חנוך ספר

נח פיטלוביץ תרגום: אברהם כהנא ויעקב

מתוך 'הספרים החיצוניים', בעריכת אברהם כהנא, תל אביב תש"ך

. ן א כ למצוא ניתן עליו שפרטים, החיצוניים הספרים מן הוא חנוך ספר

, החשמונאים בימי י"בא יהודי דיבי שנכתב אפוקריפי ספר הוא" חנוך ספר" בשם הנקרא ספרה

הספר. געז ללשון וממנה, ליונית תורגם, עברית תחילה נכתב הספר. געז בלשון בימינו ונמצא

בימי שהיו נפילים מלאכים מאתיים חטאעל ספורמצוי ה הספר פתיחתב. דניאל לספר דומה

.האדם בנות את וחמדו ירד

פרטים על הספר, מקורו ותרגומיו מצויים בהקדמה המפורטת של אברהם כהנא.

אתר דעת

תשע"ח

ך א ו נ ר ח פ סא ו ב מ

א. על ספרות חנוך. אחד המוטיבים שהיו רווחים ביצירותיה של האגדה הישראלית למימי קדם היה שגדולי הצדיקים מן הראשונים היו זוכים למעלה נכבדה יותר משאר בני תמותה והיו מעלים מעל פני הארץ למרומי שמים בעודם בחיים בגוף ונפש. ושם - למעלה — היו מתמנים לשרת את פני רבונם בתפקידים חשובים שהיה מטיל עליהם. כיוצא בזה שנוד ה׳—ו׳]... ויש - וימת שם משה 1דב, לי : ה ש רבותינו (בספרי דברים שנ״ז) על מ אומרים לא מת משה אלא עומד ומשרת למעלה. - והרי אגדה זו היא גגד כתוב מפורש

בתורה על מיתתו של משה וקבורתו. עד כאן על משה. ואילו על הסתלקותו של אליהו מן העולם מספדים הכתובים, א׳). וודאי גשאר שם בעצמם שלא טעם טעם מיתה ועלה בסערה השמימה (מל״ב ב חי וקיים, כמו שבאה האגדר• והשמיעתנו שהוא כותב שם מעשת כלם (סדר עולם

רבה ייז), ומה שהוא כותב הקביה חותם (קידושין ע׳ א׳).ך בן ירד. על סמך הכתוב ו נ ח אבל חבה יתירה נודעת בפינה זו מאת האגדה ל, ה׳ כיד) ויתהלך חנוך את־האלהיס ואיננו כי לקח אתו אלהיס נוצרו בישראל (בראי אגדה על הסתלקותו של חנוך הצדיק (השוה בן ר פ ואף היו חוזרים בכתב כמה ס םירא מיד ט״ז. מ״ט ייד). אמת, בעלי אותם הספרים השתמשו בחומר של האגדה על הסתלקותו של חנוך למרום בעודו בחיים ועל היותו מקורב אל דבונו, ויחד עם זה באמונות־עם ובשיטות של אותן האמונות שתיו קשורות בהסתלקותו של חנוך. רק לשםת לגופו של תכן כל ספר וספר. ובעצם היה כל בעל ספר חנוך מכנים אל ר ג ס מ תוך המסגרת את עניניו המעסיקים אותו והכוללים השקפתו שר״יתה סוכנת בו על מת

שגעשה ומה שהיה ראוי להיות געשה בשמים ובארץ. אותם הספרים שהיו נושאים עליהם את שמו של חנוך היו נפוצים ומפורסמים

באומה וחביבים על העם ממש כחביבותו של עצם המוטיב האגדי על חניך. אבל לאחר שנתהוותה הנצרות ודאשוגיה התחילו משלשלים מתוך הספרות החנוכית רמזים וסיועים לענינים שבמסתודי דתם. היו היהודים הנאמנים נמלכים בדעתם ומוותרים על אותן היצירות החביבות. וכבר מעיד טירטוליאנום אחד מראשוני הנצרים (חי בסוף) שלהם חביב ס׳ חנוך, ואילו היהודים דחוהו, כדרכם לדחות כל מה שיש לו , המאה הבו של חנוך דחו מתוך מ ש רמז לנצרי. ולא רק את היצירות הספרותיות התלויות בו של חנוך היו מערערים a. מטעם זה היו ת ק ד םפדות ישראל, אלא אף על עצם צ גוהגין לעבור עליו בשתיקה (בכל ספרות התנאים ושני התלמודים אין זכר לחנוך!)כתב בתוך טומום , הושעיא 2< אמר שחנוך אינו נ ד והגיעו הדברים לידי כך שר׳ חמא ב

: .אדם שעבר ( ׳ ן (על אברהמ ג ו ל י 1) ויש להעיר שדעת זו על חנוך, שלא היה כלו גדיק, מ*ינו גם לפ מחיים רעים לטובים... והלשץ לקח ענינו פניה ושינוי, וחרא שינוי לםובח שנעשה עיי השגחה אלהיח*. —

Agada d. PalSst Amorfter I), ואף ר׳ אייבו (עיש 63 I I 2) חי במאה חג׳ לסה״נ (ע׳ באכיר 549 , יאילך) נראה שבאוחו זמן היה. —

כ חנוך א

(?10.)6^ספר יחש) של צדיקים אלא בטומוםן של רשעים. ור׳ אייבו אמד שחנוך חנף היה — פעמים צדיק פעמים רשע. אמר הקב״ה, עד שהוא צדיק אסלקנו (ע׳ ב״ד).

דברים אלו וכיוצא בהם נאמרו בשעתם נגד המינים. הם ראשוני הנצרים. שהיו מתרבים באותם הזמנים בישראל והיו נכנסים בכל פעם להתווכח עם אחיהם היהודים ומונים היו להם בענין של חנוך. שנכתב עליו בתורה שנסתלק מן העולם בעודו בחיים. כלו׳ מביאים היו ראיה מן התורה למוטיב שהוא קרוב כל כך לעיקר שבדתם. ולפיכך הלכו קדמונינו עוד הלאה והיו מסרבים להסכים להם. למינים. אף על פשוטו של עצם. ם שאלו את אנהו י נ י מ ה - : י הכתוב, שהוא מתכוון להסתלקותו של חנוך כשהוא ח אמרו לו, אין אנו מוצאים מיתה לחנוך. אמר להם, למה. אמרו לו, נאמר פאן [ברא׳ ה׳] לקיחה. אמר להם. אם לקיחה אתם דורשים״ כ״ד] לקיחה ונאמר באליהו [מל״ב ב׳ ג, נאמד כאן לקיחה ונאמר ביחזקאל [כ״ד ס״ז] הנני לוקח ממך את מחמד עיניך [במגפה].

- . ( ר י ב אמר ר׳ תנחומא. יפה השיבם (

ח אתו ק ל ־ י ולא עוד אלא שבעל תרגום אנקלום ראה צורך למסור את הלשון כי המית אותו אלהים). נ = אלהים בלשון זה: ארי אמית יתיה ה׳ (

ודק לאחר זמן. כשנעשית התבדלות גמורה והמינים רחקו ממחנה ישראל לחלוטין. געשה שוב הענין של חנוך חביבה של אגדת ישראל. והתרגום הירושלמי (־־ת״י) מוסר כבר בתרגומו אותו הכתוב שבבראשית (ה׳ כיד) כפשוטו: וסלח חנוך בקושטא קדם ה׳ והא ליתוהי עם דיירי ארעא אדום איתנגיד וסליק לרקיעא במימד קדם ה׳ וקרא שמיהי גםשך והועלה מיטטרון ספרא רבא (=ועבד חנוך באמת את ה׳ ואינגו עם יושבי ארץ כ

למרום בגזרת ה׳ וקרא שמו מיטטרון הסופד הגדול). ועם כל זה לאחר שויתרה כבר הספרות העברית לגמרי על הםפריס הקדומים שהיו קשורים בשמו של חנוך לא החזירתם עוד, מכיון שנעשו נחלתם של הנצרים. והתחילה יוצרת לה מחדש וברוח חדשה לגמרי ספרות חנוכית־מיטטרונית. ספרות מאוחרת זו מתעסקת אף היא במעשה בראשית ובמעשה מרכבה. שלפי גוםח ביאורו המוצלח של ר׳ מנחם המאידי •0 ״ענין מעשה בראשית הוא ידיעת חכמת הטבע וגכלל בה ידיעת שגיל עולם היסודות ועולם הגלגלים. ומעשה מרכבה... היא ידיעת מה שאחר עולמות, די הטבע. והוא עילם המלאכים. ד״ל ידיעת אמתת מציאותם וידיעת מציאותו ית׳ ואחדותו״. ואף על פי כן לא כלס היו יכולים להשלים עם אבידתה של ספרות חנוך הקדומה מתוך מחנה ישראל, וכבר הצטער בעל ם׳ הזהר (ברא׳ ע״ב ב׳) על השתכחותו של ם׳ חנוך הקדום מישראל ועל הכנסו לתוך רשותם של נכדים: - רבי שמעון אמר. אילוא ד א ד 0 ר פ ס א ד ח נ ו ך בעלמא ו ר פ הוינא שכיח בעלמא כד יהב קדשא בדיך הוא ס אתקיפגא ד ל א י ש ת כ ח ו ן ביגי גשא, בגין דלא חיישו כל חכמאן לאסתכלא בהן וטעןא הא חכימי עלמא ידעין מלין ת ש ה במלין אחרגין לאפקא מרשו עלאה לדשו אחדא, ו

וסתמין לון ומתתקפי בפולחנא דמאריהון. - ועל תכנו של אותו ספר חנוך שהוא. בעל ם׳ הזהר. השתמש בו הוא משמיענו

(שם ל״ז ב׳):- ספד הוה ליה לחנוך ודא ספר מאתר דתולדות אדם הוד. ודא הוא דזא, ה׳ דחכמתא. דהא מארעא אתנטיל, הדא היא דכתיב ואיננו כי לקח אתו אלהים [ברא כ״ד)... וכל גנזי עלאה אתמםרן בידיה ודא מסיד ויהיב ועביד שליחותא, ואף מפתחן אתמםרן בידיה. מאה בדכאן גטיל בכל יומא וקשיד קשירין למאריה. מעלמא נטיל

1) בשי׳ לחגיגת י״א בי, הו1׳ ל*נגי, ם״ם תרפ״ח.

מבוא

ר ס מ ת א א ן ד מ ליה קדשא בדיך הוא לשמושיה. הדא הוא דכתיב כי לקח אתו אלהיט. ו ספרא דאקרי ספרא דחנוך. בשעתא דאחיד ליה קדשא בדיך הוא אחמי ליה כל גנזי- ״ ה. עלאי. אחמי ליה אילגא דתיי בגו מגיעות גנתא ןשךפו־י ןע^פוי. וכלא חמינן בספרי

י ובמקום אחר (שמות ג״ה א׳) הוא אומר: — אשכחגא בספרא דחגוך דלבתד דםליק ליה קדשא בדיך הוא ואחמי ליה כל גגזיא דמלכא עלאי ותתאי אחמי ליה אילגא דחיי ואילנא דאתפקד עליה אדם ואחפי ליה דוכתיה דאדם בגגתא דעדן, וחמא דאלמלא גסיר אדם פקודא דא יכיל לקיימא

תדירא ולמהוי תדירא תמן, הוא לא גטר פקודא דמאדיה גפק בדימום ואתעגש. -: ( , , ב ועוד הוא אומר (ויקרא י

- תאנא בספרא דחגוך, בשעתא דאחזיאו ליה חכמתא דרזין עילאין וחמא אילגא דגנתא דעדן אחזיאו ליה חכמתא ברזא עילאה וחמא דכלהו עלמין הוו מתקשדן דא בדא. שאיל לון על מה קיימין. אמרו ליה על י׳ קיימי כלהו ומגיה אתבגיאו ואשתלשלו (נ״א אתבדיאו ואשתכללו)... וחמא דכלהו מזדעזעי מדחילו דמאדיהון ועל שמיה

­ / ו ה ל אתקרון כ, גיח ורגיל הוא, בעל ם׳ הזהר״ להביא ספרא דחגוך יחד עם ספרא דאדם (ברא ב׳). וכך הוא אומד (שם ג״ה ב׳): וכן לחגוך (כמו לאדם) אתייהיב ספרא ואסתכל מגיה ביקרא עילאה. והוא מדבר על ם׳ חגוך בלשון: הכא אית רזא דרזין בספרא* דחגוך ר פ ס דחגוך (שמות ק׳ א׳). או: כמה דאיתמר בספרא דחגוך, או: והבי אפר ב). או: ודזא דא אשכחגא (שם ק״ה ב,)״ או: בספרא דחגוך אשכחנא (שם קצ״ב ב,פ ב׳). ן דחנוך (שם קי י ז ר ). ופעם אחת מציגו לו הלשון: ובספרא ד בספרא דחגוך(שם רי״ז א,, חנוך ובוגה על דבריו את ס ושוב מצינו בג׳ מקומות בם׳ במדבר שהוא רומז ל דרשותיו בלשוגות: בגין דחמינא בספרא דחנוך (במד׳ רימ א׳). אשכחנא בספרא דחגוך

/ דגיג ב׳). (שם רמיח א למדנו מכאן עד כמה היה יקד לו ס׳ חנוך. אע״פ שלא היה גמצא בידו אלא

בתרגום לועזי.

ב. על גילוי ם׳ חנוך בתרגום הכושי וקטעים יווניים ופרסומם. לא רק היהודים דחו את םפדי חנוך אלא אף הנצרים מאסו בהם אחד כך. כשנפםקו ויכוחיהם עם היהודים ולא היו צריכים עוד להביא ראיות לעניני אמוגתם מתוך דברי אגדה על הסתלקותו של חנוך מן העולם כשהוא חי. אוריגינם (חי בתחלת, חנוך. ובאמת לכגסיה המאה הגי) מקיים בפירוש שהכנסיה הגצדית לא קבלה את ס המערבית הלכו ספדי חנוך לאיבוד. ודק בכנסיה המזרחית נשארו שנים מספדי חנוךך א׳) ואחד בלשון הסלאבית (—חנוך ב׳). - שניהם ו לפליטה: אחד בלשון הכושית (=חנ

תרגומים מתוך תרגומים יווניים שנעשו בשעתם מתוך הגוף העברי.י (משערים שתרגומו נעשה במאה הששית. בערך) גילה בשנת ש ו כ את חנוך ה 1769 הנוסע האנגלי Bruce באפריקה. הוא הביא אתו מחבש לאירופה שלשה כיי מס׳ חנוך. אחד מהם נתן לספריה של המלך בפריש. אחד הכניס לספריה שבאוכספורד. ואחד —

ר לעצמו. י א ש ה - י ש ב , איוב) בתנ״ך ח שהיה קבוע (לפני ם מתוך הכ״י שבאוכםפודד עשה R. Laurence את תרגומו האגגלי. שהויל בשםThe Book of Enoch the Prophet an apocryphal production, supposed to have been lost for Libri Enoch ages 1821 ואחר כך פרסם אף את הנוסח הכושי בשם, Oxford ,

Versio Aethiopioa (Oxoniae, 1838)

כב חנוך א

DiUnun, Dber Henock, :אחריו בא דילמן והוציאו לאור על פי חמשה כ״י Aethiopice, ad quinqae codicum fidem editus, oum rariis lectionibus (Lapsiae, 1851).

*Unming, Da• Bach :אחרי דילמן הוציאהו פלימינג על פי חמשה עשר כ״י Henoch, Aethiopischer Text (Leipzig•, 1902).

Charles, The Ethiopic : י ובאחרונה פרסמהו צ׳ארלס על פי עשרים ושלשה כיVersion of the Book of Henoch edited from twenty—three Mss. (Oxford, 1906).

חוץ מזה שחק לו מזלו לנוסח הכושי ונמצא אף חלק הגון מאביו היווני. הקטעים היווניים שנמצאו מוצאם משני מקורות:

א ט׳ נתגלו בשנות 1886-1887 *״י י כ - ׳ ב ו׳ וייט ג י ל - ׳ , א א) הפרקים א המיסיון הארכיאולוגית הצרפתית שבקהירה. בתוך שאד ענינים שבספר קטן על קלף שנמצא בקבר נצרי באכמים (Panopoiis), ונתפרסמו עיי M. Bounant בכתבים של אותה/ 1892, ע מ׳ 91-136) בשם Fragments greos du lirr• d'Enoch (רשימת מיסיון (כרך טכ והערכתם נתן •charie במבוא לחנוך המקומות שנדפסו בהם הקטעים היווניים אחי. וכמו כן הוא מברר שם בעמ׳ xtu—xvi את יחסם אל x i - x n i הכושי שלו, עמ׳ . ( G G (והמקומות הכפולים שבהם נםמנים »0*1 , התרגום הכושי), קטעים אלו רגילים לסמן *, שגשתמרו אצל גיאורגיום ׳ ד ט - ׳ / ח׳ ד ז א י ט - ׳ / ייד. טיו ח י - ׳ ב) קטעים ו׳ א

. (G•! . G • G (והכפולים שבהם נטמנים 2 םיגקילוס (חי במאה השמינית). הם נסמנים •) ע״י ח י י - ׳ חוץ מן הקטעים היווניים נתפרסם אף קטע רומי קטן (ק״ו א

Charles בתרגומיו לס׳ חנוך.

ג. שם הספד.D מזכירו • Prino. 1, 3, 3 פשוט הוא שהספר נקרא בשם ספר חנוך (כגון אוריגינם • iaioanaem 71,25 בספר חנוך, ועוד) או חנוך סתם (אודיגינס = in Enoch Lib™

20, De Cuitu Fem. ir: ב בחנוך, או טירטוליאנוס ו ת כ כ = ^ Evobx yeyganxai*5 ev xd : כי ׳ ut Enoch refert = כמו שמספר חנוך), או דברי חנוך (כגון בס׳ היובלים כ״א י

כן מצאתי כתוב בספרי אבותי ובדברי חנוך ובדברי נח).י חנוך• ר פ ועוד מצינו לראשונים שהיו גוהגים לקרא את הספר בלשון רבים: ס: בספרי חנוך הצדיק. שם זה נהוג הן בספרים החיצונים (כגון צוואת יהודה ייח א׳ או צוואת לוי י׳ ה׳: ככתוב בספרי - כך בקצת נוסחאות. ובאחדות בל׳ יחיד - חנוך) והןtd ejtiyeYQafineva xov 'Evcbx : Contra Ceisum V, 54 בספרי הנצרים הראשונים(כגון אוריגינם =in libellis qui appellantur Enoch : in Num. Homil. XXVIII 101.ג010=הספרים שכתב חנוך, או בספרים [הקטנים] הנקראים חנוך). יותר מפורש בענין זד, לשונו של םינקילוםex tou JIQCOTOV 0־|ipXio3 (=מן הספר . u ?Eva>x : (Chronographia, ed. Dind. I, p־u T 2 0 )

ן של חנוך). ו ש א ר ה ועדיין אין אנו יודעים איך היה ספר חנוך מחולק. אפשר שהראשונים היו מחלקים- , ב א י י הצדק. ע ר ב ד - ׳ אותו לפי הרשימות ההתחליות שבספר בכמה מקומות (ייד אה מתושלח בגי כל אלה אספר לך ואכתב ת ע ו - ׳ ב א ספד מהלך מאורות השמים, סיב חנוך). ואולי - וזה ת , - ספד שני אשר כ ב ביד חנוך, ק״ח א ב א׳ - ספר כתו לך, צית שיצאה מידי בעל הספד בעצמו. י ד ו ס י נראה קרוב לוודאי - היתה בספריהם החלוקה ה

מבוא כג

ד. חלוקתו היסודית של הםפר ותכן חלקיו.ו נראה שהמחבר גופו חלק את הספר לחמשה חלקים. חלוקתו בולטת מתכנ האחדותי של כל חלק וחלק ומן הפתיחה שכתב לכל חלק באופן שמתחלתה של כל

פתיחה אפשר להוציא שמו של אותו חלק מנוסח כמעט על ידי הסופר בעצמו. חמשת החלקים הם:

) בקשר עם מעשה המלאכים , א) ספר על מה שהראוהו והשמיעוהו המלאכים (א׳ ב שקלקלו עם בנות האדם ועם סיוריו של חנוך בשמים ובארץ מתוך תעופת מרום (א׳-ל״ו),

ב) ספד החכמה או ספר המשלים (ל״ז-ע״א),, ג) ספר מהלך מאורות השמים (ע״ב-פ״ב)

, ( , ־צ ג י פ ד) שני מראות [היסטוריים] (. ח) ה) דברי חנוך לבניו על המאורעות שעתידים לבוא (צ״א-קי

ן הספר הוא בקירוב כך: כ ת.( , א, שער הספר (א

ג שבה מסופר על חנוך שראה בחזון מה , - ה׳ ט׳ , ב ספר המלאכים: פתיחה (א שהראוהו המלאכים והודיעוהו על יום הדין שלעתיד לבוא לרשעים ועל השלום והטוב, פקד על ): ה -ל״ו ׳ ו הגגוזים לבחירים ולצדיקים. אחר הפתיחה בא גופו של הספד ( המלאכים שקלקלו עם בנות האדם את עונם וטהר את הארץ מרשעתם. מלאכי מרום שולחים את חנוך אל הארץ להודיע לנפילים על הפורענות שעתידה לבוא עליהם.ו לפניו להתפלל בעדם״ אבל תפלתו במחזה נדחתה והוא נצטוה נ כשראו אותו התחנ להודיעם שוב על אבדנם. דרך אגב מספר חנוך מה שראה ממסתרי הבריאה ומה שלמד ממהלך חלקי הבריאה: אף קצות הארץ הראוהו והמקום ששם נשרפים המלאכים הרשעים ומקומן של גשמות הצדיקים והרשעים וגן־עדן ועץ הדעת ועץ החיים הטיועד לנשמות

הבחירים ומקום הפורענות לרשעים.

ספד החכמה או המשלים. מחזה זה נחלק לשלשה נאומים: א) חנוך רואה משכנות הצדיקים והקדושים ורבוא רבבות המשמשים לפני אדון הרוחות וארבעת השרים - מיכאל ורפאל וגבריאל ופנואל. כמו כן רואה הוא את מסתרי השמים: אוצרות הרוח. ד) והשמש והירח והברקים והכוכבים. וכלם בשמות ל?ןךאו והם נשמעים לקוראיהם (ל״ח-מי ב) לחגוך גגלה ענין הבחיר. הוא המשיח. וטיבו ותפקידו שהוא עתיד לדון את העולם (ם״ה-ג״ז). ג) על הטוב הגנוז לצדיקים ולבחירים ועל מסתרי הברק והרעם ועל הדין

שיהא געשה על ידי הבחיד (ג״ח-ס״מ), ולבסוף בא סיום לג׳ הנאומים (עי-ע״א).

ספר מהלך מאורות השמים והיא שיטת הקלינדד שנמסרה לו עיי אוריאל המלאך (ע״ב-פ״ב).

שני מראות היסטוריים: א) נח ראה במחזה ענין המבול שעתיד לבוא על הארץ. ב) מחזה המשל של המקולקלת. והוא מתפלל שלא ?שמדו כל בגי האדם (פ״ג-פ״ד) הבקר והצאן והרועים והחיות הרעות. והנמשל היא כל ההיסטוריה הישראלית למן אדם

.( הראשון ועד ימות המשיח (פ״ה-צ׳: בתחלה פתיחה (ציב) ואחר כך חזון השבועות. דברי חנוך לבניו (צ״א-ק״ח) כלו׳ תקופות ההיסטוריה - שבוע א׳ של חנוך. ב׳ של נח. ג׳ של אברהם. ד׳ של משה. ה׳ של בנין הבית, סוף ו׳ חורבנו. ז׳ דור של פושעים ובסופו ץךעו לצדיקים רזי, בחלקו השביעי יהיה המשפט , מלחמת הצדק בחרב. ט׳ עריכת המשפט. י שמים, ח לעולם (צ״ג, צ״א י״ב-י״ז). אחד כך באה תוכחה: אוי להם לרשעים מאבדנם לעתיד

כד חנוך א

ח ותודעתו . אחד כך בא ספור לידתו של נ ה) צי ד- צי לבוא ולצדיקים יש שמחת תקוה (. וסיום (ק״ת) על אש ( -ק״ז ו של חנוך על המבול״ שעתיד להיות ביםיו של נח (קי

הגיהנם המוכנה לנפשות הרשעים ועל הברכות המזומנות לצדיקים.

די םופר אחד. ה. הספר הוא מין והן בלשונות ו ספד חניך מידי סופר אחד יצא. על זה מעידה האחדות הן בסגנ

הבודדים הפזורים בכל חלקי הספר.ך כדי על אחדות הסגנון יש להביא ראיה. למשל. מן המדד, שנקם בה לעבוד תו, . ע בי - , / ל״ז א ג - ׳ / י״ב א המשך הדיבור מגוף נסתר לגוף מדבר בעדו. כגון א, ב

/ צ״ב א׳ ועוד. , ע״א ה ׳ ג ־ י א. ל״ח ב׳ וגי ודי. ל״ט , הלשונות הבודדים הדומים, כגון הבחירים והצדיקים (א׳ א/ ס״א י״ג. ם״ב י״ב י״ג וט״ו, ע׳ ג׳) וכדומה. פזורים הם בכל ב , ו / נ״ח א / ם״ח א ו

חםפר וכל קורא ירגיש בהם. אחדותו של הספר גראית גיכ מתוך הרעיון האחד היסודי העובר כחוט השני דדך כל הספר. והוא: דיגם של הרשעים והחוטאים באחרית הימים, הייגו בימות המשיח. ברעיון זה קשורים כל העניגים, למן העגין של קלקול מלאכי מדום עם בגות האדםנות העיקריים על סדרי העולם י*ל ו שממגו גתהותה ההשחתה המרובה בארץ, ועד הרעיי הנהגתו בידי דוחות שוגים שהם סמל לתופעות הטבע. כל אלו העגיגים מוכיחים על י אחת שהיתה שוקדת על השלמת עיבודו של הספד וסידורו על פי מהלך המחשבה

האישית בזמנים שונים להתפתחותה.ת קובץ כולל לכתבי הטופר׳ נ אבל הספד לא בבת אחת נכתב. אלא הוא בבחי שאסף לתוכו וסידר - הוא גופו דוקא. וודאי בסדר כרונולוגי - אחת לאחת את יצירותיי שכתב בזמנים שוגים. לפיכך אין תמיהה אם לאחד דיוק למץאו כמה הבדלים בתיאורים או בפרסים אחרים בין חלק אחד לשגי. כן ידגיש הקורא שבמקום אחד (ל״ג די) כותב לו לחנוך אוריאל המלאך. ואילו במקום אחד (ע״ב א׳) מדאה לו אוריאל לחנוך את) שחנוך בעצמו כותב לאחר , ו - ׳ / עיט ב / עיה ג פכתבי השמים, ועוד מציגו (עיד ב.( שהראהו אוריאל את העניגים השונים, או שהוא כותב ספר מיוחד למתושלח בנו (פ״ב א,- ד י והוא הדין. למשל, בהפרש שבין תיאור הרוחות בצאתם ממשכנותיהם שבין סרקים ל) משמע שצבא השמים , ו - ׳ , כ״א א ז ט״ ״ב- ו ובין פרק עיו, או שבמקום אחד (י״ח י י ל) יוצא שאין בהם דעת, וכיוצא בהן מן הסתירות ב י פ ־ ב י ע הם בעלי דעת, וממקום אחד (

והחזרות שהן תלויות בכל פעם בהלך הנפש והפנטסיה של הסופר.

. ו. האיש וספרון בתוכה היתד• מחולקת לשני ממנות מתנגדים זה לזה הסביבה שהיה האיש נתו ונלחמים זה בזה בחרף נפש: המחנה האחד היה שומר אמונים ליהדות ולתורתה מורשתת והולכים בדרכי הגויים עד הגבול אבות. והמחנה השני היה מן העוזבים גחלת אבו

האחרון, עד עבודת אלילים ממש./ ציט ׳ ואילך, צ״ז ח ז - ׳ למחנה זה של הנטמעיס היו שייכים עשירי העם (ציד ום היו י ר ב ג וגים נםרזיס בחייהם: ה י״ג), שהיו חיים חיי הוללות ומתמכרים לתענ מתקשטים בתכשיטי גשים ומתגהגים בדרכי מותרות עד לאין שיעור (ציח ב׳1 והיו) ולא היה לבם נוטה ו ז ־ ׳ עובדים עבודה זדה לכל פרטיה ולכל מיגי אליליה (ציט ז

לשום עגין מן הדברים שביהדות (ציט י״ר),

מבוא כה

על צדה של כת זו וברשותה היו הרבה מאנשי רוח. נואמים וסופרים, שהיו מבעלי אותה השיטה של הוללות וטמיעה, והם היו סובבים בעם ועושים נפשות לרעיונותיהם ולדרכיהם בלעגם לצד שכנגד, לנאמני היהדות, בפה ובכתב. הם היו לועגים לאותם, חגוך) ואומרים שלשוא הם מעגים את גפשם לבלתי ראות בטובה הצדיקים (שבם, ואילך). בחייהם, שהרי סופם של אלו ואלו, של הצדיקים והרשעים, אחד הוא (קיב ו והם היו מצליחים הרבה והיה עולה בידם למשוך אל צדם אנשים שעשו את עצמם). ועוד , חנוך בעצמו (צ״ם ב, לאשר לא היו מקודם, - לחטאים. כמו שמעיד בעל סה לבל מ כ ח ו אנשים לעשות רע ל ת פ : - ידעתי כי החטאים י הוא גאגח במר נפשו

א לה מקום וכל עצה לא תחסר להם (צ״ד הי). מ! י והמלחמה בין שגי המחגות היתה לא לחיים אלא למות. הרשעים היו מתנהגים). היו הורגים בשכניהם , בצוררי היהודים ממש: הם היו מחרימים את הצדיקים (ציה ד). שלא ), רודפים את בתי־הכגםיות (מ״ו ח, הצדיקים (צ״ט ס״ו). שורפים אותם (ק׳ ז,), ואף לשלטוגות שהיו על צדם של יהיה להם ליהודים הגאמגים מקום להתפלל (ג״ג ו,

) היו מלשיגים עליהם (צ״ה ד). הרשעים (ס״ג ז,, חגוך, שהיה מקגא ובמערכת הצדיקים, בראש מחנהו, כנראה. היה עומד בעל ם), שהיא תורת עולם (צ״ט ב׳), והיה , לחכמת התורה והיהדות (צ״ח ג, ו ל , כ ה מ כ ח ל

גלחם גגד האנשים הנפסדים וגגד הדעות הנפסדות. כל הימים היה מתכונן למלחמה סופית, גדולה ומכריעה, של שפך דמים בלי קץ

.( , א, ) עד שישטפו נחלים מדמם של הרשעים (ק , (צ״ט ו: ממש ת ו ר פ ס בעיקר היה מתמרמר על המלחמה שהיו מנהלים אותם הרשעים ב באותם האמצעים שבהם אפשר להפיץ את דברי התודה בעולם, בדיו ובנייר, היו מנהלים הם את מלחמת השקד שלהם. מוטב היה להם לאמצעים אלו שלא יהיו ידועים כלל בעולם אם לתכלית זו הם משמשים. ולפיכך גדול הוא ענשו של אותו מלאך מןת י י נ ב המלאכים שקלקלו שירד אל הארץ ולימד את בני האדם לכתב בדיו של עםצים ו, ). והוא - בעל ם שחטאו בהם רבים מן העולם ועד העולם ועד היום הזה (ם״ט ט׳ם מלחמת הקדש גגד אותם הםםריס הטמאים שהם מלמדים את ההפך מדבריהם ח ל נ - ך ו ג ח של שלומי אמוגי ישראל והם משפיעים הרבה. והוא מכיר בהשפעתם והוא צווח במר לבו:- אוי לכם כותבי שקר ודוברי רשע כי יכתבו שקריהם למען ישמעו אליהם

אגשים ופועלי רע לשכגם (צ״ח ט״ו).ה כי החטאים ;שנו הרבה ויטו דברי יושר וידברו ז ד ה ו ס - ועתה ידעתי את ה

.( דברי רשע וישקרו ויעשו מעשים גדולים ויכתבו ספרים על דבריהם (ק*ד י, וגראה שאותם הספדים היו גכתביס לועזית דוקא - ודאי יווגית. ואולי גם ארמית —

והוא היה כותב רק עברית. אבל מקוה היה לתרגמם תרגום מדויק:, ולא ישנו ולא יחסרו ם ה י ת ו נ ו ש ל ה את כל־דבדי ב נ ו מ א - אכן כאשר יכתבו ב מדברי כי אם יכתבו באמונה את כל אשר העידותי בראשונה עליהם, אז ידעתיו לצדיקים ולחכמים להיות לשמחה וליושר ולחכמה רבה נתנ ר כי ספרים י ח ד א ו סו הספרים והם יאמינו בהם וישמחו עליהם ואז כל הצדיקים אשד למדו בהם נ ת ולהם מ

- . את כל דרכי היושר יבאו על שכרם (ק״ד י״א-י״ג).( בטוח היה בהשפעתם של דבריו: מקוד, היה שאפילו הרשעים יכירום ויביגום (ק׳ ו, יש לשער שהיה רושם לו בכתב ומאסף חומד על מעשיהם של הרשעים, ובאמרי) אל כרוניקה של עצמו הוא מתכוון שהיה ד ז / קי שחטאיהם נכתבים יום יום (צ״ח ח

רושם לו פעם בפעם.

ו חנוך א כ

ל ומאותן הרשימות ומתוך הרוגז התמידי והתסיסה התמידית שבלב יצאו אחר כ היצירות הבודדות שחרזן וםידרן לספר בן חמשה חלקים״ וכל חלק הקדים לו לדברי

חזון שבו פתיחה מעניני הזמן. והספר גתלה באילן גדול. כמו שהחטא והקלקול שבעולם מוצאו מימי קדם. עוד למן המלאכים שנשתלחו לארץ בראשית הימים והם במקום לתקן קלקלו. כך אף הצדק שלשלת יוחסין קדומה לו: הוא הולך ונמשך מאת חנוך שהיה ראשון לצדיקים ואף הכיר הצדק והרשע ועושיהם לסי מה שנילו לז והראו לו ברשימות שבשמים. ואת הדברים שכתב בפקודת מלאכי מרום (ס״א ה׳) מסר חנוך למתושלח בנו (ע*ו י״ד׳ ע״ט א׳״ ם״ב א׳). גם נח קבל הימנו (ם״ח א׳)״ והוא. הנכד. הכניס לתוך הספר של זקני

. ( ז י ס - ה י ס אף מזכרונות של עצמו על ענין המבול ( ספר חנוך בן הוא לנבואה ואב לאגדה. רוחם של כתבי הקדש מרחף על הספר: תופעות הטבע כלן ברוח המקרא נאמרו וכל המליצות הציוריות שבמקרא כמשמעותן- ה נ פ ניטלו משם: אוצרות הדוח והשלג והגשם והכפור והטל והברקים והרעמים. ואבן ה יסוד הארץ ועמודי השמים ־ וקשתות וחצים ואשפות שבשמים. - כל אלו לציוריות- ו ״ ם ד י״ח, חבקוק ג׳ ט׳. תהל׳ ז׳ י״ג״ י״ז ח׳ ו י שבמקרא הם שייכים (השוה ישע׳ כ

ח ו׳״ ט׳ ט׳ ועוד). / ט׳ ו׳״ לי / ו׳ ד / איוב ה׳ י / קמ״ג ו טיז. ל״ז ג ולעומת העניניס על המלאכים - הגדולים והקטנים ־ השרים הםמוגים על האומות ועל תופעות הטבע ועוד, - כל אלו דק רמזים קלים יש להם במקרא וכאן הם מורחבים

וםםורטיס בהרצאה של שיטה, ואין כאן אלא מעבד אל האגדה שלדורות הבאים.

. ז. זמנו של הספר ומקומומי ו זמנו של ס׳ חנוך נקבע מתוך הלך רוחו של הסופר: בחלק הרביעי הוא ג בתםיםת המרד של החשמונאים. לטלאים צמחו קרנים והוא מאמין שבהן ינגחו את האויבים וינצחו. אבל בשעה שכתב את דבריו אלו עדיין לא היה נצחונם של הצדיקים על הרשעים נצחון שלם: בחלק החמישי עדיין מרחיב הוא הדיבור על מה שעתיד לבואי חרבן בקץ הימים. אם כן נגמר הספר לפני מותו של יהודה המקבי (בשנת רל״א לפנ

הבית). ואולי עוד קודם טיהורו של הבית על ידי יהודה. נראה״ שהסופר היה יושב וכותב לא בירושלים, שהדי הוא מתגעגע בעיקר על בנין בתי כנסיות. ואילו על בית המקדש אינו מדבר כמעט״ ואין בדבריו שום זכרות ולעבודת המקדש. רק בחלק האחרון. כשהוא מהדהד על גצחון גמור ועל לקרבנ החזרת השלטון לידי יהודים נאמנים חושב הוא אף על החזרת ירושלים לידים גאמגות

ואתה אף בית מקדשה - מרכזה.

ח. השפעתו של הספר על הספרות שלאחריו.ם היו י נ ו ש א ר ו ם׳ חנוך השפיע הרבה על מהלך המחשבה בישראל ובנוצרים ״ מסתייעים בו כבבר־סמכא. השפעתו נראית כבר בראשוני הספדים החיצונים: בם׳ היובלים׳

צוואות השבטים. העלאת משה, חזון ברוך הסודי, חזון עזרא.ל ג) ובפרט ל כ ת ב ו ח ו א מ ת ה י ר ב ע עקבות השפעתה של ספרות חנוך נראית בספרות ה

1) וכבר הקדיש לכך Charles בתרגומיו י*ננליים לסי חנוך פרקיס מלאים על הסתייעות ואיםםות מם' חנוך חגסנאווו לרוב הן בספרים החי1וניס והן גם«רי מבוגרים.

2) השוה. למשל, דבריו של ספר הקנה (קוריץ חקמ״ד, יף ק״ז אי) מכתב. כנראה, בהשפעת ס׳ חזהר (עי לעיל בפרק אי): ״וכן אמרו רז״ל ספר היח לו לחנוך, תה הספר חוא הספר שהיה לאדם הראשץ לשבח

ז מבוא כ

באותה הספרות המאוחדת המוקדשת לחניך ביחוד3<. והם המדרשים הקטנים. כגון ם׳ היכלות ושיעור קומה ומרכבה רבה וכיוצא בהם. ספרות מאוחרת זו כלה רוויה היא

וספוגה תיאורים ורעיונות משל ספר חנוך הקדום.

ט. תרגומים חדשים מן הנוסח הכושי.: ת י ר ב ע א) ב

1) ספר חנוך אחד מן הספרים הגנוזים גמצא מקרוב בארץ כוש ועתה געתקף הוא ביאור מספיק וחוקר אל תולדות אגדות ס ו ד י א מכושית לעברית ונוסף עליו בת בספרי דורות החרבן ובתלמוד ובמדרשים ובכתבי המקובלים וערכם לספרי הקדש רבו

.Baouresci ,1864 ף ה ל ו י ס ו מאת י מהוצאה זו היה בידי דק הגליון הראשון (שהשאילגי בטובו ר׳ נ״ש ליבוביטש מברוקלין). בן שמוגה עמודים, הכוללים שעד הספר ושמוגה פרקים ראשוגים (הטיכםט

באותיות מרובעות בגיקוד והפירוש באר יוסף בכתב רש״י), על תרגומו ועל הוצאתו זו - שנדפסו הימנה רק שנים או שלשה גליוגות —י (בהקדמתו לספר חנוך ף ה ל ו ס ו י י ר ב ה ד ל א מספר יוסף הלוי במאמרו*) ״

המתרגם מאתו משפת כושית לעברית עם באוד נרחב)״ דברים אלו:, דילמאן] - הספרים האלה (הוצאת ספר חנוך בכושית ותרגומו בגרמנית כאת א הגיעו לידי ימי מספר אחדי צאתם לאור, ובהתבונני אליהם [נ]קשרה נפשי בספר חנוך, ולא שקטתי ולא נחתי עד אשר תרגמתי לעברית את הנוסח הכושי וגם עטרתיו בביאור נרחב לתועלת בני עמנו הדורשים קדמוניותם. אולם תקותי להעלותו על המכבש ולהפיצו בקהל רב עלתה בתהו. וגם בשנת 1863 [צ״ל 1864] אשר חדשתי בה את הנםיון לגלותום וגלחצתי לשום י ל ה ע ש ל ו ש ם א י ג ש בקרב עם לא יכלתי להדפיס ממנו יותר מ קץ למגמתי ממחסר הכסף הנדרש להוצאות הדפום, על כן נשאר כתב ידי טמון וכמוס וכסוי אבק בתוך המגלות אשר בתחתית ארגזי עד היום. אולם מקרוב העירגי לבי עליו על פי סבר. מעצבת לב ומדיבת נפש אשר יםודתה במצב רב עמנו בעת החיה הזאתנני למדי חשבתי הקרוב מאד למצב אבותינו בעת אשר נכתב בה ספר חנוך, ואחרי התבום אולי לא יהיה בלי כל תועלת לרבים מאחינו היודעים ו י ה ה ז ד ה פ ס ת ה ו ל ג כי הת ת שפת עברית באשר הם יסודות נאמנים לנחלת אבותם... כל התגחומים אשר גוכל ל להם לא למותר יהיו. יבא גא כותב ספר חגוך גם הוא בתוך הבאים ויטיף נטפי נחומיו

ויחליפו כח 1 - כך כתב הלוי בשנת תרנ״ב בעשותו הכנות לגשת שוב להוצאת תרגומו. אבל

מאריה דעלמא... וכל הסודות 1ה]נעלמות נמסרו בידו של חנוך ע״י ת״ת (=תמארת) ואלף מפתחות נמסרו בידן וקושר כתרים למאריה דעלפא וקב״ח לקח אותו... ובשעה שמתייחד הקב״ה עם חנוך מראה לו גנזי עלאת

מראה לו אילנא דחיי בתוכו וטרפי דאילנא וענפיו וכולם רואה״ (ועיש דף י״ט בי). 3) על הספרות המאוחרת של חנוך (למן ם׳ הישר לסדר בראשית ועד ביח׳ים של ילינק ג• קנ״ה, ד״ קכ״ם ואילך, ועוד) ע׳ ס׳ מרכבה שלמה, כולל ברייתות מהתנאים רבי עקיבא ורבי ישמעאל כה״ג.. יזא לאורH. Odeberg, 3 Enoch or the Hebrew Book of פעם ראשונה מעגם כ״י ישנים... ירושלים תרפיה, והם־ .Enoch (Cambridge, 1928) בפרט מענינים כמבוא לספר זה של אודיב־רג הפרקים המוקדשים לרעיונות המקבילים שבין חנוך הכושי וחנוך הסלאבי (חםקו«ר, שהוציאו Charles—Morfill) ובין חנוך המאוחר (אודיבירג

מכנהו בשם חנוך גי). 4) המליץ לשנת תרנ״ב, גליון קם״ט.

כח חנוך א

הפעם לא עלה בידו אף להתחיל בהדפסת הספר מהפת שקפץ 1עיד בן עשרים והתמרה בו (אףיעל־פי שידע על תרגומו של הלוי) והוציא פרי בסר שלו. והוא:

ספר חגוך תרגם משפת הכושים לשפת העברים והוסיף עליו מבוא העריי1 (2 ובאורים [הכל בגדמגית] אליעזר גולדשמידט. ברלין 1892.

ב) באנגלית (חוץ מתרגומו של Laurence שנזכר לעיל):1) Charles, The Book of Enoch translated from Dillmann'8 Ethiopic Text, emended and

revised in accordance with hitherto unoollated Ethiopic MSS. and with the Gizeh and other Greek and Latin Fragments, Oxford, 1893.

2) , The Book of Enooh... translated from the Editor's ethiopic Text.., Oxford 1912.

3) , Book of Enooh (Apokr. and Pseudep. I I , 163-281). 4) Schodde, The Book of Enooh, Andover, 1882.

ג) בגרמנית:Beer (Kautzgeh, Apokr. und Psaudep. 1900, II, 236-310). Dillmann, Daa Baoh Henoch, Leipzig, 1853• Flemming u. Radermacher, Das Buch Henoch, Leipzig, 1901.

ד) בצרפתית:ICartin, Le Dvre d*Henoch, Paris, 1906.

י א׳ כהג״ ד ל י ם ע ל ר א ׳ ל צ התרגום הניתן כאן געשה מתוך ההוצאה הכושית ש ויעקב גח םייטלוביץ: הראשון אחראי לעצם התרגום והמבוא וההערות. והשני - לבדיקה

מדוייקת מלה במלה מתוך הנוסח הכושי.ת ע החלוקה לפרקים (מאה ושמונה) ולפסוקים נעשית לפי דילמן. שכוון מבלי ד לחלוקה שקדמה לו באחד הכ״י (מן המאה הי״ח). אם גם בשינויים בגודל הפרקים (אבל בשאד כ״י החלוקה לפרקים ופסוקים מחולסת. כמו שהעיד Laurence בסוף המבוא לתרגומי׳

. ( X X I I במבואו לתרגומו משגת 1912״ עם׳ Charles וע׳

ך א ו ס$ר חנ

ם קי א דברי בךכת ןשנרך ?רף־ את־חבחיךים ןאת־מדי $#ר להיו ביום המצוקה כ$#ר ל$סדו $ל־הךעים ן7ך?זעים: ב ןי^א מ^זלו ויאמר לןנייך אי# צדיק $#ר עי$יו ל$קחו בנד יי

ו!חז מ^זה־קךש בש^לס לךאמי לימל^כים ומלם #מע1*י חלל ומזדם איכותי את א^ר־ךאיתי ולא לדור הזה 5י אם-לנדור]* מ^לי ( ץ א: על הבחירים ד5ךהי ואליהם * בו נ ךחוק $#ר ;

] על־הר־ $דן ד נ!קדוש ןהןדול יצא ?*מקומו: ואלמי עולם לדיר נ: ו#שדו ץלם ם ל ^ ה 0ץי ןןרח עבדצבאותיו ובעז חילו יושיע מ

: ןך^שו ן ך $ י ןהעירים :חילו וםחד ןדול ורעד יאןשזמו עד־קצות ה

: ללרים הךמים !־הגבעות לן^אות תש©לנה ן?מםו כדונג מ3$י לל^הז מש$ט ו י ־ל$ךן <אכד ףן ל ן בקיעים וצל $?ור־ע *ד " ל׳ * W f l ז

ח על־^ל * ולצדיקים >ילס יןגק)ה #לוס ן$ת־ד,בחירים ל#מר ןח^דם לליו ןאור י כ ב מ לה:ה ^ליהם וליו {לס לאלהים ןהיסןיב ללם ו 8 אלהים להם לץךח: ן$$א עם־רבבות קךש ל^שות מש^ט 5צל ולה?ךית $ת־הף?זעים ולהוהיס ל>;ל-^ר על־?ל־$#ר ^עזי

: ו י ^ םחוקזאים ולך^זעיס ו$#ר חך#יעו לא ל#פו $ת- ב התבוננו אל־^ל־חמ^שים א#ר ב^מלם וחם ללם כמש$ט דךכיזהם ןהמארות $#ר ב^זמלם ול!ס י^לו ןילאו ן

, ( ו (א־לו י ד ו י ם ם ו י מ ש ך ב ו נ ח ו ו ל ק ל ק ם ש י כ א ל מ ן ה י נ ק א: ע ל ח

א־־ה. סתיחה לחלק א׳: משלו של חנוך על גורלם של הצדיקים והרשעים לעתיד.

ב י ף עי״ן בצד״י(כיוצא בכך משלי כ׳ כ ו ל י ח ב ם י ן צ ז ן ־ ל , י כ 8 G ביווני . ם י ע ר ל ה כי • נ*סז (=ויאחז= ס בע׳). — *0 יש תוספת בסוף הפסוק: והצדיקים יןצלו. - ו!חז. היווני מג י. המעבד מגוף גםתד לגוף מדבר שכיח ו א ד ה ד ש fjv excov) מחזה קדוש ושמים. - אר ש א / צ״ב א׳). - / עיא ה ג - ׳ , ע׳ א ׳ ב - י , ל״ז א ׳ ג - ׳ בספר זה (השוה י״ב א). - 1י ד ר ך א ר ץ]. כך ביווגי (השוה מיכה א׳ ג׳). ובכושי: 8G) י ב א. אני מדבר . מתמיה, שהרי אין ענין הר סיני אצל יום הדין י נ י ר ס ל ה ע - . ם ש ידרך מ הגדול, ואולי עיקרו: [{]על־הר־סיני, כלו׳ ירעיש העולם כבמעמד הר סיגי, והיא השוואה. תרתי משמע: אלהי הנצח ואלהי ם ל ו שכיחה לגבי משוררים ראשונים. - ו א ל ה י עו בחטאם עם בנות האדם ־ הורחב ל ק ל ק ש - ו ל י ם. על מלאכי מדד א ר התבל. ־־ ו ה ע י

- . י נ ו ו י . כך ב ם י ע י ק ע ה... ב ק ב ו נ - . ( , הדיבור בפרק ו׳ ואילך (וע׳ חנוך הסלאבי ז

ה ט - חנוך א ב ב

ח ןהתבוננו $ ל ־ ת י א א ם : ר 9 ? ר ^ [ ! י ״ י נ י ? א ^ י י ר ת נ ^ ^ י ב א

אל־המעשים הנאשים עליל מראשון ןעד-אסרון הי לא ישןה כל־ה $ ל : ךאו את־סקדן ן^ת־החךף 5י $ ג מעשה האלהים בהךאתו

ה: ל ומטר :נוחו עלי ט ן מלם וגננים ו *ל־ל*ךם ?ךאים >ימו ליבשו ןישירו ס נ התבוננו וךאו את־העצים ?לס ןעה עשר עץ $#ר ל־א לשירו כיי אם־יעמדי את־עלילס זולתי אףי: ם י ^ ר ס ושל^ה ס ל א 0ךשים תחוניהס # ^ ־ י !בעליהם] הלשנים עץ בהיות ה#$ש מ&על לד• ל ק ד ושבתם ןהתבוננרנס אל־:&י ה

- ם ט הש$ש ןר^ךץ ן ה ל צל מ נלאךץ] ממולה וא$ם י*כקשו 9כה ;ן ועל" ד ^ ל ־ ל ר ע י ד י ל ל ? י א מ a ל W ל׳יא סדור מלהב־ד1ךב

לכלע מרב למש: ה הותבוןנו• בהתנסות לעצים ירק עלים וכעשוו^ס §רי ןשימום $ל־כל[-אלה] וךעו >יי הוא החי לעולם עקזה אלה ן:לם! $ ב ב ל. ןלא יקזני ו ע ן ל^ י ו מ^נ י כל־מע^ ב ומעשיו ל>$ניו שןה £נה [:צאו] ו

: וךאו איך ללמיט ל ג כי אם־כ$#ר צ;ה אלהים בן יע^ה *: ןא^ם לא ןאמנתס ןלא עשי$ם ם ^ ל ^ ־ ת ת נסר ל$עלו א מלרו י ו• וך?רים קשים י אבד$שע$ס ובדברו גצלד ן כ ו את־מ^ות ל$ד: לכן ויג^ללי ס כ ל ' ם א א להי £ ה ב&יכם ל,פ<מא על־גךלו קשי־לב לנה בקללות תרבי את-למיכם ושנות חייכם י*$רו#ה ושנות תיךתכם'ם חקור: כ:מים להם תתנו את-ישמכם לקללת כ א ללי ל ל י עולם ו: ד ח ם : י א ז ח שלם לכל־ל׳צדיקים ו?כם לקללו $ל־המקללים ן$ל הס ?!ךקזעים $ ל ח ו ס לירכיי * ה ס ו ו ^ל ז ןלבחירים :חי אוךה ושמחה ו

ם לחיו בלס ולא ס : ןאז תןתן להם לבחירים לכמה ו ה ל ל ח תהי קם להיו: ולא י ו ן ס ן י / ב ^ יח^או־עוד לא בזדון ולא בשג$ה כי־לם ל מ ישובו ל?שע ולא יאקןמו ןל־:ע/י ח!ילם ולא ;מותו' ב&^ה ןק$ף

.. *Geoponica 11 (מביאו charies) מוזכרים י״ד אי ר עץ. ש ה ע ע ב ר י א ת ל ו ז שהם ירוקים תדיר ואינם משירים עליהם בחורף. - ח ר פ י ם. בכושי: כרמת. וז) לענין שנה. כאן ענינה ו<ךף > , , י שמלה זו משמשת במקומות אחרים (כגון י

כנראה מן הפסוק הבא הפותח בקיץ. —

>*MQTCOCIV—GB לא יחטאו. כך ביווני . ו מ ש א . xeoxr\xe£ ־־ ו ל א י ם ת ע ש ם פ - י ובכושי: ולא ?שפטו. כלו׳ בעד אשמתם. וידוע שהפעל אשם בעברית סובל ב׳ המשמעיי

- . ף צ וני: במגפת ק . ביו ף צ ק ה ו פ ג מ ב

ז לא - חנוך א ו א

ר :מילם י$לאו ן$ךכו למילוט ב#לום ו^נות שמל$ם הרכיבה 6 ^ ו 1יאקזר עולם י^ןזלום צל :מי חיילם:

ו 1:הי כי־רבו בני־ד^ךס כ:מים לסם וכנות :פות וןאות ילדו 3 לל!ם: ולךאו אוותן למלאכים בני־ס^מלם 1!חמדו אותן 1:רכר אי#

אל־רעהו לכה ?ב^ןךה־לנו ?שים מבנות ח$ךם ןנוליךה-לנו {נים:ו לעשות $ת־ נ א ^ ך נ !*א^ר אלילם #$ךן1י ןהוא ן$י$ם :ראיזי ?

ל: 1!עןהו {לם דו ד סךכר לוזה ולליתי אני לכדי נושא לעון סן^כע ?לני ולר^קשךנו בחךס בלנו כינותינו לבלתי ע נ כ £ !*אמרו ל ה מור מךלוע^ה סזאת וכד׳ נעקןה את־למע^ה הןה: $ז ?שבעו ?לם ו יחד 1לתקשרו כינילוםבחךס: !לליו ?לם מאתלם מל^־ד 1!ךדובימי יךד על־ראש סר־חךמון ולקךאו ללר לךמון כי בו נשבעו ז ןללרימו לינילם: ואלה שמות ןשיאילס שמחך ןהוא הןדול כלםל 1כיאל בךנןיאל א ! אךככח ךמאל בו־ככיאל וןמיאל ך$יאל ה

א. קלקול המלאכים - קלקולם של בני האדם — המלאכים בשמים ממליגים לבבי האדם — גזר דין י ־ ות המשיח. ו ב ל מ - ו ל ק ל ק pna על המלאכים ש

/ ואף שם הוא פותח בלשון ד - , , א פרק זה הוא מדרש אגדה שיסודו בבראשית ו ויהי כי... - אגדה זו רווחת בספרות המדרשים והקבלה בקשר עם דורו של גח (השוה/ א׳). דור המבול. - ש מ ח ז י. בצורה זו הוא מצוי בספרות העברית. ואף (בחילוף י

חי״ת בעי״ן) בצורת עזא או עוזא (אס כן שמחזי = שמעזי). ובכושית צורתו סמתז או ספדז (יוסף הלוי מסרו: שמיעזא). בזהר (ברא׳ ל״ז א׳) געשו הימגו שגי מלאכים:ר הזה. כך ביווגי. ובכושי גם כאן: את העצה הזאת.- ב ד ת ה א - . ל א ז ע םמיא עזא ו כתוב זה נמסר כאן לפי הנוסח היווני "0 (בכושי הנוסח: וירדו אל 8ךךים והוא ראש הד חרמון ויקראו להר חרמון כי בו נשבעו ויתקשרו בחרם ביניהם). וללשון וירדו, ט״ו: ירד כי בימיו ירדו מלאכי ה׳ על הארץ (אבל בימי ירד השוה ס׳ היובלים ד, ואילך - ניתן טעם אחר לירידת המלאכים על הארץ). והשוה לקמן , א שם - וע׳ ג״כ שם ה- & ״ . ה ב כ ר א - . ( ל א ד ק״ו י״ג. - ברשימת המלאכים יש כאן רקי״טשמות, ואחד חסר (אחר ט. s AQa#dx-G G .הלוי מעתיק (מבלי להודיע טעמו) באותיות עבריות: עטרקיף .'AXOLQ-KOVCP

: ארעא תקיף. ואין להכריע. - ד מ א ל. ״G-^11AQax״ ו ה ר ת ו פ ) 1 5 3 .Legends v ( גינצברג (=ארקיאל). ולקמן (ח׳ ג׳) בנוסח זה כשמדובר עליו גאמד: השלישי לימד אותות הארץ. אם כן אדקיאל=הממוגה על ארקא (=אדץ. בארמית). וכן העתיקו הלוי: אךציאל. -Qa\1\1a\1f\ — Gוהעתיקו הלוי: . לפי צ׳ארלם: תהמיאל (=ממוגה על תהום). 0* 8 ל א י מ ת 0ך9יאל. - ד מ י א ל. אולי: דעמיאל (־ממונה על הרעם). - ד ג י א ל. לפי גיגצברג (שם) הוא משובש מן ליליאל (=ממונה על לילה). שנזכר בספרי חנוך המאוחרים (ע/ למשל. ם׳ חגוך לר׳ ישמעאל כ״ג הוצאת אודיבירג ג׳ י״ט* או בם׳ מרכבה שלמה ייא. הלוי גורם צחיאל (בכושי: אזקאל). ולפי צ׳ארלם עיקרו: ש^יאל. ל א י כ ז - . ( , בגושגאמר בו (ח׳ ג׳) על מלאך זה: השמיגי לימד לראות ו ו . גתכ 8 G ושגיהם לגוסת בשחקים (deoEaxoniav). וגינצברג (שם) משער שעיקרו זיקיאל (שבחגוך המאוחר, שם)=

ב

נ

ד

ה

ו

ח

ח ג - חנוך א ו ה

אל !קיאל םה?מ?אל סהךאל קזךאל עזאל אךמרס באריאל ע^י יו־מיאל אךז:ל: אלה ל,ם שריהם לעשרותיהם:

ו?ר,חו להם הס וכל-האלרים עוןןלס ;שים ףבלרו להם אי#ם י ^ W ??ן !:למדון קק$1יס ף ? l לז י ת 1**לי $ל ל ת א ו ל * !יורון לכרת שךשים וממחים: ןקן זמרו מנלךןה ;בורים ןדוליםי מ ן כ * בד־ד^ךם ן י ; : שלקזת אל&י א$ה ןבהם: א#ר אכלו את ?ל-^ לא :כלו־עוד ב^י־לאךם לכלכלם: ו!?$בו הנבורים ^גךם ויאכלו אח וכחד, ןלאצל אי# ? * ה י י ס א כעיף מ ט 3 ס* ל י ב3י האךם: נ

: מה ה^ךץ $ת־כ2י־ל׳דו$ם ?שר רעהו ולשתות את־ךמו: אז לאלים י « $ ועזזאל למד את־ב3י ?אךם לעשות ללבות ומאכלות ו ו^ךיונות ויודיעם את־&ל^בות ה$ך$ה ומלאכת מחש?ו^ן מעמידם ועךייס ומעשה לפוך ולנפות את-ןבות לעיכלם וכל־זמא?;ים ביקרותו ת ל ^ ה ר?ה ויעשו ז$ה !למע!־ ! ע ^ ב וכל״צבעי רקמ$לם: ותלי ר

י $ ס וכלת קזך^ים אך$לם ל י כ#?י ^ ג ?כל־דךכיזהם: #£ל1י ל

ו ה מ G י * פ ^ • • ־ א י מ י ם י כ ר ד ממינה על הזיקים. ־ ע ז א ל. בכושי: אזאל (באליף)׳ כJ י • ג ד Apeapcog G') להתיר כשפים, ועל סמך ז לימד זה (ap|Aapos$, ובנוסח *

י א ל. כך מנקד הלוי: בטךיאל (בטי״ת שואיח). גינצברג ^ ם הלוי: $ךם״יאש.- ב ם דV י כ שהוא משובש מן מטריאל (=מפונה על מטר), שבחנוך המאוחר (שם). - ע ג נ י א ל• ב. אולי משובש מן #משיאל (=ממונד, על השם ^ ל א פ ם פ מ ם כדרכו: אןנאל (באל״ף). -

שבגוסח "G לקמן (ח׳ גי) נאמר עליו: שלימד אותות השמש. והלוי מסרו: ש?ןיאל• ם ת ד א ל. הלוי: םרתאל=שרו$יאל. - ט ד א ל. הלוי: סוךיאל. - י ו מ י א ל. ממונה

ד ז י ל. אין עיקרו ךךאל, משום שמני ^ א - . ו מ היום. ובחנוך המאוחר (ש^ ?9?יאל שי h *הם ה ר ם ^ מ כ ת ה י י י ת י י א מ י ל = ״G (ח׳ ג׳) נראה שעיקרו סי׳ריאל ^

G (dpxui afawv). ובכושי צורת הפסוק: אליי . כך לסי * ם ה י ת ו ר ש ע ם ל ה י ר ש נשיאי מאתים המלאכים והאחרים כלס עמהם. -

. לשם כישומים ם י ח מ צ ם ו י ש ר ת ש ר כ : ויטמאו בהן. - ל G 8 . ו בהן ק ב ד י ו' ( T < i v a s : G . ם . בכושית םובל ש ן ו כ נ ו 0 p . כך * ם י ח מ צ בעגיני אהבה של אישות. - וך : ^ ף ה להם שלשה מיגים ( ג ד ל ת ו 8 G בנוסח . ם י ל ו ד אף ענין עצים. - ג ב ו ד י ם ג

בראשונה גבורים (yiyavreg) גדולים והגבורים הולידו נפילים ולנפילים גיליי עלייג: גביי , ף ך׳ א ר ב ב ב ן ת כ י ה ל פ ש ע ר א ד ן ה ה ל ז ם כ ל ך י ג פ ן ל 1 , ד ג י (EXioub'), ו

נפילים ואנשי השם. וכבד השתמש בזה הדרוש בעל ם׳ היובלים (ז, כ׳). ־־ז ז אל. אולי הוא קרוב לעזאזל שבויקרא ט״ז ח׳ (ובפש׳ הוא נכתב שם לחיי* ע ו

עזזאיל). שם זה מצוי אף בקיצור: עזאל (והשוה ביהמ״ד של ילינק ד׳ קכ׳יז: עזאל חזר בתשובה ועדיין הוא עומד בקלקולו להסית בני אדם לדבר עבירה במיגי צבעוגין ש

י

י י ש ל 5 ע א ז ז נשים... והוא עזאזל שבתודה), שני עגינים שמביאים הפסד לעולם לימדם ע- ש מ ח ז י ) \1exaXka( , 8 G . ה מ ד א כלי זין ועשיית תכשיטין של מותרות. - מ ח צ ב ו ת ה

י ב - ך א ח ד ו נ ח

יככיאל מערכת הכואבים ותמיאל כ#$ים כךקיאל לזות בכוכבים 3ם ןסהךיאל 1י1קו&ת ללרס: וללי כ$#ר ןןעו בני האךס י ב י ב ד ךאות ב

!ין^קר ןףןעל שןע$ם סשמל$ה: & ןאז השקיפו מיכאל ואוריאל ירכאל וגבריאל משמלם ויראי את־סךם לרב א?זר נש6ך ?ל־לארץ וכל־לחמס סנע^ה על­ת יושכיל צועקים וקול ך ך ע n W 2 ה אל־1ה : ולדברי ! ן ב לאך

נ צעקתם עד־#ער סשמלם: וע$ה אליכם קדו#י השמלם נ?שותת לאמר הןישו מק:$טנו ל39י עליון: ויאמרו אל־ ו נ ם מסב י ^ א ד ל נרבון ?עולמים] אדון לאדונים אללי לאלהים מלך למלכים כ5א כבידף־ ככל־לרות לעולמים ןשמך קדוש ומללל ומבךך בכל־ ה לעולם: א$ה עשי$ כל ולך כח על־צל ולצל ןלוי וכתוח לעי$יך ו ןכ!ל תראה ואין־ך^ר :צל ללכתר &$ך: אתה ראית את א#ר־ן ולנל מ?תרי עולם עשה עזןאל א#ר ל&ד את־כל־לל?ןס ?ל־לאד * א#ר נעשו בשמלס !ואשר לרעת] שאפו בני־אךם: ןשמלזי אקזר־ ח לו $תת את־לצח למשל כלכךיו אשר עמו: מלטי לחךו אל־בנותם ?ל־ל^ךן ולשכבו עמהן עם־סןשים ויטמאו גלגלי ללן כל־ ל׳*דיל״ל׳^ךן ךס ןיחמס: ט סלטאים: ולןשים :לדו את־סןבורים 1י*$לא 5 ועתה ל$ה נ^שות המתים קראות ןשלחות החנונילן עד־שערי לשמלם ןא^חומילן עלו ולא תוכלנה לצאת מ3$י מע#י הלמסה ואתה א^ר נע*»י על־לאדן: ן־א^ה ידע ?ל־ךכר בקןךם לל:א ךאי£ את־לדכרים לסם ות^אם ולא אמךו^ לנו ך?ר לעשות להם י

על־אלה: י אז אמר לוליין ל1ייל ולקדוש דכר ול#לח את אוריאל אל-לו אל־צמ ואמך! אליו בשמי ססתיךה ב כךל$ך ו*א$ר אליו: [

darpoXoyiav.ת הכוכבים כ ר ע מ - X G • ) darpooxojtiav . ם י ב כ ו כ ת ה ו ז בכושי: אמזרם. - ח: אדזיל) - , G : (.ג)ף26£1. ובכושי נשתבש: עשרדאל (ולעיל ו׳ ד ("G). - ו ס ה ר י א ל. כך *. בכושי: אדון המלכים. ואין לזה כאן מקום. משום שהתאר הוא [ ם י מ ל ו ע [ר ב ו ן הן ע ם - ה נ ש י ם. כך הוא בכושי. והוא ה מ ו ע ב כ ש י מלך המלכים. הבא לקמן. - ו- . ך הלשון עס־הנשים אל־הפעל שלאחריו: ויטמאו עם־הנשים) ש מ נ G r ) ם י מ כ בסגנון של לשון ח

: G . "G. כך צ״ל (השוה ט׳ א׳), ובכושי אםוץל:ר, וקרוב לזה * ל א י ר ו אל ג ח]. על פי "G" - .G יותר מלא: תלמד את הצדיק את אשר Iotoa^X'. - [ל ך א עליו לעשות [את] בן למך ושמד את נפשו בחיים ונמלט בעולם וממגו לן5ע ןטע אשר

ח י - חנוך א י ג

א 3י ?ל״לאדן ת>ילד ו^בול יצא ? רא#ך ו;לי£ לו את־ל?ךן ל?: ןע$ה תל^ךהו לל$ל>* ^ ואלוהי את כל־אקזר עלי ל ־ ל ^ ־ ל ע ן;שאר 1ךעו לכל־לרות לעולם: ןעוד אמר יי אל-ך$אל אסר את־ עז!אל :ךיו ורגליו ןלקזלכתו אל־לח^ך ןעשי$ $ו*ח אל־ם^ך^י: ן&$$ ?ליו קלעים קשים ןלדים ה $ א#ר בדוךאל ןהשלכתו £י לכל־־יןאה-אור: ס עד־עולם וכ?1י$ איז״^י וככיתו כח#ך ולשב # ז וביום לדין לןדול #זלך אל־תוך לאעז: ור©או* את־ליאךן א£יא ז ? ח ו א ת ל*דן כי־יךמא ל א י פ * ר י ו לשליתו למלאכים ^ת ל ן ן ל>ילדו >;ל־ב;י לאךם מ$;י ?ל־לךזיס אקזר ולו לעיריס: ^ ?ל־לארץ בלמד־מעשי ען!אל וכתב$ עליו את־כל-החקזא: ןאל" ןבריאל אפי לל צא לקראת סממ!רים ןסמתעכים ונלרי ל׳ז$הם ם ןהוצא^ם ן#לל$ י ז נ ה וב;י לעירים התוך לא $ ולכללי ב;י סם י ן להן ך איש ברעהו למען נשהידו איש את־רעהו כהללנך׳ כי אם ל ר : ולכל־א^ר י#אלו ממך אבו־תילס לתקןן־נס כי ל לא־ללי ללסה אל־ת^?^ע: ל$שכו לעולם וכי כל־אי# מ?ס לליה למש האות #^ ר ע א רא$ר ל: אל־מיכאל לך ןאכךת את־שמןןך ןר^יו ^ ב ^התחברו אל-ןשים ול&^או א$ן בק!מא$ן: וכא#ר יך^הו ?ל"ד אהוכילס תא?רם לשבעים דור ההלי* מ ^ ל ב;ילם וכא#ד ללאי כר ז ? ן עד-יום די$ס וכלו$ם עד־כלות למש^ט א ך א ל;בעות ל ינ לעולהי עולמים: כ:הים לסם יו?או אל־מלולניות ?אש אל-לצער יי ולהאכר וליו כלואים בו לעולם: נא#ר י?ער ןל^מד מ?ם יאםיו את ?ל־רוחות להאוי1 י ד י ל סו אתם לסד עד־סוף ?ל־סלרות! וי ^עך!ת את״ 5 ב ז ןאת־בגי לעירים לען א#ר ן^טו ל$ס ל ט

ע לסוף ןהו&יע {&ע ל¥ר?1יי ה ך ^ ה ־ ל ^ כל־החמס מעל ^י־ל^דן ו ןסי#ר ול:ה מ?ך»ה ל^ךקה ןסיקזר לכלכת עולם ן;>*ןעו בקן^לה: יז ן^ז־למלטי כל־סצדיקים ןליו עד־א^ר יולידו אלף ?;ים ן^ל־לםים: וכימים לסם תעכד ?ל־לאךן י״ ?שרילם ר&יכ$ס לכלו ב^לו

' י א ב ר מ ה - . ו מ צ י ע יעמד כל דורות העולם. - לעזזאל נתבצר מקום פורענות בפני לויקרא ״ ן ת כ / ו ז א ד ן מ ו ה י נ ש , פ ע י ( ד ן ד ן ת ו י ר ש,1 ב ב ד מ א ה ן 1 ה , א ד ן ד ב

. הם הסלעים הקשים והחדים שבבית חדורי ם י ע ל ב מילין מירושלים. - ס ״ י , ( ב י כ - א י כ). - ו ש י ב ו . ישראל שהם זרע שנזרע מאת ה׳ (סיב ח, ה ק ד צ היום הזה. - נ ט ע ה המתרגם הראשון טעה וקרא: ןשבתס ותרגם tot adnata avtc&v = שבתותיהם. ולא ריי

חנוך א י יט-יג ג לה

: וכל־עצי חלמלה לנקזעו רקה ןנ&עה ?לד. עצים ו$לאה בלכה יט בצז עליל ןכניס ןהן^ים $#ר ל^עו עליה יעשו ילן לרב ן?ל־זרע א#ר יזרע עליה מךה אחת אלף תעקזה ומדת זיתים אחת עשךה כת כ $כיל• ןא$ה תםלר את־לאךץ מכל־להץ ומכל־חמס ומכל־

א ומ?ל ך#ע ןכל־ה^מאה לנעשה על־לאךץ תשמיד מעל $ני־ זחהא ?אל^ה: וכל-בני האךם לליו צדיקים וכל־העמים למליבו ויכךבו נ איילי• ולארץ תטהר ם?ל־ר#ע וםכל־חטא ימ?ל־קצף והכל־^ער

ןליא אשלח עוד עלי? לדור דור ולעולם: יא וכ:מיס ללס א$תח אוגרות לברכה א#ר ב^זמלס לשלחם ב אל־לאךן על־מעשה בני־לאךס ועהלס: ף#ר ו^לום לליו נללו

כל־למי־לעולם ו?ל־לרות העולם: יב ל?3י ללכריס לאלה $עלם חנוך ןאיש מבני לאךם לא־ץדע ב אי&ה 3עלם ואיו והה-ל;ה־לו: וכל־מעשיו ליו עס־לעירים ן/ימיון כרכתי את־ל: הןדול הלך העולמים ו נ ?יו עם־לקדו#ים: ואני לנ ד ןח$ה לעירים קךאו אלי חנוך לסו&ר ויאמרו אלי: לנוך אתה סו&ר ל¥לק לכה והודעת לעירי חשמלם א#ר עןבו #מי מעלה את־ למקום הקדוש לעולם ולטמאו בנשים ולעשו ?מעשה בני־לאךסה עלילאךן: ולא ללי קילס ד ולקחו ללם נשים השלת הקזליתו לך5• ותחת שמלם בבניהם בלצח אהוכילס יךאו א ן ק ו #לום וקןלילת ל י ועל־לכלד בנילם לקוננו וללפללו לנצח ןךלמיס ןשלום לא-להיו

: ס לל יג מלי לנול ו*א$ר אל־עזןאל לא־להי לך שלום דין ק#ה ג ל$א לאכרך: ןלא תלי־לך לנץה ו^אלת [ללמים] על־לחמס אשר הוליל ועל־כל־םע^י לרשע וה$שע ןהחקןא אשרי לראיוןם: ואלו ואדכר אל־?לם .ילד וליךאו ו>5לד ורעד אלזום: י ד ג לאנ

- .pdtovg 5exa : G . כך להדיא 8 ת ה ב ר ש ע שנעודיהם מוכיחים על £יבתם. -

. חנוך מתפלל בעד עזזאל וחבריו ושליחותו אליהם להודיעם על סופם. ז ט ~ ב י

. שגאמרו קודם לכן. וכווגתו לגזרה על העידין ה ל א ם ה י ר ב ד י ה ג פ ל, ה׳ ) הוא כעין הפעל לקח שבברא , ). - ג ע ל ם. לשון זה (השוה לקמן ע״א א׳ וה (שבפרק י,. המלאכים הממוגים בשמים להוציא גזר־הדין לפועל שלחו את ו א ר . - ד• ע י ר י ם ק י י כ

חנוך להודיע הענין לחבריהם שקלקלו. -

. בכושי ויווני: ושאלה (15ז<ןדו0)£§) סתם. והוספתימסברא. - [ ם י מ ח ר ת [ ל א ש ו

ד ט י - לו חנוך א יג ד

י ולבקשו ממני לכתב כק#ה כעלם כי־למצאו כלילה ולהעלות את­^ ה כקשר^ס ל$ני אלני השמלם: כי מעתה לא־יוכלו הם לדכי ע ולא לשאת את־עיניהס למרום מלך©ת עונותיהם א#ר עלילם: {אכתב את־זכרון כק££ס ןאת־התכלה לנ^שותילם ו נ ו ד נ ומעשילם לכל־אחד על־לכר בקשותיהם לכליחה ו^אךך [א$לםז:ל מימי־לן באדן־לן א#ר מלמין למערב זחךמי־ז ב * $ * י ( ל א ל !: ןהנה {]לום ^א ה ןאקךא את־זכרון בקשתם עד־אשר נלךמתיו עלי ;אלא מלאות קצף ולצא קול מצוח עלי ל אלי ומלאות ^ ט ללכד אל־בני מרום וללןהיךם: ןכא^ר לקיצותי ?אתי אלילם ןהם ליו יושבים >ילם ?אככיס נחד אכלים באבלים א#ר כיןם את־־כל־למלאות אקזר : ןאם^י ללי ו פ ל^נון ושניר ו^ילם ל לאיתי כשנה ואחל לדכר דברי צדק וללןליר את־עירי ל^הלס:# י יד ככר דברי לצלק ןזהאןהךה לעירי העולם כמצות לקד ב הןדול במראה ההוא : לאיתי בשנתי א#ר אויר ע$ה כלשון: ב ל ל $ד׳ לאישים לדכר ולהכין ב דו כשר וברוחי א#ר נתן לן נ כא#ר כלא ויתן לאלם כל ללביז ד?נלי לכמה כן כלא גם־אולי ד ולסן־לי להןהיר את־לעירים בני-ה^מים * אד כתבתי את־בקשת^ם ובמלאי לאילי ככה כי בקשתכם ליא־תנת? כל־למי עולם ה ןכי דין נחרץ עליכם נכקשתכם] לא־תנתן לכס: ומעתה לא־ן יצאה חג!ךה לאכלכס לכל־למי ד מ תעלו למרום עד-עולם י ו עולם: ול?כי־כן תלאו בלכסד בניכם לאהובים ולא ללי לכס כל• ז ל^ר ^לם $י־ל$לו ל^יכס כללב: וכק#לכס כעלם לא־תןתןלדבת את־כל־ללכרים1 נ ואף לא כעל^ס ןם כי־תבכו ולתלשו ו ח לנמצאים כמכר א?זר ?לבתי* ולמלאה ללאה אלי מד, לנתם ולמארות י ב י ב במךאה עבים קךאוני ועך^ל בקשלי ימללך ל הריצוני ולבהילוני ולרוחות במךאה לעיפוני ולעלמי ולשאוני אל־ ט השמלב: ןאבא עד־א^ר קרבתי אל־חומה בנו;ה אבני בללה

ז ע ל מ י מ י ־ ד ן. אחד מסניפי הירדן. יוססום קורא לו הירדן הקטן (קדמ׳ ה׳ ג׳ א׳. ח׳ ה׳

: א י ). - ב א ב ל י ם. או באבילין (^X'ApEiXVjv עיר באנטילבנון. ולשון נופל על לשון ה ם ד,/ שח״ש , ט ן (דב׳ ג אבלים באבלים. ובכושי נשתבש: אבי5ס;אל. - ו ש נ י ר. כינוי לחרמו

: סנסר. - ). בכושי ד׳ ח,- .G* כך בנוסח . [ - - - ] - . ח ו . של נחת ד ר ב ד ז כ ל ־ - •ד י

טו ד לז - חנוך א יד י

: ןאב!א אל־תוך י מ י ק מ ומוסרה לשנות אש וללל [למלאה] ל לשנות האש ואקרב אל־כלת ןדול והוא כנוי אבני בדלח וקירות: כ$תו ח ל ל יא לבלת ליו כעין מלצכת אבני בללח ורצפתו חלתה ב ?ללה כעין שביל הביככיס ןהמארות וכיניזהם היו כרוכי־אש יב ושמי?ם מלם: ןאש להטת לקי^ה את־הקירות וכתחי?ם היו: ואצא אל־לכלת ד,הוא ויהי חם כאש וקר כקרח ש ג ל?טיס א י יד כל־תענוג חלים לא-ל\ה בתוכו &חד 3מי ורעד אחזני: ןעד־אני: ולנה כלת #ני ןדול ה א ל ו מתחלחל ורועד ואפל על־כני ואלא מ ט

טז מזה וכל־ד^תחיס ליו $תוחים ל?ני ןהיא כנוי ללכת־אש: ונעלה ?:ה בכל-רב הלר וכבוד ןגךל עד לאיךלכלת לתאר לכס את­ יז ?לרו ןאת־וללי * ולצ^תו ללתה אש וממעל לו בךקיס ומרוצת: ואכיט ואלא שם כ©א ךם ת $ ל ח לכוכבים וכ^תו נם־היא אש ל י יט מלאהו כבללח וקזכיבו כ#מש ירם ושם ומלאה] כרובים: ומתחתט: ולכבוד כ ל55א :?או נלרות־אש לה$ת עד לאיךלצלת להבי כא הגדול לשב עליו ומעילו לןחיר מ$מש וללכין מכל־שלנ: כל־כל לךאות את־פני לכבוד וההךר מלאך לא־לצל לכא ןלא :: האש חללקות חלתה מככיב לו ואש כב ו^ל־^שר לא־לצל ללאתו !דולה ?מלה לכ$יו ואיש מ$כיב לא־לכל לקרב אליו לכי לכבות כג 7ןםיי ל?ניו ולא ללה לי לכץ בכל־יועץ: וקדושי הקדושים כד לקרוכים אליו לא־ללללקו בלילה ןלא הלכו מ$ניו: ועד־אז לליתי צםל על־^ני לעד ולקלאני ל: בכיו ויאמר אלי קרב הנה: נןאחד הקדומים ננש אלי ולעולמי] ולעמידני י כיי לניר ואל־קיל קד#

: ה ט מ ולקליכגי אל־לכתח ואני הוללתי כני ל טו 1>ען ויאמר אלי ואני שמעתי את־קולו אל־תילא חנוך איש צדיק ןם^ר צלק קרב הןה ו#&ע קולי: לך ןלגלת אל־עירי לשמלס אשר שלחוף לכקש כעלם עליכם לכקש בעד אנשים ןלא אנשים כעלכם: למה ^זבלם את־לעזמלם לעליונים והקדושים מעולם ותשכבו עם-ן#ים ותטמאו עם־־בנות לאדם ןתקחו לכסן ותולידו {נים גבירים: ואתס קדושי- נשים ותעשו כב3י לאך רוח חללים ליי ןצח ותטמאו ב^שיס ותולידו בלם־ה^שר ובלב­

ב

(מ ר א ה], כך בנוסח *0, ובכושי קול. -

ז ד י - לח חנוך א טו ה

אלם למך^פ ומןנ^י 9ק|ד ןךם ?מע^י אלה המסים ןחאבדים:" ל ג ה על־כן נתתי ללם ןשיס לעכר אולן ולהוליד כנים על־ץךן ל: ןאתס מקלס הלי$ס ?ני־רוססלים סלי נצח ן ט על־לאד ע ל ו לנתק ע ? דמני אל-בעת לכל־לרות לעולם: ועל־כן לא לעלתי לכס ן#ים כי ח כבני־ריס כ^מלס מ^^ןם כש$לס: ןע$ה הןבוליס א#ר נולדיו על״ל^רז ועל״ל^דן ללי הש^ס: ת ל?רא י ע ת ד י ח ל ימזי* ת י י מת לעיי* ל¥אי מגויותילם כי נמאסים] נולדו וכעילין קלי#יז י ח ו ט רן ורוחות ךעות לקראו: ורוחות ס^מלס ללללם ןקזךקזם לדאבוי על־לאדן מ?*$?ם י ל י ר נ # ת לאדן א י ח ר י כ קזמלס מקזכנם גר׳י ום תי א £ל~ל$ךן יחי: לרוחות סנבוךיס נמענים] $דכאיס מנחי י

ס *ל״ל^דן ןעושיס ע$ל סם י ת ים?&י ל י ג ם ד י ^ י ס ע ןלי מלנ: ןלרוחויג ן ו א יאכלו אצל 1כי אס־לך$בו] ולבמאי ולכיאו כ^ל ב ל י

לסן תלנ^אנה על־כני לאלם ןעל־סן#יס כי־על־כן מלס ל¥אי*ת ו ש ^ טז מימי סללנ ןסללס ומות־סןבורים כשהרוחות בצא^ן מה עד-יום האלרית סלין ב£לן השחתתה כלי £^$ט כן ת^סתן סןדול א#ר-בו לכלה ?עולם סןדול עס־לעיריס ןהך^עיס ץלם ב לכלו: ןע$ה לעיריס א#ר שלחוך לכק# כעלם א?זר היו ל$ני~ ג כן כ^מלם 1ו*אמר להם]: אר*ס חלילם כ^מלם א^ל הךזיס 1ילם לא־ננלו עוד אליכם לגרק] אלדיס הודעתי לכס ןאלה כק#י־־ לבכם הודעתם לנשים ובךךס אלה נשים 1אנ#יס נעשו ךעות על"

: ן$&ך$ אלילם אין #לוס לכס: ן ך ^ ד ד יז ולשאוני !ולכיאוני] אל־^קוס אלד א#ר לנמצאים #ם לםם ןהוכיעו כאןשיס. נולכיאוני] אל־מקוס סו$ה ^ ח ב ב כאש לל^ת ו נ ןאל-לר א#ר קצה רא#ו מניע ס^>ןלמה: ןאךא $קום למארותם ?$ת־א* ןלציס ןאש^לס ןללב־ ן?ךעס ובקצה לעמק א#ר ? ד אש וסבךקיס >ילס: ולקחוני אל־סמלם ססלים ןאל־אש ס&ןגךב

: מעליונים. - [מ ע נ י ם]. כך מגיה צ׳ארלם. ובכושי י ש ו כ ב ו 8 .G כך . [ ם י ש נ א מ טוט־יא [. כלו׳ תמיד ו א מ צ י ו ו ב ע ר . - י G * . כך 8 [ ו ב ע ר ם י י א כ ] - . ן ב ו ענגים. ואין לו מ

זוללים הס וסובאים. -

ל. יז— לו. הלוכו «ל חנוך וגמאוש י ן. א ר ך ה י ל ה ז-יט. ה א) י

ר תביא ד ח ה ך . השוה איוב ל״ז ט׳ מ ה פ ו ם ס ו ק מ ־ ל . כך »G. - א [ י נ ו י א י ב ו יז א-ב [

ח סז לט י - חנוך א יז ה

: ןאבא אל־נלר־אש ןהאש תמשך־בו ש מ # ה חמקכלת כל־בוא ל ו כ^לם ןזולמת אל־ח;ם לןדול לצד מעךב: לאיתי את־הנהרותל ןאלף אל־מקוס אקזר כל־כשר ו ד ן ן חןדולים ואלא אל־חח^ל ד: ואלא ם ה ת ל ף וללכי־מלס # ל ל ל ח לא לניע: לאיתי לדי ח#ר # - ז

&י־כל־נ?רות לאלץ וכי-תהם: יה לאיתי אוגרות כל־לרוחות ואלא איד הוא קשט {לם את־ן ןאךא את־ ת האד : ו*ר» א12 ^ ח * י ל מ^ד ב ,יל-לבריאה ות לאלץ ואת לקיע ל,#מלס: ואלא ה * * א ת י*^ י ח ת נ אל*מ לה את־כ&ת ל#מלם וסחנילז כין #מלם ^ ר ק את־הרוחות א#ר ת י ואךץ לן עמודי ל^מלם: לאיתי את-לרוחות לפוקבות את־סקזהלםיככים: לאיתי את־רוחות # 1?ל~ל3 מ # ד. ולן מעריבות את־לקוהת ל לאלץ לצבאות את־לענניס לאילי אידנתיבות למלאכים לאיתיה לאלץ את־לקיע לקזמלם ממעל: ואעכר לרוקה ואלא מקום י *?ןצ כ!כער יוקב ולללה ($& 22$ ןבעות אכנים נללרות שלש לצד ז מןךח ושלש לצד לרום: ימן לאכניס לצבעוניות ?אלה א#ר לצד ח מןךח אחת קנינה ואלת :ש&ה ו$#ר לצד לרום אכן אלם: וא#רן ומראשות לככא ללה ו א אכן פ ס כ בתול הגיעה עד״לשמלם כי הפיר: ואש לל^ות לאיתי בכל־לגכעות: ןלאיתי $ם מקום מעכר - טא אלץ לןדולה עזם נקוו למלם: ;אךא ללם ע^קה ועמוליל אש- י

שקלם ובתו־כס לאיתי עמודי אש יולדת ולם לאין ערוך לנכהב יל^מק: ימעכר תלם לליא לאיתי מקום אין לקיע ל^מלם ממעל י

ו ולא עוף כי לי א ליו מלם ן א קלקע מוקלה מלמטה־לו ל ל לו וה: לאיתי שם שבעה כיככים כללים יג אם־מקום־־שמקה ךנרךא לי יד גדולים צעדים: יקלקרי או$ם אמר ח&לאל ד,$קוס הזה הוא קצה לשמלס ולאלץ והוא כית־אסורים לבוקכים ולצבאות לשמלס: טו ולבוקבים חמלגוללים {אש לם א#ר עברו מצות לל בתחלת טז עלותם כי לא־קאו בעתם: !יקצף ^לי?ס ולאקלס נלעשלת אלהי

${n1 עד־לןקן א#ר דנתם חאותס1£:

. השוה ידמ׳ י״ג ט״ז הדי נשף. - ך ש ז םוסה. - ה ר י חי פ ל ת א ר ש ע ל . נ״א: כלו השמים. - [ ם י מ . כך מתקן ch. - נ ק ו ו ה ה פ ש יח ז־י־םז י

- / . ובכושי: בשנה הסתומה, אבל השוה כ*א ו G ש נ ה], כך *

כ כ

נ

ד

ה

ו

ז

ח

כ ח - ט א ך א י ו נ ח

ם י ^ ־ ם ט !אוריאל אמד אלי פה !עמדו המלאכים ^התחברו עי ד י ע ל ת ה את־?אנשים ן ^ ט ת ןרוחותיהם לבשו צורות הלכה ו לןבח לשדים כלאלהים [ופה נעמדו] עד-יוס הדין הןדול ?*21יו ק:א^י ^לוקן ע ר ת ל המלאכים ^ : לדונו עד־כלותם: והשילם # נ תה:ינה: ואנכי לניר לכדי לאיתי את־המךאה קךן-כל ןאי^ז

לא־לךאה כא#ר לאיתי אני: ןאלה שמות המלאכים הקדושים השומרים: אוריאל אלדר ן נ המלאכים הקדושים א#ר על־תכל ןעל־שאול: ךקאל אי ל המלאכים הקדושים א#ר על־רוחות האנשים: ךעואל אי ל ת: מיכאל א רו המלאכים חקדושים הלוקה נקם מעולם המאום י # נ א המלאכים הקדושים להמלטה א#ר ?כקד על־הטוכיס { ןעל-העם: שךקאל אחד המלאכים הקדומים א#ר על־־לרוחוו*ל הלקאות כנ>$#: ןבריאל אחד המלאכים הקדושים א#ר על גם י נ ר ק עדן ועל התנינים ועל הכרוכים: [למיאל אחד המלאכים ח

א#ר ק^קהו אלדדם על־המתקוממים]:

^ י * י . בכושי: ורוחותיהם הרבה ה ה ב ר ת ה ו ר ו ו צ ש ב ם ל ׳ ה ת ו ח ו ד וד ד * . י י ו ל״ז. ב , ל״ב י״ז, תחלים קי ב . השוה ד ם י ד ש ותיהם. - ל ז ב ח ל נ [לתכוב ^ ן G נראה בנין זה של לשון י . מן * ו ע ר ת ש ם א י כ א ל מ ל ה ם ש ה י ש נ ו* מי & י א ט י ח , at ywaixes OUTCOV TGOV nagafidvxow ayy&av = ונשיהם של המלאכים ד. : efc aeQfjvag (=לסירינות). וקשה להבדיל י G g כך בכושי. אבל . ן מ ו ל י ש ש נ א כ

טעה. אולי היווני שקרא כך במקום a>g et^vatai שהיה במקור (ועל םיריגות ע׳- . ( ׳ , ח ברוך הסורי י

. ם ה י ד י ק פ ת ם ו י ש א ר ם ה י כ א ל מ ת ה ן ב ת ש ו מ כ, ש

* ן י ג י ו י < י ( 5 { 1 0 V < T Q = ) T a p t d p o v : G * * ,G . י רעד ש ו כ ב ו « . כך * ל ו א ל ש ע ו

ב ״ ל ג ? , / י י / ג " ז ב ״ / כ ט ' י א ה ' ז כ כ י י ס י? " ' פ ו של אוריאל ע ד י ק פ על תי ^ ב ב (ין׳, א , / כ , ״ / ך , י / _ ך B א ל ע א ך, א ר ז , ןןןןן ע ך ל י א ב ן ״ בתבל עו של^א ^ ע צ ה ר ש ו ע ־ ל א ו ע ו׳ הוא עושה מלאכתו של גבריאל (לקמן בפיז). - די _ י . בכושי: םגי. זהו תסקי ה צ ל מ ה . בכושי: ומן המאורות. - ל G « . כן 2׳ ׳ ת ו ר ו א מ ה* פום '* י ב א * ' י א " כ ג י ״ ' י י ל נ א י נ l ד a W מיכאל שהוא שומרם ומליצם של ישראל ^ ? מ . כן בכושי. ומשובש נוסח 2׳!*T$ xdq> G 1*1 (=על התהו ובהו), ב ם ע ל ה ע ו: Gt lT** : י ש י כ • ב י נ י ם ו ד• ת נ - . ft : G׳ ״ap2 (^שריאל) « J e. T. - ש ר ק א ל. 2 .

ת • ג׳ י א ח ם י נ G ועיקרו בפרשה זו. כמו שגראה מן התוםםיז ב פסוק זה הוא על פי "א ל. ע׳ עליו חזון ברוך הסורי נ״י׳ ה (Xinxd - ד מ י ע ב שמות המלאכים הראשים ש

- . ד ו ע ו ו י חזון עזרא ד׳ ל

ב ה כ - א א חנוך א כ

: ואלא >קם מעקזה נוךא נם שמלס ו ה כא ב ואעבד אל־א#ר #ם כ נ ממעל נם אךץ מוקךה לא לאיתי כי אם־מק1ם להו ןנוךא: ן£ם לאיתי שבעה בוקכי שמלם קשורים .יחדו מלמעלה כהרים גדולים ד ולערים כאש: ןאמר מה הטאומם כי נאסרו ןעל מה ?שלכו הנה:ר אחי לזחוחי ויאמר ^ ה ו*אמר אוריאל אחד המלאכים הקדומים אתךרש: אלה הם מךהבוככים ו לנוף למה תשאל ןלןןה החקר ן $שר עברו מצות ל: והס אסורים rrb עד־א#ר לכלו ע^זךת אל&י : עז$ה #!עברו מק5ר למי חטאתם : ומשס ללכתי אל־מקום אחרר ?:ה נולא מזה ואלא לקר נוךא אש גדולה שם בעךת # א ןלהקת ולמקום שם קקוע עד־תקלית להם ןהיא מלא עמורי־אש גדולים מוךלים ןלא לללתי למשקיף על־ךלבר ועל־ןללו ןלא: ;אמר מה־נולא המקום חזה וקה איס ח לללתי לשער את־לקפור אחי # : ולענני אוריאל אחד למלאכים לקדושים א ו ם ללכיט אלי ו*אמר אלי חנוך לקה תיךא קקה ןתלעי ואען מקני למקום הנוךא: ויאמר אלי המקום הןה הוא כית ה ן ומק3י מלאה הצער ה

אסורים למלאכים ופה י?יו אםולים לעולם:ד ןדול ןארןד כב ומשם ללכ*י אל־מקום אהד !יךאני במעךב ל: ןאלקעה קקומות לכיס ובתוקם ?*מק ןרחב וללק ה # ב וקלע ק: ו!ען לקאל אהד ה £ נ מאד קנלןל חלק וןמק ןחשל להכיט £ר אתי ו*אמר אלי המקומות הלכים לאלה ^ המלאכים חקדושים א והמקומות הגלולים ?אלה למען ילאו קהם לרוחות לנקשות ד המתים נקךאו &די ^כל־־נקשות בני ?$לס יאכפו ח$ה: והמקומות ?אלה נעשו להושיב אולם עד־יוס דינם ועד [לא] עלם עדנ-כא] ה חךין לןדול עלי?ם: לאיתי את־רוחות בני-?אלם #מתו ן־קולן

. י נ ע ב) כא—לו: ה ה ל ו ך ה. מקום בית האסורים למלאכים (=כוכבים). ב כ - א כ

, ב׳. ובכושי: a ה ו. כן 2׳dxataaxeijaaTo :G*1 והוא תרגום העי לבהו ברא׳ א אשר שם לא געשה דבר. ־־

) ושנים לרשעים (בפ״י-י״ג). — . שגים לצדיקים (בפיה—ט, ת ו מ ו ק ה מ ע ב ר א וG : ןןלקים׳ אולי xaXoi^ xottoi נתחלף לו לכושי. - צורת הכתוב . בנוסח * ם י פ י: וארבעה מקומות שם חלולים וע?ק להם וחלקים מאד שלשה מהם המזכים G בנוסח * ואחד מאיר ומעין מים בתוכו ואמר מה־חלקים המקומות החלולים האלה ן*מק וחשךי [רוח] אדם מת מתאונן וקולו ת י א ר 8 : G לדאות. - צורתם של שגי פסוקים אלו בנוסח

ד ב כ - ב ו חנוך א כ

א#אל את־ר$*ל ה:ה מניע עד לשמלס והיא קול ?כאיס: ו המלאך א?זר אתי ואמר אליו למי הרוס ה*את ולמי הקול סמני*י ל א?זר 0רג כ 1 ימלאינן: ולענני לאמר היא הריס ה{אה מאת לח חר״י א י ל קלן אחיו ןהוא מלאונן עליו עד־עזלסיף !ךעו &*ל *: וא^אל על־ץה ועל־>יל-$קומות הדח ם י ^ ח ל{הד מתיר !לע אי ^ ה אלה נ ? ל : ולענני ו*אמר אלי ? י # ס ד « מדוע נבללו לאלי הי • ג ר למען תחדלנה נכשות המתים ילה^ריד נ$שות לצדיקים ^ם {לק?ר : וכן נע£ה לל?זעים {מו^ם ו ן ל י מעלן מלם מאילים לה נ^שותילם נ ל ד } לם: *־ז * י א ולין לא־נע^ה כלס בסי י

, ל ןס^בוקה ולעניי לאלי די ?עניי סןדול סןה עד־יוס סדין סן: ם ל י ע א#ר לקללו עד־עולם ינמיל לנ$#ותילס יאמרם ל, W ( * 3 יב ילס$ריד את־סנכימות סמלאו־ננות א^ןזר לאי את־ס^מךן *א ליי צלילים ם א#ר ל י ז נ א מ בימי החטאים: כן נע^ה לנפשות ל כי אס א#ר היו חוואים ?מורים ואל־פ^זעיס כמולם הלל^ייה: א* ה $ן ^ ק ו ק ןלא ת יי א?ל **שותילם לא-תלרגנה {יום סד ?לכתי לאדון ס?בוד ואמי 9ייר אלןי אלני־ס^לק ל&י#ל

עד־עולם:: ואלא א* ן ד א כג מד־ ללכתי אל־^קוס אסר מןגלןה לקצ1ת לס ןל:לה כי אם ^ ת ולא עמלה כ$רו י ו ג ^ ־ י ל לעדת ה*למת ?י ךעואל אםד ^ י יס: ו א $נ ד ף*מיד [ז^רוץ]: וא?אל לאמר מדוע ל - נ סמלאכים הקדושים א#ר אי*י ויאמר אלי מרוצת ?אש ס*את א¥י

: ס ל / ^ לאיל היא אש סמערב הדלקת אללי כל־מארות לד ומזה ללכהי אל־מקוס **י ויראני לרי-אש סלעלים כ ב יו?ס ולללה* ואלך לעבדי ואלא #בעה לריס נללריס ך^לם

ו*5י״ י ז י ל ע 1 * ' י י , ד י ש היה מגיע עד לשמים והוא מתאונן. ואשאל את־רפאל המלאל א׳ כ״י•־" ל ~ ' ם י מ ש , ד " ד אליו הדוח הזאת המתאונגת למי היא למי הקול המגיע ומתאונן ע

. השוד• התאד מלך הכבוד בתי• י ד ו ב כ G : המקומות החלולים כלם. - ל א ד ו ן ה *

כג. האש המערבית הדולקת אחרי מאורות השמים• הנבוני״

ה שלפני י ע מ ש מ , ׳ ד ד נ ת י G נ ח * ס י נ . נראה שכך היה במקור העברי• ב ת ק ל ו ד ה כאן: ע0*ל610*£ = הרודפת. אבל בכושי נמסד בלשון שריפה. ואפשר להסיק מכאן

הכושי היה תרגום יווני אחד. -

ג ו ב מ כ - ד ג חנוך א כ

שונים ןה מןה ומושיט ןהךרות ולפות ןלךרות במלאה ?{{דה לכאת מןךח ומחןקים !ה על־ןה ושל^ה לכאת £ ל ומילין ;כים £ ןירום ןה על־ןה ןניאיות ע^קים עקומים ןלא קרב ןה אל־ןה: נ ןללר השביעי בתול אלה בןבלם נמשלו לכ©א מלוכה נןלם]

ד ^קכים עצי־ל^ם: וכינילס עץ א#ר לא־לליחותי עוד ליל כריחו ןלא לידדעוד אלד {לם כ^הי ולא ליי אחרים כמהו וללי ריח1 טוב מכל־ריח ןעלהו יכלחו ועצו לא לבלו לעולם וכליו :כה: ואמר &ה־;$ה לעץ סןה ומה־טוב מלאהו . וכךיו דומה ללמד ד

י ןעלהו נאה וכךחו עלין מאד למלאה ז ולעז מיכאל אחד למלאכים

חקדושים ולנככלים א#ר אתי והוא עלילם: כה ויאמר אלי לנוך למה זה תשאלני על״־ריס לעץ הזה ןל^ה ב ת£אל ותכצר לךעת: ואענהו לאמר אני לנוף לצוני לרעת חלל נ ועל ל*ל נכךצו־ני לרעת] על־לעץ הןה: ויען לאמר ללר לןלס חזה א#ר לאי?! אשר רא^ו כככא אלחים הוא כסאו א#ר ישב עליו הקדו£ ולגדול אדון ה$בוד מלך ?עולם בללתו לכקד את־ ד לאלץ בחםד: ועץ־הלקזם לןה לא־יוכל לנעת בי כל־כשר בלי לשות עד־יוס לדין לןדול אלרי א#ר ל$לע ולכיא 1כל] עד­ י• תגליתו לעולם ןאז לןתן לצדיקים וענויס: מכליו לןתנו חלים לבחירים וצפוןה אל־מקוס קדוש אל־עכר כית ל: מלך העולם י ל^זתל: אז לנילו בשמחה ןלעלזו כקלש וריחו :לא בעצמותילםם לא־לנע כלם י מ י כ ולאריבי למים על־לאלץ כא#ר ליי אלליףי ווזל$ה מגע* ואכרך את־אללי לכבוד מלך לעולם ז כל־לגון ומןשלה ו

: א#ר לכיז ׳?אלד־ לאנשים צדיקים יכלא כאלת ואמר לתת ללסח ואלא מקום מללך נטוע ובו א ׳ כי ואלד משם אל־&*יי לת: ו^ם לאיתי ד.ר־ ב עצים ולליות קלמות ן^צות מתיך $7$רו

ים. ת ההרים שב1םונית־מערבית ועץ החי ע ב . ש ה כ - ד כ

. בארץ המערב. ביתר דיוק: לצסוגית־מערבית הלך. - ו ה א ב ג י ס. אותם ץ ר א ב הרים כעין סלעים של אבנים יקרות היו. - שלשת ההרים כנגד השלשה הם המשענות. כלו׳ מחוץ לאותם עצי- ם י ד ח ו א י א ה ו ל - . א ס כ לכסא והתיכוני הוא כעין עצם ה

א היה כאילן זה. - בשם ג״כ ל

. ה חלי נ ה ו ם והריה ועמקי כו. ירושלי

. כווגתו כרות לגזרים. ת ו ר ע ץ כ - . ץ ר א . ירושלים היא טבור ה ץ ר א ר ה ו ב ט

x ל - ד חנוך א כו ג מ

י צ ג קדוש ומתחת ללר לצד מץךח מלם ומחל לצד לרום: ןאךא לם מןךח סד אלד !בוס מזה וכינילם 3יא ^מק ןלא לחב נם־בו מל ד נוןלים לעכר ההר: ולמערב משם סר אחר #$ל מך, ןלא 1ביי׳ת הקצוות: # ל ןניא מתחתיו כינילס ןנלא אסר עמק ןל#3 לצד £ה ועצים איןם ןממים # י׳ ןכל־מיאיות עןקים ןלא־ללכים ממלע ק ו עלילם: ןלמלתי על־למלעים ןתמלתי על-לניאיות תמה ?ליתי מאד:י למה לאךן המצלמת ס1את ס$לאה ןלה עצים ולולא ז ןאמ כ

נ סמקלל סך. בלול: 1לען אוריאל אסד סמלאכיס לקדושים א^י אתי 1*אמר סנלא המקלל סןה הוא למקלליס לעולם פה יאמ*י לסד ?ל־למבטאים בש?תילס לברי־מלע מד יל ןעל־גיבורו לל^יים ל ג קשות פה לאמפו ללךו ופה מקום דיןס: באלרית סלמים לללי לי כ מלזה דיל¥לק #9י סצךיקים לעולם כל^סלמים לסם ל{לי ךיקם י^לןהי על" ד למלחמים לאדיו; ל^ביוד לעולם: גייג י־ לרחמים א#ר חלק ללם: אז־בלמתי לאדי? למביי ןארכר אליי

ואז&י 1דלר ?לאה: כח ומזה לל?תי לצד מןלח 5ין לרי סמד?ר ןאלא המל ונליא]ה ג ^ימ^ה: מלאה עצים וןךעים ומלם *למיס מ^רום: ןלם ^ - ב

?9#ף 5?יר לצד $פון ולצד מעךב מעלה מלם ו^ל מלס זי ל ר ואקרב לצד $ןלח ל כט ימשס לל?תי אל־מקום אסר כמל? ב סןה: ןשס לאיתי עצי־ריס להלאים ריס לבו^ה ו^ר ול?ג*ים

רומים לעץ שקד: ל וממעל ללם על־סר סמןרח לא ךחוק ךאיתי $קום אלי

, ק ' מ

ז * וירמז אל בית ישראל שהם קרועים ביניהם לכמה קרעים של מפלגות (השירי כj e * ־־ ג י יתים. . הר הז ד ח ר א ה - . ח ו ל י ש . הוא ה ל ח נ ה ו - , ן ו י . הד צ ש ו ד ר ק ה^^aaiem u.) ן א מ ל א י ד פ 1 י , ״ ד א n ר ן _ ד ר ד ד ^ ק ח י ג ,1 י ם י עמק יהושפט. — 0 י ם ג ן ז

4 ש 7 ״ * ו sein Gei&nde, 186) הוא ההד הנקרא בפי הערביים ג׳בל אבו תור (ם. - ו . גיא בךהנ ו י ת ח ת א מ י ג ו

. ל ל ל הגיא המקו ו מ ש י מ ש כז. ת- י ץ . היווני מסד דדך טראנםקריפציה ומלה יווגית כאחת: ף א י ג כז ב ה

. רח ד מז צ ו ל כ ו ל י ך ה ש מ כה—לג. ה

. כווגתו לפדי העצים. - ם י ע ר ז כח כ וJ Q g

ח ס י ג ־ ר י ח. כך מגיה ch במקום xptoecog Uvbga (=עצי דין) שבכושי י י כם ג ע צ. כך בכושי (=M£ov אבל *jtv£ovTa : 0= הנותנים. ונכון. - ש ק ד. בל ם י א ל מ ה

כ—ג

ד ב מד. ל - חנוך א ל ב

: ואלא עץ :$ה והוא למה לעצי- ב ג:א כלא מלם אע1ר לא :חרבו: ולכאת לגאיות ?אלה ראיתי קנמלכ^ם ואללי ף נ דיל כעץ של

אלה קרבתי אל־סמזךח: לא ;אלא לרים אלרים ובינילם עצים ומלם נזל כעין נקטר ב לנקלא צרי וחלבנה: ומעכר להרים לאלה לאיתי סר אסר למןרח

קצות ה$ךץ א#ר שם עצי־אלליס וכל־לעציס ליו מלאים קזקלים נ קשים: ןכא^זר לקח איש מלל$רי לזה לי&ב־לו מכל־ל^ם:

לכ ןאלרי לבשמים לאלה כא#ר לשקכתי אל־לצפון מעל ללריסי ועצי־ב^ס ןקנמון וכלכל: ל ב ןארא #בעה ללים מלאים נלל נח ך כ ומ^זם ללכתי מעל לאשי כל־ללרים לאלה לרסק לכאת מ

לאלץ ואעבד על־לם־סוף ואלי ללסק ממנו {אעבד מעל למלאך נ זוטיאל: ואלא אל־גלל^לק ואלא מאללי לעצים האלה עציםc וריחם טוב :כים מאד ויקרים ועץ לרעת א#ר ם # י ז ל ם ^ י ל י י * ?לי לילעי דעת ר^ה: נהעץ להוא למה בןבהו לאשוס 8 י * 5 י ^ ועליו] דומים לעלי לרוב וכליו לאשכלות וכן :כה מאד וריס י־ לעץ נידף למרחוק* ואמר מה־:כה לעץ ומה־נלמד מלאהו:י ל$אל למלאך לקדוש אשר אתי ףאמר אלי הוא עץ לדעת ^ ל י וקן ןא^ך לןקנה אשר ליו ל$ןיף וללמדו לז א#ר ממני אכלו אכיף י

: דעת ועינילם נכקחו וידעו כי עיךמים לם ןעלשו מךלגן לג ומשם ללכתי אל־קצות ?אךץ ואלא שם חיות כללות ושנות ז1 מזו ועופות שונים למלאה וליפי ולקול האחד שו$ה מן־לאחר: ב ימזרחה לחיות ללן לאיתי קצוי ה$ךץ אקזר שם :נוחו ס?מלם נ ן#ערי ל^מלס כתוחיס: ואלא בצאת כויככי ה^מלם ואכ&ר את- השערים א#ר כלם לצאו ואכתב את־כל־־מוצאילם כל־אחד ואלד למככלם ולשמותילם מללמם ומעמלם ומוערילס וללשילם כא#ר י ללאני אוריאל סמלאך לקדוש א#ר אתי: הוא ללאה ?ל־ך^ר

וכלכס לי גם #מותילס כתב לי וחקילם ולבלתם:ד ואלך משם לכאת צפון אל־קצות לאךץ ושם לאיתי כלא ל כ $דול ונכ$ד בק^וי מל־לאלץ: ף2זם לאיתי שלשה #ערי שמלס

ד מלם תצאנה רוחות ל^פון בנש^ן לל:ה ל א ־ ל ?תוסים כ^ולם ^

- . G . כך * ץ ר א ת ה ו צ ח ק ר ז מ « ל « ל

ז ד ל - חנוך א לד י

s י&תוך #עי* אלי ה^לןה למי?" ־ W י קןרח >ן<לנ «ל ר >וי ?פ לאידיש 0ז*מד0 פצח י?$גע י ר # ׳ ז ררר ?ני ר ? ¥ א?ל «

לארץ ןהן נכזבות 3&ח:0 **יי* לה יה־^ם לל?תי ל?את rffi!9 אל־קצות האדן (*ך* ?**WJ 1ןךח היא ס?ום*ד? י ראייזי ב ? $ ט * י ׳ י , ת ט ? ; 9 , ״*י* >

ןהיא *?!?!?ד לפראים:

ס ?יל׳יי־ י ייייי־ יל־זיניי* לאדן ןאךא ? מ ? ל י * * נ ?יךים ?תיך׳ים 3?<הים י9*» 5לא קדים מל {׳?ם ןדיס: י?־>ןים^ ם >ןזל^ה #$רי 9 לללהי הזרןוה לקצות >??ולם ןארא ?TOrp",6 נ 3?»לם גילוים י?זרים ?ז«ים *לילם: דרך לל-*חד

י י ל י ה??׳לש ןךצי nyw'o&pn ג ה?91?ים לאלה לעלרי »?־י י ג י אק־י סם מראים: יהדי ראיתי אייזם לרלהי «ת-*רץ «« ר ך . ל } ת ן ו ל ל ת , ן א ^ T לליתי את־אדון ה?בוד {)*?ר , W ן ל»?"י מ ם ל ך י ן ת ה לגבו י ל»לא?יי ו ה ^ ל « י ת * י א י ס ל

י מל־יד*זיי הך^יןה לס *״בחי «ע?זה ידיו מייל ה ש ? ו 9

ד ה לזניר י * • ר י א#ר ראה הראה ללמי * ה ל י ר לי מ ,ירי־ *ז־*לללאל 9דקי?ז «חיני* «ד*» ?ח^ךםן ן«או! רי«ן<יהח י קילי לר3ר ילהןיד לי1?<כי ? מ * י «י*י ? ר ? ד

י * ר אך*ר ל ^ ׳?«עי ראשייים יראי אל!יו?ים את־ד־רי 3«ד» ןם ולא pQl• רא«?יו1 הל??יי• י ש א ר ם ל ד מ נ אדון הרוחות: טיב לי אדון לריח» נ ? ל י !ם־מן־לאלזיוןים: W־B*r לא מאד. העולם מי ?רצון »דון לרוחות א?יי י ?י**?* * ל 9 י ק ת ^ א י ס

. ן ו פ ו ל1ד * כ ו ל י . ה ה ל - ד ל

. ם ו ר ו ל1ד ד כ ו ל י לו. ה

!*•h כיי•. אזב (כך מתורגם בכושית קדים בשפות י׳ י״ג, תהל׳ ע״ח כ״ן, איוב 7 ם י ד ק

. -עא) לז ה ( מ כ ח ד ה פ : ס , ק ב ל ח. ם י ל ע ה פ ש ל ל ש ל ו כ ה ה מ כ ח ר ה פ ס ה ל ח י ת לז. פ

. אין לשון זה אלא רשימה התחלית כעין שער שעשי י נ ש ה ה א ר מ ה/ ומכאן שחלק א׳ של ד.םפר הספד לחלק זה על סמך מה שנאמר ל״ם ד

המראה הראשון אשד הראוהו וספרו לו המלאכים (א׳ ב׳).־-

ט n פ? ל - חנוך א לז ה

י׳ מאתו נתן־לי חלק בחיי העולם: #לשה מוזלים ליו לי ןא^אםי ארץ: 3 ^ ןאכיעם ל

לח חמקזל לראשון כא#ר תיכיע עדת לצדיקים והחוטאים 2 בחטאיהם לליו נדונים ןגלשר מעל ?ני לארץ: ןבא#ר יוכיע לצליק

לעיני לצדיקים א#ר מעשילס סנבלרים תלולים כאדון לרוחות ןאוךה תוכיע לצדיקים ןלבליריס ליישכיס על־לאלץ ןאי&ה משכן סחוקןאים ואיפה מקום מנוחה לא#ר כל#ו באדון לרוחות נוסי סצדיקים וסחוקןאים ל ל כ ג ליה ללס #לא נבלאו: כאשר לןלו מי סצדיקיס ןסבחיריס: ומאז מושלי נ כ ל ד ידונו ולרשעים לטרדו מ

לאלץ לא עוד לליו תקיכיס ולמיס ולא ייכלו לראות את־כני ה סקדושים לצדיקים וסבחירים: ואבדו סמלכיס ולתקיכיס ןנתנו ו כירי לצדיקים ןסקדושיב: וכעי־אז איש לא עוד לבקש־לכד ללס

הם 1יא: מאדון הרוחות כי קץ מים ממרומי י ר ד ק ה ילדו ס^ניס סבלירים ו לט וליה בלמים הלם וז: וכלמיס להם קכל לנוך ב ל^מלם חלעס לתאסד עם־בני לאלםי לנז ומרוד ןךלמים לא-לליו ללם אמר ר כ מ ספרי קנאה וזעם ו נ אדון הרוחות: וכלמיס לסם נשאתני כעלה מךלאלץ ותניסניי מלאה #ני מש?נות סקדושיס ומקמות ת י א י 2קצה סשמלם: ו >2ים ר י־ מנוחת לצדיקים: שם ראו עיני את־מ^כנותילם ומלאכי קדשוי וחלכללו בעד ר צ כ ומקמות מנולתם עם־סקדושים וסם כקשר י בני-האךם וצךקה לי$ה שקוכת לכנילם כמלם וראמים כ$ל עלי­ ו ארץ כן לה:ה בתו־כם לעולמי עולמים: וכמקום לדיא לאו עיני את־בחיר סצךקה ולאמונה לצלק לחיה בלמיו והצדיקים וסבחיריס ז לליו לכניו בלי ממכר לעולמי עולמים: וארא את־מש$נו תחתו לאית כמורות י נ כ כנכי אדון לרוחות וכל־סצדיקים ולבלירים לא בלכה ףככתותילם משבחות #ם אדון לרוחות ל אש וכילם מר לא־לעהר מלכניו עד־עולס: #ס # ק לא־לעכר מלכניו ף ד צ ח ו

. ן ו ש א ר ל ה ש מ לח-מד. ה לח. משפט הרשעים ללתיד לבוא.

לט. משכן ה1דיקיס והבחיר ושכחי המבורך.

- . ח ״ ב כתוב זה מסיים הענין שבפרק ל ט ל

מ י - חניד א ל« 0

להדתי ??ft וריחי אן$ה את־לה^לן ההוא ay ל:ה חלקי הקרם3#חהי ן?נליהגי 9י־3ן ןןיט ?לי הללןי אדון לרוחות: 3:היפ הלם' את־#ם אדון לרוחות 3בךכות י?1ללי8 3י לןדני ללרלה וללביי־י אל־ללקום להוא ןאל,ללהי ז ברצון אדון לדוחות: רפות לביטי ע ןאשבלהי לא*־ ?דיך היא ילדיך :לי הראשית ןעד־עולם : יל«יי6 ל אין תללה היא יחג עד־לא נלראה מ3ל את א?ר יה:ה לעיחי י ?בי ג ? וסדור לדוד: א?ר אין ntf לל;ילם הם נעלדו לד #לחי(י ועלוףי לא*־ קדוים קדי0 קרוע אדון לריי׳יי* י ג ׳ ^ יW ןזמ ראי עיני את־לל־א^ר אין ?1י־^ח :הלא דוחות: ןס ל! י # ת ? ך ו ת ת ל ל א י ילג־כי ו י ל«י י ה ° מ י

י לא־!ללתי ללליט עוד: ? י * י * 3 " 5 י#" ?1 " ׳ , ^ לבות המון לאין הה?י ft-nm ראיתי אל6י אל6ים ורפו וז י י אי בר ית: ועל־אך3עת ן ׳ י י אדון לרי # י ל ה » ול7>5יז לה לנים »{ים הא^ר אין &ה להמ נאלהי ^ ך ״ ראיתי א ח י ר לי לי*ל1 אתי הידיעןי את-?הו0ילם * ל 9 ' י י ם 3 י ל י ס י מ ? ־ ת * ם י י אף־לל־ל?מ»־ות: י.יל ארבעת הלןים ל י ״ הי ול ברך את־אדון לריי׳» י ק י אייזלי?=יי: ל » ?ףללים ל* ס׳ייי #י¥י»י ?־ליד את־הלחיר ואת־ללי׳ירי6 מ : ם ל י ע ך " ׳ ״ י ׳* ה*6לל ק ב * *העתי ה י ל י ׳ J ו׳י-קיל מ י י ״ י י ז ל י י י ״ • * ב ״ע את־לנ!יל ^ א ם אדון הדוחות. ן 0 ח יהו1ל3ן ל זל־?ל־יי¥בי א לדליעי ללןרש את־להקימיןים ועוצר $3ךם לבוא ללני אייזן ^ את־הלאר ל ־ י ר ל א * f ח א : אי׳־יי׳ןיכי ל ' B ילידי" לת הי-הם ארמי* ו ר ^ ל ־ ל ל ־ ת י **י *יי לראני א ל ! י פ * י ל ^ ר אלי ל * ל*'י° א*זי ראיתי 1*זי דלרילם ?ה?מי ול^בתי: !ה על־לל־ ^ ל לראשון היא הילאל לרחים וארך־לא6לם ןס^י י ל^־ #י הל&?ה על־?, "ל" י9** ?ני־לאדם ייי» רלאל ןל?לי 1 9

ללת לצלןלי ו לג א נלי־יאל ולרביעי לללןה על־התשילה ו י ?כיי" הם ארבעת הלאלי אדי? החיו** ה ל ל ל * » * י נ ? "*5" י*,

; ם ה ם ה ואר3עת ל-קולות א?ד ?יה?הי מסי

. ם י נ פ י ה נ ו ו ל ת מ ? ב ר . א מ

מב ג חנוך א מא א-

ה ^ מ מ ואלרי א#ר לאיתי את־ממלרי ל^מלם ואיר הנחלק ה ואיך מעשי ל$ךם ל#קלו במאכלם: ראיתי #ם את־מ#כנותנות הקדושים ועיני ךאו #ס את־כל־החוטאים לבחירים ומביס מ^ןס ואין ממלכי ם מ^ם חם־כרים ב#ס אדון לרוחות ו למגבית: ןשם ראו חו להם תקו^ה מכני חןמול ליוצא מאת אדון לרו עיני מכללי לכלק ולרעם ומקןתרי לרוחות איך יחלקו לנשב על־ לאלץ ומכללי לעכים ול>^ל ל$זם לאילי למקום א^ר־־לצאו ממנוזם לאילי ללריס מנורים והמקום אשר ממנו לשבעו עכר לארץ: ךד ולרוחות לרד לאד ל כ $#ר מתוכם נחלקו הרוחות לדר ל: ואלא לם ולעכים ואת־לעב לטס משם על־לאלץ מראיית לעוירח א#ר מ^ם י^או ף$מה ישובו ומבואם הנללר לללי ל#מש ולז ואיך לאחד ןבוה מעל ל#ני ומלל$ם הקבוע ואיך לא .יעןבו את־ מללכס ולא יוסיפו על-כלל^ם ולא לידלפר ^ וחם שומרים: יכראשונה ה ז אמונלם זה לזה כשבועה אשר לוכקשרו כה ןה לא ועשה את־דלכו כמצות אדון הרוחות לנדל #מו צ - לעולמי עולמים: ןאלרי-כן ראיתי את-לךך ל;רס ממלר ולןלוי וירא משלים את־מללך דךבו כ$קום חהוא כיוס וכלללה לאלדי לכני אדון לרוחות ולם מודים ומשבליס ולא :נוחו קיס סול ל#נוללם: ול?מש מלבה תקומתו לבך$ה או כי תוללם חיא מנם לקללה ומרוצת ללך ל;רס ליא אור לצדיקים וח^זך לחטאיל כין לאור וכין לח#ך מללק כין רוחות ב#ם יי אקזר לבלי: ו^ל־מלאך לא ו לאלם 1לח!ק את־רוחות לצדיקים ב#ס צלקס והוא :דין את־ ל ן ר כי לכקד דיין ל צ ן לעצר ו$ל־צל לא־יוכל ל

?לס מןיו:ה לה $קום ל#כנד, 1לנ$ךלה מקום כ^מלם: א ^ ־ א לחץ^ה ל­ ב ו ת ן כין בני־לאלס ולא מצאה לה מ#כן ו ^ חלכמה :צאה ל לה ללכמה אל־מקומה 1ת#ב כין למלאכים: ולחמס י*א מללךיו וא#ר לא-לשב עלילם $$א ןל^כן עמלם כן#ם ?עלמה ןכ^ל

בארץ צחילה:

. ם י י מ ו ג ו ר ס ם ת א ו ד ו ס ה ו כ ל מ מ ת ה ק ו ל . ח א מ

ת החכמה והחמס. ו נ כ ש . מ ב מ

ו ג מ נ הניר א מג א-

ם ל ? ועיי ראיהי מרקים ופיקנטי *?מלם וארא איר לקרא ל ב כ^מותילס וסם נטמעים לי• וארא אין ל#קלו ב*אןני צלק למרי1לס ויום הוכיעם ואיך מלכ?לם מוציא ?ר? אורם ןרדוב 9#חי: ־ ד ^ם ןה ל ומלכ?לם היא לממכר למלאכים וסם אומרים אמוי ד ג וא^אל את־למלאך להולך אתי א#ר ללאני את־ס$כדןרות ?ר אלי ארק לרוחות ללאך את־משלס אלד, לם ?*יי* מ א ד אלה: י?5י לאלץ ומאמינים ב#ם אדון הרוחות לעול&י י לקדושים י

עולמים:ם י ו י ד ועוד ראיתי כ?לקיס איך מן־סבו?כים :קומו וליו ל?ר מ

ולא ייכלו לל?>כר מלמולם:ם !ארון י ש ד ק י לד׳ על-לבו?ריס ב#ס מ^כן ל ל ס#נ ? ? כ מה יא ~:כאו זה גורל א ב^לי ואל״לאדן ל 2 לרוחות: ואל־ס^מלס ל

׳ ם סבו?ריס ב#ם אדון לדוחות*ועל־כן ??זמרו ליום *לי י לחטאכ ?לילי על-$כא ס?בוד ו?לר ארג־ # נ ו?צוקה: כיוס להוא י*VP* מעעזילם ומקומות מניללם לליי לאידממכר ונכעזוחילס : כיום להוא א5#ז לי ס ?בו # י לדןןקנה למראה בלילי וסלךאיס ב את־בלירי בתוכם ולללכתי את־סקזמלם ועשיתים ברכת־נצתןאור:ז ועעזיתיל ?לכה ושכנתי את-בלירי ?ליל ד * ל ־ ת י * י׳ ולהלכל: ןלשנלתי אל־צדיקי א לךלכי עלי ו וסחוקזאיס ועועזי לרע לד ? ם מ^כיט ערוך ע ול&3עתיס ^לרם ו#כ?תיס לכני ולחטאי

ט &על יני ל*דן: ד ?$י לדים את א#ר הוא רא*ז־ס:מים ןרא #ו־ כצמר לכן ןאמי פו ואלא # אסר והיא ?{יו ?מראה אלם ימניי מלאים סן כאסד סמלאניםא?אל את־למלאך סי׳לך אתי וכןאני את־?ל* נ לקדושים: ות על־כךלאלס ההיא מי־הרא ימאין הוא ומדוע ללך ^ ו ר ^ נ סם א?זר לו ל¥ד5י• ל א ל ך ג ייא^־סןמים: ולען 1*אמר אלי היא ?

. שוב מסתרי האםסדוגומיה. ד מ ־ ג פ

י נ ע ל ת ש מ פה־־מז ה

p החדשה. « מה. גורלם של הכופרים - השמים החדשים ™

ולא כמו שתרגם היווני. וממנו הכושי. בלשון בחירה ם . לשון בחינה הוא( ר ח ב נ ו

מו. ראש הימים יבן־האדם.- / / מ*ח ב׳—ג ד א ש ־ ה י ם י ס. השוה מ״ז ג

ח ב מ - חנוך א מו ד

ה את־כל־אי־צרות לכלריס כי אדון א מ^ל י ה ה ו £ ל ¥ W f l ואתי ר בו ולללקו לתרון לכני אדון הרוחות כצדקה לעולם: ח לרוחות כל :סיר את־המלכים ןאת־־התקיכים ר לאי # כךהאךם ל.ןה א ד ו

ממושבו־תילס ןאת־כעלי־חכל מהסאי־תיהס ומתח מוסרות ללזקיםר שני החוטאים: ןהוא יוריד מהסאיתיהס ימממלכותיהם את־ ב # ה ן

המלכים א#ר לא :רוממו וישבחו אותו ןלא יודו כאלן 5ון1ןה להםת ןחקזף :הי # ו לממלכה: והוא לכיל כני חלזקיס ומלא אולם ב מש?נם ולמה לחי מש??ם ולא :קוו לקום ממ^ככם למן כי #ם ז $דון הרוחות לא־עלו: וחס לטכסים את־בוכבי השמים ו:רימו

ל וכל־מעשילם י ?לי ב ? - ד עליון ולללכי על־לאדז י :רילם מס א#ר עשו :דילס יוכיחו ר^זעלם ולילם בעשךם ואמו^תס כאלהי: ולם רולכים את־כתי ?נסיו^יו ןאת־ ב#ם אדון לרוחות :כלשו זז ו

לךכקים בשם אללי לרוחות:ן ח א ל ד מז ובלמים להם תעל תכלת לצדיקים ורם לצדיקים מ ג לכני אדון לרוחות: כ:מיס להם הקדושים היושכים ב^מלם ממעלד וללחננו ןהלכללי ושבחו והודו ובלכו את־ לתאלדו בקול אל שם אדון לרוחות על־דס לצדיקים א#ר ?שכך ותכלת לצדיקיםה כי לא לעולם ^ לא־תללה לריק לכני אדון לרוחות ומ£>$טם נב על־כסא # נ לסבלו: בלמים להם לאיתי את־ראש־ל:מים והוא י כבודו וסמלי חחליס נכוחים לכ^יו ו?ל־צבאותיו א#ר כ^זמלס ד ממעל וממכיב לו עמדים עליו: ולבות הקדושים מלאים שמלה כי ממכר לצדיקים קרב ותכלת לצדיקים ?שמעה ולמי לצדיקים

?ללשו לכני אדון לרוחות: מח וכמקום ההוא לאיתי את־מעלן ה^ךקד א#ר לא־לדל ומסכיםה וכל־לצמאיס לשתו מלס 51?לאיי לכמה מ ? לו הרבה מע:נות ל נ ומשכנם עבדלצדיקים והקדושים והבהירים: ובשעה לליא א#ר־האךם לקרא בשם אל־כני $דון לרוחות ושמי ראש ללמיס: כן

מז. חסלת הזדיקים ושםחחם לדרישת דמיהס.- . . אל קצו ב ר ק

מדו. מקור הגדק — בן האדם עמיד הגדק - משפם במלכים ותקיפים., נוסחאות). מתוך ם״1 . בכושי: ראשית ראש הימים (אולי ב ם י מ י ש ה א ר

נראה שבן האדם = ראש הימים. -

ז - ו

n נ - ב חנוך א מח ג נ

ש ןהאותות ל?ראי ?מרס בו?כי ס?מלס יעשו כ?!רי* מ ? נ ו?מלס ס

י ב ר ? ל ן הרוחות: הוא לל:ה מ?ןה "לצדיקים ל ו י אי א י ל מ י ?י ^ י - ל ? : לב - ??רי ותקןה לנ י• לענ*ד ולא ל?פל ואור לגולם להיה '; ^ ח ו ר , ו ל^דון ל ר ^ י ל*לי ולשתליי ו#?חו יכלכי ו י א ח ל * ל ןעד־לעולס: ול?*י* כ י ?מךם ת?רא ס י א י ל מ מ ועל־כז ג?סי ום ן לרוחות גללה *תו לקדושים ולצדיקים כי יש*ר את״לל? י איו ידויי י ^ ע מ ^ כ ־ ת ע לזה ולש?או א # ר י ולמאסי ?עולם ל א # ir. י י ו?ל?צו יחיו: כימים ההם מל$ ע ^ י ל » ? ם אדון לרוחות כ # ? r ם יי ל ד ל י מע*י ' ע י ?rW לכלו ?גילם ? ל ^ ם מ י ק י " ה ח ו * ל

ד י ל ? ־ ד נ??ס: וממרתיס *נ פ ו*רלם לא־-יצילי את־ ד ל ם « י י * 8

י א ו ל ל ל ¥ ^ «** ל?$יי ל?ני לקדושים >3עיכרת "כמיס י כ

ם תהי ?נדלה ^ ל י : י?יום ¥ ס א תמצא לל י לצדיקים י?ארית לי^ י ואין מלזיק' כיךס ללפן י * מ א !י«י ל י ו ל ? ס ל ״ ל י n W 1 5 9

5 י ו ב ם אדון הרוחות ? כי כאדין לרוחות יממ*יח1 #קרי ללי #: לם עו א יחדל לכניו עד- י ל ה כמים ו?בו ?#ג מט כי ל??ה נה כצל תעכר ולא ס?*י ^ ר ל ק ו ד י מ י נ ?ני אדיר־יייא ??ל־מ?לם י * ל י י אדון לרוחות ו?בודי לעולמי מ א כי ח?ליר ל

m ר ? ו לדור-דור: יבי ה**ז ריח סל?$ה ןלדום א ת ל ו ז נ ו* י י י מ מ ־ ת : ןהוא ידין * ק ד צ ד וריס דעת ו{בוךה וריס ל?א9כים ?ז י י אי א י כי הוא הבחיר ל י א י ל א י > * י * לא־ייכל ל י *1

: ו הדוחות $?יי ר^ה בם י * ! ם ןלכחירים ןאור ל י ש ד ק ?ה ל נ יכימים לסם דגלי #יי ? ה א ל בי אל־סקדו#יס ז כיום * *י ג $לילס לנה ןלכאלת וכבוד :ם ינצחי ?#* י ק י ־ל*^ד לצד 1י י ת ע על-לחומאים * ד *י יי?א למ ויעןבו מעשי ידיהם: ו ^ אדון לרוחות ןהיא ייכיס לאסרים כי יח אי W ו ם אדון הרוחות אל כ^זמו £ י לא-להי ללס מאת # ו ב נ ?י בא : ןהיא צדיק ןם־?דינו ו י י מ ל ד לרוחות :רלמס כי רכים י: ז י ל ^זובו יא?דו ל?ןיו כ א ז ם 1א#ד ל י ע ג פ י לא-לעמדי ל י י ב : ?

' • לא אדלמם אמר אדון לרוחות: י $ מ ״ י

. ר י ח נ ל ה ו ש ת מ כ ח ו ו ח . כ ס מ

. ם י נ ש ד ת ה כ ו ש ם - ח י ק י ד צ ם של ה ג ו ח « ם ו ת ר א ם ל ה ? . ג

חנוך א נא א-נג x נג

ב ןם־ ב נם לאלץ את־כקדונה ושאל ת#י ימים להם ל#י נא וכז: י?סר את־סצדיקים ב סיא את א#ר קבלה ואבדון :שיב את-חובו נ ןאת־סקדו#ים מתוכם בי קרב היום בו לו#עו: וס?חיר י#ב כ:מים להם על־כמאי וכיו לכיק כל־מכלרי לכמה וע^ה כי $דו1 ד לרוחות נתדלי 1אלה1 ו:כארהו: וב;מים להם לךקדו ללריס כאילים

ת כבני *א! שכעי ללב :דלגו ו?לם כמלאכים להיו כ^מלם ח^עו ןימיס להם יקום למחיר ןל^ךץ 1ת;יל : כי בז ה ל מ ש ד, ןחאירו כנילם מ

ל• ולצדיקים ל^כנו עליל ולבלירים לליו מהלכים עלי נב ואללי הימים להם כמקום א#ר בי לאיתי את־כל־לץיונות: לאו #ם עיני ת מי לעליהי כ?עלה ו:כיאוני לצד מעךב ב מקברו־ןח^ת ולר־ממף סי את־מל־סלרי ס?ז?לם א#ר לליי הר־כלןל ןא?אל את־המלאר נ ןסר־ןלב וסר־מלכת ?זקקת וסר־עומלת: ו: ויאמר ר ל מ ה א#ר לאיתי כ י ל מ ו אתי לאמר ?ה־סם ס ל ל י ה אלי לדכרים לאלה א#ר ךאיל >ילם :#לתו את־ממעזלת גמ^יחי#ל ותקיף על־לאלץ: ומלאך ס^זלוס ענה ח לכעבור לל:ה מיד מל־סנמלרות לעברות לאדון ל י י ל 1*אמד אלי סכה מעט ות ^ מ ־ ד ס ל ן ח כ ס ־ ד ת: וללרים לאלה א#ר לאו עיניך ס חו ו לרו וסר־ס?9ף ןסר-לןלב וסר־סמלכת סמזקקת ןסר־לעומלת מל־אלהי ס?חיר כדוננ ככני־א# וכמלם ל^ןלים כמוךד מעל א יליי כ ז ללדים לסם ןאיךאוניס לליי לכני ךץליו: ול:ה כ:מיס ללם לא: ןלא לליה כלןל ט ל ? ל ח י^זעו לא בןלב ולא מכמף ןלא יו^לו ל למלל$ה ןלא ללכש איש שליון ובדיל לא יועיל ולא לל#ב מ ןעומלת לא :לי חמץ ?ה ז וכל־אלה ל?לדו מעל ?ני לאך?ה

?הוכיע ס?ליר לכני אדון לרוחות: נג #ם לאי עיני נסל ללב וכיוליו עןוקים וכל־סיו?זכים על-ם ומנחות לאלץ ועל־ס:ס ועל־א«י־ס:ם יכיאו אליו מלנ1ת ואוכלי

ם. ם מן הרשעי י ק י ד ג ת ה ד ר פ ה ם ו י ת מ ת ה י ח גא. ת

מ והבהיר. ח מ ־ י ר ת ה י מ גב. ש

. מתוך פ״ח אפשר לחשוב שכוונתו לבדיל, אולם מתוך ם״ח ת ק ק ז ת מ כ ת « מ׳ נראה שמתכת מזקקת לחוד ובדיל לחוד. - ח - ד

ת הבחיר. ו ד ת - ן ו נ ט ר פ י ה כ א ל ק יהושפס) - מ מ ע = ט ( פ ש מ נג. ןםק ה

!

ה ב נ - חנוך א ננ בע # ה מע£י מ ; י ^ נ ןחנחל לעמק ההיא לא למלא: וידילם מ ןהחוקןאים יאכלו את ?ל־אעזר דכאו ב?#ע ןהחוקןאים ל?ליי מלכני אדון הרוחות ןנךשו מעל מני אך?תו וא?דו לעולמי עולמים:ם את ?ל־־?לי י נ י ד ־?ל־מלאכי ה^לענות יושבים ו לי את אי נ כי ו

ס ההלך אתי למי :מינו את״ : וא?אל את־מלאך ה^לו י ל׳?9ן: 1'א$ד אלי את-אלה :כיני למלכים ולתקיכי ל׳אח ה ל א יי הכלים ה: ואלדי־כן :נלו הצדיקים ןהכהיר את״ ם ל ז ס*את למען לכלדו מם י ר ל ל ם אדון הרוחות: ן # ז כית־עךתו ולא לליי נכלעיס עוד כ לאלי׳ ?*רץ לא לעמדי למני צדקתו ןהןכעות תל:ינה ממעיךמלם

: ם י א ו ו ח והצדיקים :נוהי מלחץ ל נד ואכי* ואמן אל־חלק לאלץ לאחד ואלא #ם נהל עמק ל?ני נ ?א # : 1:כיאו את-למלכים ןאת־התקיכים 1י?זליכום אל־הנהל ל?ג*יוי י ע נ לדי: ו#ם לאי עיני בעשולס את־כלילם כבלי כך!ל ןאין #: ואקזאל את־מלאך ל,#לום הללך אתי לאמר למי ?כינים את* ל ק ^ מ י ל: ףאמר אלי את־אלה מכינים לצבאות ^ןןאל לקלת ה ל א ה לכמלים ל

ם י אולם ולהוליכם אל־תלתית כל־לענ# וכסו את לליילס כא?$ם ו חדות כא#ר צוה אדון לרוחות: ימיכאל וגבריאל וך$אל ו?נואל לי י לל?שו מלם ביום הןדול ההוא ןה^ליכוס כיוס ההוא ^ל־לתנ הבער למען לכרע אדון לרוחות מלס ב^כל-עונם כ^^עם אל": יכ:מיס לחם לכא ^לענית ז ל,ש?ן ובללעותס את־יקזכי לאלץ מאת אדון לרוחות והיא למתח את־כל־אוצרות המלס א#ר כ^מלםם : ומל־המלס :לבדו אל־ל?ל ״ ממעל ולמדנות א#ר מתהת לאלץ א#ד כ^מלם ממעל הם ז?ריס והמלס א#ר מתלת ל$לץ לם ם נקבות: ומחו את־מל־הי#ב על־לאלץ ואת־?ל־הי?ןביס תלת; ן ל קצות ס?מלס: ו?הכיךם כלעי־תילם אקזר עשו על־לאלץ ואבדו ?א אכלתי את מל" ^ נה לאלרי־כן נחם ראש־הןמים דאמר לא אוכיף לעשות־כן ל?ל־־ נ יושכי לאלץ: 1?#כע כשמו הןדול ל יו^כי לאלץ ושמתי א1ת כשמלם ןל:ה לעד עולם כיני וכינילם

» ב יח והגבעות תלכנה חל גג ז ו ה ג ב ע ו ת ת ה י י נ ה כ ם ע י ן מ י ם. על דרך יואל ד׳ י

, הכנת גיהנום לגבאות עזזאל ונבואה «ל בוא המבול וסוף דינו של עזזאל. ה נ - ד נ

גה ב ל ע ד ע ו ל ם, בכושי: לאמונת עולם. -

־ נח ג חנוך א נח ג

כימי ה^מלס על־לארץ ו*את ?מ^ותי: כא#ר לכצתי לחנן עלילם בידי המלאכים ביום מצוקה ו?אב ??ה $עק*ה ?לס מש?מי ןאכי אמר אלהיס אדון ומרוחות: מלכים אדירים היושבים על־האךץ תךאו את-בחירי בשבתו על־כסא הכבוד ורן את־עזזאל ו?ל־

?ךתי ו?ל־צבאוליו בשם אדון הרוח: ןאךא #ם צבאות מלאכי המ#כט ?ל?לס והס *לךם מש$ט: ואשאל את־מלאך ה^לום ההולך אתי לאמי ה ו ו ח נ וכבלי בךזל ו אל־מי אלה ואלה לאלךס מ^כם הולכים: 1*א?ר אלי אל־?היךילס ואהוכילס להשליכם $ל-להוס הנסל העמק: וכאעזר ימלא הנםל בחירילס ואהוכילם וימי חיילם ילמו וימי הלעולס לא יבאוימיס להם :שובו המלאכים אל־מץךח אל־בני הכךתים כממכי: כז ןהמדדם ךהךגיזר את־המלכיס ורוח לךךה לכא עלילם והזדעןעו מכ?אולס והלכרצו כאריות מתוך מר?$ס וכץאכיס רעכים בתוך: וזלי וררכי על־־ארץ ?היריי וארץ כחיךיו תל:ה ם עדריל לכנילם מממליל וררך: ועיר צדיקי להי מכשול לסוסילס ועשו מללמה כינילס וימינם לל!ק על־נפשותילס ואי^ז לא־נדע את־ אחיו ולא כן את־־־אמיי ואת־אמו עד־א#ר לא־להלה ממןר לכגריא: כ:מים להם המתח שאול כיל חללילס ומטמטם לא יליה ל^וה שאול את־החו?ואיס ?לן ם יכא הקץ ו י ש ח ל והם ירדו לתוכה ו

לעיני המחירים: ולחי אלדי־כן וארא #נית ש?עת ענלות והן נושאות אנ#ים א#ר ?או על־לרוחות ממזרח וממערב ררו?ה: והד #און עגלותילם נ#מע ובליות לרע^ז הףך#ו הקדושים מךהשמלם ועמודי לאךץז 1?כלו י 0 ןעו אשיותיהס וישמע מקצה ה^מלם ועד־קציהם יוס א

: י ?לס ולשתלוו אל־אדון לרוחות וןה סוף ה?של ה#נ ואחל לשאת את־המשל השלישי על־הצדיקיס ועל־הבחיריס: ?רוכים אלם הצדיקים וה?חירים כי מפאר לה:ה גורלכם: והצדיקים לחיו ?אור החמה והבהירים ?אור היי־נצח למי חיילם

- לאומות ה*ולם בישראל. ג ו ג מ גו. מלחמה אחרונה - כ5ץ מלחמת גוג ו

. י ש י ל ש ל ה ש מ . ה א ע - ח ג

גח. ברכת הקדושים.

חנוך א נח ד-ם ח

P1V י א ^ יהיו בלי־קץ וימי סקדו#יס לאין מקמר: ובקשו את-לאור ו ואדון הרוחות ן^לוס לל:ה לצדיקים ב#ם אדון עולם: ףיסד״־מי 5 ה ג ^ מ א ^ ממלרי' ה^יךקה נללת ל ק כ נאמר לקדושים כ?מלם לד לא יםיף ז ן ר ^ ו ה א ; , ל ן ןחח^ך חלף • ן י ?ל־לאד י לאך ןלאוךה תפג^ז # ח ימממכר ס:מים לא :צאו כיי ?רא^וןה לכלד סת ו ח ו ר י אדון לרוחות ןאוד סי?ור לבון עד־עולם לכני אדון ל ^ לם לסם לאו עיני את־־ממלרי ס?ךקים ןסמארו־ת ומ???ם י מ : כם וחס ?אירים לכלכה או לקללה >יח$>ן אדון לרוחות: ןאךא ?ע קולו וללאני *ת* מ את־ממלרי לרעם ובךעמי ממעל כ?מלם #ן אם־הס ל^לום ןלבך?ה או לקללה כלכר איי! ך ת ל* י נ ! # * ם ל לרוחות: ואללי־מן מל־ממתלי ס?ארות וחבךקים ללאילי ו

מאיריס לבך?ח ולשבע:# סאות כחלש השמיעי ?אלכעה עקזר ללך# מ ת ל # כייא ראיתי איר ללעישו את־שסי־ס>ממלם ל לד ? ' ? ר 5 י נ י ל לל־1 רע>2ז ןדול ו??א לעליון ולמלאכים אלם־ אלכים ןךבו ך?**: ולא*ז־ס:מיס :שב על־־כסא ?בודו ולמלאכים ב הזדעזעו זעזוע ל^י י ז ו ממכיב־לו: ורעךה נדולה אלןתני וםלד לל י ולצדיקים עמ1 י ל ימלני סלסלללו וכליותי נמלחי וא>*ל על־מני: ימימאל ?א ה רולי מי ל ? מלאך אסר מךהקדו#ים מקימני ובלקימו אותי #: ם ? ע ר יכ!לתי לעזאת את־מךאה ס??א סןה ואת-לנודת ס^זמלם ן ימי?אל אמר אלי מה־לןי מי נרע#ל ממלאה ?ןה ער־לי1ס ליחי כא^ : ו ן ך א יום רם?יו והוא ל:ה רחום ואלך־אכיס אל־יו^כי לל וסמ^כט א#ר סכין אדון לרוחות אל* ^ נ ס י*א סיום ולשלטון ו כל־א^ר לא ל??עי למ^כט ל¥לק ואל־סבומריס ?מ?$ט ל*רי1 וסנוק*איס את-שמו־ לשןא סיום סהוא הו?ן ולבסיריס ?דית ולחוקואים מקלה: וכיום ההוא לליו שני תנינים ?כלדיס תנין ??!?י5י סנקלא לו:תן לשכן בתהמות :ס על־מעלנות סמלם: ולןכר א?יי ¥ #מו ?למות ןהיא ממלא בל!הי מלבר שמ?ה ושמו דונללז א

ט. המאורות והרעם. נ

״ג י״ב). ־־ פ׳ י ו (שו ה ש ע מ ר ו ע נ ה ״ ט פ ש ך מה״יהיד• פ ר ל ד . ע ם ט פ ש מ ל

ס• רעד השמים - בהפות ולויתן — היסודות.

חנוך א ם ט־־כב נד

מקדם לןן לןזם לשמני המחירים וסצדיקים א#ר משם לקח אבי הזקן הטביעי לאלם לאךם הראשון א#ר ^ךא אדון הרוחות: ט ואכק# מאת המלאך ל׳אהר לסךאותני את־בל התנינים להם איך נכךדו ביום אחד ולשלבו לאלד אל־להמות־:ס ןה#ני אל־^רץ לכ#ת המךמר: ויאמר אלי אלה מךאךם ?ןה בקשת לרעת את יא אקזר נסתר: !המלאך לאחר ההולך אתי ומלאני את־לנכלרות לניד־ לי מלראשון ןעד־לאלריז כשמלס ממעל ובעמק לאךץ מלחתב ובקצך השמלם ובמו?דות סשמלם: ואומרות לרוחות ואיך יללקי י לרוחות ואיך ישקלו ןאיך ילשבו לרוחות כל־אלד למי בה לרוםס ולכי סלס ?מש?טו וללקת לביככים לשמוםילס ר : ח מארות ס ל ו ינ ןאיך מל־סללקות נחלקות: וללעמיס למי לליךלם ומל־הללקות: מי לךעמיס יש־ יד עזנעשו מין לבלקים לברק ו^?אס :מהר לה?מעק אינם ך מ ל #ם מקומות מנולה להבות במתן קולס ולרעם וא ל ך לריס ו ד נחלקים ונם־>יל-$לד מלס ו^זנילם ילבו לללו לק לתן לרעם את־קולו ולרוח בעתו ל מ טי למדדו: מי כא?ר לבלק ס־ ל כ :נוס וכד־בכד :סלק כינילם מי אוצר עתילס הוא בחול וי י א אלד מלם לאסז ב?לג ($ב לאחוךיו ?מס לדיל ומעיף לש 1נבוךתו ולכי־לח ןבולתו י א כל לכי רב ןבולות לאלץ: ןרוה ס:ם מה ללדף נס־ל?ניו וללכןר אל־?ל־לדי מ מ לללכהו לאחוליו ממלג וס ה?ךד הוא מלאך י •ז לאלץ: ורום סקלה הוא מלאך לנ?שו רם מ;לד י גבולתו [את־או?רו] לו ת נ מ יה טוב: ורום ה#לג ע!ב מ: ורום לאד לא :למר אלילם יט ולעולה ממנו מע#ן הוא וקלה שמור מילד לו ומללכו בנלת ?אור וכחימך ^ באוצרותילם מי א כ וכללף וכקלץ ולאוסרו־ מלאך: וריס ס$ל מ??ני לק?וי ס^ומלסף ומקלן המיר ענני לאד ל ל וילכד אל־או^רות ס?$ר ומללכו כ: ובנים ריס ס?^ר מאומרו ו?אוי י נא מל?רים ולאלד לתן אל־ס#נ1 על״^ל־ל^דז:לבר ב ״ פ : ? המלאכים וסלסיבו את־לאו־צר ןהוציאדיי י: 5י ח וכא?ר :לבר בכל־עת אל־מימי לאךץנ ] א ב אל־מימי ל כ סמלם סם למען יי?כי לאלץ כי כל:ה סם לארץ מאת לעליון

. בכושית: זבד הוא וגבור. - פכ״א נדאד. קטוע מופו ו ת ר ו ב ש ג י א כ (וכן 0כיד). -

א יא ם - נ חנוך א ס כ

ד כ?מלס ועל־כן יש מךה לממד ולמלאכים ק1ילו זאת: ו?ל־ # ן אלה ךאיתי עד־נן הצדיקים: ומלאך ה^זלום א?זר אתי אמר אלי: כ$#ר :נים אלה £ני התנינים הערוכים בגלל :: ימעדו [ ] עליהם מ?©ט אדון הרוחות :ניה לכל1־:לי1 $שכט $דון לרוחותא והכית את־ל?נים עם־אמותילם ולמניס עם־אבותילם ואליי", ל?ו

: כן יליד. המשכט ?רל?יו ימאלך אפום י ^ ל מ ם אךכיס אל ה ואיא כ:מים ההם והנה נלני לכלי* ל אי, א ז ^ להם ולקחו ללס אכלם ו:עוםו וילכו אל־־צד ^pC • ןי רא$ר אלי !לכ לי&לאך ו*מר אליו ל?ה לקחו אלה את־הל?לים ו: והמלאך הללך אתי אמר אלי הן כרות הצלילים י מ הם ללכי ל וק#ר הצדיקים לצדיקים למען ל^ענו על־#ס אדון לרוחותו עם־המחירים ן^לרי ליז ?כנ ?בי המחירים ו לעיל&י עולמים: ןית חמדות אעזר תןהנה לאמונה וא#ר לה1קנה את־לצלקה* והמיי ? א ר ו ? ל כ י לכלדו כ ? א ן ו ד י י מל-ממללי מ ד י ל לאלי• ^ת ^ ישובי ג י ך ך י - ל *מרפי על־:די החיות ואקזר עש י א ונגענו מיום ה?םיר כי אי# לא־ל?חד למני אדון לרוחות ול י : ואל־ה^ימניס כ?מלם ממעל י^א $ו ולה ה ד ה כ ל לא״יוכל ל: ל?לכו כלמר לראשון ולעלי• ש א ד ואור אלד הדומה ל אל ולשכל מלממה ולהיות לכמים כדבור וברוח החלים: 1אריזד ףןזכט את־כל מע?י לרוחות הושיב את״למליד על־כמא לכבולם: וכא^ר ל?א הקדומים כ?מלם ממעל ובמשקל י?קלו מעשים כדבר #ם-$דון לרוחות ואת־ י ר מ ?ניו ל#&ט את״ללכילס מל ל ם ? ל אךחותילם ?מ?כט ס«דק א#ר לאדון לרוחות :דברו ? אלד וכ,לכו ףכבחו ועלו ןקלשו את-#ס אדון לרוחות: וקרא לייל־ ¥?א ל?מלס ולמל-לקדושים מ^על י¥?א ל: לכרובים לבלמים ולאומנים לכל־מלאכי לה ומל־מלאכי ל#לטנ1ת ואת־לכחיר ונ$יי ל ן ועל־ל׳מלם: וכיום ההוא :רימו קול א י על־ל*ד # ת $ י ח * ׳ ר

וכלבו וש?חו ועלו בדוס אמונה ובריס לכ^ה וברוח אךך א&לםד ואמר!־ ץלם קול כ וברוח רלמים ו?רוס מעז?ט למלוס ומרים ל

- . נראית דעתו של Ch הקובע פסוק זד• קודם פסוק ד סא. מלאכים הולכים לג*ד את־הגן - משפם הצדיקים על ידי הכחיד — שבח הבחיר יי

- , ת ו מ ו א , השרים הממונים על ה ו ל . כ ת ו נ ו ט ל ש י ה כ א ל מ

ב םו ס - ב חנוך א סא י

$לד מריר הוא ו?רוך #ס־אדון לרוחות לעולמי עולמים: מל- אעזר לא לישנו כ?מלס ממעל למ,ר?:הו כל־־לקדושים א^ר כ^מלם למ,ל?הי ומל המחירים הדוכנים בנךלחלים וכל־רול אולה אעזרכל למדף ולשמח ולעלה ולקדש #מף למכךך וכל-?£ר ל#כח מי וימרך ברב־כחו את־שמך לעולמי עולמים: מי רמים רלמי אדי? לרוחות להוא ארך אכלם ומל־מ^יי ומל־מדת מעעזיו ןלה לצדיקים

ולמחירים ב#ם אדון לרוחות:ח א וכן צוה $ד$י למלכים ולתקיכים ולךמיס יליי^כי ל ויאמר כקחו עיניכם ולרימו קלניכם אם־תיכלו להכיר את־למליר: ואדון לרוחות הושיבו על־ממא כבודו ורוח ל¥לק נש&ל עליום לכלת לכניו: ןקמוי י ע ? ר ל ־ ל ? ולכד כיו למית כל־חחומאים ו ביום ההיא כל-למלכים ולתקיכים והרמים ו&מי לארץ ולאדי והכיךהו בשבתו על־כמא כבודו ובצדק ל?מ&י לאיי וכל־ךכר #קר לא יאמר לכןיו: וכא עלילם חיל כא^ה בציליל בחולה: ולכיטו ק?לס ה ל ל ל ללדת בלא וללה עד־כי־רלס ול,יא ללה ב אל־קצלם וחתו והורידו את־כנילם וליל יאלןמו כראולם את־כך: והמלכים ןההקיכיס ומל מו^לי לארם יו#ב על־ככא כבודו לארץ י^רכו וישבחו וירוממו את־למו#ל על־כל־נעלם: כי מקלם ללה כךלאךם נעלם ולעליון שמךהו לכני מחו ולגלחו אל-הבחידים: ועדת לבחירים והקדושים תזרע וכל־למלירים יעמדי למניו ביום: וכל-למלכיס ולתקיכים ולרכים ומושלי לארץ למלו למןיו א להוי וקיו למן־לאךס ובקשהו ו#אלו רלמים מאתו: על־מנילס וח^תלי ואדון לרוחות לאיץ כלם כי למלרו לצאת מלאיי ימנילס ילב^ות וצלמות לכמה מנילם: ונמכרו אל־מלאכי המ??ט לל$ךע # ב מלם על־דכאם את־כניו ואת־בחיךיו: וליו לראוה לצדיקיםים ?לילם וחלה ת ינ 1 ח י י ךו ועזמחו עלילם כי לרין אדיז ל לבלי ו: ולצדיקים ןהבליךים ל$לטו כיום להוא ולא יוכיםו י מלמם חלב ללאות מ3י החוקואים ולרגעים: ואדון לרוחות ל?לן עלילם ועם״ כן-לאלם להוא יאכלו ל&כבו ולקיצו לעולמי עולמים: ולצדיקים ולבלירים לןשאו מךלאלץ ופנילם לא־למלו עוד ולב^זי כ?די

סב. משפם המלכים והתקיפים - ברכת הצדיקים.

ה ב ס - ז חניר א םכ ס» ןיי־ין iftmi ימריי6 ם © י ה ילייי מדילם ??די מ ל א ת>ז?ירי* ג ו

: * ח ו ר י ן*דון ל » ל ף ה ל * א ס ל״־לללי לח «יי* ? עלי ה ם ל5ק*יי לסקימים וסוללים מי ל 3:טים ל^* לה׳מז לת- ו נ ת ללש ?־ ס י **?ל" »7<י '??יי הידילם ל * ףם * י ם א ט ל - ל ת ע דו להלו ת ל«י ?דון לרוחות ו י ו ^ ל ל י?ל^ל?פל ירוןד זזרון לריי׳יי* י '9 ר ^ י לאדון לרוחות ן כ ג־ : מ ל^ייר וייייז י ב 9 ן ה י ד ם מ י ר י א י*״ היית ל ן ' 5??'ים ואדון ספי י י * 1

י לי ף למי ך ו ב ? ר ו ו ד ף מדור ל ל צ ר ? ל ה ־ י ג ך ־ ל י ? י ל J מ ! W ג י ד ל ן « י י • מ ד י ־ ו י י י ו*ח לל־־, מ י ו ד ז י י ־ ל י י י פ מ י ן ? ל י ' י ל**י יל?רןי אדון ל?־לכים 1א?ר היא 9לר ?ל־ נ (־ 5 ! " י י ״ן ל>זני י ^ ל ל י ללן־לנו ?!נולה ל$אר ולהודות ן ׳ W l " 9 ' ׳ a ^ * א ל י אסרי? ו א $9אני ךד$נ ל ־?ז« ו W n ל?»יסת W 5 י | י י ב ?

ו לע^לטי עולמים גי ד ט??ן לנ ?י ח י ו נ י ׳ 3׳ליג ד ללי י א י י י 5 * * ? א 86ךנו *חינני ל ם אדון לרוחות ו י ל«יי ולא >ז«ךנו # » » ל ־ א י

: וביום ??לני ו " לילסי• »?<ל?י»ני יליייארמנ * י מ י י י * ת 3י{א?1ן אדוןני *$ל־ דו א יסיעני ולא ;?ו*א קונולזת אמוןה להו לי-אי*ז: 1»ן?׳נו נ א יעזאו ? ו ל י ^ י י ו >W?W^ י?*ד?ת י ^ ה

מ ב*דק: ו??ה ש ח י ?"??ייני הל־ממינו ן י v j t f 0 פ * י # י "

י הררי* ר1 א י^עיאיתנ ל ת ל»י1ע ו י א ל ׳ ? , T ^ ,5 >?r*iB

״ ו י מ ־ *ל־??י1 ׳ואיל: ואליי ?־לאת «יל& ח?!י [ב>ןות ל$ני מם למיו: *ה א0י אדון לרוחי* ? ת ללר׳״י י*ל*{יו וסלךכ ת?י־!ן ?ח ? ם והרטיט וטבולי ל י # מ ת סי?ז״ (W׳w» ?נל־*סקי?ים ו א *

ת: חו ל?5י ?דין לרול ל&ל1¥י א: קו פ אחרים דאיתי ??קופ־ססי• להו *י ־ יו «ת א7יי ל ן ״ ח ^ ־ ל לא*־ אלה ד.ם הטלאכים **?יי מ־יי *

: א ^ ל '?״*י ?<?5י לאן־ם 1!תעו את־בני לאדם ל1 **־**רץ ןל5ה ?nyp ןקןרוב [יוםז , ה 5 י & ח ל ם 9 י 1 ? ! ' י ,» י

r ממ־א w מלוי«ל־«י « r e א יי־חליז ^ : י ־ י ר ) ? ^ י 0J ת«.ובת המלכים והיוקימים כגלוי 10. ממה הנזילים במקום הפירמות.

ן זכרונו״ שמספי נח (ה״ו״ הלשין נר»ש המסוקים גי. י•׳• • י מ ־ סה־־ח י סה. חניך מתנבא לנה «ל ביאת המבול תל ה1לתו•

K ז ם - חניך א סה ג

ל מעמיס בקול מר #מעני אל־לנוך אכיו לזקן 1י?ןד» גז #לארץ ד י מ ־ ל ךה ע ן : ואמר אליו לןילה־לי םה־ י י ?מענ נ ?מענ י מכה עיכה ולנוע כי יראתי מךאכד אלדז: ואלדי־כן ללה רע# י• וליל על־לארץ וקול נקזמע מן־ה^מלם וא&ל על־מני: ולנוף אביד י ה * ע?1י אלי ¥¥£ לזקן *א ולעמד על־ידי ויאמר אלי מדי* י ימככי: ומקרה י?אה מלמני אלני על־ישכי לארץ כי־מלאהללם יען א#ר למדו את־מל־ממלרי למלאכים ומל־למס בני־ ?חיז ומל־ממלרי כחותילם מל־פצס למכ?כים וצל ללמרים ולס י ^ ל ז עיעזי מכילי מכמה למל־לאךץז ואיל מוציאים מכף מעמר לארץ

ה מן־לאלץ: כי עוכלת ובדיל אינם ^ ח ואיל מלכת מזקקת ת

מ1ציאים מן־לאלץ ממו לקולמים מעלן הוא למוציא אולם ומלאךי א?ר אלזני לנוך א: ואלי י ונעלה ה!־א לכל$ך להו כ י ת ט עמד מז מלדי ולקימני ויאמר אלי לך מי ?אלתי מאת אדון מ אמי ס לרוחות על־לרעש לזה על־לאךץ: ויאמר אלי ברשעתם נלתםס א#ר לקרי ולרעו כי לאלץ ל?בו לכני ללך#י משמקןס ולא י יא תכחד ומל־ליי?כיס ^לייל: ןלא ללי ללם מלימה לעולם על-ם נדונו ואלה בני אדון לרוחות ידע ל הורולם ללס את־לנמלרות ו ינ 5י $הור לןך ךכקי מאשמה *את בנסתרות: והוא חזק את־שמך לליות כין לקדושים וישמרך כין ליושכים על־לאלץ ולמק את־ע צלקך למלכות ולכבוד ןדול ומ1לעך יצא מעין ל¥לקה י ז

לקללה מלי ממכר לעולם: ו םו ואלרי־כן ללאני את־מלאכי לח^לה לןבוניס לבוא ולכתתר *אלץ מלחת ללביא מ?מ& וכליון על­ ? ם $ ^ את־מל־?מעת לל: ואדון לרוחות מקד על־למלאכים ליטאים י ^ימנ ב מל־יו?מי לאלץ ו כל־ירימו את־ל;רלס כי אס־לניחום כי למלאכים ללם ליו על-

נ שמעת ל£לם: ואצא מאת מני־לנוך:ל ללקר מא י ל: אלי 1**מר אלי צ כ ה ד ל ם ל ל סז יכלמים ל

־ ־ . . כמו כסף ומתכת מזוקקת. שנזכרו קודם לכן ם י מ ד ו ק ו ה מ כ

. ו ל>1ור בהם *טו ם נ י מ י ה כ א ל םו. מ

- . ם י מ . ברור לפי ההמשך שהידיס הללו עיקרם ה ם י ד י ה

. ם י כ ל מ ל ם ו י כ א ל מ ת ל ו נ ט ר פ ת ה ו מ ו ק מ - ח נ ת ה• ל ח ט ב םז. ה

• no

•

ח » ס - חנוך א סז ב

: ^ המלאכים י ? ה ר ? ל י *ל? * ל ק ? ן ? | ?

נ**״ מ ו7>י• מה?לימס את״למלאכה ף*מתי את-לרי ?לילי* XHJ חיים מזליפה לכ*־כה ןהאח לא-ה*אי־ י*מ־*יל י*«ה »* ל*י לעולמי עולמים ה»הג»י R V * PW TO : ב ז ^ י י ל ?

מ?ס *ת״ל*זיכניס *סר ולא לדיחו (את־זדער! על־מני-לארז *י אס־למרך ףךב ?ל־לאדן מעזס לל: וכלא את־המלאכיס א?רל הגוער א?ר הראני למני־כן לנוד אכי ס»ז ס * מ י ל ממעלב מיז ליי ןלב וממף יכך־ןל ומתכת מן?ןקת וניכרת: ןאיי1 *ת״מסל ליי* איכד״בו לללה למלה ?דולה ולמלת הקדס: וכ^זיn W ת הליא ל?מכה כאעי ללקןלה א?<ר כ ^ ל ל ללה מל־ןה מ *מקום להוא היה ?זס ריל וכרית וללכד אל-למיס ללם ןנחי*ת לאלץ הליא: וכןלליס לאלה למלאכים א?ד ללמיאו כעי $הל מ?כו גלדות־א^ א^ר כלס נדונו למלאכים א?זר התעו אתי ^ ל*דן: ולמלס להם לליו בלמים להם למלכיס ןלהקימיםח למר** למעזר ולמוכר לרול כי תלם * י?3י ל ולרכים ילי ?1לא האוח למען לומיי כ??רם כי כל*זו כאדון לרודלת ולםימרס יום יום יל?מי לא .יאמינו: וכלב שרמת }ףותילסמן ליאיי מה רולם לעולמי עולמים מי למני אדון לרוחות לא־לדכר אי* ^ ךכי-לכי: כי לב;אס על־האמינם ?האות מ?רס ו^מרם ברוח לל: והמלם ללם ל?3י כלמים להם ןכא?י לדונו למלאכים להם כמלם להם ל#גו מעלני למיס להם את-ח$ם וכעלות למלאכיםי מי המעלנות להם ולתקרדי: וא?מע את־מיכאל עוןר• ההם #ני ל?מ«י המלאכים עד היא למלכים * ־ ־ ״ ^ מ מ ^ ׳ י י * י א ן

: מי םי-המ?מט לאלה פוך^ן לבעוי ח א י ל ל ? י ולמקרים מם לא יראי ולא .יאמינו כי ה&לס להם ל D ו ־ # ? , י ^ ו

ל?3י וליו לאש ל.ביעךת לעולם: ואלרי־מן **דלי לניר אמי הןקן את-תורת כל-הנכלרייז בממי־ ובמילים א?ר נלני־לי ולאק^ס .יחד למעני מד^רי 0*י

ת ה ג . - מ ל כ י ס. ה ה פ ו ר ר ע א ש א ת : ל י ש ו כ . ב ב ש ו י י ל י ב א " « ל- . ( ם (שבכושי י כ א ל ם מ ו ק מ י ב

. ם י כ א ל מ ל ה א * ר ו נ ץ ה ר ר ה ז ז >ל ג ג ר ל ג א כ י . מ ח ם

מ ח ס - חנוך א סח ב

ר כיח הרוח לעכייני מ א למגלים: וכיום ההוא ענה מיכאל לרמאל י וידויי מכני ק#י דין לנכלרות דין למלאכים כי־יוכל לשאת את־ הדין לק?זה א?זר {לרץ 1א#ר {מונו בכןיו: ומיכאל ענה #ניתי אל־למאל מי־הוא א^ר לבו לא־נרך מזה וכליוליו לא $ א רל אקזר לביאום ? לשתיןן כךבר חמש^ם הןה א#ר :צא עלילם בר מימאל אל־רמאל מ א : וללי מעמדו למני אדון הרוחות י ת א * ל אני לא אהיה כעלם לעיני האדון כי אדון הרוחות קצף עליהם יען עשולם כדמות האדון: ןעל־מז כל־חנעלם :כיא עליהם לעולמיא לקחו חלק ןהם לבךס קכלו עולמים כי גם־מלאך גס־אלס ל

מ?ממס לעולמי עולמים: ואליי חמ?כט סןה למלזידוס ןלךןיזום על־חףאולס *את אל־י5#י לאלץ: ןאלה ?זמות למלאכים לחם לראשון מלס הוא י

י אלקזקיכא ךלשלי#י אלכן ולרביעי כוכמאל הלמישי #מח!י ל3#יאל השמיני נקאל התשיעי בלקאל טוךאל ל#שי רומיאל השביעי דןזי מאריאל השלעזה ? לעשירי עז!אל לאחד עעזר אלכלס לשנים ע עק)ר ?סמאל לארמעה ע?ר חננאל ללמשה עעזר טךאל ןהעזקזה עקזר ממככיאל לשבעה עעזר :תךאל השמונה עעזר תומאל התשעה עע1ר ?לאל ולעקזרים רומאל ולעשרים ןאלד עזזאל: ןאלה לס לא#י מלאכילס ושמותילם מלם שר כאה ומלם שר למשיסה ן^ת־כל־בני ן ת : עזם לראשון לקן הוא א£ר ל ה ר ? ומלם שר ע למלאכים ויורידם על״לאלץ ולתעם כבנות לאלם ז ולשני לזיה שמו עןכיאל הוא ועץ לבני למלאכים לקדושים ע^ה ךעה 1!תעם עד־ממאס את־בשךם כבנות לאלם * ולשלישי ל:ה קזמר עלליאל הוא אקזר ללאה לבני האלם את־כל־לבלי למות והוא ללעה את־ לוה ולראה את־?לי למות לבני לאךס ואי1־ל#ריון ואת־למנןידו :צאו ת לבני לאלם: ומי ^ ־מל־כלי ל ת ה וא ואת־לרב למללמא ועד-עולס: ולרביעי ל:ה שמו י ה על־יו?כי לארץ למךליוס ל

. כלו׳ בסבת אותם המלאכים ראשיהם שהביאום לידי כך. ר ש ל א ש ב. ר״ל כאילו הם האדון בעצמו. ־־ ן ו ד א ו ת ה

0ט. שמותיהם ותפקידיהם של המלאכים שקלקלו — ענינה של שבועת יםתרים.

. בכושית יש כאן חזרה: ואלה הם שמותיהם• ם ה ם ה י כ א ל מ ת ה ו פ ה ש ל א ו

חנוך א סט כ)-יח

מנבואה הוא הולד, לבני לאלם את חמר ןאת־למתוק ןהוא הללי•ב כליי־ ^ א למד את־לאךס ל ו ה ט להם את כל־תעלמות לממלם: ן

ם ימלי ימיי למאי רמים מךלעולם ועד-לעולם ןער־ליים י ^ ק את-אמונלם מ ה: כי בני האדם לא־נבלאו ל^ם־ןה ל חז

יא וכליו-עמצים: מי לא־נבלא לאלם בללף אלךת מךהמלאכים כי"ת טהורים וצדיקים ןל^ת חמכלה כל לא-יןיע אלילים ד י ל אס ל: ןללמי#י >ןזמו ללי׳ תי יב ורק בדעתם יאכדו ובצח ןה לכלעני או כשללא הוא אשר ללאה לבני לאלם מל־מבות לרוחות ולגליםע לךעות ומבות ל^?ר מממן א?זר ל&ל ומבות לנכ# נשיכות ל?ל

ת א * ע ןלמבות ח?א1ת 3^לללם [הוא] כךלנל# לנקלא &כעת: ןם כא#ר ל5י׳ י ש ד ק מקרת מזכיאל עזר לשבועה א^ר לךאה לקא: הוא אמר למיכאל ללדאותו את״ כן כ^רום ?מבור ושמו כי יי ^י ל#ם לנעלם למען יוכל להזכירו כשבועה לללריךם ממני ל#ם להוא ולשבועה אלה א#ר ללאו לבני־לאךס את־כל־א^ר לגי׳עה לזאת כי ככיךה ועצובה ליא {ימם את־ מר נעלם: וןה־מל לקבו טז לשבועה לזאת בנד מיכאל: ואלה לס ממלליו כשבועה ל$את ןהיא אמיץ כשבועתו ומה נללה ללקיע עד־לא נבךא לעי״לם: ןלאךץ נוק1ךה על־־למלס ימ^מלרי ללרים לכאו מלם ם ל ו ע - ד ע מ ן יח לכיס למךבריאת תבל ןעד־עולם: ובשבועה לליא נבךא ללם ןאת־לחול ק)ם־לו נבול לעת־קצף ןלא יעבר למךבריאת תמל

^ ב י ~ « ם י ג פ ו א ה. חשיבותו בשמו: מלאך ה מ - פ נ / ח-י» לשמות המלאכים יש להשוות ו׳ ז. בכה דעתי שקניתי מן הספדים שבכתב בלע המות גם *י ^ י ת ו י א ל ע נ ה י ב ז

ב לשון זה עושה רושם של העדה בדרך הומור. - ם ב ע ת. בכושית: תבקט. לשון זי׳ יי י כ , י [הוא] בךהנחש הנקרא טבעת - נראה כגליון ביאורי למכות הבאות בצהרים׳ ש

להקשתו של אותו מין נחש, שאולי הוא נקרא טבעת על שם צורת התקפליייי 1|ח . ע י ע ב כ ז א׳ נחש בריח ונחש עקלתון). ־־ מ ש ם ט. בכושי: מנין, ו למשל, ישע׳ כי

י א ל (=נסבאל בכושי). קודם נפילתו היה שמו בקא, כלו׳ שלם ונאמן ב ז יג ממנין עגין. - כ bastare, esser persoaa integerrima, santa : בערכו vGmdi Vooabolario Amarico-Italiano , י י י fn וראחר. * י ם * ק = ל א י צ פ ל ק קלקלתו הוסב שמו לגנאי. ואודיבידג (p. 49) ממשיך לכאן שמו של כך היי•• א י ב ז ל כ ו ש נ י נ ע ה ש א ר נ - . ( , , חנוך לר׳ ישמעאל כיג, פרק א המלאך (שבם מתחלה היה שוכן במרום בין הקדושים והיה ממונה על אותה השבועה (כעין השבעי^

ח * שבה סידר הבורא את העליונים והתחתונים״ והראה אותה לקדושים שבמרום. י נמלך וברמאותו נטל ממיכאל את השם המפורש ובצירוף של שניהם — השבועה והשם

המפורש - עשה מה שעשה ולפיכך נהפך שמו לגנאי. —

x ט-עא הכוך א פט י

א לנוער ממקודם ל : ומשבועה החיא לןקו לחמות ויעמדו ו ם ל ו ע ־ ד ע וח ר ל ה ש ו מ ? א נשלימו ה י ה למךלעולם ןעד־־העולם: ומשבועה ה: ומשבועה ס ל ו ע ל - ד ע לס ו ם ןלא :סורו ממקךלם למךלעו כ ל ה מ

ו הבומכים את-מללכם ןקךא להם כשמותילס והם מ י ל ש ההיא ות ן?ל־ ו ב י ב ח ן רוחות חמיס ו כ לעןהי למךלעולס ועד-לעולם: ו לרוחות ןדךכילם מ^ל־אןדות לרוחות: ומה משמרים קלות הרעםס ?ה אוצרות המךד ואוצרות המסור ואוצרות י ר כ מ ק ו ך מ ואור הי אדון # ל ז מל־אלה נאמינו ויודו ל מ ה ר ו ו ^ לאד ואוצרות הךאה זו חפ יודו הו פ מכל־ ל ל מ ל מ לרוחות ויעזבלהו בכל־כלם ו ויעזבחו וירוממו את־#ס אדון לרוחות לעולמי עולמים: ועלילםפ WP» מל־חשבועה הזאת ומה הס משמרים ורךכילם מ?£ריו ולעזבחו כ ך מ ל : ולחי שמלה נדולה ללם ו ע ר מ א ל ומהלמם ל: והוא ל#ב על- ם ל י ל י #ס מךלאךס חהוא ננלה א ולרוממו מכל־חמשמט נתךלו לבךלאךם והוא המיר את- א כבידי ו ס 5 חחוקזאיפ ולמחידפ ^על ל$ךץ ואקזר לתעו את־לעולס:ו טלואים ומל־מעשילפ ללם ללי ת וכאסכת ?חי מ א ם ל י ל מ מ מ

ה לא להי־עוד $שלת מי מךלאךס ל ע כ : ו ן ד א י ה יאבדי מעל־מנו ומאמר י נ מ ד מ מ ע ל ^ל־ךע נללף ו ב על־ממא מבורו ו ש ל הימימ ו

: י ח י ל ש ך ל ה בן^ל-^ן ן החיחוףן ן ן ד י ^ מךהאךס :קום למ5

?א ?לנ־למי] הליו עד־?ך ר ללה שמו נ ז ע א לחי אחיי־כן מ ו

- י מ מ ר לאךס ההיא ועד־אדון לרוחות מתיר יו?מי לארץ: ול?ע*א מ רוח למעלה ןלאמף שמו מתוכם: ומךחיום חהוא לא־הלח^בתין הצפון וחמעךב א#ר עוד ע$לם ויוליכני מין שני לרוחות מים למד־לי מקוס־בחיריס וקדומים: י ל מ ה ה ־ ת ם לקחו המלאכים א ? ועזס ךאיתי את־ראשוני לאבות ואת־הצדיקים וזיכני המקוים ההוא

: ת י י א ר מ ולחי אלרי־כן כא?ר נעלמה רוחי ותעל ה?מלמה ואךא את־י המלאכים חקדושיס ול,ם הולכיס על־ללבות־אש מלבו#ילם נ מ

. י ש י ל ש ל מ ש מ ת ה מ י ת סט כ״ו-כ״ס. ח

ע. הסתלקותו של חנוך.

עא. מראה חגוך לאחר הסתלקותו.

א ב־ ך א ע ו נ םי ח

י ו א כ למנים 1עס1יכילם ומניחם מאירים כקזלנ: ןאלא ?ני נלרות־א# ו

נ לא# מאיר ככלקת לא^ל על־־מני לג^כי אדון לרוחות: ומי$א המלאך אלד מלאשי המלאכים אל!ני ביד :מיני ולקימני ולביתי אל־מל־הממלרים ויראני מל־ממלרי לרלמיס 1!ךאני את־^ל־ממ^י

* ^י ם ומל-או^רות לבו ל / ^ ־כל־ממלרי קצות ל י ל¥לק! 1ללא3י אתי הקדושים: !!עלם את־רולי מ?& נ מ ה ןהמארות א#ר מ?ם י?אי ל

מ י ^ א ם מעין !כנלן] עשוי אבני אלןכיש ובתוך ל ל?^לם {אלא ?ש ו לשונות אש חלה: ןרולי לאתה ^ת־לאזור לא!ר את כית*לא

& י י ן להוא ועל־אלכעת קצוליו נלרות מלאים אש חיה ןחם ^ו נ ז לכלת להוא: ומממיב שלמים מרומים ןאומניס ול,ס א^ר לא לי?ר אלכי $לכים ורבי כ מ ח לכמת את־כמא כבודו: ואלא מלאכים לאין מם י לכבות מיבמים לכלת להוא ומיכאל ונבליאל ילכאל וכנואל ולמלאהנו 0 לקדושים א#ר ממעל ל?מלם יוצאים ומאים כבלת להוא: 1ל¥א מללבלת להוא ומיכאל ןנבליאל למאל ימנואל ומלאכים קרו?ים

ז ו?לוי מ ׳ ל י לרב בלי ממכר: ןאלס ראש־ללמים יא^י לל' י ;מס (־רוחי נל^י ב?ל כל- י ו יא ולבושו לא לתאר: לא&ל על־מנ יכ ןאקלא בקול ןדול ברול-עז לא?רך ןאשבח ןארו־מם: ןלבךכות ללזי ראש־ללמים: וראש־ללמים ^א עם," נ מ ד ל^או מכי ליו לךצון ל ? יג א: ר $ 9 ל ונבליאל למאל ימנואל אלכי אלכים מלאכים בלי מ א כ י מ

ל ם בקלי־ ניאמר אלי אתה הוא ? ו יד !הוא ננ# אלי 1י?אל לי ל?ל לאלם א#ר נולד לצךקה וצךקה לנול עליף ןצךקת ראש־־ללמיםט ל ו ע : !יאמר אלי הוא שואל לך ל?זלוס כ^זם ל ך מ ^ «י לא הם ל ך לעו ל?א כי מ?ם ל$א ?לום למדמריאת העולם לכן ילי ל « ולעולמי עולמים: ן?לם ילט מללמיןז ןלצךקה לא תעזבך לשלם

ם ל ו פ אלך יליי מ?כנותילם לאלף ללקם ללא למלדו כאתך לכן לללה אלך־ימים עם־כךלאךם להוא ולצדייוים ן ילעילמי עולמים: ו יך ל?לה ?#ם אדון לרוחות לעילאי ר יהי ?לום ולצדיקים ל

עולמים:

^ ן ! תו נ קי י ק ת. בכושי: יכנת (=v00v1ax», ?ל י*«ולפדתי שברקת־ ד עא ב כ בג * ל . כלי׳ * א ו ה ו - . ״ י ב א י דייקינתין... על ברקת היה כתו ו ל י סיף ל״ח: . יי שבשמי

. המלאך׳המנהיג. - ר פ א י ו טי מנהיגי. -

ד י - חנוך א עב א

ד למ?מחותילפ ל א פ מל־אלד ו ל מ ? ר מהלך מארות ל מ מ

ם לאמותיהם ולמקמות מולדלפ וללךשילפ ז מ ז ל לפ ו ללמ^לותיי אתי ןהוא מנללפ ןהוא ש ר הלאני אוריאל המלאך לקדוש א ? אס ?מיי #לם למל־שנות תמל ועד־לעולם ל י מ ל מ מ ־ ל ? ־ ת לךאני $ה א#ר תעמד ל$צח: ןץה לק־־למארות ^ ל ל עד־ת?לס הבריאה לם ומבואו בשערי ש מו^או ב?ערי מץרח ל?מי מ ? ן מאור ל ו י לראש ןש^זה מ ? ה ?ערים אשר מלם יצא ל ^ א # ר א : ו פ ל מ ? מערב לרה ויעריב משערים ס לז ר י ס ש ו מ ? ?ערים אשר מלם .יעריב סה במןלה וש^זה ? האלה ומנללי הבויממיס עם־א^ר לנללו אולם ??ר ונפ־ללונות רמים במערב וןגלם הולמים ןד. אסר-ןה במשקזר יה נצא ה^אור סןדול פ האלה ומשמאלם: וראשי מימין ס?ערית ס$$לם ?לי מלא אש מאירה ומערת: מ י מ מ ו?מו שמש וסבימתו מם ל מ ש ס ־ ן ס?מ# נעריב מ ר נעלה עליל נןהינ לדוס ו ? ת א מ מ ד מ ו

ך ^פון לבא אל-למןרח ןןהל עד בואו אל לשער להוא ר ושב רל ןהוא דו ן בשער לן ו י ל?מלם: מן יצא בללש לראי מנ ה על־ ר ח

: ובשער לרביעי א?ר מ?ם יצא ח ל ז מ ת לשערים מ ? ש לרביעי מר הלנות לתוהים ללולה שמלס ? ל׳?מש בחלש לראשון שניפ ?ש *דל מ?£לפ יבא מ ? ל ? ^ מ?סם נמלחיפ בעתם- מ אר בשער ללביעי ש ר הלביעי שלשיפ בקר ולדר ל ע ? ררך לך ןללללה נלך וק^ר ר א במערב לש^לפ: ו?עת לליא ילך ליופ וך ליופ מךללללה מלשיעית ר א : ביופ להוא ל פ עד־לבקר לשלשיפ: וליופ נניע לנכון לע?ךה ללקיפ וללללה לןבון לשמוןה ללקיש מךלשער ללביעי ולעריב מרביעי לןזב אל־#ער מ ? 1ל?א ל: י ? ד ללמי ע # לצא ממנו ולעריב מ פ בקר ו למזלה ללמישי #לשיי ללקיפ וללה לאלד עשר ללקיפ וללללה ך ליופ כ?נ ר א ואז לי # # ב ^ל-למץלח ו?א אל־ל^ער ל ? מ: ו ר וללה לשבעה ללקי צ ק ל

: ו פ בקר ואלד על־כי לאות #ל י של#י ש ? א ולעריב משער ל $ ו ביופ להוא יארך ליופ מךללללה וליופ לללה מי־שנלם מךללללהפ: ה ללקי ? ? ר ללקיפ וללללה לקצר וללה ל ? וליופ לללה לשניפ ?

. ( פב עב- ם ( י מ ש ת ה ו ר ו א ך מ ל ה ד מ פ : ס , ק ג ל ח עב. מתיחה כללית ועל השמש.

חנוך א עב םו-לא

ול?מש נעלה לקצר את־ליום יללאליל את-ללללה ועזב ל?&*: ר ק למזרח ו?א אל־־לשער חששי ןןרח מקזם ולעריב שלשים בי ל;כון' וליה לאליי י ם בקר יחסר ליום ללק אח לכעבר ?לשיי י ^ * ול?א ל?מש מךלשער ה י י מ * ם ייילילי• ל י י ל י ^ ? ? ג י ןר ל- במעלב ןהלך למןלח ןןרח בשער לחמישי לקזל#ים בקר ן

: ביום להוא יחסר במעלב שנית בשער למערב סלמישי: ם י ו י ל י ללקים וללה ליום לעשרה ללקים ןסלללה לאמונה ל נ ? ח י ?י ולעריב כשער לחמישי בכעךב ת ש מךלשער ללמי מ ? ול?א ל: ב ך ? כ ו ןלעריב ב ל ם בקר ואלד לכי לאות ? י ? ל ? בשער ללכיעי ל• ד ? ? ל יליד. ל ר וסלילה' ל ד ו ביום להוא לשוה ליום ללילה וללה ?א לשמש מךלשער להיא ולערים * : ה ללקיס• ו ע ? ל ללקים וסיים לי ולערים ? י ל ? ב למןלח וי?א ?לעזים בקר בשער ל ? ממעלב ןם ולללי׳ ו במעלב כשער ל׳?לישי: וכיום ההוא יארך ללללה כךלייז ס וחל:לה יליד• ל?כ נאיר מלילה ןיוס לקצר מיום עד־לבקר ל?לשיא לשמש מךל?^י ¥ : ה ללקיס וליום לשמונה חלקים J ו ל ? ע לב אל-למןלח ושלבים ? י במערב ו # י ל י ולעריב בשער ל? ? י ל ? ס בקר לצא בשער לשני במןלח יכמד־כן לעליב כשער לשני במעלםר ללקים וללם ? ל?מלם: וביום להוא לל:ה ללללה לאלד עב י ר $ ל י ו # ביום להיא מךלשער ל#נ מ ? לשבעה חלקים* ולצא סב אל־המןךח אל־לשער לראשון לבלשים ? י ו במערב בשער ה?נ בקר ואלד ולעריב בשער לראשון במערב ל?מלם: וכיום להואום וללללה יליד• לנכון ל?נים יארך ללללה וללה כי־־שנלס מךלי: ומד• נשלים לשמש את־מללקוליי ה ? ? ד חלקים וסיום ל ? עב ולקיף את־מללקו$יו ימא בשער סהוא ?לשים בקר ולערים ? ן *ם״כן במעלב ממולו: ובלללה להוא למעט ללללה ב$ךבו בתשיעית ןהיא חלק אלד וללה ללללה לאחד עשר ללקים וליום לשבעד•י במזרח ל$ב במללקוו^יי נ ש ימא בשער ל? מ ? ב ל ? ללקים: וו ובסעריבו: וכיום להוא למעט ללללד• ח ך ס בקר ב לילן ?ל?י באלכו ןליה ללללדי לעשרה ללקים וליום לשמונה: ול^א ל?מ*ח ד ח ו #ב למזר כיום להיא מךסשער לחיא ולעריב במעךב ום בקר ואלד ולעריב במערב ל^מלם* ?י ל?לשי כשער ל?לי

ד ב ע - ב חנוך א עב ל

ב ביום ההףא לתמעט הלילה ךתית לתשעה ללקים והיום לתשעה לל ל$כון שלש מאות י מ ו ה הלללה ליום והשןה היא ? ן ^ חלקים ו: ואךך חיום ןללללה וקצר חיום ןהלללה נבללים ה ע ? ר א ס ן י ? ? ג ו לר מללכו מיום ליום ולקצר י א ד חם כתקוכת ה?מש: ועל־מז י ל

ה מהלכו מלללה ללילה: ןןה לק־ל?מש ומללכו ולשו?תו בשובו לש לעולמי מ ששים מעם ןלצא ה^אור לןדול ההיא ?5קלא ?בן לקרא לתוכעתו כאשר ל ו י ד ו עולמים: ואשר לצא הוא ה>ן1אור ה ל

י אם־לרוץ : מצאתו' כן לבא ןלא לתמעט וליא לנוח ב ד י ז צוה א ללם: י יומם ולללה ואורו ??עתלם מאור חלרח ובנלל ל?וו ?נ

י ד1ק אחר למאור הק>ןון ו?מו ירם: ת י א עג ואחרי הלק חזר רא על־ ש ן ר לרכב עליל ת ? כ ולקומתו כתקוםת ה?מלס ומרכבתו א

ו : ו?מל-ללש לש$ה צאתו ובאו ולמי נ לרי הרוח ואור נתךלו במרה

: ש מ ? עי מאור ה # ו??למלא אורו להלה לחלק ל?כי מ ? י 3י&י לח כבקר השלשים וכיום ההיא ללאה ר ז מ ה יצא ? ראשי ן לץךח ו כ י ו# בשער מ ? ל ~ ם ש כיום השלשים לחד ע ר ^ והיא לכם ראש ה־ ל כ עי ו י־ו האחר לתדלק בחלק ?בי : ךח ש מ ? ר בי יצא ה ? ה א

ר ? עי ההלק דיארכעה ע עגילו ריק ?לי אור מלכד הלקו ל?כיי מלצי אורו יהיה אורו לחלק ע י ? י מאורו: ו?עת־ק?לו הלק ?ש לץרח הלרם מ ? : והעריב עם־ה?מש וכןלה ל י צ ח עי אחד ו ז ?כי

אתו וקבל החצי מחלק־אור ובלללה ההוא כתחלת ?קרו בתחלת יום חלדה לעריב הלרח עם־הש^ש ךזהדזשיףי בלללה ההוא ?ש?עה: וןרח ביום ההוא ?חלק שביעי ח ושבעה ללקיס ולצי החלק מהם

ה ן ? ש ה ו ? # ר למייי לאיי כ לנכון ךי^א ונטה מןריחת השמש ו?ללם: ללקי

ר לכי הלק ההיא לעעזה מך,לך י א י ולק־־לי ו ה ר א ל ל י ואלא מ על חקדוש והוא מנהינ ל?לם ללאני את א ל & : ואוליאל ל י כ לל^ז

ר לרא^י ? א מל־אלה ואת־מושבותילם וא?תב את־מושבותילם כם ומראה אורילם עד־עבר למ^ה ה ב את־ללשילם ?מו ? ת כ א ו

עג. הירח ותקומותיו.

ראש הםםוק בכושי: וחצי־מרחקו שבעה חלקים אחד. -

עד. שנת הירח.

x ה ע - חניך א עד גר יום: מ?מיעיות ?מיעיות לחידות נ?לים את־כל־אורו ?מזלי, ? ע: ג ל ע מ ה שבעה ללקיס לחידים נ?לים את־־מל-ליןזכו מ ע ב ג ב ו* מיעדים ילד ם ימללשים מלעלים לש$ה את־לעלמתו ימלל?יי : מ?גי לךשיס .יעריב חלרח עס-ה^^ש מ?נ ד ל $ י ל ל י * ם ל ל ^ י מ ש א ל י ל?לי?י וללכיעי: ול ע ? ם 3 ל ם לתיכונים ל י ר ע ? ל

ס יצא ל?מש ןה^לים ר # ? ר א ע ? ר ל ב די ? למים ומכב ןי ? # ובשמוןה למים לבא בשער חששי א מ ? ל ל מל־אורי ה?יה מ• י מ ש ר לרמיעי נצא ל ע ? ל ך ת ל?מש מ **? : י ז א ל?$* י -* 5 ^ י ל*עם משבעה למים י ב ע י ו^י ? י למיס עד־א?ר יצא מדלס* כ?ער לרמיעי וחבלים את־מל-אלרי ו?קיה ימא בשער לראשיזי ? ם משבעה למיס בשער הךמיעי א ב עוד ל©ע ? מאמונה למים: ו. 1$ ראיתי את״מו?בותילם כןלל ללללים ש # ממנו יצא ד# מ ? ס נןיע ל י : ימחלחמר למש* ?נ ם ל ובלעריב ה?מש בלמים לס יום ומל־־ללמים חניממים לו באחת מלמש לחזנים ללז י ? ל ? ם ואלמעה למיס: ל*לף י ? ? ״ ??תמלאנה תהלי^ה ?לש מאות ות לימים # ל?מש ולכוכבים נויע ל?^ד־ ימים בלמ# ?;ים שם יום: ס יום ולמיי ל?מש ולכוכבים חלש ?לשי י ? ל ? יויעו לאי את־מל־ל?ניס לןכון ןלא' יחריפו א1 נ ןל?מש ולכימכים ייצי ילמית את־מו?בולס יום אלד עד־־עולס ושלמו את לשנים מצליו ינ נכון בשלש מאות ו?שים ואלמעה למיס: בשלש ?נים לליו אלף ןת?עים ושכלם למים ובלמש ?נים אלף ושמונה מאות ןע?ליסר ? יום אם־כן בשמונה ?נים לליו אלכלס ילשע מאות ושנים עף לששים ו?נלס משלש עזנים ל יי יום: ללרח בלבד מימי :מיי א יבלמש #ניס ילמד למשיס יום מי בצאתו מומיכיס למ9©ר אלף?שיס ו?נלם למים: ובלמש ?נים ?כע מאות ושבעים אלף ו « יע מאות ושמעים יום ומשמונה שנים לליו לללל כ ? לליי אלף ו ©ז אלכלס שמונה מאות ובלשים ו?נלם למים: כי בשמונה ?נים ילמד ?מונים יום מל־ללמים א#ר ללמד ?שמונה ?נים שמונים# מ ? ם לנכון למי מוסבות לעולם ומושב ל ל ? יז יום: ולשנה ת

ם יום: לזורל מדל?עריס א#ד מלס לןרח ולעריב ?לשי עד• ימגללי ?רי לאלמים א#ר על־מל־לבריאה ועל־כל-לבומבים

ו ה ע - חנוך א עה ב

עם־ארכעת סניככים לא־למרדו ממקו־מס לכי-לשבון ס?נה ןהפ: ו?לס ה ן השן ו ב י ל י לארבעת סלמיס א#ר לא־נלשבו ב ^ ? ל למעו לאן?ים כי המאורות להם לשמשו מאמונה למושבות לעולםר לראשון ןאלד ?שער ה?מלם השלישי אלד כשער ע ? אלד כש מאות ל ? י ןמךר לעולם נ#לס כ # # לרכיעי ואלד בשער סלם: כי לאותות ןחןמנים וחאנים וסלמיס ו?שים וארכעה מוקזבות לעוד ?מהו לעולס על־כל־ לראני אוריאל חמלאר א#ר אדון הכבו מאורות ס?מלס כ?מלס ובמכל למשל על־מני ס?מלס ולהךאותש וסלרס ולבו?כים מ ? על־־לאךץ ולליות מנהיגי חיום וסלללה וחם ס ו?ל־ה?ריות הסובבות ?מל־מר?בות ח?מלם: כמי־כן הראני אוריאלר ?ערים מתוחים לןץלה ממכיב למרממת ה?מ# כ?מלם ? ?נים עה קרני לי?מ# ומלם לצא חס על־מני לארץ ^ צ ר מתוכם ה ? א ??למלחו בעתילם המןמנות: ובעד לרוחות ינ?יבת ל£יל ??לכלחות: כא#ר לכלחו שנים עשר ס?ערים כ?מלס ה כ?מלס כק^ו ל ח לש סירס וסכו?כים וכל־מעעזי מ ? ר כלס נצא ס ? בקצות לארץ א השמלם במזרח ו?מעךב: וחלונות רכים מתוחים משמאלם ימימיןם וחלון אלד בעתו מוציא חם בשערים להם אשר מלס .יצאו ליבימכיס כא^ר כקד עלילס ואשר עז$ה לעריבו בכככךס* וארא מר?בות בשמלם ךצות ?תבל מ&על לשערים א#ר ?לס :כבו סכו?כים אעזר לא לעריבו: ואלד לגרל מ?לס ןהוא לסוכב

: ה ל ?תבל ב ובקצות לארץ ךאית׳ ?ניס עשר שערים מתוחים אל־?ל^ה כלם ? ל לרוחות א#ר מלם תצאנה לרוחות ונשבר על־לארץ: שה ?מעךיב ושלעזה אל־־למין ח?מלס # ל ? מתוחים אל־מני חשמלם וה מ^פון ? ל ? ת לראשונים חס ממזרח ו ? ל ? ושלשה אל־סשמאל: ו?לשה אלרי אלה משמאל לךרום ושלשה ממערב: ?ארמעה ות ?רמה ושלום ומשמונה לחם תצאנה רוחות י ח ף אלה תצאנה ר מח?לות ??הן מ?תלחות והביאו שלילה למל־האךץ ולמלס א#רס לסם הנקראת מזרחית תצא ררך ?לילי ולרוח לראשונה מךה?ערי

.warn עה. דל ארבלת הימים שמחוץ לחשבון ועל הכוכבים ודל

עי. לל שתים לשרה הרוחות ושלריהן.

ז ו ע - ל א עו י ו נ ח

ה?עי ליאשי? א?ר ממזךח ??טולה לרומה ממנה דצאך נצא כמלה ומ3$י י ?לו : ומן־ל#ער ל#נ ה ל י בח כצךת חלב ול וכ#ער לשלישי לצד ^פון נצא נצא ממר ימריה למלוס מת ?שלשה ?ערים ו ת: ואליי אלה 0*אןד. לרוחות לךתמי קר י«*ו בשער ללאשון מלם לנוקזה למזרח תצא רוח ח^ה: ו?מזעי לתיכון קרוב אליי י*או מתוכו ריחות טובים ופיל וכקןיי ועילי63י א?ר מצד מעךב נצא מתוכו םל י«יי ? י ל ? וחלים: וכשעי־ ל ואי^י' P»Vfl: ואליי אלה רוחות מצד ?פון מךהשער ס?מי¥י: ומן ל**י ן מצד מןלח מא מתוכי ?יל יממר ןאך?ה ובממוי צ ד לצאו חלים ממר טל ושלום ובשער לשלישי מ ? לתיכון :י : ואלי ה ? ך * ז ו?פור ושלג ונשם וטל ו י « כ י ת ; י ? א * ב נ י * ° י צ אלה אלבע לרוחות אשר מצד מעךב בשער לראשון $?זר ל m לצאו מתוכו מל ו?פור וקר ו?לג וקרח: *ומךחשער לתיביז- יכשער לאלרון אשר מצד לרום W ל ומטר ושלום יצא טי ? . יתמו שנים ע מי : י לה ?חי יצא מתיכו ב^ךת ובממון וחלב י לבעלים לאלבע רוחות ה?מלס ומל־חקילס ומל־מגעם וכל-קזלומם

ללאיתיל מתושלח ב;י: י* לרול ללאשונה קלם כ]לא לה מי קךמונית ליא ולשנד•

ל לעולם ילד ?ם* ל ^ ) ל ט י ל ם ג ו י ? י ב ־ י י ל ס כ י י א י" ך י |

ס מלמדים ולרוח ממעלב מעלב שמה בי עזם מל־מארות ל?מיה צפון נחלקה ל^לעזה ללקים ת י??ג י ףוללים: ןלייס לרכי* מלם לראשון היא למ?כז לאנשים ולשני במימי־למיפ ולחמות: ךאיתי ק ד צ ?ר וענן ולחלק לשלישי בנן ל ח י ויערות ונלרות ו שבעה לריס נבולים ולם נבולים ממל־ללרים אשר על־ליאדזה ע ל : לאילי ש י• ומלם מפור יצא ו:מיס מועדים ושנים נללפות *ל״לאדן ןדוליס ממל־לנלרות מלם אלד נצא מךלמעךב י י ' ל ?

: ושנלס מלם מ^פון עדיל;ם :באו ל ו ד י ו?מל מימיו אל־ל;ס לן

ת האיים. ז ב ת הנהרות - מ ע ב ש - ם י ר ה ת ה ע ב ש - ם ל ו ע עז. ארבע רוחות ה. הוא דורש מערב ל* . . ב ר ע ד ךם (=העליון). - מ ח : ] ־ ם ר ״ היא דורש ד ; ם י ד י

demtus, 8. - כך במילונו הכושי של דילםן)• 1 6 * ^ 8 ־ ת י ש ו כ ™ תה ויד דה ג=נתג ב. ים התיכו! ל ו ד ם שם. - הים ה ג י נ ו פ ן דרש כך משום שכמה ענינים צ ם י צ

עז

כ

נ

חנוך א עז ז-עד! יב

?מכו מימילס אל־לס־סוף ?מץךח: וארכעת סנולריס:מאו ?צד־ ז ול ולם דו יס לן עד־ל^ם !מלס ?גלם] אל־לס־סוף ו?גלס אל־לזם ?^ה (ןיש אוגרים אל־סמד?ר): #?עה אלים גדולים סמכי ח מו

ל: דו ם י?אךץ ?גלם ?ארץ 1למ?ה ביס סן י ^ 1 י י ר*ש לראשון אור־׳לךס ולשני לן^ןה: ולירח מ ? עח ב ואלה שמות סחי ?ד י למנה לשלי 3 ? אר?עה #מות לשם לראשון אישורה ל: אלה לם ?גי לבארות הןדוליס ענולם ?עגול ל ד ג ממה ןללביעי :ה ללקי ע מ ש ? מ ? י ה?מלם ושגילם גךל עגולילם עעה* ?ענול ל אור לניממיס לו על־ל:רס וממלה קצבו־לו עד־א?ר לתם לסלקעי ?ל?מש: 1ןלם] מערימים ו?אים ?שעדי למערב וסבו ה ס?מי

ז !:?או ?שערי סמןךח על־מגי-ל?$לם: וכעלות סורס יךאה י פ י ?¥ר :מלא ? לצי ס?כיעית כ?מלם ןאורו ללמלא ?יום לאך?עה עה כי־למ?ה אור נקצב־לו עד יום סלמשה־ע?ר ? ל ? אורו: ו ??ללמלא אורו לכי אות סשנה וליה ל^לשה כי־למ^ה ולזיה ס:רס ללצי-?כיעית ססלק: ו?ללמעטו לקמן כיום לראשיז לאלמעהי # י ל ? ר חלקי אורו' כשני ללמעט ל?לקזה ?שר ללקי אור כ ? ע?י ללמעם ר סלק כלמי ? ר ?לכיעי לאסד ן ? ללמעט ל?נים עי ללמעט ללש^ה ללקיס משביעי ללמעט ? ש ה ללקיס כ ך ? ע לה ? ש ה כלשיעי ללמעט ל ן ? ש י ללמעט ל נ ה חלקים כ?מי ן ל?מור ? יס ע ?ע?ירי ללמעט ללמ^זה ?אחד ?שר ללמעט לאר?עה כ?נר ? ה עשר ללמעט ל?נלם ?ארכעה ע # ל ש ללמעט לשלשה כ ילמעט ללצי־שביעית ומל־ללקי אורו ?יום ללמ^ה עשר ללמעטל^עה ימים לללש ?ל־הנולר: וללךשיס אלדים לליו ע?ריס ו ויש מלס לשמונה ועשרים יום: ולק ?ני לראה־לי אוריאל ?מיי ל:רס ונתן־לי מאת ס?מש: כל-לעת א?ר ל*קדס ו לקצב אר יום אורו ? ס:רח ?אורו PT אליי למגי ח?מש עד־אר?עה ע ללמלא ו?#הוא מאיד ?לו אורו נ#לם כ^מלס: וכיום לראשון

. עח. השמש והירח— גידול הירח והתמןטותו. בנוסח הכושי נשתבשו שמות השמש והירח מרוב העתקות ת ו מ ה ש ל א ו ר ״ ח ד ם. בכושי *ןץךם. - ח מ ה. בכושי תמס (חית בת״ו נשתבשה וה״א בםמ״ך).. - ב ן ־ כ ם ה. בכושי בנס. - י ר ל ב א T י ש ו נ י ה. בכושי - ל ב נ ה. בכושי

-פ ד ג חניך א עח י

ר: ןליה הליל לקרא מולד כי כיום ההוא נעלה עליו לאו בעצם היום ?ל־?מ# לרד במעלב ימן־המןךח הוא עולה מלללה ומל־סלללה :איד סירס עד־ןלה ה?מש ממולו ןקירס נךאה מיי*: סמקוס א#ר מ?ם לצא אוד סירס ?^ה לשוב לסעלם ש כ ? ס עד־סעלם כל־לאור וימי ס:רס נללםי וליה עגול ריק בלי אור:• ד ם יום יע^ה ובעתי כ?ללמעט יע? ל ?לשי ?לשה ללשים ? ול עשרים ות?עה :מים החלש ואז לע?ד ה ללשיס ? # ל ? ם ללמעטותו במועדי לראשון וכ?ער לראשון למאה ןשבעה ו?מ?ני# ל ל ם "יום ל ם ל?לשי ה לך#י ? ל יום: ובעת צאתו ללאה ?ה ועשרים החלש: כלללה ילאה ע ? ולקזלשה לךשים ילאה תל כעין אלם ע?ריס יום מכל־־כעם וביום יראה כעין לךקיע כי אי

בו ?ל־לכד כלבד אורו:: פ ל ש ם נ ןעלה בלי ללאיתיך ל*ל ולק־מל־כומכי ל?מל׳ ל ילכל־^י ? מ וללאני את ?ל־חקי אלה 'לכל־יום ילכל־מועד מי ? ל א ע: וללמעטות ללי ילצאלד ילמ?מקןה בכל־ללש ובכל־?בות ס?ערים לאלה לשלם אורו יכ!די ? ? ת ל?ערים כי ב # ? תל:ה ב: עהללמעטות] אקזר תליה בשער לראשון תליה לללת ללמעטותום לשבון ן ?כעה לכבעים י בעתה עד־א?ר ל?למו מאה ול השץעות ע?רים ולמשה [?בעותן י?ני :מים: הוא ללכעט מה ימים כן$ן אלד בךיוק ובער* ? מ ש וממעלכת לם־ככים ל מ ? ס #המקום סןה א־^ר לאיל לןמר: ןה מלאה כל־מאור ימך?ר*י

א?ר ללאני אידיאל המלאך לראיט ?היא מנלי^ם: ובלמים לסם ענה אוריאל למלאך ויאמר אלי לכוך לנרי ללאיתיך סבל ואנל־לך סבל למען תךאה את־ל,#$ש ואיי־ סלרס לאת־מנליני כימכי ס?מלם וכל-סמםובכים אולם מעשילםים ו!לעם ועתילם ומוצאילם: ובימי החוטאים תקצרנה ס^נ באלמותילס ובשדותילם לאהד ומל־למר על־לאךץ ישןה ולא ילאה בעתו ולן^ם לכלא ןה?מלם יעצרו: ומרי האלמה כלמיםי ימלי לעץ מעתו לכלא: ול׳ללה להם אכיל לחלה ןלא לגלל מז^נ

עט. חזרה על חקים אחדים.

פ. החוטאים גורמים במעשיהם לעינויים בחקי הטבע.

ב ב עה פ - חנוך א פ ה

: וכלמיפ לחפ ילאה 1ל?מש] י־ לשנה את־לקו ןליא נךאה ?עתו ו כ?מלפ ומללך לללה [?עךב1 ?קצות למל??ה לןדולה ?מעךב ז ןלך?ה להאיר מ$שפט ל^אור: ורמיפ מךא#י לבו?ביפ _יע?רו הקפ ן#פוי אךחותילס ומעשילם ילאו ?מועדילם למקורים עלילם: ח וכל־מעלכת לכוכבים תקזתר מךלחוקזאים ומלש?ת נליושביפ] על־ ל^לץ תתעה ?לס ומרו מ?ל־דלכילס תועים לליו ןלאלליפ ללשבום:

: ול?לה לךעה עלילפ מ?מט לבא עלילפ לאכד לבל פא ויאמר אלי לכוך ללבו־נן בלחות לשמלס וקךאל ל?תובן בלחות לש^לפ נ : אתבו ד ל א כ עלילפ ולדעל את-לבל אלד ל ןאקךא את־כל־ה?תוב ןאבין לבל ואקלא ©מר ?ל־מעשי לאלם נ וכל־ללידי כעזר אעזר להיו על־לאךץ עד לרות עולם: וא?רך

את־לאדון חןדול מלל ח?בוד לעולס על־עשתו את־מל־מע&י תבל 1א#כח את־אלני על־אךך אפו ןא?רכהו בעד ?ני־לאךס:י לאיש למת כצךקה ובטוב אשר אי? מל־מלב אש^ה י ואמר א?ל י׳ ?מלב עליו 1א?ר יום לרין לא־למצא ;גרו: ןשבעת לקדושיםפ לקריבוני ןלשימוני ?ג^־ל^דן למגי מתח ביתי ויאמרו אלי לל­ א הורע חבל לבנך למתושלח וללאיל למל־מניף בי ?ל־??ר לה אחת נעזבף־ עם-?$ף עדיי י לצדק למני אל?י מי־הוא בולאפ: ?נה # כ צילר ללמד אוז־??יר ומתבל ללפ ןחעידול ??ל־?ניף ו ז לאלךת לקחיר מקל?ם: יאמץ ל?ןז מי לטוב יודיע ?לקה לטוב יי צדיק עפ צדיק לש?וח ובןיבו ןה את־זה* ולחוקןאים עס-לחו^איס ט למותו ופו#ע עפ־פו^ע למ?ע: ועושי ?לקה על־מעשי ?ני לאלםפ ל ימיפ ל למותו ועל־מעשי לך^זעיפ לאספו: ולכלו לדמר אלי בז

לפ: ןאבא אל-עמי ??לבי לאדון לעו פב ועלה מתושלח ?ני כל-אלה אםמר־לףי ו?ת?תי לף הלילי ל|י חבל ונתתי לף ממריפ על־מל־אלה ואלה ?ני תשמר את־לממרים כ מ!ד אכיף למען תמפרפ ללרות לעולפ: למ$ה נתתי לף ול?ניף

. לשון זה מפריע את ההמשך העוםק בירח״ ב ר ע מ ה ב ל ו ד ג . ה . . ם ההם י מ י ב ו ולפי צ׳ארלם אין מקומו כאן. ואף הוא תיקן המוסגר במרובעים, ובנוסח הכושי שיעורו של הלשין: ובימים ההם יראה בשמים ובאה בצרת בקצות המרכבה הגדולה במערב. -

פא. לוחות השמים ושליחותו של חנוך. פב. דברי חנוך אל מתושלח במסרו לו את ספרי החכמה.

ז ס ־ דינוך א פב ג

העולה על־מלשבלס: ללמבינים *את לא ינומר ללאזינו ללמד את״־י כל־לצדיקים ד ? ה לאימליל ממאכלי־תאלה: א ת לנעמ א * W ה ההולכים בללך ?לקה לאין מלס לקוא מחובאים ממכר מל-למילםש בשכלם בבואו ובצאתו כבערים קזלשים יום מ # ד ללל ל ? א עס־?רי לאלכיס כמערכת קבוממים ןעס־אלבעתילנוככים המבדיליםש ארכעה למים* $ י א י לנליגום ול*א ש ה א כין אלכעת ללקי ה?נן כל־לעולס כי טועים לם וכלס ללעו אנשים ללא ילשבוס מל?בי^ א מ ה^ה ללאו ו ן ו ב ם כל^ז ל י לאנשים ולא ללעוס ?משכמם: כר לשלישי ואלר ע ? יך£מו• עד־עולס אלד כשער לראשון ואלד כש מאות וארכעה ל##ים ל ? ס מ ל ? כרכיעי ואלד כש#י ללשנה תפ י ס כי למארות ול0ד^ ל יום: ולכדו קלס ןללשבון לרשום ?

י אידיאל נלנל־לייאעזר אדון « ד ם ולימים ל י ^ ל ללמועלים ו: ולו השלטון על־לללד בריאת תכל למקילהי על ??א ל?$לס ויום בשכלם ללאיר לאור לבני לאלם ?מש לדל וכיככיס וכל־ד ? כהות ל?מלס לסובבים בנלגלילס: ואלה מערכות לביככיס א ללאנה כמקמותילן ובעתילן ובמועדילן ובללעזילן: לאלה לס שמות מנלינילס לשומרים לכאים כעתילס אלה המנהיניםילמקמולילםלס ?ממשללס ובמושבולילס: אלבעת א למעלכותילס לעתילס ללל#י מנלינילם המבדילים את־אלכעת ללקי לשנה ללאו ?ראשונהר מנהיני המערכות המבדילים את־לללשים ? ןאלרילס שנים עי אלכיס למחלקים את־ללמים ד ןל?לש כאות לששים ליום ? ילאלבעת ללמים לניככים עלילס מנליניס למללקים את-אלבעתה נימכים בין מנליג למנליג מל־ ל א : לשלי לאלפים ל ה # ינ ללקי ס ינ אלד מאחורי התלנה ומנלינילס לם למחלקים: לאלה שמותה אעזד ןלרו* מלכיאל המנליניס למחלקים אלבעת ללקי ס?ן יי אלימלך ומלאיאל ונלאל: ושמות מנלינילס אלנלאל וישושאלי מנליני למערכות להולכים י ל ואלומיאל אלה לשלשה כלפי אה: ?ראשית י מנליני לתחנות למחלקים אלבעת ללקי לשנ י ל * אה לןרח ?לאשונה ימשל מלמיאל לנקלא מ?מ1* תימני לשמש נ ? לז !?ל־למי ממשלתו א#ר ל?לט תשעים לאלד יום: לאלה אותות ט

פג ט 19 - ז חנוך א פב י

לפ ומנולה ומל- הומים הנראים ^לי־ארץ בימי ממחלתו !עה ו לעצים !עשו מרי ועלים לצאו על״מל־לעצים ימ?ל קציר לל^והה ועצי הלרף לי?שו: ןאלה ר ? ז ימרהי־ורדים ומל־המרלים לצאו כ י

ת למנלינים א#ר תחתילם בלכאל ןלבשאל ואחר םנוק1ף שר­ ?מו: המנלינ השני אסךיו הוא י אל:מף וימי ממשלתו למו יח האלף ?מד ותשעים יום: ל אלימלך ??קרא שמו ?^ש זורם ומל־למי אירי א יט ואלה אותות :מיי על־לארץ ללרות רמש ולעצים יוציאו מךלםה ה ^ ת ןמור ןנתנו את־כל 9ך:ם גמור ימשל והצאן תתחברנה ו ומל־מרי הארץ נאסף ו?ל־א?ד בשךה וכנת אלה להיו בימי: ואלה חפ הגזמות והמעךכות ומנהיגי ?די האלכיפ להם כ 9מ?לתו

*לאל מאל ולאל ושם שר־לאלף לנימף עלילם אם$אל וימי: ממחלתו למו

פנ ועלה מתושלח בני אלאף את־מל־למלאות א#ר לאיתיי מלאות לאיתי למני נשאי א?ד, ןלאלד לא כ ואממרם למניך: ?ני למני נשאי את־אמף י לראשון בלמדי למ^ב ול?נ ללמה ל?נ: שומב לליתי במית י נ ל א ל נ ואלא מלאה נוךא ועלילמ התפללתי א

מלללאל אמי הןקן ואלא במלאה ולנה לתמוקזטו השמלס ולמקעוה מתלם בלן י ולמלי לארץ: וכא?ר נמלי לארץ ואלא ולנה לאלץ נ גדולה ולריפ נתלו על־לרים וגבעות על־גמעות ט?עי ועצים: ול?ר נפל ם ל י׳ ןבוהים נעקדו מ?רשיהפ ולמלו ולקובעו בתוך לך *י וא?א קילי ל?דא ואמר לארץ נלרמה: ימלללאל י ת ל ז י $ אבי הזקן לעירני מי ?בבתי אצלו ויאמר אלי למה תצעק מ?ה ז בגי ולמה ממה תייליל: ואןיד־לו את־כל-המלאה אשר לאיתי

ויאמר אלי נילאות ראיל בני מלאה ק#ה בחלומך ממללי ?ל­: ועלה בני קומה " חטאת לארץ בלחם תטבע ולרמז !רול לחרב ולללננל לאדון למבוד בי אמונה בך לכען לשאר שאר על־לארץ מ ולבל ילריב את־־מל־לארץ: בני כל־ןה :בא מךהשמלם על־לאלץ

. צ) - פג ) [ ם י י ר ו ט ס י ה ת [ ו א ר י מ ג : ש , ק ד ל ח. מראה החלום הראשון לל המבול וחםלת חנוך. פד ־ סג

. בחלום. אבל שאר מראות חנוך שבספר בהקיץ היו. י ת י א ת ר ו א ר י מ נ ש. חנוך נשא אשת ה ש י א א ש י נ נ פ ו המלאכים לאחר שהעלוהו למרום. - ל ה ו א ר ה •

בהיותו בן ס״ה (ברא׳ ה׳ כ*א) ושם אשתו עךנה (לקמן פ״ה ג׳). -

פג

ה ב ם - חנוך א פנ י

ולרמז וייל ללני• על־לאדן: אליי־כז ק?»*י ו*ל&לל ואלמז ואשאל ואכתב את־תכלתי לדירות עולם ואףאף הצל $תו?להח ו ז * בני: ומצאתי לם$ה ואלא את־ל?מיפ ואת־לשמש יוצא ?ן >ילה ומל­­ ך א ל ־ ת * ואת-ל:דם יורד במערב וכיככים אלדים וי כאשר לכינהי מבראשית ואמיר את־אדון למשמט וארופמ?ר־י צ ית המזרח מעל ניןדח על־־^י־ ו נ ר הוציא את־־לישמש מלל אש

: י אשר הראהו י י ה?מלם 1לןשא פלד ב* י י ן ואמרי את־לקדוש ןלןדול ואע*יה * י ואשא את־ליי מציר א#ר עעזה אללים לבני בשר־אדפ למען יי^יי ? מי ובלשי? מ מיג 1!תן ללפ דים ןלשיז ומה למען :שיחי מלם: מרוך אלד• אל^יף לבלמים י אדיז מל־בריאת ל?מלפ $ל ל ל ג למלך לןדול ומברר בי ל ו ע ל אלילי *ל״לאלץ יכמשלתף ומילכיתףי ונללף נעמדו לעולפ ו 1

אף לעולפ ומל־ 9 עולמים ו?לטי?ו לכל־דורי הדרי* ומל־ל?מלפ כף לעולפ ילעולמי עילמיס: בי אתה עשיל ואלי״ י ל לי$ךן לדום חא תעבר מון׳ביז ל !?ל־ד*ר לא ל9לא *מף לממה ל * 5

ע ותלאה ותשמע לבל ואין ?ל" י ה ל 5?אד ולא *סלו* &«יר ואלי ע י ? ר ף ל : ועלה מלאכי ?מי ל ב ה ל א י י בי אלה ת מ י למר ?מלי מלז ועתה אללים דו ן לן י• ועל־בשר־אךם לל׳יה אכף עד־יום לדי\ י9לר ?דיל אללנן ואשאל ממף לקבל לפלתי ללשאיר לי נ 1אי שאלית עלי־אדן לבלתי לשלית בשר־אךפ ולעשות לאךץ ש^י•ה מעל לאלץ את־־למשר א?י ל מ י נ ל י לליות לרבן עולב•* ועתה א?ר לקים לנטע*!רע עולפ ואל-תמתר לי ק ו עורר אכף ובשר־לצי

: מניף כלכלת עבךף אדנים אלד ואלאף בני את >יל-לללום: פה ואליי־־כן לאיתי ללוע מ ?לח בנו אליף בני אדבר ? י את־־קולו ייאמר אל־מתו ו נ נ 1ל?א ל

ה פ ל ח ת . ובכושי הכינהו (בביית). כי כיף בבי״ת נ (בכיף) נהו . ברור שעיקרו הכי ו ה נ י כ ה- . ן ו ש א ר למתרגם ה

. בכושי: יהיה אפך. - ך פ ה א ד ח י

ד ביאת המשיח. ־ תולדות העולם מאדם הראשון מ ־ ך ו נ . מראה החלום השני של ח צ - ה פ

* - ם ה י ר ח בני האדם נמשלו בבעלי חיים אחרים־ אבות האומה הישראלית נמשלו בפריס, והבאים א אומות העולם נמשלו בחיות רעות ובעופות דורסים. המלאכים - הנפילים - בכוכבים, ומלאכים שבשמי!

- . בבני אדם. אף שם שמים נמשל באדוני ה*אן פה. אדם וחוד. ובניהם.

ו ד עט ס - חנוך א פה ג

?אי את־עלנה 1 עךאה ללוס אמיף: למני נ ע מ ? ל נ דמך ח&ה אזנף 1

ד ת מ מ ד אמר ואךא ממראה על־משממי ומה מדמקר ייצא הי בני­ ל?קר היה ל^ן ואלךו יצאה עגלת־מקר ואתי־• :?אי ?נ: ולנח מךלמקר ח?חור את־ פ י אל י מקר אלד מלפ #חור ול?נן ומאז לא־־למלתי לראות עוד את־מך לאלפ ולרךפהי על־לאדדל ועגלת ח?קר ?אה אתו ח למקד לאלם: ימךח^קר ח^חור ן

ו אלריו! ולמלה כ ל ל י אליי ו מ ר ד ? צאו ממנו א ם: י ואלא מריס לביי?אה מאת מני מן־למקי לראשון לבקש את־מך לראשונה ז ל?קר לאלפ ןלא מ?אתו ולקונן ק^ה גדולה עליו ותלמשהו: ל ואלא עד־א?ר אליל ?ךלמקר לראשון ולניחל ולמן העתד: ואלרי־כז ולרה מדמקי למן אחר ואלריי ח חליא לא־נעלה עו

ט ילךה בני־מקר רמים ומרות שחורות: וארא בשנתי את־מן־למקר

א !יך,י ל?ך?קר גדול לכן וממנו ו ה לל?ן ההיא וחנה נלל 3פ־: ללפ החלו להוליד בני־מקר י?או בני־?קר ל?ניפ ללב ויךמר לו

: י נ ? ל?ניפ רבימ אעזר למו אליהפ האחד ללך אללי לו וארא עוד בעיני כא#ר ;שנתי וארא את־ל^זמלפ ממעל וחנה ש

: ואלרי־ כ כומב נמל מךלשמלפ 1זיקפ ויאכל ולרעה מין למריפ להפ

כן לאיתי את־למריפ לגדוליפ וח^חוריפ למה ללליפו בלפ את: ועוד י נ רמתילפ ימרעילפ ואת־בקרפ ו;ללו לליות לאלד עפ־ל?נ

ראיתי במראה ואביט אל־לשמלם וחנה ראיתי בימביס רבים יירדיפ ונובלים מךל?מלם אל־לבו?ב לראשון להוא ולחיו לבני מקר מיןה בלם'מוציאים מ א ולרעו עמלם: ואביט אלילם ואלא ו י ה י למקד לה כלן כרנ לן עלויתילם בפוליס ויללו לעלות על־מרות למרים ו

ב ק ד. בכושי בא השם ללב. ושם זה משמעותו לפי ההמשך שבפרשה: פד או ב ן ־. סמל הצדק (השוה ן ב ל - . ן י נ ע פדה״ ובריבוי: פרים או פדות או בקד, - הכל לפי ה ישע׳ א׳ י״ח. תהל׳ נ״א זי). - הרמז שבפסוק זה הוא לאדם וחוד• ולקין - השחור. אשתו של קין ו ת ה א א ר ב ק ב ת ה ל ג ע י קין). - ו ילהבל ־־ האדום (שנשפך דמו עי). - חוה יצאה לבקש את הבל. שנולדה אתו תאומים ושמה עון (ס׳ היובלים ד׳ א׳ וט,״ ד א ע ד א ו - . ה נ / שאדם וחוה התאבלו על הבל שמונה ועשרים ש ז *׳ היובלים ד. שת. - בפ״ט מדובר על שת. - ן ב ). - ב ן ־ ב ק ר ל , ז׳ ט, נ א ש ר... ארמיםמום (השוה ד

פו. קלקול המלאכים עם בנוח האדם.

. ם י ר ו מ ח ם ו י ל מ ח א׳). - פ י ל י ם ג . עזזאל (השוה פי ם י מ ש ן ה ל מ פ ב נ כ ו כ- .( , ב, רמז לג׳ מיני הענקים (ע׳ בפי׳ ז

ט ג ס - חניך א סו ה

ט :ראי ןלךדי **יל•* י׳ ותלדנה מילים ומלים קאידיט: מל־מדיי א ילננס ?קרנילם: מסלי ל?לע י ? ל י w ו * * עד ולחיל ל^ילם ר ח חסלו ל * י ל ה י*"« מ ם י ־ ל ׳ ° ל ל ?

f :ולמיס ממנילס ל?לע ןה אתתי׳ ך ועיי ראיתי מססלס לננס ך. את-!ה ך: וא?א עיני #נית אל־ס?מלם ואךא ממראי• ק ^ לסלה לה »»י מדהימים מךמרת אנ#ים למניס ואך?עה י$אי מל מ יה א?ר ״י?אי ?אלרי*י ? ל ? ס ה אלם: ו ? ל ? נ W ההיא ין ויעלוני אל־^קום ןביה ד מי ?:די וראיני מעם-מ?מחות מ ףז ןת ממני* י ^ **ל לאדן ומל-ס!?עות ליו ?$לו מ א י ? י אלי ??ה עד־א#ר תראה את ?ל־א#ר יבא ?גל־ ^ * 1

מילים וסןמליס וסלמודים ועל-סביממים וסמרים ועל-?לס:0 $#י :?אי מראשיה והיא * י מדלאר?עה ל ל א * ך א ח . ו פ

י ב ליא^י? *יייא א?ר ?©ל מדס?מלס !יאמר אי אסז את־סכ^ללס ?רה היא וע$קה וניר^דז ־הליי ו!?לימהו אל-ללס ו ו*ת נ ולש?ה: ואלד מלס ?לף לרב וללנה אל־ספיליס וסןמליםה ו*ל־ל*דן רעךה מנללם: עוד * ־ ת ה * י ^**™ | ל ה ' ג T*0**31 ו

ר :?או ל?לי1י ? אני דואה ממראה והנה אלד מדלאר?עה לסם א עלילס נאמניט מדל?מלס ויאמף ולקח את ?ל־סב^ממים לןדוליםם ?ערות סומים ולא?רי את״מלם ידיהם ורנלילם ל י ת ד ^ ? א

i וישליכום אל-להוס לאדן: [ פט ואלד הדלארמעה ללר אל־סמר לל?ן ולרע לו סוד מ?ליד הוא נולד מד מי׳י לארס ולמדלי 0?ד. נדולה 1י?ב ר מ * ה מריס :?בי אתי כת?ה.וסיא מכמה עלילס: וא?א ? ל ? נ ?תו?ה י

י הראש. כ א ל ת מ ע ב ת ש א י . ב תז' ה י י ח ו ב ל ש מ ם נ ד י א ג ב - . ו א ט א ח ל ם ש י כ א ל מ ס ה . ה ם י נ ב ם ל י ש נ ת א ו ״ ד ־ נ

— . ם ד י א נ ב ם - ב י כ א ד מ !

י הראש. כ א ל ם *״י מ י ל י פ נ ל ה ם ש ש נ . ע םחל * י » . ן י ש א ר ב ה כ ו כ ה - . ד ז - ׳ ד ל י י ע י ל י * * א ז נ י « מ א ג ״ ״ ״ ? י

ך

ק

ל ש ו ה ג ש

^ . ג ״ י - א ״ ׳ י ה י ו ש ה - . ׳ י - ׳ ׳ ט ה י ו ש . - ה ע׳ שם) י ( ד ו ד ת ח י ל ב ר ש ב ד מ ך ל ל ש ו ה ש

. ח ל נ ו ש ת ל מ ל ו י ב מ : ה ט - . א ט פי י ת פ ל ש ו ב מ ן ה י נ ל ע ו ע ת ל ו ל ג ח ל ל נ ח א ל ת ש ל מ א י ר ו : א ׳ ג ״ » - ע ז וי ג ם י ׳ ט״ז ו ׳ ז א ר ה ב ו ש . ה ם ה י ל ה ע מ כ מ - . ת פ י ם ו ם ח . ש ם י ר ה פ ש ל ש . ו ת ו ח ל

ד י - חנוך א פט ג

ע אלבות ולאלבות כ ת לצד ס^כלפ ואךא גג ןבוס ועליו ? י עיני ?נ כזילות עולם רכים אל־תוך ןדךה אחת: ואךא עוד ולגה מעלנותH על־כגי הגדךה סןדו^ה סליא ןלכלפ להמ חסלו W ג?לחי ל$בר ילללג?א ?גל־לאדן ואךא את־סןרךה עד־א?ר ?ל־* ולכלפ וחח#?ה ולאד ??רו עליל ואךא את־נכה ם ${יל ?סי ?ל ל&לפ ולג?הו ס&לפ כעל גבה הגדלה ולןלמו כעל חןדךהי על־לאדן: ו?ל־?קר לגדלה $א?פו יחלו עד־אעזר י מעמ ראיתי בקןבעס ול?לעו ויאבדו כ?לס: ולת?ה ?קןה על־כגי ל?לס ו?ל־לכריס וחכיליס וחןכליס וללמורים ?ללו עד־ל?ןלקע עס־כל־א וכלו לל?לט ם ל ל חחי עד־א?ר לא יללתי עוד ללאולס ות: ואךא עוד כמלאה על־־א^ד אךבות ו*א?די ול¥ללי כלהמון נ9?רו ולחמות ד א ה&לם לללקי כעל חגג לןבול רמ^יכות ל אסדות נ?לחו: ולללו הכלם לךךת אל־תו?ן עד־א^ר נגללה לאךץ והת?ה ?לה על־לארץ והח^ך ללף ולחי אור: וסכר סלכן א^רת ה?ריס אתו ואלד משלעזת ^ ל ^ ה ו ? ת ה ך א כ ם £ ד $ ה ל י ל ה$ריס ללה ל?ן ולל$ה ל$ר ואלד מלס ללה אלם כלס ואלדה ד ? : ולחלו להוליד את־סית ה ר וס^ר הל?ן נ?רד מאלס ?חו ואת־ לעופות ולליו מלס ?לס לכש?חותילס אליות י?כריס יןאכיס ו?לבים ו?בועיפ ולזירי־נער ושועלים ושכנים ולזיריפ ונציפ ואיות: ויחלו ל?של אי£ ןדיות ו?;?ריס ועולכיס ובתו?ס נולד כר ל?ן את־רעהו וס^ר לל?ן ההוא א#ר נולד ?תו?ס הוליד כלא ופר: ולכד ההוא א#ר נולד כ$נו הוליד לזיר• ה כ ל?ן אתו ולכלא ל יער שחור ףןזה ל?ן וםזיר־ללער ההוא הוליד לזירים רכיס ול?הר צאן: ןבא^ר ןדלו עזניס ע?ר לצאן ? להוא הוליד ?גיס עדס החס $תני גם־סם לחם ולתנו את־לאלד מלם לחמורים וחלמוס: ואלד סכיא את- את־ס^ה סהוא לןאכיס וס?ה ןרל כין לןאכי

. נח מת. ־־ ם ת א . - נ פ ר ד מ , זים בעדו. ולעיל ם״ז ב

: ממותו של נח ועד יגיאת מזרים. ז כ - י

. אברהם. - ם ד א. ישמעאל (ברא׳ ט״ז י״ב והשוה פי״ג וטיז). ן ב ד ל פש ו - . ( ו ״ . עשו (השוה פמ״ב ם״ג, מ״ט. ס ר ו ח ר ש ע י י ד ־ ז . יצחק. - ח ן ב ד לד * / תהל׳ עי , כ״ג א ן. יעקב. ישראל נמשלו בצאן מרעיתו של הקביה (ירמ. למדיניס שהם מצאצאיו ש ם י ר ו מ ח . יוםף.־־ ל ם ה ד מ • א ח ד - . ( ׳ 1 ייג״ ק׳ נ

ז ו כ - ו חנוך א פט ט

טו

מז

אחד ע?ר לצאן להיות אתי־ ולרעות אתו כין הץאכיס ולךבו ולליי ־: מחלו לזאכיס ללא ממכילס [לללצוס עד״א?ר ם י לעלדי־צאן מ אבדו את־בניהם 1!שליכו את־עוללילם *ל־ןסד םיס רכים והצא??ה א^ד >*ל הללי לז*ק על־אדות עולליהם ולשוע אל־אדוגילם: ו מךהןאבים ?רח 1ל?לט אל־חמירי־ל?ד וארא את-לצאן כבביל*י י : ן א צ ובזעקם ובבקרם את־אדוכילם ממל־בלם עד-א?ר אלני ה ליייי לצאן מןביל ?רום ו^א אליהם ולרעם: !יכןךא אל־־ל^י•ר יעיד ?לם י ??לט מדהןאביס מדבר אליו על־חןאבים א?ז * * י י י ?ג* בצאן: וה*״ ללר אל־הץאבים הדבר אלןי ףי * י לת לס ללבו מבאו יחד אל-אם* #י י מלך אתו ו ה ^ י 9 0 * א י א הןאבים: מדברי אלילם מעירי כלס לכל־לןעו עוד בצאן ו: אז את הזאבים בלח?ס ?ואד את־חצאן מכל־בלם ןהצאן ןעיוי!& ה לס אליהם אל־הצאן מללי להבות בןאבים ל מבא אמי וסיגים לללי לללל ולצאן ליי ?קטים !!חךלו לןענן &*ז:י ^ ואלא את־לצאן עד־אקזר :?או מבין הזאבים ועיני חןאבים ל £1אי הןאביס להם ללדף אלרי לצאן מכל־לילס: !אלני לצאזו ליו לאילים ךנ^רים אי ללוי אלם ל^חולם וכל־צאני ללבי אלריי יי פ ר ל ר ז ^ ־ ד ף אלרי הצאן ע י ל ונוראים למלאה: מחלו הזאבים ל אל לם־מלס: ך;מ־דז^למ ולמים עמדי מןה ומזה למנילםי י ואדונילם הוליכם נלעמד בינילם ובין הןאבים: ולא לאו ע לזאבים את־לצאן להלכים בתיו :ם־המים ידלפו הןאבים אלד למכשיס הימני אלריהם אל־תיל :פ־למלפ: ובךאותפ את־אתי לצאן משובו ולבלחי ממ?יי ויס־־מים התאסף !יהי עד־מללהם ש?פו ולנבהו עד־כפולפ את-לןאביס: ואלא עד־ כמבליאתי ומי א?ר אבדי מל־לץאכים א?ר ללםי אלרי ה*אן וימכעו: ול^אןא מיס ולא ר איך^ם ל ? י אל־המלמר א א ם ^ עברי מתיל למלא מהלי למקל עי3ילם ילילאי ואלא את־אלני לצאן כלעותי ? ד

י . מש״. - א י ל צ ר נ ש ש ה א י - . ם י י ר צ מ . ל ם י ב א ז » (ע׳ פי״א). - ל ל ״ « ״ £ ל ח י ו י . ן ר ה א - . ר ח ה א ש ו - . ל א י ש w ו:פרשה זי לאלהי״ם של י ^ ה

שכוונתו למשה ואהרן. ולפי ההמשך *״ל ויחל, וחוזר אל אדני הצאן. - יציאת מצרים. ־ש הארץ. ו ב י כ - ה ר ו : ישראל במדבר - מתן ת מ - ח כ

ל ? ״ י ש מ - . ם ה י ל . להשיג גודל השגחתו של ה׳ ע ם ה י נ י ת ע ח א ק פ ו ל ל י ח

א כ

כג

כנ

כד

כה

כו

כז

כד.

ב פג מ - ט חנוך א פט כ

כמ

ל

לפ: ןח?ח אולפ ובתתו לחפ מיפ ןך^א ואת-ח>ןזה בלמתו ובנלותו או עלה על־ראש *למלע לןבול, ואלני הצאן *לדוחו <*לילפ: ואחרי־ P ראיתי את-אלני הצאן לעומד למנילפ ומראהו ןדול ןנוךא ונשןב ומל־לצאן ראהו 1ליךאו» ממןיו: ן?לפ מחדו ורעדי &איי ול¥עקו אל-ה^ה אעזר אלפ א?זר הלה בתו?פ >יי לא־נומל לעמדכ למני אדונינו להביט אליו: ןח*ה א#ר ןלם עלה אל-ראש למלע ל

ועיני ל:באן הללו לללעור ןלפור מן־לררך א*ר לךאה ללםל?ה לנ ול*ה לא יךע: !יקצף אלני לצאן עלילפ ק$ף ןדול וע זאת 1!!יד מראשי ל$לע ולבא אל־לצאן ןלמ?א את־ך?פ עינילם ד : י עןרות וסם פוךךיפ• ו?ךאולפ אותו וייראו ולרעדו ממניו גלמצי ל ליי לשיב אל־המלאיםיהם: ול*ה לקח עוד צאן אתו ולבא אל־לצאן א?ר פוררו !יללי ללמילס ולצאן :ראו ממניו ןלקזב את־־לצאןו וישובו אל־כ^לאותילס: וארא מראה לןה עד־א?ד רי ר טו ? יי אה לאלם וימן >יית לאלני ל*אן ולהא את־כל־לצאן אל- ? הלה הה א?ר מנש את־ח?ה ? ב ה כ א עד־א^ר ? י א A חבלת ההוא: ו

ר ^ל־נתלי לצאן ןןער ולקטנים עמדו ? א - ד א ע י י נחם וא ? אלל $יס: ואז ל.*ה מנללם נ - ו אל ב ך ה ^ ז ך ^ ^ D J ? W

ב ו^ל-לצאן בקשהו וי^עקי א?ר היה לארפ נמרי פאלפ 1יש?ק על־איות ע ¥ ו פ ל ך א עד־א^ר ל י : וא ה ל ו על־אד1ליו ?עקה ד לעזה ולעברו את־נלל ל^לפ !;קומו אלריפ מךחצאן למנהלים ההת 0 המנהלים י א?ר ש?בו 1!עןבום: ןאךא עד־א^זר כאו לצאן אל־

ש ב ה ן^ךא עד־א^ר לצאן ש ך מ ? נ ה ו ^ ל מקום טוב וארץ נח חלמרה: ובעמים נ^קחו עינילם א °* ולמלת להוא נהלה] בתומם מ ימעמיפ ?ורו עינילפ עד־א?זר קפ עזה אלד ולנללס ולשימם ?לםי ליער לחלו לבלע את־ י ד 0 ב ועינילס ?מקחי: ולמלבים ו °

י ישראל צעקו אל ג ב - . ( ט ״ ת י ו מ ש ב ב ן ת כ כ ) , ת ה ן צ מ ל ב א ר ע ל י ף א ן ן ן י ן ע ר ם ה ל- . ה ב ו ש ת . כוונתו לחזור ב ם ה י ת ו א ל כ ל מ ב א ו ש ל - . ל ג ע ל חטאו ב א ר ש י - . ן י ח א. הביא את ישראל אל ן א צ ל ה ת כ א א ב י ו - . ן כ ש מ . ה ת י ב - . ה ש . מ א י ה ה ה ש הי ב . אל ע ה ע ר א ל פ - . ר ב ד מ ן מת וכל דור ה ר ה א - . ת ש כ ב. מ - . ם י מ המשכן לעבודת ש. יהושע וכלב­­­ ן א צ ן ה . - א ח ר י ם מ ה ש ת מ ר י ט ר _ פ י > ה ם י . _ נ ח ל מ י ח ר ז מ הירדן ה

• V ה א ח יי ר ב י י ״ י ץ נ ח מ ד ה. ארץ ישראל. - על תקופת השופטים י׳יא מ״ י ל ^ י ״ ״ ^ י ל ה א י מ ז ץ ת: שה אחד (בדל״״). רכויבתי ל >ביי״#). וברור שהיה בעברינתו לעמלק. ולאנראה. מפני שהשועלים ו . לפי דילמןכו ם י ל ע ו ש ה ו - . ( ז ״ מ - ו ״ מ פלשתים(השוה פ

לח

לט

חנוך א םמ פג-נבי ? ל3£אן עד־א#ר הקים אלגי לןבאן ?)ה אדור איל אלד $קןך$ם אם י ל ע י # ל ־ ת ה את־למלכיס א מ נללס: ולאלל החל לןנף מןה ול^ה להוא ^ןזר נמלוחי : ן דו ץלפ ד לסם עד העמי ע ואת־לזירי מ1 י עיניו לאה את־לאלל א#ר ליה מקרב לצאן אעור עןב את־מבי: ני^זלח אלגי ך לך 1זילל לנגף את־לצאן ולדמם עלילס וללל מלא־ה אלד ולקימהו לליות לאלל ולנהל אתיל^אן ^ ל לצאן את־ל^ה א1 י תלת לאלל א#ר ע1ב את־מבודו: וללל אליו וללכר אליו לבם י [יקימהו לאלל ויעלהו לנניד ולמנהל לצאן ימכל-אלה ל?ל*GK1 י ף אללי לאלל ל#נ ד : ולאלל לראשון ל ־ל*אן ת י $ צ ל ל לאלל ל#ני ולבדח מכניו ןאךא עד־א^ד ל׳מילי לאלפים אתיי קם ולנלל את-ל&אן [ןלצאן ןללי לאלל לראשון: ןלאלל ל#;ו י ^ ] ומל־לכלבים ןלשועליס ולזירי ללער לראו ולמדהו מ ו 3 ר וא ליה מלז ולאלל ננף וללרג את-לליות לרעות ןלליות לרעות לי י ל עוד $ל־בה כין לצאן ולא למסו עוד מלם רמר: ולאיל הוו לאיל וילי לנניר ו:הי ממעזים דכים ולשכב ףמה קטן ללה תללי מנלל את־לצאן ולכלת ליה נדול וללב ולמנה למען לצאן ומ^דליה #מל ולמודל ל ונדיל נבנה על־כית אדי3י ל^אן ולכלת לז ו ב ! ליה רם ונבול ואדני י&אן ?כן כמנלל לןזללן >$/לא לקליבו למניו: ועור ראיתי את-ל&אן תועים שנית והולכים מדרכים רכים ויעןבים י לצאן קלא לאללים מקרב ל&אן נלמלה נ את־כילס להוא ואי אל־ל^אן ולצאן הללו להרג מלם: ואלד מלם נעל ןלא נללג

מג

ד מ

ה מ

מ:

א ה מ

סט

י ח מ

נא

נב

p גלות בבל. ואילו עמלק אחרי זמן דוד לא ם1אנוהי r t אויבים לישראל כאן עד קרוב עוד בתולדות ישראל. ולפיכך תצדק דעתו של Charles שהשועלים הם העמוגים. שחיי. אדום (השוה פי״ב. מיג. מ״ט״ ר ע י י ה ר י ז ח ־ ו . ם י א נ ו מ ש ח אויבים לישראל עד לבין ה׳ י י נ י ו ע ח ק פ . בקטע היווני: רבים 015U)?U0. - א ש ר נ ם ל ו כ ד י מ ש ג - ה ו »י ך• ו י י ־ א . כך ביווני:?dvoSu. השיה תהל׳ ויתעם בתהו ל ך ר א ד ל ב - . ל ו א לראות מעשי ש- שיעור הכתובים גיהו . ל א ו מ . שלא בדרך הישר. - דוד נמשח למלך ע״י ש ״^ובכושי. מ״חנ• 6 ״ ״ , Ch שהלך בעקבות הקטע היווני, ובכושי השיעור הוא כך: מ ג כאן על פ• ם י ט ע מ א ן. בכושי נוסף: ה ־ ה צ א ת - / ט׳ ח הלשון: והצאן גדלו ורבו. ואחריו נ״י השי*ח ע ן ( מ ל י ה ד א נ וב יוני א ן, ונכון. - דוד מת ושלמה מלך במקומו. - כבר ד -ך ע״ב ואילך) שהבית כאן הוא ירושלים והמגדל - בית־המקדש (ופרש כל ל י א לפנ י. -0 י ול עשרת השבטים הוא רומז.-־ ע - . ת ו נ ב ר . ק א ל ן מ ח ל ש בעל צייאת ליי י׳ ד׳). - י. איזבל אשת אחאב הכריתה את נביאי ם ה ג ב ר ה . נביאי ישראל. - ל . . ם י ד ח א א ל ר ק ה גמל א י״ח ד׳). ־ אליהי הנביא ניצל יהיכיח את ישראל יאח״כ עלה השמימה. ~

no ג ס - ג חנוך א פט נ

י הצאן חעילהו בעד נ ל א ו ללמיתו 1 ר ק ב ל ולבדח 1י^?גק על-לצאן ום מ ל ק ח אל־הצאן מ ל : ועוד אלריס ? ן !.יעלהו ףו^זיפחו א^לו א ^ :נ ה

ן לאיתי בען^ם את־מית אלני כ ־ י ר ל א גי ללעיד מלס ולקונן עלילם: ו ואת־מגךלו ויסורו ^לפ ןעינילס ןנןדו ןאךא את־אלני הצאן בשלחו מלם לךג רב מעלרילם עד־אעזר ןעקו הצאן על־חלךנ להוא ני• ולשובו אליו: וללנם בירי לאךיות וחנמריס וחןאביס וח^בועיפ ובידי השועלים ומל־חליות לךעות והחיות לךעות החלו לקזרף: ןאךא ןהנה עזב את־כילס ואת־מנךלם וימקןרו {לס ני את־לצאן ״ בידי לאךיות לקזרף ולבלע אולם בירי מל־החיות הךעות: ואני החלותי לןעק ב^ל-בחי ןלקרא אל־אלני לצאן ולחלאות לו על־ה אפ־ןפ־ ? ח ת: ןהוא ה ות ללעו ח ל&אן הנבלעים על־ללי מל־החי נ

ךאה זאת ולשמח בי חפ נבלעים ןנאמלים ןנלממים ולעןכס להיות נט נבלעים בידי מל־החיות• !יקךא לשבעים רועים ולתן ללס את־ה ע ד ה^אן לרעות אולם ולדבר אל־לרועיס ואל״נערילפ פעלה לפ ©עשו: ואני אמפר אולם ^ ר א ? א ־ ל 5 ס את־ח^אן ן מ ס ?גל-אי*מ מפ אולם ל ד ב א י למם את־מי פלס לאבדו ו ת ד 3 ל ר ו מ מ מ ס ב מ ל

ן נ ו ב ת ה א אל־אחר ףא$ר אליו דאה ו ך ק י \ ו ן חצא סא ולממר ללם את־ר ועשו לרועים לצאן $י יאבדו מלם יותר מאקזר ? א ־ ל מ ־ ל א

ה $ ל 5 ב ל כ ה בידי לרועים ו ? ע ה ומליון א?ר י ך ל ל ־ ל מ כ צויתים: ו ס

־ ל עה ורועה $ רו ל על־מל־ ב ת מ לס ו רו ה כ#רי ^ ב י ן ת ו ^ מ י מ ד מ א ל

ה $ כ ר לאבדו ו ? ר א מ מ מ ח ־ ת י א נ מ סנ אמךה אשר לעעזו: וקךא£ לי מל־מעשה לרועים ת ע ד ל למק1רו לאבד למען להלדדלי לעךה נגךם ו

י ובבל. - ו ה ז א ב י ס. מצרים (השוד, פי״ג). - ו ה צ ב ו ע י ם. אולי . אשו ם י ר מ נ ה ת ו ו י ר א ה לכושים הוא מתכוון. - מקובל מימי קדם שלאומות העולם - והן שבעים במנין - יש שרים, ישמעאל כיג פרק ר ממונים עליהם בפמליא של מעלה: אומה ואומה ושר שלה (בם׳ חנוך לז ועוד הם מכונים: שרי מלכיות שבמרום). כיון שגלו ישראל לבין האומות אםף ד וטי ״ הקביה. שהוא רועה ישראל. את שבעים השריס-הרועיס ונעריהם וצוד! עליהם להתנהג: עלו בשרותיה ושחתו, כלו׳ במדה. וכלה אל־ ׳ עם ישראל על דרך הכתוב בידמ׳ ה׳ ייח ל׳ י״א, מ״ו כ״ח ועוד). אבל מתוך שהוא יודע אכזריותם תעשו (והשוה ירמ׳ ה׳ יר מן הצד וצוד, עליו לנהל חשבון־צדק ח ל אלו ביחם לישראל קרא אליו מלאך א ש

ולהודיעד-ו. לקמן (צ׳ כ״א-כ״ה) נראה אותם השרים עומדים במחיצה אחת עם הנפילים., וי״א ד׳ ואילך נכתבה. אם גם ת זכריה י׳ ג ע פ ש ה נראה שפרשה זו של שבעים הרועים ב. קרא אל מלאך אחר״ מחוץ לאותם שבעים המלאכים־ ר ח א - ל א - . ה ז אין זה דומה ל- . ( ב י כ ד ו י הרועים. ומינהו משגיח על התנהגותם עם ישראל. יתכן שהוא מיכאל (ע׳ צ׳ י

ז ע - ד פו חנוך א פט ס

ר ציותים י ^ $ ן ומיתי ן־ךאיתי את־א?ר נעשו אם ל??*עו ^ם כי אם,־ ר י , , ל ז ה - ל א סד אם־לא: אף-הם אל־ילעו *את ך»«ל-ו-2ידיע0 ו: תכתב כל־אכדות לרועים איש איש בעתו ןחכאל ל,בל ל$?י סד, ואלא עד־א?ד לרועים ךעו [איש! עתו ולחלו לללג ולאכד יותרות: ןלאךיות ולנכרים אמלי סי מא?ר ?וו וללנו את־לצאן בנד לאלי וכלעו את לב־־לצאן ולזירי לנער אכלו אלפ ולשלםו את־למןלל סז וללליבו את־ל^לת: ואלעצב ללכה מאד על־לכנלל כי ןחרב כית־ז ואחדי־־כן לא־לבלתי לךאות אפ־^או לצאן אל־למלת: ולרועים א צ סח ל ןלנלליס עלילם נתנו• את־לצאן לכל-לליות לךעות ל^לעפ ןאי*ד אלי אי* מלם בעתו בממכר קכל ןלאלר לכתב כמכר לאלי לללולי ^ ד יותר מחקו ן ל?מי ם: ואיש איש למית ו ־ל*?מדי ת ט א ס

ר להוא י ; ) ו פ , ל - ת ^ - ם : ואלא כמן-אה 5 ע לבבות ילללל על־אדות לצאן ככלבו אלת לאלת את־כל־לנ?מדים כידי לרועים י1ם יום וללי עולה ומ$יח ופלאה את־כל א?ר [?רשם] בממדו לאלני לןגא? מל": י י מ ? ל א?ר עשו וק;ל־א?ר אכד איש אי* פלס וכל־א?ר נלנו לי עא ולככר נקךא למני אלני ל&אן ולקח את־לפכד כידו ולקלא בס עשלי• עב ולללמהו ונניחהו: ןאלרי כן־לאיתי בלעות לרועים ?תיו ולבאו ולללו לקומם מל־א?י ב ה מךלצאן ? ? ל ׳ ולנה ש ד ע ? נפל מךלכלת להוא וחזירי לנער נסו להכריע כעלם ולא לללי• עג ויחלו לבנות #נית כמקךם ןלקימו את־למגלל נלקךאו לו למנללן לכני למגלל אל כל־לללם א?ר עליו ליי• ל ל ?ל י ע ללם 1לשובו ל עד טמא ולא טהור: ןעס־כל־אלה נלעןדו עי^י ל3£אן ןלא ךאו ןנס־עיני רועילם נלעורו ולמכרו אולם לרב כידי רועילם להשמיד !יךמםי עד. את־לצאן ברנלילם ולבלעום: ואלני ל&אן ללשה עד־א?ר נפוצו כל־ת: ו לצאן על־כני לשךה וללעךבו בתוכם ןלם לא־לעילוס פילי ללי עו ןלבתב את־למכר לעלהו ונלאהו ולקלאי־ לכני אלני לצאן ולללוזו בעלם ולבקש ממנו עלילס ונלאהו את מל־מעעזי לרועים י נ י לנ

ד כל־לרועים: ולקח את־לפרו ולשימהו על־לדו ויעאז י מ י ^ ?ז ול£ד ל

, אדום ר ע י י ה י ד ז ח ו - . ( ם ש . בבל ( ם י ר מ נ ה . אשור (ע׳ בפניה). - ו ת ו י ר א 0ת-סי ה. יחז׳ כיה י״ב, תהלים קל״ז ז׳). ־ ב ״ י - ׳ / עובדיה י ד - ׳ ג א י בפייב, והשוה ישע׳ ס

סח—עא: למן גלות בבל ועד n^r גיון. עב—עז: למן כורש ועד אלכסנדר מקדון.

ד י - חנוך א צ א

ןאךא עד־א?ר שלשים 1למ?ה רועים לעי ממל את־ל5£אן ןכלם בלו עתולילפ לראשונים ואחריפ נלנו בירילפ לרעולפ: ואלרי־כן ראיתי בפךאי את־מל-עוף בעלם מל־רועה בעתו ל?מלס מאים הנעזרים לדיות לאיות ןלעוךבים ןהנשרים ליו מנהלים את כל־לעופזת ולללו לבלע את-לצאן ולנקר את־עינילם ולבלע את־בשךפ: ולצאן זעקי בי־נאכל בעזךם על־לרי לעופותר ךעה את־לצאן: ? ואני ךאיתי ואבל כ?נלי על־לרועה ההוא א ;אךא עד-אעזר נבלעו חצא? על־לדי למלביפ ךלאיות ולא השאירו ללם ?שר ועור ןנידיפ ןלא הולידו רק ע?מותילם לכו? ונם־ ע?מותילם נ$לו ל$ךן ולמעטו ל*יאן: ןאךא עד־אעזר עשרים ושל?ה ליו רועים וישלימו בעתותילם שמונה ולמשים ץמניפ: וחנה מלאים נולדו לצאן הלבנים ולחלו למקל את־עינילפ ןלךאות ולקרא אל-ה*יאן: הפ ?^קו אליהפ ואלה לא לאזינו אל־ךברילם: ואךא במראה וחנה מי חך?ים ליו מאד ועינילפ >יהו מאד מאדפ ולנךעו ללנמלו לעוךבים על־ל^זלאיפ וללמשו פלה מךח^לאי את-לצאן לגזרים ולבלעופ: ואךא עד־אשר ?מחו קלנלם למלאיס ןלעוךביפ ןךעו את־קךנילפ ואךא עד־אקזר ?מלה קךן גדולה לאחד מךלצאן ועינילפ נמקחו: ולפט אלילפ ועינילפ למקחו ולקרא אל-ל5£אן ולאיליפ ךאהו ו^לפ לצו אליו: ועפ־מל־אלה [לאיתי] עד־$שר לנשרים ולדיות ןלעוךביפ ולאיות היו טולפים את־לצאן ולעפו אלילפ ולבלעום עד־א?ר נדמו הצאן אך לאיליפ חפ 1ןכו ולצעקו: והעורבים נללמו ולריבו אתו ולבקשו להוריד: ואלא עד־אעזר $או לרועיפ וחןשריפ י ולא למלו לו את־קלנ ולדיות ולאיות ולקךאו אל־לעוךביפ בי לשברו את־קלן לאלל ההואו מי לבא: ואךא עד־ ך ע ב אלפ ולקרא ל ולללמו ויריבו אתו והוא לר מתב את־שמות לרועים ולביאם ל?ני אדני ? א?ר {א לאיש א לצאן מא ולעןרהו ויושיעהו ולךאהו לבל הוא לרד לעזרת לאלל:

: מזמנו של אלכסנדר מקדון ועד ממשלת היוונים־הסורים. ה - צ. א

. בכושי: שלשים ושבעה. - ה ש מ ח ם ו י ש ל ש

ו—יב: מזמן ממשלת היוונים־הםורים ועד מרד החשמונאים.

. את האיל. - ו ת ו י ד י ב ו א יג—ים: התנפלות־הגוים האחרונה על היהודים.

ח כ - ו חנוך א צ ס

י י ^ י *א איני ל*אן אלילם ?לרי־אף מ ^ ־ י 1ארא *י ?*לי ?*לי *למניי: מל־ל??רים ומדיי* יצ י ?פ ׳ י י ח

ה (ילם *אי ןלעולביס ןלאיות נקבצו ילד ו:מאו אלם כל־צאן ל,?ךא: ;אךא את־לאי* :לד ולעזרו ןה לןה לגדע את קךן לאיל להו א?ר מלב את-לממד ממ?ות אלןי עד־א?ר מתח את-ל$$ד על"י איני ^ ל?מד א?ד למיאי ?ניס ע?ר לרועים לאלרונים ן«ךא ליס: {אךאער־$?ר *א נ דו לרמה :לד מךלראשו ל*אן מי ל?מי איני לצאן אלילם ולקח מ:די מ&ה !עמו ולך את״לאדז ול*י^ם ^ מתוך לצאן ול?לעי ל ה ^ 1 ת ל ן פ ו ע - ל נבקעה ומל־לליות ^ ?ארץ ולבס עלילס: ןאךא עד־א?ר נלנה לךב ןדולת אל"לן ן^ל־ללןד• ןפייר לצאן 1מ»י ל*אן אל־כל־ליות ל?לה ללכי לשמלם נפ1צי למנילם: ןארא עד-א?ר הוקס 5מא לאדן לל^לי'ם י מ ו ת ל י ל&אן :שב עליו נןלאלר] לקח את־מל״סממרים ל 3 י א ו ולמתח $ת־ל׳ממרים למני אלני-לצאן: ולקרא אלני אל-לאנ#ים ללס גאל־זשמעת ללמניס לראשונים וי^ן עלילם ללמיאם א?י י ב י ב למניי למךלכומב לראשון א?ר ללך כלאש ל עריתילס ליי מעךוית סומים ו:מיאו את־גילס למניו: וילמד אל" לאיש א?ד מלב למניו ןהוא אלד מ?בעת ללמניס ללס ו*אמי אליו קח את־?בעים לרועים א?ר $םרתי ב:רס את-לצאן ןלסם ל לקחו אולם וימיתו מלס יולד מא?ר בייתים: ןאךא ולנה ? אסורים ןלם עומדים למניי* ולמ?מט ל:ה מרא^ונל על־לבוכבים 1?מ?או ליבים וילבו אל-מקוס לןזלה ןןשלכו אל־תוך עמק מלא אש וללכל ו$לא עמודי־־אש: ושבעים לרועים נ?$טו ולמלאי ל;בים 1י?לכו אל־תיך מעמקי לאש לליא: ואלא כעת לליאה בתוך־האדן ןהוא $לא אש ויביאי ולנה נמתח עמק אלד # את־ד&אן לעולים ללם ולשבטו ?לס ולמלאו ליבים וישלבו אל"א: תיל עמק־לאש להוא ולבעדי ולעמק ליה מימין לבלת להו •בחוארא את־לצאן ללס ולס מעריס וע^מולילס מערות: ואקום

ן דין על הנפילים והרועים הכופרים. ז כ - כ

.( ו ד, ״ ל כ י ע ן הנם (ע׳ ל . גיא ב ד ח ך מגיה chariee. - ע פ ק א ח ד]. כ א ה ו ]

: ירושלים החדשה — התיהדות הנכרים שנשארו בחיים— תחית ה«דיקים - המשיחי ח ל - ח כ

DB א א צ - ט ך א צ כ ו נ ח

לךאות עד־אעזר כפו את־לכלת לל?ן ההוא ולשאו את־מל־לעמוליסו ויכפו אתו וללאום ןלקזליכופ אל­ עי ואת מל־קרות לכלת צעצום האךץ: ואךא עד־א?ר לכיא אלגי־ לצאן כלת י ר ך בש מקופ אחד מ לךש ןדול ונבול מן־לרא^ין ולקימהו כמקום לראשון אעזר ?מה כל־עמוךיו ליו לךשים וצעצועיו ליו לךשיפ וןדוליפ מךלראשון ל ללשן א#ר ?שא מ?ם ןמל-לצאן ליו בתוכו: ואךא את-לצאן א?ר ג?אדי וכל־לליות א#ר על־לאלץ וכל־לעופות אעזר כךקיע ל?$לםם ל?ל־ ל נימלים ומשתלףס ל£|אן ימללננים אלילם ונטמעים לת לבלכי ללמן בלדי ולד־לאלל אלןה־ ? ל : ואללי־כן אלזוני ? לא ך?ר בי נס־כן ולקחוני ולעמידוני בתול ל£נאן לחם למני ליות חכש^ט:?ח: וכל־לאבדיס וסכזורים לב-לנול3£אן ליו ?:לס ל^נים ן¥$ךס ןדול וה וכל־עיף ל?מלם נאכפו כבלת להוא ואלני הצאן ל & וכל־ליות ל לד שמח שמלה גדולה כי ן:לס ליו בפוב ולשובי אל־כיתו: ואלא עד־א?ר הניחו את־חלךב א?ר נלןה לצאן ולניבול אל־לכלתי וכל־ח^אן נקדאו אל־לכלת ולא חכיל אולם: ן י ותלםם למ3י אם נמקחי ולראו את-הטוב ולא ללה בתו^פ אי# א?ר לא ל לי־ ועיני ?א ולנה ל $לא מאד* ^ לו־־לזךאה: ואלא כי חבלת ללה נדול ןךלב וה ו?ל״עיף ל?מלס ך ? נולד פר אלד למן וקלניו גללות ן^ל־לית לי ממניו ולללננו אליו ב^ל־עת: ואלא עד-א?ר שנו ?ל־מ?$חותילס א ח לל ל

ט ליי לכדים ל^ניס ולדאבון 1ילס ללה [לקזלה ולפלח] הלה ו?ל לחלה גדולה ולד• קרנלס ןללות שחרות על־רא?ה ואדון לצאןם ועל־מל־למריס: ואני ל#נתי {תו$ס ואיקץ ואלא ל י ל ט עימה ? ל

ר לאיסי כשנתי ואיקץ ואמלך את-אדוץ ? : ןה למלאה א ל כ מ לא לללו ל ולמעותי ל די : אלד מכילי בכי ; ח ב » ל¥לק ואלללי ? מ

עד־אקזר לא לבלתי נ*א עוד וכלאותי נץלו על־א?ר לאילי כי: כלללה להוא פ מכללם ללאילי ל א י ל ^ £ ־ ל ? א ו?ום ו ^ כ **ל י מ

ן ועליי מכיתי ואלאמל על־ךאיתי את- י י ם לרא זכרתי את־לללו למלאה ההוא:

צא ןעלה מתושלח בני קלא אלי את־מל־אליר ואממל־לי את­

. א (צא-קח) ו ב ד ל י ת ע ת ל ו ר ו ק ל ה ו ע י נ ב ך ל ו נ ד ח פ ק ה: ס ל חnpjaw הפרקים בחלק ה׳ נםתרםו, ודאי מסבות מכניות — שנתחלפו בכיי הראשון דפיו, וכדומה - וברור חל הפירוד בפרשת עשרת השבועות שבהם נחלקה ההיסטוריה העולמית, היינו שפרק «״נ (העוסק

1 חנוך א צא ב-יז

פ ? א ל ר קרא אלי ולתל נ^מכה עלי למען » כ ד ?ל־?כי אכף כי לר לקךה אלכם עד־לעולם: ואחר הלך מתושלח 1ז?1רא ? נ את־בל א: ו:דכר אל־>יל־ב3י ו ת ל כ ל ג אליו את־מל־אליו מאסף את־־בני כ ל¥לק נ*אמר שמעו בני חנוך את־ךברי אביכם ןהאזינו־ לימב?ר ולכויבו: לאמרי כי העידותי ככם ואןילה לכם אחו^י אלבו יב ל ב ו ד ואל־תקלבו אל־י?ר בלב ולב ואל־תלחברו אל־אנ#י לי ונלה אתכם בדרכים טובות ן^ךק יחיד רק ?*רק תלם «ה על" ^ ה מלוה אתכם: כי :דעתי לקום לרב ?ארץ ומש$ט ןדול י י לארץ ומל-לרשעה תיוס ו*ר?ה ן?ל־כנ:נה ילרס: ולילה עודה *ל־לארץ ומל-מעשי רשע ולכס ומשע לרבו כי־^נלם: ע ש רעה י כנ א ורשע ונ$?ה ול^ס ?כל־חכעשים וכל# ו ן י לק : י לרב ^ כ ז ל

ות ןדולה כךח^מלם על־כל־אלה ולאדיז וקומאה לגמרו לבא ידענט ?לי״ארץ: בלמים ללם 9 # ח לקדוש יצא בזעם ועברה לעשות מה והתרמית מתחת ח?מלם: ו?ל" ע ו ר ל ו ו קד ל׳למם משרדי ן ט י* ןחכחידום ממל״לארץ עלמי לגולם וליכלילם לנתנו לשלכת אם קיעולס: ןלם ;שלבו אל־מקזכט האש ואבדו מ!עם ובמשלט ^: ואללי לעקר ס ל א וצדיקים :קיצו משנלס ולכמה לקום ונתנה ל י ־ י

שלשי לרשע ולחומאיס כללב לשמרו ןלמללכיס ?כל־מקוס לכרתו: אז יליד• ב ומל־הרשי למס ומל־עשי מעשי לרוף כחלב יאכדו י

ו לעשות משכט לךל ת ל¥ליו ולרב תן ב שבוע אלר לשמיני ש ע ?לק בבני ללמם ולחו־מאים לממרו בידי לצדיקים: ובאלריתו ל?וני מתים ב^ךקלם יבלת לכנה ל£לך לגדול לתפאךת עד• יד לעולם: ואלרי־כן בשבוע חלשיעי לגלה משכט ל?רק למל"י ממל־לאלץ ולעולם לכלב להשחת פ ל ל לעולם וכל־מעשי ללשעיס -ע לעשילי כחלק : ואלרי־כן ב?בו #ר י «ו וכל-אךם יכיט אל־ללך לך לרביעי בו לליה משכט־עולם לןדול אשר בו לקח נקם מיללף ורקיע לרש יךאה וכל״ טז למלאכים: ולרקיע לראשון לעבר ו יז ¥?א ל?מלם :אידו שבעללם: ואלרי־כן לליו שבעות רכים בלי

בשבעת השבועות הראשונים) היה המשכו *״א י״ב—ייז (על שלשת השבועות האחרונים), ונראית, דעתו של Ch ששיעורם של הפרקים כך היה: צ״ב (מתאים לפי סגנונו להיות פתיחה של ספר). גיא א׳—י•

, *״ד. י״ז וי״ח-י״ט, גיג אי—י׳, «״א ייא-

׳ תיאורה של חרב זו בחנוך לד׳ ישמעאל כ״ג פרק ל״ב.־־ ע . ו ל - ן ת נ ת ב ר ח נ ו

ג ט צ - ח חנוך א צא י

ממכר עד־־העולם ן^לם לליי מטוב וב?רק ןחקוא לא לןכר-עוד יח עד־עולם: ועלה אןיךה לכם ?ני ןאראכם דלכי־?רק ןרךכי למס יט ןהךאיתים לכם עוד לכעס למען הךעו את־א#ר לבא: ועלה שמעי אלי מני ולבו בדרכי *דק ואל־תלכו בדלכי ל$ס כי ^ל־

ע לעולם יאמדו: # לללכיס בדרכי ך צב ממר מתוב ביד לנוף !ולמיצב לנוך את־תולת החממה ל*את למהללה במי כל־ארם ןחשיממת את־?ל־ל$דן! למל־מני ליקזכיס ב ?ל־ל׳אדן ולמל־ללרות ל^איס אעזר .יעשו יעזר ןשלום: אל־ןא

: !הצדיק ל זמן למים ל?לן נ הך2ז רילכם על־לעתים בי לקדוש ולדו

לקום משנתו ולעבר בלרכי־צרק וכל־דרבו ומדןלבו לחלה בטוב י ובחסד עולמים: וחנן את־לצליק ונתן לו י#ר עולמים ונתן לון באוד עולם: ואבד ללקזא כחעזך הל י׳ שלטון וללה בטוב וב?רק ו

עד־עולס ולא עוד ללאה למךליום ההוא לנצח: צנ כ ואלרי־כן הואיל לגיל להגיד מתיל לממדים: ו*אמר לנוף על־בני־ל?לק ועל-בלירי העולם ועלץטע ליי#ר אדכר אליכם מני אני לביר ואודיעכם את־לדמרים לאלה כא#ר ננלה אלי במלאה לשמלם וא#ר לדעתי מדברי מלאכי לפ|רש וא#ר למלתי ג מעל לחות לשמלס: וללל לנוך להגיד מתול למכר ויאמר אני

?לק: ואללי ע לראשון בליות עוד מש$ט ן י גוללתי לשביעי כ^בו לקום בשבוע לשני לשע ןדול והלמית ת?מח ואז לללה לקץ לראשון ואז לנצל לאלם ובכלותו תגלל לרשעה ולק יעקזה יי ללפזאים: ואלדי־כן בשבוע לשלישי בסופו אלם למלר לנטע י משפט־?לק ואלדי־כן לצא נטע ח?רק לנצח: ואלדי־כן כ^זבוע לרביעי בסופו מראות לקדושים והצדיקים יךאו ולק לדורי לרות: ז ואחלי־כן בשבוע חלמישי בפופו בית־לתמאלת ולמלכות ל^ה ח עד-עולפ: ואלרי־כן ב^בוע חששי מל־חחליפ בו יןיןדו ולב בלפ ללשיע מבלי לכמה ובו אלם לעלה ובפופו כית־חמלכות לשרף ט מאש וכל־־זרע השרש חנבלר לפך: ואלרי״כן בשבוע לשביעי

לקום דור להפבות ולכים לליו מעשיו וכל־מעשיו לליו מעשי

. בכושי: ולב כלם ירשיע מחכמה. ברוד שהמים שהיתר! במקור ה מ כ י ח ל ב מ- . ה ל י ל ש היא מים ה

ה ג צ - חנוך א צג ים ל י ע ם מנ&ע ?רק ל י ד » מהפכות: ואסופי ל?לרי לצדיקים מ: כי פי כ?ל-?ני־ א#ר תןמן ללס #ב?תלס לכפת ?ל־מריאתילרד וכי יוכל * ולא : י לארם א?זר יוכל ל?נ*ע את״קיל הקדז ?מל-מעשי ^ןןלס: ע ר יוכל ל # י יפי היא א לי ללשב מל*ביל לעין כ^מלס יפי הוא א#ר יוכל ללמין את־ כ י י י * א * י י ה ו ה י

ל ויוכל לדכר [עלילס! א1 ל$לית בריאת ל׳^מים ולראות ?כ* או די. ־ ל ולראות את־7ל-קציתילם יללכילם או לעשות ממולם: וכי מ

ת ואלמד! 1א?ר ללאי, א ב ל לאנ#יס א#ר ייכל לדעת מל ללם ל ? ד יוכל להשיג אלך ל^זפלם ה # * אךם א י : ל לי את״מדת בל

ועל-$ה גימדו ימה־ממפר לביככיס ואיפה יגיחי כל־למאדות:י אלבי ?רק ולכו בי כי דרכי זמיר? ועלה אפר לכס «: ולאביה ראולס לאלז ?לס ודרכי לרשע למלי פלאס וא^דופ ןלא ילכי ל ת ול״ם לרלקו פ ם ולמו ? ל לרועים ?דור לולי דלכי ל: ועלה אמר אני לכס הצדיקים אל־תלכו בדרכי לעזע ובדרכי" ס ל ? : יכקשלס ובהן-לם לכם ?ריו ?עת ואל־תקן-בו אלילם מד^אכדודים* ס וללילפ 'וללילם ^^ז והלים נמלריס וללמדם מדרכי #לו י^מרלס את״דמרי ממלשבות לכמכס ואל־למחו מעל לבבכם ולדעתיג ללממה לכל־למצא לה מק1ם מי ההגאים לפתו אנ#ים לעשות ח: אוי ללם לבונים רשע ף$מו תלמית ס ל א ללפד ל ן>;ל־ע?ה ל: אוי לבונים מתילם ס ל לסירנמ מי מלאם ילרסי ואין #לוס לס ןלב וממף כללב לפלו וליכשי ?המא בי מ^ל־־לסודותילס יללסי יס מע*רמם ל ל פ כ י י : איי לכס עבירים כ ט יאכדי כ * מ כלאם כ ימע?זרכס תמרדו בי לא־ןכרלס את־לעליין בימי ע*רכס: עשילסך ףוס הדין # ל#ע ונלכןז תליו נכונים ליוס *מך־רס ףוס ח ?מלה ול: כן אני אומר לכס ומודיע לכס כי בוראכם ימילכם די הן ילמפללכס לא־להי רלמים ובוראכם ל&מח לאבלנכס: וצדיקימם

לליי בלמים ללם תוכלה להמאיס ולרגעים: : מי לתן עיני ענן־פלס ואמכה עליכם וזממתי עליכם כענן מלם: מי נתן לכס לעשות לרכה ולעיע ללא למען לנוה לי מיגיז למבי מ#מט לביא עלימס לחימאים: אל־תילאו ממני לחוקואים אלםי ונלנס בילכס ועשילס כלם מ*$ט מלמ?כס: נ הצדיקים כי ישוב אי

ז מ צ - חנוך א צה ד

ט למפיליס לרמים #אין ללס חלרי• רפואה *רחק מכם כ איי ל ממגי לקזאיכס: אוי לכם חנומלייס רעה לקזכנכס מי ככ?שיכס: ו ד : אוי לכם ערי #קר ולשוקדים על למס כי כלאם *אכ תןמלו אוי לכס חחוקזאיס על־רדממס צדיקים מי למכרו אלס ותךךםו

: ע ומכר עליכם ?לו # י ר ע ? ם ממגיכס ולכם לחי קוו צדיקים כי כלאם יאבדו החזאיכם: וביום מצוקת חח^אים לרומו בגיכם י ן עלילם מלכ ח#לטו ו?לי מטריים ולנכללפ מדיות ק?כט ועלילס ומאלם כמחלותס ןכקזעיריס לאר$ה ובנקרות סלעי עולם כמכניס אל־מגי לך^עי לללילי כגללכם ומכו: ןאלס חפבליס אל־תיראו כי רפואה לחיי מחיר לאיר לכפ וקול מנולה תשמעו מךח^מלס: אוי י א ו לכס ח^איס כי ע*רכם לדמה אלכם לצדיקים אך לבכפ יוכים: אוי לכס ס כ ל ע ^ לכס מי ח^אים אלפ וןה לעיד ננדכס לזכרו! ר לאכלים חלב ח^זה ועז־שרש חמעלן לשתו ןאת־ענויס *רמסו במלכם: אוי לכס ח&תיס מלפ 1פ$ל $קור] כי פלאם לבא גמולכםע וללמית # יכלילס ויבשלם כי עןבלס מקור חלים: אוי לכס ^שי ל ונדופיס זכרון לללה ננדמס לרעה: אוי למס עריצים למדכאים: כלמיס ללם למיס רכים וטוכים א צדיקים מכלם כי יום מפללכס ^

לבאו לצדיקים ביום משכמכס: האמיגו צדיקים כי לחטאים לליו ללל^ה ואבדו ביום נמקזפט]: לדוע ללי לכס כי לעליון לןבר לל^מילמם ומלאכי #מלס ע # ל ל לשמחו למפללכם: מה־־תעעזו חטאים ןאנה לנוסון מיום למעזמט מעזמעכם קול לכלת הצדיקים: אלם תליו כמולם א^ר ננרס תעיד *את לכדים ללילס לחטאים: וכלמים לחם לבא לכלת לצדיקים אל־אי?י ולמם לבאי למי משפמכם: ומל־דברי רעזעלכםל חקדוש ימגימם ילפו והוא לולה ?ל־מעקזה די ל?1לאי למגי לן: אוי לכס ח^איס אעזר כלס וכל^זה כי לעה ?ןןדלמס ע # ר גומי ?ק ואומרים ?עזר ר ? ־ א ל מדמם: אוי למס לאוגרים מלף וןלב ב עשרגו ולחי לגי רכוש !נאצר כל $עזר למ?נו: ועלה נעימה מללו מלאים ממו פלס ורכים נ תי צרו א#ר לזמגו כי אצרגי ממף ו

. כך בכושי. ן י ע מ ת (=־״-iU בערבית). ־־ ו ע ז ־ ש ר ש ה . בכושי 1דנ ם י ר י ע ש כ ו

- . ת , בכושי: בכל ע [ ר ו ק ־ [מ כ ל מ Ch יש להגיה: ןנלן בקןןךקים לשתו. ־

ח טז צ - חנוך א צז י

ם לא נו: אכן כפלם למסו #קריכם כי ע#ף; חירשי־אך$ה ??תי* ל י ל יקום ימהךה יעלה מכם כי אפכלס את־כל־אלה ?ר*ע ו

: ה כ לקללה ר

ם והכסילים כי רבות *ראי מי ועתה ל?ני ל??ע לכס החו^ ם לשימו עליכם עלליס יותר כךלןשי י ר מ על־לאלץ* לעז אלם הג ל & לל ובשלטון ו?ככף ו ולקקוה יותר מךלבתולות במלכות י?צ׳ י מ ה • י ר ו : ועל־כז איז ככם ת ובאלןמן יב^הי י?אכל כמלס י^פכי ועל־כן יאבדו עם־ע^רם יהד עס־כל־תכאךלם וכבורם ו?הר^יייל ל^לכ^ה נ$שותילס אל-תנור אש: ?שפעתי ה י?2ני *י ל ב יה לא־־תללי• ע ב מ ד ו כ ע לכם לטאים כי $לר א#ר לא-להיה לת בז ללטא לא־נשלה על־לארין רק־לאלס *נ$^ ת ??ר ה ? שי ד ?רא אתי וכקללה רכה לללה מל־עועזהו: ועקרות לא־נל?הלא#ם י א $ הגי אס־כגלל מעשי :דיה למות ?לי {?ים: ?שבעתי לכס לל בי כל־מעשיכם לרעים ?לולים כשכלם ומכ?שי• י ד 1 ^ ק י י ו ? 5

: ואלילדמו ??כשכם ןאל־תא^רי לל?כס לא ??ה ולא ;סתר דכי בלבבכם כי לא־לדקנלם ולא ראילס כי ?ל־הקןא ?כלב יום יוםי צ ל ל כ#מלם לכני לעליון: וידעלם מעלה בי כל-לל?כס א?זר תם ? ל ל ו א ?כלב יום יום עד-יום דינכם: אוי לכם לאוילים כי בו ואלם חוקזאים ללכמיס ןטוב לא־לל:ה לכם: ועלה תלעי *אכדן ולכן אל־לקוו לליות אלם ההגאים ו כי נכונים אלם ליום אבי כי אם־תללפו ומלם בי לא־לדעלס כל-בכר כי ?כונים אלם ליום־ לדין הגדול ליום מצוקה וללכה גדולה לנכשותיכם: אוי ל?ם ערלי־לב עושי־לע ואכלי־לם מאין לכם לאלל דכרים טוביםת ילשי^ע &כל־־לד?רים לטובים א#ר £ם אדני לעליון על־ לגתו ו לארץ לרב לא ללי שלום לכס: אוי לכם אלכי מעשי רשע מאלן לקוו לטוב לכם דעו בי בידי לצדיקים תןתנו ולס יערפוכס ולמיתוכם ולא לרלמו עליכם* אוי לכם לשמליס כמצוקת לצדיקיםא לכרי׳ לכס: אוי לכס לשמים לאל דברי לצדיקים כי ?ל־?ן?י ל בי לא־ללי לכס כל־תקוה כללים: אוי לכם בלבי #קר ולבלי ר#ע כי לכלבי שקריהם למען לשמעו אלילם אנשים ופעלי ר^ע

לשכ?ס: לא ללי ללס שלוס אל פלאם מות למותון:

ק ד - חנוך א צט א

ט ואיי לכם עשי־ל#ע ומלכארים בדברי ?זקר ומכבדים [אותם] צ

י תאכדו ןדו!י א#ד ליא לליי לכס: אוי להם סהככיס דברי- ב כ א יקזר !עברים תורת עולם ועושים 3כ#ם את א^ר לא-ליו לחטאים: בימים להם הכונו צדיקים ל£את את־ ן נ ?רגלים ללמסי על־לאד

לפלויתיכם ולעזיכן לען־ה לכני המלאכים למען :שימו עון לחטאים י לזכיין לכני העליון: וכימים ההם ללעולרו לעפים ומ^חו־ת ללאמיסם וטלפו את־ י ד ו ד ג י׳ :קומו ביום לכליון: וכלמיפ הלום ל?או לי על־:לם ואת־עוללילם יוןקי ?דלס ללדילס !עזבום ןילדילס יאבי: ןנם־נעזכעתי י לעזבו ולא :שובו אליהם ןעל־אהוכיהם לא :רחמון למיס בלי ה^גות: וחמשתחויס פ ז לכם חטאים כי עון נכון ליום ש

ם לרוחות י נ ת ש מ ה לאכנים ועושים כפילי זהב ןככף ןעץ !המר ו1 ל"א ??*אי כל־לשועה ם ולכל־אלילים בלא לעי רעות ולבדי ח מלם* ודךשיעו בא!לת ל^ם ועינילם תלעורנה בפחד לכם ובמלאות

« ללומולילם: באלה ללשיעו וכלדו כי כל־מעעזילס עשו כ^זקר !לשתליי לאכן לכן כללף עלן יאבדו: וכימים לחם א^זיי ?ל־ל?ןלי ל?לי לכמה ומבינים כלם !שמרים דלכי עליון ןהולכים בדרך * צלקו !אינם מךשיעים עם־לרשעים כי לם לו#עו: אוי לכם קגכיציע בין #כניכם כי בשאול תו$תו: אוי לכם עשי מדות תלמית כ ל

נ לפקד ויעצי 1ךןיי1 על־לאדן כי {!ה :סופו: אוי ל^ם ביני ?תילסל לקזא אפר אני בעמל אחרים וכל־לכי כנ:נס לבנים ואכניס #: אוי ללם עןכי למדה ונללת עולם י לכם לא-ללי שלום לכס מאבותיהם ונפשותיהם לבקי באלילים כי לא־ללי ללס מנולה:ל: די 1י אוי ללם עשי־לשע ועץדי־לכס וירני־שכנילם עד־יום לדין חן « כי הוא יוריד את־כבידכם ולביא כאב אל-לבכם וחעיר את־לרון אפו וחשמילכם בלכם כחלב וכל־חקדו־שים ולצדיקים ין>ירו את-

חטאתיכם: י\ ובלמים ההם ללךנו אבות ובנילם בקוקוס אלד ואחים יכלו להד עד־א^ר לש^פו נחלים מלמם: כי איש לא־למנע את־לד^ מלמית את-^ניו ואת-בני כניו ול׳לטא לא־לכנע את־לדו מאחיו ל?ככד מעלות השמש ועד־בואולמיתו איש את־אחיו: וחסופ עד־: כלמיפ ללם צ!אר :לצה בלמי ללטאיפ !העגלה עד־גבהה תט^ע

א ז ק ־ י ר א ק י י נ ח

נךדי למלאכים אל־$ל,מות לפלר ואמפו נחךו ל$קוס אלד אי*־ מורידי ללקוא ולעליון יקום ?יום סדין לעשות דין ןדול כלואים:ע י ו י ם למקיד שוברים מתיל״פלאכי ל לקדשי ועל־כל־לצדיקים ו לשמרם ממכת־עלן עד־שימי קץ לכל-לשע ןלקןא ןאכדנס-לי^נום י מ $ ל ל ־ ת ן יךאו א ך א א למלדו: רבני ל לצדיקים שנה כבילה לם לא-יוכל ך ^ מכמלונס ןלכינו את־דברי לסכר לןה ןלכירו כי ןס ?יום מצוקה ןדולה לם: אוי לכם ל^אי ללצילס ?מלפכת ד^אתי: איי כם יעע)ה לכס $עני־לצדיקים ןשלפילם $א# כי נמול מעליא פ ןאיש ל ^ י ל א ^ כ ד י ל למם עק#י־לב למוקדים לעשות ך#ע פ לעזד לכם* אוי לכס ל^אים מרמרי פיכם וממעשי :דיכם א?רם י נ א ל מ ל ך : ולעו כי מ ו פ ר ^ עקזלה לשעלמם בללמת אש נו#מת ת ילרש את־מעעזימס כ^$לס מךל^מש ומן־לירל וכךלכו^כים מל"

א ח^אתיכם ?עד עשולכם על־לי^דן מ#$ט כצדיקים: ןלעידת ןגלי$ם ול׳ם ל ך מל־^ן ןאד ועל ומקור כי ^לם ל$נעו כגללמס פר כי לא ל$נע ^ ל - ל י א יב את־עונו־תיכס למקדו: ןעלה לכיאו ^• ם ? ל א מרדת עליכם ואל־ל>כל למען ירד על־קמלו ןלב וככף מ יג ןכא^ד יך־דו עליכפ לכםוד ול^לג כקרלס וכל־־פופות >כלג ??ל"

א תוכלו לעמד ממנילן: מכותילן כימים ללם לו אל~ח?זמלס ומל־מעשה לעליון וילאלם קא מני ל#מלם ללבבנ נ ממניו ואל״לרעו למניו: אם למגר את־־ללונות ל^מלם ןעצר ארג״: ןאם־י^לה ג לממד ואת־לטל מרדת כנללכס על״לאדן מה־תעשו את״ץעמו עליכם כנלל מעשיכם לא-תוכלו לקרא אליו כי דמרלםד *דקי לא :לי #לוס למס: הלא תראו פללי נ ד למרי נאןה ןבוז נ לאניות בנוע אניותיהם ממני לנליס ולן ממערות כלוחות ולםו מן־ירד מל־הונס ןטוכס אלם אל־לים א ד ה נדולה: ולכן ל י מ?ר: ללא י כי טובות לא לןכא ללס למס כי ל:ס לבלעם ואבדו בתוכוללא הוא ק ך,ם ! י ^ ם ?לי וכל־מי^יו למל־לנועתו מעשה ל : לו ןשם חול ןבול־לו: ומנעך־תו לירא ו:כש ומל־ י נ ז עעזה לק למע

ב: ובעת יר*י . כוונתו לעמי הארץ העשירים. ־־ בכושי שיעור הכתו ץ ר א י ה נ ב ו־ אנשי החכמה והבינו בני הארץ את כל דברי הספד הזה והכירו כי עשרם... ־

. באירוניה הוא מכנה כך לאותם בני הארץ (השוה ק׳ ו׳) הרשעים ם י מ ש י ה נ ב והחטאים שבהם הוא נלחם. - מ ל ח י. הגהת יוסף הלוי, במקום מי{5י שבכושי. -

חנוך א קא ח־־קג ו

י על־־לאךן לא- ? דנתו תמות ומל-א>מי בו ןאלס לל^איס א היראו ממןיו: ללא הוא עקזה את־ל^מלס ואת־לארץ ומל־א^ד מלס מי נתן רעת ומינה ל>;ל־מלנועע על־לארץ ומלם: ללא ליראי

מלחי לאניות את־חלס והחטאים לא ייראו את-לעליון:ח עלימס אש ניראה אנה לנוםון ל בלמים להם מא^ר #: י ולמלדו ל י ל א מ ל י ננדמם ה ר ? ד ־ ת ואיפה תושעו ןכא^ר ל^זלח א: ללה ל ורערה ו ל ? ומל למארות למללו בפלד וייל ומל־לארץ *י ו י ממגי למב ת מ ל ומל־המלאכיס יפלאו את־מקללס יבקשי לל י?ני לארץ לרעדו וללילו ואלם לל^אים תקללי לעילם די לן ולא ללי #לוס למס: ואלן נמשות לצדיקים אל־תיךאנה ןקוו אלםל ידלה מלגין ואם פ ?*רק: ואל־תע?בו אס נמשמם ל?אי ל א^י מ מללימם ?שרמס לא־ראה פטו^ה מראוי לטובמס ולמילס ללסועלימס משפט ללטאים וליום קללה ותוכלה: ואללי מולמס יאמי לחטאים ממותנו אנו מתו לצדיקים ומי׳־^מי יקמלו לם בעד מעשילם: הלא כמונו מתו נס־לם מלגון ומחשל ומה־ל*יין ללם עלינו מעלה נ^תוינו: ומה-ןקבלו ומה-ילאו לעולם לנה מתו גם-ו אור: *מר אני ל?ם ל^אים רב- א המה ומעלה עי־נצח לא ךט א{#יס עירמיס ול?בי י ב ה ל ת ןללמס וללפ*א ו תו לג למס לאבל ו * עשי ולראות למיס טוכיס: ללאילם את־לצדיקיס ?ןה־אלרילס מל־למס לא נמ*א מלם עד-מולס: רא^ת ולליו ?לא ליו ונמשותילס

ה: מלגון קזאול תרדני בו לן ל ןלמפאר ו דו ועלה נשבעתי למס לצדיקים בכבוד לן ובעז מלכותי וודלו נשבעתי למס: לדעתי ח וקראתי לחות ליממלס וראיתי הממרים הקיושים י$*אתי מתוב ?לם ןלקוק עלילס: מי מל־טוב ושמחה ותמארת נכונו ללם ורשומים לנמשות המתיםי תןתן למס חלף עמלמס ורב ללקמם מללק כ ו ?*רק ובי רב ט החלים: ונמשותימס אלם המתים ב?רק תלליןה ולשמלנה ולנלנהל למל­ י י ן י וזמיו־נס לא־לסוף מלמני ה נ ד כ א ונמשיתילס לא תת העולם ןעלה אל־למלדו מללכלס: אוי למס למתים חטאים חו יס רי י לקואיכם ןלרומיס לכם יאמת עלימס מאי מ ב במולכס בם ראי ?ל־למילס: ןעלה מתי מא^ר ובע^זי ולא ראו ללטאים ל

ד ח ק - ר א קג ז ו נ ח

: ה ל י ! ל ט ולמותו ב$בוד ימ?מט לא־גןנק)ד. ?לם ב ל י מ ?לדי ולצח ? וידעלס כי נמשותילס #אול תוללנה ןאמלליס לליו כמצוקלםי י לגדולה: וכל#מה ובזקים י?ללכה בועלת א#ר #ם מש^ט דם דול להיה לכל־לרות לעולם אוי ל? כם ולמשלט לן תי שו לבא?ה ני ז ? בי לא־ללי שלום ל?ס: אל־*אמרו על־חצדיקים *וחטובים אה ? Q ?י&י ?ציקלני לרמה עמלנו ומל־צער ךאינו ןףןה י "** ו נ א ? ??אינני ואמללנו ומעסזים הלינו ןרולנו ק?ךה! חמדתנו ולא ?ט י י י??ל־לכר ?נינו ן^חךנד ןלא קףיכף לךאות ל ? א ו ? נ י ל # מיום ליום: קוינו לליות הראש ןןלי לזןב רבת עמלנו ולא ליי לנו קזכר בעמלנו ו?חי מאכל לחטאים ןלחומכים ן־לם לככידו את״י נ י ם ?שלו ?נו השנאים אולנו ולבונו ולמני שנא ׳ : ל י נ י ל ? ^ א רחמו עליני: בקשנו ללמת מאלס ללמלם ?ממנו את־עלכנו והס למס ?עקנו אל-למו^זלים י י* ולא ??אנו מנוס ללמלט מלם: י?ר ולנא ז י במצוקתנו ןשוענו ננד לבולעיס אולנו ןלם לא-ךאו צעקלני וו לתומכים ולבולעיס אולנו ולא#ר לגגעיטיני ך שמעו קולנו: ולם ע ולס למתירו את־־לממם ולא למירי מעלינו את-^ל־דד.3וילעים אולני ולןךנו ולמילני ולמתירו את־ל?לס ולא ןמדו בי ללימו את־לרילם

ןגדניג

י ^ נשבעתי לכם בי למלאכים לזבירומם לטו^ה מקזמלס ל: קוו בי ל ו ד ן ל ו^מותימס מתוכיס ל?ני לכבוד ל דו לכבוד לןה ימעני ועלה תןלירו כמארות שמלס ם ??ל י כ י צ לכנים ללילס עט ^ ש תזלידי ותלאו ו#עיי ?ימלס למלחו לכם: ובזעקכס זעקת מ יוכיע לכם כי ?ל־־מצוקלכם לבוא על־למושלים ועל־כל־אקזרו לחומהיכס: קיי ואל תעזבו את־תקולכס כי שנמלח גדילה ך ע תחלה לכס ?[שמחת] מלאכי ?זמלס: מיה־עליכם לעשות עליכםא לללכא ביום ל׳ליז לגדיל ולא *?*אי כחטאים ומשכם עולם ל ירחק מכס לכל־לרות לעולם: ועלה אל־־תילאו צדיקים כלאולכם את־חחטאים עושים חלל ומ?ליחיס ?דלכיהם אל־תלחברו אלילם כי אם־תללקר מלמכם כי אלם ללברו אל־צבאות חשקןלם: ןאם־ תאמרו אלם לחטאים כל־לטאינו לא לללשי ולא לכתבי בכל־זאת למאיכס נכלכיס יום יום: ןעתה ללאיתי לכם כי אור וחקזך יום

ט ו ח ג ק - חנוך א קד ט

ולללה יךאן את־מל-לטאיכם: אל־תר#יעו בלבמם ואל־ת#קרו ןאל תטי דברי י#ר ואל־תמחישו דברי חקדוש הןדול ןאל־לרוממו את־אליליכס בי כל־שקרכס וכל־רשעלכם לא ל?לקה לליו לכם כי אם־לה^אה ונדולה: ועלה לדעתי את־חםוד חןה כי לרומאים לשני הרכה ויטו דברי-י^ר וידברו דברי רשע וישקהו ןלעשי מעשים גדולים ולכלבי כמרים על־דבךילס: אכן כאקזר לכלבוי מד?רי לא לח?ר ה $ת~?ל־רמרי בלשנותיהס ולא לעזנו ו נ ו מאמ כי אם־למלבום כאמוןה את־מל־־אעזר העידותי כראשוןה עלילם: אז :דעתי סוד אסר מי ככרים לןתכד לצדיקים ולל^מיס להיות: ןלהס לנלני הממרים והם לאמינו לשמחה וליעזר ילהממה רמה מלם ולעזמחו עליהם ואז ?ל־לצדיקיס אעזר למדו כלם את־

כל־דלכי הי#ר למאו על־קזמרם:י לקרא וללעיד *?גי לארץ על־ ^ ימיס להם אמר א כזם ?גל־מל־לאךן: י ? ש למ$לס דךאולה ללס כי אלם מנהלילם י ואני ובני ?תלכד אלם לעולם בןךכי-יקזר בחלילס ?זלוס יהי

לכס שמחו ?ני לי#ר אמן: ואחר :מיס נ^א מתושלח בני א£ה לבנו למל ותהר לו: ובשרו ליה למן כ?זלנ ואלס ?מרח שושן ושער ראשו ן ותלד כ יקןציליי ??מר צחר ועיניו :פות ובלקחו את־עיניו חאיר את־כל-: ן:קם כידי המלללת ש ומל־הבלת ל:ה מאיר מאד כ # חבלת כר אל־אדון ה?רק: ולמך אכיו :רא מכניו ולצס ב ד ולמתח את־כיו מו: ו*א$ר אליו כן מוזר נולד לי מש$ה ולבא אל־מתו^לח אביה ואינו נ ש פ והוא דומה ל?3י אלחיס כ^מלם וברלתו מ ר א ואינני ?י ה^ימש י??יי מאיריס: ונראה לי #הוא ה ק דומה אליני חגילי ? אינו ממני כי אם־מן־המלאכים ואירא כךלהלה אות בלמיו על־ לארץ: ועלה אכקש ממך אבי ואלחנן למניף מי הלל אל־לנול אבינו ןללעל ממנו את־לאמת כי עס־למלאכים ש?תי* ולהי כשמעי וללא אלי אל־קצית לאלץ ואבוא אליו נ מתושלח את־דבלי ?

. בכושי: כי. והרבה ויוין עבריות יש שהן נמסרות ע״י המתרגמים י נ ב י ו נ א ו ההמשך שהיה נראה להם. ונראה שבעל הספר לענין אבטוביוגדפי נתכווו: באותם

ם אף הוא ובנו יצטרפו אל הצדיקים והישרים. -

ר א קו ס-קדו 1 י נ ח

ה דיל* ל א ? : ולעז ויאמר כ ״ ןאמי אליי לנני ?*י למה ?א* אליי לל?1י י מאתי אליך וממני מלאה ק?זה ?!ימהי: ועוזי. אמי ?*עני אי? יומי. לו וברלתו איןןה כ?רלת איש ומךיאהי # י 5! א ל י י נ נ ? ד י ע למז מ#לג ואלס ?*י״ >״י?ח ימעי לאשי למז מ?מי צלוי ןי מל־חמלת: ו:קם מירי י א י* מקרני ח>ממש וכא#י מקח את־עיןיו ל יכ למנלרת ול?י*ח את־^יי ממרר את־אייז חשמלם; ולמר אמיי ?הים » אלי ולא .יאמין מי היא ממנו רק־הוא כדמות מלאמי ??ל מה ?אתי אליף־ למען תודיעני את־לאמת: ואען אני לנוך ואםי ג ועל י

ה סר^י• על״לאדז ואני ?מי לאילי nut כמראי• אליי $יני עימ ואיייער *י מימי נרי אכי עמיו !מלאכים! ממלאכי ה^מלם את* יי לכי איני ז מל?אי ו!ע?יו *ק ולל?קו כנשים 1:לקןאו אלן ולשאיא ביול ?י ] מליז וילייי מלן ?ניס: רילייי על־ל*חן ובורים ל ז י נ

ל לדיני״ על־לאדז ול־אדן ת^לי ממל־^מאי־: י * ד w * H ־??£י ם * ה אלת 5 א על־?ל־לאדן וללה מביל וכליון ןדול # ^ ל י י נ«) ןהנליי־ז דילמון־ את1 ת כניו י ^ ם ל#אי על־ל*דן י ? י ל ל י נ , ל י *' מ ] י5 ז ט נ

א י?ניי למלטו: ועיזי• י יי׳ ובאשי לנוע מל־ארם $#י על־לאדז היידע לל?ר מנר מי לנילי ייא ?ני כאמת וקראל lap צל מי ד

ן אעור לבא על־לאךן ו יא ל^יאי לכס והיא י?ניו ל?לטי מדלכלי ה

ז ?:מיי: ואליי״ ד מ ־ ל , ע ד * י מ # ס * ? ל ל ־ ל ? ־ ל ע י« על־מל־ללקזא וי ממלרי ת ע ד : י ס על־ל^דז מא#י נעעזי• ?ראש^ה כ ? ל ב ל י ז ל כ

5 ם ל ^ ת ס א לאייז לראני והודיעני ואקרא אולם בלחו י לקדושים מי הי לקי* # עי א י :למאי י י י לי י י *י ם 5 ל י ל ב * י ת א ? י א ז ו ק

י ?רק ולרשעי• תמלי• ולל?א -יעלי מדלארץ וכל־טוב :בא י י*ל *ל־ל?[י ?נר כי הכן א?זר נילי י הו ל: ועלי• ?ני לל ו כ עלי נ י־יא מני ?אמת ואינני יללי כ?ג*ע מתושלח את־־דברי

לניר אכיי כי לראהי ?ל־למעשים מסוד ו:?זב ןלךאהו את־שם הכן צח כי־היא לנלס את־ל*דז אליי כל־חכליון:

ב לניר למתועזלח בנו ולאעזר לבאו אלליי ל ח סמי שני א#י כ ק: אלס א#ר עשילם טוב לחכו ם י מ ב ולשמרו את־ללק באלרית מ

נ ללמיס ללס עי־א^זר יסיםי עושי רשע ולסיף לל לרבעים: ןאלס

- . ב י י ח ז כפי שההמשך מ ״ ט - ו י ט קו 1יז1 פסוק י״ז ניתן כאן לפני פ

חנוך א קח ד טו

חכו עד־־א^ר לללף לחקזא כי ?זמותילס ל$חו ממכר החיים ומממדי הקדומים ןןךעם לכחד לעולם ונמשותילם תופלןה ןחילילוס : ואלא # ן ך במקום מדבר ש$$ה ומאש ת^רמןה כי אין #ס א ?עיךענז מלתי גלאה מי מלב W לא־לבלתי לחמים אליו ואל* ללכת אש בחילה נו#כת ומעין לרי־זחר סובכיס י?עימפים ח$ה ןסןה: ואעזאל אלד למלאכים לקדושים א#ר ללה ע?רי ואמר אליו ?ןה־הלמר לןוךל סןה א#ר איננו ךקיע כי אס־ללמת אש: ויאמר אלי ק ד ןקול בכי ו?עקה ויללה ומאב מ בועלת כלבה נמשות ל-חקןאיס ולמגלכיס למקום לןה א#ר תךאה אליו לאלמנס את- אי י י מכי מכ נ ועושי רשע ולהימכים >יל־א#ר דכר אי למאות: כי מלס כתומים ולקוקים ממעל פ^מלס למעז ל?1ראו מלס למלאכים ולדעו את א#ר לקלה ללקואיס ולנמשות לעןויסה ן ל ל וא#ר ענו את־מעזךם וש^לם מאת אלליס ואעזר נתנו לד אנ#ים לגזעים: א#ר יאלבו את־אלליס ןלא אלבו ןהב או בי מכף או ?ל־ך^ר טוב א#ר $עולם ואך לענולס נלנו את־מעזךס:ו למאכלי לאח כי אם־ל^זבו את־נמ?זס א#ר מעולם לא־ללאו לרוח עכר ולשגרו nut ואלני לך^ה לנפולס ןנכשותילם נמ?או: ו^ל־־כלכותילס לןכונות לשמתי קזלרות למען ל^לכו את־שמו כמכרים והוא לעד ללם את־ש^לם כי־נמ?או אלכים ל^מלס מנמשותילס ואם־גם־נךמסו בךץלי ךעיס ול?ז?עו מפילס מלמות: ועלה אקלא לנכשות לטופים א#ר ובוז ולליו לללמה כלכוני- א לדור לאור ואלנ1ך את מל־א^ר נולדו כל^זך א#ר בבעזךם ל קבלו את־לכבוד כלאוי לאמונלס: ןלכאלי את־־אלכי שס קל#י: ולןלירו לעתים אל־אור *רל ןהושבתים איש איש על־כמא כבודוט לאללים ולןא$נים היא ללן־אמן במו#ב פ ? אין ממכר כי ?לק מ דרכי ליעזר: ולאו את־א^ור נולדו כחעזןי ?שלמים אל־חעזןד ולצדיקים לןלירו: ולל^אים ל?לחו ןךאו בןללם וגס לם נלכו אל-

א#ר נמלבו ללם עזם למיס ועתים:

ך ב ו נ ר ח פ םא ו ב מ

וך הסלאבי. ת גילוי םסר חנ א. לתולדוי י י ב ר י , ם ה י ר א ג ל ו ם - ב י ב א ל ם ת ה ו צ ר א ה ל י ט נ ז י ב ו מ ד ב ם ע י נ ו צ י ח ס ה י ד ס ם ה ע ש ו ד י

ת ר כ י ה ד י ם ל י ב א ל ס ו ה א ב ן ש מ ז ו ב נ י י . ה ת י ב א ל ס ת ה ו ר פ ס ל ה ה ש ת ו ו ה ת ת ה ל ח ת ב - ה י ס ו ר ו

ם י ל ב ק ו מ י ך ה ל י א ם ו ת ו ר צ נ ת ן ה מ ז מ , ש ם י ס ו ר ך ה כ ו ב נ י י ט צ ד ה ו ח י . ב ת י ט נ ז י ב ת ה ו ר פ ס ה

ם ה י ל ם א י א י ב ו פ י ס ה , ד פ ס ם ה ת ו : א י ב א ל ם ם ו ג ר ת ם ב י נ ו צ י ח ם ה י ר פ ס ת ה ה א י ט נ ז י ב מ

ם ש ן ו ו ו ץ י ר א ת ל ו ב ו ר ם ק י מ ע פ ם ל י כ ל ו ו ה י ״ ה ם מ צ ם ע י ס ו ד ״ ה ם ף ה א . ו ם י נ ו ו י ם ה י ר מ כ ה

י ל ש מ . ל ר פ ס י מ ס ו ר ן ה ק י נ ו ר כ . ה ם מ ו ג ר ת ף ב א ם ו י ר פ ת ס ק ת ע ה ת ב ו ב ם ד י נ ם ש י ק ס ע ת ו מ י ה

׳ * ם י י ב א ל ם ס י ר פ ס ו ל ת נ ו ו כ ם ( י ר פ ף ס ס א ה מ י ה ׳ (1019-1054) ש ב א ל ם ו ר א ך י ל מ ל ה ע

. ת י ב א ל ם ת ל י נ ו ו י ו מ ם ל מ ג ר ת ה ל ו צ ה מ י ם ה ו ג ר ם ת ה ה ל י א ה ל ם ש י ר פ ס ה ו

'(fo6$$T}Ta-0TPe4eHHMfl) ם י ח ד נ ם ה י ר פ ס ל ה ה ש מ י ש ר ה ה י ס ו ר ן ל ו ו י ה מ ע י ג ה פ ש ״ ע א ו

ם י ח ד נ ם ה י ר פ ס ם ה ת ו ך א ו ת ב , ו ת י ר צ נ ה ה י ם נ כ ל ה ם ש י נ ו ם ש י נ י י ד ק ס ך פ מ ל ס ה ע ר ב ח ת נ ש

ם י ר פ ס ה ל מ י ש ה ר ת ו ה א ע י ר פ א ה ם ל ו ק ל מ כ ״ מ ם י נ ו צ י ח ם ה י ר פ ס ן ה ה מ מ ף כ ו א נ מ נ

. ם י ב א ל ם ל ה ם ש מ ל ו ע ם ב י ח ו ו ו ר י ה י ם ש י נ ו צ י ח ה

ה ב ר ב ה כ י א ע ד ל פ ס ל ה ו ש ר ו ס י ל א ב . א ך ו נ ר ח פ ף ס ה א י ם ה י ח ד נ ם ה י ר פ ס ן ה י ב

. ה ב ו ר ה מ ד מ י ב ס ו ר ם ה ע ך ה ו ת ם ב י ר ז ו ו ח י ו ה נ מ י ם ה י ע ט ק ם ו י ר ו צ י ק ת ו ו ק ת ע ה , ו ו ת צ פ ד ה ע ב

. ו י א ר ו ל ק ב ע י ב ה ח י ד ה פ ס ה

•A. H. numm-i.ת 1862 ע״י נ ש י ב ב א ל ס ך ה ו נ ל ח ע ש ט ס ק ו פ ד ע ב י פ ו ה ה נ ו ש א ר ם ה ע פ ב

ם ם ר ת 1880, ם נ ש , ב כ ״ ח . א ך ו נ ד ח פ ס ם מ י ש ד ם ח י ע ט ם .A. H. nonoin ק ס ר ת 1869 פ נ ש ב

י ״ ך ב ו ת ך (.Kmira o TSHBSUTB EHOXOBMXT) מ ו נ ל ח ן ש י ז ר ר פ ס ל ה ם ש ל ח ש ס ו ב 0 נ ו ם ו פ

ג ו ת ב ר ל ד ב נ ו פ ו A. H). ם . Xjiyaoin, ל ם ש י ר פ ס ת ה צ ו ב ק מ ה ( ב א ט ל ו פ ת 1679 ב נ ש ב ב ת כ נ ש

ת (1881). ו מ ו ה ה מ ד י ק ס ש ו ש ק מ י פ ס א ה ל ה ו ד ז פ ל ס ה ע ר י ק ד ח פ ס

ר פ ס ח ה ס ו starine, x) נ v i ף ס א מ ב י ( ב ר י ם ׳ ה ץ י ב י ק א ב 1 ן נ א י ו ט ם ם י פ ד ת 1884 ה נ ש ב

ו ת א צ ו ל ה ל ע ל ע כ ד י י ש ל ב , מ ד א ר ג ו ל י ב ת ב י מ מ ע ה ה י ר פ ס ב י No. 151 ש ״ ך כ ו ת ך מ ו נ ח

א א ל ו ל ה ב . א ם ל י ש ב א ל ח ס ס ו נ ר מ ו צ י א ק ו ׳ ה ץ י ב ו ק א ב ו א נ י צ ו ה ח ש ס ו נ . ה ב ו פ ו ל פ ש

א ו ה ך ו ו נ ׳ ח ם י מ ״ ד כ ו ש ע ד י א ד ג ו ל י ב ב ה ש י ר פ ה ס ת ו א ב ו ש נ מ י ם ה ל ע ף נ א ״ ו ך כ ש ב י ג ר ה

. ת מ א ם ב ל ש ן ו ק ו ת מ

(w. R. Morfiii ו ל י ב ש ן ב י כ ה ם ש ו ג ר י ת ל פ ע ) י ל ג נ א R ה . H. Charles א י צ ו ת 1896 ה נ ש ב

ת א ו ו ש ל ה ב . א ( 2 ת ו ר ע ה א ו ו ב ם מ ת זה״ ע מ ו ע ה ל / ז ץ י ב ו ק א ב ו נ ב ו ו פ ו ל פ ת ש ו א ח ס ו נ ׳ ה ב

׳ ה פ ו ת ג י ב א ל ס ת ה ו ר פ ס ך ה ו ת ך ב ו נ ר ח פ ס ת ה ו ד ל ו ת א ל ל ך א ר ה ע ן ל י ו א ל ל ת ה ו א ח ס ו נ , ה ב

mecTB* HCTOPIH H ApeBHocTeS POCCIHCKMX* np• Moc06. ( במאסף-HTMta n H u n e p a T o p c K O M i 1

.EiiealorpafcmcecKie *aTeplaj iu IV ת י ל ל כ ו ה ת ד ו ב ך ע ו ת ) ב ׳ ר ג פ ס ) KOBCKOMT, y H « B « p c ״ e r t

Charlesם מתוך י ם ד ח ר ו ז ך ת ר ב ת . א 1 8 9 6 . (2The Book of the Secrets of Enoch, Oxford II(1913 )425-469, The Apocrypha and Pseudepigrapha, Oxford ו פ ס י מ ר ב ש ס ת ה ו א ו ז ת מ ו ח

ב ת כ מ ת ב ו ע י ד ת י 1 ו ק ח ל ל ב ש ו ל ו ק ו ס ם ע י ע א ת 1896. ו נ ר « ח ה א י ס ו ר ו ב ע י פ ו ה ת * ו ר י ק ח ה ת ו ו א מ ח ל ה ע ע ד י י ל ל ב מ

. חת ן ח * ב ם ח ש א ה פ ל ו ק ל מ כ ) מ a 1 8 A H 0 r o ״ C J I * B H H C K * H ra EHOXS n p « B 1 5 ו 4 ר פ ס ׳ 1 מ פ ב ע ״ ח ב ב ו ל ו ק ו ך מספר ם כ )

א ו ח ׳ - ש ץ י ב ו ק א ב ו ח נ א ז ו ה ר מ ז ו ק מ ח ח ס ו נ ה ttmv ב מ ן מ ה ב ו ו ל ו ק ו ו ס ה ע י ד ו ה ח ע פ ן מ ת - ה ו א ח ס ו ת נ ג י ק ם ו ל י ח מ

Das slavisohe Henochbach (Abhandlungen d. א י ז ו י ה נ מ ר ג ס Bonwetsch ה . ג ו ר ם ס ב ץ ע י ל ג א ב י ב ס

Berlin, ) . 1 8 9 6 Gottinger Gesellsoh. d. Wiss., philol.-hist. Klasse, Neue Folge I, 3 ד ו מ ע ו ״ א ה ו ה

— . ה נ י ו ו א ב * מ נ י « י כ

מבוא קג

. י ב א ל ס ם ה ו ג ר ת ו ה נ מ ז ה ב ש ע ו נ נ מ מ . ש י נ ו ו י ח ה ס ו נ ׳ ה ו ל . כ י ד ו ס י ח ה ס ו נ ת ה ר י ק ח א ל ל ו

. י ס ו ר M ה . H . COKOJIOBT, ל ו ש י ת ו ר י ק ה ח ב ר ת ה ו ל י ע ו ו מ ת ז י ל כ ת ל

ה י ר פ ם ה ה ת ו א א ב צ ת 1886 מ נ ש : ב ׳ ץ י ב ו ק א ב ו י נ נ י ע ם מ ל ע ה נ י ה ה ש ה מ ל ג ב נ ו ל ו ק ו ם ל

ו ת ו א ן מ מ ז ם ב ו ד א ק ו ה . ו ך ו נ ד ח ס ל ם א ש ל ח מ ס ו ל נ ל ו כ י No. 321 ה ״ כ ת ה ד א א ר ג ו ל י ב ב ש

ת ו א ם ר י י ג פ ו ל י ם ח ת 1899 ע נ ש ) ב ר 3 ו א ב ל ו ל ו ק ו א ם י צ ו ה ה ז א ה ל מ ח ה ס ו נ ת ה . א ב ו פ ו ל פ ש

. ו ד צ ה ב ש י ע מ ו ם ר ו ג ר ף ת א ב (y), ו ו ר א ב ו י א ״ כ ב (n) ו ו פ ו ח פ ס ו י נ פ ל

א ו ה ם ( ל ש ח ה ס ו נ ל ה ד ש ח י א ״ ד כ ו ך ע ר כ ח ב א ו ל ו ק ו ם ו ל ן ל מ ד ז ו נ ל א ץ מ ו ח

. ( 4 ח ס ו נ ר ה ו ר י ב ה ל ב ו ר ו מ ת ו ב י ש ח . ש ( ו מ נ מ ס מ

י ב א ל ס ר ה פ ס ה ע ש ו ב ק ב ל ו ל ו ק ו ם ו ל ה ל ל י ע ב א ל ס ך ה ו נ ר ח פ ל ס ב ע ח ר ו ה ר ק ח מ ב

. ( ם ל ש י ה ב א ל ס ח ה ס ו נ ן ה ה מ ש ע נ ש ר ( צ ו ק ח מ ס ו נ ב ם ו ל ח ש ס ו נ : ב ת ו א ח ס ו ׳ נ ב ם ב ע ר ב ז ו ה ח י ה

ת ר י ק ח ר ב ק י ע ק ב ס . ע ו ה ו מ ד ק ם ש י ב א ל ם ם ה י ר ק ו ח ם ה ת ו א . כ ב ו ל ו ק ו ף ם א ד ש י ע ה ש ל י ו

ח ר ה ט ד ז צ . מ ת י ם ו ר ה ־ ת י ב א ל ם ת ה ו ר פ ס ת ה ו ד ל ו ת ך ב ו נ ׳ ח ם ת ה ו א ח ס ו ל נ ם ש מ ו ק מ ם ו כ ר ע

ל ר ע ו ב י ד ב ה י ח ר . ה ם נ ו נ ג ס ם ו נ כ ת ת נ י ח ב ד מ י י ה ב ת ל כ ת כ ת א ו כ י ר א ר ב א ת ה ל ב ר ה

ר א ש ס ל ח י י ב ב א ל ס ך ה ו נ ל ח ו ש ב י ל ט ע ת ו י ם ו ר ה ־ ת י ב א ל ם ת ה ו ר פ ס ל ה ד ע פ ס ל ה ו ש ת ע פ ש ה

. ם י נ י נ ע ו ה ל א א ב צ ו י כ . ו ת י ב ר ע מ ה ת ו י ח ר ז מ . ה ת י ט נ א ז י ב ת ה ו ר פ ס י ה ד י ר ש

י ״ ך ע ר ע ו נ ד פ ס . ו ו י י ח ו ב ר ק ח ת מ ם א ס ר פ ל ם ו י ל ש ה ה ל כ א ז . ל ב ו פ ו פ . כ א ו ף ה א

: ו ת ד ו ב ע ן ל ת י י נ ל ל ר כ ע ף ש א . ו ו י י ח ם ב ס ר פ ה ש ד ו ב ע ק ה ל ח ך ל ש מ ן ה י ע ) כ B M . CnepaHCKia M. H. CoKonoB-b, CjiaBHHCKaa Ktwra EH0xa IlpaBeAHaro, TCKCTM, JiaraHCKiB nepeBOjn.

0BHJ11> OT> na^aHiio M. CnepaHCKifi־H H 3 c j 1 T f e A 0 B a m e . nocMepi-HuK Tpym aB-ropa n p n r 0 .

167X). עמודימMocKBa, CHHoaajibHaa THnorpa(J>ia, 1910 (1VX182

ו העיקרית של חנוך הסלאבי. נ ב. על לשוא י ת ה י ש א ר ה ה י א ר . ה ת י ר ב ה ע ל ח ת ב מ ת כ ר נ פ ס ה ה ש א ר ה נ א צ ר ה ה ן ו ו ש ל ד ה צ מ

ך ו ת ם מ ו ג ר א ת ל ו א נ י א י ש ל פ ף ע . א ה ב י ת ה ב ב י ט ת ע מ ת כ י ר ב ם ע ג ד ת ה ן ל ת י ד נ פ ס ה ש

ו ג ב ו ה נ ח ל ר כ ו י מ ר ב ע ם ה ג ר ת מ ה ה י י ה ר ת ה י נ ו ו ו י ר ק י ע ב מ ו ת ר כ פ ס ה ה י ו ה ל י א . ו ם ו ג ר ת

א צ ו ה מ י ת ה ו ד ד ו ת ב ו ב י ת ף ב א א ל , א ם י ב ו ת כ ל ה ס ש נ כ ת ת ר י ס מ ק ב א ר ה ל ז א ר פ א ד פ

ת ג ה ו א נ י ה . ש ב י י ח ת מ י ר ו ק מ ת ה י נ ו ו י ן ה ו ש ל ל ה ה ש ב י ך ט כ , ש ן ת ר ו צ ן כ מ ו ג ר י ת ם ב י י ש ו ק

ן י ג ב ף ו ו ר י צ י ה כ ר ף ד א , ו ג ש ו ת מ ע ב ם ה ש ת ל ח ה א ל מ ן ל י ל ה מ מ ת כ ב כ ר ה ש ב מ ת ש ה ל

. ת י ר ב ע ט ב פ ש מ ן ה י נ ב ם ו י ל מ ל ה ן ש פ ו ר י ו צ מ ך כ ל כ ם כ י ט ו ש ם פ נ י ת א י נ ו ו י ם ב י ט פ ש מ ה

ן ס י נ ) ו ׳ ד ז ״ כ ר ( י י א ת ו ב ט ן ו ו י : ס ם י י ר ב ע ם ה י ש ד ח ת ה ו מ ת ש י ר ב ע ל ה ם ע י ד י ע ן מ ו כ מ כ

ך י נ פ ם ל ח ו ל נ י ש ע ך ו ו נ ך ח י נ י ע ב ב ו ם ט ן א ו ג . כ ם י ד ח ו י ם מ י י ר ב ת ע ו נ ו ש ל . ו ( ׳ ד ט ״ כ )

י נ פ ד ל ו מ . ע ( ׳ ו י ״ ט ם ( י ר ו ה ט ת ה ו פ ו ע ן ה . מ . . ה ר ו ה ט ה ה מ ה ב ן ה א מ י ב ם מ ד א , ה ( ׳ ד ב י י )

, ה מ ו ד כ ) ו ׳ א ב ״ כ ׳ ( ת ה ב ז י (feA j»meM׳H np) מ נ פ ל . ו , . ׳ feA W׳np) ה C M )

ל ת ש י פ א ר ה ג נ י ח ך ב ו ת א מ ל ת א ו ש ר פ ת ן מ נ י א ת ש ו י ע ה ט מ ר כ פ ס ש ב , י ה ז ץ מ ו ח

ן ו ג , כ י נ ו ו י ם ה ג ר ת מ י ה נ פ ה ל י ה י ש ר ב ע ד ה ו ק פ ה

ם ה1ךםים ו ק מ ם ב י פ י ם ה ג ר ת מ א ה ר ׳ ק ׳ ג י

ל א י ר ו ל ״ א א י ר ו ׳ ״ ״ א א ח ״ י

ח ו ר ן ה כ ש ) ״ מ י ל ו א ) ח ו ר ב ה כ ש ב י ״ מ ״ ג כ ״ י

. ה נ ו ר ה * א ז ח ה ״ * א י ג מ ״ כ ׳ ו ׳ א כT I — ־ T 1 \ד־

- . ( 1 - 1 1 מ 2 , ע ׳ ר ד ם ס ת 1899 ( נ * ל ב ״ נ HTCHIH • T ה . A• ף ס א ׳ ־ ) ב 3

- . 4 8 — 5 ׳ 3 פ . ע ( ו ת ו ר מ ת א א » י » ו ( ר פ ל ס ׳ « ק ב ל ח 4) ב

~ . ( ו מ » י ע נ פ ר ב פ ס ף ב א ו ׳ ( ר ד פ ת 1910. ס נ » . ל ״ נ HTenia a T ה . A• 1 0 א מ ) ב 5

חנוך ב

ואף על פי שהספר הוא כלו עברי. מכל מקום מצינו לו למתרגם היווני שהרשה לעצמו לעשות לו כאן ושם מטעמים שינעמו לחכו של הלועזי. כן. למשל. הרחיב את האגדה העברית שהקב״ה צבר את עפרו של אדם מארבע רוחות העולם (י״א סיג) והכנים לתוכה את הדרוש שהיה מפורסם בעולם ההיליניםטי שהשם אדם - ASajx נוטריקון שלו. מערבי ח ר ז מ ^ , 51501?, agnxog, \1£<*wPQi - ) d v a t o ביוונית ארבע רוחות העולם: ״). ממש על הדרך שהיו קדמונינו נוהגין אף בלשונות אחרים לדרשם על צפון. דרום)5

פי היוונית (ע״ש בפירוש).

. ואין כמו כן הוא גוהג למסור שמות עבריים בשמות יוונים שהיו ידועים לקוראיו לעמוד עכשיו על טיבם בעברית, כגון ארכם (י״א טיז), םוניכם וכלכידרה (ו׳ ר). כיו*א) וחזון ברוך הםורי , בכך הן הםירינות שהכניסו המתרגמים היוונים של ם׳ חנוך א׳ (י״ט ב

ב במקור העברי. (י׳ ח׳), ואנו כבר קשה לנו להכריע מה היה כתו׳ א׳) את מנין שנותיו א ) ן ת ו , הוא מעדיף על המקור העברי והוא נ ואף את תרגום הע של חנוך עד הולדת מתושלח מאה וששים וחמש שנים, ולא ששים וחמש ככתוב במקורי ה העברי (ברא׳ ה׳ כ״א). ודרכו זה הוא כדרך שהיו נוהגין שאר המתרגמים. שהיה כל א

יודע את הנוסח של הביבליה שלו. וכמו שעשה אף יוםםום (השוה קדמ׳ א׳ ג׳ ג׳).

ג. על טיבו של הספר ותכנו. הסופד רצה ליתן דברי אגדה על השתלשלות הכהונה הגדולה מימי קדם. שהיא נמשכתי ר עד זמנו של אברהם, ומכאן ואילך אין צורך עי ל והולכת למן דורו של נח ועד מלכי־צדק, כ לבדיקה וסיפור, שהדי הכל ידוע מן התורה. לתכליתו זו הוא מאריך הדיבור. בקשר עם תולדותיהם של הכהנים הגדולים והנפלאים שהיו מימי קדם. אף על חשיבותם של הקרבנות•

ו מתחלק הספר בדרך כלל לשני ראשים: לפי תכנ: על עלייתי של חנוך למרום והליכתו בז׳ הרקיעים וחזרתו אחד כך ם י - א) א

) ודבריו אל בניו ועלייתו שנית למדום (י״ג-י״ט). ״ב י - א׳ אל הארץ ( בחלק זה השתמש הסופד בחומר של מוטיבים שהיה דווח ומשותף לכל הספרות החגוכית, כגון שהיה חנוך מהלך בשבעת הרקיעים וצופה שם מה שנסתר מעיניהם של

שוכני ארץ. אלא שכל סופד וסופד היה מרצה אוח ם הענינים לפי חפצו והלך נפשו.: הרצאה על השתלשלות הכהונה הגדולה מחנוך אל מתושלח וניר ד כ ־ ב) כ

ומלכי־צדק ונח.

ד. המקום שבו נכתב הספר במקורו ותרגומו היווני. נראה שהספד נכתב בארץ ישראל ובירושלים דוקא, במקום ובזמן שהיד, בית

ות והחשבתם. ר זה נשמע מתוך פרשת מעשה הקרבנ ב המקדש קיים: ד: כך נראה מן ההערה הארכיאולוגית כתב ותרגומו היווני של הספר במצרים נ

לשמות החדשים העבריים, שהוא מוסיף בצדם את שמותיהם המצריים (כ״ד ז׳ וט׳). והואיל וידוע שהנוצרים לא היו מקבלים עוד שום ספר יהודי לאחד סופה של המאה הא׳ או תחלתה של המאה הב׳ למנינם. על כדחך תרגומו היווני של הספד קודם לאותו זמן נעשה•

ה. על התרגום העברי. תרגום זה ניתן לפי הנוסח הבילוגראדי שהויל םוקולוב עם חילופי נוסחאות

י מ (שנדפס בחלק ב׳ מספרו. עמודים 48-53). לפי כי החלוקה לפרקים ופסוקים היא של םוקולוב.

5) ה«וח. למשל. חזיתות חסיבילות ג׳ כ״ד—כין.—

ס^ר חנ1ןד ב

ד לןזנוך לאיש ל?ס ן־^ן ןדול ^ןזר לקלהו י: ־כ| י מ$רי ח 1&לכהי למען יךאה &ש?נות $רו&יס ומלכות ל;ל?$ה סלסךהא ל $ מ^ד מ ׳ ד י ן ־רי^הןה $#ר לאל #ד אי ב ן ןהןךלה ןמ&ןד ןד^ואיר ו?1ךכה־לעינלם ?זל ?^ךםי יי וכמא :י ה?לן*י־ ? ? מ ןל יםודות (V ימ^לות ןהחןןעות *?אות לא־?ק*ר ןלמון רב # ?מח?ךת אי-מבצ^ךת ומךאות חזונים ן#ירת *באות לןקנרובים

לא־^כעת ןאור ?לי־־מךד, ך$ה בעי{יו: * $מר לנוך ?עת ל,ך\א כ$#ר $לאו לי ך0ם^ ןש#יםה ה הולדהי את ?5י $תו#לח ןאלרי־כן לליתי ?ןאסלם # # # מאות ו^ם^ז ך##ים ^זןהז lto־# ל י ?ל #נות היי # א ל ^ 3 ו

י ז ?יום מועד לראשה כיום לראשון ןמי ?שנרך לכד ל-ר^יר י$ןז»י גיעל ע$ב ^ כ > ליייזי ?כיסי מטים על-מ#?בי ןאי^ן: ןב סןה ^ ל ד ד ה ןלא :כ!ל*י ללכין ^ ^ ןדול על־לכי ןא?ך ?עיני כא ם ןדולים ?אד ל י י ^ י או מה־יהיה־לי: ויךאו אלי #

יי ךאיתי ?מולם 0:םי על־ל׳$ךן: ו?גילס ליו מןהיךים עי3ילם בוגרות ?ל$ידיס א# &$ילס יו*את בגךילם נוצות שונותם כןהילס ?ןזלב &ןד\רות וירילס מ#לג ןבות: ל י ל ל&ךאה ח: 1^י לקיצוני משןרוי ו־־ז ויעקןיי על רא# £$ו!י 1!>ך!או־לי בש$יה ן ל ^ א י ואמהר ן ד ם להם ???ךם על : י ז ^ ל - ת ןאךא ?לקיץ אה $$נוד: ויאמרו אלי ל${#יס ן י ^ ח ל?נילם ןא?לד ימךאה *י אל «*יךא $לסי־עולס ?זללנו אליך ןהיום א$ה עולה | י נ P I O 0

ן ו נ ת ח א ל ע ל ה ם ע י ר ת ס נ ם ה י ר פ ס ן ה : מ y ח ס ו נ . ב ך ו נ ח ש ל ־ ק ד י י ר ז ר פ ס

ה ב ת כ ד נ פ ס ן ה כ ל ת ו ע ה ז ח י ת פ ה ש א ר • נ ד ר ן י ך ב ו נ י ח ז ר ר פ ח n: ס ס ו נ ב . ו ק י ד צ ה

: ף ס ו ח H נ ס ו נ . ב ( ר פ ו ם = ) KHH>KH1IK& : y ח ס ו נ ב . - ו א מ ן. xyAowHHKa. ו ם י א ר ו ק ד ה ח י א ד י ב

־ . HecKaweMaaro cjioweHiJi. ־ ת ר א ב מ ־ י ת א ר ב ח מ . cTHxia. - ב . - י ם ו ד ו ת ד פ ו ס ו

ץ ר א ו ל ת ר ז ח ה ם ו ו ד מ ך ל ו נ ל ח ו ש ת א ל ע : ה ׳ ק א ל ח

. ( ט י י - ׳ א ת ( י נ ו ש ת א ל ע ה ו

ם ו י ה ב י ה - ד ע ו ם מ ו ־ י ש ד ש ח א : ר ו ת נ ו ו . כ ן ו ש א ר ש ה ד ח ד ל ע ו ם מ ו י ב

ם ה י ת ו מ ש ם ב י ב ו ק נ , ה ל א ו ע ד ל ו א ו מ ם ש י כ א ל מ י ה נ ם ש . ה ם י ש נ . - ש נ י א ע ו ב ש ץ ב ש א ד ה

ג ג חנוך כ א ם-

י י י י ל?זמל$ה: ןעו^דז «ו אל־?ןיף ןאל-?ל־?גי כיו^ף את ן נ 8 א?

מי *י ן ?מילף ואי* אל־למק^ף עד־א^וד י ל*ד י *ל־ ״ ד ז ל ב יי אלילם: וא&הר לש&ע בקולם {אצא המיתי לחו^ה ןאק»1ר את״: ואקךא אל-?תו#לח ןאל־ןעים ואל־ יא הךלת כא#ר א?רו אלי: ם ל ם ל ם מטלאי י ז נ עיךד ??י ואגיד להם את־א?זר ד?רו אלי לא: י ^ ו ה אןי הלך• או את־א^ר לקךד, א י לא ארע א ב ?זמש «ר ^ ־ ת א י יי ן ^ כ ןעוןה ??י אל־$סורו מאחרי לאלהיס הוזהלכו לה ל#לו??ם למל נמעיט יי את־?&י ל ^ ו ו ה : אל־ה^ע נ י#&די לדי?ם ןאל ?ח?רו מ??חות לי ולא יסמר יי את המביאים לו ד מ?חה מהוךא?רח£י?ם: ?,רבו את־לי *ס־$?צרות עךרי^ם גפ־ ?בצרות ?קך?ם ןללתה $לי?ס ל,?ך?ה לעולם: אל־זןסורו &אלדי ל: ואל־תשהלוו לאללי זה^ל לאלהיס א#ר לא־ע&ו את-ל#&לםם , ל ן ואת ?זאר לבריות ?י ל,ס יאבדו וא^ר ל?זה5וו ל ד $ ל ־ ת א ו

ק את-לבותי?ס ?לך$תו: ןע$ה ??י אי# אל־לכק#$י עד מ ו ן ל#י«י לל אלי?ס:

ז-ם גיק)או;י ם ן-י) י ז נ ג ולל׳י ?בלותי לדבר אל־?$י 1לקךאו?י לאם י ^ ל ־ ל י אל־לרקיע לראשון: 1!$מידו?י ע ^ל^ נ על־ב?©ילם ונף] ךאיןגי את־ וילכו ואךא עוד למעלה את לרול ולמעלה [מ>ן ן!ךאו3י ים רב מאד ןדול &ם־ ו י נ לאויד: !!עמידמי ?דקיע לרא

לקמן ייא פ״ח. - השוה ספד הישר: ואלה תולדות חנוך מתושלח ןאלישוע ואלימלר׳ י׳ ז׳ רעם א י בנים שלשה ואחיותיהם מלכה ונעמה. - ד ע י ם. peniMa. השוה ב

׳ ך׳ י״ח עי ־י א ר ב 1 , , ע ן ב כ א ן ״ ן י כ בע׳ Pey^ia. ־- ע י ר ד. raHAaAa (=עידד, ןן ק יז­ TaiSdd (ובפש׳ עידד). ויש להעיד שעידד (ע׳ בראשית שם) הוא בנו של חנוך ב

י ו י או . השוה חגיגה י״ב ב׳ (ושאר המקורות ע׳ בפירושו של תי ן ו ש א ר ה ר ק י ע ה? ד 45) : שבעה [רקיעים] ואלו הן (הוא מונה אותם מלמטה למעלה). וילון י לבי

) אלא נכנ ׳ י ג ן ת ^ א ן ן צ ן ב כ ן ם ( ן 1 , ש כ מ ש ו מ נ י שחקים זבול מעין מכון ערבות, ןילןן א/ סימן שחרית ויוצא ערבית (השוד, סדר רבה דבדאשית בבתי מדרשות של ווירטהיימד אה• : וילון דומה לפרגוד של משי שמכסין אותי ובשעה שהוא יוצא מעבירין או ב י לע ראש ו י ק י ר נ ה פ ם כ מ ה ן ל ן v ע ה ^ מ ן א ן ג ת ר ן ז ן ש ך ה ן מ ה ע 1 , ע י ה ש ע ש ך וילון ב כ

ת ו ׳ ז מפני גלגל חמה. וכשתכנם חמה מעבירין אותו כדי שתעלה לבנה כוכבים וכל מ? ^שמש בעולם) ומחדש בכל יום מעשה בראשית. שנאמר [ישע׳ מ׳ כ״ב] הנוטה כין הוא דמקרע דמגלגל ומיחזי לו י ו ח ב׳ , י שמים וימתחם כאהל לשבת. והשוה ברכות נד ו׳ ו׳ ברקיע השני שהוא למעלה . והוא שנקרא שמים״ ע׳ בי נהודא דרקיעא׳ מן השמים. - ה ד ו ח... ה א ו י ד. B!,3A0yx ...anep (=dr}p) (ע׳ לקמן י״א מ״ט). ־־ י ם. לפי צוואת לוי ב׳ נמצא אותו ים בין (dvdjisaov) רקיע ראשון לשני. ־־ ד א ב מ ר

ה ג - חנוך ב ג ד

: 1!עבירו ל^ני את-ךא#י מרקורי הכואבים ף^ריחם וליאוני ן ד $ י לם י ב ו ע ?אוגלם מלאך המבלים על־הכו?בים ום;_ין השמלם והס מ י׳ ?כ?5ילס ןהולכים מ?ביב ל?ל־ה^&יס: ן#ם ךאיתי אוגרות השלג והקרח והמלאכים המלץיקים את־או?רוםילם הנוךאיס ןאו^רויתft<#? גיךאוני את־או?רות הטל : י ממנים א#ר $שם י?או ו?או זלת ו&ךאה *בער ??ל־&ךחי מיד9י• ןייהד $ך, ןאת־ה&לאכים

האומרים על־או?רוםילס וב?גךם אולם ובמתחם:י אל־לךקיע ה#ני ו.יךאו5י ןאךא נ י לאישים ההם ואלו נ ו א ג י וה גדולה 'מחשכת לאךץ: ןאביט £ם אל־לאםוריס ב??לים ? # כ ל

-מךה: והמלאכים ההם ג התלולם ושמורים מחכים למ#$ט ?ליח והם בוכים ??ל־קועה ?לי־לפוגות: א מךאילם ח#ך מל*כת ל י ו*מר אל־לא^שים א#ר ליו עמדי מרוע אלה $3נים בלי-לשך: י. ולשיבוש אלה הם לאנשים א#ר ?רו &אלרי לי לא שמעו למדנות: 1_ילכו בשרירות ל?ם ויםורו הם ןשךם והנתונים ?ךקיע הלמישיי והמלאכים להם השתלוו לי ףא?דו אלי א ם מ ל י ולהמו מעי לו יי: ןאען אלילם ןאהר מי אני כ ל ^ ל ^ ל אי* לאלהיפ ךלה א#ר אתפלל למלאכים $י יורע אנה אלך ?נ?*י ואת ?ךתמו

א#ר לקרני או מי לתפלל-לי: ה וגאוני מ#ס לא$#ים להם ויןגלמי אל־לךקיע השלישי כ ו.י^מידוני בתוך הןן: [ןאביט מ?זם למטה ןאךא] את־ה?קום ההואא ל?פר טובו ואךא את־?ל־לע*יס פוךחים ל$ה ו$ךלם ?של ל ודים ניחום לו ן?ל־מא?לים מביאים ודיה ניחוה הם שו?עיס: נ ומלוך עץ הםלים ?מקום בו לנום לל מדי בואו לגךעךן ולעץ ההוא

: . ואת השמש ואת הירח דאה ברקיע הרביעי (ע׳ פרק ו׳). ובחגיגה י״ב ב׳ ם י ב כ ו כ הר ר ו׳ איכן הן גלגל ו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועין. אבל השוה בי ב ש - ע י ק ר׳ א׳ י״ז] ויתן <*תם אלהים ברקיע א ר ב ר [ מ א נ חמה ולבנה נתונים - ברקיע השני, ש השמים - !ברקיע שהוא למעלה מן השמים. - פסיקתא דר״כ כ״ט]. - ה ש ט י ס. כלו׳

א ראה שם יותר מאשר נאמד כאן. - י כ - ח י ג י י הכוכבים. - לפי י. - מכל מקום משמע מסיפורו (לקמן ו י ע - ג י ע ׳ ו מ - ט ״ , ה׳ ואילך. וכן ל , ז יז לפיה ע) שהתפלל בעדם. אלא שלא הועילה תפלתו לבטל ׳ ייא, והשוה חנוך א׳ י״ב-ט״ו ז

את גזר דינם. -ד ועיא ודבריו ״ . no cP-fes nopoAH. על הגן ע׳ דברי ה׳ לקמן י״א מ ן ג ך ה ו ת ב/ והשוה של חנוך ייג ל״ב. - התוספת בפ״ב היא לפי גוםח ח. - ו ב ת ו ך. ע׳ ברא׳ ב׳ ט

חנוך ב ה ד־־יב

א לו*אד טובל ןריל1 *יחיי׳י ןי?ה היא מ?ל־;?ךא מ??יב1 מףאי׳י ל* הוא W את־?ל־ל$ן ובו ??לילע¥ים א ז ל ןלב ואלס ו?עיח ייי* ע ־ מ : ו ז *קצי־ ל׳*דן ^ לי « 6 5 הבתולים ומ?ל-ל(»רות לי מעינית יוצאים לאלד #ו$ף ךמ* # ף ואי־לללוף: ו «יז לללוס סו??ים ם לס לאך?עה ךא#י ^ךדי ב ft? ^#*'1 ולל? ן ל ל ו-ללא* אי ן ?ין ל״ללוף ו ך ע ך נכסים לתוך ג ן*ק>*יס הם והולכים ום מלל$ ן ו ל*ד ימ^ם י?או ה$ךדו לאר?עיס סלק והולכים הם על־י ו^ל״עז ר ? ־ ך ^ F 0 ם * ס: ןאין # ?מבו?ס כ?אר לסודות לדו# מאות מלאכים ?אידים ל ^ : ו ך ך כ nfcfr ?די טוב ו?ל-ל.?קוס ?ם ד ? ו מאד ןהם *ומרים לןן ו?קול ?לי-לםונות ו?#יךה י?ה ע: רא?דו אלי , ט לם ללל ?ל־ללמים: ןאמד מדדטוב ס?קוס סך ־ ח

ר ןק*או ? ם $ י ק י ד ם ללם לכוך ל?קום סך. י׳יכן צ י ז לאנ ס?ןעים ?סיילס מן־ל?רעיס לנ?*ו$ס ?רו ומן ל?וקר את־עינילםי לסבו 1!ןנ&י מ?ז©ט ?דק מלל?ס ןקננו לךע?יס נ$ך?יס ?םו מ ןנו?לים הקימו ןל$*וקיס ויתומים עןדי וחמימים ללבו ל?ני לי: רוליבמי ם ^ ה ע ן ( ס ל ו ק ^ | ן ל כ ו & ה ו ^ ד ד ^ ה ^ , ^ לא;*יס ללס ל?את ?מון ן#ס לךאו;י ?קום נוךא ?אד ?ל">געך ניךא ועמ ?לי*י מאיר ןאיך^ם אוד # ועניי כ?קוס להוא חf* ןא*-ל*?ה *עךת $מיד י^סר־א* מ*ך ??ל־ס?קום סהוא * ף?ם קרח ^רב י?קרד* י?מי־?לא ק*יס ?אד ומלאכים דלקים יא א יב ?לי דלמיס ןצקןאיס לס ק#ה וי?עןים הם ?א?ןר«ות: ןאמד איי

י «ת* * ב ^ , י י י ד ם ם ש י י ספר היכלות (בס׳ מרכבה שלמה, ירושלים תדפ״י״ ט׳ ב'): ב, כסה ר ם כ מ י ־ * ם י י ח ׳ הראשון מגן עדן היתד. שכינה שורה על כדוב תחת עץ די 5 י פ י ג מ י מ א ם ב י י ׳ &י)' יעץ ח מ י ע י ט י ־ ה גן... השוה פרק גן עדן (במחזור ו ל כ

על כל גן עדן. ויש בו שמונה מאות מטעמים. ואין זה דומה לדמותו של זה ולא טע של זה בטעמו של זה ולא ריח זה דומה לריחו של זה. - ב י ן ה ח ל ו ף ו א י * ה ח .

cormptibiUtatemetincorraptibilitatem :ברומית יתורגם .MOK/joy TfllmieM H He iv r f eHieM

ו אל הקור ז ר ב י ע ל ת א ן ר ״ ך ה ג ע ב ד 4 _ א 1 ד ל ע כוונתו: בין עולם שלמטה לבין עולם של מע (^ XjJ והש י ח ר י ,1, ר ם ב י ר מ ? ״ , אלא ששם נתחלף נהר !ז09ך ב ז י י - ז י ז ס מי

פרק גן עדן (במחזור ויטדי. שם): וכל חופה וחופה מושכין ממנה ארבעה נהרות. אא ? י י ג של חלב ואחד של יין ואחד של אפרסמון ואחד של דבש. - על טיבם של ה

י * ג כ י יג ליה ואילך. - על גיהנם ע׳ לקמן י והרשעים ע׳ נאומו של חנוך לקמן י״ ג ע״ז. - ם י בנאומו של חנוך. על הכנת המקומות בגן עדן ובגיהנם קודם הלידה י

. השוה סדר רבה דבראשית י״ז: ושאול חציה אש וחגיה ברד ורשעי ח ד ם ק ש ש ו א

ש ו ו ק ג- ך ב ה י ו נ ח

: דאמרו אלי לאנזים לנוך בואקום לוזה ך יב אוי מה-פוךא ה?קום ס הוכן לרבעים ל?ני לאלהים לעושים ךעות $לי־*דן ??ז>*ים ?!?מים נחו#י־#דים המתבוללים ?מכשילם לךעיס הגנבים נ?שותם י ר י ש אךם כסלר ו?ר?איס $נליס ךגוןלים את־רבו?זס והס י הךכו* אלריס ?ל??ם אולם 1א?זר ?מלס לל?ז?יע למיתו ?רעב 1א?זר ?כלס לל,ל?יש יוציאו עיך?יס ולס לא יךעו את־בוראסם י ו ל י מ ימ?זהלויס לאלהיס אין ?לס רוח אלהי ל?ל ןחס ?מילים ו למ^&י־לדילס לנלעכיס ל?ל־אלה הוכן ה?קום הזה נללת עולם: י ולקחוני לאנזים ללס וקליני על־לרקיע לךכיעי גדאמי ?זם * ?ל־המללכיס ולמ$?ריס ו?ל קרני אור ל?ז?* וםלרל: ואמד את־לס ואם#ב את-אוךם וארא והנה ל?ז?* אור $י #בעה מללכיה ילד ?ל־אלזי ג מא#ר ללרס: ןןאךא] את-?בו?ס וה?ר??ה א?זר ?

?רום הולמים הס ??הירות נ?לאה ?אד ואין ללס ?נולה יו?ס י ןלללה ?ל?לס ו?שו?ם: ןאר?עה כו??ים גדולים ול?ל כו?בה לקזמאלו ול?ל ע ? י א ©חליו אלף כו?ב הולכים לי?ין ל?ז?ש ו בו?ב ©חליי אלף ו?לם ???ךס ?זמונת אלפים ולס הולכים עס­: ומוליכים אותו ?יום למ?זה ע?ר רגבוא מלאכים ד ה ל•??* $מיש ?ן?לפ והס הולכים ל?ני וכלילה אלף ?לאך ול?ל-?לאך * י ם?ך??ה וא* נולנים לי מאה ?לאך: ןרוחות פורחים ?ךמות ?זניד ?עין חול ול#ני ?עין ןםש^ח?זת ?נילס ?ני אריה עופות לאל

שבתוכה כשהם יוצאים מן האש לוחץ אותם ברד וכשיוצאים מן הברד דולק אותם האש.-. בנוםח ח: נגד הטבע ניאוף והוא קלקול הילדים.., כמעשה ת ו ע ץ ד ר א ל ה ם ע י ש ו ע הם בגנבה בשקר בלשון הרע בקנאה בנטירה י ע ר ם ה ה י ש ע מ ם ב י ל ל ה ת מ סדום... הח אשר לא ידאו ולא ישמעו ו ם ר ה ן ב י ם א ל ה י א ם ל י ו ח ת ש מ בניאוף ברצח,.. ו

- . ל ב אלתי ה. לפי חגיגה ייב ב׳ הוא זבול שבו ירושלים ובית המקדש י ע י ב ר ע ה י ק ר ה ומזבח בגוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן. - ו ה מ ר כ ב ה. השוה פרקי. בנוסח 1ז: . . ש א ו - . ן ת ח ׳ אליעזר הגדול ו׳: החמה רוכב במרכבה ועולה מעוטר כ י ומאירים ומחממים את השמש מאה מלאכים. - כ ח ו ל. החול גזכד עוד בחזון ברוך היווני פרק ז׳ והוא עוף אגדי שלא אכל מעץ הדעת ולפיכך נשאר בן אלימות (ע׳ ב״ר). נראה שנקרא בשם זה על שם מרוץ תקופת הזמנים (השוה בערבית JU). הרבה ייט ה,) ,73(בספרות היוונית והרומית. הירודוטום 11) הקדיש ל״עוף v t $ 0 1 , P h o e n i x £ יש על החול ( הקדוש״ פרק מיוחד. שהוא מתחיל בזה הלשון: .אני לא ראיתיו רק בציור. ובאמת, לפי דברי בני היליאוםולים, הוא בא למצרים לעתים רחוקות, פעם בחמש מאות שנה. עוף זה

ב י - חנוך ב ו ז

ם י « ז ?ק?ת מ ? ו ר לרגללם ןסןןב וחרא* ??זל לן:לן מךאילם »ס כ?מי מלאכים !־ל?ל-אלר מלים ה י ^ ןךלם לשע מאות מדות כ1 ?ן?ים והם מוליכים מר??ת ה#?ש ןנוקןאים ?ר T W ם י ש ? ןהס: וכא#ר לצוה ללס אלהיס כן לסבו ףוךדיס ןעוליס הם מ^זמלםם ל ל ם י * 1 י«*ךן באור קךגילם ערצים הם בלי־לךף!: !יראוני ^

למןךח לרקיע ההוא 1!ךאוני את־השעריס א#ר מלס י-צאה ולמי מ?מר ס?עיי* ^ ה - ל לע^ים מזונות ולפי תקופת סירס ?ה ?ערים ןדוליס ?תוהים ול?לי#עי £ » כיוס וכלללה: {ארא #ז י ששים ןאלד א??דיז ורבע לא??דין לאלד ואמד ?ראוי »י את־ןךלם לךב ו?לם נצא ה#?ש ןללך למערב ןה^הך. ןללר ??ל־הלך*יס: וכשער לראשון יצא #לפ ל8ך?עיס יום ו?^י• ר למ^זה ובלשים יום וכ^לישי למ^ה ושלשים יום ו?ך?יעי ל??ם י ם ובששי שנלם ואר^ ו ובלשים יום וכלמישי למ>?ה ובלשים י י1ס ועוד :שוב לאחוריו מן ה#ער ה#שי למי לקופת הןמ^ים י?א דרך השער הלמי#י למ^ה ושלשים יום ךךך ה#;י למ^י•: ע לערוי& 5 ר וקזלשיס יום וכן י?לו ימי ?ל־ה^ה למי מלזור « יא ועוד לעלו;י לאישים להם למערב לרקיע נ!ראו;י ש^ה ^עדיםם ל ?לס א^ר $ !דולים ?תוהים למי לקומת שעדי המזרח לןע ל#קע ה#?ש ולמי ??©ד הלמים קזל* מאות ן*שים 1ל?#ה ור^ב כן ל*קע ?*ערי המערב: ןכא#ר יצא משערי המערב וללוי"* יל אל־אלהים ןאת־ה^מ^ ו א ^ ארבע מאות מלאך את־ע^רתו ו

ם רי י בא. כך הם אומרים. כשימות אביו. גדלו ומראהו החיצוני כך הוא, אמ דק מציH מיז ז ' x ־ ס 2 ^ ו י נ י ל בדיוק: צבע נוצות החול קצתו זהב וקצתו אדגמן(purpureas, ע׳ פיו*

א י מ נ גדלו ובנין גופו ידמה ביותר לנשר. הם מיחסים לחול מעולה זו, שאין אא שמה את י ב מ ] ן ם י ל ו פ ו א י 1 ן י ה ב ש ש [ מ ש כאילו הוא הולך מארץ ערב אל מקדש ה

011t' 7^ של 1 2 8 כשהוא מונח בתוך זפת של בשם ושם הוא קוברהו״... לפי טאציטים ( יp

י ? לו לחול חבר בעולם (unus in ten-is). הפייטן היהודי יחזקאל אומד (V, 10) ש החול הוא נעים מכל (pcovr|v be ndvxoiv elxev evxQejceaxdvr\v<). וכן אומר ^ ךנ י Lactantms שקולו הוא נפלא וצלצוליו אין לתאר (de Poenice 46). ויש סבורים - י

X׳ י a j I«eApiH . ת ש ח נ ־ ש ח נ שסברה נדחית היא - שהחול מוזכר באיוב כ״ט י״ח. - כי ,1 ל נ ־ כ ש הנחשת). אף לכלכידרה, כמו לחול. היה קול שיר נעים׳ ־ ח נ = ) XOXXTJSQCC

. השוה פרקי דר״א י״ג והיה םם ם י פ נ ה כ ר ש ם ע י ת - ש . ד ״ י פ מן הכתוב לקמן ב השר הגדול שבשמים וחיות ושרפים משש כנפים וסמאל משתים עשרה כנפים. - התו

א ג״א-ינ » ה י ן ש ב ה ר ע מ ה ב ש ש ח ן ד ז מ ם ב י ר ע בסוף פסוק ז׳ היא לפי נוסח n. - ששד, ש. כלום ו ת ר ט ת ע . - ו ל ק ח ו... א ז י ט - ד י ב החיות, ודברי חנוך י״ג י י בדברי ד., על י

ב קיא כ - ג חנוך ב ו י

נ :סבו עם־?ךכ?תו ועמד ?לי־אור #כע #עות הלללה: ומהזעה י

לשמינית כלללה :?יאו ממלאכים אך?ע ?אות ?לאך את־העטרהת הנכןךאיס חול ו!הש-הפח#ת וה#יק ?ל­ ו ד ו ס יי וע?רוהו: ן^זרו יי עוף ??ן?יו ף$?חו לקראת כוהן לאור ועזרו בקולותיהם: ו?א טז נותן האור ו!סן אור לבריאתו: ויךאוני את־לשבון מללך הש?ש ט יז והנערים א#ר ?לס :כא ויצא: וסוערים האלה !דולים הס א?זר ?ךאס אלהים לשעות השנה כי על־כן ה?ז?ש בריאה !דולה הוא:ל [ה^?ש] לךאוני לאןשיס להם ו?ל־המללכיס ח ועוד לקזבון # י וס«ןמדים ושערי הנצח הגדולים שנים עקזר למןךח א#ר ?לםכא :מים שלשים : ן ט וי«א 1ה#מש] לעהיס ךנילות: בשער לראשו י

ואלד למקמות ה?ז?ש כמש?ט בשער השני:מים שלשים ולמשה כמ#?ט כשלישי :?ים שלשים כמש?ט ?ךביעי :מיס שלשים כמ*?ט כלמישי :מיס שלשים ואלד קזלא כמש?ט כששי :מיםם מי : י נ י מ י :מיס שלשים כמש?ם כ שלשים ואלד כמש?ט בשביעיא כמש?ט בתשיעי :מיס שלשים ואלד כמש?ט ל ?זלשיס ואלד ? כ ?*נים לע^ר :מים עשרים ושנלס כמש?ט: וכן בשערי ?עךב

למי הסבוב ול&י המס?ר אקזר ?שערי המןךח P -ילר והשליםא את־השנה: לשנת־ש?ש :מים שלש מאות וששים !למשה וךבע נ

ד ול*נת ה:רה שלש מאות ולמשים ואך?ןה ןהיא עושה היום לאל *נים־עשר חךש אס לחשבון עשרים ןןןשעה :מים לחפרו ??ל־ה אהד עשר יום ל:רה הלקו?ה ה!דולה ה*את לכיל שנים # * מאות שלשים ושללם: לךביעית עובךת ?שלש שנים ו?ךביעית מ ב ל כ

. הוא נותן ללילה ה ל י ל ת ה ו ע יסלקו מן החמה את אורה לשעות הלילה. — ש ב ע שות אורך הלילה לפי מהלך הזמנים. - ה ב ד י ו ת. זמן קבוע אחד מבלי להשגיח על השתנח ר י ן נראה שעדיין בשמש הוא עםוק ושבמקום ה ו ב ש ד ח ו ע craxia. - מן הלשון וש (כמו שנתקן כאן בכתוב). ובאמת החשבון מתאים לחמה ולא ללבנה מ ש שבםלאבי צ״ל ה- . ש מ ש . n מוסיף: למקומות מערב ה ן ו ש א ר ר ה ע ש ב - . א ״ כ פ וכך הוא אומד בפירוש ביא שלא כמשפט.— . נ ט פ ש מ .. כ . . נ*א כמשפט. — ב ע ש י ר י ט פ ש מ א כ ל . ש . . י ש י מ ח בה ל ו ד ג ה ה פ ו ק ת - ה . ה נ מ ש . נ״א עשרים ו ם י נ ש ם ו י ר ש ם ע י מ ר י ש ע ם ה י נ ש ב. - ברוד שלשון זה אין לו״ ם י ת ש ם ו י ש ל ת ש ו א ש מ מ ם ח י נ ל ש י כ ת ת א ז ה המשך כאן. ובעיקרו הוא הערה בגליון לחשבון של התקופה המיטונית (=תקופה של י״ט שנות חמה=6,939.186 ימים=רל״ה מולדות־לבנה=י״ט שנות לבנה ושבעה חדשים.ב הוא מן מיסודו של Meton התוכן מאתונה. בערך 432 לפני ספהיג). והמנין תקלי

ז - ג חנוך ב ו כ

כנ

כד

כד,

כו

כז

ז

ב

ד - נ

ה ו

ס ול>»$י י r לרקיע ??ל*ז # ׳ י * א י י " ^ ה * , * t י י ווי׳ים # ם * י # י ס מ ן ־ ת א ל9«חי הל־כז :3#י סם * l י a J׳ ! ' * W ר « ן ד יללה * ^ ן כ ם לחפור: ו י ד * « נ * לידי״ ל?*ליא י1 י י פ ו ק ־ 5ן להלך לןןם ןלללה ^ י י א ׳ ? י מ״י וללר *־סמולםג ןרוח1ת פורי׳ימ ׳ 0 *תוך ?ל־ס^קיפות &סר הרים ס# • ״ ץי ״ 5 : #ב:?ה nwmfa *» להןזייר מרם !?" ר ^ ל ה ־ ל ס מ ל 0 ן * ט י ?ר ל י?תיר לרקיע ראיתי ?;י-חלל ?־ןיןים עו י י י ׳ * ^ * * פ ??יל ?לי־מד׳ י9׳יייה »סע?ג ל¥*?ג: י : « י ע ? ° י י 6 1 ? ״ 9*י י ?כן5יל.ם אל־לרקיע מן»י נ קלי מ?!חיגי ל*{#יט לרם וש: י9ך«יסם ?םר«ח י ם עד # ם ס??1ר*ים ? י ם ?ני־םיל מ # יי ם ופסיקת ו?י י ^ ו «־ט מךלם רב $9{קים ןדולים וו»יל& זם י ^ 5 ־ ל לא מסה ?כירה ?רקיע מאיי*,.* whj• א ??!?תיםילט•* וט ל י מ ו ת ^ ם ?צו?ים ו ל י ^ ה זו;»ים ו ; , הדיע סם ? W יי ליי?« ם *לה סם י ^ ה: 1'א?ורו »לי ה דה ?רקיע סן י ״ ו״ייו ?ג W ״^ם: 1^«ןיר ^י ל ן ^ ן ק לעירים »?יד ?רו האת ל: ?ואמלם רב1א ן

ם ל!?י?ה ה י ת ו ב י ל י ו 5 t ם ?רקיע ל י ל ? ? 1Bir 0*יי״ ? 4 5 ! * ? ל

ס לרמוז ו ק ) ? «3» יי ל B ן ד ^ ל ־ ל י * י ד : ני«לים] »?יי ! ה ? י י י {

* ' " י X 2 פת החמה בי׳ט שנים בתקיפת הלבנה בכ׳״ שנים (532=19). 8 קו ז ו י הנפלה ו" י * "קי"״ ״קי־״ ״יאיני־יוס » ״קי־״־הפסה הנדילה. שהל י ״ע לקבי׳יי׳ ג י ג ב ם ש י פ ו ל י ״ ו ה ו ד י ם ס ״ ״ (בעיך ש׳ 457) ל ™ J ^ ״ ך ו יייגיס ״״לי־ בימים קבועים בשבוע ובחדש כבשנות התקופה הקיי־יי1•: | ״׳) םשמג ״ (״ ג ד ל ו ״ . מ ם י נ י ו ז • n מוסיף: ובריות ומלאכים. - מ ״ י ח ו י י י) שהם מזיינים ליי־־ ן א ־ י ־ ־ י ^ • יל" ב ״' ל' ש ! ״ ז י ״ 3 היין ליפרע מרוחית השקר ומן בליאר. — י f ״י ג ן שבו כיתות של מל* ו ע ב ב׳ בשם מ י נקרא בחגעה ״ ש י מ ח ע ה י ק י ה

״ ״יי״ בלילה י־״שית ביים מפני כבוי, שלי ישראל׳ ולפי »י*״ ליי ™ ״ ' ^ ^ברקיע החמישי .המלאכים המביאים תשיבי״ למלאכי פנים של ה״־־r שבסלאבי(-״*™^1) כוונתי P־r־p־• « י ״יא לשון שמירה בסורית. יכן השם ־ * . וכן ץ) ׳ , - , . , ״ מ _ ט . ן ל מ ק י - שומרים (ע׳ י׳ ה׳. ובנאומו של ״׳ ל ״ ״׳ י׳ י׳ד?ו־׳<. (״״אה ־־יי־״ י עקיל־יסימ׳ את השם ״יי >"'ייל י ״ י ״־ אל י ט ופיו) הם מנהיגי המרי והם עםישרם-שטנ T א׳ י׳-ט׳ז - ״ ״ «• )« החמישי. אבל אחיהם המוסתים למרד נתונים ברקיע השני(ע׳ פיק י׳ ׳ ל •־«־

ק ש״י־ם י ד , ך ה ו נ ׳ ״ ס «ל «יי«״ ה (ה׳ ה׳)־ .קראתי ב ' ב ° י י י ״ * ״ . , היע״ים• °"*־י »»»AP (-זועפים מאי). - [ומהם!. כך בנוסחה: • • ״ יו שלשה. נראה שכוונתי לאותם שנתונים בשלשלאית ברקיע השני (ע׳ י ר

ח ד - חנוך ב ז ח

ימת את־ס^בועה על־אך?ת סר 0רמיז עלךאו את-בנות האךס ו

סס: n ב?ע$י w ־ n * n * W l D ^ ם $ ! ל •?י^ ל ה 1 ? ת ס י פ י י י 5 <

ח

ובנות האךם עעזוית ךעה ר?ה ?ל־סלמיס ?עולם ס$ה פועלות: ל ונולדים ע$קיס ואימים ?דולים וסס^זללה ר?ה ? ^ ןעל #&ות לל וסם בוכים על־אסילם וסם י ד $* ! י י ועל־כן #??ס אלהים כי

* ואמר אל״לעיריס ךאיסי את־אסי?ס ואת־ ל י י יע!שי ?לם־לי מ מעעזיהס ואת־ענויילס ואת־ת?לוסילס סןדולות: ןאת©לל ללם ולית ??*ךץ לעולם עד-בלהי ?זמלם ןאךץ: י עלילם ולהיות] &בז ז ן»םי אלילם ןל?ה תצפו לאסי?ס ואץ?ם עובדים ל?ני לל הלא ו נ הערכי את־עבורל?ס ו^כךלס ל?3י לל לכל־מ?עיסו ליי אלסי?ם

ז?ןער לתוכחתי גיע?דו אךכע אזורות ?ךקיע סהרא ף: 1י י ספו עה #ו?רות יסד בקול ולסי ??מדי עם־לא{#יס ההם ולתקעו אך?ןם בקול ולךו !יעל קולס ל?ני לל וויעית רל?ים י ד ע יל ולעזייי ל ?י

1אל?הז:י ו*ךא # # ם ההם ?פה גיעלוני אל־לךקיע ס י ז ח ולקחוני האנ

#ם #?עה ?דירי ?לאכיס ?ןהירים ?*ד ונ??רים ?*ד ו?נילם? המאירות ואין #נוי לא ב?נילם ולא # מןהיריס יי^י &קהי ס ב ק־־מולס ולא ??#$& ?!רילם* וסם עומדים ??ךר ולומדים

ם 1ל??ת העולם ל ־&ללר סכו?ביס ותקומת ס?ז?# ו#ניי מ ת * ולדעתי סם רואים ומםךךים סם מ?ות ותו?חות ועזיר !עימות ו?ל־: סס סס ךא#י סמלאכיס א#ר על־סמלאכיס ו?ל־ י ? ? ח נ כ # ^ * וס?לאכיס א?זר על־לעיזגיס דן מי ססליס בובעזים י

יאי הוא רומז לחבורה של שמחזי וןיזא ועזאל שקלקלו עם בנות האדם י י י ( ' ד

ן ו מ ר •מקירות בפי׳ תיאודור לב״ר 247). ועל האגדה שבני שת היה מושבם בהר חם שהטילו על נפשם בענין התחברות לבנות קץ ע׳ ר ח א ההר בשם זה על שם ה ד ? . היא . . ת ו נ ת ב ו א א ר י . - התוספת ו P . Neue Beitrage 1893, 73 ו׳ וגדינבוים , ' י י א י ש ל

. ברקיע השני (ד׳ ה׳). - י ת י א . - ו א י מ י ם. mwROBe ». - א נ י ד an נוסחאות ^ ^ . אע״פ שסירב בפניהם ואמר להם בענותנותו שאין תפלתו חשובה ם ד ע ל ב ל י 3 ^

- .n ט (ע׳ ד׳ ד). - התוססת שבסוף פסוק י״ג היא לפי י ק פ ה

ן שבו אוצרות שלג ואוצרות בדד ו מ ב י ? י ע ה ש ש י. לפי חגיגה י״ב ב׳ הוא , ה

י י ל ? ו

ת טללים רעים ועליית אגלים וחדרה של סופה וסערה ומערה של קיטור ודלתותיהן

ל ר ע ש , ciMip-fewT. - ו ה מ ל א כ י ס א ם ם ה י ש ב ו כ - . , יה«וה צוואת נפתלי ג. השוה י״ג י״ז. עי ב״ר י׳ ו׳ אמר ר׳ סימון אין כל עשב ועשב שאין ה מ ד א ה

״ ט - ־ י חניך ב ח

ד,

ו

ן

ט

6 ל ל?ל-לי: ול*ל*גי * ה ־ ל ״ ו*ל־?ל־ד*א מיהן 9 ™ * 2

־ ^ . י » ז ל ל ^ ז ל י * * » ־ ל ? s r s 7

־ הליי* י די n י לי * ! ל*אד יית־גיךם: , י ״ י ׳ י ״ * ל * * י * י לספ 1!?לי{י לךקיע ס??י*י ! ״ * י י ד ו?ל־¥?א >ןיל־#־י ה«ל»כיפ ןלחייז ל א 9 י * 8 £ * « «י י ־ * ??.אי״ *ל«י * * ״ יםי*לים ?ת?ים ו ״ ^ . ^ י ויי* » •nm ך איי־לאי״ים: ואירא * ״ ° ־ ^ J ־יי־* m ם אלי ^ ־ ל » יייליפי־י א W ־ ?י ק *ת־לל סי*»פ 5ל־??אי לרם ו י ח ר ־־איי י ־ 1 1* י * * * ״ על־סדרם * ל * ך קר?ים ועי9דים מ׳יי * ״* ז י ט ל י ה ן**ין ?איי • ו י ו ? * ן וכ בדלקים ל?>קומוסילם ? , ^ 6 ם ורכים ימח־ סם עו?דים לי *י{ י ק ז ?קולות י ך . י 9

ם ע^י י יי ן * ־ ס ?לללה ןאיןם 9רים ועי?־דים סם ל ן

* י ד ד ־ ^ ד ק י ל: , » ל W ל ״ ?לי ־ f ^ ״

ל £ » ־ י י ג׳ את״ « ׳ ׳ ק ל ״ ״ ״ י י ־ * >יל• י J T ^ T S ^ * י * ל ל « פ א ב נ ש ן , ״ ל , ל " ב׳ , 7 , / לא ™ י ־ ־בא י י " עלי״ ־ ל ״״ 1 י ג • ב ב ב « ׳ חגיגה י ם יעיד. - השוה לפסיק ו ) ״ , ־ ע השבי י ק י ה = ) י ״ וכסא ,*8גיי ל ר ש ם י״יית הקיש ומלאכי ה י ־ י ״ ^ 0 ; ^ , , 0 ^ , ; 7

א ״ נ אל ״׳V0 ו

1 י י ל ׳ מ ס״ ־ ־ של מלאכים (ע׳ רשי ס י״יא ־ " £ נ י ^ ל ל ש

י ב־״ייי" י , ה 0 ן ז ו מ . ל ב , ב ם ס , נ י ת ב והאיפנים פלאים ע , ס פ י ל ק י פ א ה0 , ״ינים. ״ ״ ל ״ ' ( , ת ב י ש י ד , מ בב״ ס ( ל איחרת. כגון מעשה מרכבה - ג , י כ

. ° י נ ״ « ״ . מן ההמשך נראה ״ ט י י י י ה * י ש ^ 7 י ״ י ד י ד י ג ־ עשר ״ י •יי ־ ב ל בי י * - . ( ׳ ק י פסי ם »לי >יאין הכיינה לעשר מעלית שנ י י י י ה ' ״ ס ו נ , נ . ־ ם י נ פ י א ה

יי ״ יםי י ט (הלנ ׳ ב פ . השיה ר ת י ל ע י ם ש ע . - ב 0 * ־ » ״ « * ־ * ״ ־ < ־ y ו סח / ״ ־ ו י ת ה

ך נקראים חיית נ לפי ״ ני שמית המלאכים על שם מעלתם היא. י ס - ־ י _ י ״ ד ? ה

י בנ ״ P הכל. ואופנים ואראלים י״שמלים ישיפים ומלאכים יאלהיט ו 0 י י ב ן ו ־ 0 ו י ! י ל א

י י ל שם ע׳ ו עשרת השמות שנקראו בהן המלאכים , י . י ״ א ה ל ת ש ו ל ע 0 ת ל י ת האל ברוך היא היא מ ל ע ״ אלא פ ״ א ^ «'״ ״איז למעל״ « ו ק נ ה ש ו ו » הוסח n יש תוספת וסח n. - בנ ״ לפי נ . ש ו י ״ ק י י ש ? י י - ק

ך ב ט ו־־כג קטר ו נ ח

ה ו*אמרו אלי לאנזים לכוך עד־כה שבדיני לליסף וילכד ל א - ל ? ז מע?די האנדים ולא לם?הי לראותם: ןא^אר לכדי בקצה ס>?מלס

ז ואירא ואפל ?ל״^י ואמר בלבי אוי־לי ?ה־הלה לי: ולשלח ל:

ל £ר־סמלאכים ךא?ר אלי לזק לנוף א י ך ב ג ־ ת את־אלד מ??כךיו אל ל?3י לל לעולם: ואשיכהו ד מ ע ח אל־היךא קום וללכת אי*י ו

ו**מר אל5י נ?#י ל?אה מקר?י מלראה ן?סד קרא אלי את־לא$קזים א#ר לביארגי אל־ס?קוס סןה כי ?הס שמתי בטחוני ואלם אלךי לל: ולשאני גבריאל ?סןשא עלה ?ריס ולקסני ולעמיתי מ אל־?נ

ל?5י לל: וארא את-יי ??ןיו ו?$יו לזקים ו???דים כ?לאים וניראיסת ^ ר אם©ר את־תבונת לל עזאיןה ? ^ יא זועמים ומבהילים: מי אני א י??יי ס??לאים מאד ןאיןס מו^ארים וסמקסלה סמל?רה מאד וכעלת יב פןלררג לך?ה: ואת־כמא לל סןדול מאד 1א?זר נעע)ה לא?לרלם:ר # ינ ומעמד סמקסלות מ?ביב לו ס?רו?ים ל׳?ר?ים ו^ירלם אי איךלה דומלה: ידמות *?ארתו משהכה ו#אי$ה מינארה י •0ו-»ןגךל ?בודי מי לס>5ר: ן$פל על-?{י וא^תלוה ללל: ולל א?ראליז ?מיו לזק לניר אל-יגיךא קום ועמדת ל?ני לעולם: ולקירי מי?אל י

י לסע?יךס ד מ ־ ל : ויי א?ר * י י י י ל?נ ? כ י י ק י _ יח עזר *?אות לל ו

יט ?5?יון לכא לנוף לעמד ל?ני לעולם: ולשתלוי ס$??דיס ללל כ ויאמרי הד?רף־: ו*א?ר לל אל־מי?אל געזה ול?#?ת את־לנוך את־בגדי לארץ ו?שלל אתו ?#מני סטוב וללכשתו את־בגרי?בודי: בא-כבולעע* מי?אל כא#ר ד?ר אליו לל ולמ^חני 1!לבי#?י: ומךיאה

ר׳#£ז סהוא מאיר ?אור ןדול ומחילתו בטל סטוב וריחו כמרי ?אסד ???ךיו ס א י ה#?ש היא מןהיר: ואכיט אל־3?שי ו ה ק ^ : י 7

ולא ללה ?ל־שנוי נ?ר:

י הנקרא בלשון העברית מזלות (Moyaa^oe) משנה נ י מ ש : וארא את הרקיע ה לפסוק ט׳ העתים יובש ורוטב שנים עשר כוכבים ג1־1**1&30=זודיאקין) אשר על הרקיע השביעי.י אשד אנו קוראים לו בעברית כוכבים (GcoyxaBHM אשר שם ע י ש ת וארא את הרקיע הי ערבות (לפי חגיגה י״ב ב׳ הוא ר י ש ע בתי השמים לשנים עשר כוכבים. ברקיע ה שם הרקיע השביעי)״. תוספת זו מתוכה היא מוכיחה שאינה מגוף הספר״ שהרי איןם נראה שיהודי כתבה. — י א ר ו ו ק נ לפי הספד יותר משבעה רקיעים. ומן הלשון את ה׳. השוה דניאל י*ב א׳ מיכאל השר הגדול (וכן חולין מ׳ ו א ב ד צ ל ש א כ י מ א׳=תוםפתא חולין ב׳ י״ח מיכאל שד צבא הגדול). - בגדי הכבוד שהלביש מיכאל לחנוך, י״ד ד׳) ומלאכי השרת של אש הם. של אש היו משום שנעשה מלאך השרת (ע

א ג חנוך כ י א־י

ה זמר אוריאל א?זר מ י ׳ ול?ןךא י: לאחד ?£רי מלא?יו ו ב מהיר בל??ה מ#אר £רי המלאכים ןלסב ?ל־מע^י :י: 1*א$ים מא?רולי ולקלל קנה נ?&לר י ר ג ת אל־אוריאל הביאה א : ל?תב] ןנתל ללנוף• ןהנךת־לו את־ה?9רים: ממהר אוריאל ול*א אלי את־הם?רים הונךמים] נ*ר וללךלי ק$ה מ&הר ל?ר1ב «ד51 י מהי מדבי אלי את ?ל־מעשי סשמלם ךה^ך־ין ו?ל־הלסודות &%ויםם ורעם המזלות וה#?ש ןהלרח והכורמים ומלל?ם ן#נויילם ומלל?ft? ועתים ו#נים ולמים ו£עות 1על!ת לעננים רציאת־הרוחות המלאכים ו#ירת ?ני־הלל המזגים ו?ל־ךכר אךם ן?ל־ל#וך#יךה ןחיי בני־אךם וה??ו־ת והתמחות ושירים ?עימי־הקול ןכל א?ר ה מש?טו לל&ד: ולהי אוריאל ?ם?ר־לי י&יס ?לשים ולילות £ל#יםל־־ ב ?ל־לאותות ל ^ והיו אינו פיסק מרכר ואני לא לדלתי ל י בריאה: !5?כלייזי את״^לשים היום ושלשים הלללה 1*א?ר 8ליג ה ל׳ד?רים א^ר ה^רתי לף־ וא?ור ?לבל ועלה # ל ז אידיאל• א

ו?תבל את־?ל־נשמות בני לאךס א#ר לא נולדו ו?קומונ1יל? ח אשר הו?נו ל?ני בריאת לעולם: ?י ?ל־ה^זמות הו?נו ל?5י ט בריאת לעולם: ואשב ?לשים יום ובלשים לללה ואעמיק ל*ל

כמש?ט וא?תב #לש מאות וששה וששים ה?ר:א מ?1*3י לל דא$י אלי שב לנוףי לש&אלי עםתבריאל: י

ג ןא^תלוה ללל נלל אמר אלי: כל אשר תראה לנוך ו?ל־המע?דות - ב

ולפיכך כשהיו צריכין להורידו לארץ היו מוכרחים לקרר את אשו כדי שיהא נהפך לבשר ודם (ע׳ י״ב ב׳). —

* ב ת כ ר ל ה מ - מ . ( 1 y 0 n p x B ״ 1 ״ 1 a : n . B e p e B e y . BptBonna :111בנוסח ( ל א י ר ו א. כוונתו: תמסור לו מה שכתוב בספרים ם י ר פ ס ת ה ו א ת ל ד ג ה ו - . n כך נוסח . במקור ק;פים (naamenHh). ובדור שטעות גראפית ם י פ ר נ ה - . ( ׳ (וכן עשה. ע׳ פסוק ז. מתורתו של אפלטון הי* ם ל ו ע ת ה א י ר י ב נ פ ו ל נ כ ו ת ה ו מ ש נ ה ־ ל יש כאן. - כ דעה זו ומצויה היא אף במחשבה היהודית: כל הנשמות שהיו מן אדם הראשון ושיהיו עד סוף כל העולם כולן נבראו בששת ימי בראשית (תנחומא. פקודי ג׳) והן ניתנות באוצר (ספדי דברים. סוף סימן שמ״ד) שהוא ברקיע השביעי (חגיגה י״ב ב׳). והשוה חכמת: נער יפה מראה הייתי ונפש טובה נפלה בגורלי - יותר נכון. ׳ כ ־ ט ״ שלמה ח׳ י בהיותי טוב באתי לתוך גוף טהור. כמו כן מודה פילון (toe somn. 1, 22 שהאטמוםפירה מלאה נשמות והקרובות מהן ביותר אל הארץ והנמשכות על ידי הגוף נכנסות לתוך

בני תמותה. לפי יוםסום (מלחמות ב׳ ח׳ י״א) היו מחזיקים בתודה זו האיסיים. -- . ו ל א מ . השוה פרקי דר״א ד׳: מחנה שגיה של גבריאל על ש י ל א מ ש . ל . שב.

א קיז כ - א ד חנוך ב י

ר ?ךאתי # י וס?הלכים ?אהי נע&ו: ואני ?ראשונה אוךי^ך את־כל א ה מלא־ללה ולךאה ?לא־נראה: כי גם למלאכי לא־הודעתי ך!י ולא הפרתי ללם על־ן*קו?תס וסם לא הבינו את־?ריאת איךסיף שליי ליות ?ל־נראה אני לכדי נ ד ל? ו : כי ע ם ו י י לף ס ת ע ד ו ו אשר ה

ס כ#?ש מםץךח ל&עךב וב&עךב ף לאמךאי ו ת י ב ת י ל עובר ח0 יש-לו ?נולה ואני מנוחה לא ??אתי כי ? $ ס ד נ ל ן ? למןךח $א את־סבריאה ר ? ל ד את־סלסוד ו ר לסע?י ? א ז סבל הליתי בורא: ן: ואצו ?עליונים כי נצא אלד נראה מלא־נראיס ונצא י י $ ר ח מ

: ואמר י אוריאל כביר מאד: ןאךאהי וסנה אור ןדול לו ?קךבי ־ מ

ר ו : וימלט ויצא א ך ? יא אליו המלי?ה אוריאל ויהי נךאה הנולד מר ויצא מתוך לאור עולם ו א יכ כביד ואני י ?תוך לאור: ולרסף ל

ר אמךתי ל?רא: ואךא כי־טוב ? ע ןדול ה?ראה' את ?ל־סבריאה אד ואעמיד לי ואשב עליו: ולאור אמרתי עלה למעלה והל«?ל י

ל לאור: וא#ח ע ? ל לכ?א ולליל לסוד לעליונים: ואין כל מ ע מ מ ז ט - ו ט

י ואביט מעל כ?אי ואכןךא שנית מתחתונים וא?ר נצא ?לא־ י ע

: וא?ר יז נראים ??ק ?ראה ויצא אך?ס ק#ה ו?כר ועזחור מאד יח ה?תח אר?ס והנולד ??ך יהי נראה: ונמלט ויצא עולס־ח^זךת: וארא כי־טוב ואמר י« כביר מאד הנושא את־?ל־?ריות הלהיד ל?טה וסל.יצ?ל ןלליל יסוד להלתוניס: ןאיךכל מתסת כ אליו ר

כא לחשך וירד וללנצב ולהי לסוד להלתונים: ואצו כי יקח מךלאור

. לא די לו להביע שהקב״ה ברא יש מאין ה א ר נ - א ל ה מ א ר נ ה ו י ה ־ א ל י מ ת א ר ב, פילוםופום אחד שאל את רבן גמליאל אמר לו צייר גדול היה (השות ב״ר א׳ טא הוא מוסיף עוד שעשה נראה ל אלהיכם... אמר ליה... כולם כתיב בהם בריאה...), אא נראה״ בעי) ובהו ל = ( ג 6 9 0 ש 0 ? = מלאינראה. אולי מתוך שהיה מפרש את הלשון תהו (י א ל. כך נראה שמו מתוך ד - א ו . ם י נ י נ (=0£:ת<1)ס8<ת»0^0<&=לא עשוי, בע׳) כשני על (בדלית). ונדאה שהוא מטעיות המתרגם היווני שדי״ש א ד א ^ 0 ! ״ ההמשך, ובםלאבי 1. כסא הכבוד קדם לבריאת העולם (ע׳ ב״ר א ס י כ י ד ל מ ו א ע - . ו ת נתחלפה ל י ל ד בז לפי הע׳: בהכינו שמים שם אני בשומו כסאו , כי , ד׳), וכן מספרת החכמה במשלי ח א על־פני הרוחות. - א ך כ ם, Apxacb. נראה שנגזר מן ף^1< (=דאשית, תחלה). נראה שהוא מלאך החשך והוא ניגוד לאוריאל שבפסוק ח׳. לפי בר־בהלול הסורי ארכס הוא רישא דרישנא דאאר (=ראש לראשי האויר), ולפי Audo (םימתא דלישנא םורייא)

. בירות 1887) - ,)תגמא דמן תגמא דמלאכא (=גדוד מגדודי המלאכים b a b ) Cardahn1-10A וכן לפי Payne Smith הקטן (P• 29) הוא שם לגדוד השביעי של מלאכים. Cardahi מביא- •(V111-34-2 ליב במכתבו , ש כ א םטנא (עמ הלשון: וםהד ארכוס ושולסנא דהוא ח

ד מ - ב חנוך ב יא כ

: ם ל ימ־־סח^ףי ו&מר להי ע?ה ו???ב אור וארקע אתו ולהי $ כב וארקע ממעל לח^זןי ?תהת לאור וכן רקעתי את־המלם ןך,יא לדום:

ר מצויר ו ם מ י י כג ןאח!ק ?אור חוג־?ים לאבךא ש?עה חת וקרח מ??יב ל?לס ושאר *לסודות * י 5 ו כ א ז י ה ב ^ ו ט יד כרלויער אל ת הבו?ביס ל?ל־ ע ? # כד ואראה ל?ל־אלד את־רךכו לן לא^ר ש ח : לארא כי־טוב ואבדיל כין לאור וכין ה ! י כ ל כי־ וכ? ־י ה ימי• ואמר לאור לוה יום ןלח^ן• צויתי כי לין ?תוך־המלם ^י חוגי ^ 5 : כן ק ד ל : 1להי עךב ועוד ללה בקר ןהוא יום א ה ל : ל ז ב - ו כ ש?ים לאמר כי לקוו המלם התחתונים א#ר מתחת ה^זמלם אל"ם ?ןשות י נ כח מקוה אלד ןליבשו גלילם ולהי כ?: ומן הגלים ?ךאתי א?י ^ ל ה *דן: ו ה ו*?!רא ל־*?י י -י*?ז * ד 5 : ומללא?נים ל ת ו ל ו ד ג ל - ט כ: את־הים אם?תי ל?קום י קך־אתי ע?ק והיא להם י א ^ ל

ף גבול עולם ולא אלד ואקעזרהו ?1חו1ל ללם הנה £?!*י ל לב לשכר ב&י?יף: וכן קכ?תי את־לרקיע ואשרהו למעלה ?ךה?לם* לנ היום ההוא ראשית הבריאה קראתיו לי ויחי ערב ןעוד *קרנת־א#: והכט עיד : ול?ל־??א ה^ומלס ל*ךתי לכו י לד־־לי־ולהי יום # על-א?ן לןקה קשה מאד ומברק עיני קכל ה?רק לכונת ל?לםלא# היא במלם והמלס הם ?אש ולא אלה לכבו ל*את ןלא ו: ולכן ה?רק הוא הד ומאיר ?*הר ה>?$# ה ל א לו *את לנכש ל לז ומלם רכים קשים %m קשה: וםן־לא?ן לצ?תי אש !דולה# ?ראתי משמרות ¥?א לא־?שר ?שרת רבוא מלאכים א ל ד ? ו•* ואצו כי נעמד ?ל אלד על־ ח ונשקם אש ובגדילם לל?ה לול?ת ל

ו : ואלד מ?שמר ^רי־המלאכים ?ר עם-המש?ר א#ר תללי ו ת ר מ י ל» מן לליות ולןם מן?ה לא־יוכל נןד׳יא] להעמיד את־כ?או ממעל לאך: ואשליכהו מךהגכה עם־מלא?יו ולהי פורח ?אויר על־ מ כחו ?כחי: ן??ה ?ראתי את־?ל־לרקיעים: ויהי יום שלישי: ד י י להם למ נ מא-מב?

לי צרתי כי לאך?ה ה?מים עצים גדולים ופורים מנ וביום השליי וללרים ?ל־מין עשב מתוק ו?ל־ןרע א#ר יןרע: ואטע גן וא?גרהו מ

-המלאכים נבראו ביום שגי(והשוה ב״ר׳ . י נ ו ו ׳ והוא טעות המתרגם הי ( M ״ז בar1(חו]ל. בסלאבי: מ$ל 0: ר׳ יוחנן אמר בשני נבראו המלאכים... ד׳ חנינא אמד בחמישי נבראו המלאכים) מאש (ע׳ , ח׳ ג, א׳ הרקיע של מים והמלאך של אש והם דדים זה את זה ואינן מזיקים זה פסיקתא דד״כ ג׳ u m e ogjiaK1 . ם י ק ח ש ל ל ע מ — ). מ ׳ ז לםדקי ב׳ ו את זד״).-בפל״ט רמז למרד השטן (ע׳ לעי

ג קיט ם - ה חנוך ב יא מ

טה-מולאעמיד מלאכי אש מןלגיס: ו??ה עשיתי הדוש לעולם: ולהיעךבז ויהי כקד יום ךביעי: וכיום לרכיעי צדתי להיות המארות הןדוליס מ

ן לעליון לעמדתי את־הבו?ב שבתי ו מח בחוגי ד׳ש?לם: בחוג לראי בשני למ?ה לעמדתי לגה בשלישי מאדים ?דכיעי ה#?עז כלמישיעי הירח: ובכוכבים הק?3ים ©אךתי את־ ?ב כ^כי ט ?דק כ#שי בו ° י התחתון: ואעמיד את-ה#?# ללאיר היום ןאת־הידח ואת־ ד א ג ל

נא הבי?כים ללאיר הלללה: ןהש?ש להי הולך ??ל-עגול־המןלות:ג ושנים ע£ר עגולי ?זלות לסב את־הלרח: ואשים שמותילס ןדעמם נ - כ ג

י למי עגול־המןלות ומולךס ו?ש©ט שעותילס למי לס?ס: ולהי עךב נ: וכיום הלמישי צדתי על־הלס וייצא ךנים ™ ולהי כקד יום ל?ישים לרב ן?ל־ך?ש לרומש על־ל*ךץ ןהולכי על־אךכע י ; ו ועופות # ?ל־ל־*ךן ומעו??ים ?רות ז?ר ו?ק?ד, למיגילם ו?ל-$?ש נוש?ת: וביום הששי צרתי על־ : ולהי עךב ולחי מקר יום ששי ו ל?ל־לי נ - ו נ

ל??תי ל?רא אךס מש?עה לסודות ?שרו.?אךמה ךמו מטל ןש?ש עיןיו מלהס הלם ע?מוליו &א?נים מלש?תו ממהירות ה?לאכיס^כע נח ולעננים גידיו ושערו מעשב לאדמה 3?שו מנשימתי ו?רוח: ן לבובות נתתי־לו השמע ל?שר לדאות לעיבלס לריח ל$?ש המשוש: ןאלשב ס הטעם לךם הם?לנות לע?מות הנעם ל?לש?ה י ר י » א נ

כי יאמר דבר ל??ה כי מ!שות לא־;ךאה ןלךאה ?ךאלי את־ לאדם מ^תילן ?ןת ןחלים ןה?לם יורע ך?ר ואין ?ל־?ריאה ?מהו־ ?$ךץ ישר ןגדול י ס ק?ן ?לדל ו?ק?ן ןדול: ואעמיד ^ ^: ןלא ו ה?לו?ה ?ל??תי ל ר # ן א י ?ל־לאד ל י £ סא-סבו???ד: ואשי&ה׳ לי מ?ל ?ריותי: ואשים את-שמו מאד?עה רוחות ד ן ? י ה ד י 2 ל 0

ואין םפק שכוונתו לשחקים דוקא. ושם זה סובל ב׳ משמעיות: עבים ורקיעים. - צ ו י ת י. האדם נברא על ידי החכמה האלתית. וכן הוא אומר לקמן בפסוק פ״ה: י ת מ כ ל ח ע יועצי הוא חכמתי. השוה דברי החכמה במשלי ח׳ ל׳ ואהיה אצלו אמון. ודרשו רז״ל (ב׳״ד א׳ ד׳): אמון=אומן - התורה אימרת אני הייתי כלי אומנותו של הקב״ה. והשוה תנחומא פקודי (סוף ג׳): כשרצה הקב״ה לעשות האדם אמר לתורה נעשה אדם. ־־. אולי צ״ל: מנשימתי ומדוחי. - T &yxa Moero H O T B0־feTpa . ח ו ר מ י ו ת מ י ש : מם בכתב ד , הוא דורש נוטריקון מן השם א . . ת שמו ם א י ש א . eccTBb. - ו ת ו נ ו כ ת. d v a T o X r i ) מזרח ( b v a i g a teT \)צפון (apx-cog) כערב ( 1 Q ^ 1 \ ] e o r 1 ־ a [ i 8 n ) = A :ובלשון של יוון ם בעברית=אפר, דם. מרה. ודרש ד ור׳ יוחנן (םוטה ה׳ א׳) דרש נוטריקון מן השם א. ( a H b 3 a H i q , Ka3KpH$ cKa0981872, 97־ nop<|>HpbeBT>, An זה היה דווח בין הנוצרים היוונים (ע׳

חנוך ב יא םד-עב

ם ר י ה כו?כיס ^ ע ? ר ו א סי ממןךח ממעךב מ?פון מךרום: ואעמיד לי ךךהים ת * ואסדלו את רצונו ואראהו ? ם ד ו א מ סי־ ואקרא את ?ך ןזו ךעה למען אךע לל*ילי ך ואמר אליו זו טו?ה ל ? ח י ן ו א: !אני לכו{^ סו אל?ה אלי אםעזןאה ל&ען יימיע ?ןךעו אוהב אותיע ןאי־הרעת היא ךעת הה?א ול1$ ד דאיתי והוא את־תכיןתו ליא :1 ת: ואעמיד ל ד המו כ ל סל לו ההקזא ןא&ר אהד הה?א אין ך?ר ?ו ןאבךא ת ^ ו צלע כ נ ל ו3$יא ?ליו תךר?ה ויישן: ואקח מ? ל ח * ס

ת על לדי לאעזה: וא?ןח את-לאות » * לו ס 6 : למען : • י * ־ ע לו * ט סי ואקרא את־שמה אם היא 0*ה אדם [!]אפ לאך?די * ? ה * ? י ר ^ ל עא והחלים: לאעע* ו! בעדן מקדם למען לקלם את־ה?רית וישמר:

עב לאעע* לו השמלם ?תוחים למען לראה את־המלאכים או?ריסי ן כי עולם אם ? ^ : ול?ן ה ן ד כן ך הלה למי # ענ 3צח ואור בלי ח: ו י ל בךצוןי לברא א#ר להלה לאךם על־לארץ ו?של ו?לך ?

ד ולישבן הוא השד במקומות התחתונים ^ ??ךחי מךל׳שמלם ע

ס ואת־לכוןתו לא ן ו#מו ללה קז?{אל ו?ןה ?בדל מךהמלאכי ?£ ה כי אם מלשכתו ?מל#?ת הצדיקים והחוטאים וי?ן את־דיני, # עי• ואת-ל?או א#ר לטא ל?נים: ועל־־כן זמם על־אדם ו?ןה ?א אל־־א ?;ע: ובעד אי־רעלם קללתים* א את־הןה ו?אךם ל # ! ן ו עי מא כרכתי א קללתי ואת־א^ר ל עז ןאת־א#ר כר?תי ל?ניס אולם ל ל?נים ום־אולם לא קללהי ולא קללתי את־לאדם ולא את־לאדמ*

ע ולכן ?רי¥יי ולא את־שאר הבריות כי אס־את־ןרע לאךם לך ואין ספק שדרש זה הוא על סמך האגדה שהוצבר עפרו של אדם מארבע רוחות העולם• השוה תנחומא (פקודי ג׳): התחיל מקבץ את גופו של אדם הראשון מארבע רוחיי*Neue Beitrage 55 ובאדיבות גריגבוים / / סנהדרין ל״ח ב העולם (וע׳ ת״י לבראשית ב׳ ז וגינצברג Legends v, 72). ודרושים של לשונות יווניים שכיחים אצל דז״ל, כגון פרי עזר (ויקרא כ״ג ם׳) תרגם עקילס שהוא דר על המיס=><(80» (ע׳ סכה ל״ד• א׳< ד ה/) - א״ר והשוה Field, Origenis Exapiorum etc במקומו). הן עם לבדד ישכן (במד׳ כ״ג ט׳ יון אחד (וע׳ עוד כמה דוגמאות בערוך השלם ערך 0ז)• פנחס הכהן בד חמא הן־ע§ בלת . מלאכים מאירים להורות לי * ם י ב כ ו למס מרעהו חסד (איוב ו׳ י״ד)׳ ועוד. ־־ א ר ב ע ה כ. יש לו בחידה במעשיו. השוה תנחומא (פקודי ג׳): וגן ו נ ו צ ת ר ו א ן ל ת א ו - . ו כ ר דע לא, אלא הדבר ש גוזר [הקב״ה] על כל קורותיו 1של האדם], אבל אם צדיק אם ד. נראה ם י י ח ה ה ו מ ד א ם [ו]אם ה ד י בידו של אדם בלבד. - א ההוא נותנ שכוונתו לפרש ענין שמותיהם של אדם וחוד.: אדם ענינו אדמה וחיה - חיים. - ש י ר ת^ e n d a vi . במקור שידת נצחון, ואין לזה טעם. ונראית סברתו של גינצבדג (159 , ח צ נ

א קכא 1 - ח א ע ך ב י ו נ ח

דה: ן»*םר ע?ר אלה ואל־לע?ר עח טו?ה !היא] ה?רי אלרי לעבו לשוב הי מ?נו לקלתיך וליא אא?ךך כי אס־אשללך אל־אשרך בבואי שלית: וא?רך את־ ת ו עט לקחתיך משם ואז אוכל לקחת א

* ?ל־בריותי סנךאות ןאי־סנךאות: ו!א?רך] את־סיום השביעי נכי: וביום השמיני קכעתי א ש?ת הוא1 אשר בו #כתי ??ל ?לא?תי פ

את־סיום ההוא להיות השמיני היום הנבךא לראשון ללא־עבוךהי ולמען נלמך נס^בוע] לךמות שבעת לאלמים והשמיני לראשיתד היום ת האלמים וכיום לראשון לשבוע לה:ה חו!ר למי נ ו מ ש

ל ו נ י ב ע: ועתה לנוך את אשר אמךתי לך ואת אשר ל סב השמיני כשבו

ס ואת א#ר ךאיל ?אךץ ואת א#ר ?תבל ל ? ש ת כ י א ןאת א#ר ך כ??רים את־?ל אלה לברא בל??תי ?ינותי ואבךא למךהלםוד סנ לעליון ועד התחתון ועד״הפוף: ואין יועץ ואין יורש לבריולי:: אין שנוי למלשבתי יועצי הוא ס ל ך ל תי ב י ענ ח ולא נ צ נ י הוא ל נ א ה פ - ד ס

א מעשה: ועיני רואות הכל ואם-אביט על־הכל ו םו ל??תי ומאמרי ה סז ועמדו וךעדו ממהר ואם־אמיר ?ני ןאבדו ?לם: שים לבך לנוך הרעל את־סמדכר אליך ןלקלל את־ה??רים אשר ?ת?ל אתה:: ח ואני ה?ני נותן לך את-שמואל ואת-ךעואל אשר לעלוך אלי פ

* תדךמ אל־ל־^דן והנךל ל?$יך את־א#ר דכךתי אליך ןאת־אשי פ

: ?ל־ס??אות אני עשיתי ו?ל־ עד־כ?אי ע התלתון ו ל למךלךקי * ךאי הלחות ואין מלקו־מם נגדי או ממךה את מי כי ?לם נשמעיםות ללם את־ *א ל??#לתי הלחידה ועו?רים לממשלתי הלהיךה: ךכרם בלחי וקו״אי והכירו אותי הבורא הכל וסכיני ?י ה??ריס ס?תו

ג ליג), והשוה תפלת ש״ע ולנצת נצחים קדושתך י שעיקרו שידת נצח (וכן לקמן יף ו ס ב - . , . ע׳ ט״ו א ת י נ י ש א ו ב ב - . י ד י מ נתו אור ת ו . כו ך ש י ח ל ר ב ו א ו - . ש י ד ק נט יש הערת גליון: ויהי אדם בגן חמש שעות וחצי. - התוספת שבמרובעים בפסוק פ׳ פסוק עי היא לפי נוסחאות m. - לפסוק פ״א השוה סנהדרין ציז ב׳ איד קטינא שית אלפי שני הוו: שאלף שנה יהיה חרוב חוץ מששת אלפים אלו, דהיינו אלף שביעי)״. י ב(רשי עלמא וחד חרו אביי אמר תרי חרוב (רש״י: תדי אלפים הוא חרב אלף שביעי ואלף שמיני)... תניא כוותיה דרב קטינא, כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לז׳ שנים כך העולם משמט, צ׳ ד׳] כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול , אלפים שנה... ואומר [תהל ז אלף שנים לב אף מאמרו של הקב״ה מעשה, והוא על דרך הכתוב י ד כ ר מי כי יעבר. - השוה בי

Ma10*Ca . ג ס י הוא אמד ויהי הוא צוה ויעמד. - ש מ ו א ל... ד ע ו א ל) ,תהל׳ לי כ ) . נראית השערתו של גינצברג (שם. 160) ששני שמות אלו הורכבו H paroywia

ב ב י - ב חנוך ב יא צב צ

צג

צד

צה

ו צ

צד

ח צ

צ צ

ם ?:דף ?;יה ל?נים י ב ו ת : ו??רו את־ה??ריס כ י כי אין־עוד ?לכדי ?אל ש את־מי : ואלן־לף לנוד ' ה ח י ש מ ןדור לדור ומ??לה לדר ועל ?לכי־לדי אבוליף אךם ןשי! ?לב: ם על־ י # ס צבאילי ל• עד־דור אלרון* ש וקיןז י&לללאל ויח־ אכיף ולא אאבד ו נ א ון לשומרים ך א י לארייר יהרייר מלאכי א#ר לעמדתיס ? * י *י * עלילם ואת־לעתיס 9קדתי לשמר עלילס 9ךיא?דו כמבול **אW א#ר אני ער?ה ב:מיף: כי :דעתי את־ךעת בני-האךם ל א#ר ??מתי עליהם הסירו את־^לי ולקחו ללם >*ל ע מושכים ?ל ולעןבו את־אלדוויי ? ו לאלהי ל ו ל ת י ל ו ע ל? י אדור ולזרעו זן בעול ו?ר?עה ו?נאוף ובעבירת אלילים: ולכז ד א ל ־ ^ * 0 * * י 1

מ5יא אנכי את־המבול על־לארץ ולארץ 3ס-היא ת^זסת^שה : וד׳^אךתי ממ^מלתף איש צדיק אתי ו?ל־כיתו א^רי ל י ד 1 י ר

ר אתר אלרון ?*ד ימלס רכים לליו כלי*י ו דו ע ך רצוני: וקס מם ק»כעיס מאד: ובאלרית הדור ההוא אראה ללם את־-ל.??ריה י ח יראום לא?#י »ממ א י ל ר ה?תובים ?:רף ובידי אביריי ו^י?ןא והם !וידו לולד להוא # א לקראי *?*י ל ר ל # עי^י רציני א: ועלה א5י נרמז ה ל ה ל כ ? והס אלרי א?זד לקראו ?לס ל??דו בסוף מ

w ול2דל ל?ל- ה חי*י9 « ם יים ^ י * ל ד ^ ע י י מ י נ ן ^ ל *?יף יל?ל־?ני בילף מל?ני ף?מעו אל־אעזר תאמר אלילם וקראו ןהכיני כי אין עוד מלבדי ו?לס לשמרו את־מ^יליף וההלו גלקלאדף: ומקץ שלשים יום אשלח את־ קא וללכין] ב??ריס ה?תוביס ?:

: ף אלי י ? *לאני י?£אר ^על לארץ ומאת ?נוףא ואים ולעמירהו על־ ב ולקרא :: אל־אלד מזקני המלאכים' י

ח וללז ר ן ? ג הדיי מראילן ? ל ? א ל*ז כ י ה : י ל י ל * " ה * י : ״ י ד כ :

ם על השמים , נ ו מ מ ם ה י כ א ל , מ נ מן שמי* וארעא (בארמית) והשם אל. והם שן אריוך ומריוך. וקשי־ ח ס ו נ ב י ו ך. וכן בנוסח M ו ד ס ו ך ו א ר י ועל הארץ. - ל׳ י״ד•־־־ / דניאל ב ט ך נמצא בברא׳ י״ד א׳ ו ו י ר ע על עיקר משמעותם. השם א י ב ה לי , כך בנוסח ם. - נוסח y מוסיף בפסוק ק״א: אל המקום אשר הובן ל [ ן י ב ה ל א ו ר ק לל והיית לפני מהיום ועד עולם ודאית את ך1י והיית סופר עבד לי כי תהיה כותב אח ב מעש הארץ ואשר בארץ ובשמים והיית לי לעד הדין הגדול לדור. הכל דבר ה׳ אלי

כדבר איש אל־רעהו. -

ת הן של דוח... ואוחז ו ח י ל ן שהן לצורך ש ת ו א המלאכים הם משני מיגים: ,ת הן של אש. שנאמר [עשה מלאכיו רוחות] משרתיו אש להט״ ו ר י שהן לצורך ש

ג י קכג י - חנוך ב יב ג

ל: ולקרר את־?ני הי לא נשאתי את־מראהו כא#ר לא די נ קר ן^רב הש?ש ןקר לאויר: דאמר י יו?לו לעזאת את־אש הכ?#ן י לל אלי לנוך אם־לא יקךרו את־?3יך פה לא יוכל ?ל־ארם להביט י• אל־?$יך: ואל־לא$שים א#ר העלוני כתחלה אמר לל נרד לכוך י אל״לאךץ והכילם־לו עד־יום המועד: ולשימוני כלללה על־

: ומתושלח ללה מצ?ה לבואי ביום וכלללה שומר הלה ל מטתי ח מש?רו על־לד־מטתי וללםהד ?שמעו את־בואי: ואגיד־לו כי ללא?פו

?ל־?3י כיתי לארכר אלילם: יג ב #?עו ??י את א#ר בךציז לל: אני נ^ללתי אלי?ם היוםיד ל?ם מ?י יי את א#ר ללה ןאת ההןה ואת א#ר לחיה עד־ להן: שמעו ?ני לא ממי אני מניד ל?ס היום כי אס־ ן נ יום הדי־ד?רי ?&י ואני ת י ממי לל אשר שלחני אלי?ס: ואלס שומעים א אדם אשר נ?ךא ?מו?ם ואני שמעתים ממי־אש #ל לל כי־מי לי יי כ?שן אש יד?דיו לל?ה יוצאת: ואלם ?ני רואים את־?ני ואני אדם א#ר נ?ךא ?מו?ם ואני רואה לליתי את־?ני לל ?בחל מל?ן י ?אש אשר ?הנקזאו ניצוצות הוא משלח ןהוא &וךף: ואלם רואים את־עיני כראות אךם הדומה ל?ם ואני ךאיתי את־עיני לל והן* ואתם ?ני רואים ם ד ל מאירות ?קרני ה#?ש ומלרידות את־עיני אל אדם נ?רא ?מו?ם ואני ראיתי אלם למין עזרת ל?ם והיא ^ ״ למי? לל לעזרת לי והיא מלאה את־ד,ש?ים: ואלם רואים את־ה לשלבם ואני ראיתי את־שעור קומת יזי ללא־ ? ו ?תי ד שעור קו « ?ךה וללא־דמוי ואיךלו־סוף: הנה אלם שומעים את־דברי־מי ואני #מעתי את־דברי לל ?קול־רעס גדול ?תוך תנועת עננים ?לי-ךם נירא וקשה לעמד ו : ועלה ?ני הקשיבו שיחת אב ?שר ף ר ל

, לעיל ם׳ ת (ע ר ש ). וחנוך בשמים געשה מלאך ה (ר׳ יוחנן במדרש לתהלים ק״ד ג, כ׳)< לפיכך היה צורך לצננו. שיוכל לירד לארץ (והשוה דברי הפייטן. בפיוט אשנבי

שחקים. יוצר לשמתת תורה: תקיף מטטרון [—חנוך] שר - הנהפך לאש מבשר - מלמד) ע׳ לקמן ן ו מוסר ־ לילדי אור נמסד). על התמנותו של חנוך לשר הפגים (=מטטר

ייח ב׳.—

ו . — גינצברג (שם) משווה לכאן את דברי r k n a !™*06 . י ת מ ו ד ק ו ע ש/ אדר״נ כיה ע״ט): אילו לפני של רבן יוחנן בן זכאי קודם מותו (ברכות כ״ח ב מלך בשר ודם היו מוליכין אותי. שהיום כאן ומחר בקבר. שאם כועס עלי אין כעסו כעם עולם ואס אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם.

חנוך ב יג יא-כג

ך ?ות ורצון ?לך הליס ה מאד כי רצון ?ל # ק ל?ני ?לך אים ון ןס^?יט &י ד א ת ל י א י ל^י 9לו המלכים ו*? ^ ם ל 3 " ה ) פ י

י אני יידע הכל אשר מ$י יא !עמד ?לראת איךסוף ההיא: ף$לה מ: הפנל ה ? ו ש ל יב ל: וא#ר עיני ראי למראש ועד־סיף ולמן הפוף ועד ה אני יידע וה*ל ?ת?הי כ??רים ה#מלס וק?וילם ומלואס הל־, ה??אות ומלל?ס מרותי ואת־הבו?כים למין רב לאין מ?$יג ר#?*י: מי לאי^ז לרואה את־תה?כותילס וממבוסילם ללא י

י את־?ל־#מותילס ?לב*י: ^ המלאכים לא נדעי את־מ??רס !ם י # ר ל ־קהיו 9&רתי וכאו ??ל ל יי את־לקוהת סירס מיייזי ואת: את-תקופת סירס מדוחי ואת״ ו וצאתו ואת־^מוהיהם אני ?ל?תי פ

א מלמעט ??ל״־יום ו ה הלמעטותו ב?ל-ד׳ימים ואחד?סיגוליו #* ^י נ «ז וב?ל־#עה: ארכע עתיפ שמתי ומן־לעתים עעזיתי ארבע לקו

מל ובתקופות ??מתי את־ה^ים !וכחנים] £?תי את-לחךשיס ו ללך^ים 9&רתי את־הלמים ו&דהלמים מרותי את־ה>?עות ואם5ה יז וארשם: א?י כל אשר יאכל על־לאד?ה לקרתי וא?י*ב ו?ל־1רעא לאדן א#ר לןרע וא?זר לא לןרע ו?ל־?מח ו?ל־ע^ב י י* י ת # א י״ ו?ל־?רח וריבמיהלם ושמותילס: ימ#?נות לעןליפ ולקותילם י« וכנפילם ומשפט ןשאס ??ר ונ?מי־??ר הפנל אני לקרתי: וא?י*ב כ א^־־ררך] לרעם ו*?רק: 1-יראוני את־מ?לחותילס ואת-שו?רילס ומבואילס ומו?אילס א#ר ?לס ילכו כמךה ?של#לת יעלו?ק?ף לשלבו ע?גי לרון ואברי ו?#ל#לת ירדי ?ן־?כעם ןדול וא ?ל־א#ר ??דן: אני ?ת?תי את-או?רות ה#לג ימ?מורות הקדה נ וקר לאויר ואת־עתילם לקרתי אי־ןה הדרך נוקזאי ??תהותילם ע למלאו ?לס את־לע^יס ואי?ס ?ריקים את־א?רותילס: אני ?ה?*יה לאללר ואדא איך נועזאי מ?תהותילס ישאו את־ ת את־מ#?כי ל המשקלות ואת־המדות ו?ראשו$ה לשימו במשקלות ואלרי־כןה על־־לארץ ?ך?{שי?ה ?כדה ימיטו 1 ^ במדות ו?כשרון ייר^יאי 3: אני מדהי את־?לילארץ ולריל וה!?עות והבדות "ל*דן ת נ * כ

ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממין אעפיכ הייתי בוכה, ועכשיו שםוליכין לפני ממ״ה הקב״ה שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים ואיני יכול לפייסו בז

. אין זכר לכך ט ע מ ת א מ ו ה ולא לשחדו בממון... ולא אבכה. - נ ם י ג ו ת י ו ש M לכן, אבל מדובר על ענין זה בפרטות בחנוך א׳ ע״ד. - ד ר ך. כך ח. ־־ מ

ח קכת ל - ד חנוך ב יג כ

ת ו?ל־הנ??איס: אני ?ת?תי את־הגכה טהרו כד ולעצים ולאבנים וה ל&רלאדן ועד־דךקיע השביעי ולעוגה עד־שאול תלתלה: ומקום כ

י המ#?ט ו^אול הגדולה מאד ה?תולה הבו?ה: ןאךא את־ע?ל כ

־מךה: וא?תב את־?ל־הנש?&ים על־״ כז החבולים המחכים לדין ?לי כח לדי השומט ן?ל־?#??ם ו?ל־מעשילס: ןאךא את־?ל-האנשיםה ואאנה ןאבןל על־אלרית ו ל מדור האבות לראשונים עם־אךם ו כט רשעלם איי־לי מלל^תי וללשת אבותי לראשונים: ןאלשב בלביי נ ? י א#רי האיש א#ר לא נולד או א#ר נולד ולא ל?א ל ? א וא יכא ל?קוס ההוא ולא לשא את״על־ה?קום ההוא: לל מי ל ל ואלא את נוקזאי המותחות ןיאת־שומרי שאול לעומדים כ?לשיס ןדולים ו?ניהס ?נרות ?בולים ועינילם אש ובניהם גלויות עד לא לזיתיהם: !אמר ל?ניהם מי לתן ןלא אךא?ם עוד ןלא אשמע את- מע#י?ם ואיש לא לביא את-?ני עמי אלי?ם ממה מע$ים היו: אני עליתי ד י ? לב ל?אילם מהדם האלה ו?ה!י־3צח י??לו ע?ל ל למןךח לגלעדן א#ר #ס הו?$ה ?נוחה לצדיקים והוא ?תוםנ לרקיע ל.שלי#י ולצד לעולם הןה הוא ?גור: ןשו?רים לעמדו ל

על-יד־ה^?ריס הןדולים ?אד ממןרח #?ש מלאכי להט שריםד ?לי־לרף שירי נצח ש?חיס לבוא הצדיקים: ?יום הביאה ל

לאלרוןה יוציאו לאדם עם־לאבות ולביאום ה$ה למען לשמחופ והם ?איס ?שמלה כקלא איש לאוה?יו לאבל אתו ללם ה?לרל ו?שולחים ל?ני היכל לאיש ההוא ?ש?חה ומהמים לללמו ולענגד ?לי־^דה ולשע»ח וניל ?תוך אורה והייי־נצח: ואני * ע ב ו י ׳ ט י ז ?

י אשרי לאיש לרא את־שם לי ועוכר ל?ניו למיד נ אומר ל?ם ?ה כהלים לאלה ן?ל־ההלים ?אלה לחלה ??ךק ד י ל ימביא ?נחות ב לי למת: אשרי הער?ה מ#>5ט ?דק לא ?מלן כי אם־באמת ולא לקןה אלרי־־כן ל?ל־ך?ר מש?טו לכא לעתיד בלי משא ?נים:ם ולרעמים לתן ללמי: אשרי הךן י ד ם מ י ה ^ ^ כ ? לז־־לחאשרי ה

. אולי אף לדעתו של בעל הספר ה י ת ח ל ת ו א ־ ש . ח ו ד . אולי עיקרו: משכן ה ח ו ר הלך/ אע״פ שלא אי , מדודות יש לשאול (השוה, למשל, סדר רבה דבראשית סי׳ כיח ו ז דבר בספר על מנינם ותיאורם. - כל הראשונים, למן אדם וחוה ואילך, נפרעים מהםם י א ן כ ת מ א ב . ע׳ לעיל י״א ע*ב. - ל ח צ יי בגיהנם בעד חטאותיהם. - ש י ר י נ. השוה דבריו של אנטיגנום איש סובו (אבות א׳ ג׳) אל תהיו כעבדים המשמשים ת מ א ב

ו נ - ט חנוך ב יג ל

ו ל לט *?*״־?דק ללתום ואל?ןה יל?ל־נד?א יע*ר: א^זריי ל,#ב מוי מ י ל הן?ן בעולם הל?ל סןה ןללןי כךךך סי^ךד. המולי?ה אע י א י ל ל : אשרי הזירע ןלע א?ת כי #?עתלס לקצר: א? ף ו ס ך י א א ט - ס: א#רי לאיש רלמיס ??יו ה18י• סב א?ת בקךבו ןדוכר א?ת לרעהו: ?י : אשרי המבין ל?ל־מ$שה ל; א#ר נ?ךא ןהוא משבחו מנ בלבות א?ל מעשי אךם מלם טוכיס ושלם ךעים ולמי מע&יל״ם ? י מעשי לל א מ מה יח־עי לא?נים: ?ני ?ל־מעשה ן?ל־מךה ן?ל־מ£קל ?לרצי, י ה {??ו # ? סו לא?תב כאשי *:וני לל ו??ל־אלה ??אתי שגולים: וד נ^לה ר?ה ןלאלד ל?מת־־לב ??ד אךם מאלס לאל ה ?ן ; # $ ת המעקזה ןלאלד ??תיקיי ^ ר ח ר?ה ןלאלד כינת המעשה ן־לאלד ? ש?הלס ולאלד ?טהר ןלאלד ?לס ולאלד ?ימי ולאלד ?צער ולאלי: ש ?לל ת ־ ב ך כלליפות ולאלי ?מךאה־סגוף ןלאלד ?ו י מז־־סחןאין ילדון לאיש מירא־לל הוא לללל ?כל ?דור ההוא: יי ?לרי טפ ?ךא את־לאךם ?ךמות ?{יו קטן ןןדרל ?ךא יי: וא^ר לנאץ יי ?לך ו?ני יל למאס ה?ז ל?ני אךם הוא ל?3י ל5 אךם לנאין ?: נ יבוז: המ?עיס ל?ל־אךם ?לי ךעה בעם $דול יךך&הו מאת ל5:ע י א ל: אשלי ל דו ב היורק ב?ני אךם {א?ה תךךמהו ?ליךלל הן נ גא-

??ט נעזר ואת־הנר^א ו ללרע ל?ל־איש לנ ב ל ־ ת א#ר לא י?ה א לרים ולמכקש לעשה ?דקה בי ?יום הדין הןדול [?ל־מעשה אנוש ננ ללהלש ב?לב: אשריהו ולו להי מלת־?ךק ונ*אןני ?דק ומשקלט ןי^ל־משקל ?^ ^ ן ^ - ל ^ ?דק] כי ?יום הדין הןדול ?ל־מךה ן ?מאזנלם לאמר כקנה יהיו ללולים ועומדים ?קניה ן?ל-איש נכיר

נד את־מךתו וכמךה לקכל את־ןמולו: ואשר למלל ועשה: וא^זל גר*ה ק ל י ועשה לו משמט ? » ל?ני לל למהר לל כקשת מעשי: וכי דולש ה ל ע ? ל ט כלות ל?ני לל ולד?ה־לו לל שמיךתו במלכות #ו נר או אלל או שול או קל?נות אהלים לא אלה ?י לל ללם א

דיו*'^ ד ם. השוד, אותיות ד ־ ה א ת א א ד ו ב י ד י את הרב על מנת לקבל פרם. - ה׳ ב עקיבא (בית המדרש ג׳ 59): שכל העולם נברא במאמרו של הקב״ה ואדם בכפו, ורש ^ לבראשית א׳ כ״ז: שהכל נברא במאמר והוא [אדם] נברא בידים. — סוף הכתוב נ״ב הוא .

. לשון נופל H a M-tpaji-fe noB-bmeiia H Ha Kynnu C T O H T . ה י נ ק נוסח H. - ב ק נ ה... בית לי בכסף קנ י ג כ״ד לא קנ לשון של קנה וקניה מזכיר את הלשון שבישעיה מי

— ). א י ל. בסלאבי PaBa6 (=חזיר). ואין ספק שאי ד ח (אע״פ ששם קנה הוא מענין א

ב קכז ע ־ ז חנוך ב יג נ

:ז אם־לב ?הור לדרש ו??ל־אלה הוא מנ?ה את־לב לאדם: אם- :?יא אךם מןחה ל?לך ?שר ןךס ןהוא בלבו אי־אמוןה ילשבן: או אם- נח הלא לקצף המלך אשר לךאה את־מןלתו ו??ךהו לךי לחניף איש לרעהו בלשון טו?ה ו?לבו רעה הלא :בין לבו זאת נט ו?קךב 3?שו לש3*ט שאין מש?טו ב?ךק: ?אשר לשלח ל: אור ןדול וללה מש©ט ?דק דבלי משא ?;ים לצדיקים ולאץם צדיקים ס ןאיש לא־ל?תר אז: ועתה ?ןי שימו מלש?ה על-ל??ס ושמעלס לדברי אבי?ס ?י מ?י יי אצכי דו?ר אלי?ס ולקללם את־ה??ריםראלס ?הם ו?הם תדעו ?ל־מעעזי האלה ה?תובים בירי אבי?ס וקז סא ל:: ??רים רבים היו מותחלת הבריאה עד־סוף הדורות לליו ןגם אחד מהם לא-יוךיעבס >י?לב־לדי אס״תלזיקו בו לא לל?או >== ללל: בי אין מלבד ללי לא ב^זמלם ולא ?ארץ ולא בשאול ולאם ס: ??ל-לסוד: לל עשה לסוד על־אי־־לדועים ומתח את־לרקיע מראי ואת־לארץ לעמיד על־סמלם ואת־יהמלס :סד על אי־עומדיסן או חול : מי ?נד• ?מי לאך ו סי ו?ל־?רואי איךמ??ר ?ךא לכדל לגננים או נשיכת לרוחות: מי סי־׳ הים או ?טפי המ?ר או ט

ן ואת־הלס ?קשרים לא-;תרו ואודל,כו?ביס לצב ך ק#ר ^# וללף את־לךקיע: ובתו?ס העמיד את־ה^?ש למען ילך א ל ך ו מ ס

ע לקופות השמלס מי לעמיד מאה ו^נלס ושמונים כ?א כ # ? למען יצא ?יום ק?ן ועוד מאה ושנלם ושמונים ??א למען לצאל: ושנלס ??אות גדולים לו 1ל??ש1 למען :נוס ?לס דו סז ?יום ן

סח בשובו כה לכה ממעל לכמא ס:רח: מלרח תמוז מיום שבעה עעזר יכא ועד לרח $בת ומשבעה עשר ?טבת יצא וכן ילך ס#משמ ושמלה ל׳ארץ א ל ־ ל סט בכל־תקףפות סשמלם: וכאשר לקרב א ןהוציאה את־מרלה וכאביי לדליק והתאבלה לאךץ ולעציס ו?ל־ ע ?רי אין ללם גדול: ?ל המרות לאלה ומדות־ה^עה לללקים עא לעמידה ל??תו את־הנראיס ואת אי־הנראיס: מךאי־הוראיס עכ ?רא את־?ל־ס$ראיס והוא ?עצמו אימראה: כן אומר אני ל?ס ?ני לנו את־ס??ריס ל?3י?ם ול?ל ?ש?חותי?ס ושארי ?שר?ס:

.Morfiiiד וי״ז. כ״ב ל״ד י (paHa6 ז) בחזיר נתתלף לו לאחד המעתיקים. וכן לקמן כ׳ בי, כיא י• ז ו מ ח ת ר י (בהוגאת Charles) מוסד בשתיקה בלשון cattle (עמ׳ 84) או sheep (עמי 86). - מ

ו מ - ג חניך ב יג עח כ ק

ענ

עד

•w —+ —

* »ת־ל: ילקחים וליי טילים להם **ל «$מל X I י נ י ל0ע׳ »ם וקרבי*לילם: *י אי־^יןיט ו*י־ י מ י ITW מדי י ג * י ט

י׳י׳יייט על־לל ו*י־לר*ים *יז־לל הם לא לקהלים לי אם־,יםורו &ל»ם והקרב <«ליל& היא ל3*ל ^ י *יי" ם י ! : 1 ם ל י ד 5 ? י

י יילל ימי לא *׳ןיג« •ו״ יל* ו&מע ןמי ללס « ז סי י ד פ ה י י * r ולא בלרינה »0רת *יי m *״ דיי 8 י א " ה *TO י ? י ב 1 "Wo* ך $י י ״ ?ימי *P לי לא ?nyot ןלא # א ״ 9 י ?

ם לל*זין הן הן אי לא לא: »{י «¥י« ד " מ י יך״״ח 8 ל?° יז מ 3י לא ה:ה ל?ןים ¥ךם ל?!עי אמי *?ר לא הכינויזי יי ל??*״ י&ןיה י?׳?קל »׳ןוד ?היד הוא לחיית גדור סגיi1B?1? י >ןזפ הוכן? wtfi י «ל » " j p n * * *ךם ! י : י J O T יעי י ן « # ?וקום ללל־»>8 *ךמ.* {מי «>נ?<י לל־?ךם לל$ב ךי &הי * ? n לא יוכל לי•**־ ולא להלףןיר *ת-ה W ״ W ־ ? & "*W< י י ^ ן י לשללנית מעה ו ה ל־*י ?ב9ךן<ה: מ * י ר

ם לנ»? יז?0לו עולם ייין־םיף לןסיד ללא: ?ל־סבוךה 1?ל־ יי י ה לז » ר :בי*לס ?׳! י: ו^גל^ס ל # מ ו?ל־?ל׳י? ולל־ןילי־ חג י • : I*8 ״יללי ל*־*ל 6י־&*ה »ל־מ??»לי >לא לקריה ןלא לךחיקג ״יא מקם ללס ליים הדין הןד* ןאל הליי י ל1י וה * י א « י ״ « ה 9

״ * על לדי *י*ז לי «ום־>זפ על-ין־י יי: &לם * ן ו em נ ?י׳יי ל*3י *ת־ןל-בי (*יי*?* ל5?מ *היו לק3ל או$ר"$לא לעולם?ם5 0 ו י לח פ ? ם יל«ל9ןה ילהלף־ ה?זלחי את־יך, ו ז י *הי*] לי לי#י־יס?ם ולעגן $ביר*לםג ך «די ל?»לז«וךה ולא *בי$לס *

" י י ב י ־ ת י י ש ש , י י ״ ם ו ש «»»<. - ח ג ־« ן ( ו י * יan nwww ־ r ^ ' J S n T S » ״ י ו ל נ ו ש ל ל , נ ו 0 ש . ״ ב ע ב ש , , ל א ש ם י ד ן א י י • י 0 " י 3 ל י " א ״ : 1 *׳ ^ ״ , ב ש נל ׳»« ל ז ״ נ ל ה ג . ו , י נ י ה מ ל ק ו ו י פ ה ב ר י ג ה ש ע י ב ת ש י ש ע נ י ו ״ מ ע ל ב ש ם נ ו י ע ה ב £ » ״ י ) י ז ו ר ק ש ו ( ״ ר ו נ ש ה ם ל ג ה מ ׳ ב ק ת ־ושי ה מ א י ב ל י ם ו א י א ק ש ע ל ב ש נ ב ה ו ק י ה

י ״ י י י ם ב א ( ״ ש י ב א א ד ״ ס ל ק ע ב ב ת כ . ו א ב ם ה ל ו ע ו ל י י י * ™ * י * מ ׳ ״ * * ״ ל

ב י ת א מ . ב ו בו ש י ״ ד ו ג ש א ר ד מ : ו ( ת י ״ י ב י ״ ׳ ״ ״ נ ' י ל * י - י י ל י ח ״ ״ 3 ״ לי ׳ י ׳ י ם ״ ש ת ב מ א ן ב י ת י י ב ע ב ב ש ה ר ל י מ נ ו י • ל י א ה ״ ע ו ב ש ח ה י » י ^ י «ג י » נ י . ג 2 4 5 - 2 . ׳ 7 י א י ־ ל ת ת י ב ל ב י י מ ת (יע׳ ש ו ש ע ן ל י ״ ה ־ J ^ J * ^ ה א י י ב א ב ל ץ ו ר א א ב ל ם ו , 0 ש » ב . ל . . , ב ש א א י ל » ז . ״ י ; ־ י 0 ^ ! ^ ^ , ״ אז י * א ב ל ״ ו , / א ״ י ל ע ב ש » ת ב ל . ׳ , ב ״ ק ע ת י י נ ת א י ל נ נ ב י « ב• M 0 ^ 0 . 0 י י ע. ־ ב ד - . א ם ל ב ל א ש ל ן ו ם ה ב ל הי הן ש י ת ו י ה ה א ע ו ב ש

עי.

עו

עז

עח

עם

c MS

6נ

םנ

י ם

גוה

םו

a

א קכט י ק - ז ך ב יג פ ו נ ח

ר לבוא?ס ל?ען ל: סלל תשאי ותתיךהו # א ד כ ? ל * ו?ל־על ע?ב ו?עךב טוב : כלקר וכ?לרלם ו ן 6ח ןכן ת??או את-שכר?ס ביום סדיט ללא לכית יי לסלל לבורא סלל: כי ?ל־{#?ה לסללהו וש?לה ם

* ?ל־בריאה נראה ואי־נראה: אשרי לאיש א?זר ?סח את־פיו לסללר האיש א#ר ל?תח את־לבו לחרף וסרף ת *א וסלל ללל ??ל־לבו: א. על־רעהו: אשרי ספותס את ?יו ל?רך *ב את־לעני והוציא ד?ד « ולסלל את-לל: וארור ספותח את־פיו לקלל ולחרף ?ל־ל?יו ל?ני: א#רי ס??רך את־?ל־?ע£י יי: ארור ס?לרף את־?ל־ -צהלל ו צ

צל ?רלת לל: א^רי סחושב לכלות ?עשי לךיו: ארור ס?צ?ה לאלל - *י

ת אבוליו הקדמונים: ארור ו ד ס ר ל ? ו ש :**־צטנעמל] אסריס: א^רי ס?דות אבות־אבוליו ואבוליו: אשרי סנו&ע שלום-אל?ה: ק סמשחית מור סהורס סשלומיס ?אל?ה: אשרי #אינו ?דכר #לוס נרק] י ו ר א ב ק - א ק

קנ ?לשונו ו?לבו ?זלוס ללל: ארור ס?דכר בלשונו #לוס ו?לבו: ל ו ד ת וכ??רים לןלו ?יום סדין סן : ?ל־אלה כ?דו ס ו ל קי אין ? קה ועלה ?{י אל ^אמרו אבינו הוא עס־לל והוא לגן עלינו וסלפלל

ס עוןר ל?ל־אךס א?זר ל?א: ראו ?ע^י ?ל־־ ד ל?אינו אין # ע קי ? אךם ?לם ?ה?הי אני ל?ני ס?שולס וא?ף*ב את ?ל־א#ר יע^הא יוכל לסשחית את־?לב״ 9 ??ל־?ני לאדם עד-לעולס: ואיש לח ידי: כי לל לראה סלל ו?ל?זבות אןשיס רעים כי ל?ל סס א?זר ק

ר # ?ס א : ועלה ?;י סאזינו ל?ל־ד?רי אבי ב ל י ?הדרי ס נ ? קט #ר לנו אכינו ? א א ר אלי?ס ?ן תןלמו וא?רלס ?רוע ל ? ד אני ?ס ? קי ?עת ססיא את־אי־דעתנו זאת: וליו ס??רים א^י ןתתי ל נללת ?נוסל?ם אל־ת?תירוס ??ני ?ל־סלפצים וכארלס אולם: ?ני הנה הולר וקרב יום ד א א למען נךעי מע^י לל ס$?לאים ? ? ת וס?לאכיס לרוציס ? ל סמועד ולעת סןתוןה לי ?אה הדרש אני ל

/ לבית המקדש ז - השוה ספדי -קמ מםד השם דבר בשם דיבור. ואין זה כאן ענינו. - ל ב י ת ה דברים שכ״ט: אין אבות מצילים את הבנים.., אחים את אחים מנין, ת״ל אח לא פדה: אח, כמה קשה אותו היום יפדה איש 1תהל׳ מ״ט ז׳]. ומדרש תהלים למזמור מ״ו א׳ ואין יכול לפדותו. וכן אמרו (סנהדרין ק״ד א׳): ברא מזכי אבא אבא לא מזכי ברא. דכתיב 1דב׳ ל״ב] ואין מידי מציל. אין אברהם מציל את ישמעאל אין יצחק מציל את עשו. וכן הוא אומר (ישע׳ ם״ג ט״ז) כי אתה אבינו כי אברהם לא ןך?נו וישראל לא

ב ט״ו י״ד שירמיהו מגין על ישראל. — . ויש להשוות מקי ו יכירנ

קל חנוך ב ינ קיב-טו י

ד ־ל־*רץ שו?רים את־?קדלס: ו?לר א ם *ל י י ד * י ת ע ? ל כ ל ?י: ולכן *ויתי?ם ?{י $י ח צ י ליש?לם לנללת־עילמי נ מ ת ? קינ הולך ל

תעשו את־הטוב ל?ני יי•

ר אביו ו*אמר: אם־טוב בעץיף לניר י נ ס ־ ת ח ^ ל # ו ת / ד מע? ? י

ר את-?תינו ואת-?$יד ואת־־$ל~ ר ? י ל&עז ל מ * ס ל 1 י לל נ י ^ כ ו

:לידי 3ילר ול׳לכבדו א?שים ?נללף ואלרי־כן מלך כךצון 5*W י יי ? ו ויאמר: שמע בני למן אשר ??חנ !ען לנוך לבנ ד ו - גי ל ר י א א א?ל בקרבי ןצעס ארץ אין נ?#י *?דתי* ו ה?אךתי־ לא ?א אל-אליף ן^ל־?ל־בני ר ק י• ס9ץ ?ד?ר מדברי ארץ: א?ל קרא ת

כיל?ם ואל־זקני לעם ודכרתי אלילם ולל?תי״לי כא?ר ד.י&*י ר י ע : ולמסר מתושלח ולקךא אל־רעים ורימז ועידן ולדמיין ו י ?לי4 י ז $ליו ואל זקני ?ל-העס ולקךא אלילם אל־?ני לכוך $?יו: ולתלו

ךאם לנוך ול?רכס ולדכר אלילם לאמר: כלס ל?ניו ון לאד ?ם על- W ?ני בלמים לסם ירד לל למען אדם א?י W טי ו אשר ?רא ?אלמי סשנים הקודמים ואלרי לי ו ~$ל־?רי ת ד $ מ יל?ל־ר?ש לאד$* א לל ל?ל־?למת לארץ ו ך ק ל ם ?רא לאדם: ן ל ב ?

א י ק ול?ל-עיף המעימף ?דוס ו:כא את־?לם ל?ני אדם אכינו למען לי # א אדם !שמות] ל?ל־ססלים א ר ק י ג שמות ל?ל־היל5י על־**ר?ע: ו

ו את־?ל* י 5 ס ו!?נע ל? ל ? ־ ל י על־לארץ: 1לעמידהו לל מלך ע למשל נ?לסז ולעשב אלמים לסךשים למ?מעת ול?ל־עבוךח ?*יז $ל~ ז ל?ל־ק?לני; ו*ין לל ד י ד * ל: ?רא את־לאדם * י׳-י ל?ל־אךם.?ש אדם מ?ני נ?ש ?המה ?ש ?המה מ?5י לאדם א?ל ךן הוא נ נל מקום ל?ני אדם ו?ל־נ?שות אךם הן ז ביום הנדול: כי לבד ?מ??ר ?נ?שות ?ה?ה ולא ר*אכד נ?ש אחת אשר ?ךא יי עד•ל: ו?ל־נ?ש ?המה תלשין על־לאדס אשר הרע לרפות דו ח הדין הןדם מביא ל: כי לאז י אוליי: סמעול לנ?ש ?המה לנ?שו הוא ?עו ־ מה קר?ז למען תעלה תרו?ה לנ?שו: ? ו ע מך־ס?ה?ה ה?הורה ו

. אין זכר לשלשתם לעיל ן כ י מ ן ו ע ו ד ם ו י ע ר - / . ע׳ לעיל ט׳ כ . י ה/ נ ת ש ו מ - יד ד, י״א. — א

ג לנפש בהמה אין שכל ואין נםדעין הימנה, אבל נפש אדם היא בעלת שכל י - י ו ט ונפדעין הימנה בעד נפש בהמה. שלפי בעל הספר יש חשיבות לחייה. אולי מיוסדים־ מהבאת קדבנות שבפסוק י׳ נראה שהספר ־ כל הדברים הללו על אמונת הגלגול ?

ב קלא ל - א חנוך ב טו י

ר נתן ל?ס לאלל תא?ךהו ?ארבע רגללם זו היא לרו?ה ? *א לל א?ה טוב רו?א הוא לנ?שו: הממית ?ל־?ה?ה בלי לאסךה כ לעו י: לעו?ה ךעת־?ה ל?ל- ו ינ את־נ?#ו הוא ממית ועו?ה עולה ל??ר: לעו?ה ךעה ?ה לנ?#ו יד בלומה כמלר עול הוא ועולה הוא עו לנ?ש אדם דעה לנ?שו הוא עו?ה ואין־לו־תרו?ה לבשרו ואיד טי לו מלילה לעולם: זהדו^ס נ?ש אךס את־נ?שו הוא ממית ואת-ו הוא רוצח ואיךלו לרו?ה לעולם: הדולה אדם לך?ת הוא פז ??רט לא ? ? ? יז ?5?#ו ללכד ןאיךלו לרו?ה לעולם: הדולה אךם לה או לדכר ךןה ע ? ו בדין ה$דול לע^לס: לעו?ה ר ש יח ל?עט # יט ל?ל-כ?ש לא תע?ה־לו ?דקה לעולם: ועלה ?ני ?מרו את-א לל: כא?ר לכקש אדם לנ?שו מאת לי ד ?נ ? כ לבוהי?ם מ?ל־ר?עה א כא כן _יע?היל?ל־נ?# לולה: כי כיוס הןדול אני יודע הלל או?רות ך?יס הו?נו לאדם טובים לטובים ןלךעים ךעים ?לי ???ר לרב: כב א?רי מי ?ללא ל?תים טובים בךעיס אין מכולה ואין לשו?ה:ים עם־סןדוליס אדם כי־נעלה ד?ר על־לבו נ ו ?ני הקו מ ??ענה *אי* והמיר יי את־?ןיו ללביא מןחות ל?ני לי ולךיו לא־תע?י כד מעמל לדיו ולא ל??א ?די עמל לדיו: ןאם־לדיו תע?ינה ולבוד לא להי־לו ?ל״ ל מללת לבו ו?הלאוננו למי ד ל ללאונן לא ל: א?רי לאי*1 א?ר ?$?לו י?יא ?$חות ל?ני יל הוא לקכל כי• ?די כי ?לילה על־הח?איס: ואם ל?ני הןמן י?יב את־ד?רו איךלו לשו?ה ואם־יעלר הז?ן המלעד וע?ה איךלו ?ד?ה ןאין לשו?ה אהד בז ה?ות: כי ?ל־מע?ה א?ר יע?ה אדם ל?ני זמנו ואהל ןמנו כעס כח הוא ל?ני ?ני־אדם ול?ני לל הוא חו&א: אךס כי־לכםה ערםל לק^ל: ואס־לבו ללאונן ?תלם ךעות ו מ א 3 י ט ולדעב לתן מלדזמי־ ה כ: ועני כי־ ר ?תן אכד וק?לת ש?רו אין לו ? ל יע?ה לנ?שו את או והלןאה הוא ?ל־מ?ל עניו לאכד ולא לשכע לבו או ללכש ??ר: ו?ל־דבר־?זב ה א לא־־לבלקכל ?רכת הןמול: כי תועבת יי ?ל־אדס 3 ?עול הוא מלרד ו?הד לדב ה?ות הוא נ?ךת וה?רילה ההיא אין־

לה לרו?ה לעולם:

נכתב בזמן הבית. ־־ השוה תמיד ד׳ א׳ לא היו כופתין את הטלה (רש״י: בשעת שחיטה).־־ , יד ורגל, כדמפרש בגמרא, והשוה שבת נ״ד א, ד׳ רגלים יחד) אלא מעקידין אותו (כלו

ז ז י - חנוך ב טז א

ר לדכר אל־?ןיו ואל-?רי ל?ם י נ הסי כא?ר כלה סי מ א א יי אל-לנוך ל ל ם ולךחוקיס מ י כ ו ב ?ל״־ןה^^ים ס# וילאו אל־־ל^קי* נל?ה ןן*?ןני ל0נוךז ו!לא?מו ?אל?לם אי: מלאי זקני לעם ו?ליל¥ס י י מ ס לניר י י ?יי! ? ? אמגי• או 1ל?קו ללנוך ו*א?רו אליו: ?רוך תליה לנוך א?יני ללי י ל ס כ וו נ נ?*ד מלך לעולם: ועלה ?ך?ה את-?ניף ןאת־?ל-לא{?יס וד יי ^ ל ל?$יף סיום כי ^?3ךל ל?ני יי לעולם: ?י ?ף ?ת 1 א ת ו?אי{ן 5ר ו א < ך סו?ר ל?רייוליו ל ך י מ ן ן ג ד $ ל " ל ם ע י לא{?: ויען לכוך לא$?יו 41א$י $ף ו?כ?ר לטאות אךמ ועמר ל?ני כי

ל?לס:א 5?ךאו ?ל* ר ל ? א ליו ?לס ועד א י עד-א?ר ל ו ?ן ע ? ? ה ואי־סנראה כ?ח ע«*יס א < ס?רואיס ?ךא לל את־?ל־ס?ריאה לידעלס ?י אלרי ?ל־אלה יצר את-לאדס ?¥ל*י ללםי מןגגגיי וע ולב ללשב ף&?ל מ ? וכדמותו ו!עש לו עינלס לדאות ןאןנלס למ ^ ו ? ס ־ ל ? - ת : ויךסב לל את־לעולס למען לאךס ול?ךא א ן ללכיס קכע יךחיט י נ ? ס ד $ ס י י ה ?נ ? למעני ולסלק לעתים ומן־לעתים עת ואת* ה למיס ו?לס קכע ?עו ע ? ימן־סלרסיס למים !לקכע ?ד לללקיס להעז לסשב לאךס את־לעתיס ו?ך, את* ד ס?עות ?ת ואת־ס?נוליס ואת* ^ ס ״ ת א יס ואת־סלךחיס ןאת״סלמיס ו ס?נ ססלללות ואת־סקציס ו?ןה את־סליי מלסלה ועד־ס?ות ולשב על*: כי אין ך?ר ןעלס ל?ני ב לטו ל?איו ו?תב את־מעשהו לרע ו לל ועל־?ל-אךם לדעת את־מ?נ?יו ואל-!עלר איש ??וליו ו*?**: ולא?ר י?לו ?ל־ס?ריות ל>א1ת ואי* ד ו לדי ילןיק לדור ד^ י ה ג א / : אז ף ל ו ד סנראות א?ר ?רא לל וללך ?ל־איש אל־דין לל סןי ולא ירסיס ןס;?יס וס?עות י לעתיס וגס ס?נים לא־תלליןה ער ? ילפיררו ולא ל?נו עוד לעולם אלד לקום: ו?ל־סצדיקיס אדול ללק?צו אל־עולם ןדול ולעולם סןדול למלטו מדין לל סןא ?אב ולא ס ל ל : ולא־לליה עוד ? ח צ נ לליה לצדיקים וללה לה ןלא ע?ל ולא לללה ולא ? מללה ולא דא;ה ןלא תוללת ק

­ / . ע׳ לקמן כ׳ א ה נ ו ד א הכל נברא בשביל האדם (השוה״ למשל. תוספתא םנהד׳ ח׳ ט׳)״־־

ט ד י - חנוך ב יז ח

ך כי אס־אור ןדול ןללה ללס חו?ה $דולה לא־תלרס וג? ? ח?לת נללף ואימ?לח ללא וללה נ ל כל־ל?סת: כי ?ל־ י י ן: ןעלה ?ןי ??רו על־נ???ם ??ל־עןלה א?ר צח ךן ^ ל^עי: ו?ל־מ?לה ו ו מעבד א לי: ולל?לס ל?$יו ?לראה ולי לכד יא ?נק ?נא לל: כי סכל לראה ס?י»י ל?ני לל ?*דק וא?ר לא ??ד?ל״מל??ה ה?את־ ו יעוץ לו ו ל לי וא?ד _ילשב אדם ?לבו ??ם לי כי יי ?ךא את- ??לה סיא ל?ני י;: אס־תביטו אל־ס?מלס ?י?ם עליל ם לל כי לל לסד ארץ וז ס??לס: אס-תביטו אל־לאדץ ? את־?ל־?ריוליו: אס־תלשבו על-?*?ק סלם ו?ל־תלתיות לארץו למע?י לאדם ולא למע?י : אל־ת?תלו ל כ ס לל >5י לי ?דא ס ? ן ?ל־ס?ריות כי ?ל־ך?ר לא־ל?תר ??ני לל: י כעז??ס'את-אדו י ולל?לם ?ני ?אךך-א?לם כע$לה ?לגון ?דא;ה ?אמוןה ??דק ?ס??לה ?לל?ה ?לר?ה ב??עיס ?נ?יון ?ח?ר ?עילם אולכיס אי# את־רעהו עד־א?ר ןין?או ?עולם סצער הןה לליויג יור?יסר ל?לטו ?דיה: סןדול כי ? ף: א?רי סצדיקים א עולם איךםו ???הלם מךס??ש לאידו: ?י ?עולם סהוא סכל ??דל ??עללס?ד ך5ץ ןענןי• ?ל־אלה ש?תי כ?לב למען ך ו?תוק ו ? ח אור ן

תקראו ןלכינו:ך לל־ ? ולסי כא?ר כלה לנוך לדבד אל-א$?יו ויורד ל; ח לארץ ולסי אמלה ולכס את־לא{?ים לעו?דים עס־לנוך: ולמלרו?ס ק?להו המלאכים ולקחו אוי־לני־ר ויעלהו אל־לרקיע בעליון וו ל?ןיו לעולם: ותעל לא?לה ?על לארץולסי-אודולראו דה עמי י י י!ילבו אל־?תילס: י י פ ולא לרעו «יר נלקח זשנוך ולסללו את- י ? ? א לש ?אות ל ה לחדש תפווז ולסי ?ניס ? ? ? ולנוך נולד ?י?ן ?אלד לחדש ולסי ס ול?ש: וללקח אל־ס?מלס ?חדש 5 י ? ? ןם יום: ול?^ב את ?ל־לאתות ל?ל־?ריאה א?ר כ??לם ?שיה ??ריס ול??דס ?יד- ? ? ס ו י ? ? ש מאות ו ל ?רא לי: ול?תב ?

- . ( ׳ חנוך נתמנה למלאך השרת בתורת שר הפנים (וע׳ לעיל י״ב ב

. -כ״ד) ח (כ׳ ד נ ע ך ו ו נ ח ה מ ל ו ד ג ה ה נ ו ה כ ת ה ו ל ש ל ת ש ל ה : ע , ק ב ל

. גם כאן nובנוסח , naMouoyca (כן בפ״ו): םיון (a1*mHBa״ כמו לעיל י ז ו מ ת. וכן בנוסח M ונכון (השוה א׳ ב*). - ש ל ש ד ח ד ל ח א ן ב ס י ש נ ד ח ב -

א ו כ - חנוך ב יט ה

: וללקח אל־ ם ל י א לחי ם יום ו ן ?לשי לאד לי־י *ל־ : ו ו י י ^ ־ ' י

ר בו כולד ? ית בד1ךש תמוז סהוא ביום ל;??י לוהוא א ה?מלם ?ני ל?ל־אךם תכוןה דו?ה ?לוליו אלה ?! 3ם מ * : א י ־ י ׳ ה ר ^ כ ז ו

ה ?בד, הוךד. ?יז ? ? ח ןסלךה והלציאה מ־סמי־ם האלה: כ י ״ הסי נולד ו?ה מת:

&PW<1 ח ואליי ו?ל־?ני לניר ולבנו מןמח ל ? ו ת כ ולמסר מם נלקח לניר: ולץבחו אילים ו?ריס ויקךאי ליל* כ אתנה א?ר ?

ר ?או אלילם אל־־ ? ° ו4א?לי את־הקר?! ל?ני לל: ולאחים א p נ

שו י ? ; ר 1 ל י ; י ה 1 ן ? ן ? השמלה הביאו מתנות ל?ני לנוך ו!עשו שה למים: ? ל ?

י לעת־ערב ו*א?רו זקני לעם אל־מתו?לה ? י ם *¥ל י " כ א ו כ

: ל?ני לל ול?ני ?ל־לעם ול?ני מזבח לל ונ?בדל •יניד י * א כ ל

י י ?לח לאנ?יו תכי ?ני ארס עד-א?ר לל $ל מ ו־יען ?תו ן י ? נ מ

י לניד אבי ל?סר לו הוא לה? םא??יי: ולהבו לאנ?ים עוד ללל*ל ל * * י ?לח על־זלד־ה?ן?לו ו י• לשןא ?ם ??קום ארךןה: ול?אר ?תו: רביז ?ל-לעולם אתה להדר א^י־?סרל ?לניר א*י י אל־לל דאמר ?ביר־נא להן לאנ?יף ולמדל את־לביתיהס לךאה את־?ביחי

ש ם ת ש ה ם ש ו ק מ ב ) 8 L i b e r J o h a D m 8 A P0cry Phu890 בם׳ . ם י ד פ ה ס ש ש ם ו י ש ש ת ו ו א מה ל י ו ג ד ב ש בו בם חנוך) ניתן מנין הספרים שכתב חנוך ששים וששה בלבד - א הקב״ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש״ (קידושין בבלי ל״ח אי). והם מסתלקים מן העולם ביום שנולדו בו. כגון משה שנולד ומת בשבעי׳• « e t t :equa1כך מסר םוקולוב ברומית . ה מ ו ה ד נ ו כ . ־ ת ( ד ו - באדר (תוספתא סוטה י״א ד

Y (=חשוכה). - י TT,MHO :אבל בםלאבי ם י ז נאמר שמק ״ מ - ה ״ . לקמן כ״ג מ 3 * 0 ץ 3 3 ״ . במקור: אחזן = , ה נ ו ר ם א ו ק מ ב זה היא בטבור הארץ ושם נברא אדם ישם ג״כ קברו ושם קבר אדפ את הבל ושמלני־י צדק הוא כהן ומלך במקום אחוזן. מכל אלי הסימנים נראה שכוונתו לירושלים. שהי ייישליפ היא טבור הארץ (ע׳ אגרת אריסטיאם פ״ג. והשוה תנחומא בובר ןיקרא 78: ארץ ^שראל יושבת באמצעיתו של עולם וירושלים באמצע ארץ ישראל ובית המקישם ואדם הראשון ניטל עפרו ממקום שבו היה המזבח (ע׳ ב״ר י״י ״׳ י רושל באמצע י: י ב ם ״ ו של תיאודור) והוא גופו היה הראשון שבנהו (השוה פסיקתא רבתי ק ש ו ר פ בח ובו הקריב הלך דוד... ומצא שם את המזבח שבו הקריב אדם הראשון ובו הקריב נקבר במקומ בית המקיש / ברא׳ ח׳ כ׳) והבל נ ה ח מזבח ל אברהם^ והשוה ת״י לויבן ני ל י כ ב n ויהי בהיותם בשדה ־ אין שדה אלא בית המקדש) ומלכי־צדק היה מ ג j ם ארונה״ (ע׳ במקי מ. מכל זה נראה שבמקור העברי היה , -רושלי ״ח) שלם (ברא׳ י״ד י, רי״ש וו״ו כחי״ת נראו לו וקרא אחזה ומסד באקוזטיבום נ י י י ^ ^ ^ י ^ " י ^ ( נ ״

ב ג כ - חנוך ב בא ז

ז ולעשות סלל 5ךצו$ף: ויישן מתושלח!יךא אליו לל ?מראה סלילה?מעל ן אביף: ו ו ?לח אני לל אלתי לנ ה-ט דא?ר אליו: ש?ע ?תו לקול לאישים לאלה ו?מדל ל?3י מןבסי ואכ?ךף ל?ני ?ל־לאנשיסד את־לל ר י ל ו ו ת # : וליקץ מתושלח מ ולליל נ??ד כל י?י סךף יא סןךאה אליו: וימהרו זקני לעם אל־מתושלח 1י& יי אלסים את־ יכ לב מתושלח ל?*ע ?קול לאנשים ולרמר אלילם: ל: אלהים לתןן ובךמי וחס ה לאישים לאלה לננד עיני סיום: ולמסר םר? ? ר ינ ? זקני לעם ו_יל?ישו את־מתושלח ??דיס לקרים ולשימו ?לד מןהיר יד על־ראשו: ולמלרו לאישים ולביאו אילים ו?רים ומךלעופות ?לס «י סלדועים למען .יקריב מתושלח ?שם לי ו?שס לאישים: ולעלש ב?הךלס עולה ו?ל־ ? ? ?לח על-מןמח יי ויאירו ?{יו ל ?תו: ולעמד מתושלח על־מןבח יי ן?ל־לאנשים ו ז לאנשים ללבו ?עקבולי מ

יז עמדו ??ביב למ!?ס: ולקחו זקני לעס את־לאיליס ואת־ס?ריסס ו!ניחום ?ראש סמץמס ו*אמרו אל-מתושלח: ל י ל ה ע מ ר ו!א?רו א יח-יט קח את־סמא?לת ס*את ןןמלל את־סלדועיס לאלה ל?ני לל: 1??דש^ ןיקךא אל יי לאמר: אנא לל מי ^ - ל כ מתושלח את־??יו ^א אני בי אעמד ?ראש מןבלף ובראש לאנשים לאלה: ןעלה לי כ

פ התת ל ה על־עידףי ועל-?ל-לאנשיס לאלה ןליו ?ן?יס ? ? י ק ? ס לעידר סן ל?ני ?ל־־לאנשיס למען לבינו ?י אלה ל,ע&רל לסןתלתמס ף: ולסי כא?ר סלמלל מתושלח ולרעד לי&ןמס ו ?י כב לאנח ל?3י ?ל-לעם: ל קן ן ת ד־מ י סמא?לת מעל ה*ז?ס ותקפץ ^ל־י מ ל י לל ו מ -כדולדךדו לאישים ולסללו את־לל: ו??תב מתושלח ל כנ כי׳ ?ל־לאנשיס למךסיום סהוא: ולקח מתושלח ולןמח את־?ל־א?ר כי הו?א מאת לאישים: ולשמחו לאנשים וינילו ל?ני לי ול?ני ?תושלח

: כז מל?יס לסם: ואלרי־כן ללבו לעס איש לאללו כב וילל מתושלח לעמד על־סמןמס ל?ני לל ול?ני ?ל־לאנשיסר ?ניס בקורתו לנללת־נצח ו?למדו סי&ב ? למן־סיוס סהוא ע ב ל?ל־לאךץ ול?ל־א$?יו: ןלא 5??א איש ?ר אחדי סל?ל מאלרין ד ל : ול?רך לל את־?תושלח ו י נ לל ?ל־סלמים א?ר ללה מתושלח ל

. ם י ע ו ד י ה a 3 a c b . — 3 c a p c a H H xapMac H . ם ז ז ם ו י מ ר ח ן ו ם ר ז ם

- . י . במקור: שמע יי. ובנוסח HB: אוי לי י י א י נ א - . ה ל י כ א המותרים ב

ט כ ־ ב ד חנוך ב כי לל: מ ד ל כ את־קר?נוליו ואת-מןחוליו ואת־?ל-עבוךתי א?ר ע?לח למות וירא אליו לל ??ראה ללללד• י וללי כא?ר קרבו ימי ?תולע תרע ף: : ?לח אצכי יי אלתי לכוך אכי ע ?תו מ י ו*א?ר אליו: ? ה-: קרא אל" W ד י*" *ליר ?י ?לו למי־לייף ןקרוב יום ? ן ע י ז א

י ^ר י אלרי־צל: ול-למשתו את־ נ י ?לל&ר ?נףי אשד נולד ל? י ח נ ״ ?לןלר ול^מךתו על־יד מ?*י* ואהךל אליו את ?ל-א?ר יליד•: ץ י א ל - ל י ע ס ־ ל מהיי הי קרב זמן א?ח ?ל־־לארץ ן?ל-אךס מד *ל־לארץ: מי אךמ לקןא ?רעדו א ו?ל?יו תללה מה$?ה ?דולה ?* י - יז ?לשח תללס ות?לא ?ל״לארץ וא??יס על־א??ים ל*$או ול^יג ל$ס ודם ו?ל־רע: ונבדעןבו את־בוךאס ולשתלוו לאללי ל?ל י

0 ול&3לר לארץ ולגלי ללם: וללןאה לאויב ףןזמח ל ^ ע * י ן ? ר ל ע ו

־&??רה הל־?מ ת ף א יל* ו?ל־לארץ הללי ד יי *ממייי ל*2די ל3פ לקץ ללמיס: ו?ל-ללשונ1ת י?תני ל : ? ? י •י0ליף את־זרעיי ? י ו?ל־?ר ט

ת מי״ ו ר אג ה על־להם לליןרק אל לארץ ו ז ?ארץ לצערי: אז אצ ט

י על־לארץ אל-לה?ר לרב ולמי לל?ר ד ך ה?מלס הןדולים ית י ר : ואבד ?ל״^-יז לארץ ונ?ללה ?ל-לאךץ ולללה # ח ^ א ד יז לל את־?דל$ר ?ןף את-צם ?^ ז **י : וא א י ה , ים י יח את־פצלד. למדהיז ה לעולם עד־לאבי י ה ד: ימ*רעי אקומם עולם אלי הרעו י יט ה?כו

?לח : וייקץ ?תו י ? ? ס חו?איס ?מו־כן ל ?י ר יליו לאן כ ל?ני כא?פ ל • ולקרא ל?ל־זקני לעם ולממר ל ד י $* מ י ל י וי$צי?הי 0 ת # נא מה מאת לל• א ך ל ר ? ד לל אליו ואת ?ל-למךאה א ? את־כל א?ר דו לעשות כרצונו: פ י ל ? ויע?בו לא?שיס אל־פךאהו ויע?הו: לל הוא ל כב-כנ?לח ר ד?ר אליף יי: ולקרא ?תו ? ה מתו?לח עשה ?צל א ל ע ן ז ז כ - ד כ

י מ אל־ניר ?ךל?ף• אלי-צ* לקקןיז וילמישהו את־??די'ס?ל$ה ל ?ל-לעם ולעמיךהו על־יד ראש למןמל ולל?דהו את־לל אשר י^של•?לח אל־לא?שיס לנה ניר ל?ני?ס וללה ?שיא ז כאנשים: רא?ר ?תו ני לני5 ל ז 1*א?יי לאישים אל־מתו?לח ל ז ד ל י ^ מ וס לןה ן י ל?לר מךלי כ

?לה י «ליר: וכא?ר ד?ר ?תו כ ח $ד?רר וילי לכר לי כא?ר ד כ

ו ול?רש את־ י ? ך ב ־ ל ה רוחו ו??רע ע ? ו ב אל־לא??יס ל?ני המץכל ?ט כ9יו אל־ה?מלם ולל5לל אל־לל: ו?ללמללו ותצא רוחו אל־לל: כ

־ ־ .yB כך בנוסוזאות . י י ל ו 3 א

ג ז קל ב - חנוך ב כב ל

א ולמהר ניר ן?ל-לעם ו!עשו ק?ר למתושלח ??קום ארונה: ל?ה ל ־ ל

ונ??ד ?ל?ש ??לנ־ה?{דים] הקדו?ים ללך ניר ??בור ךב וממחים: ו?ללל הנילהו כק?ר א?ר עשו לו ?לח לב ןשאו את־גגית ?תו?לח ל?ני ל: ןל?ני ?ל־לעס: ן ליה ?תו ו ר ? : לנ ולכ?הו ראמרוס: ?לרו ליום לד-להוכא?ר ל?צו לל?ת 1ל?תילס] אמר ניר אל-לאנ?י ןלביאו אילים ו?רים ןיתוריס ןיונים ןלקר?נו ל?ני ל: ואחר תלכו לי ל?תי?ס: ול??עו לאן?יס ?קול ניר לכלן ולמלרו ולכיאו ו_יא?רוס לז לראש למזכה: ולקח ניר את-למא?לת ולןכח את־?ל־א?ר הו?א לח 1!קרב ל?ני לל: ול?מחו ?ל־לאנ?ים ל?ני לל ולהללו כיוס ההואום ההוא ליה ?לום ם ולארץ אללי ניר: ל?ךלי לט את־לל אללי ל?םלס: ואלרי־כן ?רו י ץ ?י?י ניר ?אתלס ו?תלס ?נ ר א ל ־ ל י מ מ ^ 0 י

א לקנא איש ?רעהו 1א{?יס על־אנ?ים ס י ז לאנ?ים ?עלי יי 1: ןאס־3ס-??ה אחת לללה סא הלקו?מו ולשון על־לשק ק?ה ל?לל?הן הלל ל?לך כמעם השלישית מכ ללס ל?בות שונים קכלי: כי ה??ת ?חוץ ?י כ?לי ית ?נךעדן ו ?ראשוןה ??ךס להלה גן־עךן כ?נל: 1ל??ע דו ח ךעד־המבול ה??יןד: ולקם ?לל?ה ו?ךד ן ע ך נ ל ד מ - ג מ: אכן רואה אצכי כי קרב מד• ניר הלהן וללעצב ?אד 1*א?ר ?לבו

הז?ן ןהך?ר א?ר ד?ר יי אל־?תו?לח אכי ל&ד א3י*ה צו?ני?ה לילה עקךה ןלא ללךה ל5יי ? ? בג ןא?ת ניר וה ןניר הלהן לא ל: ולהי צו?ני?ה לעת זקןלה ותלד ???ן ?י כ ?;

ת למי ר ? ר ל5?יךהו לל ל ? ב אלה ולא ננע ?ה למךהיום א כ ? ר לךעה צו?ני?ה על־לךיו^ה !לארס ותבוש ? א : ולהי כ ם ע נ לד ןאיש לא־לךע: וכא?ר ?לאו י ות?תתר ?ל־הלמיס עד־א?ר תלןל לקרב ולןכר ניד ?אתלס ו?מוניס ו?נלס למים ויום הלךה ז: ולכא צו?ני?ה אל־ ה ל י׳ את־א?תו ולקראל אליו לכיתו לרכר א: ה ל ך ?ה והנה יש־לה נהריון] ?ב?$ה וקרוב היום מועד ל ניר אי י 1!ךא אולר. ניר ולבוש ?&ד 1יא?ר אליל מה־*את עשית א?1*י•: ועלה לני &ע?די ה ל א י ותעסוי עלי לך?ה ל?ני לאנ?יס לך ול?אלי ולל?ל אל-א?ר לרית לרמת ב?נך ?ךא??א את־לדי ?

צ ו ס נ י מ ה. conaHHMa. בנוסח COOOHHMS : n, CocfcoHHMa: yB, - במקור: ותהי צופנימה לעת זקנתה וביום מותה. וברור מן ההמשך שהלשון וביום מותה אינו מעיקר הכתוב. -

ב ל _ חנוך ב כג ח

?ה לאמר אדוני הנה עת לדבר צי?ני?ה אל־ניר אי י יי: ו מ ל: ולא י נ : לא אדע איך דךלה חך©ת ?? סי ם מי י א י י י ו ג ! י ^ י ז ־י ^ י » לאמין ניד לאשתי 1*א?ר אליה שנית לכי מע?די ן: מהי ?דכר ניר אל-צי?ני?ה א?תי ותפל צו?ני?ה אל־ י י י מ לי מ ל*ת: וללעצב ניר מאד ו'א?ר ?לבו אולי ללה כן מ י ניר ו ל ה?מל??ה לל?א אךס ל?ני לל: ועלחילרלמני ליי י י ? ך קילי כי ?ה ל : ועוד *?ר ?רוך א ה א לללה ? י ?ל*י $י לדי ל * מ לי ה לל: 1ל?הי י ? ר ע ? לל >5י־לא לרע אי# על־המע?ה הןה א: לאשתו ה' הי ניסגר־ דלת כיתי וילך אל־צח אחיו ולנד־לו ?ל־א?רי ולמהר צח גילך עם־ניר אהיי לכית ניר על־דכר מות צו?ני?הי י - ל : 1*א?ר צה א ת ל ד ולד?רו מיניהם ?ה־לללה ב?נה ?עת ל אל־תעצב ניר אחי כי לל כ?ה היום את־לר?הנו כי אין אי#ל כמלר ולל ו?תיר את״ב?ת י ה כ ק ודע: ועלה כלך מהר ו יה ו!ל?ישול בגדים ?חודים ? ? לר?תני: ולניחו את־צו?ני?ה ?א : והנער » ר ל ? 1ל??תל כבלת מו?נה לקבוךה ו!ל?רו ק?ר ב מתוך צו?ני?ה המלה ו!?ב על־־המ&וה מימינה: וצח וניר ?אי5 לקבר את־צו?ני?ה ולךאו את־הנער יושב על־לד צו?ני?ה המלד ןהוא מ#?שף את־בגדה: ול?חדי צלי וניר מחד ןדול כייללד•ס ?גופו ??ךשלש ומרכר ?מיו ומ?ךך את־יל: ולבימו ל הנער ?: ויאמי עליו צח וניר והנה חותם ה?לןה על־לבו ומראהו נ??ד': ו צח וניר הנה אלהים מחדש את־?לנת הכלת אן^ךינו ?ל?צו את־הנער וללבישהו בגדי״כהןה ולתנר־לי צ ל ך ולמהרו צח וניר וי י ־?דק: 'ולקח צה ה : 1ל?ןךאר את־שמי מלכי אכל י מ מללס ה?הנה ול ו ךלצ את־ןונת צו?נימה וי??יטול את־הבגדים השחורים ו' וילך צח וניר : ת וללבישול ?;דיס מאיריס נכ?דים ול?נו ?ל ימל^י־^דק ולקברול לעיני־לל: ולדבר "צם אל־ניר אהיו שמר על־ת א ל ־ ל ? הנער הןה בסלר עד נלא] לעת הי־-יערימו ?ני לאדם ?ואלרי־לז ' : והחלו לסור מאלרי אלהים וללה אס־לכיךהו ולך}הור: י ח ?ימי נ * ל ־ ל ב « י ת ל י ל י ד : ולסלי רעית י ללך צס למקימיאמר אוי־לי לל וללל ניר להלעצב מאד ויותר מלל על־הןער ו4 עולם בלמי הסלו. ?ל־־לךעות לרב ?אךץ ןרואה $צ?י ?י קרוב

ט קלס מ ־ ג ל ג חנוך ב כ

: ועלה יי ?ה־המראה ימה- ם ד א לנ קצנו ימל״ליאךץ ??ני רעת ל: ול?מע ל: ה י א י ? נ י ??רו ו?ה אע?ה־לו האמ?ס גכדהוא לטל אל ל לה אל־ניר ו!ךיא אליו ??ראה הלללה ויא?ר אליו: ניר את־דךעותר ?אךץ לאיא?לל עוד וה?ני חמץ להביא א?ךן ?רול ? לרבות אי על־לארץ ואבד ?ל־הלקוס א?ר ?ארץ: ואל־הנער אל־תעצב ניר ל

?י עוד ?עט ואני שולל את־?י?אל ראש מלא?י ולקח את־הנערע ?ניט ב והושי?הו בנן־עדן מ?קוס א?ר ליה בו ל?נים אךם ?א ז ולנער הזה ל ?לא ל^א ־ ר ללה לו ךקיע ?תוה למיד עד ? א לז נ יאמר עם־לאו?דים בדור הזה ?י להיות בהן הבלנים לעולם מלכי-ק לעךתיו ואעמידהו להיות ראש הבלנים בא?ר ליו ל?נים: ד * ט וייקץ ניר משנתו ול?רך את-לל הנראה אליו ויאמר: ?רוך לל אללי ל - ה ל

: י אבותי אשר ד?ר אלי בי־?הר להן ?רול ?למי ???ן צו?ני?ה א?ת מ לי אין לי נער אסר במש?לה הזאת להיות להן ?דיל והוא ?ני

ף הללנים י ד ^ ־ ם ית אותו ע ?נ »א וע?ךף ואלה אלסים ?דול אתה: לי הגדולים עם־שת ואנוש ךרוש ועמילם ו?ר?ידם ו?סללאל ושרוג מכ וארו?ן ועלים ולנוך ו?תו?לח ועמדי ניר ע?ךף: ו?ל5י־*דק !ה* ונם ?דור ם י ר סללניס אשר ליו ל?נ ? ת ע ? ל ? מנ יליה ראש לר ללנים: ואלדי־ ש האלרון לללה מלכי״*דק אסר ראשית לשנים ן מי מן להלה ראש ל?לם להן ?דול נמעל] ד?ר אלהים ולח א?ר יע?ה: ומלכי־צרק ההוא לללה ו נזה אותות גדולים ו???דים מלל א?ר לים נ?דא כלן ו?לך במקום א1ץ?ה לאמר ?&בור קז^ך־ץ א?ר ?: ועל הלהן לראש ההוא ?תוב ?י ס להלה אלרי־מן ק?רי ? מי אדם ןס אדם מז הוא יליד! קבור במקום ?הוא טבור לאךץ: ?מר־כן קבר ?ש ?ניס ?לי קבירה ל י לרגו קלן בי ללה ?שלד ? כ ל ? ? ל ־ ת ארא ערבית א?ר ללה קובר את־א?רוליו: עד־א?ר נראה עיף ל5קזח לדעתי ?י גדולה סליה ס?למ?ה א?ר לבוא ו?מהפ?ה לסוף לדור מ

מט הזה ואמר הלל: מלמד צל אלי א?ר ל?אר ואלדי־כן להלה נ^ע

- . M H O 3 6 ד ב א ר ץ ש ם א ו ק י ה - . ק ד . לנעד מלכי צ ו ה ל ש ע ה א מ ו ח - cTduieHie. לr בדוםית ^ a והוא ,rajuo .אי. - ע ו ר ב י ת , . ע׳ לעיל כ ה נ ו ד ם א ו ק מ בה פרקי דר״א כ״א: והיו אדם ועזרו יושבים ובוכים ו ש ה a ת י מ ו ר . ב ( 1 c o r v u s monedu=) ב ר ו ומתאבלים עליי ולא היו יודעים מה לעשות להבל שלא היו נהוגים בקבורה. בא ע אחד שמת לו אחד מחביריו, לקח אותו וחפר בארץ וטמנהו לעיניהם, אמד אדם כעורב

ו ם - חנוך ב כג נ

* לללנים א י־*דק למה אז ל ם לל״יי: יםלי י ד ל נ ממ?6לתו ואן?יס אם י ג כי את־לל: וללזי אלרי א?ר' ללה לנער ארי עו נ* ?א??יס מילר ןן אל־ניר ללל! ד א ל ־ ל י * נב יום בכית 5יי ויא?ר ל: אל־מי?אלז יל אותו ?נךעדז ? ? ר אתי ו ? ולקלל את־&ל>5י־¥דק נערי אר אני מ??יר את־?ל-למיס מל־־ ? : כי קרו?ה לעת א ת ר מ ? מ נג לל המסר מי?אל ויךד כלללה וניד ל#ז ! ד פ כ * n ו w י נ

ח ניר ל ? : ו: כה אמר ל * אליי מי?אל ולדכר אלי ו ני• על־מ??בר גר 9םרסי *לדף: ולא תכיר ניר את־סדוכר אליי ? ני אלי את־סןער אס את״הנער ולקלהי ולךןהי ?י א יכירו לאן ל נז וללעצב לבי ויאמר: לב לאנשים לאלה רע ל?ני לל: ו*א?ר ניר אל סדוהי איז ח *י ל ג

ו אל־־סיו* כר *לי י : העז לד ה ל ר א?לי ונם־לא אדע מי א ע » מ ניר ראש צבאות לל אצכי ול?ללני לל ולןני ליקה סלם אתמעררס עד־עולס: ןכא^זר ידזידז W ?גן־עדן ןליה ? t f f l י ת י * ה : ? ל ל ס ו

ד להיא • תעכךןה לולד כדו ד ר ואלף ושבעים ? ? לדור לשנים עם ר ? ? אדם צדיק א?ר לי יאמר אליו לעלות על־ללר להוא אר ליה לי ? ס >*ל>5י-?דק אסר א ל אליר ו??א ? ע?ךה מכי* צי &?ני אדם למקריבים לכסילים ל?לי ת ס ? יס מ ע ?נ כ ס ? ? ^ר? ס ?מלכי ל יא?ךהו והיציאהו וליה ללז י$לר רא*יז ?עיר ?ת אלמיס וארכע ? ל א ? ?למו עד-לעת סלי ת לללניס ו ןה רא?יק י ^ י כ ל מ מ ה מלללה *??ריאת אךס י ן ס ? י ? ל ? מאות ו?תלס ול הוא למןליג דו ר לן ? ל - ד ר *לניס ?מןלן ע ? להוא לליו ?ניס עס: ולןכד ניר את־־לל^י ס ואי־מראי ל־מלאי י ר י?ליג את־ ? סא אף ליום אלי ל ל ר ? ? סכ לראשין ויאמן ול?ב למי?אל ויאמר: ?רוך יי אלס הןה ולק0^ י כי קרו?ה לציאסי מךלעו ח ? ועלה ?רך את ניר על לו כא?ר ד?ר אליך לי: ולקח ?י?אל את-לנער ע?י כנ את־הנער ו: ן ר ירד־בי ול?אהי על־?ן?יי ול?ימהי ?גךעד ? בלילה ההוא א סי וי?כס ניר ??לךת וילד אל־ל*לל ולא ??א את־לןער ולהי לו ע?בה כי לא-ללה לו כן אלד זולתו: ול?ת ניר ולא ל ? סי״ ןדיל מ*ד תלת ?

: ן ד א ד ןדיל ? למךלעת לליא קם ?ך ו ללן ?א$?יס: י ך ל ה א ל סו ל

אני עושה. מיד לקח נבלתו של הבל וחסר בארץ וטמנה (וע׳ ב״ר תיאודור עמ׳ 215. גינצברג 142, ד Legends). ־־ פסוק ם׳ אינו בשאר ב״י. —

י - ד א חנוך ב כ

ד ולקךא יי אל־צם אל־הר־אךךט כין אשור וארמניה ?אךץ כ

ב עךב על־הלם: ו*א?ר אליו לעשות ת?ה שלש ?אות א?ה אר?הך ם וקומות ?תלם לה כלו ס א?ה ו??לה ?לשי י ןךל?ה למ?ר ? ה ע ? ? ?לש מאות לאמות התן ?אמותינו ל : ו נ דלתה א?הע ?אות כי א?ה אתת ? ן ?לשים לתן ?אמותינו ל כ אלוי ו: ולמי ה??$ר הןה הלהידיס מלןיקים ס י ? ? י ההיא ?א?תנו ל ??דת תכת צה כא?ר א?ר אליו :י ועישים ?ל־מךה ו?ל־??קלם ו_ימ?ר על־לאךץ ל ? ? י׳ עד״היום: ול?תח יי אלליס את־אךבות הת למש מאות נ ? : ולהי צה כ ??ר ם ולנוע ?ל- י למים מאה ול??יה אחרי הולידו את- ן ס לס י?ת: ו?אה ? ה ?ניס ? ? ל ז ויולד ?

ת ??יי ?* אל־הת?ה ?ירח אלד למי ל7נ?ריס ולמי ה??רים ? ל ? ט הת?ה אר?עיס יום ו?ל־־היי?יס ? ל : ו ר ? ם ה?מו־נה ע ו י ח מ?נות ?

ש ?אות ש ל י ליי כת?ה מאה ועשרים: וללא אל־הת?ה ? ? ט א

ש מאות ואהת לסליו ל?א ?ךהת?ה ?לרח מרמות כ?נת ? ה י ן ? למי ה??רים ולמי לע?ריס ני?ן ?יום לע?רים ו?מ?ה: ולחי אהדע ?אות ? ה ו;?ת אלרי א?ר הי ל ן ס ? ל??י ש מאות ו ל המבול ?

ם ??ה: ל??י וו א תה^ת1 ?זמוו^ה נ $לסי

ד סיף ןןע^ם ?15• ! ן*$ה ן

כד ג נראה ששיעורו של מסוק ג׳ היה 1ריך להיות כך: שלש מאות האמות ההן באמותינו חמשה עשר אלף [וחמשים ההן באמותינו אל9לם וחמש מאות] וכן השלשים׳ ד - ׳ ד ההן באמותינו [אלף וחמש מאות] כי אמה אחת ההיא באמותינו חמשים. — הפסוקים ג - ג- ־ e a # .0aMeH .ז הם הערה ארכיאולוגית מאת אחד המתרגמים או המעתיקים. - פ מ נ ו ת

- . $ y T a .apM0פ ר ם ו ת »