליאל אומ׳ , בו ולבטלו זה שלא בפגי זה, דברי ר2 אינו יכול לבטלו אלא זה בפגי זה. אם אמ׳ לזה בפגי עצמו ולזה 5

ד שנשבה, ופדאוהו ב ׳ זה שלא בפני זה. 4. ע בפני עצמו, יכול לבטלו אפי, ישתעבד, ורבו נותן דמיו. לשם בן חורין, לא ישתעבד, ואין לשום עבדך ובין כך ישתעבד, רבו גותן דמיו. רבן שמעון בן גמליאל אומ׳ בין כ ורבו גותן דמיו, כשם שמצויין ישראל לפדות את בן חורין, כך מצוין לפדות3 עבדיהן. 5. ר׳ לעזר או׳ אף בזה לא יחזיר, מפני תיקון העולם. אי 0

זהו נדר שצריך חקירת חכם. אמ׳ קונם את אשתי נהנית לי שננבה את

. 20 קדם אלל אשהו וכר. משכ׳ פ״ד מ״א. 21 אי איפשי וכר. עיין בבלי ל״ב א׳

. בראשכה וכר. משכי פ״ד מ״ב. 22 אם בעלו וכר. ירוש׳ פ״ד ה״ב, מ״ה ע״ג, בבלי ל״ג א׳/ עבד שכשבה וכר. משפ׳ פ״ד מ״ל. ל2 ורבו 23 אמי לשכים וכר. בבלי ל״ג ב/ «2 כשם שמלויין וכר. כוחן דמיו. ירוש׳ פ״ד ה״ד, מ״ה ע״ד. ועיין בבלי ל״ז בר וכר. עיין במשכ׳ פ״ד מ״ז. ועיין ימש׳ / 30 ר׳ לעזר א ירוש׳ הכ״ל, בבלי ל״ז ב פ״ד קה״ז, מ״ו ע״א, כחובוח פ״ז ה״ע, ל״א ע״ג, קידושין פ״ב ה״ה, ס״ב ע״ג, בבלי

/ 31 קוכם אח אשחי וכר. עיין משכי כדרים פ״ג מ״ב. / כחובוח ע״ד ב מ״ו א

20 קדם | ד א קידם. אם׳ [ ד אטד א א׳. ליך ן א לך. 21 בו ן א בו [בטל הוא!. בראשנה ן ד א בראשונה. 22 בטלו ן א ביטלו. דברי ר׳ | ד דבר רבי. שטעון ן א שטע׳. גםליאל | א גסל׳. אוס׳ | ד אוטר. אין ן א אינו. 23 ולהוסיף ן א ולא להוסיף. תנאי | ד תנאי. 24-23 לחזור בו | א ח׳. 24 ולבטלו ן א לבטלו. ר׳ | ד א רבי. שסעון ן א שסע׳. נםליאל ן א גסל׳. אום׳ | ד אוסר. 25 אס׳ ן ד אסר. 20 אפי׳ | ך א אפילו. ופדאוהו | ד ופדאוה. 27 לשום | ד לשם א [אם ן לשוט. דטיו ן א ןאתן דטיו. לשם בן חורין ן א !ואם ן לשום חירות• ואין | ד ואיי. 28 נסליאל | א נסל׳. אום׳ בין ן ד או׳ בי׳. ובין | ד וביי. ישתעבד ן א ןלא] ישתעבד. 29 שטצויין ישראל | ד שטצויין ישר׳ א שישר׳ טצווין. את | ד ח׳. בן | ד א בני. טצוין | ד פצויין א פצווין. לפדות | ד לפרו׳. 30 עבדיהן ן א [את!. העולם | ך א ח׳ מישנו להלן שו׳ 32). 31-30 אי זהו | ד א איזה הוא. 31 שצריך ן . . ׳ עבדיהם. ר

א ןשאיןן צריך. אם׳ | ד אסר. את | ך אם. א ח׳. נהנית j א ליהנות. שננבה | ד שגנב׳.

. ו ל ט ב ל ל ו כ ו י נ . ומסיים במשנתנו: התקין ר׳נ הזקן שלא יהו עושין כן. 25. אי ו ל ט ב מ ו . 2 2 משום שהוא סובר ששליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה, ואם השני לא ידע שבטל וימסור אתד וכוי. כלומר, לרבו ראשון, ב ע ת ש י . 2 הנט לאשה לא תהא מגורשת, והיא לא תדע ותנשא. 7ן וכוי. לא אמר כן ת ו ו נ ב אלא שהוא מחזיר את דמי הפדיון לזה שפדאהו. 28-27.ו א ין רן וכוי. י י ו צ מ אלא אנב הרישא, וםשיטא שאין הבעלים מחוייבים בפרקץ עבדיהם. 29.כשם ש צ־ל: כשם שמצווין (כמו שהוא בכי״ע) וכוי, ולפיכך ישתעבד אפילו אם םדאוהו לשם בן חורין,ר וכוי. עיץ בהיא. י ו ח א י ה ל ז ואין לחשוש שמא ימנעו מלמדות עבדי ישראל. 30.אף ב

ת וכוי. צ״ל: שאין צריך וכוי, כמו שהוא בכייע ובראשונים. ר י ק 31.שצריך ח

256 גיטץ פ׳׳ג (פ״ד בבי״ע)

כיסי, ושהכת את בני, נודע שלא הכתו, ונודע שלא גנבה. במה דברים אמורים בזמן שגדר ואחר כך גירש, אבל גירש ואחר כך נדר, מותר. נדר לנרש ונמלך, מותר. נדר בנזיר, בקרבן, ובשבועה, מותר. מפני מה אמרו המוציא אשתו משום שם רע לא יחזיר, שהמוציא אשתו משום שם רע ונשאת לאחר וילדה, ואחר כך נמצאו דברים בדאין, אמ׳ אילו הייתי, נתנו לי מאה מנה לא הייתי מגרשה, נמצא יודע שהדברים בדאין, אפי נט פסול, והולד ממזר. ומפני מה אמרו המוציא את אשתו משום נדר לא יחזיר, שהמוציא אשתו משום נדר ונשאת לאחר וילדה, ואחר כך נמצא נדר, אילו הייתי יודע שהנדר בטל, אילו נתנו לי מאה מנה לא בטל, אמ, , לעזר בי ר׳ יוםה אומ, הייתי מנרשה, נמצא נט פסול והולד ממזר. ר מפני מה אמרו המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר, שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות. אומ׳ לה, הוי יודעת שהמוציא אשתו משום שם רע אין יכולה היא שתחזיר. מפני מה אמרו המוציא אשתו משום נדר לא יחזיר, שלא יהו בנות ישראל פרוצות בנדרין. אומ, לה, הוי יודעת שהמוציא את אשתו משום נדר לא יחזיר. המוציא את אשתו משום איילונית, ונשאת לאחר והיו לה בנים, והיא תובעת [כתובתה] מן הראשון, משם, לעזר בי ר׳ יוםה , יהודה אמרו שתיקותיך יפה לך מדבוריך. ר ר

35-34 מפני מה אמרו וכר. ירוש׳ פ״ד ה״ז, מ״ו ע״א, בבלי מ״ו א׳. » ר׳ לעזר בי

ר׳ עסה וכר. בבלי הכ״ל. » משום איילוכיח וכר. משכ׳ פ״ד מ״ח.

32 ושהכת | ד ושהיכת א ושהיכתה. נודע ן א ונודע. הכתו ן כיה ד א• ב הכהו. ונודע שלא ן א ושלא. ננבה | ד ננבה ןרבי אלעזר אוסר אף בזה לא יחזור ספני תקון העולם] א ננבה ןר׳ אליע׳ בזה לא יחזיר מפני תיקון העולם33]. אסורים ן א אסור׳. נירש >ביפ< | ד נרש. 34 בנזיר בקרבן | ד בנזי׳ בקרב׳. a3 אשתו >ב'פ< | ד א [אתן אשתו. 36 ונשאת ן א ונישאת. דברים ן א דבריו. אט' אילו | ד אסר אלו. 37 שהדברים | ד שהדברי׳. אפי׳ ן כיה ד. א אפילו ב אפי׳ [לין (ונפחק הפופנר עיי נקודות). נתנו לי | א ןאדם! נותן לי [באשתי!. 38 נט פסול והולד טטזר ן א הולד טטזר והנט בטל. ופפני ן א פפני. משום | ד סשם. 39 אשתו | ד א [את! אשתו. םשום | ך טשם. ונשאת | א ונישאת. לאחר וילדה | ד לאח׳ וילד׳.2 | ד א אפילו. נתנו לי ן א נתן לי [אדם באשתין. 41 ר׳ | ד רבי. לעזר בי ר׳

ו ^ י 40 אפ׳ | ד אפר• א יוסה | ד א אלעזר ברבי יוסי. אופ׳ | ד אופר. 43 ישראל | א ישרי. אופ׳ | ד אופרין א [לפיכך] אופי.. שתחזיר | א לא יחזיר. ספני ו א [וכן היה . . ן י שהסוציא ן א שהיוצאה. אשתו | ד [אתן אשתו. א ח׳. 44 א ר׳ אלעזר בר׳ יוסי אום׳] ספני. אשתי | ד א [אתן אשתו. םשום | ד סשם. 45 ישראל ן א ישרי. בנדרין ן ד א בנדרים. אום׳ | ד אוסרין א [לפיכך! אום׳. יודעת | ד יודע. 46 שהסוציא את אשתו ן א שהיוצא. םשום | ך סשם. לא יחזיר | ד אין יכולה היא שתחזור. איילונית | ד א אילונית. 47 ונשאת ן א ונישאת. והיו לה בנים ן א וילדה. והיא ן א ואחר כך. ןכתובתהן ן כיה ד א• ב חי. סשם | ד א םשום. 48 ר׳ ן ד רבי. יהודה | ד [יהודה בן בתירהן א םאיר. אסרו | ד א אסרו [אוסרין לה!• לך | ד א חי• םדבוריך ן א םדיבוריך. ר׳ | ד רבי. לעזר בי ר׳ יוסה | ד אליעזר ברבי יוסי א אלע׳ בר׳ שסעון.

ר לא אסרו להחזירה אלא דווקא אם נרש מחמת ב ו של ד ל ל ך כוי. כ ל מ נ ר ש ו נ 34-33.נ ד ר לל להחזירה׳ עיין בה׳א. 34.נ ד ר ך בנתים, או שקדמו הנירושין לנדר, יכו ל מ ל אם נ ב הנדר, אך וכוי. שהבעל יטעון שאם היה יודע ה ל פ ך י י ת ו ק י ת ש . 4 ר וכוי. עיין בה׳א. 8 י ז נ ב

ל והולד ממזר. ו שיצטרך ליתן כתובה לא היה מנרשה, תמצא נט פס

גיטץ פ״ג (פ״ד בכי״ע) 257

אומר המוציא את אשתו משם איילונית בותנין לה כתובתה, בחזקת שהיא5 כשירה. 6. אין מבלעין דינרי זהב במלחמה, מפני סכנת נפשות. 0

רבן שמעון בן נמליאל אומ׳ אין מבריחין את השבויין, מפני תקנת שבויין. 7. בראשונה היו אומ׳ המטמא, והמדמע. חזרו לומ׳ אף המנםך בשוגג, פטור, במזיד, חייב, מפני תיקון העולם. 8. כהנים שפנלו במקדש שוגגין, פטורץ, מזידין, חייבין, מפני תיקון העולם. שלוח בית דץ שהכה5 ברשות בית דין והזיק, בשוגג, פטור, במזיד, חייב, מפני תיקון העולם. 5

רופא אומן שריפא ברשות בית דין והזיק, בשוגג, פטור, במזיד, חייב, מפני תיקון העולם. 9. המחתך את העובר במעי אשה והזיק, ברשות

בית דין, בשוגנ, פטור, במזיד, חייב, מפני תיקון העולם.

(פ״ה בכי״ע)

10. ארץ יהודה אין בה משום סיקריקון, מפני יישוב המדיגה. במה6 דברים אמורים בהרוגין שנהרגו לפני מלחמה, ובשעת מלחמה, אבל הרוגין 0

שנהרגו מן המלחמה ואילך יש בו משום םיקריקון. גליל לעולם יש בה משום םיקריקון. הלוקח מן הםיקריקון, וחזר ולקח מבעל הבית, מקחו קיים.

. ועיין בבלי ׳ 51 רבן שמעון וכר, משנ׳ פ״ד מ״ו. 52 בראשונה היו אומ׳ וכר. בבלי ב״ק קי״ז א כאן נ״ג א׳. ועיין במשנ׳ פ״ה מ״ל. 53 כהנים שפגלו וכר. משנ׳ פ״ה מ״ד, בבלי נדרים ל״ו,. שלוח בית דין שהכה וכר. להלן ׳ / מנחות מ״ע א׳. 54 מפני תיקון העולם. בבלי נ״ג א א. 59 ארץ יהודה וכר. משנ׳ פ״ה ה ב׳׳ק פ״ז הי״ז, שם פ״נו הי׳׳א, מכוח (בכי״ע) פ״ב ה״ מ״ו. 59-״» במה דברים אמורים וכר. ירוש׳ פ׳׳ה ה״ז, מ״ז ע״ב. ועיין במשנ׳ הנ״ל.

» גליל לעולם וכר. ירוש׳ הליל. 2» הלוקח מן הסיקריקון וכר. עיין משני פ״ה מ״ו.

9* אומר ן א אומי. המוציא את אשתי | ד ח׳. משם | ד משו׳ א משוס. איילונית ן א אילונית. 50 כשירה ן ד כשרה. מבלעין ן א מבליעין. במלחמה ן א בשעת מלחמה. 51 שמעון | ד שמעו׳. גמליאל ן א נמליא׳. אין | א ןאףן אין. 52 אומי | ד א אומרין. לומ׳ ן א לומר. בשוננ ן א שוגג. 53 במזיד | א מזיר. תיקיו | ד תקון. שפגלי | ד א שפעלו. 54 שלוח ן א שליח. שהכה ן א שהיכה. 55 ברשות ן. 56 בשוגנ ן א שוגג. במזיד ן א וסזיד• ן ו ק ן ך ת ו ק י . ת ד י ז ד ן א ם י ז ם . ב נ ג ו ד ברשו׳. בשוגג ן א ש 57 תיקון | א תיק׳. המחתך ן א המחתיך. 58-57 והזיק ברשות בית דין | ד א ברשות בית דין והזיק

58 בשוגג ן א שוגג. במזיד ן א מזיד. תיקון | ד תקון. 80 ובשעת ן א בשעת. הרוגין ן א בהרוגין... סיקריקון ן א ח׳. 2» הלוקח ן . . ל י ל . 62-61 ג י 61 יש | פ ןאםן יש. בו ן א בה. םשום | ד משם• פ ח

א לקח. הסיקריקון | ד הסיקרקון. קיים ן א םקח פ בטל.

ב וכו׳. ה י ז ר ג י ן ד י ע ל ב . כלומר, מוכשרת להוליד בנים. 50. אין מ ה ר י ש 50-49.שהיא כן וכו׳. כלומר, ו ק י ר ק י כלומר, כדי להבריחן מן האויב, עיץ בהיא. 59. אין בה משום ם לא דנו בה דץ םיקריקון >דץ ליסטים), וישראל שקנה שדה מן הגזלן אץ מוציאץ אותה מידו, מפניה מ ח ל י מ נ פ יישוב המדמה, כדי שלא ימנעו מליקת, ולא ישארו הקרקעות בידי הנזלנים. 60. לם. שהרי היה יכול לתבעו לדץ, ואם מכר לו, י ו קי ח וכוי. כלומר בסמוך לה לפניה. 62.מ ק

מרצונו מכר לו. ועיץ מיש להלן.

258 גיטין פ״ג (פ״ה בכי׳׳ע)

בעל הבית, וחזר ולקח מסיקריקון, מקחו בטל. אם עשה לו בעל הבית מץ שאחריהם אמרו הלוקח אחריות, מקחו קיים. זו משנה ראשונה. בית דע במעות, ויד ע בקרקעות, רבי 65 מן הםיקריקון נותן לבעלים רביע. רבי, השיב ל אדם. ר כ ל העליונה. אם יש בידן ליקח, הן קודמין ל בעלים על הקודם בית דינו ונמנו, שאם שהתה בפני סיקריקון שנים עשר חודש, כע במעות, ויד בעלים ע בקרקעות רבי ם רביע, רבי ליקח נותן לבעליל אדם. 11. העריסין, כ ל העליונה. אם יש בידן ליקח, הן קודמץ ל ע7 והחבורות, והאפטרופץ, אין בהן משום םיקריקון. היורד לשם חוב, לשם 0

ל שנים אנפרות, אין בהן משום סיקריקון. אנפרות עצמה ממתנת לבעלים כ עשר חודש. ר׳ שמעון בן לעזר אר הלוקח מן האשה בכתובתה, וחזר ולקח מן האיש, מקחו קיים. מן האיש, וחזר ולקח מן האשה, מקחו בטל.

/ 64 זו משכה 3» אם עשה לו וכר. עיין להלן, שר 74, ובבבלי כ״ח סע״א, ב״ב מ״ח א ראשוכה וכר. משכ׳ פ״ה מ״ו. רביע בקרקעוח וכר. עיין ירוש׳ פ״ה ה״ח, מ״ז/ 5»-»» ויד בעלים וכר. בבלי כ״ח ב׳. ועיין להלן, שר 68. »» אם ע״ב, בבלי כ״ח ב יש בידן וכר. משכ׳ פ׳׳ה מ״ו, בבלי הכ״ל. ••־־» ר׳ השיב בית דיכו וכר. משכה/ ויד בעלים וכר. עיין לעיל, שר 66. הכ״ל. »» רביע בקרקעות וכר. בבלי כ״ח ב °ל והחבורוה וכר. עיין ירוש׳ פ׳׳ה ה״ז, מ״ז ע״ב. היורד לשם חוב וכר. ירוש׳ הכ״ל,/ ועיין במשכ׳ פ״ה מ״ו. בבלי כ״ח ב/ 72 ר׳ שמעון בן לעזר וכר. בבלי כ״ח ב

63 םסיקריקון ן א סן הסיקריקון. בטל | פ קיים. 64 ראשונה | פ ראשנה. בית דין שאחריהם ן א רבותינו• שאחריהם | ך שאחריהן פ שלאחריהן. 68-64 הלוקח סן הסיקריקון | א לוקח ואין נסנע. 66 רביע ן א חי• בקרקעות | א פ בקרקע. רביע | א פ ורביע. 66 בעלים ן א הבעלים. אם | פ ואם. בידן | פ בידם. ר׳ | פ רבי. השיב | א פ הושיב. 67 דינו ן א דין. ונסני | ד שם• פ ח׳. שהתה | א פ שהת. חודש | פ חדש. 68 ליקח ן א ללוקח. לבעלים | ד לבעלי׳. רביע | א ח׳. בקרקעות | א פ בקרקע. רביע | ד א פ ורביע. בעלים ן א הבעלים. 60 אם | פ ואם. העריסין ן א האריסין. 70 והחבורות ן א והחכורות. והאפטרופין | ד והאפוטרפי׳ א והסטלטלין. טשום | ד סשם. לשם ן א םשום. לשם ן א וסשום. 71 פשום | ד םשם. אנפרות ן א ואנפרוח. כל ן א ח׳. 72 חודש | ד חדש. ר׳ | ד רבי. לעזר ן ך א אלעזר• או׳ | ד אוטר א אום׳. הלוקח ן א לקח. האשה בכתובתה ן כיה ד א• ב האיש. וחזר ן א חזר•

73 האיש! ן כיה ד א• ב האשה. האיש2 ן כיה ד א• ב האשה. האשה ן כיה ד א• ב האיש.

. שהרי מכר לו דבר שאינו ברשותו, ולא כיוון אלא שהלוקח יוציא מידי הסיקריקון ל ט ו ב ח 63. מ קת וכוי. עיין ו ע ק ר ק ע ב רבי ואחיכ יטרוף מידו. אבל במשנתנו (פיה מיו) מפורש להפך. 65.ו ת . כלומר, רצו נוטלים קרקע, רצו נוטלים מעות. 70.ו ה ח בו ד ה נ ו י ל ע בהיא. 66.ע ל הת (כני׳ כי׳ע) וכוי. והטעם הוא שאם יוציאו מהם ו ר ו כ ח ה ן וכו׳. צ׳ל: ו ן אין בה י ם ו ר ט פ א ה ו יבוא הגזלן ויוציא מידי הבעלים, שהרי הוא מפסיד את הפירות, מה שאץ בלוקח ממנו ונותן לות וכוי. כלומר, היורד ו ר ם נ דמים לא איכפת לו למלן אם יוציאו מידי הלוקח. 71-70.לשם או ת לשדה משום שלא פרעו את מס הקרקע אץ בה דין סיקריקון. ועיין בבהיא. 71. א נ פ רה וכו׳. כלומר, היורד לשדה מחמת אנםרות אמו מוכר את השדה מיד, אלא ממתץ לבעלים מ צ עו ח ק . שדה שייחד לה לכתובתה. 73. מ ה ת ב ו ת כ ייב חודש, ונותן ומן לבעליה לפדותה. 72. בם. שאץ שום סברא לומר שעשו כן שלא מרצונם. אבל אם הוא מכר מתחילה ואחיכ היא, י קי

יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי.

גיטין פ״ג, פ״ד (פ״ה, פ״ו בכי״ע) 259

אם עשתה לו אשה אחריות בכתובתה, מקחו קיים. 12. הפעוטות מקחןל לא בקרקעות. רבן שמעון בן ב 7 מקח, וממכרן ממכר, במטלטלין, א 5

גמליאל אר לא אמרו פעוטות אלא בהווה. 13. [עני שבוטל בידו ומשליך אחת אחת, מה שתחתיו גזל גמור]. עיר שיש בה ישראל וגרם, הפרגםין גובץ מישראל ומגוים, מפגי דרכי שלום. מפרגסין עגיי גרם עם עגיי ישראל, מפגי דרכי שלום. 14. מםפידין וקוברץ מיתי גרם,

י שלום. מגחמין אבילי גרם, מפני דרכי שלום. 8 מפני דרכ 0

׳ (פ״ו בכי״ע) פרק ד

1. התקבל לי ניטי, ואשתך אמרה התקבל לי ניטי, הולך, הוליך לה, התקבל לה, וזכי לה, אם רצה לחזור לא יחזור. הבא לי גיטי, ואשתך אמרה הבא לי ניטי, הילך, הולך לה, ותן לה, התקבל לה, וזכי, הולך , . רבן שמעון בן גמליאל אומ , לה, אם רצה לחזור יחזור, דברי ר 5 לה, ותן לה, אם רצה לחזור יחזור. התקבל לה, וזכי לה, אם רצה

»ל אחריוח וכר. בבלי הכ״ל. הפעועוח מקחן וכר. משנ׳ פ״ה מ״ז (ומובאוח). «ל עני

שנועל בידו וכר. עיין ירוש׳ פ׳׳ה ה״נו, מ״ז ע״ג. לל עיר שיש בה ישראל וכר.

ירוש׳ פ״ה ה״ע, מ״ז ע״ג, דמאי פ״ד ה״ו, כ״ד ע׳׳א, ע״ז פ״א ה״ג, ל״ע ע״ג. «ל מפרנסין

/ »« מנחמין אבילי גויס וכר. ירוש׳ הכ״ל. עניי גרם וכר. ירוש׳ הנ״ל, בבלי ס״א א

! החקבל לי גיעי וכר. עיין במשנ׳ פ״ו מ״א. * רבן שמעון וכר. עיין ירוש׳

/ פ״ו ה״א, מ״ז ע״ד, בבלי ס״ג א

74 טקחן | ד טקחו. 75 שטעון ן א שסע׳. 76 או׳ | ד אופר א אופ׳. פעוטות ן א פאוטות. בהווה ן2 ן א אחת ןתחחיון. וגויס | ד וגרים. . נסור ן ן כיה ד• ב ח׳. 77 אחת . . י ג ע א כהווא. 77-78 ן 78 טישראל ן א טן ישראל. וםגוים | ד וםגויים א וסן גוים. ספרגסין | ד ופפרגסין. גויס | ד גויים. 79 עם. שלום2 ן א םספידין םיתי גויס וטנחטין אבילי גוים וקוברין טיתי גויס . . ן י ד י עגיי ישראל ן א ח׳. 80-79 סספ

. 80 סגחםין | ב ןםגחסיןן סגחסין ווגפחק הםוסגר עיי גקודות). ׳ י ו ם ן ך נ ר י נ ם ן 1 , י מ כ ר י ד נ פ ס

1 התקבל | ד ןהאשה שאסרה ן התקבל א הבא. ואשתך ן א ואשתו. התקבל | א הבא. הולך ן ד הילך. הוליך ן א ותן. 2 לחזור לא יחזור ן א להחזיר יתזיר. הבא | א התקבל. 3 ואשתך ן א ואשתו. הבא | ד הביא א התקבל. הילך ן א ח׳. לה ן א ח׳. ותן | א וחגו. 4 לחזור יחזור ן א להחזיר ןלאן יחזיר. ר׳ | ד רבי. רבן שםעון בן גםליאל | א ר׳ נתן• אום׳ | ד אוסר. 5 לה ן

א חי. לחזור יחזור ן א להחזיר יחזיר.

ך וכוי. כלומר, שנוטל י ל ש מ ו ו ד י ל ב ט ו נ . עיין בה׳א. 77-76. ש ה ו ו ה א ב ל ת א ו ט ו ע פ . 7 6 בידו כל זית ומשליך מן האילן.

ל וכוי. רשב״נ חולק על הרישא באשה שאמרה התקבל לי ניטי, א י ל מ ן בן נ ן שמעו ב ר . 4 והוא סובר שאם הבעל אמר הולך לה, או תן לה, הולכים אחר דיבורו, ולא עשאו אלא שליח

להולכה, ולפיכך יכול לחוור.

260 גיטין פ׳׳ד (פ״ו בכי״ע)

ד שיאמר אי איפשי שתקבל , אומ׳ בכולם לא יחזור, ע לחזור לא יחזור. ר לה, אלא הולך, ותן לה. 2. הבא לי גיטי, ואשתך אמרה התקבל לי גיטי, התקבל לי, ואשתך אמרה הבא לי גיטי, הילך, הולך, ותן לה, התקבל לה, וזכי לה, אם רצה לחזור יחזור. שא לי גיטי, טול לי גיטי, יהא גיטי >״ לי בידך, האומרת התקבל לי. הולך גט אשתך, גט בתך, גט אחותך, והלך ונתנו לה כשר. אמרו לו נכתוב גט לאשתך, הילך גט אשתך, גט בתך, גט, הן הראשונים הן האחרונים, אין אחד מן י פ אחותך, והלך ונתנו לה פסול. א, אחים, ואחד מצטרף עמהן. קטנה י , אפ , י הראשנים ואחד מן האחרנד שתביא ל אין עושה שליח ע ב שיודעת לשמר את גיטה, הרי זו מתגרשת, א

» עד שיאמר אי איפשי וכר. עיין במשנ׳ פ״ו מ״א ובירושלמי ובבלי הכ״ל. ל הבא לי גינוי וכר. עיין ירוש׳ ובבלי הנ״ל. « שא לי גינוי וכר. ירוש׳ פ״ו ה״א, מ״ז סע״ד, בבלי ש״ג קע״ב. ועיין במשנ׳ פ״ו מ״א. ״ הולך גנו אשתך וכר. ירוש׳ הנ׳׳ל. ״ אפי׳ הן הראשונים וכו׳. משנ׳ פ״ו מ״3. » אפי׳ אחים ואחד וכר. עיין במשנ׳! קנונה שיודעח וכו׳. בבלי ש״ד ב׳. ועיין במשנ׳ פ״ו מ״ב-מ״ג. 4 - ב״ב פ״ג מ״ל. ״

6 לחזור ן א להחזיר. יחזור ן א יחזיר. ר׳ | ד פ רבי. אום׳ | ד אוסר. יחזור ן א יחזיר. איפשי ן ד אפשר. שתקבל ן א שתקבלינו. 7 לה | ד חי. הולך | ד הילך. ניט׳ | ד נטי. ואשתך ן א ואשתו. לי | ד לה. 8 התקבל לי | ד התקב׳ לה. ואשתך | ד ןניטין ואשת׳ א [ניטין ואשתו. אסרה ן ך אסרי. שאטרה. הבא | פ התקבל. הילך ן א ח׳. הולך | ד פ הולך [לה]. 9 וזכי | פ וזכה. לחזור . פ . יחזור ן א להחזיר לא יחזיר. שא לי | ד שאלי פ ק1א לי. טול ן א קח. 10-9 ניטי לי ן א לי ניטי.2 | פ לי ןניטי] •

י 0> לי! | פ ח׳. האוטרת | ד האוטר׳ א כאוטרת פ באוטרת. התקבל | ד תתקבל. ל הולך | ד א פ הילך. אשתך ן א לאשתי. והלך ן א הלך. 1! לה כשר | פ לו פסול. לו | פ לה•4 ן א ונט• ט נכתוב | ד נכתר. לאשתך | ד לאשת׳ א אשתך. הילך | א הולך. אשתך | ד אשת׳ א אשתי. נ 12 אחותך | ד אחות׳. והלך | ד והלך [לון א הלך. פסול | פ כשר. אפי׳ | ד א פ אפילו. הראשונים |

. האחרני׳ ן א חי• . ד הראשוני׳ פ הראשנים. הן ן א והן. האחרונים | ד האחרוני׳. 13-12 אין . 13 הראשנים ואחד | ד הראשוני' ואי. האחרנ״ | ד האחרונים. אפי׳ | ד אפילו א ואפילו. אחים | ד א [שני]

אחים. עטהן ן א עםהם. 14 לשפר | ד א לשטור. ניטה | ד נטה. אין ן א אינה.

ר וכוי. והוא סובר כתיק, אלא שמוסיף שאם אמר .אי איפשי׳ אף הולך ותן ו ז ח א י ם ל ל ו כ ב . 6 . שהרי אם האשה אמרה הבא לי ניטי אין הבעל יכול לעשוח ר ו ז ח ל ח זו ר י . אינו מועיל. 9 שליח לקבלה, ואם האשה אמרה התקבל והשליח שינה ומסר שהאשה אמרה הבא, הרי עקר השליח את שליחות הקבלה ונעשה שליח הבעל, ולפיכך יכול לחזור. (ע״ם הירושלמי). ועיין בה״א.ך וכו׳. צ׳ל: ת ש ך נט א ל ו ת וכוי. צ׳ל: כאומרת, כני׳ כייע וכעין ני׳ כייפ. ה ר מ ו א ה . 1 0 נט אשתי, והכוונה שאמר לו לאדם אחר: הילך נט אשתי, או שאמר לחמיו: הולך נט בתך (הנדולה),ל (כמו שהוא בכיים), שהרי ו ס ה כשר. ציל: פ או לאחי אשתו: הילך נט אחותך. 11.ונתנו ל לא אמר לו: הוליך נט לאשתי, או: לבתך וכוי, ולא עשאו שליח להולכה, ולא רצה אלא לאייםך וכוי. ציל: נט ת ש ך נט א ל י על אשתו שתדע שניטה כתוב ומונח, ואין כאן אלא םקדץ. הה פסול. ציל: כשר (בני׳ כי׳פ), שהרי כאן תבעו ו ל נ ת נ אשתי (כמו שהוא בכייע) וכוי. 12. ו את הבעל מתחילה שינרש את אשתו, ואם אמר אחיכ: הילך נט אשתי, או: נט בתך וכוי, בוודאים וכוי. פיםקא י נ ו ש א ר ׳ הן ה י פ לא נתכוון לםקדון, אלא לעשות את רצונם שתתגרש. א ממשנתנו פיו מיב: האשה שאמרה התקבל לי ניטי צריכה שתי כתי עדים, שנים שאומרים בפנינוד מן ח אמרה ושנים שאומרים בפנינו קבל וקרע, אפילו הן הראשונים וכוי. 13-12. אין א

ם וכו׳. ציל: או אחד וכוי(כמשנתנו). י נ ש א ר ה

גיטין פ״ד (פ״ו בכי״ע) 261

ל שנותבין 1 שתי שערות. 3. אי זו היא קטנה שיודעת לשמור את גיסי, כ 5

לה גיטה, או דבר אחר, ומחזרתו לאחר שעה. 4. האשה שאמרה התקבל לי גיטי במקום פלוני, וקבלו לה במקום אחר, פסול. ור׳ לעזר מכשיר. הבא לי גיטי ממקום פלני, והביאו לה ממקום אחר, כשר. בכולם (אין) מגורשת, עד שיאמר אי איפשי שתקבלנו לה אלא במקום פלני. 5. האומ׳2 תרכו את אשתי, כותבין ונותנין לה. הרי זה גיטיך, ואמרה תנוהו לפלני, 0

אין מנורשת. שיקבלנו לי, הרי זו מנורשת. 6. אמ׳ לשנים תנו גט לאשתי, או לשלשה כתבו גט ותנו לאשתי, כתבו ותנו נט לאשתי, כותבץ ונותנין לה. ואם איגן יודעין ילמדו. 7. מכירין את האיש ואין מכירין את האשה כותבין ונותנין, מכירין את האשה ואין מכירין את האיש, כותבין ואין נותנין. 21 אמר כתובו, ולא אמ׳ תנו, אע״פ שמכירין את שניהן כותבין ואין נותגין.

8. היה צורח וצווח מראש ההר, ואומ׳ כל השומע קולי יכתוב נט לאשתי, הרי אילו יכתבו ויתנו. בארי שאמ׳ כתבו גט לאשתי, ועלה לראש הגגל זמן שיש בו נשמה. רבן שמעון בן נמליאל ונפל, כותבין ונותנין לה כ או׳ אם מעצמו גפל, הרי זה גט, אם לאחר זמן נפל, כותבין ואין נותנין,

״ כל שכותכין וכר. ירוש, פ״ו סה״ב, מ״ח ע״א, בבלי הכ״ל. ״ האשה שאמרה וכר.

משכ׳ פ״ו מ״ג. »! בכולם וכר. עיין ירוש׳ פ״ו ה״ג, מ״ח ע׳׳א, בבלי ס״ה א׳.

»־־«« האומ׳ חרכו וכר. ירוש׳ פ״ו ה״ז, מ״ח ע״א. 20 הכוהו לפלכי וכר. עיין להלן

קידושין פ״ב ה״ח, שר 45. אמ׳ לשנים וכר. משני פ״ו ע״ז. 23 מכירין אח האיש

/ וכר. עיין במשנ׳ ב״ב פ״י מ״ג, ירוש׳ כאן פ״ד ה״ב, מ״ה ע״ג, בבלי ב״כ קס״ז ב

א אמ׳ חנו וכר. עיין במשנ׳ פ״ך מ״ן. 26 היה לורח ולווח וכר. עיין במשנ׳ הנ״ל. ל ו z s

רבן שמעון וכר. עיין במשנ׳ הנ״ל.

j לה ן כיה ד א (א טמקום). ב חי. וקבלו . . 18 שערות | ד שערו׳. ניט׳ | ד א ניטה. 7! במקום! .. טנורשת | א חי. 18 טלני ן . א וקיבלה. ור׳ | ד ורבי א ר׳. לעזר | ד א אלעזר. 19-18 הבא . ד פלוגי. 19 שתקבלגו לה אלא ן א אלא שתקבלגו. פלגי | ד פלוני א פלוני (וכולן כיון שהגיע נט לידה. פגורשת!. האום׳ ן ד א האוסר. 20 אשתי ן א אשתו. הרי זה | א קי ליך. ואפרה | ד ואפר׳ לפלני ן א לפלוני. 21 אין ן א אינה. שיקבלגו ן א שתקבליגו. אם׳ | ד אסר. ב א גסצאות כאן היט והיי >שו׳ 39-30) שלהלן. לאשתי ן א לאשתו [כתבו גט לאשתו ן. 22 כתבו גט ותנו לאשתי | א תנו נט לאשתו. כתבו ותנו נט לאשתי ן א וכתבו נט לאשתו. ד ח׳. כותבין ונותנין לה | א הרי אילו יכתבו ויתגו. 23 ואם | א אם. יודעין ן כיה ד א• ב ח׳. 28 אםר | א [ואם ן אס׳. אט׳ | ד אטר א א׳. תנו ן א תינו. אעיפ | ד א אף על פי. שניהן | ד שניהם א שתיהן. 26 צורח וצווח ן א צווח. ואום׳ | א ואם׳. ד ח׳. קולי ן א קולו. לאשתי ן א לאשתו. 27 הרי | א חי• אילו | ד אלו. א חי. בארי ן א !רבן. . . ן ב שםעון בן גסל׳ אום־ ן הבריא. שאפי | ד שאפר. לאשתי ן א לאשתו 28 לה ן א ח׳. 20-28 ר

גט ן א ח׳. 29 או׳ | ד אוסר. גפל ן א נופל. גותנין ן א גותגין [להן.

ר אחר, לפני הגירושין, וכשדרשו ממגה להחויר ב ר וכוי. כלומר, אפילו נתנו לה ד ח ר א ב ו ד 16. א. ם וכו׳ ל ו כ ב . 1 ר אינה צריכה בדיקה בהחורת הגט. ועיץ בהיא. 8 ב , כ ר ב ד החזירה אותו הל שאמר תן נט לאשתי במקום פלוני ונתנו לה במקום ע ב ר, והכוונה שאף ב ל הוא מדברי ר׳ לעז כ הן וכוי. עיין ה י נ ת ש ן א י ר י כ מ ש . 2 אחר כשר, וחולק גם על הרישא של משנתנו (ם״ו מ״נ). 5ל אין נותנין שמא לא היה ב ן וכוי. כלומר, כותבץ שמא יבריא ויאמר תנו, א י ב ת ו בה׳א. 29. כ

ל את עצמו, ודינו כבריא שאמר כתבו ולא אמר תנו. בדעתו להפי

262 גיטין פ״ד (פ״ו בבי״ע)

ל מנת שתמתין 30 שאני אומ׳ הרוח דחפתו. 9. אמ׳ לשנים תנו גט לאשתי על מנת שתתן לי מאתים , לשנים תנו נט לאשתי ע אמ לי שתי שנים, וחזר ו זוז, לא בטלו דבריו האחרנים את הראשונים, אלא הרשות בידה, רצתל מנת שתמתץ לי , לשנים תגו גט לאשתי ע מ תמתין, רצת תתן. 10. אל מנת שתמתין לי שלש , לשנים תנו נט לאשתי ע אמ שתי שנים, וחזר וד מן הראשונים ח ו האחרונים את הראשונים. ואין א 35 שנים, בטלו דבריל מנת שלא ן לתת לה ניטה. הרי זה ניטיך ע ואחד מן האחרונים מצטרפיל מנת שתנשא ך ותבעל. ע תבעל לפלני הרי זה נט, ואינו חושש שמא תלל מנת שתבעלי תבעל לאבא, ולאחי, הרי זה לא תנשא, לא תצא. ע ול לפלני, אם נבעלה הרי זה נט, ואם לאו אינו גט. 11. הרי זה גיטיך על מנת שתאכלי תרומה, ואם » מנת; שלא תאכלי בשר, ואם היתה זרה, עה ושתתה הרי זה נט, ואם לאו אינו ל כ ל מנת שתשתי יין, אם א היתה נזירה, ע, לך ניטיך שעה אחת לפני מיתתו, וכן האומ גט. 12. האומר לאשתו הי לשפחתו הרי זה גט שיחדור שעה אחת לפני מיתתו, הרי אילו לא יאכלו

. , / *3 על מכת שהכשא וכר. עיין בבלי פ״ד א 31 וחזי ואמ׳ לשכים וכר. בבלי ע״ו א/ 42 האומר לאשתו וכר. ירוש׳ פ״ג ה״ג, מ״ד סע״ד, 39 הרי זח גיכויך וכר. בבלי פ״ד בכר. . 43-42 וכן האומ׳ לשפחחו ו / / כדרים ג׳ 3 / יבמוח ס״נו ב / קובה כ״ג ב בבלי כ״ח א

ירוש׳ הכ״ל.

30 אום׳ | ד אוסר. הרוח | ד א [שסאן הרוח. דחפתו | א דוחתו. אם׳ | ד א אסר. 31 שנים | ך שניי • וחזר ן א חזר. ואם׳ | ד א ואסר. לשנים | ד לשני׳ א לשנים [האחרונים]. תנו נט לאשתי ן א חי. שתתן | א שתתני. 32 בטלו ן א ביטלו. האחרנים | ד א האחרונים. הראשונים | א הראשנים. אלא הרשות | א והרשות. רצת | ד רצתה א רוצה. 33 רצת | ד רצתה א ורוצה. אם׳ | ד א אסר. 34 ואם׳ | ד ואםר. לשנים ן א לשנים [האחרונים]. תנו נט לאשתי | א ח׳. 36 בטלו ן א ביטלו. 36 ואחד | ד ואי •. ותבעל ן א ח׳. 38-37 שתנשא ותבעל | . . ו נ י א לתת ן א ליתן. 37 תבעל לפלני ן א תינשא לאבא לאחי. ו ד שתבעל ותנש׳ א שלא תיבעלי. 38 ולאחי ן א ולאחי [אינו נט שםא תיבעל להן על םנת שתינשאי לפלוני]• זה | ד א זו. תנשא ן א תינשא. לא תצא | א אם נישאת הרי זה נט. 39 לפלני | ך א לפלוני. נבעלה | א נבעלת. ואם ן א אם. 40 שלא תאכלי | א שתאכלי. בשר | ד בשר [חוזר! א בשר [חזיר]. ואם היתה זרה ן א ח׳. ואם2 ן א אם. 41 ושתתה ן א ושתת. ואם | א אם. 42 הילך ן א הרי זה. לפני | א קודם. סיתתו | ד םיתתי א לסיתחו. האוס׳ | ד א האוסר. 43 הרי זה | ד הילך. שיחדור |

ד א שחרוריך. לפני ן א קודם. סיתתו | ד סיתת׳ א לםיתתו• אילו | ד אלו.

ם וכוי. הדברים עונים על הרישא שלא בטלו דבריו האחרונים י נ ו ש א ר ד מן ה ח 35.ואין אא תנשא וכוי • י זה ל ר י ה ח א ל ו . 3 את הראשונים, והרשות בידה לקיים אחד משני התנאים. 8 צ״ל: הרי זה ננט על מנת שתנשאי לפלוני הרי זה! לא תנשא 1ואם נשאתז לא תצא (כעץ ני׳ כי׳ע). וברישא הרי זה נט מפני שהתנה על דבר שאי אפשר לקיימו, ומי ישמע לה, והתנאי בטל׳ ובסיפא לא תינשא לכתחילה שלא יאמרו נשותיהן נותנים זה לזה במתנה, כפירוש הבבלי.ר (כמו שהוא בכייע ובבבלי). 41.ושתת ה י ז י בשר. צ*ל: שתאכלי בשר ח ל כ א 40.ש ל א תי זה נט. שהרי כאן אפשר לקיים את התנאי שתאכל ותלקה, מה שאין כן ברישא שאין הדבר ר ה תלוי בה, ומי ישמע לה לעבור על איסור מיתת ביד וכרת. ואין כאן מתנה על מה שכתוב בתורה,

משום .לא תיכול ולא תינרש״, עיץ בבה׳א.

גיטין פ״ה (פ״ז בכי״ע) 263

ד ח בתרומה, שמא ימות לאחר שעה. 13. אמ׳ לעשרה תגו גט לאשתי, אכך ל ידי כולן. כולכם הוליכו, אחד נותן במעמד כולן. לפי מוליך ע

ד מהן, הרי הגט בטל. ח אם מת א

פרק ה׳ (פ״ז בכי״ע)

1. היה צלוב, ומגוייד, ורמז לכתוב גט לאשתו, כותבין וגותגין להל זמן שיש בו גשמה. היה חולה, ומשותק, אמרו לו גכתוב גט לאשתך, כעל הן ל ליו ליו, ו הרכין בראשו, בודקין אותו שלשה פעמים, אם אמ׳ עך בודקין אותו למקחות, ו קיימין. וכשם שבודקין אותו לגיטין, כ הן, דברי 5 ולמתנות, ולירושות, ולעיריות. 2. זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי

זה, אם מתי מחולי זה הרי זה גיטיך מהיום, דבריו קיימין. זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה, נפל עליו בית, וגשכו גחש, איגו גט, שלא מת מאותו חולי. אם לא עמדתי מחולי זה, נפל עליו בית, ונשכו נחש, הרי, לאשתו הרי זה גיטיך מהיום זה גט, שלא עמד מאותו חולי. 3. האומ1 לאחר מיתה, ר׳ אומ׳ גט, וחכמים אומ׳ איגו גט, ואם מת, חולצת ולא 0

. ירוש׳ הכ׳׳ל. כר ך ו כ י פ . » ל , , מ״ח ע״ב, בבלי ס״ז ב . ילוש׳ ספ״ו ר כ ׳ לעשרה ו מ 4< א

. ועיין משכי ספ״ו

. משכ׳ ר כ . ־ ומשותק ו , ׳ ב . ירוש׳ פ״ז ה״א, מ״ח ע״ג, בבלי ע ר כ ה ללוב ו י ! ה

ה / 5 ז , מ״ח ע״ד, בבלי ע״א א א ״ ה . ירוש׳ פ״ז ס ר כ פ״ז מ״א. * וכשם שבודקין ו

. ירוש׳ פ״ז ה״ד, מ״ח ע״ד, ר כ . משכ׳ פ״ז מ״ג. ל כפל עליו ביה ו ר כ ם ו ו י ה גיכויך מ

/ / קידושין כ״כו ב / ע״ד ב . בבלי ע״ב ב ר כ ה ו ח י ר מ ח א ם ל ו / 0-9! מהי בכלי ע״ג א

/ ועיין ירוש׳ פ״ז ה״ג, מ״ח ע״ד. ׳ ב ס

״ אס׳ | ד א אמר. תנו ן א הוליכו. לאשתי ן א לאשתו. 45 נותן ן כיה ד א• ב עוםד. כולן ן ד א כולם. 46 מהן ן א מהם. בטל | ך פסול.

. ׳ ח 1 וסנוייד ן א או מגוייד. ורסז לכתוב ן א ורסז ןואם׳ן כתובו. לכתוב | ד לכתו׳• לה | א. לאשתך | א חי• לו | ד חי. 8 הרכין | א והרכין. . . ו ר ס 2 נשסה | ד נשס׳. וסשותק ן א או משותק. א אס׳ | ד אסר. ליו ליו | ד א לאו לאו. 4-3 הן הן ן א הין הין. 4 וכשם | א כשם. לניטין ן2 | כיה ד א• ב ח׳. הרי ן ד לגטין. 5 ולירושות ולעיריות ן א לירושות ולעדיות. 6 סחולי | ד םחלי. זה א חי. םהיום ן א טהיום ןולאחר םיתהן. דבריו קייטין ן א הרי זה נט. 7-6 זה ניטיך סהיום | א חי. 7 םחולי זה | ד םחלי. נפל ן א ונפל. ונשכו נחש ן א או שנשחו נחש ןוטת]. 8 עםדתי | א אעסוד. נפל ן א ונפל. בית | ד ח׳. ונשכו נחש ן א או שנשכו נחש ןוםת]. 9-8 הרי זה ן כיה ד א• ב אינו. 9 האוס׳ | ד האר. 10 לאחר םיתה ן א ולאחר סיתתי. אוס׳ | ד או׳. וחכםים | א וחכס׳. אוס׳ ן

ד אוסרים. ואם | ד א אם.

נו גט וכוי. משום שיש כאן ספק תנאי ספק חורה, ולפיכך אם מת חולצת וכוי. 10.אי

264 גיטין פ״ה (פ״ז בכי״ע)

מתיבמת. וכן האומ׳ לשפחתו הילך גט שיחרוריך מהיום לאחר מיתה,ם כגיטי גשים. האומ׳ עשו ר׳ אומ׳ גט שיחדור, וחכמים אר שחרורי עבדיי בן חורין מהיום לאחר מיתה, לא אמ׳ כלום, וכופין את היורשין פלגי עבד לקיים דברי המת. 4. זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה, ימים שבבתים » זכיי במציאתה, במעשה ידיה, ובהפר בדריה, דברי ר׳ יהודה. ר׳ מאירל דבר, כ , מגורשת ל מ ׳ או או׳ ספק. ר׳ יוסה או׳ בעילתו תלויה, וחכמיל פי בבה קטן, לפי שאיבה בושה ׳ ע בלבד שימות. לא תתיחד עמו אפי ו לשמש כנגדו. ראוה שבתיחדה עמו באפילה, או שישבה עמו במרגלות׳ הוא ער והיא ישינה, הוא ישן והיא ערה, אין חוששין שמא המטה, אפיר אחר, ואין חוששין משום ביאה. ואין חוששין משום קידושין. ב ד 2 נתעםקו ב 0

[ר׳ יוסי בר׳ יהודה או׳ אף חוששין משום קידושין]. ראוה שנים שנתיחדה

״ האומ׳ לשפחחו וכר. עיין ילוש׳ הכ״ל. » וכופין וכו׳. עיין להלן ב״ב סע״נו, יפוש׳ כאן פ״א ה״ו, מ״ג ע״ד, בבלי מ׳ ב׳. »« ימים שבכתים וכר. בבלי ע״ג ב׳. ועיין יפוש׳ פ״ז ה״ל, מ״ח ע׳יל. » שפק וכו׳. בבלי ע״ד א׳. ועיין יפוש׳ הכ״ל,/ יפוש׳ פ״ז ה״ד, מ״ח ע״ד. מ״כו מרא. ״ פאוה שכחיחדה וכו׳. עיין בבלי ע״ג ב

״ פאוה שכיס וכו׳. יפוש׳ הכ״ל, שועה פ״א ה״א, נו״ז ע״ג.

ס ו י !! האומ' j א האוסר. הילך ן א הרי זה. שיחרוריך | ד א שחרוריך. סהיום לאחר סיתה ן א סן ה ולאחר סיתתי. 12 ר׳ אום׳ | ד רבי אוטר. גט ן א [הרי זה ן גט. שיחדור | ד א שחרור. וחכמים | א וחכם׳• או׳ | ד אוסרים א אוט׳. האום׳ | ד האוסר. 3! פלגי | ד א פלוני. סהיום ן א ח׳. אם׳ | ד אטד. היורשין ן א היורשים. 4! זה ן א וזה. גיטיך | ד גטיך. סחולי | ד סחלי. יסים ן א היסיס• שבגתים | ד שבגתיים א בינתיים. 15 זכיי | ד א זכאי. בטציאתה | ד בטציאת. במעשה ן א ובטעשה. ובהסר | ד ובהפ׳. ר׳ | ד רבי. יהודה | ד יהוד׳ א מאיר. םאיר | א יהודה• »1 או׳ | ד אוסר א אוס׳ • ספק | ד ספיק. ר׳ | ד רבי. יוסה | ד א יוסי• או׳ | א אום׳• ד חי. וחכסי׳ | ד וחכסים א וחכם׳• אום׳ | ך אוסרי׳. 17 ובלבד ן א אלא. לא תתיחד | א ולא תתייחד. אפי׳ | ד אפילו. א חי. על | ד ח׳. פי ן כיה א וגליון ב• ד ב ח׳. קטן | ד הקטן. לפי ן א ח׳. 18 ראוה ן כיה ד. א ראוהו ב ראויה. שנתיחדה ן א שגתייחדה. באפילה | ד באפלה. שישגה | ד שישבה. עטו ן א ח׳. 19 המטה |

. ׳ א הטיטה. אפי׳ | ד א אפילו. ישינה | ד ישנה. ערה | א עירה. אין ן א אינן. 20 בדבר | ד בדב ואין חוששין ן א וחוששין. משום! | ד טשו׳. קידושין | ד קדושין. 21 ןר׳ קידושין! ן הושלם עיפ

א• ד ב חי. שנים | ד שניי. שנתיחדה | ד שנתייחד׳ א שנתייחדה.

. שהרי יש כאן םטק ם ו ל ׳ כ פ מ׳ עשו וכוי. כלומר, שציווה בעל פה. 13.לא א האו .12 ה וכוי. משום שלר׳ יהודה אין הגט חל אלא שעה ת א י צ מ בכוונתו, ואץ כותבץ כלל. 15.ז כ יי ב. כלומר, בכל רנע יש להסתפק שמא ימות, ק פ ׳ ס ר או י א קלה סמוך למיתתו. 16-15.ר׳ מ. כנראה ה י ו ל ו ת ת ל י ע ולפיכך הכל תלוי בספק. ועיץ בירושלמי ובבבלי שהובאו בבהיא. 16. ב שציל: בעילתן תלויה, כלומר, אם בא עליה אחר, מחכים עד שיתברר הדבר, ואם מת פטורץ, ואםו וכוי. כלומר, שנתעםקו במעשה ק ם ע ת לא מת חייבץ חטאת, כמשנתנו סוף נדה. 20-19 .ש מ א נן (כמו שהוא בכייע חוששי ה וכו׳. ציל: ו א י חידודץ בעלמא. 20.ואין חוששין משום ב ובבבלי) משום ביאה, כלומר, וצריכה להמתץ נ׳ חדשים משעת הייחוד אם מת מיד. אבל אם לא. כלומר, בשום ן י ש ו ד י ם ק ן חוששין משו י א נחייחדה מונה משעת כתיבת הגט, עיץ בבה״א. וה שנים וכוי. כר׳ יוסי בר׳ יהודה ו א פנים, ואפילו ראוה שנבעלה, והיא בבא בפני עצמה. 21. ר

שחוששץ משום קידושץ, שהלכה כמותו.

גיטין פ״ה (פ״ז בכי״ע) 265

ה אין צריכה הימנו נט שני. אחד בשחרית ח עמו, צריכה הימנו גט שני, א ואחד בין הערבים, זה היה מעשה, ובא ושאל ר׳ לעזר בן תדיי לחכמים,ל ואמרו אחד הן, ואין צריכה הימנו גט שיגי. 5. הרי זה גיטיך ע2 מנת שתתני לי מאתים זוז, ומת, אם נתנה אין זקוקה ליבם, ואם לאו, 5

זקוקה ליבם. רבן שמעון בן נמליאל אומ׳ תתן לאביו, או לאחיו, או לאחד מן היורשין. הרי זה ניטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז, ונתקרע הגט, או שאבד, הרי זה נט, שהאומ׳ על מנת כאומ׳ מעכשיו דמי. ולא תינשא עד שעה שתתן. לכשתתני לי מאתים זוז, ונתקרע הגט, או שאבד, אם נתנה3 הרי זה גט, אם לאו, אינו נט. הרי זה ניטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז, 0

וחזר ואמ׳ לה הרי זה גיטיך מעכשיו, לא אמ׳ כלום. כיצד יעשה, יטלנו הימנה ויחזור ויתעו לה ויאמר לה הרי זה גיטיך מעכשיו. 6. הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא, ועל מנת שתיניקי את בני, שמשתו שעה אחת, והניקתו שעה אחת, הרי זה גט. על מגת שתירקי את בגי, עשרים 35 וארבעה, דברי ר׳ מאיר. ר׳ יהודה אומ׳ שמונה עשר חודש. רבן שמעון

׳ ב׳. »* רבן שמעון וכר. ירוש׳ p קידושין / 24 הרי זה גיכויך וכר. בבלי ע״ד א פ״ז ה״ה, מ״ע ע׳׳א, קידושין פ״ג ה״ב, ש״ג ע״ד, בבלי הכי׳ל. ׳2 וכהקרע הגע וכר. בבלי הכ״ל. ועיין להלן, שר 46, שר 60. 29 לכשחחכי לי וכר. עיין להלן,ר 62. 39 על מכת שהשמשי וכר. שר 48-47. 31 כילד יעשה וכר. עיין להלן, ש/ ועיין ימש׳ פ״ז ה״ו, עיין במשכ׳ פ״ז מ״ן. 33-*ג שעה אחת וכר. בבלי ע״ה ב מ״ע ע״א. 34-*3 עשרים וארבעה וכר. משכ׳ הכ״ל, חושפחא כדה פ״ב ה״ב, ירוש׳. ועיין אבוח דדן כרב פמ״ב, כ״ע ע״ב, ׳ א7 p סועה פ״ד ה״ד, י״ע ע״ג, בבלי כחובוח

ירוש, כחובוח פ״ה ה״ו, ל׳ ע״א, כדה פ״א ה״ד מ״ע ע״ב.

׳ 22 שני (ב־פ< ן א שיני. צריכה | ד צריכ׳. בשחרית ן א שחרית. 23 הערבים | ד הערבי א הערביים. לעזר | ד א אלעזר. תדיי | ד א תדאי. לחכסים | ד לחכסי' א לחכם׳. 24 אחד הן | א ח׳. ואין ן א אינה. היםנו | ד ססנו. שיני | ד שני. ניטיו | ד נטיך. 25 אין | א לא תהא. ליבם ואם ן א לייבם אם. 26 זקוקה ן א ןהרי היא] זקוקה. ליבם | ד חי. נסליאל ן א נסל׳. אום׳ | ך אוסר. או לאחיו | ך ולאחיו. 27 היורשין ן א היורשים. הרי זה ניטיך ן א חי. ונתקרע ן. דםי | א חי. שהאום׳ | ד שהואםר. . . ׳ ס א ונקרע. הגט | ד א נם. 28 שאבד | ד א אבד. שהאו כאוס׳ | ד כאוםר. דסי | ד ח׳. ולא ן א לא. תינשא | ד תנשא. 29 שעה | א ח׳. ונתקרע ן א ונקרע. הנט | ד גט. שאבד | ד אבד. 30 אם ן א ואם. הרי זה ניט׳!־ ן א חי. 31 ואט׳ | ד ואסר.. מעכשיו ן . . ר ט א י הרי זה ניטיך ן א ח׳. ניטיו | ך נטיך. אם׳ | ד אסר. 32 היםנה | ד טידה. ו ד ח׳. 33-32 הרי זה ניטיך ן א ח׳ ואלא שבא באה ברייתא זו אחרי הסיפא כאן, ואחר שו׳ 40). 34-33 על. כפול. 33 אבא ן א אבה. שתיניקי ן . . ת נ א באה כאן הברייתא שלהלן שו׳ 40-36: על ט . גט ן ב . . ת נ ט ד שתינוקי א שתניקי. שםשתו ן ושיטשתו. 34 אחת ן א אחת [הואיל וגתקיים תנאו]. שתיגיקי | ד א שתניקי. עשרים | ד עשרי׳. 35 וארבעה | ד וארבע [חדשן א וארבעה !חודש]. ר׳! | ד רבי. אוס׳ | ד אופר.

ה וכוי. כלומר, שעה אחת שאמרנו ע ב ר א . עיין בבהיא. 35-34.עשרים ו ם ו ל ׳ כ מ א א 31. ל לעיל צריכה להיות בתוך עשרים וארבעה חדשים לוולד.

266 גיטין פי׳ה (פי׳ז בבי״ע)

על ל מנת שתשמשי אבא, ו , מונין לתינוק משעת לידתו. ע בן גמליאל אומד שיאמר אם לא תשמשי, מנת שתיניקי את בני, הרי זו מגורשת מיד, ע, אם נתלףם התניי מנורשת, מ ואם לא תניקי, דברי ר׳ מאיר. וחכמים או ואם לאו, אינה מנורשת. רבן שמעון בן נמליאל אומ׳ אין תניי בכתובין שאינועל מנת שתיניקי את בני, ומת, הואיל ל מנת שתשמשי את אבא, ו כפול. עף יכולה היא שתאמר ולא נתקיים התנאי אינו נט, דברי ר׳ מאיר. וחכמים אל מנת שתשמשי את אבא, לו הבא אביך ואשמשנו, הבא בנך ואניקנו. ע ואמ׳ האב אי איפשי שתשמשני, הואיל ולא נתקיים התנאי איגו גט. רבן, אם ברצון אמר, הרי זה נט, אם בהקפדה אמר, מ שמעון בן נמליאל אועל ל מנת שתשמשי את אבא שתי שנים, ו אינו גט. הרי זה גיטיך ע מנת שתניקי את בני שתי שנים, ונתקרע הגט, או שאבד, אפילו בתוך שתיל מנת כאומ׳ מעכשיו דמי. לכשתשמשי את , ע שנים הרי זה נט, שכל האומ אבא שתי שנים, ונתקרע הנט, או שאבד, בתוך שתי שנים אינו גט, לאחרעל ל מנת שתשמשי את אבא שתי שנים, ו שתי שנים הרי זה נט. ער פ ׳ לאחר מיתה. 7. כ מנת שתניקי את בני שתי שנים, נתקיים התניי אפי עותני, בנליל. אנטיפטרם, ביהודה. בינתים, מטילין אותו לחומרו, מגורשת

36 על מכח שחשמשי וכר. בבלי נרו א׳. ועיין להלן קידושין פ״ג ה״ב ובמשכ׳ שם פ״ג מ״ד.

«3 רבן שמעון וכר. להלן קידושין הכ׳׳ל, בבלי הכ׳׳ל. •» על מכח שחשמשי וכר. עיין

/ במשכ׳ פ״ז מ״ו, ובירוש׳ פ״ז ה״ו, מ׳׳נן ע״א. »-*< רבן שמעון וכר- בבלי ע״ו א

עיין משכ׳ הכ> »< וכחקרע הגכו וכר. עיין לעיל, שר 27, להלן, שר 60. » לכשחשמשי

וכר. עיין לעיל, שר 29. 51-50 כפר עוחכי וכר. ירוש׳ ב״מ ספ״ז, י״א ע״ג, בנלי

כאן ע״ו שע׳׳א.

I ד [את) אבא א [את! אכה. 37 שתיניקי J על ן א [הרי זה גיטיך] על. אבא . י ח 38 אום׳ | ד ד א שתניקי. הרי ן א [נתן לה ניטה] הרי. אם | ד א ח׳. 88 ואם לא | ד א ולא. ר׳ | ך רבי• וחכםים ן א והכס׳. נתקיים | ד נתקיי׳. התניי | ד א התנאי. 30 אינה | ד אין. אום׳ | ד אר. תניי | ד א תנאי. בכתובין | ד בכתובי׳. 40 אבא ן א אבה. שתיניק׳ | ד א שתניקי. וסת ן א וטתו.| 2 א ב ׳ | ד רבי. וחכטים | א והכס׳. או׳ ן ך אוטרי׳ א אום׳• היא | ד היי. 43 לו ן א חי. ה 41 י. נט | . . ן ו צ ר א הביא. 43 ואם׳ | ד ואטר. 44 נטליאל ן א נםל׳. אום׳ | ד אוטר. 46-44 ב ד בהקפדה אטר אינו נט אם ברצון אטר הרי זה נט. אסר | א אם׳. אסר ן א א׳. 46 אבא ן א אבה. 46 ונתקרע ן א נתקרע. הנט | ד נט. שאבי | ד א אבד. 47 שכל האום׳ ן ך שהאוט׳ א שהאוטר• כאוטי ן א כאוםר. דטי ן א חי. 48 שנים | ד שני׳ [לכשתניקי את בני שתי שני׳ ן א שנים [ולכשתניקי את בני שתי שניט!. ונתקרע ן א נקרע. שאבד | א אבד. 49 אבא | ד אבה. 60 שנים | ד שני׳ ןוטתן.. ן ב א באו כאן היי-ה־יב שלהלן. . . ר פ נתקיים | ד יתקיים א ונתקיים. התניי אפי׳ | ד א התנאי אפלו. כ

שו׳ 76-81. 61 עותני | ד עתני. אנטיפטרס | א ואנטיפרום. בינתים | ך א בינתיים.

. דברי רשב״נ עונים על הסיםא של משנתנו (ם״ז מ׳0: על מנת שתניקי את ו ת ד י 36.משעת ל בני שתי שנים וכו׳. ומפרש רשב׳נ שאפילו אמר בםירוש שתניקי שתי שנים אץ כוונתו אלא לשתיא וכו׳. כלומר, עד שיכפול תנאו, וסובר רימ ר אם ל מ א י שנים משעה שנולד הוולד. 37.עד שן וכוי. רשב״נ בא לסייע י ב ו ת כ י ב י שאם לא כפל תנאו המעשה קיים והתנאי בטל. 39.אין תני וכוי. בד: יתקיים התנאי וכו׳, כלומר, אפילו לאחר מיתת י נ ת ם ה י תקי נ לדברי רימ. 50.

י ל וכו׳. יש כאן פתיחה להלכה הבאה. י ב נ ל הבעל. 51-50.כ פ ר ע ו תנ

ביטץ פ״ה (פ״ז בבי״ע) 267

ואינה מגורשת. שאני הולך מיהודה לגליל, והגיע לאנטיפטרס וחזר, בטל התניי. שני הולך מגליל ליהודה, והגיע לכפר עותני וחזר, בטל התניי. שני הולך למדינת הים, והניע לעכו וחזר, בטל התניי. שאני מפרש בים5 הנדול, והניע למקום שהספינות מפרשות וחזר, בטל התניי. 8. הרי זה 5

ל זמן שאעבור מכננד פניך שלשים יום, היה הולך ובא, היה הולך גיטיך כ ובא, הואיל ולא גתייחד עמה, הרי זה גט. ולא תינשא עד שיעבר מכבגד פניה שלשים יום. 9. הרי זה גיטיך אם לא באתי מיכן ועד שנים עשר חודש, ומת בתוך שנים עשר חדש, לא תינםי. ורבותינו הורו לה לינשא. ואם « גתקרע גט, או אבד, בתוך שגים עשר חודש, איגו גט, לאחר שנים עשר חדש, הרי זה גט. 10. הרי זה גיטיך על מגת שתתגי לי מאתים זוז, וחזר ואמ׳ לה הרי הן מחולין ליך, לא אמ׳ כלום. כיצד יעשה, יטלם ממנה ויחזור ויתנם לה, ויאמר לה הרי הן מחולין ליך. 11. הרי זה גיטיך על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם, על מנת שלא תשתי יין לעולם,

5 שאני הולך וכר. עיין במשנ׳ פ״ז מ״ז. »» כל זמן שאעבור וכר. משנ׳ הכ״ל. 2

ל« ולא הינשא וכר. בבלי ע״ו ב׳ (בכי״י, גאונים וראשונים). 58 אם לא באחי וכר.

משני פ״ז מ״ח. 59 ורבוחינו הורו וכר. בבלי ע״ו ב/ ועיין ירוש׳ פ״ז ה״ג, מ״ח ע״ד. °» נחקרע גנו וכר. עיין לעיל, שר 27, שר 46. » מחולין ליך וכר. עיין בבלי ע״ד ב/ כילד יעשה וכר. עיין לעיל, שר 31. *» לביח אביך לעולם וכר. עיין שפרי כי חלא/ קידושין / רש״נו, עמ׳ 289, בבלי כ״א ב/ פ״ג ב/ עירובין נו״ו ב/ שוכה כ״ד ב י פ

/ ה׳ א

62 ואינה ן ך ואין. והניע לאנטיפטרס ן א הניע לאנטיפרוס. 63 התניי >ב׳פ< | ד התנאי א תנאו. שני ן ד א שאני. ליהודה \ ד ח׳. והניע ן א הניע. 64 שני | ד א שאני. הולך ן א הולך ןלטדינת היט וטסריש]. והניע | א ח׳. התניי | ד התנאי. . >ונםחק .לטדינת הים' עיי נקודות). והניע ן א הניע. 66-54 לעכו .2 ן 55 טפרשות ן א טפרישות. התניי | ד התנאי א תנאו. 56 פניך ן א פנייך. שלשים | ד שלשי׳. היה ך א ח׳. 57 נתייחד | ד נתיחד. ולא ן א לא. תינשא | ד תנשי. שיעבר ן ך שיעבו׳ א שיעבור. 58 טיכן | ד טכאן. חודש | ד חדש. 58 חדש ן א חודש. לא | א !הרי זו! לא. תינס׳ | ד תינשי א תינשא. הורו | ד חזרו. לה ן א ח׳. לינשא ן א שתינשא. 60 נט ן א הנט. חודש | ד חדש. 61 חדש ן. 62 ואפ׳ | ד ואפר. הרי הן ן א חי. ליך | א ליכי. אפ׳ | ד אטר. ׳ א חודש. הרי זה ניטיך ן א ח» על« | א ועל. ו | א ליכי• 4 י יטלם טטנה ן א יטלנו היפנה. ויתנם ן א ויחננו. ויאפר לה | ד ויאפ׳• ל

. כלומר, ואפילו ילך אחיכ לגליל לא עשה כלום, שהרי חור לפני שהגיע לגליל. י י ל החג ט 53-52. בי זה גט. כלומר, ולא בטל את תנאו (שלא כרישא), ואם אחיכ עבר מכגגד פגיה שלשים יום ר 57. הא תינשא וכו׳. כלומר, אעםיי שלא נתייחד עמה ל׳ יום, אינה מגורשת עד ל הרי זה נט (כר׳ יוחנן). וו נ ט נ . במשנתנו (פיז מ׳ו»: אי םי נ א תי שיעבור מכננד פניה ל׳ יום. ועיין להלן בסמוך. 59. לו נ י ת ו ב ר (שהרי לא אמר מעכשיו), שאץ נט לאחר מיתה, ואף לפנינו הכוונה כן, כלעיל שו׳ 57. וו וכוי. ופירשו בבבלי שהם סוברים שומנו של שטר מוכיח עליו, וכוונתו היתה שתתנרש מומן ר ו הע נ ט וכוי. חוזר לדברי התיק ר ק ת נ . 6 הכתוב בשטר, ולאחר י*ב חודש מגורשת למפרע. 0ה וכוי. נ מ ם מ ל ט . עיין בבה״א. י ם ו ל ׳ כ מ א א (ודברי .רבותינו״ מאמר המוסגר הוא). 62. ל

כלומר, יטול ממנה את הווזים. ועיין בגי׳ כייע ומיש בבהיא.

268 גיטין פ״ה (פ״ז בבי״ע)

ך מיכן י לבית אבי ל מנת שלא תלכ אינו נט, שמא תלך ושמא תשתה. על מנת שלא תשתי יץ מיכן ועד שלשים יום, הרי ועד שלשים יום, על מנת זה נט, ואינו חושש שמא תלך, ושמא תשתה. הרי זה גיטיך עעל מנת שלא תעלי בכותל זה, נקצץ האילן, נסתר שלא תעלי באילן זה, ול מנת שתעלי באילן זה, ושתעלי בכותל זה, נקצץ הכותל, הרי זה נט. על מנת ל מנת שלא תפרחי באויר, ע האילן, ונפל הכותל, אינו נט. 12. על מנת שתפרחי באויר, שלא תעברי את הים הגדול ברנליך, הרי זה נט. ע ועל מנת שתעברי הים הגדול ברגליך, איגו גט. ר׳ יהודה בן תימא או׳ל תניי שאי איפשר לה ל אמ׳ ר׳ יהודה בן תימא, כ ל בזה נט. כ לעשות והתנה עמה לא נתכוון זה אלא להפלינה, בין שאמ׳ בפה, וביןל תניי המתקיים בפה מתקיים בשטר, ו של דבר, כ שאמ׳ בשטר. כלל

ל תניי שאץ מתקיים בפה, אין מתקיים בשטר. כ

י באויל וכר. ח ל פ ח ש 7 / ילוש׳ כזיכ פ״ב ה״ג, כ״ב ע״א. 1 ו כ א חפלחי ו ל ש 7 0

/ ב״מ ל״ד א׳. 2ל בן תימא וכר. ילוש׳ ובבלי הכ׳׳ל• ילוש׳ הכ׳׳ל, בבלי כאן פ״ד א/ ילוש׳ ב״מ שפ״ז, י״א נרג, בבלי הכ״ל. ועיין במשכ, ב״מ שפ״ז. ו כ ״ כלל אמ׳ ו/ ילוש׳ ב״מ הכ׳׳ל. ועיין ילוש׳ כאן פ״ג ה׳׳א, מ״ד ע״ד, בבלי ו כ <ל בין שאמ׳ בפה ו

/ פ׳׳ד ב

. ניטיך ן א חי. 68 נסתר ן . 65 סיכן | ד סכאן. 66 על ן א ועל. סיכן | ד םכאן. 67 ואינו . א ונפתר. 60 ושתעלי ן א ןועל פנת] שתעלי. נקצץ | ד ונקצץ. 70 תפרתי באויר | ד תפריתי. על ן א ועל. 71 את הים ן א ים. ברנליך | א ברנלייך. שתפרח׳ | ד שתפריחי. 72 הים | ׳ י ו א ב

ד [אתן הים א ים. אינו | ד [הרי זה! אינו. ר׳ | ד רבי• אי׳ | ד אוסר א אום׳. 73 בזה ן א כזה• אס׳ ר׳ | ד אסר רבי. תני' | ד א תנאי. 74 לעשות והתנה | א להתקיים והיתנה. מאס׳ ן ך מאסר א מאוםר. 75 מאם׳ | ד מאסר א שאוסר. כל | א חי• תנ״ | ד א תנאי. סתקיים | ד נתקיים.

76 כל תניי מאין ן א ומאינו. תניי ן ד תנאי. אין ן א אינו.

י זה נ ט. שהרי התנאי מוכרח להתקיים, ותנאו אינו ר ך וכוי. עיץ בבה״א. 71. ה ל 65.ש מ א תו נט. שהרי לא תוכל לקיים את התנאי. נ אלא םטומי דברים בעלמא. 72. אי

גי־טין פ״ו (פ״ח בכי׳׳ע) 269

, (פ״ח בכי״ע) פרק ו

1. ר׳ ליעזר או׳ אפי׳ קרוב לה מיל, ובא כלב וגטלו אינה מגורשת, ואם לאו, מגורשת. הוא היה מבפגים והיא מבחוץ, וזרקו לה, כיון שיצא מאםקופא לחוץ הרי זו מגורשת. הוא היה מבחוץ והיא מבפנים, וזרקו לה, כיון שנכנס מאסקופה לפנים הרי זו מנורשת. אמ׳ לה כיגסי שטר חוב זה, או שמצאתו 5 מאחריו, והרי הוא גיט׳, ואחר כך אמר לה הוא גיטיך, ר׳ או׳ גט. ר׳ שמעון בן

לעזר אומ׳ אינו גט, עד שיאמר לה בשעת מתנה הוא גיטיך. נתנו בידה והיא ישיגה, גיעורה, קורא, והרי היא גיטה, ואחר כך אמ׳ לה הוא גיטיך, ר׳ אומ׳ גט. ר׳ שמעון בן לעזר אומ׳ איגו גט, עד שיאמר לה בשעת מתנהה עומד׳ על ראש הגג, וזרקו לה, כיון שהגיע לאויר ת י ה הוא גיטיך. 2. 11 הגג הרי זו מגורשת. הוא מלמעלה והיא מלמטה, וזרקו לה, כיון שיצא 0

מרשות הגג נמחק, או גשרף, הרי מגורשת]. הרי זה ניטיך, ונטלתו מידו והוטילתו לים, או לנהר, וחזר ואמ׳ לה שטר פסול הוא, גייר חלק הוא,

! ל׳ ליעזל או׳ וכר. ילוש׳ פ״ח ה״ב, מ״נו ע״ב, בבלי ע״ח ב׳. ועיין ביישכ׳ פ״ח

מ״ב. * היה מבפכים וכר. עיין במשכ׳ פ״ח מ״ג. * אמ׳ לה כיכשי וכר. בבלי

» ל׳ שמעון בן לעזל וכר. ילוש׳ פ״ח ה״ב, מ״נו - / ועיין במשכ׳ פ״ח מ״3. 5 ע״ח א

, פ״ד ב/ • כהנו , ע״ב, פ״א ה״א, מ״ג ע״ב, פ״נו ה״א, כ׳ ע״ב. ועיין בבלי ע׳׳ח א

. בבלי ע״ח א׳. ועיין במשכ׳ פ״ח מ״ב. « היתה עומד׳ וכר. משכי פ״ח בידה וכו,

מ״ג. ״ הלי זח גיכויך וכו׳. ילוש׳ פ״א ה״א, מ״ג ע״ב, בבלי י״נו ב׳.

1 ר׳ ן ך רבי. ליעזר | ד אליעזר א אלעזר• או׳ | ד אומר א אופי. אפי׳ | ד א אפילו. טיל ן א מלו. מגורשת | ד מגורש׳. 2-1 ואם לאו מגורשת ן א חי. 2 מגורשת \ ד [אין! מגורשת. הוא היה | ד היה הוא א הוא. סבפגים | ד סבפני׳. םאסקופא | ד מאסקופה א מן האיסקופה. 3 לחוץ ן א סלחוץ. היה ן א חי. 4 םאסקופה לפנים ן א סן האיסקופה ולפגים. אפ׳ | ד אסר. כיגסי | ד כגסי.. גיטיך ן כיה ד• ב ח׳. אסר | א אם׳. . . ר ח א 6 סאחריו ן א סאחוריה ןוקוראן. גיט׳ | ד א גיטה• ו הוא ן א הא. ר׳ | ד רבי. או׳ | ד אוסר א אוס׳. ר׳ | ד רבי. » לעזר | ד א אלעזר. אוס׳ ן ד אוסר. הוא ן א הא. גתגו ן א גחן. 7 ישעה | ד ישגה. גיעורה | ד גיגערה א וגיעורה. קורא ן א וקורא. היא | ד א הוא. אס׳ | ד אסר. הוא | א הא. 8 ר׳ אום׳ | ד רבי אוסר. ר׳ | ד רבי.. . . ה ת י ה לעזר | ד א אלעזר. אום׳ \ ד אוסר. סתגה ן כיה ד א• ב םיתה. 9 הוא ן א הא. 11-9 ן פגורשתן | הושלם עיפ ד. ב ח׳. 9 עוסד׳ ן א עוםדת. 11 גסחק ן א וגסחק. הרי | א הרי ןזון. הרי זה ן א הילך. ניטיו | ד גיטך. 12 והוטילתו | ד והיטילתו א והטילתו. וחזר ן א ואחר כך. ואפ׳ ן

. חלק ן א גייר חלק הוא ושטר פפול. הוא גייר | ד גזיר. . . ר ט ד ואטר א אט׳. ש

ו (כגי׳ כי״ע והתלמודים), הואיל ואינה יכולה ל ל וכו׳. ציל: מיל׳ ג־־מילו), מ י ה מ ב ל ו ר 1. ק. ציל: מאחרי' (־-מאחריה), כנירםת כי״ע ו י ר ח א לשמרו אינה מגורשת. 5-4.שמצאתו מס וכוי. ואםילו השליכה אותו מיד, ובכעס, י ו ל ת ל י ט ו ה ו . 1 (מאחוריה) וליקוטין (מאחריה). 2

מנורשת, שהרי מתגרשת בעל כרחה.

270 גיטין פ״ו (פ״ח בכי״ע)

, אין אדם פוטר את אשתו בגט מ ל או ל ל הימנו לאוסרה. 3. בית ה לא כ ישן, שלא יהא ניטה נדול מבנה. כתב לשם הפרכין, לשם הורכיינות,ד מהן, כשר. לשם אבי ח » או שהיה שם שני מלכים עומדים, וכתב לשם אל שמו, כשר. אביו, כשר, לשם אבי משפחה, פסול. אם היו נקראץ ע, מ 4. גר ששינה שמו בשם הנוים, כשר (וכן אתה אומר כשר), וכן אתה או בנירה. ניטץ הבאין ממדינת הים, אע״פ ששמותיהן כשמות הגרם, כשרץ׳ מפני שישראל שבמדיגת הים שמותיהן כשמות הגרם. 5. יש לו שתי נשים,ד ביהודה ואחד בגליל, נירש ח ״2 אחת ביהודה ואחת בגליל, ולו שני שמות, א אשתו שביהודה בשמו שבגליל, ואשתו שבגליל בשמו שביהודה, פסול. אם, אני פלני שמיהודה עם השם שיש לי בגליל וגשר אשה מגליל, או מ א שהיה במקום אחר וכתב (למקום) לשם אחד מהן, כשר. ר׳ שמעון אר אפי׳ל כתב עמו שמו שביהודה בנליל, ושמו שבנליל ביהודה, כשר. 6. כ 25 עריות שאמרו צרותיהן מותרות, הלכו צרות אילו וניסו, ונמצאו אילו

״ ביה הלל אומ׳ וכר. להלן עדיות פייר ה״ל. ועיין במשכ׳ שם פ״ד מ״ז, כאן פ״ח מ״ל.

״ שלא יהא גינוה וכו׳. חושפחא הכ״ל, בבלי ע״נו ב/ לשם הפלכין וכו׳. חושפתא

״ לשם אבי אביו וכו׳. חוקפחא חכ״ל. ועיין בבלי כאן פ״ח א׳. - חכ״ל. »

» גינוין הבאין וכו׳. ירוש׳ פ״א ה״א, מ״ג ע״ב, בבלי י״א ב׳. ״ יש לו שתי כשים

וכו/ ילוש׳ פ״ד ה״ב, מ״ה ע״ג, בבלי ל״ל ב׳. ״ עליות שאמרו וכו׳. משכ׳ פ׳׳ס מ״ו.

13 לא כל | ד לאכול. לאוסרה | ד לאסרה. הלל ן א מסאי. אום׳ | ד אוסרים. אין אדם ן א אדם אינו. 14 לשם ן א למום. הפרכין ן א היפרכין. לשם ן א ולשום. הורכיינות | ד הורכינוס א היפרכיות•j 15 שהיה שם שני ן א שהיו. עוםדים ן א עוםדין. לשם >ב'פ< ן א לשום. סהן ן א מהם. 18 לשם א לשום. נקראין ן א נקראים. 17 שסו ן א (את! שסו. בשם | ד כשם א לשום. הנוים ן א נרם. מכן אתה אוסר כשר) ן ך א חי• אום׳ | ד אוסר. 18 בנירה | ד א בניורת. ניטין ן א ןכלן הגיטין• הבאין פפדינת | ד הבאי׳ ספדינ׳. אע־פ | ד א אף על פי. ששסותיהן ן א ששםותיהם. הנוים כשרץ ן א נוים כשירין. 19 שסותיהן ] א שםותיהם. הנוים | ד הנויים א מים. 20 אחד | ד אחח. ואחד ן ך ואחת. נירש | ד נרש. 21 אשתו ן א [אתן אשתו. בשפו (ב'פ< ן א בשם. ואשתו ן א או אשתו. אם ן א ואם• 22 אפ׳ | ד אסר. פלני ן א עלוני. שםיהודה | א ד סיהודה. לי ן א לו. ונשוי אשה םנליל ן א ח׳ • ונשוי ן ך ונשוי [אנין. 23 וכתב ן א כתב. (לםקום< ן א ח׳. לשם ן א לשום. פהן | ד א םהם. ר׳ | ד רבי א רבן• או׳ | ך אופר א ןבן נפל׳ ן אופי. אפי׳ | ד א אפילו. 24 עסו שמו ן א מם. שביהודה | ד ביהודה א יהודה. ושםו ן א ושם. שבנליל | א גליל• ד ח׳. ביהודה | ד שביהודה. 25 עריות |

א העריות. צרות | ך צרו׳• אילו | ד אלו. א ח׳. וניסו | ד א ונישאו• אילו | ד אלו.

ט ישן. ובארו במשנתנו: ואיזהו גט ישן, כל שנתייחד עמה אחר שכתבו לה. 14. לשם 14-13. בנל שמו. דונמת בית קתרוס, בית ביתום. 23. ר׳ ן ע קראי נ ן וכו׳. עיץ בבה׳א. 16. י כ ר פ הי מ כתב ע ן שמעון [בן נמליאל] או׳, כני׳ כייע והראשונים. 24. ב . ציל: ר ׳ ן או שמעו שמו וכוי. צ*ל: כתב שמו וכוי, כני׳ הנ׳ל. ורשבינ סובר שתקנת רינ (סיד מיב) אינה אלא לכתחילה,ו וכוי. כלומר, העריות, ויש כאן מקח טעות ומעולם לא ל י ו א א צ מ נ ובדיעבד מנורשת. 25. ו

היו צרות ערוה.

גיטץ פ״ו (פ״ח בפ־״ע) 271

/ ב אילוניות, תצא ושלשה עשר דבר בה, דברי ר׳ מאיר שאמ׳ משם ר׳ עקי וחכמים אומ׳ אין ממזרין ביבמה. 7. [הכובס את יבמתו, והלכה צרתהר ב ונשאת לאחר ונמצאת זו אילונית, תצא היא מזה ומזה ושלשה עשר ד בה, דברי רבי מאיר שאמר משם רבי עקיבא. וחכמים אומרין אין ממזרין3 ביבמה]. 8. הנותן גט לאשתו ולא סיהדו, בית שמיי אופר פסלה מן הכהונה. 0

הוליך אשתו אצל לבלר, וגטל גיטה ונתנו לה, ולא אפר לה הוא גיטיך, ר׳ יוסה אר אם עסוקין באותו עניין מנורשת, ואם ליו, אינה מגורשת. אפר ר׳ שמעון בן לעזר לא גחלקו בית שמיי ובית הלל על המגרש את אשתו ולנה עמו בפוגדקי שאין צריכה הימגו גט שגי, על מה גחלקו, על שבעל.3 9. פשוט שכתוב בו עד אחד, מקושר שכת׳ בו שני עדים, עדיו מתוכו, 5

תצא היא ושלשה עשר דבר בה, דברי ר׳ מאיר שאמ׳ משם ר׳ עקיבא. וחכמים אומי אין העדים חותמין על הנט אלא מפני תיקון העולם. אי זהו

26 דבלי ל׳ מאיל וכר. להלן, שר 29, לעיל יבמות פי״א ה״ו, ה״ח וה״ע, ילוש׳ כאן/ הוכוה פ״ח שה״ז, מ״כו ע״ג, יבמות פ״י ה״א, י״א ע״א. ועיין בבלי יבמות ל״ב א י״ח 3י. 27 המכה אח יבמחו וכר. משכ׳ פ״ח מ״ז. דבלי ל׳ מאיל וכר. עיין לעיל, שר 26. 30 חכוחן גכו לאשחו וכר. עיין במשכ׳ פ״ח מ״ח. 31 ולא אמ׳ לה וכר. עיין במשכ׳ מע״ש פ״ד מ״ז, להלן קידושין פ״ב ח״ח (לעכיין קידושין), שר 46, עיין ילוש׳ מע״ש פ״ד ח״ז, כ״ה ע״א, כאן פ״ו ה״א, מ״ז ע״ד. 33 ל׳ שמעון בן לעזל/ ועיי״ש ע״ג ב/ 35 פשונו שכחוב וכר. להלן עדיוח פ״ב ה״ד, בבלי כאן פ״א ב

וכר. עיין משכ׳ ב״ב פ״י מ״ב. עדיו מחוכו וכו/ עיין משכ׳ שם מ״א.

26 אילוניות ן א איילוניות. ושלשה | ד וני. דבר ן א ח׳ (אצל צוקרמנדל: ל3ר. ושמא הושלם כן בנליון שאינו נראה בצילום). ר׳ מאיר | ד רימ. שאס׳ | ד שאמר א שאי. משם ן א סשום. ר׳ | ד רבי. עקיב׳ | ד א עקיבא. 27 וחכמים | ד וחכםי׳ א וחכם׳. אום׳ | ד אוסרים. מםזרין ן א ממזר.. ביבמה ן הועלם עיפ ד• ב ח׳. 28 ונשאת ן א ונישאת. אילונית ן א ןשהיא! איילוניח. . 30-27 [הכונס . היא מזה ומזה ן א ח׳. רבי >ביפ) | א ר׳. שאמר משם ן א שאמ׳ משום. וחכמים אומרין | א וחכם׳ אומי. ממזרין ן א מסזר. 30 סיהדו ן א שהדו. בית שם״ | ך ב״ש א בית שםאי• אוס׳ | ד אומרי׳. 31 הוליך אשתו ן א הלך. ניטה | ד נטה. ונתנו ן א ונתן. ולא אמ׳ ן א ואחר כך א׳. הוא ן א הא. ניטו | ד נטך. 32 ר׳ | ד רבי. יוסה | ד א יוסי• או׳ | ד אופ׳ א אום׳ [טנורשת. ר׳ יהודה אוס׳ אינה טנורשת. ר׳ או׳]. עניין | א עינץ• ליו | ד א לאו. אינה | ד אין. 33-32 אט׳ ר׳ ן ד איר. 33 שטעון ן א שטע׳. לעזר | ד א אלעזר. שסיי | ד א שטאי. הלל | א הילל. 34 שאין ן א שאינה. הימנו ן א טפנו. שני ן א שיני. 35 פשוט | ד [נט! פשוט. שכת׳ | ד א שכתוב.. 36 היא ן א ח׳. ר׳ >ב'פ< | ד רבי• שאט׳ | ד שאמר. א חי. משם ר׳ ׳ עדיו מתוכו ן א ח עקיבא ן א ח׳. 37 וחכסים ן א וחכם׳. אוט׳ \ ד אוטרי׳. העדים | ד העדי׳• תיקון | ד תקון.

אי זהו ן א חי.

. כלומר, או שהעדים חתמו במקושר מבפנים ולא מבחוץ. ועל עצם גט מקושר ו כ ו ת ו מ עדי .35 עיין בבהיא.

272 גיטץ פ״ז (פ׳׳ט בכי״ע)

ל שבעה קשרים וששה עדים, ששה קשרים וחמשה עדים, חמשה גט קרח, כ קשרים וארבעה עדים, ארבעה קשרים ושלשה עדים, שלשה קשרים ושניד במקום אחר. ע ה עדים. פחות מיכן אין משלימין עליו אלא קרובין הראוין ל

פרק ד (פ״ט בכי״ע)

ל אדם אלא לפלני, כ 1. המנרש את אשתו, ואמ׳ לה הרי את מותרת לל אדם, חוץ מאותו האיש. מודה ר׳ ליעזר כ , ליעזר מתירה לינשא ל ר שאם נשאת לאחר ונתארמלה, או נתגרשה, שמותרת לינשא לזה שנאסרהל דבריו. עליו. לאחר מיתתו של ר׳ ליעזר נכנסו ארבעה זקנים להשיב ען ר׳ טרפון, ור׳ יוםה הנלילי, ור׳ לעזר בן עזריה, ור׳ עקיבא. אמ׳ ר׳ טרפול מה ה ונשאת לאחיו ומת בלא ולד, היאך זו מתיבמת לו, נמצא מתנה ע כ ל ה שכת׳ בתורה תנאו בטל, הא למדנו, שאין זה כריתות. 2. אמ׳ ר׳ יוסהא המותרת ל , א ד ואסורה לאחד ח א הגלילי היכן מצינו ערוה בתורה שמותרת לל אדם, הא למדנו, שאין זו כריתות. כ ל אדם, והאסורה אסורה ל כ מותרת לר הכורת בינו לבינה, הא ב , ד ת ו ת י ר 3. ר׳ לעזר בן עזריה אומ׳ כ למדנו שאץ זו כריתות. אמ׳ ר׳ יוםה רואה אני את דברי ר׳ לעזר בן עזריה.

״ גנו קרח וכוי. עיין בבלי פ״א ב׳ רכוש׳ פ״ח הי״נ, מ״נו ע״ד. ועיין במשכ׳ שפ״ח. ! המגרש את אשתו וכו׳. משכ׳ פ״נו מ״א. * מודה ר׳ ליעזר וכו׳. בבלי פ״ג/ < לאחר מיחחו וכר. שפרי כי הלא פי׳ רכךע, עמ׳ 289, ירוש׳ פ״נן ה״א, א׳, ב

כ׳ ע״א, נבלי פ״ג א׳ (כל הברייחוח).

ן ן א קרובים. 38 כל | ד כל ןשיש בהן. א ח׳. 39 קשרים! | ד קשריי. 30 סיכן | ד סבאן. קתבי הראיין | ד א הראויין. בסקום אחר ן א חי.

1 ואם׳ | ד ואסר. לפלני | ד א לפלוני• 2 ר׳ >ביט< | ד רבי. ליעזר (ביפ< ן ך א אליעזר• סודה | ד א וסודה. 3 נשאת ן א נישאת. לזה ן כיה ד א• ב לזו. * ר׳ | ד רבי. ליעזר |י | ד אליעזר א אליע׳. זקנים | כיה ד א• ב דברים• ־ ר׳! | ד רבי. יוסה | ך א יוסי. לעז8 | ד ורבי. עקיבא | כיה 1• א עקי׳ ב טרפון• אפ׳ | ד אפר. ר׳ טרפון | ר׳ ד א אלעזר• י כיה א• ד רבי טרפון• ב ח׳. » ונשאת | א ונישאת. ולד | א וולד. זו ן א היא. לו | ד א לא­ 7 שכת׳ | ד א שכתוב. תנאי | ד א ןוכל הטתנה על טה שכתוב בתורה] תנאו. לטדנו | ב לטדנו ןזו כריתות]

גונסחק הםוסנר עיי נקודות). זה | ד זו. אם׳ ר׳ | ד אסר רבי. יוסה | ד א יוסי. 8 הטותרת | ד הטותר־ א סותרת לאחד. 9 לכל ן א לכל [אה׳] (ונסחק הםוסנר עיי נקודות). והאסורה אסורה ן א אסורה [לאחד] ואסורה. זו ן א זה. 10 ר׳ | ד רבי. לעזר | ד אליעזר א אלעזר. אופ׳ | ך אוסר א או׳•. כריתות | א ח׳. ״ אס׳ ר׳ | ד אסר רבי. יוסה | ד יוסי א יוסי [הנלילין. ר׳ | ד רבי. . . א 1-10! ה

לעזר | ד אלעזר א אלע׳.

ב ין וכוי. כל הסיום היא הוספת סופרים מוטעית עיפ משנתנו ספיח. ו א ק ר ל 40. אל מה וכוי. אץ כאן אלא מליצה, והכוונה נמצא מבטל מה שכתוב בתורה. ה ע נ ת מ . 6

גיטץ פ״ז (פ׳׳ט בכי״ע) 273

נענה ר׳ שמעון בן לעזר ואמי הרי שהלכה וניסית לאחר, וגירשה, ראמ׳ להל אדם, היאך זה מתיר מה שאסר הראשון, הא למדתה כ הרי את מותרת ל שאין זה כריתות. 4. ר׳ עקיבא אומ׳ היה זה שנאסרה עליו כהן, ומתל אחיו הכהנים, הא למדנו שאץ כ 1 המנרש, לא נמצאת אלמנה לו וגרושה ל 5

ל אלמנה, ל ל גרושה, או כ ל זו כריתות. דבר אחר, את מי החמירה תורה, כ חמורה גרושה מאלמנה, מה אלמנה קלה נאסרה מן המותר לה, גרושה חמורה אינו דין שתיאסר מן המותר לה, הא למדנו שאין זו כריתות.ה וניסית לאחר והיו לה בנים הימנה, ומת, כשהיא כ ל ר אחר, ה ב 5. ד 20 חוזרת לזה שנאסרה עליו, לא נמצאו בניו של ראשון ממזרין, הא למדנוה וניסית לאחר, וגירשה, שאין זו כריתות. ר׳ שמעון בן לעזר אומ׳ הלכל אדם, היאך זה מתיר מה שאסר הראשון, כ ואמי לה הרי את מותרת ל הא למדנו שאין זו כריתות. 6. גט שאין בו זמן, אבא שאול אופר׳ שטרותיו, ׳ כתוב בו אני היום נרשתיך, כשר. כתבו ביום שקרע פל אפי 25 כשר. 7. גט שאין עליו עדים, אלא שנתנו לה בפני עדים, כשר. משם ר׳ לעזר אמרו מביאה עידיו לבית דין, ואין צריך להביא את הגט, וגובה

, עקיבא אומי וכר. ירוש׳ ובבלי הכ״ל. » דבר אחר את מי וכרי שפד, ירוש׳ ״ ר2 שאין ובבלי הכ׳׳ל (כל הברייתות). ״ שאין בו זמן וכר. בבלי ב״ב קע״ב בי. 5

עליו עדים וכר. עיין במשכ׳ פ״נו מ״ד.

. 12 נענה ן א ח׳. ר׳ | ד רבי. לעזר | ד אלעזר א אלע׳. ואם׳ | ך ואסר א אום׳. הרי ן א ח׳ שהלכה וניסית | ד שנשאת א הלכה ונישאת. לאחר | ד לאחד. ואם׳ | ד ואסר. 13 לסדתה | ד לסדת. 14 זה ן ך זו. ר׳ | ד רבי א ןאם׳] ר׳. אום׳ | ד או׳. א ח׳. היה ן א !הרי] שהיה. 16 אחיו ן. כריתוח ן א ח׳. 16 את מי ן א וכי בםה. 17 םאלםנה ן כ־ה ד• ב שאלסנה. . ד אחין. 16-15 הא .. כריתות ן א גרושה חסורה לא נאסרה סן האסור לה אלמנה קלה אינו דין שתיאסר סן הסותר . 18-17 אלםנה . לה. 18 הסותר | ד הסות׳. 19 וניסית | ד ונשאת א ונישאת. לה | א לו. הימנה | ד הסינה.. . 20 בניו ן א בנים. ממזרין | ד ממזרי׳ א ממזרים. למדנו ן א לםדתה. 21 זו | א זה. 23-21 ר׳ . כריתות ן א ח׳. 21 ר׳ | ד רבי. לעזר אום׳ ן אלעזר אוסר. וניסית | ד ונשאת. ונירשה | ד ונרשה. 22 ואפ׳ | ד ואפר. 23 אופ׳ | ד אוסר. 24 אפי׳ | ד א אפילו. כתוב | א כתב. נרשתיך ן א נירשתיך. כתבו ן א כתוב בו. שקרע ן א שקרא ןבון. פל׳ | ד פלני א פלוני. 26 עדים! | ד עדי׳. כשר ן א חי. םשם ן א סשום. 26 ר׳ | ד רבי. לעזר | ד א אלעזר. פביאה | ד פביא. עידיו ן

ד עדיו א עדים. ואין צריך ן א ואינה צריכה.

ר וכוי. כלומר, זה .האחר׳, מתירה להנשא לוה שנאסרה עליו, כלעיל, שוי 3. י ת ך זה מ א י 13. הה וכוי. שהרי ברור שהיא אסורה לכהן הזה שנאסרה עליו מתחילה, אעפ׳יי ל ה ק נ מ ל 17.מה אה ר ו מ שעכשיו אינה אלא אלמנה לו, משום שהיא נרושה לכל אחיו הכהנים. 18-17.גרושה ח וכוי. שהרי נדושה זו יש בה צד אשת איש כלפי זה שלא נתנרשה לו (חוץ מפלוני), מכל שכןו וכוי. ברייתא י נ ו ב א צ מ א נ שתיאסר על כל העולם מצד הניצוץ של אשת איש שיש בה. 20. ל זו חולקת על הבבות שלעיל שסוברות שאם נישאת לאחר הותרה נם לזה שנאסרה עליו. ועיץר וכו׳. הברייתא נכפלה לעיל, שו׳ 12, ועיקר מקומה הוא כאן, ז ע ן בן ל ׳ שמעו בבורא. 21. רם גר שתי ך כשר. ואין דינו כנט מחוסר זמן, שכוונתו לאותו יום שתראה ו י עיין בבהיא. 24. ה

את הגט לעדים, או לביד, והם יוכלו להעיד על הזמן.

274 גיטץ פ״ז (פ״ט בכי״ע)

מגכסים משועבדין. 8. גט שיש בו מחט, או תלוי, מגופו, פסול, שלא׳ בגופו כשר. 9. גט שחתמו עליו עדיו מגופו, כשר. אם החזירו מלמטה, אפיל שאילת שלום. החזיר בו דבר אחר שאילת שלום, פסול, שלא חתמו אלא עף זה, וחתמו 3° אחד, או שני דברים, מענינו של גט, כשר. 10. כתבו בדר אחד, או שני דברים, מענייגו של ב עדיו בדף שני, פסול. החזיר בו ד נט, כשר. 11. הרחיק את העדים מן הכתב מלא שתי שיטין, פסול, פחותי שיהו ניקרץ מיכן, כשר. כמה הרחיק את העדים מן הכתב ויהא כשר, כדף מלא שיטה אחת. ר׳ דוםתיי . ר׳ שמעון בן לעזר א , עמו, דברי רו חמשה עדים, , מלא חתימת שני עדים. נט שחתמו עלי מ , יניי או 3 בי ר 5

ונמצאו שלשה הראשונים פסולץ, תתקיים עדות בשאר עדים. נט שכתבו בחמשה לשונות, וחתמו עליו חמשה עדים בחמשה לשונות, פסול. נקרע כשר, נתקרע פסול, נקרע בו קרע של בית דין, פסול. 12. נימוק, או

׳ ב״ב פי״א ה״י (לעניין שאר פ ש ו / ירוש׳ פ״נו ה״ח, כ׳ ע״ג. ועיין ח ו כ ע שיש בו ו ״ ג

/ / ב״ב קע״ו א א הנ״ל, בבלי פ״ז א ח פ ש ו . ה כר ר שאילה שלום ו ח . 9־ א שטרות)

/ ו כ ן פ״נו רה״ז, כ׳ ע״ב, שבועוה פ״ה ה״ה, ל״ו הע״ב. החזיר בו ו א ועיין ירוש׳ כ

. ר כ ק ו י ח ר . עיין במשכ׳ פ״נו מ״ז. 32 ה ר כ יר בו ו , ב״ב הכ׳׳ל. 31 החז פ ש ו ח

׳ ב״ב הכ״ל, ירוש׳ פ״כו רה״ח, כ׳ ע״ג. ועיין ירוש׳ ב״ב פ״י ה״א, י״ז ע״ג, בבלי פ ש ו ח

> 35 גנו כ ׳ ב״ב פי״א הנ״ל, ירוש׳ ה פ ש ו . ח ר כ ק ו י ח ר ה ה מ / 33 כ שם קש״ב 3

/ ן פ״א ה״ה, מ״ג ע״ג, בבלי ב״ב קש״ב ב א . להלן ב״ב פי״א הי׳׳א, ירוש׳ כ ר כ ו ו מ ח ח ש

ע ר ק . להלן ב״ב פי״א הכ״ל. 38-37 נ ר כ ה לשונות ו ש מ ח . 37 ב ׳ ן י״ח ג א ועיין בבלי כ

. להלן ב״ב פי״א הי״א הנ״ל. ר כ ק ו מו י . 38 נ ר 4 . עיין לעיל פ״ב, ש ר כ כשר ו

27 מנכסים | ב ןגט נובה] מנכסים. משועבדין ן א משועבדים. סחט | ד א טחק. שלא ן א ושלא. 28 םלםטה ן א לסטה. אפי׳ | ך א אפילו. בנופו ן א מגופו. 29-28 עליו עדיו אחר ן א עדים לאחר. 29 שאילת שלום | ד שאלת שליי• על | ד חי. שאילת | ד שאלת. 30 אחד | ך אחר. דברים | ד דבר׳. פעגיני | ד סעניינו א פעיניינו. נט | ב נט [פסול שלא חתםו] מנםחק הסוסנר בנקודות). כתבו ן א כתב. זה ן א הזה. 31 עדיו ן א עידיו. שגי ן א השיגי. אחד | ד אחר. םעגיינו | א םעיגייגו. צ3 העדים | ד העדי׳. שיטין | ד שטין. 33-32 פחות פיכן | ד סחו׳ סכן. 33 הרחיק ן ד ירחיק. הרחיק את העדים ן א יהו עדים רחוקין. שיהו ניקי״ן | ד שיהוא גקרין א שגקרין. 34 ר׳ | ד רבי.׳ | ך רבי. דוסתיי | בן לעזר ן א בן אלעזר. ד חי• או׳ | ד אוטר א אוט׳. שיטה | ד שטה. י ד א דוסתאי. 35 בי ר׳ יניי | ד בר׳ ייגאי א בר׳ יגאי• אום׳ | ד אוטר. 38 וגטצאו ן א גפצאו.

פפולין | ד א [קרובין (א קרובים) און פסולין. גט שכתבו ן א כתבו. 37 פסול ן א כשר.

ו ר י ו ח ט וכוי. צ״ל: מחק (כבשאר נוסחאות), ועיין בבהיא. 28.אם ה ח 27. שיש בו מה וכו׳. לפי פשוטו פירושו שהחזיר למטה את המלים הכתובות על המחק, אפילו בלי ט מ ל מם וכוי. כן היה הנימוס בזמן העתיק להוסיף ו ת של ל י א קיום. אבל עיץ בבה׳א. 29.אחר ש. כלומר, שאילת שלום לבעל השטר, או לאשה המתנרשת, עיץ בבהיא. 34-33.ניקרין עמו שיהא המרחק בץ העדים לכתב כמו המרחק בין כל שורה ושורה שבשטר. 34.מ ל א שיטהע ר ק ת נ . 3 ת וכוי. עיץ בבהיא. 8 ו ד . כלומר, אבל לא יותר מכאן. 36.ת ת ק יי ם ע אחת

וכו׳. כלומר, נתקרע קרעים הרבה, עיין לעיל פ׳ב, שו׳ 4.

גיטין פ״ז (פ״ט בבי״ע) 275

שהרקיב, או שנעשה ככברה, כשר. נמחק, או שנטשטש ובבואה שלו4 קיימת, אם יכול לקרות, כשר, אם לאו, פסול. 13. אני עד, חתמתי עד, 0

אם היה כתב ידן יוצא ממקום אחר, כשר, ואם לאו, פסול. רבן שמעון בן גמליאל אומי תקנה גדולה התקינו שיהו העדים משימין את שמן בגיטץ.

סליק פירקא

וסליקא מסכת גיטץ

0* אני עד וכו/ בבלי לי׳ו אי. » רבן שמעון וכוי. בבלי הכ׳׳ל.

80 שהרקיב ן א שהירקיב. נמתק ן א ניסחק. שנטשטש ן א ניטשטש. 40 לקרות | ד לקרוי. dm ן א ואם. חתסתי ן א וחתסתי. 41 אם | ד אני א או. היה ן א שהיה. ידן | ד ידו. ואס ן א אם. לאו ן ך לא. 42 סשיסין ן א ספרשין. שסן ן א שסותיהם. ** וסליקא | ד וסליקא [להן

א וחסלת.

ד וכוי. י ע נ . ואפילו לא נמחק אלא רובו של טוםם, עיין בבהיא. א ל ו ס ו פ א ם ל א . 4 0 לא הזכיר את שמו. ו

ן י ש ו ד י ת ק כ ס מ

[ ׳ רק א פ נ

1. האשה נקנית בשלשה דרכים, וקונה את עצמה בשני דרכים. נקניתה כסף, [או שוה כסף], אמ׳ לה בכסף, בשטר, ובביאה. בכסף כיצד, נתן ל הרי את מקודשת לי, הרי את מאורסת לי, הרי את לי לאיתא, הריל נתנה היא לו כסף, או שוה כסף, ואמרה לו הריני ב זו מקודשת, אך לאינתו, אץ מקודשת. 2. ובשטר. מאורסת לך, הריני מקודשת לך, הריני לל חרש ונתן ׳ כתב ע א אפי ל , א צריך לומר שטר שיש בו שוה פרוט׳ל ביאה ל נייר פסול, ונתן לה, הרי זו מקודשת. 3. ובביאה. כ לה, עא שהיא לשם קדושץ, מקודשת, שאינה לשום קדושין, אין מקודשת. 4. לד שימצא את ההנץ לו, ד שתנדל בת אחותו, או ע ישא אדם אשה על , לעזר אר זה פנר הבא ע . ר א י ה ה מ . ז ה מ ץ ז ר א ה ה א ל מ שנ׳ ול , מנין שענוש לפני מקום כבא ע הפנרה שלא לשום אישות. ר׳ לעזר אומ

. , ! האשה נקנית וכר. משנ׳ פ״א מ״א. * בכסף כיצד וכר. בבלי ה׳ נה א ל מ / 10 ו / יבמוה כ״ב א • צריך לומר וכר. ירוש׳ פ״א ה״א, כ״ח ע״ג, בבלי נו׳ א/ י״ד. ר׳ לעזר אר וכר. תו״כ . שם כ א י ה ה ץ וכר. ויקרא י״נו, כ״נו. ז מ ר א ה אמור פ׳׳א ה״ז, צ״ד סע״ב, ירוש׳ יבמות פ״ו הה״ה, ז׳ ע״ג, פ״ז ה״ה, ח׳ ע״ב, פי״ג ח״א,/ / ל׳ א / תמורה כ״נו נ / סנהדרין כ׳׳א א , ע״ו א , ס״א 3' י״ג ע״ב, בבלי שם נ״נו 3'

״ מנין שענוש וכר. חו״כ קדושים פ״ז ה״ו, צ׳ נרד.

1 וקונה | ד וקנה א קונה. בשני | ד א בשתי. 2 כשטר ן א ובשטר. בכסף כיצד ן א כיצד בכסף. [או שוה כסף! ן הושלם עיפ ד א• ב ת׳. שוה ן א שווה. אס׳ ן א ואט׳. 3 לאיתא | ד לאנתו א לאינתו. 4 היא ן א חי• 5 סאורסת ן א םקודשת. מקודשת | ד םקודש׳ א פאורסת. לאינתו | ד לאנתו. אין | א אינה. ובשטר | ד ובשטר 1כיצד] א בשטר. » לופר שטר ן א שיאפר בשטר. פרוט׳ | ד פרוטה א סרוטה [טקודשת!. אלא | ד [והלא היא פקודשת בדבר שיש בו שוה פרוטה ן אלא א [והלא היא טתקדשת בכל דבר שיש בו שוה פרוטה] אלא• אפי׳ | ד א אפילו. חרש ן א החרס. 7 נייר ן א שטר. פסול | דחי• ובביאה ן א בביאה. 8 שהיא ן כיה ד א• ב שהוא. לשם ן א לשוס. קדושין >ביפ) ן א קידושין. פקודשת ן א ןהרי זו ן םקודשת. שאינה ן א ושאינה. לשום | ך לשם. אין ן א אינה. 0 אחותו ן א אחתו. ההנון ן א ההוגנת. 10 שגי | ד שנאם׳. ר׳ | ד רבי. לעזר ן ך אליעזר א אליע׳. או׳ | ד אופר א אופי. פנוי | א הפנוי. 11 הפנויה | ד א הפנוייה. לשום | ד לשם. ר׳ | ד רבי א [אס׳] ר׳.

לעזר | ד אלעזר א אליע׳. אופ׳ ן א ח׳. םנין | ד סניין. סקום ן א הפקום.

. ודרשו (סנהדרץ עיו אי) את תחילת הפסוק: זה המשיא בתו לזקן, ואף כאן מה ץ ו ר א 10. ה הנושא אשה שאינה הוגנת סופו ששונאה והם מזנים אחד על השני.

276

קידושין פ״א 277

ה ש ת א ח א ק ר י ש ש א י א , להלן ו , ונאמ ה מ אשה ואמה, נאמ׳ כאן זל נשים . ר׳ ליעזר בן יעקב אומי מתוך שבא ע א י ה ה מ ה ז מ ת א א ול אי זו מהן בא, והיא שקיבלה מאנשים הרבה, ואץ הרבה, ואץ ידוע ע » ידוע מאי זה מהן קיבלה, נמצא זה איש נושא את בתו, וזה נושא את אחותו,׳ יהודה . ר ה מ ץ ז ר א ה ה א ל מ ך נאמ׳ ו כ ל העולם מתמזרין, ל נמצא כ, מוזנץ הן הפירות. זה ץ ר א ה ה נ ז א ת ל בן בתירא אומי הרי הוא אוי ו מה הוא, לא כהן, ולא לוי, ולא ישראל. הכריעו חכמים לסייע דברי ר׳ו ע נ מ י י ו ו א ש ה ל פ י י א א ר ם ו י פ ל ש ך ע י נ י י ע א יהודה, שני שם וגר. 5. אי זהו גירעון כסף, רצה לפדות את עצמו בתוך י ב י ב 2° רל ד ע ב ע השנים האילו, מחשב את המעות ואת השנים, ונותן לרבו, מפני שיד הל שהוא, הרי זו חזקה. העליונה. אי זהו חזקת קרקעות, נעל, ונדר, ופרץ, כ אי זו היא חזקת עבדים, נעל לו סנדלו, והתיר לו סנדלו, והוליך אחריו כלים

/ י״ד. « ר׳ ליעזר בן יעקב וכר. חו״כ הכ״ל ה״ה, בבלי ש אשר וכר. ויקרא כ י א ו ״/ ״ ו ל א ח ז כ ח וכר. ויקרא י״כו, כ״נו. מוזכין חן וכר. חרכ הכ״ל ה״ג, ח ל״ז 3 ו מ 3 י/ ״ לשייע וכר. ״ זה מה הוא. חרכ הנ״ל סה״ה, בבלי הנ״ל ונדרים נ״א א - צ׳ ע״ד. ״/ ב׳-־ג׳. >י* גירעון כסף וכר. ך וכר. ירמי׳ ג י נ י י ע א ש עיין חרכ הנ״ל ה״ד. ״/ / ערכין ל׳ א , א עיין חו״כ בהר פרק ח׳ ה״ה, ק״י ע״א, ירוש׳ פ״א ה״ב, נ״נו ע״ב, בבלי כל לו שנדלו וכר. ירוש, פ״א ח״ג, נ״נו ע״ד, ע נ 2 ״ נעל וגדר וכר. בבלי ב״ב נ״ב ב7. 5

/ ב״ב כ״ג ב/ בבלי כ״ב ב

12 נאט׳ | ד א נאטר. זטה ן א זיסה. ונאט׳ | ד א ונאסר. להלן | ד להלן !זימה שנ׳ ן. ואיש ן א איש. יקה ן א ישכב. 18 זטה היא | ד זיטה היא [ונום׳ ]. ר׳ | ד רבי. ליעזר | ד אלעזר א אליעזר. אוט׳ ן ד אוטר. טתוך ן א הרי. נשים | ד נשיי. 14 ואין ידוע על אי זו טהן ן א ואינו יודע לאיזו. והיא ן א חי. שקיבלה | ד שקבלה א !וכן היא] שקיבלה. 15 טהן ן א חי. קיבלה | ד קבלה. זה איש | ד זה א האיש. את ן א ת׳. וזה ן א והאיש. את ן א חי. 16 נמצא כל העולם ן א והעולם. טתטזרין | ד סתסלא ספזרין א נתפלא ססזרות. נאט׳ ן ד א נאמר. זטה | ד זיםה א זיםה ןזה סה הוא אינו לא כהן ולא לוי ולא ישר׳]. ר' | ד רבי. 17 בן בתירא ן א ת׳. בתירא | ד בתירה. אוס׳ | ד אוסר• או׳ | ד א אומי.. ישראל ן א ח׳ (וישנו לעיל שו׳ 16). 18 סה | ד םזה. חכסים ן . . ה פהנין | ד םתני׳ א פונין. 18-17 ז ד תכסי׳. ר' | ד רבי. 19 יהודה | ד יהודה ןבן בתירהן. שני | ד שנאם׳. שפים | ד א שפיים.. רביבים ן א חי. 9! שי׳ | ד שונלת ןונו׳]. 20 רביבים ) פ רבבים. וגוי | ד ונוסד . 20-19 לא . א וני. אי זהו | ד איזהו א איזה הוא. גירעון | ד נרעון. 21 האילו | ד האלו א הללו. ואת השנים ן א והשגים. פפגי ן א חי. 22 אי זהו | ד איזו היא א אחו. שהוא | ד שהו. 23 היא | א חי.

והתיר ן א והיתיר. והוליך ן א הוליך.

ה וכוי. כלומר, שלא נאמרה ומה אלא באשה ואמה ובאשה ובתה, ואם יוליד בן מ א 12.א ש ה ו מאמה של המנויה, והבן ירצה לישא בת אחותו >עיץ לעיל, שו׳ 9), נמצא לוקח את אחותו מן האב.ן הן וכוי. כלומר, זורע חטים י נ ת . כלומר, מתמזרן, ומתקלקל ונשחת. 17. מ ן י ר מתמו .16 ונעשים זמין, ונמצאו החטים מוזנץ, עיין בהיא. 18-17.זה מה הוא. דורש .זמה״: זה מה הוא., כלומר, שהזניח אותה. ך י ת ו נ ז ת ץ ב ר י א פ י נ ח ת ך וכוי. ולעיל שם: ו י נ י י ע א ש . 19 21.מפני שיד וכוי. בכייע חסר .מפניי, והכומה: ויד העבד >עיץ בה״א) על העלימה, רצה

נודע לפי המחיר שנמכר, רצה נודע לפי המחיר ששוה עכשיו.

278 קידושין פ״א

ך חזקה גדולה מזו. למרחץ, הרי זו חזקה. הגביהו, ר׳ שמעון או׳ אין לל ידי אחרים, 6. וקונה את עצמו בראשי איברים, וקונה את עצמו בכסף ע, מאיר. ל ידי עצמו, מפני שהוא כנותן משמאל לימינו, דברי ר ובשטר עף ס בלבד שיהא כ ל ידי אחרים, ו ל ידי עצמו, ובשטר ע וחכמים או׳ בכסף עך רשות אלא בו. ר׳ שמעון בן לעזר אמ׳ ל מנת שאין ל של אחרים, ואומ׳ לו על ידי עצמו. 7. ספינה א ע ל ל ב ל ידי אחרים, א משם ר׳ מאיר אף בשטר ע נקנית במשיכה. ר׳ נתן אומ׳ ספינה ואותיות נקנות במשיכה ובשטר. אי זהה ובאת אחריו, הרי זו הוא משיכה, בין שמשך, בץ שהנהיג, בין שקרא לל שמסר לו פרומביא, במוסרה, הרי זו משיכה. 8. אי זו היא מסירה, כן נקנין במשיכה, ברשות הרבים, או בחצר מסירה. אימתי אמרו מטלטלי שאינה של שניהם. ברשות הלוקח, כיון שקיבל עליו, קנה. ברשות המוכר,ד ן אצלו, ע ד שיוציאו מרשות הבעלים. ברשות זה המופקדי כיון שהנביה, או עד שישכור לו את מקומן. 9. החליף עמו קרקעות שיקבל עליו, או ע

/ ועיין מכילתא משפנויס פ״ט, עמ׳ 279, ימש׳ / כ״ה א ״ בראשי איברים. בבלי כ״ד א2 שאין לך רשות וכי׳* פ״א ה״ג, ס׳ ע״א. בכשף על ידי אחרים וכר. משכ׳ פ״א מ״ג. 85 ספינה 0 ־ 2 / ר׳ שמעון בן לעזר וכר. ירוש׳ פ״א ה״ג, ס׳ ע״א, בבלי כ״ג א׳. ״ בבלי כ״ג ב/ ״ בין שמשך וכי׳• נקכיח וכר. ירוש׳ כחובוח פי״א ח״א, ל״ד ע״ב, בבלי ב״ב ע״ו א״ג. 3נ אימהי אמרו וכר. / ועיין ירוש, כלאים פ״ח ה״3, ל״א ע / ב״ב ע״ה ב בבלי כ״ב ב להלן ב״ב פ״ה ה״ב, ירוש׳ פ״א ה״ז/ ס׳ ע״ג, סוף שביעיח ל״נו ע״ד, גינוין פ״ח ה״א,. / 6נ החליף עמו וכו, מ״נו ע״ב. ועיין בתוספתא הנ״ל ה״א, ובבלי שם פ״ה א

עיין במשכ׳ פ״א מ״ו.

24 ר׳ | ד רבי. שפעון ן א שמעי. או׳ | ך אוםר א אום׳. 25 וקונה (ב'ט< ן א קונה. איברים | ד אברים• אחרים ן א עצסו. 26 על ידי | ד עיי. כנותן ן א כנותנו. משסאל | ד א טשסאלו. ר׳ | ד רבי• 27 וחכםים ן א וחכם׳. או׳ ן ך אוסר׳ א אומי. 28 של ן א סשל. ואום׳ ן ך ואוםר א ויאמר. אלא | ך אלא [לפדות] א ןלפדותן אלא. ר׳ | ד רבי. לעזר | ד א אלעזר. אם׳ | ד אסר א אופי • 20 סשם ן א סשום. לא ן כיה ד א• ב לו. 30 ר׳ | ד רבי. אוס׳ | ד אופר. נקנות | ד נקניח• ובשטר ן כיה ד א. ב ח׳. זה | ד א זו. 31 הוא | ד א היא. בין2 ן ד ני׳ א ובין. ביז3 | א ובין. שקרא | ד שקר׳ א שקורא. ובאת | א והיא באה. 32 ססירה | כיה ד א. ב מכירה. כל שססר ן א מסר. בםוסרה | ד ומוסרה א ומוקירה. 33 ססירה | א חזקה. 34 שאינה ן א שאינו• שקיבל | ד שקבל. קנה ן א [הרי זה! זכה. 35 כיון שהנביה | ד א עד שינביה. שיוציאו ן א שיוציא. הבעלים | ד הבעלם. המופקדין | ד המופקדים. 36 שישכור | א ד שישכיר. לו | א ח׳. מקומן ן א מקומו.

ו וכוי. כלומר, שהעבד הגביה את רבו (כדי להקל עליו לעלות על סוס, וכדומה). ה י ב ג 24. הל וכו׳. כלומר, אינו א מ ש ן מ ת ו נ . כלומר, אף עיי עצמו. כ ו מ צ י ע ד ל י ובשטר ע .26 י ד נקנה בכסף עיי עצמו, שהרי מה שקנה עבד קנה רבו, והוא כנותן וכו׳. 27.ע ל יאלא בו. כלומר. ו וכוי. כלומר, אף בכסף עיי עצמו, ובשטר אף ע״י אחרים. 28. מ צ ע. והוא ו מ צ י ע ד ל י א ע בסדיתו. ויותר נראה שציל: אלא [לפדות! בו, כני׳ ד והרשביא. 29. ל חולק על הכלל .ניטו וידו באץ כאחד׳, וממילא נמצא שהבעלים נותנים משמאל לימץ, כמו בכסף.. ו י ל בל ע . בד ובכי׳ע: ומוסרה, והיא פרומביא (אפסר) היא מוסרה. 34.שקי ה ר ס ו מ ב . 3 2 ו וכו׳. כלומר, שמפקד יקבל עליו י ל קבל ע שי כלומר, המוכר למכור, קנה הלוקח. 36.

להחזיק את הפקדץ ללוקח, או שהלוקח ישכור לו (לעצמו) את מקומו.

קידושין פ״א 279

ן בקרקעות, בקרקעות, מיטלטלין במטלטלין, קרקעות במטלטלין, מטלטלי כיון שזכה זה נתחייב בחלפיו. רשות נבוה בכסף כיצד, גזבר שנתן מעותד ל בהדיוט לא קנה ע ב ל מקום שהוא, א כ הקדש במטלטלין, קנה הקדש ב4 שעה שימשוך. אמירתו לנבוה כמסירתו להדיוט. כיצד, שור זה הקדש, 0

ל מקום שהוא, כ עד סוף העולם, קנה הקדש ב ׳ מיכן ו ובית זה הקדש, אפיל בהדיוט לא קנה [עד] שיחזיק. 10. אי זו היא מצות עשה שהזמן ב א גרמא, כגון סוכה, לולב, ותפלין. אי זו היא מצות עשה שלא הזמן גרמא, כגון אבידה, ושלוח הקן, מעקה, וציצית. ר׳ שמעון פוטר את הנשים מן » הציצית, מפגי שהיא מצות עשה שהזמן גרמא. 11. אי זו היא מצות הבןל ומשקה מלביש ומכסה מוציא ומכגיס ומרחיץ את פגיו ל האב, מאכי ע ידיו ורגליו. אחד האיש ואחד האשה, אלא שהאיש ספיקה בו לעשות, והאשה אין ספק בידה לעשות, מפגי שיש רשות אחרים עליה. אי זו היא מצות האבל הבן, למולו, ולפדותו, וללמדו תורה, וללמדו אומגות, ולהשיאו אשה. על שאין מלמד את בגו אומגות 50 ויש אומ׳ אף להשיטו בגהר. ר׳ יהודה אר כ

. ר כ . «* אמירתו לגבוה ו , . ירוש׳ פ״א סה״ו, ס״א ע״א, בבלי כ״ח ב ר כ 38 כילד גזבר ו

׳ להלן ב״ק פ״ד ה״ג, ערכין פ״ד ה״ד, ירוש׳ הכ׳׳ל, פ״ג ה״א, פ ש ו משכ׳ פ״א מ״ו, ח

/ ע״ז / ב״מ ר א ס״ג ע״ג, גיכףן פ״ז סה״ג, מ״ח ע״ד, בבלי כאן הכ״ל, כדרים כ״נו ב

, ס״א ע״א, בבלי כ״ח . ירוש׳ פ״א סה״ו כר ש ו ד ק ה כ״כו ב׳. שור זה ה ר ו מ / ח ס״ג א

ה פ״ג ה״ג, ר . ירוש׳ פ״א ה״ז׳ ש״א ע״ג, ברכו ר כ ה שהזמן ו ש ׳ הכ״ל. » מלוח ע ב

חא ל י כ . חו״כ ריש קדושים, פ״ז ע״א, מ ר כ ל ומשקה ו י / » מאכ ן ל״ג ב א ע״ב, בבלי כ

ה פ״א ה״א, כרז ע״ג, בבלי א י ׳ 152, ירוש׳ פ״א ה״ז, ס״א ע״א, פ מ דרשב״י יחרו, ע

כ ר . ח ר כ ד האיש ו ח ׳ 231. י* א מ א יהרו, בחדש רפ״ח, ע ח ל י / ועיין מכ ל״א ב

. ר כ . » למולו ו / ל״ה א׳ ׳ ב , ירוש׳ הכ״ל, בבלי ל ד ״ ע - ג ״ ריש קדושים, פ״ו ע

דה הו ׳ י . «» ר , / בבלי כ״כו א ׳ 73, ירוש׳ פ״א רהייז, ש״א א מ א פי״ח, ע א ב ח ל י כ מ

/ ׳ ב / ל . בבלי כ״כו א ר כ ר ו א

37 בקרקעות מיטלטלין ן א בטקרקעות טטלטלץ. בטטלטלין! | ד בטיטלטלץ. טטלטלין ן א וםטלטלין.

38 זה | ד בו א בה. גתחייב | ד נתחייב [זה] א פתחייב. בחלפיו ן א בחליפין. גזבר | ד א גיזבר. 39 בטטלטלין | ד בטטלטלי׳. בהדיוט ן א הדיוט. 40 כפפירתו ן כיה ד א• ב בפטירתו. כיצד ן א ביזה צד. 41 ובית ן א בית. אפי׳ | ד א אפילו. פיכן | ד פכן א הן. ועד פוף ן א בסוף. 42 בהדיוט ן א הדיוט. [עדן j הושלט עיפ ד א. ב חי. שיחזיק ן א ןשעהן שהחזיק. 43 נרפא ן ד נרפה. לולב ותפלין | ד א ולולב ותפילין. שלא ן א שאין. נרפא ( ד א נרטה. 44 אבידה ן ד אבדה. ושלוח ן א ושילוח. ר׳ | ד רבי. 45 שהיא ן א חי. נרפא | ד נרפה. 46 פוציא וסכניס ן א סכניס וםוציא. וסרחיץ את ן א פרחיץ לו. 47 ידיו ן א וידיו. ואחד ן א ואחת. ספיקה מ | ד א ספק בידו. לעשות | ד לעשוי. 48 שיש ן א ח׳. רשות אחרים ן ד רשו׳ אחרי׳ א שרשות בעלה. סצוח | ד םצר. 49 לםולו ן א [וחייב] לסולו. וללמדו! | ד ללםוד. 80 אום׳ | ד אוסרי׳.

ר׳ | ד רבי• או׳ ן ד אוסר א אום׳. שאין j א שאינו.

, ר מ ו ל ב וכוי. כ א ל ה ן ע ב ו ת ה ת וכוי. ריש סובר שלילה לאו ומן ציצית. 46-45.מ צ י צ 45.ה צ יל אביו. מצוות שהבן מצווה ע

280 קידושין פ״א

ל שיש בידו אומנות למה הוא דומה, מלמדו ליסטות. רבן גמלי׳ אומי ככל שאץ בידו אומגו׳ למה הוא ׳ שמוקף סייג, ו לכרם [שמוקף גדירו להרי דומה, לכרם] שאץ מוקף גדירו ולחריץ שאץ מוקף סייג. ר׳ יוםה או׳ משםה בעל, בץ ל שבידו אומגות למה הוא דומה, לאשה שיש ל רבן גמליאל כן בה, ואם אץ מתקשטת ל מסתכלי כ שהיא מתקשטת ובץ שאיגה מתקשטת אין הכל שאץ בידו אומגות למה הוא דומה, לאשה שאץ ה מורא, ו היא תהא לץ בה, ואם אץ ל כ ת ס ל מ כ לה בעל, בין מתקשטת ובץ שאיגה מתקשטת ה׳ יוסה בי ר׳ לעזר אמ׳ משם רבן גמליאל ה מורא. ר מתקשטת היא לא תהא לל שבידו אומגות למה הוא דומה, לכרם גדור, שאץ בהמה וחיה (ר׳ אופף) כ נכנסץ לתוכו, ואץ עוברץ ושבץ נכגסץ לתוכו, ואץ רואץ את מה שבתוכו.כל שאץ בידו אומנות למה הוא דומה, לכרם פרוץ, שבהמה וחיה נכנסץ ו לתוכו, ועוברין ושבץ נכנםץ לתוכו, ורואין את מה שבתוכו. 12. ר׳ לעזרד שלא באו לארץ ל מצוה שנתחייבו בה ישראל ע בי ר׳ שמעץ אומ׳ כ נוהגת בארץ ובחוצה לארץ, ושלא נתחייבו בה אלא משבאו לארץ, אץ, ד עברי ב נוהנת אלא בארץ, חוץ מהשמטת כלים, ונאולת ממכר, ושילוח עא משבאו לארץ, נוהגות בארץ ובחוצה לארץ. ל שאע״פ שלא נתחייבו בהן א 13. העושה מצוה אחת מטיבץ לו, ומאריכץ לו ימיו ושנותיו, ונוחל את

*•-«» ר׳ לעזר בי ר׳ שמעון וכר. בבלי ל״ח שע״א ואילך. ל• העושה מלוה וכר. משנ׳ פ״א מ״י.

81 מלפדו | ד ןכאלון סלפדו א ילטדו. רבן נסל'׳ | ד דיג. גםלי׳ ן א גמליאל. אום׳ | ד אוסר א אוי •. לברם] ן הושלם עיפ ד• ב ח׳. 62 גדירו ן . אופגות | ך אוסנו׳. הוא | ד הר. 63-62 ןשםוקף .. סייג ן א ח׳. 63 גדייו | ד גדרו. יוסה | ד א יוסי. . א גדר. להרי׳ ן א ולאריס. 63-82 וכל . אוי | ד אפר. סשם ן א משוס. 84 שבידו ן א שיש בידו. 88 שהיא סתקשטת ן א שפתקשטח. שאיגה פתקשטת | ד שאיני טותקשט׳. םפתכלין | ד פםתכלי׳. ואם אין ן א אפ איגה. 86 תהא | ד [לא] תהא. פורא ן א פאירה ד פורא: ןבפפרי׳ אתרי׳ תר׳ ן. 57 פתקשטת | ד פתקשט׳ א שטתקשטת. שאינה טחקשטת | ד שאיני טתקשט׳. אין ן א חי. 88 לא ן א חי. מורא ן א פאירה. ר׳ ן ך רבי. יוסה בי ר׳ לעזר אפ׳ פשם | ד יופי בר׳ אלעזר אפר פשום א אלעזר בר׳ צדוק אופ׳ טשום. גטליאל | א גפ׳. 50 >ר׳ אופ׳< ן ך א חי. שבידו ן א שיש בידו. וחיה | ד וחייה. 60 עוברין ושבין |

א עוברים ושבים. גכגפין לתוכו ן א אוכלין את פה שבתוכו. 61 וחיה | ד וחייה. 62 ועוברין ושבין | ד א ועוברים ושבים. גכגםין לתוכו | א אוכלים את פה שבתוכו. את | א כל• ד חי. ר׳ |י | ד אליעזר א אלעזר. 63 בי ר׳ | ד א ברי. אופ׳ | ד אופר. ישראל ן א ישר׳. ז ד רבי. לע 64 אין ן א איגה. 65 כלים | ד א פלוה. וגאולת פפכר ן א ח׳. 66 שאעיפ | ד א שאף על פי.ץ | ד ובחוצ׳ לארי. 67 העושה ן א ןכל] העושה. יפיו ושגותיו | גוהגות ן א גוהגין. ובחוצה לאי

ך א את יםיו. ונוחל ן ד וגוחלו.

. בכי״ע: מאירה (והיא היא), ומקלל אותה כדי שתתקשט ולא תתמה על א ר ו ה מ תהא ל .5« ת היא ט ש ק ת א וכוי. בכי״ע: ואם מ ה א ת א ל ת הי ט ש ק ת ן מ בעלה. 58-57.ואם אי. צ־ל: מהשמטת מלוה ם י ל מהשמטת כ א לה מאירה, וכצ״ל למנעו. ועיץ בבהיא. 65. ה ת

. עיץ בבהיא. ר כ מ ת מ ל ו א נ (כני׳ ד וכי״ע). ו

א 281 קידושין פ״

כל העובר עבירה אחת מריעץ לו, ומקטפץ את ימיו, ואץ נוחל את האדמה. ו, בחטא יחידי ה ב ר ה ה ב ו ד ט ב א ד י ח א א ט ו ח על זה נאמ׳ ו הארץ, ו7 זה יאבד ממנו טובות הרבה. לעולם יהא אדם רואה את עצמו כאילו חציו 0

ף זכות, עבר כ זכיי וחציו חייב. עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו לד ח א א ט ו ח ל זה נאמ׳ ו ף חובה ע כ עבירה אחת, אילו שהכריע עצמו לבד ממנו טובות הרבה. , בחטא יחידי שעשה זה אי ה ב ר ה ה ב ו ד ט ב א י, [ ו 1 ב ו , מאיר, לפי שהיחיד נידון אחר ר , משם ר מ 14. ר׳ שמעון בן לעזר או7 העולם נידון אחר רובו, ועשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת 5

, אחת אילו שהכריע את עצמו ואת העולם ר ף זכות, עבר עבי כ העולם ל, בחטא ה ב ר ה ה ב ו ד ט ב א ד י ח א א ט ו ח על זה נאמ׳ ו ף חובה, ו כ לבד ממנו ומן העולם טובות הרבה. 15. ר׳ שמעון אומ׳ יחידי שעשה זה אית ק ד ל ימיו, ובאחרונה מרד, איבד את הכל, שר צ ם צדיק כ ד היה אל ימיו ועשה . 16. היה אדם רשע כ ו ע ש ם ר ו י ו ב נ ל י צ א ת ק ל י ד צ 8 ה 0

ה ל ב ש כ א י ע ל ש ר ת ה ע ש ר תשובה באחרונה, המקום מקבלו, שנ׳ ול העוסק בשלשתן, במקרא, ובמשנה ו וגר. 17. כ ע ש ר ו מ ב ו ם ש ו י ב

. ק ת נ ה י ר ה מ א ב ש ל ל ו ש מ ט ה ו ח ה ל זה גאמ׳ ו בדרך ארץ, ע ו

, , ב ל לעולם יהא אדם וכר. בבלי מ p / 0 ״ c p ד וכר. קהלת ח «• ו ח ו נו א א (כל הבדיחות). «ל ר׳ שמעון אומ׳ וכר. ירוש, פיאה ע״א ה״א, נף׳ז ע״ב׳ בבליע וכר. ש ר ת ה ע ש ר ו ק וכר. יחזקאל ל״ג, י״ב. ״ י ד ל ה ה ק ד הכ׳׳ל. •ל-*• לש וכר. ל ו ש מ יחזקאל שם. *» כל העושק וכר. משכ׳ קפ״א. 3» ו ח ח ו ע ה

קהלה ר׳, י״ב.

68 האדמה | ד א הארץ. עבירה | ד עברה. ומקטפין | ד א ומקצרין. את | א [לו] את. ואין ן א ואינו. 60 ועל ] ד על. נאם׳ | ד א נאמר. בחטא ן א בחטא ןזהן. 70 זה | ד א ןשחטא] זה. יאבד | ד א איבד. טובות ן א טובה. כאילי | ד כאלו. א חי. !7 זכ״ | ד א זכאי. את ן. 73 עבירה | ד עברה. אילו | ד א אוי לו. עצטו | א [אתן עצסו• על | א ועל. י ד ח נאפ׳ ן א נאטר. וחוטא אחד | ד וחוט׳ אח׳. 73 הרבה | ד הרבי. בחטא ן א בשביל חטא. יחידי מעשה | ד שעשה יחידי. שעשה ן א שחטא. טובות ן א טובה. 74 לעזר | ד א אלעזר. אופ׳ ן) ד א. ב רוב. . ר׳ פאיר | ד ריפ. נידון | ד נדון. רובןו! ן כיה (.רובו, , ד ח׳. םשם ר׳ פאיר ן א ח 76 העולם | ד א והעולם. נידון | ד נדון. ועשה | ד (לעולם יהא אדם רואה את עצסו חציו זכאי וחציו חייב ואת העולש חציו זכאי וחציו חייב] עמיה א (לעולם יהא אדם רואה את עצטו חציו זכאי וחציו חייב] עשה. סצוה אחת | ד טצו׳ אח׳. 76 עביר׳ | ד עברה א עבירה. אחת | א חי• אילי | ד א אוי לו. 77 ועל ן א על. נאם' | ד א נאסר. בחטא | א בשביל חטא ב [בחטט! בחטא וונטחק הטוטנר עיי נקודות). 78 שעשה | ד א שחטא. טובות ן א טובה. ר׳ | ד רבי. אום׳ | ד אוםר. 70 צדיק ן א צדיק !נסור!. ובאחרונה סדר ן א וטרד באחרונה. צדקת | ד וצדקת. 80 תצילנו | ד יצילנו. רשעו | פ א פשעו. רשע ן א רשע !נסור], 81 שנ׳ ן ך שנאסר. 82 ביום שובו םרשעו ן א חי. 83 נאם׳ j ד א נאסר.

הפשולש | פ הםשלש.

. כלומר, אי לו, אוי לו. 72.א י לו

ב ״ 282 קידושין פ

פרק ב׳

ך אין האשה מקדשת 1. כשם שאין האיש מקדש לבנו בו, ובשלוחו, כל מנת שאני יוסף, בה, ובשלוחה. 2. האומ׳ לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאני ל מנת שאני בסם, ונמצא בסם ובורסי, ע ונמצא יוסף ושמעון, עא יוסף, ונמצא בן עיר, ונמצא בן עיר ובן כרך, הרי זו מקודשת. שאיני אל יוסף ושמעון, שאיני אלא בסם, ונמצא בסם ובורסי, שאיני אלא בן עיר, ונמצא בן עיר ובן כרך, אינה מקודשת. 3. [התקדשי לי בזו ובזו, היתה אוכלת ראשונה ראשונה, אם נשתייר בידו שוה פרוט׳ מקודשת, ואם לאו, אינה מקודש׳]. התקדשי לי בכוס זה, אם יש בו ובמה שבתוכו שוה פרוטה, מקודשת, ואם לאו, אינה מקודשת, זכת בו ובמה שבתוכו. במה שיש בכוס זה, אם יש במה שבתוכו שוה פרוטה, מקודשת, ואם לאו, אינה מקודשת, ולא זכת אלאל מנת ל מנת שאני עני, והיה עני והעשיר, ע . 4. ע במה שבתוכו בלבדל מנת שאני בסם, והיה בסם ונעשה בורסי, שאני עשיר, והיה עשיר והעני, על מנת שאני בן עיר, ל מנת שאני בורםי, והיה בורםי ונעשה בסם, ע על מנת שאני בן כרך, והיה בן כרך ונעשה והיה בן עיר ונעשה בן כרך, על מנת שאין לו ך מתו, ע ל מנת שיש לו בנים, והיו לו בנים ואחר כ בן עיר, עא עני, ל ך נולדו לו, הרי זו מקודשת. שאינו א בנים, ולא היו לו בנים ואחר כ והיה עשיר והעני, שאינו אלא עשיר, והיה עני והעשיר, שאיני אלא בסם, והיה בורסי ונעשה בסם, שאיני אלא בורסי, והיה בסם ונעשה בורסי, שאיני אלא

! אין האשה מקדשת וכר. עיין משכ׳ שועה ספ״ג. • התקדשי לי בזו וכר. עיין משכ׳ פ״ב מ״א. ועיין בבלי מ״ו א׳. « אם יש בו וכר. עיין ירוש׳ פ״ב כה״ב,

/ ס״נ ע״ג, בבלי מ״ס ב

I 1 לבנו ן א את בנו. אין האשה מקדשת | ד אי׳ האש׳ םקדש׳. 2 בה | ד א [אח בתה! בו* ובשלוחה ד ובשלוח׳. האום׳ | ד א האומר. 3 ובורסי ן א ובורסקי. * זי | ד זה. 5 ובורסי ן א ובורסקי• 8-6 !התקדשי . . . מקודשי! ן הושלם עיפ ד׳ ב חי. 6 התקדשי לי [ א ח׳. ובזו ן א ובזו ןובזו!• 7 ראשונה ראשונה ן כיה א יד .ראשונה' בסוף העמוד מתחת לשורה, .ראשונה׳ בתחילת העמוד). בידו | א בידה. שוה פרוט׳ ן א שווה פרוטה. 8 םקודש׳ ן א םקודשח. לי | ד ח׳. זה | ד זה ןובסה שבתוכו!. 10-8 ובפה . . . שבתוכו | ד ח׳. 9 זכת ן א וזכתה. 0! ואם ן א אם. זכת | ד א זכתה. 11 בטה | ד ןבו! בסה. והיה ן א ונסצא. 12 בורסי | א בורסקי. 13 בורסי >ביפ) ן א בורסקי. בסם |. עיר | ד חי. 16 על . כיה ד א. ב בורסי. על סנת | ד עים. 14 והיה בן עיר | ד ח׳. 15-14 על .. י ל א , ן ך םנת גביפ) | ד עיפ• לו | ד א לי. בנים >ב'פ< | ד בני׳. ואחר כך | ד ואחיכ. לו. ואחר כך | ד ואחיכ. שאיני אלא | ד שאיני אלא א על פנת שאני. 17 שאינו ׳ 16 בנים (ביפ< | ד מי. בסם! | ד ח׳. 18 בורסי . . 8 ה י ה אלא ן א על סנת שאני. שאיני אלא ן א על סנח שאני. 8-17! ו

עיפ) ן א בורסקי. שאיני אלא (כיפ) ן א על םנת שאני.

ר י י ת ש ה וכוי. 7. אם נ ת ת וכוי. בד ובכייע לנכון: מקדשת את ב ש ד ק ן האשה מ אי .1 ה וכוי. ד י ו וכוי. כלומר, ונתן לה אחיכ בבת אחת כל מה שנשתייר בידו. ובכייע: שנשתייר ב ד י ב

וכנראה שכציל נם לפנינו.

קידושין פ״ב 283

בן עיר, והיה בן כרך ונעשה בן עיר, שאיני אלא בן כרך, והיה בן עיר ונעשהך מתו, שיש לו בנים, ולא היו לו ואחר 20 בן כרך, שאין לו בנים, והיו לו ואחר כל תניי כשמתקיים בשעת קידושץ, ך נולדו לו, אין מקודשת, זה הכלל, כ ככל שאין מתקיים בשע׳ קדושין, אע״פ שבטל לאחר מיכן, [הרי זו מקודשת, ול פי שמתקיים לאחר מכן], אין מקודשת. 5. התקדשי בסלע, אף ע משנטלתו מידו אמרה סבור׳ הייתי שאתה כהן, ואין אתה אלא לוי, שאתהל זמן שנפלו קדושין 25 עשיר ואין אתה אלא עני, הרי זו מקודשת. זה הכלל, כ, לתוך ידה, בין שהטעה, בין שהטעתו היא, הרי זו מקודשת. ר׳ שמעון אומ הטעה לשבח ממון הרי זו מקודשת. כיצד, בדינר זה של כסף, ונמצא של זהב, רוצה היא בשל זהב יתר משל כסף. עני, ונמצא עשיר, רוצה היא בעשיר יותר מבעני. מודה ר׳ שמעון שאם הטעה לשבח יחסין שאין מקודשת.3 (התקדשי לי בסלע זו משנטלתו מידו אמרה סבור הייתי שאתה כהן 0

ואץ אתה אלא לוי שאתה עשיר ואין אתה אלא עני הרי זו מקודשתל כיון שנפלו קדושין לתוך ידה בין שהטעה בין שהטעתו היא הרי ל כ זה הצד זו מקודשת ר׳ שמעון אופר אם הטעה לשבח ממון הרי זו מקודשת כי בדינר זה של כסף ונמצא של זהב רוצה היא בשל זהב יותר משל כסף3 עני ונמצא עשיר רוצה היא בעשיר יותר מבעני מודה ר׳ שמעון שאם הטעה 5

לשבח יחסין שאין מקודשת). 6. התקדשי לי בסלע זו, בפרה זו, בטלית זו, כיון שלקחה את הסלע, ומשכה את הפרה, והחזיקה בטלית, הרי זו מקודשת.

2 שבור׳ הייהי וכר. עיין משכ׳ פ״ג מ״ה. 4

יי* מודה ר׳ שמעון וכר. בבלי מ״כו א׳. » כל חכיי וכר. ימש׳ פ״נ ה״א, ש״ג ע״ג.

״ הכועס לשבח וכר. משכ׳ פ״ב מ״ב. ועיין ירוש׳ פ״ב ה״ב, ש״ב ע״ג.

3 ן 2 | ד לו [בנים ן. לו י 19 ונעשה! | ד ונעש׳. שאיני אלא ן א על סנת שאני• 2° לי! | ד א לי• ל. אין ן א על םנח שיש לי בנים ולא היו לו בנים ואחר כך נולדו לו על סנת שאין . . ן י ך א לי. 21-20 שא לי בנים והיו לו בנים ואחר כך םתו אינה. 21 לו ן ד חי. תניי | א תנאי• ד חי. כשסחקיים | ד א סחקיים.. . . 22 אעיפ | ד א אף על פי. לאחר ן א אחר. סיכן | ד םכן. 23-22 [הרי . קידושין | ד קדושי, םכןן ן הושלם עיפ ד• ב ח׳. 22 וכל שאין ן א שלא. בשע׳ קדושין ן א בשעת קידושין. 23 פכן אין ן א סיכן אינה. בסלע | ד א [לי] בסלע ןזון (א זה<. 24 םשנטלתו ן א וםשנטלתו. אסרה ן• שאתה2 ן ד שאת׳. 25 ואין | א ואי. כל י א ו | א ו י א • ו ה ר ו ב א ואםרה. סבור׳ | ב ד סבור א ס זםן | ך א כיון. שנפלו ן א שקיבלה. קדושין ן ד קדושי׳ א קידושין. 26 שהטעה ן א שהיטעה. בין שהטעתו היא ן א ובין שהיטעתו. אום׳ | ד אוסר. 27 הטעה | ד א [אם] הטעה (א היטעה). הרי זו | א חי. סקודשת | ד םקודש׳. כיצד ן א כיזה צד. זה | א ח׳. ונםצא | ד ונסצ׳. 28 רוצה | ד רוצי. בשל זהב יתר סשל כסף ן א בזהב יותר סבכסף. עני | א ןעל םנת שאני] עני. ונסצא | ד ונםצ׳. 29 סודה ן. סקודשת) ן . א וסודה. הטעה ן א היטעה. יחסין | ד א יוחסין. שאין ן א שאינה. 36-30 (התקדשי .

3 ן א זה. י ך א חי. 36 בטלית | ד בטלי׳ א ובטליח. ז

. אעפ׳י ששתקה ולא אמרה כלום, ולא שידכו ביניהם, שהרי אמר לה ת ש ד ו ק ו מ י ו ר 37. ה בפירוש: התקדשי לי, ושוב אינה יכולה לטעון שכיוונה למשחק בעלמא.

284 קידושין פ׳׳ב

ע זו, ובשעת מתנה אמ׳ הרי את מקודשת לי, הרי זו מקודשת. ל 7. כינסי לי סע זו שאני חייב ל לך ס משנטלתו מידו, רוצה מקודש׳, רוצה אץ מקודשת. הי לך, בשעת מתנה נאמר] הרי את מקודשת לי, רוצה מקודשת, רוצה אין מקודשת. אם משנטלתו מידו, אע״פ ששניהם רוצץ אץ מקודשת. התקדשיצד יעשה, יטלה הימנה ויחזור דך אץ מקודשת. כי לי בסלע שיש לי ביע זו, רתננו לה, ראמר לה הרי את מקודשת לי. 8. התקדשי לי בסל משנטלתו מידו הטילתו לים, או לנהר, אין מקודשת. התקדשי לי במנה,, אינה מקודשת. שיקבלם לי, הרי זו מקודשת. נתן לה ׳ ואמרה לו תנהו לפל קידושיה ולא אמ׳ לה הרי את מקודשת [לי], ר׳ יהודה או׳ אינה מקודשת.ק מקודשת, אם לאו, אינה מקודשת. התקדשי לי נ ר׳ או׳ אם עםוקץ באותו עע יחליף. במנה זה, ונמצא מנה חסר דינר, אץ מקודשת. היה בו דינר רדה ראשץ ראשון, יכולה היא שתחזור בו 9. היה מונה ומשליך לתוך יהלך זה לביתו הה ד שעה שיגמור. זה או׳ במנה וזה או׳ במאתים, ו עך תבעו זה את זה וקידשו, אם האיש תבע את האשה, לביתו, ואחר כ

. י ע וכו ל לך ס . •3 הי ׳ , ס״ב ע״ג, בבלי י״ב ג א ״ ה נ ס ״ ׳ פ ש מ . י ר כ 38 כ י כ ס י לי ו

ר 15. » משככולחו . להלן פ״ד, ש ר כ י לי ו ש ד ק ח » ה * - « . ׳ הכ״ל, בבלי י״ג אי ש מ י

ר 20. . עיין לעיל גינוין פ״ד ח״ה, ש ר כ ׳ ו ל פ / » הכהו ל ׳ ב . בבלי ס ר כ מידו ו

׳ שם ח״ז, כ״ח ע״א׳ ש מ . עיין במשכ׳ מע״ש פ״ד מ״ז, י ר כ ה קידושיה ו < כחן ל * - «

. בבלי חכ״ל. ר כ ם ו ר א ׳ א / » ר ן ר א א , בבלי כ ד ר , מ״ז נ א י ניכוין פ״ו ה

לי . ירוש׳ פ״ב ח״א, ס״ב ע״ג, בנ ר כ ה ו ר 32. » במכה ז ועיין לעיל ניכוין פ״ו, ש

/ ׳ א ח

38 סלע ן א פרה. ובשעת ן א בשעת. אס׳ | ד אסר א אפ׳ !לה]. לי פקודשח | ך חי• 30 סשנסלחו | ד סשנטלת. סידו ן א סירה. מקודש׳ | ד א סקודשת. אין ן א אינה. הילך ן א הי לו• 40 לך ן א ליכי. [אסרן ן הושלם עיש ך. א אם׳ [להן• ב ח׳. אין ן א אינה. 41 אס ן א חי•. סקודשת ן א ח׳. 42 יטלה | . . אע׳« | ד א אף על פי. רוצין אין ן א רוצים אינה. 42-41 התקדשי ד יטלנה א יטלנו. היסנה | ד הסינה. 43 ויתנני | ד ויתנו. 44 סשנטלתו | ד טשנטלת. הטילתו | א והטילתו. אין ן א הרי זו. בטנה ן א בטנה די]• ד ח׳. 45 לו ן א ח׳. תנהו ן א תניהו. לפל׳ | ד לפלני א לפלוני. שיקבלם םקודשת | ד חי. שיקבלם ן א שתהבלינו. »4 קידושיה | ד קדושיה. אם׳ | ד אפר א א׳. [לין ן הושלם ע־פ ד א• ב חי. ר׳ ן א ר׳ [יוסי אום סקודשת ר׳!. או׳ | ך אוסר.• . • 2 ם אינה ן ך אין. 47 ר׳ | ד ר׳ [ייסי1• אי׳ | ד אופר א אופי. עניין | ד ענין א עינין. א סקודשת | ד חי. 48 ונסצא ן א נםצא• אין | ד א אינה. 40 היה ן א היתה. לתוך | ד לתו׳.ג ן א אופ׳. בסאתים | ׳ ראשון ראשון | ד ראשו׳ ראשו׳. היא | ד ה"• ״» אי׳ | ך א אופ׳. או ד בפאתי׳. והלך | א הלך. 81 זה גביפ) | א זו. וקידשו | ד וקדשו א וקידישו. תבע ן א תובע

י ע בחובה. 42.שיש ל ל ס . שהיא יכולה לומר שתססה את ה ת ש ד ו ק ן מ י ה א צ ו ר . 4 1 - 4 0 ם וכוי• י ו ל ת ל י ט ה . 4 מר, מקדש במלוה שהיא חייבת לו, אמה מקודשת. 4 . כלו ך וכו׳ ד י בה מרוטה, ואמר שישלים , נתן ל מר ה וכוי. כלו נ מ ׳ ב ו . 50. א ס ע כ ב כלומר, הטילתו מיד ו

אח״כ עד מנה, והיא לא הסכימה אלא שישלים עד מאתים.

ן פ״ב, פ״ג 285 קידושי

ייעשו דברי אשה, ואם האשה תובעת את האיש, ייעשו דברי האיש. וכן המוכר חפץ, והיה מונה לתוך ידו (אץ) יכול לחזור בו עד שיגמור. זה, במאתים, והלך זה לביתו וזה לביתו, ואחר כך תבעו זה אופר במנה וזה אומ5 את זה, אם הלוקח תבע את המוכר ייעשו דברי מוכר, ואם המוכר תבע 5

את הלוקח ייעשו דברי לוקח.

פרק ג׳

1. האומ׳ לאשה הרי את מקודשת לי בפקדון שיש לי בידך, הלכה ומצאתו שנננב, או שאבד, אם נשתייר בידה שוה פרוטה מקודשת, ואם לאו, אינה מקודשת. ובמלוה, אע׳׳פ שנשתייר בידה שוה פרוטה אץ מקודשת. ר׳ שמעון בן לעזר אופר משם ר׳ מאיר (אומי) מלוה כפקדון, אם נשתייר 5 בידה שוה פרוטה מקודשת, ואם לאו אין מקודשת. 2. האומ׳ לאשה

הרי את מקודשת לי על מנת שאדבר עליך לשלטון, ואעשה עמך בפועל, ונתן לה שוה פרוטה הרי זו מקודשת מיד, עד שיאמר לא דברתי ולא עשיתי דברי ר׳ מאיר. וחכמים אומ׳ נתקיים התניי מקודשת, ואם לאו, אינה מקודשת.

. ילוש׳ שביעית D״D סה״א, ל״ח ע״א. «« אם הלוקח הבע וכו,. , ! האומ׳ לאשה וכר. ירוש׳ פ״א ה״ב, כ׳׳נו ע״ב, ע״נ ה״א׳ ש״ב ע״ב, בבלי מ״ז א

52 ייעשו >ביפ) ן א יעמו. ואם ן א אם. תובעת | ד תבעה. 53 חפץ | ד א חפץ [להכירו]. והיה סונה ן א היה מונה !וםשליך]. ידו ן א ידו [ראשון ראשון]. (אין) ן ד א חי. יכול | א יכול [הוא]. לחזור | ד לחזר א שיחזור. עד ן א עד [שעה]. 54 אופ׳ >ב׳פ< | ד אוסר. והלך | א הלך. תבעו ן ד א תבע. 55 זה ן א זה [ולקחו]. הלוקח | ד הלוק׳. תבע (ב־ס< ן א תובע. ייעשו ן א יעשו.

ואם ן א אם. 56 ייעשו ן א יעשו. לוקח ן א הלוקח. 1 האופי ) ד א האופר. בידך ן א בידיך. הלכה | ד הלב׳ א והלכה. 2 נשתייר | ד נשתיי׳. סקודשת | ד םקודש׳. ואם ן א אם. 3 אינה | ד אין. אע׳פ | ד א אף על פי ג אפעל פי. שנשתייר ן. 4 ר׳ | ד רבי. שםעין | ג שסע׳. בן | ד בר׳. לעזר ן ׳ ח א !שלא] נשתייר. אין \ ד אינה. א ד אליעזר א אלעזר. אוס׳ | ד אוסר ג אסר. א ח׳. םשם ן א םשום• ד חי. ר׳ סאיר | ד ח׳. (אוס׳) ן ד ג ח׳. כפקדון ן א כפיקדון. 5 בידה | ג היסנה. אין ן א אינה. האום׳ | ד א ג האוסר.. ן, ובין השורות נוסף . . ו ר 6 םקודשת | ד סקודש׳. עליך ן א עלייך. לשלטון | ג לשלטון ןאם דבר עפה בשוה ס באותיות קטנות: ואעשה עיםיך בפועל הרי זו סקודשח סיד ווהםוסנר בםרובעים כנראה נסחק בנקודות). עסך ן א עיטך ג עיטיך. בפועל | ד כפועל. 7 ונתן j א נתן. ונתן לה שוה פרוטה | ג חי• ולא | ג ואם לא. 8 ר׳ ן ד רבי. וחכסים ן א וחכס׳. אום׳ | ד אוסרים. נתקיים התניי | ד א [אם ן נתקיים התנאי. ואט ן

א אם. לאו | ג לא.

ר וכוי. והוא לא אמר י י ת ש ם נ א . ה וכוי. והיא היתה שומרת חנם. 2 ש א ׳ ל מ ו א ה . וו ה וכוי. שהמקדש במלוה אינה ו ב מ ל לה בכל הפקדון שנתן לה, אלא בפקדון שיש לו בידה. 3.ה וכוי. כלומר, ועדיץ לא התחילה להשתמש במלוה, עיץ בבה׳יא. ד י ר ב י י מקודשת. 5-4.נ ש תי וכוי. כלומר, שיכפול תנאו, ויוסיף אם לא דברתי לא תהיי מקודשת, ובלי ת ר ב א ד ר ל מ א י ש . 7

וה המעשה קיים, והתנאי אינו כלום.

286 קידושין פ״ג

ל מנת שאדבר רבן שמעון בן נמליאל אומ׳ אין תניי בכתובין שאינו כפול. עך המדברץ, מקודשת, ואם לאו, אינה ר ד ר עמה כ ב ך לשלטון, אם ד עליר עמה בשוה פרוטה מקודשת, ב ך לשלטון, אם ד מקודשת. במה אדבר עלילה שאעשה עמך, אם עשה עמה בשוה ואם לאו, אינה מקודשת. בפעול מנת שאעשה עמיך במלאכה, פרוטה מקודשת, ואם לאו, אץ מקודשת. עלה למחר, (עשה עמה) אם עשה עמה בשוה ל מנת שאעשה עמיך בפעו על מנת שיש לי מאתים זוז הרי פרוטה מקודשת, ואם לאו, אינה מקודשת. ע/ ל ל מנת שיש לי מאתים זוז במקום פ זו מקודשת, שמא יש לו בסוף העולם. על מנת אם יש לו באותו מקום מקודשת, ואם לאו, אינה מקודשת. 3. עד , אע״פ שאמר אין לו בידי מקודשת, שמא עשו קנוניא. ע , ל שיש לי ביד פ שיאמר יש לו בידי, אם אמר יש לו בידי מקודשת, ואם לאו, אץ מקודשת.ל השלחן אין מקודשת, שלא אמר ל מנת שאראך מאתים זוז, אם הראה ע ער הרי זו מקודשת, פ ל מנת שיש לי בית כור ע להראותה אלא משלו. 4. ע

« רבן שמעון בן גמליאל וכר. לעיל גינףן פ״ח ה״ו, שר 39, בבלי שם ע׳ץ א׳. שאדבר עליך וכר. עיין במשכ׳ פ״ג מ״ו. « על מכח שיש וכר. עיין משכ׳ פ״ג מ״ב. ״ שמא2 שאראך מאחים וכר. משכ׳ פ״ג מ״ב. ״ אלא משלו. 0 . יש וכר. בבלי ס׳ ב,

/ ביח כור וכר. משנ׳ פ״ג מ״ג. בגלי ס׳ ב

« אוט׳ | ד אומר. תניי | ד א תנאי. בכתובין | נ בכתובה. שאדבר ן א שאני מדבר. 0! עליך ן א עלייך• דבר ן א דיבר. עמה ן א עליה נ עמו. כדרך המדברין ן א חי. אינה ן ך אין. 11 אדבר |j ד א נ שאדבר. עליך ן א עלייך. דבר עמה ן א דיבר עליה. בשוה | ד בשווה א שוה. 12 ואם לאו ג אם לאיו. אינה | ד אין. בפעולה | ד ןבפה שאעשה עפך כפועל אם עשה עטה בשווה פרוטה מקודשת! בפעולה א ןבטלאכה שאעשה עיםיך אם עשה עיטה בשוה פרוטה סקודשת ואם לאו אינה םקודשתן בפעולה. עסך |. בטלאכה | ד ח׳. עטיך בטלאכה ן א עיםיך . א עיטיך. עטה ן א עיטה. 13 אין ן א אינה. על .j בפעולה. 14 על ן א ועל. עפיך | ד עפך א עיפיך. בפעולה ן א ח׳. געשה עטה) ן ך א ח׳. אם ד חי. 16-14 בשוה פרוטה ן א כדרך הפועלים. 16 על מנת | ד עיט. על ן א ועל. מאתים זח |. . ד א חי. בםקום | ד בפקר. פלי | ד א פלוני. 17 באותו םקום ן א בםקום פלוני. 10-17 על פנת .א באה הלכה זו להלן סהיד שר 24. 8! פלי | ד פלוני א פלו׳ ןפאתים זח]. אעיפ | אין פקודשת ן ב. בידי ן א ח׳. ואפ | . ד א אף על פי. שאפר ן א שאפי. קנוניא | א קינוניא• «> בידי! | ד בידו. אם . א אם. אין | ד א אינה. 20 שאראך | א ג שאראיך. פאתיפ | ד פאתי׳. אם ן א ח׳. השלחן |

א השולחן. אין | ד א אינה. םקודשת | ד טקודש׳. אטר j ד א אם־. 21 להראותה | ד להראותן.

ר וכוי. כלומר, שנתן לה שיה ב ד א י וכו׳. והוא מביא ראייה לדברי ר׳מ. ש י נ 9.א י ן ת. . . ו מ פרוטה (כמפורש לעיל שו׳ 7) והתנה שידבר עליה וכוי. 10. ע מ ה וכוי. «״ל: ען וכוי. ואינה יכולה לדרוש שיתחנן לפניו, ואף הוא אינו יכול י ר ב ד מ ך ה ר ד עמו. כ להפטר בדבור בשפה רפה. ואם דבר כדרך המדברץ מקודשת, אעפיי שלא הועילר וכוי. כלומר, שלא נתן לה כלום, אלא מקדשה בשכר שידבר עליה ב ד בדבריו. 11.ב מ ה א לשלטץ. 13.על מנת שאעשה וכו׳. כלומר, שנתן לה שוה פרוטה והתנה על מנת וכו׳, כלעיל,ם (ולפנינו אשנרה מלמעלה), י ל ע ו פ ך ה ר ד . צ׳ל כני׳ כי״ע: כ ה ט ו ר שו׳ 10-9. 15-14.בשוה פ כלומד, ואינה יכולה לדרוש ממנו .עבידתא שפירתא״, ואף הוא אינו נפטר בעבודה נרועה, כלעיל

שוי 10. 16.מ קו דש ת. כלומר, בספק. 21.מ קו ד ש ת. כלומר, בספק.

קידושין פ״ג 287

ל מגת שיש לי במקום פלגי, אם יש לו באותו שמא יש לו בסוף העולם. על מגת שאראך בית כור עפר, אם מקום מקודשת, ואם לאו, אץ מקודשת. על הראה בבקעה אינה מקודשת, שלא אמ׳ להראותה אלא משלו. 5.' ע, אע״פ שאמ׳ איני רוצה מקודשת, שמא ירצה לאחר שעה. , ל 2 מנת שירצה פ 5

ד שיאמר רוצה אני, אם אומי רוצה אני מקודשת, ואם לאו, אינה מקודשת. על מנת שירצה אבא, אע״פ שלא רצה אביו מקודשת, שמא יתרצה שעה 6. ע אחרת. מת האב הרי זו מקודשת, מת הבן זה היה מעשה, ובאו ולמדו את האבל תניי שיש בו מעשה מתחלתו תנאו בטל. כיצד, שיאמר איני רוצה. 7. כל מנת שירצה אבא, אע״פ שלא רצה האב [הרי זו מנורשת. 3 הריני חולצך ע 0

ל פי שלא רצה האב] מקודשת. ף ע ל מנת שירצה אבא, א הריני בועלך ע ר׳ שמעון בן לעזר אומ׳ משם ר׳ מאיר רצה האב מקודשת, לא רצה אינהל אמ׳ ל מקודשת, שלא היתה בעילה אלא מחמת קידושץ הראשונים. כל תניי שאיפשר ליעשות בה ובשלוחה, והתנה עמה, ר׳ שמעון בן לעזר, כ

/ ״ שאראך וכר. משכי הכ״ל. ״ אלא משלו. בבלי 2 שמא יש לו. בבלי ס׳ ב 2

2 כל הכיי וכר. משכי ב״מ 2 שירלה אבא וכר. עיין משכי פ״ג מ״ו. י הכ״ל. 7/ ניכוין כ״ה ב/ ועיין ירוש׳ פ״ב ספ״ז. » הריכי בועלך וכר. בבלי כהובוה ע״נ ב

ה״ו, ס״ב ע״ד. *3 בה ובשלוחה וכר. עיין בבלי כחובות ע״ד א׳.

22 העולם ן כיה ד א. ב ח׳. במקום | ד במקו׳. פלני \ ד א ג פלוני. 23 אין | ד א אינה. על מנת ן ד עיס. שאראך \ א ג שאראיך. אם ן א ח׳. •2 אם׳ | ד ג אמר. להראותה | ד להראות ג להראתה. 28 סל' | ד פלני א ג פלוני. אעיפ | ד א אף על פי ג אפעל פי. שאס׳ | ד ג שאסר. םקודשת | ך סקדשת א !הרי זו! פקודשת. שפא \ ד שפ׳. ירצה לאחר שעה | א עשו קינוניא. 26 אופ׳ \ ך א אמי. פקודשת! ן ד מקודש׳. 27 אבא ן א האב. אעיפ | ד א אף על פי. שלא רצה אביו ן א שאפי האב איני רוצה. אביו ן ד האב ג אב. מקודשת | ד א נ !הרי זו] מקודשת >ד מקדשת). שמא יתרצה | ד שפא יתרצה !האב! א שיתרצה. שעה ן א לשעה. 28-27 שעה אחרת \ ד לאחר שעה. 28 הרי זו | ד חי. מקודשת | ד מקודשת ןשסא נחרצה האב שעה אחת לפני מיתתו). ובאו ולמדו ן א ולימדו. 29 תניי | ד א תנאי. בו ן א ח׳. מתחלתו ן ד בתחלתו א פחחילתו. 30 חולצך | א ג חולציך. שירצה | ד שירצ׳. אעיפ | ד אף עיפ א אף על פי.. האבן ן הושלם עיפ ד. ב ח׳. 30 סנורשת ן א מקודשת ג חלוצה. 31 בועלך ן א בועליך. . 81-30 [הרי . מקודשת | א [הרי זו] סקודשת. 32 שסעון ן א שסע׳. לעזר \ ד אליעזר א יהודה. אום׳ | ד אסר. סשם ן. סקודשח ן א ח׳. 33 םחסת ן א על. קידושין הראשונים ן . א םשום. מאיר ן א שמעון. 33-32 לא . ד תנאי הראשון א תנאו הראשון. אם׳ ) ד אסר. 34 לעזר \ ד אלעזר א אלע׳. תניי ן ד א תנאי.

ליעשות \ א [לה] לעשותה. והתנה | ד והתני א והיתנה. עסה ן א עיסה.

. בד ובתי׳ הרשביא מוסיף: שמא נתרצה האב שעה אחת לפני מיתתו. והכוונה ת ש ד ו ק י וו מ ר 28. האמר וכוי. כלומר, שיאמר בפירוש איני ב שי א שהיא מקודשת בספק, כלעיל. 29-28.ולמדו את הו רוצה, והואיל ומת הבן אמו חשוד לקלקלה ולומר אח״כ רוצה אני, בלי שום תועלת לבן. 29. שיש בו וכוי. כלומר, שבדבורו הקדים את המעשה לתנאי, ואס אץ תנאי קודם למעשה, המעשה ת ל ת ת ה מ ש ע מ קיים והתנאי בטל. 30. מ נו ר ש ת. כלומר, מותרת להנשא. ובקטע מן הנניזה: חלוצה. וסובר תנא זה שיש תנאי בחליצה, ואם הקדים תנאי למעשה אינה ניתרת לעלמא. 31.מ קו דש ת. משום שהקדים את׳ משם מ ו ר א ז ע ן בן ל המעשה לתנאי, והמעשה קיים והתנאי בטל, כברישא. 32.ר׳ שמעוה אומי משם ר׳ שמעון, כמו שהוא בכייע ובבבלי, והוא ד ו ה . צ׳ל ר׳ שמעון בן י ר י א ׳ מ רה ל י ע ה ב ת י חולק על ר׳ מאיר ואינו מצריך תנאי קודם למעשה. ועיץ בבהיא. 33.שלא ה. כיו היא אשנרה מלהלן סיד, שו׳ 13, וליתא במקבילה ם י נ ו ש א ר ן ה י ש ו ד י ת ק מ ח א מ ל אן וכוי. הוא עניץ בפני עצמו, ואינו דבוק ׳ שמעו ׳ ר מ שבבבלי. ועיץ בבה״א. 34-33.כלל א לרישא, והוא סובר שאץ תנאי לא בביאה ולא בחליצה, מפני שאי אפשר לעשותן עיי שליח, עיין בבהיא.

ן פ״ג 288 קידושי

כל תנאי שאי איפשר ליעשות אלא בגופה, והתנה עמה, תנאו תנאו קיים, ול מנת שירצה אבא, רצה האב מנורשת, לא בטל. כיצד, הריני מנרשך על מנת שירצה אבא, רצה האב מקודשת, רצה אינה מנורשת. הריני מקדשך עא תהא זקוקה ליבם, הרי ל מנת שאם מתי ל לא רצה אינה מקודשת. על מה כל המתנה ע ל מה שכת׳ בתורה, ו זו מקודשת, ובטל תנאו, שהתנה על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה, הרי שכת׳ בתורה תנאו בטל. על מה שכת׳ בתורה ל המתנה ע , כ זו מקודשת, ותנאו בטל. 8. זה הכללל מנת בדבר של ממון, תנאו קיים, בדבר שאינו של ממון, תנאו בטל. על שבני עירו גוהגץ כן. שאני עשיר, אץ אומ׳ בעשיר שבעשירים, אלא כי ולא כשמעץ ד , לא כשמעון בן ע מ ד חכם, אין או ל מנת שאני תלמי 9. על שבני עירו נוהנץ כן. 10. בדינר זה של כסף, ונמצא בן זומא, אלא כצד יעשה, יטלו הימנה רחזור ויתננו לה, ראמר של זהב, אינה מקודשת. כי

לה הרי את מקודשת לי.

»* זקוקה ליבם וכו/ ימש׳ ב״מ ספ״ז, י״א ע״ג. ועיין בבלי ב״ק רך סע״ב. ״ שהסנה. על מה וכו׳. לעיל כתובות פ״נו ה״ב, עמ׳ 87, ובמסה״ח שם. °< שאר כשות ועונה וכו,/ ירוש׳ ב״מ הכ״ל, כאן פ״א ה״ב, נ״נו ע״ג, בבלי י״נו ב׳, כהובוח נ״ו א׳, ב״מ נ׳׳א א/ » זה הכלל וכו/ ירוש׳ ב״מ חכ׳׳ל. ועיין ירוש׳ כחובוח פ״נו ל״ד א׳, ב״ב קכ״ו ב/ » בדינר ה״א, ל״ב ע״ד, ב״ב פ״ח ה״ו, נףז ע״ב. ״ שאני עשיר וכו/ בבלי מ״נו ב

זה וכו/ משנ׳ פ״ב מ״ב.

36 וכל ן א חי. תנאי ן ך א חי. שאי ן א ושאי. ליעשות j א לעשות. והתנה ן א והיתנה. 36 טנרשך ן א םנרשיך. לא ן א ח׳. 37 רצה | ד רצה [האב! א ורצה. סקדשך ן א םקדשיך. 88 רצה | ד רצה !האב). 30 שהתנה ן א שהיתנה. שכת׳ | ד א שכתוב. 40 שכת׳ | ד א שכתוב. על סנת | ד עים. 41 בטל | ך א קיים. שכת׳ | ד א שכתוב. 42 בדבר | ד בדבר [שהוא] א דבר [שהוא]. בדבר | ד בדב׳ א דבר. שאיני | ד שאין. 43 אוס׳ | ד א אוסרין. בעשיר | ך א כעשיר. כל ן א ח׳. נוהנין ן ד כוהניי. כן ן א בו [כבוד ספני עושרו!. 44 אוס׳ | ד אוסרי׳ א אוםרין. לא ן ד לו. א חי. עז״ | ד א עזאי. ולא כשםעון ן א וכשםעון. 45 כל ן א ח׳. כן ן א בו [כבוד].יאסר לה• זה ן א ח׳. 46 יטלו ן א יטלנו. היםנה | ד הסינה. 47-46 ויאסר לה ן א ח׳, ובנליון: ן

לה | ד ח׳.

ו א נ ת ו . 4 ך וכוי. התנא נותן דונמא לתנאי שאששר לקיימו עיי שליח. 1 ש ר נ י מ נ י ר , ה ד צ י 36. כ. צ״ל: קיים, כמו שהוא בד, בכי״ע ובירושלמי. ל ט ב

ד 289 ״ קידושין פ

, פרק ד

, 1. הנותן רשות לשלשה לקדש לו אשה, ר׳ נתן אומ׳ בית שמיי אומל אומ׳ שלשתן שלוחץ, יכולין שנים להעשות עדים ואחד שליח, בית הל ואין יכולין להעד. 2. האומ׳ לשלוחו צא וקדש לי אשה פלנית ממקום, ך וקדשה ממקום אחר, אינה מקודשת. הרי היא במקום פל׳ פלני, הל, בכולן הרי 5 והלך וקדשה במקום אחר, הרי זו מקודשת. ר׳ [אלעזר] אומ

. והאומר , ל ד שיאמר אי איפשי שתתקדשי לי אלא במקום פ זו מקודשת, ע/ והלך וקדשה לעצמו, מקודשת לשיני. ל לחבירו צא וקדש לי אשה פ 3. מעכשיו לאחר שלשים, ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום, מקודשתצד יעשו, אחד נותן גט, ואחד כונס. אם היו שני אחים, נפסלה לשיני. כי « מזה ומזה. 4. המקדש בטעות, ובפחות משוה פרוטה, וכן קטן שקידש, אע״פ ששלח סבלונות לאחר מיכן, אינה מקודשת, שמחמת קדושץ הראשר שלח. ואם בעל, קנה. ר׳ שמעון בן יהודה אומ׳ משם ר׳ שמעץ אע״פ שבעל לא קנה, שלא היתה בעילה אלא מחמת קדושין הראשונים. 5. המקדש

/ ועיין ילוש׳ פ״ב ה״א, ס״ב ע״א. י האומ׳ ! הכוהן לשוח וכר. בבלי מ״נ א, [אלעזל] אומ׳ וכר. ילוש, פ״ב ה״ד, ש״ב ע״ג. לשלוחו וכר. משכ׳ פ״ב מ״ד. 5 ל ועיין לעיל גינוין פ״ד, שר 19. י לחבילו לא וכר. משכ׳ פ״ג מ׳׳א. » מעכשיו לאחל וכו׳. משכ׳ הכ׳׳ל. • שכי אחים וכו׳. ילוש׳ פ״ג ה״א, ש״ג לע״ד. ״ ובפחוח משוה פלוכוה וכו׳. משכ׳ פ״ב מ״ו. ״ ואם בעל וכר. ילוש׳ פ״ב לה״!/ ש״ב ע״ד,

בבלי כהובות ע״ג ב׳.

1 רשות ן א הרשות. אשה ן א [את] האשה. ר׳ | ד רבי. אום׳ | ד אומר. שט״ | ד א שסאי. אום׳ | ד אוםרין. 2 להעשות ן א לעשות. בית הלל ן א ובית הילל. אום׳ | ד אוסרים. 8 ואץ ן א ואינן. האופי | ד האופר. פלנית | ד א פלונית. םםקום | א בםקום. 4 פלני | ד א פלוני. הלך וקדשה ממקום ן א והלך וקידשה בפקום. פלי | ד פלני א פלוני. 6 וקדשה ן א וקידשה. הרי זו ן א אינה. ר׳ | ד רבי. [אלעזר] ן הושלם ע׳פ א• ד אליעזר. ב חי. אופ׳ | ד אופר. 6 איפשי ן. . ך אפשי. שתתקדשי | ד שתקדישנה א שתקדשינה. פלי | ד א פלוני. והאום׳ | ד האוסר. 7-6 והאום׳ . לשיני ן א חי. 7 לחבירו | ד לחברו. אשה ן כיה ד• ב בםקום. פלי | ד פלונית. והלך ן ד הלר• לשיני | ד לשני. 8 לאחר ן א ולאחר. שלשים | ד א שלשים [יום ן. וקידשה | ד וקדשה. בתוך ן כיה א• ד ב לאחר. 9 לשיני | ד לשני. אחד | א אחד ןאחד]. שני ן א שנים מבין השורות תלויה הי־א, כלוסר, קרי: שניהם). אחים | ד אחי׳ א כהנים: אחים: 10 קטן ן א !קדש]: כןטן: שקידש | ד שקדש. 11 אעיפ | ד א אף על פי. ששלח | ד ששלחם א ששילח. סבלונות | ד א סיבלונות. אינה | ד אין. קדושין | ד א קידושין. הראשו׳ | ד הראשוני׳ א הראשנים. 12 שלח ואם ן א שילח אם. ר׳ (ביפ) ן ד רבי. אום׳ | ך אסר. סשם ן א םשום. אעיפ | ד א אף על פי. 13 קדושין | א קידושין.

. כלומר, מספק. ובד הני׳: לשני, והניה בח״ד: לשני׳, כלומר, לשניהם. 9. לשיני

292 קידושין פ״ד

קטנה. וכן שני אחין שקידשו שתי אחיות, זה אינו יודע אי זו קידש וזה אינו יודע אי זו קידש, שניהן אסורין מן הספק. אם היו עסוקין בנדולה לנדול, ובקטנה » לקטן, אומ׳ אני(אמרתי) נדולה לא נתקדשה אלא לנדול, וקטנה לא נתקדשה אלא לקטן. 13. קידשתיך, והיא אומרת לא נתקדשה אלא בתי, אסור בקרובות נדולה, ונדולה מותרת בקרוביו, ומותר בקרובות קטנה, וקטנה אסורה בקרוביו. 14. קידשתי את בתך, והיא אומרת לא קדשת אלא אותי, אסור בקרובות קטנה, וקטנה מותרת בקרוביו, ומותר בקרובות נדולה,לד » וגדולה אסורה בקרוביו. 15. כהנת, ולרה, וישראלית, שניסו לגר, הול בת ישראל ד משוחרר. 16. גוי, ועבד, הבאו ע ב לד ע ד משוחרר, הו ב ע גר, ללד ממזר. ר׳ שמעון בן יהודה אומ׳ משם ר׳ שמעון אין ממזר והולידה בן, הו

ה כרת. אלא מן האשה שאיסורה איסור ערוה, וחייבין עלי

׳ 10. ועיין במשכ׳ שם פ״ב מ״ז. מ ה פייר ה״ג, ע . לעיל יבמו ר כ ן ו 38 וכן שכי אחי

. משכ׳ פ״ג מי״א. ר כ ך ו ח ת ב . משכ׳ פ״ג מ״י. » קידשהי א ר כ ך ו » קידשהי

. משכ׳ ר כ ר 17. »» גוי ו . עיין במשכ׳ פייר סמ״ו, להלן פ׳׳ה, ש ר כ לד גר ו 6-45* הו

ר פ״ה ה״ד, ל״ז ע״ג, ח פ״ג ה״ד, חו׳׳כ אמו ו י ד ח פ״ז מ״ה, להלן פ״ה הי״ב, ע במו י

ת ן פ״ג הי״ד, ס״ד ע״ג, הכו״ו, ס״ד ע״ד, יבמו א ה י״ד, ק״ד ע״ג, ירוש׳ כ ש ר שם ריש פ

ן א ח פ״ג ה״א, כ״ז רע״ב, ניכוין פ״א ה״ד, מ״ג ע״ג, בבלי כ ו ב ו ח ׳ ע״ב, כ פ״ז ה״ו, ח

. ׳ / ל״ע א ׳ א / ע / מ״ו א / מ״ה א / מ״ד ב ח נו״ז ב / יבמו / ע״ה ב ׳ א / ע ס״ח ב

. ירוש׳ פ״ג הי״ד, ס״ד ע״ג, יבמות פ״ד הכו״ו, ר ע״ג, ר כ ה ו ד ו ה ׳ שמעון בן י י* ר

, ע״ג, בבלי שם ת פ״ז ה״ז, ח / ועיין במשכ׳ פ״ג מי״ב, ירוש׳ יבמו ת מ״ה א בבלי יבמו

/ / ע״א ב ׳ א ן ע א / כ כ״ג א

38 וכן | ד ח׳. אחין | ד א אחים. שקידשו | ך שקדשו. אינו | ד איגי. אי זו קידש ן ד לאיזו קדש. 30 אי זו קידש | ד לאיזו קדש. שניהן | ד א שניהם. 40 לקטן | כיה ד א. ב ח׳. אום׳ אני | ד אוסר אני א ןאו אםן: א1נן׳ א{י: (אםרחי) | ד א חי. לא | א חי. אלא ן א חי. לא ן א חי• 41 אלא ן א חי. קידשתיך | ד קדשתיך. והיא ן א היא. נתקדשה | א קידשתני. אסור | ך [הוא]נחלה | ד והנדולה. וסותר בקרובות | א סותר בקרובה. 43 אסורה | אסור. 42 בקרובות ן א בקרובת. ו

א סותרת. קידשתי | ד קדשתי. בתך והיא ן א ביתיך היא. אוסרת | ד אוסר׳. קדשת ן א קידשתה. 44 בקרובות ן א בקרובת. וקטנה | ד וקטני. וסותר ן א סותר. בקרובות | ד בקרובו׳ א בקרובת. 45 ולדה ן א לויה. שניסו | ד שנשאו א שנישאו. הולד | א הוולד. 46 הולד | א הוולד. הבאו | ד א שבאו. 47 והולידה ן א והולידו. הולד | א הרי זה. יהודה | א אלע׳• אום׳ | ד אסר. טשם2 | ד רבי. סםזר ן א סםזר ןשאין סםזר]. 48 סן האשה ן א םאשה. שאיסורה ' ר׳ שםעון ן א חי• ר

איסור | ד שאסורה אסור.

ד ל ו ה . 4 6 - 4 ת בקרוביו, כמו שהוא בכייע ובמשנתנו. 5 ר ת ו . ציל: מ ו י ב ו ר ק ה ב ר ו ס א . 4 3 להלן מיה, שו׳ 17. , כר׳ יהודה במשנתנו מיד מיו, ו ר וכו׳. ואם היא נקיבה אסורה לכהן נ

קידושין פ״ה 293

פרק ה׳

1. גירי, וחרורי, ממזרי, ונתיני, שתוקי, ואסופי, וכל האםורין לבא בקהל,, מאיר. ר׳ יהודה אומ׳ ארבעה קהלות הן, מותרין לבא זה בזה, דברי ר קהל כהגים, קהל לרם, קהל ישראל, קהל גרים, והשאר מותרין לבא זה בזה. וחכמים אומ׳ שלש קהלות הן,. קהל כהנים, קהל לרם, קהל ישראל.ל האםורין לבא בקהל, ודאן בודאן מותר, ודאן בםפיקן, 5 ר׳ ליעזר או׳ כ

םפיקן בודאן, וםפיקן בספיקן, אסור. אילו הן הספיקות, שתוקי, ואסופי, וכותי. וכן היה ר׳ ליעזר אומ׳ ממזר לא ישא את הכותית, וכותי לא ישא את הממזרת, וכותי לא ישא את הכותית, וכן שתוקי, ואסופי, כיוצא בהן. 2. גר ועבד משוחרר מותר בממזרת, והולד ממזר, דברי ר׳ יוםה. ר׳ יהודה « אף גר לא ישא את הגיורת. נר ועבד משוחרר וחלל מותרין בכהנת. איל שאין בה לא משום נתינות, ולא משום ממזרות, ולא זה היא עיסה, כ

« גירי וחרורי וכר. משכ׳ פ״ד מ״א. * ר׳ יהודה אומ׳ וכר. ספרי כי חלא

/ רמ״ז, עמי 276, ירוש׳ פ״ד סה״א, ס״ה ע״ד (ד״ו כךה הננ״ג), יבמוה פ״ח ה״ב, י פ

/ * ר׳ ליעזר אר וכר. משכי פ״ד מ״ג. « וכוסי נו׳ ע״ב. ועיין בבלי כאן ע״ג א

/ לא ישא אח הכוסיה. בבלי נרה שע״א. « גר ועבד משוחרר וכר. בבלי ס״ז א

ע״ב ב/ ועיין ירוש׳ פ״ג הי״ב, ה״ד ע״ג. ״־־•! ר׳ יהודה אר וכר. בבלי ע״ב ב׳

/ ועיין 1 עישה כל שאין בה וכר. בבלי כחובוח י״ד א הכ״ל. ועיין לעיל, שר 2. 1

ירוש׳ פ״ד ה״ד, ס״ו ע״א, כחובוח פ״א ה״מ, כ״ה ע״ד.

1 גירי | ד גרי. םסזרי ן א סםזירי. וכל האסורין ן א כל אסורין. 2 לבא | ד א לבוא. סאיר ן ד מאיי. ר׳ | ד רבי. אום׳ | ד אוסר. קהלות ן א קהילות. 3 לוים | א לויים. קהל גרים | א וקהל גירים. והשאר ן א ושאר [כולן!. לבא | ד א לבוא. 4 וחכםים | א וחכם׳• אום׳ | ד אופר. שלש. ישראל ן א ח׳. כהגים | ד כהני׳. לוים | ד לויים. 5 ר׳ | ד רבי. . . ! ל ה קהלות ן א שלשה קהילות. ק ליעזר | ד אליעזר א אליע׳• או׳ | ד אוסר א אום׳. האסורין | ד האיסורין. לבא | א לבוא• ד ח׳. ודאן2 | א וראן ןודאןן (סוף שורה, ונכפל בטעות). 6 בוראן ן א בוודאן. וספיקן | ד וספקן א ספיקן.. וכותי! ן א חי• 6 אילו | ד אלו. הספיקות | ד הספקות. ד ר׳ | ד רבי. ליעזר ן . . ו ל י 7-6 א ד אליעזר א אלעזר. אום׳ | ד אוסר. את הכותית | ד את הססזרת א כותית. וכותי ן א כותי. 8 את. ישא | ד חי. את הםםזרת ן א סםזרת. את הכותית ן א כותית. 9 סותר ן א םותרין. והולד ן . . 1 או׳ | ד אוסר א אוס׳. את הגיורת | ד את א והוולד. ר׳ (ב־פ< | ד רבי. יוסה | ד א יוסי• 0

הםסזרת א גיורת. 11 זה | ד א זו. םשום >ב*פ< \ ד סשם. פפזרות | ד פפזרת.

׳ וכוי. ר׳ יהודה חולק על סתם משנתנו פ״ד מ׳א: גירי וחרורי ממזרי מ ו ה א ד ו ה ׳ י ר . 2 ונתיני וכו׳ כולם מותרים לבא זה בוה, ור׳ יהודה סובר שנרים אסורים בפסולים, כישראל, ואיןן וכו׳. כלומר, השאר שמנתה משנתנו (ואף חרורי י ר ת ו ר מ א ש ה ו . דבריו דבוקים לרישא כאן. 3׳ וכו׳. ציל: ר׳ לעור מ ו ר א ו ע י ׳ ל ה ר ן הי כ ו . בכלל), מותרין לבוא זה בזה, עיין בבה׳א. 7 0־אלעור, כני׳ כי״ע) וכוי, כלומר, אף הוא סובר כר׳ אליעזר לעיל, עיין בהיא. 10.א תה יכו׳. כלומר, ח י א ע , בגי׳ ד והבבלי. 11-10. אי זה הי ת ר ז מ מ . ציל: את ה ת ר ו י נ ה

תערובת נרים, או חללים, שהיא כשרה לישראל ופסולה לכהונה.

294 קידושץ פ״ה

ל שאין בה לא משם נתינות, ולא י מלכים. אמ׳ ר׳ מאיר שמעתי כ משום עבדי מלכים, משיאין לכהונה. ר׳ שמעון בן לעזר משם ממזרות, ולא משם עבדו, מפני מה אמרו ף כדברי או׳ משם ר׳ מאיר, וכן היה ר׳ שמעון בן מנםיא א עיסה פסולה לכהונה, מפני שספק חללים שניטמעו בה, מכירין ישראליםל זכר פסולה ל נתינץ וממזרין שביניהן, ואין מכירין חללים שביניהן. 3. בת חל זכר, ופסולה ל מן הכהונה לעולם. ר׳ יהוד׳ אומ׳ בת נר זכר כבת ח מן הכהונה. עיסה פסולה לכהונה. נשאת לישראל, בתה כשירה לכהונה. נניורת וחללה פסולה לכהונה, נשאת לישראל, בתה כשרה לכהונה. שבויהלה לכהונה, פסולה לכהונה, נשאת לישראל, בתה כשרה לכהונה. שפחה פסו נשאת לישראל, בתה כשרה לכהונה]. נמצאו ישראל מקוה לכהנים, ושפחהד לבא דברי ר׳ יוםה. ל הפסולין. 4. נתינין וממזרין טהורץ לעתי כ מקוה ל

1 ר׳ שמעון בן לעזר וכר. בבלי כחובוה י״ל 3׳. עיסה סקולה וכו/ להלן, 3

1 עיסה פשולה וכר. שר 18. ״ בה חלל זכר וכר. משכ׳ פ״ד מ״ו. 8 לעיל שר 15. ״ גיורה וחללה וכר. עיין במשנ׳ פ״ד מ״ו-מ״ז. שבויה/ , גיעין פ״א א פסולה לכהונה. משכ, עדיוח פ׳׳ג מ״ו, בבלי כחובות ל״ו ב,* ושפחה מקוה וכר. עיין במשנ׳ ספ״ג. 2 - / ״ ״ מקוח לכחכים. בבלי נרז א/ וממזרין וכר. בבלי הנ׳׳ל, ירוש׳ ספ״ג ס״ה ע״א ״ כחינין וכר. בבלי ע״ב ב

(ד״י ס״ד ע״ד).

. ).םשיאין | ד א אחד סכל אלו כשרה >א אילו שבשירה . a1 םשום ן ך םשם. אם׳ | ד אסר. 13-12 לא . 13 ר' | ד רבי. לעזר | ד א אלעזר. ״ אי׳ | ד אפ׳ א אום׳. םשם ן א סשום. ר׳ (כיפ) | ד רבי• או׳ ן ך אופר א אום׳. 15 חללים ן א חללין. שניטםעו | ד שניטסאו א {?זהעו. ישראלים | ד א ישראל. 16 וסםזרין | ד וםטזירין א וםםזרים. שביניהן וביפ) ן א שביניהם. חללים ן א חללין. 17 ר' | ד רבי. יהוד׳ | ד יהודה. א חי. אופ׳ | ד אופר א אוי. ופסולה ן א פסולה. 18 הכהונה |

א הכהונה [לעולם]. נשאת לישראל | א נישאת לישרי. כשירה | ד כשרה. 21-19 ןניורת לכהונה] ן הושלם ע׳פ ד• ב ח׳. 19 גיורת וחללה ן א חללה. נשאת לישראל ן א נישאת לישרי. כשרה לכהונה ן א כשירה לכהונה [ניורח פסולה לכהונה נישאת לישר׳ כתה כשירה לכהונה ן. 20 נשאת ן א נישאת. כשרה ן א כשירה. שפחה ן א שפחה [פשותררתן. 21 נשאת | א נישאת. כשרה | א כשירה. ושפחה | ב ושפחה ןפסולהן גונסחק הםוסנר ע־י נקודות). 22 ופפזרין טהורין ן א וססזרים טהורים. לבא ן א לבוא •

ר׳ ן ך רבי. יופה | ד א יופי.

. וסובר תנא זה בשם רימ שבני ישראל ובנותיו מקוה טהרה לחללוח ולחללים, ה נ ו ה כ ן ל אי 13. משי ואין לחשוש שמא מעולם לא היה הססק ישראל, או ישראלית, באמצע. עיין בהיא. 15.עי ס הה ובו׳. התנאים הללו סוברים שרימ עומד בשיטת הת״ק של הברייתא, ופוסל נ ו ה כ ה ל ל ו ס פה וכוי. כלומר, הואיל ובת זכר חלל פסולה ל ו ס עיסה פ לכהונה, ונותן טעם לדבריו. 18., ואף בת נר זכר דינה כבת חלל זכר, הרי עיסה פסולה לכהונה, עיץ לעיל. נשאח ם ל ו ע לל וכו׳. שהרי אפילו חללה וודאית שנישאת לישראל בתה כשרה לכהונה (כמפורש להלן), א ר ש י ל מפני שבני ישראל מקוה טהרה לחללות. ובעיסה כל החשש הוא מחמת הזכרים. 20.ש פח הנמצאו . כלומר, שפחה משוחררת (כני׳ כי׳ע), או שציל: משוחר׳. 21. ה נ ו ה כ ה ל ל ו ס פל וכוי. ברייתא זו דבוקה למשנתנו ספינ: יכולין ממזרים ליטהר, כיצד, ממזר שנשא שפחה א ר ש י וכו׳. ומלמדת הברייתא שכשם שישראל מקוה לבנות פסולי כהונה לטהרן לכהנים, כך שפחה

מקוה לכל הפסולין לטהרן לישראל.

ה 295 ״ קידושין פ

י ת ק ר ז ר׳ מאיר אומ׳ אין טהורין. אמ׳ לו ר׳ יוםה והלא כבר נאמ׳ ול כ , מאיר מ . אמ׳ לו ר ם ת ר ה ט ם ו י ר ו ה ם ט י ם מ כ י ל ער ה ט , יוסה, מה ת״ל א . אמ׳ לו ר ם כ י ל ו ל י ל ג כ מ ם ו כ י ת ו א מ ו 2 ט 5

׳ מן הנתינין ומן הממזרות. מצרי שנשא מצרית, אדומי שנשא , אפי ם כ ת א אדומית, דור ראשון ושני אסור ושלישי מותר. אמ׳ ר׳ יהודה בנימן גר מצרי היה לו חבר מתלמידי ר׳ עקיבא אמ׳ אני גר מצרי וגשאתי אשה גיורת מצרית, הריגי הולך להשיא לבגי אשה בת גיורת מצרית, כדי שיהא בן בני מותר, א ב י ק ע ׳ ר ו ל ׳ מ . א , ל ה ה ק ם ב ה א ל ב י י ש י ל ר ש ו ׳ ד ג ש , ל ה ק ב א ב 3 ל 0

ל האומות, לא עמוגים בלבל את כ בגימץ, טעית הלכה, משעלה סגחריב ו ומואבים במקומן, ולא מצרים ואדומים במקומן, אלא עמוני גושא מצרית, ומצריל משפחות האדמה, ואחד כ ל אילו נושא אחד מ כ נושא עמונית, ואחד מל הולך אחר הולד. לרה, כ ל אילו. ה ל משפחות האדמה נושא את כ כ מד אחת, הרי שתים עשרה. בדק את האם, אינו 35 וישראלים, מוםיפין עליהן עו צריך לבדוק את הבנים. בדק את הבנים, אינו צריך לבדוק את האם. בדק

ל נו ו מ א ו ת י כ ם וכר. יחזקאל שם. כ ״ ו ז ר ק ח י וכר. יחזקאל ל״ו, כ״ה. *25-2 מ

, 279, ילוש׳ פ״ד ה״ג, ש״ו מ ז* אמ׳ ל׳ יהודה וכוי. שפלי כי חלא פי׳ לכ״ג, ע

/ / ע״ח א / יבמות ע״ו ב ע״א (ד״י ס״ה ע״ד), יבמוח פ״ח ה״ב, כן׳ ע״ב, בבלי קוכוה כו׳ א

/ דבלים כ״ג׳ נןי. 31 מעיה הלכה וכר. עיין ילוש׳ הכ׳׳ל. כו י ו ש י ל ל ש ו ד 3 0

31-־3 לא עמוכים ומואבים וכר. עיין עשכ׳ ידים פ״ד מ״ד (בבלי בלכוח כ״ח א׳),

תושפתא שם פ״ב הי׳יח. »* לויח וכר. משכ׳ פ״ד מ״ד. 33 שתים עשלח.

/ בבלי ע״ו א

23 ר׳ >ב־פ< | ד רבי. אום׳ | ד אוסר. טהורין ן א טהורים. אם׳ | ד אסר א ואס׳. יוסה | ד א יוסי. והלא כבר ן א הרי הוא. נאס׳ | ד נאטר א אוט׳. *2 אם׳ | ד אטר. ר׳ | ד רבי. 25 טוםאותיכם \ פ טסאותיכם. גילוליכם | ד פ גלוליכם. אס׳ | ד אסר. לו ן א חי. יוסה ן ד א יוסי. םה חיל | ד סה תלסוד לוטר א שאין חלפ׳ לופ׳. 26 אפי׳ | ד אפילו א [אלאן אפילו. הנתינין | ד א הנתינות. וסן ן א [ואפילו! טן. שנשא >ביפ< ן א נשא. אדופי ן א ואדופי. 27 דור | ד ח׳. ושני ן א ושיני. ושלישי ן א שלישי. אפ׳ ר׳ ןן א פינייפין. פצרי ן א הפצרי. 28 היה | ד היי• לו | ד א לי. אפ׳ | ד אפר רבי. בניפן | ד טיפיי אשה | ד א אשה מ ד ואפי. ונשאחי | ד ונשאתי [אני]. 20 הריני | ד א והריני. להשיא ן א לישא. ל. בת ן א ח׳. ניורת פצרית | ד גיור׳ פצרי. פותר | ד א כשר. 30 לבא ן א לבוא. שני ן למי א [לקיים פה ן שני. יבא ן א יבוא. אפ׳ ן ד אטר. ר׳ \ ד רבי. 31 מיטין ן א טניטין. טעית ן ד א טעיתה. סשעלה ובלבל ן א כבר עלה סנחריב סלך אשור ועירבב. 32 סצרים ן א סצריים. ואדוסים | ד וארוטי׳ א ואדוסיים. נושא | ד נשא. 33 ואחד >ביפ) ן א אחד• אילו | ד אלו. 34 טשפחות | ד פשפחו׳. את כל | ד אחת סכל א אחד סכל• אילי | ד אלו. הולד j א הוולד. 35 וישראלים | ד וישראל א וישרי. עליהן | ד עליהם. אחת ן א [אחר! אחת. שתים | ד שתי׳. אינו ן

. האם ן א חי. . אין. 36 בדק .

ל כ . כלומר, עכשיו שאין נר צריך בדיקה אם אמו מעמים סםולים ה ד ל ו ר ה ח ך א ל ו ל ה כ 34. הן י פ י מ ו ל גוף (פצוע דכא, או כרות שפכה) כשר. 35. מ לד עצמו, ואם אין בו פסו לך אחר הו הו

ן וכוי. הברייתא סמוכה למשני פ״ד מיד. ועיץ בבהיא. ה י ל ע

296 קידושין פ״ה

את הנדולים, אין צריך לבדוק את הקטנים. בדק את הקטנים, אין צריךל בשתי נשים, ב לבדוק את הגדולים. במה דברים אמורים באשה אחת, אק את בדק את האם, צריך לבדוק את הבנים, בדק את הבגים, צריך לבדוק ק את הקטנים, את הקטנים, צריך לבדו ם, צריך לבדו האם, בדק את הנתלי את הנדולים. 5. האומ׳ בני זה ממזר, אץ נאמן. בני זה בן נדושה, או בןל הגדול אין נאמן, דברי ר׳ יהודה. וחכמים או׳ ל הקטן גאמן, ע חלוצה, על העובר שבמיעיה ממזר הוא אין נאמנין. 6. מי שיצא ׳ שניהם אומ׳ ע אפי הוא ואשתו למדינת הים, ובא הוא ואשתו ובניו, ואמ׳ אשה שיצאת עמי למדינתל הבנים. ה ולא ע הים הרי היא זו ואילו בניה, אין צריך להביא ראיה עליל האשה. ל הבנים, ואין צריך להביא ע מתה, ואילו בניה, מביא ראיה ע 7. נאמנת אשד, שתאמר אילו בני. ואשה שנשאתי למדינת הים הרי היא זול הבנים. ל האשה, ואין צריך להביא ראיה ע ואילו בניה, צריך להביא ראיה ע 8. נאמנת אשד, שתאמר אילו בני. 9. מתייחדת אשה אחת עם שני אנשים,, חוץ ד כותי ואחד עבד ח ׳ א ׳ שניהם עבדים, אפי ׳ שניהם כותיים, אפי אפיל עריות מן הקטן שאינה בושה לשמש כנגדו. 10. אחותו, וחמותו, ושאר כ

/ ועיין ת מ״ז א . בבלי יבמו ר כ . משכ׳ פ״ד מ״ח. בן גרושה ו ר כ ה ממזר ו » בכי ז

. משכ׳ הכ״ל. מי ר כ ׳ שכיהם ו י פ . » א ׳ פ״ד ה״ז, ס״ו ע״ב (ד״י ס״ו ע״א) ש מ י

׳ פ״ל ה״ב, ש מ ר 49, י . עיין להלן ש ר כ ה ו ש ה א כ מ א . משכי פ״ד מ״י. ל< כ ר כ שילא ו

׳ ש מ ן ע״ג בי. ועיין י א , ב״ב פ״ג ה״א, י״ג ע״ד, בבלי כ ( ד (ד״ו ק״ה סע״ג ״ ע ס״ה ק

. משכי פ״ד מי״ב. ר כ ה ו ש ח א ד ח י י ת . «< מ ( א ״ ע פ״ד ה״י, ק״ו ע״ב (ד״ו ק״ו ק

׳ גי• ן פ א ׳ ע״ג. ועיין בבלי כ . ירוש׳ ע״ז פ״ב ה״א, מ ר כ ם ו י הי ׳ שכיהם כו י פ 50 א

. ׳ הכ״ל, בבלי פ״א ב׳ ש מ . י ׳ חו וכו חמו ו ו ח ו ח 51 א

. האם ן א חי • . . 2 ק ד 2 | ד ח׳, 40-30 ב ק ד • ב ' י נ ב . הנדולים ן א חי. 39 הבנים >ב'ס< | ד ה . 38-37 בדק .. הנתלים | א ח׳. 41 את | ד חי. האום׳ | ד האוסר. אין נאסן ן א ח׳. או בן ן א ובן• . . 3 41-40 את2 | א ועל. אין | א אינו. ר׳ | ד רבי. יהודה ן א יוסי. וחכםים ן א וחבטי• ל 42 חלוצה | ד חלוצי• ע או׳ | ד אוסרים א אום׳. 43 אפי׳ | ד א אפילו. אום׳ | ד אוסרי׳ א אוסרין. שבסיעיה | ך א שבםעיה• הוא | ד ח׳. 44 ואם׳ | ד ואסר א ואוסר. שיצאת | ד שיצתה. עסי ן א עיסי. 46 ואילו |4 ואילו | ד ואלו. ראיה | ד ראייה. להביא | ד ואלו. ראיה | ד ראייה. עליה | ד א לא על האשה• 9 ד להביא [ראייה! א להביא [ראיה]. ״ אילו | ד אלו. בני | א בניי. ואשה | ד אשה א [איש נאפן. הבנים | . ו | ד ואלו. צריך! . ל י א ו 4 לוסרן אשה. שנשאתי ן א נשאתי. לסדינת | ד א בםדינת. 8 א אין צריך להביא ראיה לא על האשה ולא על הבנים [םתה ואילו בניה צריך להביא ראייה על האשה ועל הבנים]• ראיה >ביפ< | ד ראייה• «* אילו | ד אלו. בני | א בניה. סתייחדת | ד םתיחדת. 50 אחת עם | א עיפ. אפיי! | ד א אפילו. כותיים ן א כותים. אפי׳ >ביפ< | ד אפילו א ואפילו. חוץ ן א [אפילו

אחד מהן קטן ן חוץ. 61 כננדו ן א כננדו [אבל לא תתייחד עם הנוים אפילו הן פאהן.

נאםנח 47.ואשה שנשאתי וכוי. בד: אשה שנשאתי וכוי. והיא סיםקא ממשנתנו פ״ד מי״א. 49. אש ה וכוי. בבא זו ראייה להלכה שלפניה, שאין צריך להביא ראייה על הבנים, מפני שהרי כבר אמרו לעיל (שו׳ 47) שאשה נאמנת וכוי, וכמו שאמרו בירושלמי: חזקה אין אשה שותקת על בני

י ם וכוי. ובמוחזקים בחכירות עםיקינן, עיץ בבה״א. י ת ו יהם כ חבירתה, עיץ בבהיא. 50. שנ

קידושין פ״ה 297

׳ עם ל היא לא תתייחד אפי ב ל פי שנים. א שבתורה, לא יתייחד עמהן אלא עלמד מאה נוי. ר׳ לעזר או׳ אף מי שיש לו אשה ובנים, ואין שרוין אצלו, לא י סופרין. ר׳ יודה או׳ רווק לא ירעה בהמה דקה, ולא יישנו שני רווקיםל כך. 11. היה ר׳ מאיר 5 בטלית אחת. וחכמים אמרו לא נחשדו ישראל ע 5

ד ושפחה ב אומ׳ יש איש ואשה שמולידין חמש אומות. כיצד, גוי שיש לו ע ולהם שגי בגים, גתגייר אחד מהן, הרי אחד גר ואחד נוי. נתגייר רבן, וגיירן לעבדים, והולידו בן, והולד עבד. (נשתחרר אחד מהן הרי אחד והולידו בן, הולד ממזר). 12. נשתחררה שפחה, ובא אליה אותו עבד, והולידו בן,ד משוחרר. 13. יש ב 6 הולד משוחרר, נשתחררו שניהם, והולידו בן, הולד ע 0

ד ושפחה, שמוכר את אביו ונותן לאמו כתובתה. כיצד, מי שיש לו עב והולידו בן, שחרר שפחתו ונשאה, וכתב נכסיו לבנה, והוא שמוכר לאביול שעסקו עם הנשים לא ייתחד עם הנשים, ונותן לאמו כתובתה. 14. כ כגון הםרידין, ותסרוקות, והגרדץ, והרוכלין, והחייטין, והספרין, והכובסין,ך אומגות שעברה מן העולם, אלא אוי לו 6 והנקודות. ר׳ מאיר אומ׳ אין ל 5

לאדם שרואה את הוריו באומגות פגומה. 15. ר׳ אומ׳ לעולם ישתדל

52 היא לא התייחד וכף. ירוש׳ הכ״ל. 53 אף מי שיש וכר. ירוש׳ כאן פ״ד הי״א,ר וכר. / ועיין במשכ׳ פ״ד מי״ג. *5 ר׳ יודה א ס״ו ע״ג (ד״ו ס״ו ע״ב), בבלי פ״ב א משכ׳ פ״ל מי״ל. 55 לא מזשדו וכר. ירוש׳ ובבלי הכ״ל. 56-55 היה ר׳ מאיר אומ׳6 יש שמוכר וכר. ירוש׳ 1 - 6 וכר. ירוש׳ פ״ג הכו״ו, ש״ד ע״ד, בבלי יבמוח ל״נו א׳. 0 ובבלי הכ׳׳ל. 63 כל שעסקו וכר. משכי פ״ד מי״ד. *» כגון השרידין וכר. בבלי פ״ב א׳./ *» לעולם ישתדל וכר. עיין בהושפה למשכתכו פ״ד מי״ד. 5» ר׳ מאיר אומי וכר. בבלי פ״ב ב

. נוי | א ח׳ . 52 שבתורה ן א ח׳. יתייחד | ד תתיחד א תתייחד. עטהן ן א עםהם. 83-52 אבל . (וישנו לעיל שו׳ 51<. 52 תתייחד אפי׳ | ד תתיחד אפילו. 63 ר׳ | ד רבי. לעזר | ד א אלעזר. או׳ ן ד אוסר א אום׳. אף ן א ח׳. ואין ן א ואינן. שרוין | ד א שרויין. 54 סופרין | ד א סופרים. יודה או׳ | ד א יהודה אום׳. יישנו | ד א ישנו. רווקים | א רווקין. 55 וחכםים | ד וחכםים ןםתירין]. א חי. לא | ד ןלו! לא. ישראל ן א ישרא׳. ר׳ \ ד רבי. 66 נוי ן א סי. 57 ולהם ן א ולהן. םהן ן. . א סהם. הרי | ד נסצא. וניירן ן א וניירו. 58 והולד עבד ן א הרי זה םםזר. 69-58 (נשתחרר . םפזר) ן א חי. 88 הרי אחד | ד ח׳. 69 שפחה | ד שפח׳. אליה | ד א עליה. אותו ן א ח׳.2 ן א הרי זה. 61 ונותן | ד א ליתן. 60 הולד | ד הוולד א הרי זה. סשוחרר ן א עבד. הולד כתובתה | ד א כתובה. סי שיש לו עבד ושפחה ן כיה ד א 1ך ושפחי). ב נוי שנשא שפחה. 62 שחרר ן ך א שיחרר. נכפיו | ד א ןכל] נכסיו. לבנה ן כיה ד א. ב לבניו. והוא | ד א זה הוא. לאביו ן ך אביו א את אביו. 63 ונותן | ד א ליתן. כתובתה | ד א כתובה. שעסקו ן א שעיפקן. ייתחד | ד יתיחד א יתייחדו. 64 הסרידין | ד הסדידין א הסרדין. ותסרוקות | ד והסריקו׳ א והסדוקות. והנרדין ן ד והגראיין א והנרדיים. והרוכלין ן א והרוכלים !והנקודות]. 65 והנקודות ן א ח׳ (וישנו לעיל שו׳ 64).

ר׳ | ד רבי. אום׳ | ד אוסר. 66 לאדם | ד אדם.

, כמו ר . ציל: הולד ממז ר ר ח ו ש ד מ ל ו ואחד גוי. משום שעבדו של גוי, הוא גוי. 60. ה .57 ן וכוי. כלומר, י ד י ר ם ן ה ו שהוא בגוםחא הכפולה שהקפנו, וכיה בירושלמי ובבבלי. 64. כג הסרודין וכצ׳ל) שעושין סרידות, רשתות, סבכות, לנשים, ותסרוקות, מוכרי צמר ופשתן סרוקים,

ומקורות, מנקרי רחים של יד שהנשים טוחנות בהן וכוי.

ה ״ 298 קידושין פ

אדם וילמד את בנו אומנות נקייה מגזל וקלה, ויתפלל למי שהעשר שלו שאיןדיעך שאין עשר ועני מן האומנות. אמ׳ ך אומנות שאין בה עניות, להו ל ר׳ שמעון בן לעזר הראית מימיך ארי סבל, צבי קייץ, שועל חנוני, זאב מוכר קדירות, בהמה חיה ועוף שיש להן אומנות, והן לא נבראו אלא לשמשני, ואני לשמש את קוני, והלא דברים קל וחומר, ומה אם אילו שלא נבראו אלא לשמשני הרי הן מתפרנסץ שלא בצער, אני שנבראתי לשמש את קוניץ שאתפרנס שלא בצער, אלא שהודעתי את מעשי וקיפחתי את אינו דד מ ל ל אומנות שבעולם ואיני מ פרנסתי. 16. ר׳ נוהריי אומ׳ מניח אני כלם את בני אלא תורה, שאוכלץ שכר עמלה בעולם הזה והקרן קיימת לעו הבא להם, לפי שכל אומניות שבעולם אין עומדין לאדם אלא בנערותו׳די זקנה, לידי מידת ל אם בא לידי חולי, או לי ב בזמן שכוחו עליו, אל תורה משמרתו לאדם ב הייסורין, ואין עושה מלאכה, לסוף שמת ברעב, א/ מ ו ע בנערותו, ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו. בנערותו מהו א ל ר כ מם ונר. בזקנותו מהו אומי׳ י ר ש נ ר כ ב ו א ל ע ח י ו כ פ י ל ח ׳ י י ה י ו ק וה ונר. 17. וכן אתה מוצא באברהם אבינו שבירכו ב י ש ן ב ו ב ו נ ד י ו עי ה ם ו י מ י א ב ן ב ק ם ז ה ר ב א המקום בזקנותו יותר מנערותו, שנ׳ ו

«• ר׳ שמעון בן לעזר וכו/ ירוש׳ סוף מכילחץ, בבלי פ׳יב ב/ ועיין בהושפ׳ למשנתנו/ ל״א. ׳ וכו/ ישעי׳ מ הנ״ל. <ל ל׳ כוהריי וכר. מקומח הני׳ל. ו ק ו י י הב ו ן וכר. חחלים ל״ב, נרו. מולא באברהם וכר. עיין בחוס׳ למשנתנו ו ד י נ ו ע ״

/ ן וכר. בראשיח כ״ד, א ק ם ז ה ר ב א ו * הנ״ל. *

97 וילמד ן א ללםד. נקייה ן א [שהיא] נקייה. מנזל | ד א ח׳. לסי שהעשר | ד א לפני סי שהעושר•׳ ן ך אמר. 0 98 עניות | ד א עניות [ועשירות!. עשר ועני | ד עושר ועוני א העניות והעשירות. א 0» ר׳ | ד רבי. לעזר | ד א אלעזר. הראית | א ה ראיתה (ועל ההייא קו לסימן מחיקה). 70-89 ארי •• • קרירות | א ח׳. 89 חנוני | ד חנווני. 70 קרירות | ד קדרות. בהםה | ד ובהסה. חיה | א וחיה. ועוף ן א חי. להן | א להם. אוםנות | ד אוסנות !והן םתפרנסין שלא בצערן א אוסנות [וםתפרנסין שלא בצער]. והן ן א הם. לשםשני ן א לשםשיני. 71 ואני ן א ואני !נבראתי). והלא | א והרי. אם | ד הם. א חי• אילו | ד אלו. 72 לשםשני ן א לשסשיני. הרי הן ן א חי• םתפרנסין ן ד םתפרנסי׳. 73 אינו דין ן א על אחת כסה וכסה. שהודעתי | ד שהרעותי א [לפי] שהודעתי. םעשי ן א םעשיי. את | ד חי. 74 ר׳ ן ך רבי. נוהר״ | ד א נהוראי. אום׳ | ד אוסר• אוםנות | ד אוםנויות א אוםניות. 75 עםלה ן א עסילה. קייםת | ד קיםת. 76-75 לעולם הבא להם | ד להם לעולם הבא א לו לעולם הבא. 76 אוםניות | ד אוסנויות. עוסדין לאדם ן א עוסדות לי•3 | ד א [או] לידי• די ן ן א ומסן. שכוחו | ד שכחו. לי בנערותו ן א כיסי נערותו. 77 מסן | ד א אין. עושה ן א יכול לעשות. לסוף | י א ו 7 78-77 סידת הייסורין | ד סדת האיסורין. 8

א סוף. תורה ן א תורה [אינו כן אלא]. לאדם ן א חי. 79 בנערותו ן א ביסי נערותו. בזקנותו בנערותו | א ביםי זקנותו ביסי נערותו. םהו ן א סה הוא• אום׳ | ד אוסר. 80 וקו״ | ד וקווי פ וקוי. ונו׳ | ד ומסר. בזקנותו ן א ביסי זקנותו. סהו ן א סה הוא. אום׳ | ד אוסר. 81 ונו׳ | ד ונוסד א דשנים ורעננים יהיו. 82 בזקנותו I א זונידלוז דזיזוותו. ייתר ו ד יתר. בנערותו ן א םבנערותו.

ביסים | ד ביסים [ונו׳].

קידושין פ״ה 299

, משם . ר׳ מאיר אומ׳ שלא היתה לו בת. ר׳ שמעון אומ ם ה ר ב ת א ך א ר ב ר׳ יהודה שהיתה לו בת. ר׳ לעזר המודעי או׳ זו איסתננינום שהיתה בידו 5» של אברהם אבינו שהכל היו באץ לפגיו. ר׳ שמעון בן יוחי אומ׳ זו מרגלית

טובה שהיתה תלרה בצוארו של אברהם אבינו, שכל הרואה אותה מיד נתרפא. משמת אברהם אביגו גטלה המקום ותלאה בגלגל חמה. 18. מדה שנייה, שלא מרד עשו בימיו. 19. מדה שלישית, שעשה ישמעאל תשובהבכל שמה. 21. וברכו בימיו. 20. אחרים אומ׳ בת היתה לו לאברהם וד ך למה, מפני שעשה את התורה ע כל כ 9 המקום בזקנותו יותר מנערותו. ו 0

י ת ר מ ש ר מ מ ש י י ו ל ו ק ם ב ה ר ב ע א מ ר ש ש ב א ק ׳ ע נ ש , ת א ב א ל ש, תורתי לא נאמ׳ אלא תורותי, מלמד שגתגלו י ת ו ר ו ת י ו ת ו ק י ח ת ו צ מ

לו טעמי תורה ודקדוקיה.

חסלת מסכתא

5« וסליק סדרא

בריך רחמנא דסייען

/ *« ר׳ לעזר / עמ׳ 635, בבלי ב״ב נו״ז ב׳, קמ״א א ״ ר׳ מאיר אומ, וכוי. ב״ר פכ״נו, ז המודעי וכר. בבלי ב״ב נו״ז ב׳ הכ״ל. ועיין יומא כ״ח ב/ » ר׳ שמעון בן יוחי וכר. בבלי ב״ב הכ״ל. ״ שלא מרד וכר. בבלי הכ״ל. ועיין ב״ר פק״ג, י״ב,/ עמי 271, פל״ח, י״ב, עמ׳ 695. ישמעאל השובה וכר. בבלי הכ״ל, ב״ר פ״ל, ד9 שעשה 0 / , קמ״א א עמי 361, פכ״כו, ז/ עמ׳ 636. •« ובכל שמה. בבלי ב״ב נו״ז ב, אח ההורה וכר. הוקי שבמשכ׳ קוף מכילחין, ירוש׳ שם, ב״ר פמ״כו, ב/ עמי 500,/ עמ׳ 703, פל״ה, גי, עמי 1189, בבלי יומא כ״ח ב/ ״ ע ק 3 א ש ר פה״ד, ד/ *• שכחגלו וכר. עיין אבוח דר״ן פל״ג, הול׳ שכנור, ע וכר. בראשיח כ״ו, ה מ ש

מ״ז ע״ב, ב״ר פל״ה הכ״ל, שם רפק״א, עמי 657.

ג | א חי. שסעון ן ׳ 83 אברהם | ד א אברהם [בכל]. ר׳ >ביפ< ן ד רבי. אוס׳ | ד אסר א או׳. ר ד א ח׳. אוס׳ םשם ן ד אסר םשם. א חי. 84 ר׳ >ב"פ1 | ד רבי. יהודה ן א יהודה [אום׳]. לעזר | ד א אלעזר. או׳ | ד אוסר א אוס׳. איסתעינוס | ד אסטננינו׳ א איסטננונית !גדולה]. 88 שהכל. לפניו ן א חי. יוחי | ד יוחיי. אופ׳ | ד אמי. 88 שכל ן א שכל !ח1להן. 87 נתרפא ן . . א פתרפא. םשסת ן א וכיון שםת. הםקום | ד הםקו׳. בנלנל חסה ן א ביום. פדה ן א פירה. 88 םדה ן א סירה. 89 אום׳ | ד אוסרי׳. לאברהם ן א לאברהם ןאבינון. וברכו ן א ובירכו. 90 הסקום | ד הסקו׳. בזקנותו ן א !וגידלו ן בזקנותו. יותר | ד יחד. סנערותו ן א סבנערותו. וכל כך לסה ן א ח׳. שעשה ן א שעשת. 91 שני | ד שנאם׳. בקולי | ס בקלי. וישסר | ד וישםור. 92 סצותי ן ד סצר. חקותי | ד א חוקותי. ותורותי ן א ותורותיי פ ותורתי. תורתי לא נאם׳ ן א איגו אוס׳ תורתי. נאם׳ | ד נאסר. תורותי | ד ותורותי א תורותיי. שנתגלו ן א שנגלו. 93 טעסי ן א דברי. ודקדוקיה ן. דסייען ן א סליק פירקא וחםלת םסכתא קידושין וננסרה סדר נשים. . . ת ל ס א ודברי סופרים. 96-94 ח

סך ססכיות שבע ופרקין שבעין וחד.

ו בת. עיץ בבה״א. ה ל ת י 83.שלא ה

0 1 *

י מ ד jsrtBWB ממי מ

סוטה פ״א עמי 151 שר׳ 4 ואילך

• ״ ד מ ל /

. ל

1 1 ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ ^ * a M n ^ ^ j 1 k « f c ^ k Mmm ^̂ ^̂ -̂

?מלך -מעלעןנלז >ימע3ך?ל^מ ד ו׳מימ^גמ ?מן

?rx>tefofr2&~&ר*&&!7ממיעי .*יין'

לך אי ר 25 ו , 152 ש מ סוטה פ״א ע

ר-•ני

* י־ *,ל״/,׳ן מממ ממעודן לן סןםמ^עש געכל־־, ^ J P ^ ^ ^ * ̂ **ל מ >&iprk ym ממ>ו>ץעןיטגג1^7 < J i n ̂ מיד* ^ &

)w v*/p מיי ^rvrv&W^n>a» wrnn^m^y7H ז כמכלל; גג»גת>ה*יע* גמע. ״י ^ «מפלמ*ד •1 עמד גמממז w מ

*1C ru , <^די !מלן 7מגשמ j&j10j>>jffl מיגנלל

, 15 ואילך סוטה פ״ב עמ׳ 155 שו

I

דד

WW ך . .

מ 1נמל ^ ן מ מ ץ מ ו ^ מ ף ק מ ׳ י ׳ ״ ל ג ד

*tt*to*̂ mw^ ה ת מ

<מג7

סוטה פ״ג עמ׳ 158 שר 2 ואילך

סוטה פ״ג עמ׳ 163 שו׳ 96 ואילך

) J

סוטה פ״ד עמ׳ 167 שו׳ 5 ואילך

גיטין פ״ג עמ׳ 257 שר׳ 59 ואילך

r 0 / ,1 • fM

״־.' 1׳

יטין פ״ג עמ׳ 259 שר 79 ואילך

קידושין פ״ב עמ׳ 285 שו׳ 55 ואילך

קידושין פ״ג עמ׳ 286 שו׳ 18 ואילך